קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק גדר הפרדה בין ישראל למצרים, התשס"ט–2009 [הצעת חוק פ/407/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אריה אלדד) היו"ר ראובן ריבלין: להצעה זו צמודה הצעתו של חבר הכנסת אלדד. לרשותו שלוש דקות מעל במת הכנסת. בבקשה, אדוני. אחריו ישיב סגן שר הביטחון, מתן וילנאי. קריאה: – – – היו"ר ראובן ריבלין: אחריו, אחריו. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, גדר כשלעצמה אכן לא תפתור את בעיית מהגרי העבודה הנכנסים לארץ. גדר שהיא ברזל, ואפילו ברזל משוכלל עם אלקטרוניקה וחיישנים ומצלמות, לא מסוגלת לעצור אנשים שרוצים להיתפס. הלוא הם לא מנסים לחדור כמחבלים, למצוא מקלט בנגב, להגיע ליעדם, לחבל, אלא הם רוצים לעצור על הכביש ולהיעצר. גדר כזאת או מכשול כזה חייבים להיות חלק ממערכת שלמה, כולל חקיקה, כולל נהלים, כולל הכבדת יד על מעסיקים של אנשים כאלה, שהם עובדים בלתי חוקיים. אבל ראש הממשלה התחייב שתהיה גדר. בנאום מעל הדוכן הזה ב-20 בינואר 2010, ה' בשבט תש"ע – – – דליה איציק (קדימה): מתי? אריה אלדד (האיחוד הלאומי): ה' בשבט תש"ע, 20 בינואר 2010, על-פי דרישת 40 חברי כנסת, מתייצב ראש הממשלה על הדוכן הזה ואומר: מחר אני יוצא לסיור בגבול ישראל–מצרים. מחר. ואנחנו נביא, או ביום ראשון הקרוב, אם נספיק, או ביום ראשון לאחר מכן, תוכנית לבניית מכשול נגד ההסתננות המסיבית למדינת ישראל. אנחנו לא יכולים להיות מדינה שפעורה להסתננות, שיש לה גם השלכות ביטחוניות וגם השלכות לגבי עתידה של מדינת ישראל. המכשול הזה לא יהיה רק מכשול קרקעי פיזי, לא בהכרח כולו יהיה גדר, יהיו גם חלקים שיהיו בקרה אלקטרונית. אנחנו הולכים לשנות את פני המדינה. גבוהה-גבוהה דיבר ראש הממשלה, וכמה נמוכה-נמוכה הוא יכול לרדת היום בהתנגדות להצעת החוק שבאה לפרוע את השטר שהוא נתן מעל הדוכן הזה. או – הלוא ועדת השרים לחקיקה תמכה בחוק, ואז בא שר האוצר והגיש ערר. אולי ראש הממשלה מתחבא מאחורי גבו של שר האוצר, כדי שלא יצטרך לפרוע את השטר שהוא נתן מעל הדוכן הזה, בהתחייבות. רבותי חברי הכנסת, או שמדובר כאן בערר של שר האוצר נגד ראש הממשלה, או שמדובר כאן במעשה רמייה, שבאים אל הדוכן הזה כדי לאחז את עינינו, שהממשלה מתכוונת להיאבק בתופעה הזאת, ובעצם ביד השנייה אומרים: זה קל לדבר; אנחנו מבטיחים, אבל לא מבטיחים לקיים. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת מיכאלי, אני לא מבין את העניין הזה. חבר הכנסת גפני, תנהלו משאים ומתנים בחוץ. עומד פה חבר, מציע את פרי יצירתו, הצעת החוק מטעמו, והוא לא יכול לדבר. כל מי שרוצה להתווכח – חברת הכנסת יחימוביץ ומיכאלי, באמת, תעשו זאת בחוץ. אי-אפשר במליאה. אנשים לא יכולים לשמוע פה. עכשיו, אני מזהיר את העוזרים הפרלמנטריים ואת עוזרי הסיעות. יש לי פה חברי כנסת. אני לא רוצה לשמוע אפילו קול אחד של חברים שתפקידם לעזור בעבודת הכנסת. בבקשה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): בעצם, בערר שהגיש שר האוצר, הוא מעביר את המסר: הבטחנו, אבל לא הבטחנו לקיים. והבעיה היא לא ההבטחה הפרלמנטרית כאן, הבעיה היא באמת איך מדינת ישראל מתמודדת בדחיפות – לא בעוד חמש שנים – בדחיפות, עכשיו – עם בעיית ההגירה הבלתי-חוקית אליה. היום אנחנו מבקשים תשובה, ותשובה שמית. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה. סגן שר הביטחון וילנאי ישיב על הצעת החוק. מתן, בבקשה. סגן שר הביטחון מתן וילנאי: כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הבעיה שהוצגה פה על-ידי חברי הכנסת מציעי הצעות החוק היא אכן נכונה. והבעיה היא כבדה, וממשלת ישראל מתמודדת אתה. צריך להבין שהגדר המוצעת היא חלק ממתן המענה, כי בניגוד לגדרות האחרות לאורכה של מדינת ישראל, שמיועדות לזהות את מי שנכנס ולתפוס אותו, הגדר כאן מיועדת לעצור, כי מי שבא מתכוון שיתפסו אותו, הוא רוצה להיתפס. ולכן המלה "גדר" – ובהצעת החוק זה מופיע – זה לא גדר כשמה, אלא מערכת מכשולים שתמנע מעבר משטח סיני לשטח הנגב של מדינת ישראל. אנחנו עוסקים בזה, יש הנחיות למשרד הביטחון, רק עכשיו יצא קול קורא לקבלנים, שפורסם בשבוע שעבר, והפרויקט הזה מתקדם. אני מציע להתנגד להצעת החוק על מנת לאפשר לנו להמשיך לפעול. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): מה זה מפריע לכם להמשיך לפעול? היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה. חבר הכנסת אלדד, האם אדוני רוצה להשיב לו? אם אתה רוצה להשיב אתה יכול להשיב, אחרי כצל'ה. לכל אחד מכם יש הזכות להשיב. לך חמש דקות ולו שלוש דקות. לא יותר משלוש דקות. חבר הכנסת אלדד, אני תמיד נזהר מאלה שאומרים: אני אקצר. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, מכובדי סגן שר הביטחון – מכובדי סגן שר הביטחון, מר וילנאי – – – היו"ר ראובן ריבלין: אם המהומה תימשך, אדוני יושב-ראש הקואליציה, אבי הבן – ברכות ליושב-ראש הקואליציה ולרעייתו על הולדת הבן. לא ינהלו בתוך המליאה משאים ומתנים ומדנים. כרגע, חברי הכנסת, אנחנו צלצלנו. מי שרוצה לשבת, ישב וימתין להצבעה; מי שרוצה לדבר, יצא החוצה. בבקשה. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, אם הייתי חושב לרגע אחד שהבטחתו של סגן שר הביטחון תמולא, או הבטחתם של השרים וראש הממשלה, לפתרון הבעיה – הייתי הופך את זה להצעה לסדר-היום. אבל לדאבוני הרב, אין חכם כבעל ניסיון. אני עוסק בנושא הזה שנה וכמה חודשים, וכל בקשותי וכל מכתבי וכל פגישותי נענו בבוז, בבוז ובבוז ובאדישות. אני רוצה לחזור על המספרים. מדובר כרגע על כך שבעוד שלוש שנים, כשראש הממשלה הנוכחי, בעזרת השם, הלוואי שיישאר בתפקידו ויסיים את הזמן המתאים לו כראש הממשלה, יהיו כ-100,000 מהגרי עבודה בתל-אביב, 100,000 מסתננים בתל-אביב בלבד. באזור אילת יהיו 25,000–30,000. תקשיבו למספרים: בעוד שלוש שנים בתל-אביב – 100,000 מסתננים. העיר העברית הראשונה הופכת להיות העיר האפריקנית הגדולה. ותחשבו במושגים של שמונה שנים, או של שבע שנים – 200,000; וב-12 שנה 300,000. כל אפריקה בדרך למדינת ישראל. מי שקרא את המאמרים האחרונים ב"ידיעות אחרונות" – ו"ידיעות אחרונות" מפרסם באומץ לב, גם אם זה לא תמיד קל ולא תמיד נעים – מדובר על מאות אלפים שעושים את דרכם ברגע זה למדינת ישראל – – דוד רותם (ישראל ביתנו): זה ההצבעה תשקף – – – יעקב כץ (האיחוד הלאומי): – – ואין פוצה פה ומצפצף, ואין תוכנית, וראש הממשלה נוסע לביתו, ואני טוען שהוא היה צריך להיכנס ברגע זה עם שר הביטחון ואתך, סגן שר הביטחון, ועם שר הפנים ועם המחוקקים הראשיים, אלקין, וחוקים שצריכים להיות מחוקקים גם בפגרה, ואת המחלה הרעה ואת הרעה החולה הזאת להסיר מסדר-היום של מדינת ישראל. זה היה אפשרי, ולא נעשה דבר, לא על-ידי ראש הממשלה. לא מונה שר. דיברתי, ואמרתי, והצעתי לראש הממשלה שייקח את השר בוגי יעלון, שרב לו בעשייה – הוא גר בגרופית, ליד אילת, הוא יודע מה הבעיה. ביקשתי מראש הממשלה: תמנה את השר בוגי יעלון שיהיה אחראי לפרויקט, תעמידו את המיליארדים, תקציבו את התקציבים, שיטפל גם בנושא של ה"סור מרע" וגם בנושא של ה"עשה טוב" – גם בנושא של המטופלים בארץ. ולא נעשה דבר: לא הואצלו סמכויות, ואין היום שר שאחראי לכל הטיפול בנושא הזה. לכן אני קורא לכל חבר כנסת שהוא ישר עם עצמו ועם אלוהיו להסתכל נכחה או – איך אומרים – להסתכל ישר בעיני תושבי תל-אביב, שלא יודעים מה קורה אתם. היו"ר ראובן ריבלין: נכוחה. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): נכוחה. להסתכל בעיניהם של תושבי אילת, שעיניהם כבר יבשו מרוב דמע, שלא יודעים מה לעשות עם עצמם. אומר לי ראש עיריית אילת: תושבי תל-אביב יכולים לעבור ליהודה ושומרון. כן, רוני, אפשר להעביר אותם, זה מרחק של חצי – – – כמו בזמן מלחמה, אז יעברו חצי מיליון. אבל מה אתנו? לאן אנחנו הולכים? קריאה: לאילת? יעקב כץ (האיחוד הלאומי): לאילת? אילת מלאה. אילת היא כבר לא עיר עברית, היא עיר סודנית. אנחנו המתנחלים, עם כל הילדים שיש לנו, אנחנו לא יכולים לדאוג לכל המקומות. לכן אני מבקש מחברי הכנסת – תהיה הצבעה שמית, שכל אחד יעשה את החשבון האמיתי שלו, אולי השרים יעשו תשובה בדקה הקרובה ויקבלו החלטה להודיע מפה, מעל הדוכן, שמקבלים את הצעת החוק ומוכנים לאמץ את הדברים שאני אומר. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת אלדד. יש להם זכות התשובה. ישיב השר מתן וילנאי. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אמרו חכמינו: "גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה". כלומר, הממשלה רוצה להיות קטנה יותר, היא לא רוצה להיות גדולה יותר. היא לא רוצה שאנחנו נגיד לה והיא תעשה, היא רוצה להתנדב ולעשות. אבל אם גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, אדוני סגן שר הביטחון, קטן, ממש קטנצ'יק, מי שרק אומר ולא עושה. הלוא ב-20 בינואר עמד כאן ראש הממשלה והתחייב. אתה אומר לי: אנחנו עושים. בנימוק "אנחנו עושים" אתה אומר: לא צריך חוק. מה החוק מפריע לך? הלוא החוק לא בא להגדיר איזה גדר, ומה טיבה, מה אורכה וכמה בטון וכמה ברזל יהיו בה. החוק אומר: תהיה גדר, כדי לחייב את הממשלות להתייחס ברצינות למה שהם אומרים. אתה אומר: אנחנו עושים, לא צריך חוק, אבל אתה יודע יפה שאינכם עושים דבר. רבותי חברי הכנסת, החוק הזה בא ועולה בקנה אחד עם התחייבותו של ראש הממשלה כאן. אינני רואה סיבה אחת בעולם להפיל את החוק הזה, אלא אם כן באמת אינכם מתכוונים לקיים את מה שאתם מתחייבים. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: יש עוד סיבות. היו"ר ראובן ריבלין: השר ארדן, כשר המקשר. האם הממשלה – כי הם אמרו, אם הממשלה תאמר משהו הם מוכנים להפוך את זה להצעה לסדר-היום – אמר חבר הכנסת כץ. או משהו קונקרטי, כי הם לא הסתפקו בהודעת השר מתן וילנאי כסגן שר הביטחון. הם לא הסתפקו במה שהוא אמר. האם לממשלה יש איזו הודעה, או שאנחנו עוברים להצבעה? חבר הכנסת כץ, חבל הזמן. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): אני רק אמרתי שאם הם יודיעו שהם מאשרים את החוק – – – היו"ר ראובן ריבלין: הבנתי, אני שמעתי. אם יש ערעור הם לא יכולים להודיע. בבקשה, אדוני השר. רק להבהיר להבהרה. אני לא נותן פה שום פיליבסטר ושום דבר. מייד אחרי שהשר מסיים – – – השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: זאת הצבעה שמית, לא? היו"ר ראובן ריבלין: הצבעה שמית, בוודאי. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: פיליבסטר לא יעזור. אני רוצה להבהיר לחבר הכנסת כץ, לחבר הכנסת אלדד ולכל חברי הכנסת: הממשלה תמכה בהצעת החוק, למרות עמדת האוצר בוועדת השרים. יש תקנון לממשלה, אתם יודעים את זה. הוגש ערר. אני ביקשתי מחברי הכנסת כץ ואלדד לחכות עוד שבוע. השר אהרונוביץ, יחד עם שרים אחרים, דוחפים את הנושא הזה בממשלה להכרעה. אני מעריך שהלחץ הזה יביא לכך שהממשלה תכריע בערר הזה כבר ביום ראשון הקרוב. ליפול אתם יכולים גם היום וגם ביום רביעי הבא. אם הנושא עצמו חשוב לכם, בבקשה – – – היו"ר ראובן ריבלין: אל תעבירו את זה להצעה לסדר-היום. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: הממשלה תסכים לדחייה. היו"ר ראובן ריבלין: לי יש הצעה. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: הממשלה מסכימה לדחייה למועד אחר. היו"ר ראובן ריבלין: אתם משאירים את זה כהצעת חוק? אתם דיברתם, אתם מסכימים לדחות את ההצבעה? אתם מסכימים לדחות? אני שואל אתכם – שואל אתכם, לא עונים לי על הקריאה – האם אתם מסכימים לדחות את ההצבעה לשבוע הבא, ליום רביעי הבא? אריה אלדד (האיחוד הלאומי): תהיה חקיקה בשבוע הבא? היו"ר ראובן ריבלין: בשבוע הבא אני מעלה את זה להצבעה. אני אעלה את זה כהתחייבות ולא כחקיקה פרטית. לא יהיה דיון על זה, תהיה רק הצבעה. אתה מסכים? אני לא מנהל אתך משא ומתן. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): אני מסכים. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): התשובה חיובית. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, יש הצעה, למרות תשובת הממשלה, שההצבעה תיערך בשבוע הבא, כדי לתת לממשלה הזדמנות להכריע בוועדת השרים. אם יש מישהו שמתנגד, יאמר. אין מתנגד. ההצבעה תהיה בשבוע הבא, ועניין זה, גברתי מזכירת הכנסת, יועלה על סדר-היום ביום רביעי הבא כנושא ראשון להצבעה. תודה רבה. אנחנו עוברים להצעת חוק – חבר הכנסת וקנין, אדוני ממלא-מקום יושב-ראש הכנסת, כשל כוחי מאתמול, בוא תחליף אותי.