קטע מדברי הכנסת
חוק-יסוד: תקציב המדינה לשנים 2009 עד 2012 (הוראות מיוחדות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 2)
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/747).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אנחנו עוברים לסעיף 3 בסדר-היום, הצעת חוק-יסוד: תקציב המדינה לשנים 2009 עד 2012 (הוראות מיוחדות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), קריאה ראשונה – כפוף לפטור מחובת הנחה. תציג את ההצעה שרת המשפטים, חברת הכנסת ציפי לבני, ולאחר מכן, כמקובל, או ככתוב בתקנון, יתקיים דיון.
משה גפני (יהדות התורה):
שמונה סגני שרים?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בבקשה?
משה גפני (יהדות התורה):
- - -
שרת המשפטים ציפי לבני:
קצר היה הפעם.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אל תיכנס לנושא של לימודי הליבה, זה לא - - -
משה גפני (יהדות התורה):
בדיוק, היה - - -
שרת המשפטים ציפי לבני:
חבר הכנסת גפני, אתה - - -
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
שרת המשפטים.
שרת המשפטים ציפי לבני:
וזה סגני שרים - - -
משה גפני (יהדות התורה):
יאיר לפיד אמר שיצמצמו את הכול, עכשיו זה יוצא כמו בממשלה הקודמת.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
יותר.
משה גפני (יהדות התורה):
יותר אפילו, אז יכול להיות שלא למדתי ליבה אז אני לא יודע מה זה שמונה - - -
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת גפני. הבנו את ההערה. בבקשה.
משה גפני (יהדות התורה):
חבל על הכסף. יש שם סגנים חשובים, ויש כאלה - - -
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
יש לך שמונה דקות לברך את שמונת סגני השרים. בבקשה, גברתי. תתחילי.
שרת המשפטים ציפי לבני:
שרובם, דרך אגב, סגנים עם שר מעליהם, שגם זה חידוש בממשלה.
משה גפני (יהדות התורה):
כשאין שר זה בסדר.
שרת המשפטים ציפי לבני:
הצעת חוק-יסוד: תקציב המדינה לשנים 2009 עד 2012 (הוראות מיוחדות) - - -
משה גפני (יהדות התורה):
יאיר, שאלתי: איך הסכמת לשמונה סגנים?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חבר הכנסת גפני, עכשיו זהו, סיימנו עם הצחוקים. סיימנו.
משה גפני (יהדות התורה):
זה ממש לא צחוק, אני רציני לגמרי.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אני מבין, אבל עוד יותר - - -
משה גפני (יהדות התורה):
אני דיברתי עם יאיר לפיד - - -
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אדוני, אני לא הספקתי ללמוד את החוק שתציג כרגע שרת המשפטים, אני רוצה לשמוע אותה. תודה רבה.
משה גפני (יהדות התורה):
אה, וחוץ מזה אנחנו לא בקואליציה, אז אין מספיק.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
שרת המשפטים ציפי לבני:
אני הולכת לפרט בצורה עמוקה ומנומקת את מהותו של החוק הבא, אבל בשלושה משפטים, מדובר בחוק שיאפשר לממשלה, עם היבחרה, להכין תקציב בצורה מסודרת ואחראית, לקיים את הדיונים – שיהיה לה מספיק זמן לקיים את הדיונים, ולאחר מכן לאפשר לכנסת את אותו פרק זמן נדרש על מנת שהכנסת גם תוכל להיערך לאישור התקציב. מדובר גם בהסכמות, מבחינת פרק הזמן, שהגיעו אליהן בין הקואליציה לאופוזיציה, שלפיהן לממשלה יהיה פרק זמן של 85 יום ולכנסת פרק זמן של 50 יום על מנת לאשר את התקציב.
ועכשיו יש נימוקים מלומדים ומשפטיים.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
למה שר האוצר לא מציג - - -
שרת המשפטים ציפי לבני:
חוק-יסוד: תקציב המדינה לשנים 2009 עד 2012 - - -
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, למה שר האוצר לא מציג את זה?
שרת המשפטים ציפי לבני:
כי זה חוק-יסוד. ניסית, לא הלך. קורה.
משה גפני (יהדות התורה):
יש לנו עוד מספיק זמן - - -
שרת המשפטים ציפי לבני:
אבל שר האוצר היושב כאן תומך בכל לבו בהצעת החוק הזאת.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
מכיוון שיש לכם מספיק זמן, אמרת, חבר הכנסת גפני, אל תבזבזו את כל הערות הביניים וכל קריאות הביניים על הרגעים האלה. תודה.
שרת המשפטים ציפי לבני:
הצעת חוק-היסוד נועדה לתקן את חוק-יסוד: תקציב המדינה לשנים 2009 עד 2012 ולהתגבר על חוק-יסוד: הכנסת ביחס לתקציב לשנת 2013, על-ידי שינוי מספר הימים שיוקצבו לממשלה ולכנסת לצורך גיבוש תקציב המדינה ואישורו.
בסעיף 36א(ב) לחוק-יסוד: הכנסת נקבע כי בשנה שבה נשיא המדינה פתח בהליכים להרכבת ממשלה, או שהתקבל חוק על התפזרות הכנסת, או התקיימו בחירות לכנסת אחרי המועד להגשת תקציב לפי סעיף 3 לחוק-יסוד: משק המדינה ולפני תום שלושת החודשים שמיום תחילת שנת הכספים, יהיה היום הקובע שלושה חודשים מיום תחילת שנת הכספים או 45 ימים מיום כינון הממשלה, לפי המאוחר.
כל המילים האלה אומרות שבנסיבות אלה, פרק הזמן שעמד לרשותנו היה 45 ימים. המועד הזה משקף איזון בין הרצון לקצר את התקופה שבה פועלת המדינה שלא על יסוד חוק תקציב מאושר, לבין הצורך לאפשר לממשלה החדשה שאך הוקמה זמן כדי לגבש הצעת חוק תקציב המשקפת את המדיניות החדשה.
בשל נסיבות ייחודיות שנוצרו, הממשלה היוצאת לא הצליחה לגבש הסכמות שיאפשרו את אישור התקציב, נערכו בחירות, והעבודה לגיבוש התקציב לשנת 2013 לא הושלמה, ולא רק שלא הונחה הצעת התקציב על שולחן הכנסת, היא אפילו לא הוגשה לממשלה, ולכן נדרש זמן ארוך יותר. יותר מזה, הנסיבות הפיסקליות מהוות עוד נתון שמעיד על כך שגיבוש התקציב לשנת 2013 מהווה משימה יותר מורכבת מהרגיל, שצפויה לארוך זמן ממושך יותר משנקצב בשנת 2009.
לכן, הצעת חוק-היסוד מציעה לקבוע שהמועד הקובע לעניין התפזרות הכנסת במקרה של אי-קבלת חוק התקציב לשנת 2013 יהיה סך הכול 135 ימים מיום כינון הממשלה. בנוסף מוצע לקבוע בחוק-היסוד את המועד המאוחר ביותר שעד אליו חייבת הממשלה להניח את הצעת חוק התקציב על שולחן הכנסת. לפי המוצע, הממשלה מחויבת להניח על שולחן הכנסת את הצעת חוק התקציב ל-2013 עד למועד שתקבע ועדת הכספים של הכנסת, אך לא יאוחר מהיום ה-85 שאחרי כינון הממשלה. המועד המאוחר ביותר להנחת חוק התקציב יהיה 50 ימים לפני המועד האחרון לקבלת החוק. זאת אומרת, הוא מאפשר 50 יום לכנסת לדון ולאשר.
נוכח כל האמור מתבקשת הכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה הראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים הזמנית של הכנסת לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.
כאמור, שר האוצר, שיושב פה, תומך, ומדובר בהצעה על דעת הממשלה כולה. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לשרת המשפטים, חברת הכנסת ציפי לבני. אנחנו נעבור לדיון. בקריאה הראשונה, כידוע, יש רשימת דוברים. מזכירת הכנסת, עדיין יכולים להירשם לדיון, וברגע מסוים נכריז על סגירת הרשימה, כך שמי שרוצה להירשם, מוזמן. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת נחמן שי. אחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה. מיותר לציין, חברי הכנסת, שיש שלוש דקות לכל דובר – נקפיד על הזמן – ומי שלא יהיה במליאה כשאקרא בשמו, יפסיד את התור.
נחמן שי (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בראשית דברי אני רוצה לברך אותך, חברי וידידי יולי, על בחירתך לתפקיד היושב-ראש.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
נחמן שי (העבודה):
זאת הישיבה – מעשית – הראשונה שלך, ונראה לי שאתה כבר צולח את הים הזה בכוחות, ובהצלחה.
אני רוצה לדבר על עניין אחד מעבר לסוגיה שעומדת באופן מיידי על סדר-יומנו.
כמה זה ריק פה, בלי השולחן הקטן. יש איזה ואקום במרכז המליאה.
אני שמח ששרת המשפטים החדשה נמצאת אתנו, ואני רוצה לברך אותך, שרת המשפטים, ולאחל לך הצלחה. הסוגיה הראשונה שאני מדבר עליה נוגעת לך, והיא נוגעת לקדנציה הקודמת, ששנינו היינו בה שותפים לאותה מפלגה. הבוקר, יחד עם שני חברי, חבר הכנסת גפני וחבר הכנסת חנין, עסקנו בעניין הדמוקרטיה וקיימנו פה כנס בנושא הדמוקרטיה. את, גברתי השרה, התנגדת בשעתו בחריפות ובאופן חסר פשרות לחוק שיגדיר את ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית. בין היתר, בזכות המאבק שלך, היוזמה הרעה הזאת נעצרה בכנסת הקודמת והוסרה מעל סדר-היום, וכולנו שמחנו על כך. אנחנו חיים במדינה יהודית דמוקרטית, אנחנו נאבקים על אופייה של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית, אבל למיטב הבנתנו אז – שלנו וגם של חברים אחרים – החוק בעניין הזה היה מיותר, מפני שכמו שהוא אמר שמדינת ישראל היא מדינה יהודית דמוקרטית, הוא פגע בקבוצות אחרות, ושכנעת את כולנו אז ללכת אתך.
הגורל זימן אותך לשבת היום בתפקיד שיכול לחסום את היוזמה הזאת בטרם תצא לדרך. ואני כבר קורא בהסכמים קואליציוניים וגם בהצהרות לעיתונות וכן הלאה, שהרעיון הרע הזה שוב מוצא את דרכו למשכן הזה, ויביא אליו גם דם רע. לכן אני פונה אלייך ומבקש, בתפקידך החדש. אני יודע שהדברים – מה שרואים משם לא רואים מפה וכל האמירות - - -
שרת המשפטים ציפי לבני:
אני רואה מאותם צדדים את אותו הדבר, והבהרתי כבר היום, בכניסתי למשרד, שלא אתן את ידי למי שמבקש לשנות את האיזון.
נחמן שי (העבודה):
מצוין, אז אני שמח מאוד מאוד על הודעתך, ואני מקווה שבזה, אם לא יקומו כל מיני כוחות חדשים, בכך העניין הזה יבוא על סיומו; כמו שארצה מאוד גם שהכנסת הזאת כולה תתאחד בהכרה שגם כשקמה קואליציה חדשה ויש לה רוב והיא רשאית לפעול בתוקף הרוב שיש לה – וזה בסדר גמור, כך צריך להיות – הרוב הזה גם צריך לתת את דעתו – אני מקווה שגם אתה, היושב-ראש, גם אמרת את זה אתמול בדברי הפתיחה שלך – נדע כולנו לשמור על זכויותיהם של המיעוטים בחברה הישראלית, כי בזה מתאפיינת בסופו של דבר הדמוקרטיה: לא רק בכך שרוב מנהל אותה והוא רוב נבחר, וזה בסדר, אלא שיחד עם זאת הרוב הזה נותן את דעתו, שומר, מגן. כי דמוקרטיה תמיד יהיה בה רוב ומיעוט, ועל המיעוט הזה אנחנו צריכים לשמור. אלה הדברים שרציתי לומר הבוקר בראשית הדיון. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. הוא גם נתן דוגמה יפה איך להקפיד על מסגרת הזמן. חבר הכנסת מוחמד ברכה, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הבקשה של הממשלה יכולה להיראות סבירה במצב נורמלי, אבל היא לא סבירה בגלל הסיבה הפשוטה, שהקדמת הבחירות על-ידי ראש הממשלה באוקטובר 2012 הייתה מתוך הצורך לחמוק מהגשת תקציב בשנת בחירות ולהגיש תקציב לאחר הבחירות. זאת אומרת, ראש הממשלה ידע בדיוק מה הוא רוצה, והוא היה אמור לבוא לכאן כראש ממשלה ממשיך מתוך ידיעה שהוא לא צריך הנחות פרוצדורליות כביכול על מנת להגיש את התקציב. ולכן הבקשה של הממשלה היא לא סבירה, לא הגיונית, ולדעתי לא צודקת.
אבל בסופו של דבר אני חושב שזה לא העניין. העניין הוא בשני דברים – אני אתייחס עכשיו לשני דברים. העניין הראשון הוא שסדרי הדיון בתקציב המדינה בכנסת טעונים שיפור, רבותי. זאת אומרת אנחנו, חברי הכנסת, מקבלים מהממשלה מסגרת של תקציב שיש בה את נפח העוגה, וכל מה שאנחנו צריכים לתמרן או לעשות זה לנסות ולתמרן בתוך העוגה עצמה. זאת אומרת, אנחנו לא קובעים יעדים של תקציב, אלא היעדים נקבעים באופן מוחלט על-ידי משרד האוצר ועל-ידי הממשלה. הכנסת אינה שותפה בקביעת יעדי התקציב. לא יעד צמיחה, לא יעד התעסוקה, לא יעד גירעון, לא יעד אינפלציה. שום דבר אלא מין תיקונים קוסמטיים, במקרה הטוב ביותר, בתוך עוגה נתונה מראש. לדעתי, הדבר הזה מחייב תיקון. הגיע הזמן, אחרי 65 שנה מאז קום המדינה ועד היום, שהדיון בתקציב יתקיים בשני שלבים: השלב הראשון הוא יעדי התקציב, והשלב השני הוא התקציב עצמו.
הנושא השני שאני רוצה לדבר עליו: התקציב והכנתו, ואישורו, אינם באים להיות מוצדקים על-ידי שיקולים כלכליים, כביכול, אלא צריכים להתבסס על שיקולים חברתיים. ואם התקציב יבוא לפתור בעיות של הכלכלה, בעיות של החברות הגדולות, של השוק העולמי, על חשבון השירותים הבסיסיים, אני חושב שזה יהיה פשע כלפי אותם אזרחים.
חברי, באסל גטאס, דיבר בנאומים בני דקה על עומק העוני בקרב הציבור הערבי. הוא דיבר על העניים – קרוב ל-60% שחיים מתחת לקו העוני בקרב הציבור הערבי. האמת, שחיים שם 63%, 64%, אבל בעניין של קו העוני, עומק העוני, אדוני היושב-ראש, די לתת את הנתון הפשוט הזה שאנשים שחיים מתחת לקו העוני, אחרי שהם מקבלים את תשלומי ההעברה, אם הם יהודים, 30% מהם עולים מעל לקו העוני, והערבים – רק 14% עולים מעל לקו העוני. זאת אומרת, העוני אצל האוכלוסייה הערבית הוא לא רק רחב יותר מבחינת האחוז של 63%, אלא הוא עמוק יותר והוא נמצא בתחתית הסולם.
התקציב צריך לתת תשובות לשאלות האלה, ובדחיפות. תודה רבה, אדוני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת אראל מרגלית. האם חבר הכנסת מרגלית נמצא כאן? נמצא, כן. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה; ברכה לך, על כניסתך לתפקידך. תפקיד קשה, מסובך, ואני מקווה ובטוח שאתה תעשה אותו בצורה מכובדת ויפה.
גברתי שרת המשפטים, אני רוצה לברך גם על דברייך קודם. שמעתי אותם ואני מברך עליהם. אלו דברים חשובים, ואני מקווה שאכן תצליחי לעמוד בפני יוזמות מסוכנות ובעייתיות שבוודאי ינסו לקדם בממשלה הנוכחית.
ברכה לחברי באופוזיציה. החוק, כפי שהוא מגיע לכאן היום, הוא הישג ראשון שלנו במערכה. גם זה לא תקציב דו-שנתי, גם קיבלנו מסגרת זמן יותר ראויה לדיון בכנסת בתקציב. זה מוכיח שכשמאורגנים, נחושים, מוכנים להיכנס למערכה, אפשר גם להשיג הישגים.
מוחמד ברכה (חד"ש):
לא קיבלנו יותר זמן אלא - - -
דב חנין (חד"ש):
לא, הממשלה רצתה לאשר לנו 30 ימים, קיבלנו - - -
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
הכנסת קיבלה יותר זמן לדיון.
שרת המשפטים ציפי לבני:
זה לא נכון - - -
דב חנין (חד"ש):
אני רוצה גם לברך את שר האוצר על כך שהוא היה מוכן לשקול מחדש את סוגיית התקציב הדו-שנתי. הוא לא נמצא כאן לשמוע את דברי. אני מקווה שחברי יש עתיד יספרו לו, כי אני מציע לו בכלל ללכת בדרך הזאת של לחשוב קצת לפני שמחליטים. זו החלטה מאוד נבונה לא לקבל עכשיו תקציב דו-שנתי, כשהוא רק נכנס לתפקיד, אבל באותה מידה כדאי לחשוב קצת לפני שעושים שינויי עומק בשיטת הממשל ומעלים את אחוז החסימה.
אתם יודעים, ההיסטוריה של מדינת ישראל השתנתה כבר פעם אחת בגלל העלאת אחוז החסימה. רבין, כמו שאנחנו יודעים, נבחר על-ידי מיעוט, אלא שהתחיה לא עברה את אחוז החסימה שהועלה ל-1.5%, וכך השתנתה ההיסטוריה של ישראל. אני מקווה שהיא השתנתה לטובה באותו סיבוב, אבל היא גם יכולה להשתנות לרעה. לכן צריך בדברים האלה לנהוג בתבונה ובאיפוק.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסיים בפנייה אליך: אני מכיר היטב את הרעיונות שנמצאים היום על השולחן ואפילו נוסחו לגבי חוק ההסדרים. חוק ההסדרים שמתוכנן, ועדיין לא אושר – עדיין לא אושר גם בממשלה – הוא חוק הסדרים בעייתי. הוא כולל בתוכו שורה ארוכה של נושאים שאינם נוגעים לתקציב המדינה של השנה הקרובה. וכמו תמיד, זה יהיה מבחן גדול של הכנסת, אבל קודם כול מבחן אישי שלך. הזמנים קשים ומורכבים, אבל דווקא זמנים קשים ומורכבים, אומרים אצלנו, מזמינים חוקים רעים. זאת ההזדמנות, דווקא באתגר של זמנים קשים ומורכבים, לעשות את הכול כדי לעמוד על מקומה, תפקידה וכבודה של הכנסת, ולוודא שככל שיהיה חוק הסדרים, הוא יהיה מצומצם ומידתי ככל הניתן. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת חנין. חבר הכנסת אראל מרגלית, ולאחריו – חבר הכנסת ריבלין. אם חבר הכנסת ריבלין לא יהיה כאן, נשמע את חבר הכנסת עפו אגבאריה.
אראל מרגלית (העבודה):
תודה רבה, כבוד היושב-ראש.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
הנה, חבר הכנסת ריבלין הגיע. עוד מעט תורו.
אראל מרגלית (העבודה):
אז קודם כול, אני באמת מברך על החשיבה מחדש, כמו שדב חנין אמר, על הנושא של התקציב הדו-שנתי. בשבועות האחרונים עבדנו על זה בצורה מאוד נמרצת. אני מאוד שמחתי לראות שגם מבקר המדינה נעתר לפנייה שלנו לבדוק את הנושא הזה מחדש, ואני שמח שהיגיון פשוט, שכל כך הרבה פעמים מפעילים במגזר העסקי, הגיע גם לבית הזה ואולי יגיע גם לממשלה החדשה, כי בעצם כשממשלה לא עומדת ביעדים שלה, כשהיא עומדת בגירעון הגדול ביותר שהיה במדינת ישראל, שקשה לה לחזות מה קורה שלושה חודשים קדימה, כי כמו שראינו, היו תחזיות שונות לגבי הצמיחה ברבעון הרביעי של 2012 וארבע פעמים הן השתנו. קשה מאוד לראות איך אפשר לחזות שנתיים קדימה על-פי הנחות מקרו של השנה שעברה, וגם לראש הממשלה פנינו, גם לנפתלי בנט וראשי הסיעות האחרות וגם ליאיר לפיד. ואני מאוד שמח שעצרו רגע וחושבים על הדבר הזה שוב.
אני רוצה לומר שבכל עניין אנחנו נהיה ענייניים. כלומר, ברגע שהממשלה תהיה מוכנה לדבר על סדרי עדיפויות ולהקשיב, אנחנו נפעל בצורה מתואמת.
משהו על תקציב המדינה ועל התקציב שהולך לעבור: מפלגת העבודה, אתמול היה פה נאום שטען כאן קצת נגד האנשים שהצליחו. בגדול, לתנועת העבודה אין טענות לגבי האנשים שהצליחו. יש שליש מהמדינה שמאוד מצליח מבחינה כלכלית, ויש עוצמה כלכלית במדינת ישראל, ויש שני-שלישים שלא מגיעים לאותה רמה של צמיחה ועשייה. אנחנו לא מאשימים את השליש שהצליח. הצלחה היא הגשמה, וזה מושג יסוד בתנועת העבודה ההיסטורית, אבל בתקציב עצמו ובסדרי העדיפויות שלו אנחנו לא ראינו פנייה נמרצת לשני-השלישים האחרים.
שני-השלישים האחרים נמצאים בגליל, הם נמצאים בנגב, הם נמצאים במקומות מסוימים בירושלים, הם נמצאים בשכונות. הם נמצאים במגזר הערבי, במגזר הדרוזי. הם נמצאים במגזר החרדי שהחל להיכנס לתוך המעגל היצירתי בתעסוקה והיום זקוק ליד מושיטה ולא לקיר שעוצר. ואנחנו, דווקא בנושא היחיד שראינו שהדבר הזה נכנס בהסכמים הקואליציוניים, זה דווקא בנושא החינוך בתוכנית של שי פירון. אנחנו נרצה לראות שמדברים על הושטת יד למגזרים האחרים גם בתחומים האחרים.
ולכן אנחנו רוצים להיכנס לתהליך. הממשלה תיכנס לסדרי העדיפויות שלה בתקציב, זה בעצם תוכנית עבודה, ואנחנו בכנסת, באופוזיציה, נרצה לבחון את הדברים בקפידה ולראות שאותן אוכלוסיות שמגיעה להן הזדמנות יקבלו את ההזדמנות לצעוד לתוך העידן היצירתי של מדינת ישראל. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מרגלית. חבר הכנסת ראובן ריבלין – בבקשה, אדוני. לאחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה.
ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):
אדוני יושב-ראש הכנסת, גברתי שרת המשפטים, חברותי וחברי חברי הכנסת, השאלה שאנחנו שואלים את עצמנו הבוקר אינה תקציב דו-שנתי או תקציב חד-שנתי. בנושא זה, שמעתי אתמול משר האוצר הנכנס, הוא מבקש להרהר ולבדוק ולבחון האם באמת צריך תקציב דו-שנתי או האם צריך לחזור – בגלל העמעום בעתיד הכלכלי בארץ ובעולם – האם בכלל אנחנו יכולים לחשב תקציב שיהיה תקציב דו-שנתי. זאת שאלה שהייתה במחלוקת בכנסת הקודמת בין שר האוצר של אז, לשעבר חבר הכנסת רוני בר-און, לבין שר האוצר יובל שטייניץ; ויכוח אשר הסופרלטיבים משני הצדדים הביאו אותנו למצב שבאמת לא ידענו מיהו הצודק ומיהו הטועה.
הדברים אשר מובאים היום על-ידי הממשלה לפנינו הם דברים אשר אנחנו מחויבים להסכים להם – מהטעם הפשוט שהואיל ונקלענו בשעות שבהן היה צריך כבר לאשר תקציב, ומדינת ישראל נמצאת בתקציב שהוא 1 חלקי 12, והדברים האלה מחייבים אותנו מייד להעמיד תקציב למדינת ישראל – כי אחרת אנחנו נמצאים במצב שבו הממשלה לא תוכל לכלכל מעשיה, אפילו בהתאם לסדרי העדיפויות הקודמים.
אני חושב שחובתנו היא לאפשר תקציב. החובה הזו באה לידי ביטוי גם בחוק הזה. אתמול היו לי ספקות רבים – האם צריך להצביע בעד החוק כאשר התברר לי שלכנסת ייוותרו 30 יום לדון בתקציב, שיהיה בוודאי עב כרס. כאשר הממשלה באה ואמרה שיהיו לכנסת 45 יום – אני חושב שבהחלט אנחנו לא רק צריכים לעזור – אנחנו מחויבים לעזור לממשלה, שכן הכנסת היא זו אשר בהתפזרותה מנעה את האפשרות לקיים תקציב. ולכן אני חושב שחובה על כולנו – גם אם יש ניואנסים אופוזיציוניים – לאפשר הבאת תקציב והכרעה לגבי סדרי העדיפויות.
הרי התקציב לא יבוא משמים, גם אם נתפלל באמת בכוונה ובאמת בכל מאוויי לבנו. אנחנו צריכים לאפשר לממשלה את אותה תקופה שבה היא תגבש את סדרי העדיפויות, שבה תביא לפנינו תקציב, ואנחנו צריכים גם לדאוג לכך שלכנסת יהיה זמן מתאים וזמן מספיק כדי לדון בכל פרטי התקציב על מנת לאשרו.
והנה, ראו נא דוגמה, חברי הטובים, החדשים, איך אפשר לגמור נאום בן שלוש דקות בשלוש דקות. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת ראובן ריבלין. באמת אפשר לקחת דוגמה. חבר הכנסת עפו אגבאריה. אחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. בבקשה, אדוני; שלוש דקות.
עפו אגבאריה (חד"ש):
תודה, אדוני.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו שמענו מראש הממשלה שהוא גם כן רוצה להושיט יד למגזרים, אבל לצערי הרב את הדבר הזה אני שמעתי גם כשהוא נשבע בכנסת היוצאת, גם כשהוא הרכיב את הממשלה הקודמת. אבל משום מה דבר לא השתנה בתקציבים של האוכלוסייה הערבית ושל היישובים הערביים. אנחנו לא זכינו לא להעדפה או להעדפה מתקנת או משהו כזה, למרות שכולם אומרים את זה וכל ראש ממשלה בא אומר: יש באמת חיסרון ואנחנו לא נותנים את האפשרויות, מה שאנחנו צריכים לתת למגזר הערבי; אבל זה במשך הזמן הולך ומתקהה, וכאילו שום דבר לא אמרו.
אני מקווה שהממשלה הזו, בתקווה שאולי באמת היא תעשה קצת יותר למען שוויון האוכלוסייה הערבית, שבאמת מה שמגיע לאזרחים באופן שווה, גם בתל-אביב וגם בנצרת, גם בשלומי וגם בטייבה, שיהיה אותו דבר. אם אנחנו ניקח בחשבון שיש מעל 18 רשויות מקומיות מפורקות, ומדוע? זה בעיקר בגלל התקציבים. כי התקציב שמקבלת עירייה או מועצה מקומית במגזר הערבי הוא הרבה פחות מהתקציב שמקבלת עירייה או רשות מקומית במגזר היהודי. לכן המריבות הן יותר גדולות כאשר העניים רבים על הלחם. וזה מה שבאמת קורה – ובגלל זה ולא בגלל סיבות אחרות שמנסים להדביק למגזר הערבי, שבגלל איזשהם חילוקי דעות חמולתיים, וזו בדרך כלל הסיבה שכאילו רוצים להדביק לנו וזה לא נכון – זה בגלל חוסר התקציבים.
תסתכלו על התשתיות – האזרחים הערבים אין להם כמעט תשתיות כמו בכל מקום אחר; אין חינוך, אין תרבות, אין בריאות, כמו שיש בשאר האוכלוסייה. לכן אני חושב שדבר כזה, עיוות כזה במדינה שנכנסה ל-OECD, מן הראוי שיהיה איזשהו שוויון זכויות לאזרחים שלה.
ואני מקווה משר האוצר הנוכחי, שרק היום התחיל את דרכו, שיתקן את המעוות, שאף שר אחר עד כה לא השכיל לעשות – באמת, אם אפשר לכסות את הפערים האלה ולתת איזושהי נשמה לאוכלוסייה הערבית.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה. תודה לחבר הכנסת אגבאריה. אתה רואה, חבר הכנסת ראובן ריבלין, אכן לקחו ממך דוגמה. בדיוק שלוש דקות על השעון. הלוואי ששמת כאן תקדים לכל הקדנציה.
ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):
מכל תלמידי השכלתי.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אילן גילאון.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אפעיל את השעון כשכבודו יתייצב וינאם את נאומו.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
ברכות לאדוני היושב-ראש היוצא, ברכות לאדוני היושב-ראש הנכנס. לא אשכח לעולם שכשראיינתי אותך, כשהייתי שדרן חדש ברדיו "קול חי", סיפרת לנו איך נכנסת לבית-הסוהר בעוון הרחת בשמים בהבדלה, וכשאתמול עלית על הדוכן הזה פה כיושב-ראש הכנסת בארץ-ישראל, אמרתי: גם אם ייקחו אותנו לבית-הסוהר פעם, בסופו של דבר נחזור לראש ראשות המליאה בכנסת. זאת אומרת, הדברים מתגלגלים, ונקווה שתמיד לטובה.
רבותי, כבוד השר, ברכות לכבוד השר יעקב פרי ולחברי הכנסת, אני רוצה לומר לכם שיצאתי הבוקר לרחוב, הסתכלתי בשמים וראיתי שהשמש זרחה. לא קרה שום דבר. אומנם אתמול היו מצהלות כיבוש ירושלים, צפון תל-אביב עשתה אלבומי ניצחון, היא כבשה את ירושלים ומי יודע – בלי חרדים הצטלמו - - -
שר המדע והטכנולוגיה יעקב פרי:
מי עשה?
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
לא אתה, חלילה, לא אתה.
ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):
"השמש זרחה, השיטה פרחה"...
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
לא, לא, לא, לא, אני ידעתי שיש, אני מכיר את השיר הזה טוב מדי, אבל לא לזה התכוונתי, אלא בדיוק ההפך, להגיד: כן, השמש זרחה ולא קרה שום דבר. זהו. ונקווה שבעזרת השם גם לא יהיה בעתיד.
אבל אני רוצה באמת לומר שאלבומי הניצחון האלה של כל מיני עיתונאים, ואנשים מזכירים לי את אלבומי הניצחון של ששת הימים, ועד היום עוד לא יודעים מה לעשות עם הכיבוש הזה. למה? כי כשאתה כובש ואתה נדיב, בפרט דבר שאתה חושב שזה מגיע לך, כמו שאנחנו בשעתו בירושלים, צריך להיות נדיב גם כלפי האנשים שנשארו שם. ומיליון ילדים ואנשים שבחרו ביהדות התורה ובש"ס עדיין נמצאים פה; מאות אלפי בוחרי הליכוד רובם עדיין מתחת לקו העוני; 800,000 ילדים נמצאים מתחת לקו העוני; וכל הדיבורים האלה שכשאני קראתי את – למה אנחנו כל כך זעמנו אתמול? הרבה אנשים שאלו אותנו: מה זעמתם? אז אתם לא בקואליציה. אמרתי: רבותי, מי שמכיר אותי יעיד – גם אותי וגם את הרב גפני – שבאופוזיציה אנחנו פורחים, אין לנו בעיה להיות באופוזיציה. אבל כשקראנו את ההסכם הקואליציוני, שרובו ככולו איך לפגוע חזיתית וישירות ובלי ניסוחים מעורפלים באם היהודייה שיש לה בית עם ילדים, והיא לא יכולה לצאת להיות פקידה במקום אחר – וזה נקרא אי-מיצוי כושר השתכרות – לשלול ממנה כל הנחה וכל מחיר למשתכן. ראינו את הדבר הנורא ביותר של עשרות אלפי תלמידי חו"ל שבאים לפה לארץ ללמוד. הוריהם משקיעים הון עתק בארץ, הם מביאים המון כסף ומשקיעים המון כסף בתיירות. להביא סטודנטים, אתה יודע, פרויקט "תגלית" ואחרים, בשביל ליצור איזה קשר וזיקה לארץ, משקיעים מיליונים. זהו? נגמר?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
עוד שש שניות.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אז אני ממש מצטער, אבל אני רוצה לומר, הדבר הזה – לאסור לתקצב בחורים שבאים ויוצרים זיקה לארץ – זה דבר נורא, אבל אני רוצה לסיים בפסוק. אנחנו עכשיו בימי הפסח. אנחנו צריכים להגיד לכולם: מה שהיה הוא שיהיה – "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אתם" – למרות שהאנשים אמרו: "הבה נתחכמה לו פן ירבה", והקדוש-ברוך-הוא אמר: "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרֹץ".
אני מאחל לכל ילדי ישראל שיוכלו להתרבות בארץ-ישראל, מכל החוגים ומכל העדות, וישבו בליל הסדר בנחת ובשמחה, וגם הבן הרשע מוזמן לליל הסדר. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת אייכלר. אנחנו מזמינים את חבר הכנסת אילן גלאון; בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת ניצן הורוביץ. בבקשה, אדוני; שלוש דקות לרשותך.
אילן גילאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר פרי, נער הייתי וגם זקנתי, ואני יודע שעוד מעט תבוא הקופסה הגדולה של התקציב – היא שוקלת 8.5 קילוגרמים – מקרטון. הלשונות הרעות אומרות שזה התקציב מהתקופה של שמחה ארליך שמסתובב פה בכנסת, רק את צבע הקופסה מחליפים.
אם אנחנו בעתות חדשות כרגע, הבעיה המרכזית היא איך ניגשים לתקציב, מפרקים את הקופסה הזאת והורגים כמה – לא, אני לא אגיד להרוג פרות קדושות, כי זה לא פוליטיקלי קורקט – איך מוציאים כמה צלמים מתוך ההיכל הזה של התקציב? כי הבעיה המרכזית, שהתקציב קובע – וזה המעשה החשוב ביותר שפוליטיקאי עושה בכלל במהלך חייו הפוליטיים: קביעת המנוע המרכזי או ה-hard disc של כל מה שהפוליטיקה מהווה, זה מי מקבל ומי משלם – אנחנו לא עוסקים בו באופן אמיתי.
ולכן אם אנחנו מדברים היום על ממשלה חדשה, כבוד השר, על פוליטיקה חדשה – בואו ניקח את התקציב הזה ונבחן אותו באופן אמיתי לאור ההתפתחות של הצרכים. זה דבר שאף פעם אנחנו לא עושים, כי תמיד אין לנו זמן, ואז אנחנו ממציאים – המצאנו את הרעה החולה הזאת שנקראת חוק ההסדרים, שהיא שני דברים: זה חוק המסתדרים מצד אחד, שדמוקרטיה מתוקנת לא צריכה אותו, וזה חוק שהוא בית-הקברות לכל מה שהוא חוק שהוא חלוקתי מעל במה זו; סדרה מתוך אותם חוקים וחלקים שבאים לצמצם את האפשרויות של הפרלמנט בכלל להשפיע על התקציב. ככה החוק הדו-שנתי. הרי להציע הצעה של חוק דו-שנתי, מבחינת האופוזיציה – ואני אומר לך את זה כפשוטו – זה כמו שנציע לממשלה שתכהן רק שנתיים במקום ארבע. זה בדיוק אותו דבר.
הלוא לחלופין יכול להיות שהייתי מסכים גם לחוק של תוכנית חומש. זה יכול להיות, תלוי – אני יודע שהמושג מעורר חלחלה בעיני אדוני - -
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
- - - מדבר אלי.
אילן גילאון (מרצ):
- - אבל באופן כלכלי יכול להיות שזה דבר טוב דווקא בתכנון לטווח רחוק, בראיית הצרכים האמיתיים, לא עד תום הקדנציה.
ולכן, אדוני, קודם כול אני חושב שאנחנו נמצאים בנקודת זמן טובה יותר מבחינת מה שהוסכם לגבי המשך הדיון.
הדבר החשוב ביותר בשאלה הזאת זה לקחת את התקציב ואת אחת המובלעות הגדולות שלו, הגדולה ביותר, שאם היא לא תהיה פתירה, גם חוק התקציב לא יהיה פתור, ואנחנו נמשיך להיות שיפוצניקים שמתקנים את מה שלא היה צריך להיות מקולקל – זה בדברים המרכזיים, כמו תקציב הביטחון. ואני אומר תקציב הביטחון לא כמיתוס ולא כפרה קדושה, אלא היערכות חדשה של הזמן המודרני הזה, של החזית שאנחנו צריכים לייצר אותה, של שדה הקרב העתידי.
אנשים צריכים לבחון באופן אמיץ את הדברים מחדש. אבל בכלל צריך אומץ לב – אדוני, אני אעמוד – ולכן הרעיון המרכזי זה לגשת באומץ ולהכריע מי מקבל כמה ולמה ומי משלם כמה ולמה, מתוך הערכים של השליחות שאנחנו הולכים אליה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת אילן גילאון.
אני מנצל את ההזדמנות לברך את תלמידי בית-ספר אלעין משפרעם שנמצאים כאן אתנו ביציע האורחים. ברוכים הבאים לכנסת.
ועוד הודעה חשובה: אני פשוט מבקש להודיע ליושב-ראש ועדת הכספים הזמנית, חבר הכנסת גפני, ולחברי ועדת הכספים, שאני מאפשר כינוס הוועדה במהלך דיוני המליאה על מנת להשלים את החקיקה. חבר הכנסת גפני, לא, רק הודעתי שאני מאפשר את כינוס ועדת הכספים הזמנית במהלך דיוני המליאה.
משה גפני (יהדות התורה):
תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
יש לכם אישור להתכנס אם וכאשר יהיה צורך.
אני מזמין את חבר הכנסת ניצן הורוביץ, ואחריו יבוא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
ניצן הורוביץ (מרצ):
תודה.
אדוני היושב-ראש, אני חושב שצריך להגיד את האמת כשאנחנו מדברים על תקציב המדינה, והיא שהכנסת לא באמת מפקחת על תקציב המדינה. חברי אילן גילאון תיאר את הרגע הזה שבו יונחו פה על השולחנות הקופסאות האלה עם תקציב, שהוא כבר גמור וסגור, ובדיונים על תקציבי המשרדים השונים – שלוש שעות, שעתיים, משרד החינוך, משרד התחבורה – תהיה מצגת, הדברים יאושרו והשינויים יהיו מינוריים.
כשאנחנו משווים את העבודה של הכנסת למשל לעבודה של הקונגרס האמריקני, שזה עיקר העבודה שלו – הפיקוח השוטף על התקציב לכל אורך השנה – אנחנו רואים פער עצום: לכנסת, לרשות המחוקקת במדינת ישראל, אין מספיק סמכויות ואין מספיק פיקוח על התקציב של הרשות המבצעת, שזה אמור להיות עיקר תפקידנו בבית הזה. לכן, אדוני היושב-ראש, לנוכח כל ההצעות שמתגלגלות – להעלות אחוז חסימה, לצמצם את המפלגות, לצמצם את הכנסת, להוריד מכאן סמכויות – להפך, צריך לעשות להפך; צריך לחזק את הפרלמנט, כי הפרלמנט הישראלי חלש מול הרשות המבצעת.
לגופו של עניין, אנחנו כבר יותר מדי זמן בלי תקציב. אומרים שהתקציב הוא על טייס אוטומטי, 1 חלקי 12. זו פשוט הטעיה. התקציב תקוע והמערכת הממשלתית תקועה: תשלומים לא יוצאים, ספקים לא מקבלים כסף, והמצב מאוד קשה. אנחנו צריכים תקציב מהר, ולדעתי ההארכה כאן שמבקשת הממשלה מבחינת המועדים היא מוגזמת.
מילה על חוק ההסדרים שיבוא לכנסת הזאת יחד עם התקציב: פה, אדוני היושב-ראש, תהיה לך לדעתי מלאכה רבה. מדי שנה או שנתיים מנסים לדחוף לחוק ההסדרים לא רק דברים שקשורים לתקציב, שגם הם צריכים לבוא בחקיקה נפרדת, אלא גם דברים שהם לא תקציביים בכלל. מתייחסים לחוק ההסדרים כאל מסלול עוקף כנסת, כאל מעין חוק החוקים, שמייתר בעצם את הפעילות החקיקתית השוטפת שלנו. ובאמת אני שואל – ואני חושב שחוק ההסדרים שיגיע יהיה חוק מפלצתי בהיקפו, ושאנחנו נראה אותו – אני מקווה שאני אתבדה, אבל יש לי מקורות די טובים שגורמים לי לחשוב כך. וכשאנחנו נעמוד מול חוק הסדרים כזה, מה שנקרא שיכניס שם הכול בכול, אפשר יהיה לשאול: בשביל מה צריך שלוש קריאות וועדות וחוקים ותהליך של חקיקה והצעות חוק, אם אפשר הכול לקחת ולדחוף בחוק אחד ולהביא ולאשר אותו בבת אחת? אז אני קורא לך כבר עכשיו, אדוני היושב-ראש, לעמוד על המשמר כדי למנוע מצב של ניצול לרעה של המוסד הזה – מלכתחילה אני מתנגד לו – של חוק ההסדרים, אבל שלא יהיה מנופח מדי.
ולסיום מילה טובה בכל זאת. אני שמח ששר האוצר יאיר לפיד שוקל מחדש את האיוולת הזאת שנקראת תקציב דו-שנתי; רעיון שכשל, ששום מדינה בעולם, לא רק מדינה דמוקרטית, שום מדינה בעולם חוץ מבחריין – בבחריין יש תקציב דו-שנתי. יש שם עוד דברים, יש שם למשל מלך, יש שם עוד כל מיני. שום מדינה לא הולכת על הדבר הזה. זה לא מתאים גם למדינת ישראל. זה מחייב שינויים במהלך הדרך, זה מחייב הסדרים שהם לא ראויים, וזה בעיקר לא מתאים למציאות הכלכלית והחברתית שלנו. ולכן אני חושב שצריך לחזור לתקציב השנתי, לתת לכנסת את הכבוד – זה לא רק הכבוד – את המקום האמיתי שלה בדמוקרטיה, ולמנוע חוק הסדרים נוראי כפי שצפוי להגיע. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת הורוביץ. חבר הכנסת זחאלקה הוא הדובר הבא, ואחריו – חבר הכנסת מאיר פרוש.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אפרופו בחריין, סגנית שר החוץ של בחריין, שהיא היום נציגה של בחריין בוועדת האו"ם לענייני זכויות אדם, היא יהודייה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
נכון, נכון.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
הייתה פעם קהילה מפוארת שם, שהציונים הצליחו להרוס, כמו שהרסו הרבה קהילות יהודיות מפוארות. זה ההצלחה של הציונות בכלל – להרוס קהילות יהודיות, ועוד להתפאר בזה, לא לבכות על זה. אבל זו דרכה של – איך אומרים – יצירת היסטוריה ויצירת תודעה.
בעניין התקציב, אני חושב, ואני מקווה, שיעשו בכנסת הנוכחית שני דברים. אחד – לבטל את התקציב הדו-שנתי, לעשות אותו חד-שנתי. אין היגיון לעשות תקציב דו-שנתי. יכול להיות שזה יותר נוח לממשלה, אבל זה בוודאי יותר קשה לאזרח, כי כאשר נוצרים עיוותים ונוצרות בעיות, יש הזדמנות לתקן כל שנה. ככה משאירים את זה לשנתיים, כאשר הממשלה לא באה חשבון עם הכנסת, והכנסת אין לה אפשרות לפקח, להוסיף – במידה הצנועה שנעשים דברים. אני לא משלה את עצמי.
דבר שני, יש הצעה שחבר הכנסת ראובן ריבלין הציע אותה היום בישיבה לענייני סדרי שלטון: לבטל את חוק ההסדרים. ואני מציע - - -
ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):
למעט - - - שנוגעים ישירות, שנוגעים ישירות - - -
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אתה בין אלה שאומרים שגם המובן מאליו חשוב להיאמר. המובן מאליו: שאם יש משהו הכרחי, קשור קשר הדוק וישיר וברור לתקציב, ואי-אפשר לבצע את התקציב או אחד מסעיפיו בלעדי שינוי חקיקה כלשהו – ייעשה שינוי החקיקה הזה. אבל זה דף אחד. בדרך כלל, אם אנחנו מסתכלים על ההיסטוריה, אז זה דף אחד.
לכן, שני הדברים האלה יכולים לצמצם – אני לא אומר להביא לשינוי בתקציב – אבל לצמצם את העוולות של התקציב, להביא ליתר ביטוי את הלחץ או את הפעילות של חברי הכנסת.
אנחנו, חברי הכנסת הערבים, בדרך כלל כשמדובר בתקציב, לא מקשיבים לנו. אנחנו יכולים לדבר – ההשפעה היא מעטה. ואני מציע – אם הממשלה אומרת שהיא רוצה לצאת לדרך חדשה – להקשיב לנו. הדרישות שלנו, דרך אגב, הן לא בשמים, והדרישות, רובן ככולן, טובות מבחינה כלכלית. ריבונו של עולם, הרי באה הממשלה – והאוצר, ואומרים: הבעיה העיקרית של המשק הישראלי, הבעיה בה"א הידיעה, כבוד היושב-ראש, לא אחת הבעיות, אלא הבעיה – הבעיה הראשונה, זה השתתפות בשוק העבודה. והנה, מה אנחנו עושים בשנים האחרונות? אנחנו נאבקים: תנו לנו עבודה, רוצים לעבוד, אנחנו ציבור עובד. היכן שיש עבודה אתה מוצא ערבים.
אז אני חושב שהתקציב הזה ייבחן – אחד המבחנים שלו זה בביטול חוק ההסדרים – תקציב חד-שנתי, והגברת התעסוקה במשק, ובמיוחד בציבור הערבי, ובמיוחד נשים ערביות. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. עכשיו אנחנו מזמינים את חבר הכנסת מאיר פרוש, ואחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין. בבקשה, אדוני.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך אותך על היבחרך ליושב-ראש הכנסת. אני מאחל לך הרבה הצלחה, ושתביא הרבה כבוד לכולנו ולכל יושבי הארץ.
אני רוצה לספר סיפור ששמעתי אתמול מיהודי אמיד מארצות-הברית, שהתקשר אלי וכולו בהלה. הוא שמע ודאי גם שאותם ילדים שהוא ישלח בעתיד לארץ לא יקבלו יותר תמיכה. אם עד עכשיו היה מקבל תלמיד ישיבה שהוא יליד חוץ-לארץ 60% מלגה, בהסכם החדש עם יש עתיד זה בכלל לא יהיה. זה במסגרת "הסבר פניך לתייר", במקרה שמישהו בא מחוץ-לארץ ללמוד, הוא לא יקבל כסף. אבל הוא אומר לי: אני לא מבין, אני יהודי שמרוויח הרבה הרבה כסף, וגם תורם לא רק למוסדות תורה. אני עכשיו נדרש בארצות-הברית, על-ידי אובמה, לשלם יותר מ-50% מס, ואתם כאן, במדינת ישראל, מחליטים מה לעשות עם הכסף שלי? איפה זה נשמע, החוצפה הזאת? איך אתם מחלקים את הכסף שאני משלם מס בארצות-הברית? שאלה אחת.
אבל יש לי עוד שאלה. מאחר שאלה מהפוליטיקה החדשה, אף אחד מהם כמעט לא נמצא פה במליאה – ואני לא יודע למה, כי פוליטיקה חדשה צריכה להיות פה, אבל אני רוצה להזכיר שלושה סעיפים מתוך ההסכם הקואליציוני, ששם לא שלא ייתנו דמי מלגה למי שלומד בכולל – מי שלומד בכולל לא ישלם את הסכום המזערי של ביטוח לאומי, שהוא 127 שקל, או 121 שקל, רק חמש שנים שהוא לומד, או שבע שנים. לאחר מכן הוא ישלם את מלוא הסכום. או שהנחות למעונות-יום – אברך כולל יקבל הנחה לילדים שלו שנמצאים במעון רק חמש שנים. או נניח הנחה בארנונה – שר האוצר צריך לעשות בתוך חודש ימים מיצוי כושר השתכרות, שזה יכלול סעיף שבגלל זה לא יוכלו לקבל הנחה מארנונה.
הדברים האלה הם הרי דברים שבעצם באים לומר שיהיו לנו יותר ילדים שיהיו במסגרת העוני, יותר ילדים לא יהיה להם מה לאכול. אני לא חושב שאנשי הפוליטיקה החדשה חשבו עד כדי כך לגרום לכך שילדים ירעבו. הם במו ידיהם יבואו לעם ישראל ויגידו: אנחנו עשינו תקנות, עשינו חוקים, כדי לגרום לכך שפחות ילדים יהיה להם חלב ולחם. אני לא מאמין שהדבר הזה הולך לקרות.
ולמה אני לא מאמין? מכיוון שאף פעם הפוליטיקאים לא היו עושים את זה. הפוליטיקאים תמיד שמרו ונזהרו. הם גם שמרו לקבל, למשל, שרים יותר מהמכסה שמגיעה להם. כאשר הם קיבלו משרדי ממשלה, רצו מייד דירקטורים. מה שמפליא אותי, שבהסכם של יש עתיד עם הליכוד כתוב – ואחד שומר על השני – כתוב שם בהדגשה שהדירקטורים, אלה שיכולים לקבל כופתאות, ומענקים, ודמי השתתפות בישיבות, הדירקטורים יחולקו בין ראש הממשלה ושר האוצר והשר הממונה בחלקים שווים. זאת אומרת, יש עתיד לא סומכת על ראש הממשלה. היא סומכת עליו אולי בדברים מדיניים ביטחוניים בצורה באמת מאוד מאוד מרשימה, אבל בחלוקת דירקטורים – בחלוקת דירקטורים יש עתיד עדיין חושדת בראש הממשלה, והיא תבקש את חלקה בפרופורציה שמגיעה לה; כאשר הם רוצים בזה לאפיין שהפוליטיקה החדשה פשוט דוהרת אחר המסלול של הפוליטיקה הישנה. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת פרוש. חברת הכנסת מיכל רוזין, ואחריה – חבר הכנסת באסם גטאס.
באסל גטאס (בל"ד):
באסל ע'טאס.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
ע'טאס. ע'טאס. נכון. בבקשה, גברתי. שלוש דקות לרשותך.
מיכל רוזין (מרצ):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אז אם אנחנו מדברים על התקציב, אולי כדאי שנדבר על מה שקרה פה בקיץ שעבר ובקיץ לפני שנתיים. אנחנו עומדים עכשיו לפני מושב הקיץ, והקיץ מתקרב, ואתם זוכרים, הייתה פה מחאה חברתית. ואחת הסיבות שיצאו לרחובות המוני האנשים – אנחנו מדברים על חצי מיליון ברחבי הארץ, שקמו ופעלו – הייתה הנושאים הכלכליים. והדרך להשתיק את הנושאים הכלכליים והדרך להשתיק את השיח הציבורי היא כמובן – אחת מהן – התקציב הדו-שנתי.
אנחנו מדברים על שיח כלכלי, אבל בעצם לא יוצרים שיח כלכלי. השיח הכלכלי נסגר במשרדי ממשלה, במשרד האוצר, בין מה שאנחנו קוראים "נערי האוצר", "פקידי האוצר". לא מתקיים פה באמת שיח כלכלי, שיח כלכלי ציבורי.
אפשר גם לשאול ולבדוק את הנתונים - מי קורא עיתונים כלכליים, מי באמת מתעניין בנושאים כלכליים. הציבור הוא לא חלק מהשיח הזה. ואותם אנשים שיצאו במחאה הם אותם אנשים שרצו להיות חלק מהשיח הכלכלי הזה.
אין שום היגיון כלכלי להמשיך את העוולה הזאת שנקראת "תקציב דו-שנתי". זו המצאה שהמציא ראש הממשלה והשר לכלכלת-על בנימין נתניהו. זה מחטף של השיח הציבורי, רצון עז לא להיות נתון לביקורת, לא של הציבור ואפילו לא לפיקוח של הכנסת. זו הסיבה שרבים יוצאים החוצה לרחובות, כי כאשר הדמוקרטיה לא מתקיימת כאן, אין כאן שיח דמוקרטי פרלמנטרי, מתקיים השיח ברחובות.
ואם שר האוצר החדש, לפיד, מתכוון להמשיך בכך, הוא מכין את עצמו ואת הממשלה החדשה למחאה חברתית חזקה וקולנית הרבה יותר.
כבר לא נותרו כמעט כלכלנים שמדברים בשבחו של התקציב הדו-שנתי, ואין בו שום היגיון בעולם שבו השינויים הכלכליים קורים כל הזמן, הם מהירים, כל כך דרמטיים. המחשבה שאנחנו מסוגלים לחזות שנתיים קדימה מה הולך להיות פה ולא לשנות שום דבר היא מגוחכת.
הכספים שמחולקים בין המשרדים הם לא של השרים, הם של הציבור, וחייב להתקיים פה שיח ציבורי רחב היקף, אחת לשנה, על חלוקת הכספים, על המקומות שבהם אנחנו כחברה רוצים להשקיע את הכספים.
אז לפני שעוד פעם נזרקות לאוויר צמד המילים "פוליטיקה חדשה", בואו נדאג שתהיה פה פוליטיקה, תהיה פה פוליטיקה פרלמנטרית שתהיה לאזרחיות ולאזרחים האפשרות לדון בסדרי העדיפויות שלנו. אם לא למען הכלכלה, אז לפחות למען הדמוקרטיה. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. יעלה חבר הכנסת באסל גטאס, ואחריו – חבר הכנסת עיסאווי פראג'.
קריאה:
פריג'.
היו"ר יצחק וקנין:
פריג'. אנחנו לאט-לאט נלמד את השמות. עיסאווי פריג'. שלוש דקות לרשותך.
ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):
- - -
היו"ר יצחק וקנין:
לא. הוא באסל גטאס.
באסל גטאס (בל"ד):
באסל ע'טאס.
היו"ר יצחק וקנין:
ע'טאס.
באסל גטאס (בל"ד):
אני רוצה לדבר כלכלה נטו. א. אני רואה ששר האוצר החדש, למרות שהגדרנו, מי שהגדיר אותו אתמול כימין כלכלי, הוא לא בתוך האליטה הכלכלית האקדמית העסקית. זה מייצר הזדמנות, זה יוצר הזדמנות. אם הוא כבר אתמול החליט על מחשבה נוספת בעניין התקציב הדו-שנתי, זה מבשר טובות.
אני רוצה לתת כמה עצות ליאיר לפיד איך לחשוב מחוץ לקופסה ולהתרחק מההגמוניה של אלה שמתווים את המדיניות הכלכלית בישראל בשנים האחרונות. לחשוב מחוץ לקופסה. יגידו לך לקצץ ולקצץ, כי אוי ואבוי הגירעון, הגירעון הוא המחלה הכי נוראית של הכלכלה. אז אני אגיד: תחשוב, קצת תעשה "גוגל" על הגירעון התקציבי של מדינת ישראל, תמצא שב-2007 מדינת ישראל הגיעה לאיזון תקציבי; ב-2008 קצת חרגה; ב-2009 תכננה – מדינת ישראל תכננה 6% גירעון בתמ"ג ובסופו של דבר היה ב-2009 בדיוק 40 מיליארד שקל גירעון שהיו 5.15% מהתמ"ג, ומדינת ישראל לא קרסה והכלכלה הישראלית לא קרסה; ב-2010–2011 חזרנו ל-3% גירעון בממוצע. כלומר, שלא יפחידו אותך בעניין הגירעון.
2. יאיר לפיד, תדע לך שאין מה שנקרא "תוכנית הבראה" רק דרך קיצוצים. אם אתה לוקח על עצמך לקצץ מבלי להשקיע, תדע לך שלא תצא מהבוץ והכלכלה תמשיך לדרוך במקום. חייבים להשקיע ביחד עם הקיצוץ. תלך לקצץ, לא לרוחב. יגידו לך: לרוחב, 2% לרוחב, 5% לרוחב – תקצץ באופן סלקטיבי ותבחר במקומות שהקיצוץ בהם יוביל לחיסכון אדיר, כמו במערכת הביטחון, בתקציב האדיר של הביטחון ושל ההתנחלויות.
תעשה קצת שיעורי-בית על מיסוי עקיף מול מיסוי ישיר ותמצא שישראל היא אחת היחידות מבין מדינות ה-OECD שאחוז ההכנסות שלה ממיסוי עקיף הוא יותר גדול מההכנסות שלה ממיסוי ישיר, וזה אבסורד. חייבים להגדיל את המיסוי הישיר, שהוא פרוגרסיבי בטיבו, על חשבון המיסוי העקיף שהוא איננו פרוגרסיבי ופוגע בכול.
חפש איך להגדיל הכנסות, לא רק לקצץ. יש המון דברים בתקציב שאפשר להתחיל להפוך אותם למכניסי כסף, כמו כל מיני הטבות שניתנות, כמו מיסוי הון, כמו מיסוי חברות. שמענו רק לפני שבוע ש"טבע" קיבלה במשך השנים כמיליארד שקל הטבת מס הכנסה. יש מאיפה לקצץ ויש מאיפה להכניס כסף, תחשוב מחוץ לקופסה ותוציא את עצמך מההגמוניה של האליטות הכלכליות שהתוו את המדיניות בשנים האחרונות. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. יעלה עיסאווי פריג'.
עיסאווי פריג' (מרצ):
עכשיו אתה בסדר גמור. חי"ת ועי"ן, אמרת את זה מצוין.
היו"ר יצחק וקנין:
אמרתי - - -
אילן גילאון (מרצ):
תקרא לו "עיסאווי טופורובסקי".
עיסאווי פריג' (מרצ):
לא, לא, הוא בסדר.
היו"ר יצחק וקנין:
שלוש דקות לרשותך.
עיסאווי פריג' (מרצ):
שלום לכולם. כבוד השרה נמצאת אתנו, זה מחמיא. לפני הנאומים, לפני שהתחלנו בהרכבת הממשלה, המושבים מצד שמאל היו מלאים כל הזמן, עכשיו כשיש לנו ממשלה, אני בקושי רואה את המושבים, אז חברים, פוליטיקה חדשה.
אני לא אתייחס לתקציב עצמו, אני אכנס לסוגיית ה-135 יום, כי זה סדר-היום שלנו. כבוד ראש הממשלה ניצל את הימים שהיו לרשותו, 42 יום, עד תום. הוא ניצל אותם עד תום. אין ויכוח, סדר-יום שהיה יכול להסתיים בתוך שבוע-שבועיים – ויכוח, שר חוץ, שר חינוך, חלוקת שרים, הקטנת ממשלה, הגדלת ממשלה, 42 יום, ניצול מקסימלי. ועכשיו מבקשים 135, ואני אומר לכל החברים שלי: יהיה ניצול מקסימלי. יהיה ניצול מקסימלי. התקציב מוכן, כולה יהיה ויכוח על 4–5 מיליארד שקל של קצבאות ילדים, בסוף זה ייגמר.
התנהל משא-ומתן עד שקיבלנו ממשלה, וקיבלנו ממשלה שאני – למען האמת, עברתי על השרים ותפקידי השרים – אני צריך להתאמץ. אני מסתכל, רשום: כבוד השר סילבן שלום, ממונה על פיתוח הנגב והגליל והאנרגיה והפיתוח, ואני מאוד מקווה שאכן יהיו מים לנגב ואנרגיה לגליל; אני רואה: כבוד השר יובל שטייניץ, שר ליחסים בין-לאומיים ואיומים אסטרטגיים – זה שם של פקולטה נשמע לי, כשהייתי באוניברסיטה.
בכל אופן, חברים, אנחנו עכשיו עומדים בפני העניין של הארכת הימים להצעת חוק על התקציב. בואו נקרא לילד בשמו, חברים, התקציב מוכן, יש לנו חוק הסדרים.
דיבר לפני חברי באסל ואמר "OECD", המושג הזה שאנחנו מתפארים ומשתמשים בו, זה ליגה אחרת, ובואו נודה, זאת ליגה אחרת, אנחנו נמצאים בליגה אחרת, וזאת לא בושה לרדת לליגה א'. זאת ליגה לא שלנו, במקום הזה אנחנו לא נמצאים.
אז מה שאני מבקש – כבוד השר לא נמצא כאן, שר האוצר, שהחברים ישמעו אותנו, הכול יתנקז באיפה הכסף, ומהר מאוד הוא יגלה איפה הכסף. אז למה אנחנו צריכים 135 יום בשביל לגלות איפה הכסף? נחזור לאותה נקודת מוצא.
אני מצטרף לכל החברים. חברים, חוק ההסדרים, חוק ההסדרים, חוק ההסדרים. אני מבקש לשלב ידיים. זה החוק האנטי-דמוקרטי שמרוקן את כולנו מתוכן. מרוקן את כולנו מתוכן. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה. תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. יעלה חבר הכנסת מסעוד גנאים, ולאחריו – חבר הכנסת יעקב אשר. רבותי, אם יש עוד חברי כנסת שרוצים לדבר בדיון בנושא הזה, אני מבקש שיירשמו כרגע. אם לא, אני סוגר את הרשימה, רבותי. אני מבין שלא סגרו את הרשימה כי כל רגע מתווסף עוד אחד. אני בכל אופן מודיע, רבותי, הרשימה סגורה. שלוש דקות.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת, אדוני היושב-ראש, היינו עדים, לפחות בקדנציה שעברה, שלכנסת לא היה תפקיד כל כך חשוב בקביעת התקציב או בהחלטה לגבי התקציב. הממשלה, הרשות המבצעת, היא שמרכיבה, היא שמחליטה, ובסוף היא שמבצעת. אז היינו עדים גם, אדוני היושב-ראש – וזה חלק, חלק מהתופעה המסוכנת מאוד לדמוקרטיה, שזה טשטוש עקרון הפרדת הרשויות. הייתה השתלטות של הממשלה, של הרשות המבצעת, על הרשות המחוקקת, לכן הרגשנו שאנחנו, אין לנו כל תפקיד בקביעת התקציב. זה אחד.
שניים, אדוני היושב-ראש – מה זה ממשלה? הממשלה, אם היא מטרה בפני עצמה, אז היא תהיה מקור לסבלו של העם. אבל אם היא כלי, היא תהיה כלי לרווחתו ולטובתו של האזרח.
בקשר לתקציב – תקציב, אדוני היושב-ראש, אני מבין, זה לא רק חלוקה של כסף. תקציב זה עמדה, זה עמדה אידיאולוגית, עמדה אידיאולוגית; איפה אתה שם את הכסף, איפה החלק הגדול, איך אתה מחלק – זו עמדה שלך. אז אם מדברים על תקציב - - -
ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):
- - -
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
ביטוי, בטח, בטח. זה פונקציה, זה ביטוי של העמדה שלך ושל האידיאולוגיה שלך.
אז אני מסתכל על הכול, על התקציב שעבר, ועל התקציבים שהיו לפני זה – אם אנחנו רוצים באמת ממשלה למען העם ולרווחתו, אם אנחנו רוצים תקציב צודק, אם אנחנו רוצים פוליטיקה חדשה, צריך שהתקציב יחולק בצורה שוויונית וצודקת. זה למען השכבות החלשות, אבל במיוחד למען האוכלוסייה והמיעוט הערבי. המיעוט הערבי, תמיד חלקו בתקציב היה פחות בהרבה מהאחוז שלו מהאוכלוסייה, שזה 20%, אדוני היושב-ראש. אז אם רוצים פוליטיקה חדשה, אז תפאדלו. אדוני שר האוצר החדש, תחלק בצורה שוויונית וצודקת, תיתן למיעוט הערבי את החלק שלו, שמגיע לו, כדי שבאמת זו תהיה פוליטיקה חדשה – ותקציב צודק. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. יעלה חבר הכנסת יעקב אשר. רבותי, חברי כנסת שלא יהיו נוכחים באולם, אני לא אתן להם את האפשרות לחזור ולדבר. חבר הכנסת יעקב אשר איננו, איננו נוכח. אבישי ברוורמן, חבר הכנסת אבישי ברוורמן, שלוש דקות, ואחריו - חבר הכנסת אורי מקלב, ואחריו - חבר הכנסת משה גפני. אני מודיע מראש כדי שחברי הכנסת ייערכו ויהיו באולם. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת ברוורמן.
אבישי ברוורמן (העבודה):
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני מכובדי יושב-ראש הכנסת לשעבר, איפה השר המכהן? איפה השר? מותר לי לדבר בלי שר? אסור לי לפי - - -
היו"ר יצחק וקנין:
- - - השרה הייתה פה כרגע.
קריאות:
- - -
היו"ר יצחק וקנין:
רבותי, היא הייתה.
אבישי ברוורמן (העבודה):
הזמן הזה לא נחשב.
היו"ר יצחק וקנין:
אני לא מחשיב לך את הזמן. מסכים. מזכירות הכנסת, נא לדאוג שהשר התורן יגיע, יהיה פה.
אבישי ברוורמן (העבודה):
כמו כל חברי אני שמח שאחר תקופה ארוכה הוקמה ממשלה בישראל, וכמו כולנו – אנחנו מתפללים שהממשלה הזאת תוביל לכלכלה הוגנת וחברה צודקת ותתקדם בתהליך השלום. אבל, לצערי, הסיכויים לכך מאוד מאוד נמוכים.
אני רוצה לדבר על נושא התקציב. אני בירכתי אתמול את שר האוצר, וגם שוחחתי אתו. שר האוצר יצטרך ללמוד הרבה כדי להתמודד עם מה שקרה, כי הוא צריך ללמוד. סגן שר האוצר, אין בכיר ממנו – וידידי משה מזרחי יגיד – להתמודד עם כל הבעיות בירושלים, בביטחון פנים, אבל תפקיד סגן שר האוצר דורש גם כישורים אחרים. ולכן, החשש שלי, אדוני, שאנחנו נקבל בדיוק משטר שפקידי האוצר – שכרגע מעליהם יש אנשים חסרי ניסיון – הם ינהלו את העסק בדיוק כמו קודם.
בשורה ראשונה שמעתי, ואני שמח, ששר האוצר ישליך, או מתכוון להשליך, לפח האשפה את התקציב הדו-שנתי, כמו שלאחר הניסיון המר גם שר האוצר הקודם רוני בר-און, ואנוכי, וחברי עכשיו פה, אראל מרגלית, לוחם בנושא, כי יותר טוב שאנחנו נדאג שהממשלה לא מתפקרת, מאשר החשש שהכנסת תתפקר.
לגבי הכנסת, בתהליך שאנחנו מדברים עכשיו אנחנו נותנים את הזמן לשר האוצר ללמוד, לסגן שר האוצר ללמוד, לכל החברים החדשים ללמוד, אבל הכנסת רוצה שקיפות. הייתי יושב-ראש ועדת כספים, איציק וקנין היה אתי. אי-אפשר שכאן לא נקבל את המסמכים ולא יהיו דיונים. אם הממשלה צריכה ללמוד, הכנסת צריכה את הזמן שלה והשקיפות שלה.
לגופו של עניין, ובזה אני מסיים, אדוני, עוד יהיה לנו זמן, אנחנו נוביל אופוזיציה. יש פה 52 חברים מכל הסיעות. אני רואה גם את ידידי שאול מופז, ברוך הבא. אנחנו נוביל כאן אופוזיציה ברורה, בראשות ראש האופוזיציה שלי יחימוביץ. כשהממשלה תלך למען מעמד הביניים, למען הקבוצות החלשות, אנחנו נתמוך בה; כשהיא תתקדם לתהליך השלום ניתן לה רשת ביטחון, מר גפני. אבל מכיוון שהחשש שלנו הוא שאותה חבורה מדברת מעמד ביניים אבל כל הסיפור שלה זה מעמד המאיון העליון, אנחנו נהיה פה לא רק עם ביקורת, אנחנו נהיה פה עם אלטרנטיבה אמיתית, כדי שכל העם יראה מה הממשלה הזאת נותנת לו ומה האלטרנטיבה האמיתית, שיש בה כבר 52, ובעתיד יהיו בה 82 – היא תוביל את השלטון בעתיד. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אבישי ברוורמן. יעלה חבר הכנסת אורי מקלב, ואחריו – חבר הכנסת משה גפני, ואחריו – חברת הכנסת חנין זועבי.
אבישי ברוורמן (העבודה):
אתה ראית שהתחשבתי בך. אם אין פה שר יכולתי לדבר ללא הרף.
היו"ר יצחק וקנין:
לא לא, יש, היא הגיעה מזמן. השרה עומדת בצד.
אבישי ברוורמן (העבודה):
- - - אני גם לא הזכרתי - - -
היו"ר יצחק וקנין:
היא עמדה בצד, זה בסדר גמור. חבר הכנסת אורי מקלב, שלוש דקות לרשותך.
אורי מקלב (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, מכובדתי השרה, חברי חברי הכנסת, לפני כמה ימים אני נפגשתי בנווה-אילן עם פורום יושבי-ראש תאגידי המים ומנכ"לי תאגידי המים לדיון שהיה דיון מקצועי, והשתתפתי בפאנל. אמרתי להם, בחלק הפוליטי של הדברים שלי, אמרתי שאני רואה עליהם שהם רגועים ואני מחזק את זה שהם רגועים. כל מנכ"לי תאגידי המים – לא הולכים לפגוע בכם. אני מלווה את תאגידי המים במשך קדנציה שלמה. אחד הדגלים החזקים של הקואליציה הקודמת היה מאבק נגד עליית מחירי המים, נגד קיום תאגידי המים – עד כמה תאגידי מים השפיעו על המחירים הגבוהים, שלא היו כמותם שנים רבות. מצרך כל כך חשוב כמו מים נהיה מצרך יקר, והכול בגלל התנהלות מסוימת של האוצר, ובהמשך זה היה דרך התאגידים. אמרתי: אתם יכולים להירגע. אין מישהו בממשלה הזאת, שקמה, אין מישהו שיילחם נגדכם, אין מישהו שידרוש רפורמה כמו שדרשו בקדנציה הקודמת.
אתם יודעים שיש תאגידי מים, תוכלו להעלות את מחירי המים. אני לא רואה בעיני שום מפלגה, כפי שאני רואה, שתילחם על מחירי המים, ולא על עליית מחירי החשמל, ולא על עליית מחירים של מצרכי היסוד. את אף אחד זה לא יעניין. את מי זה יעניין?
אנחנו יודעים שאנחנו נמצאים פה היום בחוק שנשמע לכאורה הזוי. רוצים להאריך את האפשרות שהממשלה תוכל להגיש תקציב. למה הם צריכים את זה? אולי הציבור לא יודע. למה הם צריכים הארכה? בגלל שאנחנו יודעים שהשרים החדשים והמשרדים החדשים בראשות השרים החדשים רוצים לשנות את סדרי העדיפויות, לקבוע עדיפויות, לתת את ה"אינפוטים" שלהם. אנחנו יודעים את הדברים. מי במשרד הבריאות, למשל, מי ידאג לבריאות שיניים לילדים? את מי זה יעניין? את מי זה מעניין שיש מיליון ילדים מתחת לקו העוני, שיש חצי מיליון משפחות שנמצאות מתחת לקו העוני, מיליון ילדים רעבים? את מי זה יעניין שכל משפחה שלישית צריכה להגיע לרווחה? מצב הקשישים. מי שמגיע מהרצלייה – ואפילו היה ראש העיר שם – למד שיש בעיה לילדים בטיפולי שיניים? הוא יודע שיש בעיה עם הפנסיונרים הקשישים שנמצאים בהרצלייה או בהרצלייה-פיתוח – איך הם מסיימים את החודש – איזה ביטוח סיעודי יש להם? יש להם בעיה בעניין הזה?
לכן אנחנו נמצאים – מה החוק הזה בא ואמר? אני מתנגד לחוק מפני שהחוק בא – אחרי מאמצים הגענו לאיזה הסכמות כמה זמן הכנסת תדון. בא החוק הזה, רצה לתת יותר זמן לממשלה ופחות זמן לכנסת לדון. הגיעו לאיזה הסכמות, שגם הן כבשת הרש. ההסכמות – הן צמצמו, האריכו עוד – יש לכם כנסת – עוד כמה ימים תוכלו ללמוד את התקציב, תוכלו להיאבק על התקציב.
אנחנו לא רואים שום מפלגה שהיא לא מפלגת שלטון – לא ישראל ביתנו לשעבר ולא הליכוד ביתנו, כאלה שלא ראינו אותם גם בכנסת הקודמת, אחד מהם שנלחם למען המשפחות האלה. מי מייצג את מיליון הילדים האלה? להם אין ייצוג. מי מייצג את העם? הם מייצגים את העם? גם לא הבית היהודי. אני יודע את הכוונות ואת העדיפויות ואת ההדגשים של הבית היהודי, זה כתוב כבר בהסכם הקואליציוני. מה כתוב בהסכם הקואליציוני?
היו"ר יצחק וקנין:
משפט אחרון.
אורי מקלב (יהדות התורה):
שיש תגבור של תקצוב החינוך הציוני הדתי והקלה בנטל תשלומי ההורים. יש קושי בתשלומי ההורים רק בציונות הדתית, במקומות אחרים אין קושי. דואגים, זה בסדר, אבל אני השתתפתי פעם בדיונים על הסכמים קואליציוניים. יושב בדיון על הסכם קואליציוני גם מישהו מהאוצר או מישהו שמונחה מהאוצר. בכל הסכם ועל כל סעיף שיש לו משמעות שואלים: מאיפה הכסף? כאן אתם שאלתם איפה הכסף? אני יודע איפה הכסף. הכסף הזה נמצא מהגדלת הביטוח הלאומי לכאלה שיושבים ולומדים. אם היום היה איזה תקציב, איזה סכום מסוים, שכל בחור בן 18 היה צריך לשלם בשונה מכולם – כל מי שמעל 18 יש לו פטור עד גיל 21, ואחרי זה יש לו עוד פטורים. סטודנטים. היחידים שמשלמים אלה תלמידי ישיבה – הם משלמים 121 שקלים לחודש, וזה לא הספיק, מבקשים להכפיל את זה, שהוא צריך לפי שכר מינימום. אז קיבלתם תשובה מאיפה הכסף. הכסף הזה שאתם גוזלים מאלה, אתם רוצים לקחת כדי לתת לאחרים. הכסף שאתם רוצים לבטל לסטודנטים שלנו, לתלמידי הישיבה שמגיעים מחוץ-לארץ, מחוללי ההכנסה הגדולים ביותר שיש היום.
היו"ר יצחק וקנין:
נא לסיים.
אורי מקלב (יהדות התורה):
משפט אחרון. מי שרוצה לצאת קצת לירושלים יראה איזה מסחר ער, איזה עסק מסחרי יש סביב העולים האלה, התיירים האלה, שנמצאים בארץ וגרים פה, וכלפי המשפחות שבאות לבקר, כלפי הכסף שמגיע מחוץ-לארץ בשביל אלה. את כל זה רוצים לבטל כדי שלא יהיה דבר כזה. זאת אחריות כספית? תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. יעלה חבר הכנסת משה גפני, ואחריו – חברת הכנסת חנין זועבי. חבר הכנסת משה גפני, שלוש דקות לרשותך.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, גברתי שרת המשפטים, אני מברך אותך על כניסתך לתפקיד. אתמול לא הספקתי אבל – בסדר, מבין מה שקורה, את לפחות טובה.
על כל פנים, חברי הכנסת, עכשיו אנחנו מגיעים לחיים האמיתיים. עד עכשיו שיחקנו בנדמה לי. עכשיו הולכים לאשר, להתחיל לדון בתקציב המדינה. אני יודע על מה הולכים לדון; חברי ועדת הכספים יודעים על מה הולכים לדון, והדיונים הולכים להיות מאוד קשים.
אני רוצה להגיד לך, גברתי שרת המשפטים – וטוב ששר האוצר נכנס: יש בעיה. אני לא כל כך מבין את המינוחים. אתה היית איש תקשורת, נדמה לי.
קריאה:
- - -
משה גפני (יהדות התורה):
אני לא יודע, ככה אמרו לי.
למה כשאנחנו ניהלנו משא-ומתן אמרו שאנחנו סחטנים? אנחנו – הכוונה למפלגות החרדיות. ולמה מדינה שנמצאת בכל כך הרבה בעיות, למה כשאתם דנים על סגן ראש ממשלה – מינוח של כבוד – אחרי שטרטרתם את אזרחי המדינה במשך כל כך הרבה זמן, עם כל כך הרבה בעיות – לאנשים כבר נמאס מהעניין הזה – אז היה לכם דיון, עצרתם את המשא-ומתן הקואליציוני, האם יקראו לך, אדוני שר האוצר, סגן ראש הממשלה? זה בכלל לא משנה לשום דבר. או לנפתלי בנט, החבר שלך, האם יקראו לו סגן ראש הממשלה. עצרתם את המשא-ומתן הקואליציוני כאילו לא הולך להיות עכשיו תקציב מדינה.
כמה דנתם במדיניות הכלכלית שצריך להביא לכנסת? כמה דנתם על זה מבין כל השעות, הפגישות והשיחות בארבע עיניים ובשש עיניים ובכל זה? היות שאני יודע, יש לי מדליפים - לא דנתם הרבה על זה. דנתם על החרדים, על ביטוח לאומי, שם לעשות חוק כזה, נסדר אותם פה וניקח להם שם. שחר אילן כנראה נתן לכם הרבה חומר. לא משנה. כמה דנתם על הנושא הכלכלי, שנוגע לכל אחד מאתנו?
אתה התחייבת שאתה תדאג למעמד הביניים. תאמין לי, אנחנו נהיה פה בשבילך. אני רוצה לראות אותך כשר אוצר. אני רוצה לראות אותך, מה אתה הולך לעשות כאשר יבואו אנשיך במשרד האוצר, שעד עכשיו הם היו אנשיו של יובל שטייניץ. הם יבואו ויגידו לך: אדוני שר האוצר, הגירעון הוא נורא, אנחנו לא יכולים להיות כמו קוריאה, לא יכולים להיות ארגנטינה, אנחנו חייבים לקצץ 40 מיליארד שקלים. מה תגיד, איפה הכסף? יתברר לך פתאום מי המקופח, מי העשיר, למי יש כסף. אתה תלך נגד הטייקונים? יש לי הצעות למכביר, אנחנו דיברנו על העניין הזה. אתה תגרום לכך שמחירי המים והחשמל ירדו לאנשים בשכונת-הארגזים שהאבא מובטל ולאימא אין עבודה? תגרום לכך?
אני אומר לך שאם תעשה את זה, אם תוריד את מחירי המים, תוריד את מחירי החשמל - -
היו"ר יצחק וקנין:
אני נותן לך עוד דקה. תשתדל לסיים בדקה.
משה גפני (יהדות התורה):
- - אם לא תפגע – אני עולה לכאן ומבקש ממך סליחה. אני אומר לך. אגב, אני עשיתי את זה בקריירה הציבורית שלי, שלא הייתה מי-יודע-מה. כשטעיתי, אמרתי שטעיתי, חשבתי על בן-אדם שהוא לא בסדר. אם כל מה שאמרת יתממש, אני עולה לפה ואומר שמגיע לך צל"ש. אוי ואבוי לחיים שלך אם לא. חבל על הזמן מה שנעשה לך. אתה התקווה החדשה, 19 מנדטים. אתה מבטיח לחרדים – דרך אגב, זה מאוד מעליב. תדע לך שהציבור החרדי הוא אינטליגנטי. מה זאת אומרת שאתה אומר: אני אוהב אותם, ואתה מכניס להם סעיפים בהסכם שלא היית עושה את זה אפילו – לא חשוב, זה לא הנושא של הדיון עכשיו. אבל בסדר, נראה, יש זמן. אנחנו מגיעים עכשיו לפסח, יש פגרה, אתם תכינו את התקציב, אנחנו נהיה פה. נראה מה שעושים עם העניין הזה.
לסיום, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך, אנחנו באופוזיציה ישבנו – דרך אגב, הולכת להיות אופוזיציה מאוד טובה. 62 חברי כנסת נמרצים - - -
היו"ר יצחק וקנין:
52, אמרת 62.
משה גפני (יהדות התורה):
52, אני מתנצל. 52 חברי כנסת עם ניסיון. יש עוד כמה, דרך אגב, שמחכים עוד. 52 אנשים עם ניסיון, חוץ ממני. אנשים עם ניסיון, רציניים. באנו ואמרנו שאי-אפשר להביא תקציב דו-שנתי עכשיו במחטף. יש הרבה מה לדבר בעניין הזה, ואנחנו לא מסכימים שלכנסת יהיו רק 30 יום לדון בזה. אמרה את זה שלי יחימוביץ, אמרתי את זה אני, אמרנו את זה חברים אחרים. נכנעתם, זה בסדר. מודה ועוזב ירוחם. יש לי כבר התזכיר של תקציב דו-שנתי. אין תקציב דו-שנתי, אני מציע לך לא ללכת לזה. המדינה היחידה שיש בה תקציב דו-שנתי זאת בחריין. אני הייתי בקואליציה, הייתי היחיד בקואליציה שהצבעתי נגד כשהייתי יושב-ראש ועדת הכספים. תקציב דו-שנתי גרם לגירעון מפני שלא היה חשבון נפש כלכלי בסוף שנת 2011.
לכן, אני מציע לחברי לתמוך בהצעת החוק הזאת. היא נותנת לכנסת 50 ימים.
היו"ר יצחק וקנין:
משפט אחרון, ידידי.
משה גפני (יהדות התורה):
כן. היא נותנת לכנסת 50 ימים, אין בה התקציב הדו-שנתי, אנחנו, כחברי אופוזיציה, מעוניינים בתקציב, מעוניינים בימים האלה כדי לקיים את הדיון, ואנחנו נבחן את שר האוצר יאיר לפיד, אם הוא אומר מילה – זה מילה, או כמו כולם.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת משה גפני. תעלה חברת הכנסת חנין זועבי, ואחריה – חברת הכנסת מרב מיכאלי. לרשותך שלוש דקות.
חנין זועבי (בל"ד):
אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי וחברות הכנסת, קודם כול אני רוצה לקוות שלא תרגישו כמוני כאשר אני נואמת, שאנחנו במין ריטואל. ריטואל שעולים לדוכן, מדברים מה שאנחנו רוצים, ואחר כך יורדים, וזהו. אפילו יותר גרוע מריטואל. לריטואל יש גם פונקציה נפשית, פסיכולוגית, חברתית, דתית.
היו"ר יצחק וקנין:
על זה נאמר, הכלבים נובחים והשיירה עוברת. יש איזה פתגם שאומר: הכלבים נובחים והשיירה עוברת.
חנין זועבי (בל"ד):
לא, אני לא הייתי משתמשת, לא אוהבת את - - -
היו"ר יצחק וקנין:
לא, זה מה שאת רוצה להגיד. בעצם אנחנו - - -
חנין זועבי (בל"ד):
אני משתמשת לפעמים – עכשיו, ככה, מין ריטואל, עולים, נואמים ויורדים.
בנוגע לתקציב, ובנוגע למדיניות הכלכלית, אני חושבת שיותר חשוב, אפילו לפני הדיבור על שוויון בכלכלה, על צמצום הפערים הכלכליים, שקיפות בתקציב, שוויון כלכלי – יש בעיה בכלכלה של ישראל, שהיא בעיה של קיומן של שתי מערכות כלכליות שמנותקות זו מזו. אפילו לפני שנדבר על שוויון בכלכלה, אנחנו חייבים לזהות שיש שתי מערכות כלכליות נפרדות, כאילו מדברים על שתי מדינות נפרדות. יש כלכלה לערבים, ויש כלכלה ליהודים. יש כלכלה מפותחת, ששייכת לעולם הראשון, ששייכת לאזרחים היהודים, ויש כלכלה של אזרחים ערבים, שהיא כלכלה של עולם שלישי. זאת אומרת, איפה שצריכים לזהות - - -
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת משה גפני, קולך נשמע עד לכאן. אדוני סגן השר בן-דהן וחבר הכנסת משה גפני, אתם מפריעים לדיון.
חנין זועבי (בל"ד):
כלומר, חברי הכנסת, איפה שצריכים לזהות ולהכיר ולבטא מציאות דו-לאומית, ולפעמים צריכים לבטא מציאות דו-לאומית, וצריכים לבטא זהות לאומית, למשל במערכת החינוך, אנחנו מדכאים את הזהות הלאומית, ואיפה שאפשר לדבר על חברה אזרחית, ועל שותפות אזרחית, ועל מערכת אחת, שלא מזוהה עם הזהות הלאומית, אנחנו יוצרים שתי מערכות שונות. לכן, הבעיה הראשונה ששר האוצר צריך לפתור אותה וצריך לזהות אותה, היא הבעיה הזאת.
ואם מדברים על שוויון, אז צריכים להתחיל בלדבר על שוויון כלכלי, על שוויון בתעסוקה, על שוויון הכי מהותי ועיקרי של שוויון בנטל המשק. אנחנו לא יכולים לדבר על שוויון בערך שאנחנו לא מסכימים לו.
היו"ר יצחק וקנין:
אני מוסיף לך עוד דקה.
חנין זועבי (בל"ד):
תודה. אני עוד לא התחלתי. אנחנו לא יכולים להתחיל ולדבר על שוויון בדבר שאנחנו ערכית חלוקים עליו. הצבא, השירות הצבאי, אנחנו ערכית חלוקים עליו. גם יש מחלוקת לאומית בין ערבים לבין יהודים, וגם יש מחלוקת בין דתיים לבין חילונים. אז איך אפשר לדבר על שוויון בדבר שאנחנו מלכתחילה לא מסכימים עליו מוסרית? לדבר על שוויון בתחום שאנחנו לא מסכימים עליו, זה לדבר על כפייה. לדבר על שוויון בדבר שאנחנו מוסרית מתנגדים לו, זה לדבר על כפייה מוסרית.
אני רוצה שהקואליציה תזהה כמה עובדות, ותתחיל משם, אחרת לא יכולים לדבר על שוויון; לזהות שבנוגע לאזורי תעסוקה ותעשייה, רק 2.4% מסך כל שטחי התעשייה בישראל נמצאים ביישובים הערביים. בנצרת-עילית לבדה, לדוגמה, שבה כ-42,000 תושבים, יש חמישה אזורי תעשייה. שטחו של אזור תעשייה ציפורי, למשל, בלבד, הוא כ-6,000 דונם, היינו גדול מכל שטחי התעשייה המפותחים בכל היישובים הערביים גם יחד. אם רוצים לדבר על שוויון, אז בואו נדבר על שוויון באזורי התעשייה. אם רוצים לדבר על שוויון בנטל, אז בואו נדבר על שוויון בנטל התעסוקה, כאשר החלק של השכירות של הגברים הערבים עומד כיום על 30 מיליארד שקל, כאשר בתנאים של שוויוניות הוא היה יכול לעמוד על 37 מיליארד שקל; כלומר עלייה – או הפסד – ב-10 מיליארד שקל בגלל אי-שוויוניות בתעסוקה. לגבי הנשים – ואני אסיים בנתון לגבי תעסוקת הנשים הערביות. התמורה לשכירות בכוח העבודה הנשי הערבי הייתה יכולה להיות 28 מיליארד שקל. עכשיו, אדוני היושב-ראש, היא - -
היו"ר יצחק וקנין:
משפט אחרון בבקשה.
חנין זועבי (בל"ד):
- - היום היא 7 מיליארד שקל, כלומר הפסד של 21 מיליארד שקל בתעסוקה ובחלק של השכירות של הנשים הערביות. אם מדברים על שוויון בנטל, בואו נדבר על שוויון בנטל התרומה לתעסוקה ולמשק התעסוקה. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת חנין זועבי. תעלה חברת הכנסת מרב מיכאלי, ואחריה, רבותי - חבר הכנסת מנחם מוזס. אם הוא לא יהיה פה אז אני מבין שאנחנו מייד נעבור לאחמד טיבי ומיקי רוזנטל. אם הם לא יהיו, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה מייד. אם השר ירצה לסכם את הדיון, אני אאפשר. אם השר ירצה.
מרב מיכאלי (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, אנחנו עומדות להצביע על דחיית המועד שבו נאשר את התקציב. בהקשר הזה ציין פה חבר הכנסת מוחמד ברכה שלעתיד כדאי לחשוב על תהליך שבו יהיה לנו יותר זמן לדון יותר ביסודיות בתקציב וביעדי התקציב, וחבר הכנסת דב חנין ציין את ההישג של האופוזיציה בכך שניתנו לכנסת יותר ימים לעיין בתקציב ולדון בו ולהתנגד למה שצריך להתנגד לו. אז בהקשר הזה צריך בבקשה לשים לב לכך שגן-העדן הזה עומד כנראה להסתיים אם הממשלה החדשה תעמוד בהבטחות שלה ובהתחייבויות שלה בהסכם הקואליציוני, שבו היא הבטיחה כבר עד סוף המושב הראשון לתקן את חוק-יסוד: משק המדינה באופן שבו תינתן לממשלה אפשרות להגיש את תקציב המדינה במועד מאוחר יותר, והיא תמשיך לפעול על-פי המנגנון של 1 חלקי 12 עד לקבלת הצעת חוק התקציב, גם אחרי תחילתה של שנת הכספים, למעשה ללא הגבלת זמן – ללא הגבלת זמן לממשלה, ובלי התחייבות למספר הימים שניתנים לכנסת כדי לדון בתקציב. בניגוד למצב החוקי שקיים היום, שבו משוריינים – וצריך להגיד גם את זה: מדובר על שינוי סעיף משוריין בחוק-יסוד, שבו ניתנים 60 יום לכנסת כדי לדון בתקציב.
הכוונה הזאת של הממשלה היא פגיעה מאוד קשה באיזונים בשיטת הממשל שלנו, ואין שום דבר שמאזן אותה חזרה לטובת היכולת של הכנסת לאזן את הדיון בתקציב. זה לא סדק, זה פתח גדול ומסוכן לפגיעה באיזונים בשיטת הממשל בכלל ובזכויות אדם ובזכויות הפרט במדינת ישראל, ואני מציעה לכולנו, לקראת הכנס הבא, כנס הקיץ, להתארגן טוב טוב בשביל לא לאפשר לשינוי הזה לעבור. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. יעלה חבר הכנסת הרב מנחם מוזס – אינו נוכח במליאה. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי רוזנטל. רבותי, חברי הכנסת אינם. אדוני שר האוצר, חבר הכנסת יאיר לפיד, רוצה לסכם את הדיון, או שאני יכול לעבור להצבעה?
שרת המשפטים ציפי לבני:
הצעת סיכום.
היו"ר יצחק וקנין:
השרה רוצה לסכם. שרת המשפטים חברת הכנסת ציפי לבני תסכם את הדיון, רבותי, ומייד אחרי כן אנחנו עוברים להצבעה.
שרת המשפטים ציפי לבני:
הואיל ומדובר בחוק-יסוד, אני מסכמת את הדברים. מדובר כאן בתיקון שהוא מצד אחד תיקון טכני, שמבקש בעצם לעשות תיקון במועדים ולוחות זמנים, אבל חשוב לומר כאן משהו גם ברמה העקרונית. ברמה העקרונית בעצם גם הממשלה לקחה לעצמה מספיק זמן על מנת להתכונן, להכין, לעשות את השינויים הנדרשים ולהתאים את תקציב המדינה למדיניות חדשה, למציאות חדשה, למציאות פיסקלית לא פשוטה. מצד שני, הסיכום שהושג מאפשר לכנסת לעשות עבודה שהיא עבודה מהותית על התקציב שיוגש. לכן, בסך הכול, ההסכמות שהגענו אליהן יאפשרו גם לממשלה וגם לכנסת לעשות את מלאכתן נאמנה. למרות שמדובר בתיקון חוק-יסוד, ונראה כאילו בהתחלה נלקח פרק זמן מהכנסת, בפועל בעצם הכנסת מקבלת יותר זמן, כי בכל מצב עניינים רגיל, עם הרכבת הממשלה סדר-הגודל הוא כ-45 יום, או בדיוק 45 יום. ברגע שמדובר ב-45 יום - - -
היו"ר יצחק וקנין:
אם אני לא טועה, 50 יום. אם אני לא טועה, 50 יום.
שרת המשפטים ציפי לבני:
לא. היום הכנסת קיבלה 50 יום, אבל על-פי חוק-היסוד הרגיל, מרגע הרכבת הממשלה הסך הכול הכולל שיש לכולם זה 45 יום - -
היו"ר יצחק וקנין:
אמת.
שרת המשפטים ציפי לבני:
- - כי בעצם המטרה אומרת: במקרה כזה, לקצר את פרק הזמן שבו הכנסת נמצאת או שבו מדינת ישראל נמצאת בלי תקציב, כי זה לא מצב רגיל, זה לא מצב תקין, וזה אמור להלחיץ את הממשלה לסיים תקציב תוך פרק זמן מאוד קצר.
במקרה הזה, דווקא בגלל הצורך שלנו, של כולם, לעשות היערכות שהיא היערכות משמעותית, אז התוצאה הסופית היא תוצאה שבפועל גם הממשלה עצמה לוקחת לעצמה מספיק זמן, אבל גם הכנסת מקבלת כאן 50 יום, שזה הרבה מאוד זמן לעסוק בתקציב.
חשוב לומר שבאמת אנחנו נמצאים בפני מצב כלכלי לא פשוט, ולכן פרק הזמן נדרש גם במחיר שבו לעוד פרק זמן – כארבעה וחצי חודשים – עדיין נהיה בלי תקציב. אבל אני בטוחה שפרק הזמן שלקחנו יאפשר לכולם לעשות את העבודה נאמנה וכפי שצריך. לכן אנחנו מבקשים לתמוך בהצעת החוק.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לשרת המשפטים, חברת הכנסת ציפי לבני.
רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק-יסוד: תקציב המדינה לשנים 2009 עד 2012 (הוראות מיוחדות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 2) – קריאה ראשונה. רבותי, מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 64
נגד – 7
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק-יסוד: תקציב המדינה לשנים 2009 עד 2012 (הוראות מיוחדות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 2) לוועדת הכספים הזמנית נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
בעד – 64, נגד – 7, אין נמנעים. אם כן, הצעת חוק - - -
משה גפני (יהדות התורה):
- - -
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת משה גפני, באמצע ההצבעה, באמצע שאני מודיע, אתם מפריעים.
רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת הכספים להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
רבותי, בהתאם לאישורו של יושב-ראש הכנסת, אושר לוועדת הכספים להמשיך את הדיונים בזמן מליאת הכנסת כדי להחזיר את החוק לפה לקריאה שנייה ושלישית. תודה. אני מודה לכם.