קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק הקרן לניהול הכנסות המדינה מהיטל על רווחי נפט, התשע"ג–2013 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/757).] (קריאה ראשונה) היו"ר יצחק וקנין: רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הקרן לניהול הכנסות המדינה מהיטל על רווחי נפט, התשע"ג–2013, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. סגן שר האוצר מיקי לוי: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני לא יכול להתאפק ולא להעיר את תשומת לבו של חבר הכנסת בוז'י הרצוג. בוז'י, דקה. שוב מע"מ, פירות, ירקות, שוב חלקי מידע בתקשורת. די, חודש וחצי אנחנו נחשפים לזה. עוד כמה ימים יונח החוק כמו שהוא, ואז באמת תוכלו לראות מה יש בו ומה אין בו. הרי זה שוב חרושת של שמועות - - - איציק שמולי (העבודה): אז תגיד שאתה נגד. היו"ר יצחק וקנין: אתה לא חייב להגיב. איציק שמולי (העבודה): - - - סגן שר האוצר מיקי לוי: חבר הכנסת איציק שמולי - - איציק שמולי (העבודה): כמו שאתה לא יכול להתאפק, גם אני לא יכול להתאפק. תגיד שאתה נגד. היו"ר יצחק וקנין: רבותי, נא לא להפריע. אנא מכם. סגן שר האוצר מיקי לוי: - - ממך אני בוודאי ובוודאי לא מקבל הוראות, ידידי. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת מיקי לוי, אתה מתכוון להעלות את הצעת חוק התקציב? סגן שר האוצר מיקי לוי: בוודאי. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק שלפנינו. הצעה זאת מבקשת להקים קרן לניהול הכנסות המדינה מתקבולי הגז שעליהם החליטה ממשלת ישראל בעקבות תגליות הגז המשמעותיות מהשנים האחרונות במרחב הימי שלחופיה של מדינת ישראל. אל הקרן יועברו הכנסות המדינה מתקבולי הגז, וממנה יועבר לאוצר המדינה סכום הקצאה שנתי בסדר גודל של מספר אחוזים משווי הקרן כמפורט בסעיף 36(א) לחוק כתקציבים שיהיו צבועים למטרות כלכליות, חברתיות וחינוכיות בלבד כפי שתחליט הממשלה. חשוב לציין כי חוק זה מהווה חלק בלתי נפרד ממסקנות ועדת ששינסקי שאותן אימצה ממשלת ישראל ביום 23 בינואר 2011. כדי לקבוע את עקרונות המדיניות להשקעה של הקרן, לרבות רמות הסיכון, אופק ההשקעה, רמת הנזילות ועוד, מוצע בחוק להקים מועצה בת שבעה חברים שבראשה יעמוד שר האוצר. כמו כן, תחתיה תוקם ועדת השקעות שתקבע מדיניות השקעה מפורטת לקרן. כל זאת כפוף לוועדת ביקורת שתפקח על תקינות פעולתם של מוסדות הקרן. הקרן, אדוני היושב-ראש, תפעל בשקיפות על-פי כללי ממשל תאגידי מתקדמים בהתאם למקובל בעולם. בבקשה? יחיאל חיליק בר (העבודה): מי יעמוד בראשה? סגן שר האוצר מיקי לוי: שר האוצר. יחיאל חיליק בר (העבודה): מי הם חברי הוועדה? סגן שר האוצר מיקי לוי: שבעה שייבחרו. עדיין לא נסגר. יש לציין כי בהצעת החוק הובאה בחשבון אפשרות של מקרי חירום כגון מלחמה או אסונות טבע, חלילה, שבגינם תוכל המדינה ללוות כסף מהקרן בפרוצדורה מיוחדת תחת אישור הממשלה וברוב של חברי הכנסת. הדבר לא יהיה נתון רק להחלטת הממשלה, אלא להחלטה של רוב חברי הכנסת. הכבלים הקשיחים הללו הושמו בכוונה כדי למנוע מצב של שימוש בכסף לצורכי התקציב היומיומי; שהרי כולנו מבינים את כוחה של הפוליטיקה היומיומית, והפיתוי לעשות שימוש בכסף זמין שכזה לצרכים שתמיד קיימים ואף פעם לא מסתיימים. אדוני היושב-ראש, חובה עלינו להביא בחשבון, כפי שעשינו בהצעת החוק, כי תגליות הגז הללו והכסף שבצדן טומנים בחובם סכנות כלכליות שעלינו להיות מודעים להן מבעוד מועד. אחת הסכנות האפשריות מכונה "המחלה ההולנדית". בהולנד ממש כמו בישראל נתגלה בסוף שנת 1959 גז בהיקפים גדולים, ובשנות ה-60 החל לזרום כסף זר רב לקופת המדינה כתוצאה מייצוא הגז מהולנד לארצות חוץ. מובן שהזרמה זו הובילה לחיזוק המטבע המקומי בצורה חדה ומהירה מדי. המשק ההולנדי המקומי נפגע כתוצאה מירידה בתחרות של התעשייה המקומית – מה שהוביל לירידה ביצוא ולעלייה באבטלה. חברי חברי הכנסת, גם ישראל איננה חסינה מפני מצב זה. עלינו למנוע מצב שבו מציאת מאגרי הגז תוביל לייסוף חד בשקל, תפגע ביצרנותו של המשק הישראלי ותביא עד מהרה לפגיעה ביצוא שמהווה כיום למעלה מ-35% מהתמ"ג. כדי לטפל במחלת העשירים הזאת שאנו עלולים להיפגע ממנה, יש לקחת את הדוגמה הנורבגית דווקא. דוגמה זו הפכה את הנפט ואת הגז בשטחה למקור של צמיחה ורווחה וכמודל בריא להתנהלות. לפני כ-30 שנה הקימה נורבגיה קרן להכנסות מההיטלים על רווחי נפט וגז. כאשר נתגלו מרבצי הנפט והגז שלה היא הקימה מייד קרן כדי לעשות שימוש מושכל ברווחים שיושגו כתוצאה ממכירתו של הנפט החוצה. קרן זאת צברה מאז ועד היום למעלה מ-680 מיליארד דולר שמושקעים במניות ובחברות שונות ברחבי העולם, ובמקביל מחזירה למדינה 4% ריבית בכל שנה לטובת הוצאות רווחה. בדומה לקרן הנורבגית, ברחבי העולם יש למעלה מ-5 טריליון דולרים המנוהלים בקרנות כגון אלה. אנו, מדינת ישראל, מבקשים ללמוד מהניסיון הבין-לאומי הרב שנצבר בנושא זה ולהקים קרן דומה בישראל. חברי חברי הכנסת, לכולנו ברור כי משאבי טבע כמו נפט וגז הם מצרך מתכלה. מה לעשות – בסופו של דבר הם מתכלים ונגמרים. ככאלה הם אינם קניין השייך רק לדור שלנו ולתקופתנו אנו, אלא שייכים גם לדורות שיבואו אחרינו. כמי שזכו לממש את משאבי הטבע בתקופתם יש לנו אחריות גם לילדינו, לנכדינו ולילדי נכדינו. הרעיון המרכזי שעומד מאחורי הקמת הקרן ודרך ניהולה הוא בפירוש סלילת תשתית כלכלית לדורות הבאים ועמידה בהתחייבות הבלתי-כתובה והטבעית הזאת. הקמת הקרן תאפשר לנו ליהנות, ללא ספק, מהתמלוגים על הכספים שיגיעו למטרות רווחה וחינוך בשנים הקרובות; אך גם לדאוג לדורות הבאים ולשמור באמצעותה על חוסנה הכלכלי של מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כולנו יחד למען הדורות הבאים, ילדינו שלנו, של כולנו, למען חוסנו של המשק הישראלי והייצור המקומי, אני מבקש מכם לתמוך בהצעת חוק זאת. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. אנחנו פותחים את הדיון בהצעת החוק. ראשון הדוברים – חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג. רבותי, אני נותן חצי דקה למי שירצה להירשם ולא נרשם להגיש את שמו למזכירות. במידה שבעוד חצי דקה לא יירשמו אני סוגר את הרשימה. תודה. שלוש דקות לכל דובר, רבותי. חבר הכנסת דב חנין, שלוש דקות לרשותך. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, רבותי השרים וחברי הכנסת, החוק הזה מבחינתי הוא סגירת מעגל. בימיה הראשונים של הכנסת הקודמת אנחנו השמענו כאן בכנסת קול צעקה בעניין השיעור הנמוך של הכנסות המדינה מהגז שהתגלה באותם ימים ליד חופי ישראל. בתחילת הדרך, אדוני היושב-ראש, נדמה היה שהקול שלנו הוא כמעט קול קורא במדבר. אבל למרבה השמחה הייתה התעוררות ציבורית, נוצר מאבק ציבורי. הממשלה הקימה, ועדה, העמידה בראשה את פרופסור ששינסקי. הוועדה עשתה עבודה רצינית. היו דיונים נוספים בכנסת. מאחד הדיונים שהיה בוועדת הכלכלה אפילו עשו הצגה. היא נקראת "אנרגיות טובות", והיא מומלצת לכל המאזינים והצופים שלנו. והיו מאבקים קשים גם בכנסת. בסופו של דבר הכנסת החליטה והכנסות המדינה מהגז עלו. אנחנו רצינו עלייה יותר גדולה, אבל בהחלט הייתה עלייה, ועל העלייה הזאת צריך לברך. אחת הדרישות שלנו במאבק הזה הייתה שהכסף שמתקבל מהגז יעבור לקרן לאומית שתלך להשקעה לטווח ארוך בחינוך וברווחה, ולא ישמש לכל מיני צעדים קצרי טווח וקצרי ראות. הממשלה בזמנו התחייבה לכך, ואני שמח שהיום מובאת הצעת חוק כזו לכנסת. זו בהחלט השלמה של מהלך חשוב ביותר. יש לי כמה הערות על הצעת החוק לגופה, אבל אני אעיר אותן בדיונים בוועדה. אני מנצל את ההזדמנות הזאת כדי לקרוא לנו בכנסת לעשות עכשיו צעד נוסף. כאשר התחלנו במסע שלנו להעלאת הכנסות המדינה מהגז, התמלוגים שמדינת ישראל קיבלה מגז היו 12.5%. לא הסתפקנו בכך. היום התמלוגים שמשלמים על ייבוש ים-המלח, "מפעלי ים-המלח", מגיעים ל-10%, ואת ים-המלח לא צריך היה לחפש כמו את הגז בים. הוא היה שם כל הזמן, שם לא לקחו שום סיכון. צריך להעלות בצורה דרמטית את הכנסות המדינה ממשאבי ים-המלח. 10% בים-המלח. פוספטים – הכנסות המדינה, התמלוגים הם פחות מ-2%. מים מינרליים – שם בכלל אין הכנסות למדינה. המדינה מוכרת לחברות המים המינרליים את המים במחיר שהוא יותר נמוך מאשר המחיר שאנחנו משלמים בברז שלנו. החברות הללו משלמות מחיר של מים לתעשייה על המים המינרליים, שאחר כך אנחנו משלמים עליהם הרבה כסף בבקבוקים. ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): אנחנו בברז משלמים די הרבה. דב חנין (חד"ש): אנחנו משלמים די הרבה. החברות משלמות הרבה פחות, אבל מרוויחות הרבה יותר כשהן מוכרות לנו את אותם מים שהן קונות כל כך בזול. לכן הגיע הזמן גם בתחום הזה, בתחום של משאבי הטבע בכלל, להעלות באופן דרמטי את הכנסות המדינה. בסופו של דבר, כל הדברים האלה שייכים לציבור, צריכים להיות בידי הציבור. אנחנו היינו רוצים שיהיו בבעלות הציבור. אבל גם אם זה לא בבעלות הציבור צריך הציבור לקבל מזה הכנסה יותר גבוהה. היו"ר יצחק וקנין: תודה. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, ברשותך, עוד נקודה אחרונה. אנחנו מדברים פה על עניין הגז, ואדוני סגן שר האוצר, לפתח הממשלה עומדת החלטה דרמטית בעלת משמעות כלכלית מרחיקת לכת, וחברתית מרחיקה לכת, וסביבתית מרחיקת לכת, בעניין ייצוא הגז. אם אתם תחליטו לייצא גז מישראל תעשו שגיאה כלכלית, כי מחיר הגז לייצור חשמל בישראל ולתעשייה הישראלית יהיה יותר גבוה. זו תהיה שגיאה חברתית, כי בסופו של דבר עליית המחיר הזו תתגלגל אל הכיס שלנו, הצרכנים הישראלים. וזאת תהיה שגיאה סביבתית, כי בסופו של דבר זה ייצור תעשייה פחות נקייה, ייצור חשמל יותר מזוהם. ולכן אני קורא לכם לא לעשות באותה הזדמנות גם מעקף אנטי-דמוקרטי, ואת כל הדברים האלה להביא לדיון רציני ולהכרעתה של הכנסת. תודה רבה. ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): - - - היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת דב חנין. תעלה חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת ניצן הורוביץ – אינו נוכח; חבר הכנסת אראל מרגלית – גם הוא אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – גם הוא אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי רוזנטל – גם הוא אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי גם – גם הוא אינו נוכח; חבר הכנסת רובי ריבלין, מהר הגענו אליך. נוכח. ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): - - - היו"ר יצחק וקנין: רבותי, אני לא אאפשר לחברי כנסת שלא נמצאים לדבר אם הם ייכנסו למליאה. אני אומר את זה מראש ככה שלא לגשת אלי. שלוש דקות. מוחמד ברכה (חד"ש): להירשם אפשר? היו"ר יצחק וקנין: להירשם – אמרתי שאני סוגר את הרשימה. אבל אני אאפשר לך, אם תרצה, להירשם. אתה נוכח בדיון ואני מכבד את זה, ולכן אני אאפשר. חבר הכנסת סוייד רשום. ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): עכשיו זה הזמן שלך או שלי? היו"ר יצחק וקנין: אני אוסיף לך דקה. ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): תודה רבה. אדוני ממלא-המקום הקבוע של יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת יצחק וקנין, אני רוצה מעל במה זו לנצל את הדיון על הצעת החוק ולציין חבר כנסת מהכנסת הקודמת שזכה להיבחר גם לכנסת הזו, חבר הכנסת דב חנין, אשר עמד פה וקרא בקריאה כמעט כנביא שאנשים מסתכלים עליו בעיניים תמהות, שאנחנו צריכים לדאוג לדורות הבאים כאשר אנחנו מבקשים לנצל את משאבי הטבע שאנחנו זכינו להם פה, שהארץ הזאת זכתה להם, ואנחנו הצלחנו לגלות. והנה אני רואה את חזונו מתגשם בהצעת החוק כפי שהעלה אותה כאן והסביר אותה בצורה נמרצת וגם מעולה סגן השר מיקי לוי. אני באמת חושב שהדבר הזה מחייב, וכאשר אנחנו מדברים על משאבים אשר שייכים גם לדורות הבאים, אני יודע את המצוקה הגדולה של האוצר, ולכן לבי כל כך גאה שסגן שר האוצר עומד כאן ומדבר כנציגו של האוצר ואומר: יש לנו מקרים שבהם אנחנו יכולים לצבוע כסף על מנת לאפשר לדור הזה ולדורות הבאים לעסוק בחינוך וברווחה, וברוכים תהיו. יש כאן שינוי מדהים בגישות שהיינו מורגלים להן עד היום. וחבר הכנסת מוחמד ברכה, אני מברך אותך על כך שאתה בוחר חברי כנסת טובים. אני מוכרח רק להיות - - - מוחמד ברכה (חד"ש): לא מאפשרים להם - - - ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): אני לא בטוח רק שכאשר אנחנו מבקשים היום שלא לנצל את הגז כדי לאפשר גם יוזמה של קידוחים נוספים וגילויים נוספים, נדמה לי שאם נגביל – נדמה לי, אני לא בטוח, כי כבר אני הרבה פעמים הייתי מאוד נחוש בדעתי ושמעתי אותך והרהרתי, ובסופו של דבר, אתה שכנעת אותי. אני לא בטוח שכאשר יש לנו מאגרים כל כך גדולים, כאשר אנחנו נייעד אותם רק לצריכה מקומית שלנו, אם אנחנו עושים נכון לא רק ברמה המסחרית אלא גם ברמת הדאגה לדורות הבאים. כי אם אנחנו נגביל את השימוש בגז, כי הרי מכל דבר בגז, בין שילך לחוץ-לארץ – ואנחנו צריכים לקבוע את כל המסמרות ולשים את כל המסמרות כדי שלא תהיה הברחה כזאת או אחרת מעיני הציבור בישראל, ואני סמוך ובטוח שאנחנו יכולים לפקח על כך. נדמה לי שאם אנחנו נגביל את השימוש בגז רק לארץ אנחנו נמנע קידוחים נוספים וגילויים נוספים. עכשיו, השימוש בגז בחוץ-לארץ לא בא על מנת לפגוע בישראל; הוא גם לא יעלה את המחירים אם אכן יתגלו – כי הכמויות שנתגלו הן כמויות אדירות. אני לא יודע בעוד 30 או 40 שנה אם נצטרך גז בכלל, האם האנרגיה הסולרית לא תהיה כזאת שתייתר בכלל את הצורך בכל שאר הדברים. אבל נדמה לי שההכוונה שאנחנו רק נשתמש בגז הזה לצורכי הארץ מונעת מאתנו הרבה אפשרויות שיכולות להיטיב עם כל אזרחי מדינת ישראל כולם. ולכן, אני מתאר לעצמי שנצטרך לדון על כך במשך הזמן. אני לא בטוח, אם כי אני שומע בשקיקה רבה את אמירותיך, שכן ביום זה אנחנו יכולים לומר, היה אדם וניבא ונבואתו נתגשמה. ואני מברך את האוצר, ומברך אותך, חבר הכנסת דב חנין, על כך שחוק, שאם ייקחו את דבריך מלפני חמש או שש שנים באותה רמה של איכות סביבה, הפך להיות חוק חרות בישראל שאותו מגישים ממשלת ישראל והאוצר שהתנגד בכל תוקף בכל הדורות לייעד כסף ולצבוע אותו למטרה אחת. אני זוכר מה היה כאן בחוק הקולנוע, כאשר אנחנו צבענו כסף על מנת לאפשר את פיתוחו של הקולנוע, וראיתם איזה נפט יקר אנחנו גילינו מהמשאבים הקיימים בתוך מדינת ישראל רק אם מאפשרים זאת בצורה כל כך בדוקה וקלה. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת רובי ריבלין. יעלה חבר הכנסת איתן כבל – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל – פה, סליחה. איתן, אתה כמעט לא רואים אותך. חבר הכנסת איתן כבל, בשביל זה אני מוסיף לך עוד דקה. איתן כבל (העבודה): אני חושב שצריך להוריד לי פה את הקאנט הזה. הוא מסתיר אותי. היו"ר יצחק וקנין שום דבר לא יסתיר אותך. אני פשוט - - - ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): רק הרמקול יכול להסתיר אותך. איתן כבל (העבודה): צריך לקצץ – אדוני היושב-ראש, חברי השרים, אורי אורבך חבר הכנסת, השר אורי אורבך – לעונג הוא לי לומר כאן מעל הבמה השר אורי אורבך. השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך: - - - איתן כבל (העבודה): השר אורי אורבך, חברי וידידי, שלום לכולם. אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת, כשצריך לפרגן אנחנו מפרגנים ואומרים מילה טובה על הצעת החוק הזו. אמרת נכון, חבר הכנסת ראובן ריבלין, יושב-ראש הכנסת לשעבר, שאלו דברים שנאמרו על-ידי אנשים כמו דב חנין שנים לפני, באמת שזה נראה כאן והיינו כאן ושמענו אותם, והיה מי שרצה להציג אנשים אלה כמי שלא מבינים בחיים שלהם דבר וחצי דבר, שזה עניין לא כלכלי. תמיד זה היה – זה לא כלכלי, זה לא יכול להתממש. וחולפות להן השנים, ואנחנו רואים שלא רק שזה כלכלי, אלא איזה חבורת מטומטמים אנחנו שלא השכלנו לראות מה שאנשים כמוך, דב, ראו. ואני אומר זאת כאן לגבי נושאים נוספים. הרי הנושא של הנפט והדלק והגז, בסוף, כמה שאנחנו כבר כאילו בתוך העניין, אנחנו רק בתחילתו של עניין. ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): במאה אחוז. איתן כבל (העבודה): אני אפילו לא רוצה ללכת יותר רחוק ולומר, חבר הכנסת ריבלין, מה יקרה עם כל הנושא הסולרי ולאן הוא הולך. הלוואי. אני אומר, בכל התהליך הזה של הגז וכל כוחות האנרגיה החדשים או השימושים החלופיים, אנחנו בתחילתה של דרך. ובכלל, מדינת ישראל בכל הנושא הזה, של התמלוגים, צריכה לחשוב מחשבה אחת גדולה. אני אומר את זה לך, דב, אני אומר את זה לנו, חברי הכנסת, שזה צריך להיות אחד משלושת הנושאים המרכזיים שכנסת ישראל צריכה להתאחד סביבם בקדנציה הזאת. וכנסת ישראל ידעה פעם אחר פעם לקחת נושא ולשים את השאלות של ימין ושמאל בצד ולהתאחד סביבו, ולו רק בקדנציה הקודמת – הנושא הבא יהיה הנושא של הווד"לים וכל הסיפור הזה, שאתה יודע מה? חלק ממנו הצלחנו בקדנציה הקודמת לעצור, ושם לא הייתה שאלה של ימין ושמאל, וזה נושא מאוד חשוב ומאוד מרכזי. כמו שבימים האחרונים התפרסם העניין הזה של העידוד שהמדינה נותנת להשקעות הון, ששלוש-ארבע חברות קיבלו מהמדינה, ובאמת עיני איננה צרה בעובדה שהמדינה נותנת כל כך הרבה - - היו"ר יצחק וקנין: משפט אחרון. איתן כבל (העבודה): אני מסיים, אדוני. - - זה נושא שהוא אולי הנושא החדש שצריך לטפל בו – כל הטבות המס. ושוב, הן חשובות, הן ניתנו בזמנן כדבר שהיה חשוב להוציא אותו מן הכוח אל הפועל, אבל צריך לעשות בו עכשיו מחשבה שנייה. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת איתן כבל. תעלה חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת ישראל חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – נמצאת במליאה. שלוש דקות לרשותך. אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו): שלום, חברת הכנסת פנינה תמנו, אני רוצה לברך אותך בהיותך סגנית היושב-ראש. היו"ר פנינה תמנו-שטה: תודה תודה. אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו): אני חושבת שזו הישיבה הראשונה שאני מדברת כשאת יושבת בראש, אז בהחלט ברכות ובהצלחה. ואני אשמח אם תוסיפי לי את חצי הדקה שנגזלה ממני עד שהצלחתי ללכת, וללכת פה על עקבים זה לא כזה נוח. היו"ר פנינה תמנו-שטה: נותנת לך דקה נוספת. אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו): תודה רבה לך. היו"ר פנינה תמנו-שטה: תודה. אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו): חבר הכנסת איתן כבל, אני רוצה להמשיך את הנושא שבו נגעת, כי אני חושבת שזאת שערורייה. אנחנו נמצאים פה היום באמת כדי לחגוג ולהגיד "שאפו", באמת, גם לחברי הכנסת, שעשו עבודה מצוינת, שיתוף פעולה בין חברי האופוזיציה לקואליציה, שיצרו דעת קהל שגרמה לכך שבנושאים הללו הבינו בממשלה והבינו במשרדים הרלוונטיים, בעיקר במשרד האוצר, שיש דברים שגם אם אתה חלק מהקואליציה אתה לא יכול להם, אתה לא יכול לעצום את עיניך, אין לך הפריבילגיה לדלג מעליהם. ופה האחריות של חברי הכנסת מהאופוזיציה שעשו עבודה נהדרת וגם גייסו אותנו בחלק מהמקרים, ולא רק בנושא הזה של הכנסות מהתמלוגים של הגז, אלא גם בנושאים אחרים הצלחנו להביא הישגים, אבל זה לטובת הציבור בכלל. אני מקווה מאוד שזו הפוליטיקה החדשה שגם תשתרש עכשיו. הבוקר אני מתעוררת ואני מגלה לתדהמתי ב"דה-מרקר", בכתבה מאת מוטי בסוק, על החלטה שנסגרת באוצר, חברים. ומה היא אומרת? היא אומרת קיצוץ של 1.5 מיליארד בשירותי החינוך, ביניהם גם לגיל הרך. וכשאני יורדת לפרוט את הדברים – גם ניסיתי להשיג את אותו כתב, ואנחנו מגלים שזה בהחלט מוצק, ויש לו ידיעות, ויש לו דברים בסמכות. וכשאנחנו מנסים להבין על מה מדובר אנחנו מגלים שכל הצהרונים מגיל שלוש עד תשע, שעל הפעלתם המליצה ועדת טרכטנברג, יוקפאו או יבוטלו. ואני אומרת: זו אחת ההחלטות החשובות ביותר שיצאה מהמחאה החברתית, מוועדת טרכטנברג, וכשאנחנו מסתכלים ואנחנו מנסים להבין על מה אנחנו מדברים, אנחנו מגלים שזה רק חלק מהבעיה, כי החלק האחר מדבר על כך שגם הכיתות שתכננו אולי, באמת החינוך זה השקעה, זה לא הוצאה – אז הכיתות תגדלנה שוב, גם אלה שהקטינו, כדי לחסוך בשעות הוראה, ובמקום כיתה של 20 תלמידים תהיה כיתה של 40 תלמידים. לכו עכשיו תחפשו מורה מספיק מוכשר שיצליח להעביר את החומר לכולם. אבל בזה לא תם הסיפור. אנחנו מגלים גם שגם באזורים של הפריפריה החברתית של מדינת ישראל, שם כל הצהרונים יהפכו להיות רק לגילאי שמונה–תשע. ואז יש פקיד אוצר נורא בכיר שמדבר על כך שילד בגיל שמונה יכול להישאר בבית ללא השגחה. אתם מבינים מה אומר כל הרעיון הזה של הצהרונים? וזו הייתה ההחלטה באמת שהתקבלה ומדברת על כך. המפעל יצא לדרך חלקית בתחילת 2013, הוא נועד לאפשר לילדים להיות במסגרת חינוכית מסודרת לאחר שעות הגן או בית-הספר, כולל קבלת ארוחת צהריים, כדי שההורים יוכלו לעבוד בראש שקט. היו"ר פנינה תמנו-שטה: נשארה לך עוד חצי דקה. אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו): אז אני רוצה להבין ולהבהיר פה משהו – ההורים לא יעבדו בראש שקט, כי אתם גוזרים עליהם להיות הורים נוטשים או מזניחים. להזכירכם, סעיף 361 לחוק העונשין: המשאיר ילד שטרם מלאו לו שש שנים בלא השגחה ראויה, ובכך מסכן בעצם את חיי הילד או פוגע – דינו מאסר שלוש שנים. אנחנו רוצים להפוך את ההורים האלה לעבריינים. יכול להיות בסופו של דבר שאם הם יבחרו לעבוד אז הילד שלהם יהיה בלי איזושהי מסגרת תומכת, בלי השגחה, ואז הם יהיו עבריינים והם יועמדו לדין פלילי – לשלוש שנים. אבל בזה לא נסגר - - - היו"ר פנינה תמנו-שטה: מכיוון שהזמן הסתיים אודה לך אם תסכמי. אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו): אני כבר מסיימת נקודה אחת. ולמה אני רוצה להאריך במה שהתחיל איתן כבל? כי אז יגידו לי: אוקיי, צריך לקצץ, בואו נחפש מאיפה לקצץ 1.5. חבר'ה, לא צריך לקצץ, כי מה שאנחנו מגלים ב"גלובס" זה שהחוק לעידוד השקעות הון, שבא לפתור חלק מהבעיות או לעודד, בעצם, תעשיות בפריפריה – 70% ממנו ניתן לארבע החברות הגדולות ביותר במדינה. בכמה זה מסתכם? בכ-4 מיליארד שקלים לשנה אחת, ל-2010. 4 מיליארד שקלים. חבר'ה, תקצצו שם, כי המס האפקטיבי שהם שילמו זה 3.3% בסך הכול. עכשיו אני אומרת: תעשו את האיזונים האלה, כי אומר אותו בכיר - - היו"ר פנינה תמנו-שטה: אומנם דברייך מאוד מעניינים, אבל אודה לך אם תסיימי. אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו): - - באוצר: אני יודע שזה מאוד לא נעים כשפוגעים בילדים בני שש ושבע, אבל אין מנוס מכך. יש מנוס. כשרוצים לפגוע אז קל לפגוע בילדים, אבל מפחדים להתעסק עם בעלי ההון. תודה. היו"ר פנינה תמנו-שטה: תודה. הדובר הבא בנושא – חבר הכנסת ישראל אייכלר. ישראל אייכלר (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, קודם אני רוצה לברך את חבר הכנסת הראשון שהציע את הרעיון הזה, חבר הכנסת דב חנין, שהוא ההוכחה שאתה יכול להיות כל הזמן באופוזיציה ובמיעוט ולפעמים להגיע להישגים שחשובים לכולם. ההיגיון שבדברים מאוד ברור: אם יהיו למדינת ישראל רווחים, ואם יש אפשרות לעשות קרן לניהול כספים, שתהיה גם לעתיד, זה דבר מבורך וחשוב, ובעיקר כדי שהקפיטליזם האכזרי לא יוציא את כל הנפט והגז לחוץ-לארץ כדי לעשות רווחים לאוצר ולמקורביו, ויצטרך לתת גם לאזרחים הישראלים ליהנות מפרי האדמה הזאת. אני רוצה לנצל את העובדה שאנחנו נמצאים לפני יום ירושלים ולומר כמה נתונים שאותי בוודאי משמחים, בוודאי גם את אוהבי ירושלים. חבר הכנסת ריבלין מירושלים – עסוק עכשיו. אני רוצה להגיד לכם שבנתונים שמתפרסמים עכשיו, ירושלים הפכה לעיר הגדולה ביותר בארץ – 804,000 תושבים, מהם חצי מיליון יהודים בירושלים. ירושלים קיבלה עוד 7,300 אנשים מהעודף של ילודה על תמותה, אבל בהגירה של האנשים החיים, לא שנולדו ולא שמתו, יש הגירה גדולה מירושלים, ועיקר ההגירה זה לבני-ברק, לבית-שמש, לביתר-עילית ולתל-אביב. זאת אומרת, ירושלים מפסידה כל הזמן אנשים בגלל חוסר התבונה וחוסר הרצון כלפי תושבי ירושלים. אומנם מדברים – כולם נושאים את ירושלים על ראש שמחתנו, אבל כאשר ירושלים נאבקת על קיומה ועל הלגיטימיות שלה בארץ ובעולם, אז מזניחים את ירושלים ולא מאפשרים דיור בירושלים, ואנשים נאלצים להגר לכל מיני מקומות, וגם שם אין להם אפשרות לקבל קורת גג. בירושלים יש 3.9 נפשות במשקי-הבית, בהשוואה ל-3.3 בממוצע הארצי, ו-41% מתושבי ירושלים דווקא מרוצים. אחד הדברים המדהימים שמלמדים אותנו על העיר הגדולה ביותר בארץ, שנכבשה על-ידי מדינת צפון תל-אביב, שכן השתלטה הממשלה החדשה – מצפון תל-אביב עד רעננה – שבירושלים 32% מגדירים עצמם חרדים, אבל 21% מגדירים עצמם דתיים, ומה שחשוב בעיקר, ש-26% מגדירים את עצמם מסורתיים-דתיים ומסורתיים. בירושלים, הגדולה שבערי ישראל, רק 19% מגדירים את עצמם חילונים, הווי אומר שירושלים שהיא העיר הגדולה ביותר, והיא המייצגת ביותר את עם ישראל בארץ-ישראל, אף-על-פי שמנסים להשניא אותה ולהפוך אותה לסניף של תל-אביב. היא העיר - - - היו"ר פנינה תמנו-שטה: מכיוון שתמו להן שלוש הדקות אודה לך אם תתחיל לסכם. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אני אתחיל לסכם. אני רוצה לשמח את כולכם בכך שב-1948 היו רק 83,000 תושבים בירושלים, והיום, ברוך השם, יש 800,000 תושבים בירושלים. הילודה הגדולה בירושלים – אני לא אפרט בעידן של דה-לגיטימציה של ילדים מיותרים בשיח התקשורתי, אבל אני רוצה לומר שבעזרת השם, אנחנו עכשיו עומדים לפני חג השבועות, שזה זמן קבלת תורתנו, שזה המקור העיקרי לחשיבותה של ירושלים, וכל ירושלים לא ניתנה ולא נבנתה אלא כדי - - - היו"ר פנינה תמנו-שטה: תודה רבה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): - - - וכל ארץ-ישראל לא נבנתה אלא כדי שנוכל לקיים את התורה. אני רוצה לברך את כולנו שנוכל לקבל את התורה בשמחה ובירושלים הבנויה. היו"ר פנינה תמנו-שטה: תודה רבה. הבא בתור – יעלה חבר הכנסת חנא סוייד. חנא סוייד (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מברך אותך, גברתי, על היותך סגנית יושב-ראש הכנסת. אני בהזדמנות זו גם רוצה לברך את האוצר, שהאזין לדרישה ובסופו של דבר שעה לדרישה שאת הרווחים ואת ההכנסות ואת הצמיחה מסחר במשאבי טבע צריך לחלק לכלל האוכלוסייה. לא ייתכן מצב שבו ההכנסות מאוצרות טבע – גם אם המשקיעים משקיעים ממיטב כספם בשביל להפיק רווח, בסופו של דבר זהו אוצר שכל האזרחים משתתפים בבעלות עליו וכולם צריכים ליהנות ממנו. אני רוצה לגעת בעניין מזווית נוספת, שאני מאוד מבקש שסגן שר האוצר ישים לב אליה בהמשך הטיפול בעניין, והיא שכדי להנגיש את הגז לאזורי התעשייה ברחבי המדינה צריך רשת ענפה של צינורות גז, והרשת הזאת עוברת לאורך ולרוחב המדינה, והיא עוברת באדמות, בקרקעות רבות, לאורך ולרוחב. עכשיו, כל אזרח במדינה, מהקרן הזאת, שאתם – שהאוצר מקים, שהממשלה, שהמדינה מקימה, יכול להפיק רווח, גם אם הוא לא משקיע כלום, כי הוא אזרח במדינת ישראל והוא ייהנה מחלק מהכספים של הגז. אבל בעלי האדמות, למרות האחריות החברתית שלהם, שהם בעלי אדמות והם גם צריכים להשקיע משהו באינטרס הציבורי, הם נפגעים רבות; אני מכיר הרבה מקרים שבהם בעלי אדמות נפגעים מכך שצינורות הגז, רשתות הגז – רשתות חלוקת הגז עוברות בקרקעות שלהם. התשובה של הרשויות היא: בסדר, אתם נפגעים, זה לא גורם לכם נזק רב, יש לנו סמכות להפקיע מכם 25%–40%, אז אתם אכלתם אותה. אני חושב שזו גישה צינית, מאחר שכל אזרח, גם אם אין לו אדמה, ייהנה מהקרן הזאת, ואני לא חושב שבעלי האדמות האלה צריכים דווקא הם לשלם, כאשר יש לך בעלי מפעלים שיפיקו רווח מהכנסת הגז במקום מקורות אנרגיה אחרים; יש לך משקיעים, כפי שאמרתי, הם שמוציאים את הגז, אבל הם עושים רווח מצוין. המדינה מרוויחה מזה, בסופו של דבר, כי היא משקיעה את הכסף והיא מעלה את רמת החינוך ורמת הרווחה – כולם נהנים, חוץ מבעלי האדמות האלה. אני מאוד מבקש להביא את העניין הזה בחשבון, ושהתשובה המיידית לאנשים שתובעים פיצויים בגלל הנזק שנגרם לאדמות שלהם ממעבר צינורות הגז תהיה: אכן מגיע לכם, כי אתם משלמים, כי אתם ניזוקים בקרקעות שלכם, בנכסים, בקניין שלכם, והאוצר ידאג שהאנשים האלה יפוצו. תודה. היו"ר פנינה תמנו-שטה: תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת אילן גילאון – אינו נוכח. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב; אינו נוכח. אחריו – חבר הכנסת באסל גטאס. באסל גטאס (בל"ד): כבוד היושבת-ראש, גם אני מברך אותך לרגל היבחרך ותחילת ניהול הישיבה. רבותי חברי הכנסת, אני מצטרף לברכות לאוצר על היוזמה. אני חושב שזו ראייה ארוכת טווח שמסמלת גם ראייה של התפתחות בת-קיימא, פיתוח בר-קיימא, לא למטרות של הרגע או של הזמן הנוכחי ופרק הזמן שבו אנחנו חיים, אלא ראייה לעתיד הרחוק. אני גם מצטרף למה שאמר חברי חנא סוייד. אנחנו מכירים הרבה בעלי קרקעות באזור המשולש, ודווקא כאלה שלא היו אמורים להיפגע, כי רצועת כביש 6 – בתוך הרצועה היה אמור לעבור קו הגז, ועכשיו מתנגדים לזה במינהלת הכביש, וכנראה הוא הולך לעבור מזרחית או מערבית לכביש והולך לפגוע בהרבה בעלי קרקעות. זה עדיין בדיון בוועדות המחוזיות, והאנשים מתנגדים. אנחנו מכירים את הסיפור. בחלק מהמקרים, כמו באזור ג'למה, היה מאבק ציבורי של בעלי הקרקעות, שלא צלח, ויש הזדמנות כאן, כשפעם ראשונה הולכים להפקיע אדמות פרטיות. למה זה נוגע לציבורי הערבי – כי רוב הקרקעות הפרטיות, בבעלות פרטית, הן בידי הציבור הערבי. זה לא אומר שלא הולכים להפקיע מקיבוצים, או ממושבים, אבל שם אין האינטרס האינדיבידואלי או של של בעלי קרקעות כמשפחות. אז פה יש הזדמנות: ממילא הולכים ומפקיעים מהם בשביל לייצר הכנסה, והכנסה עודפת למדינה, אז יש להיות פייר אתם ולפצות אותם או להפוך אותם לשותפים ברווחים. מילה על העקרונות האלה. אנחנו מכירים הרבה עקרונות בעולם, כפי שסגן השר אמר. ולא תמיד הניהול של הכספים האלה נעשה תחת פיקוח. מנגנוני הפיקוח, אם שמים אותם וכותבים עליהם, ורואים מה קרה אצלנו באיגרות החוב הקונצרניות, שהושקע בהן כסף של הציבור, והיום שואלים איך נתנו כסף כזה בלי ביטחונות ואיפה היו. אז אני מציע לעגן בחוק – לא קראתי לעומק, אני מוכרח להודות – שצורת ההשקעה של הכסף תהיה סולידית, נקודה. הכסף הזה, אם רוצים לשמור אותו לדורות הבאים, לא אמור להיכנס לשווקים, לא בארץ ולא בעולם, אלא שתהיה לו חשיבות או השפעה שוויונית על הכלכלה – זה כן, אבל לא בצורה של השקעה ישירה בשווקים. תודה רבה. היו"ר פנינה תמנו-שטה: תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת מוחמד ברכה. מוחמד ברכה (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, אני מצטרף לברכות, ומאחל לך הצלחה. היו"ר פנינה תמנו-שטה: תודה. מוחמד ברכה (חד"ש): הברכה השנייה היא, לפני הממשלה, לדב חנין, חברי לסיעה, שהוביל, כשלרבים נראה שהוא מנהל מערכה מעין דון קישוטית כזאת, והיום מכתירים את המאמץ ואת המאבק, גם הפרלמנטרי וגם הציבורי, אודות הצורך בכך שמתמלוגי הגז ייהנו האזרחים. אני חושב שזו שעה יפה לכנסת, זו שעה יפה לחבר הכנסת דב חנין, זו שעה יפה לסיעת חד"ש, הסיעה שלנו, ואני מברך את הממשלה ואת משרד האוצר על כך שהם לקחו על עצמם את האחריות והביאו את הצעת החוק. האמת היא שבמצב נורמלי לא היה צריך לנהל מאבק על דבר כזה. זה המובן מאליו. הרי אדם שבונה בית, נגיד, בחלקת אדמה פרטית, ופתאום יוצא לו בור של מים, מטבע הדברים החוק מגדיר חד-משמעית שהמים האלה הם לא נחלתו האישית אלא של המדינה. אני מודע לכך שקידוחי נפט וגז עולים כסף, וצריך יזמות וצריך הון וכו', אבל הכול צריך להתבסס על העובדה שהמשאב הזה, הטמון בתוך הקרקע, אם בקרקע של היבשה או בקרקע של הים, הוא משאב ציבורי, ומי שמשקיע יכול ליהנות, או יכול לקבל את תמורת השקעתו. אבל העיקרון הבסיסי הוא שהמשאב הזה הוא משאב ציבורי. לכן יכול להיות שהיום אנחנו עושים את המובן מאליו בכל מקום, והצדק האזרחי נעשה במידה מסוימת עם הקמת הקרן הזו לניהול הכנסות המדינה מהיטל על רווחי הנפט. וכאן ההזדמנות גם לדבר על צדק אחר, לא צדק אזרחי אלא צדק אזורי. הרי כבר ידוע שהאזור הזה, המזרחי, של הים התיכון, כנראה יושב על מרבצי גז – ויכול להיות נפט – גדולים. העובדה הזו אינה צריכה להיות בסיס לסכסוכים חדשים ברמה האזורית אלא בסיס לשיתוף פעולה אזורי, ואסור שהדברים יתנהלו לפי שיטת מדיניות הכוח ושלילת הזכויות של עמים אחרים ושל ישויות ומדינות אחרות. מדינת ישראל, ממשלת ישראל, חיממה את היחסים עם קפריסין בזמנה בעניין הזה לצורך דחיקתה של טורקיה. הצורך שהרשות הפלסטינית, שיש לה חוף ברצועת-עזה, תיהנה גם מהתמלוגים- - - היו"ר פנינה תמנו-שטה: אודה על סיכום הדברים. מוחמד ברכה (חד"ש): הרשות הפלסטינית זכאית גם היא להתחלק בתמלוגים כישות שקיימת וכמדינה שמוכרת כבר היום באו"ם. היחסים עם לבנון, שטוענת לבעלות ולגלישה למימיה האזוריים – היא גם לא צריכה לשלם את המחיר של הסכסוכים. לכן מדינת ישראל וממשלת ישראל צריכות לעשות את הכול כדי שמה שהיום אנחנו מקיימים כצדק אזרחי, יהיה גם צדק אזורי, שיבנה בסיס לשיתוף פעולה, ולא בסיס של שלילה ושליטה וגנבה של זכויות של מדינות אחרות ושל עמים אחרים. תודה רבה. היו"ר פנינה תמנו-שטה: תודה. הדובר הבא – חבר הכנסת משה פייגלין. משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו): גברתי היושבת-ראש, ברכות על תפקידך החדש, חברי חברי הכנסת, צר לי להיות משבית שמחות, חבר הכנסת דב חנין, שאני מאוד מעריך את כישוריך, אבל אני לא מצטרף לברכות. אני חושב שהתהליך שהובלת הוא תהליך שלילי. באופן בסיסי אנחנו נמצאים משני עברי המתרס מבחינה אידיאולוגית, כך שזה לא מפתיע, רק שבמקרה הזה גם הקולות החירותיים בכנסת נסחפו אחר גל פופוליסטי שאיש מאתנו עוד לא יודע את סופו. אילו אני היום משקיע גז – מה לעשות, אין לי המיליארדים הללו, אבל לכאורה, אילו היו לי מיליארדים, והייתי שוקל היום האם להשקיע אותם בישראל או במקום אחר, הייתי חושב עשר פעמים לפני שהייתי הולך להשקיע אותם במדינה שאחרי שאני חותם אתה הסכם, היא משנה אותו ומחליטה מה כן ומה לא ולאילו חלקים בהסכם היא מתייחסת ואילו חלקים היא משנה. נראה לי שמעמדנו הבין-לאומי כמקום שראוי וכדאי להשקיע בו בעקבות התהליך הזה, התהליך הפופוליסטי שעברנו, לא יועיל בטווח הארוך לכלכלת ישראל ולחברה הישראלית. אבל נניח את הדבר הזה בצד – מה שהיה, היה. הקשבתי רוב קשב לדבריו של סגן השר מיקי לוי, ודווקא בעניין של אותה קרן שסגן השר מציע לכנסת, אני בהחלט תומך. אני גם מצטרף להצעותיו של חבר הכנסת באסל, ואני רוצה לשאול אותך, סגן השר לוי, בעניין שמטריד אותי באופן הכי בסיסי. אני נוטה מאוד לתמוך בהצעה, אבל אני רוצה להעלות חשש בפניך, ואשמח אם תפריך אותו. דיברת על השקעה של הקרן הזו במניות בכל העולם. דברים שנראו לנו אתמול כהשקעות בטוחות בכלכלות היציבות והחזקות ביותר, מתגלים לנו היום כחקוקים על הקרח; כלכלות מערביות אירופיות וגם אמריקניות מתבררות כשבירות ביותר. האם לא נכון היה יותר כן להשקיע את הכסף הזה כאן בארץ בהשקעות ארוכות-טווח ולא לרעות בשדות זרים? אנחנו יודעים למשל שחברות בנייה שרצו והשקיעו באירופה בעשור הקודם, פשטו את הרגל בזו אחר זו. לעומת זאת, מי שדווקא בנה והשקיע בארץ, פרח. אני יודע את זה באופן ברור. איך אנחנו יכולים לדעת שהשקעות שכאלה, שנמנעות כרגע מצרכים מיידיים, כפי שהובא כאן לידי ביטוי, באמת מושקעות במקום שבו לא נמצא את עצמנו מול שוקת שבורה מאוחר יותר? תודה רבה. היו"ר פנינה תמנו-שטה: תודה. אחרונת הדוברות, חברת הכנסת שלי יחימוביץ. שלי יחימוביץ (העבודה): ברכות לגברתי סגנית יושב-ראש הכנסת, חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. בהצלחה. היו"ר פנינה תמנו-שטה: תודה. שלי יחימוביץ (העבודה): אנחנו נצביע בעד החוק גם כיוון שהוא סופו הנכון של תהליך פרלמנטרי מדהים שהתקיים כאן בכנסת שעברה. הכנסת הובילה את החלוקה מחדש של רווחי הגז בניגוד לעמדת האוצר והממשלה, בחבירה יוצאת דופן של חברי כנסת מכמה וכמה סיעות, ואנחנו נתמוך בחוק כי הוא המשכו של המאבק, ונתמוך בחוק כי יש לנו חקיקה פרטית דומה, ונתמוך בחוק פשוט כי הוא צודק ונכון. אבל אני רוצה להזהיר כאן מפני האפשרות שאחרי שנחוקק את החוק הנפלא הזה, ותהיה לנו קרן לרווחי הגז, פשוט לא יהיה בה כסף, מאוד מאוד פשוט; פשוט לא יהיה בה כסף. ולא יהיה בה כסף כיוון שאם נאפשר ייצוא גז – חברי חבר הכנסת ריבלין – המאבק הבא הוא מאבק נגד ייצוא הגז, והוא מאבק מיידי, חשוב, שאם לא ננהל אותו כאן ועכשיו זה יהיה בלתי הפיך. זה יהיה בלתי הפיך, כי כבר ייחתמו חוזים עם חברות זרות וכבר ייכנסו לתמונה ממשלות זרות, ממשלות ידידותיות, ואז לנהל את המאבק על ייצוא הגז יהיה פשוט בלתי הפיך, כי זה כבר יהפוך לעניין מדיני. לכן אנחנו עכשיו בזמן קריטי ודרמטי הרבה יותר ממה שהציבור מבין, לצערי. ההחלטות שיתקבלו עכשיו בעניין ועדת צמח הן החלטות שיקבעו במידה רבה את גורלה של מדינת ישראל – כלכלית, אסטרטגית, חברתית, ביטחונית, כל זווית שהיא. אם אנחנו נייצא את הגז, מדינת ישראל תפסיד את ההזדמנות הזאת לעצמאות אנרגטית, וגם – וחשוב לציין – אם נייצא את הגז נפסיד גם את כל ההכנסות האדירות שאומרים לנו שצפויות מהגז הטבעי. ואני אסביר למה זה קורה. בחוק ששינסקי חמק מאתנו סעיף מאוד מאוד מהותי, שאם חברות הגז מוכרות גז לחו"ל, את המס על המכירה משלמים לפי המחיר בארץ. כלומר, אם בארץ ליחידת אנרגיה תקבל חברת הגז 5 דולר, למשל, על זה היא תשלם מס גם אם היא תייצא לחו"ל ב-20 דולר ליחידת אנרגיה. כל הדלתא שבין ה-5 ל-20 – רווח נקי היישר לכיסיהן של חברות הגז. תחשבו איזה מוטיבציה אדירה זאת לייצא – פשוט לייצא את כל הגז, במקום לחולל בו מהפכה אנרגטית כלכלית וחברתית במדינת ישראל. לכן, את מסקנות ועדת צמח חייבים לפתוח כאן ועכשיו. חייבים לפתוח אותן, הן לא תורה מסיני והן לא עשרת הדיברות, ממש לא, ואנחנו נמצאים בזמן שהוא קריטי ודרמטי, כי דוח צמח הוא שגוי מיסודו, והמטרה שלו הייתה ברורה מלכתחילה: להכשיר את ייצוא הגז שיעשיר אך ורק את כיסיהם של בעלי החברות הפרטיות, את תשובה, את "נובל אנרג'י" ואת - - - היו"ר פנינה תמנו-שטה: אודה לתחילת סיום דברייך. שלי יחימוביץ (העבודה): אני כבר מסיימת. ונגיד שהחוק הזה נכתב בתום לב, הרי חודש אחרי שהוא נכתב התברר שכל הנתונים שעליהם הוא היה מבוסס שגויים מיסודם. מה כל כך בוער לקבל עכשיו החלטה לייצא את הגז שלנו? חשוב לנו להיות במצב שבו בריטניה נמצאת עכשיו? שאחרי מאגרי הגז והנפט שהתגלו אצלה בים הצפוני היא ייצאה את הכול, קיבלה תזרים מזומנים ענק והיום היא מייבאת במחיר גבוה ומייצאת במחיר נמוך? יש איזשהו היגיון כלכלי? – תעזבו רגע את המוסר בצד – איזשהו היגיון כלכלי בדבר הזה? אני מסיימת. חברת הכנסת תמנו-שטה, ערב הבחירות אמר יושב-ראש מפלגתך יאיר לפיד כך – ואני מצטטת: "מסקנות ועדת צמח שגויות; עתודות הגז צריכות להיות מופנות לטובת אזרחי ישראל, לא לייצוא יקר שמשרת רק כמה טייקונים". אני מסכימה עם שר האוצר. בואו נעשה פוליטיקה חדשה, ופשוט תממשו את ההבטחות שהבטחתם ערב הבחירות. זה נורא נורא פשוט, זה לא כרוך בכאב, מעכבים את ועדת צמח, רואים מה קורה, ואז מקבלים החלטות. היו"ר פנינה תמנו-שטה: תודה. שלי יחימוביץ (העבודה): עוד משפט אחד, ברשותך. שלי יחימוביץ (העבודה): רק השבוע נחשף שארבע החברות החזקות והעשירות במשק מקבלות הטבות בשיעור 4 מיליארד שקלים ומשלמות מס בשיעור מיליארד שקלים. כל זה יתגמד ויהיה כאין וכאפס לעומת חגיגת ההטבות שיקבלו כאן קומץ בני-מזל על חשבון הציבור בישראל. תודה רבה. היו"ר פנינה תמנו-שטה: תמו הדוברים בנושא זה, וכמו כן, סגן שר האוצר מיקי לוי אינו מנצל את זכותו להשיב לדוברים. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק הקרן לניהול הכנסות המדינה מהיטל על רווחי נפט, התשע"ג–2013. חברי הכנסת מתבקשים לשבת. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 41 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הקרן לניהול הכנסות המדינה מהיטל על רווחי נפט, התשע"ג–2013, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר פנינה תמנו-שטה: התוצאות: 41 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. החוק הזה יעבור לוועדה המוסמכת לדון בהצעת חוק זו, ועדת הכספים. אורי מקלב (יהדות התורה): ועדת המדע? היו"ר פנינה תמנו-שטה: מכיוון שיש הצעה נוספת אנחנו נעביר את זה להחלטת ועדת הכנסת.