קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק להשתתפותם של העובדים, נושאי המשרה ובעלי תפקיד אחרים בשירות הציבורי, בצעדים לייצוב המצב הפיסקלי במדינה במהלך השנים 2013 ו-2014 (הוראת שעה), התשע"ג–2013
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/766).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יצחק וקנין:
רבותי, סעיף 6 בסדר-היום: הצעת חוק להשתתפותם של העובדים, נושאי המשרה ובעלי תפקיד אחרים בשירות הציבורי, בצעדים לייצוב המצב הפיסקלי במדינה במהלך השנים 2013 ו-2014 (הוראת שעה), התשע"ג–2013, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר, חבר הכנסת מיקי לוי.
רבותי, ישנה רשימת דוברים להצעת החוק, כל מי שרוצה להירשם – יירשם כעת, כי אני סוגר את הרשימה מייד אחרי שסגן שר האוצר ירד.
סגן שר האוצר מיקי לוי:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, נכבדי כולם, אני מבקש להציג את הצעת החוק להשתתפותם של העובדים, נושאי המשרה ובעלי תפקיד אחרים בשירות הציבורי, בצעדים לייצוב המצב הפיסקלי במדינה במהלך השנים 2013 ו-2014, המובאת לפניכם כעת במסגרת קריאה ראשונה.
נדמה כי ידוע לכל כי צו השעה הכלכלי לעת הזו הנו ייצוב המצב הפיסקלי של מדינת ישראל. חריגה מתמשכת מהיעדים הפיסקליים תביא בסופו של דבר לפגיעה באמינותה התקציבית של הממשלה, לעלייה בעלויות המימון של המגזר הציבורי ושל המגזר העסקי ולפגיעה בצמיחה במשק וברווחת האזרחים.
ייצוב המצב הפיסקלי יושג אך ורק על דרך צמצום משמעותי בהוצאות מתקציב המדינה לצד הגדלת הכנסותיה של המדינה. על רקע ההיקף הגדול של הצמצום הנדרש ומשקלן הרב של הוצאות השכר של הממשלה מכלל הוצאותיה, לא יהיה מנוס מלפעול גם באמצעות צמצום הגידול החד בהוצאות השכר של הממשלה והשירות הציבורי בכללותו.
כפועל יוצא של המצב האמור, באו בדברים שר האוצר מר יאיר לפיד ויושב-ראש הסתדרות העובדים הכללית החדשה, מר עופר עיני, וסיכמו, מתוך דאגה משותפת לעתידה הפיסקלי של המדינה, על דחייה בהעלאת משכורתם של העובדים המיוצגים על-ידי ההסתדרות בשירות הציבורי. העלאה זו, שנקבעה בהסכם הקיבוצי משנת 2011, אמורה היתה להתחיל ביום 1 ביולי 2013. בהסכם הקיבוצי אשר הושג עם ההסתדרות נקבע כי ההעלאה במשכורת תידחה ליום 1 בינואר 2015.
גם עם הר"י, ההסתדרות הרפואית בישראל, ארגון העובדים היציג של הרופאים בשירות הציבורי, נחתם הסכם קיבוצי בדבר תשלום חלקי של דמי ההבראה בשנים 2013–2014. להסכם זה משמעות כלכלית דומה לזו הנובעת מההסכם הקיבוצי עם ההסתדרות.
עם זאת, טרם נחתמו הסכמים קיבוציים שעניינם בדחיית העלאה במשכורת העובדים או בהפחתת המשכורות, עם יתר ארגוני העובדים היציגים. אם ייחתמו הסכמים כאמור, יחולו הוראות הסכמים אלה על העובדים הרלוונטיים.
הצעת החוק, חברי חברי הכנסת, נועדה להביא להשתתפותם של כלל עובדי השירות הציבורי – לרבות אלו שלא נחתם בעניינים הסכם קיבוצי או שמשכורתם לא נקבעה בהסכמים קיבוציים – בצעדים לייצוב המצב הפיסקלי. ברירת המחדל בעניינם של העובדים שלא חל עליהם ההסכם הקיבוצי היא כי יופחת ממשכורתם שיעור של 0.9324%, כמעט אחוז אחד. יצוין כי מוצע שהוראות החוק תהיינה בגדר הוראות שעה, והן יחולו על העובדים רק בתקופה הקובעת, מיום 1 ביולי 2013, עד 31 בדצמבר 2014, ולפיכך לא ישפיעו על משכורתם של העובדים בטווח הארוך.
הוראות החוק חלות לא רק על העובדים בשירות הציבורי, אלא אף חולשות על שכרם של נושאי המשרה. כך יופחת בתקופה הקובעת שכרם של נושאי המשרה הנבחרים, אשר הם חיל החלוץ לפני המחנה: הנשיא, ראש הממשלה והשרים, וחברי הכנסת – הפחתה בשיעור הגבוה משיעור הפחתת משכורתם של העובדים. גם משכורתם של שאר נושאי המשרה ושל עובדים אשר משכורתם נקבעת לפי משכורות נושאי משרה – תופחת.
הצעת החוק עוסקת גם בעניינם של "בעלי תפקיד" בשירות הציבורי אשר אינם בבחינת עובדים אך משולם להם תשלום חודשי מקופת המעביד הציבורי, דוגמת יושב-ראש דירקטוריון בשכר של גוף מתוקצב או של גוף נתמך, כמשמעותם בחוק יסודות התקציב. גם התשלום המשולם לבעל תפקיד יופחת בתקופה הקובעת כמעט באחוז אחד, או ליתר דיוק: 0.9324%.
באופן האמור, חל החוק הלכה למעשה לכל אורכה ורוחבה של שדרת העובדים הציבוריים.
הפעלת הוראות החוק בעניינם של עובדי המדינה תביא לחיסכון ישיר בהוצאות המדינה על השכר. סכומים אשר ייחסכו אצל שאר המעבידים בשירות הציבורי כפועל יוצא מביצוע הוראות החוק יועברו לקופת המדינה ישירות, או באמצעות הקטנת תקציבים המועברים מקופת המדינה לחלק מן הגופים האמורים, וכך יגדלו הכנסות המדינה ויופחתו הוצאותיה כאמור.
תוצאת כלל האמור היא חיסכון של כמיליארד וחצי שקלים, אדוני היושב-ראש. מיליארד וחצי שקלים בתקציב המדינה בשנה וחצי הקרובות.
בהזדמנות זו אני רואה לעצמי זכות להודות לעובדי השירות הציבורי, לנושאי המשרה ולבעלי התפקיד, על אשר הטו שכם להשתתף בצעדים לייצוב המצב הפיסקלי. אין לנו אלא לקוות כי המהלך שבהצעת חוק זו, ומהלכים אחרים, אכן יישאו פרי, וכן מצבנו הפיסקלי ישתפר.
אבקש מחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה, ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לסגן שר האוצר, חבר הכנסת מיקי לוי. רבותי, אני פותח את הדיון בהצעת החוק. ראשון הדוברים – חבר הכנסת מוחמד ברכה, ואחריו – חבר הכנסת חנא סוייד, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין.
רבותי, אני מודיע עכשיו מראש: חבר כנסת שלא יהיה נוכח באולם המליאה בזמן הקראת שמו, אני לא אאפשר לו לדבר.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בהתייחסות שלי להצעת החוק אני מפריד בין שתי קטגוריות: הקטגוריה של העובדים והקטגוריה של נושאי משרה.
אנחנו מתנגדים לקיצוץ בשכר העובדים. אני חושב שהעובדים, שממלאים את תפקידם בענפים שונים נאמנה, אינם אמורים לשלם את מחיר הכישלונות ואת המשברים שיצרה ממשלת נתניהו בגלגוליה – גם בגלגול הקודם וגם בגלגול הנוכחי. ועל כן, אין מקום להעניש את ציבור העובדים בגין אותה מדיניות קלוקלת ומדיניות שמשרתת את ההון הגדול.
בהתייחסות שלי לנושאי המשרה אני כמובן לא מתנגד לקיצוץ המוצע, גם אם הוא גדול או גבוה פי-חמישה עד עשרה אחוז ביחס לקיצוץ הכללי של העובדים.
אבל עשיתי את החישוב, רבותי חברי הכנסת, החישוב הפשוט, מה זה אומר קיצוץ בשכרם של חברי הכנסת. זה בעצם משכורתם של 12 חברי כנסת. עשיתי את המשמעות הכספית של העניין הזה, ואז ראיתי שהכסף הזה לא יפתור בעיות של תשתיות, לא יפתור מצוקות חברתיות, לא יפתור תמיכה במערכת הבריאות, לא יפתור מחסור בכיתות לימוד במגזר הערבי – כי זו טיפה בים.
אבל אני אומר שהקיצוץ הזה ראוי, כי הוא פותר בעיות אחרות. הוא פותר את בעיית המיטה המעופפת ופותר את בעיית הגלידה לראש הממשלה. וזו אכן מטרה ראויה. תודה רבה, אדוני.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה .חבר הכנסת חנא סוייד – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין. רבותי, אני חוזר: חבר כנסת שלא יהיה נוכח וייכנס אחרי כן, אני לא אאפשר לו לדבר. אני מתכוון ללכת עם הרשימה על-פי סדר הדוברים.
אחריו, רבותי – חבר הכנסת עפו אגבאריה; אחרי כן – חבר הכנסת איציק שמולי, ואחריו – עמר בר-לב. שלוש דקות לרשותך, אדוני.
דב חנין (חד"ש):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. הצעת החוק הזו היא הצעת חוק חמורה ומסוכנת, והיא חמורה ומסוכנת משתי בחינות ובשתי רמות. ברמה הראשונה, אני שמעתי בקשב רב את דברי סגן שר האוצר. אני שמעתי, ואני מכיר, ואני רואה את זה בצער, את הנכונות של הנהגת ההסתדרות לוותר על זכויות והישגים של העובדים, לדחות הישגים שהעובדים כבר השיגו.
אז קל מאוד לעופר עיני לדחות תוספות שכר שעובדים ממתינים להן במשך שנים, שהיו נושאים של מאבקים חברתיים. אני חושב שהעובדים לא צריכים לשלם את המחיר של המשבר הזה. העובדים לא צריכים לשלם את מחיר המשבר שאתם יצרתם. העובדים לא צריכים לשלם את מחיר המשבר שאתם יצרתם ושיש כאלה שמרוויחים ממנו גם היום. העובדים לא צריכים לשלם את המחיר של רווחי הבנקים שהולכים ומאמירים. העובדים לא צריכים לשלם את מחיר הרווחים המופקרים והמופקעים של טייקונים למיניהם מאוצרות הטבע. למה העובדים צריכים לשלם? למה העובדים צריכים לפרנס את כל אותה עדה ענקית של טפילים, בעלי הון שיושבים על משאבי הטבע ואוצרות הטבע של ישראל?
אז – פעם ראשונה – הצעת החוק הזאת היא בעייתית כי הרעיון שביסודה הוא בעייתי, שהעובדים יישאו בתשלום המחיר של המשבר; לא העובדים יצרו את המשבר, ולא העובדים צריכים לשלם עליו. אבל פעם שנייה, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת חמורה ומסוכנת, כי היא עושה את הדברים האלה בדרך של חוק. אנחנו הרי תמיד אמרנו שיחסי העבודה, בבסיס שלהם עומדים הידברות, הסכמה, התמודדות, מאבק – בין העובדים לבין המעסיקים. והכנסת, המערכת המחוקקת, נזהרת מלהתערב ברגל גסה בהישגים ובזכויות של עובדים. ומה שאתם עושים בחוק הזה זו בדיוק ההתערבות הגסה הזאת; אתם אומרים בעצם לכל מערכת ההסכמים הקיבוציים, ההסדרים הקיבוציים, לכל אותה מערכת של הישגים של מאבקי עובדים: אנחנו, הכנסת, נתערב מלמעלה ונוריד אתכם למטה ונקצץ אתכם. ולכן, פעם שנייה הצעת החוק הזאת מסוכנת מכיוון שהיא מתערבת ופוגעת בזכויות של עובדים בדרך של חקיקה.
אבל כמובן, עמיתי חברי הכנסת, אי-אפשר לסיים את הדברים בהתייחסות להצעת החוק הזאת בלי להתייחס לדברים הרעים, המנוולים, שאמר בזמנו מי שהיה שר האוצר והיום הוא ראש הממשלה למגזר הציבורי; איך הוא דיבר על המגזר הציבורי כאיש השמן שישוב על כתפיו של האיש הרזה – מי זה האיש השמן? האחיות בבתי-החולים? המורים בבתי-הספר? העובדות הסוציאליות שמקבלות שכר של 5,500 שקל?
היו"ר יצחק וקנין:
משפט אחרון. נא לסיים.
דב חנין (חד"ש):
אלה האנשים השמנים, ואותם רוצים להמשיך לקצץ, אותם רוצים להמשיך להרעיב - -
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
דב חנין (חד"ש):
- - בהם רוצים להמשיך לפגוע, ופגיעה במגזר הציבורי, עמיתי חברי הכנסת, היא פגיעה בכולנו, פגיעה בכל אחד ואחת מאתנו. לכן – לחוק הזה צריך להתנגד. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת עפו אגבאריה – אינו נוכח. חבר הכנסת איציק שמולי.
איציק שמולי (העבודה):
מוותר.
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת אראל מרגלית.
אראל מרגלית (העבודה):
מוותר.
היו"ר יצחק וקנין:
מוותר. חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח. חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו חבר הכנסת מיקי רוזנטל. אם הוא לא יהיה – מנחם אליעזר מוזס, ואם לא יהיה – יעקב מרגי. שלוש דקות, לרשותך, חבר הכנסת אייכלר.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, אנחנו היום בפרשת "זאת חוקת התורה". יש לנו חוקה אחת, והיא חוקת התורה, ולא תהיה שום חוקה בלתה.
ולעצם החוק, כשבאים לכל עובדי המגזר הציבורי לדרוש קיצוץ בשכרם בסך 1%, מאוד הגיוני שאנשים שיש להם הכנסה גבוהה, כמו חברי כנסת ושרים, שופטים, מנכ"לים, פקידי האוצר, שעובדים בתקני מנכ"ל, יקצצו בשכרם.
היו"ר יצחק וקנין:
לא מדובר על שופטים ולא מדובר על מנכ"לים, מדובר רק על חברי הכנסת, ועל כך הערתי, והשרים. זה הכול. לא מדובר, רבותי, ב-10%, שלא נטעה ולא נטעה אף אחד. מדובר רק על חברי הכנסת והשרים – 10%. השופטים וכל המנכ"לים – כל אלה שמרוויחים מעל 40,000 שקל – לא יקוצץ להם 10%, שלא תטעו.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אז אני שואל אותך, אדוני היושב-ראש, ושואל את חברי הכנסת - - -
היו"ר יצחק וקנין:
אני אומר לכם, רבותי, זו פשוט שערורייה רצינית מה שאני רואה פה. כמי שאמר את הדברים פעמיים על הדוכן, הכסף של חברי הכנסת והשרים בשנה וחצי – במשך כל התקופה של הקיצוץ, היה 7 מיליון שקל. 7 מיליון. רבותי, זה אפילו לא קופה קטנה, אמרתי. לא יכול להיות שזאת ההצעה שמביאים לנו. באמת, אם האוצר היה רוצה להביא הצעה נכונה, והצעה שהייתה מתקבלת, אנחנו נתרום את חלקנו כחברי הכנסת וגם כשרים ומביאים את זה על כל רוחב הקשת של עובדי הציבור שמרוויחים מעל 40,000 שקל, ואני אומר לכם שהיינו נותנים יד לעוד מיליארד שקל, והרי לכם בקופה עוד מיליארד שקל. אולי נוריד את זה ממס הכנסה שרוצים להשית על העובדים.
שמעון סולומון (יש עתיד):
דוגמה אישית.
היו"ר יצחק וקנין:
הדוגמה האישית היא לא 7 מיליון שקל, אדוני, זה סתם מס שפתיים. דוגמה אישית זה אם באמת נופל על כל המגזר. למה על השופטים לא?
שמעון סולומון (יש עתיד):
- - -
היו"ר יצחק וקנין:
למה הרבנים לא? תגיד לי למה לא.
שמעון סולומון (יש עתיד):
בואו נתחיל.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אין נתחיל. זה חוק, אדוני. זה חוק. אתה מחוקק חוק היום. ואני מתערב בדיון הזה, כי הוא מהותי לעניין, כי אנחנו עושים פה טעות. אנחנו נשמש דוגמה, ואני חושב שהדוגמה היא נכונה. הדוגמה היא נכונה, אבל לא יכול להיות שרק חברי הכנסת והשרים.
שמעון סולומון (יש עתיד):
אני לא חולק עליך, אבל אנחנו צריכים להיות דוגמה אישית. להתחיל. אף אחד - - -
היו"ר יצחק וקנין:
אין דבר כזה פה. מה זה דוגמה אישית? אדוני, המצב של המשק קשה. אם אתם חושבים לנכון לעשות את המהלך הזה, אני חושב שצריך להשית אותו לאורך ולרוחב, על כל אותם בעלי משכורות גבוהות שמרוויחים מעל 40,000 שקל. אמרתי את דברי, ואני חושב שזה הדבר הנכון ולא מה שמביאים לנו פה, כי זה לעג לרש. סליחה, אדוני, לא לוקח לך דקה מזמנך. אני מוסיף לך שתי דקות לזמן שלך.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אני אתחיל מההתחלה, כי עוד לא הספקתי להגיד כלום.
היו"ר יצחק וקנין:
אין לי בעיה.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אני באמת שואל אותך, אדוני היושב-ראש, אמרת שכל מי שמרוויח יותר מ-40,000 שקל צריך להוריד לו 10%, ואני מסכים אתך. אבל למה באמת שופטים ומנכ"לים, כפי שסיפרת, לא ייקחו מהם, בשעה שמעובדת במגזר הציבורי שמרוויחה 7,000-4,000 שקל לוקחים 1%, עוד 1% ייקחו לה מהמחיה במע"מ, עוד 1.5% במס ההכנסה, ואיפה כל השופטים והמנכ"לים ונושאי המשרה הציבורית הבכירה שייטלו חלק יחד עם חברי הכנסת והשרים בדבר הזה?
אבל אני אגיד לך אולי תשובה שמאוד מבישה. יש לי תחושה שהממשלה הפחדנית הזאת הוציאה את השופטים מן הרשימה, כי הם קיבלו איומים שיש בפרקליטות במגירה תלונות על כל אחד מהם, וברגע שהם ירצו, יוכלו להוציא את זה עליהם. סיפרו לי חברי ועדת הכספים שהיו איומים כאלה. כל אימת שדיברו בשכר השופטים, חברי הכנסת נעלמו אחד אחרי השני מפחד, אף-על-פי שהם יודעים שהשופטים הם השליטים האמיתיים, הם אלה שלא נבחרו על-ידי הציבור, אבל הם מונו בשיטת חבר מביא חבר, והם שולטים עליהם, על הציבור.
אז, אדוני היושב-ראש, מצאתי איזה פסוק בישעיהו שמדבר על המצב הזה: "הוי החקקים חקקי און ומכתבים עמל כתבו, להטות מדין דלים ולגזל משפט עניי עמי להיות אלמנות שללם ואת יתומים יבזו, ומה תעשו ליום פקדה ולשואה ממרחק תבוא על מי תנוסו לעזרה ואנה תעזבו כבודכם".
אני שואל את זה את כל אלה שעושים חוקים נוראים, והיושב-ראש יודע על מה אני מדבר, כמה יתומים – לוקחים מהם, אלמנות – לוקחים מהן, מעובדי המגזר הציבורי של 7,000-4,000 שקל, אפילו מריקי כהן. ולמה שנושאי המשרה הבכירה, לא ייקחו מהם 10% בדיוק כמו לכל חברי הכנסת? ואני בעד שייקחו 10%, גם אם אני יודע שלא כל חברי הכנסת הם עשירים, אבל בכל זאת, כשבאים לאזרחים, לקחת מהם כל כך הרבה, חברי הכנסת צריכים להיות דוגמה, אבל בתנאי שהכנסת לא תהיה דומא – כמו במוסקבה, שהשליטים האמיתיים יושבים בקרמלין ובדומא יושבים המריונטות – כשהשופטים בבתי המשפט הם השליטים האמיתיים. הם נותנים הוראות לשוטרים, הם נותנים הוראות לצבא, הם נותנים הוראות לכולם, והמשכורת שלהם גדולה משל חברי הכנסת, וכשבאים לקצץ כל חברי הדומא מפחדים. זה מה שאני רוצה לומר על הדבר הזה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה, אדוני.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
ואני אסיים רק עוד פעם במשפט שפתחתי בו: "זאת חוקת התורה". "תורת ה' תמימה משיבת נפש." אם היינו הולכים על-פי התורה, לא היו עושים אפליה בין בכירים כאלה, בכירים אחרים. כל מי שבמגזר הציבורי מרוויח יותר מ-40,000 שקל, יואיל בטובו לתרום 10% לפני שהוא בא לאזרחים הפשוטים לקחת 1%. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. יעלה חבר הכנסת מיקי רוזנטל – אינו נוכח, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב מרגי, שלוש דקות לרשותך, ואחריך חבר הכנסת יריב לוין. חבר הכנסת יריב לוין, אתה אחריו. שלוש דקות.
יעקב מרגי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, הממשלה הזאת, לאחר שהעלתה את אחוז המע"מ, והממשלה הזאת, לאחר שהעלתה את מחיר הדלק לא מזמן, ולאחר שהממשלה הזאת העלתה את אחוז מס ההכנסה, וגם לאחר שהחליטה לקצץ בקצבאות הילדים, מחליטה הממשלה לדחוף שוב את ידה לכיסם של עובדי המגזר הציבורי במשק. ולא רק שמקפיאה את עדכון השכר במגזר הציבורי – מה שנקרא "פעימה" – באותו שכר עלוב שממילא היה טעון שיפור – האם מישהו מחברי הבית יכול לומר לנו פה אם הוא יודע כמה עובדים במגזר הציבורי משתכרים פחות משכר המינימום? מישהו יכול לומר לנו כמה עובדים במגזר הציבורי משתכרים פחות מהשכר הממוצע במשק? ואם לא די בכך – בתעוזה ובחוצפה של הקפיטליזם החזירי והאכזרי. אני מתפלא איך נשיא המדינה עדיין לא התייחס לסוגיה הזאת. אותו קפיטליזם חזירי חזר וחוזר שוב בעוצמה רבה.
אם לא די בכך בשיא החוצפה אומרת לנו הצעת החוק בסעיף המטרות שהיא רוצה לגייס את המגזר הציבורי לשאת בנטל ולהשתתף בצמצום הגירעון. האם אחרי כל הגזירות שמניתי, שהושתו עליו – אחרי המע"מ, אחרי הדלק, אחרי מס הכנסה, אחרי הקיצוץ בקצבאות הילדים – אנחנו שוב דוחפים את היד לתוך כיסם של אותו מעמד עובדים? אותו מעמד שהממשלה הזאת עבדה עליו בעיניים; אותו מעמד שרימו אותו; אותו מעמד, אותו מגזר, שגנבו לו את השלטון. הבטיחו לו הבטחות שווא; שלח שליחים לכנסת על מנת שיהיו לו לפה. אותו מעמד ביניים, אותן שכבות חלשות. כן, רימו אתכם, גנבו לכם את השלטון. לא ראיתי שיש פה אומץ בתוכנית הכלכלה. יש כאן עזות מצח. שום צעד הממשלה הזאת לא עשתה נגד בעלי ההון; שום צעד לא עשתה כדי לשחרר את הרווחים הכלואים; שום צעד לא עשתה בביטול הפטורים.
אני קורא לציבור העובדים: עם כל מה שאתם חווים ועוברים מאז כינונה של הממשלה הזאת – אין עילה להתקוממות חברתית, לחדש את אותה מחאה? היום הזעקה הייתה נשמעת באמת, אותה זעקה שזעקתם לפני שנתיים במחאה הציבורית. היום אותה זעקה הייתה צריכה להישמע באמת והייתה נקלטת כי היום אתם הולכים לחטוף על הראש כמעט בכל סעיף וסעיף של התוכנית הכלכלית.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, אם הצעת החוק הזאת תעבור היום – ואני מקווה שהיא לא תעבור – אני מבקש שהדיון יהיה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת ולא בוועדת הכספים כי יש פה פגיעה קשה ואנושה בציבור העובדים. המקום המתאים לדון בהצעת החוק זה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
היו"ר יוני שטבון:
תודה רבה. חבר הכנסת יריב לוין. אחריו – חבר הכנסת יצחק הרצוג. בבקשה, שלוש דקות.
יריב לוין (הליכוד ביתנו):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, קודם כול, אני אומר בצורה ברורה כדי שלא יהיה ספק: אני תומך בהשתתפותנו בשיעור של 10% על-ידי קיצוץ בשכרנו – חד, חלק וברור.
נכון, כשראיתי את הצעת החוק הזאת חשבתי שאני אוכל להסתפק במשפט הזה ולרדת. אמרתי – באמת כל הכבוד; באים נבחרי הציבור, באים אנשי שלוש רשויות השלטון ותורמים כאיש אחד את חלקם - -
יצחק וקנין (ש"ס):
צודק.
יריב לוין (הליכוד ביתנו):
- - ואמרתי בלבי גם "כל הכבוד" למי שהכין את החוק הזה ולמי שהביא אותו בפנינו – סוף-סוף עשה איזשהו מעשה שיש בו דוגמה לציבור. אבל אז כשהסתכלתי פנימה גיליתי שפופוליזם קיים, אבל האומץ איננו. 10% לנשיא המדינה, לחברי הכנסת, לשרים ולסגני השרים – אני אומר לכם, הבית הזה צריך להגיד כן. אבל אחוז אחד לשופטים. שלוש רשויות שלטון – יש שווים יותר, ויש שווים פחות. עכשיו, תשמעו, אמרתי, אולי באים לתקן כאן איזה עיוות. מסכנים השופטים, מרוויחים כל כך מעט, מנסים אולי לייצר באמת שוויון. הלכתי לבדוק – תראו מה גיליתי. גם השופט מקבל שכר יסוד, מקבל תוספת ותק, מקבל תוספת השתלמות. אם הוא נשיא בית משפט הוא מקבל גם גמול ניהול, מקבלים החזרי הוצאות – כל זה הם עושים, אתם יודעים בשביל מה? לקום, לנסוע, להגיע לבית-המשפט, להיכנס לפתח האולם.
אבל אדוני היושב-ראש, שלא תהיה טעות – זה לא מספיק. אנחנו הרי גם רוצים שהם ישפטו. כדי שהם ישפטו, רבותי, משלמים להם עוד תוספת. אתם יודעים איך קוראים לה? תוספת שפיטה. שמעתם פעם על דבר כזה? תוספת ייחודית לעיסוק בשפיטה.
דוד אזולאי (ש"ס):
לשופט?
יריב לוין (הליכוד ביתנו):
למשל, לשופט של בית-משפט מחוזי – 5,000-4,000 שקל בחודש, תלוי בוותק – תוספת שפיטה. כמו שניתן לנגן בתזמורת תוספת נגינה. ואני שואל אתכם שם במשרד האוצר: איזו תוספת תיתנו ביום שתחליטו להעסיק מתופפים בתופי "טמטם" – תוספת טמטום? זה מה שתיתנו להם? איך יכול להיות? עכשיו רבותי, אנחנו צוחקים ומחייכים, אבל נשיא של בית-משפט מחוזי לוקח בממוצע 57,000 שקל לחודש ברוטו משכורת. שמעתם את זה?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אחוז מזה זה עדיין הרבה מאוד.
יריב לוין (הליכוד ביתנו):
57,000 שקל ברוטו. לראש הממשלה יש 43,000. זה יכול להיות? זה ייתכן? איזו מין שערורייה זאת? אבל מהם פוחדים, ובהם לא רוצים לגעת. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, מי שהכין לנו את החוק הזה – ואגב, אני רוצה להגיד לכם עוד דבר, שלא יהיה ספק: יש גם בשירות הציבורי שלנו לא מעט אנשים שצמודים לשכר השופטים, משפטנים. מעניין מי מהם גם היה שותף לניסוח החוק הזה ודאג לעצמו בין היתר.
אבל אני אומר לכם, רבותי, אנחנו צריכים להגיד להם תודה. התגלגלה לפתחנו הזדמנות היסטורית לעשות פעם אחת ולתמיד סדר בעניין השערורייתי הזה. ראש הממשלה ויושב-ראש הכנסת ונשיא בית-המשפט העליון צריכים להרוויח שכר שווה. שלוש הרשויות צריכות להיות שוות, וכך צריך להיות בכל הדרגים ברשויות האלה.
לכן אדוני היושב-ראש, אני אציע שאנחנו נתרום את חלקנו, ואנחנו נעזור לאוצר להעשיר עוד יותר את קופת המדינה על-ידי זה שנדאג לכך שכולם יתרמו את חלקם באופן שווה. אני אציע לבית הזה לתמוך בחוק הזה בקריאה ראשונה כדי שאנחנו נוכל לקבוע שוויון מלא, קיצוץ אחיד של 10% לכולם, כולל כלל שופטי ישראל, ובאותה הזדמנות גם נתקן את החוק ונקבע שוויוניות שכר מלאה בין שלוש הרשויות. האמינו לי שבכך אנחנו נעשה צדק, אנחנו נעשה סדר, אנחנו נדאג שהשוויון והסדר במשטר הדמוקרטי יתקיימו כפי שהם צריכים להיות וגם נחסוך לקופת המדינה הרבה מאוד כסף. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת יריב לוין. חבר הכנסת יצחק בוז'י הרצוג, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אורי מקלב.
יצחק הרצוג (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, ראשית כול מדובר, כידוע לכם, בהסכם שנחתם בין יושב-ראש ההסתדרות עופר עיני וההסתדרות לבין שר האוצר יאיר לפיד וממשלת ישראל. ההסכם הזה בא כתוצאה מחלק של עסקת חבילה כוללת שנוגעת למצב התקציבי. אני חייב לומר שיש צורך להגיד תודה לציבור העובדים שנותן כתף, מושיט יד ותורם את תרומתו, הגם שזה לא דבר שבהכרח ראוי ונכון לעשותו בכל מצב, אלא במצב של משבר כלכלי מהסוג הזה.
ההקפאה של 1% זה בפירוש תרומה משמעותית מאוד של ההסתדרות ושל עופר עיני, ואני מברך אותו על העובדה שהוא גילה מנהיגות, אומץ לב ועצמאות בכך שניהל משא-ומתן נקי, פתוח, כן עם שר האוצר, ועל כך ששר האוצר גם היה קשוב בצורה ראויה לצרכים של ההסתדרות, הסיר את הגזירות האפשריות של תוכניות למסות את קרנות ההשתלמות, תוכניות אחרות שהעיקו על ציבור העובדים, ובסוף הגיעו לעמק השווה. מהבחינה הזאת אין ספק שהגם שהצעד הזה הוא צעד כואב, הוא צעד שאנחנו, לפחות אני אישית ומרבית חברי, לא מתנגדים לו בשל המאפיינים שתיארתי הרגע. ועם זאת אני חייב להתייחס לסוגיה שהוספה לחוק, שאין בינה לבין ההסכם בין הממשלה להסתדרות ולא כלום.
אין לי בעיה עם קיצוץ השכר של נבחרי הציבור כמתן תרומה והשתתפות אמיתית והושטת יד והטיית כתף לטובת המאמץ הלאומי בתקופת משבר. על כך אין עוררין. אבל אנחנו בוודאי ובוודאי נבקש לדעת כיצד הוסף הפרק הזה דווקא בחוק הזה מכל החוקים. הוא לא בהכרח רלוונטי לחוק הזה דווקא, כיוון שהחוק הזה – הליבה שלו זה הסכם בין הממשלה להסתדרות. ואם כך, אם זה חל על כולם, אז זה צריך לחול על כולם בצורה שוויונית, ויהיה צורך לברר ולהבין, למשל, מדוע השלטון המקומי לא נכלל; ראשי הערים – מדוע הם לא נכללים בהסדר של ה-1%, ההקפאה הזאת? האם זה חל או לא חל? ובוודאי השאלה שחלה לגבי משרות אחרות, כמו המשרות השיפוטיות, משרות בתחומים אחרים. בקיצור, כל הנושא הזה יצטרך להידון בצורה נאותה וראויה, כדי להבטיח שהוא חל על כל אורך המערכת, ושכולם נותנים את תרומתם ומטים כתף לטובת המאמץ הנדרש בתקופת משבר עד תום 2014.
אני רוצה להזכיר לחברי וחברותי חברי הכנסת, הייתי בממשלה שאישרה קיצוץ בשכר השרים ב-2009 – 5%. כאן מובא קיצוץ על כלל חברי הכנסת. מן הראוי שהנושא הזה היה נידון בצורה ראויה בין חברי הכנסת והכנסת לבין הממשלה, ולא כך שאיזשהו פקיד באוצר, או מטעם משרד המשפטים, פשוט מכניס בחוק שנוגע להסכם בין הממשלה להסתדרות סעיף שנוגע לכנסת. אפשר היה לפנות לכנסת ולבקש ששכר חברי הכנסת יקוצץ על-פי החלטה של ועדת-גרונאו, שכן כל מה שקשור לשכר חברי הכנסת עולה לוועדה הזאת, ואין רבותא להביא דווקא את זה להחלטה בחקיקה. ואני מאמין שבין הקריאה הראשונה לבין שאר הקריאות הנושא הזה יידון וילובן כדבעי. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת הרצוג. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. אני, חבר הכנסת הרצוג, חושב שהסיפא שלך בדברים זה דבר מאוד חשוב. לא כל כך ברור לאן נעלמה ועדה ציבורית בנושא הזה, והאם לא היה יותר פשוט ששר האוצר, שהוא גם חבר כנסת, יפנה לוועדת-גרונאו ויוריד את השכר לאלתר, ולא יזדקק כאן לחקיקה מאוד מאוד מוזרה.
אורי מקלב (יהדות התורה):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, לפני שאנחנו נגיע לגופו של החוק, מה שצריך להדאיג אותנו ואת ציבור העובדים זאת הגישה והשיטה. הגישה של להסיט את הנושא ואת הפוקוס מהאמת, והתוצאות של חוקים רבים וגזירות רבות. יש שיטה בעניין הזה. אנחנו ניקח נגיד רק 1% מס ערך מוסף, זה לא נראה הרבה. אנחנו רק מצמצמים, רק מורידים 1% מהשכר של העובדים, זה כאילו לא נראה הרבה. אנחנו צריכים להסתכל על כל הגזירות האלה באופן כולל, כמה כסף היום אנחנו לוקחים מהעובדים או לא מאשרים להם העלאה במשכורת שלהם, שזה מגיע לסכומי עתק. סך הכול זה אחד ואחד, אבל זה סך הכול מהמגזר הציבורי, מאותם עובדים, שהם היום נתונים למרמס. אף אחד היום לא מגן עליהם. מה שמתברר לנו היום, שגם ההסתדרות, שצריכה לבוא ולהגן על העובדים, הייתה צריכה להילחם. אנחנו בהסכמים כאלה ואחרים תמורת דברים שנעשים בחדרי חדרים, פתאום יש הסכמה לצמצום ולהורדת ההעלאה בשכר.
על מי אנחנו מדברים? על עובדים שבקושי מקבלים שכר מינימום או קצת יותר מזה? מהם אנחנו גם מקצצים או לא מעלים להם את הסכמי השכר שיש להם? הצביעות שחוגגת בחוק הזה – החוק הזה פוגע באנשים שמקבלים את המשכורות הכי נמוכות ולא פוגע באלה שמקבלים את המשכורות הכי גבוהות. זאת הסקאלה, זאת השפה שאתה מדברים עם הציבור, וזה מה שמדאיג גם את הציבור. הציבור הזה, שסופג את כל הגזירות, את כל עליות המחירים – מי סופג את המע"מ? מי סופג את העליות האחרות במצרכי היסוד? בעליות המחירים? מי סופג את כל ההעלאות שיש לנו במע"מ? מי אצלנו סופג? מי מקבל שכר מינימום?
ועוד דבר רבותי, חברי חברי הכנסת, לפי ניסוח החוק גם מי שמקבל שכר מינימום – גם הוא ייפגע. החוק לא מגן גם על זה. אף אחד לא חשב ששכר מינימום היום, שידענו שהוא סכום מסוים, יש כאלה שגם מזה יורידו מהם. ומצד אחד נשמע על המשכורות שיש בבנקים, המשכורות של עובדי הנמלים, זה הפער. הפער שקיים בציבור, התסכול שיהיה בציבור. אנחנו מגדילים ומרחיבים את הפערים בין ציבור שמרוויח בקושי לבין עובדים, וממילא גם משפחות, שמקבלים הרבה הרבה, מרוויחים הרבה הרבה יותר, ואצלם פחות פוגע בכל הגזירות, וגם אנחנו לא מקצצים אצלם. ומנגד, ממי לא מקצצים? במגזר הציבורי, בשופטים. איך אפשר להעביר חוק כאן לכנסת ולדרוש קיצוץ מעובדים שמקבלים שכר מינימום, או מקבלים קצת יותר, ולא להביא את אלה שמרוויחים הכי הרבה במגזר הציבורי, שאלה השופטים? איך אפשר לבוא עם כזאת הצעה? על מה אנחנו מדברים? איך אפשר להסתכל בעיניים של הציבור?
סגן שר האוצר מיקי לוי:
זה 1%.
אורי מקלב (יהדות התורה):
זה לא אחוז – אחוז. וזה אנחנו רוצים, שזה לא מורגש מאנשים שמרוויחים פי-מאה או פי-עשרה ודאי מהעובדים הפשוטים, והרבה יותר, כפי שאמר יריב לוין מהקואליציה. לכן גם מה שמדאיג פה זה עצם הגישה ועצם השיטה. תודה רבה, אדוני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מקלב. חבר הכנסת וסגן השר אופיר אקוניס, בבקשה אדוני. אחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן.
אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):
תודה, אדוני היושב-ראש. אני מדבר כאן כחבר כנסת, ולא כסגן שר.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אנחנו מציינים את העובדה הזאת.
אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):
אינני מדבר בשם הממשלה. את זה עשה חברי הטוב, סגן שר האוצר מיקי לוי.
אדוני היושב-ראש, אני חושב שהבית הזה, האולם הזה, הכנסת עושה היום צעד חשוב מאוד של מה שמכונה נראות ציבורית. אנחנו בחיים הפוליטיים, בחיים המודרניים, חבר הכנסת גפני, הנראות הציבורית והדימויים הם החשובים ביותר. לפעמים, לדאבון לבי, אני מוכרח להגיד לך, אפילו על פני תכנים. אבל ההצעה הזאת שאנחנו דנים בה הלילה, ושהחלה להתגבש אם אינני טועה בתחילת אפריל, סביב תחילת הדיונים במשרד האוצר על הצעת התקציב, הצעת התקציב שאנחנו כולנו, או הקואליציה לפחות, הממשלה, תתמוך בה בלי שמחה גדולה. לא שמחים לקצץ קיצוצים, לא שמחים להעלות מסים, חבר הכנסת גפני, להעלות את המע"מ כפי שעשינו לפני שבוע וחצי. היה ברור שבמקביל להצעת התקציב ל-2013 ו-2014, שמשיתה על הציבור דברים לא פשוטים, אנחנו נהיה חייבים להתנהג באופן דומה. כלומר, אם מטילים קיצוצים וגזירות על הציבור, תטיל את זה קודם כול בראש ובראשונה על עצמנו. זה הדבר הכי בסיסי שיכול להיות. ועלתה היוזמה, אם אינני טועה, של יושב-ראש ישראל ביתנו, אני לא רוצה שיתפסו אותי במילה בעניין הזה, של קיצוץ - -
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אתה לא טועה.
אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):
אני לא טועה, נכון?
- - של קיצוץ 10% בשכרנו, והייתי אחד התומכים מייד, הראשונים, ביוזמה הברוכה הזאת. אדוני סגן שר האוצר – הוא גם מדבר עם חברת הכנסת קול – חבר הכנסת לוי, סגן השר, דווקא כאן אני כן פונה אליך כסגן שר, כמי שהביא את ההצעה הזאת כהצעה ממשלתית. היא טובה, היא נבונה, היא נכונה והיא בהחלט ראויה לזמן הזה. כאשר מדברים על שוויוניות, כלומר הנשיא, ראש הממשלה, שרי הממשלה, יושב-ראש הכנסת, סגני השרים וחברי הכנסת, לפי הצעתכם, אנחנו בקיצוץ של 10%. זה בסדר גמור, מקובל, נכון, לגיטימי וצודק.
ואני קורא שהמוצמדים אלינו בשכרם, הם מסתפקים בקיצוץ של אחוז אחד. אני לא מבין, אני פשוט לא מצליח להבין את ההיגיון שבדבר הזה, ודאי ימצאו פקידי האוצר את ההיגיון שמאחורי הדבר הזה. אני חושב, ושמעתי כאן דוברים אחרים, אגב, גם ממפלגות האופוזיציה וגם ממפלגות הקואליציה, שאם עושים את הדבר הזה, צריך לעשות אותו, וזה נכון לעשות אותו, אדוני הסגן, בשוויוניות מלאה ולא בשוויוניות חלקית. ולכן, ואני שמח על כך, כפי שהחליטו קודמינו בבית הזה, שאחרי הקריאה הראשונה, בהצעת חוק ממשלתית, יש הכנה לקריאה השנייה והשלישית, ושם צריך להכניס את התיקון. אם שוויוניות אז עד הסוף.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת, במקרה הזה אופיר אקוניס.
חבר הכנסת אלעזר שטרן – איננו. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה, אדוני.
אתה יודע, חבר הכנסת אקוניס, אני הסתבכתי פעם לא מזמן בשיעור עם מורי ורבי, למדנו ככה בין "מנחה" ל"מעריב", ספרי מוסר על כל מיני הלכות שקשורות בכיבוד תלמידי חכמים, אני מאוד מכבד תלמידי חכמים. התחלתי לצחוק בשיעור, לא יכולתי לעצור, כמו אחד הקולגות שלנו לא מזמן. הוא אומר לי, יולי מה קרה? אתה כזה רציני, אתה יושב-ראש הכנסת. אמרתי, אתה יודע, הרב, מה שמפריע לי, מי כתב את הספרים האלה? הרי תלמידים חכמים, אז יש לי קצת חשש סביר שמי שניסח את הצעת החוק הזאת, הוא קצת כמו אותם תלמידי חכמים, שאתה יודע, באמת דאגו להלכות כיבוד תלמידי חכמים.
בבקשה, אדוני.
אופיר אקוניס - (הליכוד ביתנו):
אני חושב שאתה צודק.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בבקשה, אדוני.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני יושב-ראש הכנסת, רבותי חברי הכנסת, אדוני סגן השר, אני תמיד הצבעתי במהלך שנות כהונתי בכנסת, כאשר היה מצב כלכלי קשה, על קיצוץ בשכרם של נבחרי הציבור, חברי כנסת. שר לא הייתי אף פעם, אבל אני דנתי בעניין הזה בהיותי יושב-ראש ועדת הכספים בקדנציה הקודמת, הייתה תקופה קשה, וקיצצנו בשכרם של השרים, נשיא המדינה, כמובן כל הנלווים להם, זה ראש המוסד, ראש השב"כ, ראש הממשלה וכו'.
התברר במהלך הדיון, התברר לי דבר שתמהתי עליו. הגיע הממונה על השכר במשרד האוצר, הממונה על השכר דאז, והוא הציע ששיטת ההצמדה שתיעשה לבכירים לנושאי המשרה כפי שהם מכונים תהיה שווה. התברר לי במהלך הדיונים שהשרים שכרם הוצמד למדד. השופטים לעומתם, שכרם מוצמד לשכר הממוצע במשק. המשמעות של העניין, שבתוך שנים ספורות שכר השופטים גדל, ושכר השרים גדל, אבל פחות, והביאו את הטבלה, והיה הפרש משמעותי.
הציע הממונה על השכר דאז, הוא אמר, נלך לממוצע, זה יוצמד חצי למדד חצי לשכר הממוצע במשק, וכך אנחנו נעשה שוויון - לא הצלחתי, אני מודה בכישלון. השופטים נלחמו, באו ועד השופטים, אני מכבד אותם מאוד, כיבדתי אותם וישבתי אתם בחדרי ובוועדה, לא הצלחתי, לא הצלחתי גם להעביר רוב להצעה הזאת, אף-על-פי שהממונה על השכר במשרד שלך ביקש שזה יהיה שוויוני – לא הצלחתי, כישלון, מה לעשות, לא הכול הצלחתי.
עכשיו אתה מביא הצעת חוק שהיא טובה. אתה דורש, אתה משרד האוצר, אתה דורש מכולם קיצוצים והכול, בוא נתחיל בנושאי המשרה – סולידריות ציבורית מובנת. מה הייתי מצפה ממך, שאתה תביא כאשר מדברים על סולידריות, שיהיה מצב כזה שבו כולנו נוכל להגיד, הידקנו את החגורות, אנחנו משתכרים משכר מסוים - 40,000 שקל בחודש ברוטו או נטו, לא חשוב מבחינתי, כל מה שתחליטו מקובל. אבל משכר מסוים אתם תורידו 10%, 20%, 5%. יפה, זאת הצעה מקובלת. הרי זה לא משנה מה צבע העור של זה שמורידים לו את השכר, משנה מה גובה השכר שלו. בן-אדם עם 40,000 יכול להסתדר הרבה יותר טוב מאשר בן-אדם עם שכר של 5,000 שקלים - לא היה פוצה פה ומצפצף.
מגיעים לכאן עם הצעה שיהיו כאלה שמשתכרים - למשל, נשיא בית המשפט העליון נדמה לי משתכר ב-20% יותר מראש ממשלה. בסדר, למה שלא יקוצץ ב-10% כמו ראש הממשלה, למה?
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
הרבה יותר.
משה גפני (יהדות התורה):
לא חשוב, אתה יודע מה, לא רוצה להגזים. אני מכיר את הטבלאות, אני לא רוצה להיכנס אליהם. תבוא עם הצעה, שההצעה הזאת היא באמת סולידריות עממית, מי שמשתכר פחות ישלם פחות, מי שמשתכר יותר ישלם יותר, כולם בשווה, אתה בא ואתה אומר לו.
נשיא המדינה, ראש הממשלה, שרים, חברי כנסת, יקוצץ 10%, נושאי משרה אחרים שמשתכרים יותר מהשרים ומראש הממשלה ומנשיא המדינה, הם אחוז אחד, כמו שאתה משית על זה שעובד במפעל והוא גר בשכונת הארגזים בדרום תל אביב, מה אתה עושה צחוק? זאת סולידריות עממית? זה הפירוש שאתה בא ואתה אומר, אני כבר לא מדבר על התוצאה, בתוצאה הזאת של מה שאתה עושה עכשיו, אתה לא מגיע לסכומים גדולים, רק מאלה שמקבלים את השכר הנמוך.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
נא לסיים אדוני.
משה גפני (יהדות התורה):
אם אתה היית הולך על הדרך הזאת, אם אתה היית עושה את זה, היית מביא גם נתח שראוי להתכבד בו. היית מביא גם תוצאה של הרבה מאוד כסף מאנשים שביכולתם, מפני שהם משתכרים שכר גבוה. אני יודע למה לא הבאת את זה; להגיד לכולם בסוד? - מאותה סיבה שלא היה לי רוב בוועדת הכספים אז להעביר את זה - פחדתם.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת משה גפני.
דוד אזולאי (ש"ס):
חבר הכנסת דוד אזולאי. בבקשה, אדוני.
קריאה:
זה אותם תלמידי חכמים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
כן, הלכות תלמידי חכמים.
בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.
דוד אזולאי (ש"ס):
זה אותם תלמידי חכמים שדואגים לעצמם התכוונת, נכון?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לא אמרתי דבר כזה. איך יכולת להעלות על הדעת.
דוד אזולאי (ש"ס):
רק רציתי להבין.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
שאני אדבר נגד תלמידי חכמים – חס ושלום.
דוד אזולאי (ש"ס):
חס ושלום, לא חושד בכשרים, אדוני היושב-ראש.
משה גפני (יהדות התורה):
- - - מנחה וערבית.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
כן, במנחה וערבית אומרים כל מיני דברים, אתה יודע.
דוד אזולאי (ש"ס):
פה כנראה עשו את זה לפני שחרית.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
- - -
דוד אזולאי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, אדוני השר, אני שואל אותך, אדוני סגן השר, איך יכולת לעמוד כאן מבלי להניד עפעף? אתה קובע יחד עם שר האוצר שיכניסו את היד לכיסם של האזרחים מבלי לשאול אותם, אף אחד לא יודע. ועוד יותר מזה, אדוני השר, אדוני היושב-ראש, בוא נדמיין לעצמנו איזשהו תרחיש שהיה קורה בבית הזה. היה עומד כאן סגן שר האוצר מיקי לוי, ואומר, רבותי, הולכים לתת תוספת של 10% לחברי הכנסת ולשרים – אתם מנחשים מה היה קורה? מחר בבוקר התקשורת עוטה עלינו, ועדת-גרונאו מתכנסת; איך אתם עושים דבר כזה? לא שאלתם אותנו, לא דיברתם אתנו.
רבותי, אני רוצה להגיד לכם, שאף אחד לא יחשוד בי, תמיד נתתי את ידי לקיצוצים, תמכתי בקיצוץ שכר של הנבחרים, וגם עכשיו אני תומך, אבל מה, אנחנו אוויר? אנחנו לא קיימים פה, מיקי, איפה אתה? איפה אלה שנותנים לך את הנאומים? פעם אחת תפתח את העיניים ותגיד להם עד כאן, אני לא מוכן לדקלם את מה שאתם נותנים לי, גם לי יש מה להגיד בעניין הזה. אתה לא עושה את זה, פעם אחר פעם, מה קרה פה? חברי, שימו לב.
סגן שר האוצר מיקי לוי:
רק הערה.
דוד אזולאי (ש"ס):
בבקשה, מיקי, הרי אתה יודע הכול. אני רוצה להגיד לך שאני מתפעל מהידע הגדול שלך בכל נושא התקציב, בדיוק כמו שר האוצר שלך.
סגן שר האוצר מיקי לוי:
אני - - - ואני עושה את הנאומים לבד.
דוד אזולאי (ש"ס):
אני מעריך את זה, אם ככה, אתה יודע מה, אם ככה עוד יותר השאלה גדולה עליך – איך אתה עושה דבר כזה? אבל בוא לא נתפלמס. אתה יודע למה? תסתכל, ואני אגיד לך. לפני שבועיים לערך, עמדת כאן מעל דוכן הכנסת, ואמרת: למען דיוק בעניין, לא היו שום עלויות במצרכים. העלאת מע"מ באחוז אחד, זה לא עליית מחירים, או העלאת מס הכנסה, זה לא עליית מחירים. הורדת קצבאות ילדים, זה לא עליית מחירים. ועכשיו הגדילו לעשות כאשר באים ומכניסים יד לכיס של האזרחים, אותם אזרחים שמרוויחים מעט, באים ולוקחים להם. האפליה זועקת לשמים. לחלק יורידו, לחלק לא יורידו, אתה יודע למה? אתה אגיד לך למה. מפני שהשלטון המקומי הוא לובי חזק, שם לא הייתם מעזים לפגוע, שם הגעתם להבנות, כיסיתם את הכול, והורדתם.
דיבר פה חברי יריב לוין, מי אני שאדבר נגד השופטים? והוא יושב-ראש הנהלת הקואליציה. איפה, הייתי מצפה מהשופטים – מחר בבוקר, אם ירצה השם, יוצאת הודעה לתקשורת ואומרת: אנחנו מתנדבים להוריד משכרנו בדיוק את אותו אחוז שמורידים מנבחרי הציבור. אז אני יכול לומר: כל הכבוד, יש שופטים בירושלים. כל עוד זה לא קורה, אני רוצה להגיד לך, יש לנו בעיה. האם אנחנו יכולים להגיד שאותם שופטים, באמת עושים משפט צדק? זה הצדק האמיתי. מחר בבוקר יקום נציג השופטים, ויגיד: אנחנו מורידים 10% משכרנו כאות הזדהות עם נבחרי הציבור ולמען כלכלת ישראל.
ולסיום, אדוני היושב-ראש, משפט אחד. שר האוצר הבטיח לעם ישראל קבל עם ועדה: בעוד שנתיים, בעזרת השם, יהיה טוב לעם ישראל. לא הבנתי – מאיפה הוא יגריל? בנק ישראל אומר שזה לא יקרה. מאיפה הוא יביא כל כך הרבה כסף בעוד שנתיים? הנה לכם התשובה: יגנבו לכם מהכיס, האזרחים, ובעוד שנתיים, שנה וחצי תקבלו את זה חזרה, ויגידו: הנה, העלינו לכם את השכר. תתביישו לכם שאתם חודרים לכיס של האזרחים. בושה וחרפה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת דוד אזולאי.
חבר הכנסת אריאל אטיאס, בבקשה, אדוני. אחריו יחתום את הדיון חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך.
אריאל אטיאס (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו כבר נמצאים פה כמה שבועות בדיונים על התקציב, על חלקים בתקציב, להרחיב את הגירעון מצד אחד, לקצץ בקצבאות מצד שני – הכול במטרה לעמוד בתקציב מדינה שהגיש שר האוצר. וכפי שאמרנו היום בהצעת האי-אמון שלנו, שר האוצר הונה את בוחריו, ושר האוצר לא עמד בכל ההתחייבויות שלו לבוחרים שלו: לא להעלות מסים, לא להטיל גזירות על מעמד הביניים, לא להעלות מע"מ, לטפל במצוקת הדיור. ועד היום קיבלנו ריכוז של גזירות כלכליות שכולן כאבים בכיס לכל המשפחות העובדות, לאחיו העבדים העובדים.
ועכשיו אנחנו מקבלים עוד משהו. יש פה עכשיו תרגיל: לקחו את ה-10% קיצוץ לנבחרי הציבור – שזה בין מי שמסכים, בין מי שלא מסכים, בעל כורחו יענה אמן, כולם מסכימים – והצמידו אותם לעובדי השירות הציבורי, שמורידים להם עדכוני שכר. במקום לפצל את זה, תבואו עם שתי הצעות. תלכו עם אנשי הציבור, עם השרים וחברי הכנסת, תורידו להם 10%. תורידו להם יותר מ-10%, בסדר? תצמידו את השופטים. תראו שיש הוגנות בהצעה. השופטים לא מרוויחים פחות מחברי הכנסת; הם מרוויחים יותר. מה, אתם חוששים מהם? תצמידו את זה. אני בטוח שהם יסכימו. גם לא שואלים אותם, אבל הם יסכימו. תעשו סקר קטן. עם השופטים, ודאי שהם יסכימו. תצמידו אותם, כל סגל א' יהיו אותו דבר – השרים, חברי הכנסת, היועץ המשפטי, מבקר המדינה; כל סגל א' יהיו 10%.
אבל עובדי המגזר הציבורי – הם לא כולם אותו דבר. יש עובדי מגזר ציבורי שיש להם שכר בכירים, מרוויחים עשרות-אלפי שקלים – ברוטו, כמובן – ויש כאלה שמרוויחים אלפים בודדים. אבל כשאתם מניפים את החרב אתם לא מבדילים בין עני לעשיר; בין מי שיש לו למי שאין לו. הלכה לכם החמלה. כשאתם מקצצים בקצבאות הילדים אתם מקצצים לכולם, בין ריקי כהן שמרוויחה 5,000 שקל, ובין ריקי כהן המדומיינת, שמרוויחה 20,000 שקל. אתם מורידים. הגרזן – כיוון שניתנה רשות למשחית להשחית, אינו מבחין בין טוב לרע. זה מה שאתם עושים.
יש עובדי מגזר ציבורי, אנשים יקרים, שתורמים את חייהם. אסור להם לעבוד בעבודה אחרת, בניגוד לעבודות אחרות בשוק החופשי, שאתה יכול לעבוד בעבודות נוספות. במגזר הציבורי אתה מתחייב רק למגזר הציבורי, ואתם לא מבחינים. אתם שמים את הגרזן, מצמידים את זה לשרים ולח"כים, כדי שלא יהיה אפשר לקיים על זה דיון נפרד, שופטים בנפרד, והרי לך גזירות כלכליות קשות, עוד הפרת הבטחה של שר האוצר, וזה פגיעה באחיו העבדים. ואני שואל: לקח יאיר לפיד, במסגרת קמפיין שלם של שנה שלמה, קיבל רָאשית בידיעות אחרונות – הוא עבד שם פעם – וקיבל רָאשית: אחיו העבדים צריכים להתקומם. מתברר שהוא עבד עליהם, על אחיו העבדים; הבטיח להם דבר אחד ועשה דבר אחר.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
נא לסיים, אדוני.
אריאל אטיאס (ש"ס):
צריך שתגידו לעצמכם: די, אנחנו לא יכולים לירוק על הפרצוף של הבוחרים שלנו כל הזמן. הרשתות החברתיות שהעלו אתכם כבר בוערות מהעוול הגדול שעשיתם להם.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת אריאל אטיאס.
חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה, ולאחר מכן נצביע.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא יודע מה רוצים מהממשלה הזאת. הממשלה רוצה לזכות את עם ישראל, את כנסת ישראל, את הממשלה. רבותי, זה לא פטנט חדש. תראו מה כתוב במלאכי: "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר" – לשר האוצר, כמובן, של היום, החדש שלנו – "וּבְחָנוּני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארֻבות השמים והריקֹתי לכם ברכה עד בלי די". מה אתם רוצים, רבותי? הממשלה הזאת מזכה אותנו לתת את המעשר שלנו, 10%, כדי שלנו תהיה ברכה. מה, יש לכם ספק בזה? אבל תגידו לי, מי שנותן גם כך את המעשר, אז עכשיו ישלם מעשר נוסף? אנחנו נותנים מעשרות כל השנה, גם בלי חוק, תאמינו לי. אנחנו נותנים מעשר. אז אפשר לקחת מעשר מהמעשר, שזה 1%, אבל לקחת עוד 10%? אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, זה פשוט לא ייאמן.
אני רוצה להסביר לכם מה המשמעות של הצעת החוק. הלוא זה בלוף אחד גדול. אני קראתי את החוק; את כל מגילת איכה בחוק קראתי. רציתי לראות. מדברים פה – ממשלת ישראל נדרשת בעת הזאת – זה נשמע כמו במגילת אסתר: "אם לעת כזאת הגעתְ למלכות", "עת צרה היא ליעקב וממנה יִוָּשֵׁעַ". הנה, הישועה לעם ישראל כבר מגיעה. ותראה, אדוני היושב-ראש, כלכלת ישראל צלחה את המשבר הכלכלי העולמי, ואיזו היסטוריה. רק תקראו את זה. זה פשוט מדהים. ובסוף מה אומרים? רבותי, אל תשכחו, אתם, חברי הכנסת, אתם חייבים להיות פראיירים. אתם תהיו דוגמה אישית, אבל רק לעצמכם. אין לי עם זה בעיה. תאמינו לי, אני שמח לתת את המעשר, זה בכלל לא מעניין אותי, אבל למה כל הבלוף הזה הגדול?
תראו מה קרה החודש. אדוני היושב-ראש, זה פשוט מזעזע. משפחות ברוכות ילדים עם ששה ושבעה ילדים, שהיו מקבלים קצבאות ילדים בסך 1,600 ו-1,700 שקלים – הורידו להם למחצית. אתה יודע מה המשמעות למשפחה שצריכה את הכסף הזה ללחם? מורידים אותם במחצית, ב-50%, ומדברים אתנו פה על 10%, כאילו זו הבעיה של מדינת ישראל. איזו בושה וכלימה.
ודבר נוסף, אדוני היושב-ראש, אם כבר רוצים לקחת תרומה – תפדל, ניתן לך. אבל לקחת בחקיקה? למה? כשאביגדור ליברמן, כשהיה שר, והציע את ההצעה הזאת, אני חושב ששאל את כל חברי הכנסת מי מוכן להתנדב ולתת את ה-10%, אני חושב שכל חברי הכנסת הסכימו, אבל כשזה בא בנדיבות לב, "וִיקחו לי תרומה מכל איש אשר ידבנו לבו", אבל לקחת את זה בחקיקה זה דבר קצת לא נעים, בלשון המעטה. תודה, אדוני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת נסים זאב.
האם סגן השר רוצה להשיב לאלה שהשתתפו בדיון? טוב, חבל.
בבקשה, חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה. חברי הכנסת, אנחנו מבציעים על הצעת חוק להשתתפותם של העובדים, נושאי המשרה ובעלי תפקיד אחרים בשירות הציבורי, בצעדים לייצוב המצב הפיסקלי במדינה במהלך השנים 2013 ו-2014 (הוראת שעה), התשע"ג–2013, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 18
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 48
נגד – 15
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק להשתתפותם של העובדים, נושאי המשרה ובעלי תפקיד אחרים בשירות הציבורי, בצעדים לייצוב המצב הפיסקלי במדינה במהלך השנים 2013 ו-2014 (הוראת שעה), התשע"ג-2013, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, 38 בעד, 15 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון - - -
קריאות:
ועדת הרווחה - - -
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
מכיוון שהוצעו כאן כמה ועדות – ועדת הכנסת שמעתי, ועדת העבודה והרווחה - - -
משה גפני:
ועדת המדע.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
ועדת המדע? כן. אנחנו נעביר את זה לוועדת הכנסת וועדת הכנסת תכריע בנדון. חבר הכנסת שטבון, הרמת יד לומר משהו לגבי ההצבעה? אוקיי.