קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הפקעה לצורכי דיור בר-השגה), התשס"ט–2009
[הצעת חוק פ/1356/18; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר מגלי והבה:
אנחנו ממשיכים, חברי חברי הכנסת, בציון יום המאבק בעוני, ועוברים להצעת חוק פ/1356, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – – –
קריאה:
יש הצעות לסדר-היום בנושא הזה.
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
לא, יש הצעות לסדר-היום.
היו"ר מגלי והבה:
חברים, אני עובד לפי מה שתקנון הבית הזה מחייב, ולפי סדר ותוכנית עבודה. זה מה שיש, ואנחנו נתקדם. והן, התוכניות האלה, בעצם הצעות החוק, הופכות להצעות לסדר-היום. אני, כפי שאמרתי, מזמין את חבר הכנסת שלמה מולה, ראשון המתדיינים. אני הבנתי, חבר הכנסת מולה, שאתה מסכים שזה יהיה הצעה לסדר-היום.
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
לא, אז מתי ההצעות לסדר-היום?
היו"ר מגלי והבה:
זאת הצעה לסדר-היום. זאת הצעה לסדר-היום, הראשונה.
קריאה:
הצעות חוק שהופכות להצעה לסדר-היום.
היו"ר מגלי והבה:
בבקשה. יש לך עשר דקות, אדוני.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ראשית כול אני רוצה לברך ולהודות ליושב-ראש הכנסת, למזכיר הכנסת ולעובדי הכנסת, ולחברי חברי הכנסת דני בן-סימון וזבולון אורלב. כשאנחנו ביקשנו לפני כמה חודשים לציין את יום העוני – אמרנו שמדינת ישראל לא מציינת את יום העוני הבין-לאומי – אני חושב שעשה נכון יושב-ראש הכנסת שנענה לבקשה שלנו. אנחנו קיימנו היום דיונים בוועדות הכנסת. אני רוצה גם להודות בהזדמנות זו ליושבי-ראש הוועדות ולחברי הכנסת שנטלו חלק. ויתירה מזה, בעיקר לארגוני העולים שיושבים ביציע האורחים, אני רוצה להודות לכם על שהבאתם לנו הרבה מאוד מחקרים ונתונים, שבאמת מראים את העולם שבו אנחנו נמצאים.
אדוני השר, לפני שאני מציג את החוק, אני שמעתי, ובאמת הקשבתי לך בקשב רב, את ההתייחסות שלך ליום הזה. אתה אמרת: מדינת ישראל היא מדינת רווחה, ואני רוצה לומר לך שאני חושב שמדינת ישראל הפסיקה להיות מדינת רווחה מזמן מזמן. כנראה אי-שם במשרד ראש הממשלה או ליד שולחן הממשלה, כנראה עדיין לא אמרו להם שמדינת ישראל היא כבר לא מדינת רווחה.
אילו לא הייתי מודע לקיצוצי התקציב, אדוני השר, להיטלי המסים שאתם מעמיסים על השכבות החלשות, לקיצוצי התקציב שאתם מעמיסים על הרשויות המקומיות, לקיצוצי ההשכלה הגבוהה והחינוך והרווחה, הייתי אומר: הנה, יש ממשלה חדשה בישראל ובירושלים, שמיטיבה עם האוכלוסיות החלשות. אבל מה לעשות, המציאות טופחת על פנינו. אנחנו יודעים היום כמה מסים מוטלים על אזרחי מדינת ישראל. כאשר מטילים מע"מ באופן גורף על כל האוכלוסייה, ללא הבחנה, מי שנפגע זה האוכלוסיות החלשות, אלה שידם אינה משגת; כשאנחנו מדברים על קיצוצי התקציב הרוחביים, מי שנפגע זה אותן אוכלוסיות חלשות. ולכן, לבוא ולהגיד שהממשלה הזאת, ממשלתו של בנימין נתניהו, היא ממשלה שבאמת מיטיבה עם האוכלוסייה החלשה – אנחנו פשוט מבלבלים את הציבור, וגם מבלבלים את עצמנו.
אדוני היושב-ראש, חשבתי שהדבר הבסיסי ביותר לאדם, למי שנמצא במאבק יומיומי – חשבתי שהיום, דווקא במסגרת יום העוני, נדון בהצעת חוק התכנון והבנייה. חשבתי שהצעת החוק הזאת תבוא להיטיב דווקא עם אלה שלא מגיעים למחסה, לדירה, לא מצליחים להגיע לקניית דירה בעצמם; דווקא עם אלה שהמדינה לא מסבסדת מזמן; דווקא עם אלה ששירתו בצבא-הגנה לישראל שלוש שנים בתקופה הכי הכי משמעותית בחייהם, וחשבתי שהמדינה תיטיב עמם. חשבתי שאותם צעירים או סטודנטים, אחרי שהם שירתו שלוש שנים שירות צבאי איכותי, כשהם באים לגור בסביבה יותר טובה, תהיה להם האפשרות לשכור דירות במחירים יותר זולים, והם יוכלו לקבל סבסוד יותר משמעותי, כדי שבאמת באמת יוכלו להגיע לדיור מוזל יותר. תראו מה קרה. ביקשתי במסגרת הצעת החוק לשנות את החוק כדי שיהיה דיור בר-השגה, דיור המיועד למכירה או להשכרה במחיר מסובסד לקונה או לשוכר – לזוגות צעירים ולסטודנטים חסרי דירה.
מה אנחנו עושים, אדוני היושב-ראש? ברגע שאנחנו לא מאפשרים לזוגות הצעירים ללכת קדימה, ברגע שאנחנו לא מאפשרים להם להגיע לדירה – לאותם סטודנטים שגם לומדים, גם משרתים בצבא – ברגע שאנחנו לא מאפשרים להם לקבל דירה או לשכור דירה במחיר מוזל, אנחנו כבר מתחילים את העוני, את הקושי לאנשים האלה להמשיך להתאמץ. זה נכון שחלק מהם יצליחו לפרוץ את מעגל העוני, יוכלו להתרומם ולהמשיך, אבל אחדים, שידם אינה משגת, ממשיכים להיות למטה.
ולכן חשבתי שדווקא במסגרת הקצאת המשאבים בעקיפין, שהממשלה, אם היא תאפשר להם – תיתן לרשויות המקומיות להפקיע קרקעות, ובמקומות האלה יהיה אפשר לבנות דיור ציבורי, דיור מסובסד, והזוגות הצעירים יוכלו לשכור דירות בקלות או לקנות דירות בקלות. הנה, אדוני השר, הממשלה באה ואומרת: אנחנו לא בעד זוגות צעירים; הממשלה אומרת: אנחנו לא בעד סטודנטים; הממשלה אומרת: אנחנו דווקא לא רוצים לתמוך באלה שבסופו של דבר המעמסה החברתית על הכתפיים שלהם. איך יכולה להיות, אדוני היושב-ראש, הצעת חוק כל כך חברתית חוץ מהצעת החוק הזאת? אני לא ביקשתי שהמדינה תיתן עכשיו כספים במזומן. כל מה שאמרנו זה שבמקום להפקיע את הקרקעות בשביל בעלי הון – שבסופו של דבר יבנו עליהן דירות יקרות מאוד – רצינו דווקא שהמדינה תסבסד, שיהיה דיור יותר זול, יותר נגיש לאותן אוכלוסיות.
אבל מה לעשות? לפי מה שאנחנו יודעים ורואים, אני חושב שהממשלה הזאת כן היתה צריכה להיענות, אדוני השר, אבל במסגרת המשך ההתעללות של ממשלות ישראל דווקא באוכלוסיות שלא מצליחות לפרוץ את מעגל העוני, גם שם אנחנו אומרים: לא.
שמעתי ואני שומע כל הזמן את ידידי הטוב, דניאל בן-סימון, מספר שכשהיה עיתונאי – היום הוא פוליטיקאי – הוא היה מסקר את הפריפריה. פעם חשבתי שכשמדובר בפריפריה, מדובר בפריפריה מבחינה גיאוגרפית, אבל זה לא. אדוני היושב-ראש, פריפריה זה לא רק קריית-שמונה, או דימונה, או ירוחם. פריפריה זה קריית-משה ברחובות; פריפריה זה שיכון הוותיקים בנתניה; פריפריה זה לוד; פריפריה זה עיירות קטנות של בדואים, של ערבים.
בסך הכול, כשאתה מסתכל אם באמת המדינה לוקחת את העוני כנושא וקובעת סדר עדיפויות אמיתי כדי לקרב את האזרחים לפרוץ את מעגל העוני – התשובה היא לא ולא ולא.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך שהעוני הוא לא גזירה מן השמים. כל אדם שנברא נברא שווה, אבל מה שקורה כאן, שהמדינה לא מייצרת הזדמנויות שוות לילדים מגיל צעיר. ההבדל בין ילד שנולד לאדם בעל יכולת, בעל הון, ובין ילד שנולד בשכונת מצוקה – שניהם אותם הילדים, אבל ההוא שיש לו כסף כן יוכל לשלוח את הבן שלו לחוג, לבית-ספר פרטי, ישפר אותו בחונכים; והילד ההוא שידו אינה משגת – ויכול להיות שהוא ילד של עולה מאתיופיה או מחבר העמים, או יכול להיות ילד ערבי, או יכול להיות יליד, צבר, ילד שנולד כאן – ברגע שאין יכולת של ההורה לסבסד את הלימודים, שם מתחיל העוני.
אדוני היושב-ראש, העוני איננו גזירה מן השמים. העוני הוא עניין של סדר עדיפויות. זה נכון בממשלות ישראל – אני לא רוצה להגיד רק הממשלה הזאת, הממשלה הקודמת. זה לא נכון להגיד. ממשלות ישראל לדורותיהן בנו להן מערכת של אפליה מכוונת של אוכלוסיות מסוימות, של רשויות ושל אזורים מסוימים. ולכן אל נתפלא כשבאחוזי האבטלה, באחוזי העוני נמצאים במעגל הראשון העולים החדשים, אזרחי מדינת ישראל הערבים, אוכלוסיות בפריפריה, האוכלוסיות שהוריהן הגיעו בשנות ה-50, התחילו מאפס את החיים, ואותם ילדים שלא נתנו להן מזמן הזדמנויות. לכן אולי הגיע הזמן באמת, אחרי 60 שנה, שנעמוד מול המראה, נביט בעיניים של אזרחי מדינת ישראל, ונגיד שיש פה אי-שוויון מובנה. ממשלות ישראל לדורותיהן אטומות, ולכן קשה לנו לפרוץ את מעגל העוני.
אדוני היושב-ראש, היו מפלגות כאלה – וכנראה גם ימשיכו להתקיים – שבאו אל אזרחי מדינת ישראל חודש לפני הבחירות, שטפו אותם בהבטחות מפה ועד להודעה חדשה, אמרו להם: אנחנו נשיג לכם דירה; לסטודנטים: ניתן לכם דיור ציבורי; לאלה שאין להם: ניתן לכם משכנתאות מועדפות, נסבסד לכם חינוך איכותי יותר. אבל ברגע שאותן המפלגות או נציגיהן מגיעים אל כורסת עור הצבי של ממשלת ישראל, הם אינם נמצאים בסביבה, אפילו לא עונים לטלפון של אנשים, אזרחי המדינה שמצלצלים אליהם.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
אולי במפלגה שלך לא עונים.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני השר, אני – – –
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
אצלכם לא עונים לטלפון.
היו"ר מגלי והבה:
אדוני השר, תיכף אתה תעלה ותשיב למציע.
שלמה מולה (קדימה):
יש לי דווקא הערכה אליך וכבוד רב, אבל אני רוצה להגיד לך שאי-אפשר לבוא ולהגיד שממשלות ישראל קבעו את סדר העדיפויות. גם אתה היית שר בהרבה מאוד ממשלות. לא ראינו שקו העוני יורד – לא בממשלה הזאת ולא בממשלה הקודמת, שגם בה היית חבר.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
ירד חמישה מטר.
שלמה מולה (קדימה):
לכן, אני מציע שכולנו נהיה צנועים, נסתכל בעיניהם של אזרחי ישראל ונגיד: אנחנו צריכים לקבוע סדר עדיפויות אחר למען אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת שלמה מולה. ישיב לו השר בוז'י הרצוג.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
יצחק.
היו"ר מגלי והבה:
יצחק. בהחלט. השר יצחק הרצוג, בבקשה. בבקשה, אדוני.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אכן, דבריו של חבר הכנסת מולה, בלי ההקשר הפוליטי, יש בהם הרבה טעם בכל מה שקשור בסוגיית הדיור הציבורי. הייתי שר השיכון, ואני מסכים לחלוטין עם זה שהיום יש כשל שוק קשה מאוד בתחום הדיור הציבורי. ראשית, מכיוון שמלאי הדירות הלך ואזל בשל מבצעי מכירת הדירות בדיור הציבורי, והעובדה שלא ניתנה חלופה – ניתנה חלופה באמצעות שכירות ארוכת טווח ודמי שכירות בדיור הציבורי, והיום התעריפים, הגם שהם הועלו בשלהי הממשלה הקודמת, עדיין לא מספיקים כדי הצורך לעומת הביקושים בשוק. לכן, יש צורך להקצות קרקעות לבניית דירות בדיור הציבורי.
אזכיר לכולם שבחוק מינהל מקרקעי ישראל, בחוק המפורסם על הרפורמה במינהל, נכנס סעיף מבורך, שאושר בוועדת הכלכלה, על כך שתהיה העדפה בהקצאת קרקעות לדיור ציבורי. שנית, התבקשתי על-ידי שר הפנים להשיב ולומר שבימים אלה ממש שוקדת ועדת השרים לרפורמה בתכנון ובנייה בראשות ראש הממשלה, יחד עם שר הפנים ומשרד השיכון, להביא רפורמה שתעודד בצורה מובהקת וברורה בניית דירות בדיור ציבורי, לא רק בשיכונים אלא גם בדיור בר-השגה לאזרחים – ישנן כמה וכמה חלופות – כדי להקל בהפשרת קרקעות, לצורך בניית דירות בדיור ציבורי והעמדתן לרשות הציבור.
היום, כמו שכבר אמרתי, אכן מלאי הדירות במרכז הארץ לא קיים, היקף שכר הדירה הניתן לא מספיק, ולכן יש צורך לפתור את הבעיה הזאת בהקדם. על כך שוקדת הממשלה בימים אלה. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה. מה השר – בעצם, אשאל את חבר הכנסת מולה: אתה מסכים שזו הצעה לסדר-היום?
שלמה מולה (קדימה):
כן.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
מדובר בהצעה לסדר-היום. כן, זו היתה הצעה. מצדי, אפשר להעביר זאת לוועדת הכספים של הכנסת או לוועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת.
שלמה מולה (קדימה):
כספים.
ליה שמטוב (ישראל ביתנו):
גם לקליטת העלייה.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
לכן אני מציע שנשיאות הכנסת תחליט לאיזו ועדה זה ילך.
היו"ר מגלי והבה:
בדיוק. תודה לשר יצחק הרצוג.
אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה. מי שבעד – כמובן בעד דיון בוועדה, ומי שנגד – להסיר מסדר-היום.
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 18
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 18, נגד – אין, ונמנעים – אין. אם כך, אני קובע שההצעה בנושא חוק התכנון והבנייה (תיקון – הפקעה לצורכי דיור בר-השגה), התשס"ט–2009, תעבור לוועדת הכנסת, ושם יוחלט באיזו ועדה היא תידון.