קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הרחבת הזכאות
לשירותים בתחום התפתחות הילד ולטיפולים פארה-רפואיים), התש"ע–2009
[הצעת חוק פ/1668/18; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אנחנו עוברים להצעת חוק הבאה על סדר-היום: הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הרחבת הזכאות לשירותים בתחום התפתחות הילד ולטיפולים פארה-רפואיים), התש"ע–2009, של חבר הכנסת מסעוד גנאים. בבקשה. ישיב על ההצעה סגן שר הבריאות יעקב ליצמן. חבר הכנסת גנאים, בוא תתחיל. אני אומר לך את הדבר הבא – שאני לא אגביל אותך בזמן. אנחנו נתחיל את הזמן מהרגע שסגן שר הבריאות ייכנס.
קריאה:
אין חובה להשיב.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
האם מישהו מבין השרים נמצא כאן כדי להשיב במקום שר הבריאות?
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
אין חובה להשיב?
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תרשו לי לתקן אתכם, אבל על הצעות חוק חובה להשיב, הממשלה חייבת להשיב. על הצעות לסדר-היום אין חובה להשיב. בבקשה.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני לא אתחיל כרגיל באומרי – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
יש לי הצעה. עד שיאתרו אותו, האם אתה מסכים שנעבור להצעת חוק הבאה?
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
כן, אני מסכים.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אבל אין לי פה את חברי הכנסת השניים.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
אני חשבתי שהצעת החוק של אריה אלדד לפני.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
לא. חבר הכנסת כרמל שאמה, האם אתה מוכן להציג את הצעת החוק שלך?
כרמל שאמה (הליכוד):
כן.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
כן? בוא ואנחנו נחליף. נא לקרוא לחברת הכנסת רונית תירוש. שר המשפטים גם כן לא נמצא.
יצחק וקנין (ש"ס):
לא, הוא לא חייב לענות. אם השר לא עונה, תהיה הצבעה בלי תשובת שר.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת גנאים, בבקשה, תעלה. יהיה שר שישיב לך על הצעת החוק.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
גם השר לענייני דתות יכול להשיב.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
ישיב על הצעת החוק שלך השר מיקי איתן, כך נאמר לי על-ידי יושב-ראש הקואליציה.
נסים זאב (ש"ס):
נקווה שעד מחר תהיה תשובה.
רונית תירוש (קדימה):
הוא יודע על מה – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אני מניחה שהוא מן הסתם ידע. בבקשה. לרשותך, אדוני, עשר דקות.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
תודה.
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חשבתי שסגן שר הבריאות יהיה פה, כי אני רוצה לדעת אם אפשר להתפשר, אפשר להגיע למשהו. אבל אני לא אקדים בהקדמה השגרתית שאני לא יודע למה ועדת השרים לענייני חקיקה התנגדה. אני יודע למה ועדת השרים לענייני חקיקה התנגדה לחוק.
יריב לוין (הליכוד):
– – –
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
הצעת החוק באה בגלל צורך, באה בגלל שאני מכיר את השטח – מהרבה מרכזים להתפתחות הילד, למשל אצלנו במגזר הערבי. אני יודע ששם הם הצביעו על הבעיה ועל המצוקה.
הצעת החוק שלי באה לשנות שני דברים: האחד – בקשר לאבחון וריפוי הפרעות דיבור של ילדים, שבחוק הקיים ניתנים עד גיל תשע, ואני מבקש שזה יהיה עד גיל 12; השינוי השני הוא בקשר לטיפול רב-מקצועי בילדים עד גיל שש עם הפרעות ריכוז וקשב או ליקויי למידה, שאני מבקש, או הצעת החוק שלי מבקשת, שזה יהיה לא רק עד גיל שש אלא עד גיל 12. כל זה גם מחייב את העלאת מספר הטיפולים שהם בחוק.
עכשיו אני אקרא רק את ההסבר: הצעת חוק זו מאפשרת הרחבה של תחולת שירותי מרכזי התפתחות הילד וכן של הטיפולים הפארה-רפואיים המוענקים לילדים. במצב הנוכחי מסתיימת הזכות לשירותים וטיפולים אלה בגיל שש או תשע. מצב זה אינו מיטיב להתמודד עם המציאות ואינו מתחשב בתהליך ההתפתחות של הילדים, ובמיוחד התפתחות של ילדים עם עיכובים או עם בעיות התפתחות בתחומים שונים. ומכאן שילדים עם בעיות התפתחותיות או בעיות בתחום קשב וריכוז ולקויות למידה המאותרים לאחר גילים אלו – אני מתכוון לתשע או שש – או שבעיותיהם אינן נפתרות עד גילים אלו, או אפילו מחמירות, אינם זכאים לטיפולים כלל, אלא בתשלום וטיפול פרטי על חשבון ההורים, וזה הרבה כסף, ומשפחות סובלות בגלל הכסף הזה.
והבעיה היותר-חמורה, למשל יש לי דיווח ממרכז התפתחות הילד בכפר עראבה, שהמטופלים מעל גיל תשע הם יותר מ-10%, וגם יגיעו ל-30%, ואם תהיה יכולת לממן את הטיפולים האלה, האחוזים יהיו יותר גבוהים, משום שיש משפחות שאפילו לא דואגות לטיפול לבנים שלהן, מסיבה פשוטה – אין להן כסף לעשות את זה. לכן באה הצעת החוק שלי. הצעת חוק זו באה לתקן עוול זה כלפי אותם ילדים נזקקים ולהעניק להם הזדמנות לטיפול ראוי והולם.
בקשר לפירוט: סעיף 1(א) – החוק הקיים מאפשר מתן שירותי אבחון וריפוי בהפרעות דיבור לילדים עד גיל תשע. משפחות לילדים אחרי גיל תשע שצריכים המשך טיפול, או שמאותרים או מפתחים הפרעה בדיבור אחרי גיל זה, תהיינה חייבות לממן את הטיפולים על חשבונן. הצעת החוק באה גם מפני שיש מחקרים שהצביעו על זה שהפרעות כאלה נמשכות מעל גיל תשע, ולפעמים גם מאבחנים אותן אחרי גיל תשע.
מסיבות שונות משפחות רבות אינן מטפלות בבניהן הצריכים ריפוי בדיבור. אחת הסיבות המרכזיות היא העלות הגבוהה שההורים צריכים לשלם עבור הטיפולים הנ"ל. מכאן שהורים רבים מוותרים על הטיפול, ויש כאלה שיגידו כי הבעיה תיעלם כשהילד יגדל, וזה בגלל חוסר מודעות למחלה. למעשה, ילד הגדל עם הפרעה בדיבור פוגש קשיים ואתגרים אשר עלולים להוות מכשול רציני בתהליך הלמידה האקדמי בבית-הספר, שלא לדבר על ההשלכות השליליות על ביטחונו ודימויו העצמי של ילד הסובל מהבעיה.
כדי שלא לפרט יותר, סעיף 1(ב), שאני מבקש גם בו לחולל שינוי, סעיף זה אמור לתקן עוול הנגרם לילדים הצריכים טיפול רב-מקצועי להפרעות ריכוז וקשב או ליקויי למידה. כאשר במצב הנוכחי הסעיף מכסה רק ילדים עד גיל שש.
משה מטלון (ישראל ביתנו):
על איזה סוגי הפרעות אתה מדבר, רק על הפרעות בדיבור?
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
קשב וריכוז – ודיבור. שניהם. לא בכלל, רק דיבור וקשב וריכוז. אני מקווה שכבוד השר, לא המקשר, השר להשבחת הקשר עם הציבור, יהיה אפשר להתפשר אתו יותר מאשר עם סגן שר הבריאות.
אז בקשר לסעיף 1(ב), הפרעות קשב וריכוז ולקויות למידה מאותרות לרוב במסגרת לימודיהם של הילדים בגני טרום-חובה וחובה, גילאי ארבע עד שש, וכן בכיתות א' עד כיתות ו'. במקביל לתהליך האיתור מתחילים בסדרות הטיפולים בהתאם לממצאי האבחונים שהילדים עוברים. הפרעות הקשב והריכוז ולקויות הלמידה מתחדדות ככל שהילד גדל וככל שהדרישות האקדמיות בבית-הספר נהיות מורכבות ונשענות על יכולות ומיומנויות בתחומים שונים. אז מתחיל להתבלט הפער המשמעותי בין הישגי הילדים הנזקקים על רקע הפרעות קשב וריכוז או לקויות למידה לבין שאר אוכלוסיית הילדים, לטובת האחרונים. סעיף זה בא להעניק לאותם ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז או לקויות למידה קבלת טיפול רב-מקצועי עד גיל 12, דבר המהווה הזדמנות אמיתית לאותם ילדים להתמודד ולהתגבר על בעיותיהם.
בקשר לסעיפים 2(א), (ב) ו-(ג), בסעיפים אלו מוצעת הרחבת תחולת הטיפולים הפארה-רפואיים עד גיל 12 שנים, במקום עד תשע שנים, נוסף על שינוי מהותי במספר הטיפולים. כפי שהוזכר למעלה, העלאת גיל הזכאות לטיפולים עוזרת לאותם ילדים המאותרים בגילים מתקדמים, וכן לאלו הממשיכים לסבול מבעיה התפתחותית בתחום הפארה-רפואי.
יש לציין כי רבים מן הילדים בגילאים שש עד תשע שנים הנזקקים לא מקבלים את כמות הטיפולים הנחוצה לשם פתרון בעיותיהם, וכך הם נשארים עם עיכובים התפתחותיים רבים, ליקויים וקשיים ביכולות ומיומנויות בסיסיות הדרושות לתפקודים הלימודיים והחברתיים של אותו ילד.
גברתי היושבת-ראש, כמורה לשעבר אני יודע שלתלמידים כאלה שיש להם ליקויי למידה יש מה שמכונה "התאמות". הכוונה – נותנים להם יותר זמן, או נותנים להם עזרה בהקראת המבחן. הדברים האלה הם קריטיים להתקדמותו של התלמיד בחיים האקדמיים שלו.
הצעת החוק שלי תפתור את בעייתן של הרבה משפחות שסובלות ממצב כלכלי קשה מאוד ולא יכולות לשלם את הטיפולים האלה, אבל בעיקר אנחנו פותרים את בעייתם של הרבה תלמידים שיכולים להינצל ולהיות נורמליים, כמו בני גילם, אם מאבחנים אותם בצורה מוקדמת.
אני מקווה שכבוד השר וחברי הכנסת יתמכו בהצעת חוק חשובה כזאת, ולו כי העשרתי אותם מבחינת אינפורמציה בקשר ללקות הלמידה ובעיות הקשב והריכוז. תודה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אני מודה לך, חבר הכנסת מסעוד גנאים. בבקשה.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
הנה, הנה השר ליצמן.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
או, סגן שר הבריאות הגיע וישיב על הצעת החוק שלך, גם אם הוא לא שמע את הנימוקים.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
הוא יודע את הנימוקים מצוין – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אולי חבר הכנסת מסעוד גנאים היה יכול לשכנע אותו. זאת האפשרות שלנו, חברי הכנסת, בכל זאת לנסות לשכנע את השרים רגע לפני הסוף.
קריאה:
יש כאלה שיודעים גם בלי לשמוע.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
סגן השר, בבקשה.
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק שבנדון עוסקת בהרחבת הטיפולים לילדים בתחום התפתחות הילד. ההצעה קובעת כי הזכאות לטיפולים התפתחותיים תורחב לגיל 12, במקום גיל תשע, תוך הגדלת המכסה לילדים שמעל גיל שש – במקום תשעה טיפולים בשנה 12 טיפולים ותקרה של 36 במקום 18. נוסף על כך מוצע כי טיפול בהפרעות קשב וליקויי למידה, המוגבל כיום עד גיל שש, יינתן עד גיל 12.
אף שכוונות ההצעה רצויות, המעשה לא רצוי.
משמעות ההצעה היא הרחבת סל הבריאות. דרך המלך להרחבת הסל היא בתעדוף שירותים במסגרת תקציב נתון, לא ביוזמות חקיקה פרטיות שאינן נעשות בראייה כוללת של מכלול הצרכים והטכנולוגיות המועמדות להכללה בסל במסגרת התקציב. בדרך כלל יש לנו סל התרופות, דרך הסל אנחנו מכניסים את כל הדברים בטרם התקציב, בהתאם לטכנולוגיות, כשבודקים בכל טכנולוגיה מה עדיף על מה, וכאן זה לא כך. מצב שבו שירות מוכלל בסל באמצעות חקיקה נותן לו עדיפות אוטומטית בהקצאת משאבים בלי שהוא נבחן השוואתית לשירותים אחרים, שאינם בסל, על-ידי הגורם שהממשלה נעזרת בו למטרה זאת, היא ועדת הסל. לכן אין אפשרות להסכים להצעה בלי לפרוץ את עקרונות הפעולה הבסיסיים ביותר בנושא הרחבת הסל.
כפי שאמרתי, אם אנחנו נאשר את זה בסל כחוק אנחנו נותנים לזה עדיפות על דברים אחרים שייכנסו לסל, כשיש ועדת סל. אם כל אחד יציע חוק שנכניס דברים לסל, מיותרת כל ועדת הסל, שהיא אמורה לבדוק אובייקטיבית כל דבר – מה ניתן, מה עדיף.
יצוין כי לפי הערכת אנשי המקצוע במשרדי, עלות התוספת המוצעת היא בין 40 ל-50 מיליון שקל בשנה. זהו סכום עתק, והוא יבוא על חשבון טיפולים אחרים המועמדים להכללה בסל, וזאת בלא שבוצע תעדוף מסודר של השירותים, במסגרת ועדת הסל.
לאור האמור, החליטה ועדת השרים לחקיקה להתנגד להצעה, והממשלה מבקשת להסירה מעל סדר-היום.
תאמין לי שהדברים טובים – – –
קריאות:
– – –
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
אני סיימתי.
השר מיכאל איתן:
השאלה, כשאנחנו נתקלים בבעיה מסוג זה, ואתה אומר פתרון שהוא הוצאה כספית שצריכה להיכנס בתוך מכלול גדול – – – האם צריך איזשהו מנגנון שאתה בא ואומר – – – פחות למצב סוציו-אקונומי נתון – המדינה תמצא איזה פתרון? – – – בילדים? – – –
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
– – –
השר מיכאל איתן:
ואז, אתה לא הולך – – –
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
אתה נכנס פה לדבר רציני ביותר, צודק ביותר, אבל זה דיון אחר לגמרי, כי הסוציו-אקונומי, בעיות וכל מיני דברים – בזמן נתון נעשה את זה, וכרגע זה לא שייך.
השר מיכאל איתן:
תודה רבה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת מסעוד גנאים מעוניין לעלות ולהשיב או לעבור להצבעה?
קריאה:
הצבעה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
לפיכך, חברי חברי הכנסת, אני עוברת להצבעה.
הצבעה מס' 11
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 7
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 24
נמנעים – אין
ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הרחבת הזכאות לשירותים בתחום התפתחות הילד ולטיפולים פארה-רפואיים), התש"ע–2009, נתקבלה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
בעד – 7, נגד – 24, ואין נמנעים. לפיכך, אני קובעת שהצעת החוק נפלה.