הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 480675
הכנסת התשע-עשרה
יוזם: חבר הכנסת מאיר פרוש
פ/1176/19
הצעת חוק לתיקון פקודת המסים (גבייה) (הגנה על זכויות הסרבן), התשע"ג–2013
דברי הסבר
פקודת המסים (גבייה) (להלן – הפקודה) מאפשרת למדינה ולרשויות מקומיות לנקוט בהליכים הדומים במהותם להליכי ההוצאה לפועל נגד חייבים. עם זאת, בשונה מחוק ההוצאה לפועל, הפקודה לא מצריכה כי יתקיים הליך משפטי קודם לנקיטת אמצעי הגבייה, אשר בו תתברר חבותו של האזרח ובו יתאפשר לו להעלות טענותיו לעניין זה. בכך מקנה הפקודה למדינה ולרשויות המקומיות מנגנון גבייה המאפשר פגיעה קשה בזכותם של חייבים לקניין, ואף פנייה לבית המשפט בבקשה להשיג על החלטות הממונה על הגבייה אינה מועילה פעמים רבות מאחר שהליכי הגבייה ננקטו זה מכבר.
חריפותו של מנגנון הגבייה מוחמרת לאור הכלים שמקנה הפקודה: כך מאפשרת הפקודה עיקול של נכסים רבים, אף אם אינם של החייב בלבד, ולמרות שעל חלק מנכסים אלו חלות הגנות בהליכי ההוצאה לפועל מאחר שהם נכסים חיוניים לחייב; עוד מאפשרת הפקודה להעביר את מקרקעי החייב לידי המדינה, והיא אף מקנה לממונה על הגבייה סמכויות לחקור צדדים שלישיים שהוצאו להם צווי עיקול על נכסים של החייב ולהשית עליהם את החוב. יש לציין, כי הפקודה קובעת כי די בשליחת דואר לחייב, על מנת שהדבר יחשב כהמצאה; כך, מסמכים מהותיים לחייב, אשר לעיתים אינו מודע כלל לחובו ולעיתים אף אינו חייב, בהם מודע לו דבר חובו או דבר העיקול, אינם מגיעים אליו כלל.
על חריפותה של הפקודה עמדה אף הפסיקה, וראו למשל בת"א (ת"א) 701138/04 מגן דוד אדום נ' עזרא ניר (טרם פורסם), ניתן ביום 6.7.04, ות"א (ת"א) 3071/00 ברק דון נ' עיריית נתניה (טרם פורסם), ניתן ביום 15.10.01.
לאור כל האמור לעיל, מוצעים מספר תיקונים לפקודה. תיקונים אלו אינם מאיינים את הצורך לבחון מחדש את הפקודה, שמא יש להחליפה בהסדר אחר, הקרוב או זהה להליכי ההוצאה לפועל. עם זאת, בתיקונים המוצעים יש כדי לרכך את הפגיעה הקשה בחייבים ובצדדים שלישיים הקיימת כיום נוכח ההסדרים הקבועים בפקודה. יצוין, כי חלק מהתיקונים המוצעים הוצעו בהצעת חוק העיריות, התשס"ז–2007, על ידי הממשלה, כשינויים בהם יש להחיל את הוראות הפקודה על גביית חובות בידי עיריות.
סעיף 1
כיום קובע סעיף 4 לפקודה כי אם אדם לא שילם מס כהגדרתו בפקודה בתוך 15 ימים מיום התשלום, ניתן לדרוש ממנו לשלם את הסכום מיידית, ואם לא ישלמו, לגבותו בדרך של תפיסתם ומכירתם של נכסי החייב. דרישה זו מותנית בשליחת הודעה לחייב בה הוא נדרש לשלם את החוב. מוצע לקבוע כי משלוח ההודעה יהיה בדואר רשום עם אישור מסירה, ובליווי אזהרה כנהוג בהליכי ההוצאה לפועל. זאת, מאחר שמדובר בשלב קריטי בו נפתחים נגד החייב הליכים לראשונה. כמו כן, מוצע, לאור הצעת חוק העיריות, לקבוע כי בהודעה זו יינתנו לחייב שלושים ימים לתשלום חובו מיום המצאת ההודעה, ולהתנות את הדרישה לתשלום בחלוף המועד להגשת השגה על החוב, כפי שנקבע בחיקוק המטיל את החוב, ואם הוגשה בקשה, כל עוד לא ניתנה החלטה שאינה ניתנת לערעור.
סעיף 2
סעיף 5 לפקודה קובע את סמכויות גובה המס במקרה בו חייב לא מילא אחר הדרישה לתשלום מיידי. מפאת חומרת האמצעים שהוא מוסמך לנקוט, מוצע לקבוע כי הדרישה תומצא לחייב בדואר רשום, וכי יעמדו לרשותו עשרה ימים מיום ההמצאה לתשלום החוב, בטרם יינקטו נגדו הליכים כאמור.
סעיף 3
סעיף 7 לפקודה קובע הוראות בדבר עיקול נכסים של החייב המצויים בידי צד שלישי. בהתאם למוצע בהצעת חוק העיריות, מוצע לקבוע כי הודעה על מתן צו עיקול לצד שלישי תומצא לחייב במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. כן מוצע כי בהודעה ייקבע מועד, שלא יפחת מ-30 ימים, ויובהר בה לחייב כי אם לא ישלם את החוב במועד זה, ניתן יהיה למכור את הנכסים.
בנוסף, קובע הסעיף כי במקרה בו הנכס המעוקל משותף לחייב ולאדם אחר, יחול העיקול על חלקו של החייב, ואם השותפות היא בחלקים לא מסוימים, יראו את הנכס כשייך לשותפים חלק כחלק. חריג לכלל זה הוא שותפות של החייב וקרובו, כמוגדר בסעיף, בחלקים בלתי מסוימים, אז ניתן יהיה לעשות פעולות בחלקו של הקרוב אם חלפו 21 ימים מיום המצאת הצו. כך למשל, הסעיף מאפשר למכור את חלקו של בן זוגו של החייב ברכוש המשותף, לרבות בדירת המגורים. לאור הפגיעה הקשה בקרובו של החייב, מוצע לבטל את החריג.
סעיף 4
סעיף 7א לפקודה קובע את חובות הצד השלישי שהוצא לו צו עיקול על נכסי החייב. הסעיף מחייב את הצד השלישי להודיע לממונה על הגבייה על נכס מעוקל שהגיע לידיו בתוך 3 חודשים מיום המצאת הצו, וקובע שאם לא עשה כן, או שסבר פקיד הגבייה כי ההודעה אינה שלמה או נכונה, רשאי הממונה על הגבייה להזמין את הצד השלישי לחקירה. מאחר שלא מדובר בחייב עצמו, מוצע לקבוע כי הממונה על הגבייה יפנה לבית המשפט על מנת שהלה יורה על זימון הצד השלישי לבירור.
סעיף 5
סעיף 7ב לפקודה קובע את חובתו של צד שלישי למסור לידי פקיד הגבייה את הנכסים המעוקלים, וקובע כי אם לא עשה כן, רשאי פקיד הגבייה לחייבו בתשלום החוב. מוצע, בהתאם לאמור לעיל, להקנות את הסמכות לעשות כן לבית המשפט, לאחר שפקיד הגבייה פנה אליו בבקשה להשית את החוב על הצד השלישי, ואם השתכנע כי אכן הצד השלישי לא מסר את הנכסים ללא הצדק סביר או אפשר פעולה בנכס המעוקל כאמור בסעיף.
סעיף 6
סעיף 8 לפקודה קובע כי אם לא נמצאו די מיטלטלין לכסות את החוב, רשאי הממונה על הגבייה להוציא כתב הרשאה למכירת נכסי מקרקעין של החייב. מוצע לתקן את הסעיף כך שהסמכות שתוקנה לממונה על הגבייה תהיה להוציא כתב הרשאה על עיקול המקרקעין, ושאלו אינם חייבים להיות נכסי החייב אלא מקרקעין שיש לו זכויות בהם. מכירת המקרקעין, על פי ההצעה, תתאפשר רק לאחר שנמסרה לחייב הודעה על העיקול במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה, תוך ציון המועד שלאחריו ניתן יהיה למכור את הנכסים אם לא ישולם החוב ובלבד שהמועד לא יפחת מ-30 ימים. זאת, מפאת חשיבותה של ההודעה ולאור המוצע בהצעת חוק העיריות.
סעיף 7
סעיף 9 לפקודה קובע כי אם לא ניתן היה למכור את נכס המקרקעין במכירה פומבית, הוא יועבר לרשות הממשלה, כשהחייב יכול לגאול אותו בתוך שלוש שנים. מדובר בנכס משמעותי לחייב, ושהמציאות הוכיחה שמכירתו לא צלחה למדינה או לרשות המקומית, ולכן מוצע להאריך את התקופה משלוש שנים לעשר שנים. כמו כן, מוצע לחייב את הממונה על הגבייה במתן הודעה בדואר רשום לחייב שישה חודשים לפני תום התקופה, וכי החייב יהיה זכאי לפנות לבית המשפט בבקשה להאריך את המועד. יצוין, כי המדינה יכולה להשכיר את הנכס בתקופה זו, ועל כן הארכת התקופה לא תפגע ביכולתה להשיב את החוב הנטען. על מנת להבהיר כי דמי השכירות המשולמים בעד שכירות כאמור אכן יוחסרו מחובו של החייב, מוצע לתקן את הסעיף תיקון נוסף ולקבוע כי דמי השכירות של הנכס ישמשו לכיסוי החוב הנטען.
סעיף 8
סעיף 10 לפקודה קובע הוראות מאסר של חייב שלא נמצאו די מיטלטלין שלו לכסות את החוב הנטען, אך "המוכתר או שני נכבדים מן הכפר או מן השכונה" העידו עליו כי ידו משגת לשלם את החוב. מוצע לבטל סעיף זה נוכח פגיעתו הקשה של המאסר, בהליך בו החייב מוגבל ביכולתו להשיג על עצם חבותו. יצוין כי בהצעת חוק העיריות מוצע שלא להחיל סעיף זה על הליכי הגבייה של העיריה.
סעיף 9
סעיף 11 לפקודה קובע אילו נכסים פטורים מעיקול. מוצע להחליף את הסעיף כך שבמקומו יבואו נכסים המוגנים מפני עיקול; מוצע כי נכסים אלו יהיו הנכסים המוגנים מפני עיקול בחוק ההוצאה לפועל, בין שהם בידי החייב ובין בידי צד שלישי, ואלו הם נכסים החיוניים לחייב לצורך מחייה ופרנסה, ונכסים בעלי ערך סנטימנטלי (כמו תשמישי קדושה וחיות מחמד), וזאת בהתאם להצעת חוק העיריות.
סעיף 10
סעיף 12 לפקודה קובע כי לא ניתן לבצע העברת מקרקעין השייכים לחייב בפנקסי המקרקעין בטרם הוברר ששולם המס המגיע עליהם. בכך יש כדי לפגוע בצדדים שלישיים תמי לב שהתקשרו עם החייב בנוגע למקרקעין ובזכותו הקניינית של החייב לממש את יכולתו להעביר את נכסיו. לאור הצעת חוק העיריות, מוצע לבטל את הסעיף.
סעיף 11
סעיף 12ב לפקודה קובע חזקה, כי מסמך שהומצא לפי הפקודה בדרך של מסירה למי שנועדו, או אם הונח במקום מגוריו או במקום עסקיו, או אם נשלח לשם בדואר, הוא מסמך שהומצא כדין. מוצע לקבוע כי המצאה כדין היא אך המצאה במסירה אישית או בדואר רשום, למעט אם נאמר אחרת בפקודה. זאת על מנת לוודא שלחייב תהיה אפשרות סבירה לקבל את המסמכים לידיו.
סעיף 12
סעיף 12ז לפקודה מסמיך את הנציב או המנהל הראשי למנות כונס נכסים לנכסי החייב. מוצע להקנות סמכות זאת לבית המשפט.
סעיף 13
סעיף 13 לפקודה מסמיך את שר האוצר לקבוע תקנות לביצוע החוק. לאור אופיין של תקנות אלו, הנוגעות לסדרי הדין של עיקול, שמירה ומכירה של נכסים, לטופסי דרישות, תעודות וכתבי הרשאה ולאגרות וההוצאות של ההליכים, מוצע להקנות את הסמכות לשר המשפטים. כמו כן, נכון להיום טרם נקבעו תקנות לעניין האגרות וההוצאות; משום כך מוצע לקבוע כי כל עוד לא ייקבעו תקנות כאמור, יהיה גובה האגרות והתקנות כגובה האגרות וההוצאות בהליכי ההוצאה לפועל.
הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חברת הכנסת ליה שם טוב (פ/202/18).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ו באייר התשע"ג – 6.5.13
תיקון סעיף 4 1. בפקודת המסים (גבייה) (להלן – הפקודה), בסעיף 4 – בפקודת המסים (גבייה) (להלן – הפקודה), בסעיף 4 – בפקודת המסים (גבייה) (להלן – הפקודה), בסעיף 4 – בפקודת המסים (גבייה) (להלן – הפקודה), בסעיף 4 –
(1) בסעיף קטן (1) – (1) בסעיף קטן (1) – (1) בסעיף קטן (1) – (1) בסעיף קטן (1) –
(א) במקום "דרישה בכתב" יבוא "דרישה בכתב, בצירוף אזהרה, בדואר רשום עם אישור מסירה"; (א) במקום "דרישה בכתב" יבוא "דרישה בכתב, בצירוף אזהרה, בדואר רשום עם אישור מסירה"; (א) במקום "דרישה בכתב" יבוא "דרישה בכתב, בצירוף אזהרה, בדואר רשום עם אישור מסירה";
(ב) אחרי "שהוא חייב לפרעו" יבוא "בתוך שלושים ימים מיום המצאתה"; (ב) אחרי "שהוא חייב לפרעו" יבוא "בתוך שלושים ימים מיום המצאתה"; (ב) אחרי "שהוא חייב לפרעו" יבוא "בתוך שלושים ימים מיום המצאתה";
(ג) אחרי "יתן פקיד הגבייה" יבוא "בכפוף לאמור בסעיף קטן (2)"; (ג) אחרי "יתן פקיד הגבייה" יבוא "בכפוף לאמור בסעיף קטן (2)"; (ג) אחרי "יתן פקיד הגבייה" יבוא "בכפוף לאמור בסעיף קטן (2)";
(2) בסופו יבוא: (2) בסופו יבוא: (2) בסופו יבוא: (2) בסופו יבוא:
"(3) למרות האמור בסעיף קטן (1), לא תישלח דרישה ולא יינקטו פעולות לפי פקודה זו כל עוד לא חלף המועד להגשת השגה על החוב לפי כל דין, על הסכום האמור בסעיף קטן (1), ואם הוגשה – כל עוד לא ניתנה החלטה שאינה ניתנת לערעור. "(3) למרות האמור בסעיף קטן (1), לא תישלח דרישה ולא יינקטו פעולות לפי פקודה זו כל עוד לא חלף המועד להגשת השגה על החוב לפי כל דין, על הסכום האמור בסעיף קטן (1), ואם הוגשה – כל עוד לא ניתנה החלטה שאינה ניתנת לערעור. "(3) למרות האמור בסעיף קטן (1), לא תישלח דרישה ולא יינקטו פעולות לפי פקודה זו כל עוד לא חלף המועד להגשת השגה על החוב לפי כל דין, על הסכום האמור בסעיף קטן (1), ואם הוגשה – כל עוד לא ניתנה החלטה שאינה ניתנת לערעור.
(4) על אזהרה לפי סעיף קטן (1) יחולו הוראות סעיף 7(א1) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז–1967." (4) על אזהרה לפי סעיף קטן (1) יחולו הוראות סעיף 7(א1) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז–1967." (4) על אזהרה לפי סעיף קטן (1) יחולו הוראות סעיף 7(א1) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז–1967."
תיקון סעיף 5 2. בסעיף 5(1) לפקודה, אחרי "לא מילא אחר הדרישה" יבוא "בתוך עשרה ימים מיום המצאתה בדואר רשום". בסעיף 5(1) לפקודה, אחרי "לא מילא אחר הדרישה" יבוא "בתוך עשרה ימים מיום המצאתה בדואר רשום". בסעיף 5(1) לפקודה, אחרי "לא מילא אחר הדרישה" יבוא "בתוך עשרה ימים מיום המצאתה בדואר רשום". בסעיף 5(1) לפקודה, אחרי "לא מילא אחר הדרישה" יבוא "בתוך עשרה ימים מיום המצאתה בדואר רשום".
תיקון סעיף 7 3. בסעיף 7 לפקודה – בסעיף 7 לפקודה – בסעיף 7 לפקודה – בסעיף 7 לפקודה –
(1) אחרי סעיף קטן (1) יבוא: (1) אחרי סעיף קטן (1) יבוא: (1) אחרי סעיף קטן (1) יבוא: (1) אחרי סעיף קטן (1) יבוא:
"(1א) ניתן צו עיקול, כאמור בסעיף קטן (1), ימציא פקיד הגבייה הודעה על כך לסרבן במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה; בהודעה יצוין, כי אם לא ישלם את הסכום בתוך מועד שייקבע בהודעה, ניתן יהיה למכור את הנכסים, ובלבד שהמועד לא יפחת מ-30 ימים ממועד המצאתה."; "(1א) ניתן צו עיקול, כאמור בסעיף קטן (1), ימציא פקיד הגבייה הודעה על כך לסרבן במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה; בהודעה יצוין, כי אם לא ישלם את הסכום בתוך מועד שייקבע בהודעה, ניתן יהיה למכור את הנכסים, ובלבד שהמועד לא יפחת מ-30 ימים ממועד המצאתה."; "(1א) ניתן צו עיקול, כאמור בסעיף קטן (1), ימציא פקיד הגבייה הודעה על כך לסרבן במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה; בהודעה יצוין, כי אם לא ישלם את הסכום בתוך מועד שייקבע בהודעה, ניתן יהיה למכור את הנכסים, ובלבד שהמועד לא יפחת מ-30 ימים ממועד המצאתה.";
(2) בסעיף קטן (2), פסקה (ב) – תימחק; (2) בסעיף קטן (2), פסקה (ב) – תימחק; (2) בסעיף קטן (2), פסקה (ב) – תימחק; (2) בסעיף קטן (2), פסקה (ב) – תימחק;
(3) סעיף קטן (3) – בטל. (3) סעיף קטן (3) – בטל. (3) סעיף קטן (3) – בטל. (3) סעיף קטן (3) – בטל.
תיקון סעיף 7א 4. בסעיף 7א(3) לפקודה, במקום "להזמין את הצד השלישי לחקירה, ולעניין זה יראו את הממונה על הגבייה כרשות שהוסמכה לאסוף ראיות לשם הפעלת סמכויותיה על פי דין" יבוא "לפנות לבית משפט השלום בבקשה לזמן אותו לשם בירור". בסעיף 7א(3) לפקודה, במקום "להזמין את הצד השלישי לחקירה, ולעניין זה יראו את הממונה על הגבייה כרשות שהוסמכה לאסוף ראיות לשם הפעלת סמכויותיה על פי דין" יבוא "לפנות לבית משפט השלום בבקשה לזמן אותו לשם בירור". בסעיף 7א(3) לפקודה, במקום "להזמין את הצד השלישי לחקירה, ולעניין זה יראו את הממונה על הגבייה כרשות שהוסמכה לאסוף ראיות לשם הפעלת סמכויותיה על פי דין" יבוא "לפנות לבית משפט השלום בבקשה לזמן אותו לשם בירור". בסעיף 7א(3) לפקודה, במקום "להזמין את הצד השלישי לחקירה, ולעניין זה יראו את הממונה על הגבייה כרשות שהוסמכה לאסוף ראיות לשם הפעלת סמכויותיה על פי דין" יבוא "לפנות לבית משפט השלום בבקשה לזמן אותו לשם בירור".
תיקון סעיף 7ב 5. בסעיף 7ב לפקודה – בסעיף 7ב לפקודה – בסעיף 7ב לפקודה – בסעיף 7ב לפקודה –
(1) בסעיף קטן (2), אחרי "רשאי פקיד הגבייה" יבוא "לפנות לבית המשפט השלום בבקשה"; (1) בסעיף קטן (2), אחרי "רשאי פקיד הגבייה" יבוא "לפנות לבית המשפט השלום בבקשה"; (1) בסעיף קטן (2), אחרי "רשאי פקיד הגבייה" יבוא "לפנות לבית המשפט השלום בבקשה"; (1) בסעיף קטן (2), אחרי "רשאי פקיד הגבייה" יבוא "לפנות לבית המשפט השלום בבקשה";
(2) בסעיף קטן (3), במקום "פקיד הגבייה" יבוא "בית המשפט". (2) בסעיף קטן (3), במקום "פקיד הגבייה" יבוא "בית המשפט". (2) בסעיף קטן (3), במקום "פקיד הגבייה" יבוא "בית המשפט". (2) בסעיף קטן (3), במקום "פקיד הגבייה" יבוא "בית המשפט".
תיקון סעיף 8 6. בסעיף 8(1) לפקודה – בסעיף 8(1) לפקודה – בסעיף 8(1) לפקודה – בסעיף 8(1) לפקודה –
(1) במקום "נכסי מקרקעין שאפשר למכרם" יבוא "זכויות במקרקעין שאפשר לעקל"; (1) במקום "נכסי מקרקעין שאפשר למכרם" יבוא "זכויות במקרקעין שאפשר לעקל"; (1) במקום "נכסי מקרקעין שאפשר למכרם" יבוא "זכויות במקרקעין שאפשר לעקל"; (1) במקום "נכסי מקרקעין שאפשר למכרם" יבוא "זכויות במקרקעין שאפשר לעקל";
(2) המילים "בין שהם רשומים על שמו ובין שאינם רשומים" – יימחקו; (2) המילים "בין שהם רשומים על שמו ובין שאינם רשומים" – יימחקו; (2) המילים "בין שהם רשומים על שמו ובין שאינם רשומים" – יימחקו; (2) המילים "בין שהם רשומים על שמו ובין שאינם רשומים" – יימחקו;
(3) במקום "למכירת אותם נכסי מקרקעין" יבוא "לעיקול הזכויות במקרקעין; הודעה על העיקול תומצא לסרבן במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה, ובהודעה יצוין, כי אם לא ישולם הסכום בתוך מועד שיקבע בהודעה, אשר לא יפחת מ-30 ימים ממועד המצאתה, ניתן יהיה למכור את הנכסים; חלף המועד האמור רשאי הממונה על הגבייה להוציא כתב הרשאה למכירת הזכויות האמורות". (3) במקום "למכירת אותם נכסי מקרקעין" יבוא "לעיקול הזכויות במקרקעין; הודעה על העיקול תומצא לסרבן במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה, ובהודעה יצוין, כי אם לא ישולם הסכום בתוך מועד שיקבע בהודעה, אשר לא יפחת מ-30 ימים ממועד המצאתה, ניתן יהיה למכור את הנכסים; חלף המועד האמור רשאי הממונה על הגבייה להוציא כתב הרשאה למכירת הזכויות האמורות". (3) במקום "למכירת אותם נכסי מקרקעין" יבוא "לעיקול הזכויות במקרקעין; הודעה על העיקול תומצא לסרבן במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה, ובהודעה יצוין, כי אם לא ישולם הסכום בתוך מועד שיקבע בהודעה, אשר לא יפחת מ-30 ימים ממועד המצאתה, ניתן יהיה למכור את הנכסים; חלף המועד האמור רשאי הממונה על הגבייה להוציא כתב הרשאה למכירת הזכויות האמורות". (3) במקום "למכירת אותם נכסי מקרקעין" יבוא "לעיקול הזכויות במקרקעין; הודעה על העיקול תומצא לסרבן במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה, ובהודעה יצוין, כי אם לא ישולם הסכום בתוך מועד שיקבע בהודעה, אשר לא יפחת מ-30 ימים ממועד המצאתה, ניתן יהיה למכור את הנכסים; חלף המועד האמור רשאי הממונה על הגבייה להוציא כתב הרשאה למכירת הזכויות האמורות".
תיקון סעיף 9 7. בסעיף 9 לפקודה – בסעיף 9 לפקודה – בסעיף 9 לפקודה – בסעיף 9 לפקודה –
(1) בסעיף קטן (2) – (1) בסעיף קטן (2) – (1) בסעיף קטן (2) – (1) בסעיף קטן (2) –
(א) במקום "שלוש שנים" יבוא "עשר שנים"; (א) במקום "שלוש שנים" יבוא "עשר שנים"; (א) במקום "שלוש שנים" יבוא "עשר שנים";
(ב) בסופו יבוא "שישה חודשים לפני חלוף המועד האמור, ישלח על כך הממונה על הגבייה הודעה בדואר רשום לסרבן, והסרבן יהיה זכאי לפנות לבית המשפט בבקשה להאריך את המועד האמור"; (ב) בסופו יבוא "שישה חודשים לפני חלוף המועד האמור, ישלח על כך הממונה על הגבייה הודעה בדואר רשום לסרבן, והסרבן יהיה זכאי לפנות לבית המשפט בבקשה להאריך את המועד האמור"; (ב) בסופו יבוא "שישה חודשים לפני חלוף המועד האמור, ישלח על כך הממונה על הגבייה הודעה בדואר רשום לסרבן, והסרבן יהיה זכאי לפנות לבית המשפט בבקשה להאריך את המועד האמור";
(2) בסעיף קטן (3), בכל מקום, במקום "שלוש שנים" יבוא "עשר שנים"; (2) בסעיף קטן (3), בכל מקום, במקום "שלוש שנים" יבוא "עשר שנים"; (2) בסעיף קטן (3), בכל מקום, במקום "שלוש שנים" יבוא "עשר שנים"; (2) בסעיף קטן (3), בכל מקום, במקום "שלוש שנים" יבוא "עשר שנים";
(3) בסעיף קטן (4), במקום "ינהגו בהם באופן שנקבע" יבוא "ישמשו לכיסוי חובו של הסרבן". (3) בסעיף קטן (4), במקום "ינהגו בהם באופן שנקבע" יבוא "ישמשו לכיסוי חובו של הסרבן". (3) בסעיף קטן (4), במקום "ינהגו בהם באופן שנקבע" יבוא "ישמשו לכיסוי חובו של הסרבן". (3) בסעיף קטן (4), במקום "ינהגו בהם באופן שנקבע" יבוא "ישמשו לכיסוי חובו של הסרבן".
ביטול סעיף 10 8. סעיף 10 לפקודה – בטל. סעיף 10 לפקודה – בטל. סעיף 10 לפקודה – בטל. סעיף 10 לפקודה – בטל.
החלפת סעיף 11 9. במקום סעיף 11 לפקודה יבוא: במקום סעיף 11 לפקודה יבוא: במקום סעיף 11 לפקודה יבוא: במקום סעיף 11 לפקודה יבוא:
"נכסים המוגנים בפני עיקול "נכסים המוגנים בפני עיקול 11. על עיקול לפי פקודה זו יחולו הוראות לפי סעיפים 22 ו-50 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז–1967, בשינויים המחויבים."
ביטול סעיף 12 10. סעיף 12 לפקודה – בטל. סעיף 12 לפקודה – בטל. סעיף 12 לפקודה – בטל. סעיף 12 לפקודה – בטל.
תיקון סעיף 12ב 11. בסעיף 12ב לפקודה, במקום הסיפה החל במילים "למי שנועדו" יבוא "במסירה אישית למי שנועדו, או נשלחו למקום מגוריו או למקום עסקיו הרגיל בדואר רשום, אלא אם כן נאמר אחרת בפקודה זו." בסעיף 12ב לפקודה, במקום הסיפה החל במילים "למי שנועדו" יבוא "במסירה אישית למי שנועדו, או נשלחו למקום מגוריו או למקום עסקיו הרגיל בדואר רשום, אלא אם כן נאמר אחרת בפקודה זו." בסעיף 12ב לפקודה, במקום הסיפה החל במילים "למי שנועדו" יבוא "במסירה אישית למי שנועדו, או נשלחו למקום מגוריו או למקום עסקיו הרגיל בדואר רשום, אלא אם כן נאמר אחרת בפקודה זו." בסעיף 12ב לפקודה, במקום הסיפה החל במילים "למי שנועדו" יבוא "במסירה אישית למי שנועדו, או נשלחו למקום מגוריו או למקום עסקיו הרגיל בדואר רשום, אלא אם כן נאמר אחרת בפקודה זו."
תיקון סעיף 12ז 12. בסעיף 12ז לפקודה – בסעיף 12ז לפקודה – בסעיף 12ז לפקודה – בסעיף 12ז לפקודה –
(1) אחרי "הנציב או המנהל רשאי" יבוא "להגיש לבית משפט השלום בקשה"; (1) אחרי "הנציב או המנהל רשאי" יבוא "להגיש לבית משפט השלום בקשה"; (1) אחרי "הנציב או המנהל רשאי" יבוא "להגיש לבית משפט השלום בקשה"; (1) אחרי "הנציב או המנהל רשאי" יבוא "להגיש לבית משפט השלום בקשה";
(2) הסיפה החל במילים "ולעניין זה יראו את הנציב" – תימחק. (2) הסיפה החל במילים "ולעניין זה יראו את הנציב" – תימחק. (2) הסיפה החל במילים "ולעניין זה יראו את הנציב" – תימחק. (2) הסיפה החל במילים "ולעניין זה יראו את הנציב" – תימחק.
תיקון סעיף 13 13. בסעיף 13 לפקודה – בסעיף 13 לפקודה – בסעיף 13 לפקודה – בסעיף 13 לפקודה –
(1) במקום "שר האוצר" יבוא "שר המשפטים"; (1) במקום "שר האוצר" יבוא "שר המשפטים"; (1) במקום "שר האוצר" יבוא "שר המשפטים"; (1) במקום "שר האוצר" יבוא "שר המשפטים";
(2) בפסקה (3), בסופה יבוא "כל עוד לא נקבעו תקנות לעניין זה, יהיה גובה ההוצאות כפי שנקבע לפי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז–1967"; (2) בפסקה (3), בסופה יבוא "כל עוד לא נקבעו תקנות לעניין זה, יהיה גובה ההוצאות כפי שנקבע לפי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז–1967"; (2) בפסקה (3), בסופה יבוא "כל עוד לא נקבעו תקנות לעניין זה, יהיה גובה ההוצאות כפי שנקבע לפי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז–1967"; (2) בפסקה (3), בסופה יבוא "כל עוד לא נקבעו תקנות לעניין זה, יהיה גובה ההוצאות כפי שנקבע לפי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז–1967";