קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – סייגים להגבלת הספקת חשמל, מים וטלפון), התשע"ג–2013 [הצעת חוק פ/110/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר חמד עמאר: אני מזמין את חבר הכנסת חנא סוייד להציג את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – סייגים להגבלת הספקת חשמל, מים וטלפון), התשע"ג–2013. יש לך עשר דקות. בבקשה. חנא סוייד (חד"ש): איזה שר יענה? היו"ר חמד עמאר: לפי מה שרשום, שר הפנים גדעון סער. האם יש שינוי מבחינת הממשלה, מי אמור לענות על הצעת החוק? זה מה שרשום. אין חובה שהשר גדעון סער. יענה שר מטעם הממשלה. בבקשה. חנא סוייד (חד"ש): טוב. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חייב ראשית כול להתייחס למהומה ולצעקה שהיו כאן כאשר עלה חוק המשילות, כמובן, צעקה שאני מאוד הזדהיתי אתה. אני חושב שהיא נכונה, ושאם היא מראה משהו, היא מראה על צדק המחויבות ועל הנכונות וההזדהות עם הזכויות הדמוקרטיות של אזרחים, של חברי כנסת. בכל זאת מדובר בזכות בסיסית של חברי כנסת להתבטא בנושאים פוליטיים כאן בכנסת. אבל יחד עם זה אני חשבתי לעצמי, הדמוקרטיה היא מאוד חשובה, אבל שוויון הוא לא פחות חשוב. ואם אנחנו מדברים על נושאי שוויון, אני לא הרבה פעמים ראיתי בכל חלקי הבית כל כך עניין וכל כך אומץ לצעוק ולעמוד על נושאי שוויון. וזה, לדעתי, דבר שהוא לא נכון, ואת זה צריך לתקן. וזה מביא אותי, כמובן, לדבר על הצעת החוק שאני מביא כאן. הצעת החוק שאני מביא כאן מטרתה אחת ויחידה, והיא מטרה פשוטה מאוד ובסיסית ביותר. מדובר בהצעת חוק שמטרתה, כפי שאמרתי, לגרום לכך שבתים יחוברו לרשת החשמל. מדובר בעיקר במאגר בתים ביישובים הערביים. גם אותם בתים ביישובים הערביים מגיע להם הפינוק הזה או מרכיב המותרות הזה שנקרא חיבור לחשמל. מובן שהעניין מאוד מגוחך, במיוחד שאנחנו מדברים לא על בעיה של אחד או שניים או מאה או מאתיים, אלא בעיה של אלפים. כלומר, על בעיה רבתי, בעיה ציבורית ממדרגה ראשונה, והיא מחייבת התייחסות מצד הממשלה, לאו דווקא מצד חבר באופוזיציה. אני, כמובן, עושה את זה בשמחה רבה, כי אני מכיר את המקרים האלו. התעסקתי בבעיה הזו, אני מנסה למצוא לה פתרונות, אבל יחד עם זה אני חושב שכשיש לך בעיה שהיא בעיה רחבת ממדים, אז הממשלה דווקא היא שצריכה לבוא בפתרונות, מכיוון שכפי שאמרתי, אי-אפשר לטעון שכל הציבור הוא פושע והוא פועל נגד החוק. אז הצעת החוק שלי מדברת על חיבור בתים לחשמל. ולא מדובר כמובן על אקט שהוא סיטוני, שכולם מתחברים, אלא דווקא על סקטור מסוים של בתים שנבנו ללא היתרים, אבל יש הכרה מצד רשויות התכנון במדינה שלאותם בתים נעשה עוול, לאותן שכונות נעשה עוול. השכונות האלו נבנו ללא היתר מחוסר ברירה, והראיה לכך היא שמשרד הפנים יזם מאוחר יותר – מספר שנים רב אחר כך, יזם תוכניות מתאר בשביל להלבין ולתת לגיטימציה לאותם בתים. אז אני לא מדבר על חיבור סיטוני, כפי שאמרתי, אלא אותם בתים שנמצאים במסגרת תוכניות שמשרד הפנים יזם, ואותן תוכניות כבר עברו בוועדות התכנון כברת דרך ארוכה. מדובר על תוכניות שהופקדו מטעם הוועדות המחוזיות. כלומר, הפתרון התכנוני עבור אותן שכונות ועבור אותם אלפי בתים כבר קיים. הוא נבדק, הוא נבחן והוועדות המחוזיות חושבות שאלו תוכניות ראויות וצריך לתת להן לגיטימציה. אלא מה, שיש בעיות של ביורוקרטיה. יש בעיות כאלו ואחרות, נגיד כמו חיבור למתקני טיהור שפכים או כל מיני עכבות ביורוקרטיות שעדיין לא הצליחו לפתור. אבל מי שלא מצליח לפתור אותן זה לא אותם אזרחים, כי המטלות האלו הן גדולות מהאזרח ואפילו גדולות מהרשות המקומית הספציפית, אלא הן מטלות שמשרדי הממשלה צריכים לשאת בהן. ומשרדי הממשלה כאילו גוררים רגליים. זה לא כל כך דוחק. זה לא פוגע בזכות לעמוד כאן ולהגיש אי-אמון בממשלה, שזה משחק סכום אפס, כמובן. אז לא דוחק לאף אחד. ולכן האנשים והאזרחים והמשפחות האלו סובלים, וסובלים סבל רב. אני מכיר הרבה משפחות. כמובן, אני רוצה להגיד לכם – אני לא מגלה סוד – שכל הבתים האלו מחוברים לחשמל בצורה לא חוקית. אבל חיבורי חשמל לא חוקיים הם מסוכנים. יש בעיות בטיחות באותם בתים. ויש בעיות שאפילו גרמו לכך שאצל משפחה מסוימת ביישוב עוספיא הייתה שרפה בבית, כי הם לא יכלו לחמם את הבית בחימום חשמלי, והם השתמשו בכלים אחרים. ופרצה שרפה בבית ומישהו נהרג שם, בגלל שאין חיבור חשמל. כלומר, יש בעיה בטיחותית שמסכנת את האזרחים, את המשפחות ואת דיירי אותם הבתים. אני רוצה להגיד שאני מצפה כמובן שתכף יעלו לכאן ויגידו לי כמובן שהאנשים האלו בנו ללא היתר, ולכן לא מגיע להם להתחבר לחשמל בינתיים. אין להם טופס 4. כמובן, יתחילו להלאות את האנשים כאן, את חברי הכנסת, בפרטים טכניים, שלא כולם מכירים. אבל אין כאן בתשובות הרטוריות האלו – זו לא פעם ראשונה שאני מעלה את הצעת החוק הזו. התשובות הרטוריות האלו לא משכנעות אף אחד, והן לא מדברות על הצורך של אותן משפחות, על הצרכים הבסיסיים, כפי שאמרתי, הפינוק הזה של חיבור לחשמל לבית, למשפחה. וזה גם לא מספק פתרונות לסבל שנגרם למשפחות. אני רוצה לעשות קצת אנלוגיה בזמן שנשאר לי, ולנסות לענות על הטענה הזו שמדובר בבתים שנבנו ללא היתר. אז מה, אז העונש יבוא לכל החיים, למרות שכבר יש פתרון? וכפי שאמרתי, הוא פתרון שאו-טו-טו צריך להיגמר, והאנשים האלו יזכו לחיבורי חשמל. העניין דומה לכך שאם רכב מסוים יהיה מעורב בתאונת דרכים, וידרוס אדם ויהרוג אותו, האם הכוונה, או האם הצדק אומר שאת אותו רכב צריך להרוס וצריך לזרוק וצריך להוריד מהכביש? הוא לא יכול לנסוע יותר? אין מצב כזה. אפילו בעלי המשפחות האלו, שחלק מהם משלמים את המחיר בקנסות ובצווי הריסה, וחלק מהם אפילו הולך לבית-סוהר – בבית-הסוהר אותו אדם שעשה את העבירה, יש לו חשמל שם אפילו; הוא נהנה מחשמל, אבל הוא משאיר משפחה בבית, שסובלת מחוסר חשמל. אני רוצה גם לציין שהחוק שאני מציע כאן הוא לא מה שנקרא out of the blue. הוא לא מין ניצוץ כזה. יש תקדימים. היה פעם חוק, הייתה הוראת שעה, שאפשרה לחבר בתים שנבנו ללא היתרים; בהתקיים תנאים מסוימים, אִפשר לחבר אותם לחשמל. אז הוראת השעה הזו נגמרה, ועכשיו צריך חוק אחר, שהוא אפילו, הייתי אומר, הולך יותר לקראת כיבוד החוק בכך שהוא מתנה שאותם בתים יהיו חלק מתוכניות שהופקדו על-ידי הוועדות המחוזיות לתכנון ובנייה. כלומר, הם עברו את רוב הדרך לקראת הרישוי החוקי שלהם. לכן אני קורא קודם כול לממשלה, לחברי הכנסת משני צדי הבית, לתמוך בהצעת החוק הזו, מכיוון שכפי שאמרתי, שוויון והזדמנות שווה לאזרחים לא פחות חשובים מדמוקרטיה, או מהמאפיינים הפורמליים של הדמוקרטיה. לא מהמאפיינים הבסיסיים. השוויון לא פחות חשוב. ולכן אני חושב שחובה מוסרית על כל חבר כנסת, בסופו של דבר, לתרום לכך ולהצביע בעד כך שאותן משפחות שתיארתי את המצב שלהן יזכו סוף-סוף בתענוג הזה, בפינוק הזה ובמרכיב המותרות הזה שנקרא חיבור לחשמל. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה לחבר הכנסת חנא סוייד. אני מזמין להשיב בשם הממשלה את סגנית שר הפנים, חברת הכנסת פאינה קירשנבאום. סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום: צהריים טובים. כבוד היושב-ראש, מכיוון שזו הפעם הראשונה שאני נואמת בנוכחותך, אני רוצה לברך אותך לרגל התפקיד, המינוי. אני בטוחה שתמלא אותו בהצלחה, ועוד רבים הנאומים שיהיו פה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום: בתשובה לחבר הכנסת חנא סוייד, שאני מאוד מעריכה אותו – אתה גבוה ממני? זו פעם ראשונה שאני מורידה את הדוכן כאן. אני רוצה להגיד לך, אני מאוד מבינה את מה שאתה אומר, את הצורך ואת הבעייתיות של הנושא. בתפקידי כמזכ"לית המפלגה סיירתי לא מעט גם במגזר הערבי וגם במגזר הדרוזי ופגשתי בבעייתיות הזאת, אפילו בעדה הדרוזית, שם אני פוגשת חבר'ה ששירתו בצה"ל, והם חוזרים הביתה ולא מצליחים לקבל היתר. אבל בנקודה הזאת, לצערי הרב, בחוק אין אפור. יש או שחור או לבן. ואם אנחנו נתחיל להחליט שאנחנו מאשרים חיבור כזה או אחר למישהו שאין לו היתר – מי רשאי לתת את האישור הזה? מי רשאי לחבר את הבית? למה בדיוק הוא מתחבר? איך בדיוק מתנהל – אם אין היתר, אם אין בדיקה של חברת החשמל, אנחנו נתקלים באסונות של שרפה ודברים אחרים, כי ייתכן שנעשה שם חיבור לא תקין. אני רוצה להגיד לך, אתה מטיח פה אשמה רבה בנו. אבל אני חושבת שהאשמה באיזשהו מקום היא די משותפת. האחריות לתוכניות מתאר מקומיות נמצאת בוועדות המחוזיות, כמו שאתה ציינת. היועץ המשפטי לממשלה ציין שלוועדה המרכזית לתכנון ולמשרד הפנים אסור להתערב בהחלטות של הוועדה המחוזית. זאת אומרת, יש הפרדה בין שלטון מרכזי לשלטון מקומי. והתוכניות המקומיות הן באחריות פעם אחת של הרשות המקומית, ופעם שנייה בוועדות המחוזיות. השלטון המרכזי עושה את מרב המאמצים כדי לקדם את התוכניות, ואפילו יש תוכניות כאלה של תקציבים שהופנו לקידום תוכניות המתאר. אני חושבת שאנחנו צריכים לשלב את המאמץ הזה, ולעזור לרשויות אולי לקדם את התוכניות ולבדוק מה נעשה ומה לא נעשה, ואני חושבת שבחלקם הדברים נעשים. אם אני אתן לך את התשובה הקצרה והלקונית, כמו שאתה אמרת, ואולי מאוד רשמית, שהצעת החוק בנדון אומרת שצריך לאפשר חיבור חשמל למבני ציבור – אבל מי בודק את החשמל? מי בודק את מערכת החשמל? ולכן לפי סעיף 157א(ב), אין בחוק התכנון והבנייה אפשרות כזאת. אין שום אפשרות שקובעת מי אחראי לקבל החלטה למה א' מקבל ומתחבר, ולאן הוא מתחבר, וב' לא. זאת לא אפשרות. יש שתי אפשרויות – או שיש תוכנית מתאר ומקבלים את כל ההיתרים, ומקבלים אישור בנייה, ולפי האישורים נבדקת הבנייה, ואז חברת החשמל מחברת, או חברה אחרת שרשאית לחבר, או שאי-אפשר לחבר את זה. אני מציעה שנעשה מאמץ משותף להנפקה או להפקה של תוכניות מתאר לקידום של כל האזורים האלה. זו טעות לחשוב שהבעיה שאתה מציין אופיינית רק למגזר הערבי. דרך אגב, אתה יודע שגם במגזר ההתיישבותי יש בעיה עם תוכניות המתאר, שלפעמים אנחנו קוראים לזה יישובים לא חוקיים, כי אין שם תוכניות. חנא סוייד (חד"ש): אבל שם יש חשמל. סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום: כי שם הרשות לוקחת על עצמה אחריות, פותרת בעיה של ביוב ודברים כאלה, ומנפיקה את האישורים. אז בבקשה, שהרשויות המקומיות ייקחו על עצמן אחריות, יתאחדו לתאגידי מים וביוב, ייתנו פתרונות ביוב ומים ויקדמו את התשתית, ואז אולי הכול ייראה אחרת. בכל מקרה, אנחנו נאלצים להתנגד לחוק הזה, אבל אני מבטיחה לך שנשקול את זה ביחד עם קידום תוכניות. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה לסגנית השר. חבר הכנסת חנא סוייד, רוצה להשיב? אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקש מחברי הכנסת לשבת. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 15 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 33 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – סייגים להגבלת הספקת חשמל, מים וטלפון), התשע"ג–2013, נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 15, נגד – 33. הצעת החוק הוסרה מסדר-היום. אנחנו עוברים להודעה לסגן מזכירת הכנסת. עפו אגבאריה (חד"ש): אני מבקש להוסיף אותי - - - היו"ר חמד עמאר: נרשום את זה בפרוטוקול. אני לא יכול להוסיף אותך. מרב מיכאלי (העבודה): - - - היו"ר חמד עמאר: ביקשתי להוסיף את זה לפרוטוקול, בסדר. גם אותך אני מוסיף לפרוטוקול.