קטע מדברי הכנסת

הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק [מס' מ/722; "דברי הכנסת", חוברת י"א, עמ' .] היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים להודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק איסור הלבנת הון (הוצאת כספים מישראל בעבור מסתנן – עבירת מקור) (הוראת שעה), התשע"ב–2012. הנמקת הערעורים של סיעות העבודה, יהדות התורה, מרצ, רע"ם-תע"ל-מד"ע, חד"ש ובל"ד. רבותי, אני אקרא למנמקים. ראשון המנמקים – חבר הכנסת באסל גטאס. חבר הכנסת באסל גטאס הוא ראשון המנמקים. אדוני, אני מבין שאתה לא מעוניין לנמק. רבותי, אחריו – חבר הכנסת אורי מקלב, ואחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין. שלוש דקות לכל מנמק. חמש. יש לך עוד. באסל גטאס (בל"ד): כמובן שאנחנו מתנגדים להחלת הרציפות ולהצעת הממשלה. זה עוד אקט אנטי-דמוקרטי, והוא מסמל את הרצון להציק כמה שיותר ולמנוע עבודה מעובדים זרים. ברצוני לנצל את המעמד הזה, כשאני עומד כאן והשר לביטחון פנים ושרת הבריאות נמצאים כאן, ולספר על מה שקרה לפני שבוע בנגב בהריסת הבתים של משפחת אבו אלקיעאן בכפר עתיר. נכתב ונאמר בתקשורת על המבצע הכמעט-צבאי שהיה באזור על-ידי כוחות הביטחון, ושכתוצאה ממנו נהרסו 18 בתים של המשפחה, משפחת אבו אלקיעאן. כשביקרתי עם חברי מהסיעה והרבה חברים באזור, אמר לי האבא של המשפחה שיש שלושה ילדים – יש לי את השמות ואת מספרי תעודות הזהות – אחד בן 11 חולה סרטן כבד, ושניים בני שנה וחצי ושנתיים וחצי נכים שזקוקים למכשור רפואי. למרות תחנוני האבא, הסבא והדודים לכוחות הביטחון, הם הרסו את הבתים על כל התכולה שלהם, כולל המכשור הרפואי והתרופות שהילדים זקוקים להם. לא עזר שום דבר. זה כמו: לך תנסה להבין, אפילו אם המשפחה הזאת פורעת חוק, אפילו אם האנשים האלה בנו את הבתים שלהם ללא היתר. אכן הם בנו את הבתים שלהם ללא היתר, על אדמה שהעניקה להם המדינה בשנות ה-50. הם הועברו מאדמות שלהם באזור קיבוץ שובל לאזור הזה, והמדינה נתנה להם כמה פעמים במשך 30, 40 שנה את האפשרות לבנות ולהתפתח, והיא אף, בהחלטת ממשלה, הכירה באום-אלחיראן ככפר מוכר. אחר כך חזרה בה והחליטה שבמקום אום-אלחיראן היא תבנה יישוב יהודי בשם חירן. אדוני השר, נניח שאלה באמת אנשים שעברו על החוק. גם להם יש זכויות. גם להם מגיע טיפול כמו לשאר אזרחי המדינה. אי-אפשר להעלות על הדעת שנכנסים בצורה דורסנית. לא היה לי הסבר אלא שזה מבצע מלחמה נגד אויבים – שאתה קודם מבצע, אתה יורה, אתה הורס ואתה דורס, ואחר כך חושב על התוצאות. סיפרו לנו השיח'ים והאנשים שם איך המבצע התנהל ממש כמו מבצע צבאי. כוחות מיוחדים תפסו את כל הגבעות כאילו למשפחה הזאת יש טנקים ונשק ועומדים להתנגד בצורה – בנוסף, עוד משהו מיוחד – הפעם הם פינו את הערמות. אחרי שהרסו את הבתים, הם באו ומחקו את השאריות, את מה שנשאר מהבתים, בשביל להסתיר את מידת העוול ואת מידת הפשע, בעצם, שנגרם למשפחה הזאת. בנושא הילדים האלה אני מעלה את זה כאן. זה עובר כל גבול. זה לא חוק תכנון ובנייה. זה לא עניין של הסדרת התיישבות בנגב. זו אכזריות לשמה. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. יעלה חבר הכנסת מיקי רוזנטל, ואחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין. קריאה: - - - היו"ר יצחק וקנין: הוא ביקש, באופן חריג אני אפשרתי לו. זו החלטה שלי. מיקי רוזנטל (העבודה): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש חוקים שבהם לעתים צריך לעצור ולא להצביע באוטומט, ורגע לחשוב עליהם, אפילו לא רק על התוכן אלא גם על הקונוטציה. אנחנו עם של פליטים. רבים מאתנו באו ממשפחות שנאלצו לעזוב את המדינות שבהן הם גרו, ולא פעם גם השאירו שם רכוש. יש פה בארץ פליטים וצריך להתמודד עם הבעיה, זה לא שאני חושב שזו לא בעיה. אז קודם כול, הפסיקו את זרם הפליטים, והאנשים שחיים פה עכשיו, כדי לקדם את גירושם מישראל או את הרחקתם מישראל מביאים את הצעת החוק הזאת ומבקשים עליה דין רציפות – כדי שהפליטים, בעיקר מאריתריאה ומסודאן, לא יוכלו להעביר כסף למשפחותיהם בחוץ-לארץ. ואני חושב שצריך להתמודד עם הבעיה, אבל יש דרכים נוספות, ודווקא במדינה של היהודים – מדינה שבמידה רבה רבים מבניה הם כאמור אנשים שבאו ממשפחות של פליטים – צריך היה לעצור ולהגיד: את זה לא נעשה. יש דברים שלא עושים, וזה אחד מהם. ואני חושב שהממשלה צריכה לעצור ולחשוב שוב, ולהגיד לעצמה: די, בואו ננסה להתמודד עם הבעיה בדרכים אחרות, ולא להגיד שפליטים שמרוויחים את כספם פה בעבודת עמל וזיעה קשה, לא יוכלו להעביר את הכסף הזה למשפחותיהם, וזו תיחשב עבירה על חוק להלבנת הון. זאת אומרת, יש גבול לציניות, יש גבול לקואליציה–אופוזיציה, יש חוקים שמכתימים את ספר החוקים שלנו, וזה אחד מהם. ואני מבקש מהממשלה לשוב ולשקול את העניין, למשוך את ההצעה ולא להכתים כאמור את ספר החוקים. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. תעלה חברת הכנסת מיכל רוזין, ואחריה – חבר הכנסת אורי מקלב. חמש דקות לרשותך. מיכל רוזין (מרצ): כבוד היושב-ראש, אני שמחה שהתאפשר לי לדבר אחרי חבר הכנסת רוזנטל, כי באמת דבריו נגעו ללבי והם דברים נכונים ונכוחים. היו"ר יצחק וקנין: אז כיוונתי לדעת גדולים. מיכל רוזין (מרצ): בדיוק. ואני רוצה אולי להתחיל מציטוט מהפגנה שהתקיימה לפני שנה ויום בדיוק מהיום, שאמרו שם כך: "הסודאנים הם סרטן בגוף שלנו, נעשה הכול להחזיר אותם בחזרה למקום מוצאם. לא נאפשר לאנשים לבוא לחפש עבודה בארץ-ישראל. השמאלנים שהגישו בג"ץ, שיתביישו להם. הם עצרו את הגירוש. לא ניתן להם לבוא על הגב שלנו". זה ציטוט שנאמר מפי חברת כנסת – חברת כנסת שקיבלה עכשיו את הסמכות לדון בחוקים האלה - - אילן גילאון (מרצ): - - - מיכל רוזין (מרצ): - - וזה ציטוט מדויק וההסבר האמיתי לחוק הזה. מדובר פה בהשלמה של החוק לאיסור הוצאת כספי מסתננים מישראל, שהוא כשלעצמו חוק גזעני, שיוצא נגד כל הזכויות הבסיסיות של חופש האדם, של כבוד האדם. הפיכת הוצאת הכספים האלה לעבירת מקור בחוק איסור הלבנת הון, מטרתה לאפשר שימוש בכלי הענישה של אותו חוק גם כלפי האוכלוסיות החלשות ביותר במדינת ישראל – כלפי אוכלוסיית מבקשי המקלט והעבודה. אנחנו מדברים פה על מאסר, על קנס בגובה פי-שניים מהכספים שהוצאו ועל חילוט כספים ורכוש, לא רק של מבקש המקלט עצמו אלא גם מי שסייע לו בהעברת הכספים. כרגיל, יש פה מדיניות של פגיעה בחלשים ביותר. והמטרה האמיתית של החוק, כפי שהיא מוגדרת, היא כלכלית – אנחנו באים להגן פה על מדינת ישראל מפני עבירות כלכליות חמורות. לא מדובר פה בסכומי עתק שמאיימים על הכלכלה הישראלית או על המשק שלנו. מדובר פה בסכומים זניחים עבור המדינה, שיכולים להוות את ההבדל בין חיים ומוות לאותם פליטים ומבקשי מקלט. ומי שטוען שרדיפת מי שמוציאים את אותו כסף תפסיק את תופעת ההסתננות – הרי זו המטרה, בואו נפסיק בכל האמצעים את תופעת ההסתננות – אז לשיטתכם, החוק הוא מיותר. כי אם כתוב בדברי ההסבר לחוק: "הצעת החוק האמורה נועדה לסייע בהתמודדות עם תופעת ההסתננות לישראל”, אז על-פי נתוני משרד ראש הממשלה, לא שלי, מאז סיום בניית הגדר ההסתננות נעצרה. אפשר לספור על אצבעות שתי ידיים את הפליטים ומבקשי העבודה שנכנסו לישראל בחודשים האחרונים. אין יותר בעיית הסתננות. כן יש בעיה עם בני-אדם שישנים ברחובות ללא תנאים בסיסיים, שנדחסים 15 ו-20 איש בדירת חדר. יש בעיה חמורה עם מחסני ילדים – כן, פנימיות שנמצאות במחסנים, במרתפים, של ילדים שנשארים שם חודשים ללא הוריהם, 24 שעות ביממה, של גני-ילדים פיראטיים שהתנאים בהם לא הולמים אף בן-אנוש, אבל אין בעיית הסתננות. יש בעיה, כן, לתושבי שכונות דרום תל-אביב, שבאותו אזור גרים 250,000 איש, כשמן הראוי שיגורו שם לא יותר מ-50,000 איש. יש שם בעיות קשות שאותן צריך לפתור, אבל לא בדרך של ענישה קולקטיבית, לא מידתית ולא אנושית. אז במה עוסקת הצעת החוק? היא עוסקת בליבוי השנאה – שנאה לאחר, שנאה לזר – ושוב מחוקקים כאן חוקים אנטי-אנושיים, אנטי-חברתיים, אנטי-יהודיים, חסרי כל היגיון פנימי, שמחלישים את החלשים ומסיתים אוכלוסיות מוחלשות זו כנגד זו. ואם זו ההתנהלות של ממשלת ישראל, הרי שזו ממשלה נטולת חמלה לחלש, למוחלש, ואין לה לא חזון ולא מדיניות. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. יעלה חבר הכנסת אורי מקלב, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. חמש דקות לרשותך. אורי מקלב (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, למען הגילוי הנאות, אני לא הגשתי, לא הגשנו, סיעת יהדות התורה, את ההתנגדות להחלת חוק הרציפות בגלל שהאופוזיציה אולי מטבעה מרגישה התנגדות לחוקים שהממשלה רוצה להעביר. אני התנגדתי, והיו לי הסתייגויות לחוק הזה גם בהיותי בקואליציה, בשלהי הכנסת השמונה-עשרה - - - היו"ר יצחק וקנין: חברת הכנסת – כמעט אמרתי "חברת הכנסת עליזה בראשי", ברגע האחרון עצרתי את עצמי. אורי מקלב (יהדות התורה): בשלהי הכנסת השמונה-עשרה, שגם אז החוק הזה נדון בוועדות, הבאנו הסתייגויות על היעילות של החוק – לא על מטרת החוק אלא על אופן ביצוע החוק ולאן זה יוביל. וזה הזכיר לי כיום, שהממשלה מביאה את זה שוב ורוצה להחיל על זה חוק רציפות, את אותו משל, אותה אמירה על שניים שרודפים אחרי העכבר. שניים רודפים: עקרת-הבית רודפת אחרי העכבר והחתול רודף אחרי העכבר, ויש הבדל גדול ביניהם. עקרת-הבית לא רוצה שהעכבר ייכנס והיא רוצה שמהר הוא יצא; והחתול רוצה לאכול, רוצה שיישאר ושיוכל לאכול אותו. המדינה, במקום להיות עקרת-הבית, שתהיה מעוניינת שלא ייכנס העכבר – לא, לא בהשוואה – שלא ייכנס, ומהר יצא, המדינה גורמת לכך ורוצה להיות החתול, שומרת ורוצה לאכול את מה שנמצא פה ולשמור על הכסף, שהכסף יישאר פה כולל המסתנן בעצמו. החוק הזה יביא דבר אחד, שהמסתנן יתקשה להוציא את הכסף שהוא עבד עליו קשה, הוא עמל עליו, הוא הרוויח אותו ביושר מבחינתו – הוא נכנס כמסתנן אבל הוא עבד עליו, עבד עליו ימים ולילות. וכמו כל בן-אנוש, קל וחומר מסתנן, אם הוא לא יוכל להוציא את הכסף שלו אז הוא יישאר פה. אדם, מי שעמל – אדם על רכושו שומר. אנחנו רואים את זה בכל ההיסטוריה. אנשים נכנסו לסיכון עצמי. ראינו את זה באירופה וראינו את זה בארצות המערב – אנשים לא עזבו את מקומות המגורים שלהם בגלל הרכוש שלהם. איך אדם יעזוב? מה ייתן לו עידוד לעזוב? כשאתה אומר לו: אתה יכול להוציא רק משכורת מינימום לפי מספר החודשים שאתה שהית בארץ. כפול זה - - - היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת אלעזר שטרן. אורי מקלב (יהדות התורה): מעבר לזה אתה לא יכול להוציא. היו"ר יצחק וקנין: אדוני השר. אדוני, אורי אורבך, השר אורי אורבך. אורי מקלב (יהדות התורה): מה יכול להוציא המסתנן? המסתנן שהיה כאן שלוש שנים ורוצה לצאת מהארץ באופן לגלי, אומרים לו: אתה תוכל להוציא רק שכר מינימום לפי מספר החודשים שהיית – הוא לא יצא. או שאתה צריך להוכיח לפקיד, ובאופן שרירותי לפקיד הזה ניתנו סמכויות, והוא זה שיחליט אם מה שאתה מבקש להוציא יותר כן הרווחת או לא הרווחת, ונאפשר לך או לא נאפשר לך. והבירורים יארכו זמן, ואנחנו נשאיר אותו בארץ. מפני שאדם לא עוזב את המקום שלו – לא יעזוב את המקום שלו אם הוא לא יקבל, אם הוא לא יוכל להוציא את מה שהוא עמל עליו. או אפשרות אחרת – נעשה עליו עוד חוק ונפעיל עליו גם את חוק איסור הלבנת הון, אז הוא יסכן יותר את הכסף שלו. מסתנן שסיכן את החיים שלו כדי להיכנס למקום עבודה, וכי לא יסתכן ויעביר את הכספים דרך כנופיות, "חוואלות", או משהו מעין זה - - - שנמצאים בכל העולם ומעבירים מיליארדי שקלים, מיליארדי דולרים בכל העולם, ומסכנים את עצמם על כספים ולוקחים אחוז גבוה מהנתח שהם מעבירים? ומה אז יקרה? אותו מסתנן שחייב את עשרות אלפי השקלים שלו למתווכים שונים – הוא יצטרך להישאר עוד יותר בארץ. איפה ההיגיון? אנחנו תמיד רגילים, וזו לא פעם ראשונה – השכל לא נמצא אצל הפקידות. גם פקיד שמגיע ומביא חוק שהוא חושב שבזה הוא יגרום לאנשים – להוציא אותם מהארץ, או ימנע הברחת כספים וממילא הוא ילך, הוא טועה. אנחנו עדים חדשים לבקרים שפקידות טועה. אפשר לשים מצלמות מהירות – קראתי אתמול בעיתון – אפשר לשים מצלמות מהירות כדי למנוע מהירות, ומה בסוף מתברר? שחוץ מכסף זה לא עושה שום דבר. גם במקרה הזה. ואנחנו, אם זה לא יעזור ונצביע בעד זה, בסופו של דבר בדברי הימים יהיה כתוב: זה לא עזר, אלא זה רק העצים את התופעה. ובמיוחד, אני רוצה להגיד, שבאה הפקידות וגם בדברי ההסבר של החוק מנמקים מדוע אנחנו רוצים לאסור עליו להוציא את הכסף. מדוע? כי זה יגרום לאנשים שלא יבואו. זו נקודה אולי חשובה. אבל לא לצאת? גם כשהיה חוק רצינו למנוע מאנשים - - - היו"ר יצחק וקנין: תודה. אורי מקלב (יהדות התורה): אני רק אגמור את המשפט. גם כשרצינו למנוע מאנשים – זה היה כשהיו הרבה מסתננים. היום אנחנו צריכים להתמודד עם 60,000 המסתננים שכבר נמצאים. אז על זה להחיל ולעשות זילות של חוק גם כן, של הלבנת הון? הרי כל מטרת הלבנת הון הייתה אחת: להילחם בארגוני הפשע, להילחם בטרור. לוקחים את חוק הלבנת הון, שצריך לשמש אותנו במקרים מיוחדים, ורק דרך ועדת החוקה, מעבירים את זה לוועדת הפנים, שזאת ועדה שלא ראויה ולא אמונה לדעת את זה, ולוקחים את חוק הלבנת הון, כשאומרים בפירוש שזה רק כשיש צורך, במקרים מיוחדים, ואנחנו גורמים לכך שאנחנו ניתן את זה בהרבה מקרים. היו"ר יצחק וקנין: תודה. אורי מקלב (יהדות התורה): עם כל החשיבות, על בעיית המסתננים צריך לעבוד בדבר שיכול להועיל ולא בדבר שהפוך, שישאיר אותם ורק יגרום להם להישאר, ואנחנו רק נסבול יותר מהתופעה הזאת. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. יעלה חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת דב חנין. רבותי, מייד בסיום הנמקת הדוברים תתקיים הצבעה. מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השרים, אנחנו נגד הצעת הממשלה להחיל דין רציפות על החוק הזה, וזה גם מתוך ידיעה ומשום שכל העניין של ההתנהלות בתיק הזה או בסוגיה הזאת יש בה הפן הגזעני הזה – במיוחד התבטאויות הפוליטיקאים, חברי כנסת, שאנחנו מכירים אותם, התבטאויות והכרזות שנובעות מגזענות, נובעות מאי-קבלה או אי-כיבוד האחר. ואני רוצה לעבור, אדוני היושב-ראש, לזירה אחרת שמסרבת לעזוב אותנו, והיא זירת הפשע והשוד בבאר-שבע. שם כולנו הצטערנו על קיפוח חיי אדם וחפים מפשע, אבל גם, לצערי הרב, כל מה שנלווה אליה, שהתחיל בלינץ' תקשורתי נגד האוכלוסייה הערבית, נגד העיר רהט, והאשמת ערבים כאילו הפושעים הם ערבים, וכל הדברים האלה, וזה נמשך לטרגדיה של הבחור עומר ואליד, שנורה שם. כל מי שראה את הסרטון בערוץ 10, אם זה אתמול בלילה או היום בבוקר, ראה את הטרגדיה שלו, את ההשפלה. ותמיד מביאים את הבחור היהודי הזה שאומר: אני, את החיים שלי – עומר, הבחור הערבי, הציל את החיים שלי, ואני רוצה לראות אותו כדי להודות לו. הבחור הזה, הערבי, שהציל חיי אדם, שבא עם חברו היהודי לעבודה לבנק באופן אקראי, חברו גם נהרג, והוא נפצע והוא הציל בחור אחר, יהודי, במקום להודות לו, לתת לו צל"ש, מאשימים אותו שהוא הפושע, יורים בו שלושה, ארבעה כדורים, אני לא יודע, והחשד הוא שהמשטרה ירתה בו. ואני מציע לשר לביטחון פנים – בבוקר היה דיון בוועדת הפנים והייתה הצעה להקים ועדת חקירה. צריך להקים ועדת חקירה לכל העניין, כי גם עניין השוד והפשע וההרוגים, כל זה עניין כואב. וצריך גם ועדת חקירה לחקור איך השודד, איך הפושע, נכנס והרג אנשים, וגם לחקור את התנהגות המשטרה וכוחות הביטחון שם, שירו בבן-אדם חף מפשע שהציל חיי אדם, ובסרטון נותנים לו מכות, גוררים אותו באופן משפיל. והיום הוא בבית-החולים, פציעתו אנושה, פצוע קשה. מירי רגב (הליכוד ביתנו): - - - מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): פצוע קשה. ואני ממליץ - - - היו"ר יצחק וקנין: חברת הכנסת מירי רגב. מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): לא מתאפקת, חברת הכנסת מירי רגב. היו"ר יצחק וקנין: מה אני אגיד לך? לא בעמידה ובהליכה את מעירה הערות. מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): בסמכות שלה, אני חושב. היא אתי בזה, בעניין של ועדת החקירה, אני חושב, משום שזה עניין חשוב מאוד, וזה לא צריך לקרות פעם נוספת. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. יעלה אחרון הדוברים, חבר הכנסת דב חנין; בלי הפלאפון. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, תודה רבה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, שוב אנחנו נדרשים לדיון בהצעת חוק רעה, מוטעית, בעייתית, שהממשלה מבקשת לקדם. חברי קדמו לי בדברי היגיון וטעם בשורה של הנמקות למה אסור לאפשר דין רציפות לחוק הזה. הדברים היו דברי היגיון, טעם ורגש, יצאו מן הלב, ואני מקווה שהגיעו אל הלב, למי שעדיין לבו פועם ואוזניו כרויות לשמוע דברי היגיון וטעם. אני לא אחזור על הדברים שאמרו חברי חבר הכנסת רוזנטל, חברת הכנסת רוזין, חבר הכנסת אורי מקלב וחבר הכנסת מסעוד גנאים. אני רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שהחוק הזה בא להתמודד עם מצב בעייתי מאוד, אבל נותן לו את התשובה שרק תחמיר את המצב. מהו המצב הבעייתי? אנחנו נמצאים במצוקה אמיתית. באזורים מוחלשים של מדינת ישראל יש ציבור מאוד גדול של אנשים שהגיעו מאפריקה, עברו את הגבול בצורה לא חוקית, נכנסו לישראל, ברחו ברובם הגדול מאריתריאה, ממשטר האימים שנמצא שם, או מסודאן, ממלחמת האזרחים הנוראית שנמצאת שם. והגיעו לישראל ונמצאים בחוצות הערים, בגנים, באזורים מוחלשים, בשכונות מוחלשות. בעירי תל-אביב נמצאים עשרות אלפי אנשים כאלה. זה יוצר מצוקה חברתית מאוד מאוד קשה. אזורים שלמים בעיר, שממילא המצב החברתי שלהם היה קשה, נמצאים במצוקה עוד יותר קיצונית. וכולם סובלים. סובלים אותם אפריקנים שהגיעו ונמצאים ברחובות, סובלים תושבי שכונות הדרום, שממילא מצבם היה קשה ועכשיו השכונות שלהם הפכו בכלל שטח הפקר, וסובלת החברה הישראלית. וזו אכן בעיה שצריך להתמודד אתה, צריך לתת לה פתרון. אסור להמשיך את המצב של התעלמות, אסור להשאיר את המצב של עצימת עיניים, כאילו שאין בעיה ולא צריך להתמודד. אז בואו נתמודד. צריך להבין, האנשים האלה שנמצאים כאן, את רובם הגדול מדינת ישראל לא יכולה לגרש. לא אומר את זה חבר הכנסת דב חנין; אומר את זה שר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן. לא יכולה לגרש אותם לאריתריאה ולסודאן, הם ככל הנראה בתקופה הנוכחית יישארו בארץ. ואז צריך לאפשר לאנשים האלה בצורה כזאת או אחרת להתקיים, בצורה לגיטימית, בצורה חוקית, כדי שהם יוכלו לחיות, יוכלו להתקיים, לא ייצרו נטל חברתי על עצמם ועל סביבתם ויוכלו להיות חלק מהחברה כל עוד הם נמצאים כאן. הממשלה, במקום ללכת בכיוון הפשוט וההגיוני הזה, שאומר, מאוד פשוט: לעצור את שערי הכניסה לעובדים זרים חדשים ולאפשר, בינתיים, כל עוד אותם אנשים נמצאים בארץ ואי-אפשר לגרש אותם למקומות אחרים – לאפשר להם לעבוד במקומות האלה שהעובדים הזרים שאנחנו לא נייבא יפנו אותם. במקום לעשות את הדבר הפשוט הזה הממשלה עושה את כל השגיאות האפשריות, והצעת החוק הזו, כמו שאמר בצדק חבר הכנסת מקלב לפני, עושה שימוש לרעה במנגנונים של הלבנת הון. הרי אלה מנגנונים מאוד יוצאי דופן, שהכנסת הסכימה לאשר אותם במסגרת של התמודדות עם תופעה מאוד מיוחדת ובעייתית, ורק הכלים המשפטיים האלה התאימו, כך סברנו, לתת לה מענה ראוי. אז כאן עושים שימוש לרעה בכלי הזה של הלבנת הון. מכניסים לתוכו דבר שלחלוטין לא שייך להלבנת הון אלא שייך לבעיות אחרות, ומנסים להילחם באותם אנשים שיש להם את מעט הכסף שהם צברו, וכפי שאמר חבר הכנסת מקלב – להפקיע את הכסף הזה בכל מיני צורות. אגב, לטעמי הדבר הזה איננו עולה בקנה אחד עם ערכיה של מדינת ישראל, וכיוון שזו פגיעה בחופש הקניין, אני מטיל ספק אם בית-המשפט העליון יכול לאשר כזה חוק. אבל ברמה הציבורית, אדוני היושב-ראש, השגיאה הגדולה שנעשית כאן היא, שאנשים שיש להם כסף וירצו להעביר אותו לחוץ-לארץ, פשוט יגידו: טוב, הכנסת עכשיו העבירה חוק, אז אין לנו דרך להעביר את הכסף הזה – הם ימצאו דרכים, והדרכים האלה תהיינה דרכים לא חוקיות. ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): יהיו קבלנים - - - דב חנין (חד"ש): יהיו קבלנים, וכבר היום יש קבלנים. כבר היום ישנה מציאות של בנקים אפורים ושל עולם של מאפיה שנוצר סביב ענייני הכספים של הציבור האפריקני. וזה דבר מסוכן, זה דבר שיזין פה עוד יותר - - - אורי מקלב (יהדות התורה): - - - בכל העולם, וגם בישראל - - - דב חנין (חד"ש): נכון, נכון, נכון. היו"ר יצחק וקנין: נא לסיים. דב חנין (חד"ש): אני מסיים. זה ייצור מצב של יותר עבריינות, יותר דברים שנעשים מחוץ לחוק, יותר פשע מאורגן והרבה הרבה יותר נזקים חברתיים, בלי שום תועלת. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת דב חנין. רבותי, לפני שניגש להצבעה אני מודיע על סדר ההצבעה: מי שמצביע בעד – הוא בעד החלת דין הרציפות. מי שמתנגד הוא נגד החלת דין הרציפות. אם כן, רבותי, הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק איסור הלבנת הון (הוצאת כספים מישראל בעבור מסתנן – עבירת מקור) (הוראת שעה), התשע"ב–2012 – רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד הודעת הממשלה – 38 נגד – 20 נמנעים – 1 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק איסור הלבנת הון (הוצאת כספים מישראל בעבור מסתנן – עבירת מקור) (הוראת שעה), התשע"ב–2012, נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: בעד – 38 חברים, נגד – 20, אחד נמנע. אני יכול להוסיף את השר סילבן שלום, לפרוטוקול, לא להצבעה. רבותי, החוק יועבר לוועדת הפנים להמשך הכנתו. תודה.