קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 66) (ייעול ההליכים הפליליים), התש"ע–2010 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/538).] (קריאה ראשונה) היו"ר ראובן ריבלין: לפני שחבר הכנסת מילר יחליף אותי, יש כעת שש הצעות חוק של שר המשפטים. ארבע מהן נוגעות לסדר הדין הפלילי. הן מאותו עניין ומאותו חוק. האמת היא שכל אחת מהן נוגעת לנושא אחר. אני מבקש כרגע לאחד את הדיון בארבעת הנושאים הנוגעים לחוק סדר הדין הפלילי, שהם ארבעת הסעיפים הבאים עלינו לטובה. אני מציע ששר המשפטים יעלה ויביא לפנינו את כל ארבעת החוקים. לאחר מכן יהיה דיון משולב בכולם. אני ער לכך, רבותי, שהדבר הזה ייתכן שמצריך את החלטתה של ועדת הכנסת בדיון משולב. אני מודיע לכם, חברי הכנסת – וכמובן יש הנחה שהיא חזקה שבחוק – שכל חברי הכנסת נמצאים כאשר הכנסת פועלת במליאה. אני שואל אתכם. אם יש אדם אחד שלא מסכים לדיון משולב – יקום ויאמר זאת כאן, שאם לא כן אני אחליט כרגע. נסים זאב (ש"ס): אני בעד לשלב את כל החוקים. היו"ר ראובן ריבלין: לא, לא, אל תשלב את כל החוקים. לא שילבתי את כל החוקים של משרד המשפטים. שילבתי את כל החוקים הנוגעים לסדר הדין הפלילי – סדר הדין הפלילי הוא מקשה אחת. חבר הכנסת מיכאלי, יש פה משפטנים רבים. אני אומר לכם, אני ער לכך, לכן אני שואל את כל המליאה. ובכן, אם אין מתנגדים, אני מזמין את השר נאמן לעלות ולבוא ולהרצות על כל ארבעת החוקים בסדר הדין הפלילי לפי סדרם, ולאחר מכן יתקיים דיון שבו יהיה שילוב. אם יהיה חבר כנסת שיבקש להתייחס לכל דבר בנפרד, יהיו לו שלוש דקות לכל דבר בנפרד, כדי לא לחסום את חברי הכנסת ביכולת הדיון. מובן שחבר הכנסת מילר, סגן היושב-ראש, כאשר הוא יבוא להצביע, הוא יצביע על כל חוק בנפרד. תודה רבה. אדוני שר המשפטים. שר המשפטים יעקב נאמן: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, אני אדבר, ראשית, על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 9) (ערר שני ברשות והארכת מעצר או חידושו), התש"ע–2010. הצעת החוק שלפניכם, חברי הכנסת, היא פרי המלצת הוועדה המייעצת לשר המשפטים לעניין סדר הדין הפלילי ודיני ראיות, בראשות כבוד שופטת בית-המשפט העליון מרים נאור. מטרת ההצעה היא לקבוע באופן שונה איזון ראוי בין עקרון סופיות הדיון ושני העניינים שראוי שיתבררו בבית-המשפט העליון לבין מימוש הזכויות המהותיות של עצורים ונאשמים. על-פי נתוני הנהלת בתי-המשפט מתקיימים בבית-המשפט העליון בסביבות 1,000 דיונים מדי שנה בנושא הארכות מעצר וכ-600 דיונים בעררים על החלטות בתי-המשפט המחוזיים בהחלטות הנוגעות למעצר; מתוכם מעל 40% עוררים בפעם השנייה. ההצעה מבקשת לתקן את חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו–1996, הקרוי בקיצור חוק המעצרים, באופן שיצמצם את מספר הדיונים המתקיימים בבית-המשפט העליון בענייני מעצרים בשתי דרכים עיקריות. הדרך האחת היא השוואת היקף זכות הערר של עצור על החלטות בעניין מעצרו להיקף זכות הערר המוקנית לנאשם בהליך העיקרי. הכוונה היא להמיר זכות לערר שני, כפי שקובע סעיף 53 לחוק המעצרים, לבקשת רשות ערר שני על החלטות של בתי-משפט מחוזיים בערעור בעניין המעצר. הדרך השנייה היא צמצום הצורך בדיונים בהארכות מעצר בדרך של תיקון סעיף 62 בחוק המעצרים. באותן נסיבות שבהן ברור מראש כי פרק הזמן של 90 הימים לא יהיה בו די, ניתן יהיה להאריך את תקופת המעצר עד 150 יום; כך, למשל, במקרים שבהם מפאת מורכבות התיק, מספר הנאשמים ומספר העדים סביר שלא ניתן יהיה לסיים את העיון בתיק בפרק זמן של 90 ימים, כפי שמפורט בגוף ההצעה. בנוסף מבקשת ההצעה לקבוע סמכות לבית-המשפט הדן באישור בכפוף לקיום עילת מעצר, להורות על מעצר גישור לתקופה שלא תעלה על 72 שעות, שיאפשר לבית-המשפט העליון לדון בבקשה לחידוש המעצר. זאת, במקרה שבו שוחרר נאשם שהיה נתון במעצר לתקופה המצטברת כדי תשעה חודשים או תקופה ארוכה יותר אך טרם נגזר דינו, והתובע הודיע על כוונתו לבקש חידוש מעצרו בהתאם להוראות החוק. לאור המלצות ועדת השופטת נאור לעניין הצורך הקיים בהקלת העומס המוטל על בית-המשפט העליון ועל הפרקליטות בדיוני הארכות מעצרים ועררים שניים, ולאור האיזון שנעשה בהצעה במטרה למזער את הפגיעה בזכויותיהם של עצורים, אני מבקש מחברי הכנסת הנכבדים לתמוך בהצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. זה החוק הראשון. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עניינה של הצעת החוק השנייה הוא תיקון חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה), התשס"ו–2006. בהצעת החוק מוצע להאריך את תוקפה של הוראת השעה הקיימת, ובמקביל לערוך בה כמה תיקונים מתבקשים עקב הלקחים שהופקו מהפעלתה של הוראת השעה ומהחלטתו של בית-המשפט העליון בתיק בש"פ 8823/07, פלוני נ' מדינת ישראל, מיום כ"ז בשבט התש"ע, 11 בפברואר 2010, שהורה על בטלותו של סעיף 5 להוראת השעה – סעיף שאפשר, בכפוף לתנאים שפורטו בו, לקיים דיון על הארכת מעצרו של חשוד בעבירת ביטחון, וכן דיון בערר או בעיון חוזר בנוגע למעצרו, שלא בנוכחות העצור. ההוראות המיוחדות הכלולות במסגרת הוראת השעה נובעות מהצרכים הייחודיים של רשויות החקירה בבואן לחקור עצורים החשודים בעבירות ביטחון, עקב המאפיינים של חקירות מסוג זה. אותם נחקרים החשודים בעבירות ביטחון פועלים, על-פי רוב, מתוך מניעים אידיאולוגיים. ישנו קושי בשיתוף פעולה שלהם או של עדים פוטנציאליים בקידום החקירה, והם נעצרים במקרים רבים לאחר שהוכנו מראש לשיטות החקירה השונות ולהתמודדות עמן. כמו כן, לעתים קרובות, מטרת החקירה של עצורים החשודים בעבירות ביטחון היא למנוע ולסכל פיגועי טרור מתוכננים, ובכך להגן על חיי אדם. מאפיינים מיוחדים אלה מביאים לכך שפעולת החקירה של אותם עצורים הופכת למורכבת ביותר, ומחייבת מתן כלים מתאימים לגורמי החקירה, ועיקרם – אפשרות לקיומה של חקירה רציפה ללא הפסקות שעלולות להפריע למהלכה התקין של החקירה ולמנוע את השגת מטרתה של החקירה, שעיקרה, כאמור, סיכול ומניעה של פגיעה בחיי אדם. בפסק-דינו קבע בית-המשפט העליון, כי זכות היסוד של החשוד להיות נוכח בדיונים בנושא מעצרו היא חלק מהזכות להליך הוגן, והיא גוברת על השיקולים הנוגעים לצורכי החקירה כפי שעוגנו בהוראת השעה, ועל כן הורה על בטלותו של סעיף 5 להוראת השעה, שעניינו, כאמור, דיון נוסף לעניין הארכת מעצרו של העצור, ערר ועיון חוזר שלא בנוכחותו. בעקבות פסק-דינו של בית-המשפט העליון תוקן הנוסח המוצע של החוק ונקבעו תנאים מחמירים ביותר לקביעת המקרים שבהם אפשר לקיים דיון שני בהארכת מעצר, בערר או בבקשה לעיון חוזר שלא בנוכחות העצור עצמו, וזאת ברוח העקרונות שהובאו בפסק-דינה של כבוד השופטת נאור ושופטים נוספים, תוך קביעת מנגנוני איזון המאפשרים לנהוג כך רק במקרים שבהם הדבר נחוץ לצורך סיכול פגיעה בחיי אדם, תוך הקפדה על עמידה במבחני המידתיות הקבועים בפסקת ההגבלה שבסעיף 8 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, כפי שפורשו על-ידי בית-המשפט העליון. יודגש כי מדובר רק בדיון שני, שמטרתו הארכת מעצר בימים ספורים בלבד, ובדיון הראשון החשוד נוכח בפני בית-המשפט. נוסף על כך, על-פי המוצע, תוקן סעיף 3 לחוק הקיים ונקבעו תנאים מחמירים יותר כתנאי להארכת פרק הזמן שבו העצור מוחזק במעצר לפני הבאתו בפני שופט, על-ידי העלאת הדרג המאשר את הארכת הזמן, וקביעת חובה לאישור של בית-המשפט בכל מקרה שמתעורר צורך להשהיית הבאת העצור בפני שופט לאחר 72 שעות, עד 96 שעות. נוסף על כך, נקבעו הגבלות מסוימות על הגשת ערר ובקשה לעיון חוזר בהליכי מעצר, במטרה לצמצם פגיעה בחקירה, בלי לפגוע בזכויותיו המהותיות של העצור. השינויים המוצעים בהצעת החוק הם על דעתו של היועץ המשפטי לממשלה ובתיאום עמו. לאחר דיונים לא מעטים, ולאחר שבחנו את נימוקי השופטים בפסק-הדין ואת הצורך החיוני של רשויות החקירה לפעול לסיכול פיגועי טרור, אנו סבורים שבהצעת החוק מוצע איזון ראוי בין זכותו החוקית של העצור להליך הוגן, הכוללת את זכותו להיות נוכח בעת דיון בעניינו, לרבות בהליכי מעצרו, לבין הזכות לחיים של הציבור, באשר השהיית הבאת העצור בפני שופט עקב החקירה נועדה למנוע סיכול פגיעה בחיי אדם. פרקי הזמן הקצרים שבהם הדבר מתאפשר, הדרג הבכיר המאשר, כמו גם העילות המכבידות שנקבעו בהצעה והאינטרס של מניעת סיכון לחיי אדם עקב ביצוע עבירת ביטחון, יש בהם, למיטב הבנתנו – במקרים שבהם כל אלה מתקיימים – כדי להצדיק במידה מסוימת פגיעה בזכות של העצור להיות נוכח בעת הדיון בעניינו בקשר עם הארכת מעצרו. יצוין כי ההסדרים המוצעים בהצעת החוק נכללים במסגרת הצעת חוק המאבק בטרור, התש"ע–2010, המקודמת בימים אלה. בהתאם לכך מוצע להאריך את הוראת השעה לתקופה של שנה נוספת, במטרה להשלים את הליכי החקיקה של החוק כולו עד אז. לאור האמור אני מציע לכנסת לתמוך בהצעת החוק ולהעבירה לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. החוק השלישי הוא הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 65) (הסדר טיעון), התש"ע–2010. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): – – – חבילות, חבילות. שר המשפטים יעקב נאמן: – – הצעת חוק סדר הדין הפלילי (הסדר טיעון), מבוססת בעיקרה – – – אריה אלדד (האיחוד הלאומי): יש הסתייגויות. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): – – – נסים זאב (ש"ס): – – – אריה אלדד (האיחוד הלאומי): זה לא עובד ככה. היו"ר אלכס מילר: חברי חברי הכנסת, חלקכם לא הייתם כאן. יושב-ראש הכנסת פנה אל חברי הכנסת וביקש לאחד את ארבע הצעות החוק לדיון משולב. לא היה פה אף חבר כנסת שהסתייג מהנושא הזה. ההחלטה התקבלה – – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אבל יש לנו הסתייגויות רשומות. היו"ר אלכס מילר: סליחה, חבר הכנסת בן-ארי, אתה לא מקשיב לי, אתה מתווכח אתי. נסים זאב (ש"ס): קריאה ראשונה. דוד רותם (ישראל ביתנו): קריאה ראשונה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אני רוצה – – – היו"ר אלכס מילר: כל חבר כנסת שרוצה להתייחס – אנחנו לא פותחים את הנושא הזה לדיון. כאשר היושב-ראש פנה אל חברי הכנסת, היתה הזדמנות להתנגד. אם תרצה – ואתה רשום לדיון – להתייחס לכל חוק בנפרד, מגיעות לך שלוש דקות על כל חוק, זאת אומרת תוכל לדבר 12 דקות. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): כמו במכירה סיטונית. היו"ר אלכס מילר: חבר הכנסת אלדד – – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): – – – עוד חבילות. שר המשפטים יעקב נאמן: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (הסדר טיעון), התש"ע–2010. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (הסדר טיעון), התש"ע–2010, מבוססת על המלצות הוועדה המייעצת לשר המשפטים לעניין סדר הדין הפלילי בראשות כבוד שופטת בית-המשפט העליון מרים נאור. מטרת הצעת החוק היא להסדיר בחקיקה שימוש בהסדרי הטיעון במערכת אכיפת החוק בישראל, כדי לעצב אמות מידה שקופות וברורות להפעלת הסדר זה ולהבהיר ככל האפשר עקרונות מנחים בעניין זה. העובדה שמרבית ההליכים הפליליים מסתיימים בהסדרי טיעון מצדיקה הסדרתם בחקיקה. בשנת 1995 הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 19) (הסדרי טיעון), התשנ"ה–1995, אך הליכי החקיקה לא הושלמו. הצעת חוק זו מבוססת על הצעת החוק משנת 1995, תוך עשיית השינויים המתחייבים מפסיקה עקרונית שניתנה בשנים האחרונות, מתיקוני חקיקה, וכן מחשיבה מחודשת על ההיבטים השונים של הנושא. בהצעת החוק נעשה מאמץ לעצב הסדר המאפשר הפקת תועלות מהסדרי הטיעון תוך הצבת ערובות להבטחת הליך הוגן וראוי. איזון כזה נחוץ לאור הקשיים שמעוררים הסדרי הטיעון, לצד הבנת ההכרח שבהם. הצעת חוק זו יוצאת מנקודת ההנחה שלפיה נוכח היתרונות הטמונים בהסדרי הטיעון אפשר לראות בהם הכרח בל יגונה, אולם יש למתן את החסרונות שבהם באמצעות כללים ראויים. הצעת החוק מגדירה מהו הסדר טיעון וקובעת מהן החובות המוטלות על התובע בעריכת הסדר טיעון, וקובעת כי הסדר טיעון ייערך רק אם הוא עולה בקנה אחד עם טובת הציבור. עוד קובעת הצעת החוק כיצד ייערך הסדר הטיעון, היא מגדירה מה תפקידו של בית-המשפט כאשר בא לפניו הסדר טיעון לעניין העונש, קובעת מתי יהיה אפשר לחזור מהסדר טיעון ועוד. נוסף על כך, הצעת החוק מתירה מעורבות של בית-המשפט בהסדרי טיעון בתנאים מסוימים במסגרת דיון מקדמי לפי סעיף 143א לחוק. מוצע לעגן בחוק מעורבות של שופטים במשא-ומתן לקראת הסדרי טיעון ולמסד תהליכים בעלי פוטנציאל של יעילות, המתקיימים ממילא, אולם תוך הצבת גבולות ותנאים ברורים שנועדו לקדם אחידות, שקיפות והגינות. אבקש מחברי הכנסת הנכבדים לתמוך בהצעה זו בקריאה ראשונה. ההצעה הרביעית – הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 66) (ייעול ההליכים הפליליים), התש"ע–2010. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (ייעול ההליכים הפליליים), התש"ע–2010, מבוססת בעיקרה על המלצות הוועדה המייעצת לשר המשפטים לעניין סדר הדין הפלילי בראשות כבוד שופטת בית-המשפט העליון מרים נאור. מטרת הצעת החוק היא לייעל את ההליכים הפליליים בבתי-המשפט, בלי שקידום ייעול ההליך הפלילי ייעשה על חשבון זכותו של הנאשם להליך הוגן. הצעת החוק נועדה להביא לייעול ההליכים הפליליים על-ידי מתן כלים לבית-משפט להרחבת ההבנה שלו בתיק כבר בתחילת המשפט, ובכך לאפשר לבית-המשפט לנהל את הדיון ביעילות רבה יותר תוך הבנת הרלוונטיות של הראיות המובאות בפניו. ניהול ההליך תוך שימוש בכלים המוצעים יכול לתרום, בעיקר בתיקים מורכבים, לחיסכון בזמן דיון מיותר אשר מתבזבז על חקירות סרק של עדים. כלים אלה אמורים גם לסייע לבית-המשפט לברר באופן יעיל את הסכמת הצדדים על שאלות עובדתיות ומשפטיות ולקבילות ראיות, ולצמצם מחלוקות ביניהם בנושאים אלה. מטרה נוספת של הצעת החוק היא לשפר את יכולת מימוש זכות העיון של הנאשם בחומר חקירה ולקבוע מועדים להגשת תעודות חיסיון. גם במטרה זו יש, מעבר לקידום זכויות הנאשם בהליך הפלילי, כדי לייעל את ההליך ולמנוע בזבוז זמן שיפוטי. הצעת החוק קובעת כי בית-המשפט יהיה רשאי לקיים דיון שמטרתו לבחון דרכים לייעול המשפט. לצורך כך מוצע לקבוע בחוק, בין היתר, כי בית-המשפט יהיה מוסמך להורות לתובע למסור רשימת ראיות שהוא מבקש לברר את הסכמת הנאשם לגביהן, ולהורות לנאשם למסור את הסכמתו או אי-הסכמתו להגשת הראיות אשר ברשימה האמורה, לצורך בחינת האפשרות לוותר על שמיעת ראיות מסוימות, ובכך למנוע את התארכות המשפט שלא לצורך. כמו כן, בית-המשפט יסביר לנאשם כי אם רצונו לטעון טענה כי עומדת לו הגנה מפני אחריות פלילית, עליו לעשות כן בתחילת המשפט, בשלב התשובה על האישום. בנוסף, על-פי הצעת החוק, ככלל, בית-המשפט לא ישאל את הנאשם מה תשובתו בנפרד לכל אחת מהעובדות הנטענות בכתב-האישום אם לא מצא שלנאשם התאפשר לעיין בכל חומר החקירה שהוא זכאי לעיין בו וכי לא מתקיימים הליכים בבתי-המשפט בעניין זכותו לקבלת חומר זה – זאת למעט חריגים מסוימים. כמו כן, כמענה על הצורך בהבהרת עמדת התביעה בתחילת המשפט, כך שיהיה בידי השופט מספיק מידע על מנת לנהל את הדיון ביעילות, מוצע לקבוע כי התביעה חייבת להקדים להבאת ראיות דברי פתיחה, ובכלל זה תפרט בפני בית-המשפט את הטענות שבכתב-האישום ותסקור את עיקרי הראיות שבדעתה להביא בפני בית-המשפט להוכחת הטענות האמורות. כיום התביעה בוחרת אם ברצונה לשאת דברי פתיחה. מוצע כי גם הסניגור יהיה רשאי לשאת דברי פתיחה לאחר דברי הפתיחה של התביעה, אם כי הוא לא יהיה חייב בכך. לשם כך מוצע להעתיק את המועד שבו ניתנת רשות לסניגור לשאת דברי פתיחה מתחילת פרשת ההגנה לשלב שלאחר דברי הפתיחה של התביעה, כדי שבפני בית-המשפט תיפרס תמונה מלאה על המהלך הצפוי של המשפט כבר בראשיתו. אבקש מחברי הכנסת הנכבדים לתמוך בהצעת חוק זו בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה רבה. היו"ר אלכס מילר: תודה רבה לאדוני. יש לנו רשימת דוברים שנרשמו לדיון זה לקראת הקריאה הראשונה בארבעת החוקים. אני מקריא את הרשימה, ואם יש חברי כנסת נוספים שרוצים להצטרף, אנא עשו את זה עכשיו ואז אני אסגור את הרשימה: מוחמד ברכה, דב חנין, מיכאל בן-ארי, נסים זאב, אורי אריאל ואריה אלדד. יש חברי כנסת נוספים שרוצים להשתתף בדיון? אין. הרשימה סגורה. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מוחמד ברכה – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת חנין, יש לך משלוש עד שבע דקות, זה לפי החלטת יושב-ראש הכנסת. דב חנין (חד"ש): משלוש עד 12 דקות. היו"ר אלכס מילר: שבע דקות, זה מה שאני קיבלתי. דב חנין (חד"ש): לא נכון. היו"ר אלכס מילר: חברי חברי הכנסת, אני מברך את המשלחת שהגיעה אלינו מגרמניה, מ"ספורט-יוגנד" – ברוכים הבאים לישראל. תודה רבה לחבר הכנסת מג'אדלה, שארגן את המשלחת. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, לפני שאתחיל, יש לי 12 דקות, כי אני מתכוון להתייחס לכל אחד מהחוקים. אנא ברר את הדברים עם יושב-ראש הכנסת. היו"ר אלכס מילר: הדברים הובהרו, ואני קיבלתי הנחיה. דב חנין (חד"ש): לא, אני שמעתי את יושב-ראש הכנסת. הוא אמר: לכל חוק שלוש דקות. יש ארבעה חוקים. היו"ר אלכס מילר: חבר הכנסת חנין. דב חנין (חד"ש): הוא לא מתכוון לשלול מאתנו את הזכות לדבר על כל אחד מהחוקים, ואני רוצה לדבר על כל אחד מהחוקים. היו"ר אלכס מילר: חבר הכנסת חנין. אני ביררתי את זה עם יושב-ראש הכנסת, והוא אישר. דב חנין (חד"ש): אני חולק על הבירור הזה. היו"ר אלכס מילר: אז תפנה ליושב-ראש הכנסת אחרי שאתה יורד. דב חנין (חד"ש): הנה, אני פונה – אדוני סגן המזכיר, אני מבקש באופן רשמי לפנות ליושב-ראש הכנסת ולאפשר לי לדבר על כל אחד מהחוקים שלוש דקות. בסדר? היו"ר אלכס מילר: תודה רבה. דב חנין (חד"ש): אנא פנה ליושב-ראש הכנסת. היו"ר אלכס מילר: ומה שאנחנו מקבלים עכשיו, שבע דקות לרשותך. דב חנין (חד"ש): תודה רבה לך, אדוני-היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת – – – אריה אלדד (האיחוד הלאומי): אי-אפשר לדבר על כל אחד מהחוקים לחוד? מה זה דיון – – – דב חנין (חד"ש): זה מה שסוכם, אבל לפחות את מסגרת הזמן אי-אפשר לשלול. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): נכון. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, יש לנו פה חבילת חוקים שהמשמעות שלה היא למעשה שינוי מרחיק לכת בשיטת המשפט הפלילי בישראל. אני שמעתי בקשב רב את דברי שר המשפטים, שאני מאוד מכבד, גם כמשפטן, ואני משוכנע, אדוני השר, שגם אתה יודע שלחוקים האלה שאתם הבאתם כחבילה היום בפנינו יש משמעות מצטברת מרחיקת לכת מבחינת המשפט הפלילי, ולצערי הגדול, המשמעות הזאת היא משמעות שלילית. המכנה המשותף של הנמקת ארבעת החוקים הוא היעילות, ואדוני שר המשפטים, אני בהחלט בעד יעילות. אני בעד להגביר את היעילות במערכת המשפט. יש צורך ביותר יעילות. כדי להגביר את היעילות במערכת המשפט אנחנו צריכים יותר שופטים, יותר תקנים, אנחנו צריכים שהמערכת תעבוד בצורה יותר נכונה, ויש גם מקום, אדוני השר, אני לגמרי מסכים, לשינויים מסוימים, שיבטלו הליכים מסורבלים, לא נכונים, לא נחוצים, לפעמים אפילו אנכרוניסטיים שנותרו במערכת המשפט שלנו כשריד מתקופות עבר. אבל, עמיתי חברי הכנסת, בשם היעילות אסור לנו להקריב זכויות בסיסיות של אסירים, של עצירים ושל נאשמים. בסופו של דבר ההליך הפלילי הוא לבו של המשפט. ההליך הפלילי הוא אותו תחום שבו המדינה מתייצבת מול האזרח באופן חזיתי בטענות קשות, שבו האזרח עלול לשלם בחירותו, ולכן ההליך הפלילי חייב להתנהל בצורה מאוד מאוד קפדנית, בצורה שבה אנחנו נבטיח שזכויותיו של הנאשם, זכויותיו של הנחקר, זכויותיו של העצור, זכויותיו של האסיר יישמרו בצורה הקפדנית ביותר. אני רוצה להתחיל, אדוני היושב-ראש, מהצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 9). ההצעה הזאת מציעה להקנות לנאשם זכות ערר אחת בלבד על כל ההחלטות המתקבלות בעניין מעצרו, וכן רשות ערעור לבית-המשפט העליון. בעצם אנחנו שוללים מהעצורים את הזכות שקיימת להם היום לערעור שני, להגיע בערעור על המעצר שלהם לבית-המשפט העליון. אני רוצה להקדים ולומר שמעטים הם העצירים שבפועל משתמשים בזכות הזאת. לא רבים הם המקרים שבהם ערעור על מעצר מגיע לבית-המשפט העליון, מכיוון שלפעמים, עד שמגיע הערעור כבר העציר משתחרר, בטל העניין ובטל עמו גם הצורך לערער, וגם מכיוון שההליך עצמו הוא הליך מורכב, מסובך, מחייב עבודה משפטית. מעטים המקרים של עצירים שמערערים עד בית-המשפט העליון. אבל הזכות הזאת, עמיתי חברי הכנסת, היא זכות חיונית. היכולת להגיע עד בית-המשפט העליון של מדינת ישראל לאדם – שאני מזכיר לכם: לא הורשע בדין. לא הורשע בדין, בסך הכול נעצר, נשללה ממנו חירותו, הזכות הבסיסית ביותר שלו, והוא מבקש להילחם על חירותו ולהגיע עם המלחמה הזאת עד בית-המשפט העליון של מדינת ישראל. שלילת הזכות הזאת היא לא החלטה טכנית, שלילת הזכות הזאת היא שאלה של מהות ועיקרון. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, אסור לנו לשלול את הזכות לערעור נוסף לבית המשפט-העליון. עוד שינוי שמוצע לנו בהצעה הוא שבית-המשפט יוכל להאריך את תקופת המעצר המרבית של נאשם טרם גזר-הדין, שעומדת היום על תשעה חודשים, לתקופות נוספות. גם היום זה קיים. כיום יש תקופות נוספות של 90 ימים, וההצעה היא להאריך את התקופות הנוספות האלה לתקופות של 150 ימים. אגב, אדוני השר, כפי שהיום יש 90 ימים וניתן להאריך את התקופה מפעם לפעם, לפי ההצעה שאתם מביאים, 150 ימים, גם את התקופה שלהם ניתן להאריך מדי פעם בפעם. בחילופי הדברים שהיו בינינו בעקבות נפילתה של ההצעה הזאת בשבוע שעבר, אני הבנתי ממך, אדוני השר, שדעתך היא ש-150 ימים, הארכה אחת – אולי מספיקה. אם זה היה המצב, אפשר היה אולי לדבר על זה. אבל כאן מציעים לנו, עמיתי חברי הכנסת, לאפשר, אחרי תשעה חודשים שבן-אדם עצור, לפני גזר-דין, הוא עוד לא אשם בשום דבר, להאריך את מעצרו הארכות מעצר נוספות, לא של 90 יום בכל פעם, אלא של 150 יום בכל פעם. למה? כדי לחסוך לבית-המשפט זמן לדון בהארכת מעצרו. אני, כמובן, בעד חיסכון בזמנו של בית-המשפט, ואני מעוניין שכולנו נחסוך בזמנו של בית-המשפט. אבל מה עם זמנו של האדם שיושב בכלא? הוא עדיין לא הורשע בשום דבר, והוא צריך לשבת 150 ימים, כאשר התקופה הזאת יכולה לשוב ולהתחדש מדי פעם? זה מין מצב שהדעת איננה יכולה לסבול אותו. עמיתי חברי הכנסת, החוק אומר שמרגע שהתחיל משפט פלילי, הוא צריך להתנהל מיום ליום. זה מה שצריך לעשות. אדוני שר המשפטים, זו צריכה להיות מטרת מערכת המשפט תחת הנהגתך בתחום הזה – ליצור מצב שבו בתי-המשפט יוכלו אכן לקיים דיונים בלי התמשכות מיותרת ובלי משיכת זמן מיותר, לא מצד התביעה ולא מצד ההגנה ולא מצד בית-המשפט, ושהדיון יתקיים מיום ליום, ושאדם, בסופו של דבר, ישב במאסר אחרי שהוא מורשע ולא ישב במעצר לשנים. לפי החוק הזה זה יכול להיות לשנים, מבלי שהוא הורשע בדין, רק מכיוון שבית-המשפט לא סיים לדון בתיקו. לכן, אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת, אני אומר את זה בצער, היא מוטעית ובעייתית. לא זו הדרך. אתם רוצים להקל על העומס בבתי-משפט? לא באמצעות ביטולם של דיונים, של עתירות ושל עררים של אנשים שלא הורשעו בדין ומבקשים להתנגד למעצרם. כאשר אנחנו סוגרים את דלתות בית-המשפט בפני אנשים כאלה, אנחנו לא מבצעים צעד של יעילות ושל ייעול – אנחנו מבצעים צעד של פגיעה משמעותית בצדק ובהיגיון. אדוני היושב-ראש, גם הצעת החוק השנייה, זו שעוסקת בעצור החשוד בעבירת ביטחון, היא הצעת חוק בעייתית. אני לא תומך ברעיון הזה שעבירות ביטחון מחייבות מערכת נפרדת של סדר דין פלילי. אני לא יודע במה עצורים בעבירות ביטחון שונים מרוצחים רגילים, במה שונה דינם מדין עברייני שחיתות בין-לאומיים כאלה או אחרים. אבל, עמיתי חברי הכנסת, כבר היום העצורים החשודים בעבירות ביטחון, יש להם סדר דין פלילי נפרד. אז גם היום אפשר, יש אמצעים, יש תעודות חיסיון, יש אפשרויות של דיונים שלא במעמד – יש כל הכלים הדרקוניים שאפשר להעלות על הדעת כדי לתת טיפול מיוחד, חריף יותר, נוקשה יותר, בעצורים החשודים בעבירות ביטחון. למה צריך עוד חוק? למה צריך עוד חוק, שמוסיף דרקוניות על הדרקוניות הקיימת, מוסיף החמרות על ההחמרות הקיימות? אדוני השר, אני הייתי מבקש לשמוע לא הנמקה כללית אלא הנמקה מעשית, שמסבירה לי מה הצורך האמיתי בדבר הזה. האם באמת רשויות התביעה והחקירה היום לא מסוגלות לבצע את תפקידן עם הסעיפים הקיימים היום בחוק הפלילי? אם זה היה המצב, היינו בוודאי צריכים לדון בזה בכנסת, כי הרי כולנו מעוניינים שגם עבירות ביטחון, כמו כל עבירה אחרת, תיחקרנה בצורה רצינית ומקיפה. אבל כאן מחמירים מבלי לנמק. אני מבין שההחמרה הזאת נועדה אולי לתת מענה מסוים או פתרון מסוים להחלטתו החשובה של בית-המשפט העליון בתיק פלוני נגד מדינת ישראל, שבו בית-המשפט העליון הורה לבטל את סעיף 5, שאִפשר לקיים דיון בהארכת מעצר של עצור בעבירת ביטחון וכן דיון בערר או בעיון חוזר בנוגע למעצרו שלא בנוכחות העציר. אני מבין שהחוק הזה הוא סוג של "מענה" לאותו פסק-דין של בית-המשפט העליון או לאותה החלטה של בית-המשפט העליון, שהיא החלטה חשובה. אבל, אני אומר שוב, בצער, עמיתי חברי הכנסת, מבלי להיכנס לפירוט – כי מסגרת הזמן לא מאפשרת לי – שהפתרון שאתם יוצרים פה הוא פתרון לא מאוזן, לא נכון, לא ראוי ולא תורם לזכויות האדם ולחוק הפלילי בישראל. אני אסיים בעניין חוק ייעול ההליכים הפליליים, שאני חושב שגם בו, אדוני השר, אני אומר בצער: אין איזון נכון של זכויות הנאשם. כללי המשפט הפלילי שאנחנו מכירים עוצבו במשך שנים, והם מבוססים על עיקרון אדברסרי, שאומר: לתביעה יש החלק שלה, להגנה יש החלק שלה. ההגנה בהחלט יכולה ליהנות מסוג מסוים של ערפל בשלב הראשוני של הדיון. היא לא מחויבת למסור את כל פרטי עמדותיה לפני שהתביעה מתכבדת למסור את פרטי עמדותיה ולפני שעדי התביעה נחקרים. כאן אתם משבשים לחלוטין את הסדר הזה. אתם מציעים שהסניגוריה תיאלץ לבצע איזשהו סוג של גילוי מוקדם. אני חושב שהדבר הזה פוגע בזכויות הנאשמים. אני חושב שהדבר הזה פוגע בסדר הדין הפלילי הנכון. אני חושב שבסופו של דבר הדבר הזה פוגע בשיטת המשפט שלנו. לכן, אדוני השר, משפט אחרון: אני הייתי מצפה שכיוון שהבעיה שאדוני השר מעלה היא בעיה אמיתית – יש אכן בעיות של דיונים שנמשכים, יש צורך ביותר יעילות במערכת המשפט, יש צורך ביותר שופטים – אני הייתי מצפה ומקווה שבנושאים האלה נמצא את המסגרת לדיון רציני. אני אומר בשמי לפחות, ואני משוכנע שגם בשמם של רבים נוספים שבאים מהעולם המשפטי ומכירים את הבעיות של מערכת המשפט הפלילי, שאנחנו מוכנים לעשות שינויים. אנחנו לא חושבים שכל מה שקיים הוא קדוש. אבל, מצד שני, חבל מאוד לשפוך את התינוק הבריא עם המים המלוכלכים. תודה רבה. היו"ר אלכס מילר: תודה לאדוני. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה. גאלב מג'אדלה (העבודה): כמה זמן? מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): לא פחות מהקודם. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אתחיל בסיפור: יולי 2003 – נחטף ונרצח החייל אולג שייחט, השם ייקום דמו. נתפסו שלושה אזרחים מכפר-כנא, ואזכיר את שמותיהם, הם לא אלמונים: טארק נוג'ידאת, יוסף סבייח ושריף עיד. נתפסו שלושת האזרחים הללו, היו במעצר בחקירה נוקבת, כנראה גם ללא פגישה של עורך-דין, וכל הדברים האלה, שהולכים ומחמירים. אחד הבחורים הודה וגם האחרים, ואפילו שחזרו את הרצח. רק, כשלימדו אותם לשחזר את הרצח, מי ששחזר, לימדו אותו לשחזר שהוא ירה בבטן בזמן שהירוי היה ירוי בראשו, הנרצח היה ירוי בראשו. הבחורים קיבלו מאסר עולם – ודאי, רצח. אלא מה? למזלם, כעשרה חודשים לאחר מכן נתפסו הרוצחים האמיתיים. ואז, בשקט-בשקט נפתחה דלת בית-המאסר, ושלחו את האנשים הביתה. איך השמים לא נפלו באותו יום אני לא יודע. מישהו אמר לי: זה ערבים. אז מה? משפט מעוות. אדוני השר, אתה איש תורה. אתה יודע ש"מלך במשפט יעמיד ארץ". כשאין משפט, כשהמשפט מעוות – העולם לא קיים, לשמש אין סיבה לזרוח בבוקר. זו לא הפעם הראשונה שאני מביא את הסיפור הזה של הרצח של אולג שייחט, כי הוא מדיר שינה מעיני. אדוני השר, הם שחזרו את הרצח. הם שחזרו את הרצח. אתה חושב שבוצעו איזו בדיקה, איזה ניקוי אורוות? אני אומר לך: לא רק שלא; מערכת החוקים שאתה הבאת היום היא אותה מערכת חוקים שבאה מאותו בית-המדרש של לדכא את זכויות האזרח ולהעצים את הכוח כנגד זכויות האזרח, כנגד זכויות החשוד, שהוא זכאי עד שהוא לא הורשע. וכאן מעצימים ומעצימים. גם כך יש עוצמה אדירה, ובצדק יש עוצמה לחברה להגן על עצמה מפני פושעים, מפני רוצחים, ואין שום מחילה לפושעים ולרוצחים. עם זה, הסיפור הזה צריך לעמוד לנו לנגד העיניים. צריך להיות – ההוראה הראשונה של כל חוקר, של כל שוטר, לפני שהוא נכנס לחקירה – הסיפור הזה של רצח אולג שייחט, והם לא היחידים. והם לא היחידים. לפני שבוע חזר לביתו איתי זר, איש של עבודת כפיים. יש לו מפעל לבנייה ו-30 עובדים. הוא מפרנס את עצמו ומפרנס 30 משפחות. אבל אני חייב לדייק: הוא פרנס 30 משפחות עד לפני שמונה חודשים. ואז במסגרת עלילה – ואני אומר היום "עלילה" – הבחור נעצר. חודשים ישב בכלא "הדרים", ויש פה לפחות חמישה-שישה חברי כנסת שביקרו אותו. בחור ישר דרך ותמים. אני מכיר אותו משחר נעוריו בקרני-שומרון. במלחמת "עופרת יצוקה" היה בין ראשוני הלוחמים. גיבור אמיתי. שמונה חודשים, ואז לפרקליטות היה קצת קשה ללכת לאחור – שמו לו אזיקון על הרגל והשאירו אותו בבית חמיו וחמותו, כשהוא לא יכול לזוז מחדר לחדר. הוא חזר הביתה אחרי שמונה חודשים – אין מפעל, אין עובדים, איבד את רכושו. אבל מערכת חקיקה שנותנת עוצמה אדירה בידי כמה אנשים – אני אזכיר מקרים ואני אביא דוגמאות, שלא יהיה נדמה שאנחנו מדברים על איזה מין קרקע "כבול", קרקע שאי-אפשר לגדל בה. המציאות הולכת לנגד עינינו יום-יום, שהפרקליטות משתמשת בכוח לא לה. ואני אזכיר כאן את השם המפורש, שי ניצן, שלטעמי מוביל את כל המהלכים האלה. השנה אני נחרדתי להיות חשוף לכמה פרשיות קשות: ילדות שנעצרות ומופשטות. אמר לי פה השר לביטחון פנים: לא היה כזה דבר; אלא שבית-משפט הוכיח שהיה כזה דבר. הן הופשטו שלא כדין כדי לבצע חיפוש בגופן כדי להשפיל – לא היתה מטרה אחרת, אדוני השר; אף אחד לא חשד בילדות בנות 13–14 שהן מסתירות על גופן, לא סמים ולא כלי נשק. המטרה היתה להשפיל. ואני במקומך – הייתי מצפה, אחרי כזה דבר, כשר ולא כפקיד: אתה שר המשפטים, אתה לא אחרון הפקידים שלהם – לקרוא שם אנשים לסדר, להעמיד אותם לבירור. במקום זה אתה מביא לנו חבילה של העצמת הכוח. עוד עינוי דין – 90 יום, 150 יום. מערכת המשפט צריכה לברר את המשפט. אדם שיושב במעצר כי הוא חשוד, לפעמים יוצא זכאי. אני מכיר אנשים שיש להם 40 זיכויים, 42 זיכויים. הם נאלצים לבלות את ימיהם בבתי-המשפט, לכלות את ממונם ולכלות את זמנם, כי מישהו שם עליהם עין בפרקליטות. ואם אתה רוצה את המקרים, אביא אותם אליך. האם זה נראה לך סביר שאדם אחד, אחד, מקבל 42 זיכויים במדינה מתוקנת? האם יש דמוקרטיה בעולם שהיתה מקבלת את זה, שהיתה עוברת לסדר-היום? אתן לכם מקרה: יהודי בשם עמנואל גרטל – סליחה שאני מזכיר שמות כדי לאמת את דברי. הוא הואשם שהפגין מול ביתו של האלוף יאיר נוה. כתב-אישום, רדיפה שאין כדוגמתה, בסופו של דבר יצא זכאי בבית-המשפט. השופט נזף במשטרה, נזף בעצם בכתב-האישום. המקרים האלה חוזרים ונשנים. בנות, שוב, ילדות צעירות, הפגינו מול ביתו של אחד מאנשי הציבור. זה לא יפה, זה לא נעים, זה לא מכובד, אבל במדינת ישראל עדיין יש חופש הביטוי. במה עוסקת הפרקליטות? בדיכוי של חופש הביטוי, בניסיון להוציא כתב-אישום והרשעה בכל מחיר. וכשבית-משפט נוזף הם אומרים: היתה אי-הבנה. אי-הבנה? מי משלם על זה? אתם מקבלים משכורת, משלמים לכם ממיטב כספי האזרחים – אתם יכולים להרשות לעצמכם לומר אי-הבנה? מי אתם חושבים שטיפש – השופט בבית-המשפט העליון או האזרחים? סדרי העדיפויות שאנחנו נמצאים בהם מעידים, אדוני השר – – – נסים זאב (ש"ס): – – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אני מרגיש שאני מפריע לך, חבר הכנסת זאב, אני מתנצל. היו"ר דני דנון: כמדומני, יש לך הניסיון הכי רב במושב הזה במליאה. אתה צריך לדעת שלא מדברים בפלאפון. בבקשה, חבר הכנסת בן-ארי. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אני רוצה לחזור: אנחנו נמצאים היום חמש שנים לגירוש והעקירה מגוש-קטיף. בימים של ההתנגדות הלגיטימית, אדוני השר, מחאה ציבורית; מה רצו, שזה יעבור ככה? גירשו 10,000 איש מביתם, מסרו חבלי ארץ, הפקירו חייהם של מאות אלפי יהודים, גרמו לחטיפתו של שליט – ויהודים לא יפגינו? הייתי בא לבתי-המשפט ורואה ילדות, בנות 12–13, שהפרקליטות מבקשת בשבילן, אדוני השר, מעצר עד תום ההליכים. מעצר עד תום ההליכים על גרפיטי, על התקהלות אסורה, על חסימת כבישים. מעצר לקטינות עד תום ההליכים. איפה אנחנו נמצאים, בסדום? איפה אנחנו נמצאים, בברית-המועצות של לפני כך וכך שנים, שבה אי-אפשר לפתוח ולדבר? יש לי הרושם המר, אדוני השר, שמערכת החוקים הזאת, טוב לה שלא הובאה משהובאה, ועכשיו, משהובאה, היה טוב לקבור אותה במקום שאף אחד לא יראה ולא יציץ ולא יראה את העליבות של הבית הזה, שהוא מביא מערכת כזאת של חוקים. היה ראוי שאתה בעצמך תדחה אותם על הסף. למערכת המשפט ולפרקליטות יש הרבה מה לבדוק את עצמן. אנחנו חשופים בשנים האחרונות לא להצלחות אדירות של הפרקליטות – לכישלונות חוזרים ונשנים פעם אחר פעם. רק היום היה איזה משהו בוועדה לביקורת המדינה ובעקבות זה החלטה לבקר את הפרקליטות. ואתה בא לכאן היום ומביא ערימה של חוקים כדי להעצים את כוחם של מי שזקוקים לבדק-בית, מי שזקוקים לניקוי אורוות. מי יסבול? האזרח הפשוט. אותו טארק נוג'ידאת, ששחזר רצח שהוא לא שמע עליו לפני כן. הוא שחזר את הרצח, אתם מבינים? אני לא מספר סיפור. מישהו ניקה את האורוות? אני שואל את זה כל פעם מחדש: מישהו ניקה את האורוות? אתם מתארים לעצמכם שיכול להיות שבבתי-הסוהר בישראל יושבים אנשים חפים מפשע, על דברים שהם לא עשו, והפרקליטות לא אומרת: אני אעשה בדק-בית, אני אפטר, אני אגיש כתבי-אישום נגד מי שבידה ראיות? אנחנו יודעים, בוועדת החוקה, חוק ומשפט: יותר חסינות לשוטרים, יותר הגנה על שוטרים. שוטר צריך להיות יותר קפדן מאחרים בשמירה על החוק. הם יפשיטו ילדות, הן יעברו חוויית אונס, ואחר כך יבוא מישהו מהפרקליטות ויגיד: אני נותן להם חסינות? האם הדברים האלו עולים על הדעת במדינה מתוקנת? אדוני השר, הדברים קשים, כואבים. אינך אחרון הפקידים, אתה שר. אתה שר המשפטים, אתה אמור לנקות את האורוות האלה. ולכן אני מבקש ממך: קח, משוך את החוקים האלה, תצניע אותם, לא במקום של גניזה כדי לא לטמא את המקום – במקום אחר. כדי שלא נבוש ולא ניכלם מעוד מקרים כאלה כפי שהבאתי. תודה רבה. היו"ר דני דנון: תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. הדובר הבא – חבר הכנסת אורי אריאל. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי שר המשפטים, מדוע בחרת להיות זה שמביא את השינוי הכל-כך דרמטי בחוק הפלילי, ועוד להקריא את זה, ארבעה חוקים ביחד, ולהעביר את זה בצורה – הייתי אומר, שיש בה קלון? למה אתה צריך להיות שותף לזה? אני מבין, יושב-ראש הכנסת מנסה לחסוך פה זמן, לא הבנתי בדיוק למה. אבל למה אתה צריך להיות שותף לזה? רק אתה, כנראה, יודע, אני לא מבין. כל חוק היה מחייב פה דיון בפני עצמו, דיון ארוך ורציני. אבל בחרת, עשית. אני כמוך וכמו אחרים פה אומר שלוש פעמים ביום: "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה". שר המשפטים יעקב נאמן: אשיבה שופטייך. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): אשיבה שופטי כבראשונה? שר המשפטים יעקב נאמן: שופטייך. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): עכשיו, כשאתה אומר את זה, למה אתה מתכוון? תראה, אני לא מחכה לתשובה, ואני לא באתי להביך אותך פה. אני יושב אתך בוועדה למינוי שופטים; הוועדה היא בראשותך, מינינו כ-100 שופטים – הישג יפה, בניהולך. אני חושב, ככל שאני יכול להעיד, והדיונים הם סגורים ואני לא מתכוון לפרט, הם ברובם המוחלט דיונים ענייניים. ואז אנחנו מוסיפים: "והסר ממנו יגון ואנחה". כידוע לך, וגם לשאר חברי הבית, אין עוד ברכות בשמונה-עשרה שמבקשים להסיר יגון ואנחה. אולי זה כי מישהו ידע מה יקרה במערכת המשפט והפרקליטות שלנו, ועל כן כבר אז הכניס את המשפט הזה? הרי זו מערכת יותר מבעייתית, ומי כמוך יודע את זה, ולא דווקא מהשנה הזאת, שאתה שר המשפטים. אתה נוכחת בזה גם כשר המשפטים בפעם הקודמת, גם כפרקליט, גם כעורך-דין מצטיין, מוביל בתחום עורכי-הדין במדינת ישראל, ואתה, מניסיונך, תעמוד פה ותשכנע אותנו שראוי לתת לפרקליטות ולאחרים עוד כוח? זה מה שצריך? מה, אנחנו אחראים רק לזמן של השופטים? אין זמן של הנאשמים? אין זמן של האסורים? של החשודים? רק מערכת המשפט? אדרבה, שר המשפטים יוסיף 100 תקנים ויוריד את העומס. אני חושב שתהיה לך פה תמיכה מקיר אל קיר. אבל אתה מציע דבר הפוך לגמרי: כדי לחסוך בזמנם, ולמען יעילות מערכת המשפט, אתה מציע לפגוע בזכויותיהם של הנאשמים – החשודים, לא הנאשמים; סליחה, חשודים. עכשיו, נניח שהיתה מח"ש רצינית, וזה גם כפוף אליך, אז אומרים: בסדר, השוטרים, אולי, הפרקליטים לא בסדר, אבל יש מערכת שמבקרת אותם. אתה יודע שזה לא כך. אתה בעצמך מתלונן שזה לא כך, ואני אומר דברים שכתבת ואמרת. אתה גם נותן כוח לפרקליטות מול החשודים, גם אין פיקוח על הפרקליטות ועל המשטרה ואיש הישר בעיניו יעשה, ואתה רוצה להגביר את כוחם. דוד רותם (ישראל ביתנו): אתה לא סומך על ועדת החוקה שהיא תדע – – – אורי אריאל (האיחוד הלאומי): אני אגיד לך על מי אני לא סומך. עד היום אני זוכר שהיה מושג כזה, "קו 300", ואני לא מתכוון למנות את כל הדברים שהיו בגדר עלילות דם מתוכננות, על-ידי גוף רציני בסך הכול, שעושה עבודה חשובה בדרך כלל. אבל מי שחושב שאם כל הזמן ייתנו לו עוד סמכויות ועוד כוח וכשבאים אליו בטענה הוא אומר, יש לו גיבוי, יש לו אליבי, הכול בגיבוי של הפרקליטות – אבישי רביב בגיבוי של הפרקליטות, "קו 300" בגיבוי של הפרקליטות, הכול עם הפרקליטות. ואתה רוצה לתת להם עוד כוח, מכובדי שר המשפטים? הפכתם את הפרקליטות, יחד עם השב"כ ואחרים, לגופים שהם גם חוקרים, הם גם מאשימים ובסוף הם גם שופטים. אתה יודע איך אני יודע? אדוני שר המשפטים, הם אומרים לי את זה. אומר לי בכיר במערכת הביטחון: ביצהר יש השתוללות. אני אומר לו: בסדר, תעצרו את מי שצריך. אתה יודע מה התוצאה? התוצאה שכל אשה, כל נער ונערה עם רשיון שיוצאים מהיישוב וחוזרים ליישוב, המשטרה עוצרת, בהנחיית גורמי ביטחון בכירים מאוד, עוצרת אותם לבדוק את הווישרים, וכן הלאה וכן הלאה. התעללות. ואתה נותן לזה עוד כוח? חסר להם כוח? והכול – יעילות, מלים כאלה. בשם החוקים האלה מתעללים באזרחים אחרי זה, ואתם צריכים להגיש את זה? חסר כוח לפרקליטות? זאת הבעיה שלנו? אני אענה לך על מי אני לא סומך, חבר הכנסת רותם, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט: על אלה שלפני חמש שנים, היום הזה לפני חמש שנים, עשו לוחמה פסיכולוגית מכוערת, מנואצת, כלפי מתיישבי גוש-קטיף. העלילו עליהם שהם מכינים מחתרת, העלילו עליהם שהם אוגרים כלי-נשק. הכול, דרך אגב, מכובדי שר המשפטים, אדוני השר יעלון, הכול היה באישור הפרקליטות גם אז. והכול בשם זה שהם ימנעו את המחתרת. לא נסרט, לא נסרט חייל אחד. לא נסרט שוטר אחד, אבל מי המציא את עלילת החומצה בכפר-דרום? כוחות הביטחון. מכובדי השר, יש נאשמים עוד מהמקרה החמור הזה? הכול באישור הפרקליטות, שאתה רוצה לתת לה עוד כוח. איפה נשמע הדבר הזה, שבמדינה כמו מדינת ישראל, מדינת היהודים, המדינה, הפרקליטות, כוחות הביטחון מעלילים על אזרחים, על קהילות שלמות, כבר לא על אדם אחד. זה בכלל הולך בסיטונות. על קהילות שלמות, על כל גוש-קטיף, על כל צפון השומרון. ואתה רוצה לתת להם עוד כוח? ואתה חושב שמפה תבוא הישועה, חמש שנים לגירוש? ושיתקיים בנו "והסר ממנו יגון ואנחה". תודה. היו"ר דני דנון: תודה רבה לחבר הכנסת אורי אריאל. הדובר הבא – חבר הכנסת אריה אלדד. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, תודה, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, לפני שאני מבקש להתייחס לחוקים לגופם אני מבקש להתייחס לחבילה לגופה. יש בכך משום פגיעה אמיתית בכבוד הכנסת בדרך שמגישים חוקים שיש בהם שינויים מהותיים בסדר הדין הפלילי. התחושה היא, בין השורות, שחברי הכנסת ממילא לא יודעים על מה הם מצביעים, אז מה אכפת לנו למכור חבילה של ארבעה חוקים, חמישה חוקים? הלוא בפעם הבאה יציעו לנו להצביע על עמוד 4 בסדר-היום ולא משנה מה יש בו. ממילא אלה קואליציה, אלה אופוזיציה. קואליציה מחויבת במשמעת, האופוזיציה מחויבת בחוסר משמעת, וממילא לא יודעים על מה מצביעים. זה מה שנובע מנוסח הצעות החוק המהותיות הללו, ואדוני שר המשפטים, אתה היית הראשון שצריך להתעקש לא לקבל את הצעת היושב-ראש ולא לדון בזה כחבילה אחת. אם אתה מעניק איזו חשיבות לחוקים שאתה מביא, כל אחד צריך לעמוד בפני עצמו ולהידון בפני עצמו ולהיות מוצבע בפני עצמו. היו"ר דני דנון: ההצבעה תהיה בנפרד. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): ההצבעה תהיה בנפרד אחרי שהדיון הפך להיות סלט, שקשוקה, מישמש. מדברים על הכול. בעצם לא מדברים על כלום. נסים זאב (ש"ס): שקשוקה זה דבר טעים. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): שקשוקה היא מאכל טעים, השאלה מי מאכיל אותה ומי אוכל אותה. שיטת השקשוקה, לא יצא לה שם לתהילה במחוזותינו. הדיון, באמת, קשה לו להיות דיון ענייני כשזה דיון בחבילה אחת. ארבעה חוקים הבאת בפנינו, על אחד מהם אני יכול להצביע בעד, יכול לתמוך, אבל באמת לא לכבודך ולא לכבוד הבית הזה שיטת הדיון בחוקים בסיטונות, גם אם זה היום האחרון של המושב. אם המערכת שאתה מופקד עליה ובא להגן עליה היתה מערכת מתוקנת באמת, לא היינו משתתפים היום בדיון בוועדה לביקורת המדינה על ממצאי המבקר ביחס להאזנות הסתר. היה שם מי שהיה שר משפטים לפניך, חיים רמון, שניסה להפוך את הדיון שם בוועדה לתחליף לדיון בבית-המשפט, ולהשיג איזה זיכוי ציבורי במקום שהוא לא רוצה להתמודד בו, בבית-משפט, לערער ולקבל זיכוי משפטי. אבל הדברים שהביא מבקר המדינה על הפרקליטות והמשטרה הם חמורים ביותר. הוויכוח היה אם זו היתה תקלה משמעותית או תקלה רבתי, אבל זה לא סריטה – מה שאמר פרקליט המדינה לפני יומיים באיזה כנס. לא מדובר בסריטה, מדובר בתקלות משמעותיות. עכשיו, אם המערכת הזאת סובלת מתקלות משמעותיות ויש על כך אישור פורמלי של מבקר המדינה, אם אכן המערכת הזאת סובלת מתקלות קשות כאלה, מדוע אנחנו מביאים בפניהם עכשיו אמצעים דרקוניים עוד יותר כדי שלא יהיה אפשר להיאבק בתקלות שלהם? כדי שלא יהיה אפשר לתקן אותן בזמן אמיתי? הלוא החוק שהבאת בפנינו היום מדבר על הארכות מעצר, תשעה חודשים ועוד תשעה חודשים, עד אין סוף. רק לפני שבועיים שאלתי אותך כאן על פסיקה של בית-משפט בתל-אביב, כמדומני, שבה פסקה השופטת 2.2 מיליוני שקלים פיצויים לאדם שנעצר על לא עוול בכפו, שתפרו לו תיק, שישב חודשים ארוכים. היא פסקה לו פיצויים. שאלתי אותך: מה קרה למי שעשה את זה? אמרת שהפרקליטות החליטה לערער. הלוא הפרקליטות בוודאי תחליט לערער, כי היא תחליט לערער את עצמה למוות, עד שהמסכן הזה, שהתאנו לו, תפרו לו תיקים, רדפו אותו, עד שיימאס לו, עד שיעברו שנים, עד שהוא לא יוכל למצות כבר את הצדק. הפרקליטות תמיד תגן על עצמה. ועכשיו אנחנו מתכוונים לתת בידה כלים נוספים לרדוף אזרחים בלא אפשרות להגן על עצמם. וחוק אחד בא לדבר בשם הביטחון. כי הרי ברגע שאומרים "ביטחון" כולנו עוברים לדום כי מדובר, כמובן, בביטחון המדינה, ומה יקר לנו יותר מביטחון המדינה? ובשם חוקי הביטחון הללו עכשיו רוצים לקחת עצירים בעבירות ביטחוניות ולהקשות עוד יותר על היכולת שלהם להתגונן? עזאת נאפסו, אנחנו זוכרים? שכחנו את עזאת נאפסו? תפרו תיק בשם הביטחון לבן-אדם, ישב שנים בכלא. אנחנו רוצים להקל ולייצר עוד עזאת נאפסו? לפני שלושה ימים שמענו בשולי פרשת פרלמן – אדם שחשוד ברצח ערבים, אבל שמענו באוזנינו מדובב מטעם השב"כ בשם דדה מציע לו לרצוח את שיח' ראאד סלאח. עכשיו, לא ב"בשבע" ולא ב"מקור ראשון", אלא בעמוד הראשון של "הארץ" היתה כותרת: "ריח שמפניה באוויר". מערכת שיודעת ככה לתפור תיקים, כך לייצר פרובוקציות, אנחנו מחפשים איך לתת להם כלים נוספים לדבר הזה, ועוד למכור לנו את הכול בעסקת חבילה של ארבעה חוקים, שאין בין אחד לשני דבר? אדוני היושב-ראש, לא ראוי לכנסת, לא ההליך, וגם לא המהות. ואני קורא לחברי להתנגד לשלושה מתוך ארבעת החוקים שהוצעו לנו. החוק היחיד שאני יכול לתמוך בו הוא החוק שעוסק בעסקת טיעון. לכל השאר, אקרא לכולם להתנגד. תודה רבה. היו"ר דני דנון: תודה רבה לחבר הכנסת אריה אלדד. הדובר הבא – חבר הכנסת שלמה מולה. שלמה מולה (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני שר המשפטים, כנראה החוק יעבור, כי יש לו רוב בקואליציה. אני רוצה לפנות אליך, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט: אני מבקש ממך שהחוק יהיה אצלך, תעצור את החוק, ואני מקווה שאתה לא תקדם אותו. מי שקרא את החוק ומי שיודע במדינת ישראל שחוק הוא חוק, חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו – לא התכוונו להמשיך לפגוע בחירותו של האדם. לא התכוונו שלפרקליטות ולמשטרה יהיה כל הזמן שבעולם כדי להגיש כתב-אישום. אני חושב שמי שבמעצר, נכון, טוב שיהיה, אבל אני לא חושב שבצורה מופרזת. איך אפשר, איך יעלה על הדעת שעכשיו, במקום 90 ימים, יבקשו עוד חודשיים נוספים, יהיו 150 ימים. אם יתברר אחרי 150 ימים שהאיש הזה נעצר לשווא, מי מחזיר את כבודו? האם דינו של אותו אדם שנעצר בגלל הפגנה מסוימת ודינו של רוצח, שהמשטרה לא השלימה את הליכי החקירה, דומים? איך אפשר, ואפילו לא חשבתם לעשות איזו דיפרנציאציה? אני ממש לא מבין. מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית אבל היא לא יכולה להיות מדינה דמוקרטית שנותנת דיקטטורה למערכת המשפט ואכיפת החוק. אדרבה ואדרבה. אם רוצים, בבקשה, שייתנו יותר תקציבים, תיתנו יותר שופטים, תנו יותר חוקרים, אז זה בסדר, תדאגו לזכויות האדם. אני אומר לכם, זה לא בכדי שההתנגדות העיקשת מגיעה דווקא מהקצוות: מהימין של בן-ארי ומהשמאל של דב חנין. אני חושב שההתייחסות הזאת למעצר של האדם, שזה לפגוע בזכויותיו, זכויות בסיסיות, חירותו – צריך להיזהר כמה שאפשר. אבל מה שמוצע כאן, באמת, זה מדיר שינה. לא רק זה, באים ואומרים: אוקיי, אבל זכות ערעור תינתן לו רק פעם אחת, בלבד. מה, בן-אדם שרוצה להגיד: נגרם לי עוול, אני רוצה שמערכת המשפט תעשה עמי צדק, אני רוצה להגיע לכל הערכאות האפשריות, יבואו ויגידו לו: אנחנו נותנים לך רק פעם אחת בלבד? למה? כי הכנסת חוקקה חוק? אני חושב שזה לא נכון. אדוני שר המשפטים, אתה משפטן דגול, אני חושב שחינכת הרבה מאוד אנשים כמשפטן. אני מתפלא עליך, אפילו, איך הצעת החוק הזאת מגיעה דווקא דרכך. הייתי מצפה ממך, שר המשפטים, גם אם הפרקליטות, גם אם המשטרה רוצה עוד, שאתה תבוא ותגיד: זה לא יהיה. אבל זה לא מה שאנחנו רואים. לכן, אדוני שר המשפטים, תחשבו על זה פעם נוספת. אם כי, אני חושב שאם לא יהיה שינוי, בוועדת חוקה, חוק ומשפט לדעתי אסור לקדם את החוק. היו"ר דני דנון: תודה רבה לחבר הכנסת שלמה מולה. הדובר האחרון, כמיטב המסורת, חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. ואחריו, נעבור להצבעה בנפרד. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אין דן יחידי, רק הקדוש-ברוך-הוא, ואנחנו רואים יותר ויותר שמערכת המשפט הולכת למצב של משלושה לדן יחיד. ולא זו בלבד – – – דוד רותם (ישראל ביתנו): זה לא החוק הזה. נסים זאב (ש"ס): זה לא החוק הזה, אבל אני רוצה לומר איך אנחנו לאט לאט מידרדרים במערכת המשפט, כי כל יום בא פה חוק חדש שפוגע בזכויות החירות, בזכויות הפרט. כשאנחנו אומרים "שמע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו" – לעשות צדק צריך בשלושה, צריך שיהיו שלושה דיינים. אז זה כבר נמנע. באים ואומרים: אין כוח אדם, אין מספיק שופטים בישראל, ולכן צריך – בדיונים כל כך משמעותיים אנחנו כבר הולכים מדרגה אחת אחורה. אדוני השר, אני רוצה לומר לך שלאחרונה ליוויתי – סיפור קטן, רק כדי להמחיש לך מה המשמעות כשאין אפשרות לעתור לבית-המשפט העליון. האשימו ארבעה נערים בגרפיטי בישיבה מסוימת ברכסים, שהם אולי פגעו באיזה מסגד סמוך, שקוראים לזה אבטין. זה ידוע לך. עצרו ארבעה נערים, ואני אומר לך, אני מכיר אותם אישית: בחורים שהם רחוקים מכל עניין כזה. אבל אני יודע בדיוק איך הגיעו אליהם, למה הגיעו אליהם, ואיך השב"כ, בסופו של דבר, הגיע למסקנה כי הם הכי דומיננטיים בישיבה. ולכן – שאל: מי הכי דומיננטי? אמרו: א', ב', ג', ד'. אבל הם לא דומיננטיים במובן השלילי – במובן החיובי. הם דומיננטיים בחברה, בלימוד, בעשייה, בכל דבר שקשור לחסד. אבל מפה ועד להפוך אותם לעבריינים פליליים? ואני רוצה לומר לך, אדוני השר, מה שלא מקובל עלי, וגם לזה הכנסת אסור לה להסכים: איך יכול להיות שבא עורך-דין של אותם בחורי חמד, אני קורא להם, ואומר: אני רוצה לדעת מהם החשדות? על מה זה מתבסס? מהו חומר הראיות שיש בידכם? אין שום תשובה. הכול חסוי, הכול סודי, אי-אפשר לדעת, גם העורך-דין שמייצג אותם אסור לו לדעת, ודאי לא הם. אני רוצה לומר לכם, בסופו של דבר – אני אומר לך איך הם השתחררו. אני אמרתי להם: תלכו לבית-המשפט העליון, תערערו שם, אתם תראו שהפרקליטות תתקפל, וכך זה היה, כי לא היה להם שום בסיס, שום אמת בכל המעצר הזה. זה מעצרי שווא. אז אם יש 1,600 דיונים בהארכת מעצר, בשביל זה צריכים לשנות את כל מערכת המשפט? יכול להיות שאני אצביע בעד, כי אני בקואליציה, אבל אני אומר לך שזה נוגד את מצפוני. היו"ר דני דנון: תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. אנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה תתבצע בנפרד על החוק הראשון שאנחנו מצביעים עליו – הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 9) (ערר שני ברשות והארכת מעצר או חידושו), התש"ע–2010 – קריאה ראשונה. הצבעה מס' 51 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 נגד – 3 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 9) (ערר שני ברשות והארכת מעצר או חידושו), התש"ע–2010, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר דני דנון: בעד – 24, נגד – 3, נמנעים – אין. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. אנחנו עוברים להצבעה בחוק השני, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התש"ע–2010 – קריאה ראשונה. הצבעה מס' 52 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – 5 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התש"ע–2010, לועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר דני דנון: בעד – 26, נגד – 5, נמנעים – אין. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 65) (הסדר טיעון), התש"ע–2010 – קריאה ראשונה. הצבעה מס' 53 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 65) (הסדר טיעון), התש"ע–2010, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר דני דנון: 31 בעד, מתנגד אחד, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט. אנחנו עוברים להצבעה בחוק האחרון: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 66) (ייעול ההליכים הפליליים), התש"ע–2010 – קריאה ראשונה. הצבעה מס' 54 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – 5 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 66) (ייעול ההליכים הפליליים), התש"ע–2010, לועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר דני דנון: 27 בעד, חמישה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט.