קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על מוצרי מזון בסיסיים), התשע"ג–2013 [הצעת חוק פ/622/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר גילה גמליאל: אני מזמינה את חבר הכנסת אילן גילאון להציג את הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על מוצרי מזון בסיסיים), התשע"ג–2013, של חברי הכנסת אילן גילאון וניצן הורוביץ. אילן גילאון (מרצ): גברתי היושבת-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, אני שוב רוצה, גברתי, את המובן מאליו, כי אנחנו רגילים לחוקק את מה שהיה מובן מאליו שיהיה קיים, כבוד סגן השר. לפעמים זה מתסכל, כי אתה מתקן דברים שמראש לא היו צריכים להיות מקולקלים. הרי כולי עלמא יודע שמע"מ זה מס רגרסיבי, הוא מרע במרבית המקרים עם רוב הציבור, בעיקר עם הציבור היותר חלש. אם כבר יש טעם למע"מ, זה כדי לעשות רגולציה, לכוון תהליכים בתוך המשק, לעודד דברים מסוימים, לייקר דברים אחרים, אבל ודאי וודאי שעל מזון בסיסי ועל מוצרי מזון אין טעם ואין צורך להטיל מע"מ – לא על זה ולא על תרופות, וגם על כך יש לנו חוק. אבל, כבוד שר הרווחה, תחכים אותי אתה, אני לא יודע, מה קורה שם, לאנשים בממשלה, שאת המובן מאליו לפתע הם לא מבינים, ואז הם פתאום מתחילים להגיד לך שדברים שרואים מכאן לא רואים משם? הרי כל אחד יודע, ואתמול הצדענו פה לווטרנים, לוותיקים. הצדענו אתמול לווטרנים, ואחרי זה הם נסעו הביתה, ואני מבטיח לך, אדוני היושב-ראש, שהיום בבוקר היו בתוכם כאלה שמתלבטים בין פרוסה לתרופה – תרופה שתעלה בעוד 1% במע"מ עכשיו, ופרוסה שתעלה גם כן. אני אומר לעצמי, איזו אכזריות זו. אז אולי באמת אני לא יכול להרחיק ראות לראות כמה טוב יהיה בעתיד כתוצאה מהצעדים הנוכחיים, אבל כאשר אני מסתכל בצעדים המיידיים, וגם אתה יודע כמה רע זה מס ערך מוסף, וכמה אסור להטיל אותו בצורה גורפת, flat, כבוד סגן השר, על כל דבר, אז אומרים לי הפופוליסטים: אני חושב שצריך לסבסד מוצרים כאלה. אבל הפופוליסטים אומרים לי שאז המשפחות המאוד-עשירות ייהנו מהלחם האחיד ומן השמן ומן המרגרינה ומן החלב. כמה אחוזים הדבר הזה תופס בסל – לא של האחים עופר, של הבני-דודים עופר, כי האחים עופר כבר לא פה – כמה? ולעומת זה, לגבי משפחות אחרות, באופן יחסי, מה קורה שם? כמה אכזריות יכולה להיות בכך שכשאני קורא כאן, בתוכנית שלכם, שאני אומר אותה לכאורה, כי היא בדרך כלל בסיס לשינוי, שאתם רוצים לאסוף יותר כסף מנשים שאינן עובדות, בסך 675 מיליון שקלים – אבל הגבייה של מס החברות, שמשתנה מ-25 ל-26 מיליון, היא בסך הכול 630 מיליון. כמה אכזרי זה יכול להיות שממע"מ אתם רוצים לאסוף flat, מרוב הציבור, 4.6 מיליארד שקלים, ואילו מהמס הזה אתם רוצים בסך הכול לאסוף – מס החברות – 0.3? כמה אכזריים יכולים להיות אנשים שמחפשים את מזורם, את הקופה שלהם, אצל חולי גזזת? אצל זקנים שצריכים לשלם על מבחן הכפתור, שר הרווחה, ואנחנו כולנו מתביישים במבחן הזה? אז יגידו לי: זה עזים. אני אומר: תגידו לי מי עזכם, ואני אומר לכם מי אתם. מה קורה כאן? אני עוד לא יודע מה אנחנו יכולים לעשות בעניין הזה, אבל אני לא מבין מה שר האוצר עושה. אני רוצה להאמין לו שבטווח הרחוק יהיה כאן יותר טוב, אבל אני פוחד שלא יהיה מספיק מי שייהנה מהטוב הזה. נתגנבה ללבי מחשבה קונספירטיבית, אולי שר האוצר יאיר לפיד הוא סוכן סמוי של ש"ס? יכול להיות כדבר הזה? אולי במעשיו הוא מקטין את מעמד הביניים, הופך אותו למעמד מצוקה, אותו מעמד שש"ס מנציחה, והופכת אותו לצאן מרעיתה, לתומכים שלה? במו המעשה שלו בסופו של דבר הוא יכרות את הענף שעליו הוא יושב. עפו אגבאריה (חד"ש): מי היו חולי הגזזת? כנראה בגלל זה אפשר לפגוע בהם. אילן גילאון (מרצ): חבר הכנסת אגבאריה, נדמה לי שכולם יודעים את אותם דברים שאנחנו יודעים. ואני, כשאני שומע את האמרה: דברים שרואים מכאן לא רואים משם – הרי אותם אחוזים אנחנו רואים מכאן ורואים משם. והאכזבה הגדולה, אני אגיד לכם מהי – על חוסר המקוריות וחוסר המעוף להסתכל פעם אחת נכוחה בתוך התקציב. באתם – ואני אומר את האמת, הייתה לי תחושה שאתם הרבה פחות פוליטיקאים מאחרים, ואתם מוכנים לאחוז את השור בקרניו, להילחם בפרות קדושות, להפוך את התקציב הזה, לפרק אותו עד האום והבורג האחרון, ולהרכיב אותו מחדש, ואז הייתם מוצאים בולענים ענקיים. אבל תראו מה אתם עושים: אתם לקחתם את התקציב של שטייניץ, והעמקתם את הפערים בתוכו. כמאמר המשפט שאמר רחבעם לבני ישראל: אבי ייסר אתכם בשוטים, ואני – בעקרבים. זה בעצם מה שאתם עושים כאן. בשם מה? בשם שיהיה טוב יותר בעוד שנתיים? אני כבר לא רוצה לדבר על מה שהיה פה לגבי המשילות, כי אני לא מערבב, מה שנקרא, שמיטה בכלי מיטה. אבל אני, לכן, אומר, אדוני, המכשיר הזה של מס ערך מוסף צריך להיות מכשיר מכוון. אוקיי, אני הייתי רוצה להטיל מס ערך מוסף של 40% על כל החבר'ה האלה שחוסכים חשמל שעה ביום האנרגיה הבין-לאומי, ביום כדור-הארץ. הם סוגרים את האור ואחרי זה הם עולים על הג'יפים שלהם 4x4, 3,500 סמ"ק, ועושים "עוונטה". הייתי נותן להם, רוצים? תיהנו, תיקחו. הייתי מכניס מס ערך מוסף על דברים כבדי משקל שהם מוצרי יוקרה – יש כמה דברים טובים בתוך הצעת התקציב הזה לגבי דירה שנייה ושלישית, אפילו מסים מסוימים לגבי משכורות שהן מעל 15,000 שקל. אבל זה כל כך מעט לעומת הרוב המזדמן שצריך לשלם את התשלומים הללו. מה יהיה השלב הבא? מה, תתפסו אנשים בבתי-תמחוי או בכל מיני מקומות שאנשים מאוד עניים מסתובבים? תגנבו להם את השרשרת ואת הארנק כי הם מזדמנים? כי אין מי שייצג אותם באופן מרוכז? כי הם כל אחד לעצמו? – שזה רוב רובו של הציבור הזה ששר האוצר נבנה על גבם והגיע לכאן בכוח שהגיע. מי שנבנה על מחאת הקיץ לא יכול ללכת ולפעול נגד מחאת הקיץ או נגד האנשים. מי שנבנה על מחאת הקיץ לא יכול ללכת בחלוקה לעומתית מול האנשים האלה. עפו אגבאריה (חד"ש): - - - במחאת החורף. אילן גילאון (מרצ): הדבר הטוב ביותר לעשות, חבר הכנסת אגבאריה, זה להתחיל במחאה חדשה, מחאה מול השלטון הקיים כרגע. אבל צדה עיני סעיף אחד קטן בתוך הרעיונות שניתנו לגבי התקציב, וזה להקל ולפשט את התהליכים בפשיטת רגל של עסקים. זה כנראה יהיה סעיף מאוד מאוד אפקטיבי בעתיד הקרוב הנראה לעין. ולכן אני בא לכנסת ואומר, אפשר לעשות מקצת מן הצדק בדבר שהוא מובן מאליו. מס ערך מוסף בכלל לא היה צריך להיות על מוצרי יסוד. הוא לא יכול להיות על תרופות, הוא לא יכול להיות על דברים שאנשים מחויבים להשתמש בהם. זה לא ניתן. זה אכזרי. זה לא נכון. זה לא ציוני. זה אנטי-לאומי. זה לא אנושי. זה כל מה שאתם רוצים. אז למה, ריבונו של עולם, אתם עושים את זה בכל זאת כאשר אתם יודעים באמת שהדברים הם בדיוק כפי שאני אומר אותם כאן? שמס ערך מוסף הוא מס רע והוא מעניש את הכי חלשים. והמסים הישירים שאתם לא רוצים להתמודד אתם – אולי היה צריך לתת עוד שתי מדרגות מס. ואתם לוקחים מנשים לא עובדות מס בריאות עכשיו במקום ללכת ולהעלות את תקרת הבריאות ואת תקרת הביטוח הלאומי; בזה לא נוגעים. איך זה יכול להיות, אתה אומר לעצמך. אבל יכול להיות שאני, באמת, אדוני, מגחיך את עצמי בכך שאני כאילו עוד תמים ועוד מאמין שמישהו יכול ללכת עם מה שמובן מאליו, ומה שטבעי, ומה שהיה צריך להיות. והאמת היא שאני מאוד מאוכזב מהעניין הזה, כי האמנתי שמי שרוצה פוליטיקה חדשה ומי שחוסר הניסיון הפוליטי הוא המרכיב העיקרי במדיניות שלו, הוא ישנה את הדברים. אבל תראה, אדוני היושב-ראש, וזה משפט אחרון – חוסר ניסיון פוליטי הוא תנאי הכרחי לביצוע מהפכה, אבל הוא איננו תנאי מספיק. צריך גם אג'נדה וגם קצת צניעות. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, חבר הכנסת אילן גלאון. אילן גילאון (מרצ): גילאון. היו"ר חמד עמאר: אני מזמין את סגן שר האוצר מיקי לוי להשיב בשם הממשלה. סגן שר האוצר מיקי לוי: כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בפתח דברי אקדים ואומר, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. יעקב ליצמן (יהדות התורה): - - - חנא סוייד (חד"ש): אתה מפתיע היום. עפו אגבאריה (חד"ש): זו הפתעה. חנא סוייד (חד"ש): - - - הפתעות היום. סגן שר האוצר מיקי לוי: אני אחזור עבור חברי מהאופוזיציה ואדגיש: הממשלה מתנגדת להצעת החוק. קריאה: שמענו. מוחמד ברכה (חד"ש): אתה נהנה כשאתה אומר את זה. סגן שר האוצר מיקי לוי: מס ערך מוסף הוא מס עקיף המוטל על הצריכה והוא חל על כל המוצרים והשירותים ועל כל הצרכנים במשק. הוא פשוט ויעיל, וזהו חוק מס ערך מוסף - - - יעקב ליצמן (יהדות התורה): - - - סגן שר האוצר מיקי לוי: חבר הכנסת ליצמן - - יעקב ליצמן (יהדות התורה): - - - סגן שר האוצר מיקי לוי: - - בממשלות הקודמות, שבהן ישבת - - - יעקב ליצמן (יהדות התורה): - - - סגן שר האוצר מיקי לוי: - - - בממשלות הקודמות, שבהן ישבת, לא מיהרת לבצע את הצעדים האלה. רק עכשיו, ממקום מושבך; ועוד היית סגן שר הבריאות. ועכשיו, ממקום מושבך באופוזיציה, זה נוח לך מאוד. יעקב ליצמן (יהדות התורה): - - - עפו אגבאריה (חד"ש): אתה רואה מה אתם עושים? סגן שר האוצר מיקי לוי: אז באמת למה, חבר הכנסת ליצמן - - - יעקב ליצמן (יהדות התורה): - - - תסביר לי למה מים - - - סגן שר האוצר מיקי לוי: - - ממרום מקום מושבך – שמעתי – אז למה, תסביר לי, חבר הכנסת ליצמן, ממקום מושבך, מרום מקום מושבך כסגן שר הבריאות, כשהנושא הזה היה קרוב אליך, לא עשית דבר וחצי דבר? אבל עכשיו, ממושבך בספסלי האופוזיציה, זה מאוד נוח. אני מבין אותך, אני מבין אותך. יעקב ליצמן (יהדות התורה): - - - שמח שאתה מבין, אבל תענה לעניין. סגן שר האוצר מיקי לוי: פשטותו ויעילותו של חוק מס ערך מוסף, התשל"ו–1975, באות לידי ביטוי בכך שנשמר עקרון אחידות המס. כדי לשמור על עיקרון זה, חוק מס ערך מוסף אינו קובע שיעורי מס מיוחדים ואינו פוטר מוצרים או צרכנים מתשלום המס. העובדה שישנן מדינות בעולם, כאמור בדברי ההסבר להצעת החוק – משם אני לוקח את זה – שעושות שימוש בשיעורי מע"מ דיפרנציאליים אינה רלוונטית לשיטת המס שלנו הדוגלת במס אחיד. שיטת המס האחיד בישראל קובעת מס ערך מוסף בשיעור אחיד לכלל המוצרים, ולכן אין כוונה להרחיב את רשימת הפטורים ושיעורי המס המיוחדים. בשנת 2005 החלה ועדה משותפת למינהל הכנסות המדינה ולרשות המסים לגבש תוכנית מסים רב-שנתית להמשך הרפורמה במערכת המסים. מסקנות הוועדה הן חד-משמעיות: אין מקום לשנות את שיטת המע"מ האחיד בישראל ולעבור למע"מ דיפרנציאלי. הייתה ועדה שקבעה את זה ובדקה את זה לפרטי פרטים, אבל כל פעם זה עולה מחדש. חברי חברי הכנסת, אי-עמידה קפדנית על עקרון אחידות המס תביא לפריצת סכר ולגל בקשות מצד סקטורים נוספים במשק להעניק להם פטור ממס או לקבוע שיעורי מס שונה. ולכן, גברתי, חברי חברי הכנסת, אני מבקש לדחות את הצעת החוק. תודה. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת אילן גלאון. אילן גילאון (מרצ): גילאון. גילאון. גלאון זו זהבה. היו"ר חמד עמאר: שלוש דקות. בבקשה. אילן גילאון (מרצ): היושב-ראש, גילאון, זה גיל ואון. הולך הפוך, אתה יודע. היו"ר חמד עמאר: גיל ואון. אילן גילאון (מרצ): כשיש הרבה גיל יש מעט און. היו"ר חמד עמאר: גיל ואון זה הולך טוב. אילן גילאון (מרצ): ואני, כרגיל, מופתע מדברי סגן השר. הוא תמיד מצליח להפתיע אותי מחדש. אני מוכרח להגיד שלצד כל הדברים האחרים, בסך הכול אנחנו צריכים להתייחס לעוד כמה מרכיבים. היה גם הישג אחד מלבד הביטחון הסלולרי שניתן לאזרחים במדינת ישראל על-ידי הממשלה הקודמת, שנתנו להם לדבר בזול על החיים הלא-טובים שלהם, לספר לחבריהם; היה עוד הישג אחד כביר וזה היה הטיפול בשיניים. טיפול שיניים לילדים שניתן, וגם אותו – של סגן השר ליצמן. אני מניתי את זה בתור ההישג השני בממשלה הקודמת, אולי הראשון אפילו. היה הביטחון הסלולרי שניתן לעם וטיפול השיניים. וגם בדבר הזה הממשלה הנוכחית רוצה לפגוע. בדבר הזה ובתשלומי הורים לבתי-ספר ובביטול הסבסוד לצהרונים. לאן אנחנו הולכים, חברים? שלא לדבר על הקצבאות. ואני מסכים להנחה שכל אבא ואימא אחראים לילדים שלהם, שאנשים צריכים ללכת לעבוד. אבל מי יש לו העוז והחוצפה והתעוזה ללכת ולפגוע בילדים שקיימים היום? אני תמיד התווכחתי עם המתווה הקיים ורציתי את מתווה הלפרט הפוך – הילד הראשון מקבל הכי הרבה כסף, כי הוא הכי יקר, והאחרון פחות, לפי מדרג מסוים; אבל שהתכולה תהיה אותה תכולה. בסופו של דבר חלק מהתוכנית שלכם על-ידי העלאת המע"מ, על-ידי הורדת הקצבה – שים לב, מכל הכיוונים זה מגיע – אתם הולכים להכניס מתחת לקו העוני מיליון ילדים, דבר שמדינת ישראל לא תוכל לסבול, לא תוכל, בשום קנה-מידה. ואני יודע שבתוך הממשלה יש אנשים שלוחמים נגד המגמה הזאת, אבל פעם הייתי אולי יכול לחשוב שיבוא מזור מראש הממשלה. היום אין למה לצפות כי ראש הממשלה צופה ומביט איך שר האוצר שלו נכשל בתפקידו ואיך הוא מביא על עצמו את כעסם של התושבים והאזרחים כאילו מדובר במדינתו של מישהו אחר. רומא בוערת וסבתא מתאפרת. זה המצב, אדוני. לכן אינני מופתע. אני כל שישה חודשים אעלה מחדש את ההצעות הללו, שנוגעות לחלוקה צודקת של העושר הלאומי, כי אלה תפקידיה של המדינה ששייכת למרבית אזרחיה ולא לקומץ של בנקאים, חברות ביטוח, סרסורי כוח-אדם וסרסורי נדל"ן. לא לאלה. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. נחכה לחבר הכנסת שיגיע. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 24 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 40 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על מוצרי מזון בסיסיים), התשע"ג–2013, נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 24, נגד – 40, אין נמנעים. הצעת החוק הוסרה מסדר-היום.