קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק פטור בתשלום דמי הנסיעה בתחבורה ציבורית לעגלת ילדים (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013 [הצעת חוק פ/966/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר חמד עמאר: אם כן, אנחנו עוברים לנושא הבא. אני מזמין את חבר הכנסת ניצן הורוביץ להציג הצעת חוק פטור בתשלום דמי הנסיעה בתחבורה ציבורית לעגלת ילדים (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013. תשובה והצבעה במועד אחר. בבקשה. אני חוזר עוד פעם, תשובה והצבעה במועד אחר. ניצן הורוביץ (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא כאן למליאה את הצעת החוק על פטור מתשלום על עגלות ילדים בתחבורה הציבורית, הצעה שאני אנמק עכשיו בעקבות הדיון שהיה בוועדת השרים לענייני חקיקה ושתובא כאן להצבעה בתוך חודשיים, אם עד אז הממשלה לא תגבש הסדר ראוי ומתקבל על הדעת כדי לפתור את המצב הבלתי אפשרי הזה, שרבים לא מודעים לו אבל מי שחווה אותו באמת לא יכול לסבול אותו יותר, שבו אימא שעולה עם עגלה לאוטובוס צריכה לשלם כרטיס נוסף עבור עגלת הילדים. לפני זה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר משפט אחד כללי. בימים האלה הציבור הישראלי מתוודע לגזירות שמבשלת לנו הממשלה. מי שנבחרו כדי להקל את המצוקה של מעמד הביניים, עומדים להכביד עליו את הנטל בצורה קשה, כואבת. אלה גזירות רעות, מכבידות, ששוב מכניסות את היד לכיס של האזרח, שגם ככה קשה לו לגמור את החודש. במקום להחליט על צעדים שיביאו לצמצום פערים ולדרוש לקחת יותר ממי שיש לו יותר, מחליטים כאן, מביאים כאן תקציב של הרחבת פערים. אנחנו עוד נשמיע את זעקתנו נגד התקציב הזה. היום אני מבקש להתמקד בסוגיה אחת, פשוטה, ברורה – עגלות ילדים באוטובוסים – שמדגימה איך סדר העדיפויות הנוכחי, זה שמשתקף היטב גם בגזירות הקשות שמתוכננות כאן, פשוט לא רואה את האזרח הרגיל מול העיניים. אימא או אבא שעולים עם העגלה לאוטובוס, צריכים לרכוש היום כרטיס נוסף עבור העגלה. ילד עד גיל חמש לא צריך כרטיס, העגלה כן צריכה כרטיס. עגלה עם פירות וירקות שמעלים לאוטובוס, לא צריך כרטיס. עגלה עם הילד – כן צריך כרטיס. מיקי לוי (יש עתיד): חבר הכנסת ניצן, אם מקפלים אותה לא צריך כרטיס - - - ניצן הורוביץ (מרצ): נכון. נכון, מיקי לוי, אבל אז האימא צריכה להחזיק ביד אחת את התינוק. היו"ר חמד עמאר: בזה, סגן השר, אתה צודק, אבל זה יותר מסוכן, כי היא צריכה לשאת את הילד בידיים. ניצן הורוביץ (מרצ): זה בדיוק העניין. מיקי לוי (יש עתיד): אני אעזור לו. אני טוען שלא צריך לשלם, מכיוון שהוצאת הילד מהעגלה - - ניצן הורוביץ (מרצ): מסוכנת. מיקי לוי (יש עתיד): - - - ניצן הורוביץ (מרצ): נכון מאוד. בדיוק. מיקי לוי (יש עתיד): - - מסכנת את האימא ואת הילד. מיכל רוזין (מרצ): - - - מיקי לוי (יש עתיד): זהו, צריך לפתור את זה, נקודה. ניצן הורוביץ (מרצ): לכן העליתי את הצעת החוק, ולכן אני שמח שבזכות הצעת החוק שלי הממשלה מתקדמת לקראת פתרון. ואם בתוך 60 יום לא יהיה פתרון על-ידי משרד התחבורה ומשרד האוצר, אנחנו נצביע כאן על החוק הזה וככה או ככה אנחנו נביא את הפתרון לעניין. דיברנו קודם על התקציב. חשוב להבין שמהבחינה הזאת לא מדובר על איזה סוגיה תקציבית הרת גורל. הרי כבר היום, כפי שאמר מיקי לוי, הורים יכולים לקבל פטור מהתשלום על העגלה אם הם מקפלים אותה. לכן ממילא הורים רבים לא משלמים, רק שהפעולה הפשוטה הזאת של עלייה לאוטובוס הופכת להיות קשה הרבה יותר. עולים לאוטובוס עם העגלה, אולי גם עם איזה שקית קניות ביד השנייה, צריך לקפל את העגלה, ביד השנייה להחזיק את התינוק, לפעמים אין מקום לשבת ואז האוטובוס מתחיל לנסוע ואתה פשוט יכול ליפול עם התינוק. אין לזה באמת שום הצדקה. גם הירידה אחר כך מהאוטובוס, כשפותחים את הדלת, ביד אחת עגלה מקופלת וביד שנייה תינוק, יורדים, וזה מסוכן. וכל זה, הרי בשביל מה הסיפור? מיקי לוי (יש עתיד): אני אעזור לך - - - ניצן הורוביץ (מרצ): מאה אחוז, אני שמח, מיקי. מיקי לוי (יש עתיד): - - - באוטובוס יש רחבה גדולה, אפשר להעלות את העגלה פתוחה. אלה לא הוצאות גדולות, אפשר לוותר על העניין בלי שום בעיה. ניצן הורוביץ (מרצ): יפה. נכון. עכשיו, באמת, כמו שהדברים עולים גם מהדברים שלך וגם ממה שאני אומר, הרי זה לא איזה עניין פוליטי, זה לא עולה הרבה כסף, צריך לסדר כבר את העניין הזה. גם הנימוק שהיה בזמנו – אני שמח שלא משמיעים אותו יותר – שהעגלה תופסת מקום, הרי עגלה מקופלת תופסת בדיוק אותו מקום כמו עגלה לא מקופלת, והיא לא מחויבת בתשלום. גם עגלות של השוק תופסות מקום. בשורה התחתונה, חברים, מדובר היום בדרישה שהיא חסרת היגיון וחסרת תועלת, מכבידה, מסוכנת והופכת את כל העניין למסובך. יש פה עוד היבט אחד – אנחנו, כחברה, צריכים לעודד את השימוש בתחבורה ציבורית, לא להפוך אותה למסובכת ובלתי נגישה ומסוכנת. צריך להתאים את זה לצרכים השונים של הציבור. תחבורה ציבורית זמינה ונוחה משמעותה התנהלות יומיומית הרבה יותר פשוטה וקלה, עם כל מה שכרוך בזה מבחינת התאונות, העומס בכבישים, זיהום האוויר וההוצאות הגדולות. תחבורה ציבורית טובה, נגישה, שמאפשרת גם להורים לילדים להיכנס עם תינוקות בלי בעיה, משחררת מהתלות הבלתי נסבלת במכונית וגם מאפשרת למי שאין לו מכונית להתנייד בצורה טובה. ולכן הצעת החוק הזאת שלי משתלבת בסדרה אחרת ארוכה של הצעות חוק שאני מקדם – להקל, לפשט, להנגיש את התחבורה הציבורית, למנוע מכשולים מיותרים, למנוע מכשולים מסוכנים. הדרישה הנוכחית מההורים לשלם על העגלה או לקפל אותה, פשוט בלתי מתקבלת על הדעת. יש עוד דבר, מלבד החשיבות הבטיחותית והסביבתית, בהצעת החוק הזאת, וזה שדרישת התשלום על עגלת ילדים מעמיסה עוד יותר את הנטל של זוגות צעירים ומרחיקה אותם מהאוטובוסים. אני מבקש שתיזכרו בקיץ 2011, במסגרת המחאה החברתית הייתה מחאה מאוד חשובה שנקראה "מחאת העגלות", ויצאו הורים עם העגלות לרחובות בכל הארץ. הדרישה שלהם, של מחאת העגלות, הייתה להקל את ההוצאות הכלכליות שכרוכות היום בגידול ילדים. התשלום על עגלת ילדים הוא אולי קטן בנסיעה אחת חד-פעמית, אבל הורים עם ילדים שנוסעים קבוע בתחבורה ציבורית, הלוך חזור, לגן, לעבודה, כל יום, מעבר למסוכנות, מעבר לנטל, זה גם הכבדה כלכלית ותקציבית של מאות שקלים מדי חודש בלי שום סיבה. בלי שום סיבה. אני רוצה, לסיום, להתייחס גם להשפעה המגדרית של הדרישה לקפל את העגלות. בישראל, כמו ברוב מדינות העולם, מי שמשתמש הכי הרבה בתחבורה הציבורית – אלה נשים. האפשרות של אישה להשתמש בתחבורה הציבורית היא יותר מורכבת מזו של גברים בגלל העניין הזה של האחריות לטיפול בילדים, שעדיין מוטלת יותר על נשים בחברה שלנו. נשים צריכות לקחת את הילדים למרכזי בריאות, לקופת-חולים, למוסדות חינוך, לגן, לבקר משפחה. דפוסי הנסיעה של נשים מושפעים מהתפקיד ומהמקום של האישה בתא המשפחתי. יש חסמים פיזיים וסביבתיים וחברתיים שמקשים עליהן היום להשתמש בתחבורה הציבורית. הסיפור הזה הוא לא רק סיפור ישראלי. הנושא הזה עלה גם באירופה ובארצות-הברית, והתברר שהחסם המרכזי שמשפיע על אימהות לילדים קטנים להשתמש בתחבורה ציבורית זה העניין הזה של העגלות, להעלות אותן לתוך האוטובוס או הרכבת. לכן, לסיכום, אדוני היושב-ראש, צריך לחזור ולראות את האזרח – אני לא אגיד "האזרח הקטן", אני לא מאלה שאומרים "קטן" כי יש בזה משהו מקטין – את האזרח, את הבן-אדם מול העיניים, במקרה הזה בעיקר את הנשים מול העיניים. תמר זנדברג (מרצ): - - - ניצן הורוביץ (מרצ): צריך להתאים את השירותים המוצעים לציבור לצרכים האמיתיים של הציבור. פטור מתשלום על עגלת ילדים באוטובוס הוא דוגמה אחת. הדרישה לקפל את העגלה היא חסרת היגיון ואנחנו עומדים להשתחרר מהעול הזה, אם באמצעות צעדים שתנקוט הממשלה בתגובה להצעת החוק שלי ואם בהשלמת תהליך החקיקה של הצעת החוק הזאת. אני מבקש שאנחנו, ככנסת, ניקח את ההיגיון שעומד בבסיס הצעת החוק הזאת של הקלת השירותים, של הנגשת השירותים, וניישם אותו גם בתחומים אחרים של חיינו, כי מה שעומד להיות כאן בתקציב הוא בדיוק הדוגמה ההפוכה לזה. לוקחים שירותים ציבוריים שאמורים להיות יותר פשוטים, יותר נגישים, יותר זולים, ולהפך, מסבכים אותם, מייקרים אותם ומרחיקים אותם מהציבור. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת, סגן השר רוצה להעיר הערה. אתה מרשה לו? אחרי שתסיים אני אתן לו. בבקשה, סגן השר. סגן שר האוצר מיקי לוי: אני רוצה לחזק אותך, חבר הכנסת ניצן. הייתי שש שנים מנכ"ל של חברת תחבורה ציבורית, ונתתי הוראה חד-משמעית לנהגים לא להיכנס לקונפליקטים עם אותן אימהות שעלו עם העגלה ובדרישה לשלם עבור העגלה, וראה זה פלא: משרד התחבורה קנס את אותה חברה שעמדתי בראשה בקנסות כבדים. אבל אני המשכתי בשלי. זוהי דרישה צודקת, חברתית, וראוי שנבטל את התשלום על עגלות ילדים בנסיעה באוטובוס ובתחבורה ציבורית. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה לסגן השר. ניצן הורוביץ (מרצ): תודה, אדוני. אורי מקלב (יהדות התורה): אתה יודע כמה אנשים קיבלו קנסות ברכבת הקלה כי לא הספיקו לקפל בשנייה הראשונה את העגלה? ניצן הורוביץ (מרצ): לכן, חבר הכנסת אורי מקלב, ידידי, חברי כנסת מכל הסיעות, כל המפלגות חתמו, לדעתי רוב הסיעה שלך חתומה על הצעת החוק הזאת, שבהחלט חשובה גם לציבור שאתה מייצג, חשובה לכולם. ואני אומר לכם כאן שהעיקרון הזה יעבור בדרך כזו או בדרך אחרת, אני מקווה כמה שיותר מהר. אני מודה לשרי הממשלה, כולל שר האוצר ושר התחבורה, שתומכים בעיקרון הזה. אני סומך עליהם ונותן בהם אמון שהם יקדמו את העניין בתוך זמן קצר. לפי הסיכום שלי אתם ולפי הסיכום של ועדת השרים לחקיקה, אם הממשלה לא מצליחה לקדם את ההסדר הזה שלנו בתוך פרק זמן של 60 יום, אנחנו נצביע על זה כאן, נפתח בהליך החקיקה, ובכל מקרה, ככה או ככה, אדוני, עד סוף המושב הזה אני מקווה שהעניין הזה יוסדר לטובת כל תושבי מדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. כמו שאמרנו, תשובה והצבעה במועד אחר.