קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק בנק ישראל, התש"ע–2010
[מס' מ/485; "דברי הכנסת", חוב' י"ח, עמ' 7807; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחוק בנק ישראל, שהוא חוק שאנחנו דנים עליו בכנסת ומהרהרים בקידומו זה למעלה מעשר שנים, ואני מברך את יושב-ראש ועדת הכספים, אשר הצליח לגבש ולהביא את כל הנוגעים בדבר: ממשלת ישראל, בנק ישראל, הסתדרות העובדים בישראל, ההסתדרות החדשה, וגם את חברי הכנסת במגוון הדעות השונות, לכלל סיכום שמובא על-ידי הוועדה. יש גם הסתייגויות, ואנחנו נשמע את כולן. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכספים להציג את החוק. בבקשה, אדוני. מכבד אותנו בנוכחותו ביציע האורחים גם נגיד בנק ישראל, פרופסור סטנלי פישר. בבקשה.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אדוני היושב-ראש, אדוני שר האוצר, נגיד בנק ישראל, רבותי חברי הכנסת, רבים ביקשו ממני – קודם כול נגיד בנק ישראל ביקש ממני – לקדם את החוק הזה ולסיים אותו לפני מושב החורף של הכנסת.
היו"ר ראובן ריבלין:
לפני מושב הקיץ.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
עד סיום מושב החורף של הכנסת, לפני שהכנסת – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
כנס החורף. לכנסת יש מושבים, שזה כל שנה, וכל מושב מתחלק לשני כנסים: כנס חורף וכנס קיץ.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
הבקשה היתה לסיים את זה לפני שהכנסת יוצאת לפגרה. שר האוצר ביקש ממני לסיים את החוק הזה, וביקש ממני ראש הממשלה; ביקשו ממני רבים טובים. אני רוצה להקדים ולומר שבאמת, האתגר הכי רציני שהיה לי בעניין הזה היה ההופעה שלך בוועדה, אדוני יושב-ראש הכנסת. אתה הופעת בפני ועדת הכספים ודיברת על חוק ההסדרים – האם הכנסת יכולה לקבל הכרעה בדבר שהיה מאוד-מאוד שנוי במחלוקת בממשלה, האם הכנסת יכולה להכריע בלי שיהיה עליה האיום של חוק התקציב, שהכנסת מתפזרת. אתה אתגרת את הוועדה, וגם אותי, והחלטתי שאנחנו נגיע בהסכמה לחוק בנק ישראל, שבאמת נמצא פה כבר הרבה מאוד שנים, עבר הרבה שרי אוצר, עבר הרבה ממשלות, הרבה מושבים בכנסת והרבה כנסים בכנסת.
היו"ר ראובן ריבלין:
עבר ארבעה נגידים.
רוני בר-און (קדימה):
בכנסת הוא לא היה.
היו"ר ראובן ריבלין:
נכון, אתה צודק, לא הגיע לגיבוש להנחתו.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
חבר הכנסת רוני בר-און, הוא עבר הרבה כנסים של הכנסת, אבל הוא לא הגיע לכנסת.
אני שמח שבסופו של דבר הצלחנו גם להביא חוק שהוא חוק טוב וגם להביא חוק שהגיע בהסכמה מקיר לקיר – וכל חברי הוועדה תמכו.
אחד הנושאים השנויים במחלוקת – לפני שאני מציג את החוק, חשוב לדעת אותו; אחד הנושאים השנויים במחלוקת היה הנושא של שכר עובדי הבנק. למה זה היה אחד הנושאים השנויים במחלוקת? מכיוון שזה היה כמעט כמו לרבע מעגל; מצד אחד, הליבה, או לב לבו של החוק, זה עצמאות בנק ישראל, שזה הנושא המרכזי. מצד שני, טענתו של משרד האוצר, ובצדק, היא שיכולה להיות לעניין הזה השלכת רוחב מאוד קשה, על כל מבנה השכר במשק. והצלע השלישית, לא פחות קשה בטענותיה, היתה יושב-ראש ההסתדרות וועד העובדים. עם כל הכבוד, הם עמדו בפני מצב שחוק שהממשלה אישרה, שנכנס לוועדה, בעצם הפך להיות משהו מגלומני שפוגע באופן אמיתי בזכויות העובדים.
270 יום מתנהלים דיונים בכל מיני ועדות שהקימו לצורך מניעת המחלוקת, ומה שיצא – יצאה כמעט החוברת הזאת – פרק שלם על שכר עובדי הבנק – שזה הגיע לוועדה – ועדה לענייני שכר, וועדה כזאת וועדה אחרת, ושר האוצר מקבל את זה לכך וכך ימים, והוא מעביר לשם, והוא מעביר את זה לכאן – פשוט לא להאמין שזה מה שקרה.
עכשיו, למה זה קרה? הרי לא הכינו את זה אנשים טיפשים. זה קרה בגלל המחלוקת שדיברתי עליה. היתה מחלוקת, אז כל רגע – פעם אחת גברה ידו של האחד, אז הוסיפו עוד סעיפים, וכאשר השני ראה שגברה ידו של הראשון, הוסיפו עוד סעיפים בשביל השני, ואז הגיע השלישי, אז הוסיפו עוד סעיפים, ויצא כל העניין הזה, שעל זה התנהלה מחלוקת במשך זמן עצום, אני לא יודע כמה.
רוני בר-און (קדימה):
כמה?
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
שנים, אני חושב.
זה הגיע לוועדה לפני זמן לא רב, ומה שיצא מהספר הזה, או מהחוברת הזאת, של שכר עובדי הבנק – יצא סעיף אחד, שאתם תראו אותו בחוק שמונח לפניכם; סעיף אחד שמשאיר על מתכונתו את סעיף 29א, שבו המצב של שכר עובדי בנק ישראל נשאר אותו דבר כמו השכר של כולם, אבל יש עצמאות לבנק, בעצם העובדה שנגיד הבנק או שר האוצר יכולים לערער בפני אינסטנציה שרואה את המערכת כולה, אבל היא מעל העניין – שזה ראש הממשלה. אני לא רציתי את ראש הממשלה; אני רציתי שתהיה אינסטנציה אחרת, כי ראש הממשלה זה לא כל כך לעניין – מה אתה מכניס את ראש הממשלה לחוק.
רוני בר-און (קדימה):
בעניינים אחרים.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אין כמעט. לא ראינו בספר החוקים ראש ממשלה בעניין הזה. אבל כדי להביא למצב שבו המחלוקת, אם קיימת, בנושא שכר עובדי הבנק, תצטמצם באופן דרמטי, כמו אנשים נורמליים, כמו מערכת נורמלית – ואגב, עובדי בנק ישראל עושים עבודה מצוינת, אין ויכוח לגבי העניין הזה – בסופו של דבר לא היתה ברירה. נמצא פה חבר הכנסת חיים אורון, שתרם תרומה רבה לעניין הזה, ועוד רבים מחברי הוועדה, אמנון כהן ואחרים, שלא נמצאים כאן.
היו"ר ראובן ריבלין:
גם בנושא זה תרם תרומה רבה. האם אדוני מסכים לנוסח הזה – –
קריאה:
ברור.
היו"ר ראובן ריבלין:
– – שגם בנושא זה תרם תרומה רבה?
רוני בר-און (קדימה):
לפני חמש דקות, כשניסיתי לחלוק לו מחמאה, הוא אמר שזה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אבל אני – – –
רוני בר-און (קדימה):
מה שאסור עלי מותר לו.
היו"ר ראובן ריבלין:
תמיד יכולה להיות לך שאיפה – – – תוכל לדבר כמה שאתה רוצה.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אדוני היושב-ראש, מה שאמרת נכון, אבל אני באמת רוצה לציין לשבח את כל חברי הוועדה. הדיון היה ענייני.
היו"ר ראובן ריבלין:
אין ספק.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
ג'ומס תרם לעניין הזה תרומה רבה, אמנון כהן תרם, וגם ציון פיניאן; תרמו רבים – שלי יחימוביץ, ואני לא זוכר, אבל אנחנו באמת הגענו להסכמה מקיר לקיר. אמרתי לממונה על השכר באוצר, במין הומור אופייני לי, אבל אני חושב שזה אפילו רציני: בפעם הבאה שתהיה מחלוקת בממשלה כמה שנים ולא יצאו מהמחלוקת הזאת, שיביאו את זה לוועדת הכספים. אנחנו נפתור את הבעיה בשלוש ישיבות. למה צריך לריב? הם רבים שם על שכר, ההסתדרות והממונה על השכר, וכל פעם עם איזה גוף אחר. עכשיו זה היה בנק ישראל. למה צריך לריב? שלוש ישיבות.
היו"ר ראובן ריבלין:
כמה ישיבות שצריך כדי לקיים דיון ציבורי מלא.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
כן, ונפתור את זה.
היו"ר ראובן ריבלין:
יכול בפחות משלוש, ויכול ביותר מ-30.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
כן, אבל למה צריך להגיע לזה? לא צריך לריב. אפשר להגיע להסכמה. לכן, אני מאוד שמח על התוצאה שהגענו אליה, והתוצאה היא תוצאה מאוד טובה.
אדוני היושב-ראש, היה לי עוד עניין. העניין הוא, שאמר לי שר האוצר וגם אמר לי ראש הממשלה: נגיד בנק ישראל הוא נגיד טוב מאוד, מצוין. אנחנו צלחנו את המשבר הכלכלי כמובן גם בזכות שר האוצר שעומד בראש המערכת וגם בזכות רבים אחרים. היציבות – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
כל שרי האוצר שעמדו.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
כן, כל שרי האוצר, לא אמרתי?
נחמן שי (קדימה):
לא.
היו"ר ראובן ריבלין:
זה רק בהיסח הדעת, זה לא – – –
רוברט טיבייב (קדימה):
אמרת, לא שמענו.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אבל שר האוצר המכהן זה יובל שטייניץ. מה אני אעשה? לא אני הדחתי אותך.
קריאה:
– – – זמני?
רוני בר-און (קדימה):
– – – קצר.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
לא, אני דווקא שמח – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
כשאומרים "כל שרי האוצר", כאילו אומרים: גם ביבי, גם ביבי.
רוני בר-און (קדימה):
כל הזמן אמרתי את זה.
היו"ר ראובן ריבלין:
נכון.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
הנה, אני לא מבין, אתם עדיין שניכם בליכוד?
רוני בר-און (קדימה):
אתה יודע כמה זה לא קל לי, אבל אמרתי את זה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא. גם אריק – – – היה אומר.
רוני בר-און (קדימה):
זו תרבות אחרת.
היו"ר ראובן ריבלין:
למה לא קל? מנהיגך אריק שרון היה אומר: גם ביבי, גם ביבי.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
על כל פנים, יובל שטייניץ הוא שר האוצר, ואני מברך אותו על העניין הזה.
אנחנו מאוד רצינו. המשבר הכלכלי הקשה שמדינת ישראל עברה – –
רוני בר-און (קדימה):
– – –
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
– – שלא לדבר על כל המערכת, שר האוצר שעמד בראש העניין הזה – המערכת הבנקאית אצלנו נשארה יציבה. היא נשארה יציבה. חס וחלילה, מה היה קורה אם היינו דומים במידה מסוימת לאירופה או לארצות-הברית עם, חס וחלילה, קריסת בנק אחד? משמעות העניין – מפחיד אפילו לחשוב את זה. אני זוקף את זה לזכותו של נגיד בנק ישראל. מאוד חשוב שהוא יישאר כאן. אני בטוח, בעזרת השם, שהחוק יאושר כאן בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. סטנלי פישר יודיע שהוא ממשיך לכהונה נוספת. בטוח. אני לא יודע, אני מקווה.
נחמן שי (קדימה):
תמליץ.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אני כבר המלצתי לו. עוד כמה דברים הייתי צריך לעשות.
היו"ר ראובן ריבלין:
האם אדוני מבקש שחברי הכנסת יביאו את זה בשיקולם כאשר הם מצביעים בעד החוק או נגדו?
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
לא. החוק זה חוק. אני רק אומר שמאוד חשוב למדינת ישראל שהוא ימשיך, ואני מקווה שהוא ימשיך.
היו"ר ראובן ריבלין:
בלי שום קשר לחוק.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אם אני אצטרך לדבר עם בני הבית שלו, אני מוכן גם את זה לעשות.
אני מתכבד להביא לפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק בנק ישראל, התש"ע–2010. הצעת חוק זו למעשה מחליפה את חוק בנק ישראל שנחקק בשנת 1954, והיא מסדירה, בין השאר, את מבנה הבנק המרכזי בישראל, מטרותיו, תפקידיו ונושאי המשרה בו.
עיקרי ההסדרים בהצעת החוק: ההצעה כוללת קביעה מפורשת של מטרות הבנק על-פי מדרג חשיבות, ובראש עומדת המטרה של שמירה על יציבות המחירים. לבקשת הוועדה, ליתר דיוק חברת הכנסת שלי יחימוביץ, הוכנסה לסעיף – ואנחנו הסכמנו לזה מכיוון שאנחנו ועדה – אה, וחיים אורון, וגם אני.
רוני בר-און (קדימה):
הזיכרון שלך בוגד בך. גדול עליך היום.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
מה אני אעשה? גדול עלי התפקיד, נכון. קודמי העבירו את חוק בנק ישראל.
לבקשת הוועדה הוכנסה לסעיף המטרות מטרה נוספת, והיא לתמוך במדיניות הכלכלית של הממשלה, כולל צמצום פערים. כמו כן הוסיפה הוועדה כי הנגיד, בתפקידו כיועץ כלכלי לממשלה, ייעץ לממשלה גם בעניין צמצום פערים חברתיים וצמצום האי-שוויון בחלוקת ההכנסות בחברה.
על-פי ההצעה, תוקם בבנק ועדה מקצועית, שתפקידיה העיקריים הם לקבוע את המדיניות המוניטרית של הבנק ולהחליט על הפעולות שיש לנקוט כדי להשיג את מטרות הבנק. בכלל זה נקבע כי הוועדה המוניטרית תקבע את שיעור הריבית שיחול לצורכי המדיניות המוניטרית – סמכות שהיתה נתונה עד לעת הזאת בידי הנגיד בלבד. הוועדה תמנה שישה חברים, והם הנגיד, המשנה לנגיד, עובד בנק ישראל שמינה הנגיד ושלושה חברים מקרב הציבור, שהם בעלי ניסיון וידע בתחום המוניטרי, הפיננסי או המקרו-כלכלי. לבקשת חברי ועדת הכספים נוספה אפשרות למנות לוועדה גם מי שאינו בעל תואר אקדמי ראשון או שני בתחום הכלכלי, ובלבד שיש לו ניסיון מוכח של עשר שנים בתחום זה; אדוני היושב-ראש מבין למי אנחנו מתכוונים. החברים מקרב הציבור ייבחרו על-ידי ועדה לאיתור מועמדים – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
– – – העשר שנים – – –
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
לא. האמת היא שבדיונים אנחנו עשינו חשבון. היו כמה חברי ועדת כספים ושרי אוצר לשעבר – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לורינץ המנוח, מה זה, אחד הטובים ביותר.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
כן, ובייגה שוחט.
היו"ר ראובן ריבלין:
ובייגה, נכון. בייגה הוא – – –
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
ג'ומס, נכון? לבייגה אין תואר אקדמי.
חיים אורון (מרצ):
יש לו תואר מהנדס.
מאיר שטרית (קדימה):
מהנדס.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
מהנדס. הוא לא יכול. ופה מה שכתוב – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
זה מקביל ל.B.A-
חיים אורון (מרצ):
לא, לא – – –
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
אברהם שפירא – מי עשה את חוק – – –
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אברהם שפירא. אני מדבר בהווה.
היו"ר ראובן ריבלין:
יש דוגמאות טובות ויש דוגמאות יותר טובות.
מאיר שטרית (קדימה):
היה גם יושב-ראש שהסבתא שלו לימדה אותו שאחד ועוד אחד זה שניים.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אני אמרתי בוועדה, וכמוני רבים מהחברים, שצריך שיהיו שם אנשים בעלי תארים בכלכלה והכול, זה ברור. אבל אתה יודע מה? אני פגשתי מישהו – לא חיפשתי, אבל מצאתי – שיש לו תואר שלישי בכלכלה ואין לו שכל, ומצאתי אחד שאין לו תואר בכלל אבל הוא מאוד חכם.
מאיר שטרית (קדימה):
יש כאלה.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אז יהיו שניים עם תואר ואחד עם שכל.
היו"ר ראובן ריבלין:
השאלה היא מי יקבע למי אין שכל ולמי – – –
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
לא. אני לא יודע, אבל זה יכול לקרות.
היו"ר ראובן ריבלין:
אם השר שטייניץ יקבע, אין לי בעיה. הבעיה היא אם אני אקבע.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
לא. הקביעה תהיה על-ידי ועדת איתור מסודרת עם שופט בדימוס.
היו"ר ראובן ריבלין:
ברור כשמש, ובצדק ההוראה – – –
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
כן. לכן הוספנו שאחד מתוך השלושה יכול שיהיה מי שאין לו תואר אקדמי אבל יש לו ניסיון מוכח וכדומה.
החברים מקרב הציבור ייבחרו על-ידי ועדה לאיתור מועמדים שבראשה יעמוד אדם שכשיר להתמנות לשופט מחוזי, שימונה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה.
ההצעה כוללת הקמה של מועצה מינהלית לבנק, שתקבל את ההחלטות הניהוליות ותשמש מעין דירקטוריון של בנק ישראל. במועצה יהיו שבעה חברים, וביניהם הנגיד, המשנה לנגיד וחמישה חברים מקרב הציבור. יושב-ראש הוועדה יהיה אחד מנציגי הציבור.
ההצעה קובעת את הפעולות שבנק ישראל רשאי לבצע לשם השגת מטרותיו ותפקידיו. כך, בין השאר נקבע כי הבנק יהיה רשאי ליתן אשראי לתאגידים פיננסיים במצב שבו יש חשש ממשי ליציבותה של המערכת הפיננסית, וזאת כלקח מהמשבר הכלכלי האחרון.
עוד כוללת ההצעה הוראות שמגבירות את שקיפות הפעילות של הבנק ומחייבות אותו לדווח לכנסת, לממשלה ולציבור על ההחלטות של הוועדה המוניטרית. כך, החלטנו שתהיה שקיפות מלאה של פעולות המועצה המינהלית, כולל – לבקשת ועדת הכספים – פרסום פרוטוקולים של דיוני המועצה, וכן פרסום של תקציב הפעילות המינהלית של הבנק.
במהלך הדיונים ראתה הוועדה לנגד עיניה את החשיבות שבחיזוק עצמאות הבנק, על מנת לאפשר לו יישום מדיניות מוניטרית ראויה, יציבות מחירים ותמיכה בצמיחת המשק. העצמאות באה לידי ביטוי בפעילות הוועדה המוניטרית והמועצה המינהלית. עם זאת, מצאנו לנכון להוסיף הוראות שמחזירות את הפיקוח של ועדת הכספים בנושאים שונים, וביניהם מצב שבו הבנק מחליט לבטל מטבע וכן פיקוח בעניין הארכת צו האוסר את קיומן של עסקאות במטבע-חוץ. כמו כן, הוספנו הוראות אשר מגבירות את חובות הדיווח של בנק ישראל לוועדת הכספים, וכן קבענו שלגבי דוחות העוסקים בסטיית שיעור האינפלציה מהיעד שקבעה הממשלה, תדון בהם ועדת הכספים בהשתתפות הנגיד ושר האוצר.
לגבי תקציב הבנק – גם נושא שהיה קצת שנוי במחלוקת, ובסופו של דבר הפשרה שהתקבלה היא פשרה טובה. בתחילה סברנו שיהיה זה נכון שהתקציב יאושר על-ידי ועדת הכספים, בדומה לתקציב מבקר המדינה, הרשות לניירות ערך. לאחר דיונים ארוכים, ועל מנת להתאים את החוק לחוקים של בנקים מרכזיים אחרים בעולם – הנגיד היה אצלי, נגיד הבנק, והוא הראה לי שמלבד ברזיל, באותן מדינות שנסקרו על-ידי בנק ישראל, אין צורך באישור הפרלמנט – החלטנו לקבוע שהתקציב המינהלי יאושר על-ידי המועצה המינהלית של הבנק, אך הוא יובא לדיון בוועדת הכספים בתוך 14 ימים. הוא יפורסם ברשומות רק לאחר הדיון האמור. פשרה זו תיצור גילוי נאות ותגביר את השקיפות ביחס לתקציב המינהלי של בנק ישראל, וזה גם מונע את החשש של נגיד הבנק או של בנק ישראל – – –
היו”ר ראובן ריבלין:
לעניין זה שאלה לחבר הכנסת בר-און.
רוני בר-און (קדימה):
בנק ישראל הולך בעקבות התקדים העולמי של ממשלת ישראל ועושה תקציב דו-שנתי, או רק חד-שנתי?
היו”ר ראובן ריבלין:
זו שאלה המיועדת לשר האוצר הנוכחי, והוא יענה לך – – –
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אני לא יודע עדיין לענות.
היו”ר ראובן ריבלין:
הוא יענה לך בבוא העת, כי עוד מעט אנחנו מעלים את הצעת החוק – דו-שנתי. מחר אדוני ידבר על הדו-שנתי.
רוני בר-און (קדימה):
אין לי התנגדות שתהיה תשובה עליה.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אני מתכוון לשכנע את הממשלה שצריך תקציב חד-שנתי, אבל נראה מי ישכנע את מי. אז בינתיים זה עוד לא אקטואלי.
ההצעה שהובאה בפני ועדת הכספים קבעה מנגנון ייחודי ואף מסורבל. אה, טוב, את זה כבר אמרתי. אני מדלג על זה. סיפרתי מה שקרה עם השכר ועם כל מה שנלווה לעניין הזה.
נוכח חשיבות ההצעה וההסדרים שהצגתי בפניכם, כולל התיקונים הרבים שביצעה ועדת הכספים, אני מבקש לדחות את ההסתייגויות להצעה, שרובן הסתייגויות לדיבור.
אבל לפני שאני מבקש את התמיכה שלכם, אני בכל זאת חייב לומר: אני נהגתי פה גם קצת – באופן מאוד משונה; אני הפעלתי את הוועדה, גם את הלשכה המשפטית וגם את העובדים, באופן שהוא ממש מעבר למה שהם נדרשים, ואני חייב להודות, אדוני יושב-ראש הכנסת, לטמיר כהן, מנהל הוועדה, לשגית אפיק, היועצת המשפטית של הוועדה, למירב תורג'מן ולענת מימון, לליאת קרפטי, לרחל סמואל, לאורית ארז, לעוזרי, שבאמת עבדו אתי יחד. אני רוצה להודות לשר האוצר על שיתוף הפעולה, אני רוצה להודות לנגיד, ולעוזריו של שר האוצר, ואני מודה לך, אדוני היושב-ראש, שבאת לוועדה, נתת לי את האתגר, ואני מודה לה' שעמדתי בו. תודה רבה.
היו”ר ראובן ריבלין:
תודה. רבותי חברי הכנסת, מרגע שמתחיל דיון, לשר האוצר יש הזכות להתערב בכל שלב משלבי הדיון. הוא מבקש, לפני שמתחילות ההסתייגויות, להתייחס. בבקשה. אני מאפשר לו. מייד אחריו – המסתייג הראשון שיש לו גם הסתייגות מהותית ולא רק הסתייגות לשם דיבור הוא חבר הכנסת בר-און, מייד לאחר שר האוצר.
שר האוצר יובל שטייניץ:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נגיד בנק ישראל, פרופסור סטנלי פישר, ואנשי בנק ישראל, זה בהחלט רגע מיוחד, רגע חגיגי בבית הזה. אנחנו מעבירים פה הרבה חוקים, הרבה חוקים חשובים, אבל חוק בנק ישראל חיכה למעלה מעשר שנים לרגע הזה, מאז שוועדת השופט לוין המליצה על חוק חדש וקבעה את עקרונותיו – יותר מדי זמן, אבל כמו שרמז היושב-ראש הנכבד גפני, סוף טוב הכול טוב.
אני מוכרח לציין, אדוני היושב-ראש, ביום הראשון שלי בתפקידי כשר האוצר, לפני קצת פחות משנה, נפגשתי עם נציג הבנק, פרופסור סטנלי פישר, לדיון על המצב הכלכלי, על התקציב, והוא אמר לי: יש לי בקשה אחת ממך, שסוף-סוף תקדם ותשלים את חקיקת חוק בנק ישראל, כי אני מרגיש כמעט – נדמה לי שהוא השתמש במלה desperate; עברתי שרי אוצר, אם זה 11 שנה אז זה עבר כבר איזה שבעה, שמונה שרי אוצר – – –
היו”ר ראובן ריבלין:
לכל אלה שלא בקיאים באנגלית – כלאחר ייאוש.
מאיר שטרית (קדימה):
זה עומד על השולחן 20 שנה.
שר האוצר יובל שטייניץ:
20 שנה. אוקיי. מאז ועדת השופט לוין זה 11 או 12 שנים.
היו”ר ראובן ריבלין:
גם חבר הכנסת שטרית היה שר האוצר.
שר האוצר יובל שטייניץ:
אמר לי הנגיד: שר אוצר אחרי שר אוצר התחייבו להשלים, ועדיין לא עבר אפילו החלטת ממשלה. הבטחתי, בלי נדר, לעשות מאמץ להשלים את העניין בתקופת כהונתי כשר האוצר, להתגבר על הקשיים. היו הרבה מחלוקות וקשיים, זה טבעי. יש מחלוקות מובנות לפעמים, או מתח מובנה בין בנק מרכזי לבין ממשלה ומשרד אוצר, ולאחר הרבה הרבה דיונים הגענו לממשלה. הממשלה אישרה את זה כמעט פה-אחד, נדמה לי שהיה נמנע או מתנגד אחד, הגענו לוועדת השרים לחקיקה, זה עבר, ובשעה טובה הגענו לכנסת.
היושב-ראש גפני עשה עבודה בלתי רגילה כמו שהוא בדרך כלל עושה, עם חברי הוועדה, כדי להשלים את החוק במהירות בלי להתפשר על המקצועיות והרמה הגבוהה של הדיונים ושל ההחלטות.
אני, בניגוד לך, חושב שגם הפשרה הראשונית, היושב-ראש גפני, בנושא השכר, עם איזה ועדת ערעור בראשות שופט, היתה טובה ונכונה, ומבחינתנו היתה מספקת, אבל זה איננו משנה. קיצרתם באמת, הנוסח לפחות יותר קצר ויותר בהיר, אני לא חושב שזה כל כך משנה.
אני חושב שבסך הכול, אדוני היושב-ראש, מדובר בחוק טוב, חוק שמגדיר את העצמאות של בנק ישראל ומבטיח אותה, חוק שקובע נכונה את חלוקת האחריות בין הבנק המרכזי לממשלה, וגם את התחומים ואת הדרכים שבהם הם באים במגע זה עם זה או מקיימים התייעצות או אחריות משותפת. חוק טוב מכל הבחינות. אני שמח שבטרם מלאה שנה לאותה שיחה עם הנגיד סטנלי פישר, שהיתה ב-1 באפריל 2009, הצלחנו – – –
היו”ר ראובן ריבלין:
זה היה יום כינונה של הממשלה.
שר האוצר יובל שטייניץ:
יום כינונה היה 31 במרס. זה היה היום הראשון שלי במשרד האוצר.
היו”ר ראובן ריבלין:
זה היה אחרי שתים-עשרה בלילה.
שר האוצר יובל שטייניץ:
זה היה לפני, אדוני היושב-ראש. תרשה לי. הזיכרון שלך בדרך כלל טוב, אבל במקרה הזה, סמוך עלי.
ואני שמח שבשותפות עם הנגיד ועם יו"ר ועדת הכספים הרב גפני הצלחנו להשלים את המלאכה בטרם חלפה שנה מאותה שיחה.
החוק הוא חוק טוב, הבנק הוא בנק טוב. שיתוף הפעולה – יש לעתים מחלוקות, אבל הוא שיתוף פעולה טוב. בנק ישראל, יחד עם ממשלת ישראל והאוצר וגופים אחרים במשק, פעלו יחד במשבר הכלכלי החמור שהקיף את כל העולם, והתוצאה של הפעילות המשותפת הזאת, כל אחד בגזרתו, היא סך הכול תוצאה טובה. אני רוצה להודות לאנשי האוצר, בעיקר לממונה על השכר, לראש המחלקה המשפטית באוצר ולחשב הכללי, הם השקיעו בזה שעות – עשרות ומאות שעות. אני רוצה להודות לסגן שר האוצר ידידי איציק כהן, שאישית השקיע בחוק ובשיחות גם באוצר, בין האוצר ובנק ישראל, וגם בוועדת הכספים בשלבים האחרונים, ואני רוצה להודות לנגיד סטנלי פישר ולאנשי צוותו – בילינו רבות על החוק הזה יחד, בהסכמות, במחלוקות, במחלוקות שהפכו להסכמות. אני רוצה לברך אתכם.
אני מקווה שהחוק הזה מסמל קפיצת מדרגה לגבי בנק ישראל, ובנק ישראל היה עד עכשיו בנק טוב, ללא ספק, ומעכשיו, באמצעות החוק הזה, הוא יהיה בנק עוד יותר טוב. אז המון ברכות לנגיד סטנלי פישר, לאנשי בנק ישראל, לכנסת ולממשלת ישראל אחרי 20 שנה – אחרי 11 שנים שהיתה הצעת חוק ראשונית, אחרי ארבע וחצי שנים שהעברה מהירה של החוק סוכמה עם הנגיד, אחרי כמעט שנה שהבטחתי לנגיד לעשות כל מאמץ – אתה אף פעם לא יודע אם תשלים את המאמצים בהצלחה או לא – הגענו ליום החגיגי הזה, ואני מצטרף לבקשתו של הרב גפני – קודם כול, עוד פעם, תודה – שהחוק יעבור, כפי שסוכם בוועדת הכספים פה-אחד, כפי שעבר בממשלה כמעט פה-אחד, כפי שסוכם ב-99% בהסכמות והבנות בין בנק ישראל לאוצר, שהוא יעבור כפי שהוא, ללא שינויים וללא הסתייגויות, כי החוק כולו הוא נכון, וגם אם היו פשרות, הפשרות בסך הכול הן פשרות טובות ונכונות.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הנגיד ואנשי בנק ישראל, תודה רבה.
היו”ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לשר האוצר. אני מזמין את ראשון המסתייגים, חבר הכנסת אורון, אשר לו ארבע הסתייגויות; אחת מהן היא הסתייגות מהותית, האחרות הסתייגויות לדיבור. בבקשה, אדוני. לרשותך – כמספר ההסתייגויות, אבל, כמובן, אדוני לא מחויב למצות את כל הזמן. אחריו מייד תעלה ותבוא חברת הכנסת שלי יחימוביץ. בוא – אני אומר: לרשותך 20 דקות. נודה לך מאוד אם אתה תקבע את התעריף הזה.
אני כבר מודיע שבאופן יוצא דופן ולאחר שהזהרתי את עצמי, ובניגוד לתקנון, אני אאפשר לשר האוצר הקודם, חבר הכנסת רוני בר-און – אשר גם הוא פעל בעניין חוק זה – לומר כמה מלים, אשר לא ייחשבו להסתייגות. בבקשה.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני הנגיד, אני חושב שוועדת הכספים מביאה לכנסת חוק טוב, חוק ראוי, חוק מאוזן ואפילו חוק טוב יותר מכפי שהונח על שולחנה ועבר כאן בקריאה ראשונה.
אני חושב שהדבר הזה קרה הודות להרבה מאוד אנשים, כאלה שמכהנים עכשיו, כאלה שכיהנו בתקופות האחרונות. למיטב ידיעתי יש טביעת אצבעות כבדות של שכני למושב בכנסת, של שר האוצר לשעבר בר-און. אבל כאשר ליוויתי באופן אינטנסיבי את חקיקת החוק שאלתי: למה היו צריכים ארבע וחצי שנים? למה לא היה אפשר לגמור את זה קודם?
היו"ר ראובן ריבלין:
כי החברים של בר-און בקואליציה אז לא רצו את זה.
רוני בר-און (קדימה):
היתה בעיה להעביר את הסכם השכר החדש של בנק ישראל.
חיים אורון (מרצ):
אני רוצה לומר שני דברים; אני אשתלב באווירה החגיגית, אבל לא לגמרי. הדבר הראשון, נכון, בא על שולחננו דבר שכבר נעשו בו הרבה מאוד פשרות לפני כן. דבר שני, במקרה הזה, בחוק הזה, לוועדה לא היה שום אינטרס חוץ מאינטרס אחד: להבטיח את עצמאות בנק ישראל, לאפשר לו לפעול בנושאים הכל-כך חשובים למדינת ישראל בלי שהמדיניות שלו תופר מעבר למה שמופיע בחוק – ובדין מופיע בחוק, כי הוא לא איזה satellite שמרחף בחלל – ובלי שיופעלו מנגנונים שלא שייכים לעניין לצורך קביעת המדיניות. עד כדי כך, שהוועדה גם ויתרה על מה שאולי היה נתפס כאינטרס מאוד לגיטימי שלה – לרצות לאשר את התקציב המינהלי של הבנק – ואמרה: אנחנו רוצים לדעת, אנחנו רוצים לעקוב, אבל אנחנו מוותרים על הסמכות לאשר אותו כמו שקיים במשרד מבקר המדינה וברשות ניירות ערך, כדי לא לתת דרך הוועדה אפשרות לכפות על הבנק דברים שהבנק לא צריך אותם.
היה עוד נימוק אחד למה זה הסתיים, אדוני שר האוצר: כי מישהו אמר לכם באופן ברור שאם זה לא יסתיים עד תאריך מסוים יהיה משהו מאוד מאוד לא טוב. אני מתחנן לממשלה הזאת כבר: אל תעשו את כל הדברים רק כאשר אתם חוטפים בראש. אפשר להגיע לדברים טובים לא בחוק ההסדרים ולא כשנותנים בראש.
ועובדה, עבר בדיון. כמה זה לקח – שלושה שבועות? עבר חוק בלי חוק הסדרים ועבר בזכותו של היושב-ראש פה-אחד. אף אחד מאתנו לא עשה עליו תרגילים ואף אחד מאתנו לא עשה סיבובים. אז יש כנראה כמה לקחים מהתהליך הזה, ואני חושב שהרצון – שאני מאוד שותף לו – להסדיר את מעמדו של בנק ישראל ולהבטיח כהונה שנייה לנגיד, לא היה צריך להיות הנימוק שרק כשהוא הונח על השולחן הסתיימה חקיקת החוק. ראוי לה למדינת ישראל שתהיה מסוגלת לקבל החלטות, גם בנושאים קשים, לא כאשר החרב מתהפכת מעל ראשה.
אדוני השר, אני מנצל את ההזדמנות הזאת להעלות את הנושא הבא שקשור בדיון הזה: תסדירו את מערכת הפיקוח על שוק ההון ואת האחריות של הגופים השונים, שכרגע לא מתואמים ביניהם. זה נושא חשוב מאין כמוהו – אני לא רוצה לעשות השוואה אם הוא יותר או פחות חשוב מהנושא הזה – והוא לא מוסדר, כי הממשלה לא מסוגלת לגבש החלטה. נכון, יש מתחים בין הבנק ובין משרד האוצר, בין אגף שוק ההון ובין הרשות לניירות ערך. בשביל זה צריך ממשלה. אל תחכו למשבר הבא – הוא יבוא, לא כי מישהו אשם בכך, אבל תסדירו את זה עכשיו.
אני ראיתי לכל אורך דיוני החוק תפקיד מאוד מאוד חשוב – להגן על עצמאות הבנק, גם לגופה וגם כעוגן עצמאי בצד הממשלה. כן, יש פה בעיה מאוד מאוד קשה. בלי להידרש לדימויים מהימים האחרונים על איך נוהגים בכבישי ישראל – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הבעיה אינה אמריקנית...
חיים אורון (מרצ):
הבעיה אינה אמריקנית, אבל פה ברור שיש שני נהגים.
רוני בר-און (קדימה):
אני לא מבין, על מה אתה מדבר?
חיים אורון (מרצ):
אני אעביר לך את הפתק אחר כך. אתה רוצה שאתרגם בשפת הסימנים למה התכוונתי?
כפי שאמר גם שר האוצר, יש פה מתח מובנה בין שתי המערכות הללו, אין דרך בעולם לבטל אותו. אם הוא יתבטל לחלוטין אז כנראה מישהו מהצדדים לא מתפקד נכון. אבל המבחן הגדול הוא איך בתוך המתח המובנה הזה מצליחים לגבש מדיניות, לייצב אותה וגם להגיע לתוצאות.
אני רוצה להתייחס רק להסתייגות אחת מהותית שהגשתי, היות שהבטחתי שגם אותה אוריד, כדי לא ליצור פה רוב מקרי. ההסתייגות שלי נגעה למדיניות שמופיעה בחוק בנושא שער החליפין. אני לא מאלה שחושבים שבחוקים מהסוג הזה אין אידיאולוגיות. החוק מלא אידיאולוגיה, וזה מבחינתי בסדר. לחלקה אני מסכים ולחלקה אני מתנגד, אבל כאן, בסעיף 53, מופיע משפט שהתוכן שלו הוא רק אידיאולוגי – – –
רוני בר-און (קדימה):
הוא משקף עבודה של 20 שנה. לפני 20 שנה זו היתה – – – היום זו מציאות.
חיים אורון (מרצ):
כתוב בהצעת החוק שתאושר כאן: "שער החליפין של המטבע למטבע חוץ ייקבע בשוק מטבע החוץ, זולת אם קבעה הממשלה, בהתייעצות עם הנגיד, דרך אחרת לקביעתו". במקרה הזה אמרתי, ההצהרה האידיאולוגית הזאת – כאשר קונים דולרים וכאשר משפיעים על השער, וכאשר הריבית משפיעה על השער וכו' וכו' – אני מקבל את השוק כמנגנון מרכזי, אבל גם השוק הזה, כמנגנון מרכזי, נמצא תחת החלטות קבועות, לא חד-פעמיות, לא כשל שוק; תחת החלטות קבועות שזו המדיניות. היא נגזרת גם מיעד האינפלציה, גם משיעורי הריבית, וגם כאשר במצבים קיצוניים קונים 100 מיליון ביום אחד. הצורך לכתוב את זה פה זה יותר סטיספקציה של מישהו שכתב את זה פה.
אז אמרתי, אם יש לי את התענוג הקטן, אם למישהו יש מזה תענוג, אני אוריד לו את התענוג הזה. זה לא משנה את החוק במהותו, כי הדבר במהותו מופיע בכמה מקומות, שהמדיניות הזאת נקבעת – וכך טוב שקיים, בשיתוף פעולה, הממשלה קובעת בהתייעצות עם הנגיד. זו פררוגרטיבה של הממשלה, אף אחד לא צריך לקחת ממנה אותה – – –
רוני בר-און (קדימה):
וזה היוצא דופן.
חיים אורון (מרצ):
אני טוען עוד פעם, מה שאתה מציג כיוצא דופן, לפי דעתי זו המתכונת הקבועה. אבל כפי שאמרתי, אני לא הולך לעשות על זה סיבובים גדולים.
אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה, לאנשי האוצר, לאנשי בנק ישראל, שעזרו לנו מאוד, חברי הכנסת, לגבש את ההסכמות ואת המכנים המשותפים. אני חושב שהעובדה שהצליחו להעביר חוק כזה בהסכמה כללית של חברי הוועדה היא כשלעצמה תעודת כבוד לכנסת, וטוב שכך. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אני מזמין את חברת הכנסת שלי יחימוביץ. גם לה יעמדו הדקות על-פי התקנון. חבר הכנסת חיים אורון הסתפק במחצית. אחריה – חבר הכנסת אמנון כהן.
שלי יחימוביץ (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני נגיד בנק ישראל, מתברר שהכנסת יכולה לחוקק חוקים מורכבים, טעונים, שנויים במחלוקת, סבוכים מבחינה כלכלית, ויכולה לשבת על המדוכה במשך שבועיים רצופים, מדי יום ביומו כמעט, גם בימים שאינם ימי כנסת, ולהביא לידי גמר חקיקה שאינה מקובלת במאה אחוז על כל הצדדים, אבל העובדה שהיא אינה מקובלת במאה אחוז על כל הצדדים עושה את החוק הזה חוק סביר ואף חוק טוב. מסתבר שאנחנו מצליחים לחוקק חקיקות ממשלתיות נרחבות שלא במסגרת חוק ההסדרים. הפלא ופלא, יש חיה כזאת. איך זה קרה? פשוט הביאו לפנינו את החוק וביקשו שנחוקק אותו. בלחץ הנגיד לא חיכו לסוף השנה ולחוק ההסדרים כדי לדחוס בכפייה את כל הדיונים לליל בלהות אחד. אז הנה, מתברר שאנחנו יכולים.
אדוני היושב-ראש, מאוד שמחנו על הביקור שלך בוועדת הכספים, כי תמיד טוב לראות אותך ולשמוע את דבריך, אבל חשתי, כשביקרת בוועדה, שאתה חושש שמא אנחנו מעכבים את החוק ובואך נועד להפיח בנו רוח כדי שלא נשתהה. ביקורך היה משמח, אבל לא היה בו צורך, כי לא היה לנו שום עניין לעכב את החוק, והדיונים היו ענייניים והתקדמו בקצב סביר. התעכבנו על מה שדרש עיכוב – – –
רוני בר-און (קדימה):
זאת מציאות תמימה.
שלי יחימוביץ (העבודה):
זו היתה המציאות. אני יודעת שזה נשמע בלתי שגרתי, אבל – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
עובדה.
שלי יחימוביץ (העבודה):
עובדה. כן.
לא פשוט לסוציאליסטית להיות שותפה פעילה בחוק שבבסיסו צפונה מדיניות מוניטרית שהיא מדיניות שבאידיאולוגיה שלה היא מדיניות ניאו-ליברלית. לא פשוט גם להפקיד סמכויות כה רבות וריכוזיות כל כך גדולה בידי הבנק המרכזי ובידי העומד בראשו, ולמרות זאת אני שמחה על כך שהזדמן לי להיות חלק מחקיקת החוק הזה, שהוא לא פחות מציון דרך היסטורי בכלכלת ישראל.
מה שאפשר לי להיות מרוצה במידה סבירה מהתוצאה הסופית, למרות הקושי האידיאולוגי עם מהות החוק, הוא גם – אני מודה, וסעיף התודות יבוא אצלי לפיכך בהתחלה – הוא גם זהותו הפרסונלית של נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, שלשמחתנו התמזל מזלנו והוא היה אתנו בעת משבר כלכלי עולמי. אכן, השקפת עולמו הכלכלית של הנגיד היא לא תאומה להשקפתי שלי, אבל אני יודעת להעריך כושר מנהיגות, תעוזה, אחריות, ידע, אמינות, התנהלות מושכלת, גם כשהם באים ממי שאינו מחזיק בהשקפת עולמי. תרומתו לכך שהצלחנו לצלוח את המשבר הזה עצומה.
עוד נקודת אור היתה האופן שבו ניהל יושב-ראש ועדת הכספים משה גפני את דיוני הוועדה. אלה היו דיונים רגועים, מעמיקים, ענייניים, ובאמת כל מי שרצה בכך, מקרב חברי הוועדה, היה יכול להשתתף בדיונים על החוק ואף להטביע את חותמו כמיטב כישוריו. חבר הכנסת גפני, נכנסת בדיוק אחרי שהחמאתי לך, אז ראה את עצמך – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
ברגע שהוא שמע שאת מחמיאה לו הוא נכנס.
רוני בר-און (קדימה):
הפרוטוקול יסבול שתחזרי על זה.
שלי יחימוביץ (העבודה):
אני מקבלת את עצתו של שר האוצר לשעבר, חבר הכנסת רוני בר-און. אחד הדברים שיש לציין בהקשר הזה הוא באמת האופן המוצלח ביותר שבו ניהלת את ישיבות הוועדה בעת חקיקת החוק; העובדה שהדברים נעשו במתינות ובסבלנות, שמעת את כולם, היה פתחון פה לכולם, היתה סינתזה בין הגישות השונות, זה נעשה גם בהעמקה, גם בנועם הליכות, גם בהחלטיות, ואני בהחלט מודה לך על האופן שבו ניהלת את הדיונים.
אבל ההישג המשמעותי ביותר הוא כמובן השינויים שהצלחנו להכניס בחוק, לפעמים למגינת לבו של הנגיד, כמו למשל שקיפות בדיוניה של הוועדה המינהלית ופרסום פומבי של הפרוטוקולים שלה, כמו שינויים במבנה השכר ועוד.
אבל בראש ובראשונה, השינוי המהותי ביותר, המשמעותי ביותר שעלה בידי להכניס, הוא דווקא במטרות בנק ישראל. ואומנם יושב-ראש הוועדה גפני אמר לי: מה את מסתפקת במלים? אלא שהמלים האלה הן הרבה יותר מסתם מלים כשהן מתארות את מטרותיו של הבנק המרכזי. כשהחוק הזה הגיע לשולחננו, היתה מטרת הבנק היחידה מניעת אינפלציה. בנק מרכזי לא יכול להסתפק במטרה הזאת כמטרה בודדה במערכה. מניעת אינפלציה לא יכולה להיות יעד יחיד בהתנהלותו של בנק ישראל.
בסופו של יום הוכנסו לתוך חוק בנק ישראל גם צמצום פערים חברתיים ליעדי הבנק עצמו, וגם קשת של יעדים כלכליים וחברתיים שעיקרם הקטנת פערים, הגברת תעסוקה, בפעילותו של הנגיד כיועץ לממשלה בעניינים כלכליים.
הנגיד טען בדיונים שאין לו כלים להשפיע על צמצום הפערים בחברה הישראלית באמצעות המדיניות המוניטרית שהוא מופקד על ניהולה, לכן אין להכניס נושאים אלה למטרות הבנק. אני חושבת שטענה זו אינה נכונה כי כבר היו לנו נגידים – או לפחות נגיד אחד, ואני לא רוצה לנקוב בשמות – שהעלה את הריבית באופן לא אחראי, פגע קשות בתעשייה ובייצור והביא לגל גדול של אבטלה במשק. כלומר, מדיניות מוניטרית בסופו של דבר היא לא מדיניות שמתנהלת ביקום חלופי, באיזה חלל חיצון או על גרפים. יש לה השפעה ישירה על אזרחי מדינת ישראל, ועל כן אני מאמינה שלא יכול להיות שהיעד היחיד שיהיה לנגד עיניו של הבנק המרכזי הוא צמצום האינפלציה, בלי לחשוב מה המשמעויות של צעדים מוניטריים לביטחונם התעסוקתי ולרווחתם ולהכנסתם של אזרחי המדינה, כמו גם לצמצום הפערים. כי הכלכלה היא בשירות האדם, היא לא חיה נפרדת שחיה בגן-חיות אחר. יש לה השפעה ישירה על גורלנו כאן.
לכן אני מאוד שמחה על השינויים האלה. אומנם ביום שבו הכנסנו את השינוי במטרות שאל אותי סטנלי פישר בציניות חביבה, ככה בשיחת מסדרון, למה לא הכנסתי גם סלילת כבישים ומסילות רכבת ליעדי בנק ישראל? אז קיבלתי באהבה את הלגלוג הקל הזה, אבל קיבלתי עוד יותר בשמחה את השינוי שהצלחנו להכניס.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
היו גם הערות של שר הרווחה באותה רוח, שהנגיד – – –
רוני בר-און (קדימה):
איך אפשר בלי שר הרווחה, איך.
שלי יחימוביץ (העבודה):
ועוד אני רוצה לדבר בהזדמנות זאת על מיסקונספציה שלצערי קיימת גם באוצר וגם בבנק ישראל, בעיקר אצל המשנה לנגיד, פרופסור צבי אקשטיין, שהוא, לפחות על-פי הכשרתו, רואה עצמו מומחה לשוק העבודה. יש לקונה אדירה, תפיסתית, גם בבנק ישראל וגם באוצר, בכל הנוגע לאמונה המסורתית שעבודה מחלצת מעוני. זאת מין אקסיומה, אמת שירדה אלינו כלוחות הברית מהר-סיני, וכולם מאמינים בה וכולם דבקים בה. אלא שמתברר שמשהו השתנה – עבודה לא מחלצת מעוני. התפיסה הזאת פשוט אינה נכונה עוד. ומי שמעצב את המדיניות הכלכלית מסרב לדעת על התמורות שחלו בשוק העבודה ובחברה הישראלית וממשיך לדבוק במנטרה הזאת, שעבודה מחלצת מעוני.
האם אתם יודעים שכמעט חצי מהעניים בישראל הם אנשים עובדים? יותר ויותר אנשים עובדים בישראל הם אנשים עניים; יותר ויותר אנשים עניים בישראל הם אנשים עובדים. ואנחנו בטור עולה על ציר הזמן. כלומר, אנשים יוצאים לעמל יומם ועובדים מבוקר עד ערב, אבל לא מגרדים את סף המס ונשארים עניים. מדובר בתופעה המונית שכוללת בתוכה מאות אלפי עובדים. אומר דבר אבסורדי: עולם העבודה הוא היום אחד ממחוללי העוני הגדולים ביותר, ולא הפתרון לבעיית העוני.
כשאני שואלת את אנשי האוצר, לרבות שר האוצר פרופסור שטייניץ, ואת אנשי בנק ישראל, לרבות המשנה לנגיד פרופסור אקשטיין: מה הפתרון שלכם לממדי העוני העצום בקרב אנשים עובדים? יש בפיהם שתי תשובות, וגם עליהן הם מקובעים לחלוטין: אחת, גירוש עובדים זרים; שתיים, תוכנית ויסקונסין. אני לא רוצה להיכנס לוויכוח הערכי העמוק שיש בחברה הישראלית סביב שני פתרונות מקסם השווא האלה, אלא רק לציין שבוויסקונסין יש השמה של עובדים במקומות שמבטיחים להם עוני נצחי, וגירוש עובדים זרים יפנה מקומות עבודה לאנשים עניים, שימשיכו להיות עניים גם אחרי שיתפסו את מקום העובדים הזרים.
אז אומרים לי, אומר לי שר האוצר: את לא מבינה. כשיתפנו הרבה מקומות עבודה אחרי שנגרש את כל העובדים הזרים, תהיה תחרות והשכר יעלה. על סמך מה האמירה הזאת? למה שהשכר יעלה? יש סקטורים שלמים של מקצועות שבהם אין עובדים זרים בכלל, רק עובדים ישראלים, ובכל זאת לא מגרדים שם את סף המס: אבטחה, ניקיון, מזון, ואתם יודעים מה – עובדים סוציאליים ומורים גם הם כבר לא מגיעים לסף המס; כלומר, מקצועות שלמים בלי עובדים זרים, שכאשר אתה בוחר בהם, או נקלע אליהם כגזירת גורל, אתה נידון לעוני עד סוף ימי חייך.
אגב, אני חייבת לציין בהקשר הזה שגם דוח ה-OECD, ששר האוצר כל כך מרבה להתגאות בחלקים שמתאימים לו כמובן מאותו דוח – דוח ה-OECD קבע שהתקציבים לאכיפת חוקי העבודה בישראל הם הנמוכים בעולם המערבי והפרת חוקי העבודה היא הגבוהה ביותר בעולם המערבי. ואכיפת חוקי העבודה היא הכי רלוונטית, הכי דרמטית והכי משמעותית לאותם עובדים עניים שעובדים מבוקר עד ערב – אם כעובדי קבלן ב-20.70 שקלים לשעה, אם כעובדים שעתיים, אם כעובדי חברות כוח-אדם, אם כעובדים שמפוטרים חדשות לבקרים במסגרת פיטורים מחזוריים כדי לא ליצור יחסי עובד-מעביד, ועוד כהנה וכהנה עובדים ששיטות הניצול לשעבודם הולכות ומשתכללות.
אנחנו חייבים להתחיל להתייחס לנקודה הזאת ולא להמשיך להתעלם ממנה בעקשנות, כי זהו מחולל העוני. עבודה לעניים היא מחולל העוני היום בחברה הישראלית. ואסור להמשיך ולהתעלם בעקשנות מהמציאות הזאת. ולהתחיל להשקיע השקעות אמת בתעשייה, ולא לעמוד ולמחוא כפיים לכלכלת שקר, לעסקאות ספקולטיביות שבסופו של יום מעשירות את העשירים בלבד, ואינן מייצרות מקומות עבודה.
והנושא הזה, לסיום, מביא אותי למשימה הבאה שלנו, של ועדת הכספים: חקיקת חוק רשות ניירות ערך (אכיפה מינהלית), שייתן כלים ושיניים בידי הרגולטור כדי להשתלט קצת על הג'ונגל הפרוע של שוק ההון.
אני מזכירה לכם שאתמול "מודיס" הורידה את דירוג האשראי של "פרטנר" בגלל עסקה ממונפת מפוקפקת. "פרטנר" נרכשה במינוף בידי אילן בן-דב, ומייד אחר כך הוא מושך דיבידנד ענק – חזירי, אני מרשה לעצמי להגיד – הרבה מעבר לשורת הרווח, כדי להחזיר את ההלוואה, וכדי לשלם על הדיבידנד הוא לוקח עוד הלוואה. וכולם עומדים ומוחאים כפיים – גאון פיננסי – ושום רגולטור לא עוצר אותו. אבל הנה באה "מודיס" ומורידה את דירוג האשראי של "פרטנר", דבר שהיה צפוי, כי משיכת דיבידנד כזה פוגעת בכרית הביטחון, ופוגעת בעובדים, ופוגעת במשקיעים, ופוגעת בספקים.
זה היעד הבא שלנו – השתלטות על הג'ונגל של שוק ההון. אנחנו לא נעשה את זה בלי מתן שיניים לרגולטור, וביעד הזה השותף שלנו לחקיקה, שאנו חייבים לסייע לו, הוא יושב-ראש הרשות לניירות ערך, הפרופסור זוהר גושן, ואני מקווה מאוד שנעמוד בכבוד גם במשימה הזאת. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. חבר הכנסת אמנון כהן, גם לרשותך שלוש הסתייגויות, ואדוני יכול לעשות בזמן, מתוך תקווה שבכל זאת – חברת הכנסת פניה קירשנבאום גם היא פה, יש לה הסתייגות אחת, ולאחר מכן אנחנו נאפשר חמש דקות לשר לשעבר בר-און – –
אמנון כהן (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, תודה – –
היו"ר ראובן ריבלין:
– – שביקש שלוש דקות. אני נותן לו חמש דקות כדי שלא ידבר עשר דקות.
אמנון כהן (ש"ס):
– – כבוד שר האוצר, נגיד בנק ישראל, חברי חברי הכנסת, אני חושב שמדינת ישראל התברכה בנגיד כמו מר סטנלי פישר, גם בתקופה של המשבר העולמי – הראשון שהתחיל לעשות משהו לטובת המשק כשהבעיה היתה מורכבת, ולמעשה בגדול כמעט לא הרגשנו כאן איזו פעילות פנימית שלנו כממשלה, כחברי כנסת, כי לא ידענו איך להתמודד, פחדנו לדבר, פחדנו גם להגיד משהו פתאום, שהציבור לא ייבהל – להוציא את החסכונות שלו – ועשינו כמה דיונים בוועדת הכספים אצל שר האוצר לשעבר, חבר הכנסת רוני בר-און, באמת ללמוד את הסוגיה.
לפעמים אמרו לנו: תשמעו, לפעמים עדיף לא לעשות כלום; לשבת, לתת למשק להסתגל לבד, לראות את הדברים, ואז נזהה בעיה – באמת, לא ידענו איך להתמודד, ונגיד בנק ישראל עשה מעשים, עשה מהלכים – היום מתברר שהם היו נכונים. ואחר כך כמובן גם הממשלה, גם האוצר, גם אנחנו כחברי כנסת, בוועדות הכספים והכלכלה, עשינו את מה שאפשר על מנת באמת למצוא את המקומות לעזור להם, כמו עסקים קטנים ובינוניים בפריפריות – שנפגעו הן כתוצאה מהפגיעות בדרום, ה"קסאמים", וגם מכל הנושא של המשבר העולמי.
פה באמת ראינו את המנהיגות הכלכלית של נגיד בנק ישראל, ואני חושב שהוא עשה בצדק ונכון. אני חושב – מצד אחד זה כבר מצער אותנו, אבל אם הוא לא היה אומר שאם החוק לא יעבור אני אשקול לא להמשיך את הכהונה שלי, אני חושב שגם זה עשה לכולם משהו, כי רצינו מאוד מאוד שהוא יישאר. הוא מתאים, האיש הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת אמנון כהן, הואיל ואני מכיר אותו – הוא אמר את זה בגלל שהוא התכוון למה שהוא אומר.
אמנון כהן (ש"ס):
אני יודע, לכן אני חושב שזה עזר.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא בתור איום.
אמנון כהן (ש"ס):
עזר במידת-מה. עזר במידת-מה לגבי כולם, ואנחנו באמת מכבדים ומוקירים את עבודתו ופועלו, ואני חושב שמזמן היה חוק בנק ישראל צריך לעבור. אני עוד לפני חמש שנים הצעתי חוק של מועצת נגידים, ואז בא אלי נגיד הבנק הקודם: אנחנו עובדים על חוק בנק ישראל ואנחנו נותנים את המענים לנושא הזה, לא צריך לקדם את החקיקה שלך. אמרתי: קיבלתי. אבל חמש שנים עברו וחקיקה לא היתה. אני בינתיים הקפאתי את החקיקה, ובסוף לא העליתי אותה עוד פעם, כי אמרתי: אם הממשלה מביאה חוק טוב ומקיף, חוק רציני לטובת בנק ישראל, אז את הנושא שלנו כחקיקה נקודתית פה ושם אפשר להוריד. והיום ראינו את הנושא הזה, שיש ועדה מוניטרית שתטפל בזה. בחקיקה של היום באמת ראיתי את הביטוי שרציתי אז לתת לחוק מועצת הנגידים.
אני מצר על כך שזה לקח הרבה שנים לממשלה לגבש את החוק – מעל עשר שנים – ועובדה היא שבוועדת הכספים, כשביקשו מאתנו קיימנו דיונים רציפים, אפילו לא בימי הכנסת, כי אמרו שזה חשוב וצריך לקדם את זה.
ופה אני רוצה לחזור לכבוד שר האוצר ולומר שקיימנו דיונים בוועדת הכספים גם בנוכחותו של יושב-ראש הכנסת, במטרה לצמצם ולאט-לאט לבטל את חוק ההסדרים, להראות – וביקשתי גם ממך אישית, גם כתבתי מכתב – שכבודו ינסה את ועדות הכנסת, ייתן להן את הרפורמות שאתה חושב שיש להן השלכות על התקציב הבא כבר עכשיו, לפני שאתה מגיע ליולי לגיבוש תקציב של שנת 2011 – עכשיו אתה רוצה עם 2012 ביחד. אנחנו הבטחנו לך שכל רפורמה שתביא לוועדות הכנסת – יש פה חברי כנסת אחראיים, יובילו את זה לא בתוך חוק ההסדרים.
עובדה היא, חוק בנק ישראל, שהממשלה עבדה עליו עשר שנים, אנחנו בתוך שלושה שבועות, בדיונים מעמיקים, לאחר ששמענו את כולם – והיו בינינו חילוקי דעות, היו פה סעיפים שהשתנו, אבל בתיאום; כל דבר נעשה בתיאום – וזה עבר פה-אחד, ועובדה היא שהצלחנו. היום, אדוני, כבוד שר האוצר, התחלנו דיון בחוק לאכיפה מינהלית של הרשות לניירות ערך, גם כן חוק רציני ביותר, חוק חשוב, ואתה רואה – לא בחוק ההסדרים. התחלנו את הדיונים בחוק היום, ואנחנו גם אותו נסיים, בלי איומים של אף אחד. חוק טוב. חוק חשוב.
לכן אמרתי, ואני לא רואה – – –
רוני בר-און (קדימה):
– – – החוק הזה. במקום שהכנסת תתפטר, הנגיד – – –
אמנון כהן (ש"ס):
אבל גם בתקופתך הבאת חוק הסדרים עב כרס, כל פעם מחדש. בסדר, אבל תמיד אפשר לדבר על העבר.
רוני בר-און (קדימה):
– – –
אמנון כהן (ש"ס):
לא, אני זוכר. למה? כרגע דיברתי על חוק ההסדרים.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת בר-און, הנגיד לא איים; הסביר – –
אמנון כהן (ש"ס):
הוא צדק.
היו"ר ראובן ריבלין:
– – שלא יכול להיות שיהיה בנק ישראל בלי חוק בנק ישראל.
רוני בר-און (קדימה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא אחראי – אם הוא נשאר, הוא אחראי לכך שאין חוק בנק ישראל. אם הוא נשאר כשאין חוק. הוא לא איים.
אמנון כהן (ש"ס):
אדוני, אתה לוקח לי מזמני עכשיו.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, אל תדאג. קודם כול, יש לך זמן למכביר.
אמנון כהן (ש"ס):
כן. אז אני גם חושב, כבוד שר האוצר, תנצל את זה שיש לנו גם יושב-ראש ועדה רציני, יש חברי כנסת רציניים שעובדים, עושים עבודה מצוינת, ואני חושב שמעכשיו כבר תטיל עלינו כל רפורמה שיש לה השלכה על התקציב. מעכשיו תבחן אותנו – ותצמצם כמה שאפשר את חוק ההסדרים.
שר האוצר יובל שטייניץ:
אני מקבל את עצתך – – –
אמנון כהן (ש"ס):
אבל דיברנו על זה, ולא ראיתי.
שר האוצר יובל שטייניץ:
גם החוק של רשות ניירות ערך זה חוק שאני הנחתי על שולחנכם. אודה לטיפולכם – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
– – –
אמנון כהן (ש"ס):
אנחנו הכנסנו שינויים בחוק בנק ישראל בתיאום עם כל הגורמים, רצינו שוועדת הכספים גם תאשר את התקציב של בנק ישראל, כמו שאנחנו מאשרים תקציבים של גופים עצמאיים כמו מבקר המדינה, רשות ניירות ערך – אני חשבתי דווקא להיפך: זה טוב שוועדת הכספים תגיד את מה שיש לה להגיד, ולפעמים אפשר להיעזר בוועדת הכספים: אנחנו הגברנו תקנים לגופי אכיפה בוועדת הכספים, גם למבקר המדינה, גם לרשות ניירות ערך, שקיבלו מאתנו, בתיאום עם האוצר – מכיוון שראינו בפעילות – בפעילות של אותם הגופים שרצו תקציב נוסף לאכיפה, וראינו את הצורך לעזור. גם פה, אם היה צורך יכולנו לעזור, אבל פה היתה התעקשות שזה יפגע בעצמאות הבנק. לא רצינו לפגוע. בסוף הביאו לנו פשרה, יושב-ראש הוועדה, והסכמנו על הפשרה הזאת, ואנחנו שמחים על הפשרה הזאת, שיהיה לנו מה להגיד – יהיה איזשהו פיקוח פרלמנטרי גם על התקציב הזה.
אני רוצה להודות כמובן, כמו שאמרתי, לנגיד בנק ישראל, לממשלה, לשר האוצר; לסגן שר האוצר, לירום אריאב, שגם עשה עבודה מצוינת יחד עם כל הצוותים, כגוף המקצועי; גם שר האוצר הקודם יש לו חלק בהכנת החוק הזה, כי כל אחד תרם את חלקו בנושא הזה. אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת הכספים, לחבר הכנסת משה גפני – אנחנו עובדים בשיתוף פעולה, באמת, לטובת המשק, בלי שום אינטרסים אישיים. הנושא הזה מאוד חשוב. גם נושאים שעומדים על שולחנה של הכנסת – עומדים, ואנחנו עומדים לטפל בהם. תודה גם לצוות הוועדה, ליועצת המשפטית של הוועדה, שגית, וגם לטמיר, כל אלה, וכל הצוות שלהם, הם צוות ענק, רציני וטוב, שאפשר לסמוך עליו. תודה רבה לכולם, ואני מקווה שהחוק הזה יעבור עוד היום, בעזרת השם, קריאה שנייה ושלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה לכולם.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת אמנון כהן. אני מזמין את חברת הכנסת פניה קירשנבאום. לרשותה חמש דקות מלאות – על הסתייגות אחת. ואחריה, כפי שאמרתי, אאפשר, מחוץ לשורת התקנון ומתוך מחשבה שזה תורם לגיבוש החוק, ולפני הצבעה עליו, ולאחר שאני מפעיל את שיקול דעתי בצורה חריגה, לחבר הכנסת רוני בר-און. מובן שהשר יוכל להשיב לו מייד, אם ירצה בכך. חברת הכנסת פניה קירשנבאום, בבקשה.
פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כבוד הנגיד, חברי חברי הכנסת כמובן, אני רוצה להגיד לכם – זאת הפעם הראשונה שלי בכנסת, ולא רק הפעם הראשונה, זאת השנה הראשונה שלי, ואני מרגישה שזה שהייתי חלק מהחקיקה הזאת זה אפילו מרגש, כי אני רואה בזה גם חוק היסטורי, שמקנה עצמאות לבנק ישראל, וחוק שבאמת הממשלות, גם הקודמת וגם הנוכחית, והמשרדים עבדו עליו קשה, ואני שמחה שאני חלק מתהליך החקיקה.
תוך כדי הדיון על החוק עלו אצלי הרבה שאלות. היו לי שאלות לגבי הוועדה המוניטרית, לגבי מועצת המנהלים, וקיבלתי על חלקן – לא על חלקן, קיבלתי עליהן תשובות. מה שכן הופתעתי – שרוב הדיונים הסוערים בוועדה היו סביב הנושא של הפיקוח על השכר, ואני יכולה להגיד – לא יודעת אם קצת התאכזבתי, אבל אני בכל זאת ציפיתי שלפחות – ועדת הכספים, בדיון הזה, הוכיחה את המקצועיות והבגרות הפרלמנטרית שלה, וחשבתי שאפשר יהיה להשאיר בידיה לפחות את הנושא של הפיקוח, אבל ההחלטה בסוף היתה שזה נשאר בתוך הבנק, וועדת הכספים תקבל רק דיווחים על מה שנעשה. בכל מקרה, אני חושבת שזה היה הסעיף העיקרי שסביבו היו קצת מהומות בדיון הזה.
על כל הנושא של החוק מגיע באמת קרדיט להרבה אנשים, כמובן לנגיד, לשר האוצר הקודם ולשר האוצר הנוכחי, אבל לוועדת הכספים בהחלט בהחלט מגיע קרדיט, וכמו שאמרתי, היא עוד פעם הוכיחה את הבגרות ואת הדיון המעמיק, וכמובן – לא היית כשהתחלתי – גם בזכותו של יושב-ראש הוועדה.
אני רואה בחוק בנק ישראל משוכה ראשונה שעברנו בתחום הכלכלי, ולהערכתי יש עוד כמה משוכות שעל המערכת הפיננסית במדינת ישראל לעבור, ואולי המשוכה הקטנה בהן היא חוק ההסדרים; ובמקום להביא שם רפורמות גדולות, אפשר לסמוך על ועדת כספים שתקיים דיון ענייני. אבל אני מדברת בעיקר על משוכה יותר גדולה, ואולי יותר משמעותית, ואני מדברת עליה לא פעם אחת, וכל מי שנפגש אתי ושמע אותי יודע שאני מדברת על שינוי המבנה הרגולטורי. אני לא הייתי באולם, אבל שמעתי שחבר הכנסת חיים אורון הזכיר את הנושא הזה.
יש הרבה שיטות של רגולציה; זה יכול להיות – עכשיו אני אגיד שמות, לא יודעת – FSA כמובן, או Twin peaks, ולא משנה מה, אבל אני חושבת שהגיע הזמן שאנחנו נשקול ונחשוב על שינוי המבנה הרגולטורי. לא פעם גם בוועדת הכספים עולים נושאים, וגם בוועדת משנה לביטוח בשוק ההון שאני היושבת-ראש שלה, שוב ושוב עולה נושא כמו ועדת-חודק והחלטות שמתקבלות, ואיפה החפיפה בין הרגולטורים, ואיפה השקפת עולם של כל רגולטור, ואיפה – יש הרבה נושאים שאפשר לחשוב ולשקול אותם, וזה לא משנה – האם זו תהיה רשות נפרדת, האם זה ישב בבנק ישראל, האם זה ישב באוצר – אבל אני חושבת שהגיע הזמן לפחות להתחיל ולדון על הנושא הזה.
ואני אומרת לכל מי שנוגע בעניין: תסמכו על ועדת הכספים שהיא תוכל לדון לעניין, לעניינו של הדבר, ולקבל החלטה. במצב כמו שזה נמצא היום, כאשר אתם רוצים לחתן את שלושת הרגולטורים ולהגיד להם: תעבדו יחד – זה לא עובד. אפשר לחתן אנשים, אי-אפשר להגיד להם תאהבו אחד את השני. ויש היום אולי שלושה רגולטורים שיכולים למצוא שפה משותפת, אבל אנחנו לא יודעים מה יקרה בעתיד, והנושא הזה חייב להיות מוסדר בחקיקה או בשינוי מבנה, כמו שאמרתי לא פעם. ואני אומרת, באמת, שר האוצר, תוכל לזקוף את זה לעצמך בסוף הקדנציה, אם תעלה את הנושא הזה, ויחד עם ועדת הכספים תוכל להביא לשינוי. אז אני מקווה שהחוק הזה יעבור, ואני אשמח אם נשתף פעולה בעניין זה גם כן. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת בר-און לומר את דבריו, לפנים משורת הדין ולאחר שהזהרתי את עצמי, שכן הדבר הוא מחוץ לתקנון, אבל מצדיק בדיון הציבורי בהחלט. מובן ששר האוצר יוכל לענות, יושב-ראש הוועדה יסכם, ונצביע.
רוני בר-און (קדימה):
תודה רבה, אדוני – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
מאחר שאין לפנינו הסתייגויות להצבעה.
רוני בר-און (קדימה):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על נדיבותך, אני לא אנצל אפילו חלק ניכר מהזמן שהקצבת. אני רוצה לברך את שר האוצר ואת יושב-ראש ועדת הכספים, ואת אלה שעשו במלאכה בוועדת הכספים, אבל בעיקר אני רוצה לברך את נגיד הבנק, שהשקיע בחוק הזה באמת מאות רבות של שעות, שלא לומר יותר ממאות שעות, לפחות עם חמישה שרי אוצר – הוא אישית, בעצמו, עם חמישה שרי אוצר.
אני מפחד להיכנס לדיסציפלינה של שר האוצר, הדיסציפלינה הפילוסופית, אבל אני אנסה, אני אעז. אמרו לי פעם שהפילוסופיה הסינית עוסקת גם בדרך וגם בתוצאה, והיא אומרת שמה שחשוב זה הדרך ולא התוצאה. אני אומר שפה חשובה מאוד התוצאה ולא הדרך, כי הדרך היתה לא סוגה בשושנים. היו פה עליות ומורדות. גם הייתי מציע לבחור דוגמה יותר טובה לחוק שעובר, כי ועדת הכספים יכולה לבצע אותו לא תחת איום של פיזור הכנסת.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת בר-און, אצל הסינים הדרך מתחילה מהתוצאה.
רוני בר-און (קדימה):
אוקיי, בסדר. כך או כך, חשוב לי לומר – כי אני עבדתי במשך שנתיים עם הנגיד ישירות על החוק הזה, גם בתקופות שהתעכבנו קצת כתוצאה מן המשבר – שאלמלא פעילותו האישית מול כל הגורמים במשרד האוצר ובמקומות אחרים, וגם מול ראש הממשלה – אני לא זוכר ששרים אחרים התעסקו בחוקים שחשובים להם ישירות מול שר האוצר כפי שעשה זאת הנגיד.
למה זה חשוב? כי מדובר על החוק שממסד את עצמאות הבנק. זה לא עצמאות לנגיד, זה בטח לא עצמאות שהיה זקוק לה הנגיד הספציפי הזה שהתעסק בחוק הזה, מה שמוכיח שאפשר פעם לעסוק בחוק לגוף העניין ולא לגוף האיש הזה. העצמאות של הבנק היא חשובה ביותר. חלוקת האחריות בין משרד האוצר לבין הבנק היא קריטית, נוכח המתח המובנה. הדברים האלה התעצמו בצורה מאוד מאוד חזקה והודגשו בתקופת המשבר, גם חרף העובדה שהבנק ומשרד האוצר כמעט שידרו בטון אחד ועבדו בהרמוניה מלאה. אבל אסור לשכוח שהיו תקופות – ואני מניח שעוד יהיו תקופות – שהיו מחלוקות גדולות מאוד, מבניות, בין משרד האוצר לבין הבנק, וגם צריך לומר ביושר, בין הפרסונות, בין שר אוצר לבין נגיד כזה ואחר, ואת הדבר הזה צריך לסיים.
אני מקווה שהחוק מסיים את זה, ואני באמת מודה לאנשים שעסקו במלאכה, גם במשרד האוצר בתקופתי. בצדק הזכיר חבר הכנסת אמנון כהן את ירום אריאב, שבאמת עשה עבודה מופלאה בתיווך, יחד עם אחרים, ויישר הדורים במקום שהיה צריך ליישר הדורים, ועל כך נתונה לו ברכה. אני מברך אותך, אדוני הנגיד. אני אשמח לברך אותך עוד פעם כשנתבשר בשורות טובות. יישר כוחכם. תודה רבה לכם.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. האם כבוד השר? הרי כל המוסיף גורע.
שר האוצר יובל שטייניץ:
לא.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת גפני, אדוני לא מבקש לדבר?
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
לא.
היו"ר ראובן ריבלין:
האם אנחנו צלצלנו כבר לפני חמש דקות? אני מבקש לצלצל פעם נוספת.
הצעת חוק בנק ישראל, התש"ע–2010
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת חיים אורון, אדוני מסיר את הסתייגויותיו? תודה רבה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, גברתי מסירה את הסתייגויותיה? תודה רבה. חבר הכנסת אמנון כהן – לא נוכח באולם. חברת הכנסת פניה קירשנבאום מסירה את הסתייגויותיה. חבר הכנסת משה גפני מסיר את הסתייגויותיו.
רבותי חברי הכנסת, אין הסתייגויות בפנינו, ולכן נצביע על חוק בנק ישראל, התש"ע–2010, בקריאה שנייה במקשה אחת. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד סעיפים 1–97 – 25
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–97 נתקבלו.
היו"ר ראובן ריבלין:
25 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, האם להצביע בקריאה שלישית?
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
כן, אדוני.
היו"ר ראובן ריבלין:
ובכן, יושב-ראש ועדת הכספים מבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה שלישית, ולכן נעבור להצבעה.
רבותי, הצעת חוק בנק ישראל, התש"ע–2010, קריאה שלישית – נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? בבקשה, נא להצביע.
הצבעה מס' 5
בעד החוק – 28
נגד – 1
נמנעים – אין
חוק בנק ישראל, התש"ע–2010, נתקבל.
היו"ר ראובן ריבלין:
28 בעד, אחד נגד, אין נמנעים. אני קובע שחוק בנק ישראל, התש"ע–2010, עבר בקריאה שלישית ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה, רבותי חברי הכנסת.