קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל) (הוראת שעה), התשע"ג–2013 [מס' מ/748; "דברי הכנסת", חוברת זו, עמ' ; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני. יריב לוין (יו"ר הוועדה המיוחדת): אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל) (הוראת שעה), התשע"ג–2013, לקריאה שנייה ושלישית. סעיף 16 לחוק הרבנות הראשית, התש"ם–1980, להלן: החוק, שעניינו תקופת הכהונה של רב ראשי לישראל ומועד הבחירות, קובע בסעיף קטן (א) שבו כי תקופת כהונתם של הרבנים הראשיים לישראל תהיה עשר שנים. הרבנים הראשיים לישראל המכהנים היום נבחרו לכהונה ביום 14 באפריל 2003, ותקופת כהונתם צפויה להסתיים ביום 24 במרס 2013. ביום 16 באוקטובר 2012 התקבל חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, וביום 22 בינואר 2013 נערכו הבחירות לכנסת התשע-עשרה. ביום 18 במרס 2013 הושבעה הממשלה ה-33. ממקבץ התאריכים האמור עולה כי תקופת כהונתם של הרבנים הראשיים המכהנים עתידה להסתיים, וזאת ימים ספורים בלבד לאחר כינונה של הממשלה ה-33. הבחירה ברבנים הראשיים נעשית, בהתאם להוראות החוק, באמצעות אספה בוחרת וועדת בחירות. מינוי חלק מהחברים בגופים אלה טעון אישור הממשלה. בשל תקופת הבחירות לכנסת לא הוקמה האספה הבוחרת ולא מונתה ועדת הבחירות. כדי לאפשר היערכות מתאימה להקמת האספה הבוחרת ולמינוי ועדת הבחירות, מוצע להאריך בהוראת שעה את תקופת כהונתם של הרבנים הראשיים לישראל המכהנים, וזאת למשך ארבעה חודשים או עד מועד בחירת הרבנים הראשיים לישראל לפי הוראות החוק, לפי המוקדם מביניהם. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בנוסח שהכינה הוועדה המיוחדת שהוקמה לצורך הכנת החוק גם בקריאה השנייה וגם בקריאה השלישית. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יריב לוין, יושב-ראש הוועדה המיוחדת שהקמנו לטיפול או לעבודה על החוק, חוק הרבנות הראשית. יש מספר הסתייגות: לסעיף 1 – חברי הכנסת יעקב ליצמן, משה גפני, מאיר פרוש, אורי מקלב, מנחם אליעזר מוזס, ישראל אייכלר ויעקב אשר – להלן: קבוצת יהדות התורה. מי מנמק את ההסתייגות? משה גפני (יהדות התורה): כל אחד. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כל אחד. בבקשה. משה גפני (יהדות התורה): כל אחד עצמאי - - - היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו מבקשים מחבר הכנסת יעקב ליצמן. אתה לא חבר הכנסת יעקב ליצמן - - משה גפני (יהדות התורה): לא אמרתי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: - - אבל אתה הבא בתור – משה גפני. בבקשה, אדוני. חמש דקות לרשותך. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, חברי הכנסת, אני עד עכשיו בהתרגשות מהעובדה ששר האוצר יאיר לפיד הצביע בעד הארכת הכהונה של הרבנים הראשיים. מיקי לוי (יש עתיד): - - - משה גפני (יהדות התורה): אני עד עכשיו מלא התפעלות מהכוונה שלו שיהיה מי שימכור את החמץ. זה בסדר גמור. אבל אני רוצה לומר לכם, חברי יש עתיד: חזרנו לימי הפוליטיקה הישנה, הרעה. אלא אם כן אין לכם שכל, אבל יש לכם – למה הבית היהודי שם בהסכם הקואליציוני הארכת מועד הכהונה של הרבנים הראשיים וסעיף נוסף שאלה שמכהנים יוכלו להתמודד פעם נוספת? אני שואל את עצמי את השאלה הזאת - - - היו"ר מאיר שטרית: חבר הכנסת גפני, ברשותך, אני רוצה רגע להפריע לך. מאחר שיש לכם שתי קבוצות של הסתייגויות, לקבוצת יהדות התורה, האם תסכימו לדבר על שתי ההסתייגויות ביחד? משה גפני (יהדות התורה): מבחינתי, כן. היו"ר מאיר שטרית: לחסוך זמן. זה עדיף. זה במקום לעלות ולרדת. בסדר? משה גפני (יהדות התורה): אני חושב שכן. אני - - - היו"ר מאיר שטרית: לדבר על שתי ההסתייגויות ביחד - - - משה גפני (יהדות התורה): כן, אלא אם כן מישהו פה יתפרץ עם משהו ואז אני אגיד עוד משפט, אבל חוץ מזה אני – מספיק לי. היו"ר מאיר שטרית: בסדר? אז שתי ההסתייגויות יחד. משה גפני (יהדות התורה): למיטב ידיעתי, אני ראיתי שאנשי ש"ס גם הצביעו בעד זה. רציתי לדבר עם מישהו מראשי המפלגה, אבל אני רואה שלא אריה דרעי, לא אלי ישי ולא אטיאס נמצאים. אז לא היה לי את מי לשאול מראשי המפלגה. אבל באמת אני משתף אתכם, היות שאנחנו בחדר סגור, במחשבות שלי. יכול להיות שהם עשו הסכם עם הבית היהודי? ותוך כדי המאבק שיש ליהדות החרדית – אני לא יודע כמה זמן זה ייקח, אבל יש לנו מאבק אידיאולוגי עם הבית היהודי. הם לא – הבעיה שלהם זה מכירת חמץ. שלא תהיה אי-הבנה. הם עשו איזה הסכם. אני לא רוצה – לפי דעתי, מי שעשה את ההסכם זה לא חבר כנסת מש"ס. זה מישהו אחר בש"ס. הוא עשה את ההסכם. פחות מעניין אותו העניין של המאבק על לומדי התורה. אני לא מבין את הדבר הזה. ניצן הורוביץ (מרצ): היה להם ממי ללמוד. משה גפני (יהדות התורה): מה? ניצן הורוביץ (מרצ): - - - טובים ללמוד, גפני. משה גפני (יהדות התורה): אני לא יודע. אין לי מושג. אני את הדבר הזה לא מבין. אבל מכיוון ששכנעו אותנו, הרב בן-דהן – אגב, הדיחו אותו בניגוד לדעתי; אני הייתי בוועדה למינוי דיינים ולא הסכמתי להדחה הזאת מניהול בתי-הדין הרבניים, ואני יודע מי ואני כמובן לא אומר בגלל שאני לא מדבר לשון הרע בחודש ניסן, ואם אתם רוצים תבררו – הוא ביקש את הארכת הכהונה ואמר: לא יהיה מי שימכור חמץ. נגע מאוד ללבי הדבר הזה. לא יהיה מי שימכור חמץ. אגב, בחוק יש מי שימכור חמץ. אם אין רבנים ראשיים, אז זה החבר הוותיק במועצת הרבנות הראשית והחבר הוותיק בבתי-הדין הרבניים, בבית-הדין הגדול, הוא נהיה נשיא בית-הדין הרבני עד שייבחרו רבנים ראשיים. יש פתרון. המחוקק מצא איזה פתרון. אבל אנחנו ישבנו ביהדות התורה ואמרנו: אם הרב בן-דהן אומר שלא יהיה מי שימכור חמץ ובגלל זה יש עתיד תומכים בזה, באמת יכול להיות שביש עתיד חזרו בתשובה והם החליטו שצריך שבמדינת ישראל יהיה מי שימכור חמץ. זה בסדר. אני בעד חזרה בתשובה. למה? למה אתם? יאיר לפיד, שר האוצר, אני מדבר אליכם. אין לי עם מי לדבר פה. מיקי לוי (יש עתיד): אנחנו שומעים. משה גפני (יהדות התורה): לא. אתם לא בהסכם הזה - - מיקי לוי (יש עתיד): אז אנחנו מטים אוזן. משה גפני (יהדות התורה): - - אז אין לכם אינטרסים אישיים - - - מיקי לוי (יש עתיד): יש לנו יכולת גם להאזין לך - - - משה גפני (יהדות התורה): בסדר גמור. בסדר גמור. אז אמרנו: אם זה המצב ובאמת כנים דבריהם ואין שום הסכם ושום דיל, רוצים שהרבנים הראשיים ימשיכו לכהן, אז החלטנו אנחנו בסיעת יהדות התורה שנגיש הסתייגות ונבקש ממליאת הכנסת שהרבנים הראשיים ימשיכו לכהן עוד שלוש שנים. למה צריך להיכנס לגוף בוחר, לאספה, לכל הדילים, לכל ההסכמים האלה שעושים חילול השם - - - ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): - - - הכנסת - - - עוד שבע שנים. משה גפני (יהדות התורה): לא, לא, לא, לא, לא. אין הארכת כהונה לכנסת בעוד ארבעה חודשים, אחרי שבקדנציה הקודמת – אגב אני לא הצבעתי בעד. אם אתה זוכר, אז היה דיל אחר - - ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): נכון. משה גפני (יהדות התורה): - - על פתיחת אזורי רישום עם רבנים ראשיים. לא הצבעתי בעד. לא הצבעתי. אני נגד דילים. אני שם הסכמים על השולחן. אני לא עושה דברים מאחורי הגב. הבית היהודי נשאר כמו המפד"ל הישן והרע, עם ה"קפה אוסלו" מי שזוכר, מה שהיה אז הדחות ב"למפנה". אין מפד"ל חדשה. אין בית יהודי, דרך חדשה יצאה לדרך. היום, ביום הראשון של כינון הממשלה חזרנו להסכמים האפלים של המפד"ל. הם רק לא יודעים – בניגוד לקודמים במפד"ל שידעו את הכול ושמו אצבע על הכול – שיש שני הסכמים סותרים: אחד בעד רב שהם רוצים, ואחד בעד רב שהם לא רוצים. יהיה שמח בקיץ. הרב בן-דהן, לא ישעמם לו, ואני אזכיר לו כל הזמן מי הדיח אותו. הוא שוכח. הוא חושב שהעולם משתנה. העולם לא משתנה. יש רק זהות אינטרסים שאתה עכשיו נקלעת לתוכה. אני לא נמצא באינטרסים. אתה לא איש המפלגה שלי. אנחנו לא נמצאים באותו מחנה. אבל כשאני חשבתי שעושים לך עוול, נלחמתי עבורך. זה מה שהיה. ועכשיו אתה בא ואתה אומר – אם כנים דבריכם, אנשי הבית היהודי, ואתם סבורים שצריך שיהיו רבנים ראשיים, ואתם רואים שבקדנציה הקודמת לא האריכו את הכהונה ואתם רוצים שעכשיו יאריכו את הכהונה ושמתם את זה אפילו בהסכם קואליציוני, בבקשה בואו ונחסוך לעצמו את הבעיה הזאת. הרבנים הראשיים הם אנשים טובים, מקובלים – נאריך את הכהונה שלהם בשלוש שנים. בלאו הכי זה כבר יהיה בקדנציה הבאה בגלל שהממשלה הזאת לא תחזיק יותר מחצי שנה. אז זה יהיה בקדנציה הבאה, ובקדנציה הבאה יכינו באופן מסודר את האספה, את הגוף הבוחר, ובגוף הבוחר נמצאים ראשי ערים, וזה יהיה כבר אחרי הבחירות המוניציפליות. הכול יהיה מסודר. למה צריך את המחטף הזה? הרי אני לא אשתוק. גם אם זה יאושר פה, אני אאשים את יש עתיד בקנוניה. הזהרתי אתכם שמתנהלת פה קנוניה שלא לשם שמים, קנוניה שאתם נותנים לה יד. אם לא ידעתם, לא ידעתם. אתם בעד זה שימכרו חמץ. בסדר. אבל עכשיו אתם יודעים. אפשר למכור את החמץ בלי בעיה. ואתם יודעים שמתנהל פה סחר-מכר מאוד מכוער. תדעו. כדאי שתבדקו את זה לפני שאתם מצביעים. תעשו מה שאתם רוצים. אתכם אני אאשים. כל מי שיצביע בעד ויצביע נגד ההסתייגות שלנו, אני אאשים אותו כחלק מהקנוניה הזאת של ההסכמים הישנים של המפד"ל, כשאתם אמרתם שאתם מביאים פוליטיקה חדשה. אין פוליטיקה חדשה, אתם בתוך העניין. "אוי לרשע ואוי לשכנו", אתם שותפים למהלך הזה. רוצים למצוא פתרון? הצענו. אנחנו לא מתנגדים. נאריך את הכהונה בשלוש שנים, בעזרת השם זה כבר יהיה בקדנציה הבאה, זה יהיה אחרי הבחירות המוניציפליות, ראשי הערים שייבחרו יהיו חברי הגוף הבוחר, ואז יתחיל הליך מסודר ונורמלי. אם אתם מצביעים בעד החוק הזה כמות שהוא, הארכת כהונה, כשההסכם הקואליציוני לידכם, ואתם רואים שיש שמה סעיף שהרבנים המכהנים יכולים להתמודד, בניגוד לחוק הקיים, כלומר כולם יודעים שיש פה הסכם. לא יודעים מהו – אני יודע. אבל אני יודע יותר מכולם בגלל שאני מכיר את שני אלה שחתמו על שני ההסכמים, ההסכמים הסותרים. אני מוכן להמתין עד שתחליטו אם אתם - - - ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): אפשר לדעת למה אתה מרמז? משה גפני (יהדות התורה): מה? ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): למה אתה מרמז? משה גפני (יהדות התורה): אה, נורא פשוט. אני אומר: אם אכן צריך להאריך את הכהונה של הרבנים הראשיים בארבעה חודשים, לא היה צריך לשים את זה בהסכם קואליציוני. ממשלה אחראית הייתה צריכה להביא חוק כזה, ובזה נגמר העניין. ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): היה צריך להיות - - - משה גפני (יהדות התורה): נכון. אלא מה? היו בחירות אחרי זה – בסדר, הממשלה מביאה, לא הסכם – אתה ראית פעם הסכם קואליציוני כזה? ברגע שאתה רואה שהבית היהודי – איך הוא אמר? דרך חדשה יצאה לדרך – אני לא זוכר את הססמה – דרך חדשה יצאה לדרך. פתאום אתה רואה הסכם קואליציוני, שמאריכים את הכהונה של הרבנים הראשיים, ואחרי כן הרבנים המכהנים יוכלו להיבחר מחדש. עכשיו, שני הרבנים – כן. ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): אם מישהו - - - משה גפני (יהדות התורה): אבל זה בהסכם, זו הדרישה מראש הממשלה – שלך, דרך אגב, אנחנו לא בליכוד. של הליכוד. זאת אומרת, הוא ראש ממשלה של כולנו, אבל ראש הממשלה והליכוד ביתנו הסכימו לזה. כלומר יש פה משהו – וביום הראשון מביאים את זה, וזה ברור שהולכים למהלך של הסכם שברור שמישהו רקח פה יחד. אני יודע שיש פה הסכם, אני יודע שיש גם הסכם סותר, אני יודע שהיה צריך לברר – חבר כנסת אחראי היה צריך לברר לפני זה – היות שאני מעורר על העניין הזה, ואני לא היחיד, שנעשה פה מעשה שלפי דעתי לא ייעשה. היו"ר מאיר שטרית: חבר הכנסת גפני, צריך לסיים, נגמרו עשר הדקות. משה גפני (יהדות התורה): כן. וכל מי שנותן ידו לעניין הזה, שידע שהוא שותף לכל המהלך הזה. אני מבקש מכם לא לתמוך בהצעת החוק הזאת, אלא לתמוך בהסתייגות של יהדות התורה לאפשר את המשך הכהונה של הרבנים הראשיים. בעוד שלוש שנים להקים גוף מסודר, אחרי הבחירות המוניציפליות, בקדנציה הבאה בעזרת השם. אני חושב שזה הדבר הנכון לעשות, ואני מבקש את תמיכת הכנסת בהסתייגות של יהדות התורה. תודה רבה. היו"ר מאיר שטרית: תודה רבה לחבר הכנסת גפני. אני רוצה לפנות לחברי יהדות התורה. כזכור, חבר הכנסת גפני נימק את שתי ההסתייגויות ביחד, כך ינהגו כולם, כך שיש לכם זמן הסתייגות של עשר דקות. אבל אני רוצה לפנות אליכם ולבקש, אם תוכלו לקצר מפני טורח הציבור. אתם יודעים שאפילו בהלוויה, להבדיל, בהספד, צריכים לקצר מפני טורח הציבור. כולם רוצים ללכת הביתה. חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה, ינמק את שתי ההסתייגויות שלו. בכבוד. כתבנו לך עשר דקות, אבל אודה לך ככל שתחסוך. מאיר פרוש (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי הרב גפני הבוקר בישיבת הוועדה המסדרת, כאשר היא דנה בבקשת הממשלה לפטור מחובת הנחה בחוק שאנחנו דנים עליו כעת, שאל, והוא באמת רצה לדעת – אני חושב שהוא ראה בזה אולי חשיבות, או שאולי אני הייתי תמים לרגע – הוא שאל מתי הממשלה דנה אתמול בהצעת החוק הזו להארכת כהונתם של הרבנים הראשיים. הוא התעניין גם לדעת אם זה היה החוק הראשון, אולי החוק השני. אני לא ידעתי למה הוא שאל, אבל על כל פנים, אני בדקתי את עצמי ואני רוצה לומר לכם שבעצם ההיסטוריה חוזרת על עצמה. אתמול הכנסת אישרה ממשלה חדשה, שאומרת גם שהיא עם דרך חדשה, ברית חדשה, והממשלה הזו – כמו שדובר כבר אתמול, ועוד ידובר, וגם היום דובר – הממשלה הזו שמה לה למטרה בעיקר לפגוע בציבור החרדי. והדברים האלה באים לידי ביטוי בכמה וכמה סעיפים. הייתי אומר שמרבית הסעיפים, לפחות בהסכם הקואליציוני שיש בין הליכוד ביתנו ליש עתיד, מדברים על הדרכים, איך וכיצד ניתן לפגוע בציבור החרדי. אני מבקש לפחות מחברי ביהדות התורה שלא יפנו גב. והנה, כאשר אני בודק את ההיסטוריה אני מוצא, שדווקא בימים האלה, ממש בימים אלה, הרב גפני, לפני 92 שנים, וזה היה כמה שנים לאחר שהטורקים עזבו את הארץ והאנגלים קיבלו את המנדט, ואז הם נתנו את האפשרות ויצרו את באוּת הכוח, את המנדט נתנו למוסדות הלאומיים של התנועה הציונית, שהם אלה שידברו בשם העם היהודי. וכמו היום, גם אז – כמו היום כאשר הממשלה אומנם לגיטימית, חוקית, נבחרת, אבל הציבור החרדי, שמלכתחילה הוחרם מלהיכנס לממשלה הזו, לא רואה בממשלה הזו אחת שיכולה לייצג – גם אז, בימים ההם, לפני יותר מ-90 שנה, היהדות החרדית אמרה שהתנועה הציונית היא לא זו שיכולה לייצג אותה. ומי שהיה אז יושב-ראש התנועה הציונית, חיים ויצמן, הופיע בירושלים וביקש לטפל, שימו לב, ביקש לטפל דווקא בשני נושאים, שהממשלה הזו – כמו שאתה, הרב גפני, התעניינת אתמול, מתי הממשלה דנה על הצעת החוק להארכת כהונת הרבנים הראשיים, חיים ויצמן לפני 92 שנים, בימים אלו, ביקש קודם כול, דרש מהמוסדות של החינוך החרדי לשנות את תוכני הלימוד, מה שקוראים לזה היום ליבה, ביקש שהמוסדות החרדיים, מוסדות החינוך שלהם, ישנו את סדר הלימוד שהיה נהוג מקדמת דנא במגזר החרדי. אנחנו יודעים על מאבק קשה, גדול, שנוהל מול הדרישה הזו, וכמו שהיום אנחנו ממשיכים ללמוד באותה הדרך שלמדנו לפני 100 שנה, כמובן שאז קידשנו מערכה ועד עצם היום הזה אנחנו לומדים כמו שלמדנו אז, ולא הועיל לו כלום לד"ר חיים ויצמן. נושא נוסף שהוא רצה לטפל בו אז, בימים ההם, מכיוון שהוא הבין שיש פה בארץ, בירושלים, הנהגה רוחנית חרדית שעומדת לו בדרך, והתנועה הציונית רצתה לשנות, רצתה לשנות במהות של העם היהודי, הציבור החרדי, ניסה ד"ר חיים ויצמן להקים מוסדות של רבנות, רבנות מטעם, רבנות שמי שעומד מאחוריה, מי שנותן את הגב ואת הכוח, זה המוסדות הלאומיים של התנועה הציונית. ומאחר שהיה חשש גדול בקרב הרבנים שאותה רבנות ראשית שנוסדה על-ידי המוסדות הלאומיים של התנועה הציונית לא נוסדה מכיוון שחשוב לה, כמו שאתה שאלת, הרב גפני, אם יהיה למי למכור חמץ – גם לא הייתה אז שאלה למי למכור חמץ, היה למי ללכת למכור חמץ. אבל המטרה של הקמת המוסד הזה, הרבנות הראשית, הייתה, כמו שנוסח אז בכרוז שיצא על-ידי הרבנים פה בירושלים, שהמטרה היא להביא שינויים, את תנועת ה-Reform בחוגי וגופי משפטי התורה והדינים, ולפרוץ פרצות בחומת דת ישראל. ואני אומר לכם, חברי חברי הכנסת, מה שהיה אז קיים גם היום. כמו שאז ד"ר ויצמן רצה לפגוע בחינוך ובישיבות ובכל מה שקשור לרבנות, גם הממשלה הזו, המטרה שלה היא לפגוע בחינוך החרדי, המטרה שלה היא לפגוע בישיבות. וגם בזה שהיא נותנת היום יד להביא לכנסת את אותה הצעת החוק להארכת כהונתם של הרבנים הראשיים כאשר בפועל אין פה דאגה, אין פה חשש שלא יהיה למי למכור חמץ, אלא יש פה כוונות, ואמרתי את זה בצהריים, כוונות זדוניות. מי שניסה אז, ועמדנו ולא יכול היה לנו, כך גם הפעם. אני מציע לממשלה למשוך את ההצעה הזו. ההצעה הזו בנויה מאנשים שקשורים לברית חדשה, שקשורים לפוליטיקה שאומרים על עצמם שהיא חדשה אבל היא הפוליטיקה הישנה, המכוערת, שהעם הקיא אותה. תודה. היו"ר מאיר שטרית: תודה רבה לחבר הכנסת פרוש, גם על הקיצור בזמן הדיבור. אני מזמין את חבר הכנסת אורי מקלב. חבר הכנסת מקלב, אני מקווה שגם אתה תלך בעקבות חבר הכנסת פרוש. אורי מקלב (יהדות התורה): מה שנקרא לא לפרוש, לא להיות פרוש מהציבור. היו"ר מאיר שטרית: נכון. אורי מקלב (יהדות התורה): אבל, אדוני היושב-ראש, קודם כול ודאי אני אתחיל בדברי ברכה על כך שאתה התמנית היום לנהל את הישיבות כסגן יושב-ראש. היו"ר מאיר שטרית: תודה רבה. אורי מקלב (יהדות התורה): המקום מתאים לך, אתה מתאים למקום. אין ספק שאנחנו יודעים שאתה ראוי לכך. ביקשת מאתנו לצמצם בדברים - - - היו"ר מאיר שטרית: לצמצם במידת האפשר. אורי מקלב (יהדות התורה): אני רוצה להגיד לך שאחת הדמויות – אני אף פעם לא הייתי באופוזיציה, אבל אחת הדמויות שחשבתי לעצמי לחקות אותה כאיש אופוזיציה, ללמוד ממנה, זה דווקא היה חבר הכנסת מאיר שטרית, ואני זוכר שבקואליציה היה ידוע שאם מאיר שטרית מציע הצעת חוק אז יהיה את עשר הדקות המלאות ואחרי זה יהיו עוד חמש דקות. אין הנחות באופוזיציה. היו"ר מאיר שטרית: נכון. אורי מקלב (יהדות התורה): אבל אני מקבל את מה שאתה מבקש, אנחנו קצת נצמצם בזמן. תפעיל את השעון. היו"ר מאיר שטרית: אנחנו בערב פסח. אורי מקלב (יהדות התורה): אני מבין שבברכות אתה לא הפעלת, אבל עכשיו אתה יכול להפעיל את השעון. ננסה לצמצם. היו"ר מאיר שטרית: הפעלתי. אורי מקלב (יהדות התורה): ביקשו ממני למהר ואמרו לי שכולנו עסוקים בביעור חמץ, ערב פסח, ולא נאריך בדיבורים, אבל אני מבין שיש פתרון. מצאתם פתרון: לא צריך לנקות את החמץ, יש למי למכור את החמץ. יש רבנים ראשיים, יש גוי – אני מקווה שהגעתם להסכמה מי הגוי הכשר שאפשר למכור לו את החמץ, ואם אין לכם אז אולי אנחנו ננסה לעזור לכם בעניין הזה. אבל יש מי שימכור, וכשיש מי שימכור חמץ לא צריך לנקות את הבית, אפשר להשאיר אותו עם החמץ ככה ואנחנו לא צריכים לקצר. אבל אני בכל אופן חייב להגיד לכם - - - היו"ר מאיר שטרית: למיטב זיכרוני, בבדיקת חמץ בערב גם אם אין שום חמץ בבית אתה צריך לשים בעשרה מקומות חמץ עם נר ולמצוא אותו למחרת בבוקר ולבער את החמץ. משה גפני (יהדות התורה): זה נכון, נכון, כדי שלא יהיה - - - אורי מקלב (יהדות התורה): זה ההבדל בין דגל התורה לאגודת ישראל. באגודת ישראל שמים, אנחנו לא שמים. אז אני יכול - - - משה גפני (יהדות התורה): אני שם. אורי מקלב (יהדות התורה): אתה בכל אופן שייך למקור, אולי לחסידים, אבל היושב-ראש הקודם, רובי ריבלין, נראה לי שלא שם פתיתי חמץ כמו שאנחנו לא שמים, מחשש שאולי לא נמצא בסוף, אולי לא נהיה מספיק חרוצים - - - ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): כנראה לא נמצא אותו. אורי מקלב (יהדות התורה): עכשיו לגופם של דברים. אנחנו שאלנו שאלה אחת: יש הסכם קואליציוני, אתם באתם ואמרתם שאתם רוצים עכשיו שיהיו רבנים ראשיים בשביל למכור חמץ. חוץ מזה, סגן השר, הרב אלי בן-דהן, הסביר ונימק: אנחנו לקראת תקופה של אירועים ממלכתיים, יש את יום העצמאות, יש את יום הזיכרון, יש עוד אירועים, הרבנים הראשיים הם אלה שמשתתפים ואנחנו נצטרך, יחסר לנו. ואני שואל את יאיר לפיד ואת יש עתיד: האם הרבנים הראשיים יחסרו לכם לתמונה? האם תמונות של חרדים מבית הנשיא מפריעות לכם אבל תמונות של רבנים ראשיים בטקסים ממלכתיים לא יפריעו לכם? אולי בכל אופן תחשבו לפני שאתם מצביעים עוד פעם. אולי הרב, התמונה שאדם חרד – אני לא יודע איך אתם קובעים מי חרדי או לא חרדי, אני יודע שאתם אמרתם פה כבר כמה פעמים שמי שלבוש כחרדי. לא רק זה, אתם גם שמתם חבר כנסת חרדי, אמרתם: הנה, הוא חרדי, הוא לבוש חרדי. אצלי לבוש הוא שום דבר, זה יכול להיות גם תחפושת של חרדי. חרדי זה משהו אחר לגמרי, זה מהות, זו השקפה, זה הרבה יותר. מה שאני עושה עכשיו פה – זה נקרא חרדי. אבל אם הרבנים הראשיים לא יפריעו להם כנראה לתמונות הממלכתיות יחד עם נשיא המדינה, עם ראשי יש עתיד, עם ראשי הבית היהודי, ראש הממשלה, לא יפריע להם – פלא הוא הדבר בעיני. אבל בכל אופן, למה אנחנו כל כך נזעקים? כי חשוב להגיד את זה. הרב גפני ניסה להגיד את זה, והרב פרוש, ואני אגיד את זה עוד פעם. אנחנו בהסתייגות שלנו אומרים שאנחנו רוצים להאריך את כהונת הרבנים הראשיים האלה בעוד קדנציה מינימום. אמרנו שלוש שנים, אנחנו מוכנים גם לחמש שנים, אנחנו גם מוכנים לעשר שנים, אבל אנחנו מדברים על מה שמסתתר מאחורי הצעת החוק הזו. וכשאנחנו פותחים את ההסכם הקואליציוני בין הבית היהודי לליכוד ביתנו יש שם שני סעיפים, סעיף 28 ו-29. 28 אומר כך: הממשלה תשלים הליך חקיקה על מנת שכהונת הרבנים הראשיים הנוכחיים תוארך עד הבחירות. זה החוק שבו אנחנו נמצאים עכשיו. אבל לא בגלל סדר כרונולוגי מקרי, הסעיף הבא אחריו – מה הוא אומר? סעיף 29: יושלם הליך החקיקה המאפשר לרב ראשי מכהן להתמודד לבחירת הרב הראשי הבא. מה אומרים אנחנו? אנחנו אנשי אופוזיציה ורוצים לייעל את העבודה, אנחנו לא רוצים לדבר הרבה, אנחנו מייעלים – בואו תכניסו את הסעיף הבא בסעיף הזה. למה אתם צריכים כל כך הרבה? מה ביקשתם? סעיף אחד להאריך את כהונת הרבנים הראשיים וסעיף הבא שהרבנים הראשיים שהם אלה שמכהנים תהיה להם אפשרות להתמודד עוד פעם. למה צריכים להתמודד? בואו עכשיו נאשר אותם. אנחנו נייעל את הדברים, נחסוך לכם את הדברים האלה. ולמה אתם לא שואלים? אני יודע את התשובה, אבל אלה שלא יודעים את התשובה, תחשבו מה התשובה שעומדת מאחורי זה. איזה הסכם יש? אנחנו נלחמנו על בני התורה, על אפשרות להמשיך לקיים את לימוד התורה. יש כאלה שעשו הסכמים ועשו איך מי יבחר בזה ומי יתמוך בזה ומי תמורת זה, מי תמורת זה, ולכן מגיע כזה סעיף. בגלל שכל אחד הרי יודע – הרי זה לא סוד, אנחנו היינו כאן בכנסת – אין חוק אחד שהגיע מהרבנים הראשיים שהבית היהודי עמד על הרגליים האחוריות להתנגד לו ולדחות אותו. היחסים המיוחדים שהיו עם הרבנים הראשיים ועם מועצת הרבנות הראשית בקדנציה הזו עם הבית היהודי על כל סניפיו ועל כל מרכיביו – אנחנו יודעים מה היה. איך השלום הזה נעשה? הימים האלה ימים של שלום, של קירוב. אלה ימים של קירוב, שמקרבים את כל האחרים אצלנו? ראינו שלא כאלה ימים. אז מה שקרה שמקרבים רבנים? הכול עומד כאן, אף אחד לא יכול להגיד: אני לא ידעתי. מאיר פרוש (יהדות התורה): ג'ובים, ג'ובים, ג'ובים. אורי מקלב (יהדות התורה): אף אחד לא יכול להגיד: לא ידעתי. כולכם יודעים ואנחנו אומרים את זה ואנחנו רוצים להוריד ולקרוע את המסכה הזאת מהפנים בעיקר של הבית היהודי. והבית היהודי באופן שיטתי, הם יודעים מה זה נקרא שהעבידו את ישראל בפרך. מה אומרת ההגדה, מה זה "בפרך"? בענייני דיומא, בפה רך. בא פרעה ואמר: בואו תעבדו אתי, אני אתן לכם, בואו תעבדו אתי, כדאי לכם. ואחרי שבאו היהודים ועבדו אתו הוא אמר: ככה אני עכשיו רוצה כל יום. הפה הרך הזה שבא ואומר לחרדים: בואו אתי, אני אעזור לכם, אתם הנתינים שלי, אנחנו - - - אתה תעזור לנו, אני אדאג לכם לתקציבים – ואז אנחנו רואים את הסעיפים, ששערות ראשנו עמדו, איך אפשר ליהודי ככה להגיד להפסיק תקציבים? לבוא לאימא לשמונה ילדים שנלחמת בציפורניים לפרנס את משפחתה, יוצאת לעבוד משרה מלאה, מקבלת משכורת רעב, משכורת עבדות, בגלל שחברת ההשמה בהיי-טק לוקחת את ה-300% בשבילה, על אותה משרה שלה שחברת ההיי-טק נותנת 20,000 שקל נותנים לה 6,000 שקל, והיא צריכה מעון לילדים – מה ההחלטה של הבית היהודי בהסכם הקואליציוני? היא לא תקבל הנחה במעון, היא תשלם מחיר מלא, והיא לא תוכל לעבוד. יש לה שני ילדים במעונות. את הדבר הזה אנחנו רוצים להסיר, את המסווה הזה, בגלל שני דברים: גם אנחנו אומרים את זה כאן כדי שכולם ידעו, כמו המקרה הזה, שיש כאן צביעות מאחורי הסעיף הזה, מאחורי הבקשה הזאת והסעיף הבא אחר כך, באותה מידה יש בכל הדיבורים שלהם. תודה רבה. היו"ר מאיר שטרית: תודה רבה לחבר הכנסת מקלב, גם על החיסכון בזמן. אני מאוד מודה לך, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – איננו. אני מזמין את חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו - אחרון הדוברים, חבר הכנסת יעקב אשר. חבר הכנסת אייכלר, אני פונה אליך באותה בקשה ואני מאוד מודה לך מראש. ישראל אייכלר (יהדות התורה): ברכות לך, אדוני סגן היושב-ראש, חבר הכנסת מאיר שטרית, על התפקיד. היו"ר מאיר שטרית: תודה רבה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): עברת כבר הרבה תפקידים אבל גם זה לא פחות חשוב, אני חושב. היו"ר מאיר שטרית: תודה רבה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אני רוצה קודם כול, בנושא עצמו של הרבנות הראשית, אני רוצה קצת לרענן את זיכרוננו, ומי שיכול לתקן אותי – אם אני טועה. לא היה כדבר הזה, חוק שאחרי עשר שנים מסתיים תפקידו של רב. לא היה כדבר הזה. היה הרב אונטרמן, היה הרב נסים, כל ימי חייהם, או עד גיל 70, ואני לא זוכר בדיוק מה הייתה הסיבה שהם ביטלו את זה. זאת אומרת, כן אני זוכר – אולי היושב-ראש הקודם, חבר הכנסת ריבלין, אני מנסה להיזכר יחד אתך; אתה זוכר את התקופה שרבנים ראשיים היו לכל ימי חייהם? ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): אייכלר, אני לא יושב-ראש קודם, אני יושב-ראש הכנסת השש-עשרה והשמונה-עשרה, בשביל מה - - - ישראל אייכלר (יהדות התורה): יושב-ראש הכנסת השש-עשרה והשמונה-עשרה שזכיתי להיות אצלו פעמיים. אבל תזכיר לי, האם אתה זוכר, שרב ראשי נבחר לכל ימי חייו? ולמה היה השינוי? יעקב מרגי (ש"ס): בתשמ"ב. ישראל אייכלר (יהדות התורה): בתשמ"ב, 1982, נדמה לי שהמפד"ל הישנה לא רצתה את מרן הרב עובדיה יוסף, ואז היה הרב גורן, ואז - - - ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): אני יכול לזכור רק שנבחר לכל חייו, רק לא זוכר מה היו הסיבות. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אז אני אספר לחברי הכנסת את מה שהיה. רצו להדיח את מרן הרב עובדיה יוסף ולכן קבעו רק עשר שנים. היו"ר מאיר שטרית: נכון, הרב נסים. ישראל אייכלר (יהדות התורה): את הרב נסים עוד. יעקב מרגי (ש"ס): משה נסים. ישראל אייכלר (יהדות התורה): משה נסים עשה את זה כנקמה על זה שהורידו את הרב יצחק נסים. היו"ר מאיר שטרית: נכון. ישראל אייכלר (יהדות התורה): ולכן הוא עשה מעשה נסים ופיטר את הרב עובדיה יוסף. ומה הרוויחו מזה? שמרן הרב עובדיה נהיה מנהיג בישראל, הוקמה תנועת ש"ס, ומי שלא רצה אותו כרב ראשי קיבל אותו כפוסק הדור, שר התורה, הראשון לציון, עד מאה-ועשרים שנה. אני רוצה לומר שכל הסיפור הזה שתפקיד של רב נגמר אחרי עשר שנים, זה דבר לא הוגן. לפחות שזה יהיה כמו שופט, עד גיל 70. מה פתאום רב צריך ללכת לפריימריז אחרי עשר שנים, ועכשיו עוד רוצים לעשות שהוא יצטרך לרוץ כל עשר שנים, למצוא חן, להתחנחן, אולי ללכת לבר-מצוות כמו חברי המרכז כדי שיבחרו בו עוד פעם לעשר שנים? אין בזה היגיון. לדעתי צריך לקבל את ההסתייגות של יהדות התורה, להאריך לעוד חמש שנים, עשר שנים, שלוש שנים, עד שה' יעזור, שיהיו בריאים וימשיכו ויכהנו. זה דבר אחד. אורי מקלב (יהדות התורה): גם לחברי מרכז - - - ישראל אייכלר (יהדות התורה): הם יצטרכו ללכת לחברי מרכז ולבר-מצוות. היום כבר כל המפלגות מבינות שצריך לבטל את הפריימריז. ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): אולי זה יכלול גם את חברי הכנסת, שלא יצטרכו להיבחר עוד פעם אלא ניתן להם עוד שבע שנים. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אתה יודע מה, אדוני? אספר לך משהו. הייתי פעם אצל אדם חשוב מאוד, הוא שאל אותי, למה חברי הכנסת מפרסמים כל הזמן מה שהם עושים בכל העיתונים, למה צריך את זה? הוא פקיד בכיר. אמרתי לו, מתי אתה עומד לבחירות בתפקיד שלך למשרה שלך? אז הוא אמר, התפקיד שלי לא נבחר. אמרתי, אם אני לא הייתי צריך להיבחר, גם לא הייתי מפרסם שום דבר ממה שאני עושה. אז הוא אמר לי תשובה חכמה: רק בגלל זה טוב שלא צריכים בחירות על כל פקיד, אחרת כל אחד היה צריך לרוץ כל השנה ולהגיד, עשיתי, עשיתי, עשיתי. אז הרעיון טוב, חבר הכנסת ריבלין, שגם חברי כנסת לא יצטרכו כל יום לרוץ ולהגיד עשיתי, עשיתי, לפעמים אפילו לשקר חס וחלילה. אני רוצה לדבר על נושא יותר עמוק מאשר הוויכוח הזה על הרבנות. יש עכשיו ויכוח על החינוך, על הליבה. יש יהודי שקוראים לו אהרן ידלין, שיהיה בריא עד מאה-ועשרים. מפא"יניק, היה שר חינוך הרבה שנים. הוא היום עומד ואומר, הוא אמר לי בגאון ובסיפוק, שהוא לא ניסה לחנך מחדש את הציבור החרדי. למרות שמפא"י הייתה מפא"י עם כל מה שאנחנו יודעים, הוא הכיר בחינוך החרדי ואפילו בת"תים. והרב מנחם פרוש, זיכרונו לברכה, אביו של רב מאיר, בא אליו והוא אמר לו, איזה שאלה, אני כמשרד גובה מסים מהקהל, צריך לחלק את הכסף לחינוך, אני אתן לחינוך חרדי, לחינוך ציוני-דתי, לחינוך העצמאי – אז עוד לא היה "מעיין החינוך" – אותו הדבר כמו החינוך הממלכתי. מה זה צריך להיות הדבר הזה? והוא אומר עד היום, שהוא גאה בהחלטה הזאת. אולי בזכותו גדלו כל כך הרבה דורות של אנשים שמשמרים את נר הנשמה היהודית. אני רוצה לומר לשר החינוך הרב שי פירון, יש לו כל הזכות שבעולם לחשוב מה שהוא חושב בענייני חינוך, כי הוא מחנך, אבל אין לו שום זכות לקחת מכספי המסים של אזרחי ישראל ולהכתיב שיטות חינוך, דרכי חינוך, ודאי לא תכנים של חינוך, לחינוך חרדי. על זה הרי היה המאבק הקיומי במשך 70–80 שנה פה. מה זה, אפילו בן-גוריון, שרצה לעשות חינוך ממלכתי אחיד, הוא אפילו פירק את הפלמ"ח, אבל את מערכות החינוך של הממלכתי-דתי והזרם הערבי הוא לא פירק; גם בן-גוריון, מלך העולם, הקים מדינה. הרב שי פירון ותנועת יש עתיד, אתם צריכים לדעת, אתם לא יותר גדולים מבן-גוריון, אם הוא הבין שיש לו מדינה והוא רוצה חינוך ממלכתי, אבל הוא חייב להכיר בזרמים נוספים. הרי העם הזה, עם כל הכבוד, ולדאבוננו הוא לא בא עם דעה אחת - גם אני הייתי רוצה שכל העם יהיה באמונה אחת, תורה אחת, שפה אחת. בטח הייתי רוצה; בדרך שלי. אתם לא רוצים, אני לא כופה. אבל לכפות חינוך שונה או להתערב בתוכני החינוך של החינוך החרדי, זה ההסכם הבסיסי שבין בן-גוריון לאיצ'ה מאיר לוין והרב פישמן מהמזרחי – על עצם קיומה של מדינת ישראל שלושה דברים: עצמאות החינוך החרדי וכשרות ונישואים וגירושין ושחרור בני ישיבות, שיוכלו ללמוד תורה. הוא הבין, בן-גוריון, מה שהוא רוצה. חבל שהצעירים שבאים היום לפוליטיקה חדשה לא מבינים. ואדוני שר הרווחה מאיר כהן, שמעתי הרבה דברי הערכה עליך גם מהרב ליצמן וגם מהרב דרעי ואחרים, אתה שמת לב לסעיף נורא ואיום בהסכם הקואליציוני? שאסור לך לתקצב ולעזור לילדים מבתים עניים שמשרד הרווחה משתתף בשכר הלימוד בפנימיות שלהם, אלא אם כן האבא מרביץ לאימא ויש סיכון לילד, אז מותר לך. ומה יעשה ילד שאבא שלו ואימא שלו לא רבים ולא מרביצים אחד לשני - - - היו"ר מאיר שטרית: הוא לא עובד לפי ההסכם. ישראל אייכלר (יהדות התורה): שיגידו את זה, אדרבה, אני אשמח מאוד, זו תהיה בשורה. ההסכם נוראי, סעיף כזה שאסור למשרד הרווחה לתקצב. רק מוסדות, איך כתוב שם, רק מוסדות שיקום או דברים כאלה – אין לי פה את הנוסח לפני. אבל, אדוני שר הרווחה, תבדוק את זה ואל תאפשר את זה, כי כל גאוותה וגדלותה ויהדותה של מדינת ישראל – היום אמר מישהו, אנחנו לא מדברים על נבואת הנביאים, על המסרים של הנביאים, הנבואה של הנביאים. משרד הרווחה הוא המשרד שמחבר אותנו לחזון הנביאים, לדאוג לאלמנה, ליתום ולדל ולעני ולמסכן. זה המשרד שאתה ממונה עליו, ואתה צריך לראות, אחרי שכבר קיצצו אותו לגמרי בכל מערכות הרווחה, לפחות מה שהיה, שלא ימנעו ממך את הזכות לעשות את זה. אני מתבקש על-ידי החברים לקצר, אז לכבוד חג הפסח, תודה רבה וחג פסח כשר ושמח. היו"ר מאיר שטרית: אני מודה לך מאוד, אדוני. אני מזמין את אחרון הדוברים, את חבר הכנסת יעקב אשר. אני מבקש לצלצל, שחברי הכנסת ייכנסו כדי שמייד לאחר תום הדברים ניתן ליושב-ראש הוועדה לסכם ונוכל לגשת להצבעה. אפרופו, מאחר שאני שומע הרבה דברים על חינוך, אני אנצל את הזמן עד שחבר הכנסת יעקב אשר יגיע: אנחנו קוראים בהגדה בערב הפסח, כנגד ארבעה בנים דיברה התורה, אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול. והמדרש שואל, למה דווקא בחרו את ארבעת הטיפוסים האלה, למה לא אחד גבוה, אחד נמוך, אחד רזה, אחד שמן? אומרים, זה רמז לעם היהודי בעתיד על החשיבות של שמירת התורה והחינוך. איזהו חכם שומר מצוות ושומר תורה, הוא חכם. הבן שלו, בעוונותינו, הדור המרדני, הוא עזב את התורה ועזב את המצוות, הוא נהיה רשע. כשנולד הבן של הרשע, הוא מבולבל, הוא פעם רואה את הסבא הולך לבית-הכנסת, לוקח אותו לבית- הכנסת ומסביר לו. האבא, כלום. אז הוא שואל את הסבא, תגיד, מה קורה, למה אבא שלי לא שומר, למה סבא שומר ואתה לא שומר? אז הוא יכול להתחיל לענות לשאלות. הבן של הנכד, שזה בכלל, הסבא כבר נפטר, האבא לא שומר מצוות, הסבא כבר לא שומר מצוות, הוא אפילו לא יודע לשאול, כי הוא לא רואה שום התנגדות. לכן ההגדה אומרת: את פתח לו. אתה צריך לעלות לפענח את השאלה כדי שהוא ישאל ואתה תוכל להסביר לו על יציאת מצרים. זה מה שבעצם ההגדה רומזת לעתיד, ואני חושב שבערב פסח הזה - אני שומע את הדיבורים ואת ההתקפות, וצריך לזכור בסופו של דבר, חברים, כולנו בסירה אחת, וצריך לזכור שכולם צריכים לשמור על העם הזה, על המדינה הזאת. זאת הזדמנות בשבילי, לפני שאתחלף, גם לאחל חג שמח לכל חברי הכנסת ולמשפחותיהם. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, יישר כוח. היו"ר מאיר שטרית: תודה רבה. יעקב אשר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אולי מן הראוי היה להישאר עם הטעם הטוב של הפירוש שלך, כי אני חושב שהוא גם אמיתי לימים אלה. אבל אם נתחיל דווקא בחילופי הדורות, אני חושב שהסוגיה שאנחנו נמצאים בגללה כאן מראה שלמרות שעברו כמה דורות בכנסת, מה שהיה הוא שיהיה. בסופו של דבר, אותו חכם שהיה נציג של המפד"ל אולי פעם ואחר כך הוא נהיה תם, אבל הכול נשאר אותו הדבר. כי בימים כאלה כשמדברים על פוליטיקה חדשה, על דברים נקיים, אנחנו עשינו סדנה ביהדות התורה איך אולי להשתלב בפוליטיקה החדשה, לדעת לדבר בשפה של הפוליטיקה הזאת, לדעת לעבוד בשפה הזאת. ופתאום התברר שמה שהיה, אותם דילים קטנים שנעשו מתחת לאפם של חלק מחברי הקואליציה, בוודאי מתחת לאפם של חלק מחברי האופוזיציה – דיל קטן, שפתאום כולם מסכימים, כולל מפלגות שחושבות שלגמרי לא צריך את הרבנות הראשית; גם מפלגות כאלה פתאום באות ואומרות: רגע, אי-אפשר בלי שיהיו רבנים ראשיים, מי ימכור את חמץ? ואנחנו לרגע חשבנו שהגיעו ימות המשיח, והדאגה לחמץ בערב פסח היא דאגה לא רק של הבית היהודי, של יהדות התורה, של ש"ס, אלא זו בעיה של כל עם ישראל. גם של יש עתיד. אבל מעיון מדוקדק בהסכם הקואליציוני, יש פה, כמו שאמרתי בנאומי הקודם היום בבוקר: זה בהחלט כשר אבל זה די מסריח. אדוני שר האוצר ויושב-ראש יש עתיד, אני רואה את המבוכה על פני אנשי יש עתיד. אני רואה גם את המבוכה על פניהם של חלק מהבית החדש היהודי. אני רואה את המבוכה, אבל אנחנו, הוותיקים יותר ולא אני, בוודאי אתה, אדוני היושב-ראש, כוותיק, רואה שמה שהיה הוא שיהיה. כשמסתכלים בהסכם, ההסכם מדבר על דברים אוטופיים חשובים מאוד להסכם הקואליציוני. אבל משתרבבים להם לתוך השורות כמה וכמה סעיפים, ביניהם שני הסעיפים שכרכו אותם בדיל, כמו שאמר הרב גפני, וכל הסעיפים האחרים בעצם. אתם יודעים, אני הייתי ראש עיר ובטח הרבה אנשי ציבור שיש להם קצת כוח ביד יודעים - - היו"ר מאיר שטרית: לא סתם ראש עיר, ראש עיריית בני-ברק, ששם - - יעקב אשר (יהדות התורה): ראש עיריית בני-ברק, עיר שמוכרת חמץ, שאין בה חמץ בעזרת השם. היו"ר מאיר שטרית: - - ישבו רבי אלעזר ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא, עד שבאו תלמידיהם ואמרו: הגיע זמן קריאת שמע של שחרית. אפשר לסיים? יעקב אשר (יהדות התורה): - - כשהיה מגיע אלי מישהו פוליטי כזה או אחר, והוא היה אומר לי שהוא רוצה לדבר אתי על שלושה, ארבעה דברים, הייתי אומר לו: דבר אתי ישר על הדבר האחרון. מה הכי חשוב לך - בדרך כלל שמים בסוף. בהתחלה מדברים על העיר, על העירייה, אחר כך מדברים על קצת מהציבור, ובסוף מגיעים למפלגה ולאינטרסים. וכשאני מפשפש בהסכם הקואליציוני של העתיד החדש, של הבית החדש עם העתיד הישן ומשתרבבים להם שם כל הסעיפים הללו, כולל שמירה וכולל תוספות תקציביות למגזרים מסוימים, שבאופן כללי אני בעד לתקצב אותם אבל ודאי לא בהעדפה כזאת "מתקנת" כביכול. אדוני, נאה דורש ונאה מקיים. הבטחתם פוליטיקה חדשה. אומרים חברי הוותיקים, אני צעיר, אני עם "ל" עוד, אבל אומרים חברי הוותיקים שזה בדיוק הפוליטיקה הישנה, של פעם, ורוממות הדאגה לרבנות בגרונם וחרב הדילים בידם. אני חושב שאם מעמד הרבנים חשוב לכם, תאריכו את זה בשלוש שנים, כמו בהסתייגות שהגשנו. תאריכו את לרבנים הקיימים היום, את הזמן שלהם, לפחות לעוד שלוש שנים, ובא לציון גואל. אל תיגעו בדברים שהיו תמיד בגוף הבוחר, שהוא בהחלט משקף את כל החברה בישראל, ראשי רשויות וכו'. צריך גם קצת יושר פנימי לבוא ולהטיף. וזה לא מרגיע אותנו, אדוני יושב-ראש יש עתיד ומכובדי שר התעשייה והמסחר; לא מרגיע אותנו שאתם אומרים כל הזמן שאתם תדאגו לדתיים ולחרדים. אל תדאגו, אחי - לא מספיק לומר את זה, אולי אפילו קשה לשמוע את זה, זה פטרוני. אתם לא מתכוונים לזה. בסוף יש את הדילים, הם בסוף נמצאים, והעתיד יוכיח אם אנחנו טעינו או לא. יש לכם אפשרות עוד לתקן את זה עכשיו, להאריך את כהונתם של הרבנים כדי להמשיך את הרצף של הפעילות הברוכה שלהם בעשר השנים האחרונות, ולהישאר הלאה בידיים נקיות. בהזדמנות זאת, כנראה שלא יימשך הזמן יותר, אני רוצה לאחל לעמיתי וידידי החדשים כאן בבניין פסח כשר ושמח. שיהיה כשר גם בחוץ וגם בלב. שתהיה לכולנו פגרה נעימה, וניפגש בקיץ, ואני מאמין שהולך להיות חם בקיץ הקרוב. היו"ר מאיר שטרית: תודה רבה לחבר הכנסת אשר, שבאמת עמד בלוח הזמנים, קיצר את לוח הזמנים ואני באמת מודה לך על כך. חברים, אני מזמין את יושב-ראש הוועדה לסכם את הדיון, ולאחריו השר - - - קריאה: מוותר. היו"ר מאיר שטרית: מוותר? סגן השר מוותר. אז רק יושב-ראש הוועדה. יריב לוין (יו"ר הוועדה המיוחדת): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ראש הממשלה, שרים, חברות וחברי הכנסת, דיון ארוך שנדמה לי שאפשר לסכם, אדוני היושב-ראש, בשניים-שלושה משפטים מאוד קצרים: אי-אפשר להשאיר את מדינת ישראל בלי רבנים ראשיים, ולכן צריך להאריך את כהונתם עד שייבחרו אחרים או עד שייקבע מי יכהן בתפקיד. זה - אחד. שתיים, לא נכון להאריך באופן מלאכותי כהונה של אנשים שנבחרו בעבר לפרק זמן מסוים, והצעד הזה נעשה בלית ברירה, בגלל המצב הזה שאין יכולת לבחור רבנים ראשיים במועד. ולכן, נכון להאריך את הכהונה לפרק זמן קצר ככל הניתן, כדי לאפשר לקיים הליכי בחירה תקינים. זה כל הסיפור. הוא פשוט, הוא הגיוני, וכל הסיפורים הגדולים האלה מסביב, אני חושב שבמקרה הזה הם לא במקומם. משה גפני (יהדות התורה): מה, אתה מזלזל בהסכם הקואליציוני - - - יריב לוין (יו"ר הוועדה המיוחדת): תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יריב לוין, יושב-ראש הוועדה המיוחדת לעניין חוק הרבנות הראשית לישראל. האם מישהו מהממשלה מתייחס לחקיקה? אז אנחנו עוברים להסתייגויות - הצבעה. חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל) (הוראת שעה), התשע"ג–2013. לשם החוק אין הסתייגויות. אנחנו נצביע על שם החוק בקריאה שנייה. מי בעד, מי נגד, כהצעת הוועדה? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד שם החוק – 64 נגד – 6 נמנעים – אין שם החוק נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד - 64, נגד - 6, אין נמנעים. אני קובע כי שם - - - שלי יחימוביץ (העבודה): אדוני היושב-ראש, תוסיף את קולי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לפרוטוקול, אני מוסיף את קולה של חברת הכנסת יחימוביץ, לא משנה את תוצאות ההצבעה. שם החוק התקבל כהצעת הוועדה. לסעיף 1 יש הסתייגות של חברי הכנסת יעקב ליצמן, משה גפני, מאיר פרוש, אורי מקלב, מנחם אליעזר מוזס, ישראל אייכלר ויעקב אשר – קבוצת יהדות התורה. מי בעד ההסתייגות - יצביע בעד, מי נגד - יצביע נגד. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 7 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות הראשונה של קבוצת סיעת יהדות התורה לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת בעד – 7, נגד – 58, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות קבוצת יהדות התורה לא התקבלה. אבל לחלופין, חבר הכנסת מאיר פרוש מציע. אנחנו נצביע לחלופין. מי שבעד ההסתייגות לחלופין של חבר הכנסת מאיר פרוש - - - משה גפני (יהדות התורה): הוא מציע לשנה אחת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מי שבעד ההסתייגות יצביע בעד, מי שנגדה יצביע נגד. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 6 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין של חבר הכנסת מאיר פרוש לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד - 6, 58 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שגם לחלופין של חבר הכנסת פרוש – ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו נצביע – לא התקבלו ההסתייגויות – נצביע על סעיף 1 בקריאה - - - יריב לוין (יו"ר הוועדה המיוחדת): לא, לא, לא. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מצטער, צודקים חברי, גם יושב-ראש הוועדה וגם מזכירת הכנסת, יש עוד הסתייגות של קבוצת יהדות התורה. היא גם בסעיף 1, ואנחנו נצביע עליה. על-פי אותו עיקרון – בעד ההסתייגות – בעד, נגד ההסתייגות – נגד. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 6 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות השנייה של קבוצת סיעת יהדות התורה לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 6, 58 מתנגדים, אין נמנעים. גם ההסתייגות השנייה של קבוצת יהדות התורה לא נתקבלה. אנחנו מצביעים בקריאה שנייה על סעיף 1 ללא הסתייגויות, לא התקבלו הסתייגויות. סעיף 1 לחוק - מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 60 נגד – 6 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 60, מתנגדים – 6, אין נמנעים. סעיף 1 אושר בקריאה שנייה. אנחנו נצביע על הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל) (הוראת שעה), התשע"ג–2013, בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד החוק – 62 נגד – 5 נמנעים – אין חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל) (הוראת שעה), התשע"ג–2013, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 62, מתנגדים – 5, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בשלוש קריאות. חברי הכנסת, אני מבקש להודיע – תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, י"ב באייר התשע"ג, 22 באפריל 2013, בשעה 16:00. חג כשר ושמח. ישיבה זאת נעולה.