קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (הוראת שעה), התשע"ג–2013 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/755).] (קריאה ראשונה) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (הוראת שעה), התשע"ג–2013, קריאה ראשונה. תציג את ההצעה חברת הכנסת יעל גרמן, שרת הבריאות. שרת הבריאות יעל גרמן: זהו, אחרון ודי, נכון? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבל שלא קראנו לך קודם, הא? עיסאווי פריג' (מרצ): הצעת חוק אחרונה. שרת הבריאות יעל גרמן: האחרונה, אבל לשבת. לשבת. אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני רוצה לספר לכם בקצרה את השתלשלות החוק, וכדאי שתשמעו מה קורה כאשר מזלזלים במחוקק – בנו. אני מחכה לשקט. קריאה: – – – שרת הבריאות יעל גרמן: תודה. כידוע לכם, אנחנו מדינה של קיבוץ גלויות, וחיים בקרבנו עדיין כאלה שלא בקיאים בשפה העברית וגם לא באנגלית; בעיקר הם דוברים ערבית ורוסית. למען אותם תושבים החליטה הכנסת לחוקק תיקון לפקודת הרוקחים (מס' 20), שאומר שעל התרופות צריך להיות כיתוב גם בערבית וגם ברוסית. הכיתוב צריך לומר את שם התרופה, ואם יש בפנים עלון, אז נא לעיין בעלון שבפנים. החוק עצמו עבר במרס 2011, ומפני שהיה ברור שלחברות התרופות יהיה קשה להיערך, נתנו להם שנה וחמישה חודשים, והחוק צריך היה לחול באוגוסט 2012. אבל חודש לפני כן – או יותר נכון, שבועיים לפני כניסתו של החוק – הגיעו החברות ואמרו שקצרה ידם מלעמוד בחוק, והם מבקשים ארכה כדי שהם יוכלו לגמור לסיים ולתייג את כל קופסאות התרופות כפי שנדרש על-פי החוק ברוסית ובערבית. כן, ציפי? שרת המשפטים ציפי לבני: זה סיפור לפני השינה? שרת הבריאות יעל גרמן: זה נכון, זה סיפור לפני השינה. אבל תאמינו לי, זה סיפור יפה. הכנסת, מכיוון שלא הייתה לה ברירה – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: יש כאלה שכבר לא צריכים סיפור. שרת הבריאות יעל גרמן: הכנסת, מפני שלא הייתה לה ברירה, באה והאריכה את תקופת תחילתו של החוק, שכאמור, כבר הייתה אחרי שנה וחמישה חודשים, בעוד תשעה חודשים, מאוגוסט 2012 ל-1 במאי 2013. והנה, הפלא ופלא, לפני כמה שבועות הגיעו שוב אותן חברות שנתנו להן בפעם הראשונה שנה וחמישה חודשים והאריכו להן בעוד תשעה חודשים, ועכשיו הן באו ואמרו שהן גם לא יכולות לעמוד – – – נסים זאב (ש"ס): סליחה, מדובר בתרופה מאריכת חיים. שרת הבריאות יעל גרמן: בכל התרופות, אדוני היקר. בכל התרופות. מדובר על כך שעל כל התרופות צריך להיות כתוב בערבית וברוסית, כדי שכל אדם יוכל לקרוא ולהבין מה שם התרופה. אם יש בה רעל, אז כתוב "רעל", ואם יש עלון, שהוא ידע שהוא צריך לקרוא את העלון לפני השימוש. אבל עדיין הם לא מוכנים, והם באו וביקשו שוב להאריך. אז את האמת יש לומר, לא כל כך ששנו להאריך אחרי שכבר האריכו פעמיים. אבל החברות באו ואמרו: אם כך, ב-1 במאי אין תרופות למדינת ישראל. אף תרופה. פשוט לא יהיה. ולכן, חברים, בלית ברירה אנחנו מגישים כאן את התיקון, תיקון מס' 23 לפקודת הרוקחים, ובהתאם להוראת הפקודה החדשה אנחנו מבקשים לתת אפשרות של ארכה של תשעה חודשים בפרקי זמן של שלושה חודשים כל פעם. אלא מה? שבכל פעם כאשר חברה שלא מילאה את החוק תבקש לשווק את התרופה, היא תצטרך לבקש זאת ולשלם אגרה – אגרה של 30,000 ש"ח לתרופה רגילה ואגרה של 60,000 לתרופה שכיחה. אני מבקשת מכם שאתם תצביעו בעד בקריאה ראשונה, כדי שאנחנו נוכל להניח על שולחן ועדת העבודה, הרווחה והבריאות את הצעת החוק לקראת הכנתה לקריאה שנייה ושלישית, וכל זאת כדי שנוכל לתת תוקף לחוק ב-1 במאי, ולתושבי מדינת ישראל תהיה רפואה שלמה. לילה טוב. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לשרת הבריאות, חברת הכנסת יעל גרמן. הדוברים הם ישראל אייכלר – איננו. אילן גילאון? אילן גילאון (מרצ): מוותר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: השתכנעת משרת הבריאות? לא, זה ניצן הורוביץ. לא? אילן גילאון (מרצ): אני מתקזז עם נסים זאב. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נסים זאב? שימו לב, הרוקח היחידי שיש לנו בכנסת לא נרשם לדיון הזה. לא יודע, זה אומר דורשני הדבר הזה. סוד מקצועי. תגלה בקורות החיים של חברי הכנסת. תעיין. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. אם תיקח פחות אף אחד לא יכעס עליך, אני מבטיח. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, קודם כול, אני מברך על הצעת החוק. באמת, כשמה כן היא, יעל ומתייעלת. והסנקציות – זו הפעם הראשונה, אגב. אני רוצה לומר שמופעלות סנקציות, שזה באמת ידרבן את הרוקחים לעמוד במשימה. זאת אומרת, אם היית נותנת הארכה והוועדה הייתה מאשרת בעקבות המלצתך לעוד תקופה מסוימת – שלושה או שישה חודשים, זה לא משנה – אם לא היו פה סנקציות שאת באה וקובעת חד-משמעית שעל תרופה רגילה זה 30,000 ש"ח ועל מיוחדת זה 60,000 ש"ח, אני אומר לך, היינו ממשיכים עוד שנה ושנתיים, כי אנחנו יודעים שאין אינטרס לרוקחים לשנות, כי כל שינוי זה עלויות. ולכן, השיקול כאן היום יהיה שכאשר זה פוגע בכיס, אז ממהרים. פשוט – – – שרת הבריאות יעל גרמן: אני חייבת לציין שאנחנו לא עושים זאת כסנקציות. אנחנו מבקשים מהם לשלם אגרה, מפני שאנחנו, משרד הבריאות, לוקחים על עצמנו להנגיש מבחינה שפתית את מה שהם לא עשו. נסים זאב (ש"ס): כן, אני רוצה – – – שרת הבריאות יעל גרמן: חשוב מאוד, ההבהרה. נסים זאב (ש"ס): כן, זאת אומרת, אם הם בעצמם מבצעים את הדרישה, הם לא צריכים לשלם את האגרה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בדיוק. נסים זאב (ש"ס): נכון? זאת אומרת, זו כן סנקציה. תקראי לזה אגרה, תקראי לזה היטל. זה לא משנה מה השם. שרת הבריאות יעל גרמן: זה תמריץ. נסים זאב (ש"ס): זה תמריץ. בסופו של דבר, את מחייבת אותם בתשלום. ואני אומר, הכסף פה מדבר, ויישר כוח. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת זאב. חבר הכנסת אורי מקלב – בבקשה, אדוני. אורי מקלב (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, שרת הבריאות, אני גם אקח חלק מהנטל שיש לאופוזיציה להגיב על חוקים שהממשלה מביאה. ובמיוחד בחוק הזה, שאומנם הצגת אותו כחוק שבא להקל ולתת את האפשרות לשווק תרופות במדינת ישראל – מה מבטיח לנו ומה ימנע ממשרד הבריאות, ובמיוחד מחברות התרופות, לבוא בעוד שישה חודשים – ישלמו את האגרה, כפי שאמרה גברתי השרה, וימשיכו עוד? מה בוער? אנחנו מכירים, זה יכול להמשיך לאורך זמן רב. יש באמת הסכם. משרד הבריאות מקבל היום כסף, הרבה יותר מאשר העלות של להפעיל את המוקדים כדי לענות לאנשים שיטלפנו, בשפה הרוסית או בשפה הערבית, כדי ללמוד על התרופה הזאת והזאת – מה דינה, האם היא רעל או לא רעל. הרי אנחנו יודעים שאף אחד לא יתקשר לאותם מוקדים. אנחנו לוקחים מחברות התרופות כספים שהם עוד כסף לקופה של משרד הבריאות – ולא אכפת לי. אבל אני במקום משרד הבריאות, במקומך, הייתי מציע: למה שלא נוריד את מחיר התרופות? אם יש לנו סנקציה הרבה יותר גדולה – כפי שאנחנו עושים היום בכל מיני תביעות ייצוגיות. אתם לא עומדים בחוק, לא פעם אחת, בארכה שנתנו לכם. אם אנחנו באמת רוצים להיטיב, אנחנו צריכים להפעיל עליהם סנקציות הרבה יותר גדולות, הרבה יותר משמעותיות, שלא ישתלם להם ולא יהיה כדאי להם לקבל עוד הארכה, ולהוריד את מחיר התרופה לצרכן, כי אנחנו יודעים מה העלויות היום של ייצור תרופות גנריות, שהעלות היא פרוטות ממש, וחברות התרופות מתעשרות על-חשבון הציבור, על-חשבון החולים. אנחנו יודעים מה הפערים היום, הרווחים הגדולים שיש לחברות התרופות. אנחנו לא צריכים – ולכן חברות התרופות הן חברות משגשגות, חברות שהמאזנים שלהן מאוד גבוהים בהכנסות מול ההוצאות. האבסורדים שאת ודאי תתוודעי אליהם עוד בהמשך – אנחנו ודאי עוד נדבר עליהם – שאנחנו יודעים שבסל הבריאות קופות-החולים מקבלות על תרופות עוד את המחיר שהיה כשהן היו תרופות מקוריות. אנחנו משלמים עליהן בפערים של 1,000% על-חשבון אותם חולים. על תרופות שמצילות חיים אנחנו משלמים עדיין לקופות-החולים על הקנייה שהם קונים מחברות התרופות במחירים הרבה הרבה יותר נמוכים מאשר הם מקבלים, וכולם שותקים, מכיוון שלפעמים יש איזונים, כל מיני חשבונות שעושים אנדרלמוסיה. מאיר שטרית (התנועה): – – – אורי מקלב (יהדות התורה): כן, אדוני. מאיר שטרית (התנועה): שר הבריאות שהיה בממשלה היה מהסיעה שלך – – – אורי מקלב (יהדות התורה): אני מעמיד אותה בפני אתגרים. היו הרבה מאוד דברים שהוא תיקן. אולי אם היו נותנים לו עוד קדנציה, אני בטוח שהדברים האלה היו מסתדרים. אני עכשיו מאתגר את השרה ואומר לה חלק מהדברים. אבל אני באמת חושב שקודם כול אולי נוסיף גם את שפת היידיש. למפלגת הליכוד ביתנו אני באמת תוהה ואומר: יש אפשרות להציל אנשים וצריך לכתוב על התרופות האלה בשפה הרוסית, וככה, בכזאת קלות, הממשלה – אתם מוותרים ומבקשים עוד הארכה ועוד הארכה. אני באמת מקווה שלא תבואי לכאן בעוד שישה חודשים או בעוד תשעה חודשים ותבקשי עוד הארכה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. חברי הכנסת, אנחנו נצביע על הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (הוראת שעה), התשע"ג–2013, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 נגד – 1 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (הוראת שעה), התשע"ג–2013, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד – 30, מתנגד אחד, נמנע אחד. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה ותועבר להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, מחר, יום שלישי, י"ג באייר תשע"ג, 23 באפריל 2013, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. מאיר שטרית (התנועה): אדוני היושב-ראש – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן, סליחה, תפתח את המיקרופון לסגן היושב-ראש שטרית, בבקשה, אף-על-פי שהודעתי על נעילת הישיבה. מאיר שטרית (התנועה): אדוני היושב-ראש, היום זו דוגמה שבניגוד לדימוי של הכנסת, הכנסת עובדת עד השעה 23:30. אני בטוח שיהיו לילות שיימשכו הרבה יותר מאוחר. אני מבקש ממך, אדוני היושב-ראש, לבדוק מחדש את מה שהיה בהרבה מאוד כנסות – אני מכיר לפחות בכנסת העשירית, האחת-עשרה, השתים-עשרה, השלוש-עשרה, לדעתי גם הארבע-עשרה, שחברי הכנסת היו ישנים בירושלים בימים שני ושלישי בלי צורך לשלם מס. הכנסת הייתה מגלמת את המס, ואז כל חברי הכנסת לא היו נאלצים לנסוע עכשיו הביתה ולחזור בבוקר. זה גם נותן אפשרות לחברי הכנסת לשהות אחר-הצהריים. אני מציע לבדוק את זה מחדש. התיקון הזה שנעשה הוא בעיני לא תקין ולא נכון. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת מאיר שטרית. כבר הודעתי על נעילת הישיבה בכל מקרה. תודה.