קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 60) (איסור פרסום), התש"ע–2010
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/521).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר מגלי והבה:
חברי חברי הכנסת, הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 60) (איסור פרסום), התש"ע–2010. יציג את הצעת החוק שר המשפטים, מר יעקב נאמן. בבקשה, אדוני שר המשפטים.
שר המשפטים יעקב נאמן:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, סעיף 70 לחוק בתי-המשפט מאפשר לחשוד בעבירה לפנות אל בית-המשפט ולבקש איסור פרסום של שמו. במקרה כזה על בית-המשפט לבחון מה רב יותר – הנזק לחשוד או העניין הציבורי.
דא עקא, שבמקרים רבים אין לחשוד הזדמנות לעשות זאת כלל – זה עתה נודע לו על החקירה, והוא מוצא את שמו בכלי התקשורת. מצב זה החמיר בעידן האינטרנט, שבו הדברים נעשים באופן מיידי. מצב זה מרוקן מתוכן במקרים רבים את האפשרות לבקש איסור פרסום ועלול לגרום נזק בלתי הפיך לחשוד. הנזק עשוי להיות חמור במיוחד כשמתברר לאחר חקירה ראשונה, כפי שקורה במקרים רבים, כי החשד נגד אותו אדם היה מוטעה. עצם הפרסום במקרים אלה עלול לגרום לו נזק רב, שהיה נמנע לו עלה בידו לדחות או למנוע פרסום מבעוד מועד. לעניין זה יפים דבריו של כבוד השופט אליקים רובינשטיין בתיק בבש"פ 4537/08, פלוני נ' מדינת ישראל ואחרים, וכך הוא אומר: "במחוזותינו חזקת החפות הופכת לא אחת לקליפה ריקה, כי האדם מורשע בתקשורת".
אומנם סעיף 25א לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה–1965, קובע כי אם פורסם באמצעי התקשורת שנפתחה נגד אדם חקירה פלילית או שהוגש נגדו כתב-אישום או שהורשע בעבירה, ולאחר מכן התקבלה החלטה לסגור את התיק, או שאותו אדם זוכה וכיוצא באלה, על כלי התקשורת לפרסם את ההחלטה העדכנית בהבלטה ראויה לפי דרישת אותו אדם. ואולם, גם אם הסעיף מיושם, הדבר נעשה בדיעבד, לאחר מעשה, כשהנזק כבר נגרם, וגם פרסום עדכני, אם נעשה, לא ישיב את הנעשה.
כדי לצמצם מצבים מהסוג האמור ולאפשר לחשוד למצות את זכותו לפנות אל בית-המשפט ולבקש איסור פרסום שמו, מוצע לקבוע שככלל ייאסר פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב-אישום במשך 48 שעות מהמועד שבו הודע לו על דבר קיום חקירה נגדו, או עד שיתקיים דיון בעניינו, לפי המוקדם, כך שיהיה סיפק בידו, ככל שיהיה מעוניין בכך, לפנות אל בית-המשפט ולבקש איסור פרסום שמו.
מוצע לקבוע חריגים לכלל במקרים המתאימים; ראשית, כאשר בית-המשפט מתיר פרסום לאור העניין הציבורי שבו; שנית, כאשר הפרסום חיוני או דחוף ופנייה אל בית-המשפט עלולה לעכבו באופן שיפגע במטרותיו, לרבות לצורך איתור חשוד או עדים, תפיסת עבריין נמלט, אזהרת הציבור מפני אדם העלול לסכנו וכיוצא באלה.
דוגמה לכך היא מקרה שבו מדובר למשל בחשוד כעבריין מין, כאשר הפרסום עלול לעודד נפגעים נוספים להתלונן על פגיעות מצד אותו חשוד. דוגמה נוספת היא כאשר חשוד נמלט ויש צורך להזהיר את הציבור מפניו. במקרים אלו נדרש כי איסור הפרסום יהיה על-ידי קצין בכיר במשטרה, כמפורט בהצעה, או אישור עובד ציבור האחראי לתחום חקירות ומודיעין בגוף חוקר אחר, כגון במחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים.
חריג שלישי הוא כאשר הפרסום נעשה לבקשתו האישית, בכתב, של החשוד או בהסכמתו האישית בכתב. עשויים להיות מקרים שבהם החשוד עצמו יהיה מעוניין בפרסום, אם מפני שהוא סבור שהדבר עשוי לסייע להגנתו ואם מטעם אחר. מובן כי במקרה כזה אין לכפות עליו איסור פרסום בניגוד לרצונו. עם זאת, וכדי לוודא שאכן הוא עצמו מעוניין בפרסום ולצמצם חשש שהדבר נעשה ללא גמירות דעת, הדבר צריך להיעשות, לפי המוצע, לבקשתו או בהסכמתו האישית בכתב, ולא די בהסכמה של עורך-דינו או בהסכמה בעל-פה.
ההצעה מסדירה גם את סדרי הדין לעניין הגשת הבקשות השונות הקשורות לאיסור פרסום, הן לגבי חשודים והן לגבי איסורי פרסום אחרים המנויים בחוק בתי-המשפט, כגון איסור פרסום דיונים שנערכו בדלתיים סגורות, דיונים העוסקים בקטינים וכדומה.
לאור חשיבות ההצעה אני מציע לתמוך בה ולהעבירה לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לצורך הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
היו"ר מגלי והבה:
אני מודה לשר המשפטים. להצעת החוק הזאת נרשמו כמה מתדיינים. ראשון המתדיינים – חבר הכנסת יעקב כץ. יש לך זכות – או שאתה מוותר?
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אני לא יודע – – –
היו"ר מגלי והבה:
אם אתה לא יודע, אז אני מעדיף שתוותר.
קריאה:
מוותר, מוותר.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני.
קריאה:
מדברים אחריו, אדוני היושב-ראש?
היו"ר מגלי והבה:
לא, אני סגרתי את הרשימה.
דב חנין (חד"ש):
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני תומך ברעיון שעומד מאחורי ההצעה. אני חושב, אדוני שר המשפטים, שאכן חשוב מאוד להגן על זכויות הפרט של חשודים, ובפרט להגן על זכותם של חשודים לכבוד. מהזכות לכבוד נגזרות זכויות כמו הזכות לשם טוב, הזכות להליך הוגן. לכן, הצעת החוק הזאת בעיקרה נותנת ביטוי ממשי לעקרון חזקת החפות ולזכותו של חשוד שלא תיפגע זכותו לשם טוב לפני שתהיה לו הזדמנות הוגנת להתגונן מפני פגיעה זו.
לכן, אדוני היושב-ראש, אני אתמוך בהצעת החוק הזאת, למרות שיש לי כמה הערות שאני מקווה שבמסגרת הדיון בהצעת החוק בוועדת החוקה, חוק ומשפט, תוכלנה לתקן כמה ליקויים שיש בחוק, לדעתי.
הליקוי העיקרי, אדוני שר המשפטים, נמצא בכך שלפי ההצעה שלכם יש חלל בזמן שבו לכאורה לא חל האיסור. ישנה תקופה שבין מועד תחילת החקירה והתגבשות החשד אצל המשטרה לבין מועד מתן ההודעה לחשוד ובתקופה הזאת לכאורה לא חל האיסור. ברור שזה לחלוטין לא ראוי שחשדות נגד אדם יפורסמו ברבים עוד בטרם ניתנה לו הודעה על עצם קיומם.
ההערה השנייה נוגעת לאפשרות שמצויה בסעיף 1(2)(א) סיפא, כמדומני, שמאפשר לבית-המשפט להתיר את פרסום שמו של אדם לאור העניין הציבורי שבפרסום. לא כל כך ברור ההליך השיפוטי שאליו הסעיף הזה מתייחס. צריך להבהיר שמדובר בדיון שצריך להיערך בנוכחות החשוד. צריך להגביל את האפשרות של החריג הזה לאותם מקרים חריגים מיוחדים, ובכל מקרה לאפשר גם לחשוד עצמו להשתתף בדיון בעניין הזה.
יש עוד כמה הערות נקודתיות, אדוני היושב-ראש, ואני אביא אותן בפני הוועדה כאשר היא תדון בחוק בהמשך הדיון.
היו"ר מגלי והבה:
עדיף. תודה לחבר הכנסת דב חנין.
מכיוון ששאר המתדיינים לא נמצאים כאן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 60) (איסור פרסום), התש"ע–2010.
הצבעה מס' 29
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 60) (איסור פרסום), התש"ע–2010, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 9, נגד – אין, נמנעים – אין. אם כך, אני קובע שהצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 60) (איסור פרסום), התש"ע–2010, עברה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית.