קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 39)
(הפחתת תקציב או תמיכה בשל פעילות נגד עקרונות המדינה), התש"ע–2010
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/315).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר מגלי והבה:
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 39) (הפחתת תקציב או תמיכה בשל פעילות נגד עקרונות המדינה), התש"ע–2010, קריאה ראשונה. יציג את החוק חבר הכנסת אלכס מילר. בבקשה.
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
תודה, אדוני היושב-ראש.
אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, סגן השר, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להציג בפניכם הצעת חוק שבאה בעקבות מצב אבסורדי שנקלענו אליו כאזרחי מדינת ישראל, כאשר אנחנו מכספנו מממנים פעילות נגד סמלי המדינה, נגד המדינה שלנו כהגדרותיה כמדינה יהודית ודמוקרטית או נגד סמליה, כמו יום העצמאות.
חברי חברי הכנסת, הצעת החוק אוסרת פעילות כגון שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הסתה לגזענות, לאלימות או לטרור, תמיכה במאבק מזוין או במעשה טרור של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל, ציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל, מעשה של השחתה או ביזוי פיזי הפוגע בכבוד דגל המדינה או סמל המדינה.
חברי חברי הכנסת, מדובר בכל אותם גופים שמקבלים תמיכה או תקציב ממדינת ישראל. כאשר ייעשה דבר נגד אותם דברים שקראתי קודם, יפחית משרד האוצר מהתמיכות או מהתקצוב של אותם גופים פי-עשרה ממה שהוצא לטובת הפעילות הזאת.
אני רק מזכיר שרק לפני שנה ראינו ביום העצמאות של מדינת ישראל שהוצאו אוטובוסים, הוצאו שלטים, ומי ששילם על אותם דברים הם משלמי המסים; כך אנחנו גם רואים כל שנה. ראינו גם את הפעילות שהיתה ברשויות מקומיות מסוימות כאשר צה"ל נלחם והגן על אזרחי מדינת ישראל במערכה "עופרת יצוקה", והיתה הפגנה המונית שקראה לפגוע בחיילי צה"ל, והבעירה, בעצם, אותה פגיעה במדינה שלנו כמדינה יהודית, שמגינה על ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית. תודה רבה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
איך הגעת לזה? איך הגעת לזה?
היו"ר מגלי והבה:
תודה. חברי חברי הכנסת, נרשמו כמה חברי כנסת המתייחסים להצעת החוק.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
הצעה גזענית. הצעת חוק גזענית ופאשיסטית.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
גזענית, כי אתה לא יכול – – –?
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
חברי חברי הכנסת. אתה נרשמת לדבר, חבר הכנסת זחאלקה? אתה יכול להירשם לפני שאנחנו סוגרים את הרשימה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אני נרשמתי, אני רשום.
היו"ר מגלי והבה:
לא, אדוני, אתה לא רשום.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
בוא תירשם.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
לא, נרשמתי אצל המזכיר, אדוני.
היו"ר מגלי והבה:
אוקיי. חבר הכנסת חיים אורון, ראשון המתייחסים – בבקשה, אדוני.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להגיד שאני בטוח – אבל האמת היא שאני לא בטוח – שבאיזשהו מקום יושבים מישהם; הם יושבים בחלק מסוים של האולם ואומרים: איך אנחנו נדליק מדורה השבוע? ואיך נדליק מדורה בשבוע הבא?
האמת היא שאני חושב שצריך לקבל את המנגנון שמופיע פה. למשל, שר במפלגה שעושה נזק מוכח למדינה – מורידים מתקציב מפלגתו x. שר שני או סגן שר שמתנהג כמו אדם חסר אחריות, למשל מחרים את שר החוץ הזה, או מחרים את שר החוץ ההוא וסוגר את זה בפניו – מקצצים עוד סכום.
חבר הכנסת אריאל, בוא נמצא איזו טבלה, ניקח את תקציב המדינה ונפגע – – –
קריאה:
אתה צודק.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
מה עם חברי כנסת שפוגעים במדינה?
חיים אורון (מרצ):
גם. נכון.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – – כלומר אתם – – – חוקית – – –
חיים אורון (מרצ):
אני יודע בדיוק שאם זה תלוי בך – מה כסף? אתה סוגר לי את האוויר. מה, רק כסף תיקח ממני?
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
– – – רחמנים.
חיים אורון (מרצ):
יהיה חוק – – –
היו"ר מגלי והבה:
רגע אחד, מה זה צריך להיות?
חיים אורון (מרצ):
רגע, מה קרה?
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
– – –
חיים אורון (מרצ):
מה קרה? אני לא רחמן ולא שום דבר, מאה אחוז.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אני לא סוגר לך את האוויר כל כך מהר.
חיים אורון (מרצ):
הרי על-פי מה שאני ראוי לקנסות, ייגמר לך הכסף, לצערי, כי אנחנו מפלגה קטנה. אז השלב הבא אחרי הקנסות זה אוויר.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
חס ושלום.
חיים אורון (מרצ):
למה חס ושלום?
דוד רותם (ישראל ביתנו):
כי אני איש ימין הומני.
אילן גילאון (מרצ):
מעניין כמה המפלגה שלך תצטרך לשלם על זה, כי – – –
חיים אורון (מרצ):
חברות וחברי הכנסת, אני מציע לכולנו לעצור רגע. היה פסטיבל הקרן החדשה לפני כמה שבועות. יש לי מחלוקות רבות עם חלקים בציבור הערבי על עמדותיהם; יש לי ויכוח אתם בהרבה מאוד תחומים. אתם את זה מכניסים פנימה? למשל, גם במקום שלא מוכנים לקבל ילדים לבתי-ספר שהם לא בדיוק על-פי החתך שחבר הכנסת זבולון אורלב תומך – תומך בהיפך, אני מתכוון – גם שם עומדים מאחוריהם גופים פוליטיים. יש שם מוסדות, בואו נפעיל את המנגנונים.
קריאה:
– – –
חיים אורון (מרצ):
מאה אחוז. אז אני מקבל.
קריאה:
– – –
חיים אורון (מרצ):
בוא נאמץ קוד כולל ורחב איך משתמשים בתקציב המדינה לחינוך מחדש. יש כמה אנשים שמכירים את המושג הזה מקרוב; הם לא רוצים לחזור אליו. יש מקומות שבהם ידעו לחנך מחדש. אני מציע להיזהר. אני מציע מאוד להיזהר, כי אתם יודעים שכל התכלית של החוקים הללו – ואני רואה את הדיון שיהיה עוד מעט; לי אתם מפריעים פחות. עוד מעט יעלו לפה חברי הכנסת, יהיו פה צרחות עד השמים; מחר זה יהיה ביומני הבוקר, והוכחנו עוד פעם לציבור, כיסחנו את הצורה, הדלקנו אש, הדלקנו מדורה. מה יצא מזה? לאן זה מוליך כל הדבר הזה? לאן אתם מוליכים את כל הדבר הזה?
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
לאן מוליך כל הניצול של הדמוקרטיה?
חיים אורון (מרצ):
אני מרגיש כל כך בטוח בדמוקרטיה הזאת, ואני כל כך לא רוצה להתגונן. תאמין לי, אם אני רוצה להתגונן, זה בפני עמדות שלך ולא בפניהם – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
נכון.
חיים אורון (מרצ):
– – כי להם אין כוח. אבל לכם יש כוח, ואתם בטירוף שלכם מסכנים את הדמוקרטיה יותר מהם. הם לא מסכנים את הדמוקרטיה. על-פי הבנתי, הם חלק מהמשחק הדמוקרטי, גם אם אני לא מסכים להרבה אמירות שנאמרות. אבל אתם מסכנים את הדמוקרטיה. אתם מתחילים אתם, אתם ממשיכים אתנו. זה כבר לא תמשיכו אתנו – אתם ממשיכים אתנו, אתם תיכנסו לכל מקום שתוכלו אם רק יש לכם כוח, אם לא יעצרו אתכם, ותגידו: אנחנו נפעיל את כוחנו. מה הבעיה? אין פה קואליציה, מי שהיה יכול להגיד: תעצרו רגע אחד. אותם חברי כנסת מהקואליציה – כן, חבר הכנסת רותם, הם ימין יותר ממך, אבל כל פעם שאני יורד מהדוכן בוויכוח הזה, בני בגין ודן מרידור ומיקי איתן אומרים לי: אנחנו מסכימים לכל מלה שאתה אומר.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת חיים אורון. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אחריו – חבר הכנסת אורי אריאל, חבר הכנסת אילן גילאון, חבר הכנסת ניצן הורוביץ – אני מקריא את השמות, פשוט הרשימה סגורה – חבר הכנסת נחמן שי, חבר הכנסת דב חנין, חבר הכנסת מסעוד גנאים, חבר הכנסת דוד רותם וחבר הכנסת האחרון – נסים זאב. הרשימה סגורה. בבקשה, אדוני.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מדובר באחד החוקים המסוכנים ביותר שנדונו בכנסת, בלי הגזמה, בעשור האחרון.
קריאה:
צודקים.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
החוק הזה נועד לפגוע בחופש הביטוי – זכות יסוד חוקתית שמוכרת בכל העולם – אבל לא בחופש הביטוי באופן כללי, אלא באזרחים הערבים, בנציגיהם ובמוסדות שלהם. זו כוונת מציע החוק וזו כוונת תומכי החוק.
חקיקה שנועדה לפגוע במזיד בציבור מסוים, יש לה שם; היא עומדת בכל הקריטריונים של הגדרת גזענות כפי שהיא מוכרת במוסדות הבין-לאומיים, כפי שהיא מוכרת בספרות המקצועית וכפי שכל אדם סביר יכול להבין מה זה גזענות.
הצעת החוק הזאת מעידה על פחד. כלומר, אין מאחוריה ביטחון עצמי. יש מאחוריה אנשים שמשקשקים מפחד, מפחדים מהצל של עצמם.
מדובר בעניינים שהם בוויכוח וצריכים להיות בוויכוח. בהצעת החוק ובדברי ההסבר נכתב שהיא נועדה או מטפלת במה שקרוי פגיעה ב"עקרונות המדינה". מה זה עקרונות המדינה? בשביל מה יש כנסת?
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
בבקשה, זה חוק – – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
בשביל מה יש ויכוח ציבורי?
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
בשביל זה יש כנסת.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
בשביל מה יש חופש ביטוי אם לא בשביל להתווכח? אל תפריע לי, בחייך. ואם אתה כבר מפריע, תפריע בקריאת ביניים אינטליגנטית.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אתה תבין אותה?
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אין טעם בחופש ביטוי, אין טעם בכנסת ובפרלמנט בכלל אם לא מתעורר ויכוח על עקרונות מדינה – כל מדינה. אני לא רוצה עכשיו לספר או להגיד מה דעתי בעניין העקרוני של עקרונות אפריוריים של מדינה, כל מדינה, כי לפי התפיסה הדמוקרטית המודרנית כיכר המדינה ריקה, והיא מתמלאת בכוחות הפוליטיים הפועלים בשטח. אין עקרונות אפריוריים, אם אתה מדבר על דמוקרטיה.
ומה זה דמוקרטיה מתגוננת? דמוקרטיה מתגוננת היא דמוקרטיה, ואני מזכיר זאת – רווחת בכנסת הזאת, מדברים כל הזמן על זה – היא באה להגן על מיעוטים. ההיסטוריה, המקור של המושג, התפיסה החוקתית של המושג הזה היא למנוע מצב שבו הרוב יכול לפגוע במיעוט. אנחנו במצב של דמוקרטיה מתגוננת מפני התקפה – זה פאשיזם שמתגונן. זה שוביניזם שמתגונן.
לכן, אנחנו נילחם בחוק הזה בכל מאודנו. ואני אומר לכם, מעכשיו אנחנו ננסה בכל כוחנו. אם אתם אומרים: לא נסכים ל"נכבה", אז נגיד: טיהור אתני. מה תגיד?
דרך אגב, כבוד היושב-ראש, הפרטים של החוק הם הרבה יותר חמורים מהתמונה הכללית שלו. זה הרבה יותר חמור מחוק ה"נכבה" המקורי. זה העניש אדם באופן אינדיבידואלי, וכאן מציעים הענשה קולקטיבית. אם למשל בגלריה באיזו עיר אמן עשה ציור של מחאה – והיו דברים מעולם: מישהו שם בולדוזר בדגל של המדינה – –
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
מה זה – – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
– – אז אתה אומר שצריך לקצץ את מחצית התמיכה בתקציב אותה עירייה – –
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
– – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
– – גם תקציב הביוב, גם תקציב החינוך, גם תקציב – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אתה לא אומר אמת. אתה לא אומר אמת.
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
הוא צריך לסיים. חבר הכנסת רותם – – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
זו הצעה – – –
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
נגמר הזמן.
היו"ר מגלי והבה:
כל אחד יעסוק בנושאים שלו. אדוני, תודה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
זו הצעת חוק שעצם העובדה שהיא באה לדיון בקריאה ראשונה מעידה על שפל עמוק שאליו הגיעה הפוליטיקה הישראלית. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת זחאלקה. אני מזמין את חבר הכנסת אורי אריאל. אחריו – חבר הכנסת אילן גילאון.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, זה חוק ראוי, ויישר כוח למציעים. שנית, חבר הכנסת אורון, ברשותך, תשומת לב רק לשנייה: כשאתה עומד פה על הבמה, אני פעמים רבות נהנה לשמוע אותך. אבל כשאתה לא מציע הצעה אחרת, אז סלח לי, זה לא לעניין. יש פה התנהלות – – –
חיים אורון (מרצ):
להוריד את החוק. מה הצעה אחרת?
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
לא. הצעה אחרת איך להתייחס לאנשים שלעתים – אני אגיד את זה בשיא הזהירות – חלקם הקטן מתנהג כמו גיס חמישי. זה לא יכול להישאר – – –
חיים אורון (מרצ):
אתה מתכוון לבחורי ישיבה שלא עומדים ב"התקווה".
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
זה לא יכול להישאר, בעיני, ללא תגובה.
חיים אורון (מרצ):
אתה מתכוון לבחורי ישיבה – – – דגל.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
המצב הזה – אם אתה רוצה להתעלם, זו זכותך, אבל הכנסת בוחרת היום, הערב, לא להתעלם, ולאשר את החוק ולהביא אותו לגמר חקיקה, כדי שהמצב הזה ייפסק.
אם, לדעתך, יש קבוצות נוספות שצריכות להיכלל, אתה ודאי תציע את זה, אבל ההתעלמות היא לא שיטה; הטמנת הראש בחול היא לא שיטה. ראוי לתקן את המצב הלא-נורמלי הזה.
נכון שהדמוקרטיה צריכה להגן על מיעוטים, אבל לא בכל מחיר, לא על כל דבר, וזו לא הגנה אוטומטית. איזה מין דמוקרטיה זאת?
אם יש כאלה בציבור הערבי שמתכוונים ועושים בפועל, מנצלים לרעה את הדמוקרטיה, העניין הזה היה צריך להיפסק מזמן. לעתים זה נשמע פה כמו הפרלמנט בדמשק או ברמאללה או במקומות אחרים. בסדר, אז אנחנו נאלצים לשמוע, נאלצים לסבול. לעתים אולי מגיע לנו הסבל הזה מכם. אבל גם לזה יש גבולות. היות שאתם לא יודעים גבולות, אז ידידי אלכס מילר החליט ללמד אתכם מה הגבול, ויפה שעה אחת קודם.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת אורי אריאל. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה. אחריו, מאלה שנמצאים כאן – חבר הכנסת דב חנין.
אילן גילאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תמיד אתה למד דברים חדשים. אתה מאמין שדברים לא יכולים לקרות, ובכל זאת הם קורים בסופו של דבר. אם חבר הכנסת אורי אריאל מדבר על זה שחושבים לפעמים שזה הפרלמנט של דמשק, אני ברגע הזה שוקל אם אנחנו לא הפרלמנט של דמשק, ואולי גרוע מזה.
חבר הכנסת מילר, אני רוצה לשאול אותך: אתה בחור צעיר, מלומד. מאיפה אתה שואב את עקרונות הדמוקרטיה שלך בחוקים, מבית-המדרש של ביריה? אני לא מבין. ולמה אתה לא מצרף כאן תעריפון, שנדע מה תהיה סמכותו של שר האוצר, כמה להוריד מן המענק שארגון צריך לקבל – ואולי בארגון הזה יש גם מפלגה?
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
אבל כתוב.
אילן גילאון (מרצ):
אז תגיד לי, אדוני, כמה עולה לומר משפט כמו: צריך להפציץ את סכר אסואן? כמה צריך להוריד לארגון הזה מבחינת התקציב שלו?
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
צריך להוסיף.
אילן גילאון (מרצ):
כמה עולה ללכת לנסר לבן-אדם ולעשות לו כיסא קטן, לפי עקרונות טובת המדינה הפטריוטיים? כמה צריך לשלם עבור הדבר הזה? כמה צריך לשלם עבור לשלוח לכל הרוחות את נשיא מצרים? כמה עולה להבעיר בעירות? אני לא יודע מאיפה אתם, ובאמצעותך – תסלח לי, אולי אתה הפראייר הצעיר של הסיעה שלך – יכולים להביא הצעות כל כך נלוזות, כל כך בזויות, כל כך לקוחות מעולם כל כך ישן? אתה בחור כל כך צעיר.
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
– – –
משה מטלון (ישראל ביתנו):
למה – – –
אילן גילאון (מרצ):
אתה חושב שאתה מביא את בשורת הדמוקרטיה לישראל, אתה וחבריך?
משה מטלון (ישראל ביתנו):
גילאון, למה זאת הצעה נכונה? – – –
אילן גילאון (מרצ):
אתם האנשים שחושבים – –
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
בדיוק כמוכם – – –
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת – – –
אילן גילאון (מרצ):
– – שבלי נאמנות אין אזרחות, אבל אתם תקבעו את הנאמנות. שר האוצר – הוא יקבע למי מגיע ולמי לא. באותה נשימה אתם רוצים לתת זכויות לאנשים שעזבו את המדינה הזאת מרוב נאמנותם אליה.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
– – –
אילן גילאון (מרצ):
אתם. כמה צביעות אפשר? רבותי, אתם נמצאים בבית של הזכוכית הכי גדולה מבחינת פגיעה בעקרונות היסוד של מדינת ישראל, ואני שופט את הדברים על-פי מעשיכם, ולא על-פי דיבוריכם. דיבוריכם לא מעניינים אותי. הנזק שאתם עשיתם בחצי השנה האחרונה משול לכך שלא תצטרכו לקבל מימון מעכשיו לעוד 50 שנה – ישראל ביתנו. אז אל תלמדו אותנו. מאיפה אתה שואב את הרעיונות האלה? ולמה דווקא אתה?
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
מעניין אותי איפה – – – מעניין אותי מי – – –
אילן גילאון (מרצ):
כי זה היה מקובל? איפה? אצל מי? אז אורי אריאל אומר: זה דמשק. בדמשק לא צריך את השיטה הזאת. הם ממנים מפלגה אחת שהיא נאמנה, וזה בסדר גמור. אליבא דתפיסה הדמוקרטית שלכם, גם אתם הייתם רוצים לעשות את הדבר הזה. אתם תכמתו את רמת הפטריוטיות שלי? כמה עולה להשמיע את המנון רוסיה כל יום בבית? זו נאמנות או לא, חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי?
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
– – – ישראל – – –
אילן גילאון (מרצ):
כמה את צריכה לשלם עבור זה? בואי ונשמע אותך.
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
אנחנו כאן – – – יותר טוב ממך – – –
היו"ר מגלי והבה:
– – –
אילן גילאון (מרצ):
אתם אל תלמדו אותנו נאמנות. יש לכם עוד הרבה מאוד מה ללכת ברגל כדי ללמד אותנו את עקרונות הציונות ואת עקרונות המדינה ומה טוב למדינה.
אם כל מה שאתה עושה, בשם עמיתיך, זה לזרוע פירוד ומשטמה – תירגע לך, נשמה שלי. תִלמד פחות מביריה ומסוסלוב. זה לא כל כך טוב. תחליף את המנטורים שלך. אני מציע לך, ולכם כולם, כי אם אנחנו נכמת את הנזק שלכם, אני לא יודע איך תשלמו במהלך כל חייכם על מה שעשיתם.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
יאללה, יאללה.
היו"ר מגלי והבה:
מה זה הצורה הזאת של ההתבטאות?
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
זה לא המקום. אני מבקש למחוק את זה מהפרוטוקול.
קריאה:
– – –
היו"ר מגלי והבה:
לא. אתה צריך למחוק דברים כאלה. אדוני, זה לא שוק.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
ומה שהוא אומר – זה שוק?
היו"ר מגלי והבה:
כשתהיה בזכות דיבור, תאמר מה שאתה רוצה. כשאתה אומר לחבר הכנסת – – –
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
– – – מה שהוא אמר – – –
היו"ר מגלי והבה:
כשאתה אומר כיושב-ראש סיעה "יאללה, יאללה", זה לא במקומותינו.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
אתה תעשה סדר, ואין בעיה, אבל גם – – –
אילן גילאון (מרצ):
יאללה, יאללה. זה הכי טוב – – – מבחינתי.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
יאללה, יאללה.
היו"ר מגלי והבה:
חברי חברי הכנסת. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
ככה הוא יכול לדבר?
היו"ר מגלי והבה:
אתה יכול לענות. יש – – –
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
בסדר. אז גם אני יכול להגיד לו גם ככה.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אכן, בתחרות על החוקים המסוכנים, החוק שאנחנו דנים בו היום הוא אחד המתחרים הרציניים. זה באמת חוק מסוכן. מדברים על חופש הביטוי, על סיכון לחופש הביטוי? זה לא רק סיכון לחופש הביטוי.
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
– – –
דב חנין (חד"ש):
זה סיכון לחופש המחשבה, זה סיכון אפילו לחופש ההרגשה. מה בעצם החוק הזה אומר? החוק הזה אומר שכאשר המדינה רוצה לתקצב, היא תתקצב על בסיס של קריטריונים פוליטיים.
משה מטלון (ישראל ביתנו):
ממש לא.
דב חנין (חד"ש):
ממש כן. אני אקרא לך, חבר הכנסת מטלון.
משה מטלון (ישראל ביתנו):
ממש לא.
דב חנין (חד"ש):
את מי המדינה מתקצבת? המדינה מתקצבת רשויות מקומיות, המדינה מתקצבת אוניברסיטאות, המדינה מתקצבת מכללות, המדינה מתקצבת תיאטרון, המדינה מתקצבת קולנוע.
משה מטלון (ישראל ביתנו):
על בסיס – – –
דב חנין (חד"ש):
בכל אלה יהיו קריטריונים פוליטיים. רשימת הקריטריונים שאתם קובעים – אלה קריטריונים פוליטיים. מי יקבע אם אותו גוף עומד או לא עומד – – –
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
– – –
דב חנין (חד"ש):
לא יעזור לכם. לא יעזור לכם. אני אומר את דעתי. עדיין בכנסת אני יכול להגיד את דעתי, ולא תשתיקו אותי.
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
כן, אבל – – –
דב חנין (חד"ש):
לא תשתיקו אותי.
חיים אורון (מרצ):
בשלב זה.
דב חנין (חד"ש):
בשלב זה אני יכול עדיין להגיד את דעתי.
קריאה:
תמיד בשלב זה.
דב חנין (חד"ש):
עמיתי חברי הכנסת, מי יקבע אם אותו גוף – אותה אוניברסיטה, אותה מכללה, אותה הפקת תיאטרון, אותה גלריה או אותה רשות מקומית – מי יקבע אם היא עומדת בקריטריונים הפוליטיים שאתם קבעתם? יהיה צוות של עובדי מדינה. שמעת, חבר הכנסת גילאון? אני שואל אותך, מי יהיה הצוות הזה של עובדי המדינה? איזו תעשיית הלשנות החוק הזה ייצר?
אילן גילאון (מרצ):
– – – קראו לזה פעם "קומיסרים".
דב חנין (חד"ש):
קומיסרים? הלוואי. אני חושב שזה יהיה יותר צוות של שב"כניקים, שיקבל הלשנות ותלונות אנונימיות ולא אנונימיות. הצוות הזה של עובדי מדינה ימליץ בפני שר האוצר. שר האוצר יהיה הצנזור הראשי של מדינת ישראל. הוא יקבע מה מותר ומה אסור ומה תקין ומה פסול ומה ראוי ומה לא ראוי, ובסופו של דבר שר האוצר יכול להטיל עונש קולקטיבי על ציבור שלם – עונש קולקטיבי, לא אינדיבידואלי; הוא יכול לשלול מרשות מקומית – שימו לב – מחצית הסכומים שיש להעביר לרשות המקומית הזאת. לא יהיה ביוב. פגעתם בקריטריונים הפוליטיים שלי? לא יהיה לכם ביוב, לא נפנה את האשפה, לא תקבלו מים. חבר הכנסת אורון דיבר על אוויר? גם אוויר אולי לא תקבלו.
עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק שלכם היא הצעת חוק כל כך מרחיקת לכת, שיגעתי וחיפשתי ובדקתי ולא מצאתי דוגמה לחקיקה כזאת בשום מדינה נאורה ומתקדמת. חבר הכנסת רותם ידבר אחרי. אדוני, אני מזמין אותך להראות איך בצורה כזאת, קולקטיבית, חסרת פרופורציות, נותנים למערכת אנונימית של עובדי ציבור ופקידי ציבור לקבוע ולהחליט, והופכים את שר האוצר להיות הצנזור הראשי – –
משה מטלון (ישראל ביתנו):
– – –
דב חנין (חד"ש):
– – והכול, עמיתי חברי הכנסת, כדי להגן על מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית? חברים יקרים, אם אורוול היה חי היום, הוא היה נותן לכם ציון לשבח בשימוש במושגים ובשיח שהופך את כל הדברים על פיהם: מלחמה היא שלום, דיקטטורה היא דמוקרטיה, והכול הכול למען המדינה שבה אתם פוגעים בצורה כל כך אנושה בחוק הנורא הזה. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת דב חנין. אני מזמין את חבר הכנסת מסעוד גנאים. אחריו – חבר הכנסת דוד רותם, ואחרון הדוברים – חבר הכנסת נסים זאב. אדוני, בבקשה.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני באמת חושב שחוק כזה, בגלגולו הנוכחי – משום שהיה לו גלגול ראשון – מבטא מנטליות חד-צדדית, שרוצה לכפות את הנרטיב שלה, היהודי או הציוני, על המיעוט הערבי-פלסטיני במדינה. אני חושב – לא רק אני, כל דמוקרטיה בעולם וכל דמוקרט בעולם – שזו זכותו של המיעוט הערבי להביע את דעתו בקשר להיסטוריה שלו, וזכותו לציין את יום האסון הלאומי שלו, שזה ה"נכבה". במקום לעודד דיאלוג בין שני הנרטיבים, וחשיפת הרגשות של כל צד, באה הצעת החוק להעניש אוכלוסייה שלמה על זה שהיא מעזה לבטאות את מחשבותיה ורגשותיה – –
היו"ר מגלי והבה:
לבטא.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
תודה, אדוני היושב-ראש, על התיקון.
– – לבטא את מחשבותיה ורגשותיה, בטענה שזה נוגד את עקרונות המדינה, או מערער את יסודות המדינה.
אדוני היושב-ראש, אזרחות זה לא אומר שכולנו נהפכים לאותו דבר; אזרחות לא מחייבת אותי להיות יהודי או ציוני. וגדולתה של דמוקרטיה ושל חברה פלורליסטית אמיתית היא בשוני שבין השכבות והקבוצות הלאומיות והאתניות שיש בתוכה. למשל. וה"נכבה" היא עובדה קיימת שאף חוק לא יכול למחוק אותה או להעלים אותה.
איך אפשר לתת לשר האוצר, למשל, להחליט מה סותר את עקרונות המדינה ומה לא? לפי איזה קריטריונים? לפי איזה מדד? לפי איזו פרשנות?
המסר הפוליטי והחינוכי של חוק כזה הוא מסר של דיכוי, של דורסנות תרבותית והיסטורית. במקום להעניש מוסדות אלה, היה צריך לעודד אותם להביע את הרגשות ואת הדעות בקשר ל"נכבה", ולערוך דיאלוג, אם באמת רוצים חברה דמוקרטית וחופשית.
אבל החוק הזה, כמו שאר החוקים מבית-היוצר של ישראל ביתנו – כנראה תישאר בישראל ביתכם, ולא יהיה בבית הזה אף אחד. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. אני מזמין את חבר הכנסת דוד רותם, ואחרון הדוברים הוא חבר הכנסת נסים זאב.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כמה צביעות אפשר לפלוט בעשר דקות? אני שומע את חבר הכנסת אורון, את חבר הכנסת חנין ואת חבר הכנסת זחאלקה, ואני שואל את עצמי, האם האנשים מדברים כי ככה זה נוח, או שהם באמת מאמינים במה שהם אומרים? מה הקשר בין מה שקורא חבר הכנסת חיים אורון "נזק שגורם שר או סגן שר" לבין החוק הזה?
חיים אורון (מרצ):
מה הקשר בין נאמנות לבין החוק הזה?
דוד רותם (ישראל ביתנו):
תיכף אני אסביר לך את הקשר.
חיים אורון (מרצ):
אל תסביר לי. אני מבין לבד.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
לא להסביר לך? ודאי שלא, כי אתה הרי החכם מכול.
חיים אורון (מרצ):
לא.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
איפה אתה היית, חבר הכנסת חיים אורון, כשחבריך מ"שלום עכשיו" הגישו עתירה לבג"ץ לעצור את מועצת יש"ע ואת יישובי יהודה ושומרון מלתמוך במאבק נגד ההתנתקות? לא שמעתי אותך אומר מלה.
חיים אורון (מרצ):
סלח לי – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
צבוע. צבוע. כי אתה אחד-אחד – מי הוא האיש שאנחנו דנים בו.
היו"ר מגלי והבה:
סלח לי. חבר הכנסת – – –
אילן גילאון (מרצ):
חבר הכנסת רותם, איפה היית כשבן-ארי שילם פה שוחד לאנשים – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
חבר הכנסת זחאלקה – –
אילן גילאון (מרצ):
איפה היית אתה?
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – נכון, החוק הזה מעיד על פחד. מה אני יכול לעשות? אני פוחד כאשר אזרחים ישראלים תוקעים לי סכין בגב.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אתה ממש פחדן.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אני פחדן, אני מודה, אבל יש לי זכות לחיות במדינה הזאת בלי לפחד.
דב חנין (חד"ש):
אתה יודע מאיפה הוא בא?
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אם אני צריך לדאוג לפחד, אני אעשה כל מאמץ כדי לא לפחד.
דב חנין (חד"ש):
אתה יודע מאיפה – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אני אגיד לך יותר מזה: אתה עוד מאיים עלי שאתם תילחמו. רבותי, אתם מנסים להילחם בנו כבר 100 שנה – –
דב חנין (חד"ש):
אתה יודע מאיפה הוא בא?
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – ואתם מפסידים קרב אחרי קרב, ואתם תפסידו גם בקרב הזה. אתם גם בקרב הזה תפסידו, לא יעזור לכם כלום, משום שכל אלה מסביב שרוצים לעזור לכם – כל אלה מסביב שרוצים לעזור לכם לא יגיעו לעולם למספיק כוח כדי לנצח את המדינה היהודית.
אילן גילאון (מרצ):
– – – להרוס את המדינה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
חבר הכנסת דב חנין, דיברת על "מדינות דמוקרטיות נאורות". בית-המשפט העליון – שלך, שיושב פה ממול, שאתה אחד התומכים הגדולים בפסיקותיו – בשני פסקי-דין – האחד זה "שלום עכשיו" נגד מועצת יש"ע, המועצה האזורית מטה-בנימין, המועצה אזורית גוש-עציון – קבע שאסור לה לרשות מקומית לתמוך במאבק נגד מדיניות הממשלה. אסור לרשות מקומית לתמוך בפעולות נגד מדיניות שהממשלה קובעת בהתנתקות.
דב חנין (חד"ש):
אז למה אתם צריכים את החוק הזה?
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אני אגיד לך מה אני צריך את החוק הזה – –
דב חנין (חד"ש):
– – – המשפטי – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – כי אני רוצה שהדברים יהיו אמרה של המחוקק, ולא הזדמנות של בית-המשפט. זה הכול. אני לא רוצה שבית-המשפט יחוקק לי, אני רוצה לחוקק. לא שמעתי אותך אומר מלה על פסק-הדין הזה של בית-המשפט העליון – – –
דב חנין (חד"ש):
יש הבדל גדול מאוד – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – גם לא שמעתי אותך אומר מלה כאשר בית-המשפט העליון – – –
חיים אורון (מרצ):
– – – לשלם מסים ולעשות מאבק פוליטי. מה הוא מבלבל את הראש? פסק-הדין אמר שאי-אפשר לקחת את זה ממסים – לא לתמוך בשלום ולא לתמוך בהינתקות. כמו שעיריית רמת-גן לא יכולה להעביר כסף ל"שלום עכשיו", עיריית עופרה לא יכולה לתמוך בכם. אתה רוצה מדינה אחרת, אני יודע את זה, וגם לינוק מהעטינים של השלטון למאבקים שלכם.
דב חנין (חד"ש):
מה הקשר בין זה לבין התקציב – – –
חיים אורון (מרצ):
מה הקשר? מה אתה מבלבל את הראש פה?
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אני מבלבל את הראש?
חיים אורון (מרצ):
כן.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
בוא אני אסביר לך את הקשר, כי אתה כנראה לא מבין את הקשר.
היו"ר מגלי והבה:
כן, אדוני, תתחיל לסיים.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
בית-המשפט העליון קבע שאסור לרשות מקומית לממן פעולות – – –
חיים אורון (מרצ):
פוליטיות.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
לא פוליטיות.
חיים אורון (מרצ):
מה זה לא פוליטי? הינתקות, מה זה?
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אה, הינתקות זה פוליטי ו"נכבה" זה לא פוליטי.
קריאה:
זה קדוש.
חיים אורון (מרצ):
– – – בטח פוליטי, הן פוליטיות לכל דבר ועניין.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
"נכבה" זה זכויות האדם, בוודאי, משום שזה אדם ערבי ולא אדם יהודי, כי אתה לא יודע מה זה זכויות אדם יהודי.
חיים אורון (מרצ):
אני לא יודע. אני אקבע אצלך שיעורים מיוחדים.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת רותם, תודה. תסכם.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
חברי הכנסת, באנגליה של מלחמת העולם השנייה ישב "הלורד האו-האו" ושידר תעמולה נאצית תבוסתנית לכל אזרחי אנגליה. הוא הוצא להורג. אף אחד לא האמין שחופש הביטוי הוא מספיק חזק כדי להרוס מדינה שנמצאת במלחמה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה, חבר הכנסת רותם.
דב חנין (חד"ש):
אני מציע שתחזור בך מהדוגמה הזאת.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
כאשר אנחנו במלחמה נגד אויב אכזרי, אנחנו נחוקק חוקים כדי למנוע ממנו לפגוע בנו, ומי שלא רוצה את זה, שיצביע נגד. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
בתלייה או בירייה? מה אתה רוצה?
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת נסים זאב.
קריאות:
– – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
בתלייה או בירייה?
דב חנין (חד"ש):
– – – תקציב הביוב. מה הקשר לתקציב הביוב?
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
מה החליטו בישראל ביתנו? בתלייה או בירייה אתם רוצים?
חיים אורון (מרצ):
אם לא יהיה תקציב לביוב, כולם ישלמו.
קריאה:
– – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
לא זה מה שהוא אמר. זה מה שהוא אמר עכשיו.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – – תממן את הביוב שלך.
דב חנין (חד"ש):
הביוב שלו לא יהיה קשור לביוב שלך. זה לא ישפיע על המים שלך.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
בינתיים הצעת החוק הזאת על ביוב.
היו"ר מגלי והבה:
בבקשה, אדוני.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – –
חיים אורון (מרצ):
– – – שמגיעים פה, גם הביוב לא יכול להכיל אותו.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
נעביר אותו דרך הקיבוצים ואז תראה.
חיים אורון (מרצ):
נכון, נכון, נכון. תאמין לי, לא יעבור שם.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
ודאי שלא יעבור שם – –
חיים אורון (מרצ):
– – – יעבור שם.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – הרי אתם יושבים על אדמות – – –
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת דוד רותם.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
נראה אתכם מחסירים מטר אדמה.
חיים אורון (מרצ):
נכון, על אדמה שלך יושבים.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
לא, אתם יושבים על אדמות – – –
היו"ר מגלי והבה:
למה אתה מפריע עכשיו, חבר הכנסת רותם?
חיים אורון (מרצ):
הקיבוץ שלי על אדמה שהיתה של ערבים – –
נסים זאב (ש"ס):
למה אתם צועקים? התווכחתם מספיק, כל אחד אמר את עמדתו.
חיים אורון (מרצ):
– – לכן אני רוצה להתפשר, ואתם רוצים לגזול.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
למה אתה לא רוצה – – – אתה רוצה שאני ארד מהאדמה שלי.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לשניכם. בבקשה, חבר הכנסת נסים זאב – – –
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, צריך לזכור שהמרגלים קודם כול דיברו על הארץ טובה – "באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה". הם אמרו את כל השבחים על ארץ-ישראל – היא מדינה דמוקרטית, יש בה פירות, המשובחים ביותר בעולם, אבל "אפס כי עז העם", ושם ראינו את הענקים, והמטרה היתה בסופו של דבר להשתמש במה שטוב בארץ-ישראל כדי לשכנע מה רע בה.
צריך לזכור, כשחבר כנסת נוסע למסע של הסתה נגד מדינת ישראל, הוא פשוט אחד המרגלים, רק הוא לא בדור המדבר. ג'מאל זחאלקה, חבר הכנסת, אם אתה לא מבין שאתה מסית ומדיח – וחבל שאין חוק שיכול לזרוק אותך מכנסת ישראל, וזו הבעיה שלנו, לא שלך. אתה עושה את עבודתך נאמנה, תאמין לי שהרשות הפלסטינית וגם ה"חמאס" גאים בך ויודעים כמה אנחנו טיפשים שאדם כמוך יושב פה בכנסת, משמיץ את המדינה, מסית נגד המדינה, אוכל מהמדינה ויורק לה בפרצוף יום-יום, רק במדינה דמוקרטית.
הדבר הבא שחשוב לומר, ולגופו של עניין לעצם הצעת החוק – מה החוק בעצם בא ואומר? אומר: כספים ציבוריים, לא משנה מאיזה משרד – משרד החינוך, משרד הפנים, שנותן את זה ליעדים מסוימים, למטרות מסוימות – אתה לא יכול להשתמש בזה להסתה מול מדינת ישראל, מול ממשלת ישראל, ולעשות כנסים ועצרות ולהתריע על "נכבה" כאשר אתה עושה את השימוש; אם אתה עושה מהכספים האישיים שלך, אף אחד לא מונע ממך. גם זו בעיה. לדעתי גם זו בעיה, גם את זה צריך לעצור. אם מקימים קרן חדשה לישראל וקוראים לה קרן חדשה לישראל ולא לאויבי ישראל, ובכלל אפשר שעמותה יכולה להשתמש בשם עם ישראל – זה חרפתנו, זה לבושתנו, וצריך לעצור את המשחית הזה מעלינו.
משה גפני (יהדות התורה):
מה, מה הנושא?
נסים זאב (ש"ס):
ולכן בא החוק לתקן במעט ולומר שלפחות באותם כספים למטרות ציבור, שהם צבועים לחינוך, לתרבות, לפנים, לביוב – אז אל תשתמשו בילדים האלה או בכספים האלה כדי להסית נגד מדינת ישראל, ויישר כוח.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת נסים זאב. לפנים משורת הדין, סגן היושב-ראש אחמד טיבי ביקש לדבר. הוא היה מחוץ למשכן ואני אאפשר לו.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
איזה פרוטקציה זה?
היו"ר מגלי והבה:
אדוני, זה לא פרוטקציה, ואל תלמד אותנו איך אנחנו נעבוד פה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אני רק שואל, אני לא – – –
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
הרשימה היתה סגורה.
היו"ר מגלי והבה:
עכשיו זה הפך להיות פרוטקציה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
כי הרשימה היתה סגורה.
היו"ר מגלי והבה:
לא. סלח לי, אבל סגן יושב-ראש שבא במיוחד, והחוק נוגע לאוכלוסייה שהוא מייצג – – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
כמה פעמים עשיתי לכם את זה – מה קרה – לפנים משורת הדין? מה, אתה לא יודע – – –
היו"ר מגלי והבה:
בבקשה. אני יכול להעיד על עשרות פעמים שעשית.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
רותם, תאפשר לחבר הכנסת לדבר שש דקות במקום שלוש.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
מה אמרת, חבר כנסת – – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
לא, לא, זה לא יהיה.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
שידבר, שידבר.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, יש שני נרטיבים: יש נרטיב שבעליו מפחדים ממנו ומפחדים מהנרטיב של האחר. יש כאן אנשים שלא יכולים להתמודד בדרכים תרבותיות של שיח תרבותי עם הנרטיב של האחר, שיותר ויותר מתגלה כמה שהוא צודק. לא רק שאנחנו אומרים שהנרטיב הערבי-פלסטיני צודק, אלא שהקהילה הבין-לאומית וגורמים רבים בחברה הישראלית – גורמים אקדמיים, מכובדים, אולי לא רבים כפי שאני הייתי רוצה, אבל זה נרטיב שתפס לו אחיזה במציאות.
ולכן אפשר לומר, אדוני היושב-ראש, הם מ-פ-ח-ד-י-ם. הם מפחדים מהנרטיב של האחר, ולכן הם מציעים הצעות שלא היו מביישות למשל משטרים או מפלגות של לה פן, או מפלגות פאשיסטיות באירופה, כי אם הם לא יציעו הצעות כאלה, איך תחיה המפלגה הזאת, אדוני היושב-ראש? אם לא יהיה גורם אנטי-ערבי, אנטי-מוסלמי, אנטי-פלסטיני, הפעילות שלהם תהיה – אפילו ברית הזוגיות שדיברו עליה – –
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
– – – את הפעילות הישראלית.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – פעם אמרו: ייהנו ממנה אלפים. נהנים ממנה 300. מה נשאר? ה"טיקט" הזה של "חברי כנסת ערבים שמקבלים 30,000 משכורת ברוטו". אגב, זה ברוטו לכל מי שלא יודע – 30,000 שקל מקבלים מהמדינה. מה, עמדות פוליטיות תלויות – איפה חבר הכנסת נסים זאב – במשכורת? מי חושב בצורה חומרית כזאת?
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
איפה בשארה?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
מה זו הרדידות הזאת? מה זו הרדידות? מה סגנון הוויכוח הנמוך הזה? אתה צריך להתמודד עם מה שאנחנו אומרים, מה שאני אומר, לא עם המשכורת.
אתם יודעים, לפני כמה ימים מישהו אמר לי – מי? אה, חבר הכנסת אלכס מילר, היוזם. הוא אמר לי: תשמע, זה לא בסדר שמישהו מקבל משכורת מהמדינה ולא מכיר בה כמדינה יהודית. אני שואל: מה יותר גרוע, חבר כנסת שמקבל משכורת ולא מכיר במדינה כמדינה יהודית או מי שהוא חבר כנסת, מקבל משכורת מהמדינה אבל גונב ממנה והוא מושחת? מה יותר גרוע? הציבור יחליט. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת טיבי.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אדוני היושב-ראש, יש לי הצעה. הצעת אי-אמון.
היו"ר מגלי והבה:
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 39) (הפחתת תקציב או תמיכה בשל פעילות נגד עקרונות המדינה), התש"ע–2010.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
בשם סיעות חד"ש, בל"ד ורע"ם-תע"ל, אני מבקש להפוך את ההצבעה להצבעת אי-אמון. יש לי את המועמדות לראשות הממשלה.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
אי-אפשר בקריאה ראשונה.
קריאות:
– – –
היו"ר מגלי והבה:
חברי חברי הכנסת, כולכם נעשיתם מומחים לתקנון כרגע? יש תקנון, ואנחנו נדע להתנהג בהתאם לתקנון.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
כל נושא שעומד על סדר-היום.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
אדוני היושב-ראש, למיטב ידיעתי, התקנון מאפשר להפוך הצעת חוק להצבעת אמון או אי-אמון רק בקריאה השנייה, והיא בלבד, ולא בקריאה הראשונה.
היו"ר מגלי והבה:
חברי חברי הכנסת, לא נפתח עכשיו את הדיון. סעיף 36(ה)(2): "הצבעה על הצעת אי-אמון שהוגשה בסיום הדיון בסעיף העומד על סדר-היום, תתקיים בישיבת הכנסת הרגילה הראשונה בשבוע שלאחר מכן, כאמור בפסקה (1). ואולם אם ביקשה זאת הממשלה – תתקיים ההצבעה על הצעת האי-אמון ביום שבו הוגשה, מייד לאחר הדיון באותו סעיף". נמצא פה סגן ראש הממשלה. אני פונה אליך רשמית, ואדוני מסכים שתהיה הצבעה עכשיו.
השר לענייני מודיעין דן מרידור:
– – –
היו"ר מגלי והבה:
אם כך, חברי חברי – – –
חיים אורון (מרצ):
מה עמדת הממשלה לגבי החוק?
דוד רותם (ישראל ביתנו):
רגע, סליחה, לא חשוב – – –
קריאות:
– – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – – החוק קובע שהצעה – – –
היו"ר מגלי והבה:
רגע, איפה אתה נמצא, חבר הכנסת רותם, בוועדת החוקה, חוק ומשפט? ככה אתה מתנהג? לא, אתה מציע. אז שב בבקשה.
קריאות:
– – –
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת דוד רותם וחבר הכנסת אורון, מכיוון שהוועדה תמכה בזה בוועדת השרים לענייני חקיקה, אז אנחנו עוברים, לפי בקשה – – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
זו תמיכה מבישה, תמיכה מבישה.
חיים אורון (מרצ):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
אני לא יכול לדבר בשמו, אבל יש לי את החלטת ועדת השרים, אז אני מבקש – אנחנו עוברים להצבעה. מי שרוצה להצביע, בעד – זה בעד החוק ונגד האי-אמון. מי שנגד – כמובן בעד האי-אמון ונגד החוק.
הצבעה מס' 18
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15
נגד – 8
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 39) (הפחתת תקציב או תמיכה בשל פעילות נגד עקרונות המדינה), התש"ע–2010, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 15, נגד – 8, אין נמנעים. אם כך, הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 39) (הפחתת תקציב או תמיכה בשל פעילות נגד עקרונות המדינה), התש"ע–2010, עברה, ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. האי-אמון נדחה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, זה עוד יום שחור לכנסת.
דב חנין (חד"ש):
לוועדת הכלכלה.
קריאות:
– – –
היו"ר מגלי והבה:
מכיוון שאנחנו בקריאה ראשונה, והצעת החוק באה מוועדה ידועה והיא שהכינה אותו, לשם זה יובא להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.