קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק החברות (תיקון – הגבלת שכר מנהלים בחברה ציבורית), התש"ע–2010 [הצעת חוק פ/2410/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מאיר שטרית) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק פ/2410, הצעת חוק החברות (תיקון – הגבלת שכר מנהלים) – רבותי, אי-אפשר; חבר הכנסת זאב בילסקי, אי-אפשר לנהל את הדיון ככה, אף אחד לא שומע אף אחד פה. כל אחד שישב במקומו. אתם רוצים לדבר – תצאו בחוץ. הצעת חוק החברות (תיקון – הגבלת שכר מנהלים בחברה ציבורית), התש"ע–2010, של חבר הכנסת מאיר שטרית. מאיר שטרית (קדימה): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, הצעת החוק שלי באה ליצור הגבלה מסוימת של שכר הבכירים. אני יודע שהבעיה הזו עומדת על הפרק, הוגשה הצעת חוק של חיים כץ ושל שלי יחימוביץ, שמציעה הגבלת שכר בכירים באופן כללי, על בסיס של פי-100 מהשכר הנמוך ביותר באותה חברה. נדמה לי שאין חולקים על כך שהמצב הנוכחי, שבו בכירים במשק הישראלי, בחברות הציבוריות, מקבלים שכר של מיליוני – שומעים טוב – של מיליוני שקלים לחודש, הוא דבר בלתי מתקבל על הדעת בעליל. נדמה לי שאין פה מישהו בבית הזה שיכול או שצריך לחיות עם מצב כזה, בעיקר כאשר מדובר בשכר בחברה ציבורית, שהציבור משלם את שכרו כי הוא קונה את המניות של אותה חברה. מילא אם מדובר היה רק בחברה פרטית לחלוטין, שלא לוקחת כסף מהציבור באמצעות גיוס בבורסה – ניחא, יעשו מה שהם רוצים. הצעת החוק שלי מוגבלת רק לחברות הציבוריות, והיא מציעה שיטה נורא פשוטה – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: ממשלתיות. מאיר שטרית (קדימה): לא ממשלתיות, ציבוריות. חברות בבורסה. מה קורה היום בחברות? החברה מנפיקה בבורסה 25% מהמניות, בעל החברה שולט שליטה מלאה, הוא משלם לעצמו מיליונים על חשבון הציבור. אדוני ראש הממשלה, תבדוק ותראה שבחברות רבות החברה מפסידה מיליונים ושכר המנכ"ל עולה במאות אלפי שקלים לשנה. ראש הממשלה בנימין נתניהו: מה קורה בעולם? מאיר שטרית (קדימה): צרפת, גרמניה, יפן ועכשיו יש גם דיון בסין – זו מדינה בולטת שהיא מאוד קיצונית בזה – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – – מאיר שטרית (קדימה): אני מציע, אגב, משהו הרבה יותר מתון ממה שמוצע על-ידי שלי וכץ. מה שאני מציע הוא שבחברה בורסאית – – – קריאה: – – – מאיר שטרית (קדימה): על הגבלת שכר הבכירים. שמעת אותי אתמול, את ההצעה שלי. הוא אומר, אם אתה מקבל הוא מקבל. נדמה לי שהוא לא התנגד במיוחד. ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – – מאיר שטרית (קדימה): בנושא הזה, בוא נתחיל בנושא הזה. חברי חברי הכנסת, ההצעה שלי מוגבלת הרבה יותר מההצעה הכוללת. היא מציעה דבר פשוט, אדוני היושב-ראש. היא אומרת: בחברה ציבורית – חברה ציבורית בעיני היא חברה שיש לה מניות בבורסה והציבור קונה את המניות שלה – שכר המנכ"ל, על-פי הצעת החוק שלי, יהיה מוגבל עד פי-עשרה מהשכר הממוצע במשק. יש אנשים שחושבים שזה נמוך מדי. אם היום השכר הממוצע הוא 8,000, אז פי-עשרה זה 80,000. אין לי בעיה בקריאה הראשונה, אם זה נורא חריג לאנשים, להגדיל לפי יותר פעמים מאשר השכר הממוצע במשק, אבל אם המנכ"ל רוצה למשוך מעל התקרה שתיקבע – ואני מוכן לתאם את התקרה עם הממשלה – הוא חייב לחלק דיבידנד. במלים אחרות: אם החברה שלו מרוויחה והוא מחלק דיבידנד לבעלי המניות, הוא יכול לקחת לעצמו 1% מהדיבידנד שהוא מחלק. התוצאה היא שאתה יוצר קשר בין הביצועים של החברה ושל המנכ"ל לבין השכר שהוא לוקח. הרי זה לא הגיוני שחברות שלקחו מהציבור כסף והן מפסידות כל שנה מיליונים, המנכ"ל לוקח שכר של מיליוני שקלים לחודש או מאות אלפי שקלים לחודש. שמעתי את הטענות למה לא לתמוך בזה. הטענות הן שלא יהיו מספיק אנשים שיסכימו לעבוד בחברות האלה. תסלח לי, אדוני היושב-ראש, אני מעז לומר שעל אותו תפקיד שאני מציע בו מגבלת שכר, נגיד של 200,000 שקל, אני אמצא לא מועמד אחד אלא מאה מועמדים שמוכנים ללכת לעבוד בשירות הזה. ואגב, המקום היחידי בעולם – ישראל היא במקום השני אחרי ארצות-הברית בגובה שכר הבכירים; מקום שני בעולם. למה, זה מתקבל על דעתו של מישהו? בעיני זו חזירות, זה חוסר צדק חברתי, זה דבר מזעזע. בו בזמן, אדוני היושב-ראש, הגשתי, כזכור, את חוק שכר המינימום. כשביקשתי להעלות את שכר המינימום ל-50% מהשכר הממוצע במשק, במקום 47.5%, ואיימו שהמשק כולו יתמוטט והממשלה סירבה להעלות את שכר המינימום, הראיתי כשהעליתי את שכר המינימום שלפעמים שכר מנכ"ל אחד, אם יקוצץ כפי שאני מציע, יכול להעלות את שכר המינימום החודשי של כל עובדי החברה שלו. זה הרי סקנדל שעובדים מרוויחים 3,500 שקל לחודש בעוד המנכ"ל מקבל לחודש 1.5 מיליון שקל, 2 מיליון שקל. למה זה מתקבל על דעתם של חברי הכנסת? אדוני, אילו לא היו בעולם דוגמאות אחרות הייתי אומר: ניחא. יש בעולם דוגמאות למדינות שהגבילו את שכר הבכירים. היו"ר יצחק וקנין: שאלה שלי, חבר הכנסת שטרית: במידה כזו – נגיד שתתקבל הצעת החוק שלך, אתה לא חושב שהחברות יעשו את זה באפיקים אחרים? מאיר שטרית (קדימה): הם לא יכולים. אם אתה קובע בחוק שאסור לקבל – – – היו"ר יצחק וקנין: אתה קובע, הם ימצאו דרך אחרת איכשהו. מאיר שטרית (קדימה): מי שעובר על החוק, אפשר להעמיד אותו לדין. תשמע, תמיד, איך אומרים, הפרצה קוראת לגנב. אומרים: לא עכברא גנב אלא חורא גנב. אם אתה סוגר את זה מבחינה חוקית, שלא יכולים לקבל שכר או שום הטבה אחרת בעקיפין ומישהו עובר על החוק, אז הוא יעמוד לדין. אני לא חושב שכולם גנבים. אני חושב שהמנהלים בשירות הציבורי ייזהרו מאה פעם, גם בחברות הציבוריות, מלעבור על החוק. כי כפי שאתה יודע, מנהל חברה שנתפס עובר בפלילים לא יכול להיות מנהל חברה, וגם לא דירקטור, הרבה מאוד שנים. לכן, לא כדאי להסתכן. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לצטט מחקר של אוניברסיטת הארוורד שקובע שישראל נמצאת במקום השני בעולם ברמת השכר של המנכ"לים. לפי המחקר, שמתיימר להיות הרוחבי ביותר שנעשה אי-פעם, ארצות-הברית נמצאת במקום הראשון. ישראל מקדימה מדינות גדולות כמו בריטניה, גרמניה, הונג-קונג וצרפת. אז אני שואל: יש היגיון שחברות ישראליות ישלמו למנהליהן שכר יותר גבוה מאשר בגרמניה, בריטניה, צרפת והונג-קונג? זה הרי בלתי הגיוני. ישראל ניצבת היום במקום השני, אחרי ארצות-הברית, ברמת השכר שמקבלים המנכ"לים של החברות הגדולות במשק; כך עולה ממחקר בשם "בעיית השכר", שפרסמו היום – יש התאריך – שני פרופסורים מבית-הספר למינהל עסקים בהארוורד, ג'י לורש וקארש קונה. לדברי החוקרים מדובר במחקר הרוחבי הגדול ביותר שנעשה אי-פעם בנושא, ולצד שורת הנתונים שהוא מגלה על ארצות-הברית הוא מראה כיצד ישראל מקדימה מדינות גדולות כמו בריטניה, גרמניה, הונג-קונג וצרפת. לדברי כותבי המחקר, קיים קשר קלוש בלבד, 4%, בין ביצועי החברה לשינויים שבוצעו בשכר המנכ"לים שלה. לדבריהם, המנכ"לים בקיאים בפעולות הנדרשות להוצאת שכר מקסימלי מהמערכת שבראשה הם עומדים, בלי הצורך להסתמך על ביצועיהם. יתירה מזאת, המחקר מגלה כי יש למנכ"לים שליטה מועטה בלבד על התוצאות שהם מציגים, שכן האחריות לאותן תוצאות מצויה בידי אנשים אחרים. נתונים אלה מתייחסים לארצות-הברית. בין הממצאים הנוספים המוצגים במחקר אפשר למצוא את הטענה שלפיה לא קיים שוק אמיתי לקביעה והסדרה של משכורת המנכ"לים, ומנגנוני השוק מביאים בהכרח לעלייה מתמדת במשכורות אלה, במקום להסדרה שלהן בהתאם לתנאים חיצוניים. לדבריהם, המנכ"לים עסוקים ביצירת הון בעיקר עבור עצמם, במקום עבור החברות שבראשן הם עומדים. ובכן, תראה, אדוני, את האבסורד. כשאזרח תמים הולך לבורסה וקונה מניה של חברה כלשהי, הוא יוצא מהנחה שהחברה הזאת תעשה כמיטב יכולתה כדי להרוויח – כדי שערך המניה שלו יעלה, כדי שהתשואה על המניה שלו תהיה גבוהה. כך מקובל בעולם. חברות נבחנות לפי התשואה על המניות שלהן. לצערי, בישראל קורה דבר הפוך: המנכ"לים לא דואגים לרווחים של החברות, אלא דואגים לרווחים של עצמם. ובעצם, כמו שהראיתי, אני יכול להראות לך, אדוני, עשרות חברות שהפסידו כספים כל שנה, מיליונים של שקלים, כך שערך המניה ירד, והציבור שקנה את המניות שלהן הפסיד כסף, ובאותו זמן, במקביל להפסד שלהם, שכר המנכ"ל עלה במאות אלפי שקלים. זה שוד של הציבור לאור היום, ואני לא מבין למה הממשלה צריכה להתנגד להצעת החוק המוגבלת הזאת. להצעת החוק הכוללת שהגישה שלי יחימוביץ – נאמר אז שראש הממשלה יקים ועדה שבתוך 60 יום תקבע עמדות. עברו לא 60 יום, עברה כמעט שנה מאז. לא קרה שום דבר, אדוני. הוועדה לא הוקמה. עומד בראש הוועדה יעקב נאמן. חיים כץ (הליכוד): ארבעה חודשים. מאיר שטרית (קדימה): ארבעה חודשים. לא קרה כלום. למה? רק הפגרה היתה ארבעה חודשים, חיים כץ. הפגרה לבד היתה ארבעה חודשים, והחוק שלכם הוגש כמה חודשים קודם, החוק שלך ושל שלי יחימוביץ. חיים כץ (הליכוד): גם בפגרה – – – כמעט חודשיים. מאיר שטרית (קדימה): טוב. אז עברו הרבה יותר מ-60 יום, ועוד לא קרה דבר. ואני מציע פה דבר יותר מוגבל מהצעת החוק היותר-כוללת שלהם. חיים כץ (הליכוד): – – – מאיר שטרית (קדימה): "יותר מוגבלת", אמרתי. הצעתי אומרת שזה יחול רק על חברות בורסאיות, לא על חברות פרטיות לחלוטין; חברות בורסאיות שיש בהן מניות. וההצעה שלי אומרת: אתה מגביל את השכר של המנהל, הוא יכול למשוך שכר יותר גבוה אם הוא מחלק דיבידנד. זאת אומרת, החברה מרוויחה, אני מסכים שהמנהל ייקח כסף; החברה לא מרוויחה, שלא ייקח כסף. ואני אומר לשר המשפטים: אדוני השר, אני מוכן לקראת הקריאה הראשונה, אם אתה רוצה, להעלות את התקרה של המנהלים. אני מוכן להעלות את התקרה של המנהלים בקריאה הראשונה. לדעתי זה מידתי. אתה לא יוצר מגבלה מוחלטת. אדם שזאת חברה פרטית שלו וזה כסף פרטי, יעשה מה שהוא רוצה. לפחות בחברה שהציבור שותף בה, אנחנו צריכים להגן עליו, הממשלה צריכה להגן עליו, חברי הכנסת צריכים להגן עליו. ואני אומר לחברי הכנסת, אני קורא לכם להצביע בעד החוק הזה. אנחנו נערוך הצבעה שמית. אדוני, אנחנו מבקשים הצבעה שמית, כפי שביקשנו, כדי שלא יהיה מצב שמישהו יתחבא ויגיד מחר: אני כן תמכתי, או לא תמכתי. זה מבחן האמת, האם אתם באמת רוצים לדאוג לאיש החלש בחברה, או לטייקונים במשק, לבעלי החברות הגדולות שיש להם כוח לחץ, אני מבין, על הכנסת, והפעם אולי יהיה מבחן – במי חברי הכנסת יתמכו. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת מאיר שטרית. ישיב שר המשפטים, השר יעקב נאמן. שר המשפטים יעקב נאמן: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת מאיר שטרית, כפי ששמענו, מציע תיקון לחוק החברות שיקבע כי שכרו של מנהל כללי בחברה ציבורית לא יעלה על סכום שהוא פי-חמישה מהשכר הממוצע במשק. החברה תהיה רשאית להעלות את שכרו של המנהל הכללי מעבר לפי-חמישה מהשכר הממוצע רק אם החברה חילקה דיבידנדים באותה שנה, ובתנאי שהשכר השנתי לא יעלה על 12 פעמים השכר הממוצע. הצעת החוק בנושא שכר הבכירים בחברות ציבוריות הוגשה בעבר על-ידי חברת הכנסת שלי יחימוביץ וחבר הכנסת חיים כץ. בעקבות הצעת החוק הקימה הממשלה ועדת שרים לבחינת פערי השכר במשק. הוועדה קיימה מספר רב של ישיבות, שמעה נציגים מהסקטור הפרטי והממשלתי, והיא עומדת להגיש המלצותיה בקרוב. כבר עתה אפשר לציין כי מדיוני הוועדה עולה כי קיים קושי באימוץ הצעתו של חבר הכנסת מאיר שטרית, המבקש לקבוע תקרת שכר בחקיקה, מן הטעמים הבאים: ראשית, פערי השכר קיימים גם בצורות התאגדות אחרות, כמו חברות פרטיות גדולות ושותפויות ועמותות, ושכר גבוה אינו מצוי רק בחברות ציבוריות. יתר על כן, יש דרכי התעשרות אחרות, שאינן באמצעות קבלת שכר, ולא ברור מדוע ההצעה מוגבלת רק לפערי השכר. שנית, הורדת שכר הבכירים איננה מעבירה בהכרח את העושר לידי העובדים בחברה; היא מיטיבה בעיקר עם בעלי השליטה בחברות הציבוריות. שלישית, ההצעה מבוססת על ההנחה כי אפשר ליצור פתרון אחד לכל מגוון החברות. לכל חברה יש מאפיינים מיוחדים משלה – גודלה, הענף שבו היא פועלת, היקף התחרות בשוק, האתגרים העומדים בפניה. כל אלה מושכים לקביעה פרטנית של השכר, ולא לפתרון חוקתי אחיד וגורף. רביעית, לא נמצא מקום נוסף בעולם שבו חלות מגבלות כאלה על חברות ציבוריות. מטעמים אלו אין מקום להסדיר את הסוגיה בדרך שהוצעה בהצעת החוק הפרטית. אני רוצה להדגיש שהוועדה שהקימה הממשלה מקיימת דיונים ממצים ומפורטים בנושא, והיא תביא את המלצותיה בקרוב. לפיכך הממשלה מתנגדת להצעת החוק. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר המשפטים, השר יעקב נאמן. חבר הכנסת שטרית, לרשותך חמש דקות נוספות לנמק. מאיר שטרית (קדימה): אדוני היושב-ראש, אני מבין שכשרוצים לקבור משהו בדרך כלל מקימים ועדה וקוברים את זה קבורת חמור. אין לי תקוות גדולות שהוועדה הזאת תעשה משהו ותגיע למסקנות. כבר מההתבטאויות שהיו עד היום עולה שלא תהיה שום הגבלה של שכר הבכירים, וסוחבים גם את יחימוביץ וגם את חיים כץ – סוחבים אותם בזנב. לא יקרה מזה שום דבר. אני מתפלא למה הממשלה צריכה להתנגד להצעה כל כך הגיונית, שאומרת רק דבר אחד פשוט: אני לא מתערב בחברה פרטית, אני מתערב רק בחברה ציבורית, שמניותיה נסחרות בבורסה, שהציבור מממן חלק די נכבד מפעילותה. וההצעה שלי אומרת רק דבר פשוט – אדם שמנהל חברה בורסאית רשאי לקבל שכר עד פי-חמישה, ואמרתי שאני מוכן להעלות עד פי-עשרה מהשכר הממוצע במשק. היה והוא רוצה לקבל שכר נוסף מעבר לזה, יואיל בכבודו ויחלק דיבידנד. אם הוא מחלק דיבידנד, הוא רשאי למשוך שכר נוסף, על בסיס הדיבידנד שהוא מחלק. הווי אומר, אם החברה מרוויחה כסף, מותר למנכ"ל לקבל שכר נוסף, אבל אם היא לא מרוויחה, ומפסידה כסף, למה המנכ"ל צריך להעלות את שכרו, כפי שקורה היום בעשרות חברות? אני לא מבין למה ועדת השרים דוחה חוק הגיוני כזה – כשאני מוכן לקבוע את תקרת השכר בתיאום עם הממשלה, אני מוכן לקבוע את גובה הדיבידנד שייקח המנכ"ל בתיאום עם הממשלה. למה הממשלה צריכה להתנגד לחוק נכון וצודק כזה? הרי תפקידה של הממשלה להגן על השקעות של הציבור בבורסה. אחרת מי יגן עליהן? ואם הציבור משקיע את מניותיו, הוא יצא מהנחה שהמנכ"ל של אותה חברה עושה הכול כדי שהחברה תרוויח, כדי שגם המניה שלו תעלה. אבל אם החברה מפסידה, אז משלמים והמנהל לוקח מיליונים לכיסו על חשבון הציבור בלי שאיש נותן את הדין על זה? חבר הכנסת ברוורמן, אתה בא מתחום הכלכלה, אני שואל אותך, עולה על דעתך שבחברה שמפסידה כסף, חברה ציבורית שנסחרת בבורסה, המנכ"ל יכול להגדיל את שכרו? השר אבישי ברוורמן: – – – מאיר שטרית (קדימה): תודה רבה. זה מה שקורה היום. והצעת החוק שלי באה לשים קץ לזה, ואני לא מבין למה אתם מתנגדים לזה. ממש לא מסוגל להבין את זה. אדוני ראש הממשלה, מאחר שאתה הצעת, מה שדן מרידור מסכים אתה מסכים – אתה יודע, אחרי דן מרידור הייתי שר האוצר בממשלה שלך, ונדמה לי שלא היו לנו חילוקי דעות. ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – – חוץ משר האוצר. מאיר שטרית (קדימה): אבל, ביבי, לא היו לנו אז חילוקי דעות. אני מתפלא למה אתה עכשיו שינית כיוון. למה אתה משנה כיוון? צריך לעשות סדר בעניינים. איך אתה מסכים שישדדו את הציבור הפשוט שהולך וקונה מניות בבורסה? השר משולם נהרי: – – – מאיר שטרית (קדימה): למה אתה מסכים לזה? חברים, באותה מידה, זה עולה בקנה אחד, אני אומר לממשלה: אתם טוענים שאתם רוצים להגן על האוכלוסיות החלשות, אבל התנגדתם להעלאת שכר מינימום, אבל אתם מתנגדים גם להגבלת שכר הבכירים. הרי זה לא איפכא מסתברא, זה אחד הולך אחרי השני. תעלו את שכר המינימום ואל תגבילו את שכר הבכירים – ניחא, חצי נחמה. אבל אתם עושים דבר והיפוכו. את העניים אתם דופקים, ואתם מעלים עכשיו. כשרוצים לפגוע בעשירים, אתם: חלילה, בזה אל תיגעו. איך כתוב בפסוק? אל תרעו. היו"ר יצחק וקנין: אל תיגעו ואל תרעו. מאיר שטרית (קדימה): אל תיגעו – – – ואל תרעו, משהו כזה. אני שכחתי את הפסוק, אני מצטער. חברים, אני אומר לממשלה, ולחברי הכנסת של הליכוד, שאמורים לדאוג לצדק חברתי: אני מבקש מכם, אל תצביעו נגד החוק הזה. זו הצבעה שמית. ההצבעה הזאת תיזכר לכם. תזכרו, לא צריך כל הזמן להצביע אוטומטית כי אמרו לכם להצביע. מה שאתם חושבים שנכון תצביעו בעדו. אדוני, תודה. השר מיכאל איתן: – – – חוק-יסוד. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת מאיר שטרית. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה, הצבעה שמית, על הצעת חוק החברות (תיקון – הגבלת שכר מנהלים בחברה ציבורית), התש"ע–2010. גברתי מזכירת הכנסת, אפשר להתחיל להקריא את השמות. אם כן, רבותי, השר בגין, אנחנו בהקראת שמות בהצבעה שמית. אני מבקש שכל חבר כנסת ישב במקומו. אפשר להתחיל להקריא את השמות. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) רוחמה אברהם-בלילא – בעד עפו אגבאריה – אינו נוכח רחל אדטו – אינה נוכחת יולי יואל אדלשטיין – נגד יעקב אדרי – בעד יצחק אהרונוביץ – נגד אורי אורבך – אינו נוכח חיים אורון – בעד זבולון אורלב – נגד דוד אזולאי – אינו נוכח אריאל אטיאס – אינו נוכח דניאל אילון – אינו נוכח רוברט אילטוב – נגד דליה איציק – בעד מיכאל איתן – נגד אריה אלדד – אינו נוכח טלב אלסאנע – בעד זאב אלקין – נגד חיים אמסלם – נגד אלי אפללו – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד זאב בוים – אינו נוכח אריה ביבי – אינו נוכח זאב בילסקי – בעד בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח מיכאל בן-ארי – אינו נוכח דניאל בן-סימון – אינו נוכח רוני בר-און – אינו נוכח אבישי ברוורמן – אינו נוכח מוחמד ברכה – אינו נוכח אהוד ברק – אינו נוכח אילן גילאון – אינו נוכח גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד אברהם דיכטר – אינו נוכח דני דנון – נגד ניצן הורוביץ – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח דניאל הרשקוביץ – נגד מגלי והבה – בעד מתן וילנאי – נגד עינת וילף – אינה נוכחת יצחק וקנין – נגד נסים זאב – נגד אורית זוארץ – בעד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – אינו נוכח ישראל חסון – אינו נוכח שי חרמש – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח רוברט טיבייב – בעד שלי יחימוביץ – אינה נוכחת משה יעלון – אינו נוכח אליהו ישי – נגד איתן כבל – אינו נוכח אמנון כהן – נגד יצחק כהן – נגד משה כחלון – נגד חיים כץ – אינו נוכח יעקב כץ – אינו נוכח ישראל כץ – נגד ציפי לבני – בעד לימור לבנת – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד עוזי לנדאו – נגד סופה לנדבר – נגד גאלב מג'אדלה – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שלמה מולה – בעד שאול מופז – אינו נוכח קריאה: בעד. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) שאול מופז – בעד משה מטלון – אינו נוכח אברהם מיכאלי – נגד אנסטסיה מיכאלי – נגד אלכס מילר – נגד סטס מיסז'ניקוב – אינו נוכח אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח דן מרידור – אינו נוכח משולם נהרי – נגד אורית נוקד – אינה נוכחת לאה נס – נגד סעיד נפאע – אינו נוכח בנימין נתניהו – נגד חנא סוייד – אינו נוכח מרינה סולודקין – אינה נוכחת גדעון סער – נגד גדעון עזרא – בעד חמד עמאר – נגד ציון פיניאן – נגד יוסי פלד – נגד יוחנן פלסנר – בעד מאיר פרוש – נגד עמיר פרץ – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח פניה קירשנבאום – אינה נוכחת איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – נגד דוד רותם – אינו נוכח ראובן ריבלין – אינו נוכח כרמל שאמה – אינו נוכח יובל שטייניץ – נגד מאיר שטרית – בעד נחמן שי – בעד סילבן שלום – אינו נוכח יוליה שמאלוב-ברקוביץ – בעד שלום שמחון – אינו נוכח ליה שמטוב – נגד עתניאל שנלר – אינו נוכח רונית תירוש – בעד היו"ר יצחק וקנין: אם כן, רבותי, הסתיים הסיבוב הראשון. אנחנו נקיים הצבעה נוספת לאותם חברים שלא נכחו. אפשר להתחיל את ההקראה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) עפו אגבאריה – אינו נוכח רחל אדטו – אינה נוכחת אורי אורבך – אינו נוכח דוד אזולאי – אינו נוכח אריאל אטיאס – אינו נוכח דניאל אילון – אינו נוכח אריה אלדד – אינו נוכח אלי אפללו – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בוים – אינו נוכח אריה ביבי – אינו נוכח בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח מיכאל בן-ארי – אינו נוכח דניאל בן-סימון – אינו נוכח רוני בר-און – אינו נוכח אבישי ברוורמן – אינו נוכח מוחמד ברכה – אינו נוכח אהוד ברק – אינו נוכח אילן גילאון – בעד מסעוד גנאים – אינו נוכח אברהם דיכטר – אינו נוכח ניצן הורוביץ – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח עינת וילף – אינה נוכחת חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח יואל חסון – אינו נוכח ישראל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח שלי יחימוביץ – בעד משה יעלון – אינו נוכח איתן כבל – אינו נוכח חיים כץ – בעד יעקב כץ – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח גאלב מג'אדלה – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד משה מטלון – אינו נוכח סטס מיסז'ניקוב – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח דן מרידור – אינו נוכח אורית נוקד – אינה נוכחת סעיד נפאע – אינו נוכח חנא סוייד – אינו נוכח מרינה סולודקין – אינה נוכחת עמיר פרץ – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח פניה קירשנבאום – אינה נוכחת איוב קרא – אינו נוכח דוד רותם – אינו נוכח ראובן ריבלין – אינו נוכח כרמל שאמה – נגד סילבן שלום – אינו נוכח שלום שמחון – אינו נוכח עתניאל שנלר – בעד היו"ר יצחק וקנין: רבותי, יש באולם מישהו שלא הצביע? אז תקריאי את השמות. השר אטיאס. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) אריאל אטיאס – נגד היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת אלדד, אני מבין שגם אתה לא הצבעת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) אריה אלדד – בעד היו"ר יצחק וקנין: יש חבר כנסת נוסף שלא הצביע, רבותי? ג'מאל זחאלקה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) ג'מאל זחאלקה – בעד היו"ר יצחק וקנין: עדיין ישנו חבר כנסת באולם שלא הצביע, רבותי? אם כן, רבותי, אני סוגר – – – קריאה: – – – מאיר שטרית (קדימה): חבר'ה, מה הולך פה היום? היו"ר יצחק וקנין: דקה. רבותי, יש חבר כנסת באולם שלא הצביע? אין. אני סוגר את ההצבעה. אני לא ממתין לאף אחד, רבותי. מאיר שטרית (קדימה): תוצאות. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת שטרית, אתה יכול לסמוך עלי. רבותי, ההצבעה היא הצבעה. זה דברים של הסכמים בין סיעות, וזו לא בעיה של הכנסת. אם כן, אני מאשר את ההצבעה בוודאי. זאב אלקין (הליכוד): – – – היו"ר יצחק וקנין: אני לא יכול לשנות. הוא הצביע בפעם הראשונה, אני לא יכול לשנות את זה. רבותי, אלה דברים שצריכים להיות ברורים, הכללים ברורים. הסכמים בין הסיעות הם לא בעיה של הכנסת בהצבעות. מאיר שטרית (קדימה): מה התוצאה? מה התוצאה? אורית זוארץ (קדימה): אלקין, זה קורה לפעמים להיפך, שאתם לא מכבדים קיזוזים. היו"ר יצחק וקנין: רבותי, רבותי, אני סגרתי את העניין חד וחלק. חבר כנסת שהצביע לא יוכל אחרי כן לטעון שהוא מקוזז, לא מקוזז. אלה בעיות שבין הסיעות, שיגמרו אותן בין הסיעות. מאיר שטרית (קדימה): צודק, היו דברים מעולם, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק וקנין: היום זה יהיה כך, מחר זה יהיה עוד יותר גרוע. מאיר שטרית (קדימה): מה התוצאה? אנחנו במתח. היו"ר יצחק וקנין: אם כן, רבותי, אני מקריא את התוצאות. הצעת חוק החברות (תיקון – הגבלת שכר מנהלים בחברה ציבורית), התש"ע–2010: בעד – 26, נגד – 45. אם כן, רבותי, הצעת החוק נדחתה.