הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 478612
הכנסת התשע-עשרה
יוזמת: חברת הכנסת מירי רגב
פ/1008/19
הצעת חוק הלוואות ללא זכות חזרה, התשע"ג–2013
הגדרות
1.
בחוק זה –
"הלוואה" – הלוואה, שנתן גוף הרשאי על פי דין להעניק הלוואות, לצורך רכישת דירה או בנייתה או למטרה של רכישת זכויות בדירת מגורים, ושנרשם בגינה משכון על דירת המגורים כערובה לחיוב;
"מימוש של משכון" – כמשמעותו בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז–19671;
"נכס" – דירת מגורים יחידה או זכות אחרת במקרקעין שמטרתה מגורים;
"השר" – שר הבינוי והשיכון.
תנאים למתן הלוואה
2.
על אף האמור בכל דין, הלוואה לפי חוק זה תינתן בהתקיים כל התנאים המפורטים להלן:
(1) הבטוחה שתינתן לצורך פירעון הלוואה תהיה מימוש זכויות המשכון של הלווה בנכס;
(2) לא תידרש ערבות כתנאי למתן ההלוואה;
(3) בהסכם ההלוואה שייערך בין הצדדים יירשם במפורש כי על ההלוואה חלות הוראות חוק זה.
פטור ללווה על יתרת חוב
3.
לווה אשר נטל הלוואה בהתאם להוראות חוק זה, לא יחויב להחזיר למלווה סכום העולה על התמורה שתתקבל עבור הנכס במסגרת הליכי המימוש של המשכון.
חלוקת התמורה בגין מכירת הנכס המשועבד
4.
(א) המלווה לא יהא רשאי לחייב את הלווה בגין הוצאות שהוצאו לצורך מימוש המשכון, אלא אם כן נותרה יתרה למימונן.
(ב) לא נותרה יתרה למימון הוצאות שהוציא המלווה לצורך מימוש המשכון, לא יהא רשאי המלווה לחייב את הלווה בשל הוצאות אלה, כולן או חלקן.
(ג) יתרה שתיוותר לאחר קיזוז חוב ההלוואה וההוצאות שהוצאו לצורך מימוש המשכון מכספי התמורה שהתקבלו בגין המימוש, תועבר ללווה.
ביצוע ותקנות
5.
השר ממונה על ביצועו של חוק זה והוא רשאי, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, להתקין תקנות לביצועו.
אי התנאה
6.
הוראות חוק זה יחולו על אף האמור בכל דין, ואין להתנות עליהן.
תחולה
7.
הוראות חוק זה יחולו על הלוואות שניתנו מיום תחילתו של חוק זה ואילך.
דברי הסבר
בהצעת חוק זו מוצע לקבוע כי הבטוחה לפירעון הלוואה לרכישת דירת מגורים יחידה היא הנכס המשועבד בלבד, בדומה לשוק ההלוואות לדיור הנהוג בארצות הברית.
בהלוואות מסוג זה מתחם ההתחייבויות החוזיות והכלכליות אשר לוקח הלווה בנטלו הלוואת משכנתא, יהיה מוגדר וידוע מראש; כך יימנעו מצבים שבהם נותר ללווה חוב לפירעון לאחר מימוש הנכס המשועבד כבטוחה להלוואה וגרירת בתי אב נוספים, הערבים למצב של סיכון לאיבוד ביתם עקב מימוש הליכים נגדם לגביית יתרת החוב.
עקב מספרם הגדול של לווים והערבים להלוואתם, שלאחר שאיבדו את ביתם עוד עומדים בפני קשיים בשל חובות שנותרו להם אף לאחר מימוש הנכס, בשל חיוב ריבית הפיגורים וההוצאות המשפטיות, מטרת הצעת החוק היא לחלק את הסיכונים בין הלווה – האדם הפרטי, לבין המלווה – שלרוב מדובר בבנק או בחברת ביטוח.
החוק המוצע יאפשר הן ללווה והן למלווה ודאות גדולה יותר לגבי הסיכון הפיננסי אותו נוטל כל אחד מהצדדים, מאחר ופירעון החוב יהיה נגזרת של משתנה אחד בלבד – שווי הנכס בעת מימושו, וייתר את הצורך בפנייה לצדדים שלישיים לשם קיום התחייבויותיו של הלווה.
הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת השש-עשרה על ידי חברת הכנסת יולי תמיר וקבוצת חברי הכנסת (פ/3957), על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חבר הכנסת רן כהן (פ/1700/17), על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חברת הכנסת מירי רגב וקבוצת חברי הכנסת (פ/2279/18) ועל ידי חבר הכנסת אילן גילאון (פ/4202/18), ועל שולחן הכנסת התשע-עשרה על ידי חבר הכנסת אילן גילאון (פ/721/19).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
י"ב באייר התשע"ג – 22.4.13