קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון – חובת דיון על יעדי תקציב) [הצעת חוק פ/429/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו חוזרים לחקיקה – הצעות חוק פרטיות. הצעת חוק פ/429 של חבר הכנסת מוחמד ברכה וקבוצת חברי כנסת – משק המדינה (תיקון – חובת דיון על יעדי תקציב). חבר הכנסת ברכה יציג את ההצעה. עד עשר דקות לרשות אדוני. וסגן שר האוצר, חבר הכנסת מיקי לוי, ישיב בשם הממשלה. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, גברתי היושבת-ראש, בתפר - - - היו"ר גילה גמליאל: כן, לגמרי. מוחמד ברכה (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק שאני מביא היום היא האנטיתזה של הצעת החוק לחיסול הדמוקרטיה, כפי שהובאה על-ידי חבר הכנסת רותם לפני שעה קלה. הצעת החוק באה לתת מעמד מרכזי לכנסת, לנבחרי העם, בדיון על התקציב. מה שקורה היום, שהממשלה היא לבדה קובעת את עוגת התקציב והיא לבדה קובעת את יעדי התקציב. הכנסת אינה שותפה לא בדיון ולא בקביעת היעדים, אלא היא מביאה חבילה שלמה, ואם מתנהל מאבק פרלמנטרי על סעיף מסוים, מה שקורה, כאילו מוסיפים לסעיף כשמורידים מסעיף אחר, בעצם מה שקרוי בעגה הפרלמנטרית: מבלי לפרוץ את מסגרת התקציב. הכנסת הופכת, על-פי השיטה הזו, לחותמת גומי של הממשלה, שבמקרה הטוב ביותר יכולה לחולל שינויים מוגבלים וקוסמטיים. יש מדינות רבות שבהן מתקיימות בפרלמנט שתי ועדות, ועדת תקציב וועדת כספים, ויש פרלמנטים רבים בעולם, ברוב העולם הדמוקרטי, שהפרלמנט מקיים דיון על אודות יעדי התקציב. אנחנו בימים האחרונים היינו עדים לאותה פארסה שניפק שר האוצר, שיום אחד הוא מודיע לנו שהגירעון בתקציב יהיה 4%; לאחר כמה ימים הוא אומר לנו 5%; יומיים-שלושה לאחר מכן הוא אומר 4.7%, והכנסת מחוץ לדון הזה, אין לה שום נגיעה בדיון הזה. אדוני סגן האוצר, זה הדיון האידיאולוגי האמיתי. מה שקורה בכנסת של מדינת ישראל זה דיון פרטני בתוך העוגה שקובעת הממשלה. בכנסת, הפרלמנט, נבחרי הציבור אינם שותפים באותו דיון שיש לו אופי אידיאולוגי, אופי של ביטוי של תפיסות חברתיות ופוליטיות, אופי של ייצוג של סדר עדיפויות אמיתי שהכנסת קובעת לעצמה. הצעת החוק שלי אינה חדשה, היא מובאת זה שנים רבות. היו ימים שאנשים שיושבים, אדוני סגן שר האוצר, סביב שולחן הממשלה היום היו שותפים שלי להגשת הצעת החוק הזאת; אני מדבר על השר ישראל כץ מהליכוד. הצעת החוק היא הגיונית. אני חושב – אני לא יודע מה הולך להגיד סגן שר האוצר, אבל זה אמור להיות עניינה של הכנסת איך לדון בתקציב, ולא כפייה של הממשלה. שרי הממשלה, כשהם נשבעים אמונים, המשפט האחרון שהם אומרים: "לקיים את החלטות הכנסת". זה התפקיד של הממשלה, והכנסת רשאית, זכאית וחייבת לבטא את מגוון הדעות שקיים בתוכה בעניינים חברתיים ופוליטיים, וחייבת לבטא את סדר העדיפויות שהיא רואה, גם דרך קביעת יעדי התקציב. הצעת החוק שלי מדברת על הצורך שהממשלה תניח על שולחן ועדת הכספים דברי הסבר המפרטים את עיקרי התקציב ואת המדיניות הכלכלית הצפויה לא יאוחר מ-1 בספטמבר או 120 יום לפני המועד האחרון לאישור התקציב. וזה הדיון שמתבקש. דברי ההסבר צריכים לכלול את: הנתונים הכלכליים והחברתיים שעל בסיסם נקבע התקציב לאותה שנה; דבר שני – התוצר הלאומי הגולמי הצפוי לאותה שנת תקציב; דבר שלישי – נטל המס החזוי מתוך התוצר הלאומי הגולמי. זאת אומרת, לא שפקידי האוצר יגידו שהם מעלים את מס הכנסה ב-1.5% ב-2% או ב-3%. זה נושא שאמור להיות נחלתה של הכנסת, להכריע בסוגיה כזאת, זה ביטוי של השקפה פוליטית חברתית שהכנסת בתור הריבון העיקרי במדינה חייבת להיות שותפה בקביעת הדבר הזה. יתרה מזאת, הכנסת חייבת להיות שותפה בקביעת יעד האינפלציה; הכנסת חייבת להיות שותפה בקביעת יעד הגירעון; הכנסת חייבת להיות שותפה בקביעת יעד האבטלה, או לחלופין, יעד התעסוקה. היא צריכה לאמץ פרמטרים והיא צריכה לאמץ גישות שאחר כך פקידי האוצר צריכים להעביר אותם או להפוך אותם למספרים, וצריכים להפוך אותם לעוגת תקציב. אבל המצב הנוכחי, היום, של דיון בתקציב במדינת ישראל הוא של דיון אנטי-דמוקרטי, הוא כפוף ומשול לחלוטין לרצונותיה של הממשלה, ללא אפשרות להשפיע על היעדים. על כן, גברתי היושבת-ראש, אני חושב שדווקא היום, כשיש מגמות בתוך הקואליציה לבודד את הכנסת ואת החיים הפרלמנטריים, להדיר את הפרלמנט מהעיסוק בייעוד שלו, שלשמו הוא נבחר – מי שנבחר על-ידי הציבור זה אנחנו; הממשלה נבחרה על-ידינו, ולכן היא כפופה לבית הזה. מי שמבטא את הרבגוניות, את הרב-תרבותיות, את הפלורליזם הפוליטי והחברתי זה הבית הזה, והוא חייב להיות שותף. אני לא רואה סיבה כלשהי שהממשלה יכולה להביא כדי להתנגד להצעת החוק. זה נושא שאמור להיות ביסודו של הפרלמנטריזם במדינת ישראל. אם הכנסת אינה שותפה בתקציב, במה היא תהיה שותפה? התקציב הוא הביטוי המוחשי ביותר למדיניות הממשלה, הוא התרגום של היעדים החברתיים או האנטי-חברתיים, כפי שהם באים לידי ביטוי בממשלה. אני לא רוצה להציע, או: הצעת החוק שלי אינה כוללת הצעה שיהיו שתי אושיות פרלמנטריות בכנסת, של ועדת תקציב וועדת כספים. היום את שני התפקידים ממלאת ועדת הכספים, במתכונתה הנוכחית, אבל לפחות שהכנסת תהיה שותפה. זאת הצעת חוק דמוקרטית יותר, שמאפשרת ביטוי רחב יותר ומאפשרת השתתפות של נבחרי העם בקביעת התקציב ויעדיו, ולא רק בהעברת סכום כזה מסעיף לסעיף, כפי שזה קורה, ואז הכול נתון לכל מיני מניפולציות, קבוצות לחץ, לוביים, הון גדול, הון קטן. הגיע הזמן שהכנסת תתבגר ותמלא פה את תפקידה כגוף נבחר פלורליסטי של כלל הציבור, שיכול, רשאי וחייב לדון לא רק במספרים של התקציב, אלא ביעדיו. תודה רבה. היו"ר גילה גמליאל: אני מודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה, ואני קוראת לסגן השר מיקי לוי להשיב בשם הממשלה. מוחמד ברכה (חד"ש): אם הייתה לך אוזן קשבת היה אפשר לעשות דיון במליאה, זה המהות של הפרלמנטריזם. סגן שר האוצר מיקי לוי: אני יכול להשיב לך, חבר הכנסת הנכבד ברכה, ואני יכול למלא את הוראותיה של היושבת-ראש הנכבדת. אני פתוח לכול. היו"ר גילה גמליאל: הוא יכול לענות על מה שתשיב לו, אם הוא ירצה, לאחר מכן. סגן שר האוצר מיקי לוי: כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת הנכבדים, אני כבר בתחילת דברי אומר: הממשלה מתנגדת להצעת החוק הזאת. היא מתנגדת, כי הצעת החוק הזאת, בבסיסה, אינה הצעה נכונה. לא כך בנויה הדמוקרטיה, ואני אתייחס בדברי לכל מה שנאמר כאן על-ידי חבר הכנסת ברכה. הליך גיבוש הצעת תקציב המדינה, המדיניות הכלכלית, מתחיל כבר בתחילת השנה. זו עבודה חשובה, סיזיפית, שמושקעות בה שעות רבות מאוד, ובה בוחנים את כלל הנתונים שמרכיבים את המכלול הזה של הצעת התקציב. היא מתחילה בעבודה פנימית, בתוך האוצר; אנשי המקצוע בתוך האוצר – אגף התקציבים, החשבת הכללית, שוק ההון – זה איזה מכלול שאינו מונח על-ידי נתון אחד כזה או אחר, אלא זהו פאזל רחב מאוד של נתונים, שאנחנו אמורים להרכיב אותם במשרד האוצר לתקציב רציני, לתקציב שיש לנו אחריות לו. לאחר השלב הזה, העבודה מתחילה עם שאר משרדי הממשלה. אנחנו, חבר הכנסת ברכה, איננו עובדים בחלל ריק, אנחנו עושים שיתופי פעולה עם כלל המשרדים. הרפרנטים השונים שומעים את הצרכים ומתרגמים את זה למספרים ולהצעות בספר התקציב. ההליך הזה שתיארתי, הן במשרד האוצר והן במשרדי הממשלה השונים, נמשך כמה חודשים. לאחר מכן, לאחר שהמסלול הזה מבוצע, מגיע הנושא לדיון, קודם כול באוצר, ושר האוצר נותן דעתו על כל סעיף וסעיף, מאשר אותו או לא מאשר אותו. אני יכול להגיד לך, כאחד שהיה שותף בחודשיים האחרונים לדיונים ארוכים מאוד באוצר, אל תוך שעות הלילה, שעות מאוחרות לפני כניסת חג הפסח, יש הרבה מאוד סעיפים ששר האוצר לא אישר, כי זו לא תפיסת עולמו החברתית, ולכן הוא לא אישר אותם, אין כאן איזושהי יצירה של תקציב אוטומטי. לאחר מכן, מובן שכל אנשי המקצוע – ונמצא כאן שר האוצר לשעבר; יכול להעיד על כך – מגיע שר האוצר עם אנשי המקצוע השונים אל משרד ראש הממשלה, ומציג בפניו את עיקרי התוכנית. לא כל הסעיפים שהביאו בפני ראש הממשלה אנשי המקצוע עוברים לביצוע. לאחר שראש הממשלה עיין בעיקרי התקציב, כל הנושא חוזר למשרד האוצר כדי לגבש גיבוש סופי. לאחר אישור הממשלה מתחיל הליך מורכב וארוך שבו מגבש משרד האוצר פעם נוספת, אחרי שקיצצו חלק מהנושאים, יחד עם משרדי הממשלה האחרים, את הצעת התקציב המפורטת, ותאמין לי, היא מפורטת מאוד, לסעיפים ולתת-סעיפים. וכדי ללמוד את הספר הזה צריך להשקיע שעות רבות של לימוד. ולאחר מכן, חבר הכנסת ברכה, רק לאחר מכן, לאחר שיש הצעת תקציב מפורטת, מגישים אותה לאישור הכנסת, וזה לצד תהליך כתיבה ואישור חוק ההסדרים בוועדת השרים לחקיקה. אתה חבר כנסת ותיק, ודיברת על הכנסת, ואני אומר לך, הכנסת כבודה במקומה מונח. בוודאי ובוודאי היא בית-מחוקקים, והבית הזה הוא חשוב מאוד, ולחברי הכנסת יש מה להגיד, והם אומרים אותו לא פעם, אבל האחריות הברורה של הכנת התקציב, מה לעשות, על-פי חוק, היא של הרשות המבצעת. הרשות המבצעת, הממשלה, היא אשר קובעת את היעדים, היא אשר קובעת את יעד הגירעון בהתאם ליעדים השונים שהיא הציבה לעצמה. מכיוון שאחריותה של הממשלה ברורה, היא גם אחראית ליעד הגירעון, היא גם אחראית ליעדים, אין מה לעשות פה. האחריות לא מתחלקת – אני לא מכיר שהאחריות מתחלקת בשום מצב. הממשלה, אדוני, מבוקרת על-ידי הבית הזה, ולא אחת מבוקרת בצורה קשה. אני חוויתי כאן חודשיים של קריאות מספסלי האופוזיציה, זה לא היה פשוט, גם לעתים מחברי בקואליציה שסעיף כזה או אחר לא מצא חן בעיניהם. אבל אל נטעה, האחריות לא מתחלקת, האחריות היא ברורה – של הרשות המבצעת, והיא אשר קובעת את היעדים. וישנן גם ועדות הכנסת, וחלק מהמהלכים שהממשלה קבעה והסעיפים שהממשלה רוצה להעביר מגיעים לוועדות הכנסת, וגם מבוקרים בוועדות הכנסת, לא אחת בצורה קשה, וגם את זה חוויתי – עברתי בוועדות הכנסת, בוועדת הכספים, זה בהחלט לא פשוט. אז אי-אפשר לבוא ולהגיד שהבית הזה יקבע – כבודו במקומו מונח, זה פשוט לא עובד בממשל דמוקרטי, מכיוון שהאחריות בסופו של יום היא לפתחה של הממשלה הנבחרת, לפתחו של ראש הממשלה. סעיף 3ב1 לחוק-יסוד: משק המדינה קובע כי הממשלה – ותבדוק אותי – מחויבת להגיש את הצעת התקציב המפורטת לכנסת לא יאוחר מ-60 ימים לפני תחילת שנת הכספים. אתה אמרת כאן כל מיני מספרים, אני רוצה להגיד לך, אף פעם לא היה 4% ולא היה 6%. אנחנו מאוד מאוד רצינו לקבוע את זה – להתכנס ל-3%, יעד מבוקש ל-2013, אלא מאי, 2013, עברו חלפו להם חמישה חודשים, בפתיחת שנה זו היו הבחירות, לאחר הבחירות הושבעה הכנסת, התקיימו מהלכים ארוכים מאוד, עם תוספת של זמן, למשאים ומתנים הקואליציוניים, והנה, קמה ממשלה, ובמשרד האוצר נתון הדבר על כתפיו של שר האוצר יאיר לפיד – הונחה המשימה להרכיב את התקציב. מאוד היינו רוצים להתכנס ל-3%, אבל אז הלחץ על הציבור – הטלת המסים הייתה הרבה יותר קשה. אולי נעלם מעיניך עוד נתון אחד קטן, אנחנו בחודש מאי, חלפו עברו חמישה חודשים, ועד אשר התקציב יאושר יעברו עוד חודשיים, כנראה, אני מעריך שב-23, 24 ביולי, פחות או יותר, הבית הזה יאשר או לא יאשר את התקציב. אני מניח שכך יהיה. ולכן, מה שנותר עד לסוף שנה זו זה בסך הכול חמישה חודשים כדי לבצע מהלכים כלכליים כאלה או אחרים. זאת אומרת שעפו להם כמעט 65% מהשנה הזאת, וקשה מאוד לעשות מהלכים רק בארבעה חודשים, קשה מאוד. לכן בחרנו לקבוע את יעד התקציב כפי שהוא נקבע, אבל אף פעם הוא לא היה 4.95%; והכול, אני מבטיחך דבר, היה מתואם עם ראש הממשלה. פרט לכך, מרבית הנתונים המבוקשים להצגה בהצגת החוק כבר כלולים בהצעת התקציב המוגשת לאישור הכנסת בכל שנה, ועל כן אין שינוי של ממש בהצעה שלך, פרט לשינוי מועד הגשת התקציב. יצוין כי בכל מקרה, על-פי סעיף 3ב1 לחוק-יסוד משק המדינה, רשאית ועדת הכספים של הכנסת לדרוש הגשה מוקדמת של התקציב המפורט. גברתי היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, אבקש מחברי הכנסת להסיר את הצעת החוק מסדר-היום. הממשלה מתנגדת להצעת חוק זו. תודה רבה. היו"ר גילה גמליאל: אני מודה לסגן השר מיקי לוי. חבר הכנסת ברכה, יש לך אפשרות, כיוזם הצעת החוק, לתת את התשובה על התנגדות הממשלה. עומדות לרשותך שלוש דקות. מוחמד ברכה (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני לא יכול לטעון שבמשרד האוצר לא הבינו את משמעות ההצעה. הצעת החוק לא באה להפקיע מהממשלה את זכותה, את סמכותה לחבר תקציב, ולא באה במקום מאמץ או האנשים הרפרנטים, אנשי המשרדים השונים שעוסקים במלאכה. ההצעה מדברת על זכותה של הכנסת להיות שותפה בדיון על יעדי התקציב, ולא רק על התקציב. כלומר, אם שר האוצר אומר: יעד הגירעון הוא כזה וכזה, זכותה של הכנסת לדון, והממשלה, יש לה רוב, אני מניח, יכולה להגיד מה שהיא רוצה, אבל הכנסת – הריבון צריך להיות שותף. אני לא מציע, אדוני סגן האוצר, שהדיון בתקציב יחל ב-1 בספטמבר; אני מציע שיהיו שני דיונים על התקציב: דיון על היעדים ודיון על התקציב. ואם אתה אומר שהממשלה ישבה, והרפרנטים אמרו ועשו ולמדו, אם לאלה יש זכות, לנבחרי העם אין זכות לחוות דעה על יעדי התקציב, שאנחנו רוצים יעד של תעסוקה כזה וכזה ולא אבטלה כזו וכזו? אנחנו רוצים יעד גירעון כדי לתמוך ביעדים חברתיים, ולא בהון הגדול – מותר או לא? יעד אבטלה, יעד של צמיחה – אלה דברים שנוגעים במהות של הבחירה שלנו כחברי הכנסת; אנחנו נבחרנו על בסיס של מצע, של תפיסה אידיאולוגית. אני מציע שהכנסת תנהל דיון אידיאולוגי בתקציב, ולא רק דיון טכני, כפי שזה קיים. אני יודע שזה קשה, שזה מכביד על הממשלה, אבל זו זכותה של הכנסת, וזו חובתה של הממשלה לבוא ולהתייצב בפני הבית הזה ולומר לו איזה יעדים היא מציבה, והבית הזה יגיד את דעתו על יעדי התקציב. תודה רבה. היו"ר גילה גמליאל: אני מודה לחבר הכנסת ברכה. נעבור להצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 22 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 35 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון – חובת דיון על יעדי תקציב) נתקבלה. היו"ר גילה גמליאל: בעד – 22, נגד – 35. ההצעה לא התקבלה.