קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 17) (סימון ייעוד תרופה על אריזה של תכשיר בלא מרשם), התש"ע–2010
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/330).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר ראובן ריבלין:
הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 17) (סימון ייעוד תרופה על אריזה של תכשיר בלא מרשם), התש"ע–2010, של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס וקבוצת חברי הכנסת – קריאה ראשונה. אני מזמין את אורלי לוי לעלות ולומר דבר דבור על אופניו ובצורה שגם חבר הכנסת נחמן שי יוכל להבין, כי אנחנו מבינים אותך תמיד. אין את מוגבלת בזמן.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בהצעת החוק הזאת לתיקון פקודת הרוקחים מוצע בעצם שעל אריזת תרופה המסופקת בלא מרשם, גם אם היא נמכרת על-ידי רוקח, יסומנו גם מטרת השימוש, המרכיב הפעיל, תווית הזהירות וגם המלים שמפנות אותנו להתוויה בתוך האריזה, שהרבה פעמים הולכת לאיבוד. כל מי שיש לו ארון תרופות בבית יודע שמרבית התרופות, כאשר הסימון לא מופיע על הכלי עצמו, על האריזה עצמה, אלא כל הפרטים, אפילו השם בשפות השונות, מופיעים רק על דף ההתוויות שנמצא, ובדרך כלל גם הולך לאיבוד – זה גורם לעתים לטעות בזיהוי. יש אפילו אשפוזים לא מעטים בגלל נטילת תרופה שלא על-פי ההוראה. הצעת החוק נועדה להקל את זיהוי מטרת השימוש של התרופות ולהגן על בריאות הציבור מפני שימוש לא נכון בהן בשל היעדר מידע.
בקריאה הטרומית נתתי קצת יותר פרטים וכדומה. אני מבקשת את תמיכת חברי הכנסת. אני מקווה שזה יגיע כמה שיותר מהר לקריאה שנייה ושלישית, ונעשה סדר בארון התרופות של כולנו.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. עד כה נרשם להצעת חוק זאת רק חבר הכנסת נסים זאב. נרשמו עוד כמה חברי כנסת, אבל הם לא נמצאים באולם. אני מזמין את חבר הכנסת נסים זאב.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני בהחלט תומך בהצעת החוק בעניין של סימון ייעוד תרופה על אריזה. אנחנו רגילים שבאים לבית-המרקחת וקונים כל מיני תרופות בלא מרשם. ההוראות לפעמים לא ברורות. לפעמים האדם חושב שאצלו הכול ברור, וישנן תרופות שבעצם יכולות לפגוע באדם עצמו אם הוא עושה בהן שימוש לא נכון. ישנן משחות שצריך לדעת אם הן לשימוש פנימי או חיצוני. אני יודע שהיו הרבה מקרים שאנשים ניזוקו. אני עצמי, היה לי מקרה שקיבלתי שתי משחות שונות. משחה אחת היתה לנושא מסוים, והתבלבלתי בין המשחות רק כי אולי לא כל כך הייתי זהיר בקריאת המרשם עצמו. לפעמים גם המרשם עוזר, כי את סומכת שמה שאמר לך הרופא זה בדיוק – הוא התכוון לזה ואת התכוונת למה שהוא אומר. לכן, אם אדם לא יקרא בעצמו את התווית, והייתי אומר: הזהירות שהאדם צריך לנקוט – באמת, חלילה וחס הוא יכול להיפגע.
לכן, אני מברך את הגברת הנכבדה אבקסיס שהביאה את הצעת החוק עם החברים האחרים.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך על הנושא שמסעיר את המדינה כבר שבוע ימים – אני שומע פה את חברי הכנסת שבכל הזדמנות מעלים את הנושא על נס, הנושא של עמנואל, כי עמנו אל. כל אחד מרים את הדגל ונותן לנו מוסר איך ש"ס צריכה לפעול בנושא עמנואל. אני רוצה לומר לחברים: ההתלהמות הזאת של נושא של ספרדים ואשכנזים וכל הנושא של קיפוח – זוכר את זה חבר הכנסת, ידידי היושב-ראש רובי ריבלין, לפני 28 שנה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הפנתרים. בעירייה.
נסים זאב (ש"ס):
כן, בעירייה. אני לא הייתי קשור ל"פנתרים השחורים". אני הייתי מהשחורים בלי הפנתרים.
היו"ר ראובן ריבלין:
הם עלו על הדשא – הלא נחמדים שעלו על הדשא.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
תרופות נגד בחילה מוכרים בלי מרשם.
נסים זאב (ש"ס):
כן, זה גם חלק מהמרשם, שצריך להיות עם תווית זהירות. כשאדם פותח את פיו ומדבר ונותן מוסר, אז שידע למי הוא נותן את המוסר.
אני רוצה לומר לכם שאני הייתי האיש שייסד, בסייעתא דשמיא, על-ידי גדולי התורה, את תנועת ש"ס. זאת ההיסטוריה האמיתית שהחלה בירושלים. כשאנחנו התחלנו את הקמת התנועה, לא באנו ואמרנו – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא היה הנבחר הראשון של ש"ס בארץ, כי הוא נבחר לעיריית ירושלים כנציג ש"ס לפני שנבחרה סיעת ש"ס לכנסת.
נסים זאב (ש"ס):
ש"ס – המלה ש"ס, שי"ן-סמ"ך, זה דבר שישבנו עליו. בהיסטוריה היא היתה ש"ת, שת לי אלוקים זרע אחר. היה "שומרי תורה", ובאו התחיה בזמנו, ואמרו: מה פתאום? ש"ס לא תשתמש באות תי"ו כי האות תי"ו שייכת לנו. אז איימו בבג"ץ, ולכן – – –
היו"ר ראובן ריבלין :
אז אורי זוהר עשה שי"ן וסמ"ך.
נסים זאב (ש"ס):
נכון. ואז ישבנו על המדוכה וחשבנו מה עדיף. עדיף ש"ס, שזה באמת רץ יותר ומבחינה לשונית זה גם יותר מכניס את המודעות בקרב הציבור, הקשר של הציבור עם העניין הרוחני והתורני, ויותר נכון לקרוא ש"ס, וקראנו ש"ס.
אדוני היושב-ראש, צריך לזכור שלפני 28 שנים התנועה הזאת קמה בגאון ובעוז, ובמשך כל השנים האלה אנחנו פועלים כדי לתקן דברים, ומתקנים דברים. אנחנו לא יכולים מדי פעם לחזור ולומר על הנושא שהיה לפני 28 שנים שהוא לא קיים. הוא קיים. אבל מה אנחנו עושים בפועל? בפועל אנחנו מקימים את המוסדות, אנחנו נותנים תשובות ומענים לכל אותן בעיות, נותנים את הפתרונות הנכונים. זה מתפקידה של מפלגה.
לכן, אני חושב שזה שקיים בסלונים ריח של גזענות – זה בוודאי קיים. אתם אפילו לא יודעים באיזה מידה זה קיים. למשל, ב"בית יעקב" – – –
חיים אורון (מרצ):
תדגים לנו את מידת הריח.
נסים זאב (ש"ס):
אני אומר לך. בסלונים, ב"בית יעקב", יש כיתה של סלונים ויש של סלאנים. מי שמכיר, יש שני אדמו"רים שהם תלמידי חכמים גדולים, אחד בירושלים ואחד בבני-ברק. התלמידות של ירושלים לא יושבות עם התלמידות של בני-ברק. אז על אחת כמה, שלא יהיה לכם – זה קיים ב"בית יעקב" החסידי בירושלים. אתה לא מאמין? אז תשמע מה אני אומר.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
זאת מחלוקת אחרת.
נסים זאב (ש"ס):
זאת מחלוקת אחרת, אבל זה נובע מאותם יסודות, מאותם מניעים. לכן, אתם מצפים שהם ישבו – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת נסים זאב, אני יכול רק לומר לכם מתולדות ארץ-ישראל שכאשר סלונימים הגיעו לירושלים, וחלקם עברו לחברון כי המתנגדים לא כל כך רצו חסידים בירושלים, אבל סלונים גם באו – היה מצב שבו הסמ"ך-טי"תים, שהם היו נכבדי ירושלים, לא היו מוכנים להכיר באשכנזי כאדם שמקובל עליהם שיצטרף למשפחה. זאת אומרת, אז אפילו היו אומרים: השכנוזים ביך-ביך – האשכנזי הוא לא נקי. זאת אומרת, הוא קצת – היו תקופות קשות בארצנו, כאשר ספרדים לא הכניסו במהרה אנשים שהם אשכנזים, שהיו דבר שלא נראה בעיניהם כיהודים, כדבר שדומה ליהודים. כך אנחנו מתגלגלים בעדותינו במשך תקופות ושנים בהתייחסות כזאת או אחרת של עדה. ברוך השם, היום, רובם של אזרחי ישראל, הנכדים, אלה שכבר יש להם נכדים, הנכדים שלהם הם אשכנזים, ופרסים, וצפון-אפריקאים ועירקים, כולם יחד מעורבים בכולנו. מי שהוא לא כזה, אז בן-הדוד שלו כזה, הבן של האח של אמא שלו או הבן של האח של האח שלו וכך הלאה וכך הלאה.
אבל בתולדות היישוב, דע לך, היתה תקופה, בין זיכרון-משה לזיכרון-יוסף, ששם היו גרים אשכנזים וספרדים, היה מצב לא פשוט. אחינו הספרדים, שקראו לעצמם ס"טים, היו כאלה שלא מיהרו להכניס לסביבתם אנשים אשר יערבבו את דמם בדם אשכנזי, למשל. הדברים האלה חלפו, עברו, היו ולא נודע יותר כי בא, אבל היו תקופות קשות. אני מקווה גם שדברים אלה לא יחזרו.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר שמתפקידה של תנועת ש"ס היום לא לחנך ציבור שאולי יש לו דרך שונה וחשיבה אחרת. אני לא יכול להגיד לסלונים מה לעשות, אני יכול לומר לעצמי מה אני צריך לעשות, ואת זה ש"ס אומרת לעצמה: מה אני עושה בפועל. כאשר בעמנואל, לפני שנה וחצי נבחר יושב-ראש מועצה עזרא גרשי, ואמר שישנה בעיה של ספרדים ואשכנזים, ש"ס, על המקום, באותה שנה, הקימה את בית-הספר הספרדי. זו התשובה. אנחנו לא יכולים לחנך ציבור אחר שלא חושב כמוני, מה לעשות.
היו"ר ראובן ריבלין:
אם כל אחד ואחד מאזרחי ישראל, על כל עדותיהם, כל אחד ידאג שהוא יעשה את הדבר הנכון, הכול יבוא על מקומו בשלום.
נסים זאב (ש"ס):
תודה, אדוני, שאתה מסכים אתי.
היו"ר ראובן ריבלין:
במאה אחוז. אף אחד שלא יסתכל על האחר מה הוא עושה, שידאג שהוא יעשה בסדר, הכול יהיה בסדר, בכל התחומים. רבותי חברי הכנסת – – –
חיים אורון (מרצ):
על-פי הערכתך, כל אחד יקים לו בית-ספר.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, חס וחלילה, נהפוך הוא.
חיים אורון (מרצ):
זה מה שהוא אומר.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא, מי שרוצה להקים בית-ספר – תראה, חבר הכנסת אורון, פעם הייתי חבר מועצת העיר בירושלים, סגן ראש העיר היה נסים זאב. אני תמיד הייתי שם באופוזיציה אבל עם דאגה לירושלים, כך חשב גם ראש העיר. אני מוכרח לומר לך, שפעם הקימו בירושלים בית-ספר ברוח תנועת העבודה; אז מה, אם אני לא האמנתי באוסלו, לא יכולתי ללכת לבית-הספר של תנועת העבודה? היו קשיים בכל מיני – – –
איתן כבל (העבודה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא, היה ברוח תנועת העבודה, שמע ממני, התחיל ברוח תנועת העובדים; אני לא טועה, יש גם זרם העובדים. כל מי שרוצה להקים בית-ספר משלו, שיקים, רק שלא יפנה למדינה, זה הכול. כל מי שרוצה, אין אונס. אבל מי שרוצה להקים בית-ספר מיוחד שאליו לא ילכו כולם – הסיוע של המדינה יהיה רק לגבי מי שנותן לכולם; זה בסדר גמור. זה הכול, גם לזה נגיע, אבל לא יהיה, לא זה ולא זה, לא יהיו יוצאים מן הכלל כי רוח תנועת ז'בוטינסקי היא טובה יותר ולכן צריך לתת לה, לא. יהיה דבר שילך לרוחב הלוח, אין חוכמות.
איתן כבל (העבודה):
לא נרחיב. הטענה, אדוני היושב-ראש, שהש"סניקים באמת הקימו בתי-ספר, רק שהמנהיגים שלחו את הילדים שלהם לא לשם, אבל זה דיון אחר.
היו"ר ראובן ריבלין:
זה דיון אחר, זה כבר פוליטיקה. זה פוליטיקה.
איתן כבל (העבודה):
אמרתי, זה דיון אחר.
חיים אורון (מרצ):
איתן, זו גם פוליטיקה, שהם הקימו את בית-הספר מכספם, לבד, בלי המדינה.
היו"ר ראובן ריבלין:
במאה אחוז. חברת הכנסת אורלי לוי, את רוצה להשיב על כל נושאי ש"ס?
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
להגיד משפט.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
היא רוצה לדבר על החוק.
היו"ר ראובן ריבלין:
זו זכותה להשיב למתווכחים על החוק, והיה מתווכח, חבר הכנסת נסים זאב. היא יכולה להשיב לו על מה שהוא אמר, היא המשיבה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
היא רוצה לדבר על החוק.
היו"ר ראובן ריבלין:
היא יכולה לדבר על מה שהיא רוצה. יכול להיות שבסיעה לא נותנים לה לומר את מה שהיא רוצה, אצלי פה היא תאמר מה שהיא רוצה.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
לא, גם בסיעה אני אומרת את מה שאני רוצה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני אמרתי שלא נותנים לך בסיעה? אני אמרתי, יכול להיות.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
אני רוצה להגיד לך שמי שגדל אתי בבית יודע שגם כשלא נותנים לי לדבר, אני מתפרצת, לפעמים גם לדלת סגורה, ואומרת את מה שאני רוצה להגיד.
אם כבר גלשנו לנושא הזה, אני רוצה להזכיר לכולנו, שאנחנו 12 שבטים. לפעמים אנחנו מקיימים הלכות שאנחנו שוכחים אותן. ארבעת המינים, אתם זוכרים מה מסמלים ארבעת המינים, זה שיש לו ריח ואין לו טעם, זה שיש לו טעם ואין לו ריח, וזה שאין לו זה ואין לו זה, וזה שיש לו גם את זה וגם את זה – וקושרים את כולם ביחד בקשר כזה הדוק, שנזכור שאנחנו ערבים זה לזה, שנועדנו להיות ביחד, אם אנחנו רוצים בכך ואם לא. תנסו להפריד את ארבעת המינים, את הערבה, את ההדס, את האתרוג, תנסו באמת ותראו כמה זה קשה. אנחנו נועדנו, אם נרצה בכך ואם לא, ואולי כדאי שנתחיל להתרגל לרעיון.
אבל עכשיו בנוגע לחוק סימון תרופות, אני באמת חושבת שאנחנו צריכים – וזו העת – להגיע לעיקר ולהעביר אותו בקריאה הראשונה. תודה רבה.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה.
נעבור מייד להצבעה.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 17) (סימון ייעוד תרופה
על אריזה של תכשיר בלא מרשם), התש"ע–2010, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר אורי מקלב:
בעד – 11, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים תעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקראת קריאה שנייה וקריאה שלישית.