קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק החכרת מקרקעין (הוראות שעה) (תיקון – הארכת תקופת החכירה), התשס"ט–2009
[הצעת חוק פ/1414/18; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר אלכס מילר:
אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק החכרת מקרקעין (הוראות שעה) (תיקון – הארכת תקופת החכירה), התשס"ט–2009, של חבר הכנסת מולה וקבוצת חברי כנסת.
חברים, אפשר לשמור פה על שקט?
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת היא אולי החשובה מכל הצעות החוק שעולות. הקרקעות הן משאב לאומי של עם. מדינת ישראל, לפני קומה, הקימה הרבה מאוד גופים שיקנו קרקעות שיעברו לבעלים יהודים. מעולם לא חשבו בוניה או בעלי החזון של הציונות למכור את הקרקעות – למכור את הקרקעות שהמדינה היא הבעלים שלהן לבעלי הון. לבעלי עניין. לבעלי כסף.
אנחנו דנו ארוכות, אדוני היושב-ראש, במסגרת הצעת חוק הפרטת קרקעות של ראש הממשלה במסגרת סגירת מרפסות שלו, כמה היה מסוכן בעצם למכור את קרקעות הלאום לבעלי עניין, לבעלי הון.
נכון, אחרי העברת חוק הקרקעות של הממשלה, שעבר בעצלתיים, באמת, בדרכים עקלקלות, אני יודע – הרפורמה מקרטעת, אבל כשאנחנו מדברים על חוק הקרקעות ועל הבעלים, בעצם מדינה לא יכולה להרשות לעצמה שקרקעותיה יהיו נתונות בידי בעלי הון.
ולכן חשבנו – הדרך הנכונה, הצודקת ביותר, כדי להשאיר את המשאב הלאומי של המדינה בידיים – החכירה תהיה לטווח ארוך יותר ממה שקיים עכשיו. ואז בצורה כזאת אפשר לגמרי אפילו למנוע מכירת קרקעות. מצד אחד אנחנו רוצים שניהול הקרקעות יהיה מושכל יותר, חכם יותר, אבל עדיין אותן קרקעות יישארו בבעלות המדינה. באזור שבו אנחנו נמצאים הקרקע היא אולי המרכיב המרכזי בסכסוך הלאומי שבו אנחנו נמצאים. כדאי שהמדינה לא תתפשט מהנכס האסטרטגי הלאומי שלה. כדאי שיחשבו אם זה נכון שהבעלות על הקרקעות תעבור לבעלי הון. כדאי שהמדינה תמשיך להחזיק בקרקעות.
מצד אחד זה נכון, צריך לאפשר ניהול חכם של קרקעות, אבל בסופו של יום, כל שנה, שהמדינה תדע שהיא הבעלים של הקרקעות. לכן זו החוכמה של החכירה. אנחנו מציעים להאריך את תקופת החכירה, אבל במקביל שלא יימכרו קרקעות של המדינה.
אני חושב שבסכסוך הלאומי שבו אנחנו מצויים, כדאי שהמדינה תנהל את הקרקעות שלה בצורה מושכלת וחכמה. אני מכיר את הטייס האוטומטי הזה של ועדת השרים לחקיקה על כל דבר – דרך אגב, רוב מה שחברי קדימה מביאים – אוטומטית מתנגדים, אבל כנראה פעם כשהקואליציה תתהפך, אולי אחרים יבינו שאנחנו לא נהגנו כך.
אני חושב שהצעת החוק היא לא הצעת חוק תקציבית, אין בה שום עלות תקציבית, היא לא מפריעה לאף אחד, אבל אנחנו באים ואומרים: רבותי, קרקעות הלאום יישארו בידי המדינה ולא בידי בעלי הון או בעלי עניין. לכן אני מציע לחברי הממשלה, לקואליציה, לתמוך בהצעת החוק. היא לא הצעת חוק בעייתית. אינני מבין, לא מצאתי היגיון רב בהתנגדות שלכם. תודה רבה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה לחבר הכנסת. כבוד שר המשפטים ישיב על ההצעה. בבקשה, כבוד השר.
שר המשפטים יעקב נאמן:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק של חבר הכנסת שלמה מולה ואחרים מבקשת לתקן את חוק החכרת מקרקעין (הוראות שעה) – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
כבוד השר, אנחנו לא שומעים את כבוד השר. זה קשה, אתם מתחרים על הקול עם השר.
רוני בר-און (קדימה):
איפה הוא?
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אתה יודע, הקריאה הראשונה תהיה מהר מאוד.
רוני בר-און (קדימה):
אל תפריע – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אני מודיע לך. בבקשה, אדוני השר.
שר המשפטים יעקב נאמן:
– – התשי"ט–1959, ולקבוע כי תקופת החכירה תעמוד על 99 שנים במקום 49 שנים במטרה "למנוע את הפרטת הבעלות על הקרקעות והעברתן מידי המדינה לידיים פרטיות", כמצוין בדברי ההסבר להצעה.
אנו סבורים שהצעת החוק מבקשת, למעשה, לסכל את הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל. בתיקון 7 לחוק מינהל מקרקעי ישראל נקבע כי ניתן יהיה להעביר בעלות בנכסים שהם קרקע עירונית לחוכרים בחכירה מהוונת על-פי החלטת מועצת מקרקעי ישראל. בהתאם לכך קיבלה המועצה החלטה 1185 המסדירה את העברת הבעלות לחוכרים. כפי שעולה מדברי ההסבר, הצעת החוק מבקשת, ככל הנראה, לסכל תהליך זה.
עם זאת, נראה כי גם אם יתקבל התיקון המוצע, לא יהיה בו כדי להשיג את מטרתו. החוק שהצעת החוק מבקשת לשנות הינו חוק משנת 1959, אשר חוקק על מנת לפתור בעיה נקודתית של מספר מצומצם של חוכרים, שזכותם נפגעה עקב חוק ההתיישנות. תכליתו של חוק החכרת מקרקעין היתה למזער את הפגיעה בזכויותיהם של מחזיקים בקרקע חקלאית, אשר הארכת תקופת ההתיישנות בתביעות ביחס למקרקעין, מעשר שנים ל-15, שנקבעה בחוק ההתיישנות, מנעה מהם לטעון לזכות במקרקעין מכוח טענת ההתיישנות – היתה התיישנות רוכשת. מכיוון שכך, גם אם תתקבל הצעת החוק, כך שתקופת החכירה הקבועה בחוק תוארך ל-99 שנים, ספק אם תהיה לכך השפעה על חוזי החכירה העירוניים מושא הרפורמה, ועל כן לא ברור כיצד מביאה הצעת החוק להגשמת מטרתה המתוארת בדברי ההסבר.
מעבר לנדרש אציין כי אף מהבחינה הקניינית הארכת תקופת החכירה מ-49 ל-99 שנים אך מעצימה את הדמיון שבינה לבין מתן בעלות מלאה בקרקע, באופן המנוגד למטרת הצעת החוק, כמתואר בדברי ההסבר.
נוכח האמור לעיל, הממשלה מתנגדת להצעת החוק.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה לאדוני. מה אדוני מציע? להסיר את ההצעה מסדר-היום?
שר המשפטים יעקב נאמן:
זו לא הצעה לסדר-היום, זו הצעת חוק.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
חבר הכנסת מולה.
שלמה מולה (קדימה):
להצביע. הצבעה, הצבעה.
רוני בר-און (קדימה):
למה אתה מחכה?
יואל חסון (קדימה):
למה אתה מחכה? למה? למה לעשות תרגילים?
רוני בר-און (קדימה):
זו הצבעה פסולה – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
זה השעון אשם.
יואל חסון (קדימה):
טוב שיש שעון.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
עד שממלא-מקום המזכירה לא התערב, השעון לא עבד.
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 14
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 36
נמנעים – אין
ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק החכרת מקרקעין (הוראות שעה)
(תיקון – הארכת תקופת החכירה), התשס"ט–2009, נתקבלה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
בעד – 14, נגד – 36.
רוני בר-און (קדימה):
מולה, כל הצבעה – – – עוד עשרה קולות, מה הולך פה?
היו"ר גאלב מג'אדלה:
הצעת החוק של חבר הכנסת שלמה מולה בנושא החכרת מקרקעין הוסרה מסדר-היום.