קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – זיכוי), התש"ע–2010 [הצעת חוק פ/2187/18; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת רונית תירוש) היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: אנחנו עוברים לנושא הבא. הנושא הבא, חברי חברי הכנסת: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – זיכוי), התש"ע–2010. תעלה ותבוא חברת הכנסת רונית תירוש. תענה על הצעת החוק סגנית שר התמ"ת, חברת הכנסת אורית נוקד. רונית תירוש (קדימה): גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת באה על רקע תלונות רבות שהגיעו למועצה לצרכנות וגם לשולחני, ואני רוצה לספר לכם כמה אנקדוטות שבגינן חשבתי שהגיעה העת לעשות סדר במבוכה רבתי הזאת סביב צרכנות. אדם קונה מוצר, נניח בגד, מגיע הביתה ומסיבות כאלה ואחרות מתחרט – לא השתמש בו, לא לבש, ומחליט למחרת היום, אפילו באותו יום, לגשת לחנות ולהחזיר את המוצר. מה שעושות החנויות בדרך כלל – נותנים לו זיכוי. הזיכוי ניתן בדרך כלל על נייר פקס כזה, ותיכף אומר מדוע אני מדגישה את העובדה, ומוגבל, תלוי בתקנון של אותה חנות, לעתים ל-30 יום, לעתים לשלושה חודשים. בדרך כלל זה ל-30 יום, במקרה הטוב. אנחנו מכניסים אותו לארנק, ושוכחים מזה. לפתע פתאום, יום בהיר, עושים סדר בארנק, כי הוא נעשה עבה, ומוצאים זיכויים, אבל לא מצליחים לקרוא מה יש בהם, משום שדף הפקס הוא כזה שההדפסה עליו נמחקה. אז בקושי מצליחים לזהות, אבל נניח שהתמזל המזל והצליחו לזהות מה שרשום שם, מי החנות, מה גובה הזיכוי – ניגשים, ואז בעלת החנות אומרת: מצטערת, חלפו 30 יום, וזהו, את לא זכאית לכלום. עכשיו, זה כסף שלי, זה כסף ששילמתי טבין ותקילין, השארתי אותו שם משום שהם לא מחזירים כסף, כמו שנהוג בארצות-הברית, או כפי שאולי יהיה נהוג בהמשך, בעקבות הצעת חוק נוספת שהוגשה לכנסת לאחרונה – והלך הכסף. אני שואלת שאלה, זה כסף של הצרכן, זה כמו להשאיר אותו בבנק. באיזה זכות מעלימים אותו – מלאימים אותו? אני חושבת שזה דבר שלא ייעשה, הוא לא נכון ולא ראוי, ולפיכך ביקשתי לחוקק חוק, שקודם כול, ההגבלה לא תהיה קיימת. הזיכוי עצמו ייכתב – או יודפס – על דף שהדפוס לא יימחק ממנו, שיהיה אפשר לראות בדיוק איזו חנות, איזו רשת ומה הסכום. ההתניה שבדרך כלל רוצים לראות את החשבונית המקורית צמוד לזיכוי – לעתים יש ולעתים אין, אבל לא בגין זה ילאימו לי את הכסף שנשאר אצלם. דבר נוסף, יש כל מיני פטנטים, אומרים: את יכולה לממש את הזיכוי, אבל לא באגף הזה, או לא באגף של המכירה המיוחדת, או לא באגף של סוף עונה. רבותי, הסכום שרשום צריך לשמש אותי כמו כסף מזומן שבגינו אני יכולה לגשת לכל אגף בחנות, בכל עת, ולרכוש מה שאני רוצה בסכום הנקוב. גם לא יורידו לי ממנו. לא יאמרו לי, השמלה שקנית, היא היתה שווה אז 200 שקלים, היום במכירת סוף עונה היא שווה 100 שקלים, יש לך 100 שקלים זיכוי, גם לא. הסכום ששילמתי זה הסכום שלי, זה הכסף שלי, ואני יכולה לעשות בו ככל העולה על רוחי מבחינת ההיצע בחנות. גם אם אני באה ורוכשת בזיכוי איזשהו מוצר שכרגע זוכה להנחה כלשהי, ונשארה לי יתרה קטנה – או שייתנו לי זיכוי נוסף על היתרה הקטנה, שבבוא העת אני יכולה להוסיף אותה לסכום נוסף ולרכוש מוצר נוסף, או, לחלופין, שיחזירו את הכסף, כמובן בתנאי שזה לא יעלה על 10% משווי הזיכוי. אני כן מאפשרת בהצעת החוק לבעל החנות להציע החזר במקום זיכוי, או להציע זיכוי במקום החזר – גם אם יהיה נהוג החזר, כפי שציינתי קודם לכן, כי יש הצעת חוק נוספת על החזר כספי – גם אם כן, בעל החנות רשאי לנסות לשכנע לקבל זיכוי, אין לי שום בעיה עם זה, ובלבד שהצרכן יסכים לכך. הדבר האחרון שאני רוצה להוסיף – כמעט אחרון, כי אני רואה שיש לי חמש דקות – זה שובר מתנה. בקשר למתנה אני רוצה להגיד דבר נוסף. אני יכולה לקבל מתנה, והיא לא מוצאת חן בעיני; אני הולכת להחזיר, והיום נהוג לקבל זיכוי. באותה מידה אני יכולה לממש את זה בכל עת בסכום הנקוב, כולל שובר מתנה. אתם יודעים שאנחנו מקבלים מרשתות, מסופרמרקטים למיניהם, בעיקר בחגים; יש הרבה מאוד ועדי עובדים שמנפיקים שוברים כדי לשלם בסופֶּרים. עכשיו מסתבר שהשובר הזה טוב עד חודש מסוים. אתה בא לממש, אומרת הקופאית – אין, פג תוקף. עכשיו, זה כסף; זה כסף שמישהו שילם – במקרה הזה המעביד שלי; שילם לחברה או לסופר או לרשת המזון המסוימת. הכסף נמצא שם, באיזו רשות ובאיזו זכות הם מלאימים את הסכומים הללו? לכן גם במקרה הזה אני חושבת שצריך לכבד את מלוא גובה הסכום שנמצא בשובר עצמו. אני לא רוצה להכביר מלים, אני חושבת שההצעה הזאת עונה על צורך יומיומי שרבים מהצרכנים נתקלים בו בבואם לממש זיכויים. אני חייבת לציין שבדו-שיח שקיימתי עם משרד התמ"ת, גם עם שר התמ"ת, חבר הכנסת פואד, וגם עם סגנית השר, חברת הכנסת אורית נוקד, הבינותי שמשרד התמ"ת יוצא בחקיקה רחבה מאוד בנושאים צרכניים כאלה ודומים להם; ואם וכאשר הנושא הזה יהיה חלק ממכלול החקיקה, אין לי שום בעיה שזה יהיה נדבך נוסף שם, אבל אני חושבת שראוי – ככל שאתם תתקדמו, ועד שתתקדמו – לקדם את הצעת החוק, כמובן, אחר כך בשיתוף עם משרד התמ"ת. תודה רבה. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: אני מודה לך. תשיב על הצעת החוק סגנית השר חברת הכנסת אורית נוקד, בבקשה. סגנית שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אורית נוקד: גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אכן, הצעת החוק מבקשת להסדיר את תחום הזיכויים הניתנים לצרכן במספר סוגיות, כגון הדפסת זיכויים על נייר שאינו נמחק, אי-הגבלת תוקף הזיכוי, אפשרות לממש את הזיכויים גם במכירה מיוחדת, הוראות לגבי מתן עודף כספי מזיכוי שלא מומש במלואו, ועוד. נכון להיום בחנויות רבות כאשר צרכן מבקש לבטל עסקה, והעוסק מסכים לכך, הצרכן אינו מקבל בחזרה את כספו, אלא הוא מקבל זיכוי שמקנה לו אפשרות לקחת מוצר חלופי. הבעיה ידועה ומוכרת, ואנחנו במשרד התמ"ת יזמנו כבר לפני שנה הצעת חוק מורכבת שמטפלת בכל הנושא. לפני מספר ימים הופץ תזכיר חוק ממשלתי של משרד התמ"ת, שבגדול עוסק בהסדרת שוק הזיכויים. ובאמת, מאחר שקיימות תלונות רבות אני סבורה שיש מקום להסדיר את התחום בהקדם, כמו שאכן משרד התמ"ת הסדיר את כל הנושא של החזר כספי, שכאן המקום לברך עליו. אתמול התקיים דיון ראשון בתקנות שהוכנו ביסודיות רבה תוך שיתוף פעולה עם כל הגורמים הנוגעים בדבר. הממשלה – ומשרד התמ"ת, כמובן, תומך בהצעת החוק כפוף לתיאום נוסח אתנו, עם משרד התמ"ת ועם המשרדים הרלוונטיים האחרים, ואני מאוד מקווה שהצעת החוק הממשלתית תהיה מוכנה בקרוב לאחר שנקבל את הערות המשרדים הרלוונטיים, ונוכל לקדם אותה ולשלב בתוכה גם חלקים – אם יהיה צורך – מהצעת החוק של חברת הכנסת תירוש. תודה רבה. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: אני מודה לך. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 33 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – זיכוי), התש"ע–2010, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: ובכן, חברי חברי הכנסת, בעד הצביעו 33 חברי כנסת, לא היו מתנגדים, לא היו נמנעים. לפיכך אני קובעת שהוועדה המוסמכת לדון בהמשך חקיקת הצעת החוק היא ועדת הכלכלה.