קטע מדברי הכנסת

הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק ["דברי הכנסת", חוברת י', עמ' .] היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, הסעיף הבא: הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 70), התשע"ג–2012. אנחנו הכרזנו על זה לפני שבועיים כנדרש. כמה סיעות ביקשו להביע התנגדות, ואנחנו נשמע את הנימוקים שלהן. הנמקת הערעורים של סיעות העבודה, מרצ, רע"מ-תע"ל-מד"ע ובל"ד. המנמקים הם – הראשונה היא חברת הכנסת מיכל בירן. לאחר מכן – תמר זנדברג, אברהם צרצור, באסל גטאס. עד חמש דקות. קריאה: - - - היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אמרתי – אברהים צרצור. כן. אברהים צרצור. יש "קרן אברהם" שטוענת שאברהים ואברהם - - - מיכל בירן איפה? הזמנתי אותה. עד חמש דקות לרשות גברתי, בבקשה. בבקשה, גברתי. חברי הכנסת, נא - - - מיכל בירן (העבודה): מה אִפשר, חברים - - - היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, נא להירגע קצת. חבר הכנסת יצחק בוז'י הרצוג. חברת הכנסת, סגנית שר הפנים פאינה קירשנבאום, נא לשבת, או נא לדבר עם סגן היושב-ראש חמד עמאר מחוץ למליאה. השר פרי, השר פרי. חברי חבר הכנסת רובי ריבלין, תסביר לשר פרי שעם הגב ליושב-ראש ולנואמת זה לא יפה. בבקשה, גברתי. מיכל בירן (העבודה): מה אִפשר את הפיתוח האדיר - - - היו"ר יולי יואל אדלשטיין: קצת תרימי את הקונסטרוקציה, ואז נשמע אותך יותר טוב. מיכל בירן (העבודה): מה אִפשר את הפיתוח האדיר של המשק הישראלי, שמייצא לרחבי העולם סחורות במיליארדים, שמוביל בפיתוחים טכנולוגיים מתקדמים? המשק המתקדם שאנחנו כל כך אוהבים להתגאות בו צמח על קרקע של השקעה בחינוך, בהשכלה גבוהה, בתשתיות, של תכנון לטווח ארוך. הוא צמח על יסודות מוצקים של עבודה מאורגנת, של עובדים מסורים, עם ביטחון תעסוקתי ושכר ראוי. זה היתרון היחסי האמיתי של המשק הישראלי. מדיניות הקיצוצים שמנהיג ראש הממשלה בנימין נתניהו בעשור האחרון פוגעת ביתרון היחסי של המשק ושומטת את הקרקע מתחת רגלי התעשייה הישראלית. נראה שגם בן-בריתו החדש של נתניהו, שר האוצר יאיר לפיד, מחזיק באותה תפיסת עולם. שום פטור, שום הטבת מס, גדולה ככל שתהיה, לא תשתווה להשקעה משמעותית בחינוך, בהכשרה מקצועית, בהשכלה גבוהה, במחקר ובפיתוח תשתיות. למרות זאת הטבות מס יכולות להיות כלי אפקטיבי, אבל גם כאן יש לי כמה סייגים. ראשית, ברגע שבוחרים בכלי של הטבות מס על פני מענקים, פוסלים באופן מיידי חברות קטנות בתחילת דרכן, תעשיות ינוקא כאלה שעוד לא מצליחות להרוויח, ולפיכך לא נהנות מהטבת מס; כאלה שנמצאות בשנה קשה, ויכולות בכל זאת להיות העתיד של המדינה. כשנותנים הטבות מס, צריך לחשוב את מי הן משרתות. האם הן כאלה שמעודדות גם עסקים קטנים ובינוניים, שמעודדות פיתוח של הפריפריה, שמעודדות יצירת מקומות עבודה הוגנים ומתגמלים, או אולי דווקא תורמות לריכוזיות במשק, אולי מחזקות את החזקים? 70% מההטבות המפליגות שבחוק הזה, מגיעות לארבע חברות בלבד. המדיניות הזאת מאפשרת לאותן חברות ליהנות מפירות ההשקעה הציבורית בתשתיות ובהון האנושי שהעניקה למשק הישראלי את היתרון היחסי שלו. אנחנו אמורים להודות להן על זה שהן לא בורחות מהארץ, להתרגש מזה ששר האוצר נפגש עם חברת "טבע" ומנסה לשדל אותה לשלם יותר מה-0.3% מס חברות בשנה, כשהאדם מן היישוב משלם 25%, ואף אחד לא שואל אותו אם זה מתאים לו או נוח לו. איפה ואיפה. שמעתי את שר האוצר אומר שהשיטה של לקחת מהעשירים לא עובדת. אני שואלת: לאן הביאו אותנו הפטורים והמתנות לעשירים ביותר? לאן הביאה אותנו המכירה הסיטונאית של נכסי המדינה ומשאבי הטבע של כולנו? למדינה מוכת פערים בלתי נתפסים בין עושר לעוני, למדינה שההון האנושי שלה, מקור גאוותנו, הולך ומידלדל בגלל היעדר השקעה מספקת, לחברה שהערבות ההדדית בה מתפוררת והעובדים נותרים מופקרים ללא הגנה. אני בעד עידוד היצוא הישראלי, אבל בתוכנית של הממשלה הזאת אין שום דבר מעודד. היו"ר יוני שטבון: תודה לחברת הכנסת מיכל בירן. תעלה חברת הכנסת תמר זנדברג, ואחריה – חבר הכנסת אברהים צרצור. חמש דקות. בבקשה. תמר זנדברג (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברות וחברים, החוק המוצע אומנם נקרא חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 70), אבל למעשה אפשר לקרוא לו החוק לעידוד הריכוזיות הנוסף. היו"ר יוני שטבון: חברת הכנסת תמר, ברשותך. חברי הכנסת, בבקשה, מי שמעוניין לדבר או לעמוד, שיעשה את זה בבקשה בחוץ. מי שמעוניין להקשיב – שישב בבקשה. תודה. תמר זנדברג (מרצ): תודה. אני חוזרת. החוק הזה, אפשר לקרוא לו החוק לעידוד הריכוזיות. הרי כבר ידוע וכבר דובר רבות שאחת הבעיות של המשק הישראלי – ולא רק של המשק ושל הכלכלה הישראלית אלא גם של הדמוקרטיה הישראלית – היא בעיית הריכוזיות. זאת בעיה שיוצרת עיוותים בכלכלה, במקומות העבודה, במשק, בכל מקום שלא נראה. והנה, יש לנו כאן כמה נתונים, רק לסבר את האוזן, לגבי הריכוזיות בתחום היצוא. הנה, אנחנו מגלות ומגלים שלפי דוח בנק ישראל ארבע חברות אחראיות לשליש מהיצוא הישראלי, ושש חברות – למחציתו. ככל הנראה, לפי דוח מינהל הכנסות המדינה, ככל הנראה, אותן ארבע חברות – ואם לא הארבע האלה, אז חלק מהשש בוודאות – ארבע חברות היצוא הגדולות בישראל הן שנהנו בשנת 2010 מהטבות מס בשווי 4 מיליארד שקל – בשנה. 4 מיליארד שקל בשנה אנחנו אזרחי המדינה שילמנו מהמסים שלנו בהטבות לארבע חברות היצוא הגדולות. לעומת זאת, תשלומי המס של אותן ארבע חברות, כלומר, מה שאותן חברות החזירו לנו, הסתכמו ב-1.14 מיליארד שקל בלבד. באותה שנה ארבע החברות האלה קיבלו 70% מהטבות המס לתעשייה. עכשיו, מה אנחנו מבקשות לעשות בהצעה הזאת? אנחנו מבקשות לקחת את ארבע החברות האלה, שכאמור הן האחראיות הכי גדולות ליצוא הישראלי, ואנחנו רוצות לתת להן, ורק להן, בלעדיות על הטבות המס לחברות גדולות שהן מייצאות. כביכול מדובר על עידוד הייצוא. דרך אגב, אפשר להתווכח אם המטרה הזאת כשלעצמה היא מטרה נכונה או לא. יש הטוענים שבכלל, כל החוק לעידוד השקעות הון הוא חוק שגוי, שבסופו של דבר יצר יותר עיוותים ויותר נזק מאשר תועלת. אבל הבעייתיות המרכזית בחוק הזה היא שאנחנו במו ידינו נותנים מתנה מכספי משלמי המסים באמצעות עידוד לחברות שפוגעות בכלכלה הישראלית באמצעות הריכוזיות. והנה, בעוד שביד אחת הממשלה, בעידוד רב של האופוזיציה - - - אראל מרגלית (העבודה): אי-אפשר להגיד ש"טבע" ו"אינטל" פוגעות בכלכלה הישראלית. תמר זנדברג (מרצ): תשמע, אתה רוצה שאני אחזור על הנתונים? החברות האלה בשנת 2010 נהנו מהטבות מס בשווי 4 מיליארד שקל ושילמו מסים בשווי קצת למעלה ממיליארד שקל. ההצעה הזאת מבקשת לתת להן מונופול על העידוד הישראלי לייצוא. זו הצעת חוק שמעודדת את הריכוזיות, ממשיכה לתת להן, ולהן בלבד, את המונופול על מה זה ריכוזיות. ואני חוזרת ואומרת: החוק לעידוד השקעות הון – אני בטוחה שגם אתה יודע – שנוי במחלוקת כשלעצמו. לא בטוח בכלל שהוא משיג את המטרה שלשמה הוא נועד. אראל מרגלית (העבודה): צריך לעדכן אותו ולא לשפוך את התינוק עם המים. החברות האלה הן לא בוזזות. תמר זנדברג (מרצ): העדכון המוצע מציע רק לרכז עוד יותר, ולתת את מתנת עידוד הייצוא בידי קבוצה קטנה ומסוגרת שהולכת וצוברת עוד ועוד נכסים, שהם עידוד מכספי המסים של כולנו. נעשה כאן, בבית הזה, על-ידי הממשלה, בעידוד האופוזיציה – אני חייבת לציין את העבודה של חברת הכנסת זהבה גלאון לפירוק הריכוזיות, והחוק הזה בא לעשות בדיוק את ההפך, לבנות עוד ועוד ריכוזיות בעידוד הייצוא על חשבון שאר המשק הישראלי, ולכן אנחנו נתנגד לו. תודה רבה. היו"ר יוני שטבון: תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. יעלה חבר הכנסת אברהים צרצור, ואחריו – חבר הכנסת באסל גטאס. חמש דקות. בבקשה. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע): כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, שלוש שנים לאחר הטבח בכפר-קאסם בשנת 1956, שר הפנים דאז החליט להקים ולהכריז על הקמת מועצה מקומית בכפר-קאסם. והנה, במסגרת ההכרזה הזאת של שר הפנים, נקטעו כ-1,000 דונם, שהם בבעלות פרטית של תושבי כפר-קאסם דאז, וסיפחו אותם למעברה שנקראת ראש-העין באותן שנים. 32 שנים לאחר מכן – 32 שנים לאחר מכן, 32 – ממשלת ישראל החליטה, במסגרת מה שנקרא "תוכנית שבעת הכוכבים", להקים אזור תעשייה ענקי – אני קורא למקום הזה אזור בתי-מלון טכנולוגיים, דווקא במקום הזה, דווקא על הקרקע הזאת, שנמצאת מתחת לאפם של תושבי כפר-קאסם, הרחק מהמעברה שנקראת ראש-העין, ומנותקת מראש-העין על-ידי כביש 5, חוצה-שומרון. דווקא במקום הזה ממשלת ישראל מקימה אזור תעשייה ענקי שקוראים לו היום פארק-אפק. בו בזמן אני דרשתי, מתוקף תפקידי כראש המועצה המקומית דאז, שמשרד הפנים יקים ועדת גבולות שתדון בסכסוך הזה. במסגרת ועדת הגבולות אני דרשתי אחד משניים: או שיספחו את אזור התעשייה הזה למועצה המקומית כפר-קאסם, שהייתה במצב קטסטרופלי מבחינת הכנסות, וכולנו יודעים מה המצב של הרשויות הערביות, כשאין אזורי תעשייה, כשאין אזורי מסחר וכו' – אני ראיתי באזור התעשייה הזה, ברגע שיסופח למועצה המקומית, מנוף כלכלי אדיר שיכניס עשרות מיליוני שקלים, שישנה את התמונה באופן מוחלט במועצה המקומית כפר-קאסם, שיפתח את כל המערכות שם, שיביא לקפיצה בעלת משקל סגולי בכל תחומי החיים – או להכריז על המקום הזה אזור – מה שנקרא אקסטריטוריה, לא לראש-העין, לא לכפר-קאסם, שינוהל על-ידי הנהלה משותפת, וההכנסה של אזור התעשייה הזה תחולק בין שתי הרשויות האלה בצורה פרופורציונלית לפי מספר התושבים. הכול יהיה לטובת כולם; נשיג בזה שתי מטרות בסיסיות: ראשית, דו-קיום אמיתי בין שתי רשויות, אחת ערבית והשנייה יהודית. ושנית, נבטיח הכנסה למועצה המקומית כפר-קאסם. היום אנחנו דנים בהצעת החוק הזאת, לעידוד השקעות הון. הייתי מאוד רוצה – לו הייתי מוצא היום – מביאים היום – הצעת חוק של מאן דהוא מחברי הכנסת, בקואליציה או באופוזיציה, שתחייב את ממשלות ישראל להקים אזורי תעשייה מחד גיסא, או לספח את הרשויות המקומיות הערביות במסגרת אזורי תעשייה קיימים, יחד עם היהודים, כדי להשיג את המטרות שהזכרתי לעיל. הצעת חוק כזאת הייתה ראויה לכל תמיכה ולכל כבוד מצדנו, חברי הכנסת הערבים, או מצד כל אדם שפוי. ועל כן, היות שבאים לעודד חברות שאני בטוח שהן לא יעזרו למגזר הערבי, אין שום ספק שאנחנו נתנגד להצעת החוק הזאת. תודה. היו"ר יוני שטבון: תודה לחבר הכנסת אברהים צרצור. יעלה אחרון הדוברים, חבר הכנסת באסל גטאס. אמרתי נכון. בבקשה, חמש דקות. באסל גטאס (בל"ד): אין ספק, כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שמדינה רשאית, אפילו חייבת, להמציא חוקים ותקנות וכל דרך אפשרית בשביל לעודד השקעות בהון, במיוחד בהון האנושי, במיוחד בתעשיות שהן עתירות ידע ועתירות טכנולוגיה. אבל מה שקרה – ואין דרך אחרת לתאר את מה שקרה בשנתיים-שלוש אחרונות בנושא, במיוחד בתיקונים האחרונים של חוק עידוד השקעות הון – זה שהחוק הזה הפך את ישראל בעצם למדינת מקלט מס. אפילו בחברות עצמן, שנהנות מהחוק הזה – ודוחות של המדינה מראים שהחברות עצמן מסיטות הכנסות שלהן ממקום אחר מסוים בעולם לישראל, בשביל ליהנות מאחוזי מס הכנסה מופחתים, כלומר "טבע" ו"אינטל", ואפילו בתוך ישראל, בהכנסות שהן יצרו בתוך ישראל, הן גם, בתרגילים חשבונאיים שהחוק מתיר להן, עושות תכנון מס נוסף. כלומר, הם נהנים פעמיים, גם מההטבות שהחוק מתיר להם, ומעבירים לישראל הכנסות שהם יצרו במקום אחר בעולם, ופעם שנייה בזה שהם עושים תכנון מס, והכול כאילו חוקי ובמסגרת מה שהחוק מאפשר, אי-אפשר לבוא אליהם בטענות חוקיות. לכן החוק עצמו צריך להשתנות באופן דרסטי, ולא לשנות בו סעיף כאן וסעיף שם ולהאריך את התוקף שלו. אנחנו חושבים שהמשק – אני מנצל את יתרת הזמן שלי בשביל לענות לעפר שלח, שאמר: מי שמתנגד לגזירות ולמתווה של התקציב, שיביא הצעות חלופיות. ואנחנו, מעל הדוכן הזה, אני וחברי, במשך השבועות האחרונים מביאים הצעות חלופיות: במקום להעלות את המע"מ ב-1% ולפגוע בכול – זה מס רגרסיבי שאוכל מכולם – אפשר ללכת בדרכי רוב מדינות ה-OECD ולעשות מע"מ דיפרנציאלי. בחזרה לנושא של חוק השקעות הון, תשמעו אותי טוב, בנושא החוק, חברי חברי האופוזיציה במיוחד. החוק הזה, חוק עידוד השקעות הון, בעצם הוא יוצר משטר מס – מיסוי חברות – דיפרנציאלי, אבל הפוך; ברוב ארצות ה-OECD קיים משטר מיסוי חברות דיפרנציאלי פרוגרסיבי, כלומר יש חברות שמוגדרות חברות גדולות, והן ממוסות ב-25% ו-30%, וחברות קטנות – אתה שומע, עפר שלח? ניסיתי לענות לאתגר שלך, שאמרת: תביאו הצעות חלופיות. אני אומר על חוק עידוד השקעות הון, שהוא יוצר בעצם משטר מיסוי דיפרנציאלי לחברות, שהחברות, דווקא הגדולות והרווחיות ביותר, משלמות פחות מס, והחברות הקטנות והרווחיות באותה צורה משלמות יותר מס. אין מצב כזה בעולם חוץ מבישראל, כפי שאמרתי, שהפך אותה למקלט מס. יש אפשרות לשנות את זה. יש אפשרות, במקום להטיל מע"מ בקלות, עוד 1%, לעשות מע"מ דיפרנציאלי כמו שקיים ברוב ארצות ה-OECD. לעשות מס חברות פרוגרסיבי ודיפרנציאלי, כפי שקיים ברוב ארצות ה-OECD, למה בורחים מזה? למה מקצצים across the board, לכולם, בקצבאות הילדים, במקום אכן להבחין בין בעלי יכולת ובין – למה שמישהו ישלם 18% על יאכטה בת מיליון דולר ומישהו ישלם על קילוגרם מלפפון אותם 18%? היו"ר יוני שטבון: חבר הכנסת גטאס, אתה מסיים, בבקשה? באסל גטאס (בל"ד): אני חושב שהחוק הזה – ואני מבקש לא לאשר את ההארכה, להעביר שוב לדיון לוועדת הכספים, בשביל להביא לשינוי דרסטי ומהותי בכל סעיפי החוק. תודה רבה. היו"ר יוני שטבון: תודה רבה לחבר הכנסת גטאס. אנחנו נעבור להצבעה. מי בעד – אנחנו עוברים בבקשה להצבעה. יצחק הרצוג (העבודה): שנייה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יוני שטבון: מי בעד החלת - - - יצחק הרצוג (העבודה): לא, לא, רגע, אדוני היושב-ראש, נהוג לתת כמה דקות. היו"ר יוני שטבון: בשמחה. אנחנו מחכים לכולם. להתיישב. לפני שנעבור להצבעה, השר שלום יתייחס לנימוקים לערעורים. בבקשה. שר האנרגיה והמים סילבן שלום: נפתלי, אתה רוצה? לא, בוא, בוא, בוא. נפתלי, בוא. נפתלי, בוא. לא צריך, הצבעה. היו"ר יוני שטבון: טוב, אנחנו נעבור להצבעה. מי בעד החלת דין הרציפות על הצעת החוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 70)? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 6 בעד הודעת הממשלה – 47 נגד – 25 נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 70), התשע"ג–2012, נתקבלה. היו"ר יוני שטבון: בעד – 47, נגד – 25, אין נמנעים. החלת דין הרציפות התקבלה. הצעת החוק תועבר לוועדת הכספים להמשך דיון. הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק ["דברי הכנסת", חוב' י"א, עמ' .] היו"ר יוני שטבון: אנחנו נעבור להודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (איסור הוצאה מישראל של כספי מסתנן – הוראת שעה), התשע"ב–2012. אני מזמין לדוכן הנואמים את ראשון הדוברים, חבר הכנסת משה מזרחי. אחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין. בבקשה. חמש דקות. בבקשה. משה מזרחי (העבודה): ברכות, אדוני היושב-ראש. היו"ר יוני שטבון: תודה רבה. משה מזרחי (העבודה): בהצלחה. חברי חברי הכנסת, חברות הכנסת, שרי המכובדים, החוק הזה, בנוסף לחקיקה נוספת כמו איסורי העסקה, כמו כליאת מסתננים ללא הגבלת זמן ושפיטה – אילו באמת החקיקה הזאת הייתה מסייעת בטיפול בבעיה, ניחא. זו חקיקה שנועדה בעיקר להרגיע את המצפון הממשלתי. זה אותו מצפון של מי שהשליך בעצמו עשרות אלפי מהגרים, מסתננים, פליטים, איך שלא תקראו לזה, בשכונות החלשות. לא רק שאין מי שאוכף את החקיקה הזאת – הדרקונית, הכעורה הזאת – היא גם צובעת את הפנים של מדינת ישראל בצבעים עכורים. עשרות האלפים האלה, שהושלכו בידי ממשלות ישראל לרחובות נטולי מעמד והיתרי עבודה עד לרגע הזה, אלה לא נותרים בוואקום. הם מתפרנסים למחייתם בכל דרך. מי שביקר שם, בגזרה האקסטריטוריאלית שהם יצרו לעצמם בשכונות דרום תל-אביב, יכול גם לראות בעין איך הם משתלטים כמעט על כל מה שזז בשכונות החלשות האלה. הם דוחקים את רגלי התושבים והופכים את חיי הנותרים לבלתי נסבלים. בינתיים הם רוכשים זכויות קנייניות, מתבססים, ובהיעדר מעמד, לא מתבצעת מולם שום אכיפה עירונית ומינהלית. נוצרה בדרום תל-אביב היאחזות זרה ואנומלית, אקסטריטוריאלית. תושבי השכונות האלה ננטשו על-ידי המדינה והופקרו למצב שמדינה מתוקנת לא יכולה להשלים אתו. הגדר שהושלמה ומתהדרים בה, ובצדק, ובהצלחה שלה, ממזערת ממילא את החשש להתגברות ההגירה. לגרש את אלה שכבר פה, אי-אפשר, את זה כולם יודעים. לכלוא עשרות אלפים, גם לזה אין היתכנות, וזה גם לא יעלה על הדעת. הנה, התבשרנו ש-50 מיליון ש"ח שהושקעו במתקן "סהרונים" ירדו לטמיון, נקברו בחולות. ואני שואל, מדינת ישראל, ממשלת ישראל, אין לה את הכוחות לטפל בהוצאה מסיבית של מאסה קריטית של המהגרים האלה, שממררים את חיי תושבי שכונות הדרום? בסכומי העתק האלה שזרקו לתוך החולות שם במתקני כליאה אפשר היה להסדיר את ההוצאה שלהם משם; את ההכשרה שלהם ואת השילוב המוסדר שלהם בענפי משק שמשוועים לכוח-אדם – חקלאות, משק בקר ועוד. אי-אפשר במקביל גם להמשיך לצמצם את המשך ייבוא העובדים הבלתי-מבוקר, ולאפשר את שילובם של אלה שממילא תקועים לנו פה? כשאפשר יהיה להחזיר – וגם אני בעד שכשאפשר יהיה להחזיר – אנחנו נשלח אותם מפה ונרוויח שגרירים של רצון טוב. כמו שנהגנו לעשות פעם עם מדינות אפריקה, הבאנו אותם בהמוניהם כדי ללמד אותם. אני רוצה להספיק להקריא לכם על השימוש בכוח, ולא חשוב באיזה היבט, בין אם זה מהגרים, בין אם זה גזירות התקציב של כוח ועוד כוח. סיפור של ברטולד ברכט, מסיפורי מר קוינר, בתרגומה של אילנה המרמן. "אמצעים נגד הכוח" – תיקחו את זה מול העם הפלסטיני. תיקחו את זה לגזירות התקציב, תיקחו את זה לדרך שבה מטפלים במהגרים. לא תמיד הכוח עובד, וגם החירות יש לה ערך. "אמצעי נגד הכוח. מר קוינר, האדם החושב, דיבר באולם לפני קהל רב נגד הכוח, והנה שם לב שהאנשים שלפניו נסוגים ומסתלקים. הוא נפנה להביט לאחור וראה שמאחוריו עומד הכוח. 'מה אמרת?' שאל אותו הכוח. 'דיברתי בעד הכוח', ענה מר קוינר. אחרי שיצא מר קוינר ביקשו תלמידיו לדעת מה עם עמוד השדרה שלו. ענה להם מר קוינר: 'אין לי עמוד שדרה כדי שישברו אותו. דווקא אני חייב להאריך ימים יותר מהכוח'". "ומר קוינר סיפר את הסיפור הזה: יום אחד, בימים שהתערער שלטון החוק, בא סוכן אל דירתו של מר אגה שלמד לומר לא, והראה תעודה שהוּצאה בשם האנשים ששלטו בעיר. ובתעודה היה כתוב שכל דירה שיציג בה את כף רגלו תהיה שלו; וגם כל מאכל שידרוש יהיה שלו; וגם כל איש שיראה יהיה חייב לשרתו. התיישב הסוכן על כיסא, דרש אוכל, התרחץ, שכב במיטה, ולפני שנרדם שאל בפנים מסובים אל הקיר: 'האם תשרת אותי?' מר אגה כיסה אותו בשמיכה, גירש את הזבובים, השגיח על שנתו, וכביום הזה כך ציית לו שבע שנים." עוד שני משפטים. "ואולם, בכל מה שעשה למענו היה דבר אחד שנשמר היטב מלעשותו: הוא לא אמר מילה אחת. והנה, נקפו שבע שנים, והסוכן שמן מרוב אכילה ושינה ומתן פקודות ומת. אז עטף אותו מר אגה בשמיכה מרופטת, גרר אותו אל מחוץ לבית, רחץ את המיטה, סייד את הקירות, נשם לרווחה, וענה: לא." אז אנחנו לא נחכה שבע שנים. היו"ר יוני שטבון: תודה רבה לחבר הכנסת משה מזרחי. תעלה חברת הכנסת מיכל רוזין, ואחריה – חבר הכנסת דב חנין. בבקשה. חמש דקות. בבקשה. מיכל רוזין (מרצ): כבוד היושב-ראש, שר הפנים, הצעת החוק הזאת איננה מידתית. היא פוגעת בזכויות יסוד, ואין לה שום מטרה ושום משמעות מלבד להחמיר את מצבם של הפליטים ומבקשי המקלט. היא עוסקת רק במבקשי מקלט ובפליטים, כי הרי עובדים זרים יכולים להעביר את כספם באופן חופשי. רובם המכריע הם מאריתריאה ומסודאן, והם אינם מורחקים מישראל. אני חוזרת: הם אינם מורחקים מישראל. מצד אחד, מדינת ישראל אינה בוחנת בקשות למקלט של אריתריאים וסודאנים, ותחת זאת מחילה עליהם מדיניות הגנה קולקטיבית, מדיניות אי-הרחקה, והיא גם התחייבה בפני בית-המשפט העליון שלא תאכוף עליהם איסור לעבוד. אז מצד אחד לא מגרשים אותם והם חיים פה, ומצד שני מותר להם לעבוד, אבל מצד שלישי הם לא יכולים להוציא כספים למשפחה שלהם בביתם, שנזקקת מאוד לכספים האלה. תכלית הצעת החוק הזאת, כפי שכתוב בדברי ההסבר, היא לצמצם את התמריץ הכלכלי להגיע למדינת ישראל. אבל ההצעה הזאת לא תצמצם את התופעה של שליחת כסף. היא לא תוסיף הגבלות על הוצאת כספים ורכוש ממדינת ישראל; היא רק תהפוך את מבקשי המקלט והפליטים לעוד יותר עבריינים, כי הם יוציאו את הכסף בעזרת גורמים עברייניים. בכנסת הקודמת התנגדו להצעת החוק הזאת מכל קצות הקשת הפוליטית והביעו את ההתנגדות שלהם בוועדה. יותר מזה, השרה יעל גרמן הגישה ערעור על ההצעה הזאת לוועדת שרים חקיקה, ערעור שנדחה. יותר מכך, נציגת פרקליטות מחוז ירושלים, שהשתתפה בדיונים על הצעת החוק, הביעה התנגדות קשה לחוק והסכימה לטענות המהגרים שבעצם החוק הזה יגרום לכך שהוצאת הכספים תיעשה אך ורק בדרכים עברייניות. זה יעודד פעילות עבריינית, וזה בדיוק מה שניסתה הצעת החוק הזאת למנוע. אז כל שנותר מהצעת החוק הזאת הוא הזכות של האדם לדאוג למשפחה שלו, לסייע לקרוביו בכסף שהרוויח בעמל כפיו. זה חוק יובש שאין שום סיכוי שהציבור יוכל לעמוד בו, מה שיעודד בעצם גם פיתוח שוק עברייני ונצלני של העברות כספים בלתי חוקיות תמורת דמי תיווך מופקעים, וגם יותר מכך – זה יעודד את התעשייה המזוויעה של חטיפות, אונס, עינויים, קציר איברים, סחר בבני-אדם ואף רצח שמתחוללים בסיני. מבקשי המקלט שפודים את קרוביהם יהפכו כעת את העברות הכספים למורכבות יותר ויצטרכו להשתמש בגורמים עברייניים להעברת הכספים. אין פה פתרון. אני מבקשת להתנגד לבקשה הזאת, לא להחיל דין רציפות על הצעת החוק, ולהחריג מהצגת החוק את מי שהוחלה עליהם מדיניות הגנה קולקטיבית או מדיניות אי-הרחקה שעליה החליטה מדינת ישראל ושאין לה אפשרות להרחיקם מישראל. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. יעלה חבר הכנסת דב חנין. אחריו – חברת הכנסת חנין זועבי. היא מוותרת? אני מבין שאתה אחרון הדוברים, ואנחנו נעבור להצבעה. הבנתי שחברת הכנסת חנין זועבי ויתרה על רצונה לדבר, ואני מכבד את רצונה. חמש דקות לרשותך. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, אכן בשכונות דרום תל-אביב ובאזורים מוחלשים אחרים של הארץ קיימת מציאות קשה, מסוכנת ועצובה. בשכונות דרום תל-אביב יש היום אלפי מבקשי חיים מאפריקה, אנשים שהגיעו לכאן חסרי כול וחיים כאן כמעט חסרי כול – חיים ברחובות, בפארקים; אנשים שחיים בתנאים קשים במציאות עגומה בתוך שכונות שהמציאות שלהן קשה ממילא. הבעיות החברתיות היו קיימות גם קודם, אבל הוחרפו עוד יותר כאשר האוכלוסייה הזאת חסרת הכול הגיעה ונפלה על המקומות המוחלשים האלה. המציאות היא קשה, אבל את המציאות הזאת צריך לשנות לא בדרך של מלחמה במבקשי החיים מאפריקה ולא בדרך של הסתה נגדם, כי לא המלחמה הזאת ולא ההסתה הזאת יפתרו איזושהי בעיה בשכונות דרום תל-אביב. עמיתי חברי הכנסת, קראתי הבוקר בזעזוע על אותם פקחים של עיריית תל-אביב שיחד עם פקחים של משרד הבריאות פשטו על עסקים של הציבור האפריקני בדרום תל-אביב, סגרו אותם, הלחימו דלתות, נכנסו למסעדות, שפכו, עמיתי חברי הכנסת, אקונומיקה בתוך הסירים. אני שואל את עצמי, אני שואל אתכם: לאן אנחנו מידרדרים? לאן אנחנו הולכים? הצעת החוק הזאת שנמצאת היום לפנינו היא עוד צעד בכיוון הפסול והמוטעה הזה. מה יעשה החוק הזה? הוא ימנע העברת כספים חוקית לחוץ-לארץ, אבל הוא לא ימנע העברת כספים לחוץ-לארץ. הוא יהפוך את העברת הכספים לחוץ-לארץ להעברת כספים שנעשית באמצעים לא חוקיים – מחוץ לחוק ונגד החוק. לכן החוק הזה לא יפתור שום בעיה; הוא רק יחריף אותה. עמיתי חברי הכנסת, בעוד יומיים, בחג השבועות, אנחנו נקרא במגילת רות. מגילת רות עוסקת כולה בציוויים על גרים, בהתייחסות לגרים. על-פי המסורת, רות המואבייה היא הסבתא של הסבתא של דוד המלך. אין ציווי יותר רווח במסורת היהודית מאותו ציווי מרחיק לכת, דרמטי וקיצוני שאומר: ואהבת את הגר כמוך – כמוך אהבת את הגר. כשאני מסתכל על הצעת החוק הזאת ואני מסתכל על מדיניותה של הממשלה הזאת ביחס למבקשי החיים מאפריקה, ואני מסתכל על הפרקטיקה הזאת של פקחים ששופכים אקונומיקה לתוך סירי בישול במסעדה של אריתריאים בדרום תל-אביב, אני שואל אתכם, רבותי השרים: כמה התרחקתם מהמקום הזה? כמה התרחקתם מהדרך הזאת? כמה התרחקתם מהנורמות האלה של דאגה לאחר, לגר, למי שאיננו יהודי? הנורמות שהחוק הזה מציע, עמיתי חברי הכנסת, הן נורמות אכזריות שאינן רואות בני-אדם, אינן מסתכלות על בני-אדם, אינן מתייחסות לבני-אדם. החוק הזה הוא חלק ממחלה שהולכת ומתפשטת בחברה שלנו, מחלה של התייחסות לאחרים לא כבני-אדם, כי הם לא יהודים – מחלה שהתחילה בערבים ומתפשטת לאפריקנים ותגיע ומגיעה ליוצאי אתיופיה וליוצאי חבר המדינות, כי לגזענות, עמיתי חברי הכנסת, אין גבול בסופו של דבר. המחלה הזאת סופה להמית גם את מי שמתחיל במערכה שלה. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת דב חנין. אני מבין שהשר יאיר שמיר, שר החקלאות, מעוניין להשיב לדוברים. כל שר רשאי להשיב – כל אחד משרי הממשלה יכול להשיב בשם הממשלה. אדוני השר, רשות הדיבור שלך. שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר: כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, ההצעה הזאת, אשר דנו בה באריכות, ואפילו בהתלהבות של חלק מהשרים, בוועדת השרים לענייני חקיקה, לא הגיעה הנה כלאחר יד, היא לא הגיעה הנה בלי שהעלינו חלק מהשאלות ההומניות, ויותר מזה, שאתם העליתם. אבל בסופו של דבר אתה חייב להשוות בין האינטרסים ולשחק על המידתיות בכל דבר, במי אתה פוגע יותר, במי אתה פוגע פחות. תושבי דרום תל-אביב, לפחות בתחילת תהליך ההגירה של האנשים שהגיעו מאפריקה כמהגרי עבודה, קיבלו אותם, את אותם מהגרי עבודה, ומה שבעו מהם; מספיק ללכת שם היום ברחובות ולראות – הכול מנעולים, הכול רשתות, הכול פחד. ואותם גרים שפה דב חנין הציג אותם והשווה אותם לרות המואבייה, אשר רצתה להזדהות עם המקום, רצתה – אלוהי אלוהייך ולאן שתלכי אלך – זה לא אותם אנשים. ולכן, אנחנו חשבנו ברמה של במי אנחנו פוגעים יותר ובמי אנחנו פוגעים פחות. ובעצם, מה החוק הזה אומר? החוק הזה אומר שהאדם מקבל את התמורה, הוא מקבל את מלוא כספו תמורת עבודתו, אותם אלה שעובדים, ולכן איננו פוגעים באינטרסים שלהם להמשיך לעבוד ולהתפרנס – הוא יכול להשתמש בכספו, הוא יכול לחסוך אותו. הוא לא יכול לשלוח אותו. אבל, בהחלטתו לצאת מן הארץ ולחזור לאפריקה, או לסודאן, הוא מקבל את מלוא כספו, ואם הוא גם הפקיד אותו בתוכנית חיסכון נכונה הוא גם יקבל איזשהו רווח. ולכן, אנחנו חושבים שזוהי הצעה נכונה, מידתית, עונה על כל הצרכים ואיננה פוגעת באותו מהגר, כפי שהיא פוגעת – או: לא פוגעת בתושבי תל-אביב. ולכן אני מאוד ממליץ לאשר ולהצביע בעד הרציפות הזאת. תודה. היו"ר יצחק וקנין: רבותי, תודה לשר החקלאות, השר יאיר שמיר. אם כן, רבותי – רבותי השרים, אתם עומדים – אני עובר להצבעה. הצבעה על הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (איסור הוצאה מישראל של כספי מסתנן – הוראת שעה). רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד הודעת הממשלה – 39 נגד – 19 נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (איסור הוצאה מישראל של כספי מסתנן – הוראת שעה), התשע"ב–2012, נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 39 בעד, 19 מתנגדים. אם כן, רבותי, הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות נתקבלה. מיכל רוזין (מרצ): - - - מבקשת להעביר את זה - - - היו"ר יצחק וקנין: לפי מה שרשום לפני זה אמור לעבור לוועדת הפנים. מה את מבקשת? קריאה: עובדים זרים. מיכל רוזין (מרצ): הוועדה לעובדים זרים. היו"ר יצחק וקנין: ועדה לעובדים זרים. אם כן, רבותי, זה יעבור לוועדת הכנסת, והיא תחליט לאיזה ועדה תועבר הודעת הממשלה. הודעה לסגן מזכיר הכנסת. שר הפנים גדעון סער: אני לא בטוח, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק וקנין: כן, אדוני השר, אני אתן לך מהצד. שר הפנים גדעון סער: לפני שתקבע, אני מציע לבדוק מה קובע תקנון הכנסת. מאחר שעל הצעת החוק הוחל דין רציפות, ובכנסת הקודמת היא נדונה בוועדת הפנים, יכול מאוד להיות – אני לא בדקתי את התקנון – שהדין הוא שזה עובר לוועדת הפנים, ואם רוצים להוציא את זה מוועדת הפנים, על מי שרוצה להוציא - - - היו"ר יצחק וקנין: לא, רבותי, רבותי, זו טעות. אדוני השר טועה - - שר הפנים גדעון סער: אני שואל. היו"ר יצחק וקנין: - - רק בקריאה טרומית. קריאות: - - - ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): זה כמו קריאה ראשונה. שר הפנים גדעון סער: ראשונה. היו"ר יצחק וקנין: נכון. ולכן - - - שר הפנים גדעון סער: לא. סליחה, אדוני. היו"ר יצחק וקנין: אדוני. אדוני. שר הפנים גדעון סער: אני מציע לבדוק. היו"ר יצחק וקנין: אדוני, האמן לי, יש לנו קצת ותק בכיסא שאנחנו יושבים פה - - שר הפנים גדעון סער: נכון. היו"ר יצחק וקנין: - - לא קטן. ולכן, מאחר שזה לא בקריאה טרומית – זה קריאה ראשונה - - ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): נכון. נכון. שר הפנים גדעון סער: נכון. נכון. היו"ר יצחק וקנין: - - אדוני השר, ולכן, מה שחל על כל הצעת חוק חל על דין הרציפות, ואני - - - שר הפנים גדעון סער: אדוני, היועץ המשפטי של הוועדה טוען שאני צודק. לכן, עם הביטחון – אני מבין שיש ביטחון רב – אני טוען שהדין בכנסת הוא שונה, ועכשיו אני אנמק, ואם תרצה לקבוע אחרת, ועדת הכנסת, אבל תן לי בבקשה לנמק. אני טוען שהצעת חוק שעברה בפעם הראשונה כאן – לצורך העניין, בקריאה טרומית – ועדת הכנסת מכריעה כאשר עולה מחלוקת בתוך המליאה. אם היא כבר נדונה באינסטנציה קודמת בוועדה, אי-אפשר לעשות את זה בדרך הזאת, אלא צריך להגיש בקשה לוועדת הכנסת, והיא המכריעה. מאחר שכאן זה דין רציפות, ובכנסת הקודמת ועדת הפנים דנה בזה, אני מציע לבדוק. יש כאן ייעוץ משפטי - - היו"ר יצחק וקנין: בכל מקרה, אדוני - - - שר הפנים גדעון סער: - - אולי אני שוגה. אני מציע לבדוק את הנקודה הזאת. היו"ר יצחק וקנין: אדוני, בכל מקרה זה יועבר לוועדת הכנסת. שר הפנים גדעון סער: לא - - - היו"ר יצחק וקנין: רק רגע. אני מציע - - - שר הפנים גדעון סער: יש הבדל האם זה עובר מכוח החלטה של אדוני, או שסיעה או חבר כנסת מסוים מבקשים להעביר את זה אחרי שזה נמצא כדין בוועדת הפנים של הכנסת. מיכל רוזין (מרצ): זה נמצא בכנסת הקודמת - - - ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): - - - היו"ר יצחק וקנין: אדוני השר, אדוני, יכול להיות שכבודו צודק על-פי הפרוצדורה, לא על-פי התקנון. מאחר שהחובה לא חלה במקרה הזה, כיוון שזה לא הוכן על-ידי אותה ועדה, לכן זה ילך לוועדת הכנסת, וועדת הכנסת תחליט. אני חושב שהיועצת המשפטית של הוועדה טועה, מכיוון שאני בטוח שאם הייתה פה היועצת המשפטית של ועדת הכנסת היא הייתה אומרת בדיוק מה שאני אומר. קריאות: - - - היו"ר יצחק וקנין: רבותי. מה אומרת גברת אסטרחן? שר הפנים גדעון סער: אני מציע לשמוע את הייעוץ המשפטי. היו"ר יצחק וקנין: גברת ארבל, רבותי, אני מוכן – תראו - - - שר הפנים גדעון סער: בכנסת הזאת מקובל היה שהייעוץ המשפטי - - - מעל סיעת מרצ - - - היו"ר יצחק וקנין: טוב, אנחנו לא נכלה את זמננו – אדוני השר, אני לא אכלה את זמני פה בוויכוח אם זה לכאן או לכאן. בכל מקרה, אם כבודו צודק – אני מוכן להקריא את התקנון, כן? אדוני השר, אם כבודו צודק, ועדת הכנסת תכריע. בסופו של דבר זה לא משנה. קריאה: - - - שר הפנים גדעון סער: זה כן משנה. אני מבקש - - - תקנון הכנסת - - - היו"ר יצחק וקנין: אתה יודע מה, מאחר שכבר יש הצבעה, הרי אנחנו לא נמשיך את הדיאלוג ביני לבינך; יש פה ייעוץ משפטי, שיגישו לי את הייעוץ המשפטי, ואם נצטרך לתקן את זה נתקן את זה.