קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק שכר מינימום (העלאת סכומי שכר מינימום – הוראת שעה)
(תיקון – העלאת שכר מינימום בהדרגה), התש"ע–2010
[הצעת חוק פ/574/18; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת עמיר פרץ)
היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו עוברים להצעת חוק שכר מינימום. הצעת החוק הראשונה המועלית היא הצעתו של חבר הכנסת עמיר פרץ, אשר עומדות לרשותו עשר דקות תמימות על מנת לשכנע את חברי הבית להצביע בעדה. ההצעה שלו לא צמודה. לאחר מכן הצעת חוק נוספת של חברי הכנסת מאיר שטרית וחיים כץ, המבקשים להגיש הצעה דומה.
עמיר פרץ (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי חברי הכנסת, אני מודיע לכם, יש פה רבים מהעוזרים שלכם ועוזרי הסיעות. אני מודיע, נמצא נשיא פרלמנט ואני שומע לא רק חברי הכנסת מדברים, שעליהם אין לי יכולת להטיל מורא, גם את העוזרים. אנחנו פשוט נוציא את העוזרים מהאולם אם הם יפריעו לקיום הדיונים. בבקשה, כבוד חבר הכנסת עמיר פרץ.
עמיר פרץ (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני עומד היום בפניכם ורוצה להציג את אחת ההצעות אולי החשובות ביותר והנדרשות ביותר שהיו לנו בשנים האחרונות. אני מאוד מצטער על כך שהתגלגלנו לוויכוח שכולו, לצערי הרב, נסוך באיומים מסוגים שונים ולחצים בלתי לגיטימיים.
אבל אני קודם כול רוצה להתמודד עם העובדות. כי מה שקורה, ששר האוצר מציג נתונים, עובדות שמטעות את הציבור, מטעות את הכנסת, ואין לי ספק שחברי הכנסת שיקשיבו לדיון, יקשיבו לפרטים, יבינו איזה מסע של הונאה מתחולל פה.
אז ראשית, להצעה עצמה. אנחנו מציעים ששכר המינימום בישראל יעלה מ-3,850 שקל ל-4,600 שקלים בצורה מדורגת, בתוכנית של פעימות חברתיות, שאותה נעשה בתיאום גם עם האוצר וגם עם המעסיקים. אנחנו הצענו שהפעימה הראשונה, של 250 שקלים, תתבצע עכשיו, ואז נבחן את ההשלכות, נבחן את המשמעויות ורק אז נחליט אם ממשיכים.
אבל אני רוצה לבוא ולהתמודד עם אותן תחזיות אימה. הרי היינו שם כבר, זו לא הפעם הראשונה שמעלים את שכר המינימום, אדוני שר האוצר. עוד לפני שהגעת לכנסת העלינו את שכר המינימום. מה אתה צריך לדקלם את כל מה שאמרו לפניך? ואני מציע לך, תיזהר קצת בלשונך כשאתה מדבר לאחרים. אל תשתמש כל כך מהר בביטויים האלה, שכל מי שפועל, לדעתך, למען אחרים הוא פופוליסט – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
סגנית השר גמליאל. אני מבקש לא להפריע. כל מי שרוצה לדבר, שיצא החוצה. לא יכולים להפריע. יש יחידי סגולה שמותר להם להפריע, אני לא מעיר להם. אבל, רבותי, לא יכול להיות יותר דבר כזה. חברכם רוצה לומר את דבריו. הדברים שהוא אומר הם באמת מעומק נשמתו. בבקשה.
עמיר פרץ (העבודה):
אדוני שר האוצר, אני רוצה לומר לך שאני מציע לך – כבר עברנו את התקופה הזאת. כבר היינו בתקופה של הסגידה לעגל הזהב, כבר ראינו לאן הבאתם אותנו. הייתם פה והצבתם את עגל הזהב כדבר המרכזי. אמרתם שצריך להפריט כל דבר שזז, מירקתם את אותו עגל, האכלתם אותו, השמנתם אותו. והיום אתם כולכם זועקים חמס: לוקחים לנו את הגז, לוקחים לנו את משאבי המדינה. מי לקח לכם? נתתם, נתתם ביד נדיבה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
השר איתן, אתה נמצא מתחת לבמה, זה קשה. אני הייתי פה הרגע, כשדיברת עם כמה אנשים כשאני נאמתי. זה לא קל.
עמיר פרץ (העבודה):
לצערי הרב, בא שר האוצר ומנסה להלך עלינו אימים. הוא אומר שיהיה משבר במשק, תהיה אבטלה, יהיו תחזיות בלתי אפשריות בכלל מבחינתנו. אבל כל הדברים האלה נאמרו גם קודם. הניסיון הוא לא ניסיון כל כך רחוק. בסך הכול ב-2006 העלינו את שכר המינימום מ-3,230 שקל ל-3,850. לא רק שלא היה משבר במשק ולא היתה אבטלה אלא אף היתה צמיחה, והפעילות במשק של אותם חלשים, שלא משתמשים בכסף שלהם במשק בחוץ-לארץ אלא רק כאן – כל שקל שמוסיפים לאדם שמשתכר שכר מינימום נשאר במדינת ישראל, כאשר לא ברור מה עושות כל אותן קבוצות שהיום מקבלות הגנה של הממשלה.
אבל אני יודע מה יגיד שר האוצר. הוא יגיד: התנאים ב-2006 היו שונים. התחזיות שלנו שעומד להיות משבר הן תחזיות קיימות. סליחה, כל פעם שיהיו לכם תחזיות מהסוג הזה תטילו את כל המעמס על אותה קבוצה חלשה, שכבר נאנקת תחת הנטל? אותה קבוצה שנושאת על גבה, בעבודת כפיים, בזיעת אפיה נושאת על גבה את כל המשק הזה.
בוא נאמר, נדבר במספרים: שר האוצר אומר דבר מדהים. אדוני שר האוצר, כדאי שתקשיב. שר האוצר אומר דבר מדהים – וקנין, אתה מפריע לי.
היו"ר ראובן ריבלין:
סגן יושב-ראש הכנסת יצחק וקנין, זה מאוד מפריע לנו.
עמיר פרץ (העבודה):
שר האוצר, בסוף אני אתמודד עם הפופוליזם, אבל בוא עכשיו נדבר על עובדות. הרי לא ייתכן שאתה תבוא לעם ישראל ותאמר להם: שכר המינימום בישראל הוא מהגבוהים ביותר. ומה אתה עושה? אתה לוקח את ההשוואה לשכר הממוצע במשק ואומר: תראו, שכר המינימום בישראל יחסית לשכר הממוצע במשק הוא מהגבוהים ביותר בעולם. אתה יודע איזה ציניות זאת? אתה יודע שכל שנה מצטרפים למשק הישראלי עובדים חדשים ש-80% מהם מקבלים שכר מינימום? אתה יודע שבתוך חמש שנים, אם הקצב הזה יימשך, החלק היחסי של שכר המינימום בשכר הממוצע יהיה יותר גבוה? כי למה הדבר דומה? נניח שיש לנו 3 מיליונים היום, שעובדים במשק הזה; מיליון מתוכם מרוויחים שכר מינימום, ולכן חלקם היחסי באחוז הממוצע יורד. אם מחר יהיו 1.5 מיליון שירוויחו שכר מינימום, החלק שלהם באחוז היחסי לשכר הממוצע בוודאי יגדל, בלי שתעשה שום דבר. אתה תוכל להופיע פה ולומר: ניצחתי. שכר המינימום נמצא בחלק של למעלה מ-60% מהשכר הממוצע. למה לא? תמשיך בקצב הזה ובתוך עשר שנים 80% מהעובדים במדינה הזאת יהיו בשכר מינימום, ואז תאמר: שכר המינימום הוא 80% מהשכר הממוצע. איזה אבסורד. כמה אפשר לנסות לרמות, להונות את כל האנשים שמתקשים לעמוד מול עומס הנתונים הזה.
אבל אתן לך נתון אחר שכדאי שתתייחס אליו: הנה השכר האמיתי בהשוואה לשכר העולמי: אתה ניסית להציג את ספרד ואת יוון. גם ביוון וגם בספרד מרוויחים שכר מינימום יותר נמוך מאשר בישראל. שכר המינימום בישראל לשעה הוא 5.77 דולרים. שכר המינימום בקנדה הוא 7 דולרים. שכר המינימום באוסטרליה הוא 9.9 דולרים. שכר המינימום בבריטניה הוא 9.3 דולרים. אני יכול לעלות לכם פה למקומות שבהם מרוויחים 11 דולר לשעה. זאת ההשוואה האמיתית, ולא השוואה אחרת, השוואת בלוף.
אני רוצה לבוא ולומר לשר האוצר: הרי אתה לא רצית מס הכנסה שלילי, כפו עליך את העניין. אבל גם כשכפו עליך את העניין, תציג נתונים אמיתיים לציבור. הרי אני בטוח שרוב חברי הכנסת בטוחים שאם ינהיגו מס הכנסה שלילי בכל מדינת ישראל כל אותם מיליון איש יקבלו משהו. הרי מעמידים את זה מול עובדי שכר המינימום – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
להוציא את כל העוזרים החוצה. איפה הסדרנים? הם באים הנה, לתוך האולם, לפטפט בלי הפסקה. להוציא את כל העוזרים החוצה עד שחבר הכנסת עמיר פרץ יסיים את דבריו. לאחר מכן, כשמאיר שטרית יעלה, תחזירו אותם, כי אתה גם קצת מפריע, חבר הכנסת שטרית. בבקשה.
עמיר פרץ (העבודה):
ובכן, בואו נדבר על ההטעיה של מס הכנסה שלילי. הרי היה יישום בחלק מאזורי מדינת ישראל. היישום הזה, לא על-פי דעתי, על-פי ניתוח מקצועי של הביטוח הלאומי, של בנק ישראל, הניסוי הזה נכשל. נכון שבנק ישראל יכול לומר דבר והיפוכו. מצד אחד הוא כותב בדוח שלו, באותיות של קידוש לבנה, שאכן הניסוי הזה נכשל, ומצד שני הוא אומר: נמשיך לתמוך בעניין. ניחא. אבל שימו לב, רק מחצית מהזכאים הגישו תביעה, כי היא מתבצעת דרך בנק הדואר. עובד צריך ללכת לבנק הדואר, למלא טפסים, והיישום מתבצע רק שנה אחרי. כלומר, אם עבדת ב-2011, את מס ההכנסה השלילי תקבל רק ב-2012.
עכשיו, שימו לב לנתונים נוספים: סך כל פוטנציאל הזכאים בישראל למס הכנסה שלילי, אם ייושם במלואו, יהיה 350,000 איש בסך הכול. נניח ששר האוצר, כפי שהוא טען היום, יצליח ליישם יישום הרבה יותר מוצלח מאשר היה קודם, 80%. עם מה נותרנו? נותרנו עם כ-280,000 איש. מ-280,000 האיש, שימו לב, 80,000 זכאים יקבלו בין 20 שקל ל-100 שקל; 40,000 מתוכם יקבלו 20 שקלים. זאת האמת. ה-200,000 הנותרים, 100,000 מתוכם יקבלו בין 100 שקל ל-200 שקל. ורק 100,000, יחידי סגולה, מי שגם מרוויח מעט וגם יש לו ארבעה ילדים וגם אין נכסים וגם חלילה הוא לא קנה אוטו ואולי אין לו אשה שנייה ואולי חס וחלילה אין לו סבתא, רק הם יהיו אותם יחידי סגולה שיקבלו מעל 200 שקל.
עכשיו, לכל אחד כאן שמכיר ילדים צעירים, אתם יודעים שלפי מס הכנסה שלילי הזכאות מתחילה רק בגיל 23. מה הקשר בכלל? למה אותו עובד, שגורם לרווחים בלתי רגילים ב"סלקום", ב"פרטנר", אז מה אם הוא בן 21? הוא לא יקבל? בטח שהוא לא יקבל, ובצדק לא יקבל כי גם אני מתנגד ששר האוצר – אמרת עלינו פופוליסטים? אתה פחדן ושפוט של המעסיקים. אם אנחנו פופוליסטים, אתה פחדן שמפחד מהמעסיקים בישראל, כי אתה עומד להעביר להם כסף שלא מגיע להם. אתה מפחד להתמודד אתם. אימצת לך את אותה תפיסה, וזה לא יעזור, אנחנו לא נבהלים, כבר שמענו את האמירות האלה. עדיף להיות פופוליסט למען החברה הישראלית מאשר פחדן שפוט של מעסיקים ובעלי הון במדינה הזאת – עדיף כך, ובוא נתמודד על זה.
עכשיו אני רוצה שתדעו – באשר לשאלות שעומדות כאן אני לא אלאה אתכם. אני גם ניסיתי לחדור לעומקו של אותו מס הכנסה שלילי. אתה פשוט נדהם. אתה נדהם מהמורכבות של העניין. רק דוגמה קטנה: בן-אדם, יש לו ארבעה ילדים. עובד, מקבל קרוב ל-250 שקלים, הנה, הוא גייס שני ילדים, יורד לו ל-150 שקלים, מה זה? אם זה קצבה, תעשו אותה דרך ביטוח לאומי. דבר נוסף, אין הפרשות לפנסיה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
האם זה הדבר האחרון? אבל מה, הואיל והפריעו לך אני נותן לך עוד שלוש דקות, אבל אתה תסיים בשלוש דקות.
עמיר פרץ (העבודה):
תודה. אין הפרשות לפנסיה, אין תנאים סוציאליים. מה זה קשור? זה עיוות של שוק העבודה בישראל? זה בנייה של תקרת זכוכית – תזכרו את מה שאני אומר היום. גם כשאמרתי דברים אחרים – ב-2000, 2003, אמרתי: צריך להגביל את שכר הבכירים, פה תיארו אותי כמעט כמו קומוניסט או בוגד. היום פתאום כולם מבינים שזה מה שצריך לעשות. כשאמרתי: היזהרו, כי נישאר בלי נכסים בכלל, פה היתה צעקה גדולה. תזכרו מה שאני אומר לכם היום. בעוד חמש שנים, למעלה מ-60% מהעובדים במשק הישראלי ישתכרו שכר מינימום כי זאת תהיה תקרת הזכוכית. כי המעסיקים, כדי לזכות באותה הטבה חסרת ערך, הם יבואו וייצרו מצב שהם לא משלמים יותר.
ואני אומר לגבי העניין הפוליטי. אני – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
לא אמרת את הדבר העיקרי בעניין של מס שלילי, שהם רוצים שהמעסיקים לא ישלמו – – –
עמיר פרץ (העבודה):
אמרתי. אמרתי שהוא משלם למעסיקים במקומם. אמרתי.
מוחמד ברכה (חד"ש):
– – –
עמיר פרץ (העבודה):
חבר הכנסת ברכה, אני לא רוצה על חשבוני.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, זה על חשבונך, אלא אם כן אתה רוצה שאני – – –
עמיר פרץ (העבודה):
אני לא רוצה על חשבוני. אני אמרתי, תאמין לי. לא רוצה להיגרר, לא להישמע במקומות לא ראויים. אני לא רוצה להגיד מה הקשר בין הון לשלטון, לא רוצה להגיד.
מוחמד ברכה (חד"ש):
זה העניין.
עמיר פרץ (העבודה):
לא רוצה להגיד. אני מסתפק בניתוח העקרוני: מי פחדן, מי אין לו יכולת להתייצב מול המעסיקים, מי עושה הכול שהמס של הבכירים יישאר – 600 איש בישראל, שימו לב, מרוויחים 5.1 מיליארדי שקל, תעשו חשבון, ושם איש לא מוכן להתייצב.
אבל, אדוני היושב-ראש, כאבי הגדול הוא על מפלגתי. כאבי הגדול הוא קודם כול על כך שראש הממשלה מוצא את הזמן להתעסק בכך, שהוא דואג – כשראש הממשלה צריך להילחם נגד העניים, חבל על הזמן. הוא מוצא זמן, כוחות, הוא מוצא עם מי להתאחד, הכול בסדר. אבל למה המפלגה שלי צריכה להיות שם? למה יושב-ראש מפלגת העבודה, אני מבין; אהוד ברק, שקיים אתי הבוקר שיחה, שהיא פשוט שיחה הזויה. אבל אומר לכם, אהוד ברק לא חשוב בכלל, כי הוא כבר קשר את גורלו עם ביבי נתניהו. מה שיקרה לביבי, אולי יישאר משהו לברק, הוא באמת, לא אכפת לו מה יקרה עם מפלגת העבודה.
אבל מה עם חברי האחרים? מה עם בוז'י הרצוג, מה עם אבישי ברוורמן, שרוצים להנהיג את התנועה; שרוצים להנהיג את התנועה. דעו לכם, הצבעתכם היום היא חיסול מוחלט של היכולת שלכם להופיע ולהציג אג'נדה. אני פונה אליכם. אל תפחדו. מה יקרה לך, בוז'י, יפטרו אותך? אם יפטרו אותך תשלח זר פרחים לביבי, כי באותו יום תיבחר כיושב-ראש מפלגת העבודה. באותו יום יבינו שאכן אתה ראוי למנהיגות. מה יקרה לך, אבישי, מה יקרה לך? כבר היית בבנק העולמי ובאוניברסיטה, כבר היית בתפקידים טובים יותר והיה לך האומץ לוותר – יפטרו אותך?
היו"ר ראובן ריבלין:
האם אדוני מתכונן להמשיך עם כל חברי מפלגת העבודה, אף-על-פי שהם לא רבים, בכל זאת 13?
עמיר פרץ (העבודה):
לא.
אלי אפללו (קדימה):
אין הרבה כל כך.
היו"ר ראובן ריבלין:
אז פשוט אין לנו זמן יותר, אלא אם כן חבר הכנסת מאיר שטרית מוכן – – –
עמיר פרץ (העבודה):
אפשר שני משפטים?
היו"ר ראובן ריבלין:
שני משפטים לסיום.
רוני בר-און (קדימה):
אני כל הזמן שומע – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
בבקשה, אם מאיר שטרית מסכים.
עמיר פרץ (העבודה):
מכיוון שהיושב-ראש דוחק בי, הייתי רוצה לסיים בכמה משפטים מקרב לבי.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, בשני משפטים. נא לסיים.
עמיר פרץ (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני עומד בפניכם היום – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, לא להפריע. יש פה הצהרה אישית.
עמיר פרץ (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני עומד בפניכם היום ומרגיש שאני אוכל לומר כי נער הייתי וגם בגרתי. איני יכול לאמור זקנתי, כי הזיקנה פה, בבית הזה, היא מאתנו והלאה, בוודאי למי שמשרת במשכן הזה, שהמלחמות, הוויכוחים, המאבקים הם אלה שרוקחים את שיקוי הנעורים עבורנו, שכל אחד כאן יעשה הכול להמשיך ולשתות ממנו גם אם לעתים טעמו טעם מר כטעם הלענה.
יש משפט אחד שוודאי כל אחד מכם אומר לעצמו כל בוקר מחדש: תמים הייתי כשהגעתי וגם התפכחתי. וזה תהליך שעובר על כל אחד ואחד מאתנו, כל אחד בקצב שלו באירועים שמלווים אותו, ותמיד אתה מוצא נסיבות מקילות כדי שלא לאבד אמון בבני-אדם. אבל קץ התמימות בנושאים אישיים פחות כואב מהכאב של קץ התמימות בנושאים אידיאולוגיים. הייתי בטוח שכבר ראיתי הכול – תרגילים ותככים, קומבינות ושקרים, ראיתי איך מעוותים התחייבויות שלטוניות, ראיתי איך משנים הצהרות בחירות, ראיתי כבר הצבעות שהיו תוצאה של התנהגות מוגת לב, או מורך לב או רוע לב. אך כאן, בבית הזה, אני מוכרח גם להודות, ואני מאחל זאת לחברי הכנסת החדשים, כאן בבית הזה ראיתי גם רגעים יפים של התרוממות נפש והתעלות אידיאולוגית, לעתים מצד ימין ולעתים מצד שמאל, אך תמיד ההתעלות הזאת זכתה להערכה ולהוקרה מצד כולם. והרגעים האלה הם אלה שכיפרו ופיצו על כל הרגעים האחרים של אכזבות ומפח נפש.
חשבתי היום, שאולי היום הולך להיות עוד רגע כזה, רגע שבו כל ההסכמים החשאיים, השנאות והמלחמות על קרדיטים, מושגים טכניים של משמעת קואליציונית, הכול יקרוס מול זעקת עניי הארץ המהדהדת בעוצמה אל תוך האולם. תקשיבו, אם רק תוכלו כמה שניות להקשיב, תשמעו עד כמה היא מתדפקת אצלנו.
היו"ר ראובן ריבלין:
נא לסיים.
עמיר פרץ (העבודה):
מתדפקת על קירות האבן ומנסה להגיע ללבותיכם. כך כתב יוסי גמזו והלחין דובי זלצר: "יש אנשים עם לב של אבן ויש אבנים עם לב אדם". זו השירה על הכותל, נחמתו של כל יהודי כשהוא מכנס ראשו בתוך ידיו החבוקות, מצמיד מצחו על האבן ובוכה בתפילה חרישית. לא אשיר היום שירה זו על כותלי הבית הזה, אף אם הוא מקדש, מקדש לדמוקרטיה; אך לא אוכל לומר כי היום הוא משענת. וכל מה שנותר לי הוא להביט אל כל אחת ואחד מחברי הכנסת ולומר לכם כי מי שירים היום את ידו על עניי עמנו יצדיק את מי ששר ובכה מפני אותם אנשים שלבם הוא לב של אבן.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת עמיר פרץ. אני מודה לך על שהכנסת נאום של שעה ב-22 דקות. תודה רבה לך. אבל לא, זה היה חשוב, ולכן יש רגעים שבהם אנחנו צריכים לנקוט לפנים משורת הדין, כאשר באמת בן-אדם מדבר על נושא שהוא מאמין בו.
רוני בר-און (קדימה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני סומך עליך.