קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 8)
(ערר שני ברשות והארכת מעצר או חידושו), התש"ע–2010
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/524).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר מגלי והבה:
אני מזמין את שר המשפטים מר יעקב נאמן. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 8) (ערר שני ברשות והארכת מעצר או חידושו), התש"ע–2010, קריאה ראשונה – בבקשה, אדוני. הפעם לא ניתן לך לרדת ולעלות עם כל הצעות החוק, כי אני לא בטוח שיהיו מתדיינים.
שר המשפטים יעקב נאמן:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק שלפניכם היא פרי המלצות הוועדה המייעצת לשר המשפטים לעניין סדר הדין הפלילי ודיני ראיות בראשות כבוד שופטת בית-המשפט העליון מרים נאור. מטרת ההצעה היא לקבוע באופן שונה איזון ראוי בין עקרון סופיות הדיון וסוגי העניינים שראוי שיתבררו בבית-המשפט העליון לבין מימוש הזכויות המהותיות של עצורים ונאשמים.
על-פי נתוני הנהלת בתי-המשפט, בבית-המשפט העליון מתקיימים בסביבות 1,000 דיונים מדי שנה בנושא הארכות מעצר, וכ-600 דיונים בעררים על החלטות בתי-משפט מחוזיים בהחלטות הנוגעות למעצר, ומתוכם מעל 40% עררים בפעם השנייה. ההצעה מבקשת לתקן את חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו–1996, הקרוי "חוק המעצרים", באופן שיצמצם את מספר הדיונים המתקיימים בבית-המשפט העליון בענייני מעצרים בשתי דרכים עיקריות.
הדרך האחת היא השוואת היקף זכות הערר של עצור על החלטות בעניין מעצרו לזכות הערר המוקנית לנאשם בהליך העיקרי. הכוונה היא להמיר את הזכות לערר שני, כפי שקובע סעיף 53 לחוק המעצרים, בבקשת רשות ערר שני על החלטות של בתי-משפט מחוזיים בערעור בעניין המעצר.
הדרך השנייה היא צמצום הצורך בדיונים בהארכות מעצר בדרך של תיקון סעיף 62 בחוק המעצרים. באותן נסיבות שבהן ברור מראש כי פרק הזמן של 90 הימים לא יהיה בו די, ניתן יהיה להאריך את תקופת המעצר עד ל-150 יום, למשל במקרים שבהם מפאת מורכבות התיק, מספר הנאשמים או מספר העדים, סביר שלא ניתן יהיה לסיים את הדיון בתיק בפרק זמן של 90 ימים, כפי שמפורט בגוף ההצעה.
בנוסף מבקשת ההצעה לקבוע סמכות לבית-המשפט הדן באישום, בכפוף לקיום עילת מעצר, מעצר גישור לתקופה שלא תעלה על 72 שעות, שיאפשר לבית-המשפט העליון לדון בבקשה לחידוש המעצר. זאת, במקרה שבו שוחרר נאשם שהיה נתון במעצר לתקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים או לתקופה ארוכה יותר אך טרם נגזר דינו, והתובע הודיע על כוונתו לבקש את חידוש מעצרו בהתאם להוראות החוק.
לאור המלצות ועדת השופטת נאור לעניין הצורך הקיים בהקלת העומס המוטל על בית-המשפט העליון ועל הפרקליטות בדיוני הארכות מעצרים ועררים שניים, ולאור האיזון שנעשה בהצעה במטרה למזער את הפגיעה בזכויותיהם של עצורים, אני מבקש מחברי הכנסת הנכבדים לתמוך בהצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לאדוני שר המשפטים. רציתי לתת לך להמשיך לעמוד כאן, אבל אני רואה את חבר הכנסת דב חנין, שבכל מקרה רוצה להתייחס להצעת החוק. אנחנו נאפשר לו.
שר המשפטים יעקב נאמן:
בבקשה.
היו"ר מגלי והבה:
אין שום בעיה, ואנחנו מתקדמים. דב החרוץ.
דב חנין (חד"ש):
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, להבדיל מהחוק הקודם, שאני חשבתי שהוא חוק טוב, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהחוק הזה הוא חוק לא מוצלח. בשנת 1996 חוקקה הכנסת את חוק המעצרים כדי לתת ביטוי למהפכה החוקתית ולמעמד העילאי של הזכות לחירות בהליך הפלילי. אותו חוק ביקש להבטיח שהשימוש במעצר, שהוא אותו כלי קיצוני המאפשר שלילת חירותו של אדם עוד בטרם הוכחה אשמתו במשפט הוגן – השימוש במעצר לא יעלה על הנדרש באופן הכרחי.
אבל, אדוני היושב-ראש, אם אנחנו מסתכלים על הנתונים אנחנו רואים שהחוק לא השיג את מטרתו. בשנת 1998 היו 40,345 מעצרים, בשנת 2008 היו 58,000 מעצרים, עלייה ב-18,000 מעצרים. בשנת 1998 היו 6,800 מעצרים עד תום ההליכים ומעצרים עד מתן החלטה אחרת, בשנת 2008 המספר המקביל היה למעלה מפי שניים: 15,110. בתקופה הזאת לא חלה עלייה בפשיעה המדווחת ולפי הנתונים של משטרת ישראל יש דווקא מגמה הפוכה. בין השנים 1999 ו-2008 חלה ירידה משמעותית בשיעור הפשיעה ל-1,000 נפש.
מה שהחוק הזה עושה, הוא מצמצם עוד יותר את הניסיון לצמצם את השימוש במעצר, הוא מונע מאותו עצור, שנהנה מחזקת החפות, את הזכות שעררו יידון בבית-המשפט העליון, ולכן החוק הזה איננו ראוי.
אגב, אפשר היה למצוא פתרון הרבה יותר מתון ולאפשר, למשל, ערר לבית-המשפט העליון בצורה שקיימת היום בתקנה 5 לתקנות סדר הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק, שמאפשרת לבית-המשפט לקבוע שאם הערר – בתקנה שם כתוב, כמובן, "העתירה" – אם הערר איננו מראה על פניו עילה, בית-המשפט רשאי לדחות אותו על יסוד האמור בו ללא הזמנת העותר. זה היה יכול להיות פתרון מתון יותר ומידתי יותר לפתרון של חיסול מוחלט של הזכות לערר נוסף בפני בית-המשפט העליון.
כמובן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שצריך להתנגד גם לכך שמסמיכים את בית-המשפט העליון להאריך מעצר של אדם ששהה במעצר מעבר לתשעה חודשים בקשר למשפט שעודנו מתנהל. כאן מציעים להסמיך את בית-המשפט העליון להאריך את המעצר הנוסף ב-150 יום במקום ב-90 יום. אני מבין שיש עומס בבתי-המשפט; הדרך להתמודד עם העומס בבתי-המשפט איננה עוברת דרך החמרת מצבם של האסירים. החוק קובע שהליך פלילי צריך להתנהל יום-יום, ולא למשוך אותו. זו הדרך: ננהל הליכים יום-יום, לא נחזיק אנשים בכלא לנצח ולא נאפשר להאריך את המעצרים האלה עוד ועוד מעבר לכל מידה ולכל דין. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת דב חנין. אין לנו עוד מתדיינים בהצעת החוק.
אם כך, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 8). הצבעה.
הצבעה מס' 30
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 2
נגד – 4
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 8)
(ערר שני ברשות והארכת מעצר או חידושו), התש"ע–2010, לוועדה לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 2, נגד – 4. אם כך, הצעת החוק לא עברה. מה לעשות? אתה מכיר את החוק.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
חברים, אני מבקש להתארגן, זה לא יכול להיות – – –
היו"ר מגלי והבה:
כמובן, אדוני שר המשפטים – – –
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
חבר'ה, תעלו את זה מחר עוד פעם, לא קרה שום דבר. יישר כוח.
שר המשפטים יעקב נאמן:
אחרי ועדה בראשות שופטת בית-המשפט העליון, שהגיעה למסקנות, וכל הבעיות – – –
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
מחר עוד פעם. אדוני שר המשפטים, גם מחר יום. הממשלה יכולה כל יום להעלות.
היו"ר מגלי והבה:
אתה – – – המוטל עליך. היו צריכים לדאוג שיהיו לך מספיק חברי כנסת פה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
בניגוד לחבר כנסת, שעכשיו צריך לחכות שישה חודשים, הממשלה יכולה להגיש – – –
היו"ר מגלי והבה:
אדוני, תן לדמוקרטיה לעשות את שלה, במיוחד שיש לנו קואליציה דורסנית, אז לא נורא.
שר המשפטים יעקב נאמן:
– – – יותר מבית-המשפט העליון.
היו"ר מגלי והבה:
אדוני שר המשפטים, אנחנו ממשיכים בסדר-היום ואם אתה רוצה ששאר החוקים שלך יעברו – אני כיושב-ראש לא מתערב – אז תוודאו שיהיו לכם אנשים פה.