קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק תמיכה בחולי צליאק, התשס"ט–2009 [הצעת חוק פ/1359/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מאיר שטרית) היו"ר אורי מקלב: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק תמיכה בחולי צליאק, של חבר הכנסת מאיר שטרית. בבקשה, אדוני. לרשותך עשר דקות, כידוע. מאיר שטרית (קדימה): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הצעת החוק שלפניכם באה לסייע למשפחות של חולי צליאק במדינת ישראל, כמו שהדבר נעשה במדינות רבות בעולם. אני מוכרח להגיד שאני הרבה שנים בכנסת – נדמה לי שאני היום, אדוני היושב-ראש, ותיק חברי הכנסת – ואני עוד לא זוכר אטימות כזאת. היו"ר אורי מקלב: עד כדי כך? בזה אני כבר לא בטוח. מאיר שטרית (קדימה): כן, זו עובדה. היו"ר אורי מקלב: לא בין השרים, אתה אומר, בין חברי הכנסת. מאיר שטרית (קדימה): בין חברי הכנסת, כן. אני הרבה שנים בכנסת, ואני לא זוכר חוסר רגישות כזאת ואטימות לב כזאת לחולשתן של אוכלוסיות חלשות במדינת ישראל כמו חולי הצליאק. מסתבר שיש במדינת ישראל משפחות רבות שיש בהן חולי צליאק. חולי צליאק פירושו אנשים שכאשר הם אוכלים חומרים, או אוכל שיש בו גלוטן, הם חולים במחלות מעיים ומגיעים להיות חולי סרטן. זה מצב שאפשר למנוע אותו באופן מוחלט אם אנשים נמנעים מלאכול חומר שיש בו גלוטן. לכן בעולם כולו, בהרבה מאוד מדינות -בארצות-הברית, בצרפת, בשווייץ, באירופה – המדינות עשו חוקים שקובעים סבסוד וסיוע למשפחות האלה כדי שיוכלו לקנות מוצרי אוכל שאין בהם גלוטן, כי הם הרבה-הרבה יותר יקרים. אדוני שר האוצר, מאחר שהמשרד שלך התנגד לחוק הזה, ואני מתפלא באמת על חוסר הרגישות של אגף תקציבים בעניין הזה, אני רוצה שתדע: לחם אחיד עולה, כידוע, בסביבות 4 שקלים. אותו לחם לחולי צליאק, בלי גלוטן, עולה בין 25 ל-32 שקלים. שר האוצר יובל שטייניץ: אתה לא היית פעם שר אוצר? מאיר שטרית (קדימה): אני תמכתי בחוקים. שר האוצר יובל שטייניץ: למה לא העברת את זה כשהיית שר אוצר? מאיר שטרית (קדימה): אף אחד לא הגיש. אני לא ביקשתי ממך להעביר, ביקשתי ממך לתמוך. אני מודיע לך שאם היה מגיע אלי חוק כזה, הייתי תומך בו בשתי ידיים. מספיק ששלושה ילדים יחלו בסרטן בשנה בגלל שהם אוכלים גלוטן, זה יכסה את כל הסבסוד שאני מבקש לחולי הצליאק. אם אתם לא מבינים את זה, יש לכם בעיה גדולה בכלכלה. לחם אחיד עולה בין 25 ל-32 שקלים. משפחות רבות לא יכולות לתת לילדים שלהן לחם. אנחנו מסבסדים את כל מדינת ישראל. אדוני השר, אתה מסבסד אותי בלחם אחיד. בשביל מה? אם אתה מסבסד את כל מדינת ישראל, תסבסד גם את חולי הצליאק. זה יעלה לשנה אולי – אתה יודע מה, אדוני שר האוצר – אולי 2 מיליון שקל בשנה. זה כסף – ברק ישן בבית-מלון עם כל החבורה שלו ושילם פי-שלושה מאשר יצא לך לשלם. זה נראה לכם נורמלי? כאשר ראש הממשלה, כל טיסה שלו עולה מיליון וחצי דולר, לארצות-הברית, ושר החוץ טס לאפריקה ומשלם מיליון דולר כמעט על טיסה. איפה הימים, אדוני היושב-ראש, שמנחם בגין, זיכרונו לברכה, טס לארצות-הברית בטיסת "אל על" רגילה? הוא היה יושב אומנם במחלקה ראשונה, אבל הוא לא שילם מיליון דולר לטיסה. השר זאב בנימין בגין: לא שילמו מיליון דולר. מאיר שטרית (קדימה): לא שילמו מיליון דולר? שילמו יותר, חבר הכנסת בגין. בטיסה הקודמת, יותר ממיליון דולר. הדברים פורסמו בעיתונים. תבדוק. אני אומר לכל חברי הכנסת, אתם לא חייבים לתמוך אוטומטית בכל מה שהממשלה אומרת. ועדת שרים לחקיקה לא תמיד מבינה מה מוצע, ואתם לא צריכים לתמוך בזה באופן אוטומטי. אני אומר לכם שוב, כמי שהיה ראש קואליציה ולא פעם אחת הצביע – ויושבים פה חברים שזוכרים את זה – הצביע לא אחת גם נגד עמדת הממשלה בתור ראש קואליציה. יש דברים שאסור להצביע נגדם. אני אומר לכם, חברי הכנסת, זו תהיה חרפה להצביע נגד האנשים המסכנים הללו. אלה אוכלוסיות חלשות, שבלית ברירה נותנים לילדים שלהם לאכול אוכל עם גלוטן. אם לחם עולה 600% יותר, אדוני היושב-ראש, פירורי לחם, שהם מרכיב ביכולת לבשל לילדים אוכל כמו שניצל, במקרה שלהם זה עולה 395% יותר מפירורי לחם עם גלוטן. עוגות, פסטות, ספגטי. ספגטי רגיל, אדוני היושב-ראש, עולה 1.56 שקל ל-100 גרם. לחולי צליאק זה עולה 7.8. זה 600% יותר. פסטות עולות 600% יותר. כל דבר עולה פי כמה יותר. מה הצעת החוק מציעה, בעצם? הצעת החוק מציעה שני דברים: לסבסד את הלחם האחיד לרמה של לחם אחיד לכלל האוכלוסייה. הדבר השני, הצעת החוק מציעה דבר שלא עולה גם לתקציב המדינה גרוש. היא מציעה לתת זיכוי ממס לכל משפחה שיש בה חולה צליאק, על-פי אישור רופא, בגובה של 500 שקל לחודש, כדי שיוכלו לקנות את המוצרים ללא גלוטן – את הלחם, את הפסטות, את העוגות, את פירורי הלחם, את הדברים שהם צריכים ליום-יום, לאוכל שלהם. אני לא מבין את ההתעקשות. מה ייגרע? האוצר יקבל אולי פחות 3-2 מיליון שקל לשנה הכנסות מס? אפשר לחשוב. הרי האוצר השנה, בתוכנית הכלכלית המפוארת שלכם – בשש השנים הקרובות אתם מוותרים על הכנסות של 70 מיליארד שקל בגין הפחתות מס הכנסה לעשירונים הגבוהים ולחברות. זה נורמלי בעיניכם? ולאוכלוסיות המסכנות האלה, שסובלות ממחלות, שיכולות לחלות בסרטן, אתם לא יכולים לתמוך בסבסוד שיעלה אולי מיליונים אחדים של שקלים? אני לא מבין גם את חוסר הטיפול והתמיכה של ועדת שרים לחקיקה. רבים מהשרים שישבו בוועדת שרים לחקיקה – אני תמכתי בהם כראש ועדת שרים לחקיקה וכחבר ועדת שרים לחקיקה בהצעות חוק, לא אחת, לא שתיים – יעיד על זה השר שלום שמחון שיושב פה – גם בהצעות חוק שלא הסכימו עם האוצר, כשבעיני החוק היה נכון וצודק וסייע לאנשים. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שזאת דוגמה להצעה שאסור שהקואליציה תצביע עבורה. כי אני אומר לכם: מילא, תפילו את החוק, אני לא אתייאש, אני יכול להגיש את החוק פעם נוספת ופעם נוספת, עד שיעבור או עד שנחליף את הממשלה הרעה הזאת. אבל אתם אל תיתנו יד למהלך הזה. אני פונה לחברי הכנסת מהקואליציה לא להצביע נגד החוק הזה, כי מי שמצביע נגד החוק הזה נותן יד לכך שאנשים מסכנים יחלו. רבותי, תבדקו בסביבה שלכם ותראו שיש הרבה משפחות שיש להן חולי צליאק בבית. זאת הדרך היחידה להציל אותם. למה דווקא זה ולא דבר אחר? כי זו דרך בדוקה, ברורה, שאין עליה ויכוח: אם אתה לא אוכל חומרים עם גלוטן, אתה לא חולה. נורא פשוט. אתה אוכל עם גלוטן, אתה נהיה חולה. התיקון הוא פשוט, הוא לא מסובך, הוא עולה מעט מאוד כסף לעומת הטיפול הקורטיבי. כי כאשר אדם אחד חולה, אדוני היושב-ראש – בדקתי וראיתי שטיפול רק בשלושה אנשים שיחלו בסרטן, חלילה, כתוצאה מזה שאוכלים חומר עם גלוטן, יעלה יותר מכל הסבסוד שאני מבקש בחוק הזה. אז למה להתנגד? מה ההיגיון הזה? איזה היגיון יש בלפגוע באנשים הכי מסכנים בחברה? הייתי בחוץ בהפגנה של נשים שבאו עם הילדים שלהן שהם חולי צליאק, על רחבת הדשא ליד המנורה. שלמה מולה (קדימה): – – – יספרו לנו למה הם מתנגדים. מאיר שטרית (קדימה): חבר הכנסת מולה, אני בא מהליכוד – אחרי 32 שנה. אין לי שום דבר נגד הליכוד, אבל הליכוד תמיד נלחם בעוני. זו היתה התזה של הליכוד, תפיסת עולם חברתית ממדרגה ראשונה. אני על הבמה הזאת, גרוני יבש מלהטיף – כזכור, ויש פה פרוטוקולים בכנסת שיעידו על כך – למס הכנסה שלילי. מהיום הראשון, מהנאום הראשון שלי בכנסת לאורך 30 שנה, אני מטיף כל הזמן למס הכנסה שלילי כדי לסייע לחלשים. הליכוד תמך תמיד בשכבות החלשות ובאוכלוסיות החלשות. היום יש ממשלת ליכוד, ואני מתפלא שממשלה בראשות הליכוד נותנת יד להתנגד לחוק שכל מטרתו לסייע לא רק לחלשים, גם לחולים, ועלולה להפוך אותם גם לחולים בגין אי-טיפול. אדוני היושב-ראש, אילו היינו המדינה היחידה שמציעה את זה, הייתי אומר: ניחא, אני באמת עובר את הגבולות. בהרבה מאוד מדינות בעולם, בארצות-הברית, בצרפת, בשווייץ, ברוב מדינות אירופה, במדינות הרבה יותר, אני לא אומר מפגרות, שהרבה אחרינו – בכולן יש חוקים שנותנים תמיכה. אגב, הצעתי לממשלה שתי אלטרנטיבות. אחת – לתת זיכוי 500 שקל למשפחה של חולי צליאק לקניית מוצרים ללא גלוטן. אלטרנטיבה שנייה היא שקופת-חולים, על בסיס אישור רופא לחולי צליאק, תחזיר כמו שמקובל להחזיר לגבי תרופה, כי בשבילם זאת תרופה, את ההוצאות לקניית מזון ללא גלוטן. שתי האופציות פתוחות. אדוני היושב-ראש, יותר מזה אני אומר, אני מתחייב – אם ישמע אותי שר הבריאות – במידה שהממשלה תתמוך בהצעת החוק, לתאם את המשך החקיקה, אדוני שר הבריאות – – – היו"ר אורי מקלב: סגן שר הבריאות. מאיר שטרית (קדימה): סגן שר הבריאות, אבל הוא שר הבריאות בעיני, יעקב ליצמן. אני מתחייב לתאם את המשך החקיקה עם משרד הבריאות, לקדם אותה בתיאום. אם מישהו יציג בפני נתונים שסותרים את מה שאני אומר, אין לי בעיה. יותר מזה, השר בגין, אני רוצה גם לומר לך, אדוני השר – חבר הכנסת ליצמן, מאחר שפנית אלי, אני רוצה להסביר משהו. השר בגין אומר בצדק: למה חוק? בואו נתקן את זה בלי חוק. השר זאב בנימין בגין: בני חולה במחלת הצליאק. מאיר שטרית (קדימה): אדוני שר הבריאות, הנה אני אומר לך, אני מצהיר פה, ויודעים שמלה שלי היא מלה – אדוני שר הבריאות, במידה שהממשלה, אחרי הקריאה הטרומית, תפתור את הבעיה בדרך אחרת, בתקנה בביטוח הלאומי או בכל דרך אחרת, אני מתחייב להוריד את החוק מסדר-היום. אין לי בעיה, אני שם על השולחן את הנושא. הממשלה תבוא עם פתרון? אני אסיר את הצעת החוק. אין לי פה עניין של חקיקה אישית כלשהי. העניין שלי הוא לעזור לאוכלוסיות המסכנות הללו, ואם הממשלה תבוא עם פתרון, אני הראשון שאשמח לפתור את זה. אני אומר את זה גם לשר הרווחה – שישמע, אני התחייבתי שני דברים: לתאם עם הממשלה את המשך החקיקה. שנית, היה והממשלה תמצא לזה פתרון אחר, לא בחקיקה, אני מושך את הצעת החוק שלי ולא אקדם אותה. אני חושב שיותר פייר מזה בחקיקה, אי-אפשר לדרוש מחברי הכנסת. דבר אחרון, אדוני היושב-ראש. אריק שרון אמר לא פעם, שפוליטיקה זה כמו גלגל, פעם אתה למעלה, פעם אתה למטה. בסדר, עכשיו אנחנו לא למעלה, אבל זה זמני, הכול זמני. ואני אומר לחברי הכנסת ולשרים: חברים, עוד ניפגש בסיבוב, הרי זה לא סוף הדרך. אני אישרתי הרבה מאוד חוקים של החברים שמתנגדים פה להצעת החוק, לא אחת ולא שתיים גם נגד עמדת הממשלה, כשהם היו צודקים. ואני מתפלא שאנשים פה מצביעים אוטומטית, על עיוור, צודק או לא צודק. אני גם מזהיר אתכם: תיזהרו, הגלגל מסתובב. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה, חבר הכנסת מאיר שטרית. דברי תשובה של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן. בבקשה, אדוני. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אדוני היושב-ראש, השרים וחברי הכנסת, אני רוצה לפנות לחבר הכנסת מאיר שטרית. אני מוכן לדחות את ההצבעה. עמדת משרד הבריאות, כפי שהיתה עמדת ועדת השרים, היא נגד. יש לזה הרבה סיבות, יש לי פתק שלם לקרוא כאן. אני מוכן לבדוק את זה שוב דרך ועדת שרים או אחרים. אני מבקש – זה היה התנאי של הנהלת הקואליציה – שאתה תודיע לנו כאן, שלא תעלה את זה, רק בתיאום אתנו, זאת אומרת תודיע לפני כן שאתה רוצה להעלות את זה. מאיר שטרית (קדימה): בסדר. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אז אני מבקש לדחות, אדוני היושב-ראש, אם אפשר לדחות את התשובה ואת ההצבעה למועד אחר. היו"ר אורי מקלב: יש הבנות בעניין, ואם כך, אנחנו דוחים גם את דברי התשובה וגם את ההצבעה למועד אחר.