קטע מדברי הכנסת
חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל) (הוראת שעה), התשע"ג–2013
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/748).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יצחק וקנין:
רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל) (הוראת שעה), התשע"ג–2013 – קריאה ראשונה. רבותי, גם הצעת חוק זו קיבלה פטור מחובת הנחה. יציג את הצעת החוק סגן השר לענייני דתות, סגן השר אלי בן-דהן.
משה גפני (יהדות התורה):
שנייה, שנייה. הרב בן-דהן - - -
היו"ר יצחק וקנין:
רבותי, חבר הכנסת משה גפני, מאחר שאתה צריך לקיים את הדיון בהצעת חוק התקציב, אתה תהיה הדובר הראשון אחריו, כדי שתוכל להמשיך את הדיונים בוועדת הכספים. אתה תהיה הדובר הראשון. אדוני סגן השר.
סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו מביאים עכשיו חוק – הוראת שעה – להאריך את כהונתם של הרבנים הראשיים לישראל בארבעה חודשים. כידוע לכם, הרבנים הראשיים לישראל מסיימים את כהונתם, על-פי החוק הקיים, ביום ראשון הקרוב. כיוון שכך, אנחנו מציעים - - -
היו"ר יצחק וקנין:
רבותי חברי הכנסת, השרים, אנא מכם, כל מי שרוצה לדבר, שיעשה את זה בחוץ. רבותי חברי הכנסת, שר החינוך, שר החינוך. רבותי, אנא מכם, מי שרוצה לדבר, שיעשה את זה מחוץ למליאה.
ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):
תשאל אותו אם זה על דעת ישראל ביתנו.
היו"ר יצחק וקנין:
רבותי, אתם מפריעים לדיון. רבותי השרים, שר הרווחה ושר האוצר, אנא מכם, אם תוכלו לעשות את זה בחוץ, זה יעזור לנו לנהל את המליאה. אדוני ימשיך.
סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:
על-פי החוק הקיים, חודש לפני תום כהונתם של הרבנים הראשיים לישראל צריך לבחור רבנים ראשיים חדשים. בגלל הבחירות לכנסת הבחירות הללו של הרבנים הראשיים לישראל לא התקיימו. כיוון שהאספה הבוחרת, 150 איש, חלקם נבחרים על-ידי הממשלה, חלקם נבחרים על-ידי הכנסת, וכיוון שהאספה הבוחרת, הרכבה לא הושלם, ממילא אי-אפשר לקיים את הבחירות לרבנים הראשיים לישראל. לכן אנחנו מבקשים להאריך את כהונתם של הרבנים הראשיים הנוכחיים בארבעה חודשים. בכך נגרום שתהיה רציפות שלטונית, הרבנים הראשיים הנוכחיים ימשיכו את כהונתם, יוכלו להעביר בצורה מסודרת את כהונתם לרבנים הראשיים החדשים.
אני רוצה להדגיש דבר נוסף. אנחנו נכנסים לחודש וחצי של מועדים מיוחדים שבהם תבוא לידי ביטוי הממלכתיות הישראלית של מדינת ישראל. מייד לאחר חג הפסח יהיה יום השואה והגבורה - - -
אברהם מיכאלי (ש"ס):
- - -
סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:
ודאי. אבל זה לא ממלכתי, זה מהתורה, זה הרבה יותר מהממלכתיות.
- - - יום השואה והגבורה, לאחר מכן יום הזיכרון לחללי צה"ל ולנפגעי פעולות האיבה, חג העצמאות ויום ירושלים. ימים מיוחדים אלו באים לידי ביטוי בטקסים ממלכתיים. חשוב מאוד שבטקסים הללו הרבנים הראשיים לישראל, שמייצגים את תורת ישראל, שמייצגים את המעמד הרוחני המיוחד של המדינה היהודית היחידה בעולם – יהיו נוכחים בהם. לא יכול להיות שטקסים כאלו, לא יהיו בהם הרבנים הראשיים לישראל.
ולכן אנחנו מציעים להאריך את כהונתם של הרבנים הראשיים לישראל, כדי שהרבנים הראשיים, כפי שאמרתי, יוכלו להיות נוכחים בטקסים הללו, יוכלו להעביר את כהונתם לרבנים הראשיים הבאים בצורה החלקה והראויה. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לסגן השר אלי בן-דהן. רבותי, אנחנו פותחים את הדיון בהצעת החוק. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת משה גפני, ואחריו - חבר הכנסת ראובן ריבלין. שלוש דקות לרשותך.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, רבותי השרים - - -
היו"ר יצחק וקנין:
רק דקה אחת. רבותי, חברי הכנסת שמעוניינים לדבר בדיון בהצעת חוק זו, שיגישו עכשיו את בקשתם אלי. אם לא, אני סוגר את הרשימה. תודה.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, זה חוק של מה שמכונה הפוליטיקה החדשה. חבל שיאיר לפיד לא פה. הפוליטיקה החדשה, השר יאיר לפיד, שדיבר במערכת הבחירות ולפניה – מאוד מעניין, הוא הולך להאריך את הכהונה של שני הרבנים הראשיים. מאוד יפה.
אני, האמת היא שהייתי תומך בזה. עד שקראתי את ההסכמים הקואליציוניים ומצאתי בהסכם הקואליציוני של הבית היהודי שני סעיפים, אחד אחרי השני; סעיף אחד שמאריכים את הכהונה של הרבנים הראשיים, וסעיף שני שהרבנים המכהנים, תהיה להם האפשרות החוקית להתמודד פעם נוספת, מה שלא היה פעם. רב ראשי התמנה לעשר שנים, היו פה הרבה בעיות לפני הרבה שנים כשרצו לעשות חוק כזה. הבית היהודי, עם הפוליטיקה החדשה, עשה פתאום סעיף. הלכתי לבדוק. התברר שיש שני הסכמים: הסכם אחד שייבחר רב אחד וייבחר רב שני – הבית היהודי עשה, עם מפלגות אחרות – והסכם נוגד, שייבחר רב אחד וייבחר רב אחר – הסכם של הבית היהודי.
וכמובן יש עתיד הולכים להצביע בעד – על הסכמים שהם הסכמים מושחתים. זה פשוט לא יאומן. אני לא אוכל לראות בעיני – אני מקווה שאני אסיים את הדיון בוועדת הכספים – אני ארצה לראות איך יש עתיד יצביעו בעד. מאוד יפה יהיה העניין הזה.
אם כנים דבריכם, כמו שאמר הרב בן-דהן, שזה היה בכלל הצגת העשור; הרב בן-דהן שהדיחו אותו מניהול בתי-הדין הרבניים – אני כמובן הייתי נגד, נלחמתי שהוא יישאר – עכשיו הוא בא ואומר: צריך להאריך את הכהונה של הרבנים הראשיים. ואני לא מספר פה את הכול; הוא יודע, אבל נניח לזה לפעם אחרת.
אני אומר בשם יהדות התורה: אם כנים דבריכם, הרב בן-דהן – ואתה איש ישר, הרב בן-דהן – אם כנים דבריכם, שאסור שלא יהיו רבנים ראשיים – הרי כשאין רבנים ראשיים יש חוק: זקן מועצת הרבנות הראשית יכול להיות בכל האירועים שדיברת, במכירת חמץ והכול, אותו דבר בנשיא בית-הדין הרבני הגדול; המחוקק נתן את דעתו על כך.
אנחנו בסיעת יהדות התורה נגיש הסתייגות, ונבקש מכולם לתמוך בזה, שהרבנים הראשיים המכהנים ימשיכו עוד עשר שנים. למה צריך את כל הפארסה הזאת? הרי ילכו לשנות פה אחרי זה – תראו את ההסכם של הבית היהודי, זה הפוליטיקה הישנה והרעה; הם ישנו את ההרכב של מי שבוחר – הם לא ידברו על נשים, חברת הכנסת מיכאלי, הם יסתכלו מי יש להם בגוף הבוחר, כדי שייבחר – ואני עוד לא יודע, כי יש שם מחלוקת, מי יהיה הרב מטעמם. אז הם יעשו את הגוף הבוחר לפי זה. זה המפד"ל הישנה והרעה, זה לא שנולד משהו חדש.
היום הזה ראינו את מה שאנחנו יודעים כבר זמן רב: לא קרה שום דבר חדש. אתם ביש עתיד – עוד נטפל בכם גם – אבל אתם הולכים להצביע על הפוליטיקה הישנה והרעה. אנחנו ביהדות התורה לא ניתן לקומבינה הזאת לעבור בשקט, אנחנו נגיש הסתייגות ונצביע עבורה, כמו שאמר הרב בן-דהן, ונראה אם כנים דבריהם. למה צריך חילול השם, עם כל מה שנלווה לעניין? יש שני רבנים ראשיים טובים? מצוין, נאריך את הכהונה שלהם בעשר שנים.
היו"ר יצחק וקנין:
משפט אחרון.
משה גפני (יהדות התורה):
לא יאומן. אני בטוח שיש פה חברי כנסת – אני לא רוצה להגיד שמות, כי חלק אמר לי את שמו – הם הולכים להצביע על חוק שבחיים שלהם הם לא חלמו שהם יצביעו על חוק כזה. אבל הם יצביעו בעד, כי הם קיבלו ג'ובים.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת משה גפני. יעלה חבר הכנסת רובי ריבלין, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי.
ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברותי וחברי חברי הכנסת, תראו מה זה תעתועי ההיסטוריה. הרי רק לפני שלושה חודשים ישבנו פה, על דעת כולם באנו ואמרנו: הואיל ונכנסים לפגרה נאריך את כהונת הרבנים הראשיים, כדי לאפשר לכל המוסדות הנוגעים בדבר, אשר ממנים את נציגיהם לגוף הבוחר, כמו הכנסת, כמו הממשלה – הדברים ברורים מאליהם וצריכים להיות.
היו שמועות, והיו אמירות, האם רוצים להאריך את הכהונה? האם יוכל רב בהתאם לחוק החדש, שעדיין איש לא דיבר עליו, לשמש כהונה נוספת? וכולם באמת גאונים, וכולם אנשים מעולים ומופלאים, אבל כל מה שהבנו בצורה הברורה ביותר הוא שאנחנו חייבים להאריך את הכהונה מהטעם הפשוט שאנחנו עצמנו לא מאפשרים את בחירת הרבנים הראשיים.
מרב מיכאלי (העבודה):
אז מה, אבל יש - - -
ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):
והנה, לא אישרנו זאת. מדוע? משום שיושב-ראש ישראל ביתנו אמר: לא מאריכים את זה. שאלנו: למה? אמר: ככה. וראו זה פלא, ככה היה ככה. ואני מזהיר את הכנסת מפני תעלולים המאפשרים גם ליושבי-ראש ועדה לעכב העברת חוקים שהם בסדר הציבורי ובהכרח האזרחי והפוליטי לנהוג בהתאם למצוות החוק. אז אני רק באתי הנה לומר שהמובן מאליו שהיה צריך אז להיעשות ולא נעשה מטעמים בלתי נתפסים, שלא יקרה לנו פעם נוספת.
והרי אנחנו בכנסת חדשה ויש 48 חברי כנסת חדשים שלא היו מעלים על דעתם – בנוסף לחברי כנסת שהם כבר קדנציה שלישית פה, שגם לא העלו על דעתם – שדברים כאלה יכולים להתקיים. ולכן אני מציע בוודאי להצביע בעד חוק זה כי אחרת אנחנו פוגעים באחד מהחוקים המחייבים אותנו לבחור רבנים ראשיים עד אשר נשנה את החוק.
רק אני רוצה לומר שיש לי זיכרון יותר מדי טוב למרות גילי המופלג, ולומר לכם שהרב גפני הצביע בעד. שלא יאמר לי שהוא הצביע נגד, כי אני הייתי פה וראיתי אותו, ובאמת שאלתי אותו. אני מוכרח לומר שבאותה עת הייתה מחלוקת גם בתוך מערכת שלמה בש"ס, ואני, כמופקד על המערכת שלנו, של קבלת ההחלטות, שאלתי את אריה דרעי; אמר: בוודאי צריכים את החוק המאריך את הכהונה כדבר מובן מאליו. זאת אומרת, על דעת כולם אנחנו חשבנו שצריכים להאריך את החוק, אבל משום מה הפוליטיקה הישנה – איך אתם קוראים לזה? "פוליטיקה ישנה"? – לא אפשרה זאת.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
החדשה, הכנסת החדשה.
ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):
אני מציע שלא תהיה עוד בעניין זה כל מחלוקת בין פוליטיקה ישנה ופוליטיקה חדשה. דברים כאלה אסור שיהיו. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת ראובן ריבלין. יעלה חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. לרשותך שלוש דקות.
נחמן שי (העבודה):
תודה רבה לך.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית הערה לדבר שהתרחש קודם במליאה, ההצבעה על המינוי ההמוני של סגני שרים. אתם יודעים, נהוג לומר שה-60 החדשים או ה-70, ה-80 החדשים – זאת אומרת, נוצר איזה פער בין הגיל הביולוגי לבין התחושה. אז גם כאן יש לי רושם שהסגן שר החדש הוא השר הישן, שבעצם עבדו על הציבור הישראלי. אמרו להם בשקט: אנחנו מקטינים את מספר השרים, היו מחיאות כפיים מקצה לקצה, ואז באו ומילאו באיזה פארסה את הכנסת בשמונה סגני שר, ש-over night, שבמשך הלילה הם הלכו לישון במשרד אחד והם התעוררו במשרד אחר. הם לא ידעו גם רבע שעה לפני ההצבעה, במקרה מסוים, באיזה משרד הם הולכים להיות.
ואני אומר את זה לחברי ביש עתיד שבאו עם הרעיון הנכון לעשות את הרפורמה בממשל ולהקטין את מספר התיקים והצליחו, ואז בדרך אחת הם – כמו שהם סגרו חלון, או דלת, אז מישהו נכנס דרך החלון, ועם המציאות הזאת נחיה עכשיו.
למשל, האבסורד הוא שהשר המקשר בין הכנסת לבין הממשלה יהיה סגן שר. לא שיש לי חלילה מילה רעה על ידידי אופיר אקוניס, זו לא הערה אישית, אבל בואו נאמר שכשאנחנו נגיש את הצעות האי-אמון שלנו בקרוב, הייתי מצפה ששר אחד יטריח את עצמו למליאה ויענה עליהן ולא יעשה את זה סגן שר, כי בזה יש לנו עוד פעם הורדה בפרופיל של הכנסת.
דבר שני שאני רוצה לומר לעניין הזה שעומד לפנינו, הבעיה היא לא בבחירת הרבנים הראשיים כי בסוף יבחרו רבנים ראשיים. הבעיה היא יותר מי הם יהיו בסופו של דבר הרבנים הראשיים שמדינת ישראל תבחר להוביל אותה והאם מישהו שואל את עצמו אם אין זו הזדמנות לעשות איזשהו מהפך ביחסים בין מדינה לדת במדינת ישראל אחרי שנשחקו פה הרבה מהבלמים שהיו; האם נוכל להביא למצב שהרבנים ידעו שמקומם הוא בעולם הדתי ולא בתוך העולם החילוני; האם נדע להפריד בצורה הנכונה, למשל במודל הצבאי, שמפקד נותן את ההנחיות לפקודיו ולא רב מתערב בהחלטותיו של מפקד כמו שהיו לנו בשנים האחרונות, כי הקווים האלה היטשטשו. זו נקודה שמאוד חשוב להבין. חלילה אינני מבטל את מקומה של הדת היהודית במדינת ישראל, אבל אני רוצה להבטיח שהרבנים הראשיים יעסקו בשלהם.
הדבר הבא שאני מצפה מהרבנים הראשיים לעשות, וגם את זה לצערי הרב לא ראיתי בסוף בקווי היסוד, זה באמת איזושהי רפורמה במעמדם של אזרחי מדינת ישראל בתוך המערכת הדתית. האם נזכה לאותם שינויים שכל כך ציפינו להם בנושא הנישואין, בנושא הגירושין, במערכות אחרות שאנחנו תלויים בהן במערכת הדתית במדינת ישראל? איפה זה היה? זה היה צריך להיות הדגל של יש עתיד, אני מחפש את זה. ואני רוצה לראות יותר מזה מתבצע בשנים הקרובות, כי אתם לקחתם על עצמכם תפקיד, ואמרנו לכם את זה בפגישות שהיו עוד לפני שנחתמו ההסכמים הקואליציוניים: קחו את זה על עצמכם, מדינת ישראל משוועת לרפורמה ביחסי דת ומדינה. והכרטיס הזה עכשיו ניתן לכם והציפייה היא מכם. ואין ספק שצריך לשנות את זה, מפני שאם לא נשנה את זה התהליכים שמתרחשים בתחום שוחקים את כוחה של המדינה ביחס לדת. ההזדמנות של בחירת הרבנים, גם האישית - -
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
נחמן שי (העבודה):
- - תהיה המקום לשינוי. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. יעלה חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו – חבר הכנסת שמעון אוחיון. לרשותך, חבר הכנסת אייכלר, שלוש דקות.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אל תתחיל לספור. כבר התחלת לי לספור.
היו"ר יצחק וקנין:
תאמין לי שלא אתחשבן אתך על עוד דקה אפילו.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אתה יודע מה זו דקה?
אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי הכנסת, אני בכלל לא מבין למה מדינה חילונית, משטר חילוני, צריכים רבנות ראשית, ריבונו של עולם. הדתיים רוצים רבנות – שיקימו להם רבנות. יש להם פה - - -
מרב מיכאלי (העבודה):
שאלה מצוינת, הרב אייכלר.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
הנה, יש לנו מפלגה יש עתיד - -
עליזה לביא (יש עתיד):
אתה במפלגה הנכונה?
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
- - מפלגה רפורמית שרוצה הנהגה רפורמית בראשות המדינה. מה לכם לתמוך בחוקים האלה של רבנות ראשית?
עליזה לביא (יש עתיד):
אתה יכול להיות הדובר שלנו?
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אם הבנתי נכון, ואני יודע לקרוא ולכתוב ולהבין, אתם בעד שיהיו שם רפורמים וקונסרבטיבים ואתם לא מרוצים מההגמוניה האורתודוקסית ברבנות הראשית. תגידו שלא? עכשיו תלכו להצביע בשביל רבנות ראשית. אז אני מבין שהעניין של הרבנות הראשית זה ג'ובים לשותפים הטבעיים שלכם, הבית היהודי; הקמתם סיעה אחת: יש עתיד – הבית היהודי. אתם צריכים לדאוג גם להם, שיהיו להם ג'ובים ושיהיה לכולם לבריאות, רק אל תפריעו לנו. ועל זה אני רוצה לדבר.
אני רוצה לומר, כתוב: "והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקדוש-ברוך-הוא מצילנו מידם". שואל אחד הראשונים, אבודרהם, רבי דוד אבודרהם, מראשוני הראשונים: למה אנחנו אומרים "והיא שעמדה לאבותינו"? אפשר להגיד: "שכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו". ובאמת, למה הקדוש-ברוך-הוא צריך להעמיד לנו כל דור ודור מישהו שיעמוד עלינו לכלותנו והוא יציל אותנו? הרי הייפלא מה' דבר, למנוע, להטות את לב האנשים לא לרצות לכלות את עם ישראל? למה צריך את זה? אומר אבודרהם: "והיא שעמדה לאבותינו ולנו", שאילולא היו לנו אנשים שרוצים לכלותנו לא היינו מבינים שאנחנו זקוקים כל רגע להצלת הקדוש-ברוך-הוא. היינו חושבים שאנחנו עם חופשי. הדתיים היו חושבים - - -
היו"ר יצחק וקנין:
אתה יודע מה זה "והיא"?
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
"והיא"? כן, "והיא שעמדה" – זה שעומד בכל דור ודור מישהו לכלותנו והקדוש-ברוך-הוא מצילנו מידם. זה מה שעומד לנו, אחרת אנשים יכולים לחשוב שכמו שהשמש זורחת בבוקר כך עם ישראל קיים. יש עם ברזילאי ויש עם טורקי אז יש עם יהודי. לא. אנחנו עם ה', אנחנו העם הנבחר בידי הקדוש-ברוך-הוא. בכל דור ודור הוא שולח לנו אנשים לכלותנו כדי שהוא יציל את עם ישראל מידם.
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת אייכלר, התכוונתי: "והיא" – "עץ חיים היא", גם התורה.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
התורה, בטח. יש הרבה מילים יפות על הפסוק, אבל אבודרהם הוא מהראשונים שאצלו זה בפשט. הוא אומר: "והיא שעמדה" זה העניין של – ואני אומר: גם פה במדינת ישראל, אולי אנחנו, הציבור הדתי והחרדי, חשבנו שאנחנו בכל זאת בארץ-ישראל, בין יהודים, והכול בסדר ואנחנו נסתדר כביכול בלי הקדוש-ברוך-הוא. בארצות-הברית או באירופה, בשבדיה, בהולנד, אם הייתה קמה מפלגה לדרוש הסכם קואליציוני ששם יהיה כתוב לקפח קבוצה מסוימת; נניח, בצרפת יש מפלגות שלא אוהבות את הערבים, היו אומרים שכל הזכויות הסוציאליות לא יינתנו לערבים המהגרים שם, וסיבות לא יהיו חסרות להם – העולם היה מזדעזע. היו אומרים: גזענות, פאשיזם. אבל פה זה רשמי, לגיטימי, בשותפות עם אנשים שמדברים אתם על רבנות ממלכתית. אז בבקשה, הרבנות היא רבנות של ג'ובים; פעם הג'ובים היו בידי מפלגה אחרת, היום הג'ובים במפלגה שלכם. אתם יודעים מה? אני מפרגן לכם, רק אל תגזרו על ילדי ישראל גזירות קשות, תנו לילדים ללמוד תורה, תנו לילדים במקום לשבת בקרוונים בקור ובחום, תנו להם כיתות כמו לכל ילדי ישראל, והיא שעמדה לאבותינו ולנו והקדוש-ברוך-הוא מצילנו מידם. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. יעלה חבר הכנסת שמעון אוחיון. ולאחריו – חבר הכנסת ניצן הורוביץ. לרשותך שלוש דקות.
שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, כנסת נכבדה, ראשית אני רוצה להביע תמיכה בהצעת החוק כפי שהובאה על-ידי סגן השר לענייני דתות. אבל יתרה מזאת, הרב בן-דהן, אנחנו זקוקים לרבנים ראשיים רק לצד הטקסי. אני יודע שיש בעיה כרגע, אבל חלילה וחס, ואני לא יכולתי לשבת במקומי כששמעתי כמה הם חשובים לצד הטקסי לימים שמחכים לנו, בוודאי הצד הטקסי בצד הממלכתי שהוא מייצג, וזה בדיוק העניין. בניגוד לאותם אנשים שרוצים לראות ברבנים סַמלי דת בתחומים מסוימים, אני חושב שעזבנו את הדברים הללו. אני כבר אמרתי כמה וכמה פעמים שאני בא ממסורת כזאת, ואני מייחל שהרבנות תהיה של כלל ישראל; לא עניין של הפרדה. כמובן, במסגרת הגבולות והחוק ומה שהמקום נותן לה, החוק. אבל יש לה מספיק אתגרים היום. לרבנות הראשית יש היום אתגרים להתמודד בסוגיות עקרוניות ממלכתיות, ולא נשאיר אותה, חלילה וחס, שתיתן מענה רק לסוגיות שנראות צדדיות. אפילו גם לא בנושא הכשרות.
חבל מאוד שרוב העם היהודי במדינת ישראל שכן רוצה לאכול כשר מאבד אמון בגלל השגחה כזאת או השגחה אחרת, בזמן שהיינו אמורים לחזק את הרבנות הראשית לישראל ולהפקיד בידיה את כל נושא ההשגחה ולהגביר את האמון של הציבור בנושאים הללו.
בוודאי שאנחנו צריכים זמן, משום שהיום יש התעוררות בציבור. יש ציפייה מההנהגה הרוחנית להיות שותפה למהלכים ממלכתיים ולא חלילה לעניין בדלני, "שבו לכם בפינה". לא. ציבור רחב כן רוצה שהרבנות תתמודד ותיתן מענה לסוגיות חשובות ומרכזיות בעולם המודרני של היום.
ולכן זו הזדמנות בשבילנו לאותם ארבעה חודשים, גם להאריך, משום שצריכים רבנים ראשיים, וגם לבחון את הדברים. ומי שבוודאי ראוי, ייבחר שוב, ומי שלא, בוודאי יפנה את מקומו למועמד שייבחר. אז בוודאי שכל המהלכים שיהיו בתקופה הקרובה נותנים לנו הזדמנות להיות בוחנים ומעורבים בתהליכים כדי שהרבנות הראשית שתיבחר תהיה רבנות ראשית ממלכתית של כלל ישראל. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת שמעון אוחיון. יעלה חבר הכנסת ניצן הורוביץ. ולאחריו – חבר הכנסת מאיר פרוש. לרשותך שלוש דקות.
ניצן הורוביץ (מרצ):
אדוני היושב-ראש, תודה, אני עומד פה בלב כבד. כשאנחנו, חילונים, אנשים חופשיים, מגיעים לסוגיות האלה של המוסדות הרבניים, מוסדות הדת שהם חלק ממוסדות המדינה, ואנחנו רוצים בביטולם מתוך הרעיון הכללי של הפרדת דת ממדינה, אומרים לנו בכל מיני תיקונים: אבל היות שהמוסד קיים אז לפחות שיהיה שוויון לנשים, ושפחות יתעמרו בכאלה שהרבנות מתעללת בהם, ושיתנהלו הדברים בצורה תקינה, והכשרויות. ואז אנחנו מוצאים את עצמנו, אנחנו, חסידי הפרדת הדת מהמדינה, נותנים יד לעוולות מתוך הרעיון של "ועשה טוב". וצריך לשים קץ לדברים.
לכן אני אומר לכם כאן, אני מתנגד לעניין הזה, כי מוסד הרבנות הראשית הוא מוסד מיותר, ולא רק המוסד הזה אלא גם דברים שנלווים לו. ואני אגיד משהו לרב בן-דהן. הרב בן-דהן, אני מניח שאתה תומך במינויו של הרב סתיו לתפקיד הרב הראשי. מה גדולתו של הרב סתיו - שהוא, ביישובו שוהם, אין מועצה דתית. קודמך בתפקיד, מרגי, לחם בו, השמיץ אותו, אמר, על אפו ועל חמתו תהיה מועצה דתית. עמד הרב סתיו, עמד ראש המועצה, ובשוהם אין מועצה דתית. ויפה שדווקא אתה תומך בו לכהונת הרב הראשי. רק צריך את מה שהוא עשה בשוהם לעשות גם ברבנות הראשית. כפי שביטלו את המועצה הדתית בשוהם ותושבי שוהם זוכים לשירותי דת בדיוק כמו בכל מקום אחר במדינה – זה כנראה יותר טוב, כי דווקא זה שאין מועצה דתית מייעל את השירות מבחינת השירות לאזרח – כך, חברות וחברים, צריך לעשות בממלכתיות ובזירה הלאומית כולה.
ברגע שנבטל את הרבנות הראשית, שיהיה דין אישי אחיד לכולם, אזרחי – השירות, הרמה, הכבוד לאזרח, יהיו גדולים בהרבה. לכן אני מתנגד לחוק הזה. אני תומך בביטול מוסד הרבנות. אני חושב שזה מיותר, זה גם לפעמים מבזה, ואנשים שעוברים את מדורי הגיהינום ברבנות יודעים בדיוק. וזאת צריכה להיות אמירתה של הכנסת. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. יעלה חבר הכנסת מאיר פרוש. ולאחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין. שלוש דקות לרשותך.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שאל אותי קודם: איך זה, איך אתה, חבר כנסת חרדי, אתה לא רוצה לתמוך בחוק להארכת כהונתם של הרבנים הראשיים? אבל כאן, להצעת החוק הזאת, צריך שהחברים ידעו – להצעת חוק זו יש עוד כוונות, ואני הייתי גם משתמש ואומר, יש אולי גם כוונות זדוניות בהצעת החוק הזאת. ואני שואל אתכן, נשות הברית החדשה, את נשות הפוליטיקה החדשה: אתן בוודאי מודעות למה שרוצים לעשות במסגרת הצעת החוק הזאת, למה לא שומעים את קולכן? הרי אתן הפוליטיקה החדשה. איך אמר חבר הכנסת הורוביץ, אתם לכאורה צריכים להיות אלה שבאים ואומרים כאן, סטופ, לא רוצים את הדברים האלה. פתאום אתם הופכים להיות חלק מהפוליטיקה המאוד מאוד ישנה שכולם כבר הקיאו את זה מתוכם.
אני רוצה לומר לכם, אין לי כל ספק, מייד אחרי הפגרה אתם תראו שיבוא לפה איזשהו חוק חדש שינסה לשנות הרכבים בגוף הבוחר, והכול מתוך מטרה, ואתם נותנים יד לזה, כדי לחלק עוד כמה ג'ובים ועוד כמה תפקידים במסגרת הגוף הבוחר.
אני רוצה לומר לכם, ההיסטוריה אומנם ארוכה אבל היא מאוד קצרה. אנחנו נכנסים עכשיו לשנת ה-90 מאז שהגאון הצדיק הרב חיים זוננפלד, שהיה הרב של ההנהגה החרדית פה, בירושלים ובארץ, הכריז על יום צום ותענית כאשר מוסדות הוועד הלאומי רצו להחליש את המעמד של ההנהגה הרוחנית והם חשבו שבאמצעות הקמת מוסד מטעם, רבנות מטעם, של הרבנות הראשית, זה יחליש את המעמד של ההנהגה הרוחנית של אותם חרדים שאתם רואים היום את הצאצאים שלהם יושבים כאן בכנסת ורוצים להחרים אותם. אז הוא הכריז יום צום על עצם הקמת המוסד הזה.
ואני אומר, מי יגלה עפר מעיניו של הגאון הצדיק הרב זוננפלד, כדי שהוא יראה איזה אינטרסנטים, איזה קבוצות פעילות היום כדי להקים או להמשיך את הכהונה של הרבנות הראשית, של הרבנים הראשיים, אם לא כאלה שאומרים: אנחנו מזלזלים, אנחנו רוצים להתרחק מכל המושג הזה של הרבנות הראשית – הם אלה שמובילים את הנושא הזה היום.
ודאי שאין פה כל כוונה לחזק את מעמד הרבנות. אין פה כל כוונה לחזק את מעמד הדת כאן בארץ-ישראל, רק שעוד מישהו יהיה לו תפקיד, עוד כמה יהיו להם ג'ובים, ואתם, הברית החדשה, הפוליטיקה החדשה, נותנים יד לדברים האלה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת מאיר פרוש. תעלה חברת הכנסת מיכל רוזין, ואחריה – חבר הכנסת אלעזר שטרן. אם הוא לא יהיה נוכח באולם, תעלה חברת הכנסת עליזה לביא; אם אלעזר שטרן לא יהיה. שלוש דקות לרשותך.
מיכל רוזין (מרצ):
רק שלוש דקות?
טוב, אז אני לא אפתיע אתכם אם אני אומר שמוסד הרבנות הראשית בעיני הוא מוסד לא רלוונטי. אפשר להעניק היום שירותי דת ברמת הקהילה כמו שמעניקים שירותי תרבות, חינוך ואפילו בריאות. מדוע אנחנו צריכים רב ראשי מטעם מדינת ישראל? רב ראשי אשכנזי ורב ראשי ספרדי – גם למה משמרים את הפלגנות הזאת? מה עם רב ראשי קונסרבטיבי, רבה ראשית רפורמית? איך זה יכול להיות שבמדינת ישראל 2013, שמגדירה את עצמה יהודית ודמוקרטית, יש הגדרה מוכתבת מראש של בעלי המונופול על האמונה הדתית של האזרחים?
לא רק הזרמים השונים ביהדות מודרים ממוקדי כוח של שירותי הדת בישראל. גם אלו שנשארו למשול בכיפה, תרתי משמע, הם בעלי מאפיין אחד משותף וברור: מנהיגי הדת בישראל הם על-פי ההגדרה והמינוי גברים. רבנים הם גברים, דיינים בבתי-הדין הרבניים הם גברים, ואפילו בוועדות שבוחרות אותם אחוז הנשים הוא זעום ומעליב.
המדינה הדמוקרטית שלנו נותנת על-פי חוק למוסד גברי במהותו לנהל ולקבל החלטות הנוגעות למצבן האישי של נשים. בישראל של היום יש נשים עגונות, שבויות בידי בעלים סרבני גט, שברגע שהמדינה נתנה לבתי-הדין הרבניים את המנדט לנהל את ענייניהן המשפטיים, היא הופכת אותן, הלכה למעשה, לאזרחיות סוג ב', נסחטות. אנחנו לא זקוקות לרבנות ראשית, אנחנו לא צריכות עוד מוסד שישמור על חברה פטריארכלית ודכאנית.
רק לפני חודשיים וחצי התפרסם שאותם רבנים ראשיים התגייסו לתמוך באגודת "אפרת". אגודת "אפרת" פועלת נגד ביצוע הפלות, ובעצם שוללת את חופש הבחירה של נשים בחייהן הפרטיים, וזה לא מפתיע – זה לא מפתיע שמוסד פטריארכלי בהגדרה נותן יד לרמיסת זכויותיהן של נשים על גופן. אנחנו צריכים לקחת גם מקרים כאלה בחשבון כאשר אנחנו נותנים לבעל תפקיד ציבורי כוח כה רב, לא רק ברמה המשפטית אלא גם ברמת ההשפעה על דעת הקהל.
הקריאה שלי אינה קריאה נגד המאמינים, נגד הדתיים או החרדים. יש כאן אתנו מי שקוראים להפחתת תקציבים ולגיוס בכפייה של חרדים. לא זאת תהיה הדרך לאזן את ההשפעה החרדית על חיי כלל אזרחי מדינת ישראל. מוסד הרבנות הראשית הוא שמשפיע, הלכה למעשה, על חייהן וחייהם של כלל האזרחיות והאזרחים בכך שהוא מחליף את המשפט האזרחי בדין הלכתי, אנכרוניסטי ולא שוויוני. זה הבסיס לכל סחטנות. לא פלא שמדובר במוסד בעל תקציב מנופח, המחלק תפקידים למקורבים, והרלוונטיות שלו לכלל האזרחים מוטלת בספק. הרי רבים מהחרדים אינם מכבדים את מרותה של הרבנות הראשית, דווקא משום היותה שלוחה של המדינה הציונית. ומן העבר השני, ישנם יהודים חילונים שהתפיסה האורתודוקסית של היהדות מושתת עליהם בכפייה, בלי שניתנה להם הזכות לבחור איזה מין יהודים הם רוצים להיות.
לכן אני בטוחה שאני לא לבד בקריאה שלי. מי שמדבר על הפרדת הדת מהפוליטיקה צריך וצריכה לדבר גם על הפרדת הדת מהמדינה. צעד הכרחי בכיוון של הפיכת המדינה שלנו לדמוקרטיה אמיתית - -
היו"ר יצחק וקנין:
נא לסיים.
מיכל רוזין (מרצ):
- - המקיימת את ערך השוויון הוא ביטול מוסד הרבנות. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. יעלה חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח. חברת הכנסת עליזה לביא, אחריה – חברת הכנסת רות קלדרון, ואחריה – חבר הכנסת אורי מקלב. שלוש דקות לרשותך.
עליזה לביא (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, תודה, "ברית חדשה" הוטחה בנו. לא ברית חדשה – אנחנו עובדים קשה כדי להאהיב את היהדות כאן, בארץ הזאת, ולהחזיר את היהדות לישראלים.
מוסד הרבנות הראשית קיים. אפשר לבוא ולשאול למה שני רבנים, אפשר לבוא ולשאול עוד שאלות, אבל כרגע אנחנו דנים בדחייה של הבחירות הללו. את הדחייה הזאת אני מבקשת לנצל לשינוי בגוף הבוחר. הגוף הבוחר, כולו גברים למעט אישה אחת, שמתוקף תפקידה מכהנת כראש עיריית נתניה, הגברת מרים פיירברג. יש גוף בוחר שמטבע האופי שלו כולו גברים. גם בהגדרות התפקידים אלו תפקידים שמלכתחילה חסומים בפני נשים. לא יעלה על הדעת שייבחרו רבנים שמי שבוחר אותם – לא יהיה מגוון דעות והבנות לגבי כושר היכולת שלהם לנהל את הדיאלוג עם החברה בישראל, חברה מגוונת, חברה שבאה מזרמים שונים, חברה שבה יש דעות שונות. רבנים צריכים לבוא ולהושיט יד, ורק רבנים שהוכשרו לכך יכולים לתת את המענה הזה. נשים תדענה לבחור נכון, לפחות למי שמהוות 50% אם לא למעלה מזה בחברה בישראל.
יש באפשרות הממשלה לבחור 17 נציגים - -
היו"ר יצחק וקנין:
עליזה בראשי.
עליזה לביא (יש עתיד):
עליזה, את מפריעה לעליזה.
היו"ר יצחק וקנין:
עליזה בראשי, את רוצה שאני אוציא אותך מהאולם? הקול שלך נשמע עד אלי.
עליזה לביא (יש עתיד):
- - 17 מנציגי הציבור באספה הבוחרת, ולוודא כי הם יהיו נשים. יש חמישה חברי כנסת – אני מבקשת שהן תהיינה חמש חברות כנסת; שני שרים – ויש לנו היום, ברוך השם, ארבע שרות בממשלה – שתהיינה שתי שרות; ועשרה נציגים נוספים שימונו על-ידי ראש הממשלה, ואני מבקשת שהן תהיינה עשר נציגות. לבקשה הזאת מצטרפים 40 חברי כנסת שחתמו על הבקשה הזאת, שתוגש לראש הממשלה, ובה, כאמור, הבקשה שתהיינה לפחות, לפחות 17 נשים שתצטרפנה לראש עיריית נתניה; 18 נשים בגוף הבוחר. בארבעת החודשים הללו אנחנו מבקשים שעוד חברים יצטרפו אלינו, ובכך לשנות את האופי הגברי המאוד-מאוד הומוגני בתהליך הבחירה. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. תעלה חברת הכנסת רות קלדרון, ואחריה – חבר הכנסת אורי מקלב. שלוש דקות לרשותך, חברת הכנסת קלדרון.
רות קלדרון (יש עתיד):
תודה.
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני שייכת לציבור החילוני ועוסקת בחינוך היהודי כל חיי. עם זאת, לצערי הרבנות הראשית מעולם לא נגעה בחיי, והתקציבים המרשימים שהיא מחלקת מעולם לא סייעו בידי ובמאמצי לנהל אורח חיים יהודי משמעותי. לא בחתונה ריבונית - - -
אריה דרעי (ש"ס):
סליחה, אפשר לדעת באיזה תקציבים מדובר?
רות קלדרון (יש עתיד):
אני אסביר אם תיתן לי לדבר. אם תיתן לי לדבר – לוותיקים, יש לי כבוד רב אליכם. מה שאני מבינה, אני אומרת.
התקציבים שהיא מחלקת מעולם לא סייעו במאמצי הכנים לנהל אורח חיים יהודי משמעותי – לא בחתונה ריבונית, לא בקבורה יהודית ריבונית, לא בבר-מצווה ובת-מצווה המתאימים לאמונתי ולערכי הקהילה שלי, לא בחגים ובמועדים ובציון לוח השנה העברי, לא בבניית בתי-מדרש ולא בלימוד.
אני מקווה שהרבנים הראשיים החדשים יראו אותנו, היהודים הישראלים שאינם הלכתיים, ויבינו שהם רבני כל ישראל, ושגם לנו יש צרכים יהודיים, שגם אם אינם צורכי דת, הם צרכים אמיתיים, שעשויים לאפשר לרוב העם היהודי, שהוא בינתיים חילוני, לחיות את התרבות שלו ולחיות כיהודי בהתאם לערכי חייו.
ודבר שני שאני רוצה לומר – בבבלי יבמות, ע"ט עמוד ב', סליחה, עמוד א' – מתרגשת – כתוב שישראל - - -
אורי מקלב (יהדות התורה):
- - - לא יודע אם כולם יודעים - - -
רות קלדרון (יש עתיד):
בתלמוד בבלי יבמות, ע"ט עמוד א', כתוב שישראל הם ביישנין, רחמנים וגומלי חסדים. אני רוצה להעיר על תרבות המליאה אתמול. יש לי, כמו לציבור רחב מאוד בישראל ובעולם, חולשה לתרבות החרדית – לחמלה, לעדינות, לערכים היפים של העולם הישן, ומעל הכול ללימוד התורה. הנציגים המכובדים שיושבים כאן אתנו ולבושים כחרדים, לפחות על-פי הזמן שבו אני חברה כאן בכנסת, מצערים אותי בכך שאינם מגלמים בדרך-ארץ שלהם את הערכים האלה – את היופי, את היופי הנדיר של החרדיות.
אריה דרעי (ש"ס):
סליחה, חברת הכנסת - - -
רות קלדרון (יש עתיד):
כאשר הם נוכחים - - -
אריה דרעי (ש"ס):
את עכשיו מתבלבלת.
רות קלדרון (יש עתיד):
נכון, סליחה, אני לא מתכוונת – אני לא רגילה שספרדים הם חרדים. אצלנו לא היו ספרדים חרדים. אני מדברת - - -
אריה דרעי (ש"ס):
- - -
רות קלדרון (יש עתיד):
אתה צודק. אתה צודק, סליחה. ומעולם לא שמעתי ממך דברים של גסות. אני מתנצלת. אני מדברת על אנשים שדיברו אתמול וחלקך לא היה בהם.
כאשר הם נוכחים כאן, והם נוכחים כמעט רק כאשר הם מדברים בעצמם, אופן הדיבור כשהם פונים אל שאר חברי הבית אינו מכבד. מכאיב לי. ואני מבקשת שנשמור ביחד על אופייה של היהדות - - -
יעקב אשר (יהדות התורה):
משהו כמו - - - משהו כמו - - -
רות קלדרון (יש עתיד):
אני לא אמרתי את זה.
יעקב אשר (יהדות התורה):
אה, יותר מכובד.
היו"ר יצחק וקנין:
יעקב אשר.
רות קלדרון (יש עתיד):
יעקב, חבר הכנסת אשר, סליחה. אני - - -
עליזה לביא (יש עתיד):
- - -
רות קלדרון (יש עתיד):
אני מבקשת - - -
יעקב אשר (יהדות התורה):
- - - שתהיי בריאה.
רות קלדרון (יש עתיד):
חבר הכנסת אשר - - -
יעקב אשר (יהדות התורה):
- - -
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת יעקב אשר.
עליזה לביא (יש עתיד):
לקרוא לנו "הברית החדשה" זה יותר מחמיא, נכון?
יעקב אשר (יהדות התורה):
- - -
רות קלדרון (יש עתיד):
חבר הכנסת אשר, יש לנו הזדמנות - - -
קריאות:
- - -
רות קלדרון (יש עתיד):
יש לנו הזדמנות – מכיוון שאנחנו חדשים, יש לנו הזדמנות ליצור דרכי דיבור חדשות. כשאומרים לי "הברית החדשה", זה מעליב אותי. אבא שלי היה מתעלף מזה. ולא בשביל זה באתי לבית-המחוקקים העברי, שאדם בשביל להרגיז יגיד לנו "הברית החדשה".
אני לא מדברת על כל הסיעות כאן. אני מעריכה מאוד חרדים. מאוד חשוב לי שיהיו חרדים בארץ-ישראל. בבקשה תשמרו על כבוד התורה ועל כבוד החרדיות, ואנחנו נשמור אתכם.
אריה דרעי (ש"ס):
היו כאן עוד חברות כנסת אתמול, שהביאו את - - -
רות קלדרון (יש עתיד):
אז זו בושה וחרפה. אני לא מפרידה בין זה לזה. אני מרגישה שההתקפה שמתחוללת כאן בלי גבול של דרך ארץ היא פשוט חילול השם, ורואים אותנו, העולם רואה אותנו. זה לא לכבודנו ולא לכבוד התורה. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת רות קלדרון. יעלה חבר הכנסת אורי מקלב.
חבר הכנסת אלעזר שטרן, רק שתדע, כשאני מנהל את הישיבה אין שום קשר למה שאתה אמור להגיד פה. אני קראתי בשמך. לא היית. למרות הכול אני אאפשר לך בסוף הרשימה לדבר, ואני לא מחויב. רק שתדע, על-פי התקנון אני לא מחויב. אז ככה שזה לא עניין של מה שאתה אמור להגיד פה, זה בכלל לא ענייני. אתה שם לב שנאמרים פה דברים קשים, אני יושב ושומע מכיוון שאני צריך לנהל את הדיון הזה בצורה המסודרת ביותר. תודה.
אורי מקלב (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, מכובדי השרים החדשים והישנה, השרה הישנה, חברי חברי הכנסת, דיבר כאן קודם יושב-ראש הכנסת הקודם, חבר הכנסת רובי ריבלין, ואמר שהוא קצת מתפלא. הוא מתפלא על חבר הכנסת גפני שהצביע בעד, ולמה עכשיו הוא מדבר נגד, מה קרה. לא היה כאן חבר הכנסת גפני שיענה, ואני אענה במקומו: היא הנותנת. כשהביאו לו חוק לכאורה תמים, שאולי יש בו תועלת, הוא חשב לתומו שצריך להצביע בעד. אם יש תקופת מעבר שאין רבנים ראשיים - אז הוא הצביע בעד; אם הוא הצביע בעד, אני לא חושב שהוא הצביע בעד. אני גם לא הצבעתי בעד, בוועדה ודאי לא וגם לא במליאה.
אבל השאלה שנשאלת על הבית היהודי שלא תמך אז בחוק, וישראל ביתנו התנגדו לחוק, אף שהחוק, היה לחץ והיה מוכן להגשה ועשו כל מאמץ וזה לא עלה בגלל שהתנגדו; מה קרה היום שהם תומכים? את זה אנחנו שואלים. ואנחנו פונים גם אליכם, יש עתיד, שאתם באים ואומרים אנחנו רוצים פוליטיקה אחרת ואנחנו לא רוצים קומבינות, והנה החוק השני שרק מגיע אליכם היום כממשלה חדשה, כל כולו קומבינה אחת גדולה, מתחילתו ועד סופו. הדברים הרי מוכחים. צריך הרי לבוא ולשאול: איך זה יכול להיות שהבית היהודי הוא זה שמוביל את חוק הארכת כהונת הרבנים הראשיים, כשאנחנו יודעים איך נלחמו ברבנים הראשיים שנמצאים היום. איך הם פתאום תומכים?
והיותר קשה, שאנחנו לא מדברים רק על החוק. אנחנו מדברים על מה שעומד מאחורי החוק. ואנחנו מאירים את עיניכם וזועקים ומצלצלים בפעמונים, שלא תגידו: לא ידענו. אנחנו אומרים. אני לא רוצה להגיד מעל הדוכן, אף שיש לי חסינות, שמהטלפון שקיבלתי עכשיו, דברים חמורים עומדים מאחורי החוק. אנחנו לא – אבל אני לא אומר את זה – הרבה יותר מחמורים. אבל אנחנו אומרים: הנה, יש כאן משהו שהוא לא ברור. יש הרי הסכם קואליציוני, והבית היהודי מביא בסעיף 29 - - -
ניצן הורוביץ (מרצ):
תפרט, תפרט.
אורי מקלב (יהדות התורה):
אני אפרט ואגיד, שלא יגידו שאנחנו נגד הרבנים הראשיים. אנחנו – כפי שאמר חבר הכנסת גפני – נביא חוק שממליץ וקובע שהרבנים הראשיים האלה ימשיכו עוד חמש שנים, עוד עשר שנים.
אנחנו יודעים מה הולך מאחורי, מי האנשים המובילים בחוקים האלה ולמה הם עושים את זה. אף אחד לא שואל למה ישראל ביתנו, שהתנגדו בתוקף כמפלגה בתוך הקואליציה, היום תומכים בזה. איך הבית היהודי תומך, ולא רק תומך – מה עומד מאחורי הסעיף הזה, סעיף 29 בהסכם הקואליציוני: "יושלם הליך החקיקה המאפשר לרב ראשי להתמודד לבחירות הרב הראשי הבא".
לא ייפלא מכם דבר. לא צריך לשאול מה עומד מאחורי זה, לא צריך להוריד את המסווה ולבוא ולשאול – רגע, לבוא לשאול, בואו נדבר, נשמע למה זה. מה עומד מאחורי ההבטחות? שרוצים להמשיך, שהרבנים הראשיים יוכלו להמשיך להתמודד. ועכשיו הם מבקשים להאריך ומגיעים בהצטדקות כזאת, שהם רוצים – אין מי שימכור את החמץ. המחוקק – ויש חוות דעת משפטיות של היועץ המשפטי לממשלה, שאין שום בעיה בלי ההארכה הזאת – נתן את דעתו מה קורה במקרה כזה.
מי שעומד למלא את מקומם של הרבנים הראשיים זה אנשים שמזוהים עם הבית היהודי. רבנים שמזוהים עם הבית היהודי. אז אין כאן שאלה שאיזה מישהו שחור, אחד שלא יכול להיות – אולי לא ידע למכור את החמץ, הוא לא ידע את ההלכות איך מוכרים חמץ לגוי. אתם כבר הסתדרתם – מי זה הגוי? אולי בזה לא הסתדרתם. מי הרבנים הראשיים אתם רוצים לקבוע, כשאתם לא יודעים מי הבית של גויים, הבית של יהודי, ואתם רציתם לברר את זה: לאיזה גוי מוכרים את החמץ.
אבל זה אחד מהדברים האבסורדיים שיש פה. אבל שזה לעיני כל ישראל, סוף כל התורה כולה, שנעשה לעיני כול, ואנשים, אף אחד לא שואל וכולם מסכימים, מי שבא ואומר ומכריז: אני רוצה פוליטיקה חדשה.
אין לנו בעיה. אנחנו חוזרים עוד פעם ואומרים: אנחנו לא מדברים נגד הרבנים, ושאנחנו מביאים את החוק להאריך את כהונתם. אבל מה שמסתתר מאחורי החוק הזה. וזה אחד מהדברים, זה אותם אנשים, אותן מפלגות שיכולות להגיד: אנחנו אוהבים אתכם, אתם האחים שלנו, אנחנו רוצים לעזור, אנחנו נעזור, אנחנו הידידים שלהם - - -
היו"ר יצחק וקנין:
נא לסיים.
אורי מקלב (יהדות התורה):
תודה. משפט אחרון. אנחנו ידידים שלהם, שבאים לעזור להם. אנחנו לא יודעים איך לעזור לעצמנו, ואנחנו נדאג לעולם התורה. ואותם אלה שמביאים בהסכמים שלהם או של בעלי בריתם שיבוטל הקריטריון המאפשר תמיכה במוסדות תורניים עבור לימודיו של תלמיד שאינו בעל אזרחות ישראלית. זה נמצא אצלכם, זה שרוצים להעלות ולעזור לעולם התורה – שיינקטו סנקציות כלכליות כנגד ישיבות ששיעור המשתמטים משירות בהן יהיה גבוה מהתקן שייקבע. אתם כבר יודעים מה התקן שייקבע ואתם יודעים איזה מוסדות, שאצלכם לומדים כאלה שמשתמטים מדברי תורה, שלא לומדים - - -
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
אורי מקלב (יהדות התורה):
אבל שם יש אחוז יותר גבוה. להם אתם דואגים מהכספים שאתם רוצים לגזול, גזלה של כבשת הרש מאנשים, ולתת את זה, להעביר לכם את התקציבים; כפי שאתם רוצים להשית עליהם עוד ביטוח לאומי, על מי שלא עובד. וכן, שאתם רוצים – בזה אני גם אסיים – סעיף 45 אצלכם בהסכם הקואליציוני: משרד הרווחה יתקן את הגדרת מבחני התמיכה למוסדות הרווחה, שרק מוסדות שיקומיים וטיפוליים יקבלו. הבית היהודי – יש עתיד אולי לא יודעים ממי הכוונה להוריד עשרות מיליונים מתקציבים של הישיבות. זה עוד סעיף שמסתתר, של מוסדות פנימייתיים, רק למוסדות כאלה. זה אתם אומרים, כפי שאנחנו רוצים להוריד את המסכה, ונוריד אותה, בסעיף הזה מה שאתם עושים - -
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
אורי מקלב (יהדות התורה):
- - אנחנו גם בסעיפים אחרים נוריד את המסכה של הצביעות הזאת. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. יעלה חבר הכנסת אברהם מיכאלי. אחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חברי השרים, החדש והוותיקה יותר, חברי חברי הכנסת, אנחנו דנים בחוק שבקדנציה הקודמת, אדוני היושב-ראש, כולם זוכרים אותו, זה היה בדיון האחרון של המליאה, בעצם, בקדנציה האחרונה, היה אמור לעבור באופן פשוט. החוק הזה קודם – גם קריאה ראשונה, גם קריאה שנייה ושלישית בוועדת חוקה, והונח על שולחן המליאה, אדוני היושב-ראש, והיו צריכים רק להצביע עליו, וקרה פה תרגיל - - -
היו"ר יצחק וקנין:
דרך אגב, אני זוכר שאני רצתי ללשכת היושב-ראש וביקשתי שאכן יביאו את החוק הזה באותו יום. החוק היה בסדר-היום, והורידו אותו מסדר-היום.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
לא הורידו, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להזכיר, יושב-ראש הכנסת, לזכותו ייאמר, התעקש לא להוריד את זה מסדר-היום, כי קרה משהו מוזר; הרב אריה דרעי, בזמנו, באיזה אירוע שהיינו יחד, ביקש ממני לחזור דחוף לכנסת כדי לסיים את החוק הזה, כי זה היה בשעה 20:00, והמליאה הייתה עוד באמצע דיונים על דברים אחרים. קרה פה משהו מכוער אז, שקיבל יושב-ראש ועדת חוקה הנחיה ממאן דהוא שהוא צריך להיעלם מהבניין, והטלפונים שלו נסגרו. אפילו הגענו אליו בדרך לא דרך הביתה, ולא רצו לתת לי לדבר אתו, שיאפשר לי, כממלא-מקום שלו בוועדת החוקה, להציג את החוק. והחוק הזה לא הוצג אז. מה ביקשנו אז בסך הכול? ביקשנו בסך הכול, לאור פיזור הכנסת, לאור המצב המשפטי שנוצר, שהרבנים הראשיים ימשיכו לכהן עד שתיבחר ועדת בחירות חדשה. והתרגיל המכוער ההוא, פתאום נעלם.
אני חושב שאנחנו בלי שום ספק צריכים לתמוך בחוק הזה, כי הרבנים הראשיים ראויים שהם – אם הם יסיימו את תפקידם, יסיימו את זה בצורה מכובדת, שהוועדה, אם תיבחר, כשתיבחר, היא שתחליט מה לעשות אתם.
אבל התרגיל המכוער ההוא ייזכר כדבר מאוד מאוד שלילי בהתנהלות הכנסת – בהתנהלות הכנסת, במובן הזה שדברים מובנים מאליהם צריכים לפעמים להיעשות, ולא לטרפד מנימוקים לא ענייניים. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. יעלה חבר הכנסת אלעזר שטרן, ואחריו – חבר הכנסת יעקב אשר.
אלעזר שטרן (התנועה):
אדוני היושב-ראש, קודם כול, אני מודה על מתן רשות הדיבור אף-על-פי שבזמני לא הייתי כאן, ואני מכיר את התקנון. עמיתי חברי הכנסת - - -
היו"ר יצחק וקנין:
אלעזר, אתה יכול להגביה. יש לך כפתור, אם אתה רוצה להגביה. הכפתור הירוק בצד ימין. כן, זה מגביה, כן, את כל – אז אתה לא צריך להתכופף.
אלעזר שטרן (התנועה):
אוקיי, תודה. תודה.
עמיתי חברי הכנסת, אנחנו דנים כאן בשאלת הארכת משך הזמן של הרבנים הראשיים הנוכחיים כדי לאפשר תהליך בחירה נכון יותר, לפחות בעיני; אולי גם תתקבל הצעת החוק על הרחבת הגוף הבוחר.
אבל אני רוצה לומר, ערב חג הפסח, למה אני חושב שראויה ההארכה הזאת. אנחנו נמצאים ערב חג הפסח, ונכנסים פה לשרשרת של מועדים שיש כאלה שיספרו ארבעה חודשים. אנחנו, מחג הפסח עד חג השבועות סופרים 49 יום. אנחנו סופרים אותם בין מתן תורה – או יותר נכון: בין היציאה מעבדות לחירות לבין מתן תורה, על הקשר שאין חירות ללא תורה לעם ישראל.
אני רוצה אבל, ברשותכם, לדבר על עוד קשר, שבעיני הוא לא פחות חשוב, והוא קשור לבחירת הרב הראשי הבא לישראל. אנחנו בחג הפסח מצווים על אהבת הגר, ואנחנו בסוכות חוגגים וקוראים את מגילת רות, סבתא רבתא של דוד המלך, שגם היא הייתה גיורת. אני מקווה מאוד שהזמן הזה שאנחנו מבקשים פה – ואני בעד זה – שתתקבל הארכת כהונה עד לבחירת רב ראשי, יוקדש הזמן כדי שהמועמדים שייבחרו יהיו אכן מועמדים שמבינים את גודלו של האתגר בסוגיית הגיור, את המשמעות של הגיור לא רק לרב הראשי, לא רק לציבור הדתי, אלא לעם ישראל כולו.
אני חושב שטוב יעשה הגוף הבוחר לפני שיבוא להצביע, ושיקדיש את הזמן עד שיצביע, ויבחן אם המועמדים שיהיו יהיו כאלה שיחוו דעתם איך פותרים את הסוגיה הזאת, שיש כאלה שיגידו שהיא מהווה איום על כולנו – אני מעדיף לומר שהיא מהווה אתגר לכולנו. ואני באמת מאחל לנו שערב היציאה של כולנו לחג החירות, נזכור שאנחנו עצמנו היינו גרים, ועד שיגיע חג מתן תורה נדע לפתור גם את הבעיה הזאת. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. יעלה חבר הכנסת יעקב אשר, ואחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי, ואחריו - אחרון הדוברים, אילן גילאון. לרשותך, חבר הכנסת יעקב אשר, שלוש דקות.
יעקב אשר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, אני חושב שכל אחד שיושב כאן יכול לדמיין לעצמו איך היו סוערות פה הרוחות אם היה מגיע היום שר החינוך החדש והיה מודיע שהוא מבקש חוק זמני, הוראת שעה, להגדיל את תקציב הישיבות באופן דרמטי, או אולי באופן אפילו מתון. הרי הכול היה רוחש וגועש; אולי אנחנו היינו אומרים: במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד, אבל ודאי שכל אדם בר-דעת היה בא ואומר: רגע, מה קורה פה?
באותה כנסת שאנו נמצאים, שבה התהפכו היוצרות, אז גם דבר כזה – ואני הרי לא מהכנסת הקודמת, אבל אני קצת יודע מה היה – שהתנגדות כה עזה של שתי סיעות מרכזיות שהיו בקואליציה הקודמת ונמצאות היום בקואליציה העכשווית, שהתנגדו באופן נחרץ לחוק הזה, היום, עוד לא שקע אבק הקמת הממשלה, עוד לא שככו קולות האי-נוחות מהשותפויות החדשות, ופתאום – הפוליטיקה החדשה במיטבה.
אף אחד לא מתכוון פה לטובת הרבנות הראשית, אף אחד לא מתכוון פה לדבר הטבעי שהיה צריך להיות, שהרבנים הראשיים ימשיכו בתפקידם לפחות עד בחירת רבנים אחרים; ואני חושב שגם להגביל בארבעה חודשים זה לא נכון. אבל מאחר שאנחנו רואים את חצי הכוס, ואת החצי השני ראינו בהסכם הקואליציוני שהוצג לנו אתמול, אז ודאי שאנחנו צריכים לעשות אחד ועוד אחד, וגם אנחנו, אנשים לא כל כך משכילים, יודעים שאחד ועוד אחד זה שניים. אין פה שום רצון של המשכיות של הרבנות הראשית. יש פה דיל שרוצה לקעקע את הרבנות הראשית, שמייצגת היום ונותנת היום שירות לכל האנשים שרוצים להשתמש בשירותי הרבנות הראשית.
מרב מיכאלי (העבודה):
- - -
יעקב אשר (יהדות התורה):
אני לא אמרתי. אמרתי - - -
מרב מיכאלי (העבודה):
- - - לקעקע את הרבנות הראשית? באיזה אופן?
יעקב אשר (יהדות התורה):
אני מדבר על כך שמבחינתנו, הרבנים הראשיים שנמצאים היום, אנחנו מאוד נשמח שיאריכו את כהונתם, כמו שהליכוד אומר, בחמש שנים. לדעתי גם ההגבלה על עשר שנים לא הייתה נכונה. היא גם באה, בזמנו, מטעמים פוליטיים, ומי שמכיר את ההיסטוריה - -
מרב מיכאלי (העבודה):
הכול בסדר, אבל - - -
יעקב אשר (יהדות התורה):
- - ומי שמכיר את ההיסטוריה - - -
מרב מיכאלי (העבודה):
- - - לקעקע את הרבנות הראשית. זה לא רק - - -
יעקב אשר (יהדות התורה):
אז תוריד לי זמן פציעות.
היו"ר יצחק וקנין:
אין בעיות, קח עוד דקה; תסיים בדקה.
יעקב אשר (יהדות התורה):
אני חושב שהמילים "כשר אבל מסריח" על התרגיל הזה, ולא על ההצעה הזאת כמו שהיא מגיעה עכשיו, אלא על ההצעה על אותו חלק שלא מגיע, על האפיקומן שמתחבא פה מאחורה, אני חושב שבאמת כשר אבל מסריח בהחלט מתאים לעניין הזה.
ואני רוצה לומר מילה אחת לחברות הכנסת החדשות וחברת הכנסת - -
היו"ר יצחק וקנין:
רות קלדרון.
יעקב אשר (יהדות התורה):
- - רות קלדרון. אני חושב שמי שנעלב מהמילה "הברית החדשה", זה בגלל קונוטציה שהיא אולי לא כל כך נעימה. אבל אני חושב שמי שקורא את ההסכם הקואליציוני – ולא מדובר על חברי כנסת ולא על פוליטיקאים שחשופים יותר – מי שקורא את ההסכם הקואליציוני הזה ויודע לתרגם אותו, שעל ציבור אחד במדינת ישראל שני-שלישים מהסכם קואליציוני מדבר: נכנסים להם למשפחתונים, למעונות-היום – לא רק לכוללים ולישיבות, לא רק לקעקע את אמונתם – לביטוח הלאומי, לכל דבר ודבר. זה הרבה יותר פוגע. זה פוגע באנשים שלא יכולים להחזיר מהדוכן הזה, זה פוגע באנשים שלא יוכלו מחר לגמור את החודש.
ולכן אני מבקש שהיוצרות יוחזרו, וייתנו לאנשים שאכפת להם מהרבנות ומכבודה לטפל בדברים האלה, ולא דרך הסכמים קואליציוניים עם אנשים שרצו לקעקע את הרבנות בכלל. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת יעקב אשר. יעלה חבר הכנסת יעקב מרגי, ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת אילן גילאון. שלוש דקות לרשותך.
יעקב מרגי (ש"ס):
רק דקה להוריד את הפודיום.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני בתחילה רוצה קצת לתקן את חברות הכנסת עליזה לביא ורות קלדרון. כנראה, מחוסר ידיעה גם, בלבלתן את הציבור, ואני חייב להעמיד את זה: הרבנות הראשית לא מחלקת תקציבים. אין לה תקציבים לחלק, והיא לא מחלקת שום תקציב, היא לא תומכת בשום גוף. הלוואי שהמדינה הייתה נותנת לה את הכלים לנהל את עצמה כראוי. היא לא מחלקת תקציבים. יש לכן בלבול עם משרד הדתות אולי, עם משרדים אחרים, אבל היא לא מתעסקת בכלל עם חלוקת תקציבים.
חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לחברי, סגן השר לשירותי הדת – הוא לא סגן שר הדתות – סגן השר לשירותי הדת, הרב אליהו בן-דהן, על הצגת הצעת החוק הממשלתית להארכת כהונת הרבנים הראשיים בשלושה חודשים. ואל תיפלו מהכיסא: היועץ המשפטי לממשלה אישר בחודשים האחרונים כעניין שבשגרה הארכות כהונה, בגלל צוק העתים, הסמיכות לבחירות ואי-יכולתם של שרים לחתום על מינויים. אלא שכאן, על-פי חוק הרבנות, היה מתחייב הליך חקיקה.
הרי אף אחד לא רוצה שעד שייבחרו הרבניים הראשיים החדשים, הרבנות הראשית תהיה משותקת. אמרו פה סיבות – גם החגים, גם פסח, גם יום הזיכרון לשואה, יום הזיכרון לחללי צה"ל, יום העצמאות. אבל יש התנהלות שוטפת של צרכני השירות הדתי בשוטף. לכן שלושה חודשים – השמים לא נופלים, וזה מתבקש, ועושים את זה בכל תפקיד מינהלתי, בגיבוי של היועץ המשפטי לממשלה. פה צריך תיקון חקיקה.
ואני פה תמה גם על חברַי מסיעת יהדות התורה על ההתנגדות הקולנית והצעקנית. רבותי, כשמדברים על חיזוק מעמדה של הרבנות הראשית, חייבים לתת לה את הכלים לתפקד. נכון, בשנים האחרונות, מאז שהרבנות הראשית סמוכה על שולחנו של משרד ראש הממשלה, שולחנו של ראש הממשלה, לצערי הרב היא כמי שסמוכה על שולחן אחרים ולא מקבלת את ההתייחסות הראויה לה.
אני חושב שזו ההזדמנות לדבר על כך שאכן תהיה לה אחריות מיניסטריאלית במשרה מלאה. זה חשוב. יש לנו רבנים ראשים ראויים, ואין שום סיבה שלא תוארך כהונתם בשלושה חודשים, עד שיסתיים הליך הבחירה של מועצת הרבנות החדשה.
וזו ההזדמנות גם לברך את מי שיוזם ודוחף שאכן הרבנים הראשיים יוכלו להתמודד שוב – להתמודד שוב, לא להאריך את כהונתם, להתמודד שוב – לכהונה נוספת. בזמנו, ההגבלה הזאת באה באיסור, נולדה באיסור, והגיע הזמן שהיא תיעלם מן העולם. ושני המהלכים, ביחד, ראויים לברכה. ברוכים תהיו.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת יעקב מרגי. יעלה אחרון הדוברים, חבר הכנסת אילן גילאון. לרשותך שלוש דקות.
אילן גילאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אני די נרגש – אחרון הדוברים זה נסים זאב, אני מרגיש עכשיו ממש נסים זאב. אבל האמת היא, אדוני, שהדיון הזה - -
היו"ר יצחק וקנין:
המזל שלך שהוא לא פה.
אילן גילאון (מרצ):
- - בעינַי ובעיני אנשים כמוני הוא דיון די הזוי. אני לא הבנתי בכלל מה רוצים, לעכב בעוד שלושה חודשים? בסדר, אתה יודע מה, אם היית אומר לי כאן שהרבנים הראשיים יהיו עד סוף חייהם, זה היה משפיע עלי ועל מי שאני בא מקרבו, תאמין לי, אדוני, בערך אותו דבר.
ואנחנו בכלל נמצאים בבעיה שיש מי שמגדיר אותנו – הרבנות הראשית לישראל, שהיא רבנות אורתודוקסית. ואני – להגיד לך את האמת, היושב-ראש – לא יודע מה אני. אני יהודי בן חורין - -
היו"ר יצחק וקנין:
אתה יהודי טוב.
אילן גילאון (מרצ):
- - בוחר לעצמי את הדברים שאני רוצה מתוך המורשת. בתחום של בין אדם לחברו אני חרדי אדוק, ובתחום של בין אדם למקום אני, אתה יודע, אוכל מה שיש לו ארבע רגליים, חוץ משולחן. ובכל זאת אני מרגיש לעצמי זכות.
היו"ר יצחק וקנין:
אילן, הלוואי הרבה כמוך, אילן.
אילן גילאון (מרצ):
כן. אז לכן אני אומר: הרבנות הראשית רוצה "עשה לך רב" – אני מאוד מאמין בזה, ואני מכבד כל אחד בדרכו. והרבנות האורתודוקסית תבחר לעצמה את הרבנים האורתודוקסים, והרבנות הרפורמית את הרבנים הרפורמים, והרבנות הקונסרבטיבית את הרבנים הקונסרבטיבים, ואלה האתאיסטים – כמו שרת הבריאות למשל, שעכשיו בדיוק הולכת פה ואנחנו מאחלים לה הצלחה – תבחר לעצמה את הרבנים שלה.
אבל אני רוצה להגיד לך יותר מזה, אדוני היושב-ראש. היו פעם גם רבנים – גם רבנים זה לא מה שהיה פעם. אתה יודע, בסוף המאה ה-19 ליהודים הייתה נטייה, אדוני, לקרוא לילדים שלהם על שמות של רחובות. נגיד, אחד, ההורים שלו קראו לו הרצל. גם על שמות של חיות חזקות – בנימין זאב. הנה, הוא פה. והוא באמת – אם הרצל היה פה בדיון הזה, הוא באמת היה רואה את הדיון הזה כמאוד הזוי.
אבל מורי הדור – וכמו שאומרים, גם הרבנים היו פעם דבר אחר – לא שמעתי אותם פעם אחת מדברים ברוח נביאי ישראל. לא ברוח של עמוס, ולא ברוח של ירמיהו, ולא ברוח של ישעיהו, לא צדק צדק תרדוף, ולא לא תעשוק גר ויתום ואלמנה, ולא וכיתתו חרבותם, ולא מאסתי בזבחיכם – כל הפוזה של המדינה הזאת, שהכול היא פוזה.
אז אתה באמת חושב, אדוני, שבדיון הזה של 50 גוונים של שחור – או נגיד אפור, כי אני לא אוהב לדבר במונחים של שחור – אתה באמת חושב שהדיון הזה ממש מעניין. אני אומר לכם: קחו שלושה חודשים, קחו שישה חודשים. לו הייתי צריך אני להיות בפורום הבוחר, הייתי בוחר ברב סתיו, כי הוא האיש הכי נחמד במקרה הזה. אבל אין באמת הבדל מבחינת האזרח או רוב רובם של האזרחים – שאתם מכנים אותם יהודים אורתודוקסים, והם בעצם יהודים בני חורין – בדיוק איזה קבוצה תבוא ותשתלט על המועצה הדתית או מאיפה יבוא המשגיח ומאיפה יבוא המספיד ומאיפה יבוא הקברן ומאיפה יבוא המוהל. תאמין לי, אין לזה שום משמעות.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. אדוני סגן השר, רוצה לסכם את הדיון? אני עובר להצבעה. אני אאפשר לך לסכם את הדיון. אדוני יואיל לעלות לדוכן.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני סגן השר - - - אבל אתה יכול להגיד שמות.
סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שמענו פה הרבה הערות וטענות שכביכול יש כאן סיכומים, יש פה אפיקומן. חבר'ה, אפילו את המרור עוד לא אכלנו; מה אתם רוצים אפיקומן? אני אומר – אני רוצה שהדברים יהיו ברורים: אין שום סיכום, לא בכתב ולא בעל-פה. אין שום קומבינה, כמו שהזכירו כאן. הדברים האלה, רבותי, אין, לא קיימים. הדבר היחיד שיש באמת: רצון אמיתי לא להשאיר את מדינת ישראל בלי רבנים ראשיים לישראל. אני חושב שמן הראוי שמדינת ישראל תאריך את כהונתם של הרבנים הראשיים, כי באמת הרבנים הראשיים לישראל הם אחד מסמלי השלטון המובהקים.
אני קורא לחברי מהמפלגות החרדיות: רבותי, גם לכם חשוב שיהיו רבנים ראשיים לישראל. לא יכול להיות שהמדינה תהיה רק עם ממלא-מקום. זה לא דבר ראוי, זה לא דבר נכון. צריך שיהיו רבנים ראשיים לישראל במשך כל התקופה כולה. ומכיוון - - -
ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):
לא דנים עכשיו בתקופה.
סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:
מה?
ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):
לא דנים עכשיו בתקופה.
סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:
הם טוענים שכן.
ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):
- - -
סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:
לא לא, דנים לאורך כל הזמן.
ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):
אולי ישראל ביתנו.
סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:
לא לא לא לא לא, אדוני. אנחנו מדברים על ארבעה חודשים בלבד.
ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):
- - -
סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:
בשום פנים ואופן. רק על זה אנחנו מדברים, לא מדברים מעבר לכך. אני רק רוצה להבהיר לחברי, שמא הם חושבים אולי יש פה איזה - - -
משה גפני (יהדות התורה):
- - -
סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:
או ארבעה חודשים או עד שייבחרו. אני אומר לכם שבעזרת השם - -
משה גפני (יהדות התורה):
עד שייבחרו רבנים ראשיים.
סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:
- - אני אתחיל מייד – מייד לאחר חג הפסח נקים ועדה מסדרת שתבחר את האספה הבוחרת, היא תשלים את ההרכב של 150 החברים שבוחרים את הרבנים הראשיים. אנחנו נעשה כל מאמץ שהבחירה תיעשה כמה שיותר מהר.
משה גפני (יהדות התורה):
ההסכם שייחתם יהיה בניגוד לחוק.
סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:
חכה. ההסכם הוא אופציונלי, למה אתה ממהר?
משה גפני (יהדות התורה):
אני לא ממהר.
סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:
יופי, אם אתה לא ממהר, גם אני לא ממהר, אז חכה בסבלנות. אנחנו נבחן כל דבר לגופו, נראה מה הולך, וזהו. תודה רבה לכם.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לסגן השר אלי בן-דהן.
רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל) (הוראת שעה), התשע"ג–2013, קריאה ראשונה. רבותי, מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 60
נגד – 6
נמנעים – 1
ההצעה להעביר את הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל) (הוראת שעה), התשע"ג–2013, לוועדה המיוחדת לעניין הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל) (הוראת שעה), התשע"ג–2013, נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
60 בעד, שישה מתנגדים, אחד נמנע. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה. הצעת החוק תועבר לוועדה המיוחדת לדיון בהצעת החוק - - -
שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:
אדוני היושב-ראש - -
היו"ר יצחק וקנין:
כן.
שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:
- - אני מבקש שתוסיף את שמי.
היו"ר יצחק וקנין:
אני יכול לפרוטוקול, לא למניין הקולות.
אם כן, רבותי, הצעת החוק תועבר לוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרבנות הראשית לישראל.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני הנכבד, אני מבקש שיהיה רשום בפרוטוקול שיאיר לפיד הצביע בעד הארכת הכהונה של הרבנים הראשיים.
היו"ר יצחק וקנין:
הודעתך נשמעה. רבותי, כרגע הדיון במליאת הכנסת נפסק, עד לאחר הכנת הצעות החוק – חוק-יסוד: תקציב המדינה וגם חוק הרבנות הראשית. אנחנו מפסיקים את הדיונים. ברגע שהצעות החוק יונחו, יוחזרו מהוועדות למליאת הכנסת, רבותי, נחדש את הדיון. הודעה על כך תקבלו בצלצול או בכל דרך אחרת.
ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):
יש הערכה של זמן?
היו"ר יצחק וקנין:
אין הערכת זמן, רבותי. אין לי מושג מתי זה יסתיים. הצעת החוק הראשונה שתונח פה, נקיים עליה דיון מיידי. כרגע אני נועל את ישיבת הכנסת לרגע זה.
ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):
לא. מפסיק.
היו"ר יצחק וקנין:
מפסיק את הדיון, ואנחנו נחדש את הדיון מייד עם הגשת הצעות החוק, כאשר הן יונחו לקריאה שנייה ושלישית. תודה.
(הישיבה נפסקה בשעה 15:24 ונתחדשה בשעה 17:22.)