קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 2)
(התליית ההיטל בשל צריכת מים עודפת), התש"ע–2009
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/288).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי חברי הכנסת, אני עובר להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 2) (התליית ההיטל בשל צריכת מים עודפת), התש"ע–2009, של חבר הכנסת אמנון כהן – קריאה ראשונה. אדוני הנכבד יעלה ויבוא וינמק.
לדיון בקריאה ראשונה בהצעת חוק זו נרשמו ארבעה דוברים: חבר הכנסת אורי אריאל, חבר הכנסת גדעון עזרא, חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת נסים זאב וחבר הכנסת – – –
אמנון כהן (ש"ס):
דב חנין רוצה, אחרון.
היו"ר ראובן ריבלין:
אחרון. יסכם וישיב בשם המציעים חבר הכנסת מקלב. בבקשה.
אמנון כהן (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, כבוד יושב-ראש ועדת הכספים, הרב משה גפני – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
יושבי-ראש הוועדות הנכבדים, אי-אפשר לקיים דיון בין הוועדות כאשר חבר הכנסת אמנון כהן מופיע כאן מעל במת הכנסת.
אמנון כהן (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, ממשלות ישראל לא השכילו להתפיל מים או לדאוג בשל חוסר מים במדינת ישראל בזמן. כתוצאה מכך נאלצנו בחוק ההסדרים האחרון להסכים לחוק – חוק מס הבצורת. אכן, המצב הלאומי מבחינת מים במדינת ישראל הוא קשה ביותר. חוקקנו אותו בחוק ההסדרים והוא נכנס לספר החוקים של מדינת ישראל, ונכנס לתוקף מ-15 ביולי 2009.
אדוני היושב-ראש, אזרחי מדינת ישראל היו בוגרים וחסכו מים בתקופת הקיץ, ואנחנו ראינו לנכון – כחברי ועדת הכספים ואלה שהובילו את החוק – שבתקופת החורף אנחנו יכולים להקפיא את החוק. גם התגלו כמה בעיות תוך כדי הכנת החוק, גם הציבור פנה אלינו ואמר שיש שם כמה בעיות, ואנחנו מתקנים את הבעיות הללו. אם לאחר ההקפאה, חס ושלום, לא תהיה שנה עם הרבה גשמים, נצטרך להפעיל אותו מחדש.
ראשית, הצעת החוק מאריכה את המועד שבו על הצרכן הביתי לדווח על מספר הנפשות שמתגוררות בביתו עד סוף שנת 2009 – –
מאיר שטרית (קדימה):
הצרכן הביתי נהיה הצרחן הביתי.
אמנון כהן (ש"ס):
– – במקום עד יום 21 בנובמבר 2009, כי גם כך ראינו שהציבור לא הספיק לעדכן את עצמו, את רשות המים ואת הרשויות המקומיות בכל מקום איך זה עובד. לכן, אנחנו ביקשנו לתקן את ההצעה, שעד סוף השנה הקלנדרית יוכלו להמשיך לדווח על מספר הנפשות שגרות באותו משק-בית, כאשר גרות כמה נפשות באותו בית.
הנושא השני שעלה ואנחנו מתקנים אותו – אם החוק היה פועל, ואם הוא יופעל לאחר ההקפאה, אז לכל משק-בית לפי החוק המוצע מגיעים 12 מטרים מעוקבים. אנחנו חשבנו לנכון שצריך להגדיל את זה ושזה לא מספיק. אנחנו מגדילים את זה ל-16 מטרים מעוקבים מינואר, לאחר ההקפאה, אם נצטרך להפעיל את החוק בהמשך.
התיקון השלישי מדבר על כך שאנחנו רצינו בחוק המקורי להגדיל את מכסת המים לנכים. בפועל, קרה מצב שיותר מדי טרטרו את הנכים. לכן, במהלך יישום החוק התברר כי בשל ביורוקרטיה הנכים לא מצליחים ליהנות מתוספת המים האמורה, וכן שחלק מהנכים לא נכללים בגדר החוק. לפיכך, אנו מציעים כעת לתקן את החוק ולקבוע כי הנכים יהיו זכאים לתוספת המים בלי אישור רופא שהם זקוקים לתוספת המים, והאישור היחיד שהם יידרשו להציג הוא אישור על נכותם.
כמו כן, מוצע בהצעת החוק לכלול גם ילדים שהם נכים, גם נכים סיעודיים, נכים מעבודה, וגם נכה שזכאי לקצבת זיקנה. כל זה בא לתקן את החוק, כי בהגדרה הקודמת היו צריכים להביא אישורים, ורופא קופת-החולים תמיד אמר: אני לא יודע להגיד אם הצריכה שלך יותר גבוהה, יותר נמוכה, כי אני לא מומחה בנושא הנכים.
הנושא הרביעי, אדוני היושב-ראש, שאנחנו רוצים לתקן – מדובר על כך שצריכת המים של צרכן ביתי מחושבת לפי צריכתו האישית וצריכתו המשותפת בבניין עם מונה משותף. זאת אומרת, יש לך שעון ביתי, שאתה צורך, ואתה התייעלת ואתה חוסך – אבל יש בבניין גם שעון משותף, ושם למעשה אתה לא כל כך אחראי.
אבל מה קורה? על מנת שדיירים שצריכת המים האישית שלהם נמוכה לא יישאו בתשלום היטל או בתשלום היטל גבוה בשל הצריכה המשותפת בבניין שבו הם מתגוררים, החליטה הוועדה לקבוע – זה בתיאום גם עם רשות המים – כי בחישוב צריכת המים החודשית של הצרכן תיכלל רק מחצית מהצריכה המשותפת. גם פה אנחנו מתקנים – לא את כל הצריכה, כי אנחנו לא יכולים להטיל את הגזירה הזו על אותם הצרכנים שבתוך משק-הבית חוסכים מים, אבל בצריכה המשותפת – 50% מהצריכה הם משלמים, ורק העודפת תיחשב כעודף.
נושא אחרון – הנושא של ההקפאה, שעליו דיברתי: אנחנו מבקשים בחוק הזה מינואר 2010 ועד 15 באפריל 2010 להקפיא את חוק היטל הבצורת. לאחר מכן ובתקופה הזאת אנחנו נבחן – גם רשות המים תבחן – כמה גשם ירד, וכמובן, כולנו צריכים להתפלל לקדוש-ברוך-הוא שירדו גשמי ברכה. ואם, בעזרת השם, כך יהיה, אז יכול להיות שההקפאה תימשך גם לאחר מכן, כמובן במידה שירדו מספיק גשמים בעקבות כך.
הצעת החוק הזו היא הצעה חשובה, שמטרתה להקפיא את ההוראות בדבר היטל מים לתקופת החורף, שאנו מקווים שיהיה חורף גשום, כך שיתאפשר לנו בעתיד לוותר בכלל על היטל המים האמור, אולי אפילו גם לבטל את החוק, במידה שיהיה צורך. מכל מקום, עד לבוא הגשמים, יש בהצעה כמה תיקונים שנועדו להקל על האזרח במהלך יישום החוק.
לפיכך, אבקשכם לאשר את הצעת החוק בקריאה הראשונה וכן שנוכל להביא כבר מחר – זה כבר נמצא בסדר-היום במידה שזה יאושר היום – להכנה לקריאה השנייה והקריאה השלישית בוועדת הכספים.
אני רוצה להודות לייעוץ המשפטי של הוועדה ולצוות הוועדה, שבאמת פעלו בשיתוף אתנו. למדנו את הדברים, והיו המון פניות – גם דרך מיילים, גם דרך פניות, דרך ארגונים, דרך ארגוני נכים – התאסף המון חומר ועבדנו אחד-אחד ללמוד את זה, על מנת שנוכל לתקן ולהקל על האזרחים את הגזירות הקשות שהיו. אני רוצה להודות גם ליושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני. חבר הכנסת גפני – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא שומע, הוא שומע, אל תדאג.
אמנון כהן (ש"ס):
איך הוא יכול לשמוע כשהוא מדבר עם שר הדתות של מדינת ישראל?
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא שומע, הוא שומע, הוא שומע.
איתן כבל (העבודה):
הוא לא שומע. הם מדברים על המועצות הדתיות, איך הוא יקשיב?
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת גפני, אתה לא שומע אותו אבל אל תשמע את הטלפון.
משה גפני (יהדות התורה):
– – – לשמוע את השר.
אמנון כהן (ש"ס):
רמת-השרון, בא על תיקונו?
אני גם רוצה להודות לחבר הכנסת מקלב, שהיה שותף פעיל בוועדה – גם בצוות, גם בהכנת החוק – וכמובן, כבודו גם יסיים את הדיון לאחר מכן לפני ההצבעה. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא ישיב למתווכחים על החוק.
אמנון כהן (ש"ס):
תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
ראשון הדוברים – חבר הכנסת אורי אריאל, ולאחריו – חבר הכנסת גדעון עזרא.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, נכון עשה ידידי חבר הכנסת אמנון כהן, ואתו שאר המציעים, ביניהם גם אנוכי הקטן, בהצעת החוק הזו, שהיא תיקון מסוים – לא מספיק, שלא נטעה ולא נתבלבל – כי בכוונת הממשלה, עוד הם מוותרים על דבר אחד, להכניס לכל עם ישראל מחירים קבועים כאלה, שמס הבצורת יחוויר לידם. אז אני – בהכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית בטח נעסוק בזה; אני מקווה שיהיו לכולנו הבינה, החוכמה והדעת לתקן את התיקונים הנדרשים בכל ההיקף ובכל התחומים הנדרשים, כי המס הזה שהוא מס בצורת, כשמו כן הוא, מס שנועד למלא את קופת האוצר, ולא כדי לחסוך מים. אזרחי ישראל הוכיחו בעבר – בזמנו של השר רפול, שר החקלאות – שהם יודעים לחסוך בלי קנסות. הקנסות שכרגע מסבירים לנו שעוזרים לחסוך, נועדו להשלים את החסר בקופת האוצר בהיקף של מיליארד שקל, והעניין הזה מיותר, לא צודק, לגבי אנשים מסוימים הוא אפילו אכזרי, כי אין להם לשלם את התוספת הזו, מגיעים עד כדי פת לחם ובלי מים.
באותו זמן שמוגש פה החוק הזה שנקרא חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 2) (התליית ההיטל בשל צריכת מים עודפת), ממשלת ישראל בראשות נתניהו מתלה את הזכות של יהודים לבנות ביהודה ושומרון, מכובדי היושב-ראש. ואין קול ואין זעקה, לא כאשר מפסיקים את בניית הכיתות ולא כאשר מפסיקים את הבנייה. מה שנאמר שאולמרט כשל, צריך לומר שביבי נכנע. ראש הממשלה שלנו, שלי, שלכם, נכנע נוכח האיומים. נכנע לאובמה, נכנע לטרור, יצא פראייר, כמו שאומרים. מה שהוא הבטיח לכולם, אמר: אני לא כמו אולמרט, אני לא פראייר, זה נכון. הוא לא פראייר, הוא האבא של הפראיירים. הוא המציא אותם בכלל. אבל הוא מתגאה בחוסנו, בעמידה זקופה, ובאותו זמן זוחל אל ה"חמאס" כדי לשחרר אסירים בעסקת שליט הנוראה; ולבי לבי עם משפחת שליט אבל העסקה היא נוראה.
לא זאת אף זאת, מכובדי היושב-ראש. הוא, בעצה אחת עם שר הביטחון, לא מאפשר לבנות כיתות. כיתות לילדים. ילדים רכים בכיתה א'. עכשיו, כדי להראות שהדברים הם לא הקפאה מוחלטת, כן, הוא חתם על כמה כיתות.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני לא יכול להפסיק אותך.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
זה בסדר, אני מסיים, מכובדי היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני לא אפסיק אותך.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
עכשיו, האם קם מישהו, נניח – שואל את ידידי, חבר הכנסת נסים זאב – האם מישהו מכם זעק זעקה? האם תוכל אולי לזעוק זעקה? לא עד עכשיו, מכאן ואילך. מה עושים חברי כנסת שנראה להם שיש עוול כלפי יהודים?
שר החינוך הסביר פה שהוא לא יפסיק את הבנייה של כיתות בית-ספר לערבים, והוא צודק. אני חושב שהוא צודק. שר הפנים ושר המשטרה לא מפסיקים את בניית בתי-הספר – ויתקן אותי שר החינוך אם אני טועה – בכפרי הבדואים הלא-מוכרים. אין להם תב"ע, אין להם רשיון – גפני, אתה מפריע לי. תודה. גפני, אתה מפריע לי. תודה – בכפרים הלא-מוכרים אצל הבדואים, שאין תב"ע, אין אישור ואין כלום, משרד החינוך נותן. נותן מבנים יבילים, נכון, לא מבני קבע. אבל ביהודה ושומרון לא. שמה, מכיוון שהאזרחים משרתים בצה"ל, הם משלמים את מסיהם, הם מוכנים לעשות כל דבר שצריך למען המדינה, אז ראש הממשלה נכנע, והוא ימרר את חייהם ובאותו זמן יקרא להם: אחינו. כי אחינו, רצוי להרביץ להם מעת לעת. כדי שיראו מי בעל-הבית. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת אורי אריאל. חבר הכנסת גדעון עזרא, בבקשה.
גדעון עזרא (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מברך באופן כללי על הצעת החוק, אבל יש לי כמה הערות. ההערה הראשונה שלי היא על השטחים הציבוריים. הסכנה של נזילות בשטחים הציבוריים יותר גדולה מהסכנה של נזילות בשטחים הפרטיים. והעובדה שאנחנו מקלים ראש דווקא לגבי השטחים הציבוריים, לפי דעתי עלולה לגזול הרבה מאוד מים. אני לא מדבר רק על השטח הציבורי שסמוך לבית, לשעון המרכזי של הבית, אני מדבר גם על השעונים של הרשויות באשר הם. ובזבוז שם זה בזבוז של אלפי קובים, ואין הבדל בין מים שנשפכים מהברז בבית לבין מים שנשפכים מצינור על מדשאה מסוימת. זו הערה ראשונה.
הערה שנייה – חבר הכנסת אמנון כהן, אני לא יודע אם יצא לך או לא יצא לך. אני חושב שהציבור היה מקבל בהבנה הרבה יותר גדולה אם הכסף של מס הבצורת היה מיועד להמשך השקעות בתשתיות מים – – –
אמנון כהן (ש"ס):
יש לנו התחייבות שהאוצר מתקצב את התפלות המים ואת הכול.
גדעון עזרא (קדימה):
יש התחייבות?
אמנון כהן (ש"ס):
כן.
גדעון עזרא (קדימה):
היא פורסמה?
אמנון כהן (ש"ס):
לא, בסדר, אבל – – –
גדעון עזרא (קדימה):
אני חושב שחשוב לפרסם, משום שלפי דעתי הציבור יבין את הדברים בצורה הטובה ביותר.
הערה שלישית – אני מבין שמחירי המים יתייקרו החל מ-1 בינואר, ולא רצו שתהיינה שתי התייקרויות ביחד. אבל אין לפי דעתי הבדל גדול בין בזבוז מים בחודש ינואר לבין בזבוז מים בחודש מאי או יוני או יולי. להיפך, ייזקקו למים בחודשים ההם הרבה יותר מאשר במהלך החורף, ואני מאוד מקווה שהחורף לא ישפיע עלינו ונחשוב שיש לנו עוד מים. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה לחבר הכנסת גדעון עזרא. חבר הכנסת נסים זאב – אלא אם כן אתה רוצה להיות אחרון.
משה גפני (יהדות התורה):
אחרון – אורי מקלב.
היו"ר ראובן ריבלין:
מקלב הוא בשם המציעים.
משה גפני (יהדות התורה):
כן.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, אני מברך את היוזמים, אמנון כהן ואחרים, שיזמו את הצעת החוק. מובן שאם הממשלה לא היתה נותנת דעתה לכך ומסכימה, אז היו יכולות להיות הצעות מכאן ועד להודעה חדשה, ולא היתה לה תמיכה. אבל זה יצא מתוך זעקת הציבור. אנחנו חשנו שהציבור מרגיש שהוא נגנב – אני אומר את זה כפשוטו – כאשר מחירי המים התחילו להגיע לממדים חסרי תקדים, ואפילו הייתי אומר שמחיר החלב, עוד מעט, יהיה שווה למים, ואולי גם משקאות משכרים. אני לא יודע. אין כבר מחיר למים, כאשר מי שהיה רגיל לשלם 400 שקלים צריך לשלם 2,500 – וזה לא מקרה אחד או שניים.
אנשים לא יכלו לעמוד – עכשיו השאלה, אדוני היושב-ראש, צריך להבהיר בצורה הברורה והמפורשת ביותר: מה קורה עד 1 בינואר? אנשים לא יודעים: כן נשלם? האם ההיטלים עד התאריך הזה, שוברי התשלום שנשלחו או נשלחים במהלך החודש האחרון, והקרוב, בדצמבר – איך האנשים צריכים לנהוג? חבר הכנסת גפני, אני רוצה לומר לך שאני מקבל טלפונים מאנשים, אזרחים, והם לא יודעים איך להתייחס לעניין הזה, ואין הבהרה גם מצד הרשויות המקומיות.
דבר נוסף, אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
מה, הצעת החוק מבטלת?
נסים זאב (ש"ס):
לא, היא לא מבטלת. יש פה בלבול, והאזרח לא יודע איך להתייחס. האם לשלם את מלוא התעריף או לא? חשוב שתהיה הבהרה. או שיש כאלה שמחכים לשובר נוסף, אגב, שיבהיר את הצעת החוק.
דבר נוסף, אדוני היושב-ראש, אני חוזר ואומר ומבקש: חייבים להקים את ועדת ההנחות. הרי גם באפריל מחירי המים עדיין גבוהים ביותר. אנשים שהם חסרי אמצעים, שמצבם הכלכלי קשה, אינם יכולים לעמוד בנטל של התשלומים הגבוהים האלה. חבר הכנסת אורי מקלב יודע את ההיסטוריה שלנו בעיריית ירושלים. היתה ועדה שהיתה מורכבת מעובדים סוציאליים, אנשי מקצוע, יועץ משפטי. אבל בסיכומו של יום היינו דנים בפרט ובאותן משפחות, והיינו נותנים הנחות למי שמגיע לו על-פי דין. אני חושב שגם במקרה הזה אין מנוס. אם רוצים להעלות את מחירי המים בצורה כזאת, שגם אחרי, הייתי אומר, ההתליה הזאת, בסופו של דבר המחירים עדיין יהיו גבוהים ביותר – אז צריכים להקים ועדת ההנחות בכל רשות ורשות. אני מקווה שיהיה גיבוי גם ממשרד הפנים.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת משה גפני, יושב-ראש ועדת הכספים, בבקשה. ולאחריו – חבר הכנסת דב חנין. תסיים חברת הכנסת סולודקין.
משה גפני (יהדות התורה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
מאיר שטרית לא רשום אצלי.
מאיר שטרית (קדימה):
רשום.
היו"ר ראובן ריבלין:
יהיה רשום מייד אחרי גפני.
איתן כבל (העבודה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אתה היית צריך להיות עכשיו, רק לא עדכנו אותי.
איתן כבל (העבודה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
בחוק זה אתה לא רשום, אבל אני אשמח מאוד להוסיף אותך.
מאיר שטרית (קדימה):
חבר הכנסת גפני, איפה עומד התיקון לחוק – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אתה, אבל, יכול לדבר גם כיושב-ראש ועדה. בבקשה.
משה גפני (יהדות התורה):
נתתי שאמנון כהן יפתח ומקלב יסכם.
היו"ר ראובן ריבלין:
יש לך פררוגטיבה.
משה גפני (יהדות התורה):
לא, זה בסדר גמור.
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, רבים התקשרו אלי לאחר שהגעתי להסדר עם הממשלה לגבי הנושא של הקפאת היטל הבצורת, ושאלו אותי את השאלה הזאת: איך הסכמת להקפיא את היטל הבצורת תמורת העלאת תעריפי המים בינואר? הרי היטל הבצורת – אנחנו בוועדת הכספים, הצוות שהיה, אמנון כהן ואורי מקלב ורבים אחרים שישבו ימים ולילות על העניין, שינו את החוק המקורי של הממשלה על היטל הבצורת. שינו את זה לגבי נכים, שינו את זה בכמות הקובים שיש לכל משפחה, שינו את זה לגבי ילדים, וזה בסך הכול הוראת שעה. בשעה שתעריפי המים שעולים ב-1 בינואר, זה דבר קבוע וזה לכולם, זה לא משנה, קשישים ונכים וילדים והכול.
אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לומר כאן מעל הדוכן: אין קשר בין שני הדברים. מה שהולך לקרות בינואר הוא שתי הוצאות, או שתי גזירות, שהיו מוטלות בעניין של המים על הציבור, בלי קשר בין האחת לשנייה. הראשונה התקבלה לפני שנתיים בממשלת קדימה, בחוק ההסדרים, והובאה לוועדת הכלכלה. הובא פרק שהוציא מהכנסת את העלאת תעריפי המים, ואפשר לרשות המים, לגוף לא נבחר, להעלות את תעריפי המים כרצונו. הם החליטו להעלות את תעריפי המים ב-50% ב-1 בינואר 2010 – אין קשר להיטל הבצורת.
אנחנו, בקואליציה הנוכחית, עשינו את היטל הבצורת, שאני טענתי – אמר לי חבר הכנסת אורי מקלב בעת הדיונים: תדע לך שזו הולכת להיות הגזירה הכי קשה בכל חוק ההסדרים, אבל פחות קשה מהנושא של העלאת תעריפי המים.
אנחנו באמת שינינו, כפי שאמרתי, עד שהתחלנו לקבל את החשבונות; ידענו, שום דבר לא הפתיע אותנו: תאגידי המים לא היו ערוכים לכך, העיריות לא היו ערוכות לכך. ביקשו מהנכים אישורים, והם הלכו לקופת-חולים – קופת-חולים סירבה לתת אישור, היא אמרה: אנחנו לא מבינים במים. התאגידים לא ידעו מה לגבות ואיך לגבות. ואז באתי למשא-ומתן עם מנכ"ל משרד האוצר, עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, עם הרפרנטים במשרד האוצר, עם השר עצמו. הגענו להסכמה שבעצם יוקפא היטל הבצורת מ-1 בינואר, לא כפי שהופיע פה בחוק בקריאה טרומית. זה לא רטרואקטיבי, מ-1 בינואר זה יוקפא. אנחנו, בעזרת השם, אם מליאת הכנסת תאשר את זה היום כאן, אנחנו מחר בבוקר מתכנסים לדון, להכין את זה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יהיה דיון קשה לגבי מה יקרה ב-15 באפריל, מי מוסמך להמשיך את ההקפאה ומי מוסמך לבטל את ההקפאה. כמובן, יצטרכו אישור להמשך הביצוע, יצטרכו את האישור של ועדת הכספים.
לגבי העלאת תעריפי המים, אין לי הסכמה עם הממשלה. הנחתי הצעת חוק של ועדת הכספים, כל חברי ועדת הכספים חתומים על זה. אגב, גם חבר הכנסת מקלב שהוא איננו חבר בוועדת הכספים, אבל אנחנו קיבלנו אותו כאורח כבוד; הוא היה חבר ב"הגיחון", הוא איש מקצוע בעניין הזה, באמת, הוא תרם רבות מאוד לעניין הזה, והוא חתום גם על החוק. הממשלה לא מסכימה, היא מבקשת לקיים אתנו דיון על העניין הזה. אני מסיים.
ואני אומר לכם, ובזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש. יש ויכוח בין הכנסת לממשלה, מה זה מים. האם מים זה כמו "קוקה-קולה", שקונים בקיוסק ומשלמים את מלוא המחיר? או שמים זה מצרך חיוני, שמדינה מתוקנת ומסודרת צריכה לספק לתושביה ולסבסד אותם. החשבונות שאנשים מקבלים בשכונת הארגזים בתל-אביב, במעלות, באופקים, בכל המקומות הללו, זה פשוט קורע לב.
היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני – – –
משה גפני (יהדות התורה):
אני מסיים. אני מבקש ממליאת הכנסת לאשר את החוק הזה. אנחנו מחר נכין את זה לקריאה שנייה ושלישית, ואנחנו נתקדם גם בנושא של תעריפי המים, שזה נושא אחר לחלוטין. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת מאיר שטרית, בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. פשוט אני – נשמט מהרשימה. אחרי חבר הכנסת דב חנין – חברי הכנסת מרינה סולודקין ואיתן כבל.
מאיר שטרית (קדימה):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, קודם כול, אני מודה לחבר הכנסת גפני על ההבהרה. אנחנו כאופוזיציה תומכים בהצעת החוק הזאת שמוגשת, כי היא מתקנת במידת מה את הנזק הנורא שנגרם בגין הגזירה של היטל המים ומשפרת במידה מסוימת, קטנה, את מצבם של האזרחים; בוודאי זה ראוי לברכה. אנחנו נתמוך בחוק הזה.
אבל, אדוני היושב-ראש, אני עליתי בעיקר כדי לדבר על החלק השני, של ייקור המים, ולא חשוב מאיפה באה היוזמה; יוזמה רעה. אני אסביר את זה במלים פשוטות, אדוני היושב-ראש. כל אחד מהיושבים פה יבין אם יקשיב.
מה הממשלה רוצה לעשות? היא רוצה לבטל את היטלי המים והביוב כשמקימים בניינים חדשים; לפטור את האנשים מהיטלי מים וביוב, ולהעמיס את ההיטלים הללו על הצריכה השוטפת של המים. זו חוכמה מאוד ישנה של פקידי האוצר, אני מכיר אותה הרבה שנים. אבל היא, תסלחו לי, חוכמה מטומטמת, אין לי מלה אחרת להגיד, ואני אסביר מדוע.
קח דוגמה מעיריית תל-אביב. "מגדלי עזריאלי", אדוני היושב-ראש, שילמו היטל מים וביוב כדי לבנות את שלושת המגדלים – 18 מיליון שקל. את הכסף הזה העירייה מקבלת מראש כדי לתת רשיון בנייה, כי אחרת לעירייה אין יכולת לעשות את העבודות ולהביא אליהם מים וביוב למקום. אם נשאר עודף, זה נכנס ל"פול" של העירייה, לצורך טיפול ברשת המים הארצית. עכשיו, אילו היה החוק קיים, היה יוצא מצב ש"מגדלי עזריאלי" היו משלמים אגרת מים לאורך עשר שנים – 3 מיליוני שקלים. איפה נעלמו 15 מיליון שקל שהם שילמו? מי היה משלם אותם? אזרחי תל-אביב. לא צריך להיות חכם גדול בשביל להבין.
היו"ר ראובן ריבלין:
והעירייה תממן בינתיים את – – –
מאיר שטרית (קדימה):
היא לא תוכל, זה בדיוק הבעיה. יש פה שלוש בעיות. קודם כול, העירייה, לא יהיה לה כסף לממן את עבודות התשתית בשביל להביא את המים והביוב.
היו"ר ראובן ריבלין:
מה שאתה אומר הוא נכון. זאת שערורייה.
מאיר שטרית (קדימה):
אתה צודק, זו באמת שערורייה. בגלל זה עליתי.
אורי מקלב (יהדות התורה):
– – – יעלה בעוד שקל – – –
מאיר שטרית (קדימה):
אדוני היושב-ראש, בגלל זה אני עליתי, להגיד שזו שערורייה. לא רק זאת, כאשר אדם בא לבנות בית ואתה דורש ממנו את ההיטל מראש, יש לך כסף ביד, ואתה יודע, זה בטוח. אחרת, אין לו רשיון. אבל אם אתה נתת לו לבנות, מי אמר שתצליח לגבות מהכסף הזה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
מה הגיון האוצר בעניין זה – –
מאיר שטרית (קדימה):
אין שום היגיון. הרי לא צריך להיות חכם גדול – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
– – חוץ מאשר להיטיב עם הקבלנים?
משה גפני (יהדות התורה):
שום היגיון.
מאיר שטרית (קדימה):
זה פשוט, אני לא יכול להגיד, זה טיפשות.
היו"ר ראובן ריבלין:
זאת שערורייה.
מאיר שטרית (קדימה):
טיפשות מוחלטת, ואני מקווה שחברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה לא ייתנו יד למהלך המטומטם הזה. אני חושב, אדוני היושב-ראש, זה פשוט עוול. כי יטילו על האזרחים – אתה יודע מה המשמעות של זה, אדוני היושב-ראש? בדקתי. פירושו העלאת מחירי המים ב-60%–90%.
תגידו, מה, אתם השתגעתם? נראה לכם נורמלי? שוב, לפגוע בדבר הכי פשוט שיש לאדם – לשתות מים. שמעתי הבוקר, אדוני היושב-ראש, את חבר הכנסת אריה ביבי, שסיפר שהוא ישב אצל ראש המועצה ביהוד ושתה קפה. אזרח דפק בדלת, נכנס וניגש לראש העיר ואמר: תסלח לי, אדוני ראש העיר, אתה מכיר אותי? הוא אמר: כן. הוא שאל: מה אני שותה בבוקר? אומר: קוניאק. מה אני שותה בצהריים? אומר: ויסקי. מה אני שותה בערב? הוא אומר: עראק. הוא אומר: אז מאיפה אני אקבל 1,500 שקל חשבון מים? מה, אני שותה מים?
אני שואל, ריבונו של עולם, מים זה מצרך כל כך בסיסי, חיוני, יסודי.
היו"ר ראובן ריבלין:
יהיה בר מיוחד, ברז סגור – – –
מאיר שטרית (קדימה):
כן. אני אומר: רבותי, אני אומר לחברי הכנסת, קואליציה, אופוזיציה, זה לא עניין קואליציה–אופוזיציה. זה עניין של שכל ישר. להפיל את הוצאות הפיתוח של בניינים חדשים על האזרחים שהם ישלמו את זה, זה פשוט דבר שאסור שיקרה, ואסור שייעשה. יש לזה השלכה חמורה ביותר.
אמנון כהן (ש"ס):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
בסדר, בסדר.
מאיר שטרית (קדימה):
אז מה?
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא אמר – – –
מאיר שטרית (קדימה):
מה זה משנה מי עשה את העוולה, צריך לבטל אותה. אמנון, מה זה משנה מי עשה את העוולה? צריך לבטל אותה. תהיו אתם חכמים, תבטלו אותה. אנחנו נתמוך בכם.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת שטרית.
אמנון כהן (ש"ס):
– – –
מאיר שטרית (קדימה):
ולכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו תומכים בחוק המוצע. אמנון, אנחנו תומכים בחוק שלך. מה אתה רוצה? אנחנו תומכים בחוק הזה.
אמנון כהן (ש"ס):
לא, אני אומר שהחוק ההוא – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
טוב, טוב, הוא סיים את דבריו. אין זמן לקרוא לו קריאות ביניים.
מאיר שטרית (קדימה):
אנחנו תומכים בחוק הזה, ואני מקווה באמת שתהיה יוזמה לבטל את הדבר הזה כי אנחנו ניאבק נגד זה. לא יודע מי עשה את זה. אני מודיע לך, אדוני היושב-ראש, אני לא יודע מתי זה עבר. אם זה עבר בזמן שישבתי בממשלה אז זה גם "נון" שלי. יכול להיות שלא הייתי בישיבה. אני בחיים לא הייתי מסכים כשר הפנים שיוטל על הרשויות המקומיות דבר כזה. לא היה עולה על דעתי, אפילו יתהפך העולם. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני מציע שנפעל ביחד לבטל את הגזירה הנוראית הזאת.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת מאיר שטרית. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חברת הכנסת מרינה סולודקין.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, החוק שהנחנו, ועדת הכספים, היום גם מבטל את מה שמאיר שטרית אמר. זה משולל היגיון. אישרה את זה הממשלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
זה לא היגיון, זה שערורייה, מה זה?
משה גפני (יהדות התורה):
שערורייה ממש, אין הסבר לדבר.
היו"ר ראובן ריבלין:
אפילו דב חנין, אם היה ראש עיריית תל-אביב, היה מתנגד.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, לא רק כראש עיריית תל-אביב בפוטנציה, אלא גם כחבר כנסת אני כמובן מתנגד. אני מסכים לגמרי עם דבריו של חבר הכנסת שטרית בעניין השערורייה הנוראה, באמת השערורייה הנוראה שבהטלת היטלי הפיתוח על גבם של האזרחים. היטלי הפיתוח למים וביוב בעצם מבוטלים, וזה מועבר באופן ישיר לצרכן הביתי ומועמס על כל אזרחי ישראל. זה מהלך שהוא לא רק מאוד רגרסיבי מבחינת האפקט החברתי שלו, הוא גם מאוד מסובך לניהול. הוא יוצר מנגנון מאוד בעייתי לא רק לשלטון המקומי, אלא גם למערכות המים בכללותן. הוא מסבך מאוד את המערכת.
אבל, אדוני היושב-ראש, אני טוען שלדבר הזה יש הסבר. ההסבר הוא מאוד מצער, אבל הוא ההסבר האמיתי. זה לא קרה במקרה, וזה לא רק טעות, וזה גם לא רק טיפשות, חבר הכנסת שטרית. ההסבר הפשוט של הדבר הזה הוא אינטרסים. ישנם גורמים במדינת ישראל שבהחלט יש להם אינטרסים בבנייה, והם מנסים להקל מעליהם את ההיטלים כדי לאפשר להם לבנות. זה לא אסור, אגב. אבל זה גם בהחלט לא בסדר כאשר את ההיטלים האלה מנסים לגלגל על שכמו של הציבור הרחב. ולצערי הגדול, ממשלת ישראל בנקודה הזו נכנעה לאינטרסים צרים על חשבון האינטרס הכללי.
כיוון שבנושא הזה נראה לי שיש פה, לפחות בבית, הסכמה מאוד רחבה להסיר את רוע הגזירה הזו של ביטול היטלי הפיתוח והטלתם על הציבור הרחב אני רוצה, עמיתי חברי הכנסת, להקדיש את יתר הדברים שלי לשני היבטים אחרים במהלכי המים המתוכננים.
עמיתי חברי הכנסת, מה שהולך לקרות ב-2010 בתחום המים הוא אסון. היום תעריף א', התעריף הנמוך, התעריף הבסיסי למים הוא 8 מטר מעוקב לחודש למשפחה, ועל הכמות הזאת כל משפחה משלמת על כל מטר מעוקב 4.11 שקלים. אחרי שהרפורמה תעבור, אדוני היושב-ראש, המחיר הכולל למים – אגב, כולל ביוב – יהיה 9.47 שקלים למטר מעוקב, 9.47 שקלים בכמות הבסיסית שבה המים הם ללא ספק מוצר בסיסי.
אורי מקלב (יהדות התורה):
– – – 16% לחודש – – –
דב חנין (חד"ש):
לא, לא. היום זה 8 מטר מעוקב לחודש, 16 לחודשיים.
אורי מקלב (יהדות התורה):
– – – זה קצת יותר גבוה – – –
דב חנין (חד"ש):
יפה, נכון. חבר הכנסת מקלב, אתה צודק. מעל לשכבה הזאת יש לנו עוד שכבה. מעל התעריף הבסיסי של 4.11 שקלים יש לנו שכבה של 5.6, שזה עוד 7 מטר מעוקב לחודש. עכשיו מוצע לבטל כליל את התעריף השני. גם הכמות הבסיסית, מאוד מצטמצמת, ותעמוד על 2.5 מטר מעוקב לנפש. זאת אומרת, משפחה שיש בה שתי נפשות, זוג אנשים מבוגרים שגרים בבית ייוותרו עם 5 מטר מעוקב בלבד.
היו"ר ראובן ריבלין:
יותר גרוע ממס בצורת.
דב חנין (חד"ש):
זה הרבה יותר גרוע ממס בצורת. מס הבצורת, בכנסת היה ויכוח קשה עליו, התייחס לכך שמי שמשתמש בהרבה מים ייענש על זה, ומי שמשתמש בכמות המים הבסיסית לא ייפגע. מה שקורה כרגע זה שפוגעים בדיוק הפוך – באנשים שבאמת משתמשים במים כי הם חייבים את המים, ואין להם שום דרך אחרת. בכמות הבסיסית פוגעים. גם מצמצמים את הכמות הבסיסית, וגם מעלים את מחירה בצורה מאוד דרמטית.
אדוני היושב-ראש, אני חושב שהנושא הזה מחייב באמת בירור מאוד רציני בכנסת. יש לנו לפעמים מצב שבו כמו בחוק פרקינסון, לזירה נזרק נושא כלשהו, כולם מתעסקים בו, ואחר כך מסירים אותו מסדר-היום, ובמקומו בא משהו הרבה יותר משמעותי, הרבה יותר מקיף, הרבה יותר קבוע, הרבה יותר כולל. אבל הוא עובר בשקט, כי כולנו התעסקנו בהיטל הבצורת.
היו"ר ראובן ריבלין:
לסיים.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, נקודה אחרונה לסיום. היה דיון בוועדת הפנים של הכנסת, היתה לי הזכות לעמוד בראש הדיון הזה. בדיון הזה שמענו דבר מאוד מעניין מצד פקידי האוצר. בעוד שכל הזמן הם סיפרו לנו שההפרטה נועדה להנמיך את מחירי המים, להפחית את מחירי המים לצרכן, הפעם הם הציגו לנו, בצורה – אני חייב להגיד, מאוד כנה וישירה – חישוב אחר. הם אמרו לנו: עכשיו יש לנו תאגידי מים, תאגידי המים האלה חייבים להרוויח. ואם הציבור יצמצם את צריכת המים שלו, אדוני היושב-ראש, ואני אומר דברים שנרשמו בפרוטוקול, אנחנו נעלה את המחירים. זה מה שנאמר לנו.
היו"ר ראובן ריבלין:
אנה אנו באים?
דב חנין (חד"ש):
אם הציבור יהיה חסכני ורציונלי, אנחנו נעלה את מחירי המים. אדוני היושב-ראש, אני חושב שזה דוגמה איך אנחנו מגיעים – במהלכים שאנחנו עושים – לתוצאה ההפוכה ממה שאנחנו רוצים להגיע אליו. גם מבחינה סביבתית, גם מבחינה חברתית, אנחנו רוצים לחסוך במים – אסור לנו לייצר מנגנונים שאם הציבור חוסך, אנחנו מענישים אותו בהעלאת מחירים. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חברת הכנסת מרינה סולודקין. אחריה – אחרון הדוברים, חבר הכנסת איתן כבל. יסכם את הדיון חבר הכנסת מקלב, שאחר כך גם יחליף אותי על הדוכן.
מרינה סולודקין (קדימה):
אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי כנסת, אני חושבת שטוב עשה חבר הכנסת אמנון כהן שהציע את החוק הזה, וגם הציע לי לחתום על החוק הזה מפני ששנינו שייכים לקהילה של יוצאי חבר המדינות שבה כמעט שליש מהאנשים הם מתחת לקו העוני. וכל העלאת התעריפים של המים, וכל העלאת המחירים של המצרכים הבסיסיים – זה פוגע בראש ובראשונה באנשים האלה.
אבל אני חושבת שהצעד של החוק הזה הוא פתרון חלקי לבעיה שהממשלה – אני לא רוצה לדבר על משרד האוצר; כל הזמן אומרים לי, פקידי האוצר. מי הם פקידי האוצר? הם עושים את דברה של הממשלה. אז בגלל זה, הממשלה היא שמקבלת החלטות לא נכונות. בחוק ההסדרים שאנחנו ראינו היו כמה החלטות מאוד מאוד לא נכונות. ההחלטה הראשונה היא העלאת מחירי הפירות והירקות, ואנחנו בכנסת ביטלנו את המס הזה, הלא-צודק. ודבר שני, העלאת תעריפי המים. לא יכולנו, לא הצלחנו לעשות את זה. ועכשיו רואים לא רק את הטיפשות, אלא פגיעה חמורה בכל האוכלוסייה של מדינת ישראל. אם אנחנו רוצים בזמן הבצורת לחסוך מים, אז אנחנו חייבים לתת לציבור תמריצים לחסוך במים. אבל לא להעניש את הציבור על השגיאות שכל ממשלות ישראל עשו.
אני חושבת שכאן כל המבנה שלנו – בעיות ארוכות-טווח כאילו לא רואים בממשלות. ביטלנו את משרד הכלכלה, נשאר רק משרד האוצר, ומשרד האוצר יודע מה לעשות – לחסוך בכסף בכל הדרכים האפשריות. משרד הכלכלה היה צריך לתכנן איך אנחנו יוצאים מהבעיה הזאת שיש לנו, בעיה אקוטית. ואני אגיד לכם, התביישתי מאוד, הייתי לפני שמונה שנים במלטה, באיזו משלחת ישראלית, ושם גיליתי שבמלטה כל המים מהתפלה, וזה היה לפני שמונה שנים. להשוות את מלטה למדינת ישראל אי-אפשר, כי אנחנו יותר מפותחים. אז מי לא מקבל את ההחלטות הנכונות? אנחנו. בגלל זה אני פונה לממשלה וגם לחברי הכנסת. בטח שאנחנו תומכים בחוק הזה, אבל זה רק פתרון חלקי. חייבים לראות ולחשוב על בעיות ארוכות-טווח, כמו בצורת. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה לחברת הכנסת מרינה סולודקין. חבר הכנסת איתן כבל, ואחריו יסכם חבר הכנסת אורי מקלב. בבקשה.
איתן כבל (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שרים נכבדים, יש פה מצב כזה – הצעת החוק הזאת היא במקומה, ועוד איך. אבל כשאנחנו עוסקים בשאלה של החוק הזה, נראה לי כאילו הסוסים כבר ברחו מן האורווה. זאת אומרת, אנחנו עוסקים במאבק של אתמול. זו האמת. אנחנו עומדים כאן, וחתמנו ותמכנו, וכבר אף אחד לא עוסק בשאלה הזאת. במידה מסוימת יש מי שיאמר שבכלל כל זה היה תרגיל מבריק של האוצר, שמעולם הוא לא התכוון להטיל היטל. הוא שלח אותנו, כולנו, להתעסק, לרוץ אחרי ההיטל, כשמעולם הוא לא התכוון בכלל לשים היטל. כי עכשיו, אם נביא לכאן להצבעה ונשאל את חברי הכנסת מה הם מעדיפים, כולם יאמרו: מעדיפים את ההיטל, לא את ה-40%. יש כאן אבסורד מטורף. וכולנו מברכים האחד את השני על החוק, וזה בסדר, חבר הכנסת מקלב, ובוודאי סייעתי לאמנון כהן ותמכתי. ואורי אריאל וכל החברים היקרים התכבדו במלחמה של אתמול, שעליה כבר לא ייכתב כלום.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
זה יהיה בתיקון בקריאה השנייה ובקריאה השלישית.
איתן כבל (העבודה):
לא, אני אומר את זה מבלי, חס וחלילה – אנחנו נעביר ואני אתמוך, ונשארתי גם כדי לתמוך – אלא לומר לכם שבלי משים הסיטו אותנו מהקרב האמיתי, שהוא העלאה של 40%, שזאת העלאה שאינני זוכר – ואם יש כאן מישהו שרוצה לתקן אותי – שהיתה בבת-אחת במצרך בסיסי, אחד מהמצרכים היותר בסיסיים, מים – מה יותר בסיסי ממים? – שמעלים אותו במכה אחת בכ-40%. וכאן כבר אין שאלה של ימין או שמאל, יש כאן שאלה של חברה שלמה, איפה היא עומדת. מישהו בדק כמה אנשים היום יכולים לעמוד בתשלום המים? נכון, אני מאלה שחושבים שצריך לעשות הקפדה גדולה בנושא המים, במובן הזה שבחלקים לא קטנים, אדוני היושב-ראש, מבתי ישראל מים הוא אומנם מצרך בסיסי, אבל הוא יותר מבסיסי. מבזבזים אותו כמו שהם רוצים. אבל מפה ועד להעלות ולהעמיד את המחיר על עוד 40%?
אדוני היושב-ראש, אתה חבר במפלגה השלטת היום. ואני שואל את עצמי לגבי כל אותן אוכלוסיות שפעם אחר פעם תומכות במפלגת השלטון. הם יכולים לכתוב את העמודים הכי רבים של "יורים ובוכים". הרי מי ייפגע מזה? בראש ובראשונה זה אותן שכבות שתומכות בראש הממשלה ובממשלתו. ואנחנו לא לפני בחירות, ואינני אומר את זה עכשיו באיזה סוג של התרסה לפני בחירות. אלא אני אומר, חברים יקרים, ציבור שמאזין ומקשיב, פקחו את עיניכם. אני מקווה מאוד, אף שאנחנו נתמוך ונעביר, אבל במידה מסוימת, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, שהאוכלוסייה שאתה מייצג – אני מקווה לא רק את הליטאים, גם את החסידים – – –
משה גפני (יהדות התורה):
אני מייצג את כל הציבור.
איתן כבל (העבודה):
זה ברור לי, אני קראתי על זה. אומר לך שנושא המים והעלאת התעריפים ב-40% – אם על זה לא עושים משבר – זה לא אתה, זה נושא שוועדת הכספים צריכה להתאחד ולומר לא באל"ף רבתי. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה. חבר הכנסת אורי מקלב, נא לבוא ולסכם את הדיון. כמסכם הדיון אתה לא תלוי בזמן, אבל כמובן, האנשים משוועים ורוצים להצביע.
אורי מקלב (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זה נכון שאנחנו דנים בחוק הקפאת היטל הבצורת, אבל החברים התייחסו גם לנושא של הרפורמה במים. אדוני היושב-ראש, אומנם נכון, הפעם אפשר להסכים לכל מה שדיברו כאן בבית, כל אחד מחברי הכנסת, כולל מה שאתה אמרת, היושב-ראש, כל אחד מההיבט שלו וכל אחד מההסתכלות שלו. אבל הנושא הזה של הרפורמה במים זה נושא חדש, ונכון שזה אולי כבר שנתיים בתהליך, אבל לכנסת זה אף פעם לא הגיע. זה לא שמישהו דן ונרדם פה. הממשלה הקימה רשות מים, נתנה סמכות, לרשות המים בכלל אין אף נבחר ציבור, החברים שם הם אנשי מקצוע עם עוד שני נציגים של שני השרים הרלוונטיים, והם החליטו. יהיה שימוע. לכן אנחנו היום עומדים במצב של חוסר אונים, ואמרה נכון חברת הכנסת סולודקין, אנחנו ביטלנו את המע"מ על הירקות, אנחנו צמצמנו עכשיו את מס הבצורת; עכשיו אנחנו נתבזה עוד פעם. במיוחד אנשים שהם בהנהלה, שלא חושבים קודם.
היו"ר ראובן ריבלין:
הציבור לא יבין – –
אורי מקלב (יהדות התורה):
הציבור לא יבין ולא יסכים.
היו"ר ראובן ריבלין:
– – הכנסת פה כולה פועלת בעדנו, וזה מה שיוצא.
אורי מקלב (יהדות התורה):
יותר מכך. אני אומר לך איפה האבסורד. האבסורד, שגם אנשים לא מבינים. אומרים רשות המים, בוועדת הכספים אמרו את זה פעמיים, שלוש פעמים: אתם יודעים למה אנחנו צריכים עכשיו להעלות את מחיר המים? מכיוון שאנשים חסכו במים, בגלל מס הבצורת, אין תעריף ג', אין התעריף היקר, חברות המים מפסידות כסף, לכן אנחנו צריכים להעלות את מחיר המים. זה הרי אבסורד מאין כמוהו. אנשים חסכו, אין היום מחירי מים גבוהים לספקי המים, ולכן.
אבל, אנחנו צריכים לגשת לחוק הזה, להקפאת מחיר המים. בעצם, אדוני היושב-ראש, יש כאן שני היבטים לחוק, שתי משמעויות לחוק. ההיבט הראשון זה נושא של הקפאה, שההקפאה תחול מינואר עד אפריל, ואחר כך אני מקווה שהיא תבוא לוועדת הכספים להמשך אישור הנושא, בתקווה שאם תהיה שנה ברוכה לא יצטרכו לחדש אותה.
אבל צריך להבין גם איך הגענו להקפאה. זה לא עבר בקלות. קודם כול, הצהירו גם רשות המים וגם שר האוצר וגם פקידי האוצר, שחוק מס הבצורת לא בא להגדיל את הכנסות המדינה. זה גם בתשובה על שאלתך, חבר הכנסת עזרא, שאתה שואל לאן הולך הכסף. אבל, במקור הוא לא היה חוק שבא להגדיל את הכנסות המדינה וגם לא לשפר את התשתיות של המים וגם לא לעשות רישומים חדשים, מספר נפשות, לעשות רוויזיה בכל חברות ספקי המים. זה גם לא תלוי אם תהיה שנה ברוכה או שנה שחונה. זה תלוי בדבר אחר, רק בדבר אחד – לשנות את הרגלי צריכת המים של תושבי מדינת ישראל. זאת היתה מטרת החוק. גם לא לצמצם באופן שיצטרכו להשתמש במים מאוד מאוד במשורה, אלא שאנשים לא ישתמשו באופן בזבזני, אנשים ישתמשו במה שהם צריכים. קבענו 4 קוב, 5 קוב לנפש, ולנכים נתנו הרבה יותר, כדי שאנשים לא יבזבזו מים.
היום נמצאים במדינת ישראל במצב שאם היעד היה 10% חיסכון במים, אנחנו נמצאים היום ב-15%. דהיינו, הגענו ליעד הזה. למה? בגלל שתי סיבות. אני מסכים עם מה שאמר חבר הכנסת אורי אריאל, שההסברה זה גם חלק, אבל זה לא העיקר. השילוב הזה שהיה, הסברה עם היטל הבצורת – אנחנו היום יכולים לבוא גם לכנסת, וגם הממשלה הסכימה בסוף שאנחנו יכולים לבוא ולהגיד: בואו נקפיא ונראה. מכיוון שמה שאמר חבר הכנסת כבל – אנחנו הצבענו, ונכון שהצבענו על זה. היינו צריכים להצביע, כי אם לא היינו מצביעים בעד מס הבצורת – לא ידענו את ההשלכות אבל לא היינו יכולים היום לבוא ולהקפיא את זה, בגלל מה שקורה במדינת ישראל למשק המים. משק המים היום במצב קשה. משהו היו צריכים לעשות. כל מה שהיינו עושים היה קשה. אם החליטו בדרך הזאת, היו צריכים לעשות את החוק הרבה יותר פרטני, כמו שעכשיו בא לתיקון.
אז לכן הנושא הזה של להקפיא את המים, זה עכשיו הזמן שאנחנו הולכים לעשות אותו. חשוב לציין שאזרחי מדינת ישראל גילו קולקטיביות, גילו אחריות. אנשים חוסכים במים, גם כאלה שלא עוברים את סף מס הבצורת. הרגלי צריכת המים השתנו, אנשים משתמשים פחות במים ובצורה הרבה יותר מתונה ובצורה יותר חסכנית, אף-על-פי שלא מחר הוא צריך לשלם את מס הבצורת. יש לו מספר נפשות, הוא לא עובר את זה, כי יש פה אחריות. זה נהפך לאיזו שעת חירום, לאיזו אחדות שאנחנו רגילים לה בשעת חירום בנושא של המים, שעת חירום של משק המים, וזאת הבגרות.
הנושא האחרון – בחוק הזה יש כמה תיקונים. אם חס וחלילה נצטרך לחדש את מס הבצורת, נתגלו לנו כמה ליקויים, כמה לקונות בחוק. הלקונה הראשונה שהיתה, שידענו אותה מראש, זה הנושא של הנכים על כל היבטיו. צריכים להביא אישור מרופא, שזה לא היה רלוונטי. אנשים התבזו, לא יכלו ולא רצו לתת להם, כמו שאמר חבר הכנסת גפני. קופות-החולים מנעו מהם לקבל את האישור שהם צריכים. חולים סיעודיים – שלא חשבנו על זה מראש; ילדים נכים, שלא נכנסו לתוך המכסה של נכים, והגדלנו להם עכשיו, לא רק מכסה אחת של 5 קוב, הם מקבלים פי-שלושה. יש עוד דברים: חולים נכים שנכנסו לגיל הזהב ולא היו בחוק, גם הם נכנסו.
כמו כן, היו לנו כמה נושאים מרכזיים – הגדלת המכסה לגרעין משפחתי, שזה דבר חשוב. היו 12 קוב ואנחנו הגדלנו את זה ל-16 קוב, שזה מאוד משמעותי למשפחות שהן גרעיניות, אפילו יכול להיות של נפש אחת או של שתי נפשות, שהיו מקבלים רק 12 ועכשיו הם יקבלו 16 קוב.
כמו כן, בחוק הזה יש תיקון מאוד מאוד חשוב, שחל כבר מעכשיו, גם אם מס הבצורת לא ייכנס לתוקף. דהיינו, אפשר לתקן את מספר הנפשות גם עד ינואר, ולא מה שהיה בחוק המקורי, שאם לא תיקנו עד היום הם היו מחשיבים להם את זה כמו נפש אחת. זה גרם לאנשים להוצאה ולמס בצורת, שגדל באופן דרמטי. היום מתחשבים במה שמופיע בחשבון המים של כל בן-אדם ולא מסתכלים על מה – גם אם הוא לא תיקן, הוא ישלם עדיין כמו מספר הנפשות שבבית, למינימום ארבע נפשות.
אני מודה גם כן שנושא הסטודנטים לא בא לידי ביטוי. אנחנו גם יודעים שזאת לקונה. יש סטודנטים שלדוגמה גרים ברחובות ולומדים בירושלים. היום, כדי לקבל את מכסת המים הם צריכים להירשם שהם גרים בירושלים. הם היו צריכים ללכת למרשם התושבים ולרשום את עצמם בירושלים כדי לקבל את המכסה. אומרים להם בעיריית רחובות: תשמע, קיבלת מלגה כתושב רחובות, אתה כבר לא תושב רחובות, אז אנחנו מבטלים לך. דברים כאלה שקשה לנו להתמודד אתם. בעיות קשות שנוצרות בעקבות חוק שלא מסתכלים על כל ההשלכות שלו, אבל זה קיים.
משפט אחרון, אדוני היושב-ראש: לא היה קל לשנות את החוק הזה. היו פה הרבה שותפים, ודאי אנשי המקצוע שישבו. לשנות כל חוק זה בעייתי, אבל החוק הזה במהותו הוא מאוד מאוד מורכב. הסעיף הזה נמצא בסעיף הזה, הניסוחים מאוד קשים. גם עורכי-דין ומשפטנים ותיקים בבית הזה אמרו שדבר כזה לא קורה כל יום, ולכן היו בעיות קשות. ישבו על זה באמת הרבה ימים, על כל תג, חברי הכנסת, וכמובן יושב-ראש ועדת הכספים, שנתן את כל הגיבוי, חבר הכנסת אמנון כהן וחברים אחרים. עכשיו הכול מוכן ומזומן כדי להצביע בעד החוק. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה, תלך למקומך. רבותי, חברי הכנסת, חבר הכנסת כהן, אנחנו מתכוונים להצביע על החוק שלך, לא כדאי שהקול שלך ייעדר בין התומכים.
אנחנו עוברים להצבעה, רבותי חברי הכנסת. אנחנו מצביעים על הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 2) (התליית ההיטל בשל צריכת מים עודפת). נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? קריאה ראשונה.
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 2) (התליית ההיטל בשל צריכת מים עודפת), התש"ע–2009, לוועדת הכספים נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
18, ח"י, בעד. אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותעבור מייד לוועדת הכספים להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. חזק וברוך.