קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 25), התשע"א–2010
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/541).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 25), של הממשלה. יציג אותה, בשם שר המשפטים, שר התקשורת משה כחלון. בבקשה, אדוני.
רוני בר-און (קדימה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מבקש מחברי סגן היושב-ראש מגלי והבה – – –
שר התקשורת משה כחלון:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – – –
היו"ר מגלי והבה:
רק רגע, חברי הכנסת, מי שנמצא כאן, שישב במקומו. אלה שעומדים בצדדים, אני רוצה לאפשר לשר התקשורת להעביר את הדברים שלו. חברי, גם כאן – אדוני, אני רוצה שיקשיבו לך, לכן אני עושה את הסדר הזה.
שר התקשורת משה כחלון:
אנחנו עד 23:30 פה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר מגלי והבה:
מאה אחוז. חברי חברי הכנסת, הדיון יהיה לפי הרשימה שנקבעה. בעוד שלוש דקות – יש אפשרות, אלה שלא נרשמו, מכל הבית, יכולים לבוא להירשם. בעוד שלוש דקות הרשימה תיסגר.
מוחמד ברכה (חד"ש):
לא פרסמו את רשימת הדוברים.
היו"ר מגלי והבה:
אני לא שומע, חבר הכנסת ברכה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
רשימת הדוברים – – –
היו"ר מגלי והבה:
כן, יש רשימה. אז אני אבקש ממזכירות הכנסת לעדכן את הרשימה, שתהיה לפני חברי הכנסת, וככה יכולים להתעדכן בלוחות הזמנים. גם העוזרים בצדדים, נא לשמור על השקט, אנחנו מתחילים את הדיון. אדוני שר התקשורת, בבקשה.
שר התקשורת משה כחלון:
אדוני היושב-ראש, אני מגיש פה הצעת חוק בשם שר המשפטים, הוא ביקש ממני להציג אותה. מדובר בהצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 25).
בהצעת החוק המונחת לפניכם מוצעים תיקונים לחוק רשות השידור, התשכ"ה–1965. הצעת חוק זו היא חלק ממהלך רחב יותר של רפורמה ברשות השידור, הכוללת מלבד הצעת חוק גם הסכמים חדשים עם העובדים והכנסת טכנולוגיות חדשות ומתקדמות לרשות. כל זאת נוכח חשיבותה של רשות השידור וכדי שתשוב למלא את התפקידים שנועדו לה לפי חוק, ולהגשמת האינטרסים הציבוריים הגלומים בשידור ציבורי ותרומתו לשיח הישראלי.
התיקונים שאציג להלן נועדו ליתן מענה לתמורות שחלו בשידור הציבורי מאז חקיקתו של חוק רשות השידור בשנת 1965, תוך שמירה על עצמאותה ועל צביונה הייחודי של רשות השידור כגורם משדר שאינו תלוי בגורמי מימון מסחריים.
מוצע לשנות את מבנה הרשות באופן שיאפשר לה גמישות תפעולית כמתחייב בגוף משדר. לפי הצעה זו יבוטלו מליאת רשות השידור והוועד המנהל, ותחתיהם תמונה מועצה בעלת מאפיינים של דירקטוריון, שמעמד חבריה יהיה דומה לדירקטורים. המועצה היא שתתווה את מדיניות הרשות ותפקח על יישומה. ניהולה השוטף של הרשות ייעשה בידי המנהל הכללי של הרשות ומנהלי השידור.
בחירתם והעברתם מכהונה של חברי המועצה והמנהל הכללי, על-פי המוצע, יהיו על בסיס מקצועי, בדרך של ועדת איתור, ויובאו למינוי הממשלה על-פי המלצת השר הממונה. מינוי המנהל הכללי יהיה באישור השר הממונה.
בנוסף, מוצע כי המועצה תמנה ועדת ביקורת וכי ימונה לרשות מבקר פנים ורואה-חשבון מבקר, וכן יעוגן מעמדו של היועץ המשפטי לרשות. חשיבותם של בעלי תפקידים אלו הוא בהיותם שומרי הסף של הרשות שתפקידם להבטיח את ניהולה התקין של הרשות ואת עמידתה ביעדים שקבעה המועצה ובכלל זה היעדים התקציביים.
כדי להבטיח את שקיפות פעילותה של הרשות, מוצע כי המועצה תנהל פרוטוקולים של ישיבותיה והחלטותיה תהיינה פתוחות לעיון הציבור, וכי אחת לשנה תגיש דוח על התנהלותה, שאף הוא יפורסם לציבור.
בנוסף, מוצע להתאים את פעילות הרשות לשינויים שחלו בשוק התקשורת בשנים האחרונות, כך שתוכל לקיים את מטרות השידור הציבורי בסביבה הרב-ערוצית. לאור השינויים הטכנולוגיים שחלו בתחום מוצע כי ההגדרה "שידורים" תתוקן כך שתכלול גם שידורים דו-כיווניים והידודיים. כן מוצע לעגן את סמכותה של הרשות לשדר תשדירי שירות וחסויות.
בנוסף, מוצע לקבוע הסדר להרחבת סמכותה של הרשות לגבות אגרה כך שתיגבה בשל האפשרות לצפות בשידורי טלוויזיה, לאו דווקא באמצעות מקלט הטלוויזיה, ככל שישתנו הרגלי הצפייה.
עוד מוצע לקבוע כי מוסדות הרשות יפעלו מירושלים בירת ישראל, וכן עיקר שידוריה יהיו מירושלים. תודה רבה, אדוני.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לשר התקשורת, השר כחלון. חברי חברי הכנסת, אכן עודכנה הרשימה ונמצאת לפניכם. אני מבקש מהמזכירות לעדכן את הרשימה שתהיה לפני כולם. ראשון הדוברים לפי הרשימה שנמצאת אתי, חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה.
הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 25), התשע"א–2010
(קריאה ראשונה)
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת אורון, בבקשה.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני לא רואה פה את השר כחלון שהקריא חיבור שמישהו הכתיב לו, אבל אם היה ניתן בכנסת לתבוע ממשלה על הונאה, אדוני היושב-ראש, ואני בוחר את מילותי, השר פואד בן-אליעזר והשר שלום שמחון, זה מה שנעשה פה.
הצעת חוק דומה לזאת מונחת על שולחן הכנסת; הונחה בכנסת הקודמת, עברה בקריאה ראשונה, על-ידי שרי מפלגת העבודה – איתן כבל ובוז'י הרצוג היו מאוד גאים על מה שהם עשו. מה שמובא פה היום, ואפילו זה לא הובא לידיעת הכנסת, הוא שינוי של הליבה של הצעת החוק הקודמת, שינוי באופן שהיתרון הגדול שהיה בהצעת החוק הקודמת, שהרחיקה את רשות השידור מהפוליטיקאים, בוטל, אדוני השר פואד בן-אליעזר. ועכשיו עוד הפעם המנכ"ל ימונה על-ידי השר, והמועצה תמונה על-ידי השר.
אדוני היושב-ראש, במהלך הכנסת הקודמת נוצר לובי למען השידור הציבורי. אני עמדתי בראשו. היו בו חברים מכל סיעות הבית. הלובי הזה פעל על בסיס של הסכמה על שלושה נושאים, חבר הכנסת ברכה. הנושא הראשון – שצריך שידור ציבורי; הנושא השני – שלצורך זה צריכים לעשות רפורמה מרחיקה לכת. נתנו גב והרבה מאוד כסף לביצוע הרפורמה; הנושא השלישי – שחייב להיות חוק רשות השידור כזה שירחיק אותו מהפוליטיקאים. וראה זה פלא: פתאום, אפילו בלי להגיד לכנסת, תקעו את החוק הקודם במשך שנתיים, וכל פעם הייתי בא אל השר הממונה – אז היה השר אדלשטיין – ואומר, תגידו, למה לא ממשיכים בחקיקה? אמרו, אנחנו בודקים. עכשיו אני רואה מה תוצאת הבדיקה. אם בחוק הקודם את המועצה של 13 חברים מינתה ועדת מינויים בראשות שופט, והוא גם מינה את חבריה, עכשיו, אדוני היושב-ראש, השר היחידי שנמצא פה כנראה מדבר עם ההשגחה העליונה – – –
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת אורון. השר בן-אליעזר. השר פואד בנימין בן-אליעזר. אולי נסמיך אותך, חבר הכנסת ברכה. אדוני, גם אסור להשתמש בפלאפון, גם אתה מצולם וגם כל מדינת ישראל רואה אותך, ואני לא מעיר לך, אז בבקשה.
חיים אורון (מרצ):
אז אמרו, את המועצה תמנה ועדה ולא הממשלה. לפי ההצעה שמוגשת כאן תהיה ועדת איתור שתגיש הצעות לממשלה במספר כפול והם יבחרו מתוכה. השיא – שאת מנכ"ל רשות השידור השר הממונה יכול לפטר.
אדוני היושב-ראש, זה חוק אחר. מה שמונח על כפות המאזניים, אדוני השר בן-אליעזר, הוא בעצם אפשרות שבמדינת ישראל, כאשר בוועדות אחרות דנים על ערוצים מסחריים ועל פתיחת השמים – האם יהיה עוגן של שידור ציבורי אמיתי? לא ממשלתי, לא ממלכתי אלא ציבורי, שבו יבואו לידי ביטוי האינטרסים של הציבור כולו.
עכשיו, אדוני היושב-ראש, אני יודע מה יקרה פה עכשיו – זה יעבור. עוד מעט ייכנסו כולם למליאה, מה משנה מה אומרים פה כמה אנשים באופוזיציה? אבל בכל זאת, אדוני השר פואד בן-אליעזר, זו היתה הצעת חוק שלכם, אתם כל כך התגאיתם בה. מה קרה? גם על זה נצטרך לוותר? מה קרה? לא יכולתם לבוא ולומר: יש הצעת חוק, היא לא כליל השלמות, אבל היא לפחות יצרה איזה מסגרת. כנראה אין מה לצפות כבר ממה שפעם קראו לה מפלגת העבודה.
אבל אני פונה לחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני אומר לחברי הכנסת, גלגל המזלות מתהפך ופעם למעלה ופעם למטה. ברגע שרשות השידור הופכת לכלי בידי ממשלה, כל ממשלה תשתמש בו – אחת יותר בכשרון, ואחת פחות בכשרון. מה שיהיה כנראה, שאני לא אהיה באף מפלגה כזאת, אבל מה שיהיה בסוף, חברי הכנסת – לא יהיה שידור ציבורי, כי בסוג כזה של שידור הציבור ימאס, ולא תהיה כל הצדקה לתבוע מכל אחד לשלם אגרת טלוויזיה. בהצעת החוק הזאת נאמר, גם אגרה למי שרואה באינטרנט, במחשב, בעצם להטיל מס על כל אזרחי ישראל – אני תומך בזה במידה שזה מס לשידור ציבורי. אם זה מס לשידור ממשלתי, תורידו את זה מההסכמים הקואליציוניים, יש לכם שם 750 מיליון, תורידו את זה משם.
ולכן אנחנו נצביע נגד הצעת החוק הזאת, נעשה את הכול שהיא לא תעבור, ונדרוש מהכנסת בעצם לאמץ את הצעת החוק הקודמת, שגם אותה הגישה הממשלה, ולבוא ולומר – ההצעה הזאת היא בסיס לקיום שידור ציבורי, ואילו ההצעה הזאת היא בסיס להרס השידור הציבורי.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת אורון. אני מקווה שהרשימה כבר מופיעה בצג שלכם. אני הודעתי שמי שרוצה להירשם האפשרות היתה בפניו, ואני סוגר את הרשימה. אחרי חבר הכנסת אורון, אני מזמין את חבר הכנסת אילן גילאון, ואם הוא לא נמצא, אחריו – חבר הכנסת ניצן הורוביץ. ארבע דקות, אדוני.
ניצן הורוביץ (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, פואד, הייתי שמח להגן על זה אם באמת זה היה מקדם את הרפורמה ברשות. הבעיה היא שחשבנו שחוק רשות השידור ינתק סוף-סוף את החיבור הזה בין הרשות לפוליטיקאים. לא רק שהוא מחבר, הוא גם מעמיק אותו. הוא גם מעמיק. וכמו שג'ומס אמר, אם לפי הצעת החוק הקודמת שלכם, של איתן כבל, של בוז'י, היה אמור לעמוד שופט מחוזי בראש הוועדה, הפעם זה מינויים ישירים של הממשלה – גם של המועצה, גם של המנכ"ל. החוק הזה בעצם לוקח את הרפורמה ברשות השידור וזורק אותה לפח, בניגוד מפורש לכל מה שאמר ראש הממשלה ולכל מה שאתם אמרתם.
בסך הכול בשנים האחרונות כן התגבש בארץ קונסנזוס שהמעורבות הבלתי-פוסקת של הדרג הפוליטי ברשות השידור היא אחת הסיבות למצב העגום של הרשות הזאת. ועל בסיס ההכרה הזאת גובש התיקון הקודם לחוק, שעמד כאן שנים ולא עבר – עבר בקריאה ראשונה – ושם היו מנגנונים טובים לניתוק בין הדרג הפוליטי לרשות, אבל זה לא מה שקיים בתיקון הזה.
למרבה הצער – וצריך להגיד את זה – הממשלה החליטה לא להחיל רציפות על התיקון הקודם, המוצע, אלא לנסח מחדש, וזה מה שעומד בפנינו היום, והניסוח החדש לא רק שלא מקטין את המעורבות, כמו שאמרתי – המעורבות הפוליטית – אלא גם מגדיל אותה; ואני אדגיש כאן את הסעיפים המרכזיים.
על-פי התיקון שעבר בכנסת הקודמת, המוסדות הנבחרים של הרשות היו צריכים להיות ממונים על-ידי ועדת מינויים ציבורית בלתי תלויה, ובראש הוועדה היה אמור לעמוד שופט מחוזי בדימוס, והוא היה אמור למנות את החברים על סמך התייעצות עם ארגונים ציבוריים – אנשים רציניים, מתחומי התקשורת, הרוח, התרבות. על-פי החוק הזה, שעומד כאן היום, בראש ועדת המינויים לא יעמוד בהכרח שופט, ושאר החברים ימונו על-פי קריטריונים עמומים, שלא נכללת בהם בכלל התייעצות בין נציגי הארגונים השונים, שמייצגים את הציבור.
דבר שני, על-פי התיקון שעבר בכנסת הקודמת ועל-פי התיקון הנוכחי, הוועד המנהל של הרשות והמליאה צריך להתחלף במועצת מנהלים של 13 חברים, אלא שעל-פי התיקון הקודם כל חברי המועצה למעט היושב-ראש צריכים להתמנות על-פי החלטת ועדת המינויים הציבורית, ואילו על-פי התיקון החדש – וכדאי שנדע את זה – כל חברי המועצה ממונים על-ידי הממשלה, מה שמעקר מן היסוד את כל עבודת ועדת המינויים ומהדק עוד יותר את שליטת הממשלה בשידור הציבורי.
עכשיו, שלא יהיה כאן שום ספק: אני מאוד בעד שידור ציבורי, אני מאוד בעד רשות השידור, אני חושב שזה חשוב. אני עצמי בא מערוץ מסחרי, אני יודע את המגבלות של ערוץ מסחרי ואני יודע את היתרונות של שידור ציבורי. אבל שידור ציבורי לא אומר שידור פוליטי או שידור ממשלתי. והחוק הזה לא – שוב, אני מדגיש את זה – לא מנתק את רשות השידור מהממשלה, רק מחבר אותה עוד יותר.
עוד דוגמה: על-פי התיקון הקודם, הממשלה היתה יכולה להעביר מתפקידה – לסלק את מועצת המנהלים של רשות השידור רק בהסכמת ועדת המינויים הציבורית, כדי שיהיה מנגנון בקרה סביר. על-פי התיקון החדש הממשלה יכולה להעביר את המועצה מתפקידה – –
מאיר שטרית (קדימה):
יש שר.
ניצן הורוביץ (מרצ):
בדיוק. – – על סמך המלצת השר ותו לא. אלה דברים שבאמת, אני לא יודע מה מביאים פה. לאיזו מדינה מתאים דבר כזה. על-פי התיקון הקודם, מנכ"ל הרשות מתמנה בהתאם להחלטת מועצת הרשות, והיא זאת שרשאית להעביר אותו מתפקידו, אדוני היושב-ראש. על-פי התיקון החדש המועצה רשאית למנות מנכ"ל אך ורק בהסכמת השר, והשר רשאי כמובן להמליץ לממשלה להעביר אותו מתפקידו.
חברים יקרים, אם יעבור היום התיקון הזה – ואין לי אשליות, אני חושש שהוא יעבור – אנחנו נלך אחורה, ובמקום לתת למדינה הזאת שידור ציבורי ראוי ניתן לה שידור פוליטי מטעם, מה שיגביר עוד יותר את העוינות כלפי רשות השידור, וחבל, כי אני חושב שיש מקום לרשות שידור. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. אנחנו מזמינים את חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ – לא נמצאת כאן – – –
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר:
היא כאן.
היו"ר מגלי והבה:
איפה?
קריאה:
היא בלבן.
היו"ר מגלי והבה:
אה, בגלל הלבן לא ראיתי. אז בבקשה, גברתי, כי ידעתי כמה רצית לדבר על הנושא, הבמה לרשותך. אחריה יהיה חבר הכנסת זבולון אורלב. הנה, אפילו השר מחמיא. תודה.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – אדוני השר, לא שמתי לב שאתה פה. אני פשוט מצטנעת, כאילו לא שמעתי את המחמאות שלך.
קריאות:
– – –
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר:
אני כל הזמן מוכר אותך.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, רשות השידור קמה על-פי המודל הבריטי: BBC. לשם כולנו רוצים להגיע. רשות שידור ציבורית, עצמאית, בועטת, חזקה, איכותית ומעניינת; אלטרנטיבה אמיתית לשידורים המסחריים. תיקון 25 לחוק מוכיח כי הממשלה רוצה אף היא לקרב את הטלוויזיה הציבורית בישראל ל-BBC: Bibi Channel . הערוץ של ביבי – BBC. גם אנחנו רוצים כזה. נכון, אדוני השר, מה רע בזה? יהיה לנו גם ערוץ שהוא "ביבי – see".
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר:
ביבי זה גם בנימין בן-אליעזר.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
אז יש פה הערה, מי שלא שמע – השר אמר שזה גם בנימין בן-אליעזר, אז יש לנו כבר פעמיים למה אנחנו רוצים את BBC. תראה רק מה שביבי מאפשר – ולמה הוא נקרא "ביבי see"? כי אנחנו נראה רק מה שביבי מאפשר לנו לראות. בנימין בן-אליעזר גם.
הציבור רוצה רשות שידור ציבורית חזקה, רשות שידור טובה ואיכותית, רשות שידור שנותנת תמורה לאגרה, אבל הציבור לא רוצה לשלם מיליארדי שקלים, להמשיך לממן את היצרנות. ואיזה יצרנות? שאנשים מגיעים לעבודה, אבל לא לעבוד. הוועדים ברשות השידור משחקים את המשחק שנים – השחקנים בזירה הפוליטית מתחלפים, פעם ממשלה כזאת, פעם ממשלה אחרת. הנה באים שר האוצר והשר הממונה על רשות השידור ושר התקשורת – – –
היו"ר מגלי והבה:
הרב, חבר הכנסת נסים זאב, תודה רבה לך. אתה רוצה שנפסיק, אז נפסיק את המליאה.
נסים זאב (ש"ס):
באמת תפסיק עם זה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
אתה צריך להוסיף לי עכשיו שלוש דקות.
היו"ר מגלי והבה:
ניתן לך את הזמן שלך. בבקשה.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
תודה. השחקנים בזירה הפוליטית מתחלפים – פעם ממשלה כזאת, פעם ממשלה אחרת, הנה בא שר האוצר, אחרי זה הממונה על רשות השידור, אחרי זה שר התקשורת, שר ההסברה, וכולם מסובבים הכול על האצבע הקטנה. וראשי הוועדים, הם נשארים בשלהם. הם יודעים שלא צריך חמישה אנשי צוות למשימה ששני אנשים מבצעים בערוצים אחרים. הם יודעים שלא נכון לשלם לאנשים על שעות כוננות כשהם נמצאים בים. הם יודעים שאין צורך במקליט, טכנאי ותאורן לכל ריאיון. הם יודעים. הם יודעים שלציבור נמאס מהם כבר. והנה בא האוצר – דרך אגב, הדברים שאמרתי אלה הם דברים שהיו בדוח הפנימי של המבקר של רשות השידור. והנה בא האוצר ומתעלם מהמיאוס של הציבור. והנה בא האוצר ונותן יד לשחיתות ועצלות.
מה אומר התיקון הזה לחוק רשות השידור? אני רוצה רק קצת להסביר את הצעת החוק, כי לפני כן שר התקשורת דיבר כל כך מהר, שאם היו עושים את הרפורמה, אדוני היושב-ראש, בקצב כמו שדיבר שר התקשורת בשביל להסביר את החוק, אולי רשות השידור היתה כבר במקום אחר.
אני רוצה קצת לתת הסברים מה זה החוק הזה: שוועדת המינויים תמונה על-ידי השר. שוועדת המינויים שמונתה על-ידי השר תמנה חברי מועצה. שהחלטות ועדת המינויים על הרכב המועצה תאושרנה על-ידי הממשלה. שהמועצה הזאת, שאושרה על-ידי הממשלה, תהיה אחראית למנות מנכ"ל, אבל רק בהסכמת השר. ושהשר יוכל להמליץ לממשלה לפטר את המנכ"ל ולפזר את המועצה – האמת, אני לא מבינה את הצעת החוק הזאת.
היו"ר מגלי והבה:
תני לי לסכם, ואני אתן לך את – – –
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
פשוט תגידו: רשות השידור תנוהל על-ידי השר.
במסווה של הצלת השידור הציבורי הצליחה הממשלה להמציא פראיירים חדשים שיממנו את הרפורמה המיותרת הזאת. ומי הם? משתמשי האינטרנט. כל אחד ואחד מבעלי החיבור לאינטרנט בישראל יידרש בקרוב לשלם אגרת טלוויזיה. גם אלו המסרבים להכניס לביתם טלוויזיה – גם חרדים, שהצפייה בטלוויזיה אסורה עליהם, גם סטודנטים שלא קונים טלוויזיה – כל מי שיש לו אינטרנט ישלם אגרת טלוויזיה. זה כתוב בחוק, חברים, בחוק רשות השידור. כולם ישלמו על ערוץ שהם בכלל לא צופים בו. טוב, נו, אני יכולה להבין את האנשים שרוצים לראות את ערוץ-1 אפילו באינטרנט. אני כבר מנסה לסיים.
ומה השלב הבא? אגרה על הסמארטפונים, על האייפוד, על הטלוויזיה בקניונים. גם לשם אנחנו נגיע. האזרח הישראלי עלול להיתקל במקרה בשידורי הערוץ הראשון; במקרה, אולי אני אראה בקניון – אני צריכה לשלם על זה אגרה.
העלאה בגובה של 5% – אני ממש מסכמת בשנייה – בכל שנה למימון שופר טלוויזיוני ממשלתי? לא מתאים. העלאה בגובה של 20% בכל שנה להפיכת תחנת "קול ישראל" המצוינת לשופר רדיו ממשלתי – גם זה לא מתאים.
אבל אל דאגה; אומרים לנו באוצר שבשנת 2026 תסתיים ההפחתה שאחרי ההעלאה בעקבות ההורדה בגובה האגרה. ואני אומרת – מה? 2026? זה כנראה התוכנית האסטרטגית היחידה שיש לממשלה עד שנת 2026.
היו"ר מגלי והבה:
תודה.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
אני מסכמת, אדוני היושב-ראש.
כן לטפל בהסכמי העובדים; אנחנו בעד. להביא להבראה של רשות השידור הציבורית – זה חשוב מאוד. אבל תפסיקו בבקשה לדבר לא-אמת. אין שום רפורמה ברשות השידור. אתם מייצרים שופר ממלכתי של הממשלה.
ואני פונה אליכם, חברי הכנסת, זאת הטלוויזיה הציבורית שאנחנו רוצים?
היו"ר מגלי והבה:
זהו, גברתי.
רונית תירוש (קדימה):
שני סימני שאלה.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
אני רציתי להמשיך לשאול עוד כמה שאלות.
רונית תירוש (קדימה):
זה פינאלה יפה.
היו"ר מגלי והבה:
רונית גם אמרה – חברת הכנסת תירוש – אין יותר יפה מסיום – – –
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
אל תיתנו לזה יד.
היו"ר מגלי והבה:
סימן שאלה גדול.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
סימן שאלה גדול. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
אוקיי, תודה. אני מבקש מחברי הכנסת להקפיד על לוחות הזמנים. תודה לחברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ. אני מזמין את חבר הכנסת זבולון אורלב – אינו נמצא כאן. אחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה, שאכן נמצא. בבקשה, אדוני. אחריו יהיה חבר הכנסת חנא סוייד, ואם הוא לא יהיה כאן – חבר הכנסת עפו אגבאריה.
רונית תירוש (קדימה):
ואתה לא נותן להם אחר כך אם הם חוזרים.
היו"ר מגלי והבה:
לא. מי שלא הגיע – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, זאת לא רפורמה ברשות השידור, זו בעצם נסיגה קשה במעמד השידור הציבורי. אני בעד השידור הציבורי, ואני חושב שהוא צריך להיות ראוי לשמו. אני לא שבע רצון מהעובדה שהרשות – כרשות ממלכתית – אינה זוכה למימון ישיר של הממשלה, והיא דווקא נשענת על האגרה, שהופכת לסיוט אצל אזרחים רבים.
רק אתמול הייתי באחד מהמקומות – מרכזי הקנייה – בצפון, ואנשים, אדם שחי ממשכורת, נדמה לי, דלה, הוא צועק ובוכה, והוא אפילו מתחיל להחתים על עצומה באינטרנט נגד האגרה. אנחנו הגשנו בזמננו הצעה לביטול האגרה, ושהשידור הציבורי ימשיך לפעול על-פי מימון ממשרד ראש הממשלה במסגרת התקציב המאושר של המדינה, ולא להפוך את זה למין שוט שבו רודפים את האנשים, כולל החרמות רכוש, עיקולים וכל מיני דברים שפשוט אין להם מקום. ואז הממשלה היתה יכולה לבוא ולהגיד: יש רשות ציבורית שהציבור צריך לממן אותה.
אבל עכשיו, עם הרפורמה הזאת? זו רשות של הממשלה. זה שופר של הממשלה. בעצם אין לרפורמה הממשלתית שום נגיעה לעצם הגדרתה של הרשות כרשות ציבורית ממלכתית. ואם הוועד המנהל, ויושב-ראש הוועד המנהל וכל נושאי התפקידים צריכים את אישורו של השר ושל הממשלה, ואת הסכמתם ואת שביעות רצונם, יכול להיווצר מצב – זה לא דבר מופרך – שאותם בעלי התפקידים ירצו לרצות את הבוס, ואז רשות השידור תהפוך למעין שופר נמוך של הממשלה.
גם היום אני לא הייתי אומר שרשות השידור היא פשוט במצב מצוין מבחינת היכולת שלה לבטא את הפלורליזם בחברה, ולבטא את מגוון הבעיות והעניינים שנוגעים לחברה. אני לא יכול לומר גם היום שכמה שדרים אינם נוקטים עמדה כשלפעמים מראיינים אותי, אם זה קורה בכלל, ואז הם הופכים את הדיון לאנחנו ואתם, לא כמין עובד ציבור. אני לא יכול להגיד שאני שבע רצון גם מתנאי עבודתם של העובדים שם, ואני יודע שיש הרבה התמרמרות בקרב העובדים על תנאי שכר ותנאי פנסיה ושעות עבודה. אבל בכל זאת, אם הדברים האלה טעונים תיקון, הדברים האלה טעונים תיקון, ולא לקחת את רשות השידור כדי להיות מחלקה במשרד ראש הממשלה, או במשרד התקשורת, או במשרד המשפטים, שמדקלמת את מדיניות הממשלה, כך שייווצר מצב שכל מי שמתנגד לממשלה, כולל אופוזיציה לא שמאלית מדי – אפילו אופוזיציה כמו קדימה – לא תמצא לה מקום בשידור הציבורי.
הרפורמה הזאת אינה ראויה לשם רפורמה. היא לא הרפורמה הנדרשת – ואכן נדרשת רפורמה ברשות השידור. זה פשוט צעד לכיוון של משטר – של גישה טוטליטרית, שהשידור הציבורי צריך לבטא את מאוויי המלך ואת רצונותיו. והמלך כאן הוא הממשלה. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. אני מזמין את חבר הכנסת חנא סוייד – לא נמצא כאן. חבר הכנסת עפו אגבאריה – גם הוא לא נמצא כאן. חבר הכנסת אורי אריאל – גם לא נמצא כאן. חבר הכנסת יעקב כץ – גם לא נמצא כאן. חבר הכנסת אריה אלדד – אכן נמצא. בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מאיר שטרית.
מוחמד ברכה (חד"ש):
ההצבעה אחרי הדיון.
היו"ר מגלי והבה:
נכון, הצבעה אחרי הדיון. בבקשה, אדוני. ארבע דקות.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני נמנה עם אלה שלפני שנים – בכנסת השש-עשרה והשבע-עשרה – הגישו הצעות חוק לביטול אגרת רשות השידור, כי כשהייתי פותח רדיו או טלוויזיה הייתי חושב שאני שומע תחנת רדיו עוינת לישראל, וכשניסיתי לעשות איזו סריקה של מגישי תוכניות, עורכי תוכניות, שדרים, מראיינים, הסתבר לי שחלקם – לפחות להבנתי – היו שייכים לצדה השמאלי של המפה הפוליטית, ולא ביטאו באמת את הציבור בישראל.
אבל בכנסת הקודמת הביאו לפני הצעת חוק – להצטרף להצעת חוק רשות השידור, וחשבתי שההצעות שיש בו יכולות במקום לפרק את רשות השידור – וחשבתי שזה רעיון לא רע – לתקן את רשות השידור באופן שהרשות באמת תבטא שידור ציבורי.
אבל לצערי באה הממשלה עכשיו והפכה את אותו רעיון של שידור ציבורי לרעיון של שידור ממשלתי. יכול להיות שחלק מחברי הממשלה גם הם לא היו שבעי רצון מיכולת השליטה שלהם ברשות השידור כפי שהיא, שלא היתה כבר אז טובה בעיני, ורוצים להפוך אותה ממש לתחנת שידור ממשלתית, ולפיכך מונחת בפנינו היום הצעת החוק הזו.
כשאני אמרתי שאני מוכן לתמוך בהצעת החוק הקודמת, מתחו עלי ביקורת רבים ואמרו לי: המצב הנוכחי של ועד מנהל, שדעת הציבור עוד יכולה להישמע בו, שיש ביקורת ציבורית על תוכני השידור, הוא יותר טוב מהחוק שהצעת. יכולתי להתווכח על כך, יכולתי לנסות לבדוק האם התועלת מרובה על הנזק או להיפך. אבל החוק הזה, כפי שהוא מובא בפנינו היום, אין כל ספק שמי שתומך בשידור ציבורי לא יכול להסכים עם תכניו ולא יכול לתמוך בו.
חברי חבר הכנסת ניצן הורוביץ הסב את תשומת לבי לכך שלא רק מי שמחזיק במקלט טלוויזיה או רדיו יצטרך להיות כפוף לתשלום האגרה הזאת, אלא גם מי שיש לו מחשב, ואנחנו יודעים שגם בטלפון הנייד שלנו אנחנו יכולים לראות שידורי טלוויזיה, ולפיכך כל מי שמחזיק איזה מכשיר בעצם יצטרך לשלם אגרת טלוויזיה או רדיו. וגם אם הוא יביא הצהרה בשבועה מבית-משפט, שאין לו רדיו ואין לו טלוויזיה ואין לו טלפון ואין לו מחשב, אבל אם ימצאו שיש לו משקפת בבית, אז הוא יכול להסתכל בטלוויזיה אצל השכנים, גם אז יחייבו אותו באגרת טלוויזיה. אין לדבר סוף. אין לדבר סוף, משום שאם הממשלה רוצה תחנת שידור ממשלתית, תתכבד ותממן אותה מכספי המסים שאנחנו משלמים. אינני מבין את הצורך גם לשלם מסים וגם לשלם אגרה כדי לשמוע תחנת שידור שמשדרת למצער השקפות של ציבור שאני לא יכול להזדהות אתו, או למירע, המוצע לנו בחוק הזה – להפוך לתחנת שידור מטעם הממשלה, ששולטת במינוי המנכ"ל, במינוי הדירקטוריון. ההבדל הוא לא בשם, אלא בדרכי המינוי.
אני קורא לחברי הכנסת להתנגד לחוק הזה. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת אלדד, ותודה על העמידה בזמנים. אני מזמין את חבר הכנסת מאיר שטרית, ואחריו יהיה חבר הכנסת אופיר אקוניס – נמצא כאן; ואחריו – יוחנן פלסנר. בבקשה, אדוני. ארבע דקות יש לך.
מאיר שטרית (קדימה):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הנה עוד חוק רע של הממשלה הזאת. חוק רע של ממשלה רעה, השר בנימין בן-אליעזר, ואני מתפלא שאתה עוד מחזיק מעמד ויושב בממשלה הזאת. אני הייתי בטוח שאתה כבר מזמן תשבור את הכלים ותצא מהממשלה הרעה הזאת. אתה כל כך ותיק בממשלות ומכיר ממשלות ישראל, היית שר הביטחון, ושר התשתיות הלאומיות שלנו בממשלה הקודמת, ראית כיצד ממשלה מתפקדת ועובדת, ואני מצר לראות אותך שבוי בתוך הקונסטלציה הזאת. מחכים ליום שאתם תשנו את המצב.
אבל זו פשוט עוד דוגמה אחת לחוק רע שלא תורם שום דבר, שיוצר נזק לרשות השידור במקום לחזק אותה. רשות השידור – ואני תומך בכל לבי ברשות השידור, יעידו פה חברי לכנסת הוותיקים שאני נלחמתי פה בשיניים הרבה כנסות כדי למנוע את חיסולה של רשות השידור בכל מיני ניסיונות חקיקה שהציעו לבטל את אגרת רשות השידור, ואני תמיד עמדתי בשער, גם כשהייתי ראש קואליציה, ולא נתתי בשום פנים ואופן להעביר את החוק הזה, כי אני חושב שיש חשיבות לשידור הציבורי. השידור הציבורי הוא רשות השידור, היא הגורם שאצלו צמחו כל הכשרונות של כל הערוצים האחרים. השידור הציבורי הוא שידור שיכול להרשות לעצמו להפיק תוכנית טובה גם אם היא לא פופוליסטית, גם אם הרייטינג שלה נמוך. בשביל זה היא קמה. זה ערוץ שאמור לתת ביטוי לכלל ההיבטים במדינת ישראל, ולא להיות דוברה של הממשלה.
היה הדבר הזה רק בתקופת בן-גוריון, שהרדיו והטלוויזיה היו מקבלים הוראות ממשרד ראש הממשלה מה לשדר בחדשות. כל הרעיון הוא לתת לרשות השידור עצמאות שתוכל להתחרות, ופה הולכים בעצם לחסל אותה, להפוך אותה לגוף שנמצא בשליטה פוליטית.
ציין פה לפני חבר הכנסת ניצן הורוביץ את הבעיות והקשיים שיש בחוק. ראשית, אם בעבר, על-פי חוק שקיים היום, שלצערי לא גמר את תהליך אישורו – החוק שהוצע בעבר הציע שימנו שופט בדימוס, שהוא יבחר את חברי הוועדה, ועדת המינויים, והם ימנו את חברי הנהלת רשות השידור, 13 איש, ואחרי שמתייעצים עם כל היוצרים והמפיקים וכו' וכו' הם יקימו את המועצה הזאת. פה מוצע – הכול בסדר, יעשו הכול אותו דבר, אבל הממשלה היא שתמנה את האנשים. זאת אומרת, ברצות הממשלה – תאשר, לא רוצה – לא תאשר. המועצה יכולה להגיש איזו רשימה שהיא רוצה, הממשלה תגיד לא, יצטרכו להביא אנשים אחרים שהממשלה רוצה ביקרם.
היום על-פי החוק הקיים, על-פי החוק שאמור היה להיות מוחל, רק המועצה יכולה לפטר את מנכ"ל רשות השידור ולמנות אותו. היום הכול תלוי ברצונו של השר. ברצותו הוא יכול לפזר את המועצה, יכול לפטר את המנכ"ל, יכול לקבל החלטות על בסיס החלטתו של שר שממונה על רשות השידור. רבותי, זו פוליטיזציה של רשות השידור, ואני חושב שזה תהליך רע מאוד.
דבר אחרון, אדוני, אני מתרשם מזה שמעלים את האגרה. אני משתגע, ריבונו של עולם. גם כך הציבור צועק: בשביל מה אני משלם אגרה? הציבור הרי בכלל לא מבין את הקשר בין האגרה לבין רשות השידור. אומרים: אני משלם לכבלים – לכבלים הציבור משלם מאות שקלים בחודש, או ל-yes – למה אני צריך לשלם אגרה? כי הציבור לא מבין שרשות השידור זה גוף שעומד בפני עצמו וצריך לממן את עצמו ולא מפרסום. וגם כך הוא מקטר על גובה האגרה, ומעלים את האגרה.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לחזור על מה שהצעתי גם בממשלה הקודמת. השר בן-אליעזר, הנה יש לי הצעה יותר קונסטרוקטיבית מאשר להעלות את האגרה. אתה יודע, היום, אחוז גבוה מאוד מבין האנשים שיש להם טלוויזיות לא משלמים אגרת טלוויזיה. הצעתי, אם אתה זוכר, בממשלה הקודמת, לעשות תיקון פשוט, שיגבו את אגרת הטלוויזיה באמצעות רשיון הרכב, כמו שעושים ברדיו. עשיתי חשבון והוכחתי שאתה יכול לא רק לא להעלות את האגרה, אתה יכול להוריד את האגרה בשליש, להקטין אותה בשליש, ואתה תגבה פעם וחצי ממה שגובים היום. תגיד לי אתה מה רע בזה. למה לא לעשות את זה במקום את התיקון הרע הזה?
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר:
אז תמכתי בזה.
מאיר שטרית (קדימה):
נכון. עכשיו גם הולכים להעלות את האגרה, ויש תקווה לישראל. האגרה תופחת עד שנת אלפיים – מה זה היה?
היו"ר מגלי והבה:
26.
מאיר שטרית (קדימה):
26. חברים, אני אשאר פה עד 2026 לוודא שבאמת יפחיתו את האגרה הזאת. אולי אופיר עוד יהיה פה עד 2026. אבל מה, אתם השתגעתם? עד 2026? זה נראה לכם נורמלי? הממשלה מטילה מסים על הציבור. הרי הממשלה מתהדרת שהיא מקטינה מסים. נכון, היא מקטינה מסים לעשירים ולחזקים, ליחידים ולחברות. השנה הממשלה מוותרת על הכנסות בסך 5 מיליארד שקל בשנה, אבל היא מוצאת לנכון להעלות את האגרה לרשות השידור, שמשלם אותה – אגב, זו האגרה הרגרסיבית ביותר שקיימת, כי העשיר והעני משלמים אותו דבר.
על-פי הצעתי, אם יקבלו את ההצעה להקטין את האגרה בשליש ולקבוע אותה על-פי רשיון הרכב, אז למשל מי שאין לו רכב לא ישלם. זה כמעט אוטומטית חותך את העניים, הם יהיו פטורים מתשלום. ומי שיש לו כמה כלי רכב, ישלם פעמיים; לא פעמיים, שני-שלישים, זאת אומרת ישלם פעם וחצי. אז הנה רעיון טוב, אופיר, שאפשר לחוקק אותו באמת במקום החוק הרע הזה. אפשר לחוקק חוק כזה שיתקן את המצב הזה, לקבל יותר כסף ולחסוך, אגב, את כל שעות השידור בטלוויזיה של "שלם את האגרה". גם את זה אפשר לחסוך, את הזמן הזה, ולחסוך 60 עובדים ברשות השידור, שזו מחלקת הגבייה, שתהיה מיותרת לגמרי.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת מאיר שטרית. אני מזמין את חבר הכנסת אופיר אקוניס. אחריו יהיה חבר הכנסת יוחנן פלסנר.
אופיר אקוניס (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי הכנסת, חבר הכנסת שטרית, אני לא יודע מה יקרה פה בשנת 2026, אבל אני חושב – לא יודע אם אתה תהיה פה, אני לא יודע אם אני אהיה פה, לא יודע אם מישהו מהיושבים באולם הזה יהיה. קודם כול, אני מקווה, אני יודע שהמדינה שלנו תהיה פה.
מאיר שטרית (קדימה):
נקווה שכולם יהיו פה.
אופיר אקוניס (הליכוד):
בדיוק. קודם כול המדינה שלנו תהיה פה, אחר כך אנחנו נראה מי פרסונלית יהיה פה, כי זה פחות חשוב.
מאיר שטרית (קדימה):
אם נהיה פה סימן שהמדינה תהיה.
אופיר אקוניס (הליכוד):
חבר הכנסת שטרית, אני מוכרח להגיד לך שאני באמת ביקשתי לדבר בדיון הזה כי ניחשתי מה תגידו; שתדברו, חבר הכנסת פלסנר, על פוליטיזציה של רשות השידור והתערבות וכל המלים הלא גסות אבל הצפויות הללו. ידעתי, זה היה ברור כשמש. עכשיו אני שואל אתכם – – –
יוחנן פלסנר (קדימה):
אני ממש רואה את ההתלהבות בעיניים – – –
אופיר אקוניס (הליכוד):
זה נכון. זה כמו שהגשש אמר, חבר הכנסת שטרית: אתם שואלים אותן שאלות, ואנחנו עונים אותן תשובות. בדיוק.
מאיר שטרית (קדימה):
– – –
אופיר אקוניס (הליכוד):
אגב, המערכון הזה, חבר הכנסת שטרית, הוא על רשות השידור. הוא על "בחצי היום". הם אומרים לו – – –
מאיר שטרית (קדימה):
– – –
אופיר אקוניס (הליכוד):
בדיוק. קודם כול, דבר אחד יש בחוק הזה, חבר הכנסת פלסנר, שאתה כמחוקק וכנבחר ציבור, ובכלל למען השירות הציבורי אנחנו צריכים כולנו להסכים פה – הליכוד, קדימה וכל סיעות הבית – לא טוב ועדה בראשות שופט, חבר הכנסת פלסנר. אני מאוד מעריך שופטים, ואני זוכר, חברת הכנסת מיכאלי, את משפטו של מנחם בגין: "יש שופטים בירושלים" – ובאמת, יש. אבל לא יכול להיות שהשירות הציבורי, אדוני היושב-ראש, מתנהל על-ידי ועדות בראשות שופט. זה דבר שלא יכול להיות. אנחנו, נבחרי הציבור, מקבלים מנדט מהציבור לנהל את היום-יום של המדינה שלנו. קודם כול הממשלה, אבל גם הכנסת. לכן אני חושב שבעניין הזה אין חידוש דרמטי, חבר הכנסת פלסנר, בכך שממשלה מאשרת מינויים כלשהם – אגב, החל מקונסולים ושגרירים – – –
יוחנן פלסנר (קדימה):
יש הבדל בין "מאשרת" לבין שהשר בוחש עד לקרביים של המינוי הזה, ואין שום דרך – – –
אופיר אקוניס (הליכוד):
– – – גם שגרירים, גם קונסולים, גם ברשות החשמל יש אישורים של הממשלה, והדבר הזה נעשה, אגב, גם על-ידי ממשלות שלכם.
יוחנן פלסנר (קדימה):
שגרירים באים מתוך גוף – – – של דיפלומטים.
אופיר אקוניס (הליכוד):
אני רוצה להזכיר לך, חבר הכנסת פלסנר, שהטענות ברשות השידור על התערבות הדרג הפוליטי הגיעו לשיאן דווקא בזמן הממשלה שלכם. בחלק מן הזמן אתה גם היית חבר כנסת פה בבית. ואנחנו יודעים מעיתונאים ברשות השידור שמספרים לנו, אדוני היושב-ראש, שמזכיר הממשלה בשנת 2006, חבר הכנסת זאב – לא ב-1966, בימיו של לוי אשכול כראש ממשלה או בימיו של בן-גוריון כמנהל הרדיו בפועל – הוא היה גם ראש ממשלה, אבל התיק היה במשרד ראש הממשלה; היו מתקשרים ב-2006–2007 – אנחנו מדברים על העידן המודרני – ומכתיבים ליין-אפ, כלומר את השידור עצמו, או מבקשים לדעת מי יהיה בשידור. הדברים הללו, אגב – והדברים שאני אומר הם בדוקים – לא קורים היום, לשמחתי, ברשות השידור, כי אנחנו מאמינים בחופש העיתונות. אנחנו מאמינים בעיתונות חופשית שלא מקבלת ליין-אפים מראש וגם לא מכתיבה.
הייתי אומר גם לזכותה של רשות השידור, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר כאן – מלבד שידור המונדיאל חינם אין כסף, אתם זוכרים את הוויכוח שהיה בבית הזה ב-2006 סביב שידורי המונדיאל? ועדת הכלכלה בראשות – היום שר התקשורת – חבר הכנסת כחלון קיימה דיונים של עשרות שעות, כמה ישלמו. זה לא היה בעמודי הכלכלה, זה היה בעמודי החדשות – כמה ישלמו הצופים עבור המונדיאל של 2006. אז רשות השידור, לזכותה, לא רק משדרת מונדיאל, ואם אינני טועה, הערב גם משדרת משחקי ליגת-העל – זה גם דבר חשוב, זה שירות לציבור; וגם לטעמי, מקיימת שיח פוליטי, או הייתי אומר חברתי, הגון ומאוזן. זאת כל בקשתי, חבר הכנסת פלסנר.
אוה, שר התקשורת נכנס בדיוק בזמן. אני יושב עם שר התקשורת, אדוני היושב-ראש, מאות שעות. אני מקווה שהנשים שלנו עוד לא חושדות. מה אנחנו רוצים, אדוני היושב-ראש? אנחנו לא רוצים טלוויזיה עם גוון פוליטי כלשהו; אנחנו רוצים תקשורת מאוזנת שמשקפת את השיח הפוליטי הציבורי הרחב במדינת ישראל.
היו"ר מגלי והבה:
תודה.
אופיר אקוניס (הליכוד):
ולכן אני בהחלט דוחה את הביקורת של האופוזיציה על פוליטיזציה. החוק הזה יפוצל, על-פי דרישתי ובסיכום עם היושב-ראש ראובן ריבלין, לוועדת הכלכלה, ושם יתקיימו בו דיונים יסודיים ונוקבים, וגם כפי שהבית הזה, אדוני היושב-ראש, תמיד עומד על כך – מקיימים שינויים בהצעות הממשלה לטובת הציבור, לטובת הצרכן. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת אופיר אקוניס. אני מזמין את חבר הכנסת יוחנן פלסנר, ואחריו – חבר הכנסת אברהים צרצור. הדובר האחרון יהיה חבר הכנסת נסים זאב.
יוחנן פלסנר (קדימה):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אני שמח גם שהשר נמצא כאן, כי רציתי, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, להציע כמה הצעות קטנות לתיקון שאולי תשקול לשנות אותן בוועדה, כי אני חושב שהן עולות בקנה אחד עם רוח החוק.
כשיש לנו בסעיף 6: "מינוי ועדת איתור ותפקידיה" – "הממשלה תמנה ועדת איתור", אני מציע להחליף את המלה "ממשלה" ב"פוליטביורו". ככה זה ישקף יותר את מה שאתם באמת מתכוונים לעשות. את "יושב-ראש הוועדה" בסעיף (ב)(1) אני מציע לשנות ל"קומיסר", כי זה בעצם מה שאתם רוצים להגיע אליו, לתכלית הזאת של קומיסר פוליטי מטעם הממשלה. הנה מגיע חבר הכנסת אלקין, שאולי יוכל לעזור לי קצת עם המונחים. וכמובן, סליחה, אני מצטער – "הממשלה", אני מציע לשנות את זה ל"קרמלין" ואת "מועצת הרשות" ל"פוליטביורו". כי זה מה שאתם רוצים לעשות כאן. הרי עוברים סעיף-סעיף ורואים שאין כאן שום דרג מקצועי שמקבל החלטות, ששוקל שיקולים ארוכי טווח – יש לנו כאן קרמלין שממנה פוליטביורו שפועל כל-כולו בכיכר שבין לשכת ראש הממשלה לרוממה – – –
קריאות:
– – –
יוחנן פלסנר (קדימה):
– – – לשכת ראש הממשלה לרוממה, והופך את רשות השידור לזרוע של הרשות המבצעת. חזרנו כבר לשנות ה-50, שבהן תפקיד רשות השידור היה להיות שופר של השלטון, כבר לא שידור ציבורי, איכותי, ענייני, אובייקטיבי שמנסה להאיר את המציאות באור אחר, אלא שידור ציבורי שכל-כולו, כמו שאמר שדר בכיר, מגיש את הליין-אפים שלו ערב קודם ללשכת ראש הממשלה. זה מה שאנחנו רוצים להפוך? אם זו היתה הפרקטיקה עד היום, כפי שאמרתי שהזכיר אותה אותו שדר בכיר מרשות השידור, היום רוצים להפוך את זה למשהו דה-יורה. לא רק משהו דה-פקטו, אלא דה-יורה. רשות שידור שהיא זרוע ארוכה של הרשות המבצעת, שידור ציבורי שהופך להיות לחלוטין שידור פוליטי.
ראש הממשלה התחיל בזה. קודם הוא העביר את רשות השידור לשר אדלשטיין. השר אדלשטיין, כשהבין שהוא לא באמת מתכוון שהוא יעשה משהו, אף אחד לא באמת התכוון שהוא יוביל רפורמה או שהוא ידאג למינויים ענייניים. ראש הממשלה רצה שרשות השידור תהיה בידיים שלו, הוא רצה עוד כלי תקשורת, הוא החליט כבר מזמן לשים עליו את היד – –
פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):
– – – מפלגת עבודה – – –
יוחנן פלסנר (קדימה):
– – והעביר את זה לאחריות של המנכ"ל שלו.
פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):
– – –
יוחנן פלסנר (קדימה):
כמה נוח. כמה נוח. איזה פוליטיקאי לא רוצה שיהיה לו כלי שידור משל עצמו? אבל עכשיו לבוא ולהביא את זה בחקיקה עוד? ולמנות? עברתי כאן סעיף-סעיף על מיפוי "תורת המינויים" – איך היא עובדת. באמת, תורת המינויים כאן – אין שום גוף ציבורי, רציני, עצמאי, חברים. מילת המפתח כאן, אם דיברו על BBC ועל כל הגופים האחרים, זה עצמאות השידור הציבורי. יש כאן אפס עצמאות.
אדוני השר, אתה שגילית כל כך הרבה אומץ בתחומים אחרים, אני פשוט לא מבין איך אתה מעז להביא את הדבר הזה לכנסת הזאת. אתה שגילית אומץ ועומד מול גורמי כוח כל כך משמעותיים, מביא לכנסת את הדבר הזה, שהמשמעות היחידה שלו היא בעצם לסגור את השידור הציבורי במובן האמיתי והעמוק של המלה. תודה רבה.
אני קורא לכם, חברי, לדחות את הדבר הזה, זה כבר לא חלק מחוק ההסדרים. אפשר לדחות את זה, והממשלה החלשה והרעה הזאת גם ככה לא תיפול. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת יוחנן פלסנר. חבר הכנסת אחמד טיבי לא נמצא כאן, אז אני מזמין את חבר הכנסת אברהים צרצור, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, היות שאיני מאמין שיהיה ביום מן הימים מה שנקרא "שידור ציבורי" רציני ואמיתי, אינני יכול אלא לקבוע היום שאין מניעה ולא צריכה להיות מניעה לבטל את רשות השידור אחת ולתמיד. זה לא רק בישראל, דרך אגב. בכל הארצות, בכל המדינות, אפילו המפותחות ביותר בעולם, השידור הציבורי הופך אט-אט לשוט בידי הממשלה, בידי המדינה, כדי להשיג את מטרותיה אפילו בניגוד מוחלט לציפיותיהם של כלל הציבור, של כלל האזרחים.
היו"ר מגלי והבה:
אדוני השר.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
יש לציין כאן כי סקרים ומחקרים רבים שפורסמו לאחרונה ולאורך השנים, מצביעים על כך שהשידור הציבורי, במיוחד ערוץ-1, הפך לבלתי רלוונטי.
כבוד היושב-ראש, בנושא של אגרת הטלוויזיה, כולנו יודעים, אדוני היושב-ראש, שזה שנים מנסים הרבה חברי כנסת מכל הקשת הפוליטית להגיש הצעות חוק שמטרתן לבטל את אגרת הטלוויזיה. לצערי הרב, כל הצעות החוק האלה נפלו על אוזניים ערלות, על אוזניים אטומות, והממשלה התנגדה ודחתה את כל ההצעות האלה, אפילו שההצעות האלה היו צודקות באופן מוחלט.
הסיבות לכך הן פשוטות מאוד. למה אנחנו מבקשים, למה ביקשנו ולמה אנחנו נמשיך גם לבקש את ביטול אגרת הטלוויזיה? – מסיבות פשוטות מאוד. סיבה ראשונה היא שהרוב המכריע של הציבור אינו רואה את הערוץ הממלכתי, במיוחד בסקטור הערבי. השידור הציבורי אינו מדבר אלינו, כאוכלוסייה ערבית, לא מבחינת תכנים ולא מבחינת ייצוג. לצערי הרב, זה המצב, זה המצב העגום. יתירה מכך, 99% מבתי-האב בסקטור הערבי מחזיקים צלחת לוויינית שמביאה למסכו של האזרח מאות ערוצים, כולל ערביים, שהפכו את הערוץ הציבורי למיותר.
היו"ר מגלי והבה:
קרוב ל-400 תחנות. אתה צודק, אדוני.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
נכון. כבוד היושב-ראש, יש לציין גם כי ברגע שהצופה הערבי מעוניין לראות טלוויזיה ישראלית ולהציץ לעולם הפנים-ישראלי, הוא מוצא בערוץ-2 ובערוץ-10 את מבוקשו, ולא בערוץ הראשון.
לאור כל הסיבות האלה אני מוכרח לקבוע ולהגיד כאן שאין מקום – אין מקום לשידור ציבורי ממשלתי, והגיע הזמן שהוא יחלוף מן העולם.
כחלופה, כבוד היושב-ראש – ואני מסיים בזאת – אם הממשלה מתעקשת על כך שהשידור הציבורי – ויש גם חלק לא מבוטל מחברי הכנסת, מכל המפלגות, וגם מהציבור, שרואה ברשות השידור דבר חיוני מאוד, שצריך לייצג נאמנה את הפסיפס האזרחי במדינת ישראל – יש מקום באמת לנהל ולבצע רפורמה מסוימת שתביא את השידור הציבורי, אכן – לשחרר את השידור הציבורי בצורה מוחלטת מידי הממשלה, מידי המדינה, שייצג בצורה נאמנה את הפסיפס, כפי שאמרתי, של כל הציבור, של כל האוכלוסיות, של כל הקבוצות האתניות, של כל התרבויות במדינת ישראל. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת אברהים צרצור. אני מזמין את חבר הכנסת נסים זאב – נא לצלצל, אדוני – הוא אחרון הרשומים לדבר. נא לצלצל. השר כחלון, אתה מתעתד להשיב גם? אז תהיה כאן. תודה.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני, רוב החברים פה בכנסת דיברו על הסכום, על ההשתתפות, אם באינטרנט ואם – לחייב כמעט כל אזרח במדינת ישראל. אני רוצה לדבר יותר על התכנים. אני חושב שאם זה ממלכתי, הוא צריך להיות ממלכתי עד הסוף. לא מעניין אותי ששופט יבוא ויקים את הוועדה. אנחנו רואים את ההפקרות היום, שאין קונטרול, וכל שדרן הוא מלך בישראל. ואת הדעות הפוליטיות שלו – זה ממלכתי. וכל שדרן, אנחנו יודעים את הדעות שלו. ואני לא רוצה להתווכח על מה שקורה בשידורים, בוויכוחים – ואנחנו כולנו פוליטיקאים, ואנחנו תמיד רואים את הדעה של הקריין, או של השדרן, שהוא שואל את השאלות האידיאולוגיות שלו, ואת ה"אני מאמין" שלו, וכשאתה אומר דעה אחרת יש לו שאלות די נוקבות. אז זה נקרא כשר. זה כרגע נקרא ציבורי. כשזה ממלכתי, זה כבר נקרא פוליטי. אני לא מבין מדוע.
אני חושב שנכון ייעשה שהממשלה לוקחת חסות, ולוקחת חסות על הכול, זאת אומרת – גם בעניין הכספי, שהממשלה צריכה לממן ולתת באמת כפי שהיא אומרת כאן.
קודם כול, המועצה והרכב המועצה צריכים לשקף במידת האפשר את מגוון הדעות הרווחות בציבור. איך זה ייעשה אם לא יהיו באמת חברים מכל הרבדים של הציבור שלנו? אדוני היושב-ראש, אני אומר לך שצריך להיות שם גם כן ועד של רבנים, בתוך רשות השידור.
קריאה:
– – –
נסים זאב (ש"ס):
שייתנו גם את זה. כן, ודאי, כי הם מדברים ואומרים – וזאת הצעת החוק – על חינוך, על תרבות, על יהדות, על ציונות, לכל אחד יש פה מה לתרום. אני חושב שגם רב שיהיה ברשות השידור, כחבר במועצה, זה דבר שנדרש.
אני רוצה להעיר הערה קצרה שהיא חשובה מאוד. אנחנו תמיד רואים במהדורת החדשות שהחדשות מדברות על כל מיני נושאים מגוונים, ופתאום זה חורג באופן מאוד קיצוני, איזה נושא של אונס, או איזה דברים שאני חושב שזה לא יערב לאוזן של בני-הנוער והילדים ששומעים את החדשות בתום לב והם נחשפים לכל מה שנאמר שם. אני חושב שאת הדברים האלה צריכים לשנות – –
היו"ר מגלי והבה:
נא לשבת.
נסים זאב (ש"ס):
– – וצריך לתת את הדעת גם בנושא הזה.
אני רוצה לברך על השינוי הזה, שהוא חשוב לכולנו, אבל שהוא ייעשה באמת בצורה מבוקרת ועניינית. וגם, אדוני, כבוד השר, אני רוצה לומר לך שזה שהיום אנחנו מוגבלים ברשת שלנו, של החרדים, ואתה יודע שבקושי שומעים אותה באזור המרכז, אני חושב שצריך שצריכים להרחיב ולאפשר את השידורים – שיישמעו גם בצפון, גם בדרום וגם במרכז. אין שום סיבה בעולם שבמקביל לרשת ב' ולרשת א' של "קול ישראל", שאת השידורים הקיימים, שהממשלה כבר אישרה אותם – שכן יש ציבור רחב ומגוון, ציבור חרדי, שלא מעוניין לשמוע את רשת ב', מה לעשות, כי זה לא טוב, אולי, לחינוך, ואולי זה פוגע ברגשות, כי הנושאים מגוונים מאוד, ואמרתי שאין בקרה במה שנאמר שם. לכן, אדוני כבוד השר, אני חושב שבמסגרת החוק הזה, כשכבר עושים שינויים, שהם ייעשו עד הסוף ולטובת כולם, וגם אותן רשתות חרדיות שיש לנו במספר שהממשלה הכירה בהן סוף-סוף – אחרי כל כך הרבה שנים, ואחרי כל כך הרבה חקיקה, ואחרי כל כך הרבה שנים, הגיע הזמן שנעשה את זה באופן מושלם. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת נסים זאב. ישיב לכל המתדיינים השר משה כחלון. חבר הכנסת נסים, שחרר את השר.
שר התקשורת משה כחלון:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שמענו, אדוני היושב-ראש, כמה דוברים – מהאופוזיציה, מהקואליציה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני השר, בזמנו, כשהייתי שר התקשורת, היה שר התקשורת גם השר הממונה על הקשרים עם רשות השידור – ממונה על חוק רשות השידור. טוב שהפרידו את זה. בכלל, צריך להפריד פוליטיקאים מתקשורת בכל הממשלות.
שר התקשורת משה כחלון:
זה נכון, אדוני היושב-ראש, ואתה יודע שגם הצעת החוק הזאת באה לנטרל השפעות פוליטיות מתכנים, וטוב שכך.
היו"ר ראובן ריבלין:
נכון.
שר התקשורת משה כחלון:
גם הרשות השנייה, שאני אכן ממונה עליה באופן פורמלי, גם היא: כל נושא התכנים – יש מועצת הרשות השנייה, והיא מטפלת בזה. יש 15 חברים ממונים, שעוברים את כל מנגנוני – – –
מאיר שטרית (קדימה):
מי ממונה על רשות השידור?
שר התקשורת משה כחלון:
מי ממונה על רשות השידור?
היו"ר ראובן ריבלין:
ראש הממשלה.
שר התקשורת משה כחלון:
כעת ראש הממשלה הוא השר הממונה על רשות השידור.
מאיר שטרית (קדימה):
אה, ראש הממשלה.
שר התקשורת משה כחלון:
חבר הכנסת שטרית, אם אתה זוכר, היה לנו ראש ממשלה מאוד מוצלח בשם אריאל שרון, שהיה ממונה גם על חוק רשות השידור, אחר כך היה לנו ראש ממשלה גם מוצלח, בשם אולמרט, שגם היה ממונה על חוק רשות השידור, והיום יש לנו ראש ממשלה מוצלח, שגם הוא ממונה על חוק רשות השידור.
מאיר שטרית (קדימה):
– – – טועים.
שר התקשורת משה כחלון:
כנראה, כן, כנראה זה תפקיד שראשי ממשלה – – –
מאיר שטרית (קדימה):
מושך.
שר התקשורת משה כחלון:
מושך משהו. אז כפי שאמרתי, גם אצלנו – – –
אורי אורבך (הבית היהודי):
– – –
שר התקשורת משה כחלון:
למי שלא שמע, חבר הכנסת אורבך אמר: אם הכול כל כך טוב, אז למה המצב של רשות השידור כל כך רע?
היו"ר ראובן ריבלין:
זו פרשנות למה שאמר חבר הכנסת.
שר התקשורת משה כחלון:
משהו בדרך צריך. חבר הכנסת אורבך, זה מרחק, זה לפחות 20 מטר. על כל פנים, זו בדיוק מטרת הרפורמה. מטרת הרפורמה להרחיק את ההשפעות הפוליטיות על רשות השידור. חבר הכנסת פלסנר שאל כמה שאלות, למשל מי ימנה. אין לנו גוף אחר – – –
יוחנן פלסנר (קדימה):
גם הערות פרקטיות – – – לשנות לקומיסר.
שר התקשורת משה כחלון:
תן לי, אני לא רוצה להציג אותך באור הזה, אני אציג אותך באור רציני.
מי ימנה ואיך ימנה – אני חושב שכשממשלה ממנה בעל תפקיד הוא כפוף לכל מנגנוני הסינון, כישורים, תנאי סף, ועדת-שפניץ, שאי-אפשר לחשוד בה שיש לה איזו הטיה פוליטית, אפשר להגיע ליועץ המשפטי לממשלה, למשנה ליועץ המשפטי לממשלה לנושא ניגודי עניינים. את כל המנגנונים האנשים האלה עוברים, והם נבדקים. לכן דעתנו נוחה מכך שאת המועמדים אכן ממנה הממשלה. ומבנה הרשות, גם כפי שאמרתי, השתנה. מבנה הרשות החדש יאפשר לה גמישות תפעולית, ישחרר אותה מהכבלים, ישחרר אותה מהאזיקים שהיא היתה בהם.
מליאת רשות השידור והוועד המנהל יבוטלו, ותחתיהם תמונה מועצה בעלת מאפיינים של דירקטוריון; הדירקטוריון הזה, כמו בכל חברה סבירה ונורמלית, כל חברה עסקית – הדירקטוריון יתווה מדיניות; יהיו שם אנשי ציבור, כפי שאמרתי, שנבדקו ונמצאו כשירים לתפקידים האלה, ואותם חברים יתוו מדיניות. יעמוד בראשם יו"ר דירקטוריון, והם יובילו את רשות השידור למקומות אחרים.
אין ספק שרשות השידור ידעה ימים יותר טובים מהימים האלה. היו לה ימים יפים גם כשהיתה תחרות. כשרשות השידור היתה לבד, אז גם לשקופית שלה היה 10% רייטינג, אבל הגיעה תחרות, ורשות השידור, לצערי – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
ל"פסוקו של יום".
שר התקשורת משה כחלון:
גם "לפסוקו של יום". רשות השידור, לצערי, לא עמדה בקצב של התחרות ונשארה מאחור, והפוליטיקה והמעורבויות שהיו בעבר פגעו בה. ואנחנו יודעים שרק הרפורמה מהסוג הזה, המוצעת, יכולה להבריא את רשות השידור.
יש המון שינויים היום בשוק התקשורת, כולנו עדים לכך, כולנו רואים את זה. שוק התקשורת הוא שוק מאוד דינמי, האמצעים הטכנולוגיים הם פשוט מדהימים; אנחנו רואים שיטות שידור שונות, יש לנו את ה-HD ויש לנו ממה שאנחנו רק חושבים ומדמיינים, ולא יהיה מנוס – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני השר, האם החוק הזה יבטיח לנו שרשות השידור תהיה רשות ציבורית, לא ממלכתית של הממשלה ולא דוקטרינרית של כאלה ואחרים, שלא תביע עמדות כאלה של פוליטיקאים מכל הקצוות, אלא תבוא ותיתן לציבור את האפשרות לברור בין הדברים? זו רשות ציבורית לעומת רשות ממלכתית או רשות דוקטרינרית. הדברים האלה הם הדברים שצריך להבטיח בהם יותר מכול, שרשות השידור תיתן כלים בידי הציבור להחליט, שלא תטיף לו ולא תתחם את רצונותיו בדרך כזאת או אחרת. היא תבוא ותיתן את הדברים ואת הוויכוח – יש ויכוח ביני לבין חבר הכנסת ברכה לגבי השלום עם ירושלים, והוא ידבר ואני אדבר, ולא יבוא ויאמר מישהו מהשדרים מה דעתו על עניין זה, כי הוא לא נבחר להביע את דעתו. האם דבר זה הוא בא לידי ביטוי בחוק?
שר התקשורת משה כחלון:
אדוני היושב-ראש, אני אתן תשובה קצרה על שאלה ארוכה. אם הייתי רוצה לתת שם לחוק הזה – ואני חייב לומר שלא אני חוקקתי אותו, אני מדבר פה בשם שר המשפטים, אדוני היושב-ראש – הייתי קורא לחוק הזה "להחזיר את השידור הציבורי לציבור".
חיים אורון (מרצ):
לממשלה, לממשלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא. לממשלה זו לא הדרך.
חיים אורון (מרצ):
זה היה בחוק.
שר התקשורת משה כחלון:
חבר הכנסת אורון, אנחנו שנינו חברים בעמותה למען השידור הציבורי.
חיים אורון (מרצ):
אבל אתה עזבת אותה.
שר התקשורת משה כחלון:
אני עזבתי, נתמניתי לשר. אתה יודע כמה התאמצתי להגיע להיות שר? מה חשבת, בגלל העמותה הזאת אני אוותר על תפקיד שר?
חיים אורון (מרצ):
– – –
יוחנן פלסנר (קדימה):
לא חשבנו שתוותר על השידור הציבורי כל כך מהר.
שר התקשורת משה כחלון:
זה הסיפור, אדוני היושב-ראש, יש פה ניתוק מוחלט של האנשים הפוליטיים מההשפעה בשידור הציבורי – –
יוחנן פלסנר (קדימה):
קראת את החוק? לא קראת את החוק.
שר התקשורת משה כחלון:
– – יש פה השפעה מוחלטת של הממשלה; סליחה, ניתוק של ההשפעה המוחלטת של הממשלה. ולכן השינוי – וכפי שאמרתי קודם, אדוני היושב-ראש, אין לנו ברירה, הטכנולוגיה התקדמה, הטכנולוגיה רצה קדימה. לצערנו, היום המכשירים, האנטנות, הציוד של רשות השידור הוא ציוד מיושן, הוא ציוד שצריכים להחליף אותו, צריכים לשדרג אותו, ורק ברפורמה הזאת באמת, שיהיו לה השלכות לא קלות, אני לא מקל ראש – יש פה התייעלות, אנשי רשות השידור גם ידפיסו כרטיס, אנשי רשות השידור גם יתייעלו, לצערי גם יצטרכו לפטר כמה אנשים. אני תומך לפחות בכך שזה יהיה עידוד פרישה מרצון, אבל אין מנוס, צריך לעשות את זה. ואני שמח שבאמת אייל גבאי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה – והוועדים של רשות השידור שגילו אחריות מאוד מאוד מעוררת כבוד, ועובדי רשות השידור שנרתמו והבינו שאם זה לא יהיה, הם פשוט לא יהיו. אין פה אפשרות שלישית.
ולכן אני חושב, אדוני היושב-ראש, זה המקום לשבח אותם על היוזמה, על הצעדים הכואבים, על הצעדים האמיצים שהם נקטו. ואני חושב שהרפורמה הזאת תהיה ברכה לשידור הציבורי, תהיה ברכה לעם ישראל, תהיה ברכה לעיתונאים. לדעתי זה גם ישפר את מעמדם, זה ישדרג את המקצוע. אסור לנו לשכוח שרשות השידור היא בית-גידול של כמעט רוב העיתונאים. רוב העיתונאים ואנשי הטלוויזיה במדינת ישראל גדלו, יצאו ולמדו את המקצוע ברשות השידור. יש לרשות השידור מקום של כבוד בכל ענף הטלוויזיה והרדיו במדינת ישראל. לכן המקום הזה הוא חשוב, המקום הזה הוא יקר, וצריך לשמור עליו.
אני, כשר שממונה על השידור המסחרי, ערוצים כפי שאתם מניחים, ערוץ-2, ערוץ-10, כבלים, לוויין, טלוויזיה רב-ערוצית, אומר לכם שיש חשיבות בלתי רגילה לשידור הציבורי. ואני גם מודה ומתוודה, אף-על-פי שהפרנסה שלי מגיעה מהכבלים ומהלוויין, אדוני היושב-ראש, ומ-10 ומ-2, אני אוהב את רשות השידור, אני צופה ברשות השידור, אני צופה בערוץ הראשון, ואני מאוד נהנה לשמוע אותם, אני חושב שהם מאוד מאוזנים. ואם אני הצלחתי לשכנע את חבר הכנסת ברכה, סימן שאני יכול לסיים. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לשר התקשורת, שדיבר בשם שר המשפטים כנציגו של ראש הממשלה ברשות השידור. רבותי, תם הדיון בנושא חוק רשות השידור, ואנחנו נקיים הצבעה על הצעת החוק בקריאה ראשונה. לכן אני מבקש מכל חברי הכנסת, מכל השרים לשבת במקומותיהם. בבקשה. אני ביקשתי לשבת. אם החלטתם להמשיך לדבר, אני עובר להצבעה.
רבותי חברי הכנסת, רבותי השרים, הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 25), התשע"א–2010, למניינם, קריאה ראשונה – נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 55
נגד – 31
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 25), התשע"א–2010,
לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
55 בעד, 31 נגד, אין נמנעים. אני קובע שחוק רשות השידור (תיקון מס' 25) עבר בקריאה ראשונה, ויעבור לוועדת הכלכלה. אומר חבר הכנסת זבולון אורלב – לוועדת החינוך. יעבור לוועדת הכנסת, על מנת שהיא תחליט מי מהוועדות תהיה מוסמכת לדון ולהכין את החוק, שעבר בקריאה ראשונה, לקריאה שנייה ושלישית.
אין התחייבות לתאריך שבו יעבור החוק, אבל אם הוועדות יצליחו לסיים את עבודתן גם לפני תום השנה הזו – יהיו ברוכים, ונעביר זאת למליאה כדי להצביע בקריאה שנייה ושלישית באופן נפרד. איננו מבקשים לקדם ואיננו מבקשים לאחר; אם הוועדות יסיימו את הדיונים, אין כל ספק שניתן להביא לידי הרפורמה ברשות השידור לאחר שמיעת הדיון הציבורי. אני מאוד מודה לכל החברים שהשתתפו.