קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים)
(תיקון – הפצת שידורי הערוץ הייעודי בשפה הערבית במזרח התיכון), התש"ע–2010
[הצעת חוק פ/2375/18; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר יצחק וקנין:
אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – הפצת שידורי הערוץ הייעודי בשפה הערבית במזרח התיכון), התש"ע–2010, של חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת נחמן שי, הצעת חוק שלך. לרשותך עשר דקות.
נחמן שי (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ההצעה שאני מביא היום היא הצעה שיש לה ערך לאומי ממלכתי, לאו דווקא פוליטי. היא הצעה שאומרת, בקליפת אגוז, שכאשר סוף-סוף יהיה ערוץ ייעודי – כך זה נקרא – בשפה הערבית במערכת הכבלים והלוויין במדינת ישראל – אני שמח שסגן ראש הממשלה פה, כי הוא יודע בדיוק על מה אנחנו מדברים, והוא גם מכיר את החשיבות של זה – כאשר יהיה סוף-סוף במדינת ישראל ערוץ ייעודי בשפה הערבית, שישודר לתחומי מדינת ישראל – כך הוא מתוכנן, אנחנו נוכל לבקש, לפנות, לפעול לכך שהערוץ הזה, בשפה הערבית, ישודר גם למרחב המזרח התיכון, שבו אנחנו חיים; החל בשטחים – ביהודה, שומרון ועזה, ועד למדינות רבות באזורנו שהשפה הנהוגה בהן היא השפה הערבית.
המציאות היום היא בלתי נסבלת מנקודת מבטה של מדינת ישראל. למעשה, אין שום ערוץ של תקשורת, של דיאלוג, שיוצא ממדינת ישראל אל מדינות ערב. לעומת זאת אנחנו חשופים, בתוקף המציאות, למאות ערוצים – יודו בזה ידידי חברי הכנסת הערבים שגרים בכפרים ובערים ערביים ויודעים – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
נכון מאוד.
נחמן שי (קדימה):
– – שמעלינו מרחפים מאות ערוצים – אה, התחלף היושב-ראש; שלום, אדוני – בשפה הערבית והאנגלית – תודה – אשר מגיעים לתושבי מדינת ישראל, אלה שדוברים ערבית כשפה ראשונה, אלה שדוברים עברית, ומשדרים אליהם. יש פה דיאלוג חד-צדדי לחלוטין, שיש לו משמעויות ארוכות טווח. זה נכון במציאות של שלום, זה נכון פי-כמה במציאות של עוינות, שלצערי הרב, גם בה אנחנו מכירים וחיים, כאשר מצד האחד אנחנו – אפשר לומר – מותקפים בידי הערוצים האלה, ומן הצד האחר אין תשובה ישראלית. שום תשובה ישראלית.
אני הולך פה על קו מאוד מאוד עדין, כי אני לא בא להציע כרגע שמדינת ישראל תעשה את הערוץ הזה. לא. אני אומר שאם וכאשר יקום ערוץ בשפה הערבית, ניקח אותו ונשדר אותו למרחב האזורי שלנו. הערוץ הזה יופק בידי חברה פרטית. חברת פרטית – יש זיכיון, משרד התקשורת מנהל אותו בימים האלה. חברה פרטית תפיק אותו. אני אומר, שכאשר המוצר הזה יהיה קיים, הוא יופץ בכל האזור. מעל החברה הפרטית – הזכיין העתידי – תהיה מועצת הכבלים והלוויין, שתפקידה לפקח עליו פיקוח ציבורי. גם זה לא חידוש; יש לנו מועצה שמפקחת על שידורי ערוץ-2, יש לנו מועצה שמפקחת על שידורי הכבלים והלוויין, מבחינה זו יש פיקוח ציבורי. עם זאת, אני חושב – והנה כבר היושב-ראש מסכים אתי, אז זכיתי בקול אחד, ולא רק הוא – שראוי שאותו ערוץ בשפה הערבית ישודר למרחב האזור.
עכשיו, אני רק רוצה לתאר לכם תיאור היסטורי. מבקר המדינה, שערך ביקורות על שידורי ישראל או "קול ישראל" בערבית ועל הטלוויזיה בערבית, הגיע למסקנה ברורה, לאורך כמה מן הדוחות שלו, לא דוח אחד, שמדינת ישראל מזניחה הזנחה פושעת את השידורים בשפה הערבית – גם באנגלית; עוד נגיע, כרגע הערוץ הזה אמור לשדר רק בערבית.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
"שוואיה שוואיה".
נחמן שי (קדימה):
זה מקור אחד שאפשר להסתמך עליו וצריך להסתמך עליו. ישראל מימון, שהיה מזכיר הממשלה, ערך במשך שלוש שנים דוח מפורט על הדיפלומטיה הציבורית וההסברה של מדינת ישראל, על-פי הנחיות הממשלה. ובין המסקנות שהוא הגיש, ואשר אומצו בידי הממשלה – אומצו בידי הממשלה – מדובר על כך שיהיה שידור ממדינת ישראל החוצה בשפה הערבית; גם האנגלית, אני מדבר כרגע על השפה הערבית. הממשלה אימצה את זה אחרי מלחמת לבנון השנייה, זוכרת את זה ודאי השרה לשעבר רוחמה אברהם. והוכר הצורך, יחד עם צרכים אחרים, לשדר בשפה הערבית. מאז, כמובן, דבר לא השתנה.
הכנסת הזאת, תת-ועדה או ועדת משנה לענייני הסברה ומדיניות חוץ, שעמדה בראשה חברת הכנסת לשעבר עמירה דותן, הכינה דוח מפורט בנושא זה. בין המסקנות שלה, או – בין ההמלצות שלה היתה המלצה שיהיה שידור בערבית במדינת ישראל.
עכשיו הגענו לרשות השידור. בצדק שואלים: אז למה – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
חבר הכנסת גפני, לא בזוגות.
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
רק בשלשות.
נחמן שי (קדימה):
רשות השידור צריכה לשדר שידורים בשפה הערבית. היא עושה בתחום הזה עבודה מאוד מצומצמת. עוד נגיע לזה, כי אני מטפל גם באספקט הזה. רשות השידור איננה עונה על הצורך הזה, רוב השידורים שלה לעולם הערבי, כך הם אומרים, הם בכלל בעברית, ומשום מה, בעולם הערבי מתעקשים להמשיך ולדבר ערבית. לא יודע למה, הם לא לומדים; זה לא הצליח לנו, המבצע של הנחלת הלשון העברית לתושבים הערבים המוסלמים של המזרח התיכון נכשל; הם ממשיכים לדבר ערבית. לכן השידור של ערוץ-33, שמכוון לעולם הערבי, לא נושא פרי, והוא שידור לאוויר הפתוח.
לכן, רשות השידור צריכה לערוך את שידוריה מחדש, בשפה הערבית, כפי שנקבע בחוק רשות השידור, כפי שנקבע בהחלטות הממשלה, כפי שנקבע בהחלטה של ממשלה מסוימת על הקמת ערוץ בשפה הערבית. כל הדברים האלה כבר היו קיימים, ורשות השידור תעשה את זה – אני אומר לכם שהיא תעשה את זה. אם היא לא תעשה את זה מרצונה היא תעשה את זה בעקבות החלטת הכנסת, כי היא צריכה לשדר בשפה הערבית, וגם בשפה האנגלית. זה התפקיד שלה כרשות שידור ממלכתית. ציבורית. זה התפקיד שלה.
בכל מדינה בעולם, אגב, לאו דווקא מדינת ישראל, מקובל שידור לחוץ-לארץ, ובשפות אחרות. אם הצרפתים – הצרפתים, שגאים מאוד בשפה שלהם – החליטו שהם רוצים לשדר שידור של 24 שעות באנגלית, הם מבינים למה. אני רוצה לספר לכם שראש הממשלה צופה בשידורים האלה, והוא הגיע אלינו פתאום ואמר שגם הוא רוצה. אז הוא יודע למה והוא מבין למה.
קיימנו על זה דיון השבוע בוועדה לביקורת המדינה בראשות חבר הכנסת חסון, על שידורי ישראל, וגם שם הועלה הצורך על-ידי יותר מדובר אחד. אמרה את זה גם חברת הכנסת מרינה סולודקין – אנחנו צריכים שידור בערבית – ובאנגלית. אמרתי קודם, גם נגיע לזה. כלומר, יש פה צורך, ויש סוף-סוף – או תהיה – במדינת ישראל גם יכולת לעשות את זה.
נאמר לי, לאורך הדיונים בעניין הזה, שעליהם דיברתי, עם רבים מחברי הכנסת ושרי הממשלה, שהמכרז נמצא עכשיו בתהליך, ואם יעמיסו על הזכיינים המיועדים או על המתמודדים את הצורך בהפצה, זאת הוצאה גבוהה מבחינתם, הם לא יעמדו בה, ולכן והמכרז ייכשל. עכשיו, אני מעוניין בשידור בערבית גם לתושבי מדינת ישראל; גם הם, תושבי מדינת ישראל דוברי ערבית, אין להם ערוץ בערבית. אני מתחיל אתם. צריך אותם.
אני לא רוצה להכשיל את המכרז ואני לא רוצה שייפגע הסיכוי שיהיה שידור בערבית. אני אומר שאנחנו נצטרך לחפש מקורות חיצוניים להפצה. מדובר במיליונים בודדים. על השולחנות של חברי הכנסת והממשלה מתרוצצים מיליארדים. פה מדובר בהוצאה מזערית בעלת ערך רב, שכפי שהסברתי, הוא חיוני ממדרגה ראשונה למדינת ישראל. לכן אני חושב שלא צריך להטיל את זה על הזכיינים המיועדים, לא צריך להוסיף את זה למכרז שמתנהל עכשיו. ממילא אי-אפשר לשנות מכרז תוך כדי התנהלותו, זה לא מקובל, אלא נפעל יחד, אני מקווה, בעזרתו של שר התקשורת ובעזרתו של ממלא-מקום ראש הממשלה, שלמד על הצרכים האלה בתפקידיו הקודמים, וחברים אחרים ושרים בבית הזה, שעיניהם פקוחות, והם לא אטומים לצרכים האלה – נפעל יחד לאתר מקורות כספיים, שאני אומר לכם – עלותם מאוד קטנה, כדי שנוכל לאפשר את השידורים האלה. ואני רוצה לקוות ששר התקשורת יסייע בעדי בעניין הזה, נפנה למי שצריך במדינת ישראל ונאפשר את ההפצה.
אני מדגיש ושב ומדגיש, ואני אדגיש את זה עשר פעמים – לא מדובר שמדינת ישראל עושה את הערוץ הזה. זה יהיה ערוץ פרטי, אבל יהיה עליו פיקוח ציבורי, כמו שמקובל על שידורים פרטיים במדינת ישראל, ולכן כל ההאשמות האלה שמדי פעם מטיחים בנו: זה תהיה תעמולה, ערוץ תעמולה – קודם כול, אני רוצה לומר לכם, אני לא פוחד מתעמולה. מדינת ישראל יכולה לעשות גם תעמולה. זה לא אסון. עושים כל כך הרבה תעמולה במזרח התיכון, גם לנו מותר. אבל במקרה הזה זה יהיה ערוץ פרטי, אין התערבות בתכנים שלו, הוא יעמוד בדרישות של המכרז כפי שהוצא, הוא ישדר בהתאם. הפיקוח עליו יהיה פיקוח ציבורי, כמו שמדינת ישראל קבעה, בידי מועצת הכבלים והלוויין. גם בעבודה שלה אני לא מתערב, אם כי לכנסת מותר, והיא תקבל דיווחים ממנה, וברמה הבכירה יימצאו מקורות. חייבים להימצא מקורות כספיים במדינת ישראל כדי לאפשר את ההפצה של השידורים האלה.
אני רק רוצה לומר לכנסת – זה לא המהלך האחרון בעניין הזה. אני מתכוון להמשיך ולדחוף ולעודד את זה גם בדרכים אחרות, כדי שבאמת יתקיים מה שבין היתר נאמר בוועדה לביקורת המדינה, כולל על-ידי ראש הממשלה – בעניין הזה אני מסכים אתו, לא בעניינים אחרים – ועל-ידי דוברים אחרים: אי-אפשר להשאיר את הזירה הזאת ריקה, ללא תגובה, ללא פעילות, ללא נוכחות ישראלית. תודה רבה לכם.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. ישיב שר התקשורת, השר משה כחלון.
שר התקשורת משה כחלון:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מדובר, כמובן, בהצעת חוק ראויה. אני לא יודע אם זה צריך להיות באמצעות חקיקה, אבל התכלית היא ראויה. אני חושב שטוב שגם ערביי ישראל וגם השכנים שלנו יקבלו תכנים שמשודרים מישראל, שמיוצרים בישראל, שיוכלו לראות גם ישראל אחרת, ולא מה שמלעיטים אותם כל הרשתות הזרות – "אל-ג'זירה", "אל-מנאר" – רדיו ה"חיזבאללה", הטלוויזיה של ה"חיזבאללה" בצפון, שידורי הרדיו של ה"חמאס", שמגיעים לדרום הארץ, וכן הלאה.
על רקע זה אני אומר שנכונה הצעת החוק, אבל איפה הבעיה – הבעיה היא בכך שלפני שבועות מספר הוצאנו למכרז ערוץ רדיו בערבית, שגם לאזרחי מדינת ישראל דוברי ערבית יהיה ערוץ, והם יוכלו ליהנות ממנו. במכרז עצמו לא מופיע החיוב לשדר בחוץ. המשמעות של הפצה היא משמעות כלכלית. מאות אלפי דולרים, מיליוני דולרים, אני לא יודע כמה, אבל יש לזה משמעות כלכלית. אני ביקשתי מחבר הכנסת נחמן שי, שהיות שאם אני אקבל את ההצעה שלו אני אצטרך לבטל את המכרז ולהכניס תנאים נוספים, ולהכניס תנאים אחרים, אז מבחינה טכנית – מבחינה הגיונית, רעיונית, זה בסדר, אבל מבחינה טכנית, הדברים לא מסתדרים, זה ימשוך אותנו אחורנית להרבה מאוד זמן. אז הצעתי לו שנשתף פעולה, שהמשרד שלי ישתף אתו פעולה, שההצעה הזו תהפוך להצעה לסדר-היום, נעביר אותה לדיון – בוועדת כלכלה?
נחמן שי (קדימה):
אני חושב. או לוועדת הכנסת.
שר התקשורת משה כחלון:
נעביר אותה לוועדת הכנסת, ועד אז נחליט לאיזו ועדה זה יעבור. שם יתקיימו דיונים בנוכחות האוצר, משרד התקשורת, כמובן, והמציע, חבר הכנסת נחמן שי, וננסה להגיע תוך כדי תנועה, נאמר, במקביל ולא בטור, שלא נעכב את התהליך, ננוע בשני מישורים שונים – באחד נקדם את הטלוויזיה בערבית, בשני נקדם את ההפצה. כי אם אנחנו נקדם את ההפצה ולא נקדם את הטלוויזיה, אז לא יהיה לנו מה להפיץ, ואם נקדם את הטלוויזיה בלי הפצה, שוב אותה תוצאה. על הרקע הזה ביקשתי, ואני שמח שחבר הכנסת שי – אני חושב שזה גם הדבר הכי נכון כדי לקדם את זה.
אני מבקש להפוך את הצעת החוק להצעה לסדר-היום, וכהצעה לסדר-היום אנחנו נתמוך בהצעתו של חבר הכנסת שי להעביר אותה לוועדת הכנסת כדי להכריע.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לשר התקשורת, השר משה כחלון. אני מבין, חבר הכנסת נחמן שי, שאתם מסכימים שזה יהפוך להצעה לסדר-היום.
אם כן, רבותי, הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – הפצת שידורי הערוץ הייעודי בשפה הערבית במזרח התיכון) הופכת להצעה לסדר-היום בהסכמת המציעים, בהסכמת השר.
אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 20
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
בעד – 20, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, ההצעה הופכת להצעה לסדר-היום, תועבר לוועדת הכנסת, ושם יוחלט לאיזו ועדה להעביר אותה להמשך דיון.
רבותי, לפני שאנחנו ממשיכים בסדר-היום אני רוצה להודיע שתי הודעות: הודעה ראשונה, הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות), של חברי הכנסת עתניאל שנלר וחיים כץ, בהתאם להסכמה בין הקואליציה והאופוזיציה והממשלה תובא בשבוע הבא, ולא היום, לקריאה טרומית; וכן הצעת חוק פ/2328 – הצעת חוק התניית תמיכות במחקר ופיתוח בהשקעת הון בעמידה בחוקי העבודה, של חברת הכנסת שלי יחימוביץ וקבוצת חברי כנסת, גם היא תוסר מסדר-היום ותועבר לשבוע הבא להצבעה. תודה.