קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק הקרינה הבלתי מייננת
(תיקון – איסור הצבת מתקן שידור לתקשורת בשיטה התאית), התש"ע–2010
[הצעת חוק פ/2552/18; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר ראובן ריבלין:
על סדר-היום – אנחנו מבקשים להביא לאישור הכנסת את הצעת חוק הקרינה הבלתי מייננת (תיקון – איסור הצבת מתקן שידור לתקשורת בשיטה התאית). השר המשיב – יולי אדלשטיין. ההצעה היא כאמור בתמיכת הממשלה. אני מזמין את חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ לעלות ולהציג את הצעת החוק שלה, שעליה ישיב השר אדלשטיין. יש לך עשר דקות.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תודה, ראשית כול, לוועדת השרים לחקיקה. הצעה זו מספקת תקווה גדולה למאות אלפי דיירי הוסטלים, בתי-אבות, הורי תלמידים וילדי גנים וחוסים במוסדות טיפוליים.
אני מבקשת להסביר לכם את חשיבות ההצעה של חברי הכנסת כרמל שאמה, אברהם מיכאלי, אורי מקלב, אורלי לוי אבקסיס, אורית זוארץ, אנוכי וצוות לשכתי, המועלית היום להכרעה.
כולנו אוהבים טלפונים סלולריים, ובכלל היום טלפון סלולרי הוא לא רק טלפון. הוא המחשב הנייד, השעון המעורר, היומן, ה-GPS, ספר טלפונים, מצלמה, דואר אלקטרוני, נגן מוזיקה, עדכוני חדשות, עדכוני כבישים, הדבר הטוב ביותר לפתקים של פעם.
ואולם, דווקא השימוש הגובר במכלול השירותים המתקדמים במכשירים החכמים הללו הגביר את הצורך בהצבת אנטנות נוספות. עוד אנטנות ועוד ועוד אנטנות מוצבות להן בכל פינה, על מנת לענות על הביקוש הגובר לתקשורת סלולרית ככלל, ולשירותים מיוחדים כמו אינטרנט, מיילים, שיחות וידיאו וכו'. על מרכזי קניות, מוסדות ציבור, בנייני מגורים, משרדים, מרכזי ספורט, גני שעשועים, ובכלל בכל מקום שידן של חברות הסלולר משגת, צצות להן עוד ועוד ועוד אנטנות סלולריות, ממש כמו פטריות אחרי הגשם.
אני יודעת שישנם כאלה הטוענים כי זה טוב. לא, זה לא טוב, זה מצוין. ככל שיש יותר אנטנות, כך אומרים מומחים רבים, פחות קרינה נפלטת ממכשיר הסלולר. אך זו חצי האמת, ואסביר את עצמי.
העובדה אומנם נכונה אך בהבדל מהותי אחד: אדם הבוחר לעשות שימוש בסלולר, עושה זאת על אחריותו האישית. הוא חייב להיות מודע לסכנות הקרינה הנפלטת מהמכשיר. החצי השני נוגע לעובדה כי אין סיבה שאדם החי ליד אנטנה וצורך פחות תקשורת סלולרית יסבול מהקרינה ומהשפעותיה הבריאותיות משום שהשכן שלו רוצה לראות סרטונים באורך מלא באיכות של HD במכשיר הסלולר שלו.
ממש כמו בעניין העישון הפסיבי, חברי הכנסת. העובדה שאדם בוחר לעשן את עצמו לדעת אינה מקנה לו את הזכות לסרטן ולהסריח – סליחה על הביטוי – את הסביבה. העיקרון הזה – זה קצת מפריע לי.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני לא נוהג לבקש מחברי סיעתה של חברת הכנסת העומדת על הדוכן לכבד אותה. אני פשוט לא רוצה, כי יכול להיות שאתם חושבים שזה הכבוד שצריך לתת לה.
נחמן שי (קדימה):
אנחנו שומרים על זכויותיה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני לא אעיר אף פעם, אבל אם גברתי מבקשת ממני עזרה, אני גם אגן עלייך מפני חברייך.
נחמן שי (קדימה):
הפרענו לה ונוסיף לה את הזמן.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
הלוואי שאני הייתי יכול לבקש ממישהו שיגן עלי מפני חברי.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
אני פה בשביל זה.
היו"ר ראובן ריבלין:
נא להמשיך.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
העיקרון הזה נכון תמיד ונכון במיוחד כשמדובר בחולים, קשישים וילדים. היום ישנם יותר ויותר מחקרים הטוענים לקשר בין הקרינה הבלתי מייננת הנפלטת מאנטנות לפגיעה בתאים החיים. מחקרים גילו כי חשיפה לקרינה הבלתי מייננת הנפלטת מאנטנות הסלולר מכפילה את הסיכוי לחלות בלוקמיה בקרב ילדים, עלולה לגרום להפלות, וככלל מסוכנת לאוכלוסייה המוגדרת בסיכון – ילדים, מבוגרים, חולים וכו'. מחקר שבוצע באוניברסיטה הרפואית של וינה מצא כי הפרעות שינה שכיחות אצל אנשים אשר גרו בסמיכות לאנטנות.
כפי שפורסם במחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, העובדה שהקשר בין קרינה ובין התחלואה לא הוכח באופן מובהק, אינה שוללת את האפשרות שקשר כזה קיים. נוסף על כך, תקופת השימוש בתקשורת הסלולרית אינה ארוכה מספיק כדי שההשפעות הבריאותיות ארוכות הטווח יבואו לידי ביטוי.
המחקר מוסיף כי לא נבחנו כמעט ההשפעות הביולוגיות, כמו למשל שינויים גנטיים ושינוי בהרכב החלבונים, חברים, הפעילים בתאים – השפעות בריאותיות קשות יותר מאלה, שכן השינוי הבריאותי עשוי להיות קטן מכדי להיראות, ואילו המחקרים בתנאי המעבדה מצביעים על כך שיש שינויים ביולוגיים המתרחשים בתאים וברקמות עקב חשיפה לקרינה.
המחקר מוסיף וגורס כי בהקשר של הצבת אנטנות סלולריות סמוך לבתי-הספר, לגני-הילדים ולהוסטלים לקשישים, הסף הבריאותי שקבע ארגון הבריאות העולמי – שעל-פיו, דרך אגב, פועל המשרד להגנת הסביבה בישראל – מותאם לכלל האוכלוסייה ולא לאוכלוסיות רגישות יותר כילדים, קשישים וחולים.
השהות הממושכת בקרבת אנטנות סלולריות אלה מגדילה את הסיכוי ללקות במחלות. גם אם אין הדברים מוכחים בצורה ודאית ומוחלטת, הזהירות המונעת מחייבת כל אחד ואחד מאתנו.
נכון להיום, חברות הסלולר מנצלות פטור מקבלת היתר בנייה המאפשר להם להציב אנטנות סלולריות בגדלים המתאימים לקבוע בחוק תוך עקיפת הליך תכנוני. הם לא מתקינים אנטנות. הם מתקינים מתקני גישה אלחוטיים – מג"א בלשון המקצועית. באופן הזה, הפטור שהיה אמור לשמש שביל צדדי הפך באחת לדרך המלך, שבה הותקנו כ-90% מהאנטנות.
מה זה מג"א? אני רוצה להסביר, חברי חברי הכנסת. מג"א זאת אנטנה סלולרית יותר קטנה ונסתרת, פחות מבוקרת, יותר מקרינה ומסוכנת. אפילו המשרד להגנת הסביבה קבע כך, על-פי הדברים שנאמרו בוועדה הבין-משרדית שהוקמה כדי לבחון את הנושא.
הדבר המדהים ביותר באנטנת מג"א הוא שהיא לא דורשת את אישורה של ועדת התכנון והבנייה. כן כן. לפי הפרשנות המורחבת של חברות הסלולר לחוק, שנכתב מכבר לצרכים אחרים, חברים – זה נכתב לצרכים אחרים, שונים, של התקשורת האלחוטית.
היו"ר ראובן ריבלין:
זה תמ"א 36, זה חוק תכנון ובנייה שקיבל אישור, עד כמה שזכור לי, כשעבדנו במשותף באותו מקצוע אבל לא באותו צד.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
מדובר על משהו אחר, אבל – אין צורך באישורים של הוועדה לתכנון ובנייה, וגם כאשר מדובר באנטנה של חברת סלולר, כל עוד ייצרו אותה בגודל הנכון. זו איזושהי פרצה שנותנת להם אפשרות, כגנבים בלילה, להכניס את האנטנות האלה. ישראבלוף בהתגלמותו. המצב הזה לא בריא, אינו תקין ופוגע בעקרון השקיפות הבסיסי בדבר שיתוף הציבור בהליכי תכנון ובנייה המשפיעים עליו, בפרט כאשר מדובר במבנים שעשויות להיות להם השלכות בריאותיות על הציבור.
ועדת הכלכלה עוסקת בנושא, בג"ץ דן בעניין יחד עם משרד התקשורת, המשרד להגנת הסביבה, משרד הפנים, ועוד כל אלו, ועוד עוסקים בסוגיות לא מעט, והאמת – לא על זה החוק שלי, אני רק רציתי להסביר מה זה מג"א.
הצעת החוק העומדת כאן להכרעתכם עוסקת בצורך ובחשיבות להסיר מייד את כל מתקני התקשורת הסלולריים מגגותיהם של מוסדות חינוך, גני-ילדים, בתי-אבות ומוסדות חוסים. עלינו למנוע מצב שאוכלוסיות חולות, מבוגרות וחלשות אלו ימשיכו להיות קורבנות הדורסנות של חברות הסלולר. עלינו לסייע לאוכלוסיות המתקשות להתמודד מול אותן חברות הסלולר בזירה התקשורתית, בזירה המשפטית ובזירה הפוליטית.
אסור לנו לשכוח כי האנטנות, מעבר להשפעתן הישירה, הן בעלות השפעה פסיכולוגית רבה; לצד השפעות ישירות שיש לקרינה על בריאות הציבור יש לקרינה גם השפעות עקיפות: חרדה עקב הצבת האנטנות בסביבת המגורים, סמוך למוסדות חינוך. כיצד נוכל להסתכל בעיניהם של הקשישים המתגוררים בהוסטלים של "עמיגור", ששליש – חברים, שליש מהמתקנים המותרים באנטנות הסלולריות – אנשים זקנים, קשישים, שאין להם היכולת להיאבק נגד הקונגלומרט הזה של חברות הסלולר. אי-אפשר לבוא ולהגיד להם: אל דאגה, אנטנות סלולריות זה לא נורא.
כיצד נוכל להביט בעיני אותם הורים השולחים מדי בוקר את ילדיהם לגן ומביטים בחרדה באנטנות האימתניות הניצבות מעל הגן שבו הילדים מבלים יום-יום שעות כה רבות. אותם מנהלי מוסדות מציבים את גופי השידור בניגוד מוחלט לרצונם של הדיירים והורי התלמידים, וזאת בלי להתחשב, ולו לרגע, בדעות על מצבם הנפשי או הבריאותי, בלי לספק להם אפשרות ערעור על עצם ההחלטה, וכל זה עבור בצע כסף.
באטימותם תורמים מנהלי המוסדות וחברות הסלולר לתרבות הקומבינות והנורמה של חוסר האמון והעימות בחברה הישראלית. בכוחנו לשנות זאת. עלינו לשנות את החוק היום, ולו משום שהשפעת האנטנות הסלולריות על גוף האדם טרם נחקרה עד כה.
אני שומעת את הקולות הגורסים כי החיים המודרניים מלאי קרינה אלקטרומגנטית גם ככה, מייננת ולא מייננת כאחת, ואסור להפריז, כביכול, בחשיבות של צמצום הקרינה הסלולרית. שטויות. העובדה שזיהום האוויר בשיאו ואגזוזי הרכב פולטים רעלים אינה הופכת את העישון במקומות ציבוריים לבסדר או מכשירה את הזרמת הביוב לנחלים.
עלינו לפעול לצמצום הקרינה המוקרנת לא רק מהאנטנות, חברים יקרים; אנטנות זה דבר אחד. הבעיה הגדולה שצריך לטפל בה זה האנטנות AM של הרדיו, השנאים של חברת חשמל, הנתבים של האינטרנט, והרשימה עוד ארוכה מאוד, ואנחנו צריכים לטפל בזה, אדוני היושב-ראש. עלינו לנהוג לפי עקרון הזהירות המונעת, ולפעול להקטנת הסכנה הפוטנציאלית הכרוכה בחשיפה למוקדי שידור.
אבל גם אם יוכח, נאמר, כי האנטנה הסלולרית בריאותית לחלוטין, ואין לה השפעה בריאותית על קשישים, ילדים וחולים, עדיין אי-אפשר להתעלם מתחושות האפקט הפסיכולוגי שלהן השפעה מכרעת על מצבו הנפשי והבריאותי של האדם.
הצעת החוק הזאת קובעת איסור נתינת היתר להקמה, הפעלה או מתן שירות לאנטנות סלולריות במרחק קטן מ-75 מטרים ממוסדות לקשישים, לרבות דיור מוגן, מוסדות חינוך, מעונות חוסים ובתי-חולים. ההצעה מבקשת להחיל את האיסור גם על אנטנות קיימות אשר יידרשו לפירוק בתוך חצי שנה מיום תחילת החוק. ידוע כי זה תהליך לא פשוט, וייתכן שאיאלץ לערוך שינויים בהצעת החוק, כפי שהתחייבתי בפני המשרד לאיכות הסביבה, ולפעול בתיאום עם המשרד.
אנא, עבור בריאות ילדינו, משפחותינו וכל אחד בציבור, הצביעו בעד הצעת החוק להסרת אנטנות הסלולר מהוסטלים, בתי-חולים, גני-ילדים ובתי-ספר. זה חשוב לעתיד ילדינו, וחשוב לא פחות לעתידנו אנו, בעתיד, שכשכולנו ננוח לנו בבית-אבות. תודה רבה, אדוני.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אדוני כבוד השר, אם הממשלה מסכימה, חבר הכנסת אריה אלדד ביקש להתנגד לחוק.
שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, עמיתי השרים, ועדת שרים לחקיקה דנה בהצעת החוק של חברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ בנושא הקרינה הבלתי מייננת (תיקון – איסור הצבת מתקן שידור לתקשורת בשיטה התאית), ולאור חשיבותה של ההצעה הזאת הממשלה מסכימה לתמוך בה, בהמשך חקיקתה, בתנאי שחברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ תתאם עם משרדי הממשלה הרלוונטיים את המשך חקיקת החוק. האם מסכימה חברת הכנסת שמאלוב?
היו"ר ראובן ריבלין:
אני אשאל אותה. אני אשאל אותה. התניית הממשלה היא שתסכימי לכך שהליכי החקיקה יתואמו אתה. חברת הכנסת ברקוביץ, האם גברתי מסכימה?
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
כן.
היו"ר ראובן ריבלין:
הואיל וכך – תודה לאדוני. הואיל וכך – – –
שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:
אם כך, הממשלה מסכימה לתמוך בהצעת החוק.
היו"ר ראובן ריבלין:
אם כך, יש הסכמת ממשלה, ולכן – לחבר הכנסת אריה אלדד שלוש דקות לנמק את התנגדותו להצעת החוק, ולאחר מכן אנחנו – כמובן, חברת הכנסת ברקוביץ, את יכולה להשיב לו אם את רואה צורך, או – אנחנו הולכים ישר להצביע.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, תודה, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת – –
היו"ר ראובן ריבלין:
סליחה. חמש דקות עומדות לרשותך. אתה לא חייב לנצל, אבל חמש דקות עומדות לרשותך.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
– – אין לי ספק בכוונותיהם הטובות של מציעי החוק, ואין לי ספק שהם רוצים לצמצם סיכונים ולהקטין תחלואה אפשרית, אבל גם חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ אמרה בדבריה שאין לנו היום שום הוכחה מדעית שאכן הקרינה של הטלפונים הסלולריים והקרינה של האנטנות גורמות תחלואה. גם אם נרצה לנקוט מדיניות שיש לה מקום – של חובת זהירות מונעת, להגיד – אומנם אין לנו הוכחה, אבל אולי כדאי להיזהר, אי-אפשר להתעלם מהעובדה המדעית שמה שגורם לקרינה שאולי היא מסוכנת זה הטלפון, ולא האנטנה. אם יכולנו להציב באולם הזה – ואני מתעלם כרגע מאיסור השימוש בטלפונים, כמובן, לא יעלה על הדעת שחבר כנסת – אבל נניח שיש הפסקה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
כתוב בתקנון. אפשר להפר תקנון? תגיד לי.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
נניח שיש הפסקה ומותר להשתמש בטלפונים.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לפעמים נותנים רשות כשחברי הכנסת רתוקים. זה בסמכותו של יושב-ראש הישיבה לאפשר, אבל – – –
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
לו אפשר היה להציב באולם הזה ארבע אנטנות, ולא אחת, נכון היה לשים ארבע אנטנות פה, כי ככל שאנחנו קרובים יותר לאנטנה עוצמת הקרינה לתוך השכל שלנו נחלשת. זה בדוק ומנוסה. זה מדעי. אני עוד לא יודע אם זה עושה סרטן במוח שאני מדבר בטלפון, אבל אם חס וחלילה זה אכן עושה את זה, עדיף שיהיו פה הרבה אנטנות, ועדיף שאנחנו נהיה קרובים יותר לאנטנות, ולא קרובים יותר לטלפון שנמצא קילומטר מהאנטנה, כי כשהטלפון הסלולרי שבידנו נמצא קילומטר מהאנטנה הוא מבשל לנו את המוח, חד-חד-משמעית.
שוב, אני לא מטיל לרגע אחד ספק בכוונותיהם הטובות של המציעים, אבל הם בחרו אוכלוסיות שמהן הם מבקשים להרחיק את הטלפונים, דווקא אוכלוסיות מאוד בעייתיות, אלה שלא יכולים לקום ולהשתמש בטלפון רגיל. הלוא מה אנחנו אומרים? עדיף שכשאתה בבית תשתמש בטלפון קווי, בטלפון "בזק" שלך, ולא באלחוטי, שלא תקרין לך את המוח, אבל תלמיד בבית-ספר, חולה במוסד סיעודי – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מוכרח להגן – אני מאוד אוהד של "בזק", אבל גם הכבלים היום זה – – –
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
חס וחלילה שאני – גם הכבלים. אין לפרולטריון מה לאבד זולת הכבלים שלו.
השר מיכאל איתן:
זה נאמר על כל אדם, לא רק על פרולטריון.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
דווקא, כל אדם, האוכלוסיות האלה, שבאים להגן עליהן יותר, בתי-חולים, מוסדות קשישים, מוסדות חינוך, מוסדות חוסים, אנשים שלא יכולים לקום ולגשת להשתמש בטלפון קווי, אז הם נאלצים להשתמש – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת ברקוביץ, קודם שמתי לב שמאוד הפריע לך שדיברו כשמישהו על הבמה. זה מפריע גם לחבר הכנסת אלדד.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
ודווקא אוכלוסייה שאין לה אפשרות ללכת לבחור טלפון קווי לעומת טלפון סלולרי, והיא תלויה, בעידן המודרני שבו אנו חיים, בתקשורת בטלפון הסלולרי, דווקא אותה אנחנו דנים בהכרח לתוספת קרינה. כל תלמידי בתי-הספר שישתמשו בטלפונים שלהם יספגו יותר קרינה בגלל החוק הזה, כיוון שאנחנו מרחיקים את האנטנות מבית-הספר. כל החולים הסיעודיים שאנחנו מרחיקים מהם את האנטנות, וימשיכו לדבר בטלפון סלולרי, יספגו יותר קרינה.
היו"ר ראובן ריבלין:
את הדבר הזה המשרד לאיכות הסביבה לא מבין?
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אינני יודע, אני לא מהמשרד לאיכות הסביבה ואני גם לא מציע החוק.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, המשרד לאיכות הסביבה השיב, והוא רואה, אחרי שהתייעץ עם מומחים, שהצעת החוק היא טובה. זאת אומרת – אני מאמין לך כמעט בעיניים סגורות, אפילו לא פותח את העיניים. אני לא תמיד מסכים אתך, אבל אני מאמין לך. אבל תראה, אומרת הממשלה שהחוק הזה הוא טוב.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אני לא רוצה להביא תקדימים היסטוריים – היו מקרים שהממשלות טעו. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני לא מאמין. לא יכול להיות.
השר מיכאל איתן:
בשביל זה יש ועדות הכנסת.
היו"ר ראובן ריבלין:
ודאי, חברת הכנסת ברקוביץ, את יכולה להשיב על ההתנגדות, רק שחברייך יישארו פה להצביע על החוק.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
אני ממש אהיה מאוד קצרה. אני מאוד מכבדת את חבר הכנסת אריה אלדד, אבל יש לי תחושה שאדוני חבר הכנסת, כמו גם עכשיו, לא כל כך הקשבת לנימוקים שלי. לא, אתה לא הקשבת, כי כל מה שאתה אמרת כתוב לי פה. אמרתי שמישהו יעלה ויגיד את זה, ונתתי את הנימוקים שאומרים; מאחר שגם אתה, כרופא, מסכים שעוד לא הוכח שיש בעיה עם האנטנות, אני רוצה לנהוג במשנה זהירות.
מעבר לזה, בגני-ילדים – לילד בן ארבע אין שום סיבה להחזיק טלפון. למה הוא יצלצל, להגיד: שיחקתי בקוביות אמאל'ה? מעבר לזה, לתלמידי בית-ספר – הגיע הזמן שבהפסקה במקום להסתכל בסלולר קצת יקבלו את פניהם של החברים, יהיה מה שהיה לנו פעם כשלא היה טלפון.
היו"ר ראובן ריבלין:
זאת הצעת חוק חינוך, זה לא – – –
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
לא משנה, אני כבר מערבבת את הכול. אני מבקשת גם ממך להצביע בעד. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה. חבר הכנסת אלדד יכול, אחרי שאת דיברת, לשנות את עמדתו, אבל הוא חבר כנסת רציני. הוא התנגד, אז הוא יודע מה לעשות. רבותי, נא לשבת.
אנחנו מצביעים על הצעת חוק הקרינה הבלתי מייננת (תיקון – איסור הצבת מתקן שידור לתקשורת בשיטה התאית), התש"ע–2010, שהיוזמת שלו היא חברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 53
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 1
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הקרינה הבלתי מייננת (תיקון – איסור הצבת מתקן שידור לתקשורת בשיטה התאית), התש"ע–2010, לדיון מוקדם בוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
בעד – 53, אחד נגד. השר וילנאי מודיע שהוא הצביע אבל זה לא נקלט. אני לא משנה את ההצבעה. אנחנו נבדוק, אם בפעם הבאה, נוסיף גם את – זהו. אני מסביר לך שבפעם הבאה זה יפעל. ברגע שלוחצים בזמן הנכון זה פועל. תודה רבה.
אני קובע שהצעת חוק הקרינה של חברת הכנסת ברקוביץ עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הפנים ואיכות הסביבה להכנתה לקריאה ראשונה. תודה.