קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33) (מעבר מזיכיונות לרשיונות בשידורי טלוויזיה), התש"ע–2010 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/532).] (קריאה ראשונה) היו"ר ראובן ריבלין: אני עובר לסעיף הבא בסדר-היום. אני קורא לשר התקשורת על מנת שיציע את הצעת חוק רשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33) (מעבר מזיכיונות לרשיונות). קריאות: – – – היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת אגבאריה. הסדרנים, להוציא את חבר הכנסת אגבאריה. חבר הכנסת שאמה. להוציא את חבר הכנסת שאמה. מירי רגב (הליכוד): סוף-סוף עשינו צדק. סוף-סוף נעשה צדק. היו"ר ראובן ריבלין: להוציא, להוציא. להוציא אותם. השר, אין לנו פה עד אמצע הלילה. (חברי הכנסת עפו אגבאריה וכרמל שאמה יוצאים מאולם המליאה.) שר התקשורת משה כחלון: אפשר להתחיל? בבקשה. אדוני היושב-ראש – – – היו"ר ראובן ריבלין: על סדר-היום הצעת חוק התקשורת (תיקון מס' 33). בבקשה, אדוני השר, נא להציג לקריאה ראשונה. כל מי שרוצה להשתתף – תשתתף בקריאה ראשונה, חבר הכנסת ברכה. תירשם. שר התקשורת משה כחלון: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג הצעת חוק ממשלתית שעוסקת – – היו"ר ראובן ריבלין: רבותי, לא להפריע, לא להפריע. שר התקשורת משה כחלון: – – במעבר בין זיכיונות בשידורי טלוויזיה – – – היו"ר ראובן ריבלין: חברי הכנסת, מי שאינו רוצה. חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, יש לי הרגשה שכבשנו את תאילנד. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת אורון, המשא שנשאנו פה הוא כבד, ובזה נגמר העניין. אולי חבר הכנסת אורון לא מבין. אולי חבר הכנסת אורון לא מבין, אני הזמנתי את השר להציג את חוק התקשורת. חיים אורון (מרצ): עוברים פה – – – היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת אורון. חבר הכנסת אורון, אני מבקש לאפשר לשר התקשורת לומר את דבריו. חיים אורון (מרצ): לא, אני חושב שאתה צריך להגיד לכמה קשקשנים פה שיש גבולות – – – היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת אורון, עם כל הכבוד, כל ההליך התנהל לפי תקנון הכנסת. חיים אורון (מרצ): אני לא מדבר על ההליך – – היו"ר ראובן ריבלין: כל אחד אמר את דברו בהצבעתו. חיים אורון (מרצ): – – על האנשים הקטנים פה. היו"ר ראובן ריבלין: כל אחד אמר את דברו בהצבעתו. קריאות: – – – שר התקשורת משה כחלון: אדוני היושב-ראש, מדובר במעבר של משטר מזיכיונות לשדר לקבלת רשיונות – – – יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה): – – – היו"ר ראובן ריבלין: נא להוציא את חברת הכנסת ברקוביץ מהאולם. הסדרנים, נא להוציא, אני אפילו לא קורא יותר לסדר. נא להוציא מהאולם. בבקשה. סגן השר איוב קרא, השר נמצא על הדוכן. (חברת הכנסת יוליה ברקוביץ-שמאלוב יוצאת מאולם המליאה.) שר התקשורת משה כחלון: אדוני היושב-ראש, במדינת ישראל נוהג היום משטר זיכיונות, והיות שמתפנים לנו תדרים דיגיטליים ואפשר לתת יותר אפשרויות, יותר מרחב של שידורים – כל זמן שהיו לנו תדרים בכמות מוגבלת נאלצנו לתת זיכיונות, וזכו בהם, כפי שאתם יודעים, חברי, שתי חברות: ערוץ-2 וערוץ-10. ב-2012 אפשר יהיה לתת יותר רצועות, ואפשר לומר שכמות המפעילים יכולה להיות הרבה יותר גדולה: שלושה, ארבעה, חמישה, כמה שרק יהיה מקום בשוק, כמובן מבחינה כלכלית. מבחינת התדרים, יהיו לנו ככל שיידרש. אדוני היושב-ראש, אני לא אפרט את החוק, כי החוק כבר פורט כאן. התקיימו כמה דיונים בוועדת הכלכלה ונאלצנו למשוך את החוק הזה בגלל אי-הסכמות. כעת משרד התקשורת הגיש אותו כהצעת חוק ממשלתית. אני מבקש את תמיכת הכנסת, וכמובן נמשיך לעבד אותו בוועדת הכלכלה. תודה רבה. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה לך, אדוני השר. אנחנו נעבור לדובר הראשון. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב, ואחרון הדוברים – חבר הכנסת איתן כבל. תודה. שלושה דוברים. חבר הכנסת דב חנין. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, השר כחלון הוא איש שידוע ביכולת התִמצות שלו, אבל בכל זאת, עמיתי חברי הכנסת, יש לנו פה חוק גדול ומקיף. בזמן הדיון הקודם יכולתי לקרוא אותו בתשומת לב, ואני מציע לכולכם, עמיתי חברי הכנסת, לקרוא את החוק הזה בתשומת לב, כי הוא חוק בעל חשיבות גדולה מאוד מבחינת היחסים שבין המערכת הציבורית לבין כוחות השוק בחברה הישראלית. עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה עושה מהפכה. הוא מעביר רכוש ציבורי יקר ערך לידיים פרטיות. יש הבדל דרמטי בין מערכת של זיכיונות, שבהם השליטה ממשיכה להיות בידי הציבור ובעל הזיכיון מקבל זיכיון בתנאים מוגדרים, לבין משטר של רשיונות. שני הדברים האלה, עמיתי חברי הכנסת, שונים בתכלית. כאשר אנחנו נותנים, כפי שמציע החוק הזה, במקום זיכיונות מוגדרים עם תנאים, עם תקופה – אנחנו נותנים רשיונות לשידורי טלוויזיה ל-15 שנים, אנחנו עושים מהלך מרחיק לכת של הפרטה, של העברת השידור הטלוויזיוני לידיים פרטיות. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, המהלך הזה הוא מהלך גרוע, הוא מהלך שאיננו לתועלת הציבור, הוא מהלך שאיננו לתועלת החברה הישראלית. גם כאשר היה מדובר בזיכיונות, אותם בעלי הון ששולטים בערוצי השידור הפרטיים ידעו להתחמק ממחויבויותיהם, ידעו להתחמק מחובותיהם, ידעו להתחמק מהחבות שלהם למשל ליצירה ישראלית. אבל כל הדברים האלה יהיו הרבה יותר גרועים כאשר גם המנגנון הזה ייעלם, ובמקומו אנחנו נקנה לזכיינים של היום רשיונות ארוכי טווח, נשחרר אותם מהכבלים, נשחרר אותם מהמסגרות, נשחרר אותם מהמחויבויות. והתוצאה, עמיתי חברי הכנסת, הפסד לחברה הישראלית. התוצאה היא יותר שליטה של בעלי הון בשוק התקשורת; התוצאה היא פחות מעורבות ציבורית ויכולת של שליטה ציבורית במה שקורה בערוצי התקשורת; התוצאה היא פחות כסף לתרבות הישראלית, פחות תמיכה בתרבות הישראלית; התוצאה היא נסיגה גדולה לאחור בכל מה שקשור בשידורי הטלוויזיה בישראל. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו צריכים היום להצביע נגד הצעת החוק הזאת ולבקש מהממשלה להביא במקומה הצעת חוק הפוכה, הצעת חוק שתגדיר טוב יותר את חובותיהם של בעלי הזיכיונות לשידורי טלוויזיה, חובותיהם לציבור, חובותיהם לחברה, חובותיהם לתרבות הישראלית. תודה רבה. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת איתן כבל, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב. תודה. שלוש דקות לרשותך, אדוני. איתן כבל (העבודה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת חנין, אני יכול לומר שאת רוב הדברים שעולים כאן בכנסת אתה ואני רואים עין בעין – במגוון רחב של עניינים ונושאים. אני יכול לומר לך שכנראה זו אחת הפעמים הבודדות שאני חולק עליך, וחולק מאוד. אני רוצה רק להגיד שהצעת החוק הזאת במקורה הובאה בקדנציה הקודמת על-ידי ועל-ידי יושב-ראש הכנסת דהיום, חבר הכנסת רובי ריבלין, ואני רוצה להזכיר שאז קמה הממשלה ובעצם נאמה את הנאום שלך. דב חנין (חד"ש): לפעמים גם הממשלה – – – איתן כבל (העבודה): כן, בסדר. באה ונאמה את הנאום שלך ואמרה: שומו שמים. עד שקמה הוועדה שהקים אז שר התקשורת דאז, אריאל אטיאס, ואמרה בדיוק, אחת לאחת, שאולי, דרך אגב, המשטר הזה של הרשיונות יכול להציל את משק השידורים במדינת ישראל. אתה יודע, אתה אחד האנשים היותר נבונים שאני מכיר, בוודאי פה, ואתה יודע להסתכל על הדברים לגופו של עניין. לפעמים אנחנו באים מתוך תפיסה, ואומרים: אוקיי, זה לא מסתדר לנו כל כך בתפיסה, אז בואו נחבק את זה ונכניס את זה לתפיסה, או: נוציא את זה מהתפיסה הכללית שלנו. אני אומר את זה לך כמי שליווה כאן בעשר השנים האחרונות את שוק התקשורת, ואני מרשה לעצמי להגיד שבבית הזה אני בין הבודדים שליוו אותו הרבה שנים ואני מכיר אותו היטב. אם יש משהו שאני לא כל כך אוהב להגיד זה: תלך לפרוטוקולים של ועדת הכלכלה. אז הזהרתי ואמרתי שזה המצב שנגיע אליו. העניין של משטר הרשיונות – אני לא יכול לבוא ולהגיד לך שהוא הולך לעשות פה את הנס הגדול. אני בטוח שגם השר כחלון, שעושה עבודה מצוינת בתפקיד שלו כשר התקשורת – פה אני חושב שיש קונסנזוס בבית הזה – בוודאי יותר מרוב קודמיו, אם לא מכולם, למען האזרחים במדינת ישראל – אני יכול לומר לך שגם הוא יודע, וניגש לעניין הזה בדחילו ורחימו. אבל אחרי בדיקה ברור לכולנו שהשיטות שהונהגו עד היום קרסו. שוק התקשורת במדינת ישראל, או שוק המדיה במדינת ישראל, נמצא במשבר קשה ביותר. אי-אפשר להתעלם מהעניין הזה. אז אולי זה לא בדיוק מתאים לתפיסה שלי ושלך במובן הרגיל של המלה, ואולי, לפעמים, כשאתה מוציא דברים החוצה – כן, צריך שתהיה רגולציה במובן הנכון של המלה, שלא כל אחד – זה שאנחנו מאפשרים או נאפשר או שהממשלה תאפשר משטר רשיונות, המשמעות היא לא שאיש הישר בעיניו יעשה. האם אני טועה, אדוני השר? שר התקשורת משה כחלון: יש רגולציה. איתן כבל (העבודה): יש רגולציה. היום גם יש רגולציה. נו, אז מה? יש לא רק רגולציה. דב חנין (חד"ש): תהיה רגולציה יותר חלשה. איתן כבל (העבודה): לא נכון, ההיפך. חבר הכנסת חנין, נהפוך הוא. היום יש רגולציה שאמורה, לכאורה, לטפל בדברים. אני מסיים, חבר הכנסת חיים כץ. אני מסיים. אני יודע שמאוחר, אבל השארתם אותי כאן עם חנין, אז תסבלו אותי עוד. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה שלקחת את תפקיד היושב-ראש, חבר הכנסת חיים כץ. איתן כבל (העבודה): לכן אני אומר לכם, אני פונה אל הכנסת לתת את ידה, ואני מציע שכשיתקיימו הדיונים לקראת לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הכלכלה, יהיה חשוב שאדם כמוך, ובמידה רבה גם אדם כמוני, יבואו לדיונים, ונכוון את הזרקור לכל מיני עניינים שראוי שיתוקנו. תודה. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת נסים זאב – אחרון הדוברים. שלא יהיו טעויות, אחרון הדוברים. שלוש דקות, ונתחיל אותן רק כשתעלה. חיים כץ (הליכוד): נסים, תקרע אותם – – – נסים זאב (ש"ס): איך אומרים בערבית? יח'רב ביתהום. אז אני אומר לך: ח'רבו ביתנא. ככה זה. ואני אקריא לכם בדיוק על מה אני רוצה לדבר. אנחנו רבים פה – זיכיונות, רשיונות. אנחנו מזכים את הרבים. בואו אני אגיד לכם איזה זכויות אנחנו מקבלים מהטלוויזיה הישראלית: תוכנית מיוחדת לאכילת שקצים ורמשים וחיות טמאות. כותב לי יהודי שהוא לא שומר שבת והוא לא דתי: אני יהודי; בראותי סדר ערוך של בישול ואכילה של ארנבת ושבלולים הזדעזעו נימי נפשי – כאן בארץ-ישראל, אחרי שנות גלות ארוכות של שמירת הדורות. אין צורך להאריך, הדבר מוצג לראווה בכל בית שבו טלוויזיה. ביום שישי, ט' בסיוון, 22 במאי, טרם כניסת השבת – צריכים להכין את השבת. איך מכינים אותה? בערוץ-10 בטלוויזיה הישראלית – על זה בעצם החוק בא להגן, על המסכנים של ערוץ-10, נכון? אנחנו רוצים לעזור להם גם כן – תוכנית "גידי הולך לאכול". וכאן, כאילו לא די בכך, הוא התרברב שהוא עושה את זה ביום השבת, ויותר – ברובע היהודי. והוסיף בלעג שקרוב לוודאי הוא עושה 7,000 עבירות וחטאים. זאת אומרת, הוא גם לועג לכל תורת ישראל, לכל העם היהודי. אז הוא שואל: האם יש ביזוי גדול מזה למורשת המדינה היהודית? אילו הראו כאן, במדינת ישראל, בישול, אכילת חזיר, שהיה פוגע ברגשי האסלאם, האם לא היו ארגוני זכויות האדם ורבים עמהם נעמדים על רגליהם האחוריות וצועקים ומפסיקים? והוא מצפה ממני לפחות להקים את הזעקה הזאת בכנסת, אדוני השר. בואו אני אומר לכם, כי שכחתם מה שאמרתי לפני חודש ימים. חיים כץ (הליכוד): נסים, מזל שאת התמנון פה אוכלים הגויים, לא היהודים. נסים זאב (ש"ס): כן, נכון. איתן כבל (העבודה): הוא לא יודע על מה אתה מדבר בכלל. מה אתה מתקיל אותו עם התמנון? נסים זאב (ש"ס): מה, הסרטנים? סרטני ים? ציון פיניאן (הליכוד): לא, המונדיאל, המונדיאל. נסים זאב (ש"ס): אה, שם זה אבי אבות הטומאה. מה אתה מדבר אתי עכשיו על המונדיאל הזה? עכשיו אני אגיד לכם איזה סיפור של אמא שכואבת, שמספרת איזה סיפור קטן: אתמול בערב חזרה בתי מסבתה עם חולצה חדשה שקיבלה מתנה, רק סבתא לא שמה לב להדפס שהיה על החולצה. היה כתוב שם: sex online call me. על חולצה של ילדה בת עשר. מזל שהאמא שמה לב. הילדה בכלל לא מבינה מה רוצים ממנה. אני רוצה לשאול אותך, אדוני היושב-ראש, איך יכול הנוער שלנו לצאת נורמלי כש"האח הגדול" הוא גדול מאוד ו"הישרדות" ו"הרווק" הן פסגת התרבות שלו? חיים כץ (הליכוד): הוא שולט בתוכניות, מעורה כל כך. נסים זאב (ש"ס): אני קורא. אני לא יודע תוכניות, לא רואה אותן, אבל אני מאמין למה שכתוב. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): – – – נסים זאב (ש"ס): מה? לא, זאת חולצה אחרת. גם הוא לא החליף את החולצה היום. הוא לבש חולצה ירוקה היום. מה יכול לצאת מנוער כשכמודל לחיקויים מגישים לו חבורת עבריינים אוכלי חינם שיושבים ומהמרים בין ג'וינט לג'וינט בסדרה "עספור", שגם אותה כבר הוצאתי אל מחוץ לתחום? היו"ר אורי מקלב: תודה. חיים כץ (הליכוד): אתה יודע מה זה סקס? סידורים, קניות, ספונג'ה. היו"ר אורי מקלב: רבותי, אל תבדקו את המומחיות שלו ואת הבקיאות שלו בתוכניות טלוויזיה. נסים זאב (ש"ס): תאמין לי, אתה לא יודע? אני, מזל שתיקנתי את השיניים שלי בשבוע שעבר, אחרת לא הייתי יכול לומר את מה שכתוב פה. איתן כבל (העבודה): אני רואה שיש לך גם "הוט" וגם yes בבית. שר התקשורת משה כחלון: אל תאפשר לו לדבר. חיים כץ (הליכוד): אדוני היושב-ראש, עם כל הכבוד – – – נסים זאב (ש"ס): אז אני רק רוצה לומר לכם, זה לא משנה אם הטלוויזיה יהיו לה רשיונות או זיכיונות, אבל צריך לזכות את עם ישראל. הגיע הזמן שבאותן תוכניות יהיו ערכים, תרבות יהודית, מסרים חיוביים, ולא כל הזבל והמזבלה שאוספים מכל העולם ומביאים למדינת ישראל. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה. נסים זאב (ש"ס): ואני דורש ממך, אדוני השר, אתה משה כחלון, יש לך גם השם של משה וגם כחלון – אתה יודע מה זה כחלה? כחלה זה האיפור ששמים על העיניים של הכלה. היו"ר אורי מקלב: ללא כחל ושרק. חבר הכנסת נסים זאב, תודה רבה לך. נסים זאב (ש"ס): אני מבקש שתשים את האיפור הזה על העיניים שלך, אליך אני פונה, אתה אחראי על זה. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה. נסים זאב (ש"ס): אני לא מבין, לא התחלתי עוד לדבר, ויתרתי על כל מה שכתוב פה. אני אעביר לכם את זה אחר כך במייל. תודה רבה. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. חברים, אנחנו ניגשים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33) (מעבר מזיכיונות לרשיונות בשידורי טלוויזיה), התש"ע–2010. מי שבעד יצביע בעד. מי שנגד – נגד. ומי שנמנע – נמנע. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33) (מעבר מזיכיונות לרשיונות בשידורי טלוויזיה), התש"ע–2010, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר אורי מקלב: בעד – 17, נגד – 2, אין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת חוק זו עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.