קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – תקופת צינון לאנשי תקשורת)
[הצעת חוק פ/2139/18; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת כרמל שאמה)
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חברי חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום הוא הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – תקופת צינון לאנשי תקשורת). יציג את הצעת החוק חבר הכנסת כרמל שאמה, וישיב עליה שר המשפטים יעקב נאמן. לרשותך עשר דקות – עד עשר דקות. הממשלה לא תומכת?
כרמל שאמה (הליכוד):
כבוד היושבת-ראש, חברות וחברים, מליאה נכבדה, הצעת החוק, העולה לדיון בשעה זאת – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חברי חברי הכנסת, אפשר כאן שקט בבקשה?
רונית תירוש (קדימה):
מה זה?
זאב בילסקי (קדימה):
זה נראה כאילו שנתתם לו רק שש שניות.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
מגיע לו יותר. הוא יקבל יותר. אל תדאג, אדוני. בבקשה.
כרמל שאמה (הליכוד):
– – – תיקון לחוק הבחירות לכנסת לעניין צינון לעיתונאים המעוניינים להגיש את מועמדותם לבחירות לכנסת.
המדינה והאינטרס הציבורי בחרו זה מכבר להפריד בין מישורים שונים – בין הצבא לבין הפוליטיקה, בין המינהל הציבורי הבכיר לבין הפוליטיקה. את זה כבר עשינו בחקיקה. יותר מכך, מגמת החקיקה היא להחמיר יותר ויותר ולהגדיל את הצינון.
לעניין אנשי תקשורת, ברור שכל אדם נושא עמו גם דעה פוליטית, לרבות אנשי תקשורת, וקשה לצפות מהם שיפרידו במאה אחוז בין דעותיהם האישיות, בין הפעילות שלהם, לבין צורת התנהלותם במיוחד בתחום הפוליטי. קל וחומר כאשר אותו אדם, אותו גורם תקשורתי, עיתונאי, מתחיל להתלבט אם להתמודד בבחירות לכנסת, ויותר מכך כאשר בלבו גמלה ההחלטה שהוא מתמודד לכנסת, שאז התופעה של ניגוד העניינים בין דעתו, בין רצונו, בין המפלגה שהוא מתעתד להתמודד בה או מול המפלגה שאמורה להיות המפלגה היריבה לו, לבין האינטרס הציבורי המובהק של זכות הציבור לדעת, שהיא בעיקר זכות הציבור לדעת מידע אובייקטיבי וחסר פניות – הרי בשם זכות הציבור לדעת העיתונות והעיתונאים מקבלים הגנות ומרחב פעולה כמעט בלתי מוגבל, ואין הצעת החוק הזאת באה להגביל או להציב גדרות בפני עיתונאי כלשהו מה לכתוב או מה לומר. היא לא עוסקת בכך ואפילו לא במיל. כל שהיא רוצה הוא שברגע שאדם, במיוחד בתקופת שנת הבחירות, שההצעה הזאת בעצם קובעת סייג של שנת בחירות – אותו אדם לא יוכל לשבת, לדוגמה, באולפן המרכזי של הערוץ הכי מרכזי, שהוא גם משאב ציבורי.
הרי לבוא ולטעון שגופי התקשורת הם גופים פרטיים ומה פתאום אנחנו נתערב בפעילות של השוק הפרטי ומה הקשר בין פעילות בשוק הפרטי לבין הצינון – הרי כל גוף תקשורתי במהותו יש על ראשו שני כובעים: האחד זה הכובע הציבורי של המשאב או הזכות להעביר מידע לציבור במדינת ישראל. זו זכות שיכולה להשפיע על דעת הקהל בטח ובטח בשנה שלפני הבחירות. קל וחומר כשאנחנו מדברים על הערוץ הציבורי, קל וחומר כשאנחנו מדברים על חדשות ערוץ-2 שפועלות על-פי זיכיון ציבורי.
כשלוקחים את כל הדברים האלה ומעמידים אותם מול הזכות המתנגשת, הזכות שאותה אנחנו רוצים להגביל בהצעת החוק הזאת, שזו הזכות של אותו עיתונאי להתמודד ואת הזכות של חלק מהציבור שאולי מעוניין לתמוך בו, אני מעדיף, ואני חושב שהאינטרס הציבורי מעדיף לשמור על טוהר המסך, לשמור על האובייקטיביות של האינפורמציה, שתהיה חסרת פניות פוליטית. יכול להיות שלאדם יש תפיסת עולם כזו או אחרת, אבל ברגע – הדוגמה הכי טובה שהחוק לא עוסק באדם כזה או אחר או בתקופה כזו או אחרת: לחשוב שאדם שמגיש את מהדורת החדשות המרכזית בערוץ-2 ביום שישי יצטרך לראיין בחודש הבא או בטח בשנת בחירות את ראש הממשלה, שאולי הוא עתיד להיות יריב פוליטי שלו, או בן או בת ברית פוליטיים או חברים למפלגה עתידית שצריכים לתמוך בו להיות במקום כזה או אחר בפריימריס של אותה מפלגה – כל הדברים האלה גורמים לעיוותים שהם בלתי רצויים.
יש סעיף, שהגשתי בהצעת החוק, שליו"ר ועדת הבחירות המרכזית תהיה הסמכות לאשר עיתונאי גם אם הוא לא פרש במהלך השנה שלפני הבחירות. היה ויוצגו נתונים שאותו אדם לא התערב בנושא הפוליטי, לא היתה לו זיקה לנושא הפוליטי, אין טענות לגביו על פנייה כזו או אחרת – יוכל יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית, בהתחשב באופי עבודתו של העיתונאי, להצדיק את התמודדותו אף שלא עמד בתנאי הצינון.
חברים, אני יודע שהממשלה קבעה חופש הצבעה בעניין הצעת חוק זו. יש הצעת חוק נוספת, מקבילה, שההבדל בינה לבין הצעת החוק שלי הוא רק תקופת הצינון. אני מבקש גם מאנשי האופוזיציה וגם מאנשי הקואליציה לתמוך בקריאה טרומית בהצעת חוק זו, שגם לי ברור שתצטרך עוד לעבור שינויים שהם לא זניחים בהכנה לקריאה הראשונה, לרבות הבחנה בין כלי תקשורת אלקטרוניים לבין כלי תקשורת כתובה. לכן, אני מצפה לקבל את תמיכתכם היום בקריאה טרומית זו, תוך הבטחה, מבחינתי לפחות, שהנושא פתוח לשינויים בדיון בהכנה לקריאה הראשונה. תודה רבה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אדוני, אני מודה לך.
השר זאב בנימין בגין:
חבר הכנסת שאמה – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חברים, אפשר שקט?
השר זאב בנימין בגין:
– – אתה אומר שלצורך הכנת החוק תהיה הבחנה בין כלי תקשורת אלקטרוניים ואחרים. למה? – – – הבחנה בין אמצעי תקשורת שאינם נחשבים ציבוריים ואינם ציבוריים לבין אמצעי תקשורת פרטיים. אחרת, ההצעה כפי שהיא – – –
כרמל שאמה (הליכוד):
– – – מה אתה מתכוון ב"אמצעי תקשורת פרטיים"?
השר זאב בנימין בגין:
תקשורת פרטית בישראל – מקומון באחת מערי השדה.
השר מיכאל איתן:
החוק לא חל אם זה לא ארצי.
רונית תירוש (קדימה):
בשביל זה יהיו דיונים בוועדה. זה לא דיון פה במליאה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אבל לצורך העניין הזה, חבר הכנסת הביע את עמדתו והוא דיבר על כלי תקשורת. אני מניחה שאם הצעת החוק תועבר ותוכן להכנה בוועדה, יועלו כל הסוגיות האלה בין היתר.
השר זאב בנימין בגין:
אני שואל על עמדת המציע. חוק חשוב – – –
כרמל שאמה (הליכוד):
לא. רגע. אני רוצה להבין מה שאתה אומר.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אנחנו פה לא נכנסים לפרטים של החוק, וזה לא ניהול של משא-ומתן כרגע.
השר זאב בנימין בגין:
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אבל אם ירצה אדוני השר, חבר הכנסת ישכנע אותך תוך כדי.
כרמל שאמה (הליכוד):
שוחחנו על הנושא הזה, כבוד השר בגין. אני לא יכול להגיד לך מה עמדתי הסופית, כי אני צריך עוד לשקול אותה אמיתית, כלומר לגבי עיתון – האם "ידיעות אחרונות" הוא פרטי טהור? יש לי עוד התלבטות בעניין. כלומר, האם אין לו איזשהו מאפיין שהוא בעל אלמנט ציבורי? ולכן אני לא יכול להתחייב, אני לא אתחייב סתם על משהו שאני לא. אבל אני לא פוסל את הגישה שלך, ואני אומר את זה בכנות. תודה רבה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אני מודה לך, חבר הכנסת שאמה.
הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – תקופת צינון לאנשי תקשורת)
[הצעת חוק פ/2107/18; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תעלה ותבוא חברת הכנסת רונית תירוש, באותו עניין. הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – תקופת צינון לאנשי תקשורת). בבקשה, גברתי.
ניצן הורוביץ (מרצ):
זה אותו חוק?
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
זה אותו חוק. יש איזשהו הבדל בין השניים מבחינת הזמן, אם אני לא טועה, אבל העיקרון הוא אותו עיקרון.
רונית תירוש (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להוסיף רק כמה משפטים על דבריו של חבר הכנסת שאמה, משום שמהות ההצעה, או העקרונות שעל-פיהם ההצעה גובשה הם אותם עקרונות.
אני חושבת שדווקא מי שרוממות הדמוקרטיה בפיו צריך להבין שצריכה להיות הפרדה מוחלטת בין הרשויות במדינה. ומזמן אנחנו יודעים שיש רשות שנקראת "רשות רביעית", וזו התקשורת. וככל שהתקשורת חורגת מגבולות סמכויותיה לטובת רשויות אחרות או נגד רשויות אחרות, זה דבר שלא ייעשה.
שלא יאמרו לי להשאיר את זה לעיתונאים, להשאיר את זה לשיקול הדעת שלהם. האמינו לי, כבר ראיתי מקרים – וזה לא המקום להזכיר – חלקם חברים בבית הזה, שניצלו ניצול ציני ובוטה את הבמה המקצועית שניתנה להם כדי לקדם את האינטרסים הפוליטיים שלהם ושל מי שאמור לייצג את מפלגתם בעתיד. דברים כאלה אסור שייעשו.
מי שאומר לי, את מונעת מאנשים טובים לבוא לפוליטיקה, ממש לא קרא את ההצעה ולא מבין כהוא זה בהצעה. משום שאני, כמנכ"לית משרד החינוך, החלתי על עצמי חובת צינון כפי שהחוק דורש ממני, ולמרות זאת הצלחתי להגיע לכנסת. מה קרה? זה בדיוק מה שאני מבקשת, שיחילו על עצמם חובת צינון ויתפנו לעיסוקיהם הפוליטיים באופן מוצהר, בפומבי, ויגיעו לכנסת ככל שהם יהיו טובים. יבורכו. אין פה שום כוונה למנוע מאדם כזה ואחר להגיע לכנסת.
הניסיון לנכס את הצעת החוק הזו ליאיר לפיד הוא ניסיון נואל. אני לא רוצה להתהדר ולומר – מצדי, שהחוק הזה, תאריך התחילה שלו יהיה בכנסת הבאה, לא הקרובה, שתבוא אחרי זה, כדי להוכיח שזו לא כנסת שחוקקה לגבי אדם מסוים. אין לי שום בעיה אפילו להצהיר כאן, מעל הבמה, שאין לי בעיה עם זה. אבל אני אומרת לכם, הניסיון לנכס את זה, זה ניסיון להעצים אדם מסוים. אני לא אתן את ידי לכך.
ואני אומרת לכם שוב, רבותי, כינסתי בשבוע שעבר – דבר שהוא יחסית נדיר – לפני שאני מעלה את זה לקריאה טרומית, כינסתי את בכירי התקשורת. הזמנתי את כולם, הגיע מי שהגיע. הגיעו אנשים בכירים. אני רוצה לומר לכם שלא היה ויכוח בינינו על העקרונות ועל התוכן ועל המהות. הוויכוח היחידי, אם אפשר לקרוא לזה ויכוח, היה על הכלי: האם זה נכון להביא את זה בחקיקה, או נכון להביא את זה כמנגנון אתי של ועדת העורכים, מועצת העיתונות וכו'. יש מספיק מנגנונים.
אמרתי והצהרתי, והנה אני מצהירה כאן: אני מעלה את זה לקריאה טרומית, כי העובדה – – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
בחוק-יסוד. זה לא חוק רגיל, זה חוק-יסוד.
רונית תירוש (קדימה):
מה לעשות שזה בחוק הבחירות וחוק הבחירות הוא חוק-יסוד? הייתי שמחה אם זה לא היה בחוק-יסוד.
חיים אורון (מרצ):
הוראת שעה, בקדנציה הזאת, וזהו.
רונית תירוש (קדימה):
האכסניה, לא אני קבעתי אותה. בחוק-יסוד: הכנסת, בחוק הבחירות, יש סעיפי צינון. לא המצאתי את זה.
השר מיכאל איתן:
זה לא חוק הבחירות, זה חוק-יסוד: הכנסת.
רונית תירוש (קדימה):
ג'ומס, אתה מפריע לי להסביר הצעת חוק.
יש סעיפים שמחילים חובת צינון על אנשי צבא בטווחים של זמן כזה ואחר, על עובדי מדינה, ואני, בדיוק באכסניה הזאת – מה לעשות? לא יכולתי ליצור אכסניה חדשה – מבקשת להחיל חובת צינון על סקטור נוסף, שלאחרונה, בשנים האחרונות יש לומר, לא לאחרונה, בשנים האחרונות, מתחיל לטשטש את הגבולות של – באיזה צד של השולחן אתה יושב? המראיין או המרואיין? אני חושבת שיותר משזה מגן על ניצול ציני של אדם זה או אחר כדי להיכנס לפוליטיקה, החוק הזה מגן על התקשורת ועל העיתונות עצמה, ועל המדיה עצמה, משום שאנחנו רוצים להשאיר אותה מדיה או תקשורת נקייה מהטיות אישיות, מאינטרסים אישיים.
ככל שבעיתון אפשר לכתוב טור אישי, אז הציבור שקורא הוא מספיק חכם להבין שזה טור אישי וזאת דעה אישית. אבל התקשורת לא יודעת להבחין באדם שמגיש חדשות – אני מצטערת שבמקרה הזה גם יאיר לפיד עונה על הקריטריון הזה, אבל גם אחרים יכולים להיות, או תוכנית אחרת, "פגוש את העיתונות" – ובעצם כל התוכנית הזאת מוטה לפי הנטיות הפוליטיות האישיות של המנחה. אני חושבת שכל מי שרוממות הדמוקרטיה בפיו צריך לדרוש שתהיה הפרדה מוחלטת בדבר הזה, והצעת החוק הזאת בהחלט באה לענות על הצורך.
אני מסיימת בזה שכמו שאמר חבר הכנסת שאמה ושאל השר בגין – יש סוגיות שצריך לבדוק אותן. בשביל זה יש ועדה, בשביל זה יש הכנה לקראת קריאות, ואנחנו נדון ונשנה כפי הנדרש. אני עוד התחייבתי גם למוטי שקלאר, מנכ"ל רשות השידור, שאני, לאחר הקריאה הטרומית, ממתינה לשמוע איזה מנגנון אתי תביא ועדת העורכים, ככל שתביא אמצעי כזה, ואנחנו נשהה את זה לארבעת החודשים הקרובים. תודה רבה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אני מודה לך, גברתי. יעלה ויבוא וישיב על שתי הצעות החוק שר המשפטים יעקב נאמן. יש לנו שני מתנגדים. המתנגד הראשון הוא חבר הכנסת אורי אורבך, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. לאחר מכן – הצבעה.
איתן כבל (העבודה):
אבל אם זה חופש הצבעה למה השר עולה?
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
יעלה השר ויגיב ויאמר – א. הוא יכול לנמק; ב. הוא גם יכול לבוא ולומר, חבר הכנסת כבל, שלממשלה אין עמדה. גם זאת תשובה, אבל זכותו לומר את זה. כן, אדוני השר. בבקשה.
שר המשפטים יעקב נאמן:
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, בהצעות החוק שלפניכם מוצע לקבוע, כי איש תקשורת, כהגדרתו בהצעות אלה, יחויב בתקופת צינון כתנאי להתמודדות בבחירות לכנסת. על-פי הצעת חוק פ/2107, של חברת הכנסת רונית תירוש וחברי כנסת נוספים, מוצע לקבוע כי איש תקשורת לא יהיה מועמד לכנסת זולת אם חדל להיות איש תקשורת שישה חודשים לפני יום הבחירות לכנסת, ואילו על-פי הצעת חוק פ/2139, של חבר הכנסת כרמל שאמה, מוצע כי איש תקשורת לא יהיה מועמד לכנסת זולת אם חדל להיות איש תקשורת 365 יום לפני יום הבחירות, או אם קבע יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית, בהתחשב באופי עבודתו העיתונאית, שאין הצדקה למניעת מועמדותו. הגדרת איש תקשורת בשתי הצעות החוק היא זהה.
ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה שלא לקבוע עמדת ממשלה בעניינן של הצעות אלה. הואיל וההצעות עניינן בתיקון חוק-יסוד: הכנסת, מן הראוי שחברי הכנסת יחליטו בנושא לפי שיקול דעתם, ללא קביעת עמדת הממשלה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אני מודה לך, אדוני השר. יעלה ויבוא חבר הכנסת אורי אורבך. בבקשה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
יש פה התנגדות – – – היות שהממשלה אומרת שהיא מסכימה, יכול חבר כנסת – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
על-פי התקנון, ברגע שהממשלה לא מביעה עמדה יש אפשרות לחברי הכנסת גם להתנגד. האמן לי, חבר הכנסת רותם, שבדקתי את התקנון עוד קודם.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
רק שאלתי. צריך תמיד לבדוק.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
זכותך המלאה לבדוק.
אורי אורבך (הבית היהודי):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הכנסת זקוקה לכל מיני אנשים. הכנסת זקוקה לאנשים שבאים מכל מיני מקצועות, מקומות. אם לא יבואו עיתונאים, רבותי חברי הכנסת המציעים, אנחנו נישאר רק עם אנשים כמוכם.
קריאה:
מה אמרת?
שלמה מולה (קדימה):
היי, היי, היי, אורי, הגזמת. הלכת רחוק מדי, יותר מדי רחוק.
אורי אורבך (הבית היהודי):
אנסה לקרב, עד שזה יפגע בדיוק לדעות שלך. יש הערת הסתייגות – חוץ מהחבורה שעומדת כאן. וגם פה. בואו נגיד ככה: כל מי שנעלב – לא התכוונתי אליו.
רונית תירוש (קדימה):
אחלק טישיו תיכף.
אורי אורבך (הבית היהודי):
היום תסננו עיתונאים – – –
דליה איציק (קדימה):
– – –
אורי אורבך (הבית היהודי):
היום אנחנו מסננים עיתונאים, מחר או נכון יותר אולי אתמול, היינו צריכים לסנן עורכי-דין ושמאי מקרקעין – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אדוני צודק. עורכי-דין זה הדבר הראשון – – –
אורי אורבך (הבית היהודי):
עורכי-דין, הייתי מסנן אותם לא בגלל צינון אלא בגלל סינון, בגלל שהכנסת צריכה רף מסוים.
יש המון ניגודי אינטרסים בחברה הישראלית, הרבה יותר כבדים וקשים מאשר של עיתונאי שמגיש תוכנית חדשות. אתם, חברי הכנסת, בגלל שלא הייתם רובכם עיתונאים, מאמינים כמו אנשים אדוקים בכוח של העיתונות, כמו נרקומנים של עיתונות, כאילו אם יאיר לפיד אומר בליל שבת, מגיש את החדשות וכולם יודעים או חוששים שהוא הולך לפוליטיקה, כולם בגלל זה ירוצו להצביע לו? אני מבין שחוששים; אם אתם חברים בקדימה, אתם חוששים.
שלמה מולה (קדימה):
ממה אנחנו חוששים?
אורי אורבך (הבית היהודי):
כי לכם יש המון סיבות לחשוש. קודם כול, בגלל שאתם קדימה אתם צריכים לחשוש.
קריאות:
אה – – –
אורי אורבך (הבית היהודי):
מפלגה כמו קדימה צריכה לחשוש. אני אסביר לך, חבר הכנסת מולה: מפלגה כמו קדימה צריכה לחשוש משום שזאת לא באמת מפלגה, זה חלקי חילוף. זאת מפלגה שהיא חלקי חילוף להרבה מפלגות אחרות בעתיד. חלק ילכו לליכוד, חלק ילכו לעבודה, חלק לישראל ביתנו. אתם תשלימו. אולי אפילו אלינו אחד או שניים יגיעו, עד כדי כך.
שלמה מולה (קדימה):
כמה מנדטים הבאתם?
אורי אורבך (הבית היהודי):
לכן, כשבא מישהו חדש, אני לא אגיד שמות, אבל נגיד מישהו כמו יאיר לפיד, שמגיע להתמודד לכנסת, אולי, הוא עוד לא החליט, בגלל – – –
יצחק וקנין (ש"ס):
אורי, לש"ס אין. היה להם אחד – – –
אורי אורבך (הבית היהודי):
נכון שהוא הלך מכם אליהם, נדמה לי.
בגלל שמדובר במקרה הזה ביאיר לפיד, שגם לו אין ממש דעות – הרי למה בקדימה חוששים?
רונית תירוש (קדימה):
לא חוששים.
אורי אורבך (הבית היהודי):
משום שהמועמד המאיים על שלמותה של קדימה עשוי מהחומרים של קדימה. ככה הוא באמצע, הוא בסדר; שיהיה טוב, שיהיה שלום עולמי, שהכלכלה תהיה בסדר, שלא תהיה אפליה, נגד גזענות. שיהיה טוב. אתם יודעים, עכשיו, כשאני חושב על זה, אולי גם אני אצטרף.
רונית תירוש (קדימה):
לקדימה?
אורי אורבך (הבית היהודי):
ליאיר לפיד, לקדימה, זה אותו דבר. ובגלל שזה אותו דבר, בגלל שהדעה השלטת היום של המפלגה הגדולה ביותר בישראל, 28 זה יותר מ-27 כזכור לכם, משפט שאמרו רבותינו, וחזרו ושנו ושילשו, אז אם יהיו עכשיו 29 או נהיה מפלגה של 15 של אין דעה, מן הסתם היא תיקח את ה-15 האלה מהמפלגה הגדולה של ה"אין דעה". ולכן, יש מקום לחששות שלכם, הם מוצדקים.
רונית תירוש (קדימה):
אם זה יהיה מהכנסת הבאה, אתה תצביע בעד?
אורי אורבך (הבית היהודי):
אני אעשה את זה מסיבות ענייניות – – –
קריאות:
אה – – –
אורי אורבך (הבית היהודי):
אבל אם את מבטיחה לי להגיש את הצעת החוק הזאת בכנסת הבאה, ואם את מבטיחה שאת תהיי בכנסת הבאה, ואם את מבטיחה שאני אהיה בכנסת הבאה, אז אני אשקול להצביע בעד.
קריאה:
אולי תצטרף לקדימה גם – – –
אורי אורבך (הבית היהודי):
אני מבטיח לכם שלקדימה אני לא אצטרף בכנסת הבאה. יש לי בכל זאת את המינימום שאני יכול להרשות לעצמי, יש לי שם טוב.
אורית זוארץ (קדימה):
לקדימה הבנו, אבל למה לליכוד לא?
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חברי הכנסת, תאפשרו לו לסיים את דבריו.
אורי אורבך (הבית היהודי):
אני גם טוען שההצעה הזאת לא מעשית, משום שבדרך כלל, לפחות בפעמים האחרונות, הבחירות הוכרזו ארבעה, חמישה חודשים לפני מועדן, לפני קיומן. אני, למשל, אם היו מצננים שנה מראש, לא יכולתי, כי לא ידעתי שיהיו בחירות. ארבעה, חמישה חודשים לפני הבחירות ביקשו, הציעו, שקלתי איזה שעתיים, הודעתי לממונים עלי שיש כזאת הצעה, אמרו לי מה לעשות ומה לא לעשות, ואז עזבתי. אני יותר לא עיתונאי, ואני פוליטיקאי. כשעיתונאי כמו יאיר לפיד – – –
השר זאב בנימין בגין:
ועכשיו אנחנו צריכים להיות כאן עם אנשים כמוך.
אורי אורבך (הבית היהודי):
בסדר, לא לחינם הלך זה שהלך אצל מי שהלך אלא שהוא בן מינו.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת אורבך, נא לסיים.
שלמה מולה (קדימה):
הבית היהודי הלכה וקיבלה הרבה מנדטים – – –
אורי אורבך (הבית היהודי):
עיתונות היא מקצוע חופשי מטיבו – – –
השר לשירותי דת יעקב מרגי:
אורי, דיברו על עיתונאים ולא על בדרנים.
אורי אורבך (הבית היהודי):
בדיחות פוליטיות הן דבר מוצלח, אבל לא כשהם בשלטון.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
משפט אחרון לסיום, בבקשה.
אורי אורבך (הבית היהודי):
כשאדם כמו יאיר לפיד אומר את הדעות שלו, זאת בעיה. כשהוא רוצה לרוץ לפוליטיקה, זאת אכן בעיה, אבל זאת בעיה שלו. זאת לא בעיה שלנו. זאת בעיה של ערוץ-2, כי כשאתם יושבים – אני לא אומר כשאני יושב, כי זה ביום שישי בערב – אבל כשאתם יושבים מול הטלוויזיה ביום שישי, חוץ מזה שאולי תיצלו בגיהינום, אבל אני לא מבטיח; אני לא אחראי על הדברים האלה...
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
משפט אחרון לסיום.
אורי אורבך (הבית היהודי):
כשעיתונאי רוצה לרוץ לפוליטיקה מטעם מפלגה, זאת בעיה אתית. זאת בעיה של ערוץ-2, ובוועדת העורכים בערוץ-2 צריכים לטפל בזה. זאת בהחלט בעיה, כי אין אמון לאנשים לא בו ולא בערוץ-2. זה לא מאבד את האמון של הציבור בכנסת. ולכן, לא לנו להתערב, כי לנו יש עניין שיבואו אנשים משלל המקצועות החופשיים במדינת ישראל, ושהמקצועות האלה יהיו אכן חופשיים. מה שאתם מציעים פה זאת הצעה שהיא גם לא מעשית וגם לא נכונה, וגם אם היא תעבור בקריאה טרומית – – –
כרמל שאמה (הליכוד):
מה אתה מוטרד? – – –
אורי אורבך (הבית היהודי):
אני מוטרד כי אני מתנגד גם להצעות שלא עוברות.
כרמל שאמה (הליכוד):
אז חבל לבזבז אנרגיה.
אורי אורבך (הבית היהודי):
אני אתייעץ אתך על מה לבזבז את האנרגיה שלי. תודה רבה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה רבה. חבר הכנסת אורבך, אני מודה לך.
דליה איציק (קדימה):
אפשר?
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
כן.
דליה איציק (קדימה):
חבר הכנסת אורבך, הקשבתי לך בשקיקה – – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
סליחה, אבל לא קראת לי אחרי אורבך?
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
קראתי לך אחרי אורבך והיא ביקשה לשאול שאלה קצרה – – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
יש סדר? למה לא הודעת לי? – – –
דליה איציק (קדימה):
חבר הכנסת טיבי, אני מתנצלת, זה אני הטעיתי.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
לא, הבעיה לא אתך אלא עם היושבת-ראש.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
היא ביקשה לשאול שאלה מהמקום והיא עלתה לדוכן. שאלה קצרה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אתה צודק.
דליה איציק (קדימה):
חבר הכנסת אורבך, התקנאתי בך קנאה גדולה. א. ביכולת הוורבלית שלך; ב. ראיתי שמאז שהגעת אל הכנסת התרומה פה, ממש, זאת כנסת הרבה יותר משובחה; ג. זה קצת, אתה יודע, צעיר פה. יש איזה פז"ם לכמה אנשים. צניעות לא היתה מזיקה לך – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
לא, חברת הכנסת דליה איציק, בבקשה.
השר מיכאל איתן:
מה זה, לפי איזה תקנון זה? מה את מסתכלת? את היושבת-ראש עכשיו.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חברת הכנסת דליה איציק.
דליה איציק (קדימה):
אבל אני רוצה להגיד לך: לא שאנחנו חוששים מאיש כמוך, ואנחנו לא חוששים מיאיר לפיד – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חברת הכנסת דליה איציק.
דליה איציק (קדימה):
אני כבר יורדת. בני בגין איננו עיתונאי, וטוב שהוא בא לכנסת, וטוב שיאיר לפיד יבוא לכנסת, וטוב שאתה בכנסת, וכל מה שעשית פה לא הוגן.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אני מודה לך.
השר מיכאל איתן:
בושה וחרפה. מה זה, זה עסק פרטי שלך ושלה? היה דבר כזה פעם? ככה מנהלים ישיבה? באיזו זכות היא נתנה לה את המיקרופון?
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
השר מיקי איתן.
קריאות:
להפסיק את הישיבה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת והשר מיקי איתן – – –
השר מיכאל איתן:
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת טיבי, בבקשה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
גברתי היושבת-ראש, ההתנגדות שלי להצעת החוק היא התנגדות עקרונית. אני רוצה שהשר בגין יקשיב לי – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
כבוד השר בגין.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני נמצא בכנסת מאז 1999. כל כנסת ירדה איכות חברי הכנסת באופן בולט – – –
מירי רגב (הליכוד):
מזל שאתה נשארת.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אוי, חברת הכנסת מירי רגב, את חריגה, את העלית את רמת האינטליגנציה בכנסת, ואת ידיעת השפות. אין כמוך.
מירי רגב (הליכוד):
לא, אני אומרת, מזל שאתה נשארת.
כרמל שאמה (הליכוד):
מה ההתנשאות הזאת?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני מודיע שעל חלק מחברי הכנסת אני חייב להתנשא. יש חלק שאני בז להם. יש חלק מחברי הכנסת שלא מוסיפים כבוד לפרלמנט בכל מקום בעולם.
כרמל שאמה (הליכוד):
וזה הטיעון שלך?
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת שאמה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אל תפסיק אותי. לכנסת הזאת התקבלו ונכנסו ארבעה עיתונאים. כולם, מימין ומשמאל, מוסיפים כבוד ומעלים את הרמה של הכנסת הזאת.
כרמל שאמה (הליכוד):
אל תהיה גורף כל כך.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
ארבעתם. ואחד מהם הוא אורבך, שאני מתנגד לו קטגורית. בכל דבר.
דליה איציק (קדימה):
מה הקשר? אין לזה קשר.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
הורוביץ, יחימוביץ, דני בן-סימון. מה אתם רוצים, חברי כנסת כמו הספסלים האחוריים, פה ושם, בלי להזכיר שמות? עד כדי כך לדחוף את הכנסת לרמה הנמוכה?
כרמל שאמה (הליכוד):
אתם רוצים חברי כנסת כמו חנין זועבי.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת שאמה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
ממה אתם מפחדים? אתם מ-פ-ח-ד-י-ם. אבל ממה אתם מפחדים?
רונית תירוש (קדימה):
אתה פופוליסט.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
את הפופוליסטית, עם הצעה כזאת – – –
רונית תירוש (קדימה):
מי מתנגד לעיתונאים?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אגב, אני לא מסכים לשום אחוז מהמאמרים שלו, לא מסכים לו. הצעת חוק פרסונלית. אני הייתי קורבן במשך הקדנציות לשתיים-שלוש הצעות פרסונליות. אי-אפשר לגייס את הכנסת להצעת חוק לגופו של אדם ולהשאיר את הכנסת עם חברי כנסת אפורים, לא תורמים, לא לדיוני הוועדות, לא לדיוני המליאה, לא לדיבורים בתקשורת; כשעולים לדוכן, הדיבור שלכם בעברית מביך אותי. מביך אותי.
נחמן שי (קדימה):
אולי תדבר על בנק ישראל.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
עד כמה אפשר לדחוק את הכנסת, ובסוף אומרים – יש פידבק שלילי. יש פידבק שלילי.
נחמן שי (קדימה):
אולי תדבר על בנק ישראל.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
ולכן אני מציע, תיזהרו בהצעות חוק פרסונליות. על כל אחד מאתנו אפשר להציע הצעת חוק פרסונלית.
רונית תירוש (קדימה):
אתה שופך את התינוק עם המים.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חברת הכנסת תירוש.
אברהם דיכטר (קדימה):
חבר הכנסת טיבי, לא שמענו ממך אף הערה בפתוס כזה כשפה בכנסת אתה הצבעת בעד שלוש שנים – שלוש שנים – תקופת צינון ליוצאי מערכת הביטחון.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
די, מספיק להפריע לו.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני מודה לך. בוודאי. יש הבדל בין מנכ"לים לבין רמטכ"לים ובין גוף ממלכתי בשירות המדינה לבין גופים פרטיים. אז למה שלא תציעו הצעה – – –
מירי רגב (הליכוד):
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חברת הכנסת מירי רגב.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני על הערה עניינית אענה באופן ענייני. יש הבדל בין אנשים שעובדים בתפקיד ממלכתי בשירות המדינה לבין אנשים שבאים מהשוק הפרטי. למה שלא תציעו צינון למרצים שמופיעים בפני אלפי תלמידים בכל שנה? מרצים, פרופסורים בחברה, בסוציולוגיה, בפסיכולוגיה. אין פרופסורים פה.
נחמן שי (קדימה):
למה אתה מחלק ציונים לחברי הכנסת?
השר מיכאל איתן:
הם לא הציעו על עורכים, לא על מו"לים. זה לא חל על עורכים ולא על המו"לים, זה לא חל.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
השר מיקי איתן.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
לכן היא הצעה – הרי גם מימין וגם משמאל, תמיד אמרו בכנסת, אסור שיהיה חוק פרסונלי לאיש זה או אחר.
נחמן שי (קדימה):
זה לא חוק פרסונלי.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אסור שיהיה חוק בעל עניין פרסונלי, שיתמקד באישיות אחת.
רונית תירוש (קדימה):
אתה לא הקשבת, אם זה יהיה בקדנציה הבאה אתה תצביע בעד?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אגב, זה אלמנט חדש שאת לא התחייבת לו מעל הדוכן – –
רונית תירוש (קדימה):
אני שואלת.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – אבל אני אומר עקרונית, אדם שבא מהשוק הפרטי, אין לחסום אותו.
עכשיו, מה עוד, צריך לומר את הדברים – אם מדברים לגופו של אדם, לפי הסקרים הציבור רוצה אותו. זה הציבור, אז שהציבור ישפוט. הציבור ישפוט את ההתנהגות האתית גם שלו וגם של המדיום שבו הוא עוסק. אם הציבור חושב שצריך צינון, שלא יצביע עבורו אם הוא לא עבר תקופת צינון. יש לתת לציבור אפשרות לבחור את מה שהוא חושב שהוא טוב, את מה שהציבור חושב – זה אחד האלמנטים של דמוקרטיה – וזכות לבחור ממגוון רחב של מועמדים. ממה אתם חוששים? מה יקרה אם הוא ייבחר לכנסת?
רונית תירוש (קדימה):
צינון חצי שנה ישכיח אותו?
נסים זאב (ש"ס):
אנחנו לא רוצים פה את השמאל.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת נסים זאב.
נסים זאב (ש"ס):
לא רוצים את לפיד חזרה כאן בכנסת.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת נסים זאב.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
שמאל אמרת?
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
לא, אתה לא עונה לו.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
נגיד שמישהו מופיע בתוכנית הערב הזאת בשבת בערוץ-10 – שגדעון לוי רוצה להתמודד, הוא מופיע שם, אז גם אותו צריך לחסום. או שמישהו מופיע ב"מהיום למחר" – – –
נחמן שי (קדימה):
מה עם בנק ישראל?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
חבר הכנסת נחמן שי, אני החזקתי ממך חבר כנסת רציני. גם ההערה הזאת, שנשמעה שש פעמים ואני לא הגבתי עליה, היא חשובה, כי אתה צריך לכעוס. אתה חבר במפלגת שלטון לשעבר, שלטון לעתיד, אתה צריך לדאוג שערבים יתקבלו בבנק ישראל; אל תלעג ואל תתייחס בבוז להצעות ענייניות. תתביישו לכם. אתה יודע למה אתם מפחדים באגף הזה. כי הוא מרסק אתכם.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת כרמל שאמה וחברת הכנסת רונית תירוש, יש לכם אפשרות לעלות, אם מישהו מכם מעוניין.
רונית תירוש (קדימה):
לא צריך, אני לא רוצה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
לעבור להצבעה?
רונית תירוש (קדימה):
כן.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 14
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 32
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 11
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – תקופת צינון לאנשי תקשורת)
לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
ובכן, חברי חברי הכנסת, בעד – 32, נגד – 11, לא היו נמנעים. לפיכך אני קובעת – יש עוד הצבעה אחת – הצבענו על הצעתו של חבר הכנסת כרמל שאמה, והצעתו עוברת לדיון בוועדת החוקה, חוקה ומשפט.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
ועדת האתיקה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
ועדת הכנסת תכריע בעניין.
אנחנו עוברים להצבעה נוספת, על הצעת החוק של חברת הכנסת רונית תירוש. בבקשה.
הצבעה מס' 15
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 30
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 12
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – תקופת צינון לאנשי תקשורת)
לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
בעד הצביעו 30, נגד – 12, לא היו נמנעים. אני קובעת שהצעתה של חברת הכנסת רונית תירוש עוברת להמשך הכנתה בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת.
השר עוזי לנדאו ביקש לפרוטוקול להוסיף את הצבעתו – כתומך?
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
בעד רונית תירוש.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
כתומך בשתי הצעות החוק.