קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק הדיינים (תיקון מס' 26), התשע"ג–2013 [מס' כ/501; "דברי הכנסת", חוב' ט"ו, עמ' ; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יוני שטבון: חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק הדיינים (תיקון מס' 26), לקריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את הצעת החוק חברת שולי מועלם-רפאלי, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט. בבקשה. שולי מועלם-רפאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): חברותי וחברי חברי הכנסת - - - היו"ר יוני שטבון: חברים, רק נבקש, מי שמעוניין לדבר - - - שולי מועלם-רפאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): מי שפה, שיהיה בשקט בבקשה. החוויה של לדבר פה למליאה שכולה מפטפטת היא מאוד לא סימפטית. עברתי אותה בקריאה הטרומית וחשתי אחר כך, כשצפיתי בזה בערוץ הכנסת, די ביזיון למקום הזה. היו"ר יוני שטבון: בבקשה, חברת הכנסת מועלם. שולי מועלם-רפאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): אנחנו דיברנו כבר רבות מתחילת הכנסת הזאת על החשיבות של שילוב נשים במקומות של קבלת החלטות ובניהול החיים הציבוריים במדינת ישראל. מתווספת לכך החשיבות של הוועדה לבחירת דיינים, הוועדה שאמורה לבחור את הדיינים לבתי-הדין הרבניים. במדינת ישראל, ברוך השם, עדיין בוחרים רוב היהודים להינשא ולהתגרש בבתי-הדין הרבניים. משכך, אנחנו מרגישים שחובה שתהיינה נשים בוועדה הזאת, כדי לבחור את הדיינים שיעשו את השימוש המקסימלי בכלים שההלכה היהודית ובחוק שמדינת ישראל מאפשר להם. ולכן אני מבקשת מכל החברים להצביע בעד החוק ההיסטורי הזה, שמדבר על נשים – לפחות ארבע נשים בוועדה לבחירת דיינים. אני שמחה לבשר לחברים שהיו מוטרדים גם הבוקר: בוועדת הכנסת שאתמול בוועדת שרים לענייני חקיקה עברה הצעת החוק של חברתי, חברת הכנסת עליזה לביא, שמשריינת נשים בוועדה לבחירת שופטים. חבר הכנסת גפני, זה מאוד הטריד אותך הבוקר, זה גם מכוון אליך. אני מבקשת מחברי הכנסת להצביע בעד החוק הזה בקריאתו השנייה והשלישית, ובעזרת השם לחולל את המהלך שהתחלנו בו בשבוע שעבר, כשרוב יושבי הבית הזה הביעו את אמונם במהלך האמיתי ובחרו בי כנציגת הכנסת. בעזרת השם הממשלה תבחר את הנציגים שלה, ובהם לפחות אישה אחת, וכך אנחנו נמשיך ובעזרת השם נעשה את השינוי הזה. אני רוצה להודות מכאן קודם כול לחברתי חברת הכנסת עליזה לביא ולחברת הכנסת זהבה גלאון, שביחד אנחנו מובילות את הדבר הזה, להודות מאוד ליושב-ראש הקואליציה יריב לוין, ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט דודו רותם, לעובדי הוועדה, ובעיקר לכל החברים והחברות מהבית הזה שתמכו בנו במהלך הגדול הזה שאנחנו מובילות. אז תודה רבה לכולכם. תודה, אדוני. היו"ר יוני שטבון: תודה רבה לחברת הכנסת שולי מועלם רפאלי. אנחנו נעבור לרשימת המסתייגים. יעלה חבר הכנסת יעקב ליצמן. חבר הכנסת יעקב ליצמן – אינו נוכח; חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. יש לנו כ-18 מסתייגים. אני לא רוצה להגיד כמה יש להם, אבל הם מוזמנים לדבר. קריאה: כמה זמן - - - היו"ר יוני שטבון: עד 30 דקות. קריאה: למה עד 30? היו"ר יוני שטבון: שש כפול חמש. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אני מבקש למצות את כל הזמן שעומד לרשותי. היו"ר יוני שטבון: בבקשה. השעון התחיל. משה גפני (יהדות התורה): אם אפשר שסגן המזכיר יאמר כמה זמן יש לי. היו"ר יוני שטבון: 30 דקות, אמרתי לך. משה גפני (יהדות התורה): אוקיי. קריאה: - - - משה גפני (יהדות התורה): לא. אני עכשיו הולך לדבר על החוק, לשם שינוי. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת. יעקב מרגי (ש"ס): מה אתה אומר על הממשלה הזאת? משה גפני (יהדות התורה): כמה צביעות יש בחוק הזה. היו"ר יוני שטבון: חברים, אני יודע שהחוק הזה מעורר ומעניין הרבה חברים פה, במליאה. מי שמעוניין לדבר ויש לו זמן, יכול לצאת בבקשה למסדרון. משה גפני (יהדות התורה): נתחיל, חברת הכנסת שולי מועלם, נתחיל בעניין הזה שאתם מתנגדים לחוק של אלעזר שטרן. גם אני מתנגד. אני חושב שזה משנה באופן דרמטי את כל ההליך של בחירת הרבנים הראשיים, וגם הוא כבר לא יכול להביא את זה, בגלל שהמשחק כבר התחיל ואי-אפשר לשנות כללי משחק תוך די משחק, קבע היועץ המשפטי של הכנסת. מה ההבדל? למה התנגדתם לחוק של אלעזר שטרן? גם הוא בא, והוא אמר: הגוף הבוחר של הרבנים הראשיים – חבר הכנסת שטרן, אל תפריע לי ואל תגיד לי שאתה תומך בי, זה יעשה לי רע. עזוב. רק תקשיב. קריאה: - - - משה גפני (יהדות התורה): ואז בא חבר הכנסת אלעזר שטרן ואומר: אני רוצה לשלב נשים בגוף הבוחר רבנים הראשיים. איזה צעקות הוא חטף מכם, מהבית היהודי. אז חשבתי: באמת, אתם מתנגדים, אתם הולכים לפי דרכו של הרב קוק, זצ"ל, בסדר. נסיר את הכובע בפניכם. פתאום אנחנו חוטפים הצעת חוק שאתם המובילים שלה: בוועדה למינוי דיינים, שזה עוד יותר מהרבנים הראשיים, מוסיפים עוד חבר לוועדה, ומתוך 11 חברי ועדה, ארבעה או ארבע יהיו נשים. ארבע יהיו נשים. לא הבנתי מה הצביעות הזאת, ובטח עכשיו יש כמה חברי כנסת שאינם מכירים את הפוליטיקה המעניינת הזאת – שאותי היא מבחילה – ושואל את עצמו עכשיו באמת: למה? מה השוני? השוני הוא נורא פשוט. אף אחד לא מדבר על נשים. שלא תהיה טעות. בבית היהודי עשו את החשבון האם הגוף הבוחר של הרבנים הראשיים, לפי מה שמציע שטרן – האם כוחם יעלה או כוחם ירד, והם עשו את החשבון שעל-פי החוק של אלעזר שטרן כוחם ירד. אז לוקחים את הנשים וזורקים אותן לכל הרוחות, ונלחמים נגד אלעזר שטרן. לא שאני מסכים אתו, אני חושב שהוא עושה נזק לנושא של הרבנות. אבל אתם, הבית היהודי, למה אתם נגד? הגוף הבוחר של הרבנים הראשיים, יהיו בו גם נשים. עשיתם חשבון, כמו המפד"ל הישנה והטובה, שפשוט כוחכם ירד, והרב שייבחר זה לא מי שאתם רוצים. נורא פשוט. אבל בוועדה למינוי דיינים – מי שמבין חברי הכנסת לא מכיר את הפוליטיקה המבחילה הזאת – בוועדה למינוי דיינים, כמה שיהיו יותר נשים – לא מעניין אותם נשים – כוחו של הבית היהודי בוועדה למינוי דיינים יגדל. והא ראיה: הראשונה שנבחרה, אומנם עוד לא על-פי החוק הזה, אבל לפי רוח החוק הזה – הראשונה שנבחרה היתה חברת הכנסת, למרבה ההפתעה, שולי מועלם, מהבית היהודי. אם כנים דבריה שהיא אכן רוצה שיהיו נשים בוועדה, אז היא הייתה אומרת: הרי גם חילוניים נזקקים לבתי-הדין, אז שהיא תיתן למישהי מיש עתיד. יצחק כהן (ש"ס): מרב מיכאלי. משה גפני (יהדות התורה): מרב מיכאלי. אה, לא מרב מיכאלי. קריאה: למה? למה לא? משה גפני (יהדות התורה): בגלל שהיא לא פה. בגלל שהיא לא פה. טוב, בסדר, בסדר, בסדר. אתם כולכם עושים צחוק כל הזמן, כאילו שאנחנו לא מבינים על מה מדובר. אם אכן כנים דבריכם שצריך לבחור אישה לוועדה למינוי דיינים, אז צריך גם לבחור חילונית. אז למה לא עליזה לביא? אה, היא לא חילונית, סליחה. אז מרב מיכאלי. עליזה לביא (יש עתיד): לא, לא. אתה מתחיל להשמיץ ולהשחיר פנים. - - - מעניין מי הרב שלך, חבר הכנסת גפני. משה גפני (יהדות התורה): אני מתנצל. אני מתנצל, חוזר בי. שאני לא אתחיל לדבר עליך, תעשי לי טובה. אני חזרתי בי, ומספיק. עוד מעט אני אגיד מה אני חושב על העניין של השקפות העולם שלך. לא אליך התכוונתי, התכוונתי למרב מיכאלי. היו"ר יוני שטבון: חבר הכנסת גפני, ביקשנו בלי שמות אישיים, לא להיכנס - - - משה גפני (יהדות התורה): ירדתי, גמרנו, הפסקתי. היו"ר יוני שטבון: קדימה, בבקשה. משה גפני (יהדות התורה): אם אכן כנים דבריה של חברת הכנסת שולי מועלם שצריך לשים אישה בוועדה למינוי דיינים, אז אני רוצה להגיד לכם שגם חילונים נזקקים לשירותם של בתי-הדין, אז למה לא לתת לחברת כנסת חילונית? למה לקחת את הוועדה למינוי דיינים לעצמך? ואנחנו גם יודעים מה יהיה בהמשך. אתם פשוט משתמשים בנשים כדי להגביר את הכוח שלכם. זה הסיפור, שלא תהיה אי-הבנה. חברת הכנסת זהבה גלאון, את באת עם העניין של נשים – באמת, כוונתך לטובה. את מחזקת את המחתרת – לא את המחתרת, סליחה. את מחזקת את הבית היהודי. זה בסדר, זה בסדר גמור. יצחק כהן: את הנטל. משה גפני (יהדות התורה): רק שתדעי את האמת. זה הסיפור, אין סיפור אחר. זהבה גלאון (מרצ): אני תינוק שנשבה. משה גפני (יהדות התורה): לא, לא. את לא תינוק שנשבה, את מכירה את העניין. כשמסבירים לך לאט את מבינה מהר. אני עכשיו רוצה להביא לך ראיה שאין כוונתם של הבית היהודי לנשים אלא לצבירת כוח בדיינים, וגם ברבנים הראשיים. ברבנים הראשיים אמרתי – הם התנגדו לחוק של אלעזר שטרן, אפילו שהוא ביקש להוסיף נשים. בוועדה למינוי דיינים הם נלחמו על זה. הם מובילי הדרך, הם היו הרבה יותר קיצוניים מהחוק שלך, וכאשר היה צריך לבחור את האישה הראשונה על-פי רוח החוק הזה, אז נבחרה חברת כנסת מהבית היהודי. זה בסדר, יפה. מאיפה יש לי ראיה שהם לא מתכוונים לנשים? אנחנו באנו, סיעת יהדות התורה וש"ס, והצענו – אנחנו מציעים גם עכשיו, בחוק הזה, ואת מכירה את תהליכי החקיקה בכנסת – אנחנו מציעים שאותו הליך של הוועדה למינוי דיינים, הוספת נשים לוועדה, יהיה גם בוועדה למינוי שופטים. זהבה גלאון (מרצ): רעיון טוב. משה גפני (יהדות התורה): מה רעיון? תקראי את החוק, תסתכלי. אנחנו, החרדים, מציעים את זה. זהבה גלאון (מרצ): תציע חוק חדש, זה חוק חדש. משה גפני (יהדות התורה): למה חוק חדש? אנחנו, מעשים שבכל יום – כאשר יש דבר שמדברים על הכותרת של להוסיף נשים לוועדה שהיא נושאי משרה שיפוטית, לא יכול להיות שנחליט על ועדה אחת כן ועל שלוש ועדות לא. אנחנו מציעים לעשות את זה בשלוש ועדות. אז אמרתי, מילא, בוועדה למינוי קאדים – בוועדה למינוי קאדים, אגב, אני מבין שאין אומץ לחברי הכנסת להציע להכניס לשם אישה. הבנתי. בכל אופן חברי הכנסת פחדנים. הם גיבורים על חרדים אבל לא על ערבים, אז לא שמים שם אישה. אבל למה התנגדו בוועדה להצעה שהצענו, שאותו הליך כמו בוועדה למינוי דיינים יהיה בוועדה למינוי שופטים? בוועדה למינוי שופטים הבית היהודי לא צריך לצבור כוח. הוא סומך על איציק כהן. אין לו שם איזשהו נושא שהוא צריך להתמודד שם על בחירת דיינים. בחירת שופטים זה הליך אחר לגמרי. זה לא נוגע לבית היהודי, זה לא נוגע - - - זהבה גלאון (מרצ): יש לך עוד שעה. משה גפני (יהדות התורה): כן, כן, יש זמן. היו"ר יוני שטבון: 21 דקות, חברת הכנסת גלאון. משה גפני (יהדות התורה): עדי, את יכולה ללכת. אני אייצג אותך. יעקב מרגי (ש"ס): מיקי איתן דיבר 16 שעות. יצחק כהן (ש"ס): ב-18 - - - היו"ר יוני שטבון: בבקשה. קדימה. אלעזר שטרן (התנועה): גפני, אם תמשיך ככה קח גם את הזמן שלי. היו"ר יוני שטבון: שתיקה זה חלק מהזמן. משה גפני (יהדות התורה): לא לא לא, אז אני ממשיך. חשבתי שמפריעים לי. היו"ר יוני שטבון: בבקשה, תתקדם. משה גפני (יהדות התורה): אוקיי. היו"ר יוני שטבון: בבקשה. משה גפני (יהדות התורה): ואז, אם אתם רוצים הוכחה שאכן אין הכוונה לנשים, שמישהו יסביר לי, למה התנגדתם להציע את אותה הצעה לוועדה למינוי שופטים? הוועדה למינוי קאדים – אמרתי, אנחנו מציעים את זה, אבל אני מבין שחברי הכנסת לא העזו להציע את זה בגלל שלא מתחילים עם הקאדים, לא מתחילים עם הערבים. אותו דבר גם לא עם קאדי מדהב – לא מתחילים עם הדרוזים. תארו לעצמכם שחברת הכנסת - - היו"ר יוני שטבון: קבענו בלי שמות, אז קדימה. משה גפני (יהדות התורה): אה, בלי שמות. היו"ר יוני שטבון: סגרנו. משה גפני (יהדות התורה): בסדר, אבל כולם יודעים למי אני מתכוון. - - היתה מציעה - - - מאיר פרוש (יהדות התורה): מותר לך, חבר הכנסת גפני, לומר שם. משה גפני (יהדות התורה): מה? מה? היו"ר יוני שטבון: אנחנו קיימנו בינינו - - - מאיר פרוש (יהדות התורה): מותר לך לומר שם. משה גפני (יהדות התורה): היושב-ראש ביקש, אני מכבד את זה. היו"ר יוני שטבון: אנחנו תיאמנו שאנחנו לא הולכים. משה גפני (יהדות התורה): הייתה - - - מאיר פרוש (יהדות התורה): אתה חבר הכנסת היחידי שנשאר מהבית היהודי, היושב-ראש. משה גפני (יהדות התורה): שמה? מאיר פרוש (יהדות התורה): היחידי מהבית היהודי שנשאר במליאה זה היושב-ראש. באמצע כולם ברחו. משה גפני (יהדות התורה): אבל הם יחזרו כנראה. מאיר פרוש (יהדות התורה): הנה - - - של יש עתיד. היו"ר יוני שטבון: בבקשה. משה גפני (יהדות התורה): הם יחזרו כנראה. מאיר פרוש (יהדות התורה): אין, הם ברחו כולם, למה? משה גפני (יהדות התורה): אז אני מבין שלא מציעים את זה על קאדים ועל קאדים מדהב. אני מבין. מפחדים מהערבים, לא רוצים לעורר פה מהומות, לפגוע בהם וזה. יש גם נשים ערביות שנזקקות לבתי-הדין השרעיים - - - אריה דרעי (ש"ס): באותה מידה, חבר הכנסת גפני, למה נשות הכותל לא הולכות להתפלל במסגדים? מה יש? מאיר פרוש (יהדות התורה): - - - מורידים נעליים. אריה דרעי (ש"ס): עם נעליים. למה הם לא עושים את זה? משה גפני (יהדות התורה): נכון, אתה צודק. הרב דרעי, אני רוצה להגיד לך שזאת הצעה טובה. אפשר להציע לנשות הכותל – איפה חברת הכנסת רוזין? למה באמת לא הולכים למסגד בהר-הבית? למה לא הולכות נשות הכותל להתפלל גם שם? מה יש? שם היה מקום המקדש. מיכל רוזין (מרצ): אני רוצה להיות בכותל. הוא שלי כמו שלך. משה גפני (יהדות התורה): אני, דרך אגב, רוצה להגיד לך שאם אתם תלכו להתפלל בהר-הבית אתן לא תחזרו משם. אבל נשאיר את זה עכשיו. מיכל רוזין (מרצ): - - - יצחק כהן (ש"ס): הר-הבית פתוח - - - משה גפני (יהדות התורה): תלכו להתפלל בהר-הבית, שזה מקום המקדש - - - מאיר פרוש (יהדות התורה): לא, עם נעליים. תלכו למסגד עם נעליים. משה גפני (יהדות התורה): כן. ללכת להתפלל - - - מאיר פרוש (יהדות התורה): תלכו למסגד עם נעליים, למה לא? אריה דרעי (ש"ס): אריה דרעי, אל תשכנע אותה. היא לא תוכל לחזור משם. מיכל רוזין (מרצ): אבל זה לא מקובל - - - מאיר פרוש (יהדות התורה): נעליים במסגד זה לא מקובל? מיכל רוזין (מרצ): לא - - - היו"ר יוני שטבון: קדימה, חברים, בבקשה. מיכל רוזין (מרצ): יש מחלוקת לשם שמים ושלא לשם שמים. לא למדתם שום דבר. משה גפני (יהדות התורה): ולכן, אני סבור שאפילו אם חברת הכנסת שולי מועלם מתכוונת אולי לטובה – יכול להיות, אני לא בוחן כליות ולב – אבל שתדעי שהכוונה בסופו של דבר היא משהו אחר. את היית נוכחת בדיונים בוועדת החוקה על הוויכוחים שהתגלעו שם, האם בסופו של דבר – האם ההליך הזה יהיה נגד ההלכה או יהיה בעד ההלכה. הגוף הזה הוא גוף חילוני, יכולות להיות נשים בין כה וכה, גם היום, בלי החוק הזה, והראיה שזה קרה – חברת הכנסת שולי מועלם נבחרה מטעם הכנסת בבחירות חשאיות. היה אפשר לעשות את זה גם קודם. הממשלה בוודאי תשלח אישה לוועדה למינוי דיינים, והיא אפילו תעמוד בראש הוועדה - שרת המשפטים. לשכת עורכי-הדין תמיד שלחה אישה לוועדה למינוי דיינים. אתם רק מקווים שגם זאת שתובא או שתיבחר על-ידי הרשות לקידום מעמד האישה תהיה מישהי מהבית היהודי. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אבל יש שרת משפטים, חבר הכנסת גפני. משה גפני (יהדות התורה): שרת המשפטים, בסדר. מה לעשות שאני גם מבין בפוליטיקה, ואני יודע מי יבחר בסופו של דבר, ונחיה ונראה. זה בסדר. ולכן, החלק הזה של לבוא ולומר שאנחנו מתקנים את החוק על מנת שתיבחר אישה, זה פשוט – הכנסת עשתה את זה בין כה וכה. מה הכנסת לא עשתה? היא בחרה באותו יום שני חברים לוועדה למינוי שופטים. שני חברים. ושני חברים שהכנסת בחרה – זאת הכנסת שמדברת גבוהה-גבוהה על שילוב נשים בוועדות השונות – הכנסת הזאת בחרה לוועדה למינוי שופטים, שהשופטים הם פי – גם במספר, גם בכמות, גם בדיונים מול בתי-הדין הרבניים – עשרות מונים, שם הכנסת בחרה למרבה ההפתעה שני גברים. והיה ברור שאחרי שהכנסת הסוררת הזאת, שלא בחרה אישה לוועדה למינוי שופטים, הדבר הראשון שהכנסת תעשה זה חוק שבוועדה למינוי שופטים הכנסת תבחר אישה. הרי שם לא בחרו. הכנסת ממשיכה עם הוועדה למינוי דיינים, ושם היא דורשת לבחור. שם היא דורשת לבחור אישה אפילו שכבר בחרנו. אני רוצה לומר לכם, זאת כנסת שיותר ויותר נוגסת בכל הנושאים, וזאת השאיפה של חלק מחברי הקואליציה של הממשלה הרעה הזאת – לנגוס בכל הדברים היהודיים שהיו כאן מאז קום המדינה. כל הזמן הולכים על מהלכים כאלה שבכנסות קודמות לא עשו אותם. אני רוצה לומר לכם, באמת יש חידוש בכנסת הזאת. לכנסת הזאת נבחרה מפלגה עם 12 מנדטים, הבית היהודי. זה לא היה קודם. היה מפד"ל, היה האיחוד הלאומי, הבית היהודי, איך שקראו לזה. הפעם יש מפלגה חדשה, חזקה, של הציונית הדתית, שהיא הולכת נגד רבני הציונות הדתית, שהיא מקבלת החלטות נגדם, שהיא מובילה את המהלך של הפגיעה בסופו של דבר במערכת של בתי-הדין. זה המהלך. הוא מתחיל מהחוק הזה, הוא ימשיך הלאה. תשמעו את מה שאמרו חברים בוועדת החוקה: זה לא הולך להסתיים בוועדה למינוי דיינים; זה הקדימון, הפתיחה, של מה שמתכננים לעשות הלאה. הציעה קודם חברת הכנסת עדי קול הצעת חוק תמימה למראה - המועד שבו יוחלט על גילו של הילד שאמור להיכנס לבית-הספר. ודיברתי בקול ניחר - לא רק אני, גם חברי - - - עדי קול (יש עתיד): הוא לא היה ניחר. משה גפני (יהדות התורה): לא חשוב. דיברנו על העניין הזה: בואו נבחן את הדברים, אולי נשנה את הכול שיהיה תאריך עברי. ציפיתי שחברי הבית היהודי יזדהו אתי. ציפיתי. תאריך עברי. איך הם מחנכים את הילדים שלהם, לא על-פי תאריך עברי? ציפיתי שיצביעו בעד מה שאנחנו אמרנו, או לפחות לבקש מחברת הכנסת עדי קול שתמתין עם זה – נשב יחד, חברי הקואליציה השותפים. לא לחינם הלך זרזיר אצל העורב – הבית היהודי אצל יש עתיד. לשבת, יחד. אנחנו שותפים, בואו נראה. אולי נשנה את מעמדו של התאריך העברי. קריאה: - - - משה גפני (יהדות התורה): אמרו לך שדיברתי משהו? יצחק כהן (ש"ס): יש לך עוד - - קריאה: הייתי בקשב. משה גפני (יהדות התורה): בקשב. יצחק כהן (ש"ס): - - עוד 12 דקות. משה גפני (יהדות התורה): ציפיתי שהבית היהודי - - עדי קול (יש עתיד): - - - משה גפני (יהדות התורה): - - ישב עם יש עתיד, ויגיד: בכל זאת, אנחנו מדברים על התאריך העברי, מדברים על דבר שהוא כל כך יהודי, הוא כל כך לא כופה, הוא כל כך מסורתי. נשב יחד. ישבו פה כמו איזה דגים, הצביעו על התאריך הלועזי. למה? מה זה היה בהסכם הקואליציוני? מה, מה קרה? אין לכם גאווה יהודית? אין לכם יכולת לבחון את הדברים? הרי אנחנו אחראים כולנו האחד על השני. יש מערכת חינוך במדינת ישראל, במדינה יהודית. לא צריך לבחון את הדברים האלה? מה לעשות, בסופו של דבר, שוב מובילים יש עתיד, והבית היהודי הולך אחריהם כמו סומא באפלה. אולי פחדתם שיאיר לפיד יגיד שהוא פורש מהקואליציה בגלל החוק של עדי קול. אולי פחדתם מזה. אם פחדתם, אז אני מחזיר את דברי חזרה. בגלל שאתם פחדנים, ראינו את זה כבר. כל דבר, שיש ויכוח בין הבית היהודי ליש עתיד, מרחף בחלל האיום של יאיר לפיד: אני פורש מהקואליציה. והבית היהודי, יחד עם ראש הממשלה, נכנעים. בכל זאת, יש קשר בין הבית היהודי לראש הממשלה. אי-אפשר להתעלם מהדבר הזה. כנראה גדלתם באותו בית-מדרש, לכופף את הראש בפני יאיר לפיד. היה ויכוח – חבר הכנסת אמנון כהן – היה שם איזה ויכוח, ממש לא משמעותי. בא יאיר לפיד, אמר: אני פורש מהקואליציה. אגב, הוא גם יעשה את זה, עכשיו, בחוק ההסדרים. תרשום. יצחק כהן (ש"ס): מי? משה גפני (יהדות התורה): יאיר לפיד. הוא יתעקש שבחוק ההסדרים, יהיה שם כמה דברים שאם לא יסכימו אתו, משהו שנוגע לחרדים, שאנחנו כמובן לא נדבר על זה. יצחק כהן (ש"ס): - - - רק חרדים, רק חרדים. משה גפני (יהדות התורה): לא, לא, לא נדבר על זה. סיכמנו שלא מדברים על זה, בגלל שזה מה שהוא רוצה. יצחק כהן (ש"ס): נו. משה גפני (יהדות התורה): אבל יבואו אליו אנשים ויגידו לו: זה לא מתאים לחוק ההסדרים. ויגידו לו: תוציא את זה. הוא יבוא ויגיד: משבר קואליציוני. הוא הרי לא ירצה שנדבר על הגזירות הכלכליות. הוא לא ירצה שנדבר על כל מה שהולך להיות שם. זה פשוט לא יאומן, הוא לא יודע אפילו מה הכניסו לו. יש לי ראיה, דרך אגב, שהוא לא יודע: בגלל שהם הכניסו שם שלא יהיה פטור מארנונה, מבטלים את הפטור מארנונה על בתים של ילדים עם מוגבלויות, שזה בוודאי יאיר לפיד מתנגד. הוא לא ידע מזה אפילו. כשנודע לו מאחד הכתבים, אז הוא רץ מהר ודרש להוציא את זה. לא משנה שעל הדרך כבר הוציאו את כל הפטורים מארנונה, כולל בתי-עלמין. ואני כבר היה לי נאום על ארנונה בבתי-עלמין. יש מדרש על אחד מהפרעונים, כתוב במדרש – אחד הראה לי – שהוא גבה ארנונה, כך כתוב במדרש – הוא גבה ארנונה מהמתים. יצחק כהן (ש"ס): מהפירמידות. משה גפני (יהדות התורה): גבה ארנונה מהמתים. אבל לקחו לי את הנאום בגלל שהכול יצא. אבל נשארו כל כך הרבה גזירות. הוא לא יודע על מה מדובר, אז הוא רוצה שאנחנו נדבר על זה, והוא יעשה משבר קואליציוני. אם מישהו יעז לפתוח את הפה, יבוא, נניח השר בנט, ויגיד שהוא לא מסכים בשום אופן שתהיה פגיעה בנושאים דתיים. נניח שהוא יגיד. לא שאני בטוח שהוא יגיד, אבל נניח שהוא יגיד - - - יצחק כהן (ש"ס): לא, לא, הוא לא יגיד. משה גפני (יהדות התורה): הוא לא יגיד? אבל אם יגיד, בתיאוריה - - - יצחק כהן (ש"ס): הוא לא יגיד. משה גפני (יהדות התורה): אבל אם הוא יגיד. קריאה: - - - משה גפני (יהדות התורה): יבוא יאיר לפיד ויגיד: משבר קואליציוני, וייסע לפריז. זה מה שיקרה. הוא, פשוט המשחק שלו כבר כל כך שקוף, כל כך ברור. אני רק מקווה שאנחנו, החרדים, נתגבר על יצרנו ולא נתקוף אותו על זה. נדבר רק על הנושאים הכלכליים. אגב, כשדיברנו על החרדים הוא עלה בסקרים ל-32 מנדטים. כשהפסקנו, הוא ירד ל-16. ואנחנו מפסיקים, הוא ירד הלאה. לא, לא, לא נדבר על זה. אנחנו נדבר רק - - - סגן שר האוצר מיקי לוי: עכשיו דיברת על זה חמש דקות. משה גפני (יהדות התורה): לא, אבל הסברתי שלא נדבר על זה מכיוון שזה מה שהוא רוצה שנעשה. קריאה: - - - קריאה: עכשיו - - - משה גפני (יהדות התורה): שכל העולם ידע שהוא הולך לעשות על זה משבר קואליציוני, אנחנו לא במשחק. סגן שר האוצר מיקי לוי: עצם זה שאמרת - - - משה גפני (יהדות התורה): אמרתי, תאמין לי. אתם חושבים שהציבור הישראלי לא מבין. הציבור הישראלי מבין, - - יפעת קריב (יש עתיד): ובגלל זה הוא הצביע כמו שהוא הצביע בבחירות האחרונות. משה גפני (יהדות התורה): - - הוא מבין. כשאנחנו צעקנו, אז הוא אמר: רגע, זו מלחמה כזאת, זה באמת צריך לתמוך בו. כשהסברנו לציבור בישראל מה קורה פה, התברר שמה שיעשו לחרדים זה לא משנה כלום בגזירות. החרדים לא משחקים פה על הנושא הזה. סגן שר האוצר מיקי לוי: - - - כלום. לא עשינו לחרדים כלום. משה גפני (יהדות התורה): לא משחקים על הנושא הזה. מאה אחוז, מאה אחוז. סגן השר, הכול בסדר. על כל פנים, יבוא יאיר לפיד ויאיים. השר בנט, אתה תגיד לו: רגע, עם כל הכבוד, גם אני פה צד? סגן שר האוצר מיקי לוי: רגע, עכשיו כל - - - משה גפני (יהדות התורה): גם עכשיו. עדי קול, באה, הביאה חוק, ואתם הצבעתם בעד. למה? מה, אין תאריך עברי במדינת ישראל? יצחק כהן (ש"ס): מי שינה את זה מלועזי לעברי? פרופסור, יושב-ראש המפד"ל. משה גפני (יהדות התורה): פרופסור שאקי. יצחק כהן (ש"ס): תגיד להם, אולי לא יודעים את זה. משה גפני (יהדות התורה): פרופסור שאקי היה השר מטעם המפד"ל. יצחק כהן (ש"ס): יושב-ראש המפד"ל. משה גפני (יהדות התורה): בטח, יושב-ראש המפד"ל. יצחק כהן (ש"ס): והוא שינה את זה מלועזי לעברי. משה גפני (יהדות התורה): ודאי. הוא שינה לתאריך עברי. קריאות: - - - משה גפני (יהדות התורה): מה יש לדבר בכלל? הוא השתמש תמיד בתאריך עברי. פשוט. יצחק כהן (ש"ס): רגע, אתם לא ידעתם את זה, שטבון? משה גפני (יהדות התורה): ואז - - - יצחק כהן (ש"ס): לא ידעתם? הם לא ידעו, - - - תסלח להם. משה גפני (יהדות התורה): ואז אני - - - קריאות: - - - עדי קול (יש עתיד): רגע, אני רוצה להסביר. משה גפני (יהדות התורה): למה? עדי קול (יש עתיד): - - - תמשיך, תמשיך. יש לך - - - היו"ר יוני שטבון: מבחינת הזמן יש לנו עוד שבע דקות, אתם יכולים להיות רגועים. קריאה: אולי נשכנע אותך. משה גפני (יהדות התורה): לא, בסדר. קריאה: - - - משה גפני (יהדות התורה): האמת היא - - - שר הכלכלה נפתלי בנט: - - - יחזור בתשובה. היו"ר יוני שטבון: זה - - - משה גפני (יהדות התורה): לא, לא, לא, אני מציע - - עדי קול (יש עתיד): - - - משה גפני (יהדות התורה): - - השר בנט, אל תחזירו אף אחד בתשובה. זה בניין שלא מחזירים בתשובה. בבניין הזה רק מדברים באופן מאוד מסודר. קריאה: - - - משה גפני (יהדות התורה): מסבירים אחד לשני. זאת אומרת, אתה בא ואתה אומר: פגעו בנושא של הציונות הדתית, כך וכך וכך וכך. הרי יש פגיעה בציונות הדתית, בחוק ההסדרים, מעבר למה שנפגעים. פשוט צריך להסביר להם - - - יעקב מרגי (ש"ס): אתה יכול להסביר לי במה פגעו בהם? משה גפני (יהדות התורה): פגעו, פגעו, פגעו, פגעו. לא משנה, אני לא נכנס לזה. אני לא מדבר על דתיים בכלל. קריאות: - - - משה גפני (יהדות התורה): השר בנט, מה שצריך לעשות – תאמין לי, אני, יש לי ניסיון – פשוט צריך לבוא ולהגיד: עם כל הכבוד, אם הולכים לפגוע בי, אני, שר הכלכלה, שעומד כיושב-ראש הבית היהודי; אם הולכים לפגוע בציונות הדתית, אני לא מצביע. אנחנו 12 חברי כנסת, לא נצביע בעד התקציב. על המקום אתם מקבלים את זה חזרה. למה? מכיוון ש-12 מנדטים זה לא הרבה כל כך. אבל אם אתם תצביעו נגד, אנחנו, החרדים, גם נצביע נגד. אז יש לכם 30 מנדטים. יעקב מרגי (ש"ס): הצלחת לבלבל אותנו. משה גפני (יהדות התורה): לא, הוא למד ליבה, הוא יודע. 12 ועוד 18 זה 30. שר הכלכלה נפתלי בנט: בסוף אני אבין. משה גפני (יהדות התורה): בסדר. אז תדע לך שאנחנו מאחוריך, אתה יכול להיות רגוע. שר הכלכלה נפתלי בנט: עכשיו אני רגוע. משה גפני (יהדות התורה): עכשיו אתה רגוע. ולכן שתדע שכאן, מה שעובד, זה רק אם מסבירים אחד לשני. אני מבקש – חבר הכנסת ניסן, אני - - - ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): אני משכנע אותו. משה גפני (יהדות התורה): גם את איציק כהן אתה רוצה להחזיר בתשובה? ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): כן, כן. מה אתה חושב? יצחק כהן (ש"ס): - - - תספר לו שפרופסור שאקי המנוח - - משה גפני (יהדות התורה): כן - - - יצחק כהן (ש"ס): - - החליף את זה מלועזי לעברי. משה גפני (יהדות התורה): נכון. יצחק כהן (ש"ס): והקבוצה של בנט העבירה את זה מלועזי - - - קריאה: - - - ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): רגע, מה היה החוק שם, שראש השנה יהיה לפי תאריך לועזי? יצחק כהן (ש"ס): כן, כן. משה גפני (יהדות התורה): לפי תאריך לועזי. היו"ר יוני שטבון: על-פי תאריך לועזי. משה גפני (יהדות התורה): כן, הכול ילך לפי תאריך לועזי. יצחק כהן (ש"ס): הסילבסטר זה ראש השנה. משה גפני (יהדות התורה): ואז נשאלת השאלה, למה באמת הכוונה? למה צריכים להטריד עכשיו את הכנסת בשעת לילה מאוחרת, עם חוק כזה, שבעצם הוא לא עושה עכשיו שום דבר? חברת כנסת כבר נבחרה. בוועדה למינוי שופטים, לשנות את זה, לא תומכים בנו. אנחנו, החרדים, דואגים לנשים, ואתם, החילונים והציונות הדתית, מתנגדים. זה הולך לקרות עכשיו. עכשיו? לפנות בוקר, אני מתכוון, אחרי שכולם יגמרו לדבר. לפנות בוקר זה הולך לקרות, שאנחנו, החרדים, נציע למנות נשים לוועדה למינוי שופטים. אנחנו, דרך אגב, גם נציע בוועדה למינוי קאדים. ואתם, הציונות הדתית והחילונים, תצביעו נגד. חברת הכנסת מרב מיכאלי, את שומעת מה שקורה פה? מרב מיכאלי (העבודה): מה? משה גפני (יהדות התורה): אנחנו הולכים להציע, אנחנו החרדים, - - מרב מיכאלי (העבודה): כן - - - משה גפני (יהדות התורה): - - שבוועדה למינוי שופטים - - מרב מיכאלי (העבודה): כן - - - משה גפני (יהדות התורה): תהיינה נשים, אותו דבר כמו בוועדה למינוי דיינים. מרב מיכאלי (העבודה): בסדר גמור, אני בעד. משה גפני (יהדות התורה): את בעד, אבל הם כולם נגד, החברים שלך והחברות שלך. מרב מיכאלי (העבודה): אבל, קודם כול, הם לא החברים שלי, הם בקואליציה ואני באופוזיציה - - - באופוזיציה. משה גפני (יהדות התורה): מה זה קשור לקואליציה בכלל? מרב מיכאלי (העבודה): שתיים - - - משה גפני (יהדות התורה): מה זה, לא דבר מצפוני העניין הזה? מרב מיכאלי (העבודה): שתיים, כבר יש - - - יצחק כהן (ש"ס): יש לך עוד ארבע דקות, משה. אילן גילאון (מרצ): - - - גפני, - - - מרב מיכאלי (העבודה): יש כבר, הונחה כבר הצעת חוק כזאת. חבל - - - זהבה גלאון (מרצ): - - - מרב מיכאלי (העבודה): אבל חבר הכנסת גפני, הוגשה כבר הצעת חוק כזו. אילן גילאון (מרצ): לך על זה. משה גפני (יהדות התורה): הבנתי. אילן גילאון (מרצ): דיינים ודיינות - - - היו"ר יוני שטבון: הוגשה הצעת חוק כזו. מרב מיכאלי (העבודה): אתה פה מתפרץ לדלת שכבר פתחו אותה לרווחה. משה גפני (יהדות התורה): אני – אם אפשר לקבל אורכה בזמן, בגלל שיש עוד כמה דברים שלא הצלחתי - - - היו"ר יוני שטבון: הפריעו לך באמצע, אנחנו נוסיף לך עוד כמה דקות. מיכל רוזין (מרצ): אבל תדבר על נשים, אנחנו רוצים לשמוע - - - משה גפני (יהדות התורה): היא מבקשת שנאריך את הזמן. היו"ר יוני שטבון: עם תוספת זמן או בלי תוספת זמן, חברת הכנסת רוזין? קריאה: על חשבון אריה דרעי. על חשבון אריה דרעי. משה גפני (יהדות התורה): אני באמת מקבל את הצעתו של חבר הכנסת אריה דרעי להציע לכם ללכת לא רק לכותל אלא גם להר-הבית; ללכת לשם, להתפלל שם – בכל אופן, זה מקום המקדש. מאיר פרוש (יהדות התורה): עם נעליים. משה גפני (יהדות התורה): עם נעליים. מאיר פרוש (יהדות התורה): בתוך המסגד. משה גפני (יהדות התורה): בתוך המסגד. ללכת לשם להתפלל. למה דווקא בכותל? מיכל רוזין (מרצ): קח לך זמן לדברי טעם וחוכמה - - - משה גפני (יהדות התורה): זה לא. מיכל רוזין (מרצ): - - - תנצל את זמנך. משה גפני (יהדות התורה): כן, האמת שאין לי את החוכמה שלכן. אתן באמת נשים מאוד חכמות. בכותל המערבי אתן באות, אתן יודעות שהחרדים הם אנשים לא אלימים. להר-הבית לא תעלו. אתן נשים חכמות, הרי לא תחזרו משם. נראה אתכן עולות לשם - - - עדי קול (יש עתיד): נשארו שתי דקות. האם תעשה משהו עם השראה? יפעת קריב (יש עתיד): על נשים. קריאה: קורח, קורח. יפעת קריב (יש עתיד): על נשים משפיעות ביהדות. היו"ר יוני שטבון: איזה בקשות יש לך כאן – דברי תורה. מרב מיכאלי (העבודה): ברוריה. היו"ר יוני שטבון: אני רוצה להזכיר לחברים, בפעם הקודמת בשעה כזאת אנשים התחילו לצחוק. יפעת קריב (יש עתיד): חבר הכנסת גפני, מילה טובה על נשים משפיעות ביהדות. מרב מיכאלי (העבודה): לא, ברוריה, ברוריה - - - שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): - - - מרב מיכאלי (העבודה): אני רוצה ברוריה. רוצה לשמוע אותך על ברוריה. משה גפני (יהדות התורה): אני מוכן, אדוני היושב-ראש – יש פה בקשות, שאני מקבל אותן, להגיד דבר תורה - - - יפעת קריב (יש עתיד): על נשים. היו"ר יוני שטבון: בבקשה, דקה ו-40 שניות. תסיים בבקשה. משה גפני (יהדות התורה): לא, אני מוכן להגיד דבר תורה - - - עליזה לביא (יש עתיד): תספר על אשתו של און בן פלת, על אשתו של און בן פלת. בוא תקרא את הגמרא - - - משה גפני (יהדות התורה): אני מוכן להגיד דבר תורה. דבר התורה זה עשר דקות. אם אתה נותן לי, אני - - - היו"ר יוני שטבון: בבקשה, דקה וחצי לסיום. בבקשה. קדימה, חברים, אנחנו מתקדמים. דקה וחצי, חבר הכנסת מקלב, קדימה. לאחר מכן – חבר הכנסת פורוש וחבר הכנסת מקלב ומוזס. גם לכם יש 30 דקות. בבקשה, כן. משה גפני (יהדות התורה): יש בפרשת השבוע – עשר דקות. יפעת קריב (יש עתיד): על נשים. היו"ר יוני שטבון: אנחנו בדקה, קדימה. משה גפני (יהדות התורה): את אל תגידי לי מה להגיד. אני דווקא אדבר על אשתו של און בן פלת. יפעת קריב (יש עתיד): נו, זה מה שאני רוצה. משה גפני (יהדות התורה): אבל למה שאני אדבר על און בן פלת? אני רוצה לדבר על אשתו. יפעת קריב (יש עתיד): כן. משה גפני (יהדות התורה): לא אמרת את זה. היו"ר יוני שטבון: אמרה, אמרה אשתו של און בן פלת. משה גפני (יהדות התורה): - - - בוועדה למינוי שופטים את לא - - - עליזה לביא (יש עתיד): - - - אין לה שם. למה אין לה שם? למה אשתו של און בן פלת? משה גפני (יהדות התורה): קורח, קורח, די כבר עכשיו, קורח. אין לה שם בגלל – יש לה שם. באמת הכבוד הגדול להיות שם בעדת קורח. היא לא הייתה בעדת קורח, לא צריך להזכיר אותה. גם יעקב אבינו ביקש שהשם שלו לא יוזכר. זו הרי מחלוקת של קורח. עכשיו אני אגיד לכם על קורח דבר תורה, היות שביקשת ממני - - - היו"ר יוני שטבון: לסיים, לסיים בבקשה. משה גפני (יהדות התורה): כן, כן, אני מסיים. היות שביקשת ממני, אני לא אגיד שמות – מי נמצא במחנה קורח ומי נמצא במחנה של משה רבנו אני לא אגיד. רק תבינו - - - היו"ר יוני שטבון: חבר הכנסת גפני, אני מבקש לסיים, כי הזמן הסתיים. משה גפני (יהדות התורה): בסדר, אני אומר דבר תורה. נסיים, נסיים, נסיים. היו"ר יוני שטבון: הזמן הסתיים, קדימה. משה גפני (יהדות התורה): נסיים. מה הזמן הסתיים? היו"ר יוני שטבון: עוד עשר שניות, קדימה. משה גפני (יהדות התורה): אז אני לא אגיד דבר תורה? היו"ר יוני שטבון: אתה יכול להעביר את הדבר תורה לחבר הכנסת שאחריך. משה גפני (יהדות התורה): עליזה לביא, הוא לא נותן לי להגיד דבר תורה. הוא אומר שנגמר הזמן - - היו"ר יוני שטבון: חבר הכנסת שאחריך. משה גפני (יהדות התורה): - - את נותנת לי את הזמן שלך? אני אדבר על אשתו של און בן פלת. עליזה לביא (יש עתיד): פתאום נזכרת באשתו של און בן פלת. משה גפני (יהדות התורה): מה? היו"ר יוני שטבון: תסיים בבקשה, חבר הכנסת גפני. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש - - היו"ר יוני שטבון: תודה רבה. משה גפני (יהדות התורה): - - אני מבקש מכל חברי הכנסת להצביע נגד החוק - - - אילן גילאון (מרצ): לא, אל תלך, אל תלך. משה גפני (יהדות התורה): לא הולך, אני לא הולך. היו"ר יוני שטבון: לסיים בבקשה, חבר הכנסת גפני. לסיים. משה גפני (יהדות התורה): החוק הזה הוא לא בעד נשים – הוא בעד חיזוק כוחו של הבית היהודי - - היו"ר יוני שטבון: תודה רבה. משה גפני (יהדות התורה): - - והראיה – שאתם התנגדתם לעשות את אותו חוק בוועדה למינוי שופטים והתנגדתם לחוק של אלעזר שטרן. היו"ר יוני שטבון: חבר הכנסת גפני, תודה רבה. משה גפני (יהדות התורה): איילת שקד, את זוכרת? למה? היו"ר יוני שטבון: חבר הכנסת גפני, לסיים בבקשה. תודה רבה. מיכל רוזין (מרצ): כי הרב אמר לה. הרב אמר לה מה לעשות. היו"ר יוני שטבון: חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה – אינו מעוניין. חבר הכנסת מקלב, מעוניין לדבר? בבקשה. חבר הכנסת מקלב, אתה רוצה שאני אזכיר לך את מסגרת הזמן? אורי מקלב (יהדות התורה): נסיים, נסיים בדבר תורה. אתם תצאו אחרי זה, אני רואה מה שקורה. אהבת התורה שיש פה והשקיקה לדבר תורה – אני מפחד שאם אנחנו נתחיל בדבר תורה הם יצאו עד הסוף. נסיים בזה, אני אולי ארוויח שתשמעו. היו"ר יוני שטבון: תראה איזו היענות. משה גפני (יהדות התורה): חצי שעה, דקה לא פחות. אורי מקלב (יהדות התורה): כן, כן, ודאי. אדוני, אין לי את הכושר. חבר הכנסת גפני, אין לי את הכושר שאתה יכול בחצי שעה ועדיין רק להתחיל, להיות בדברי הפתיחה. אבל אם אנחנו נשקף את כל מה שאנחנו כבר דיברנו בוועדות השונות בנושא החוק הזה, אנחנו נצטרך לדבר יותר מחצי שנה. אבל דבר ראשון, חברי חברי הכנסת ומכובדי יושב-ראש הכנסת – שלא פתחתי בכבודך בתחילת דברי – בבקשה מכבודם אני מבקש להסביר את ההסתייגויות, חלק מההסתייגויות שאנחנו הגשנו לחוק. אנחנו ביקשנו בחוק, בהסתייגויות שלנו, שלושה דברים מרכזיים: הנושא הראשון – אנחנו שאלנו אם באמת אנחנו רוצים לדבר על כבוד האישה, על שוויון האישה, על השפעת האישה. שאלנו מה הביא אתכם לחוקק את החוק הזה דווקא בנושא של הוועדה למינוי דיינים ולא מצאתם לנכון לחוקק את החוק גם בוועדה למינוי שופטים וגם – ודאי לא העזתם – בוועדה למינוי קאדים. שאלנו ולא קיבלנו תשובה. שאלנו גם בוועדה מה הזדרזתם, באיזו מהירות הדברים הגיעו ונאמרו ונדונו. משלא קבלנו תשובה אמרנו: גם אנחנו נגיש חוק כזה. הצענו הצעה פשוטה: אנחנו נסתייג ונכניס הסתייגות לחוק, וההסתייגות תאמר שאנחנו נתקן בתיקון עקיף את החוק הזה ונחיל את זה גם על הוועדה למינוי שופטים. למה לא? אין היום שום דבר שמחייב אף אחד לבחור בוועדה למינוי שופטים אישה. איך יכול להיות דבר כזה שוועדה כל כך מכובדת, ועדה שכל כך משפיעה, בתי-המשפט שכל כך מעורבים בחיי היום-יום שלנו, בכל דבר, ובוועדה למינוי שופטים לא תהיה אישה שתשפיע, שתגיד גם את הדברים האלה? לא קיבלו את הדברים. לא רק זה. הנה, אמרנו את זה לאחר שראינו גם מעשה – הכנסת בחרה את הנציגות שלה לוועדה למינוי שופטים ולא נבחרה חברת כנסת. לא התמודדה. המפלגות גם לא – במיוחד בקואליציה – גם לא העמידו אישה שתיבחר לוועדה למינוי שופטים. גם בוועדה למינוי דיינים הקואליציה לא הצליחה, אבל גם כן עשתה – והיא בחרה מועמדת אחת ולא בחרה שתיים. ולכן, אנחנו שאלנו למה ההחלה זאת? ואנחנו גם היום – עוד אפשר לתקן את זה. אנחנו לא מדברים על העבר. הנה היום, בהצבעה היום אפשר לתקן את הלקונה הזאת, ולתקן בצורה עקיפה גם בנושא של מינוי שופטים את הנשים. זה אחד הדברים שאנחנו דיברנו עליהם. אחרי זה אנחנו דיברנו עוד מי בוחר – החוק ביקש להוסיף עוד אישה אחת לגוף הבוחר – מה שלא היה קיים עד היום, שזאת טוענת רבנית; טוענת רבנית, מכיוון שהטוענות הרבניות מטבע הדברים מעורות ויודעות את הנעשה בתוך בתי-הדין. בתוך בתי-הדין יושבים דיינים, והן גם מבינות איזה דיין, איזה שופט, הוא צריך להיות: שמבין, שבא לקראת, ויש לו בהבנה שלו גישה ונכונות לשמוע את האישה והוא לא נגד האישה; כאלה דיינים אנחנו צריכים לבחור. תהיה טוענת רבנית שמעורבת. אם באמת צריכה להיות טוענת רבנית – למה שאני הייתי חושב שלא; שהרשות לקידום מעמד האישה תבחר אישה. למה צריך דווקא טוענים רבניים – טוענות רבניות? מה היו צריכים להרחיק כל כך לכת לטוענות רבניות? מה לעשות? צריך לעטוף את ההצעה באיזו עטיפה מקצועית: להגיד סתם אישה? לא, אנחנו ניקח אישה מקצועית, שמתמצאת, שתוכל להשפיע, שיש לה הבנה, שהיא רגישה לקידום – אנחנו הרי רוצים לקדם את מעמד האישה. אנחנו גם יודעים – אנחנו רוצים לבוא לקראת ארגוני הנשים, שמבינות ומלינות כל הזמן על כך שלא מתחשבים, ורומסים– לא כבוד האישה ולא את זכויותיה ולא את מעמדה. מי צריך עכשיו לבחור את הטוענת הרבנית? אותו גוף מקביל שממנה את עורכי-הדין שנמצאים גם בוועדה למינוי דיינים וגם בוועדה למינוי שופטים. יש לשכה לעורכי-דין, גוף מקצועי, שהוא זה שבוחר, הוא יודע – מנקודת הנחה שהוא יודע – יש לו את הדרכים שלו ואת ההבנות שלו, מתוך הניסיון ומתוך כך שהוא מכיר מי המקצועי ומי המומחה. אותו אחד, אותו גוף – מה עושים? לא נותנים לאותו גוף, שהוא נניח הלשכה של הטוענים הרבניים, שהם יבחרו את איש המקצוע או את הטוענת הרבנית. לא משנה שאנחנו גם יודעים שהמבחר הוא מאוד מאוד מועט, ואנחנו כמעט גם – אנחנו מציינים את מי נבחר. לא, הוועדה לקידום מעמד האישה היא שתבחר. למה? מה הקשר? מה הקשר המקצועי? יפעת קריב (יש עתיד): בין נשים לנשים. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): - - - הטוענת הרבנית - - - זה ממש לא נכון. אורי מקלב (יהדות התורה): מה הקשר המקצועי? לא מה הקשר – מה הקשר המקצועי בין הוועדה לקידום מעמד האישה לאותה טוענת רבנית? רוצים לבחור אישה, והוועדה לקידום מעמד האישה מבינה בנשים ויודעת – בסדר. יפעת קריב (יש עתיד): - - - גדול - - - שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): חבר הכנסת מקלב, נא לדייק: מי שיבחר את הטוענת הרבנית זו שרת המשפטים. זו לשון החוק. לפחות - - - את החוק לפני שאתם מתנגדים לו. אורי מקלב (יהדות התורה): באמת? עד כדי כך היתממות? עד כדי כך היתממות? מתי זה נעשה? למה היום זה שרת המשפטים? מתי זה קרה? בעקבות ההסתייגות שלנו בדיון האחרון. אתם ככה הגשתם את זה? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): זה ממש לא נכון. אורי מקלב (יהדות התורה): אתם הגשתם את זה ככה? אתם ניסיתם גם להתנגד לכך. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): זה ממש לא נכון. זה ממש לא נכון. אורי מקלב (יהדות התורה): זה היה לאחר שאנחנו, בתוך הוועדה, בדיון האחרון. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): זה בעקבות שינוי של יושב-ראש הוועדה. בוא תדייק. אורי מקלב (יהדות התורה): מתי זה קרה? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): בעקבות שינוי של יושב-ראש הוועדה, לא בעקבות - - - אורי מקלב (יהדות התורה): מתי זה קרה? זו הייתה הצעת החוק שלכם? זה היה בקריאה ראשונה? זה היה בקריאה טרומית? איך אתם כאן – את כאן עומדת ועוד מעירה לדברי ואומרת: דייק בדבריך? אני מדייק בדברי. גם אפשר לפתוח את הפרוטוקול ולראות. איך אתן כאן עומדות ואומרות לי: תסתכל, תדייק בדבריך? אני פשוט עומד משתומם. וזה גם מלמד על שאר הדברים. נכשלתם בלשונכם. אנחנו – זה היה בעקבות דברינו, של חבר הכנסת מיכאלי ושלי, שאנחנו הגשנו הסתייגות, איך צריך לבחור את הטוענת הרבנית. בסופו של דבר, אני הצעתי, ואם לא – אז מה, אני אגיד לכם בדיוק את הלך הדברים, איך זה קרה, איך הייתה הצעה ששרת המשפטים או שר המשפטים יבחר. אני לא מאמין. אני לא מאמין שאני משחזר את מה שהיה, ובאים כאן וצועקים לי: דייק בדבריך, לא ככה היה. זה הגיע לקריאה טרומית, לקריאה ראשונה, והגיע אחרי זה לקריאה שנייה ושלישית, לשולחן הוועדה עם אותו נוסח שהוועדה לקידום מעמד האישה היא שתבחר. בעקבות ההסתייגות שלנו, חבר הכנסת מיכאלי, היא באה ואמרה: מה פתאום הוועדה לקידום מעמד האישה? לא בגלל שיש לי משהו נגד הוועדה הזאת. יכול להיות שהיא עושה דברים חשובים מאוד, וישרים מאוד. אין לי שום דבר. אני תכף אסביר למה לא. באים, ואומרים: לא. אמרתי: לשכת הטוענים הרבניים. באו המומחים ואומרים: אין כזה דבר לשכת הטוענים הרבניים, אין להם עוד לשכה. יש כל כך הרבה טוענים רבניים, או טוענות רבניות מועטות, שאין לשכה. אז אמרתי: מנהל בתי-הדין, נשיא בית-המשפט, בית-הדין – גורם מקצועי, שגם יודע, שממנה. כששמעו את ההצעה הזאת – ועל זה אין מה לענות – הגיעה ההצעה של שר המשפטים, וגם על זה לא הסכמתם עוד. אבל אמר יושב-ראש הוועדה: אני ככה מחליט. לבוא ולהגיד היום שזו הצעת החוק המקורית? חבר הכנסת גפני, לא היית פה, אבל אני הצגתי - - - מאיר פרוש (יהדות התורה): אולי אתה טועה? אורי מקלב (יהדות התורה): מה זה? מאיר פרוש (יהדות התורה): אולי אתה טועה והיא צודקת? אורי מקלב (יהדות התורה): יש פרוטוקול בכנסת. אני רואה - - - מאיר פרוש (יהדות התורה): זה ברור - - - אורי מקלב (יהדות התורה): אני חושב שאני עוררתי אותם, והיום אני חושב שמסכימים עם צדקת דברי. זה נכון שהדברים כך היו, חברת הכנסת שולי מועלם? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): זה - - - אורי מקלב (יהדות התורה): אני אמרתי, סיפרתי את תהליך הדברים, איך קרה השינוי הזה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אני סומכת על מה שאמרת. מאיר פרוש (יהדות התורה): אז יש - - - אורי מקלב (יהדות התורה): אני גם מקבל. מאיר פרוש (יהדות התורה): חבר הכנסת - - - צריך להתנצל. אורי מקלב (יהדות התורה): לא צריך להתנצל. אני מבין שהייתה טעות בעניין הזה. בסופו של דבר, גם היום בהסתייגות שלנו אנחנו מבקשים להוסיף את האחרים, את הגורמים המקצועיים. וכל זה בא, ואמרנו – ואני תכף אגיע למסקנה למה, מאיפה – לכל השאלות שאני עכשיו שואל, בסופו של דבר יש תשובה אחת לכול. שאלנו גם למה אנחנו לא מינינו נשים לוועדה למינוי שופטים, למה הצעת החוק לא דיברה על כך. שאלנו למה את הטוענת הרבנית תבחר הרשות לקידום מעמד האישה ולא גוף אחר, כמו הלשכה שלהם, או אם אין להם לשכה – מנהל בתי-הדין. משם אנחנו מגיעים למסקנה אחת: שזה היה לכל אורך הזמן. חוץ – כשמגיעה הצעת חוק, קוראים את הצעת החוק. זה נראה אולי תמים, וזה נראה באמת שמי שבא ומתנגד, יש לו איזה משהו שכל דבר שקשור לנשים הוא מתנגד מייד. זה מייד מעורר, וככה, ומעצימים את זה יותר. ואז באים ואומרים – לא משנה מה יגידו, גם אם אלה דברי טעם, גם אם אלה דברים נכונים, לא מקבלים, בגלל שאתה מתנגד לנשים. וכי החידוש שאתם חידשתם בחוק שלכם, שפעם ראשונה יש בוועדה למינוי דיינים נשים? הוועדה למינוי דיינים ישבה בהרכבה במשך פעמים רבות עם נשים שהיו נציגות, אם זה של הכנסת, ואם לא של הכנסת – של לשכת עורכי-הדין. נשים בחרו דיינים. כן מצא חן בעינינו, לא מצא חן בעינינו, אבל לא עשינו מזה – לא התנגדנו לזה. למה? בגלל שמאחורי כל דבר כזה כאן יש קונוטציה אחרת, יש דברים שמסתתרים, בין בסתר ובין בגלוי. וכשיושבים בישיבות, ועדות – המעלה של ישיבות כשיש ישיבת ועדה היא שמתגלית, יוצאת הסיבה; מהחוק יוצאות הסיבות לכך, כשאנשים בלהט הוויכוח אומרים את האמת, ואומרים מה מניע אותם בכל העניין הזה. בגלל שנשים ישבו, נשים יבחרו? הבעיה כאן, אני חושב, שנשים יבחרו? להגיד כאן שהבעיה שלנו שאנחנו לא רוצים, לא מוכנים – רוצים לפגוע במעמד האישה, בזה שלאישה תהיה את האפשרות לבחור או לא? אנחנו מביאים דבר אחד: מה הדיבור הזה? מי שהקשיב ומי שהיה בתוך הדיונים – מה אמרו למשל? מדוע אנחנו צריכים לבחור אישה? מכיוון שבתי-הדין רודפים את הנשים; בגלל שנשים מופלות בבתי-הדין. לוקחים את כל התהליך שיש, את כל התהליך שיש בבתי-הדין – התהליך שם הוא תהליך מורכב מאוד, תהליך שצריך להיות – חוץ מהנושא של מי שנתן את הגט יש נושא ממוני בין בני-הזוג, שהוא תהליך ארוך. אדוני היושב-ראש לא מאבד את הסבלנות? היו"ר יחיאל חיליק בר: חלילה, חלילה. אורי מקלב (יהדות התורה): יש תהליך ארוך, תהליך שצריך להתנהל לפי צדק ולפי יושר, תהליך שבא להגיד החזקת הילדים, נושא רכוש, נושא של מזונות; יש נושאים רבים חוץ ממתן הגט, מהאקט הזה שהבעל הוא שנותן את הגט ולא האישה היא שנותנת את הגט. מעבר לזה יש דיונים שלמים שצריכים להתנהל ביושר ובצדק. באים אומרים: אנחנו נבחר את הדיינים, אנחנו נקבע מי הדיין הראוי. אנחנו נהלך אימים על מי שרוצה להיות דיין, נשמע בדיוק איך הוא מתבטא על מעמד האישה, בזכות האישה. נדמיין לעצמנו שיבואו כאלה שהם נפגעי מס הכנסה, ויבואו ויגידו: אנחנו רוצים לקבוע מי יהיה השופט שלנו. זה המשמעות של הדברים. נפגעי מס הכנסה שעומדים לפני משפט יגידו: אנחנו רוצים. באות נשים שמכריזות: אנחנו נפגעות בתי-הדין ואנחנו רוצות לקבוע מי יהיו הדיינים שלנו. ועל זה אנחנו – באיזו תמימות, כאילו לא רואים שום דבר, כאילו לא נאמרו אצלנו הדברים האלה. אין לזה השלכות, הם מסכימים לזה. חבר הכנסת גפני, בצדק, השווה את הנושא האחרון – לא שחסרות השוואות בכנסת הזאת – אבל ניסה להשוות בין הדיון האחרון – כי שאנחנו נוהגים, יש לנו חולשה לשכוח – לחוק הקודם שדיברנו: על היום הקובע, התאריך העברי שקובע ברישום גני-ילדים. כל מי ששומע את הדברים יודע שבנושא הזה אין לא דת ולא הלכה, וזה לא קשור שום דבר להשלכה שהיא מסורת ישראל – האם א' בטבת זה יום שהוא הקובע לגבי רישום לגני-ילדים, יום קובע במשרד החינוך. שום דבר. אני מניח – אני לא יודע מה היה לפני 60 וכמה שנה, כשקבעו את התאריך הזה, שהוא תאריך עברי; במקרה יצא. אני אמרתי קודם שגם לשם של החודש, אין לזה בכלל – הוא לא שם יהודי, הוא לא שם עברי. תשרי, וכסלו, וטבת, ושבט – אלה בכלל מילים שהן בבבלית, בפרסית, שעולי בבל הביאו לארץ. בתורה אין לא חודש תשרי ולא חודש חשוון ולא חודש כסלו; החודש הראשון, החודש השני, החודש השלישי. ומנסים להסביר שעוד יש משהו שמייחד את העם היהודי, מייחד אותו במשהו –תאריך ולוח עברי שהוא מלא חוכמה ותבונה. חכמים יודעים היום לחשב על חלקיקי מאית השנייה מתי מולד הלבנה יהיה בעוד 200 שנה. חישובים מסובכים מאוד, והם אף פעם לא טועים במאומה. אני זוכר שעבדתי בעיריית ירושלים – אמרתי את זה בוועדה – וחבר הכנסת מאיר פרוש שימש הרבה פעמים כסגן ראש עיריית ירושלים, ואנחנו, כעירייה, שהיא גם משרתת ציבור ערבי גדול במזרח-ירושלים, כשמגיע חודש הרמדאן – יש לזה משמעות מתי מתחיל הרמדאן, מתי מסתיים, לא יודעים את זה מראש. יש גם עובד, פקיד ממונה, מיוחד, שהוא אחראי על כל המגזר הזה – אני לא מדבר על לתת שירות במחלקות העירייה או בבית העירייה – שהוא ממונה על הימים שמייחדים את הציבור המוסלמי בעיר ירושלים, והוא מתכנן כל השנה מה יהיה ברמדאן ומתי ראש העיר יבוא לירות בתותח ועוד דברים כאלה. ואני אמרתי לו: אחמד, אני אומר לך כבר עכשיו – אני שואל אותו, מתי יסתיים הרמדאן? הוא אומר: לא יודעים, החכמים עוד לא קבעו. אמרתי לו: אני אגיד לך מתי זה יסתיים השנה, מתי זה יסתיים בשנה הבאה. הוא אומר: תשמע, גם יש מחלוקות, אחד אומר ככה, אחד אומר ככה בערב הסעודית ופוליטיקות. מחליט כל אחד מתי המולד. אמרתי לו: אני יודע. הוא אומר: איך אתה יודע? אמרתי: חכמים אמרו לנו כבר, אנחנו כבר יודעים מה זה קידוש החודש. היו"ר יחיאל חיליק בר: - - - מועצת העיר לשעבר, אני מאשר את קיום התפקיד של הבן-אדם. אורי מקלב (יהדות התורה): יפה. הוא לא הבין שאנחנו יודעים הכול מראש. גם הוא יודע, גם הם יודעים את זה היום. יש לוחות שאפשר לדעת הכול. בסדר, זה מסורת, אני מכבד את המסורת הזאת. אבל לבוא ולהגיד עכשיו שכל דבר שיש בו משהו שאם הוא דת צריך מייד להתנגד לו, מייד לא להקשיב, מייד להלביש על זה כיפה ושטריימל, וממילא יש לגיטימציה מדוע אנחנו מתנגדים. עכשיו בתוך החוק הזה מה שהתברר, מה שלא היה, החידוש שיש בחוק הזה, מה שלא היה בקדנציות הקודמות, והחוק הזה הוא לא חוק שהומצא בכנסת התשע-עשרה, בכנסת השמונה-עשרה הוא גם היה על סדר-היום והוא לא אושר – אבל ההבדל המהותי – חבר הכנסת בן-דהן, ההבדל המהותי, הצעתי שמנהל בתי-הדין הוא זה שיקבע את הטוענת הרבנית, זה משהו לא סביר כאיש מקצוע? מנהל בתי-הדין הרבניים, יש לו הכלים הכי טובים לקבוע מי יכולה להיות טוענת רבנית. הרשות לקידום מעמד האישה, היא יכולה? יש לה איזה כלי מקצועי אחד שהיא יכולה לקבוע? איזה קריטריון יעמוד בפניה שתקבע? היא עושה דברים חשובים, אבל כאן גוררים את הוועדה הזאת, כשהמטרה היא לא בשביל באמת לתת תפקידים או שהנשים לא יופלו בקבלת התפקידים. זה מה שנאמר בתוך בוועדה, ואני כבר אגיע לזה, אבל לפני זה נדבר על כך שקרה כאן חיבור שלא היה עוד פעם, חיבור של מפלגה דתית ששליש מהדיינים הם מייצגים את שליש מהדיינים שמגיעים. שליש מהדיינים הם מהציונות הדתית. היום בבתי-הדין ואבות הדין שליש, חבר הכנסת בן-דהן, סגן השר, שליש מהדיינים - - - סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן: לא, לא, לא. אורי מקלב (יהדות התורה): לא. עוד לא הגיע לזה. יעקב מרגי (ש"ס): הייתה הסכמה כל השנים האחרונות. קריאות: - - - משה גפני (יהדות התורה): לא. הוא שואל כמה יש בסך הכול. סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן: בסך הכול יש היום קרוב ל-20%. אורי מקלב (יהדות התורה): איך אתה יודע? יעקב מרגי (ש"ס): - - - יש עוד כמה, יש עוד כמה פרמטרים. אני אסתכל לפי מי שמינה אותם. ולפי מי שמינה אותם, זה לא משנה, 25%, 28%, 30%. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): הוא אמר, קרוב ל-20%. אורי מקלב (יהדות התורה): במשך כל החוק הזה, חברת הכנסת מועלם, השמיצו והכפישו את בית-הדין ואת הדיינים. כל מטרת החוק שבאים להגיד: מכיוון שבתי-הדין לא מתנהלים טוב, לא מתנהלים נכון כלפי הנשים. ומי שיוזם, אני לא רוצה להגיד, אבל אני יכול לקחת אחריות, אני כן יכול להגיד מי ניסח, מי היה שותף בניסוח החוק. זה ארגונים שרודפים במשך שנים רבות את הדת באופן כללי ואת בתי-הדין באופן נקודתי. כל הארגונים האלה במשך תקופות ארוכות, כל מה שנעשה בבתי הדין, בכל חוק ובכל דיון זה קיים, באים ורק מכפישים, משמיצים, מדברים סרה נגד התנהלות בתי-הדין, נגד עינוי הדין בבתי-הדין. אף אחד לא מסתכל מה קורה בבתי-משפט, רק בתי-הדין מכירים. מקיימים דיונים בתוך הוועדות, יוזמים דיונים לשמוע כמה זמן לוקח מהחלטת בית-הדין עד הסיום בפועל. ומגיע מנהל בתי-הדין ואומר שב-85% לאחר מתן פסק-הדין לא עוברים 30 יום וכבר יש קיום פסק-הדין. אי-אפשר לשמוע דבר כזה. ארגונים שכל כולם, במשך תקופות ארוכות, שחלק מהארגונים האלה ממונים על-ידי ארגונים רפורמיים, ארגונים שרודפים את הציונות הדתית, ארגונים שרודפים את מתיישבי ארץ-ישראל – הארגונים האלה עומדים מאחורי ארגוני הנשים האלה, ואתם משתפים פעולה אתם. אני שואל את אנשי הבית היהודי. אותם ארגוני נשים שעומדים והם כל הזמן דוחפים לחוק ואלה שאמרו דבריהם, אתם יש שיתוף פעולה, הם גם ניסחו את נוסח החוק, הם אותם ארגונים שבצד שלהם והם עצמם לא רק שרודפים את בתי-הדין ואת הדיינים ואת אבות בתי-הדין, אלא רודפים את מתיישבי ארץ-ישראל. הם ממונים על-ידי גופים רפורמיים. וכאן יש שיתוף פעולה אתם. כמה דברים נאמרו בדיונים האלה על הדיינים, על בתי-הדין, על הניסיון לקעקע את ההלכה. זה מה שמוביל אותם וזה מה שלנגד עיניהם. וכאן משתפים אתם פעולה. איך אפשר לשתף פעולה עם ארגונים כאלה עם מטרה כזאת? לכן כל מה שתגידו, שאתם בעצם לא רוצים, אתם רוצים לתת גם לאישה מעמד, שתוכל לבחור, לא כך הדברים – לא כבוד האישה, לא מעמד האישה; זה קעקוע ההלכה, מסורת ישראל, איך צריכים להיראות בתי-הדין. קריאה: - - - אורי מקלב (יהדות התורה): נאמרו או לא נאמרו בוועדה? נכון, רצוננו שיתמנו דיינות בבתי-הדין. גם לזה אתם מסכימים אנשי הבית היהודי? הרי אמרו שזאת המטרה. זה שלב אחד בתוך השלבים. מה שמפריע – מה פתאום הבעל נותן את הגט, האישה צריכה לתת את הגט. אלה הדברים שנאמרו, אלה הדברים האלה שעומדים מאחורי זה. ואתם משתפים פעולה עם הדבר הזה. לכן נראה כל הזמן כאילו שאנחנו מתמקדים בדבר אחד ונוח להסית את הנושא לכיוון אחד, כדי שנחשוב שכל מה שיש לנגד עינינו אלה הדברים האלה, ואז יש אהדה ציבורית. במקום לעמוד בפרץ בנושא הזה ולא לתת לקעקע את המסורת - - - יצחק כהן (ש"ס): איפה מוזס? איפה מוזס? אורי מקלב (יהדות התורה): גם הוא יגיע. רבותי חברי הכנסת, לא נהיה תמימים ולא נלך בתמימות. זאת מלחמה בהלכה היהודית, זה לקעקע את המסורת, זה דברים שבדורי דורות מנסים בדרכים גלויים ולא גלויים, והדברים נאמרו בפירוש. זה לא שאני צריך להגיד דברים נסתרים. הם נאמרו על השולחן, וביקשו דבר תורה. אין כמו פרשת קורח - - - שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): - - - אורי מקלב (יהדות התורה): לא, זה בסדר. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): לא, אני לא יכולה לצאת עכשיו. אורי מקלב (יהדות התורה): אין כמו פרשת קורח שאומרת לנו מה המחלוקת, כמה מחלוקת היא מסוכנת, כמה מחלוקת היא מטעה. אבל עם זאת, רואים כמה "חוכמת נשים בנתה ביתה". התורה מציינת את זה. מה היא מציינת? איך שיש מחלוקת – ומי זאת מכולם, מכל החכמים, מכל נשיאי בתי-הדין, אותה אישה של און בן פלת היא זאת שעמדה בפרץ? היא אמרה: לא, אתה לא תלך יחד עם המחלוקת, תראה לאן המחלוקת מובילה. אפשר לעטוף את זה בהרבה דברים. איך הם באמת השתכנעו? מה היא עשתה? היא נעמדה בפתח של הבית. זה מה שהיא עשתה, ואז הצניעות, שם לא היו נשים שבחרו. ממילא היה מובן שאם האישה עומדת בפתח הבית, אין מי שנכנס. כשהאישה עומדת אף אחד לא דוחף ולא נכנס כל זמן שהיא עומדת שם. אם זה היה היום, אני לא יודע מה שהיו עושים לה. אחרי החוק ודאי לא, לא היה עוזר שום דבר. מה שהיה קורה לפי החוק שהבעל הוא זה שהיה עומד בחוץ, והאישה הייתה בפנים. ומי היה מציל את עם ישראל ממחלוקת כזאת גדולה? אבל יודעים לציין את החוכמה של הנשים. אבל צריך גם להבין איך קורח הצליח לשכנע את 250 האיש, נשיאי העדה, קרואי שם, האנשים הכי חשובים, הכי חכמים, הכי פיקחים, הכי נושאים באחריות, לשכנע אותם שהם יהיו אתו במחלוקת. והרי הדברים שהוא אמר, הרי לא היו דברים בהיגיון. הרי אנחנו רואים היום בכל הדברים שהוא שכנע אותם הייתה סיבה בדיוק הפוכה. יש לזה תשובה ברורה אחת – כוחה של מחלוקת. אנחנו מבקשים למצות את כל 30 הדקות, זה חלק מהעבודה שלנו, זה התפקיד שכל אחד מאתנו לוקח, אבל לא נשאר הרבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: לא, לא, לא. אני לא - - - אורי מקלב (יהדות התורה): בסדר. היו"ר יחיאל חיליק בר: זה סגן שר החוץ מה שאני - - - אורי מקלב (יהדות התורה): משה אדטו, איך באמת הצליחו לשכנע? אומרים: זה כוחה של מחלוקת. כוחה של מחלוקת, לא צריך בה היגיון. מספיק שאתה בא ומדבר בפתוס, מציג איזה משהו אחד, מסית את הנושא, מסביר שכל מה שהוא רצה יש נגיעה, יש לו סיבה שהוא עושה את זה, בזה אפשר לשכנע. אבל נשאלת השאלה האמיתית: בסופו של דבר עשו אספה בערב, וכולם השתכנעו, וכולם הולכים עם כוח – כולם הצטרפו למפלגה החדשה שאומרת: אנחנו נעשה שינוי, אנחנו לא ניתן לנגיעות אישיות, אנחנו נעשה מפלגה נקייה – לא כאלה שרוצים להביא את הקרובים שלהם ונגועים בדבר כזה. אנחנו נעשה מפלגה – פוליטיקה אחרת. ומצטרפים כולם. אבל בבוקר, כפי שידוע, במדבר לא היה אוכל. במדבר, מה אכלו? את המן שכל בוקר נפל בפתח הבית. מה היה האוכל במדבר? הרי לא היה מה לאכול. המן היה האוכל שכל אחד רצה, כל טעם שהוא רצה, כמעט כל סוג אוכל, יכול לחשוב שזה מה שהוא רוצה לאכול, והוא אוכל. אבל למן הזה היה גם חיסרון. כדי לחשל אותם להגיע לארץ-ישראל, המיקום של המן, איפה שהוא היה מונח בבוקר, היה תלוי בצדקתו של כל אחד ואחד. דהיינו, אם אותו אחד היה צדיק והתנהל בסדר, המן שלו היה בפתח הבית. הוא היה מקבל את המנה שלו בפתח הבית; אם הוא היה אדם שהתנהל בסדר, אבל הוא לא הקפיד על כל דבר ודבר, זה היה יותר רחוק. אבל אם הוא עשה מעשים רעים, זה היה בכלל מחוץ למחנה. שיקף את הבן-אדם, שיקף את מעשיו. מה קרה באותו בוקר אחרי קורח? כולנו יודעים שאצל קורח זה היה רחוק, ואצל כל 250 אנשים שהצטרפו אליו זה גם היה רחוק, ואצל משה רבנו זה היה בפתח הבית שלו. אחרי שקרה דבר כזה, הבוקר, שידענו מה הקדוש-ברוך-הוא באמת רוצה, היו צריכים כולם להגיד: טעינו. הנה, טעינו. הלכנו עם קורח, ומתברר שזאת טעות. איך הם לא השתכנעו? התשובה היא פשוטה: קורח באמת כינס את כולם; בא אליהם ואמר להם: תראו, מה אתם באים בטענות שהנה אנחנו טענינו, הנה המן נמצא רחוק? אני אגיד לכם מדוע. בגלל שאנחנו לא נלחמנו מספיק עם משה. לכן המן. אתם יודעים למה הקדוש-ברוך-הוא כועס עלינו? מפני שאנחנו לא מספיק נלחמנו אתו. היינו צריכים להילחם אתו יותר. אנחנו נילחם אתו יותר, אז באמת נניח את דעתו, ואז תראו שהמן חוזר אלינו. ואם נשאלת השאלה, מה קרה עם משה רבנו ולמה – כבר לא שואלים שאלות כאלה אחרי שיש כאלה תשובות. מורי ורבותי, כדי להגיד את האמת, ושאנחנו רוצים באמת לשקף את מה שעומד מאחורי המטרה במה שנאמר, מדוע החוק הזה מחוקק כחוק ראשון לפני כל דבר אחר בלהט של עשייה; והחיבור בין מפלגות – שצריך להיות פער קוטבי בין המטרות האלה לבין המטרות האלה – התחברו ביחד כולן למטרה אחת. כשאנחנו יודעים שכל אחד יש לו מטרה אחרת. עוטפים את זה בדבר הזה של כבוד האישה, האפשרות גם לאישה לבחור, ומנסים להציג מצג שווא שהמטרה היא לקדם את מעמד האישה. לא כן הדברים. כל המטרה של החוק זה לקעקע את ההלכה היהודית, לפגוע במעמד בתי-הדין, לשנות את מסורת ישראל, להוציא דיבתם רעה של בתי-הדין בהתנהלותם מול אנשים – דברים שהם בלתי סבירים. כל מה שנאמר שם – אין מוחה, אין אחד שפותח פה, ואין מצפצף – הכול דבר אחד. כשיש אפשרות לעשות את זה עושים את זה. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, חבר הכנסת מקלב. יעלה חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – נמצא? לא נמצא. יעלה חבר הכנסת ישראל אייכלר, ומייד אחריו – רק 30 דקות אחריו – חבר הכנסת יעקב אשר. בבקשה, חבר הכנסת אייכלר. זהבה, לפי רשימת הדוברים שלי את מדברת בערך ב-6:00 בבוקר. בבקשה, אדוני, עד 30 דקות לרשותך. אתה לא חייב להשתמש בכול. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני רוצה לספר לכם סיפור. הייתי פה לפני כעשר שנים, והיה אז תקציב נורא של שר אוצר נורא שקראו לו בנימין נתניהו, והיו דיונים באמצע הלילה, והיה לי חצי שעה לדבר. ידעתי שגדעון סער יבוא בבוקר – הוא היה אז יושב-ראש הקואליציה – עם הרוב המוחץ שלו ויטילו את כל הגזירות, ואין על מה לדבר. אז התחלתי לדבר על מהות היהדות. הרב דרעי, תקשיב לדברים. אני רוצה שתקשיב לסיפור הקצר, אחר כך אתה משוחרר. אז עמדתי ודיברתי על מהותו של עם ישראל. פוגש אותי עיתונאי חרדי שכותב בעיתון "המודיע" ואומר לי: תגיד לי, מה אתה חושב, הכנסת זה בית-מדרש? בשביל מה בזבזת זמן לדבר דברי תורה? אמרתי לו: תשמע, לדבר דברים בתהילים? הרי ממילא הדברים ייגזרו מחר. לא עוברות 24 שעות ומצלצל אלי בחור, ואומר לי: תשמע, הקשבתי בטלוויזיה לשידורי הכנסת. אני בחור שבא מבית דתי – מאפרת, נדמה לי – עזבתי את אבא ואימא, סבא שלי יהודי חרדי, עזבתי את התפילין, עזבתי את השבת, עזבתי הכול והייתי ככה באי-שם. ראיתי את הדברים שלך והשתכנעתי וקיבלתי עלי שני דברים: א. אני חוזר לבית של אבא ואימא; ב. אני חוזר לשמור שבת ולהניח תפילין. פגשתי את העיתונאי הזה, ואמרתי לו: אתה רואה, יהודי אחד התקרב ליהדות – הייתה שווה כל חצי השעה הזאת למרות שאת הגזירות לא ביטלנו. אלעזר שטרן (התנועה): זה הכול בזכות הגזירות. ישראל אייכלר (יהדות התורה): נכון. זה נקרא "מעז יֵצא מתוק". אני גם מאמין שבדברים שאנחנו מדברים עכשיו זה לא יהיה דברים בטלים. אנחנו כולנו אנשים עסוקים, מייצגים אנשים שעוסקים כל היום וכל הלילה בתורה ובמצוות, ולא היינו מבזבזים זמננו רק בשביל למשוך את הזמן. אז קודם כול, לעצם העניין. אני רוצה לומר ששמעתי את הרב גפני בדרך לכאן, והוא אמר נימוק שאי-אפשר להתווכח אתו. הוא אמר: למה כשנבחרו שני נציגים גברים של הכנסת לוועדה לבחירת שופטים לא עשו חוק שחייבת להיות לפחות אישה אחת בין השניים? שם במערכת המשפט – הרי אנחנו יודעים שרוב הפרקליטוּת זה פרקליטוֹת, ומערכת המשפט היא ממש ממלכת הנשים – אז למה שם לא דורשים את הדבר הזה, ודווקא בעניין הדתי? אני רוצה לומר לכם, אדוני היושב-ראש, שאני ממש מתבייש שבמדינת היהודים רוב הבג"צים היו נגד הדת היהודית; רוב הבג"צים, עד כמה שידוע לי, היו בענייני דת ומדינה. כאילו מדובר במדינה דתית. לכאורה אם הייתה כאן מדינה יהודית אמיתית ולא רק מדינת יהודים – שזה עדיין קיים, אנחנו עדיין רוב יהודי – אז באמת היו עוסקים בהרבה דברים וגם בנושאים הדתיים. אבל מדינה שכל תרבותה וכל המערכת השלטונית שלה היא כל כך חילונית ובחלקה הגדול אנטי-דתית, מה לנו לעסוק כל כך הרבה בענייני דת? מה לנו רבנות? הרי אנחנו יודעים שמטרת הרפורמים זה שתהיה רבה רפורמית בסופו של דבר ודיינות רפורמיות. אז אם כן למה לא לעשות את זה מייד או לכתחילה? למה לרמות את הציבור, להעסיק אותו? זה לא ייאמן, אני בא עכשיו בדרך לפה, וסוריה טוענת שהיא מצאה טנדר עם טילי לאו שישראל מעבירה למורדים, וישראל מכחישה. מדובר פה במדינה שנמצאת כל רגע בסכנת טילים מאיראן, מלבנון ומסוריה – כמו שכתוב: "אשור שבט אפי" – שהקדוש-ברוך-הוא שולח את אשור כדי להזהיר אותנו כל הזמן. ופה מתעסקים בשאלה, כמה נשים יהיו פה, ואני שומע ששר הדתות אמר שכל הקבוצה של עשרת האנשים שהוא הולך להעמיד לבחירות לרב הראשי יהיו נשים. מה העיסוק האובססיבי הזה נגד הדת? וכשאני שומע שמת אחד משונאי היהדות שהצהיר על עצמו שהוא רוצה להיות חסר דת, שנישא לנוכרייה ואמר שכשהוא אומר "שפוך חמתך על הגויים" בליל הסדר, זה הילדים שלו, כי הם גויים; וכשהוא מת שרת התרבות שמייצגת את הליכוד המסורתי שהבוחרים שלו כולם יהודים מאמינים – או רובם – באה ומספידה את ההפסד הגדול ששונא היהודים הזה מת. זה לא יאומן כי יסופר. זאת התרבות היהודית? על זה אנחנו מדברים? זאת מדינה יהודית? זה מה שעשו לעם ישראל? אנחנו שומעים כל יום ויום שאנשים רוצחים את בני משפחותיהם, ושלא תגידו לי שזה לא בגלל התרבות הרעה. כי עובדה שאותם יהודים, כשהם היו בגולה, גם אם היו במרוקו וגם אם היו בספרד וגם אם הם היו ברוסיה, הם לא היו עושים דברים כאלה. אז במה עוסקים? מה יהיה ברבנות הראשית בגוף הבוחר. כאילו שזה מעניין את מישהו משמונה מיליון אזרחי ישראל, חוץ מאולי קסטה של 1,000 אנשים. אולי אני מגזים, אורי, שאני אומר 1,000 אנשים שמעניין אותם הבחירות לרבנות וכל הדברים האלה. השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך: 1,000 אנשים שלכולם תהיה עבודה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): כן, אולי. אני חשבתי שכשקורח בא ל-250 ראשי סנהדראות, ומה הוא יכול להבטיח להם? אולי איזה ג'ובים ברבנות. זה לא יאומן. האבסורד כל כך זועק לשמים. ומה הולכת הכנסת הזאת לאשר? מחר יונח על שולחן הכנסת הזאת תקציב של גזירות נוראיות נגד כל אזרחי ישראל, לא רק נגד הציבור החרדי. כמה רוע צריך כדי לגזור כאלה גזירות, ולא בגלל שאין כסף. יש ההצעות של גברת זהבה גלאון והרב משה גפני, תוכנית כלכלית. כמעט כל אדם שמבין בכלכלה יכול להציע הצעות כלכליות יותר טובות. נדמה לי שקראתי באיזה מקום שאפילו ראש הממשלה עצמו אמר שיש הרבה דברים שהוא היה עושה אחרת. אז על מי הולכים לגזור גזירות? על כלל הציבור. ואני רוצה לומר שמאוד לא נעים לי, אבל אני חייב לומר את זה. העליתי פה ביקורת על אחד משרי הממשלה על זה שהוא קיבל חצי מיליון שקל בשנה מעמותה אנטי-חרדית כדי לשלול מילדים חרדים את הזכות לחיות, ללמוד, לאכול פת לחם, על-ידי הגזירה הזאת של אין ליבה – אין תקציב, כדי לסגור את תלמודי התורה בארץ-ישראל ולהפוך אותם לממלכתיים. וכמובן כשהממלכה זה הוא ולא אנחנו. אז אמרתי, אדם שקיבל חצי מיליון שקל בשנה ואחר כך הופך לשר חינוך והולך לכפות את הדבר הזה – תארו לעצמכם שאני הייתי שר החינוך, או זבולון המר, זיכרונו לברכה, או יצחק לוי, והיה אומר שבית-ספר שלא מלמד שאסור לחלל את השבת לא יקבל תקציב, כי אני שר החינוך וכך אני רוצה. זה הממלכה שלי. עלה בדעתו של הרב אריה דרעי כשהיה שר הפנים להגיד: עירייה שמחללת שבת לא מקבלת תקציב? מה, זה של אבא שלו? אז בא אלי עכשיו השר פירון, פה בערב, ואומר לי: אני מוחה על זה שאמרת שקיבלתי חצי מיליון שקל בשנה, קיבלתי 600,000 שקל בשנה מעמותת "הכול חינוך". אמרתי: וזה חוץ מהמשכורת שלך כמנהל בית-ספר וכמנהל ישיבה? על זה לא קיבלתי תשובה. אבל איפה המוסריות, אמרתי לו. אתה בא, מוציא הוראה שילדים טעוני טיפוח, ילדים עם קשיי למידה בתלמודי התורה לא יתוקצבו בשנה הקרובה. והוא מודיע את זה, כבר ממהר להודיע למורות, כדי שאפשר יהיה לפטר אותן מראש. כמה רוע. אסד הסורי הוא רשע, הוא טוען שישראל שלחה טילים למורדים. לבנון רשעים, שולחים עלינו טילים וחצי מוות. האיראנים רשעים. ואנחנו בפנים יש לנו זמן להרע לילדים קטנים, כי אנחנו רוצים שאורחות החיים של ההורים שלהם יהיו שונים? הרי המדינה הזאת מממנת במאות מיליונים כל מיני ילדים בסיכון שהוריהם פירקו את הבתים והם התנהגו – ואני לא רוצה להגיד את כל הדברים הנוראים שהילדים שלהם בסיכון. תבוא המדינה ותגיד: היות שאני רוצה לחנך את ההורים שהילדים שלהם לא יהיו ילדים בסיכון, אז אני ארעיב את הילדים בסיכון, כדי לחנך את ההורים שלהם. להבדיל אלף אלפי הבדלות, פה מדובר בהורים שמוסרים את נפשם. מי שיודע מה זה לשבת עם ילד עם חום לילה אחד. אני שומע לפעמים כמה הם מתרגשים, שיש להם ילד או שניים, והילד היה חולה. חמישה ילדים, 10 ילדים, 12 ילדים. במקום שמדינת ישראל תבוא ותאמר: כל הכבוד לאנשים האלה שמצילים את הדמוגרפיה היהודית בארץ-ישראל, הרי בסופו של דבר אנחנו מיעוט קטן בין מאות מיליונים מוסלמים מסביב. בן-גוריון לא היה חרדי, לא היה דתי, הוא לא היה מסתובב עם חובשי כיפות כמו ראש הממשלה העכשווי. לא הייתה כיפה אחת בסביבתו, הוא הלך ונתן מתנה לאישה שילדה 10 ילדים והוא אמר שעל-ידי זה המדינה הזאת תתקיים. אז הולכים להילחם בילדים ובהורים האלה בכל מיני דרכים. קיצוץ קצבאות הילדים, שוד ושבר. מה זה קצבאות הילדים? המדינה נותנת משהו? היא לוקחת ביטוח לאומי והיא לוקחת מס הכנסה. והייתה מדינת ישראל מדינת רווחה שאמרה שהיות שאבא שמפרנס 10 ילדים לא יכול לשלם אותו מס הכנסה כמו אבא שמפרנס ילד אחד, אז היו נקודות זיכוי. הגיעה ועדת בן-שחר – אני לא יודע כמה מחברי הכנסת עוד זוכרים את ועדת בן-שחר, נראה לי שזו כנסת די צעירה – בשנות ה-70, ואמרו שאנחנו במקום לתת נקודות זיכוי לילדים, ניתן קצבאות ילדים, ואז כולם משלמים את אותו מס. אז את הכסף של ביטוח לאומי, קצבאות הילדים, הם גוזלים, אבל נקודות הזיכוי הם לא מחזירים. הם נותנים משהו? הם מדברים על לתת. איזו בושה, איזו חרפה. על מה אנחנו מדברים? אנחנו עכשיו בפרשת חוקת. פרשת חוקת, זאת חוקת התורה. אז רש"י אומר: גזירה היא מלפני, גזירה גזרתי, חוקה חקקתי, ואין לך רשות לערער אחריה. למה אומר את זה רש"י? לפי שהשטן ואומות העולם מונעים את ישראל לומר מה המצווה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב חוקה, גזירה היא מלפני. מדובר פה על פרה אדומה, אבל האמת היא שעל פרה אדומה בהמשך אומר רש"י: משל לילד שלכלך את פלטין של מלך, אומרים תבוא אמו ותקנח, כך אומרים תבוא הפרה ותקנח את עוון העגל. אז הנה רש"י אומר לי אחרי שני דפים את הטעם, ופה הוא אומר לי בהתחלה שזה חוקה. ואומרים ספרי החסידות דבר מדהים. נסים זאב (ש"ס): מה אומר ה"שפתי חכמים" אחרי זה, בבקשה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): כן, אין לי עכשיו זמן להסתכל ב"שפתי חכמים". אבל אומרים ספרי החסידות דבר מדהים, שאנחנו צריכים לדעת שלא רק פרה אדומה זה חוקה בלא טעם וצריך לקיים אותה בגלל שכך ציווה הבורא, ולא בגלל הטעם הזה. אלא כל המצוות שבתורה צריך לקיים כי כך ציווה הבורא. ולכן זה נקרא "טעמי המצוות". מה זה טעמי המצוות? כמו שאוכל, אדם מבוגר אוכל אוכל. למה הוא אוכל אוכל? כדי שיהיה בריא. אבל כמובן מכניסים טעמים כמו סוכר וכמו חריף כדי שיהיה לו טעים האוכל. ילד אוכל את האוכל בגלל שיש בו סוכר. אדם שעושה את המצוות בגלל טעמי המצוות, לא מבין את העומק של המצוות. העומק של המצוות זה: כך ציווה הבורא, ולכן אנחנו מקיימים את המצווה. ולכן לאכול חמץ בפסח זה כרת, ולאכול חמץ אחרי פסח זה ברכה, כי כך ציווה הבורא. הטעמים של המצוות, כי ביום הזה יצאתם ממצרים, כל הטעמים האלה זה להטעים, לתת טעם לדבר, אבל לא זאת הסיבה האמיתית. מה הקשר בין פרשת קורח לפרשת חוקת? אותו הדבר. קורח, שפיקח היה, מה ראה לשטות זה? אבל הוא בא ואמר: בית מלא ספרים, צריך מזוזה או לא צריך מזוזה? אם אנחנו נתייחס לתורה רק לפי הטעמים, המזוזה זה פרשייה בתורה, אז יש פרשייה אחת בתורה. אם זה הטעם, אז יש לי בית מלא ספרים, אז יש לי מלא טעמים, אז למה אני צריך מזוזה? שמעתי בדיחה ממישהו, שאמר המשל לטענת קורח על בית מלא ספרים הוא העניין של משאית עם גלגלים שנסעה לשוק, עם צמיגים. אז הוא ביקש מהמוסכניק, הנהג, שיוריד לו את הגלגלים מהמשאית וישים את זה על הבגאז'. אז הוא אומר לו: אז איך תיסע? אז הוא אמר: אני אסע בקל-וחומר. אם שישה גלגלים מובילים אותי, אם יש לי 100 על המשאית אז בוודאי אני יכול לנסוע. זו הייתה טענת קורח: אם יש לי בית מלא ספרים, למה אני צריך מזוזה? אלא הרעיון הוא שכך ציווה הבורא, אנחנו צריכים לשים מזוזה על מזוזות ביתך ובשערך, כך צריך להיות. עצם העובדה שקמה מדינה יהודית בארץ-ישראל זה לא דבר פשוט ולא דבר טבעי, בין מצד אלה שאומרים שזה אתחלתא דגאולה, בין מצד אלה שאומרים שזה עקבתא דמשיחא, המציאות היא שהבורא יתברך הביא במצבים קשים מאוד את עם ישראל לפה. אנחנו לא יודעים כמה זמן יש לנו זכות להישאר פה. לפי מה שכתוב בתורה ובנביאים ובכתובים, אם אנחנו נמשיך להתנהג ככה ולא יהיה כמו המצב היום, שברוך השם יש עדיין יהודים שומרי תורה ומצוות, יש עדיין יהודים שומרי שבת, יש עדיין יהודים שלומדים תורה, אז לפי מה שכתוב בתורה, ואני מאמין שרוב ישראל מאמינים עדיין בתורה, אין שום סיכוי שאנחנו נוכל להתקיים. כי על-פי ההיגיון אין שום אפשרות, גם על-פי הצדק המוסרי האנושי, לא האלוקי. על-פי הצדק האלוקי מגיעה לנו הארץ הזאת, כי כך ציווה הבורא. כי את הארץ הזאת הוא נתן לאברהם, ליצחק וליעקב. למה הוא נתן לנו את הארץ הזאת? וייתן להם ארצות גויים ועמל לאומים יירשו. כתוב בתהילים שהארץ הזאת שייכת לגויים. למה הקדוש-ברוך-הוא נתן לנו את זה? בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו. עמד פה היום חבר הכנסת אחמד טיבי וזעק שמגיע עולה חדש ואומר לו איך להתנהג. מבחינה חילונית הוא צודק במאה אחוז – הארץ הזאת שייכת לו ולאבותיו. כל המהגרים שהגיעו לכאן, אין להם שום זכות לשבת פה. מדברים היום על המסתננים המסתננים המסתננים – בעצם כולנו מסתננים, גם מימי הטורקים וגם מימי הבריטים, כל העליות של האקסודוס וכל עליות המעפילים. מה זה, לא מסתננים? אלא יהודי בארץ-ישראל איננו מסתנן כי הוא מקיים את מצוות הבורא, כי הקדוש-ברוך-הוא אמר: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". ולכן כשאנחנו נכנסים לארץ ישראל, כמה פעמים כתוב "כי תבואו אל הארץ" ותקיימו את המצווה הזאת ואת המצווה הזאת ואת המצווה הזאת? אז כשיש מדינה יהודית ויש לה ממשלה שהיא אנטי-יהודית, אין לכם אנטיתזה נוראה מזאת, אין לכם מציאות קשה מזאת, אין לכם גלות קשה מזאת. כשהברזל מכה בברזל הרעש הרבה יותר גדול מאשר הגרזן מכה בעץ. כאשר יהודים מכים יהודים זה הדבר הנורא ביותר. מוציאים דיבת הארץ רעה – מי? אותם הרפורמים שהוציאו את ציון וירושלים מהסידורים שלהם, באים לכותל המערבי לחללה, את זה הבורא יסתדר אתם, אבל זה שהם מוציאים ל"ניו-יורק טיימס" ולכל העיתונים ולכל כלי התקשורת בעולם שמדינת ישראל איננה ראויה להחזיק בכותל המערבי כי היא לא נותנת חופש פולחן לכמה מטורפות שדווקא רוצות להלביש תפילין. זה לא נעשה מאהבת הבורא, זה נעשה משנאת היהדות, משנאת היהודים, משנאת הכותל המערבי. הם לא רצו את האבנים האלה. הכותל המודרני. הם צריכים להקים משהו יותר מודרני. אני רוצה לספר לכם: כשהייתי בצרפת, בשטרסבורג, פגשתי יהודי מבוגר שמאוד התקרב בתקופה האחרונה לארץ-ישראל, למדינה. הוא עובד בשביל המדינה, מתווכח בשביל המדינה. שאלתי אותו איך הוא הגיע לאן שהוא הגיע. כי יש לו בן, הוא הראה לי, שחזר בתשובה ונהיה לא חרדי אבל יהודי דתי. שאלתי אותו איך הוא הגיע לאן שהוא הגיע. אז הוא אומר לי שהוא בא מבית חילוני, צרפתי. ואתם יודעים, בצרפת לא היו כל כך הרבה דתיים באותם ימים. וההורים שלו נסעו לאמריקה, והבר-מצווה שלו הייתה באמריקה. אז האבא אמר: מילא, בר-מצווה נעשה לו. אז הוא הלך ל-temple שהיה שמה – רפורמי, זה מה שהיה. והאבא לוקח אותו, והוא רואה שהרבי שלימד אותו והכין אותו לבר-מצווה מגיע עם רכב בשבת, מוציא את הסיגריה ליד סף בית-המדרש, דורך על זה, מכבה את הסיגריה, ונכנס לבית-הכנסת ומטיף לי על תורה. הוא אומר: קיבלתי כזאת סלידה מן התורה ומן היהדות, כילד חילוני מצרפת. הוא אומר: זה רבי? הוא בא לפה, מחלל שבת, במכונית, והוא רוצה לשכנע אותי להיות יהודי. אז הוא התנתק לגמרי משך שנים רבות. עד שהבן שלו התחיל להתחזק, על-ידי זה הוא התקרב גם חזרה לארץ-ישראל. אבל כל הדברים האלה במישור התיאורטי, אני רוצה לדבר על המישור המעשי. מצוות שבין אדם למקום, כשאדם עובר עליהן באופן פרטי אז הוא יכול לחזור בתשובה. אבל החוטא ומחטיא את הרבים, או מישהו שעושה רע למישהו אחר, בין אדם לחברו, אין העבירות נמחלות לו עד שיבקש ממנו מחילה. כשבאה ממשלה ופוגעת באזרחיה ועושה דברים רעים, גם אם השר הזה או השר הזה מאמינים שהוא רוצה לאלף ולכפות על אזרחים אחרים ללכת לפי הדרך הממלכתית שלו כי הוא מאמין בזה, אז כל זמן שאתה לא עושה רעות למישהו אז אתה מאמין בזה והוא מאמין בזה. אבל כשאתה עושה רע וכשתבוא לשמים ויתברר לך שלא היית צודק, לא יהיו לך מחילה וכפרה לא בעולם הזה ולא לעולם הבא על מה שעשית לילדים האלה. ועל זה אומר הנביא ישעיהו: הוי החוקקים חקקי אוון ומכַתבים עמל כיתבו, להטות מדין דלים ולגזול משפט עניי עמי, להיות אלמנות שללם ואת יתומים יבוזו. אתם יודעים שבמדינת היהודים יש חוק, שילד שלומד תורה בישיבה, יתום, בגיל 18 מפסיקים לתת לו את קצבת השאירים? רק בגלל שהוא לומד בישיבה. וכמה שניסינו, וכחלון וכולם, לעשות את זה, המדינה הזאת לא רצתה, זה לא הרבה כסף, כדי להראות את איבתם ללומדי התורה. ופה אומר הפסוק: הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי. אנחנו צריכים לדעת שכל הגזירות שיש – קודם כול, כל הגזירות שיש מצד השלטון על הציבור החרדי, אנחנו צריכים גם ללמוד מזה, יכול להיות שהתקרבנו יותר מדי לתרבות הרעה ואנחנו צריכים להתרחק מזה. אבל גם מדינת ישראל צריכה לדעת – הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי. זה שיש מדינה שמכריזה על הרצון להשמיד את מדינת ישראל והעולם שותק, זה גזירה משמים, זה לא רק בעולם הזה. אין עוד מדינה בעולם שמישהו מאיים להשמידה, אין דבר כזה. אפילו סין נגד טאיוואן לא מדברים על השמדה. ופה איראן מדברת על השמדת היהודים, ולא משנה אם זה יהיה אחמדינג'אד או מישהו אחר. האם זה דבר פשוט? האם זה לא בא לעורר אותנו להבין שכשאנחנו עושים כל כך הרבה דברים רעים אחד כלפי השני, מחנכים ילדים לכפירה – אתם יודעים איזה אסון לאומי זה שמיליון ילדים יהודים עשוקים לא יודעים פסוק בתורה, לא יודעים אמונה? ומחפשים אמונה ומבקשים אמונה. זה הרי "נצח ישראל לא ישקר", רואים פה דבר מדהים. לכאורה אם באמת המדינה הזאת מתנהלת כפי שהיא מתנהלת ב-60 השנה האחרונות, לא היה צריך להישאר אפילו יהודי דתי אחד, ודאי לא היה צריך להישאר יהודי חילוני אחד שרוצה אמונה. ולמעשה למרות החינוך הקלוקל, למרות החינוך הממלכתי שעקר בשיטתיות את האמונה בנותן התורה ולימד תנ"ך כאיזה מקצוע של סיפורי הארי פוטר, למרות זאת רוב אזרחי הארץ הם אנשים מאמינים, גם אנשים שאינם דתיים. הלא דבר הוא, למה הם אנשים מאמינים? למה הם מאמינים בבורא עולם? למה הם שמחים ללכת לבית-הכנסת ביום הכיפורים? למה מה שכן לימדו אותם הם כל כך שמחים לעשות אותו? יש להם שורש נשמת ישראל, ואבותיהם ואבות אבותיהם עומדים בפני כיסא הכבוד ושואלים: מה קרה לילדים שלנו? איפה לקחו אותם? על מה הבאנו אותם לארץ-ישראל? הרי באו יהודים לארץ-ישראל ונישקו את העפר של ארץ-ישראל, ולקחו את הילדים שלהם בכוח. אז אומרים לי: טוב, לא את כולם לקחו בכוח – אז לקחו אותם בפיתויים. מה רוצה המדינה היום לעשות? לא יאומן. אחרי שחינכו אותנו 60 שנה שיש פלורליזם, דמוקרטיה, רב-תרבותיות, רב-לאומיות, פתאום – לא, אתם תהיו כמונו, אתם חייבים להיות כמונו, אתם צריכים לחנך את הילדים שלכם כמונו. איך אמר לי שר החינוך? תהיו ממלכתיים. מי זה הממלכה הזאת? אתה הממלכה הזאת? אני הממלכה הזאת? אולי המהגרים מרוסיה שאינם יהודים הם הממלכה הזאת? מדובר פה במאות אלפי אנשים שמצהירים על עצמם כלא יהודים. מי זה הממלכה הזאת? בסך הכול מדובר ביישוב שמוקף במאות מיליוני אויבים מסביב ובדרך הטבע אין לו אפשרות להתקיים, ואת זה אנחנו צריכים לזכור כל רגע. האמת היא שגם הטבע בגימטרייה אלוקים. זה שאדם עומד והוא לא נופל כמו שק תפוחי-אדמה – אדם בריא – גם זה נס משמים, זה נס בתוך הטבע. אבל קיומה של מדינת היהודים בתוך הים הסוער והגועש הזה הוא נס בתוך הטבע ונס מעל הטבע. ולכן במקום להכיר טובה לבורא עולם, להכיר טובה לאותם אנשים שמוסרים את נפשם בלימוד תורה ימים ולילות, להכיר תודה לאותן אימהות שערות 20, 30 שנה, ומגדלות בתים עם ילדים לשם ולתפארת לעם היהודי, באים להילחם נגדם? מספרים לי שיש בתי-ספר בש"ס – ר' אריה, מצאו בש"ס 100 בתי-ספר בלי רישיון. אתה יודע שבברית-המועצות היו אלפי בתי-ספר בלי רישיון, וסגרו אותם היבסקצים, היבסקציה, הקומוניסטים היהודים? קודם אומרים: אתה לא מקבל רישיון, ואחרי זה אומרים: למה אתה מתקצב מישהו בלי רישיון? היינו אתמול, אני והרב פורוש וחברים, בבית-ספר "בני עמי" בקטמון בירושלים. לקחו לו את הרישיון. ושולחים מכתב להורים: תדעו לכם שאתם לומדים בבית-ספר בלי רישיון. למה? כי ראש העיר לא רוצה שיהיה בקטמון בית-ספר חרדי. כפייה אנטי-דתית כזאת לא הייתה ברוסיה הסובייטית – יותר נכון, היא כן הייתה ברוסיה הסובייטית, אבל שם לפחות הם היו דמוקרטיה עממית ה-SSSR. פה מדברים על דמוקרטיה – ואני מסיים בזמן, אדוני, אל תדאג - - - משה גפני (יהדות התורה): לא, אבל אתה מדבר לעניין, אתה יכול לדבר עוד. ישראל אייכלר (יהדות התורה): לא, אני לא רוצה, אנשים פה עייפים. מאיר פרוש (יהדות התורה): לא עייפים, לא עייפים. ישראל אייכלר (יהדות התורה): את החמש דקות אני אמלא. את שליחותי אמלא, בעזרת השם. קריאה: אולי משהו מהזוהר. היו"ר יוני שטבון: אנחנו משאירים לספרדים אחרי זה, סיעת ש"ס. משה גפני (יהדות התורה): הרב אייכלר, אני מוסיף לך זמן על חשבוני. ישראל אייכלר (יהדות התורה): תשמעו, דיברת כל כך יפה, שלא שייך. בכל אופן, אני רוצה לומר שמי שחושב שהוא יעשה פה ברית-המועצות, הוא יוכל לעשות את זה. אין לנו כוח נגדו. יש לכם יבסקציה. פעם קראו לזה קומוניסטים, היום קוראים לזה רפורמים, דמוקרטים, ויש לכם בתי-משפט. אתה יודע שכשר המשטרה נותן הערה לשוטר, זה שום דבר. שופט נותן הוראה לשוטרים, שופט מחייב שוטרים שמאמינים בקדושת הכותל המערבי לסגור את הכותל לפחות לשבע דקות או עשר דקות, לטענתם, ולחצי שעה, לטענת אחרים, כדי לאפשר לקבוצת תמהוניות לבוא. ריבונו של עולם, כפייה אנטי-דתית על השוטרים. אני לא מדבר על המתחרדים האלה, אין להם זכות לבוא לכותל המערבי. מוישה פייגלין רוצה לעלות להר-הבית, לא צריכים להביא 50,000 מוסלמים; בג"ץ פסק שיש זכות ליהודים להתפלל בהר-הבית, אבל בשם שלום הציבור מפקד המשטרה – אתה היית שם, כמפקד משטרה הייתה לך זכות למנוע ממנו לעלות בשם שלום הציבור, נכון? מיקי לוי (יש עתיד): נכון, אבל בג"ץ לא קבע שאפשר - - - ישראל אייכלר (יהדות התורה): אז למה בכותל המערבי היועץ המשפטי לא נותן למפקד המשטרה אלא אם תהיה שפיכות דמים? מה אתם רוצים, שפיכות דמים? אתם חושבים שאנחנו שופכי דמים? אתם יודעים שאנחנו לא שופכי דמים ואתם מנצלים את העובדה הזאת כדי לחלל את הכותל המערבי, ואתם כופים את זה על המשטרה. אני יודע שהשוטרים, רובם ככולם, הם אנשים מאמינים ולא רוצים את זה. מי כופה את זה? השופטים. ועוד איזה שופט? שופט שאני מניח, איך קוראים להם, שהוועדה לבחירת שופטים הייתה בוחרת בו. שופט סובל עם כיפה שקובע שמנהג המקום זה גם כמו הרפורמים. תאר לעצמך שמישהו ירקוד פה באמצע הבמה, ויגיד: מנהג המקום זה לרקוד פה. אז זהו, יש לי שתי דקות ו-49 שניות, והרב נסים זאב ביקש זוהר, אז פתחתי במקרה זוהר. משה גפני (יהדות התורה): או הנה, יש לך עשר דקות. היו"ר יוני שטבון: חבר הכנסת אייכלר, אתה מסתובב עם זוהר בכיס? ישראל אייכלר (יהדות התורה): לא, לא, לא, יש לי את זה פה. נדמה לי שזה של הרב נסים זאב. אומר הזוהר הקדוש: כשנכנסת השבת המדורה נכבית, ואפילו האש של גיהינום נכבית והרשעים שבגיהינום יש להם מנוחה – במקרה פתחתי את זה – והכול, מטה ומעלה, יש להם מנוחה. וכשיוצאת השבת וכו' וכו', אז הפוך. פגשנו פה, הזוהר הקדוש שאומר מה ברכת השבת. הקדוש-ברוך-הוא נתן לנו מתנה טובה כל כך, השבת, ובשתי דקות אני לא יכול לספר את זה בצד הדתי, אני רוצה לספר לכם את זה בצד הציוני. היה חיים נחמן ביאליק שהיה בישיבת וולוז'ין, ונעבעך עזב, ואחר כך הוא התחרט בזקנותו ואמר לאחד העם: צוריק אין חיידר אריין – ביידיש פשוטה זה: חזרה לחדר. אז הוא כותב שם בנאום שלו על עונג שבת, שאם עם ישראל הגיע לפה הוא לא הגיע כדי לגדל תפוחי-אדמה, הוא הגיע כדי לשמר את השבת, והוא דיבר על חשיבות השבת ללאום. מאיר דיזנגוף עמד ומנע מסוסים ערבים, בעלי עגלות, להיכנס בשבת. שבת היא מתנה כל כך טובה שאם מדינת ישראל הייתה מבינה את זה, היא הייתה לא רק נלחמת כדי להוסיף חילולי שבת, אלא ההפך, היא הייתה אומרת, משימה לאומית להנחיל את השבת לעם ישראל. תשאלו – אני לא צריך להגיד פה, רוב האנשים פה דתיים – איזה ברכה יש בשבת. אבל תספרו לעם ישראל איזה ברכה יש בשבת. מה עושים לעם הזה שבשבת נותנים להם את התוכניות הכי גרועות, שהורים אומרים שאי-אפשר לתת לילדים לראות את זה. במקום שהם ישבו עם הילדים ביחד בסעודת שבת וישירו זמירות. אתה יודע מה, שישירו אפילו שירי מולדת. לוקחים מהילדים האלה את השבת, לוקחים את המתנה. אני חושב שאם מכל הנאום הזה יצא שאיש אחד יתחזק בשמירת השבת, ואפילו שיסגור את כל הטלוויזיות בשבת, את כל הפלאפונים, וינסה, "טעמו וראו כי טוב ה'". תעשו שבת לא ממש כמו הדוסים, אבל כמעט כמו, ואחר כך אתם תבואו, בעזרת השם, ותראו את טעם השבת – "טעמו וראו כי טוב ה'". תודה רבה. היו"ר יוני שטבון: תודה רבה לחבר הכנסת יעקב אייכלר. ישראל אייכלר (יהדות התורה): יעקב הוא אדם חשוב מאוד, אבל שמי ישראל. היו"ר יוני שטבון: סליחה, ישראל אייכלר. יעלה חבר הכנסת יעקב אשר, שאינו נוכח. חבר הכנסת אלי ישי אינו נוכח. חבר הכנסת אריה דרעי, בבקשה, עד 30 דקות. אריה דרעי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי כנסת, אפשר לומר, נו, ברוך השם. אני רואה כאן, יש רוב מוחלט לחובשי הכיפות, ולרבניות גם. כדי שלא נבטל זמן חשבתי, קצת דברי תורה. אנחנו רגילים כשמדברים דברי התחזקות או דברי מוסר מדברים בדרך כלל דברים שבין אדם למקום. אנחנו לפעמים שוכחים שחלק חשוב מאוד מהתורה זה בין אדם לחברו. אם אנחנו נתבונן קצת, אפשר לדבר על זה שעות, לא רק חצי שעה, מה המקום שתופס בתורה שלנו, בתורה שבכתב ובתורה שבעל-פה, ואחר כך בדברי חז"ל, כמה התורה, כמה הקדוש-ברוך-הוא חשוב לו היחס שבין אדם לחברו, שאי-אפשר להאמין. ונתחיל עם כמה דוגמאות כדי שנבין שאין לנו מה להתבייש, חלילה וחס, בתורתנו, ובמסורת ובדברי חז"ל. כשאנחנו מדברים על התנהגות הומנית או על איך מתייחסים אחד לשני בחברה, שנדע שאין תורה מוסרית יותר מתורת עם ישראל. נתחיל עם הגמרא ומסכת יבמות, שהגמרא אומרת: שנים עשר אלף זוגין של תלמידים היו לרבי עקיבא וכולם מתו מפסח ועד עצרת, שלא נהגו כבוד זה בזה, והיה העולם שמם עד שירד רבי עקיבא לדרום והעמיד חמישה תלמידים, רבי שמעון בר יוחאי, רבי מאיר בעל הנס, רבי יהודה בר עילאי, רבי יוסף ורבי אלעזר בן ערך. רבותי, כשמתבוננים קצת – אנחנו רגילים כילדים קטנים בגן, שמענו את כל הסיפורים על רבי עקיבא וסיפורים אחרים, וזה נשאר לנו במודעות שלנו שזה הסיפורים. היו 24,000 תלמידים שלא אהבו אחד את השני, מתו, "ואהבת לרעך כמוך". אבל אם נתבונן קצת נראה מה שכתוב כאן, דברים מדהימים. קודם כול, לא כתוב 24,000 תלמידים. כתוב 12,000 זוגין, 12,000 זוגות. לא לחינם כתוב על זה 12,000 זוגין, פירושו שהם היו חברים, כל אחד היתה לו החברותא שלו. אז אי-אפשר לומר שהם לא אהבו אחד את השני. ב. אומר רש"י במקום – מה זה "והיה העולם שמם"? אומר רש"י, שנשתכחה תורה מישראל. נשתכחה תורה מישראל עד שרבי עקיבא ירד לדרום. לא כתוב בחז"ל, בגמרא – ואני אומר את זה כל פעם כשאני מרצה לפני תלמידים שהם לא שומרי תורה ומצוות, אני לא אוהב להגיד חילונים. כשאני מרצה לפניהם ואני נותן להם את הדוגמאות האלה, אני אומר, תשמעו חבר'ה, לא חייבים להאמין שהסיפור הזה קרה, לא חייבים להאמין. אבל עצם העובדה שבתורה שבעל-פה שלנו, שבמסורת שלנו חז"ל הכניסו את הסיפורים הללו, פירושו שחז"ל רצו שעל זה אנחנו נגדל וזו תהיה התורה וזה יהיה החינוך שאנחנו נחנך את ילדינו. אז גם ככה זה מספיק בשביל להתייחס לזה ברצינות, גם אם לא כל אחד מאמין שבאמת היו 24,000 תלמידים שמתו. אבל זה מה שחז"ל רצו לחנך אותנו, שכביכול, 24,000 תלמידים שלא נהגו כבוד זה בזה. מה זה הלשון הזו, "שלא נהגו כבוד זה בזה"? זה לא שחלילה וחס הם שנאו אחד את השני, זה לא שהם דיברו לשון הרע אחד בשני, זה לא שהם עשו רכילות או הם הלבינו פנים אחד לשני. חלילה, הם היו תלמידי חכמים והם הקפידו אחד על כבוד השני. הם הקפידו לא לעבור על עבירות של התורה. אז מה זה, "שלא נהגו כבוד זה בזה"? ראיתי פעם סיפור שאפשר – הבעל שם טוב אבי החסידות בעיר מז'יבוז' היה ידוע שהיה לו – למעשה כל גדולי האדמו"רים שהמשיכו אחר כך, בעל התניא והרב לוי יצחק מברדיצ'ב, ורבי אלימלך מליז'נסק ואחרים, היו דבוקים לרבם, לא עזבו אותו לרגע אחד. מסופר שפעם אחת באמצע תפילה התפללו, ובאמצע השמונה-עשרה – חברי הכנסת מש"ס, תקשיבו קצת, הבעל שם טוב, לא נורא, נו. קריאות: - - - עליזה לביא (יש עתיד): שאלנו למה אתה בוחר את הדוגמאות ממז'יבוז'. מיקי לוי (יש עתיד): תראה מי מקשיב לך. אך ורק אנחנו מקשיבים לך. רק אנחנו מקשיבים לך. עליזה לביא (יש עתיד): אנחנו רוצים דוגמאות ממרקש, אנחנו רוצים ממרוקו. מה אתה מביא לנו את מז'יבוז'? מאיר פרוש (יהדות התורה): תגיד להם שלא הזכרת את המגיד. בסדר. עליזה לביא (יש עתיד): אנחנו רוצים אותנטי. אריה דרעי (ש"ס): המגיד, ברור. המגיד ממזריטש. בסדר, אוקיי. מאיר פרוש (יהדות התורה): - - - אריה דרעי (ש"ס): טוב, אתה צודק. אריאל אטיאס (ש"ס): אבל אחרי זה תחסכו על הרב אבוחצירא. אריה דרעי (ש"ס): אני אגיע, רגע, יש לי חצי שעה, אתם הולכים - - - קריאות: - - - אריה דרעי (ש"ס): חבר'ה, אני - - - ישראל אייכלר (יהדות התורה): - - - עליזה לביא (יש עתיד): - - - אריה דרעי (ש"ס): אני שמח, תראו איזו השתתפות ערה יש פה, ברוך השם עליזה לביא (יש עתיד): ברור, מה. אריה דרעי (ש"ס): איזו ערנות. אריאל אטיאס (ש"ס): זה הכול בגלל שזה דיון על נשים. עליזה לביא (יש עתיד): אתה רואה, מתוך שלא לשמה בא לשמה. תיקון ליל שבועות עשיתם לנו. אריה דרעי (ש"ס): רבותי - - - מיכל רוזין (מרצ): - - - אריה דרעי (ש"ס): זכתה חברת הכנסת שולי מועלם, שבאמת, שהיום בלילה הרבה דברי תורה יישמעו כאן לזכותה. יעקב מרגי (ש"ס): - - - לובביץ'. אריה דרעי (ש"ס): אפשר להמשיך? היום צד של לובביץ', כן. בסדר. אם נגיע, נגיע גם לזה. לאט לאט חבר'ה, בואו לפי הסדר. מאיר פרוש (יהדות התורה): - - - דרך אגב. משה גפני (יהדות התורה): לילה טוב - - - אריה דרעי (ש"ס): רגע, תיתנו לי - - - עליזה לביא (יש עתיד): רב בן עטר - - - אריה דרעי (ש"ס): רבותי - - - קריאות: - - - אריה דרעי (ש"ס): אפשר להמשיך עם הסיפור? עליזה לביא (יש עתיד): למה? סגן שר האוצר מיקי לוי: בטח. אריה דרעי (ש"ס): באמצע תפילת שמונה-עשרה – רבותי, שמונה-עשרה של לחש, לא בחזרת הש"ץ – באמצע שמונה-עשרה של לחש, כששקט, דממה, מתפללים, ואחד מהתלמידים החשובים של הבעל שם טוב מוציא מהכיס שלו קופסת טבק ולוקח, אבל ככה "שמֵק טבק", ממש איזו הרחה בקולי קולות. התלמידים שומעים, מסתכלים, כמובן שאף אחד לא עשה לו, נו, נו, אף אחד לא בייש אותו, אבל בתוך לבם אמרו, מה זה צריך להיות? באמצע שמונה-עשרה אתה עומד לפני מלך מלכי המלכים, הקדוש-ברוך-הוא, ועכשיו זה מה שחסר לך, לקחת טבק? לא יכולת להתאפק? אבל לא העירו לו שום דבר. גמרו את התפילה, גמרו "עלינו לשבח", באו להתפזר. הבעל שם טוב קורא להם ואומר להם, חבר'ה, תלמידים יקרים, תבקשו סליחה ומחילה מהתלמיד הזה. מה? אתם חשדתם בו שבאמצע תפילת שמונה-עשרה זה מה שחסר לו, רק שהוא לוקח עכשיו קמצוץ של טבק להריח אותו? בואו אני אספר לכם מה שקרה. התלמיד הזה, כתוב – מי שבסידורים שלנו לכל הפחות זה כשמתחילים שמונה-עשרה: "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהִלתך", כתוב, שידע שהוא עומד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא לפני כיסא הכבוד, שאדם צריך להגיע לדרגה הזאת. אנחנו – השם ירחם, לא כל אחד מקפיד, אני מדבר על עצמי – אנחנו בתפילה זוכרים לתקן את כל הדברים שצריכים לעשות באותו יום, זה הזמן של התפילה. אבל אותו תלמיד באמת לקח ברצינות שהוא עכשיו עומד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא, והייתה לו דבקות, נשמתו דבקה, והגיע לדבקות כזו שהנשמה לא רצתה לרדת, להיפרד מכיסא הכבוד, והוא עמד בפני, פשוטו כמשמעו, סכנה גשמית, הוא נשאר גוף בלי נשמה. הדרך היחידה שלו להציל את עצמו, זה היה עם קצת טבק, כדי להחזיר את הנשמה לגוף שלו. אומר להם הבעל שם טוב, כזה אחד, חשדתם בו בכשרים, תבקשו ממנו סליחה. זו למעשה הדרגה שלא נהגו כבוד זה בזה. הם ידעו לכבד אחד את השני, הם אהבו אחד את השני, אבל הם לא ידעו להכיר במעלתו אחד של השני. אבל נמשיך את הגמרא. אומרת הגמרא, שהיה עולם שמם, 24,000 תלמידים מתו ונשתכחה תורה מישראל. עד שרבי עקיבא ירד והעמיד את התורה מחדש עם חמישה תלמידים. תחשבו רק מה זה החמישה תלמידים האלה, מה הביאו לנו החמישה תלמידים: רבי שמעון בר יוחאי את כל הזוהר וכל המשניות – רבי שמעון; רבי מאיר בעל הנס סתם משנה – רבי מאיר; רבי יהודה בר עילאי, רבי יוסי. למעשה כל התנאים, כל התורה שבעל-פה מאותם חמישה תלמידים של רבי עקיבא. קודם כול רואים כאן מה זו מעלתו של רבי עקיבא – עד גיל 40 לא שנה ולא למד; מגיל 40 עד גיל 80 למד תורה; מגיל 80 עד גיל 120 אומרת הגמרא, אומר התלמוד, הוא העמיד את התלמידים. תחשבו, יהודי בגיל הזה, מפעל חייו – 24,000 תלמידים, כולם מתים בתקופה שבין פסח לעצרת – איזה דיכאון, איזה שברון, איזו תחושה צריכה להיות לו, איזו תחושה – הקדוש-ברוך-הוא לא רוצה אותי, כי לקח לי את כל התלמידים. כל אחד מאתנו היה נשבר עד עפר. רבי עקיבא ישר קיבל את הדין, ירד לדרום כדי להעמיד תורה מחדש. אנחנו רואים כאן יסוד אדיר, שלמרות שהקדוש-ברוך-הוא, כל כך חשובה לו התורה של עם ישראל, היה מוכן שהתורה תשתכח מעם ישראל, ובתנאי שתהיה תורה שבה שלמות של בן-אדם לחברו. כביכול הקדוש-ברוך-הוא אומר לנו, אני מוותר על התורה שלכם, אני מוכן שהתורה תשתכח מעם ישראל, לא יישארו תלמידי חכמים בעם ישראל אם הם לא מתנהגים בשלמות ומכבדים אחד את השני. דבר מדהים שאי-אפשר לתאר, אי-אפשר לומר את זה אם זה לא כתוב בגמרא. אם אני הייתי אומר את זה לבד, היו אומרים שאתה אומר דברי אפיקורסות. ולא לחינם הכול קרה בין פסח לעצרת. למה בין פסח לעצרת? הרי אם הם לא נהגו כבוד זה לזה, כל השנה הם לא נהגו כבוד, אז למה זה לא קרה בין סוכות לבין חנוכה? למה דווקא בתקופה הזאת שבין פסח לעצרת? אלא כיוון שבין פסח לעצרת זה הימים שהם ימי הכנה, ספירת העומר, ימי הכנה לקבלת תורה. ואומר לנו הקדוש-ברוך-הוא, אומרת לנו התורה, כשאתם מתכוננים לקבל את התורה, אל תתכוננו רק בסיגופים, בתעניות, במקוואות, בפרישות, עזוב, קודם כול תתכוננו בבין אדם לחברו. תורה שאין בה שלמות בבין אדם לחברו – זה עוד חוכמה, זה כמו מתמטיקה, זה כמו פיזיקה, זו עוד חוכמה. יצחק כהן (ש"ס): - - - אריה דרעי (ש"ס): תורה שתהיה תורת חיים, שתשנה את הבן-אדם, שתהפוך את הגאוותן לעניו, את הקמצן לפזרן, את האגואיסט לרחב לב, תורה כזאת שיכולה לשבור מידות של בן-אדם, זו רק תורה שיש בה שלמות בין אדם לחברו. אין כלי לקבל את התורה בלי כלי שלם של בין אדם לחברו, זו תורת ישראל. זה, גמרנו את התלמוד, זה תלמוד בבלי, זה עכשיו, דיברנו על - - - מיכל רוזין (מרצ): אז מה המסקנה שלך לימינו אנו? אריה דרעי (ש"ס): דקה, דקה. סליחה, אני מדבר קודם כול לעצמי. הרבנית רוזין, אני מדבר לעצמי, בסדר? זהבה גלאון (מרצ): - - - אריה דרעי (ש"ס): את יודעת, כשאדם נותן מוסר, הוא נותן – הלוואי שאני אתקן את עצמי. בסדר? אז אם מישהו על הדרך גם יתפוס על זה טרמפ, הנה מה טוב. חוץ מזה צריך להעביר חצי שעה, לא? אז תני להעביר את הזמן שלי. אורי מקלב (יהדות התורה): מה קרה עם השעון? אריה דרעי (ש"ס): לפני כ-250 שנה - - - יצחק כהן (ש"ס): - - - היו"ר יוני שטבון: להפעיל את השעון. בטעות לחצתי יותר, עשיתי 15 דקות. אורי מקלב (יהדות התורה): יש עוד 14 דקות. היו"ר יוני שטבון: יש עוד 14 דקות, בסדר? אריה דרעי (ש"ס): כבר עברו 16 דקות? היו"ר יוני שטבון: לא, זו הייתה טעות שלי, אני לחצתי פה. אריה דרעי (ש"ס): בסדר. זהבה גלאון (מרצ): - - - קריאות: - - - אריה דרעי (ש"ס): לפני כ-250 שנה - - - אורי מקלב (יהדות התורה): אנחנו עוקבים אחרי הדבר הזה. אריה דרעי (ש"ס): לפני כ-250 שנה היה בטורקיה - - - היו"ר יוני שטבון: זה לא הורד, זה נעצר פשוט, ואני המשכתי, סליחה. אריה דרעי (ש"ס): לפני כ-250 שנה, בערך, היה בטורקיה הגאון רבי דוד בכר – שכדי שנדע מה הייתה גדולתו של רבי דוד בכר, באותה תקופה גדול הדור שהיה אז, זה היה ה"נודע ביהודה", בעיר פראג. הנודע ביהודה שהיה ידוע בספרים, בספריו, שהיה נחשב פוסק הדור בעיר פראג, כותב בתשובות שלו ב"נודע ביהודה". כשהוא מזכיר את רבי דוד בכר הוא אומר: ושפתי ושיני דא לדא נקשן. השיניים שלי נוקשות אחד מול השני כשאני מזכיר את שמו של הגאון רבי דוד בכר, עד כדי כך ה"נודע ביהודה" העריך את גדלותו. וברבי דוד בכר התקיימו תורה וגדולה, הוא גם היה גאון גדול וגם עשיר גדול. מסופר על רבי דוד בכר שהוא היה מאוד יקה, מאוד דייקן בזמנים שלו, זמן זה היה זמן ודקה הייתה דקה. ביום שהוא חיתן את הבן שלו, והוא היה צריך לנסוע לסדר קידושין, הוא שאל: מתי החופה? אמרו לו: בשעה שבע וחצי בערב. כמה זמן לוקח לנסוע בעגלה? אמרו לו שעה. אז הוא קבע שבשעה שש וחצי בערב בדיוק יבוא עגלון לקחת אותם, והוא המשיך ללמוד תורה עם התלמידים שלו. והנה, בשש וחצי יוצא דוד בכר עם שני תלמידים שלו, נוסעים, שבע וחצי מגיע רבי דוד בכר מסתכל על השעון, הוא לא רואה שום אורות, שואל את העגלון, מה קורה? אומר העגלון, כבוד הרב, אני מתנצל, הייתי עצלן קצת, לא הכיתי את הסוסים מספיק, אז זה ייקח עוד 20 דקות חצי שעה. רבי דוד היה קפדן והוא הקפיד עליו, עשה ביד שלו כאילו איזו תנועה "אידיוט כזה", אמר לו איזו מילה, שבשביל העגלון זה היה שבח גדול – הוא רגיל לשמוע קללות, אבל פה, רבי דוד אמר לו איזו מילה של עלבון. הגיעו לחופה, כמובן שהיו שם כל גדולי הדור, כל עשירי עולם, כי היה רבי דוד בכר גדול הדור, עשיר הדור, מי לא יבוא לחתונה שלו, שהוא מחתן? רבי דוד סידר קידושין, גמר לסדר קידושין, והנה כולם מחכים לו שישב ליד שולחן הכבוד ויכבד את כולם. רבי דוד קורא לתלמידים שלו ואומר להם, תחפשו לי את העגלון איפה הוא. אמרו לו, הרב, שחררנו אותו, בחזור אנחנו כבר נביא לך עגלה יותר טובה. אומר להם: לא, אני צריך את העגלון הזה. הלכו, חיפשו, והעגלון לא נמצא שם, עזב את המקום. רבי דוד בכר עזב את חתונתו – רבותי, כל הסיפור שאני מספר נמצא בפנקס הקהל של העיירה בטורקיה מילה במילה, כדאי לראות איך גדולי ישראל בדור ההוא התייחסו לכבוד אדם, ולו האדם הזול והקטן ביותר – רבי דוד בכר עזב את חתונתו, של הבן שלו, עזב את כל גדולי ישראל, עזב את כולם ויצא עם התלמידים שלו לחפש את העגלון. הלכו וחיפשו אותו בעיר, עד שמצאו שם את תחנת המוניות, איפה שכל העגלות עומדות, וראו את העגלון עומד שם ומחכה לקחת נוסעים. ניגש אליו רבי דוד בכר ואמר לו: אני רוצה לבקש סליחה ממך, על שפגעתי בך כשנסעת. העגלון לא ידע מה הוא מדבר, אבל הוא הבין מייד – הוא היה סוחר, הוא הבין מייד שנפל לפניו עסק. הוא נזכר שהרב אמר לו איזה מילה. אמר לו: כבוד הרב, אני לא מוחל ולא סולח לך. לא מוחל – גדול הדור מבקש ממנו מחילה, הוא לא רוצה למחול לו. אמר לו רבי דוד בכר, אני נותן לך מתנה 1,000 זוז, שזה היה סכום גדול מאוד. העגלון אומר, כבוד הרב, אני לא מוחל. התלמידים רצו להרוג אותו, איך – חצוף מחוצף, אבל הרב לא נתן להם. אז מתחיל המשא-ומתן, הרב עולה לעשרת אלפים, ל-50,000, ל-100,000, העגלון לא מוכן לסלוח בשום אופן שבעולם. הוא תפס שיש לו עסק עם איזה צדיק והוא רצה לנצל את זה עד הסוף. והנה, רבי דוד בכר אומר לו, טוב, אני מוכן – התחיל לבכות לו – אני מוכן לתת לך חצי מנכסי – שהוא היה עשיר גדול מאוד, ולא אג"חים – כסף מזומן שלו. רבותי, חצי מנכסיו. אומר העגלון, כבוד הרב, אני מצטער, אני לא מוכן למחול לך. ואז רבי דוד אמר, אני מוכן – הוציא עט ונייר, כתב לו: אני נותן לך במתנה גמורה את כל נכסי, וחתם, ואמר לעדים: תחתמו על זה. נתן את זה לעגלון, העגלון לקח את זה, קרע את זה, אמר כבוד הרב, אני לא מוחל ולא סולח. זהו, מה יכול לעשות רבי דוד באחרית היום? התלמידים רצו להרוג את העגלון הזה, ואז אומר לו רבי דוד – התחיל לבכות לו, תגיד לי, רב יהודי, מה אתה רוצה ממני שאני אתן לך? אמר לו, כבוד הרב, אתה רוצה מחילה, בבקשה. אני רוצה שתכתוב לי בשטר ובעדים ובקניין, שאתה נותן לי חצי מהעולם הבא שלך. מייד רבי דוד בכר הוציא את הנייר, כתב לו: הריני נותן לך בקניין גמור, עם העדים, חצי מהעולם הבא שלי, ונתן לו. העגלון לקח את זה: מחול לך, מחול לך, מחול לך, וברח כל עוד נפשו בו. רבי דוד בכר לקח את שני התלמידים שלו, והתחיל לרקוד אתם יחד בשמחה גדולה. אמרו לו: רבי, אתה עכשיו ויתרת על חצי מהעולם הבא שלך, אנחנו היינו אתך, אנחנו רואים כמה אתה עובד בשביל העולם הבא הזה, ויתרת אותו בשביל חתיכת שוטה, שאמרת לו מילה: "אידיוט", הוא סחט אותך ואתה עוד רוקד ושמח? אמר להם, איך אני לא אשמח, אתם יודעים למה אני שמח? כתוב בגמרא, אמר להם רבי שמעון בר יוחאי: נוח לו לאדם שישליך את עצמו על כבשן האש, ואל ילבין פני חברו ברבים. כל המלבין פני חברו ברבים, אין לו חלק לעולם הבא. עדי קול (יש עתיד): גפני הלבין פה הרבה פעמים היום. אריה דרעי (ש"ס): את עכשיו מלבינה אותו, נו, אז מה עשית? מה הרווחת? יצחק כהן (ש"ס): - - - מאיר פרוש (יהדות התורה): - - - אריה דרעי (ש"ס): עזוב, נו, הוא לא התכוון ברצינות, תאמינו לו, עזוב, הוא לא מלבין. מאיר פרוש (יהדות התורה): היא אפילו לא התכוונה - - - יצחק כהן (ש"ס): - - - שגפני מוכן לתת לך חצי עולם הבא שלו. היו"ר יוני שטבון: הוא מוכן לדבר פה עוד חצי שעה, זה כן. אריה דרעי (ש"ס): אמר רבי דוד בכר: אני, ברגע שהלבנתי פניו בפני שניכם, אתם רבים, אני הפסדתי את כל חלקי לעולם הבא. עכשיו הצלחתי לעשות משא-ומתן ולהרוויח חצי עולם הבא בחזרה, אז אני לא אשמח ולא ארקוד? רבותי, אני שוב אומר, זה נשמע סיפור יפה, אולי קצת – אנשים יגידו – לא מדויק – עצם העובדה שסיפור כזה עובר במורשת מדור לדור, וזה מסופר בכל קהילות ישראל – הסיפור הזה סיפור מפורסם וידוע, ועל זה מתחנכים עשרות אלפי ומאות אלפי ילדים, מגיל קטן, שזה מה שגדולי ישראל עשו כדי לא להלבין פנים אחד של השני. בשביל זה תורת ישראל מחייבת שכל התורה אינה שווה אם אין לך שלמות בזה – בכיבוד הורים, ב-בין אדם לחברו, בכבוד של התלמיד למורה שלו, כבוד בין אחים ואחיות, כבוד בין אבא לאימא. האר"י ז"ל, אבי הקבלה, כל ליל שבת אחרי שהיה גומר בבית-הכנסת, היה טורח לבוא הביתה עם כל התלמידים שמלווים אותו לבית של אימא שלו, לנשק לה את היד ולהגיד לה שבת שלום. איזה חינוך, איזה כבוד, שזה נותן איזה דוגמה אישית. וכן הלאה, אפשר להביא אין-סוף דוגמאות מה זה בתורת ישראל. הרי ידוע הסיפור המפורסם, ש – עוד פעם, כילדים קטנים אנחנו לוקחים את זה, אבל זה למעשה התורה שלנו, זה הכול משניות או גמרות; אותו גר, אותו גוי, שרצה להתגייר, ובא לשמאי הזקן, אמר לו: רבי, גיירני, על מנת שתלמדני את כל התורה כולה על רגל אחת. שמאי הזקן לקח את אמת הבניין וזרק אותו, ואמר לו: תעוף, מה אתה, שוטה? מה אתה בא עכשיו לבזבז לי את הזמן? בא להלל, אמר לו: רבי, גיירני, על מנת שתלמדני את כל התורה על רגל אחת. אמר לו הלל: בוא, בני. גייר אותו, כך אומרת הגמרא, ואמר לו: מאן דסני עלך לחברך לא תעביד. מה שעליך שנוא על תעשה לחברך. ועל זה הגמרא ממשיכה, שרבי עקיבא, שהיה תלמידו של הלל, אמר: ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה. בואו נתבונן עכשיו – אנחנו עכשיו הרי גם קצת עסוקים, יש הצעת חוק של שטרן על גיורים. תארו לכם שגיור כזה היה מגיע בדור שלנו, שהלל הזקן לוקח גוי ומגייר אותו, ומלמד אותו כלל אחד בכל התורה כולה – מה שעליך שנוא לחבריך אל תעביד. תגידו לי, מישהו היה מקבל את זה להלכה? אפילו הרפורמים לא עושים כזה גיור. זה גיור, הרב גפני, "יתד נאמן" היה מקבל כזה גיור? השם ירחם, הלל הזקן נשיא, אפילו "יום ליום" לא היה מקבל, בסדר? איך יכול להיות שנשיא ישראל – איפה קבלת מצוות? איפה שמירת שבת? איפה טהרת המשפחה? - מינימום, שום דבר; מאן דסני עלך לחברך אל תעביד. בגמרא כתוב שהגיור הזה היה גיור, אף אחד לא ערער על הגיור הזה, איך זה יכול להיות? ובאמת, זה כל התורה כולה? חוץ מזה, מה הגוי הזה, שוטה? מה זה "כל התורה על רגל אחת"? מה, הוא באמת עמד על רגל אחת והוא למד את כל התורה? זה סיפור שאפשר לקנות אותו? לפעמים סוגיות שלמות בגמרא על מילה אחת, ופה סיפור של חצי עמוד במסכת שבת, מה זה כל האריכות הזאת? אלא ברור שאסור להתבונן בזה בשטחיות; הגוי הזה לא היה גוי טיפש, הגוי הזה היה גוי חכם מאוד, והוא למד, והתכונן לקבלת עול מצוות, והוא למד את כל מה שהוא למד, אבל כמה שהוא היה חכם, הגוי הזה, והוא עמד נפעם כשהוא למד את התורה, הוא לא הבין – התורה הזאת, החוכמה האלוקית הזאת, על מה היא עומדת? מה היסוד של התורה הזאת? מה מייחד את התורה הזאת מכל החוכמות האחרות? הוא לא הבין מה היסוד של התורה הזאת. הוא בא לשמאי הזקן ואמר לו: למדני את כל התורה על רגל אחת – מה הרגל שמעמידה את התורה? שמאי, שהיה אדם קפדן, לא התבונן לעומק, חשב שהוא בא להטריד אותו, זרק אותו ממנו. אבל הלל היה אדם עניו, הלל היה מאיר פניו לכל אחד, הלל מייד תפס שנמצא לפניו אדם שבאמת מתכוון ברצינות. הוא הבין מייד, הלל, בחוכמתו, שהגוי הזה התכונן, והוא מוכן לגרות, אלא מה, שהוא רוצה יותר מזה, הוא רוצה להבין את העומק, מה מחזיק את התורה כולה. אמר לו הלל, אתה יודע מה מבדיל בין התורה הזאת לבין כל החוכמות האחרות? מאן דסני עלך לחברך אל תעביד, זה כל הרגל האחת. זה התורה כולה, זה כל התורה כולה. התורה צריכה כלי קיבול, מה כלי הקיבול של התורה? זה הלב של האדם. אם יש לאדם גאווה, שנאה, קנאה, תחרות, כל המידות הרעות הן המחסומים של הלב, שהתורה לא יכולה להיכנס בפנים. אז זה הופך תורה של המוח, זה לא הופך תורת לב, וזה ההבדל בין התורה לבין חוכמה אחרת. ומאיפה הלל הזקן למד את זה? למד את זה פשוט, רבותי, זה פסוק מפורש בקבלת התורה. כתוב שכאשר הגיעו עם ישראל למעמד הר סיני: וייסעו בני ישראל – ויחנו, ואחר כך כתוב: "ויחן שם ישראל". שואל רש"י במקום, בהתחלה כתוב "ויחנו", בלשון רבים, ופתאום כתוב "ויחן שם ישראל", בלשון יחיד, איך יכול להיות, לפני זה "ויחנו" ועכשיו "ויחן"? אלא אומר רש"י: כאיש אחד בלב אחד. עם ישראל, אמר להם הקדוש-ברוך-הוא, אתם לא ראויים לקבל את התורה עד שתהיו כאיש אחד בלב אחד. תחשבו, מה זה כאיש אחד בלב אחד. אתם יודעים מה זה כאיש אחד בלב אחד? דוגמה קטנה מהדור שלנו. כולם מכירים את רב אריה לוין, אבי האסירים. סיפור ידוע, דמות מפורסמת, הרב של האסירים, מתקופת הבריטים, הלך וביקר את כולם, את המצורעים, את האסירים – הוא היה יהודי מיוחד במינו, מצד אחד, אתם יודעים, מהדור הישן, מישיבת "עץ חיים", יהודי שהרב אלישיב היה חתן שלו, יהודי שהיה גדול, מצד שני הוא קירב את כולם, זה היה הדרך שלו. הוא חיבק את כולם, קירב את כולם. על רבי אריה לוין מסופר שפעם אשתו נפלה, נשבר לה הרגל, משהו. הלך אתה לרופא, אמר לרופא: הרגל של אשתי כואבת לנו. זה "כאיש אחד בלב אחד". זה "כאיש אחד בלב אחד"; עם ישראל הגיעו לדרגה כזו, שיצאו ממצרים כעובדי עבודה זרה, והגיעו אחרי 49 יום לדרגה כזו, ש-כאיש אחד בלבד אחד. מה זה כאיש אחד בלב אחד? כשחבר שלי שמח, אני שמח. כשחבר שלי עצוב, אני עצוב. זה כאיש אחד בלב אחד. ואז אמר הקדוש-ברוך-הוא, עכשיו כשאני רואה שאתם שונאים את המחלוקת, ואוהבים את השלום, ועושים חניה אחת, הגיע זמנכם לקבל את התורה. מכן הלל הבין שהעיקר בקבלת התורה זה קודם כול השלמות בין אדם לחברו. אני אומר, ב-12 וחצי בלילה, אדוני היושב-ראש, דווקא במקום הזה, שלצערי הרב – אני בטוח מתוך כוונות טובות, אבל יוצא לנו לפעמים – אנחנו פוגעים אחד בשני. בלית ברירה אנחנו מתנגחים אחד בשני. יש לנו דעות חלוקות. כל אחד רוצה להשיג הישגים, כל אחד דואג לטובת שולחיו. ואז לפעמים אנחנו שוכחים ואנחנו פוגעים אחד בשני. אנחנו צריכים לחדד. ואני אומר, זכתה חברת הכנסת שולי מועלם – באמת יש לך זכות גדולה, שבזכותך היום קצת דברי תורה, קצת דברי מוסר, התחזקות. אני נגד החוק שלך, אבל כנראה, יש לך זכויות. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): מתוך שלא לשמה, בא לשמה. אריה דרעי (ש"ס): אולי מתוך הדברים האלה גם את תשתכנעי, ותמשכי את החוק. תודה רבה. היו"ר יוני שטבון: תודה לחבר הכנסת דרעי. יעלה חבר הכנסת אריאל אטיאס. אריאל אטיאס (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת. אני אפתח בכבוד אכסניה. אריאל אטיאס (ש"ס): האכסניה המכובדת הזאת זימנה אותנו, חברת הכנסת שולי מועלם. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): רפאלי. היו"ר רות קלדרון: עשר שנות נישואין לחברת הכנסת מועלם. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): שנות נישואין, שבזכותן - - - אריאל אטיאס (ש"ס): מזל טוב. אז אני פותח בכבוד אכסניה. זכית שהרבה דברי תורה נאמרו פה, אבל שזה לא יהיה מצווה באה בעבירה, כי את מנסה ללכת על הראש של המושגים הדתיים, ולא לטובת הנשים. וההוכחה הגדולה ביותר – התחיל עם זה חבר הכנסת גפני, ואחריו המשיכו כולם, זה שחברת הכנסת מרב מיכאלי, שהיא החרוצה היחידה במפלגת העבודה שנשארה ולא התקזזה, כי מדובר בענייני נשים - - - מרב מיכאלי (העבודה): גם מיכל בירן. אריאל אטיאס (ש"ס): מי זאת? היא חברת כנסת אצלכם? קריאות: - - - אריאל אטיאס (ש"ס): אני נהנה מכל רגע. משה גפני (יהדות התורה): מה הכפייה הזאת? קריאות: - - - משה גפני (יהדות התורה): זהבה, את יכולה ללכת ולחזור, ואנחנו עוד פה. קריאות: - - - היו"ר רות קלדרון: חברי הכנסת היקרים, חברת הכנסת גלאון, בבקשה לתת לחבר הכנסת להמשיך לדבר. אריאל אטיאס (ש"ס): אם חברת הכנסת מרב מיכאלי נשארת פה, חשבתי שאולי יש פה על הדרך גם הוועדה למינוי שופטים. שוויון – עד הסוף. שיהיה גם בוועדה למינוי שופטים. מרב מיכאלי (העבודה): מה זה קשור? אריאל אטיאס (ש"ס): אני לא מתלונן עלייך. אני אומר – זה תנא דמסייע. אם את נמצאת פה, כנראה היה גם ועדה למינוי שופטים. אבל לא, מינוי שופטים – לא צריך שיהיה נשים. מינוי דיינים – צריך שיהיה נשים. ולמה זה קשור גם לשבוע – הרי אי-אפשר פה בלי דברי תורה בחצות. אתם יודעים שפרשת השבוע, פרשת קורח. רצו לדבר על און בן פלת. אז קודם כול נביא את מי שהביא לאון בן פלת. כל הפרשה הזו מתעסקת במידות שבין אדם לחברו. זו הפרשה שיש בה הכי הרבה מוסר השכל וסכנת נפשות, פשוטו כמשמעו, כשאנשים עומדים על מידתם. חז"ל אומרים לנו: אתם יודעים, כשהקדוש-ברוך-הוא נתן את התורה, הוא אומר למשה רבנו: ונגליתי אליך בעב וענן, בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם. אומר הרמב"ם - - - היו"ר רות קלדרון: חבר'ה, יש בחינה בבוקר. אריאל אטיאס (ש"ס): אומר הרמב"ם: מי שלא מאמין בקדוש-ברוך-הוא ולא מאמין בנביאיו, סימן שלא היה בהר-סיני, למה – כי הקדוש-ברוך-הוא אמר כמו ערבות – בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם. אז מי שלא מאמין, סימן שלא היה בהר-סיני. איך ייתכן שקורח – היה בהר סיני, היה מראשי הסנהדרין, היה אחד מגדולי הדור – איך ייתכן שכתוב – הרמב"ם אומר – זה שבלעה אותו האדמה, כי אמר שמשה לא נביא, והתורה לא ניתנה מהשמים? אבל הוא היה במעמד הר-סיני, הוא ראה הכול. אז איך ייתכן, שמצד אחד הקדוש-ברוך-הוא אומר: בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, ומצד שני, קורח, שהיה שם והיה אחד מגדולי הדור, לא מאמין בתורה ולא מאמין במשה? אומרים חז"ל: כל זה באנשים רגילים. יש סוג אנשים שעד שהם לא רואים בעיניים, לא מאמינים. מספרים להם סיפור – אומרים: זה גוזמה. עוד סיפור – אומרים: זה המצאה, זה יד המקרה. יש אנשים שצריכים לראות בעיניים. באנשים האלה זה מדובר. מי שבטבע שלו חייב לראות בעיניים, אז הוא נמצא במקום, שלא ייתכן לעולם שלא יאמין בקדוש-ברוך-הוא ולא יאמין בנביאים; אבל מי שכל המלחמה שלו זה הכבוד, ומי שכולו עומד על עמדתו, ויש לו בעיה, עניין המידות, יכול אפילו להיות במקום שהיה בגדולה של קורח, אבל המידות של הכבוד, לעמוד על כבודו, זה הדבר המרכזי שיכול לגרום לו להגיע ולהידרדר עד כדי שהוא לא מאמין בקדוש-ברוך-הוא ובנביאים. היו"ר רות קלדרון: רק רגע, זה היה הרמב"ם או זה היה חז"ל? אריאל אטיאס (ש"ס): את רוצה את השם? הסטייפלר. הסטייפלר מביא את הפירוש הזה לשאלה הזאת על הרמב"ם. היו"ר רות קלדרון: הבנתי. שנדייק. אריאל אטיאס (ש"ס): הרי הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם. אתם רוצים עוד ראיה? קריאות: - - - אריאל אטיאס (ש"ס): עוד שנייה. זה בסוף. עכשיו, תקשיבי, דברי תורה זה הרוב, והפאנץ' ליין זה לפני ההצבעה. רבותי, ידוע הסיפור עם ירבעם בן-נבט, שחטא והחטיא, והקדוש-ברוך-הוא אמר לו: חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן-עדן. אומר לו ירבעם בן-נבט לקדוש-ברוך-הוא: מי בראש? הרי הוא אומר לו: אני ואתה. הוא לא אומר לו: אני ובן ישי ואתה; אני ואתה ובן ישי. למה אומר לו: מי בראש? הוא רוצה לשמוע שוב, לחדד. הכבוד. רוצה לשמוע מי שר הדתות, רוצה לשמוע מי בראש. אם הוא לא שומע מי בראש, זה לא מספיק לו. אם כך, אומר לו הקדוש-ברוך-הוא, אם זה מה שמעניין אותך – בן ישי בראש. אם לא אכפת לך להיות אתי, לא אכפת לך להיות בגן-עדן, וכבר רמזתי לך שאתה בראש, אבל אתה צריך לשמוע את זה שוב – לא צריך, אל תבוא. ואז הוא אמר: אם זה בן ישי, לא רוצה ללכת אתך. תחשבו לאן מגיעים אנשים כדי לעמוד על עמדתם. רבותי, קורח היה בדרגה גבוהה מאוד. הוא היה במטכ"ל של משה רבנו. הוא לא היה עוד אחד. והוא הגיע לנקודה שהוא ניסה להסית. ותחשבו איפה היה מי שמנסה להתבונן על השכל שלו. הרי אומר לו משה רבנו: בוקר ויודע ה' את אשר לו, ואת הקרוב לשם והקריב אליו. מה זה אומר: קחו לכם איש מחתתו, שימו בהם אש, ושימו בהם קטורת, ונראה בבוקר – איפה שהקדוש-ברוך-הוא ישים את האש – סימן שהקדוש-ברוך-הוא אתו. ואם לא – זה לא שאם לא, מעיפים אותך מהקואליציה לאופוזיציה. מוות. מי שלא ימות – 250 איש הולכים אחרי קורח ויודעים שאם הם מפספסים הם הולכים למיתה. ואם בריאה הקדוש-ברוך-הוא יברא מיוחד, ופצתה האדמה את פיה, והשאר ידוע. רבותי, העניין הזה של קורח, הפרשה הזאת מלמדת אותנו משהו מאוד מאוד בסיסי. בסוף אנשים - - - עדי קול (יש עתיד): אבל איך זה קשור? אריאל אטיאס (ש"ס): אוהו, כשתראי איך זה קשור אתם תרצו לברוח מפה. מיכל רוזין (מרצ): זה קשור מאוד, אבל המסקנה שלו - - - אריאל אטיאס (ש"ס): חכי – איך זה קשור. זה קשור גם לתאריך הלועזי. חכי, אני אערבב לך פה את הכול. יש לי 20 דקות. גם לתאריך הלועזי זה קשור, מה את חושבת? וגם ליאיר לפיד. אחי העבדים ישנים עכשיו. מחר על הבוקר הם צריכים לקום לעבוד. הוא קיצץ להם היום שכר. לכולם זה קשור. מיקי לוי (יש עתיד): בהסכמה. אריאל אטיאס (ש"ס): ודאי. רק אתה, נשמה. אם לא כתבו לך את זה, עדיף שלא תדבר. מה אני מתכוון להגיד לכם? רבותי, העניין הזה שאנשים לא אכפת להם המהות ולא אכפת להם המציאות. אכפת להם רק הכבוד והחשבונות האישיים. זה דבר מרכזי שיכול לקחת אנשים ולהוריד אותם לשאול תחתיה והם אפילו לא שמים לב. הם בתוך המדרון. הם רואים את הקיר והם נכנסים. למה? בגלל שעכשיו השכל כבר לא עובד. מסופר על הרב אריה לייב חסמן. הוא היה – אני גם יש לי סיפורים על ספרדים. לאט לאט. עליזה לביא (יש עתיד): תביא, תביא קצת ספרדים. אריאל אטיאס (ש"ס): גם תקבלו ספרדים. אבל אל תשכחי שלמדתי אצל אשכנזים אז ככה, תמיד זה גרסא דינקותא. אריה דרעי (ש"ס): משהו, רבי שמעון בר-יוחאי. אריאל אטיאס (ש"ס): גם זה יבוא. רבותי, הוא היה באספה של רבנים גדולים שהתווכחו בענייני היום והשעה. רצו לתקן תקנות. לא בענייני דיינים ולא בענייני נשים. והיה שם הזקן שבחבורה שאמר להם: רבותי, אני אין לי נגיעות. אני זקן מופלג ואין לי תאוות יותר לכן קבלו את דעתי כי אני בוודאי מתכוון לאמת. אומר הרב אריה לייב חסמן: אני מוחה, אני לא מקבל את זה. קם וזעק. אמר: זה שאתה זקן זה לא אומר שלא אכפת לך יותר כבוד. להפך. הרי יש הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם. התאוות יורדות כשהבן-אדם מזדקן. התאווה של הכסף, של האוכל, של הבגדים, של הנשים. כל הדברים. מה נשאר? הכבוד מתרכז. כל התאוות מתרכזות לכבוד ואז הכבוד מקבל עוצמות שאין דברים כאלה ככל שהבן-אדם מתבגר יותר. ולהפך, מי שכשהיה צעיר רדף אחרי הכבוד, כשהוא גדל ועבדו לעולם בצורה הכי הכי חריפה. ולכן העניין הזה מגיע עד הקצה שהאנשים הגדולים ביותר יכולים לרדת. למה זה קשור לענייננו? חברת הכנסת שולי מועלם, את הרי יודעת שאין צורך בחוק הזה בשביל שיהיו נשים בוועדה. הנה, לפני החוק את נבחרת. ויתרה מכך, אם יהיו נשים זה לא אומר שיהיו דיינים שבסוף ייטיבו עם הנשים בראייתך. גם זה לא נכון. כי בסוף בוחרים אדם – אתם הרי לא באמת מכירים את הדיינים שעומדים בפניכם. לא נמצא פה עכשיו חבר הכנסת איציק וקנין שהיה חבר בוועדה. הם לוקחים כמעט 200 דיינים, עושים להם איזשהו ראיונות כאלה בסיסיים. זה ועדת משנה קטנה שאולי את תהיי בה ואת תראייני את הדיינים. ואת תבדקי בראייתך אם הם טובים או לא. הרי מה, את בוודאי יודעת תורה כמוהם כמעט. ואז את תדעי לבדוק אותם אם הם טובים או לא. עכשיו, מה הראייה שלך? את תרצי בוודאי דיינים שאת חושבת שיש להם ראייה יותר גמישה כלפי נשים, עגונות וכאלה. אבל זה לא דברים שאתם יודעים לבדוק בגלל שאתן נשים. הדרך היחידה זה לדעת מה סגנון פסקי ההלכה שאותו אדם כתב, מי הם רבותיו, האם הוא פוסק לחומרא או לקולא. וזה שעושים חוק שנשים יושבות בוועדה לא אומר שיביאו בסוף דיינים שאתם חושבים בראייתכם שהם ייטיבו אתכם. ומה הראיה? לא היו חוקים עד היום, ודווקא דיינים שבאו מהמגזר שאת מייצגת, מהבית היהודי, הם, חלקם הגדול היה להם קושי ולא היה להם מספיק כתפיים רחבות לייצר פסקי הלכה. שבסוף הרי הם כותבים את פסק ההלכה והם צריכים לעמוד מאחוריו, שילכו עם כוח דהיתרא. למי כן היה את הכתפיים הרחבות? למרן הרב עובדיה יוסף. בלי חוקים ובלי טובות של אף אחד. כשהיה צריך פה החלטות בנושא עגונות, בנושאים הכי מרכזיים בעם היהודי – אתם יודעים, גם כשהיה את הסיפור של מגדלי התאומים, האסון הנורא. למי באו לשאול שאלות? להתיר עגונות? אנשים שידעו שהם היו במשרד, לא ראו אותם יוצאים. הנחת העבודה שהם נשרפו אבל אין כלום. הכול אבק ואפר, רחמנא לצלן. מי יכול היה לפסוק את ההלכות והיו לו כתפיים רחבות לקבל את ההחלטה? אני זוכר שהיה הרב הראשי לצה"ל, לא הקודם, הקודם שלו. הרב וייס. אני הייתי נוכח שם. והוא בא ונתן לרב את כל הנתונים והרב ישב ימים ולילות בלי חוקים ובלי סיפורים לקבל את כל הפסיקה ההלכתית עם הכתפיים הרחבות והענקיות שיש לו, עם כל הידע בתורה שיש לו ולהתיר את זה. עכשיו, מה אתם עושים? עושים סיבוב פוליטי. איך אמר שר האוצר? סיבוב – איך הוא אמר? מסביב לעולם. עשה סיבוב מסביב לעולם. על מה? על זה שאתם דואגים לנשים. ומי שמתנגד הוא נגד נשים? יש בסוף נאה דורש ונאה מקיים. הנה המציאות. הוועדה – בממשלת אולמרט בחרו 19 דיינים. היה שר המשפטים דני פרידמן. אנחנו היינו בממשלה, יהדות התורה הייתה בחוץ. הם עשו לנו ספירת העומר כל יום מה בונים בביתר, הרב פרוש, ולא היו בממשלה. אז אנחנו לקחנו על כתפינו את כל עולם התורה והתקציב. ואז היה גם את העניין של הדיינים. ולא היו חוקים ובוועדה למינוי דיינים הייתה אישה אחת. ובחרו דיינים, 19 במספר, לפי גדולתם בתורה. חלק בוודאי גם בא לידי משקל היכולת של הכוח דהיתרא. הרי מה זה כוח דהיתרא? ככל שיש לבן-אדם יותר ידיעות נרחבות בתורה יש לו אומץ ויכולת לייצר פסק הלכה שתומך בהיתר. להגיד "אסור" לא צריך ללמוד. אתם יודעים, גם המשפטנים. אין פה שרים עכשיו אבל מי שישב בממשלה יודע. היו"ר רות קלדרון: יש לנו שר רווחה - - - אריאל אטיאס (ש"ס): שר הרווחה. אני לא מכיר את היועץ או היועצת המשפטית שלך, אבל בוודאי שאצלכם אתה יכול לראות שככל שיש לך יועץ או יועצת משפטית שיש להם ידיעות נרחבות, הם יודעים להגיד לך למה מה שאתה רוצה, אפשר לסדר שזה יהיה מותר. וככל שהם לא יודעים והם חלשים בידע, אז הוא מסביר לך שאי-אפשר. הוא אומר לך למה לא. בשביל למה לא, לא צריך ללמוד. להגיד "אסור" – אסור. אתה לומד ויש לך ידיעות נרחבות. אתה יודע להסביר למה במסגרת החוק או במסגרת ההלכה, להבדיל, זה יכול להיות מותר. ולכן, כל הדבר הזה הוא רק איזה רוח שטות של כבוד שנכנסה באנשים כדי לבוא ולייצר איזשהו דיבידנד פוליטי עכשיו. עכשיו, מה הטעות כשנכנסים ראש בקיר? הציבור לא טיפש. אם הציבור היה רואה שאתם הולכים על קאדים, הולכים על שופטים והולכים על דיינים, יכול היה לחלוק עלינו ולהגיד שזה לא רלוונטי. אבל זה לא אצבע בעין. זה לא ממוקד בנושא ההלכה וזה גם מטעה את הציבור. זה לא פותר שום בעיה. זה לא נותן שום דבר ואין לנו התנגדות שנשים יהיו בוועדה. מעולם לא הייתה. אגב, וגם לא שאלו אותנו. אין מניעה לממשלה לבחור את השרה לימור לבנת כנציגת הממשלה ושרת המשפטים זה ציפי לבני. והנציגה השלישית זה שולי מועלם. בלי חוקים. אלא מה? בסדר, רוצה שיהיה חוק רשום על שמך? בסדר, אבל למה כזה חוק? חסר חוקים אחרים טובים? אני אסדר לך כמה. בתחום הדיור הציבורי – נראה אתכם. עכשיו אתם אחים, לא? האח בנט והאח לפיד. אברהם מיכאלי (ש"ס): - - - אריאל אטיאס (ש"ס): לפיד הוא היום שר השיכון בפועל, ככה הוא מתיימר להיות דרך הקבינט. הוא הולך על הנמלים, למרות שהוא לא קשור לנמלים אבל הוא כאילו הולך על הנמלים. תעשו איזה חיבור, נסדר ותעשו חוקים יותר טובים. וזה הסיפור שבסוף מישהו נכנס בו רוח שטות. הרי מה זה עושה? יאללה, יש חוק. ממילא לא אכפת לנו שיהיו נשים. אבל זה דבר שנותן מסר לעם ישראל שהחיבור הזה בין הבית היהודי ליש עתיד מטרתו לקעקע את היסודות. אפילו אם זה רק נראה כלפי חוץ אפשר להסביר כל דבר בק"נ טעמים ועכשיו זה מתחבר גם לעדי קול. איך ייתכן שהדבר המרכזי שחשוב לחברת כנסת נכבדת וחדשה, ואני מדגיש גם את המילה "חדשה" בכבוד, לא בזלזול, חלילה, זה שהחגים שלנו, רחמנא לצלן, לא יהיו בתאריכים יהודיים. עדי קול (יש עתיד): אבל א' בטבת זה לא חג. אריאל אטיאס (ש"ס): זה לא רלוונטי. יש בזה סמליות. הילדים, שאנחנו מתלוננים שלא יודעים מי שבר את הלוחות, הילדים, שאנחנו מתלוננים שלא יודעים מה זה שמע ישראל, ילדים שלא יודעים מה זה חג השבועות – יש ילדים כאלה, כן. ואם אתם לא מכירים אותם תבואו אתנו ונראה לכם. אז מה שחשוב עכשיו זה שלא יהיה להם תאריך עברי. למי זה מפריע, ריבונו של עולם? אז יהיה תאריך עברי, כן, זו מדינה יהודית, ובעם היהודי, ששולי מועלם רוצה לקבוע את הדיינים שלו, יש משמעות לתאריך העברי. אלא מה? נכנסתם לקואליציה, יש לכם אפס הישגים בתחומים הכלכליים, אתם עושים נזקים מצטברים לציבור העובד, שהבטחתם שאתם תעזרו לו, אתם הופכים את אחיכם העבדים לעבדים בפרך, ולכן – איך אתם מטשטשים את כל האירועים האלה? אז זה התחיל מההתנפלות על חרדים, עברנו לעניין של הסנקציות הפליליות, עוברים עכשיו לסיפור של הדיינים, התאריכים הלועזיים – אתם לא תשנו כאן את המדינה; אתם יכולים לשנות את האווירה, אבל לא את המדינה. כי המדינה היא מדינה יהודית, ועם ישראל מאמין בקדוש-ברוך-הוא, ואנשים צמים פה ביום כיפור, ועושים ברית מילה, ויש להם מזוזה בבית, וכולנו אחים, וכולם אוהבים את הקדוש-ברוך-הוא, אבל כשאתם הולכים ופוגעים בסמלים, פעם אחר פעם, כדי לקבל עוד שורה בסטטוס ב"פייסבוק", כדי לקבל עוד איזו כותרת, אתם חושבים שדרך זה אתם מתקדמים לאיזשהו מקום. אתם בסוף נסוגים. אתם רוצים ראיה? אני אתן לכם ראיה. לפני עשר שנים ש"ס לא הייתה בממשלה. הייתה ממשלה עם אביו של יאיר לפיד, וביבי נתניהו, והיו לכם – לכם – זו אותה מפלגה, רק שיניתם את הפורמט – 15 מנדטים, ואנחנו היינו בחוץ. יצחק כהן (ש"ס): המפד"ל גם היו. אריאל אטיאס (ש"ס): המפד"ל גם היו בפנים. זה אותו פורמט. אמרתי, שינו את הפורמט, רק השמות השתנו; היה אפי איתם, נהיה בנט. היה טומי לפיד, נהיה יאיר לפיד. מה זה חשוב? ביבי היה שר האוצר, היום הוא ראש הממשלה. זה אותו פורמט, הגלגל הסתובב עשר שנים. לא היינו בממשלה. הגזירות הכלכליות החריפות ביותר שידענו כאן בעשור האחרון היו באותה תקופה; מי שזוכר את ויקי כנפו, הסמל, ממצפה-רמון, שהלכה ברגל בשביל למחות. שביתות שהיו בלי גבול, במשך עשרות ימים, עם נכים, ואנחנו לא בממשלה, והמצב הכלכלי שלנו היה בתחתית, ולא לקחנו שום דבר, ולא קיבלנו כלום, ופירקו את משרד הדתות, כי רצו לפרק אותנו, ושוב פעם – לטשטש. מה עושים? הולכים על הראש של החלשים, של מעמד הביניים, מספרים לכולם שהחרדים לוקחים את הכסף. פתאום מתברר שבעצם אצל החרדים אין הרבה כסף, וגם אם אתה מגרד את החבית עד למטה, תגיע למיליארד שקל, "גרוסו מודו", הכי הרבה שאתה יכול. אין יותר. אז מתברר שהכול זה בלון נפוח, ובעצם אין מאיפה להוריד. אז מה עושים? שמים רימוני עשן. מתחילים – הלכו אז, פירקו את משרד הדתות, עשו את זה אותו דבר, וחשבו שזה ילך. השיטה הייתה יותר ברוטלית ובוטה, והיו מדברים נגד הדת, והיו עומדים כאן אנשים ומסיתים נגד תורת ישראל, היו מדברים פה נגד כל דבר שבקדושה, וחשבו שדרך זה הם יצליחו לטשטש את העובדה שהם הולכים ומזיקים לעם שבחר בהם, לבוחרים שלהם. לא היו אז סטטוסים, ולא "פייסבוקים", והיה יותר קל "לערבב" אנשים. אבל היום, מה לעשות, אנשים בסוף החודש מסתכלים מה הם חטפו – והם חטפו, וחטפו בגדול. מאז שהוקמה הממשלה הזאת, בכל התחומים שהיא התחייבה לייצר איזושהי תקווה – רק מכות. וגרזינים, לא סתם מכות. החל משוק הדיור, שהיו הבטחות – כמה מילים יאיר לפיד מכר לנו על הדיור? 150,000 דירות – אני לא אתן דירות לחרדים, אני אפרק את חריש – אני לא רוצה לחזור על הכול, כי כבר מאוחר לכם, לא נעים, אתם מתחילים כבר להרגיש לא נוח עם השעה הזאת. אמנון כהן (ש"ס): מי אמר? אריאל אטיאס (ש"ס): אני מרגיש ככה, אתה יודע. לבוא בצורה כל כך שיטתית, ולהפר את ההבטחות אחת אחרי השנייה – אחת אחרי השנייה – אמרו שלא יטילו מסים, מטילים מסים. אני זוכר את הטקסט הזה, העלאת מסים זה קו אדום. מעלים מסים. העלו מע"מ. העלו מס הכנסה. העלו מסים ישירים. מס משפרי דיור – מס גזל; לקחת מאנשים שהייתה בבעלותם דירה, שילמו כבר פעם אחת מס רכישה, מוכרים את הדירה – עוד פעם מס. דוד אזולאי (ש"ס): ומה עם מע"מ על הדירה? אריאל אטיאס (ש"ס): ומע"מ על הדירה, עוד מס. אני עשיתי לכם פה חשבון שהדבר הזה שווה 100,000 שקל. דוד אזולאי (ש"ס): וביטול המענקים. אריאל אטיאס (ש"ס): ביטול המענקים זה עוד 100,000 שקל. יחד 200,000. אמנון כהן (ש"ס): ירושלים. אריאל אטיאס (ש"ס): בירושלים עוד 100. אברהם מיכאלי (ש"ס): פוליטיקה חדשה. סגן שר האוצר מיקי לוי: אף פעם לא היה. אריאל אטיאס (ש"ס): אבל היא הנותנת, מיקי. למה אף פעם לא היה, אם הצליחו לדחות, כי אולי פעם נכניס את זה בדלת האחורית? סגן שר האוצר מיקי לוי: זו אגדה. אף פעם זה לא היה - - - אריה דרעי (ש"ס): מיקי - - - סגן שר האוצר מיקי לוי: זה אגדה. אבל בסדר, אגדות אפשר לספר. מאיר פרוש (יהדות התורה): מענקים גם היה אגדה. אמנון כהן (ש"ס): בירושלים מענקים היה אגדה. מאיר פרוש (יהדות התורה): אגדה. אריאל אטיאס (ש"ס): אני אספר לך קצת על ההגדה של פסח, חבר הכנסת מיקי לוי. היו"ר רות קלדרון: זהו, אולי נחזור לדברי תורה בשיטת הרב דרעי? מאיר פרוש (יהדות התורה): - - - אריאל אטיאס (ש"ס): אני אספר לך קצת על האגדה - - היו"ר רות קלדרון: בלי לשון הרע. מאיר פרוש (יהדות התורה): על המסים - - - אריאל אטיאס (ש"ס): - - אני אספר לך קצת על האגדה הזאת; האגדה הזאת גרמה לאנשים לבוא לגור בפריפריה. מענקי המקום האלה גרמו ל-30% גידול בהתחלות הבנייה בפריפריה, ביישובים שבאופן מובהק המכרזים של מינהל מקרקעי ישראל ומשרד השיכון היו בכישלון. אריה דרעי (ש"ס): אני אגיד לך מה - - - אריאל אטיאס (ש"ס): מסכן מאיר, לא נעים לי להגיד את השם שלך עוד פעם, אבל מאיר, אתה שלחת לי מכתבים כראש עיריית דימונה, כל הכבוד על המענקים. יש פה התחלות בנייה, מתחילים לבנות פה. מאות מיליונים נשפכו שם בתשתיות. אמנון כהן (ש"ס): זו לא אגדה. אריאל אטיאס (ש"ס): זו לא אגדה. אנשים רכשו דירות, התחייבו, קיבלו עסקה ביד, בנו על סמך זה את ההון העצמי שלהם. אתם יודעים שזה 50% מההון העצמי שנדרש לדירה בפריפריה, המענק הזה? אתם יודעים שזה שווי של כמעט 20% מערך הדירה? ואתם יודעים גם שהמע"מ על דירה בפריפריה שווה למענק. ואם יש גידול בהתחלות בנייה בפריפריה, ואם בגלל הדבר הזה אנשים באו לקנות – שמטת לו את השטיח. אבל אתם יודעים למה ביטלו את זה. אריה דרעי (ש"ס): מה, אתה לא יודע למה? מה שלא נעים להגיד, אני אגיד לך את זה; כי רוב אלה שקיבלו את המענקים הם חרדים וספרדים. נקודה, סוף פסוק. זאת האמת לאמיתה. אריאל אטיאס (ש"ס): גם כי הם ספרדים. אריה דרעי (ש"ס): והם לא מצביעים של יש עתיד. הם גרים בנתיבות, באופקים, בדימונה, ואלו חבר'ה שלא רוצים לדאוג להם. נקודה. וזהו זה. אריאל אטיאס (ש"ס): מאיר, אתה מסכים אתו? מאיר. אריה דרעי (ש"ס): מאיר יודע את האמת, מאיר. מאיר פרוש (יהדות התורה): - - - אריה דרעי (ש"ס): וגם מיקי יודע את האמת. אריאל אטיאס (ש"ס): הוא לא מתכוון למאיר הזה. מאיר פרוש (יהדות התורה): מאיר דיבר על אזרחים מדימונה, הוא לא - - - אריה דרעי (ש"ס): עזוב – חבר'ה, אל תביכו אותם. אריאל אטיאס (ש"ס): וכשאתם באופן שיטתי מפירים את כל ההבטחות שלכם, ואתם מתחילים להידרדר בסקרים, וחטפתם סקר של ערוץ הכנסת חבל על הזמן, בתקופה קצרה, זה כי אין לכם שלד; אנשים בנו על איזושהי תזה שאתם תבואו ותצילו את העולם; השתמשתם בססמאות קליטות מאוד – אנחנו לא נעשה פוליטיקה ישנה, אנחנו לא נחזור על מה שעשו בעבר, ואתם באופן שיטתי משנים את כללי המשחק באמצע המשחק, ולכן, אני אחרוג ממנהגי הקודמים, אני לא חייב לסגור את 30 הדקות, לכן – אני חושב - - היו"ר רות קלדרון: אני מוכנה לקנות עשר דקות כדי ללמד משהו. אריאל אטיאס (ש"ס): - - לכן אני חושב שצריך להתנגד לחוק הזה, גם מי שבעד הנשים. זה לא רלוונטי לנשים. זה יותר חוק שהמטרה שלו לייצר איזושהי מעורבות של חקיקה בנושא דת ומדינה, אף-על-פי שאפשר להסדיר באופן עקרוני לבד. ואם היה לכם שכל, ואם ליש עתיד היה אכפת מאנשים, היו אומרים: רוצים שגם בשופטים. אני רוצה לשמוע את חברת הכנסת עליזה לביא, שכל כך הרבה פעמים – מתי ששומעים את המילה "נשים", ישר יש לה מה להגיד. אז תגידי לי, למה אתם לא תומכים בשופטים? עליזה לביא (יש עתיד): אני הגשתי - - - אריאל אטיאס (ש"ס): מה הגשת? עליזה לביא (יש עתיד): - - - אברהם מיכאלי (ש"ס): - - - אריאל אטיאס (ש"ס): יש הצעת חוק שבוועדה למינוי שופטים? אז למה אתם לא תומכים בהסתייגות שלנו, שיהיה גם שופטים? כי את רוצה חוק על שמך? אברהם מיכאלי (ש"ס): - - - היו"ר רות קלדרון: בואו נחבר את ההסתייגויות. זה יהיה חידוש. הם רוצים להצטרף לחוק שלך. עליזה לביא (יש עתיד): - - - אריה דרעי (ש"ס): רגע, יש פה הסתייגות. אריאל אטיאס (ש"ס): זה מה שאני אומר, תתמכי בהסתייגות שלנו. היו"ר רות קלדרון: תחבר. אריאל אטיאס (ש"ס): יש לנו הסתייגות - - מאיר פרוש (יהדות התורה): היא לא מכירה את הפרוצדורה. הפרוצדורה שהיא מתלוננת היום - - אריאל אטיאס (ש"ס): ברור. מאיר פרוש (יהדות התורה): - - היום יש נשים בוועדת - - - אריאל אטיאס (ש"ס): - - יש לנו הסתייגות - - מאיר פרוש (יהדות התורה): - - - עליזה לביא (יש עתיד): לי יש דברים יותר חשובים, אני רוצה - - - מאיר פרוש (יהדות התורה): מה? תצביעי בעד. בעד נשים. בעד נשים בוועדה למינוי שופטים. עליזה לביא (יש עתיד): אני רוצה להגיד - - - היו"ר רות קלדרון: חברים, שלוש דקות ושמונה שניות. עליזה לביא (יש עתיד): - - - ליצמן ייעלב, יש לו - - - מאיר פרוש (יהדות התורה): - - - אולי הם לא מבינים את העניין. אריאל אטיאס (ש"ס): זה לא הדבר היחיד שהם לא מבינים. עליזה לביא (יש עתיד): - - - זה חוק שלי – כל העניין הפרסונלי הזה הוא קצת מוגזם. אריאל אטיאס (ש"ס): - - אבל יש לנו עכשיו הסתייגות שאומרת שאנחנו רוצים להחיל גם בוועדה למינוי שופטים, ואם כנים דבריכם, ואתם באמת רוצים לתמוך בנשים, וזה לא משהו ש – מנסים לשנות כאן סדרי עולם, אז נא לתמוך בהסתייגות הזאת, ובא לציון גואל. ותעשי אחרי זה חוק משלך, אבל איך את יכולה עכשיו מצד אחד להתנגד לוועדה למינוי שופטים – שיהיו שם נשים, שאת כל כך חפצה ביקרן - - - עליזה לביא (יש עתיד): אבל למה - - -? אריאל אטיאס (ש"ס): כי אם עכשיו תפילי, אם תצביעי נגד ההסתייגות שאנחנו מגישים, המשמעות היא שאת נגד מינוי נשים לוועדה למינוי שופטים. זו המשמעות. עליזה לביא (יש עתיד): טירונית, טירונית, אבל לא - - - אריאל אטיאס (ש"ס): אה, זה לא נכון מה שאני אומר עכשיו? עליזה לביא (יש עתיד): בסדר, בסדר. אריאל אטיאס (ש"ס): אז אני אראה לך את זה. ועכשיו, אם אני אראה לך, את תסכימי לשנות את הצבעתך? אברהם מיכאלי (ש"ס): 4, 5, 6. דוד אזולאי (ש"ס): תקדמו את החוק. אם עכשיו אנחנו מצביעים זה עובר. אריה דרעי (ש"ס): ואנחנו נצהיר שזה תיקון של חברת הכנסת - - - היו"ר רות קלדרון: תודה רבה, חברי הכנסת מש"ס. תודה רבה על ההצעה הנדיבה. חבר הכנסת אטיאס, אמרת שתשאיר לנו - - - אברהם מיכאלי (ש"ס): זאת לא הצעה נדיבה, זאת הסתייגות. היו"ר רות קלדרון: כן. הצעה נדיבה להצטרף להסתייגות. אברהם מיכאלי (ש"ס): ישבנו בוועדה, דנו בזה שם. אבל מה? הצביעות חוגגת. היו"ר רות קלדרון: חכו. הצבענו כבר? חכו. אברהם מיכאלי (ש"ס): לא, בוועדה הפילו את זה. מאיר פרוש (יהדות התורה): רגע. חברת הכנסת קלדרון, כיושבת-ראש, אומרת שהיא תצביע כן אתנו. אברהם מיכאלי (ש"ס): אה, פה? בסדר. היו"ר רות קלדרון: לא אמרתי. אמרתי שלא כדאי, רק – נבואה ניתנה לשוטים, נכון? מאיר פרוש (יהדות התורה): יש חשיבה כזאת. היו"ר רות קלדרון: חבר הכנסת אטיאס, אני מבקשת שתסיים. מאיר פרוש (יהדות התורה): יש שופטים בישראל, נו, מה. אריאל אטיאס (ש"ס): ולכן אנחנו צריכים להתנגד לחוק הזה, ולהתנגד גם לממשלה הזאת ולכל הגזירות הכלכליות – שהיא פוגעת באזרחים, בעיקר באדם העובד, שכל הזמן עובדים עליו. תודה רבה לך. סגן שר האוצר מיקי לוי: איזו סיומת. היו"ר רות קלדרון: תודה רבה. כן, יש כאן. חזק וברוך. חבר הכנסת יצחק כהן, בבקשה. יצחק כהן (ש"ס): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, זכות גדולה לשמוע דברי תורה בשעה כזאת. אני מניח שהרבה מהציבור בישראל מאזין לנו. היו"ר רות קלדרון: הרייטינג של ערוץ 99. עדי קול (יש עתיד): אפשר להגיד שמי ששומע – שיתקשר. יצחק כהן (ש"ס): הם מתקשרים, דרך אגב. היו"ר רות קלדרון: שישלחו אס.אם.אסים. יצחק כהן (ש"ס): המרכזייה מתפוצצת, דרך אגב. מיקי לוי (יש עתיד): הערוץ עובד. עליזה לביא (יש עתיד): - - - היו"ר רות קלדרון: חברים, חברים. יצחק כהן (ש"ס): הבית הזה ראה כמעט הכול. מיקי לוי (יש עתיד): מה פתאום? יש לנו זמן, אנחנו חזקים. יצחק כהן (ש"ס): חברי סגן שר האוצר מיקי לוי, הבית הזה ראה כמעט הכול - - מאיר פרוש (יהדות התורה): - - - השר פירון עכשיו. יצחק כהן (ש"ס): - - אבל מה שמתרחש פה, הרב מאיר, מה שמתרחש בתקופה האחרונה זה דבר שלא היה, זה דבר הזוי לגמרי. תמיד היו קואליציה ואופוזיציה, תמיד היו מחלוקות. עם ירידת הדורות המחלוקות הלכו והיו פחות רציניות, אבל להגיע לכזאת רמה, שמדיניות בקביעת תוכניות כלכליות נובעת מתוך נקודת מוצא אחת ויחידה – איך לפגוע בחרדים. מיקי לוי (יש עתיד): זה ממש לא נכון. יעקב מרגי (ש"ס): בחייך, מה אתה חושב - - - יצחק כהן (ש"ס): מיקי, תאמין לי, עברתי על התוכנית. עברו סעיף-סעיף, ושוחחתי עם אנשים. וכשאתה מציע חלופות כדי שלא לפגוע במשפחות שלקחת להם מאות שקלים בחודש, שזה בעור שיניהם, זה מדרדר אותם לחרפת רעב, אמרו לי: החלופות הן רציניות. אבל תבין, זו מדיניות. איך הבאתם דבר כזה לעולם? מאיפה הבאתם את זה, מיקי? כששר האוצר אומר ליושב-ראש הכנסת – כשמסבירים לו שזה קצת אגרסיבי מדי, הוא אומר: לא, זו התוכנית. ותאמין לי, מיקי, אין פה כלכלה, ואין פה תוכנית, ולא תהיה פה צמיחה, ותהיה פה הידרדרות כלכלית. חברות דירוג האשראי כבר הוציאו לכם כרטיס צהוב, וזה ילך ויידרדר. תדע לך, זה כדור שלג. אתם גוזלים את מאות השקלים, שמשפחות מוציאות את זה, זה הולך לצריכה. יעקב מרגי (ש"ס): מאיזה מעמד המשפחות האלה? יצחק כהן (ש"ס): גם מעמד הביניים. המעמד החלש בוודאי, העשירונים התחתונים בוודאי. על כל פנים, מכיוון שאין לי הרבה זמן, יש לי בסך הכול חצי שעה, אז אני אשתדל לקצר. בסוף נחזור לכלכלה. קצת היסטוריה. אברהם מיכאלי (ש"ס): מנועי צמיחה. יצחק כהן (ש"ס): אין פה מנועי צמיחה, איפה? הם ידרדרו את הכלכלה. מיכאלי, מה שהם יהרסו יהיה קשה מאוד לתקן. ייקח - - אברהם מיכאלי (ש"ס): יהיו הרבה מנועה צניחה, לא צמיחה. יצחק כהן (ש"ס): - - עשר שנים לתקן את מה שהם מקלקלים. עשר שנים. כלכלת ישראל הולכת להידרדר. דרך אגב, מיקי, תגיד גם לבוס שלך - - - יעקב מרגי (ש"ס): בשנה הבאה יהיה טוב. יצחק כהן (ש"ס): חברים, ב-2009 הגירעון היה יותר גדול, הוא היה 5.2% תוצר. אבל לא בכינו: אכלו לנו, שתו לנו, גירעון, גירעון. כמו שאמר קודם אריאל אטיאס – חרדים, חרדים, חרדים, כולה מיליארד שקל. זה כל מה שהצלחתם לגרד מהחרדים. נתתם מכה וזה מה שהצלחתם. אבל יש לכם עוד המון המון המון עבודה לעשות ואתם לא עושים. אתם לא עושים. על כל פנים, המציאות מזכירה היסטוריה מתקופתו של אחאב – אחאב ואיזבל. היו"ר רות קלדרון: או, עכשיו אנחנו מתחילים. יצחק כהן (ש"ס): איציק, אתה מכיר את זה היטב. אחאב ואיזבל שלטו – הוא היה מלך בישראל והם שלטו כמעט בכיפה. עופר, הם שלטו בכיפה, שלטו כמעט בכל העולם. הייתה להם הצלחה כלכלית מסחררת, וגם הצלחה ביטחונית, מכיוון שהם – אבל מה? עליזה, ד"ר לביא, אבל הם עשו את הרע בעיני השם; עשו את הרע בעיני השם. מרב מיכאלי (העבודה): אני יודעת מה הוא הרע בעיני השם, מר כהן? יצחק כהן (ש"ס): על כל פנים, לממלכה הזאת היה שר חשוב – אני לא יודע אם הוא היה שר האוצר אבל הוא היה שר חשוב – קראו לו חיאל בית האלי. וכל כך זחה דעתם, שחיאל בית האלי החליט לבנות את יריחו. אמרו לו: תשמע, זה לא פשוט. יש קללה של יהושע בן נון: ארור האיש - - - אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו. בבכֹרו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה". אמרו לו: יהושע בן נון שם פה קללה נמרצת, שמי שיתחיל לבנות את העיר הזאת, בבנו בכורו ייסדנה – כל ילדיו ימותו אחד אחרי השני, עד צעירו. וכך היה. הוא היה כופר. אמנון, חיאל בית האלי היה כופר, אבל הוא לא היה כופר על הזקן של מישהו אחר, הוא היה כופר על הזקן שלו. זאת אומרת, הוא היה אידיאליסט, הוא האמין. זאת אומרת, הוא הלך עד הסוף, והתחיל לבנות את יריחו. איך שהגישו את התוכניות לוועדה לתכנון ובנייה, איך שקיבלו את היתר הבנייה, הודיעו לו שאבירם בכורו – ראפת, הלך. אמר: כן, כנראה הוא היה חולה, לא חוסן בזמן. וככה כל הילדים שלו מתו – של חיאל בית האלי, של אותו שר חשוב – עד שגיב צעירו; איך שהוא בא לגזור את הסרט, אחרי שגמרו, הלך בנו הצעיר שגיב, והוא עדיין אוחז באמונתו. זאת אומרת, הוא לא מתייחס לזה. על כל פנים, באותה תקופה הנביא היה אליהו הנביא. הקדוש-ברוך-הוא אומר לאליהו הנביא: בכל זאת, הוא גברא רבא, לך תנחם אותו. הגיע אליהו הנביא לנחם את חיאל בית האלי. היה שם אחאב. אומר אליהו – תתארו לעצמכם איך היה נראה אליהו הנביא, יהודי עם זקן ארוך. איך שהוא נכנס – יעקב, אתה לא מקשיב, יעקב, וזה שיעור ארוך. עדי קול (יש עתיד): 22 דקות יש לך. יצחק כהן (ש"ס): אני אקצר. אומר לו אחאב, לאליהו הנביא: האתה זה עוכר ישראל? הוא מאשים את אליהו שהוא עוכר ישראל. אומר לו אליהו: תראו מה קורה, תראו איך נבואתו של יהושע מתקיימת. אומר לו חיאל בית האלי: איך יכול להיות שנבואת הרב לא מתקיימת – משה רבנו – ונבואת התלמיד כן מתקיימת? מי יותר גדול, הרב או התלמיד? הלוא משה חד-משמעית אמר: "הִשמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם, ועבדתם אלהים אחרים והשתחוִיתם להם. וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר", והארץ לא תיתן את יבולה. ותראה, אנחנו עושים את הרע בעיני ה', עובדי אלילים, ושים לב: הכלכלה פורחת, הכול מסתדר; מושלים בכיפה. אז איך זה יכול להיות שהנבואה של הרב לא מתקיימת והנבואה של התלמיד, יהושע, כן מתקיימת? אומר להם אליהו: התחלתם ללמוד קל וחומר, אז חי אני, נאום ה', אם יהיו השנים האלה טל ומטר. הנה, נכנסו לתקופה איומה, תקופה קשה מאוד, של רעב מצמית; עם שלם, בגלל הנהגה עקומה, הנהגה מושחתת. אחרי שלוש שנים יוצא לו אליהו לקראת אחאב. איך שהוא רואה אותו, את אליהו, הוא אומר לו: אתה זה עוכר ישראל? בסופו של דבר אליהו החליט לשים קץ לעניין הזה. רב מאיר, תשמע, זה מאוד מאוד חשוב – קריאה: - - - יצחק כהן (ש"ס): בשביל - - - אליהו מציע להם: בואו נעשה את מבחן האמת על הר הכרמל. שואל אותם: עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים? אם ה' הוא האלוקים, לכו אחריו, ואם הבעל – לכו אחריו. ואז מחליטים על איזה מבחן די קשה. אומר אליהו, מציע לאחאב: אסוף את כל העם על הר הכרמל, ויבנו שני מזבחות, ויקריבו שני פרים, ואש לא ישימו, והיה מי שאלוקיו יעלה באש – הוא האלוקים. וכך היה. אמנון, תקשיב. כך היה. כל העם התאסף על הר הכרמל, הגמרא שם מדייקת. הסתבר שנביאי הבעל, שהם היו רוב – 400 נביאי הבעל ועוד 400 נביאי האשרה - - - קריאה: - - - יצחק כהן (ש"ס): הם בנו, הם הזמינו קבלן לילה קודם ובנו את המזבח שלהם, ואז, לפי תנאי ההתערבות, לפי תנאי המבחן, הטסט, כל אחד נותן להם את הפר. אגב, היה שם סיפור ארוך, שהפר לא רצה ללכת, ואליהו לוחש לו, וכו', ואומר להם: תעשו ראשונה, כי אתם הרבים. והם לוקחים את הפר ומעלים אותו, לא שמים אש. זה היה תנאי המבחן. והם צועקים: הבעל עננו, הבעל עננו, ואין קול ואין עונה, ואין קשב. והם צורחים, ואליהו מהתל בהם, ומציע להם כל מיני הצעות שהיו צריכות לקומם אותם אבל הם מקבלים אותן: קראו בקול גדול, כי שיח לו. אלוהים, אלוהים, אבל אולי יש לו כל מיני עסקים. היו"ר רות קלדרון: אולי הוא ישן. יצחק כהן (ש"ס): והם מקבלים את ההצעה וצועקים עד הצהריים, ואין קול ואין עונה ואין קשב. וכשהגיע תורו של אליהו הנביא, הוא בונה את המזבח לעיניהם. הוא עושה עוד כמה פעולות שיבינו שאין פה מעשה נסים – שופכים מים כדי להראות שאין פה שום תרגיל, ואז אומר: ענני ה', ענני. פעמיים הוא אומר "ענני", פעם אחת שלא יחשבו שכך תוריד אש מן השמים, ופעם אחת שלא יחשבו שזה מעשה נסים או שזה מעשה כשפים. וכך היה. ירדה אש מן השמים. וכל העם שהיה מסביב אמר: ה' הוא האלוקים, ה' הוא האלוקים. ומה שהגמרא ממשיכה לספר, שפירקו את המזבח של נביאי הבעל ומצאו בפנים – את מי? חיאל בית האלי. מה הסתבר? שהם השחילו אותו פנימה לילה קודם עם כל מיני כלים לעשות אש, וכשקראו: בעל, עננו, הוא היה צריך לשמוע ולהדליק את האש. אבל מה? לא. הכיש אותו נחש והוא מת שם, בתוך חלל המזבח הפנימי. אבל אני לא מבין. יש לי פה שאלה מאוד קשה, גברתי. הלוא חיאל בית האלי לא היה כופר על הזקן של מישהו אחר. הוא הקריב את כל בניו לאידיאל שלו, האידיאל העקום שלו. הם מתו אחד אחרי השני. אז מה, אתה לא מאמין בבעל? אתה נכנס להדליק אש מבפנים? הלוא מי כמו נביאי הבעל ידע מה כוחו של הבעל - ידעו הכי טוב שזה אפס אפסים. אז אתה לא מאמין. אז למה הקרבת את כל בניך? שאלה קשה. התשובה היא, מורי ורבותי – בדיוק. אם היו מודים מלכתחילה, והם ידעו טוב מאוד שכוחו של הבעל הוא אפס אפסים, הם היו צריכים לפרק את הממלכה, כי אם ה' הוא האלוקים אז יש ירושלים, יש את בית-המקדש, יש את הר-הבית; אין עבודה זרה, אין עבודת אלילים, צריך לפרק את הממלכה. אם זו אמת, צריכים לפרק הכול. תארו לכם – 400 נביאי הבעל פורשים מהקואליציה של איזבל. נראה לכם רציני – להחזיר את הלשכות, לסגור את המשרדים? תראו עד כמה נגיעה אישית יכולה להוביל מנהיגים שפוגעים גם בבניהם, בעמם, כל זה מנקודת מוצא של נגיעה. איום ונורא. איום ונורא. זו הוכחה פשוט מצמיתה. ואם כבר אנחנו נתייחס להצעת החוק של הגב' שולי מועלם-רפאלי, אז היו דמויות מופת של נשים. על אחת מהן מספרת הגמרא במסכת כתובות, דף ס"ו עמוד ב'. הגמרא מתחילה שם את הקטע "כי תנו רבנן". מעשה. למדו חכמים ממעשה. הלוא הגמרא זה לא ספר סיפורים; זה ספר של מוסר, של השכל. ואם למדו חכמים ממעשה, כנראה שהמעשה – היה ממה ללמוד. מה המעשה? ברבן יוחנן בן-זכאי, שהיה רוכב על החמור - - יצחק וקנין: - - - לפניו. יצחק כהן (ש"ס): - - הוא ותלמידיו. כנראה אחרי החורבן, בתקופה שאחרי החורבן, הוא חזר, כנראה מירושלים, ואז הוא רואה ריבה אחת; ריבה. הוא רואה ריבה. הגמרא מתארת בתמצית סיטואציה מאוד מאוד עגומה, מרגי. היא מתארת סיטואציה שאותה ריבה מלקטת שעורים בין גללי בהמותיהם של הערבים. זאת אומרת, תיאור של מצב של רעב כל כך קשה, שהיא מלקטת שעורים בין גללי בהמותיהם של הערבים – סוסיהם של ערבים. היא הכירה אותו, את הנשיא, את רבי יוחנן בן זכאי. הוא לא הכיר אותה. כשהצטמצמו הטווחים היא ניגשה אליו. היא התעטפה בשערה. שוב פעם – לשון הגמרא, כנראה הבגדים שלה היו קרועים, היא התביישה, היא התעטפה בשערה. היא ניגשת אליו לנשיא ואומרת לו: רבי, פרנסני. אומר לה: בתי, מי את? היא אומרת לו: אני ביתו של נקדימון בן גוריון. מי שיודע מי זה נקדימון בן גוריון מקבל זעזוע, כי נקדימון בן גוריון הוא אחד משלושת עשירי תבל. זו תקופת החורבן, שלפני החורבן. הנשיא מזדעזע. אומר לה: בתי, ממון בית אבא, היכן הוא? איפה הכסף? אבא שלך היה עשיר, היה טייקון מדהים. יש שם סיפורים בגמרא איך שלושה – נקדימון בן גוריון, בן ציצית הכסת ובן כלבא שבוע – באו אליו לפני החורבן – נפתח סוגריים לשנייה אחת. יש לנו זמן? יש. ואמרו לנשיא: נוכל לכלכל את העם במשך 21 שנה וכו'. לא ניכנס לזה, זה סיפור ארוך של תקופת החורבן. אבל הוא היה טייקון, היה עשיר. אז הוא אומר לה: ממון בית אבא, היכן הוא? אז היא אומרת לו משהו מדהים. היא לא אומרת לו: הייתה מלחמה, היה חורבן, כבשו אותנו, השאירו לנו גירעונות. שרפו. לא. היא לא אומרת לו את זה. היא אומרת לו משהו מדהים, מאיר: היו מושלים משל בירושלים, מלח ממון חסר. מדהים. מה זה מלח? מלח באותה תקופה היה חומר משמר. בועז, תקשיב, חבל שאתה לא מקשיב, יש לך הזדמנות להקשיב לשיעור. בועז טופורובסקי (יש עתיד): הוא מדבר בטלפון - - - יצחק כהן (ש"ס): אז תגיד לו שיפסיק. הוא לא - - - מלח באותה תקופה היה חומר משמר - - - היו"ר רות קלדרון: חבר הכנסת שלח, לכבוד המקום דבר בחוץ. לא יפה. יצחק כהן (ש"ס): אז היא אומרת לו: החומר המשמר של העושר היה חסר. מה הוא החומר המשמר של העושר? זה החסד. כשעושים חסד עם משפחות במצוקה, עם עניים, עם נוער במצוקה, זה חומר שמשמר את הממון, שמשמר את העושר. היא אומרת לו: זה היה חסר כנראה. היא אומרת על אבא שלה. אז מייד צצה השאלה: נקדימון בן גוריון לא היה עושה חסדים? יש סיפורים עליו של חסדים על אותו גוי שמכר לו 12 עיינות מים לעולי רגלים, מלא. אבל יש את התירוץ: כנראה לא עשה כפי יכולתו. שואל אותה הנשיא: בתי, ממון בית חמיך היכן הוא? אז היא אומרת לו: אתה זוכר? אתה ערכת את הקידושין. אז הוא אומר לתלמידיו: אני זוכר, והיו שם אלפי אלפי זהובים, מיליונים של זהובים בכתובה. אז היא אומרת לו: בא זה והלך עם זה. הכול הלך. הוא פורץ בבכי, רבי יוחנן בן זכאי; פורץ בבכי ואומר לתלמידים שלו: אשריכם ישראל, בשעה שאתם עושים רצונו של מקום אין אף אומה ולשון שולטת בכם, ובשעה חלילה שלא, מוסרם בידי אומה שפלה, ולא רק ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתם של אומה שפלה. כי אנחנו נזכיר שהיא אספה, ליקטה שעורים מבין גללי בהמתם. ונשאלת השאלה: איזה אושר זה? מה אושר? הוא אומר "אשריכם ישראל". זה אושר? זו סיטואציה כל כך קשה, איפה האושר? נסה להסביר את זה – יש לנו זמן? יש עשר דקות. היו"ר רות קלדרון: זמן ברוך השם יש לנו. יצחק כהן (ש"ס): ננסה להסביר את זה, הרב מרגי - - - יעקב מרגי (ש"ס): - - - יצחק כהן (ש"ס): אנחנו מכירים. למרות שלא למדנו ליבה, יודעים שיש ארבעה יסודות. היו"ר רות קלדרון: ליבה. יעקב מרגי (ש"ס): במקרה שלך ושלי למדנו ליבה. היו"ר רות קלדרון: - - - - שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): וגם הייתם בצבא. יצחק כהן (ש"ס): ישנם ארבעה יסודות שאנחנו מכירים: הדומם, הצומח, החי והמדבר. בואו נעשה ניסוי קטן, ניסוי מעבדה; ניקח את הדומם ונחקור מה זה דומם, האם הדומם זה – ניקח אבן, נשבור אותה, נפרק אותה, אלי, הרב בן דהן. מה שלא נעשה לדומם, הוא יישאר דומם. נעבור ליסוד הנעלה ממנו – נעבור לצומח ונחקור מה זה צומח: האם צומח זה דומם עם תוספת על היסוד הנחות ממנו, תוספת של צמיחה? בואו נעשה מבדק קטן. בואו ניקח צומח, ניקח פרח וננתק אותו מהתוספת – ננתק, נתלוש אותו. מה יקרה לפרח? הוא יחזור להיות דומם? לא, הוא יתפורר, הוא ינבול. כבר בתחילת הניסיון, הרב בן דהן, אנחנו רואים שככל שהיסוד נעלה מחברו הנפילה שלו עמוקה יותר. נעבור ליסוד הנעלה מעל הצומח, לחי, ונחקור את אותה חקירה. מה זה החי? האם זה דומם שיש לו תוספת של צמיחה ותוספת של חיות? ננסה באופן תיאורטי לגמרי לנתק את החי מהתוספת שיש לו על היסוד הנחות, ננתק אותו מהחיים, מה יקרה לו? הוא יישאר צומח? מרגי, הנפילה שלו תהיה כל כך עמוקה, שלא כדאי לתאר אותה; תיאורים פלסטיים, לא כדאי לתאר אותם, גם בשעה כזאת מאוחרת. נעבור ליסוד הנעלה ביותר, היסוד המדבר – ופה יש חלוקה ברורה בין עם ישראל לאומות העולם – ונחקור את אותה חקירה. הרב אריה דרעי, מה זה עם ישראל? האם ככל הגויים ישראל רק שיש לו תוספת שהוא קיבל אותה לפני 3,500 שנה בהר סיני, שזו התורה הקדושה? נעשה את אותו ניסוי, הרב בן דהן. ננסה חלילה, חלילה, לנתק את עם ישראל מהתוספת שהוא קיבל. האם ככל הגויים ישראל? יכול להיות? לא שומע. יעקב מרגי (ש"ס): יורדים עד מדרגה תחתונה. יצחק כהן (ש"ס): אנחנו כבר רואים שהנפילה היא כל כך עמוקה, שרבי יוחנן בן זכאי הנשיא אומר: אשריכם ישראל, כשהוא רואה את בתו של נקדימון בן גוריון בסיטואציה הכי קשה שיכולה להיות. בשעה שעושים רצונו של מקום אין אף אומה לשון שולט בהם, ובשעה שלא – מתאר ורואה. זהו, רבותי, יש לנו עוד שבע דקות. היו"ר רות קלדרון: חזק וברוך. יצחק כהן (ש"ס): רגע. היו"ר רות קלדרון: לא חייבים. יעקב מרגי (ש"ס): תעבור לגמרא הבאה, לזוהר. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): תפתיע אותנו ותסיים לפני הזמן. יצחק כהן (ש"ס): על כל פנים, אני רוצה להגיד לכם דבר אחד, חז"ל כבר הטביעו עמוק עמוק עמוק בתודעה, זה צרוב בתודעה, כל אידיאל – אלעזר, קיבלת הפסקה לרוץ, אלעזר, אלעזר שטרן. אלעזר שטרן (התנועה): אתה מוציא כלה בתוך השנה הראשונה. יצחק כהן (ש"ס): אני לא מוציא אותך. למה לא התקזזו אתה? היא יכלה לישון בבית. ציפי חוטובלי (הליכוד ביתנו): על המצפון שלכם שאני לא חוזרת לבית. יצחק כהן (ש"ס): לא, למה? למה? תלכי הביתה שנה שלמה. ציפי חוטובלי (הליכוד ביתנו): להתראות. אריה דרעי (ש"ס): מה, לא קיזזו אתה? יצחק כהן (ש"ס): לא יודע. למה? אין פה אף אחד הליכוד. יעקב מרגי (ש"ס): החתן ילך - - - ציפי חוטובלי (הליכוד ביתנו): יש לי פטור - - - יצחק כהן (ש"ס): רגע, אריה, אין פה אף אחד מהליכוד, מרגי. איפה אלקין - - - ציפי חוטובלי (הליכוד ביתנו): יריב לוין פה, יו"ר הקואליציה. אלעזר שטרן (התנועה): נקי יהיה לביתו, נקי יהיה לביתו. יעקב מרגי (ש"ס): נקי יהיה, לא תהיה. אלעזר שטרן (התנועה): במקום כזה גם כן נקי תהיה לביתה - - - יצחק כהן (ש"ס): על כל פנים, אלעזר - - - היו"ר רות קלדרון: עשה לי חשק. אלעזר שטרן (התנועה): גם היא יודעת, גם היושבת-ראש יודעת. זה נקי תהיה לביתה. יצחק כהן (ש"ס): חז"ל הטביעו עמוק, תקשיב רגע – לא יודע, היא היחידה מהליכוד, דווקא הכלה. למה את לא הולכת הביתה? ציפי חוטובלי (הליכוד ביתנו): יריב לוין פה, והוא מייצג אותי. יצחק כהן (ש"ס): אז תחליטו, תקזזו אותה. כלה, לא נעים. על כל פנים - - - היו"ר רות קלדרון: חן וחסד על כל המליאה שנה בזכות הכלה. יצחק כהן (ש"ס): אריה, במעשה העגל, במעשה העגל יש פסוק – אלעזר, אתה מפריע לי. אלעזר שטרן (התנועה): - - - יצחק כהן (ש"ס): לא, תקשיב, תקשיב, כדאי שתקשיב. אלעזר שטרן (התנועה): בשביל זה באתי. יצחק כהן (ש"ס): יש לנו פסוק שמתאר לכאורה מצב של כרונולוגיה של האירועים: וישכימו ממחרת ויעלו עולות - - היו"ר רות קלדרון: מה שאני אוהבת, שזה בעל פה. יצחק כהן (ש"ס): - - ויקריבו שלמים וישבו לאכול ושתו ויקומו לצחק. מי שקורא את הפסוק הזה חושב: טוב, מעשה העגל, הם העלו עולות. לא, לא, לא. חז"ל צרבו את זה בתודעה: כל רעיון, כל אידיאל שהוא הפך דעת תורה, זה המסלול שלו. בהתחלה השכם, מסירות נפש, הכול למען האידיאל – אתה יודע, עולה היא עולה כליל על המזבח, אין בה כלום; הכול למען האידיאל. השלב הבא אחרי זה, שלמים – שלמים, אתה יודע, זה חצי לאידיאל וחצי הוא אוכל. השלב השלישי, אלי בן דהן - - - אלעזר שטרן (התנועה): בהתחלה זה היה עגל. יצחק כהן (ש"ס): זה היה עגל לעולה, אוקיי. אלעזר שטרן (התנועה): אל תתחיל מהאמצע. יצחק כהן (ש"ס): לא לא לא, לא הקשבת, חבל. אתה הגעת בסוף. קריאה: היה אידיאל. יצחק כהן (ש"ס): התחיל האידיאל של העגל, אז הייתה ממש מסירות נפש: השכמה מוקדמת, עולות, שזה כליל. אלעזר שטרן (התנועה): לא, זה בגלל שהכול בא להם בקלות; כל היציאה ממצרים באה להם בקלות. יצחק כהן (ש"ס): לא, לא. תראה, הבעיה – שההיסטוריה רצופה בחטא העגל, עד היום. עד היום ההיסטוריה רצופה, עד עצם היום הזה יש מעשה עגל. על כל פנים, הפסוק - - - אלעזר שטרן (התנועה): הם לא עבדו, הם לא עבדו, הם שמחו על הנס. יצחק כהן (ש"ס): תקשיב, אתה לא יורד לסוף דעתי. תקשיב טוב עד הסוף. אני רוצה להגיד – תקשיב טוב עד הסוף. אלעזר שטרן (התנועה): - - - יצחק כהן (ש"ס): הרבה יותר קשה ממך, תאמין לי. אחרי השלב הראשון של מסירות הנפש הגיע השלב של השלמים, שזה חצי-חצי. השלב השלישי זה רק הם. מוישה, מוישה - - - משה גפני (יהדות התורה): מה? יצחק כהן (ש"ס): אתה מפריע לי. הגענו לעגל, מוישה. על כל פנים - - - עדי קול (יש עתיד): - - - יצחק כהן (ש"ס): וואו. אני מסיים, אני מסיים עוד - - - משה גפני (יהדות התורה): לא, לא, יש לך את כל הזמן שבעולם. יצחק כהן (ש"ס): אז אל תפריע לי. השלב השלישי באידיאל העקום זה: וישבו לאכול ושתו. זה כבר הזניחו את האידיאל, הם רק אוכלים ושותים. השלב האחרון והכי קשה – כשכבר בועטים באידיאל, זה: ויקומו לצחק. הם מתחילים לצחוק, וצוחקים, וצוחקים. ויקומו לצחק, אריה. מאיר פרוש (יהדות התורה): השר פירון, מי? יצחק כהן (ש"ס): אני לא יודע. אני אומר, כל אידיאל שהוא הפך דעת תורה זה המסלול שלו, שמגיעים בסופו של דבר לקטע שצוחקים וצוחקים וצוחקים, ותמיד כדאי לדאוג שמאיר כהן יהיה באזור, שיציל את המצב. תודה, גברתי, יש לי עוד שלוש דקות. אני בגלל הכלה מוותר. היו"ר רות קלדרון: אנחנו מעריכים את זה מאוד. יצחק כהן (ש"ס): דרך אגב, אלעזר, אתה מדבר על הנטל, על שוויון בנטל. אולי פעם אחת תדבר על הנטל עצמו? אתם מצד אחד מייצרים את הנטל, ואחר כך אתם באים אלינו לבקש שוויון בנטל. אולי נטפל בנטל? היו"ר רות קלדרון: שוויון בזכות ללמוד תורה. יצחק כהן (ש"ס): בדיוק. היו"ר רות קלדרון: זה מה שאנחנו רוצים. יצחק כהן (ש"ס): 65 שנה אתם מייצרים נטל – נטל כבד, גם כלכלי - - - היו"ר רות קלדרון: עכשיו אתם תעבדו ואנחנו נלמד תורה. יצחק כהן (ש"ס): הלוואי. היו"ר רות קלדרון: נכון. יצחק כהן (ש"ס): גם כלכלי, גם ביטחוני, גם מדיני. די, די. יצחק כהן (ש"ס): איזה מדינה בעולם משקיעה כמעט 8% תוצר בביטחון? תגיד לי, אתם מטורפים? אלעזר שטרן (התנועה): לא - - - קריאה: מי זה "אתם"? יצחק כהן (ש"ס): מה - - - אלעזר שטרן (התנועה): - - - יצחק כהן (ש"ס): די, די, לא הגיע הזמן לחשוב? אלעזר שטרן (התנועה): - - - במילואים, אם הייתם - - - יצחק כהן (ש"ס): עזוב, אתה – עוד פעם. אלעזר שטרן (התנועה): - - - הם באים, הם באים - - - יצחק כהן (ש"ס): אני מדבר – אתה מדבר אתי על השוויון, אני מדבר על הנטל עצמו. היו"ר רות קלדרון: - - - חבר הכנסת כהן. אלעזר שטרן (התנועה): - - - יצחק כהן (ש"ס): לי אל תספר סיפורים. אלעזר שטרן (התנועה): אתה יודע כמה עולה חייל מילואים? יצחק כהן (ש"ס): לי אל תספר סיפורים על מילואים. אלעזר שטרן (התנועה): אתה יודע כמה עולה חייל מילואים ביחס לחייל חובה? קריאה: - - - יצחק כהן (ש"ס): לי אל תספר סיפורים על מילואים, אוקיי? ולא על חובה, ולא על – תעשה לי טובה. קריאה: - - - אלעזר שטרן (התנועה): - - - קריאה: תעשה לי טובה - - - קריאה: - - - יצחק כהן (ש"ס): אני מוכן לדבר אחד - - - היו"ר רות קלדרון: תודה רבה, חבר הכנסת כהן - - - יצחק כהן (ש"ס): יש לנו עוד שתי דקות. היו"ר רות קלדרון: נכון. יצחק כהן (ש"ס): תקשיב רגע, בוא נעשה תרגיל - - אלעזר שטרן (התנועה): כן. יצחק כהן (ש"ס): - - תרגיל פשוט - - אלעזר שטרן (התנועה): כן. יצחק כהן (ש"ס): - - קח את פנקסי השירות של כל החבר'ה החרדים, ותעבור בעוד כמה מפלגות, קח פנקסי שירות, ובוא נעשה - - אלעזר שטרן (התנועה): עם כל - - - שהם גרים, אני מוכן. יצחק כהן (ש"ס): - - בוא נעשה מבחן - - אלעזר שטרן (התנועה): כל הבלוק. יצחק כהן (ש"ס): - - בוא נעשה מבחן - - - יצחק וקנין (ש"ס): וגם של כל הבלוק, גם - - אלעזר שטרן (התנועה): לא, אל תאיימו עלי - - - יצחק וקנין (ש"ס): - - וגם - - - יצחק כהן (ש"ס): די, די, די, די, מה שאני מבקש ממך - - אלעזר שטרן (התנועה): - - - יצחק כהן (ש"ס): - - אלעזר - - קריאות: - - - יצחק כהן (ש"ס): - - אלעזר - - - אלעזר שטרן (התנועה): אל תאיימו - - קריאות: - - - יעקב מרגי (ש"ס): - - - כל המשפחה שלי - - - יצחק כהן (ש"ס): - - אלעזר שטרן אלעזר שטרן (התנועה): כן - - - יצחק כהן (ש"ס): - - אלעזר שטרן - - קריאה: - - - יצחק כהן (ש"ס): - - הגיע הזמן - - קריאות: - - - יצחק כהן (ש"ס): איציק. - - הגיע הזמן לטפל בנטל עצמו. זה כבד מדי, הנטל - - אלעזר שטרן (התנועה): - - - יצחק כהן (ש"ס): - - אתה לא מבין? אלעזר שטרן (התנועה): לא. יצחק כהן (ש"ס): אתם מייצרים נטל כבד. אלעזר שטרן (התנועה): על השעות, אתה מתכוון? יצחק כהן (ש"ס): אני מדבר על המלחמות. אני מדבר שאתם לא עושים שום דבר, שום תהליך מדיני. שמענו את לפיד - - קריאה: - - - יצחק כהן (ש"ס): - - שמענו את לפיד, איזה ימני, ימני רדיקלי. אני, זה פחד פחדים, לאן אתם מובילים את העם הזה? אתם מייצרים – מה אתה רוצה, לגייס בחורי ישיבה שיפנו את גבעת החרולים בצומת התפוחים? זה מה שאתה רוצה? אני לא מבין, זה מה שאתה רוצה לעשות? לגייס בחורי ישיבה שילכו לפנות מתנחלים? תגיד, אתם נורמלים? אלעזר שטרן (התנועה): יש פה מאחורה גם יין? יצחק כהן (ש"ס): אוי, באמת, באמת, זה הכיוון? אלעזר שטרן (התנועה): - - - יצחק כהן (ש"ס): זו התשובה שלך? אלעזר שטרן (התנועה): - - - יצחק כהן (ש"ס): די, די, די. היו"ר רות קלדרון: חבר הכנסת שטרן, בבקשה תעזור - - - יצחק כהן (ש"ס): אז שטרן, הגעתם לשלב של: "ויקומו לצחק". תודה רבה. היו"ר רות קלדרון: תודה רבה. תודה רבה, חבר הכנסת כהן. קריאה: - - - היו"ר רות קלדרון: חבר הכנסת משולם נהרי. חבר הכנסת שטרן, היה כאן חידוש, בזמן הלימוד, שלמדנו ש"רחמנא ליבא בעי", נכון? הרחמן רוצה את הלב. הוא אמר שהם לא למדו ליב"ה. עכשיו הם ילמדו, כולם, לימודי ליב"ה. חבר הכנסת משולם נהרי, בבקשה. קריאה: עוד לא - - - קריאות: - - - קריאה: הוא לא פה. היו"ר רות קלדרון: אני מוכנה במקומו – חצי שעה? קריאה: לא, לא. קריאות: - - - היו"ר רות קלדרון: יש לי מסכת ברכות - - קריאות: - - - היו"ר רות קלדרון: חבר הכנסת אמנון כהן. קריאות: - - - היו"ר רות קלדרון: - - יש לי מותו של רבן יוחנן בן זכאי, זה משתלב. קריאה: שימי - - - קריאה: - - - היו"ר רות קלדרון: שמישהו ימכור לי את החצי שעה שלו. קריאות: - - - היו"ר רות קלדרון: אה, 30 דקות. אמנון כהן (ש"ס): תני לי את הזמן. קריאה: - - - אמנון כהן (ש"ס): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת - - - קריאות: - - - קריאה: - - - זה לא הגיוני - - - אמנון כהן (ש"ס): יש – נכון? זה שר הרווחה. קריאות: - - - היו"ר רות קלדרון: אפשר להמשיך כבר לוועדת ביקורת המדינה. אמנון כהן (ש"ס): יש לי נושא, אני כבר – אני כבר אגיע גם לזה. כן, רבותי, אנחנו - - קריאה: - - - אמנון כהן (ש"ס): - - אני חושב שהחוק הזה, שאנחנו דנים בו כרגע, לא היה צריך לבוא בכלל, כי אנחנו בהסכמות, כבר מאז קום המדינה, ומטפלים בנושאים האלה, וגם הנושא של הנשים בוועדות האלה קיבל את הביטוי שלו, ולא תמיד צריך לחוקק חוקים כדי לטפל במשהו - - משה גפני (יהדות התורה): אתם מפריעים לאמנון כהן - - - אמנון כהן (ש"ס): כן. קריאות: - - - אמנון כהן (ש"ס): - - אבל אני רוצה להתמקד גם בגזירות הקשות שמביאים על עם ישראל, הממשלה החדשה הזאת, וכאשר שר האוצר עמד כאן והסביר שאנחנו כרגע נתגייס כולנו לנטל, גם אלה שהבטיח להם שלא ייפגע בהם, ועוד שנתיים, אמר, יהיה – תזרח השמש והכול יהיה מצוין, ואנחנו שומעים שבנק ישראל אומר שגם ב-2015 ו-2016 נצטרך להדק את החגורות, ועדיין כל הנושא של הגירעון לא יסתיים. לכן – אנחנו לפעמים שומעים נאומים מכאן, מעל בימת הכנסת, בלי שום ביסוס, בלי שום עבודת מטה, וגם ראינו החלטות שמתקבלות – שבטלפון אחד מתקשרים למשרד השיכון, ושואלים כמה, כמה אנשים מחליפים, משפרי דיור, עושים את החשבון, מתמטי, אומרים: תודה רבה על הנתון, ומגיעים למיליארד שקל, ומכניסים את זה לנושא של חוק ההסדרים בשביל לטפל. זה עבודת מטה, כאשר אנחנו רואים בכל הדוחות של מבקר המדינה, שהוא מצביע שאין עבודת מטה מסודרת, וההחלטות מתקבלות ככה, כמו שכל אחד מביא, מתחת למגירה, ומביאים כל פעם את ההחלטות האלה ומקבלים את ההחלטה. אבל במקום לשבת – וכששמענו: יש ממשלה חדשה, פוליטיקה חדשה, פוליטיקה אחרת, במקום לטפל במהות, והיום אנחנו קיבלנו החלטה – הכנסת קיבלה החלטה, אנחנו התנגדנו לה – הכי קל לקצץ בשכירים האלה, ב-1% בשכר, וסגן שר האוצר אומר: זה בהסכמה. את מי שאלו בדיוק? 1% ממקבלי שכר של 5,000, 6,000 שקל, כאשר הממשלה הזאת, במראית העין אמרו שהיא ממשלה מצומצמת, אבל לא פירקו אף משרד ממשלתי. אנחנו רואים ששר אחד ממונה או מופקד על ארבעה משרדי ממשלה, והוא למעשה שר אחד, אבל יש ארבעה משרדים, כאשר יש שם מנכ"ל בכל משרד, כל הפקידות, כל המנגנון המקצועי – שום דבר לא קוצץ. הכי חזקים, הממשלה הזאת, לבוא לאותו אזרח, לאותו עובד, שבקושי גומר את החודש גם ככה, עכשיו מקצצים לו קצבאות ילדים, גם מס הכנסה – עוד 1% מהשכר שלו אנחנו היום מורידים לו, והוא אומר לנו, סגן שר האוצר: זה בהסכמה. הסכמה של מי אני לא הבנתי, אבל זה בהסכמה. קל, כמובן, להיכנס לכיסו של האזרח, ולהוריד בהחלטה אחת, בהינף יד, את הסכומים הללו, כאשר אנחנו גם בדיונים בוועדה לביקורת המדינה הדגשנו את כל הנושא של הפיקוח על מחירי המזון – אם מדברים שיש פה יוקר מחיה, יש כל הנושא של הריכוזיות במשק, וגם ריכוזיות בנושא של השווקים, כל הנושא של הסוּפרים. הם, ביניהם, כמו קרטל, מתאמים את המחירים, הם למעשה לוקחים את כל פערי התיווך של המוצרים, הם עושים את ההסכמים מול היצרן, מורידים את המחיר עד אפס כמעט, כמעט לא משאירים לו להרוויח. המטרה היא, הוא אומר לו: אני אכניס אותך למדפים שלי בתנאי שאתה, המחיר שלך, נגיד, אתה רוצה להרוויח שקל על המוצר, אתה תרוויח - - היו"ר רות קלדרון: 20%. אמנון כהן (ש"ס): - - 70 אגורות, אבל אני לא מכניס את המתחרה, אבל הוא לא מגלגל את הפער הזה לצרכן, הוא מגלגל את זה לכיסו של הסופר. היו"ר רות קלדרון: כמו בספרים. אמנון כהן (ש"ס): כן, ואז, למעשה, אני כאזרח בא לסופר, ואני מוכרח לקנות מאותו מוצר שהוא שם לי, ואני נקרא שבוי בידיו, כי אני כבר באתי לעשות קנייה, ואני רוצה סוג קטניות שאשתי רוצה שאני אקנה, אבל אין, כי הוא מכריח אותי לקנות את אותן קטניות שהוא עשה עליהן עסקה, והוא מרוויח על זה פי-400%-300%, ואני, הצרכן, משלם את הסכומים האלה. אף אחד לא מטפל בזה, ואני מעביר את זה לשר הכלכלה, שהוא מדבר – גם כשהבאתי את החוק לגבי אריזות; לגבי אריזות, שמנפחים את האריזה, אתה בא עם ילד לסופר, רוצה לקנות משהו באריזה, האריזה מנופחת, כזו גדולה – 20 גרם מוצר בפנים. 20 גרם – אז אני אומר, כבוד השר, אתה – שלפחות יכתבו ששם יש סך הכול כך וכך גרמים, לא יסתכלו על הניפוח. הוא אומר לי שגם ה"אייפון" הוא קטן, ולכן – יש לו הרבה חומר בפנים. עדיף כמה שפחות לכתוב על המוצר. לרמות את הציבור צריך, לא צריך לטפל. אבל "אייפון" הוא קטן, יש לו הרבה אינפורמציה, אז אדרבה – מחשב היה ענק, היה אטי מאוד. יצרו "אייפון". אז אני אומר, אם יש שם 20 גרם מוצר, למה אני צריך מנופח כזה כמו 300 גרם? אז שיהיה 20 גרם, אריזה של 20 גרם. למה להטעות את הציבור? קריאה: - - - היו"ר רות קלדרון: אחיזת עיניים. אמנון כהן (ש"ס): אז הוא אומר לי: "אייפון". אז אני אומר: איפה ההשוואה? איפה בן-אדם, פה שר, ואני – בכלל, הראייה שלו אחרת לגמרי. אני אמרתי, אני מודאג, שאם שר מסתכל בנושאים האלה בצורה כזאת, איך אני אצפה ממנו – איך אני אצפה ממנו מחר שיעשה עבודת מטה, חריש, בתוך אותם סופרים, שבסופו של דבר – את חייבת לשמוע עד הסוף, את חייבת לשמוע עד הסוף. היו"ר רות קלדרון: - - - אמנון כהן (ש"ס): עד שאני אסיים עכשיו את לא תתחלפי. היו"ר רות קלדרון: לא מתחלפת. עד שאתה לא גומר אני לא זזה. אמנון כהן (ש"ס): כן, כן, כן, כן. אז אני אומר, אחרי הדיון בוועדה לביקורת המדינה, העברתי לו את כל המסמכים ובקשתי ממנו בדיוני תקציב שיעשה עבודת מטה ויבדוק את כל הנושא של הסופרים: קנייה, צרכן, יבואן. הרי הם עושים קופון על אזרחי מדינת ישראל – זה יוקר המחיה. אז איפה הלך לטפל? להוריד אחוז בשכר לאלה שמקבלים 5,000 שקל. לא מספיק מע"מ 18%, לא מספיק 1.5% שמורידים – אל תתחלפי עכשיו. היו"ר רות קלדרון: אני אתך. אמנון כהן (ש"ס): כן, אנחנו נותנים כבוד לנשים – זה דיון של נשים עכשיו. היו"ר רות קלדרון: אהבתי שאשתך שולחת לקנות קטניות. אמנון כהן (ש"ס): כן, בוודאי, אני עושה קניות עם הרשימה. תכף אני אגיע לאשתי – הרבה דברים עוד. עכשיו, נושא שני - - - נסים זאב (ש"ס): לבוכרים אין בעיה – הנשים מכבדות את בעליהן. אמנון כהן (ש"ס): זה תלוי אם אתה מכבד אותה – ככה זה עובד. דיברנו גם בדיונים של מחירי מים. נהיה פה מצב שהאוצר אמר פה לוועדת הכנסת שראשי רשויות עושים בכסף של "מקורות", כסף שהם גובים, צורך לא ראוי: לטפל במשכורות, גירעונות. לא מטפלים בביוב ותשתיות. ויש הרבה עיריות שיש עזובה קשה. - - - יכול להיות שראש עיר לא אחראי. מה עשו? הקימו בכל רשות מקומית תאגיד מים, כאשר בעירייה היו בן אדם וחצי שהיו מטפלים בנושא של המים: שעונים בודק, כמה, מה; פיצוצים – היה מטפל. הקימו בערים תאגיד מים: מנכ"ל, סמנכ"ל, סמנכ"ל רגולציה, ארבע פקידות, רכבים. ועכשיו, המחיר של המים, במקום שירד – עלה ב-50%. אזרחי מדינת ישראל משלמים. אני עושה ועדה בדיון בוועדת ביקורת המדינה, אני שולח את כל החומר לשר האוצר, לסגן שר האוצר, לשר האוצר. אני אומר למשרד הפנים: חברה, המטרה אולי הייתה טובה של האוצר בתקופה ההיא שהביא, אמרו שהשלטון המקומי לא אחראי והם לא מחליפים את הביוב. כתוצאה מכך, כל הכסף שהולך לנושא מים מ"מקורות" – הולך רק למים. בסדר, הסכמנו – חוק. אבל תעשו רוויזיה, רגע, פה נהיה מפלצת. נהיה פה מינויים פוליטיים בתאגידי מים, כל חברים למיניהם, פוקדים למיניהם – לא כולם, אולי, אני לא רוצה לעשות הכללות, אבל הרוב הם כאלה - - היו"ר רות קלדרון: מחזירים דיבידנד - - - אמנון כהן (ש"ס): מחזירים דיבידנד אחר כך. - - אבל מה חשוב? שמחירי המים עלו ב-50% לצרכן. ועכשיו אמרתי: רגע, עכשיו דיוני תקציב, תשבו עם השלטון המקומי, תעשו עבודת מטה. ואתה יודע מה? אולי צריך איגוד מים אבל לא צריך 55, בכל עיר. תעשו מרוכז. כן, נעשה חשיבה. נעשה חשיבה, נעשה חשיבה – בסוף התקפלו, לא עשו שום דבר, הוציאו את זה וולונטרי: מי רוצה, מי לא יעשה, כן יעשה. השאירו וולונטרי – תעשו מה שאתם רוצים, העיקר שמחירי המים לא ירדו, זה העיקר. כי אנחנו אמרנו: אם היו מתאגדים ביחד, אז העלויות היו פחות סמנכ"לים, פחות מנכ"לים, פחות עובדים – אבל השירות היה ניתן, הצינורות היו מחליפים אותם, ואז גם הצרכן היה משלם פחות. אבל למה לעבוד קשה? 1%, טראח היום, בהחלטת קואליציה, משכר של 5,000–6,000 שקל, עוד 1%, חוץ ממע"מ, חוץ מ-1.5% מס הכנסה, חוץ ממשפרי דיור – כל המסים – עוד 1% – וסגן שר האוצר אומר: תיאמנו את זה, זה בהסכמה. ממי הסכמה? את מי שאלתם? עם מי דיברתם? מישהו מוכן לוותר על 1% מהשכר שלו? אני לא מדבר על חברי כנסת – 10%; לא מדבר עלינו – אנחנו הרי עשירים, בעלי הון אנחנו. אנחנו, ברוך השם, טיקונים, כן. אנחנו טייקונים, אנחנו טייקונים – לכן, אנחנו לא מדברים על עצמנו, אבל לפחות מאלה האנשים, 1% אתה מוריד מ-5,000 שקל? לא מספיק קצבאות ילדים הורדת? בסדר, נו, זו עבודה, זו ממשלה אחראית, פוליטיקה חדשה, דברים חדשים. רואים עבודת מטה – בלילה טלפון אחד, מיליארד שקל למשפרי דיור. זאת עבודת מטה במשרד האוצר. עבודת מטה חזקה מאוד. ואני מזמין אותך, אדוני סגן שר האוצר, לדיונים של ועדת ביקורת המדינה לגבי עבודות מטה שעשו קודמים. אז חשבתי: פוליטיקה חדשה, יעשו עבודת מטה אחרת – ישבו, יבחנו את הסוגיה; נתנו להם זמן, חוקקנו חוק מיוחד: עוד קצת זמן שיהיה להם. שום דבר. כל הישר בעיניו יעשה. נכה, תכה באזרח, במעמד הביניים. כמה שתכה יותר חזק – יותר טוב. זאת למעשה ממשלה חזקה. כן, כן, אנחנו מדברים על דיור ציבורי. נמכרו במדינת ישראל 30,000 דירות ציבוריות. סגן שר האוצר, נמכרו 30,000 דירות ציבוריות. דירה אחת לא נקנתה. היו"ר רות קלדרון: מה זאת אומרת נמכרו ולא נקנו? אמנון כהן (ש"ס): היה חוק של חבר הכנסת רן כהן, שכל הזמן הקפיאו אותו. אמרו: לא צריך חוק. גם היום אני אומר לגברת מועלם: לא צריך חוק. הרי אנחנו עושים את זה בהסכמות. ואז האוצר בא ואמר, עשו איזשהו הסדר: מי שגר בדירה כך וכך שנים יכול לרכוש אותה. אז היו אנשים שיכלו, אנשים שגרים שנים בדיור הציבורי, 20 שנה, 30 שנה, נתנו להם הטבות, קנו את הדירות האלה והכסף חזר. חזר לאוצר. ואמרו: בכסף שייכנס נבנה דירות חדשות. זה כבר כמעט עשור נמכרו 30,000 יחידות דיור, הכסף הלך לכל מקום, רק לא לדיור ציבורי. דירה אחת לא נקנתה. סגן שר האוצר מיקי לוי: גם שר האוצר יאיר לפיד אשם. אמנון כהן (ש"ס): אני אומר: אתם תעשו עבודת מטה. פוליטיקה חדשה. יש לכם שם איזה 100 מיליון שקל בקופה. 100 מיליון שקל והם לא בונים דירה. סגן שר האוצר מיקי לוי: - - - אמנון כהן (ש"ס): תביא תוכנית. דווקא אני רוצה לשבח את סגן שר השיכון הקודם שהיה – אל תפריע לי, כבוד סגן השר – השר אריאל אטיאס, שהוא אמר ש-5% מהפרויקטים שייבנו, דירות יפות גדולות, שיהיו לדיור הציבורי. לטובת זה מה נעשה? ניתן להם הטבות במיסוי, לאותם בעלי קרקעות – הם לא חייבים, המדינה רוצה לעודד אותו. האוצר? מה פתאום, ייכנסו כמה גרושים פחות, מה פתאום. אבל אמרתי, אולי האוצר של עכשיו יהיה קשוב יותר, ישמע. לא 5% – 3%. או לזוגות הצעירים או לזכאים. תעשו איזשהו מפתח, תביאו איזו בשורה. בשורה לעם ישראל, בשורה לשכבות החלשות, בשורה לזוגות צעירים. אבל מה אמרו: משפר דיור? עוד מס. לא מספיק דירה ראשונה שהוא קנה, שילם מס רכישה, שילם את הכול. עכשיו משפר דיור, בן-אדם יש לו שלושה ילדים, רוצה לשפר את הבית שלו, רוצה ארבעה חדרים – לכל אחד חדר ייתן לו, ייתן לו תנאים טובים. מה פתאום? עכשיו עוד 100,000 שקל תשלם. יענו תיתקע שמה. זה מעמד הביניים, זה שדיברו שרוצים לתת הטבות למעמד הביניים שהוא סבל וסחב על הגב שלו את כל המשק, אבל עכשיו הכי קל להטיל את הגזירה. והגזירה הזו – בטלפון אחד סגרו את זה. בטלפון אחד. נציג האוצר התקשר למשרד השיכון, אמרתי, שאל: כמה אנשים משפרים דיור בתוך מהלך השנה? אמרו לו: כך וכך. הכפיל את זה, ראה מיליארד שקל – טראח, הכניס לחוק ההסדרים. זאת עבודת המטה שעושים. פוליטיקה חדשה. משה גפני (יהדות התורה): מה, זה נכון הסיפור? אמנון כהן (ש"ס): נכון, ודאי. היה מפורסם בכל כלי התקשורת. משה גפני (יהדות התורה): להדיח אותם - - - אמנון כהן (ש"ס): דוח מבקר המדינה בודק עכשיו את הדברים האלה, מה חשבת? אנחנו נגיד שגם יש חברות, ארבע חברות, זה גם פורסם. ארבע חברות קיבלו הטבות מס בסך 4 מיליארד שקל - - - יריב לוין (הליכוד ביתנו): אמנון, אמנון, אמנון. אמנון כהן (ש"ס): מה? יריב לוין (הליכוד ביתנו): יש לי אליך בקשה. אמנון כהן (ש"ס): מה העניינים? יריב לוין (הליכוד ביתנו): השעה מאוחרת - - - אמנון כהן (ש"ס): לא. אם היא תיתן לי עוד זמן אז - - - יריב לוין (הליכוד ביתנו): רגע, רגע. אמנון כהן (ש"ס): מה? יריב לוין (הליכוד ביתנו): אתה התחלת נושא חדש אבל אני מרגיש שחסר לי משהו בהבנה של הנושא הקודם. אם אתה יכול לחזור עליו קודם, לפני שאתה - - - אמנון כהן (ש"ס): כבר אמרתי שמונה פעמים. סגן שר האוצר מיקי לוי: לא הבנו את זה. אמנון כהן (ש"ס): יופי. יריב לוין (הליכוד ביתנו): אז בבקשה, דבר. אמנון כהן (ש"ס): בפרוטוקול אחרי הדיון - - - יריב לוין (הליכוד ביתנו): לא, לא, לא. סגן שר האוצר מיקי לוי: תחזור על הדברים מההתחלה. יריב לוין (הליכוד ביתנו): אנחנו רוצים לשמוע, איך אומרים - - - אמנון כהן (ש"ס): אוקיי. אז אנחנו דיברנו שארבע חברות קיבלו הטבות מס בסך 4 מיליארד שקל, מתוך 5.5 מיליארד. סך הכול יש 5.5 מיליארד. יריב לוין (הליכוד ביתנו): בקצב אטי, דבר לאט. אמנון כהן (ש"ס): ארבע חברות – כמה קיבלו? כמה? כמה קיבלו? שזה למעשה 70% מסך כל ההטבה, כאשר הם הרוויחו בעצמן, החברות האלה, בשנת המס ההיא, 18.5 מיליארד. הן הרוויחו 18.5 מיליארד. כמה שילמו מס? 1.1 מיליארד. סגן שר האוצר מיקי לוי: תגיד מי חתם על זה. אמנון כהן (ש"ס): 1.1 מיליארד. סגן שר האוצר מיקי לוי: אתה רק מדבר - - - אמנון כהן (ש"ס): הכול אתה עכשיו. רציתם את סגן שר האוצר? הכול עכשיו. תרצה, לא תרצה, יש לך דרך אחת – תתפטר. תגיד: לא עשיתי, תעזבו אותי. היו"ר רות קלדרון: גם מפלס הכינרת, מיקי, זה אתה. אמנון כהן (ש"ס): כל עוד אתה לא מתפטר, אתה תאכל הכול עכשיו. סגן שר האוצר מיקי לוי: מי שחתם על זה זה - - - אמנון כהן (ש"ס): אתה חתמת, אתה נתת, אתה יכול לעצור. לא עצרת. אתה יכול לעצור. אבל תעצור את זה. תעזוב, בשנה הבאה לא יהיה. אתה לא עוצר. אתה באת לאזרח הפשוט, 6,000 שקל – עוד 1% הורדת לו. כי למה? כי זה לא חברות גדולות, אתה לא יכול להתמודד מולן. עכשיו, אמרנו שהן הרוויחו, החברות האלה, 18.5 מיליארד, ושילמו 1.1 מיליארד – רווח פי-18 ממה ששילמו. וכמה שילמו מס חברות? חברה רגילה, קטנה – היה 26%, ועכשיו מעלים את זה ל-27%. 5%. מס חברות – 5%. מספיק? כן, אתן הגדולות, אנחנו לא יכולים לריב אתכן, חס וחלילה, אסור לנו לדבר מילה. אלה חברות טובות, חברות חשובות, חברות בין-לאומיות. אני לא אמרתי לפגוע בהן, אבל בתקופה שאתה הולך לקיצוץ כל כך דרסטי לאזרחי מדינת ישראל, למעמד הביניים, למעמד הכי קטן, הכי פשוט, הכי מוחלש, אתה יכול להגיד להם: חבר'ה, תיתנו כתף, בואו נשב על שולחן עגול, בואו נדבר. קל להגיד: ההוא אמר, ההוא עשה. התקופה הייתה אחרת. עכשיו נתנו לך את ההזדמנות. סגן שר האוצר מיקי לוי: אמרנו להם - - - אמנון כהן (ש"ס): הקדוש-ברוך-הוא שם אותך, מיקי לוי, סגן שר האוצר של מדינת ישראל. מה אתה עושה? ההם, ההם. אני – תגיד – עושה היום, משנה, יושב אתם, עושה משא-ומתן, במקום שניקח את ה-1% מהאזרח המסכן הזה שהטלתי עליו מע"מ, הורדתי לו קצבאות ילדים, הורדתי עוד 1%. שב עם הטייקונים האלה. סגן שר האוצר מיקי לוי: אבל אמרתי להם. ישבתי, אמרתי להם - - - אמנון כהן (ש"ס): שב, שב. למה הורדת 1% לאזרחים הפשוטים, למה? אנחנו 10% – כפרה. אבל מה הם? למה הם? תגיד לי, אוצרות הטבע של המדינה – אוצרות טבע יש הרבה. התבטא שר האוצר: אני אשב, אקים ועדה, אקים – סיפורים, עניינים. תבוא שם, תשב, תעשה עבודה. עוד פעם, יכול להיות שהיו הסכמים, היו בתקופות אחרות, אבל באת עם פוליטיקה חדשה. הקדוש-ברוך-הוא שם אותך סגן שר האוצר - - סגן שר האוצר מיקי לוי: יש ששינסקי. אמנון כהן (ש"ס): - - שלא יקל בעיניך. סגן שר האוצר מיקי לוי: אתה לא מתבלבל. העובדות לא מבלבלות אותך. אמנון כהן (ש"ס): שמה? ששינסקי זה נושא אחר לגמרי. מה אתה אומר לי "ששינסקי"? ששינסקי זה נושא אחר לגמרי. סגן שר האוצר מיקי לוי: תקשיב, תקשיב - - - משה גפני (יהדות התורה): לא, העלינו את התמלוגים. אמנון כהן (ש"ס): אני הייתי בוועדה – אתה אומר לי שאני צריך להקשיב? אנחנו עשינו את החוק הזה. לי אתה לא יכול להגיד "תקשיב", כי אני אגיד לך תקשיב. סגן שר האוצר מיקי לוי: אתה לא יודע - - - אמנון כהן (ש"ס): אני עשיתי פה, יחד עם הרב גפני, ועדת כספים – עשינו את העבודה. אתה, שמו אותך פה כרגע לשנות, לתקן. ובאתם – "פוליטיקה חדשה". אבל אתם יותר גרועים ממה שהיה. חבר'ה, פוליטיקה חדשה? אנחנו כבר מתגעגעים למה שהיה קודם, נכון? משהו טוב היה. משה גפני (יהדות התורה): אתה צודק, הם יכולים לעשות את זה מייד בחקיקה. אמנון כהן (ש"ס): כן, כן. מאיר פרוש (יהדות התורה): - - - הכנסת, - - - הכנסת. אמנון כהן (ש"ס): כן, כן. אתם יודעים עוד משהו – מיקי, סגן שר האוצר, תקשיב, מחר יש דיון בוועדת הביקורת. אני מציע לך שתבוא, תראה מה יש שם. יפעת קריב (יש עתיד): סליחה, אתה לא - - - אמנון כהן (ש"ס): את לא קובעת לי מה להגיד, הפה שלי ברשותי. סגן שר האוצר מיקי לוי: היא צודקת. אמנון כהן (ש"ס): היא לא צודקת, פה זה לא מה שאתם רוצים. מה שש"ס רוצה – זה מה יהיה פה. מה שש"ס רוצה – זה מה יהיה פה. יפעת קריב (יש עתיד): - - - היו"ר רות קלדרון: מה שריבונו של עולם רוצה – זה מה יהיה פה. אמנון כהן (ש"ס): לכן תקשיב טוב, תקשיב טוב - - - סגן שר האוצר מיקי לוי: למה - - - אמנון כהן (ש"ס): תקשיב טוב, לוי. תקשיב טוב. יש לך – תקשיב טוב, זה חשוב שתדע. משה גפני (יהדות התורה): אמנון, הפסקנו לקבל הוראות ממנו. אמנון כהן (ש"ס): הפסקנו לקבל הוראות, כן. מאיר פרוש (יהדות התורה): הרב גפני - - - אמנון כהן (ש"ס): כן, יש לו עוד זמן. מאיר פרוש (יהדות התורה): - - - אמנון כהן (ש"ס): כמו סגן שר האוצר, יש לך בחוץ – דוח מבקר המדינה אומר שיש לך בחוץ 60. תקשיב טוב, אתה לא מקשיב: 60.7 מיליארד שקל חייבים למדינת ישראל. תקשיב טוב. סגן שר האוצר מיקי לוי: למה לא - - - אמנון כהן (ש"ס): תקשיב טוב. תבוא מחר לדיון בוועדה לביקורת, תקשיב טוב. אברהם מיכאלי (ש"ס): לא מחר, היום, היום. אמנון כהן (ש"ס): היום, היום, יופי. עוד כמה שעות תבוא, תשמע איזה דיון חמוד יהיה, דיון טוב; ייתן לך כלים מאיפה לגבות את הכסף – לא את ה-1% שאתה עשית חוק היום, לא את ה-1% הזה. משה גפני (יהדות התורה): שלקח מהשכבות החלשות. אמנון כהן (ש"ס): וגם הביניים, בוא נגיד. משה גפני (יהדות התורה): וגם הביניים. שלא תגיד לו "איפה הכסף". אמנון כהן (ש"ס): מיקי לוי – רוברט, אתה אח שלי, אל תעשה לי גב עכשיו. תן לי, תן. מיקי, 60.7 מיליארד שקל אתם לא גובים - - - סגן שר האוצר מיקי לוי: מי זה "אתם"? אמנון כהן (ש"ס): המדינה. אתה המדינה עכשיו. מה, שכחת? סגן שר האוצר מיקי לוי: סליחה, איפה היית? אמנון כהן (ש"ס): עוד פעם אתה מתחיל? עוד פעם אתה מתחיל? סגן שר האוצר מיקי לוי: - - - יושב-ראש גנב כספים - - - משה גפני (יהדות התורה): הלוא אתה - - - סגן שר האוצר מיקי לוי: שר האוצר - - - משה גפני (יהדות התורה): אבל אתה - - - סגן שר האוצר מיקי לוי: הייתה ביקורת חיצונית - - - אמנון כהן (ש"ס): אתה יודע שיש לי 29 מיליארד שקל – הבאת הלוואות, אתה, סגן שר האוצר, הבאת הלוואות, ואתה לא גובה אותן. ביחד אתה יודע כמה כסף זה? משה גפני (יהדות התורה): - - - כמה? אמנון כהן (ש"ס): 90 מיליארד שקל בחוץ. משה גפני (יהדות התורה): 90 מיליארד שקל. 90 מיליארד שקל. אמנון כהן (ש"ס): 90 מיליארד שקל בחוץ – הוא לא הולך לגבות. הוא הולך ל-1% מ-6,000 שקל. משה גפני (יהדות התורה): מהשכבות החלשות. 90 מיליארד שקל. אמנון כהן (ש"ס): השכבות החלשות. אריה דרעי (ש"ס): ומעמד הביניים. אמנון כהן (ש"ס): בוודאי, כל הפגיעה זה קודם כול מעמד הביניים, והשכבות החלשות. אריה דרעי (ש"ס): מוחלשות. אמנון כהן (ש"ס): מוחלשות, מוחלשות. משה גפני (יהדות התורה): מה זה, הם לא גובים את הכסף? מיקי לוי לא גובה את הכסף? אמנון כהן (ש"ס): יד ימין באוצר, בנושא הזה, לא יודעת על יד שמאל. הוא לא יודע כמה משרד התמ"ת, משרד הכלכלה, התחייב. כבוד שר הכלכלה, במשרד שלך לא יודעים כמה נתנו הלוואות במדען הראשי שם, כי יש מפעלים שמקימים אותם, והוא צריך לעמוד בצמתים – בצומת כזה צריך לקלוט כך וכך עובדים. ואז, אם הוא לא עומד בהתחייבות, הוא חייב להחזיר את הכסף. 13 – כמה אמרנו? 29 מיליארד, בחוץ, חובות כאלה, הלוואות שנתנו, שהם לא עמדו בתנאים, ולא גובים. משה גפני (יהדות התורה): זה של משרד הכלכלה, זה חוץ מה-90 מיליארד שמיקי לא גובה. אמנון כהן (ש"ס): לא, זה ביחד, זה 60 ו-29 מיליארד. יעקב מרגי (ש"ס): עוד מעט ניתן הלוואה לאובמה. תעצור. משה גפני (יהדות התורה): למה אתה לא גובה? סגן שר האוצר מיקי לוי: באמת, למה אני לא גובה? למה אני לא גובה? משה גפני (יהדות התורה): למה אתה לא גובה? אמנון כהן (ש"ס): הוא גובה, הוא גובה. ממעמד הביניים הוא גובה, למה הוא לא גובה? עכשיו, כבוד שר הכלכלה, טוב שבאת, יש לי כמה דברים שתשמע. אריה דרעי (ש"ס): מה עם סימון האריזות? אמנון כהן (ש"ס): אני אמרתי לו. עכשיו, בשביל זה, הוא שמע אותי בטלוויזיה, הוא בא. נכון? סימון האריזות. אנחנו דיברנו, כבוד השר, בשבוע שעבר - - - אריה דרעי (ש"ס): זה דווקא כשהנפח יהיה - - - מיכל רוזין (מרצ): - - - אמנון כהן (ש"ס): על 20 גרם - - - יעקב מרגי (ש"ס): זה כמו אייפון, זה כמו אייפון. אמנון כהן (ש"ס): 20 גרם מוצר, והנפח ככה. מטעים את האזרח. ואני אמרתי, כמו שאמרת באייפון, זה מכשיר קטן ומקצוען, ויש לו מלא חומר, ומהר עובד. פעם היה מחשב כזה גדול, נכון? אז עכשיו האריזות כאלה גדולות נשארו, מנופחות, והמוצר בפנים – 20 גרם. אתה מבין? אז אמרתי: למה מותר כזה גדול על 20 גרם? יפעת קריב (יש עתיד): אני לא הבנתי - - - קריאות: - - - היו"ר רות קלדרון: איך אמר חבר הכנסת כהן? "התחילו מצחקים". תראו לאן אתם מגיעים. שר הכלכלה נפתלי בנט: - - - אמנון כהן (ש"ס): אבל אתה השר הממונה. למה אני מצפה? אני אומר, אתה תגיד, אדוני – אם יש 20 גרם מוצר, תעשה אריזה בהתאם ל-20 גרם, אל תעשה לי אריזה כאילו זה 300 גרם. תשים שם 20 גרם, זה מה שביקשתי. אתה בתקנות יכול לתקן את זה, לא צריך חוק. אבל אני לא שר, לא יכול להתקין תקנות. ואני אמרתי: אני אשים איזה קטליזטור, אני אהווה, כחבר כנסת, קטליזטור. ואני ציפיתי ממך להגיד: אדוני, הדלקת אצלי נורה. אני עושה עבודת צוות, עבודת מטה, אבחן את הסוגיה, ואני חושב, אם יש – תחשוב, אתה הרי – עבודת מטה, מנכ"ל וזה – ואתה אומר: אני חושב שבאמת אסור להטעות את הציבור. צריך להיות שיקוף בין כמות לבין גודל. לא יכול להיות 20 גרם ואריזה גבוהה. אתה אומר לי: אבל אייפון וזה; לא הבנת. אני התאכזבתי מאוד. אולי אתה לא התכוונת, אבל אני מאוד התאכזבתי. אני חושב עד עכשיו – אנחנו עושים חוקים כי אין לנו ברירה - - - יעקב מרגי (ש"ס): - - - של האייפון. קריאות: - - - אמנון כהן (ש"ס): השר מספיק אינטליגנטי - - - משה גפני (יהדות התורה): אם תהיה להם נציגה בוועדה למינוי דיינים, זה יפתור את הבעיה הזאת? אמנון כהן (ש"ס): חלק, חלק. הנושא הזה חשוב. כבוד השר, תעשה עבודת מטה, תבדוק לנו. לא להטעות את הציבור, כי באמת ההורים שיוצאים עם הילדים, אז הם רואים את האריזות היפות. אתה יודע, הם משקיעים המון כסף בשיווק של הנושא הזה, והילדים כל הזמן רוצים את זה, והתוכן בפנים – אין כלום. היו"ר רות קלדרון: כמו היחס בן זמן הדיבור לתוכנו. אמנון כהן (ש"ס): רגע, מה, יש לי עוד ארבעה דפים. היו"ר רות קלדרון: זה סתם משל. אמנון כהן (ש"ס): יש לי עוד ארבעה דפים. יש עוד ארבעה דפים. ולכן אני חושב שבנושא הזה צריך לעשות עבודת מטה. אבל אני לא יכול לדלג על משהו: אני הקמתי שדולה – וזה במטרות של הממשלה הזאת – תעשייה ותעסוקה למגזר החרדי. מצוין, כן. עכשיו – אני צריך שיתוף פעולה לא רק בדיבורים; ראיתי בוועדת כספים – כל הכספים האלה, שמשרד הכלכלה, משרד התמ"ת, שם לשילוב החרדים בתעסוקה – הכול חזר לאוצר חזרה. שקל לא השקיעו. אבל דיברו מפה – צאו לעבוד, צאו לעבוד. מי דיבר – אנשים גדולים, ראשי ממשלה –צרו לעבוד – חזר בחזרה. אני ראיתי. אמרתי: למה חוזר? זה כסף בכאילו. זה בתקנה לא נמצא. זה ברזרבות. יעני, אם יהיה נותנים, ואם אין תקציב, אין כלום. תמיד יגידו: יש 50 מיליון לשילוב חרדים בתעסוקה. ומי אשם? החרדים – הם לא יוצאים. לא נכון. לא נכון. רוצים לצאת, אבל אין שום פעולה. פה עכשיו יש שדולה, את השרוולים נרים יחד, נשב, כבוד שר הכלכלה יישב, נקים מפעלים באזורים שאתם רוצים שתהיה בהם עבודה – כן? אלעד, ביתר-עילית, מקומות כאלה – תן להם הטבה כמו אזור עדיפות לאומית א'. מי שיקים מפעל שם יקבל הטבה של עדיפות לאומית א'. ואז משרד התמ"ת יקים שם גם מעונות יום, שאנשים יוכלו לשים את הילדים במעון יום, ייכנסו לעבוד, בסוף העבודה ייקחו את הילדים – לעודד תעסוקה לחרדים. ואז בסוף המשמרת – לעודד – כשהאברך חוזר הביתה, אתה אומר: ב-20:00 בערב לך למפעל הזה – רק גברים. תלך, ארבע-חמש שעות תעבוד. לא תהיה עבודה שחורה, לא יהיו דברים כאלה, אנשים ילכו לעבוד ארבע-חמש שעות. אבל אל תורידו הבטחת הכנסה. תעודד אותו. תן לו להיכנס למסלול. אבל תעשו, לא בדיבורים. משה גפני (יהדות התורה): אני נותן לך את הזמן שלי. אמנון כהן (ש"ס): כבוד שר הכלכלה, אני רוצה – תהיה אתי. עזוב את ה"אייפון" הזה, אתה עוד פעם עם ה"אייפון"? מקשיב? אני אומר, כבוד השר, יש לנו מחסור בעובדים בענף הטכנולוגיה, יש לנו מחסור ברופאים. קריאות: - - - אמנון כהן (ש"ס): רציתי דברי תורה להגיד. מרגי, תן לי חמש דקות מהזמן שלך. לא אמרתי דברי תורה. אומר דברי תורה. תני לי חמש דקות? חמש דקות של מרגי. היו"ר רות קלדרון: קיבלת. אמנון כהן (ש"ס): מרגי, חמש דקות? אני לא יכול בלי דברי תורה. אנחנו תנועה שמחזקת – מחזקת את עם ישראל בתורה ויהדות. דבר חשוב שנלמד – אנחנו ראינו בתנ"ך – איך היו עושים ברית? הרב וקנין, איך היו עושים ברית? ותיקח ציפורה צור. מה זה? זה אבן, נכון? ממתי זה עבר לסכין? יש ברית. דברי תורה, תשמע, לוי, אתה תאהב את זה, תאמין לי. אתה תלך לברית, תספר לחבר'ה – שמעתי מאמנון כהן. תקשיב. מה היה? בתקופה של דוד המלך, דוד המלך עליו השלום רצה להילחם עם גוליית. הוא אמר: אני, שאול, חזק, מי שיכול לו – ייתן לו מה שהוא רוצה. לא רוצה כלום. הוא ילד קטן כזה, ג'ינג'י, מסתכל עליו, אומר: גוליית – כולו ברזלים, והוא קטנצ'יק כזה, מי הבאתם לי? גוליית התבייש, אמר: מה הבאתם לי, צעצוע? אבל הכול רוחני. התפלל לקדוש-ברוך-הוא, דוד המלך, אמר: אני בא בשליחות של הקדוש-ברוך-הוא, אני חייב לנצח. בא מלאך, אומר לו: במצח – כולו היה ברזלים – במצח של הראש, תיפתח, והוא יזרוק אבן שתפגע ישר במצח. אומר: מה פתאום? שר הברזל לא רוצה. אומר: מה תיתן לי? הוא אומר לו: מהיום את הברית יעשו עם ברזל, עם סכין, אם תיפתח והאבן תיכנס. זרק האבן, נפתח הברזל, האבן פגעה, עשה מה שעשה, הייתה הצלחה לעם ישראל, אבל מאותו יום אנחנו לא עושים בצור, אלא אנחנו עושים את הברית עם סכין. זה זכות – יש – תראה כמה מגלגלים – על מצווה אחת שהוא עשה, שהוא נפתח, שהקדוש-ברוך-הוא אמר לו: דורי דורות יעשו ברית מילה בסכין הזה. לכן היום, כשבאים להצביע על החוק, לשנות מעשה בראשית, אל תסתכלו על הדבר הזה; אסור לשנות מעשה בראשית. אנחנו צריכים לשמור על הסטטוס-קוו שקיים. ואנחנו אמרנו, נשים – נכון? הוד מעשיו נשים. נשים, נשים. עשו דברי תורה, ואחד אמר: עשר למען תתעשר. יהודי שמע, ואמר: מה, ככה צריך? איפה אני צריך לתרום? תתרום למשהו חשוב, לצדקה, 10% מהמשכורת. שלם. נהיה עשיר, מסתדר, הכול בסדר. פתאום רואה שהשכן שלו גם הסתדר. מה, אתה גם מעשר? אומר: לא. מה אתה עושה? אומר: אני שמעתי דרשה אחרת; איך אומר הפסוק – הוקירו נשיהו. מי שרוצה להיות עשיר – הוקירו נשיהו, ואז הוא התחיל לקנות תכשיטים, 10% מהשכר – מעשר שלו – לאישתו, והיא מתגנדרת, ויש לו שפע בבית, והיא קונה לו, והוא קונה קטניות, קונה לה פרחים לשבת, קונה לה דברים, קונה תכשיטים, קונה הכול. אז כבוד הרב אומר לו: כבוד הרב, מה עשית לי? אני כל חודש נותן צדקה לישיבה פה, אין לי כלום, אישתי מסכנה, אבל אני עשיר, ברוך השם. קריאה: - - - היו"ר רות קלדרון: יש פה כישרון מתבזבז, אתה. אמנון כהן (ש"ס): אנחנו צריכים ללמוד מזה שאנחנו צריכים גם מעשר, גם לנשיהו, כי אני חושב שהאישה, יש לה הבינה היתרה, והיא למעשה המחנכת בבית, את הילדים, לכן צריך לכבד אותה. אישה גם יודעת את מקומה, ואנחנו מכבדים אותה - - היו"ר רות קלדרון: בוועדה לבחירת דיינים. אמנון כהן (ש"ס): - - אנחנו מביאים לה פרחים כל ערב שבת, ובכל החגים מחייבים אותנו – כבוד הרב כל הזמן אומר: נשים – צריך לכבד אותן. כל מי שמכבד את אשתו, יש לו שפע בבית. ואסור שלאישה תצא דמעה מהעין. אסור לנו לצער אותה, חלילה. אנחנו צריכים לחזק נשים. ואשת חיל מי ימצא, ורחוק מפנינים מכרה, ויהי רצון שהקדוש-ברוך-הוא יחזק אותך, ויביא משיח צדקנו בניית בית-מקדשנו ותפארתנו במהרה בימינו, אמן ואמן. היו"ר רות קלדרון: בראבו. תודה רבה, חבר הכנסת אמנון כהן. בבקשה, חבר הכנסת יעקב מרגי יקבל 25 דקות. יעקב מרגי (ש"ס): אפשר לומר הכול על הדיון הלילה, אבל אי-אפשר לקחת את האווירה, את הרוח ואת דברי התורה ואת הנשים, שכבודן מאז ומתמיד היה במקומו מונח, בלי שדולות ובלי חוקים. אבל בואי ניגש קצת למהות. גבירותי ורבותי, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, אני אדבר קצת למהות, ואם יישאר זמן, אנסה להיכנס לדבר תורה קצר. חברי חברי הכנסת, מה עוד הממשלה הזאת יכולה לעולל? ואני קורא לזה, גברתי חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי – מבחינתי זה חוק הזוי. ואני קורא לו חוק הזוי מבית-המדרש של הבית היהודי ומפלגת יש עתיד. למה? כי זו הצעת חוק שכולה צביעות. אני אסביר. הרי עליתי לדוכן – גברתי חברת הכנסת קריב, תקשיבי לי. תאמיני לי, תקבלי תשובה על כל שאלותייך, ואם לא, אני מוכן להשלים אחרי הזמן אצלך, לידך במושב. רוצים לתת מעמד מיוחד לנשים בוועדה? הנה אני אומר לך, ואני אומר לכם כולכם: במישור העקרוני אין לנו בעיה גם אם כל הוועדה הייתה נשים. אין התנגדות. רק אנחנו שואלים: למה – כפי שנשאלה היום בחלל האוויר בבית הזה כמה פעמים – למה אין הצעת חוק דומה לוועדה למינוי שופטים? למה אין הצעת חוק דומה להגדלת מספר נשים במועצה של בנק ישראל? למה אין לנו חוק שמחייב ייצוג הולם לנשים במועצת הביטוח הלאומי? קריאות: - - - מרב מיכאלי (העבודה): - - - יעקב מרגי (ש"ס): רגע. אני לא רוצה לחשוד בך שאת פזיזה. אם רק תמתיני – לא השארתי לך פינה ריקה. אגיע אתך לכול. אולי נעשה חוק שיקבע לציבור, שהציבור יהיה חייב לבחור ב-50% נשים לכנסת? למה שלא נרחיק לכת ונרחיב גם בעיריות, במועצת העיר? ולמה אותן נשים - - - מרב מיכאלי (העבודה): - - - יעקב מרגי (ש"ס): אמרתי לכם בהנחת העבודה: תירגעו. בעיקרון, גם שכל הוועדה תהיה נשים – אין לי בעיה. אבל אני שואל שאלות. מותר לשאול שאלות. הקדוש-ברוך-הוא ברוב רחמיו ראה את הנולד, ברא לנו את גוף האדם בחוכמה – מה רבו מעשיך השם. הוא בלשון לא שם לנו עצם, כדי שמה שנאמר לא יהיה חוק כואב, לא יכאב לאף אחד. ואני שואל, לפחות, אם אתם לא מסוגלים באמת – ומסוגלות גם כן – בייחודיות, להכיל בתוככם גם צרכים של קבוצות אחרות, או להבין השקפת עולם של מישהו אחר. לפחות תסגלו לעצמכם תכונה – לשמוע שאלות. ובגמרא כתוב שהרבה פעמים יש קושיה, ואין תירוץ – מקושיה גם לא מתים. אז בואו נשאל לפחות. למה אותן נשים, שאני רואה אותן פה עם רוח קרב, שרוממות מעמד האישה בגרונן, ואני אומר להן, בלי לזלזל באף אחד, במירכאות כפולות ומכופלות, לא מציעות הצעת חוק לשריון נשים בוועדה למינוי קאדים? אתם יודעים למה? הן מקיימות מצוות. הן שומרות. פיקוח נפש דוחה הכול. הם יודעים מה תהיה התוצאה. זה פיקוח נפש ממש. מעבר לפופוליזם הזול יש כאן רצון – ואני כאן עובר לטיפול מסור במפלגת הבית היהודי. היה חשוב לי שקצת יטו אוזן. אלעזר שטרן, אתה תהנה קצת אם תקשיב. מעבר לפופוליזם הזול יש פה כמיהה לשליטה מוחלטת של הבית היהודי. למה? הם ריפדו את זה לפני כן תוך כדי השמצות כלפי בתי-הדין הרבניים. מה הם השמיצו – הם אמרו שהוועדות למינוי דיינים לאורך הזמן בחרו דיינים שהם מנותקים מהציבור, שמייצגים ציבור מסוים. מעבר לכך, שיש הטלת דופי בדיינים, שהם משרות שיפוטיות, שזו שערורייה. ואני שואל אתכם בכנות, בלי להסתתר מאחורי אמירות: אם הייתי עומד כאן מעל הדוכן הזה והייתי מטיח את אותן טענות כלפי השופטים, והייתי טוען כלפי בתי-המשפט והשופטים שהם מנותקים מהציבור, והייתי אומר שהשופטים שנבחרים בוועדה למינוי שופטים פועלים בניגוד לאווירה הרווחת בעם, הייתם פה כולכם במקהלה זועקים, מוחים כנגדי, אפילו מוקיעים אותי לאור השמש. חשוך, הייתם קוראים לי. מכוחות החושך, הייתם קוראים לי. ואני קורא כאן לחברי חברי הכנסת החדשים ולסיעות החדשות: תתעוררו. הבחירות כבר הסתיימו מזמן. אם אתם לא יודעים, יש לנו מדינה לנהל. למדינה הזאת יש אתגרים חשובים – אתגרים חברתיים, כלכליים, ביטחוניים, אתגרים בחינוך, אתגרים ברווחה. אתם מדברים על שוויון בנטל? מישהו פה נאם נאום אחד מאז שהממשלה הזאת קמה על לתת הזדמנות שווה לכל ילד בישראל? מישהו הגיש חוק שמדבר על לתת הזדמנות שווה לכל ילד בישראל, מדן ועד אילת? רבותי, אם אתם לא יודעים, מספר המובטלים מאז שהממשלה הזאת נכנסה לתפקד גדל, והולך וגדל. הגירעון התקציבי, ההאטה הכלכלית, הגזירות הקשות על מעמד הביניים – אותו מעמד ביניים שבזכותו קיבלתם את השלטון, תוך מצג שווא; הבטחתם לו הרים וגבעות, ובמקום לממש את הבטחותיכם הכיתם בו מכל זווית ומכל פינה, מארבע רוחות השמים, מלמעלה ומלמטה. בהצעת החוק הקודמת שהעברנו היום, מטרת האוצר, אפילו בלי בושת פנים הגדיר זאת – לשתף את ציבור העובדים במגזר הציבורי בצמצום הגירעון. ואני שואל אתכם: תגיד לי, הגדלת אחוז המע"מ – מאיפה זה בא, מהירח? זה מאותו ציבור כבר. העליתם לו את מחיר הדלק לפני כמה זמן. מאיפה זה בא? ממנו. מס הכנסה שאתם הולכים לקחת, מאיזה ציבור זה? סגן שר האוצר מיקי לוי: תלוי בשוק העולמי. יעקב מרגי (ש"ס): סליחה, מה עם המיסוי? שאלמד אותך פרק על המיסוי של הדלק? הלאה. אני אומר לכם, הצעת החוק הזאת שאנו דנים בה היום הזויה. כולה אמוציות. ואתם, אני אומר לכם, באומנות רבה יודעים תמיד להסיט את הדיון מהגזירות הכלכליות, מהאתגרים החשובים של המדינה, והנה, מעלים דווקא ביום כזה, כשמתקבלות החלטות ועוד גזירות על הציבור, עוד חוק הזוי, שאין לו מקום בספר החוקים של מדינת ישראל. ואני אומר לכם למה החוק הזה הזוי ומיותר. הרי בוועדה למינוי דיינים – בוא נאמר בכנות – בלי החוק, אם הממשלה הזאת באמת נאורה – ואתם שותפים בה, סגן השר מיקי לוי, הרי אתם שותפים בממשלה. בזה אתה לא יכול להאשים אותי. אתם הייתם ועשיתם. אתם יכולתם לשלוח לוועדה למינוי דיינים אישה; הכנסת יכולה לבחור, כפי שעשתה, אישה; לשכת עורכי-הדין יכולה לבחור אישה, והנה לכם, לא צריך חוק. שמעון סולומון (יש עתיד): למה לא עשיתם את זה לפני כן? יעקב מרגי (ש"ס): זה חוכמה של בדיעבד. אני לא הייתי בסדר. למה אתה מחקה אותי? אני עונה לך. אני מקבל את השאלה שלך. מתי כוננה הממשלה הזאת? כמה זמן עבר? עד מתי תגידו: למה לא עשיתם? אתם אמרתם לציבור שאנחנו – שהממשלה הקודמת לא הייתה טובה. אמרתם שאתם מביאים משהו חדש, סדר ציבורי חדש, סדרי עדיפויות חדשים. תעשו. מה אתה עכשיו אומר לי: למה לא עשיתם? לא היינו בסדר. תעשו. הנה ההוכחה שהחוק הזה מיותר. אתם הרוב בכנסת; הממשלה בידיכם. תשלחו. לשכת עורכי-הדין – מישהו שולט בה? הרי הם נאורים. שישלחו אישה לוועדה למינוי דיינים, והרי לכם, לא צריך חוק. אבל אל דאגה. הבית היהודי עוד יכה על חטא על החוקים האלה. למה? הם יחזרו אליהם כבומרנג. לפי הסטטיסטיקה של השנים האחרונות, יש יותר סבירות שמפלגת הבית היהודי תשב באופוזיציה יותר מאשר בקואליציה. אני לא נביא או בן נביא; לוקח סטטיסטיקה אחורה. ואז החוקים האלה יחזרו. הם יהוו תקדים לעוד הרבה חוקים שלא יהיו נוחים בתחומים שחשובים אידיאולוגית וערכית למפלגה. ואני אומר לכם עוד טענה שאומרת לנו הבית היהודי. אומרים לנו שהדיינים שנבחרו לא נאורים, מנותקים, ואנשים לא מיוצגים על-ידי הדיינים שנבחרו. ואני שואל את חברי מהבית היהודי, הרב הגאון הרב ציון לוז, שזכיתי להכיר אותו כתושב באר-שבע, מהציונות הדתית, תוכלו להטיל בו דופי? רב צעיר, דיין צעיר, משמש בבית-הדין הרבני. הרב בן-מנחם מאשדוד, יוצא הציונות הדתית, תוכלו להטיל בו דופי? הגאון הרב אמסלם, דיין צעיר ומוכשר מהציונות הדתית, מכרם ביבנה, מישהו יכול להטיל בו דופי? ואני יכול למנות לכם עוד דיינים גדולים של הציונות הדתית שמשמשים בבית-הדין הגדול. ושומו שמים, הש"סניקים האלה שמידרו ונישלו את הציונות הדתית מכל התפקידים, בחרו בהם לבית-הדין הגדול. אמנה לכם את הגאון הרב איגרא, דיין בבית-הדין הגדול, הרב דרשביץ ועוד, יש עוד רשימה ארוכה. אבל מה אכפת לנו? הציבור ממילא לא יורד לפרטים. הש"סניקים נישלו את רבני הציונות הדתית מכל תפקיד. רבותי, היה נוח שבהסכמה, לפחות בקדנציה הקודמת, לאורך כל הקדנציה שליש מהדיינים שנבחרו בוועדה למינוי דיינים היו יוצאי הציונות הדתית. דוד אזולאי (ש"ס): על זה אתה משלם עכשיו ביוקר. יעקב מרגי (ש"ס): יכול להיות. יכול להיות. רבותי, אני גם מסרב להתרשם מזעקת הקוזק הנגזל של הציונות הדתית ואני רוצה לעשות אתם חשבון קטן. בואו נעשה חשבון איך דפקו אותם ואיך נישלו אותם, והכול במירכאות כפולות, מכל התפקידים. בואו נעשה חשבון, כפי שאמרתי, ואני אומר לכם באחריות, הרב בן-דהן, תוכל לבדוק את הנתונים. מעל 50% מרבני ישראל שמכהנים בערים, במועצות האזוריות, ביישובים, במועצות האזוריות שומרון ובנימין, הכול ביחד מעל 50% יוצאי הציונות הדתית. זה שהם לובשים חליפה זה רק כי יותר נוח ללכת עם חליפה, אל תדאג. הם יוצאי הציונות הדתית. סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן: אבל כמה מונו בשנים האחרונות? יעקב מרגי (ש"ס): רגע, תקשיב. כמה מונו? הרב בן-דהן, אני אענה לך. ב-10 השנים שקדמו לי הייתה בצורת. המשפטנים בוגרי הציונות הדתית תקעו זאת. היה להם נוח לומר לבג"ץ: מאחר שעכשיו ש"ס שולטת במשרד לשירותי הדת, אנחנו ממילא לא – איזו טענה מטופשת הייתה. ייבשו, לא היה מינוי של רב אחד, 10 שנים, עד שאני הגעתי. למה? נתנו תשובה בגלל בג"ץ גזר של התנועה הרפורמית, שאנחנו ממילא לא מתכוונים למנות עד שיוסדר נוהל העסקת רבנים. סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן: אבל - - - לא ממנים רבני - - - אתה יודע את זה. יעקב מרגי (ש"ס): שחררתי לך את זה. מכאן אתה בממשלה. שחררתי לך, הכנתי לך נוהל. הרב בן-דהן, הכנתי לך נוהל. סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן: אתה שחררת? יעקב מרגי (ש"ס): שחררתי לך, מה לעשות. כנראה נרדמתם בשמירה, לא שילבתם את זה בהסכמים הקואליציוניים. רבותי, מעל 50% רבני ישראל הנם מהציונות הדתית, ואני מוכן להתמודד עם הנתונים. אתם יודעים מה? לא שמעתי טענה הפוכה. הרבנות הצבאית כולה על טהרת הציונות הדתית, ואם בטעות – בוא, אל תחייך, אני אומר לך משהו שגם אני עומד מאחוריו – ואם בטעות נתקעו לכם שם כמה רבנים עם כיפות שחורות, הגיע הרב רונצקי, סליחה שאני משתמש במילה, עשה טיהור. בבתי-הדין, כפי שאמרתי, הציונות הדתית קיבלה את חלקה בהסכמה. בבתי-המשפט הם זוכים לשופטים שלהם, כמובן לכסות עיניים, יוצאי הציונות הדתית. במשרדי הממשלה מי שמסתובב רואה אותם בוועדות שרים, בפרוזדורים, במשרד המשפטים, משפטנים, כלכלנים, בעלי תפקידים בכירים חובשי כיפות, ולנשים העוטות כיסוי ראש. ואם אלה שבלי כיפות ובלי כיסוי ראש, תבדוק, תבדוק טוב, תמצא דתל"שים, עם זיקה ישירה. ואני אומר לך, סבלתי מנחת זרועם כשרציתי להוביל רפורמות במשרד לשירותי הדת. ושלא נדבר על תקציבים. אני מוכן להתמודד. תקציבים מתקציבים שונים, לגרעינים התורניים, למוסדות החינוך הממלכתיים ועוד, לישיבות ההסדר, לישיבות הגבוהות, לתרבות התורנית, לסעיפי תמיכות רבים, לפעמים סעיפי תמיכות אפילו הזויים. אבל יש להם דובר במשרדי הממשלה, הם כן יכולים להעביר. ואני אמרתי זאת לא בגלל שעיני צרה בהם, אלא רק כדי לומר לכם שאני לא מתרשם מזעקת הקוזק הנגזל. גם כשישבתם באופוזיציה, כל השנים שישבתם באופוזיציה קיבלתם כתף חמה משרי ש"ס בכל משרדי הממשלה. במשרד הפנים, בשיכון, בדתות, כתף חמה, ללא שום אפליה. ואני מוכן להתמודד עם זאת מספרית ועובדתית. לצערי הרב אני לא יכול להיות בטוח שזה יהיה הפוך, כי כבר בחודשים האחרונים אני רואה שאין מי שישמור על האינטרסים לא שלי כמפלגה, אלא של ציבור גדול שחושב כמוני. ואני מזכיר לכם, כפי שאמרתי קודם, לפי הסטטיסטיקה, תזכרו טוב-טוב, יש סיכויים גדולים שתהיו בעשור הקרוב יותר באופוזיציה מאשר בקואליציה. לא לעולם חוסן. והייתי מצפה באמת קצת להתעלות, קצת לדעת שיש ציבורים שחושבים אחרת. כפי שאתם מצפים שיתחשבו בערכים שאתם מאמינים בהם, בערכי ההתיישבות, ביישובים, אנא, ואני אומר אנא, קצת באמת להתעלות מעל כל שיקול ולא לבוא אחוזי – הייתי אומר אפילו ריצת אמוק. כי מי שבודק אחר התוכנית הכלכלית ולוקח סעיף סעיף מה שהאוצר שם על השולחן, רואה כל הישג, כל פעולה שהייתה לממשלה הקודמת שדיברה לציבור החרדי בתוכנית הכלכלית הזאת, קיבלה ביטוי, בין אם זה צודק בין אם זה לא צודק. הביטוי היה לבטל את אותו סעיף, לבטל את אותו תיקון חקיקה, ואני מוכן למנות אותם אחד אחד. חבר הכנסת סגן השר מיקי לוי, אני אומר לך, הכי קל לבוא ולומר: איפה אתם הייתם? אתם עשיתם, איפה הייתם? גם לזה יש תשובות, ואמרתי לך, אני הייתי גאה לשבת ארבע שנים בממשלה ולהצביע עבור הרבה סעיפים שהיטיבו עם הכלכלה, עם החברה, עם הצבא, עם החינוך, עם ההשכלה הגבוהה, עם התשתיות, עם הכבישים ועם הרכבות. ואם זה היה חלק שהביא לחלק מהגירעון, אני גאה, אני גם לוקח אחריות. ירידה בהכנסות - - - סגן שר האוצר מיקי לוי: - - - יעקב מרגי (ש"ס): שמע, תן לי לסיים, מיקי. סגן שר האוצר מיקי לוי: זה דבר והיפוכו. יעקב מרגי (ש"ס): מיקי, אתה לא יכול להתכחש לכך שהייתה ירידה בהכנסות המדינה ממסים. וגם זה בחסדי ה' יתברך לא היה במסות, בעוצמות שאירופה חוותה וארצות-הברית חוותה. יכול להיות שהיו שגיאות, יכול להיות שהיו טעויות, אבל ידעה הממשלה הקודמת לנווט את אותה ספינה בים סוער, בים רוגש. כלכלה רועשת וגועשת הביאה את המדינה לחוף מבטחים, ואני לא נבהל מ-40 מיליארד גירעון. היו תקופות יותר קשות. יחס חוב-תוצר שופר. תעסוקה, ידענו לשמור על רמה מסוימת של דרישות עבודה במשק. ידענו לשמור על הרבה יעדים שהיוו מנופי צמיחה. לצערי הרב אני לא רואה זאת היום. לצערי הרב אני יכול לומר לך מה הלך הרוחות. אולי אתה שומע את זה, אולי אתה לא רוצה לשמוע. אני יכול לומר לך מה אומרים מי שיושב סביבכם היום. הם מתגעגעים מהר למה שהיה בממשלה הקודמת. הממשלה הקודמת תפקדה, עבדה. יש תחושה, והנה אני אומר לכם, יש תחושה שהממשלה הזו נמצאת באובדן דרך. יש תחושה שההבטחות שניתנות לציבור הרחב, ששנה הבאה יהיה יותר טוב, הן הבטחות סרק, הבטחות כזב, במיוחד לאור חוות הדעת של בנק ישראל, שמה שהולך להיות בשנים הבאות – אין שום אחיזה לאמירה ולהבטחה של שר האוצר שבשנה הבאה יהיה יותר טוב. אני אומר לכם, עכשיו זה מעבר למפלגה בקואליציה או אופוזיציה. יש מדינה לנהל. עברנו, נגמרה מערכת הבחירות. אפשר להעביר עוד חוק שמקפיץ את זה או מרגיז את זה או מדגדג פה, נותן מכה מתחת לחגורה. אבל יש מדינה לנהל, עם אתגרים רבים. כפי שאמרתי, אתגרים כלכליים, חברתיים, ביטחוניים, תחום החינוך. והייתי באמת רוצה שהבית הזה ירים כפפה, כפפה אחת, החלום שלי. החלום שלי הוא שהמדינה הזאת תוביל – שתיתן הזדמנות שווה, הזדמנות שווה לכל ילד שיצא לחיים באמת עם אותם תנאים שכל אחד זוכה בהם. אין לנו את זה היום במדינה. מדברים אתי על שוויון בנטל. אני יודע ששוויון בנטל – הולכים ישר לנושא הצבא. זו בעיה שצריך לטפל בה. סגן שר האוצר מיקי לוי: ממש לא. יעקב מרגי (ש"ס): תן לי רגע. שוויון בנטל זה לא רק שירות צבאי. סגן שר האוצר מיקי לוי: נכון. יעקב מרגי (ש"ס): שוויון בנטל זה גם של המדינה כלפי האזרח וגם של האזרח כלפי המדינה. סגן שר האוצר מיקי לוי: נכון. יעקב מרגי (ש"ס): זה לא חד-צדדי. סגן שר האוצר מיקי לוי: נכון. יעקב מרגי (ש"ס): לצערי הרב – והנה אני אומר לך: אני לא רואה את זה. אם אני רואה שכל התוכנית הכלכלית יושבת על הכתפיים של הרזה, אני חרד. אני אומר לך שהמדינה הזאת שלי ושלך, שהיא אחת ויחידה שיש לנו, ואין לנו אחרת ואין לנו בלתה – וזה מעבר לכל ויכוח ציני שיעלה פה מדי פעם כדי לשחרר חיוך – אנחנו משלמים היום על מחדלי העבר ונשלם בעתיד על כל אחד שאנחנו דוחפים אותו בידיים אל מתחת לקו העוני. מי שטיפל באוכלוסיות כאלה יכול לומר לך כמה זה עולה למדינה. יושב פה סגן שר החינוך. הוא היה ממונה על מחלקת הרווחה. יאמר לך מאיר כהן, שר הרווחה, כמה המדינה משקיעה בכל אלה שלא ידענו להרים אותם. אנחנו יודעים היום בכל מיני פרויקטים שאנחנו מרימים, מצילים נוער נושר או נערות במצוקה או ילדים בסיכון, כשאנחנו מצליחים להוציא אותם, להציל אותם מבעוד מועד, כמה אנחנו חוסכים לבן-אדם, לחברה, למדינה; כמה תרומה, כמה תועלת אנחנו מפיקים מאותם אנשים. הפכנו להיות שעל כל דבר אנחנו מסתכלים דרך החור של הגרוש. מדינה, עם כל הכבוד, זה לא עסק. לא באנו לפה מ-70 ארצות כדי לפתוח עסק כלכלי; באנו לכאן אל כור היתוך אחד גדול, אל המדינה היהודית - - סגן שר החינוך אבי וורצמן: - - - יעקב מרגי (ש"ס): לא שמעתי. סגן שר החינוך אבי וורצמן: זה נאום פתיחה של הכנסת. יעקב מרגי (ש"ס): באנו לכאן – אני אומר לך: אני חרד. אתה יודע מה? אני מטבעי אדם אופטימי, ואני אומר לך: אני חרד. אם אני שם את כל התוכנית הכלכלית על הכתפיים של אותו מעמד ביניים שעל גבו באתם לבית הזה, הבטחתם לו, יש לכם עוד הזדמנות – תיתנו לו. יש מאיפה לכסות את רוב הגרעון, ואתה יודע שיש. אתה יודע מה? אני רוצה גם להאמין שאולי בגלל צוק העתים ואין זמן – הגזירות האלה. אני גם לא רואה אותך היום מדבר על – מתכנן בכלל, מתכונן לגעת באותם סעיפים שאני מדבר עליהם, לשנה הבאה. זה לא מתחיל אפילו. ויש בידינו, יש בידינו - - - סגן שר האוצר מיקי לוי: - - - סעיפים. יעקב מרגי (ש"ס): אני אומר לך: אני זוכר כשדיברו פה על חברות הסלולר, שנתח הרווחים שלהם עמד על 40%, ואמרו שהולכים לצמצם להן את מתח הרווחים, חשבנו שהאנשים האלה חולמים חלומות. והנה, השמים לא נפלו, זה נעשה, וכל בית בישראל חוסך היום כמה מאות שקלים בתחום הזה. חברות הסלולר, נכון, לא מתעשרות, הן לא מייצרות עוד טייקון ועוד קבוצת שליטה. יש תחרות, כולם נהנים, שוק התקשורת לא קרס – אדרבה, הולך ומשתבח. ויש לנו לעשות זאת בהרבה תחומים. סגן שר האוצר מיקי לוי: תעשה. יעקב מרגי (ש"ס): בוא, אני פוחד עליך, אתה יודע למה? כשיבוא סגן שר האוצר אחריך, יגיד: היית שם, למה לא עשית? לפחות תלמד מהטעויות שלנו, אליבא – לפי תפיסתך. נעשה - - - סגן שר האוצר מיקי לוי: אני לומד. יעקב מרגי (ש"ס): אני לא רואה שהממשלה הזאת הולכת לשם. הממשלה הזאת לקחה – אני אומר לך, ובזה אני מסיים – לקחה את כל התוכניות שבלמנו. אותם ניירות עמדה, ניירות עבודה של האוצר מהמגרות, שכל השנים בלמנו אותם – ונפלה עליכם, 80% חסרי ניסיון, ונפלתם להם כפרי בשל – מיישמים אותם אחד לאחד. היו"ר יוני שטבון: תודה רבה. יעקב מרגי (ש"ס): זה תקציב - - סגן שר האוצר מיקי לוי: גם את זה שמעתי מכם. יעקב מרגי (ש"ס): - - תקציב של פחדנים - - היו"ר יוני שטבון: זמנך תם. יעקב מרגי (ש"ס): - - תקציב לא של מקצוענים. היו"ר יוני שטבון: תודה רבה לחבר הכנסת יעקב מרגי. יעלה חבר הכנסת דוד אזולאי, ואחריו – חבר הכנסת יצחק וקנין. דוד אזולאי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, שעת לילה מאוחרת. אני באמת רוצה, קודם כול, להודות לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי מהבית היהודי, יוזמת החוק, שבזכותה אנחנו הערב כאן. אני רוצה באמת להודות - - סגן שר האוצר מיקי לוי: צריך להודות לה על כך. דוד אזולאי (ש"ס): - - להתנצל לפניכם, חברי הכנסת, על השעה המאוחרת. אני יודע שיש כאלה גם קצת כועסים; אל תכעסו, זה חלק מכללי המשחק של הדמוקרטיה, כך אנחנו קוראים לזה. אתם בממשלה, אתם בעשייה – אדוני יודע שאם אין שר, צריך להפסיק את הדיונים. היו"ר יוני שטבון: יצא זמנית. דוד אזולאי (ש"ס): כן, בסדר, אני רק הערתי את תשומת לבך. צריך ששר יהיה במקום. סגן שר האוצר מיקי לוי: הנה הוא פה. יצא - - - דוד אזולאי (ש"ס): לא לא, בסדר. היו"ר יוני שטבון: לא, בסדר, בסדר. דוד אזולאי (ש"ס): סליחה, דיברתי ליושב-ראש, הוא הבין אותי, אני הבנתי אותו. מיקי, זה לא מצווה להתערב בכל פעם. תאמין לי, יש יושב-ראש. הוא יודע לנהל את העסק, תן לו. אני אומר לכם: תבינו, יש כללי משחק בדמוקרטיה. אתם בעשייה, אתם עכשיו עושים, אתם מורידים, מקצצים, פוגעים – הכול. אנחנו יכולים כרגע לבוא לדבר, בסוף אתם מצביעים ואתם מחליטים. לכן, אל תכעסו, קבלו את זה ברוח טובה, כי איך אומרים? פעם אחת עושים את זה בשבוע, זה באמת לא נורא. לכם קשה. לנו פחות קשה, כי זה מה שיש לנו לעשות, אז אנחנו עושים את זה. לכן, אל תכעס – לא אתה, מיקי, ולא אף אחד. קבלו את הדברים ברוח טובה, מפני שזה תפקידנו. תפקידכם לשמוע, גם אם לפעמים אנחנו לא מדברים לעניין – תשמע את זה, מה קרה? אתה תלך בבוקר למשרד האוצר ותעשה מה שאתה רוצה, אתה והחברים שלך. רבותי, לצערי הרב, אני חייב להגיד את זה, זהו חוק פופוליסטי, מפני שאת האמת כולנו יודעים. אפשר היה לפתור את בעיית הנשים בחוק הזה עם רצון טוב. ואמרו את זה כאן קודמי. יכלו לקבל כאן החלטות, שכל מפלגה במסגרת ההסכם הקואליציוני תיתן מועמדת אחת או שתיים, ולא יהיו גברים בכלל. לא קרה כלום, יש לכם רוב. באמצעות הרוב אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים. ועמדתם למבחן בשבוע שעבר, כאשר הייתה לכם האפשרות לבחור שתי נשים, שלוש נשים, ובסופו של דבר את התוצאה כולם יודעים: נבחרו כאן שמונה גברים ואישה אחת. כלומר, זו ההוכחה שהחוק הזה הוא פופוליסטי, החוק הזה אין בו תוכן; זה בשביל להגיד: העברנו חוק. יתרה מכך, במסגרת הדיון בוועדה הוגשו הסתייגויות – הסתייגויות מאוד מהותיות, הסתייגויות שמדברות על אפשרות לעשות שוויון בין הגברים לבין הנשים, ולא רק בוועדה למינוי דיינים; גם בוועדה למינוי שופטים, גם בוועדה למינוי קאדים. האמינו לי, אנחנו היינו תומכים. לנו אין בעיה, החוק הזה הוא לא כל כך נורא. אני ישבתי וחשבתי לעצמי, היה לי זמן הערב לחשוב: מה כל כך נורא בחוק הזה? באמת לא נורא. אני מאחל לחברת הכנסת רפאלי, שהיא חברה בוועדה למינוי דיינים, שבעזרת השם, תזכה למנות דיינים טובים וראויים לעם ישראל ושלא תצא תקלה מתחת ידיה. זה חשוב מאוד לכולנו, כי בסופו של יום אותו דיין שאמור לשפוט – אנחנו לא יודעים את מי הוא ישפוט. לכן, חשוב שיהיה קודם כול דיין טוב. אותו דבר שופטים – הם שופטים את עם ישראל וצריך שיעשו את מלאכתם נאמנה. אנחנו רק בוחרים אותם, אבל את המלאכה הם עושים. לכן, האמינו לי שהייתי מצפה כאן הערב, בערב הארוך הזה, לבוא קצת להשתחרר מכל הסיכומים וההסכמים. יש כאן שתי הסתייגויות מהותיות, שהוגשו על-ידי חבר הכנסת מיכאלי, ואותן הסתייגויות בעצם אומרות שאפשר להוסיף לדיינים וגם לשופטים, נשים. בואו נצביע הערב על אותן הסתייגויות, ובזה אני חושב שנוכל ללכת מכאן לפחות בהרגשה טובה – עשינו משהו למען כלל ישראל. יושב פה חבר, חבר הכנסת, סגן השר הרב אלי בן-דהן, והוא יודע, הוא היה ממונה, הוא יכול להגיד לכם כמה פליטות פה אומללות היו אצל הדיינים במדינת ישראל לעומת השופטים. רק השבוע שמענו פליטת פה אומללה של אחד השופטים, לצערי הרב, שנאמרה, ואחר כך הארץ רעשה וגעשה, אבל אני לא ראיתי, לא שמעתי. מבקר המדינה לשעבר השופט גולדברג, מי שזוכר, הוא היה בין היתר יושב-ראש הוועדה לתלונות הציבור, משהו כזה, נכון? סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן: נציב תלונות הציבור. דוד אזולאי (ש"ס): נציב תלונות הציבור. סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן: נציב תלונות הציבור. דוד אזולאי (ש"ס): מה שהוא אמר, שפחות מ-50% של התלונות הם על בתי-הדין הרבניים, זה אומר שמערכת המשפט שם זקוקה לתיקון וטיפול, מערכת המשפט החילונית ולא בתי-הדין הרבניים שעושים עבודת קודש. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את ההזדמנות בבמה הזאת, יושבת כאן ממשלה שכל מאווייה – וזה במסגרת ההסכם הקואליציוני – לגמור את חוק השוויון בנטל כמה שיותר מהר, גם במחיר של עיכוב התקציב, ובלבד לבוא ולהגיד: הנה, השגנו את השוויון בנטל, וזה מה שנקרא: גיוס בחורי הישיבה. סגן שר האוצר מיקי לוי: גיוס שווה לכולם. דוד אזולאי (ש"ס): נכון, זאת המטרה, ואנחנו מבינים אותה, אבל – ואני רוצה להבהיר את עצמי – השוויון בנטל הוא דבר חשוב, אבל אמרו כאן קודמי שזה לכולם. אבל אני שואל שאלה, עד כדי כך אתם מוכנים לדחות את דיוני התקציב, שכל העם זקוק לו, מפני שיש תנאי קודם כול לסיים את החוק לשוויון בנטל? ועכשיו, שימו לב, על מה אני כועס? לא על השוויון בנטל. אני כועס על כך שישנם דברים בוערים של פיקוח נפש במדינת ישראל, שעלולים לפגוע במאות אלפי אזרחים במדינת ישראל, וכולנו עוברים לסדר-היום. לפני כשבועיים בערך ועדת הפנים של הכנסת סיירה בחיפה, וביקרנו במפעל האמוניה. רבותי, יש כאן כותרת באחד העיתונים, שאומרת מה יקרה אם מכל האמוניה, חס וחלילה – זו תוספת שלי – יתבקע, עשרות אלפי הרוגים ופצועים ונזק אדיר לרכוש. רבותי, לקרוא כותרת כזאת ולא להזדעזע? לקרוא כותרת כזאת ולעבור לסדר-היום כאילו לא קרה דבר? לא יעלה על הדעת. אומר ראש עיריית חיפה מר יונה יהב, אנחנו לא ערוכים, אנחנו לא ערוכים לתרחישים האלה. אז אני אומר לכם, הייתי מצפה שהממשלה הזאת – שהיא ממשלה חדשה עם רוח צעירה, עם ייחודיות שלה – הייתי מצפה שתבוא ותגיד, דבר ראשון, בואו נמצא פתרון לאותו מיכל אמוניה שהוא מסכן מדינה שלמה. חס ושלום אם יקרה דבר כזה, והאויב סימן את המקום הזה, היינו עדים לכך במלחמת המפרץ – כמה טילים נפלו לתוך האזור הזה על מנת לפגוע באמוניה, ובחסדי ה' עברנו את זה בנסי נסים. למה הממשלה הזאת לא עושה שום דבר? לא שמעתי אותם מתגייסים על מנת לטפל בנושא הזה, ולהגיד, זה בעדיפות ראשונה, לפני שיהיה לנו חס ושלום עוד אסון כרמל אחד. כולנו זוכרים את אסון הכרמל – במשך תקופה ארוכה הממשלה דאגה לייבש את שירותי הכבאות עד שהייתה שרפה, 43 איש נהרגו, נשרפו חיים, פתאום היה כסף, הכסף זרם, תקנים הופשרו, הכשרות, הכול היה. למה לחכות לאסון? למה לחכות לוועדת חקירה? למה היום הממשלה לא תיקח על עצמה ותגיד, זאת משימה לאומית, בואו נפתור את בעיית מכל האמוניה. הנושא השני – ועדת הפנים סיירה בדרום תל-אביב, וראינו שם את ההשתלטות של המסתננים על העיר המרכזית של מדינת ישראל, תל-אביב. דרום תל-אביב נכבשה על-ידי הסודאנים, על-ידי האריתריאים במשך תקופה ארוכה. עד כדי כך הגיעו למצב שאנשים נטשו את הבתים, ואלו השתלטו על הבתים ועל הרחובות. ואני לא בא כאן להאשים, חלילה, אף אחד, אבל אני מדבר על העובדות. המצב הוא נורא ואיום. המצב הוא קטסטרופה. אז מה אומרים לנו? עשו גדר, יפה. עובדה, יש תוצאות, פחות מסתננים נכנסים לארץ. נכון, הפערים גדולים בין מה שהיה לבין מה שיש היום. אבל, רבותי, הנתונים שנמסרו לנו בוועדה – למעלה מ-900 לידות בשנה, את זה אף אחד לא יכול לבלום, את זה אף אחד לא יעצור. ובסופו של דבר אנחנו נחפש את הפתרונות, ואם לא נחפש את הפתרונות – אני אצטט לכם מה שאמר אחד מהבכירים במשטרה, הוא אומר, הדבר הזה עלול בסופו של יום להביא לפעילות חבלנית. מה צריך עוד לקרות כדי לקחת את הנושא הזה ולטפל בו? רבותי, אלו שני דברים שמי שעיניו בראשו צריך לחשוב עליהם ולהגיד, בנפשנו הדבר הזה, ואם לא נעשה את זה היום, חס ושלום – כולנו נמצאים באותה ספינה, וכאשר קודחים חור באחד מחדרי הספינה והמים חודרים, הספינה טובעת וכולנו נתונים לסכנה. לכן, עם כל הכבוד, אני חושב שהתקציב חשוב. מדינת ישראל ללא תקציב כבר שבעה חודשים, ועד שיהיה תקציב יעברו עוד חודשיים. אבל מכאן ועד לבוא ולהגיד, לא מקדמים תקציב עד שנגמור את החוק לשוויון בנטל – זוהי ממשלה? זאת אחריות לאומית? זו הדאגה לאזרח? במקום לבוא ולהגיד, קודם כול נעביר תקציב, אחר כך לבוא ולהגדיר מה הם הדברים החשובים היום: לטפל קודם כול באותו מכל אמוניה, שהוא סכנת נפשות, שהוא פיקוח נפש – ואני מציע לאלה שלא היו במקום שילכו ויראו את המשמעויות, שישמעו מאנשי מקצוע; לטפל באריתריאים, לטפל בסודאנים, אחרת אנחנו מחר נלך ל"סהרונים", לא הם, אנחנו נלך. גם ככה יושבות נשים קשישות, רחמנות היה לראות אותן איך הן יושבות בבית עם רדת החשכה לא יוצאות מהבית, הפחד נופל עליהן. כדי לקנות שקית חלב היא צריכה לרוץ באמצע היום, אחרת אין מי שיעשה את זה בשבילה, והיא תיוותר ללא החלב וללא המים וללא הלחם. השתלטו על כל התשתיות – על החשמל, על הטלפונים – השתלטו על הרחובות; יהודי שבונה איזה סוכה, מייד אנחנו רואים איך חוק התכנון והבנייה פועל – מייד צווי הריסה. פה, כולם, טחו עיניהם מלראות – פורסים שטיחים, עושים מסחר ברחובות, אין פקחים. אדם אחד שמוציא קצת – איזה קולב של בגדים למדרכה, מייד דופקים לו את הרפורט, פה – לית דין ולית דיין. שום דבר. רבותי, מה קרה לנו? איפה מערכות המשפט – לראות את הדבר הזה ולהזדעזע? ולהגיד – עד להיכן אנחנו יכולים להגיע? דיברו היום כאן – הייתה איזה הצעה של חברת הכנסת מיש עתיד, שדיברה על התאריך הכללי במקום התאריך העברי. רבותי, לא נשכח, זאת מדינת יהודים. עם כל הכבוד, תפקידנו כנבחרי ציבור בראש ובראשונה לדאוג לצביונה היהודי של מדינת ישראל. אם אנחנו לא נעשה את זה, אין מי שיעשה את זה במקומנו. כאשר מביאים הצעת חוק – ולצערי הרב, משרד החינוך תומך בהצעת החוק הזאת, העביר אותה – איך אפשר לבטל תאריך עברי מול תאריך כללי? לא יעלה על הדעת. ובסופו של דבר, הפלא הגדול שלי הוא לא על יש עתיד, הם הגישו, הם מבחינתי תינוק שנשבה. אבל אתם, אנשי הבית היהודי, אני שאלתי, אתם מצביעים בעד החוק הזה? אמרו לי שכן, יש משמעת קואליציונית. איך – ריבונו של עולם, אין לכם דעה? אין לכם מה להגיד? נושא כל כך חשוב במהות של המדינה שלנו, של היהדות שלנו, תאריך יהודי, למחוק אותו ולשים עליו תאריך כללי? איך ידכם לא רעדה כאשר הצבעתם בעד החוק הזה? אדוני היושב-ראש, לצערי הרב, הבית היהודי לא הפיקו לקחים, לא למדו מהעבר. היינו כאן שותפים בממשלה שהיה בה אותו הרכב. אני זוכר את זה, שמוצאי שבת ניהלו משא-ומתן עם היהדות החרדית בכלל, והיה איזה חבר כנסת לשעבר מהמפד"ל, שהוא ניהל בד בבד איזשהו – גם כן ניהל משא-ומתן, וקמנו בבוקר עם ממשלה של לפיד ושרון. וכולנו שילמנו מחיר יקר. מי ששכח אני אזכיר לו: בגלל אותה ממשלה, בגלל אותו הסכם, התוצאה הייתה שעד היום משפחות שלמות נזרקו מבתיהן, משפחות שלמות נעקרו מיישוביהן – הם עזבו את כל מה שהיה להם – למה? כי הייתה ממשלת שרון לפיד, שעקרה את כל גוש-קטיף. הייתי בטוח שהדבר הזה לא יקרה יותר בהיסטוריה, יפיקו לקחים, ילמדו את הדברים. אבל לצערי הרב, עולם כמנהגו נוהג; מה שהיה הוא מה שיהיה, אותם אנשים ששילמו את המחיר, ובגללם משפחות שלמות סובלות וסובלים עד היום, והם באים אליהם לפה, והם אמרו להם את הדברים – כמו עיוורים באפלה. אני מבין את יש עתיד; יש עתיד חרתו על דגלם פגיעה בחרדים, הסתה נגד החרדים, שנאה לחרדים. זה מה שיש להם, זה בסדר. זה הדגל שלכם, על זה הלכתם. סגן שר האוצר מיקי לוי: לא נכון. דב ליפמן (יש עתיד): לא נכון. קריאות: - - - דוד אזולאי (ש"ס): על זה הלכתם. אל תנסו להתייפות. אלה העובדות, זאת המציאות. תעשו לי טובה, אלה העובדות, זאת המציאות. החוקים שלכם, הגזירות שלכם, הם העדות הנאמנה להתנהגות שלכם. עליכם אין לי טענות, יש לי טענות לבית היהודי. איך אתם שותפים – מיקי, תהיה רגוע, זה לא עליך, אל תדאג. סגן שר האוצר מיקי לוי: עכשיו אני רגוע. דוד אזולאי (ש"ס): תהיה רגוע, אתה בסדר. אתה עושה את מה שהבוס שלך אמר לך, והוא מקיים את צוואת אביו, זה בסדר, זה מה שהוא קיבל בבית, אין לי בעיה עם זה. אבל – אבל אני אומר לכם, אתם הבית היהודי, ואני אומר, יש כמה אנשים טובים בתוך הבית היהודי, תתחילו לחשוב לאן – לאן אתם מובילים את עם ישראל. הרי בסופו של דבר הולכות להיות פה גזירות קשות, שייקח לנו עוד דור אחד לתקן את הדברים האלה. לסיום, רבותי, חברי דיברו דברי תורה. נסים זאב (ש"ס): אני אומר לכם, אני עוד אתבע אותך פיצויים על העינויים האלה... דוד אזולאי (ש"ס): מה אתה אומר? נסים זאב (ש"ס): תמשיך, תמשיך. דוד אזולאי (ש"ס): שטויות, כשמאיימים עליי אני מתחיל לפחד, אז אני נזהר, ועוד חברי לסיעה. נסים זאב (ש"ס): ויאמר הקוצרים אשר עמכם. דוד אזולאי (ש"ס): לסיום, כל יום הכהן עולה לדוכן, ויש לו ברכה מיוחדת. הברכה שלו: אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה. אין עוד ברכה שצריך לברך באהבה כמו ברכת הכהן, למה? מפני שהכהן ניזון מתרומות ומעשרות, וישראל הוא שנותן את התרומות והמעשרות. שלא יעלה בלבך, ישראל, להגיד: אני מפרנס אותו, אני נותן לו, אלא תדע לך, הוא מברך אותך, ובזכות הברכה שלו יש לך גם מה לתת. והמילה "באהבה" היא משני הצדדים – אהבת ישראל לכהן, ואהבת הכהן לישראל. "אהבה" בגימטריה זה 13. 13 ועוד 13 זה 26 – זה שם הוויה. כאשר הברכה היא באהבה, והקבלה היא באהבה, והנתינה היא באהבה, שם השם שוכן עליכם. לכן, חברי מהממשלה, מהקואליציה, תדעו לכם, לא לעולם חוסן. קואליציה, אופוזיציה, היום אתה פה, מחר אני שם, הכול – זה עובר, זה נגמר. אבל תזכרו דבר אחד, בסוף אנחנו במדינת ישראל, מדינה אחת של כולנו, ותזכרו שבסופו של יום יש עם ישראל, ילדי ישראל, העתיד של עם ישראל. כאשר אתם פוגעים – תעשה חשבון נפש בלילה, מה עשיתי היום, איך פגעתי באותם ילדים, איך פגעתי באותם לומדי תורה, באותם אנשים שיושבים באוהלה של תורה בארץ-ישראל, במדינת ישראל. לכן – אני מקווה שהדברים הללו, שיוצאים מן הלב, ייכנסו אל הלב, ואלה, בעיקר בבית היהודי, תעשו את חשבון הנפש לאן אתם מובילים את עצמכם ואת מדינת ישראל, וזכרו את החברים שלכם מהעבר, לאן הם הגיעו בסוף היום. תודה רבה, אדוני. היו"ר יוני שטבון: תודה רבה לחבר הכנסת דוד אזולאי. יעלה חבר הכנסת יצחק וקנין, ואחריו חבר הכנסת נסים זאב. אלעזר שטרן (התנועה): את הנואמים הטובים שומרים לסוף. יצחק וקנין (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני לא אדבר פוליטיקה. איילת שקד (הבית היהודי): אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך. יצחק וקנין (ש"ס): אני אגיד לכם דבר תורה מתחילתו ועד סופו. היו"ר יוני שטבון: השאלה לכמה זמן. יצחק וקנין (ש"ס): אשתדל לקצר את זה ב-30 דקות, אם זה יהיה אפשרי. הפסוק אומר: ויברך אלוקים את יום השביעי. כותב רש"י במקום: במה ברכו? ברכו במן. מאין לנו? פרשת בשלח. זה בפרשת בראשית. שם כתוב: ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלוקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה, ויברך אלוקים את יום השביעי. רש"י כותב שם, במקום: "ברכו במן". פרשת בשלח, כתוב: ויאמר משה. אכלוהו היום כי שבת היום לשם. היום לא תמצאוהו בשדה. הזוהר מביא שביעי של פרשת בראשית. כתוב: ויכל אלוקים ביום השביעי וישבות אלוקים ביום השביעי ויברך אלוקים ביום השביעי. שביעי, שביעי, שביעי, כנגד היום, יום יום שבמן. מדרש רבה. במדרש רבה כותב המדרש: אמר רבי יצחק, ויברך אלוקים את יום השביעי. במה ברכו? באור. אור. מאין הגיע האור? רבותי, רבי משה, במדרש, מדרש רבה, אומר: ברכו באור. מאיפה הגיע האור ליום השביעי, יום השבת? כתוב שביום הראשון, כשברא הקדוש-ברוך-הוא את האור, גנזו לעתיד לבוא, לצדיקים. ראה שיהיו רשעים בעולם, אמר – גנזו. הגמרא במסכת שבת אומרת ככה: אמר לו הקדוש-ברוך-הוא למשה, מתנה מונחת בבית גנזי, שבת שמה. לך ותאמר אותה לבני ישראל. תודיע לבני ישראל: אני רוצה לתת להם מתנה. רוצה לתת להם את השבת. אם כן, השבת, איפה היתה מונחת? 2448 שנים מונחת עם האור שנגנז ביום הראשון עד לפרשת המן. כאשר הקדוש-ברוך-הוא מבשר – פעם ראשונה שהמילה "שבת" כתובה בתורה זה בפרשת המן. ויאמר משה: אכלוהו היום, כי שבת היום לה', היום לא תמצאוהו בשדה. שבת היום. פעם ראשונה שמוזכרת המילה "שבת". אם כן, אנחנו רואים כמה דברים; פעם אחת – שהשבת נתברכה באור, שזה אור שבעת הימים. כותב האר"י הקדוש שהשבת היא הממוצע של הבריאה, דהיינו שבכל דבר שיש בבריאה חייב להיות הממוצע; יש הקצוות ויש האמצע. אם כן, ניתן איזה דוגמה יותר מופשטת מהחיים היומיומיים שלנו. כאשר אדם רוצה לבשל אוכל, יש האש, יש המים בתוך הסיר – הסיר הוא הממוצע; הוא זה, בעצם, שמחבר, אחרת או שהמים יכבו את האש או שהאש תאדה את המים. אז הסיר הוא הגורם לכך שאפשר לעשות שימוש חיובי באש ובמים, שהם שני הפכים. אם כן, האמצע זה השבת. השבת היא הממוצע. היא המברכת. כותב האר"י הקדוש: בכל הבריאה כולה, ככה ביסודות שקיימים בבריאה, מהדומם לצומח האמצע זה אלמוגים; מהצומח לחי יש חיה שנקראת אדני השדה. מובא בגמרא – אדני השדה זאת חיה שמחוברת מטבורה לארץ. היא חיה מאוד חזקה, ואי-אפשר לנצח אותה בלי לנתק לה את הטבור. בין החי למדבר, שזה האדם, בכיר הבריאה, יש הקוף. כך כותב האר"י. בין המדבר לקודשא-בריך-הוא מה יש? שבת. אבל צריכים אנחנו לקחת את זה גם למציאות של האדם. אז מי עומד בינינו לבין קודשא-בריך-הוא? כתוב בספר דברים: אומר משה: "ואנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא". משה היה הממוצע המחבר. לכן – המן שייך למשה. בזכות מי היה המן במדבר? בזכות משה. הגמרא בתענית אומרת: שלושה פרנסים טובים היו להם לעם ישראל – משה נתן את המן, אהרן את העננים, ומרים את המים. נקרא את זה בשבת הזאת. אם כן, משה הוא הממוצע, אבל גם השבת היא הממוצע. מאין לנו שהשבת? אות היא ביני ובין בני ישראל. השבת היא הממוצע, היא מברכת את ששת ימי המעשה. ועוד דבר; רבותי, הפסוק אומר: אם לא בראתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. זאת אומרת, כל המציאות של הבריאה הזאת מוטלת על התורה הקדושה. שאם לא בראתי, שזו התורה, את הברית אשר כרתי אתם בחורב, חוקות שמים וארץ לא שמתי. אם כן, רבותי, יש פה איזה דבר שהוא בקשר לשבת. הגמרא בשבת אומרת: אפילו אדם שעבר וחטא כדור אנוש, אפילו עשה עבירות כדור אנוש, שומר שבת כהלכתו – נמחלים לו כל עוונותיו. לשבת יש כוח לכפר את כל העוונות. אבל יש איזה צירוף שאנחנו מצרפים לשבת ולא מצרפים אותו לשום זמן אחר; רק בשבת אנחנו אומרים: "שבת שלום". שאר הדברים אומרים: חג שמח, מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון, הכול. אבל למה לשבת מצרפים "שלום"? אומר הזוהר הקדוש: כי שבת שמה דקודשא-בריך-הוא. שבת שמו של הקדוש-ברוך-הוא. מה שמו של הקדוש-ברוך-הוא? שלום. אבל למה? מה שייך שלום לפה? ומה שייך שלום לתורה? כתוב: דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול. אבל בואו תשמעו את החידוש הגדול, אלה שלא מבינים את היסוד הגדול של הכלכלה הישראלית – אמר רבי אלעזר, אמר רבי חנינא: תלמידי חכמים מרבין שלום בעולם. מה זה "מרבין שלום בעולם", רבותי? מה זה "מרבין שלום בעולם?". אלעזר שטרן (התנועה): זה חוש ההומור של חז"ל. יצחק וקנין (ש"ס): אני אגיד לך, אתה חי עם איזה חוש הומור שאני לא יודע לאן אתה תגיע אתו בסוף. אני יודע לאן אגיע עם החוש הומור שלי, כי אני על אדני יסוד יצוקים, ולא תיפול אות אחת מתורתנו הקדושה. שום דבר לא ישתנה גם בעוד 1,000 שנים. אות אחת לא תיפול. כל דברי הטוב, אומר הכתוב. מה זה העניין של השלום ששייך לשבת? רבותי, תלמידי חכמים מרבין שלום בעולם, מרבין שפע בעולם. מאין לנו? לקראת שבת לכו ונלכה, כי היא מקור הברכה. כל המציאות של הברכה היא השבת. אבל איך תלמידי חכמים מרבין שלום בעולם? איך תלמידי חכמים מרבין שלום בעולם? אני אגיד לכם, רבותי: כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לא בקב חרובים מערב שבת לערב שבת. אומר התנא דבי אליהו, תשמע רבי משה, אומר התנא דבי אליהו, מה זה: כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני? אומר התנא דבי אליהו: אל תקרי בִּשביל, אלא בַּשביל. בצינור של השפע שמוריד רבי חנינא בן דוסא לכל העולם. אומר התוספות בשבת, מה העניין של השבת, שהיא משפיעה שפע גדול? אומר כך כתוב: ולא נתתו אדוני אלוהינו לגויי ארצות, ולא הנחלתו, מלכנו, לעובדי אלילים. גם במנוחתו לא ישכנו ערלים, כי לעמך ישראל נתתו באהבה. זאת אומרת, השבת ניתנה באהבה. ++ אומר התוספות: למה היה צריך להגיד למשה לך תודיע לבני ישראל את המתנה? תן לו אותה בסתר, מתן בסתר יכפה אף - - למה צריך לעשות כזאת פרופגנדה? רוצים לתת שבת לעם ישראל, לך תודיע לבני ישראל – מתן בסתר. אלא, רבותי, כשאדם נותן לחברו מתנה יקרה, צריך, אומר התוספות, להודיע לו על כך; להגיד לו שהוא נותן לו מתנה טובה. מתנה טובה מונחת בבית גנזי, זאת השבת. ולכן – המתנה הזאת הייתה חייבת להינתן בפומביות. אומר – משל למה הדבר דומה? לעני שבא אצל בעל הבית - - בזה אני אסיים. קריאה: - - - יצחק וקנין (ש"ס): כן, אני מסיים. - - עני שבא לאיזה עשיר גדול, מבקש צדקה. לא היה - - - אלעזר שטרן (התנועה): יש לך עוד 19 דקות - - - אריה דרעי (ש"ס): אלעזר, אם תעצבן אותי אני אגיד לו חצי שעה. אלעזר שטרן (התנועה): תן לנו לשמוע דברי תורה. אריה דרעי (ש"ס): רבי יצחק, במטותא ממך, חצי שעה, לא פחות בשנייה אחת. טוב? יצחק וקנין (ש"ס): רבותי - - אריה דרעי (ש"ס): תמשיך לעצבן אותי. יצחק וקנין (ש"ס): - - אומר אותו - - שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אי-אפשר להפסיק ללמוד תורה. אריה דרעי (ש"ס): אני - - - שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): יאללה, בוא תסיים. יצחק וקנין (ש"ס): - - אומר אותו עשיר לעני: אין לי כסף לתת לך. הוא נותן לו טבעת יהלום. נכנס לחדר של אישתו, לקופסה של התכשיטים, לוקח טבעת יהלום ונותן אותה לאותו עני. הוא יוצא, אישתו של העשיר נכנסת. היא אומרת לו, מה קרה? הוא אומר נתתי לו – לא היה לי כסף לתת לו. נתתי לו טבעת יהלום. איזה טבעת נתת לו? 30,000 דולר, מה עשית? העשיר הזה רץ אחרי העני. העני רואה שהוא רץ אחריו, אומר זה הצטער, בטח הוא רוצה לקחת לי בחזרה. זה רץ, זה רץ, בסוף משיג אותו העשיר. אומר לו, תשמע, הטבעת הזאת – לא באתי לקחת לך אותה. לא באתי לקחת לך את הטבעת - - הגברת עליזה בראשי, באמצע הדרשה לא מפריעים. אלעזר שטרן (התנועה): יש לך עכשיו עוד 17 דקות. יצחק וקנין (ש"ס): - - אומר העשיר לעני, לא באתי לקחת לך את הטבעת. רק באתי להגיד לך שהטבעת כל כך יקרה, אל תמכור אותה בזול. אנחנו מוכרים את השבת לכדורגל, ל"מעריב", ל"ידיעות אחרונות", לכל הבלי העולם. כל כך המתנה הזאת יקרה, אל תמכרו אותה בזול. אל תמכרו אותה חינם. אומר התוספות, בשביל זה נאמר: "נתתו באהבה". לעם ישראל השבת ניתנה באהבה. אם כן, רבותי, מה עלינו לעשות? אתם חושבים שמישהו המציא את הגלגל? מישהו חושב שאפשר פה לשנות משהו מתורתנו הקדושה? הרי כל בר-דעת מבין – ואני אומר את זה דווקא לחברי מהבית היהודי, ואני אומר את זה מכל לבי – תראו, רבותי, הדבר הקל ביותר זה לעקור את כל מה שיש ביהדות. ובכל דור יש איזה חכמים גדולים שחושבים שהמציאו את הגלגל. רבותי, מה ששומר על עם ישראל זה התורה הקדושה. לא החוקים בל ידעום, מה שאנחנו רוצים היום לשנות. כל המשנה – ידו על התחתונה. רבותי, כל המשנה – ידו על התחתונה. זה לא יעזור לכם. אתם חושבים שבדרך שאתם הולכים בה – ואני אומר לכם, שימו לב; רוב הדברים שאתם מביאים אותם לפה הם דברים שנוגעים בנושא הדת במכוון. כי אתם נותנים לאחרים להיבנות, כי אין להם על מה להיבנות. מה שהם הבטיחו – הכול מה שנקרא "כלאם פאדי". לא נשאר כלום. אז על מה יכולים להיבנות? רק על הדבר הזה. והנה, אנחנו לאט לאט מכרסמים בדברים. זה שיטת הסלאמי, ואתם נגררים אחריהם בכל הדברים. רבותי, תאמינו לי שכל כך הרבה דברים בחברה הישראלית אנחנו צריכים לתקן, כל כך הרבה דברים, וזה הדבר היחיד שנשאר לכם? אתם באים ונטפלים דווקא לדברים ש – תאמינו לי, אם הייתי צריך לנגוע בהם ולקיים דיונים כל הלילה בשביל הדיון הזה של הדיינים – ואני ישבתי בוועדה למינוי דיינים; אני חושב שאני זכיתי למנות הכי הרבה דיינים – 19 דיינים, ויכולים להעיד הבית – הנה, חבר הכנסת סגן השר אלי בן-דהן, הוא יכול להעיד שאת כל הפשרות שם אני עשיתי. את כל המינויים, גם של הכיפות הסרוגות וגם של הכיפות – כל מה שנקרא הזרמים. הכול היה ברוח טובה. נכון שהדברים בהתחלה היו קצת קשים, אבל בסופו של דבר הגענו לפשרות וסידרנו את הכול על הצד הטוב ביותר. מה באים היום לעשות? מה אתם חושבים, אם כל הוועדה הזאת יהיו נשים, אז ישתנה משהו? הרי מה יבחרו בסופו של דבר? בוחרים דיינים, לא בוחרים דייניות. בוחרים דיינים. אתם חושבים שאם אתם תשנו – וגם אם מחר אתם תבואו ותחליטו להשתגע לגמרי, הבית היהודי, ותגידו: אנחנו הולכים עכשיו לבחור דייניות – שולי, יש לך סיכוי, אולי תהיי פעם דיינית שם. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): לא, לא. יצחק וקנין (ש"ס): לא יודע. תראי, אני רוצה להגיד לך משהו, זה שיטת הסלאמי. את נופלת בפח בכל מיני גחמות של אחרים שרוצים לעשות דברים מסוימים, שאת לא יודעת איפה זה ייגמר, לאיפה זה יגיע. ואני לא אומר את זה סתם. רבותי, שימו לב, כל מה שאנחנו מתמקדים – אתם יודעים, מה העיר בי חשד גדול על הבית היהודי? אני אומר לכם את זה בכאב לב, אני אומר. קחו את ההסכם הקואליציוני. יש בעיות מרכזיות, אני לא אומר – יש בעיית השוויון בנטל, אוקיי. יש בעיית הדיור. מסכימים שיש בעיה בדיור? אדוני השר נפתלי בנט, יש בעיה בדיור? שר הכלכלה נפתלי בנט: בהחלט. יצחק וקנין (ש"ס): אני שואל אותך שאלה כשר, כמי שכתב את ההסכם הקואליציוני - - שר הכלכלה נפתלי בנט: שר הדתות. יצחק וקנין (ש"ס): - - שר הדתות, שר מה שאתה לא רוצה. אני רוצה לשאול אותך שאלה אמיתית. קראתי את ההסכם הקואליציוני – מאיפה ידעתי שאתם לא באים בידיים נקיות? מאיפה? אני אגיד לך; כשהגעתם לנושא של השוויון בנטל, פירטתם אותו לפרטי פרטים בהסכם הקואליציוני. מעל שלושה –ארבעה עמודים בהסכם הקואליציוני נוגעים בשוויון בנטל. עשיתם טבלאות – הגעתם לדיור הציבורי, שמבחינתי זו בעיה פי-100 יותר קרדינלית מהשוויון בנטל, אני אומר לכם את זה באחריות, מה עשיתם? שתי שורות. וחצי. שתי שורות וחצי, לא יותר ולא פחות. זה הראה לי שאין לכם שום נכונות אמיתית. לא לכם ולא ליש עתיד, רק שאתם נפלתם בפח. אתם נפלתם בפח. אני חושב שאם הייתם מראים נכונות אמתית, הייתם מראים את זה בהסכם הקואליציוני. הייתם מראים שאתם רוצים לפתור את הבעיה של הדיור, לכתוב איזה נוסחאות, איך אתם תעשו את זה. לא כמו שעשיתם בשוויון בנטל, כתבתם ארבעה-חמישה עמודים ומילאתם אותם עם כל הטבלאות שלכם. איפה הייתם בנושא של הדיור? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): לא יכולנו, זה היה נחשב בית של גדולים. יצחק וקנין (ש"ס): מה קרה? שולי, תקשיבי, אני - - - שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): לא יכולנו, זה היה נחשב בית של גדולים. יצחק וקנין (ש"ס): איך אמרו חכמינו? נער הייתי וגם זקנתי, ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. תאמיני לי שמה שאני אומר לך זו האמת. ואתם יודעים שזו האמת. כי הבעיות של הדיור הן פי-100 יותר קשות מהשוויון בנטל, שאתם מנסים להגיד – על זה עומד העולם. על זה קם הכול. אם הייתם אמיתיים הייתם מכניסים את כל הצרות שבאמת צריך לפתור אותן לתוך ההסכם. אבל לא עשיתם את זה. באתם ונפלתם בפח של יש עתיד. הם משכו אתכם לאן שהם רצו. רק מה, אחי, אחי, ולא נשאר לנו - - - אלעזר שטרן (התנועה): אח. יצחק וקנין (ש"ס): כן. אח לעת צרה יולד, ככה כתוב. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אחות. יצחק וקנין (ש"ס): היום זה כבר אחות, זה אחותי, אחותך. איך אמרת? חמתי, חמתו - - - יעקב מרגי (ש"ס): אחותי, רעייתי, יונתי, תמתי. יצחק וקנין (ש"ס): ד"ש חם חם לילדים, לעוזרת ולשכנים. קריאה: ולכל העולם. יצחק וקנין (ש"ס): כן. רבותי, אני רוצה להגיד לכם, אם אתם חושבים שבשינויים האלו שאתם מביאים – שימו לב, במשך חודשיים וחצי שלושה חודשים הממשלה קיימת, רוב הדברים שלכם מתמקדים – בסופו של יום, אין לכם בשורה בשום דבר. ההפך, בדברים שאתם הבטחתם לציבור, אתם בדיוק 180 מעלות לצד השני. כל הדברים שלכם מתמקדים בנושא דת, דת, דת. ואם אתם חושבים שאתם תצליחו לשנות משהו, אתם טועים טעות חמורה. לא תשנו אותי, ולא תשנו את משה גפני, ולא תשנו את מאיר פרוש, כי לנו - - איילת שקד (הבית היהודי): לא רוצים לשנות את משה גפני. יצחק וקנין (ש"ס): - - אתם יודעים, עגלה עמוסה, ועגלה ריקה - - (אחרי כן יק) תור מספר 68 - - יש עגלה עמוסה – 3,000 ומשהו שנים מאז קבלת התורה. עמוסה, רבותי, עם חכמי כל הדורות. מה אתם רוצים, שאנחנו נלך אחרי השקר – אשר אין בה מועיל? אחרי זה אנחנו נלך? נסים זאב (ש"ס): תגמור או לא? אני רוצה ללכת. יצחק וקנין (ש"ס): אמרו לי לסיים את כל התשע דקות. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): זו היתה טעות. יצחק וקנין (ש"ס): חברת הכנסת שולי, אני אגיד לך משהו: אני חושב שמי שהתבלבל זה את, ואני לא רק אומר לך שהתבלבלת. לפעמים, את יודעת, יש איזה סחרור כזה. אתה בא לכנסת, אתה מתבלבל. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): תאמין לי, בתור אישה - - יצחק וקנין (ש"ס): אמר רבי חלפתא - - בואי אני אגיד לך - - שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): - - החיים שלה, תחסוך את נימת הפטרונות המיותרת הזאת. יצחק וקנין (ש"ס): כן. - - אמר רבי חלפתא: כשהיו אומרים לי לעלות לגדולה, הייתי מגרה בהם את הארי. עכשיו, כשעליתי לגדולה, ואומרים לי לירד ממנה, אני לוקח קנקן של רותחין לשפוך עליהם. קשה היא השררה יותר מכל דבר. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): איזו שררה? יצחק וקנין (ש"ס): ואש המחלוקת שאנחנו קוראים אותה בפרשת קורח היא רק על השררה. כן. ואפילו גדולים טעו. גדולים טעו. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אני רואה אותם פה, כשהשררה נלקחה מהם מה קרה להם. יצחק וקנין (ש"ס): תאמיני לי, אני רוצה להגיד לך משהו - - שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אני רואה אותם פה, מה קרה להם כשנלקחה השררה, איך כל דבר זה שעת שמד פתאום. הכול שעת שמד. יצחק וקנין (ש"ס): - - אני רוצה להגיד לך משהו. אני בין הוותיקים בבית הזה. בשנת 2002 היתה ממשלה, כשהיה ראש הממשלה אריק שרון והשותפים שלו הם אותם שותפים של היום, יש עתיד של אז זה שינוי של אז, עם 15 מנדטים, ואתם, הבית היהודי, עם המפד"ל של אז, עם אפי איתם והאיחוד הלאומי, וכל מי שאת רוצה, היו בתוך אותה ממשלה. אנחנו ואגודת ישראל היינו מחוץ לאותה ממשלה. אתם אלה שעקרתם את היישובים של גוש-קטיף, אתם הבאתם קללה עליהם, לא יעזור לכם כלום. תשמעי, למישהו אחר תספרו סיפורים, לא לי. אני זוכר את הסיורים שלי, והזהרנו אתכם, ואמרנו – אפי איתם אמר לי בהאי לישנא – הנה, פה אני אומר את זה: את חטאי אני מזכיר היום – לפני שלושה חודשים, כשקמה הממשלה שלכם – את חטאי אני מזכיר היום, אני אמרתי שאני רוצה לחסל את ש"ס – אמר במילים האלה: אני רוצה לחסל אותם, כדי שהם יישארו בחוץ. מה קרה לכם? נמחקתם אחרי כן, כמעט בשיניים. אם היה ההסדר שרוצים להביא עכשיו, של אחוז החסימה, אתם לא הייתם עוברים את אחוז החסימה, עם שלושה מנדטים, הייתם נשארים בחוץ. אני אומר לך את זה באחריות. ושינוי – מ-15 מנדטים לאפס. סגן שר האוצר מיקי לוי: חבר הכנסת וקנין, אתה יודע - - - יצחק וקנין (ש"ס): לאפס. יש עתיד היא בדיוק במסלול, הם במסלול של האפס. תדעי לך, זה הולך ויורד. ועם ישראל - הזיכרון שלו, מה שאומרים לו, וכשאתה משנה לו את הדברים, ואתה מכביד עליו, כמו אותו גמל וסוס שהרעיבו אותו. אמרו: בואו נייעל, התייעלות כלכלית, חוק ההתייעלות. לאט לאט, לאט לאט, עד ששוברים אותו, עד שלא נשאר – יום אחד שבק חיים ונגמר העסק. זה מה שאתם עושים לציבור הישראלי. הציבור הישראלי לא יכול לשאת על הגב שלו את מה שאתם מטילים עליו. תראו, לא המצאתם את הגלגל. ב-2009 – יושב-ראש ועדת הכספים יושב פה – הגירעון היה מעל 5%, יותר מ-5%. לא היום, לא מה שאתם מביאים לנו יעד גירעון – 4.6%, מה שאישרנו היום. מעל 5.1%. ומה, הורדנו את הקצבאות? אני לא רוצה להגיד איך הילכו עלינו אימים בוועדת הכספים – ההסתדרות באה, והאוצר, ואמרו: חבר'ה המצב הוא קטסטרופה, כל העולם בנסיגה, ואנחנו עמדנו על המשמר ולא נתנו לפגוע. אבל מה לעשות? כנראה אתם חושבים שבדרך שאתם הולכים בה אתם תיטיבו עם העם. אתם מכבידים על העם, מכבידים על העם, ובסופו של דבר, איך אומרים, אותו גמל, אותו סוס, ירבוץ ולא יהיה לו מה לעשות יותר. רבותי, אני אומר לכם, החיבור הזה – לא יעזור – זה לא חיבור. זה אולי עכשיו נותן לכם איזו אופוריה – יש ממשלה, אתם תעשו, אתם תמנו. רבותי, הכול שקר. יגיע הרגע של האמת, שנפתלי בנט יצטרך לעמוד מולו בנושאים - - - סגן שר האוצר מיקי לוי: השר נפתלי בנט. יצחק וקנין (ש"ס): השר נפתלי בנט. תאמין לי, אני מכבד אותו. אני אומר לך את האמת שלי. אני מכבד אותו, אני מכבד כל חבר כנסת. אבל אני אומר את האמת. אתה יודע, גם אז אמרתי את אותם דברים, קחו סטנוגרמות פה, והכול קרה אחד לאחד. התפרק הכול, כי כשהדבר - - קריאה: נביא. יצחק וקנין (ש"ס): - - אני לא נביא, לא נביא אנוכי לא בן נביא. אבל אני אומר, כשאתה עושה דברי מסוימים מתוך אידיאולוגיה, שאולי אתה חושב שברגע הנתון זה אולי לטובתך – ברגע הבא זה כבר לא יהיה לטובתך. כי אם – בואו נגיד שישתגע ראש הממשלה ויחליט שהוא הולך לתהליך מדיני, מה אז יעשה השר נפתלי בנט? מה הוא יעשה? סגן שר האוצר מיקי לוי: אבל - - - יצחק וקנין (ש"ס): אז – אז כבר לא ידברו. זה לא גוש-קטיף, ידברו פה, פה – יהודה ושומרון, יהודה ושומרון. מה נגיד אז? יגידו לנו: בואו אתם, חבר'ה, תצילו אותנו, כשזה כבר התחיל התהליך. אני אומר לך, אני זוכר מה קרה פה בממשלה ב-2002. מאיר פרוש (יהדות התורה): מה יעשה אורי אריאל? מה יעשו כל הקבוצה הימנית? סגן שר האוצר מיקי לוי: חבר הכנסת אזולאי, זה התחיל מתוך אידיאולוגיה. מיכל רוזין (מרצ): על מה אתם מדברים? הוא יודע שזה לא יקרה. יצחק וקנין (ש"ס): תקשיב, אני יכול להגיד לך משהו. מעולם לא הצהרנו הצהרות בנושא של ארץ-ישראל. לא, אנחנו לא מצהירים. אנחנו חושבים שצריך ללכת לתהליך של שלום, עם הרבה - - - יריב לוין (הליכוד ביתנו): זה לא לזכותכם. לא את כל חטאיכם אתם צריכים למנות. יצחק וקנין (ש"ס): לזכותנו או לא לזכותנו. לא אני אמרתי דין נצרים כדין תל-אביב, אריק שרון אמר את זה. הוא אמר: דין נצרים כדין תל-אביב, לא ש"ס. אז אל תטיפו לנו מוסר. אנחנו לא אמרנו, אבל מה שאתם אמרתם - - - מאיר פרוש (יהדות התורה): אתם אמרתם שתי מדינות? יצחק וקנין (ש"ס): לא אמרנו. מאיר פרוש (יהדות התורה): אז מי אמר? יצחק וקנין (ש"ס): מי אמר? באוניברסיטה. למה הוא לא בא לפה? מאיר פרוש (יהדות התורה): איזו אוניברסיטה? יצחק וקנין (ש"ס): בבר-אילן. מאיר פרוש (יהדות התורה): מי אמר? יצחק וקנין (ש"ס): מי אמר? איי, איי, איי. אגיד לך יותר מזה, הרב מאיר פרוש. אתה יודע למה הוא אמר את זה? הוא לא רצה לבוא לפה, כי פה הייתה לו אינתיפאדה מהליכוד שלו. כולנו זוכרים את האינתיפאדה שהייתה לשרון. חבר'ה, תאמינו לי, הזיכרון שלי כל כך – אני זוכר איך המפלגה הזאת התפרקה מקצה לקצה. מאיר פרוש (יהדות התורה): - - - איך שכחת? יצחק וקנין (ש"ס): איך שרון ברח להם עם המפלגה. תשמע, אין אידיאולוגיה. חבר'ה, אין אידיאולוגיה, יש רק דבר אחד. גם המצע של המפלגות הוא לא מצע. אין שום דבר, רבותי, הכול, כמו שאמרתי, זה כלאם פאדי, דיבורים באוויר. אפשר להגיד כל מה שאתה רוצה בבחירות, מגיעה שעת השי"ן. ואני אומר לכם, תזכרו את זה, לא יעברו כמה חודשים – קחו את מה שאני אומר פה היום – ויתחיל תהליך, והתהליך הזה יפרק את הממשלה, כי לא תהיה ברירה. מאיר פרוש (יהדות התורה): כל - - - האלה לא יגידו - - - יצחק וקנין (ש"ס): ודאי. אבל אני אומר, כשיתחיל התהליך הזה לא תהיה ברירה. ודרך אגב, רבי משה, גם אז היה אותו דבר. מי שזוכר, הראשון שברח היה אפי איתם – ויצחק לוי. פרשו. נשארו זבולון אורלב וכל החבורה בפנים. זה מה שיקרה, זו מפלגה - - - מאיר פרוש (יהדות התורה): ומה היה עם הנדל? יצחק וקנין (ש"ס): אני לא זוכר? מאיר פרוש (יהדות התורה): היה - - - רציני. יצחק וקנין (ש"ס): תראו, רבותי, מי שלא קורא את המפה, אנחנו מזכירים להם, כדי שלא יגידו שלא אמרנו. רבותי, זאת המציאות שהייתה, וזאת המציאות שתהיה, וכשזה יקרה – אל תגידו שלא אמרנו לכם. גם אז פירקו את משרד הדתות לרסיסים. איילת שקד (הבית היהודי): עכשיו - - - יצחק וקנין (ש"ס): לתקן את זה היה צריך עשר שנים – כדי לתקן את מה שהם עשו. איילת שקד (הבית היהודי): וקנין, לא פירקו. פשוט אתם לא עומדים בראשו, אבל המשרד קיים. יצחק וקנין (ש"ס): לא, לא עכשיו. ב-2002. משה גפני (יהדות התורה): הוא היה אופוזיציה. יצחק וקנין (ש"ס): ב-2002 זה מה שהיה. משה גפני (יהדות התורה): נכון. יצחק וקנין (ש"ס): אולי אתם לא זוכרים, אבל אני זוכר, אני הייתי בבית הזה. לכן, רבותי, מי שחושב שאתם תלקקו דבש – לא. יגיע הרגע שתעמדו מול האמת, ואז תסכלו לכולם בעיניים ותגידו אם אמרנו לכם או לא אמרנו לכם. תודה. היו"ר יוני שטבון: תודה רבה, חבר הכנסת יצחק וקנין. יעלה חבר הכנסת נסים זאב בבקשה. משה גפני (יהדות התורה): ישר כוח, רבי יצחק. (אחרי כן לק) תור מספר 69 נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אין לנו פה להשיב, ולא מצח להרים ראש. אני רוצה, ברשותך, אדוני היושב-ראש, לומר קודם כול את המעלה שיש לנשים; הקדוש-ברוך-הוא, קודם כול, כשנתן את התורה לעם ישראל, פתח קודם כול לנשים, פנה לנשים: "כה תאמר לבית יעקב" – אלו הנשים, ואחר כך – "ותגד לבני ישראל". אני רוצה לומר לך ששלמה המלך, כאשר אמר "מצא אשה מצא טוב", המעלה של האישה בעניין הנישואין זה כשאדם, הגבר, מצא את האישה. ויש פסוק אחר: "ומוצא אני מר ממות את האשה". אז לכאורה זה תרתי דסתרי. ההבדל הוא כזה – אם זה "מצא", או "מוצא". ואני רוצה לומר לכם את המשמעויות. אלעזר שטרן (התנועה): - - זכה – עזר כנגדו. נסים זאב (ש"ס): נכון. זכה. אם זכה – מצא. לא זכה – הוא מוצא. אותו הדבר בחוק הדיינים. עד עכשיו, כשאישה הייתה יושבת בוועדה, זה בבחינת "מצא אשה". הייתה אישה, אז הייתה. שרת המשפטים, למשל, הגב' ציפי לבני, גם כן יושבת בוועדה. היא מבינה כל כך הרבה בהלכה? בדיינות? היא שרת המשפטים. אבל תתארו לכם שבוועדה הזאת - - אלעזר שטרן (התנועה): באמת תגיד, בוועדה, כשבא דיין, שואלים אותו על הלכות? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): לא, אבל חברי הכנסת החילונים הם נורא מבינים ב - - - אלעזר שטרן (התנועה): לא, באמת אני שואל: מה, עושים מבחן בהלכה? הרי לא עושים את זה. נסים זאב (ש"ס): נכון. עכשיו תשמע אותי רגע. - - תתאר לך, אדוני היושב-ראש, שבוועדה הזאת יושבות מטעם הממשלה, ומטעם הכנסת, ומטעם לשכת עורכי-הדין, נשים. אז סופה לנדבר, אני מבין, היא אישה מאוד חכמה, שרה מכובדת. יעל גרמן גם כן, שהיא שרת הבריאות. הם יהיו מטעם הוועדה למינוי דיינים. הן ממנות את דיינים. ומטעם הכנסת תהיה הגברת זהבה גלאון. מה הבעיה? וגם חנין זועבי, למה לא? מטעם הכנסת. ותהיה גם מטעם לשכת עורכי-הדין, חברת הכנסת תמר זנדברג. תתארו לכם איזה דיינים אנחנו נקבל. ועכשיו המגמה היא שהרוב יהיו נשים, ותתארו לכם שתתקבל איזושהי החלטה שגם הדיין צריך להיות אישה, מה לעשות? כי זו הוועדה, זה הגוף הבוחר, הם יחליטו. זהבה גלאון (מרצ): אז מה - - נסים זאב (ש"ס): אז אני אומר לך, באותו הרגע אנחנו נגיד: ברוך דיין האמת. עכשיו אני רוצה להבין, אדוני היושב-ראש, כאשר יש ברית בין בנט לבין לפיד, ודווקא חבר הכנסת אמנון כהן התייחס לזה מקודם, אמר שהברית הייתה בהתחלה באבן, ואחר כך בברזל, וכל השינוי הזה הוא כל כך מהותי – אני רוצה לדעת: הברית שלך עם לפיד זה באבן או בברזל? ואני רוצה לומר לך שאני פשוט לא יכול להבין; נשגבה ממני היכולת להבין איך הברית הזאת, איך אתה בכלל מתחבר ללפיד הזה; תראו רק מה הוא אמר לא לפני הרבה זמן. זה פשוט מזעזע. הוא אמר את זה בכנס שהיו שם כמה ראשים "עטויי כיפות" – כך הוא קורא לזה – "שחורות". התרוממו בהפתעה. "עמדתי על במה קטנה בקמפוס החרדי של מכון לנדר בירושלים. מולי ישבו כ-100 סטודנטים חרדים..." בר-מינן – "ומהצד השני של הפרגוד ישבו כ-20 בסטודנטיות. אנחנו החילונים חשבנו שאתם הולכים להיעלם. היינו בטוחים שהחרדים הם תופעה שמקומה במוזיאון, שאתם תהיו כמו הספארי ברמת-גן. תחיו באיזה שמורת טבע...." - - מאיר פרוש (יהדות התורה): מי אמר את זה, לפיד? נסים זאב (ש"ס): כן. - - "...ואנחנו נביא את הילדים ונגיד להם: אתה רואה, בני? ככה נראה פעם יהודי". עם האיש הזה אתה כרתת ברית. עם האיש הזה, ההזוי, שיש לו שנאת הדת, שנאת האחר, אתו אתה כרתת ברית. אני רוצה לומר לך דבר שיותר מזעזע אותי: כאשר לפיד, עכשיו, במוצאי שבת, אומר – "...חזרתי עכשיו ממצעד הגאווה, נסעתי לנאום שם מפני שחשוב בעיני ששרים בכירים...." – לפחות כמוהו – "...בממשלה יעמדו על במת המצעד, יביעו הזדהות ותמיכה. אבל כשעליתי לבמה התייצבו בשורות הראשונות כמה עשרות פעילי מרצ..." – זהבה גלאון, תראי איך הוא מאשים אותך, אני לא מאמין – "...וגם מהעבודה..." – שאף אחד מהם כרגע לא נמצא – "...והחלו לצרוח ססמאות נגד התוכנית הכלכלית". זהבה גלאון (מרצ): איך שאתה דואג למרצ. נסים זאב (ש"ס): אני מאוד דואג, תאמיני לי. אתם חשובים ויקרים בעיני. קריאות: - - - קריאה: תרשמי אותה, תרשמי אותה בדברי הימים של מרצ - - - קריאה: זהבה, תוציאי הודעה לתקשורת. נסים זאב (ש"ס): הוא אומר שהיה פה ניצול לרעה, ועלו כאילו טרמפ, אבל הוא בהמשך אומר: "אני רוצה למשוך את המדינה והממשלה לעגן את הנישואים החד-מיניים בחוק". אתה, השר בנט, ידידי, אתה יכול לשבת עם שר כזה, שמכריז את ההכרזה הזאת קבל עם ועדה? מיכל רוזין (מרצ): עוד פעם ההומואים מדירים שינה מעיניך? זה מה שמטריד אותך? נסים זאב (ש"ס): זה צריך להטריד אותך. זה צריך להטריד כל מי שיש לו נשמה יהודית. מיכל רוזין (מרצ): - - - נשים לדיינים. זה לא מטריד אותי, אני בעד שוויון של כל אחד. גם נשמה יהודית זה להעריך כל אדם, על-פי אמונתו יחיה. זכותם להינשא, וזכותם להקים משפחה במדינת ישראל. נסים זאב (ש"ס): אף אחד פה לא פוגע במישהו. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס למה שהיה לפני ארבע שנים במועדון "בר נוער". הרצח הנתעב - - מאיר פרוש (יהדות התורה): אסור לפרסום. נסים זאב (ש"ס): אני לא מפרסם, זה ידוע. קריאות: הסירו. הסירו. קריאות: - - - נסים זאב (ש"ס): אם אתם מרשים לי זה בסדר. היו"ר יוני שטבון: תגיד דברים שאתה חושב שהם לא – שהם עוברים, שהם לא לפרסום. נסים זאב (ש"ס): קודם כול אני לא יודע שום דבר, אז אין לי מה לפרסם. אני רק אומר מה שהיה בהיסטוריה, ושזה חשוב. - - אחר הרצח עשו פה רצח אופי לציבור שלם, חרדי. תקפו אותנו. הלכו ההפגנות כאשר ידיים צבועות באדום עם דם על הידיים, וצעקו – נסים זאב יש לו דם על הידיים. הפגינו נגד כל הציבור, הכפישו במשך חודשים שלמים את הציבור החרדי. אני זוכר שאפילו הרב וקנין ידידי, אמר – אבוי לנו אם באמת בסוף יימצא שזה איזה יהודי חרדי משלנו. היינו כולנו מזועזעים. אבל לי היה פשוט – אני הגבתי תגובה מאוד קצרה. אמרתי – זה סכסוך פנימי, וזה מישהו מבפנים ביצע את זה. אפשר לראות בטקסט. לא, אני לא נביא, לא בן נביא, אבל הדבר היה כל כך פשוט, כאשר דלת עם קוד מיוחד, שאף אחד מבחוץ לא יודע, רק אנשי אותה קהילה, אותה חברה, ורק מי שהיה לו הסוד הזה, הכמוס, ידע את מספר הקוד של הדלת. עכשיו, אלה שנכנסו, לא הייתה להם בעיה להיכנס. הם לחצו על הקוד, נכנסו פנימה. הרצח היה סופר-מקצועי, של עבריין מקצועי. תגידו לי, איך אפשר לחשוב לרגע שמישהו חרדי מסוגל לבצע רצח כזה מתועב? (אחרי כן מא) תור מספר 70 אבל רצח האופי, המשכתם במשך חודשים שלמים. ואני לא מצפה להתנצלות, חלילה וחס, אני גם לא מצפה ממישהו שיגיד: טעינו. אבל כאשר עולים שרי ממשלה ומצדיעים לכל אלה שצועדים, לאן הם צועדים? לאן הם הולכים? לאם הם מגיעים? החברה מתרסקת לנו בפרצוף ואנחנו מצדיעים להם. יש פה תחרות על הקול, מי יותר יחבק אותם. למה אתם לא מסוגלים לעמוד פה ולומר: רבותי, זו לא הדרך, לא טוב היות האדם לבדו, יעשה לו עזר כנגדו. אתם מדברים על ליבה? זה לא ליבה, זה לי בא, זה לי בא, זה לי בא איך שבא לי. איפה הליבה שלכם? הליבה זה השורש שחייב כל יהודי להאמין בו, מצוות פרו ורבו. זה לא חד-מיני. למה אתם לא מקימים פה קול זעקה? שר החינוך שלנו מקבל אותם, ברוכים הבאים, אבל כיהודי דתי שיש לו ערכים ויודע מה המשמעות של העבירה ושל המצווה של פרו ורבו, הוא לא יכול להעיר את ההערה שלו בתור שר החינוך? רק לגבות את הדרך הזו? אנשים טועים, הנוער שלנו מנותק. אני אומר לכם: אנחנו חוטאים, אל תחטאו בילד וגם דמו הנה נדרש. אני מודיע לכם: שלא יהיה לכם דבר פשוט בעיניכם. אנחנו מקילים ראש, אנחנו משלימים עם העובדה הזו כאילו זה דבר שאפשר לפסוח עליו, אנחנו ניתן פה את הדין. אנחנו כולנו סותמים את הפה, רואים את התהום הזה - - - זהבה גלאון (מרצ): די, נו. נסים זאב (ש"ס): שקט, - - - זהבה גלאון (מרצ): כמה אפשר לשמוע את כבר, נו? מיכל רוזין (מרצ): אל תגיד לנו שקט. שומעים אתכם כל הלילה, אל תגיד לנו שקט. נסים זאב (ש"ס): אז לכן – טוב, אני אקצר, כבר כמה זמן דיברתי? זהבה גלאון (מרצ): אתה חייב לקצר. נסים זאב (ש"ס): אני הבטחתי רבע שעה, אני אנסה לקצר. אני אומר על נושא אחר עכשיו. זהבה גלאון (מרצ): תעבור לנושא אחר, בדיוק. נסים זאב (ש"ס): לכן אני אומר: אנא מכם, כולנו צריכים לעזור איש לרעהו - - - מיכל רוזין (מרצ): כל הלילה הקשבנו לכם, אתה אומר לי שקט? נסים זאב (ש"ס): לומר את האמת ואת כל האמת, ושאנחנו מצווים כמנהיגים, בפרט לאנשים שיש להם ערכים - - - מיכל רוזין (מרצ): לא, זה לא דברי תורה, זה לא תורה, זה שנאה. נסים זאב (ש"ס): כן, זה דברי תורה, זה השורש של הבית היהודי. מיכל רוזין (מרצ): זה שנאה, זה שנאה. נסים זאב (ש"ס): זה השורש של העם היהודי, זה השורש שלנו, זה היסוד שלנו, זה יסוד האומה שלנו. אנחנו לא נעוות את זה ואנחנו לא נמרח את זה. זהבה גלאון (מרצ): וקנין, זאת - - - נסים זאב (ש"ס): עכשיו תראו מה קורה, אנחנו הולכים ומידרדרים ורוצים להגדיר עבירות של הדרת נשים הזויות. היועץ וינשטיין רצה להגדיר - - - מיכל רוזין (מרצ): הזויות? נשים הזויות? זהבה גלאון (מרצ): מה זה "הזויות"? נסים זאב (ש"ס): תכף אני אסביר לך, תכף תביני. קריאה: רצית שהוא יעבור נושא, מה ציפית? זהבה גלאון (מרצ): אולי תרד? אתה עייף. נסים זאב (ש"ס): מה? זהבה גלאון (מרצ): אתה עייף. קריאה: אולי תתעוררו והוא יעיר אתכם? נסים זאב (ש"ס): אני חושב שאת היית רדומה והתעוררת סוף סוף אז לפחות תברכי: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם פוקח עיוורים. לפחות ברכה אחת תגידי. מיכל רוזין (מרצ): עכשיו אתה מחליט לה גם מה היא תברך. נסים זאב (ש"ס): לא, זה אחר כך. אריה דרעי (ש"ס): שלא עשני אישה. נסים זאב (ש"ס): תראו, בעניין קווי המהדרין, הוא כותב ככה: בהם נהוגה ההפרדה בין גברים לנשים, באוטובוסים. אז הוא קבע, הדוח קובע, תראו: כי ההסדר הקיים הכולל מאפיינים – זה אינו חוקי. עכשיו, הוא מדבר גם כן, רב משה, הוא מדבר גם על קווי מהדרין, שלא יהיה לך ספק, ומה העבירה? זו עבירה פלילית, חמש שנות מאסר. משה גפני (יהדות התורה): חמש שנות מאסר. נסים זאב (ש"ס): ודאי. אתה חייב ללכת באוטובוס רק עם אישה. מעניין, למה במצעד לא הולכים עם נשים? למה הולכים חד-מיני שמה? למה שמה לא נזהרים בחוק הזה? אריה דרעי (ש"ס): איפה? נסים זאב (ש"ס): שמה, איפה שהיו שמה, בתל-אביב, תשאל אותם איפה. תראו, הדוח מתייחס גם לתופעת הפרדה – "תופעה", תופעה, הפרדה בין גברים בין ונשים זו תופעה, אבוי לנו – בטקסים ממלכתיים ויש זכות לנשים באופן מלא להשתתף באירועים. מה, מישהו אומר להם: לא? תגידו לי, אם בבית-עלמין רוצים לעשות הפרדה בין גברים לנשים, חברת קדישא, בגלל שזה רצון של הציבור, אז אתם רוצים לכפות את זה עלינו? זהבה גלאון (מרצ): זה לא הציבור. נסים זאב (ש"ס): אתם רוצים לכפות את זה עלינו? אני לא מבין את זה. עונש מאסר על מחיצה בריקודים, שמעת? צריכים לרקוד רק מעורב. אבוי לכם אם אתם תרקדו בנפרד. מיכל רוזין (מרצ): אנחנו בעד הורה. נסים זאב (ש"ס): לא, אני לא יודע איזה, את בקיאה בריקודים, אני לא, אני ברוך השם – אנחנו רוקדים רק על הראש כל הזמן. אז תראו מה שקורה, ועדת השרים רצתה לדון בחקיקה, שניסו הדרת נשים, שמבקש להטיל עונש של חמש שנות מאסר על מעשים של הדרת נשים, רחמנה ליצלן. ומה? שלא תהיה הפרדה בריקודים. צריכים לרקוד – תגידו, אתם תכריחו אותי עם מי לרקוד? אני לא מבין. השתגעתם או מה? מה, זו לא כפייה אנטי-דתית? עכשיו תראו מה קרה, שר החינוך הנכבד שלנו – וזה נושא אחר - - - אריה דרעי (ש"ס): הרב נסים, עכשיו על-פי ההלכה עלות השחר - - - היו"ר יוני שטבון: לעשות ברכות השחר. נסים זאב (ש"ס): תאמין לי, אני מקצר בגלל שאין כוס מים פה. יריב לוין (הליכוד ביתנו): אל תקצר, למה אתה מקצר? נסים זאב (ש"ס): אני לא יודע למה לא מביאים פה כוס מים. לא מים, יין, חלב, משק החלב, אנחנו – שיהיה משהו. תודה, אדוני. "ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו". יריב לוין (הליכוד ביתנו): היושב-ראש, תוסף לו את הזמן. היו"ר יוני שטבון: זה הזמן, חמש דקות שלך? יריב לוין (הליכוד ביתנו): מאריה מתנה חמש דקות. נסים זאב (ש"ס): תראה, אדוני היושב-ראש, רעיון נפלא היה לשר החינוך, איזה רעיון, הוא אמר שהוא רוצה לאפשר למורים ערבים ללמד בבתי-ספר של יהודים. זהבה גלאון (מרצ): אוי ואבוי, אוי ואבוי. נסים זאב (ש"ס): לא, לא "אוי ואבוי", לא. אבל תראו מה קרה. בשאילתה – אין בעיה בזה, אין בעיה. מאיר פרוש (יהדות התורה): - - - נסים זאב (ש"ס): לא, 500 מורים ערבים ילמדו בבתי-ספר יהודיים. זאת אומרת, אם בית-הספר רוצה או לא רוצה. כמו שאמרה חנין זועבי - - - מאיר פרוש (יהדות התורה): כמו, למשל, מורים חרדים ילמדו בבתי-ספר - - - נסים זאב (ש"ס): אז הוא אומר שילמדו - - - מאיר פרוש (יהדות התורה): למה לא? חרדים מלמדים אצל הממלכתי? גמרנו. נסים זאב (ש"ס): נכון, אני מסכים אתך. זהבה גלאון (מרצ): אז איפה הבעיה? נסים זאב (ש"ס): אבל למה, צריך לתת תגבור בבתי-הספר במה? במתמטיקה, באנגלית – ותאמינו לי שהמגזר הערבי כל כך צריך את זה, את התגבור הזה, אני לא יודע למה להפנות את הכוח המקצועי המיומן הזה, שכל כך יכול לתרום למגזר הערבי, לשים אותו דווקא בבית-ספר של יהודים. אז שאלתי אותו: מדוע אדוני השר מבקש שזה יהיה דווקא בית-ספר יהודי? הרי ערבים, בתי-הספר הערביים משוועים לעזרה במתמטיקה, באנגלית, אני לא יודע בעוד מה, לא משנה. אז הוא אמר לי – תשמעו מה הוא אומר: זה לא עניין של לימוד, זה עניין של גזענות, אני רוצה לצמצם את הגזענות. זהבה גלאון (מרצ): נכון, צודק. נסים זאב (ש"ס): תראו את ההשקפה. בסדר גמור. אז אני רוצה לשאול אותך, אדוני היושב-ראש, מכיוון שהוא כל כך צודק ואני אף פעם לא חולק על שר החינוך, גם אם הוא צודק או לא, אבל מכיוון שמדובר - - - מאיר פרוש (יהדות התורה): הרב נסים, נכון שיש 500 מורים חרדים שמלמדים בבתי-הספר הממלכתיים? למה חרדי מוכן ללמד בבתי-הספר הממלכתיים וערבי אסור להם אצל יהודים? למה לא? נסים זאב (ש"ס): נכון. עכשיו, מכיוון שהנושא הוא לא מתמטיקה - - - זהבה גלאון (מרצ): מה "נכון"? אתה לא עונה לו? מה אתה עונה לו? נסים זאב (ש"ס): הוא צודק, הוא צודק, אבל תני לי לענות, אני רוצה לענות לו. אבל מכיוון שהוא אמר שזה עניין של גזענות והנושא צריך להיות תרבות של שלום, אז שאותם המרצים, במקום שילמדו אנגלית, ילמדו תרבות של שלום. (אחרי כן קס) תור מספר 71 ועכשיו, במקביל, שר החינוך צריך לדאוג ש-500 מורים יהודים ייכנסו לבתי-ספר ערביים, וילמדו אותם, גם כן, נאמנות למדינת ישראל. מה רע בזה? זהבה גלאון (מרצ): טוב, יאללה, מספיק. די, די, די. אריאל אטיאס (ש"ס): - - - אילן גילאון. נסים זאב (ש"ס): מה קרה? זהבה גלאון (מרצ): די. קריאה: חבר הכנסת - - - נסים זאב (ש"ס): מה קרה, אני מרגיז אותך? זהבה גלאון (מרצ): כן. נסים זאב (ש"ס): לא. זהבה גלאון (מרצ): אתה כן. נסים זאב (ש"ס): אז אל תשמעי אותי. זהבה גלאון (מרצ): אתה עובר מנושא לנושא - - - נסים זאב (ש"ס): אני עובר מנושא לנושא, אבל זה אותו נושא. מיכל רוזין (מרצ): - - - עשר דקות כבר עברו. נסים זאב (ש"ס): זה, זה – מה? מיכל רוזין (מרצ): אמרת עשר דקות. נסים זאב (ש"ס): נו, עוד לא עבר. את רואה - - קריאות: - - - נסים זאב (ש"ס): - - יש לי אפילו עשר דקות ו-12 שניות. מיכל רוזין (מרצ): לא, כבר דיברת 20 דקות. נסים זאב (ש"ס): אז עכשיו, אדוני היושב-ראש – לא, אני אצמצם, באמת - - - קריאות: - - - נסים זאב (ש"ס): אני רק רוצה – אני רק רוצה לומר, כאשר - - - מיכל רוזין (מרצ): - - - דבר תורה - - - נסים זאב (ש"ס): אני אחר כך אעבור לדבר תורה. אני רק מסיים את הנושא עצמו. מיכל רוזין (מרצ): - - - מאיר פרוש (יהדות התורה): אתה אומר: אין יראת אלוקים במקום הזה, והרגוני על דבר אשתי. תגיד על זה דבר תורה. נסים זאב (ש"ס): תראה, אני לא רוצה לדבר עכשיו על אשתי, עזוב אותה. קריאה: למה? למה? קריאה: תמשיך - - - מיכל רוזין (מרצ): אם ככה אתה מכבד אותה, כבודה בת מלך פנימה - - - נסים זאב (ש"ס): תכף, תכף אני אסביר לך. מיכל רוזין (מרצ): - - - בבית - - - נסים זאב (ש"ס): תאמיני לי שאשתי - - שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): - - - נסים זאב (ש"ס): - - תאמיני לי שאשתי סומכת עלי - - קריאות: - - - נסים זאב (ש"ס): סניורה - - - היו"ר יוני שטבון: מיכל. נסים זאב (ש"ס): איך קוראים לה? היו"ר יוני שטבון: - - - מיכל רוזין. קריאות: - - - נסים זאב (ש"ס): - - הגברת מיכל, תאמיני לי שאשתי סומכת עלי, ואם אני הייתי נבחר בוועדה הזאת היא לא הייתה דואגת, היא הייתה סומכת עלי, והיא לא הייתה אומרת לי: אני רוצה להיות במקומך. קריאה: - - - קריאה: - - - קריאה: - - - נסים זאב (ש"ס): לא, מינוי דיינים. קריאות: - - - נסים זאב (ש"ס): מה - - - היו"ר יוני שטבון: זה יצחק כהן. נסים זאב (ש"ס): יש פה מישהו – תגידו לי, יש פה מישהו שלא סומך על אשתו או שאשתו לא סומכת עליו? מיכל רוזין (מרצ): נראה לי שיש. נסים זאב (ש"ס): תגידו לי, האם יש דבר כזה? קריאה: אין. נסים זאב (ש"ס): אז אני מזמין אתכם לבית-דין מחר בבוקר, לדיון. קריאה: הבוקר, הבוקר - - - קריאה: - - - מיכל רוזין (מרצ): אנחנו בעד שלום בית. נסים זאב (ש"ס): עכשיו, מה קורה - - - קריאה: - - - נסים זאב (ש"ס): תנו לי רק לסיים. אני רוצה לסיים, אתם עייפים, ואני באמת לא - - - קריאה: - - - עייפים. תמשיך. יעקב מרגי (ש"ס): יוני, תתכונן לתת לו עוד כמה דקות. היו"ר יוני שטבון: כן, זה – ביקשו מהקואליציה להוסיף זמן. נסים זאב (ש"ס): עכשיו, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להבין למה 100,000 תלמידים במזרח-ירושלים - - מיכל רוזין (מרצ): איך הגיע - - - היו"ר יוני שטבון: זה סקירה – זה סקירה על החברה הישראלית. נסים זאב (ש"ס): - - לא לומדים - - - מאיר פרוש (יהדות התורה): - - - קריאה: זו שיחה ארוכה. מאיר פרוש (יהדות התורה): תפתח את - - - מיכל רוזין (מרצ): לא - - - אריאל אטיאס (ש"ס): יש לך משהו על רכבת ישראל אולי? מאיר פרוש (יהדות התורה): אתה - - - היו"ר יוני שטבון: לא, הוא יסיים – הוא יסיים בנושא האיראני. קריאה: אם הוא יכול לדבר על החור באוזון. קריאות: - - - קריאה: איזו ועדה? נסים זאב (ש"ס): זו ועדת חינוך. קריאה: השאלה במה החינוך. אלעזר שטרן (התנועה): מי שנשאר עד עכשיו זה הקומנדו של הכנסת, כולם - - - שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): יחידות מיוחדות. נסים זאב (ש"ס): - - - אבל אם רוצים לצמצם את הגזענות, אדוני היושב-ראש, יש הזדמנות פז לשר החינוך לשלוח 500 מורים – חיל קומנדו, חיל הים, מה שאתם רוצים תקראו להם – לבתי-הספר במזרח-ירושלים, ללמד אותם נאמנות ואזרחות במדינת ישראל. מיכל רוזין (מרצ): זה היה חסר לנו בנאום - - - נסים זאב (ש"ס): זה, זה היה – זה חסר - - מיכל רוזין (מרצ): זה היה - - - נסים זאב (ש"ס): - - זה חסר בשטח, לא בנאום שלי. מיכל רוזין (מרצ): ברור. זהבה גלאון (מרצ): - - - נסים זאב (ש"ס): כי אני אומר לכם, אתם עוד לא יודעים: מי ששולט היום בבתי-הספר זה ה"חמאס", ומדינת ישראל מממנת אותם לא עם לימודי הליב"ה, עם הלבה של השנאה נגד מדינת ישראל, במימון של 100%. מיכל רוזין (מרצ): זה נופל לשיח שמפנים נגדך. נסים זאב (ש"ס): לא לא לא לא - - מיכל רוזין (מרצ): ועוד איך שכן. נסים זאב (ש"ס): - - לא, אני - - - מיכל רוזין (מרצ): ועוד איך שכן. נסים זאב (ש"ס): תראי, אנחנו תמיד – אנחנו תמיד נהיה מופלים לרעה - - אבי וורצמן (הבית היהודי): איך זה קשור לדיינים? נסים זאב (ש"ס): - - אבל אני לפחות אומר - - - אבי וורצמן (הבית היהודי): איך זה קשור לדיינים? אריאל אטיאס (ש"ס): תדבר על התקציב. נסים זאב (ש"ס): על? אריאל אטיאס (ש"ס): על התקציב - - - נסים זאב (ש"ס): על - - - קריאות: - - - זהבה גלאון (מרצ): איך זה קשור לחוק הדיינים? אריאל אטיאס (ש"ס): - - - מאיר פרוש (יהדות התורה): מי שמממן תלמידים - - - על החינוך של ה"חמאס", לא - - - קריאות: - - - היו"ר יוני שטבון: טוב, חבר הכנסת זאב, תמשיך - - נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש - - היו"ר יוני שטבון: - - אני רק – יש לו עוד חמישה דפים, תנו לו לסיים בבקשה. מאיר פרוש (יהדות התורה): - - - קריאות: - - - נסים זאב (ש"ס): - - תתארו לכם שהיו יוצאים - - משה גפני (יהדות התורה): מה - - - נסים זאב (ש"ס): - - תתארו לכם שהיו יוצאים עכשיו הקומנדו של חב"ד, ונכנסים לצבא, ועכשיו היו מחזירים בתשובה. זהבה גלאון (מרצ): ומה הם עושים עד - - - מיכל רוזין (מרצ): הם עושים את זה ביחידות צה"ל. נסים זאב (ש"ס): - - ותתארו לכם מה יקרה כשתגייסו את החרדים, אז זה לא רק חב"דניקים: הברסלבים ירקדו שם - - זהבה גלאון (מרצ): - - - נסים זאב (ש"ס): - - נחמן מאומן. ואתם תצטרכו לבנות שם מקוואות, שלא יהיה לכם ספק. כל מחנה לפחות שני מקוואות. התפילות כתקנן, מוספין כסדרן. אז מה אתם רוצים, אתם רוצים להרוס את הצבא? עד שיש לכם סוף-סוף הזדמנות להיפטר מהחרדים, אתם מכניסים אותם - - מאיר פרוש (יהדות התורה): - - - נסים זאב (ש"ס): - - מכניסים אותם בכוח. מאיר פרוש (יהדות התורה): - - - היו"ר יוני שטבון: זה היה פעם שעברה באחת וחצי, לא ברבע לארבע. אלעזר שטרן (התנועה): אנחנו התחלנו לבנות. התחלנו לבנות מקוואות. נסים זאב (ש"ס): לכן, אדוני היושב-ראש, אני מצטער - - קריאות: - - - נסים זאב (ש"ס): - - אני לא עליתי לפה לדבר על התקציב. זה דיון – השר אטיאס לשעבר, אני לא באתי לדבר פה על התקציב. התקציב, ברוך ה' מאה אחוז, מצד הממשלה. אין לי שום בעיה אתה, עם התקציב. קריאות: - - - זהבה גלאון (מרצ): מה עם הגזענות? נסים זאב (ש"ס): יש לנו עכשיו בעיה עם חוק הדיינים. רוצים לכפות עלינו נשים בכוח - - קריאה: בכוח. נסים זאב (ש"ס): - - זה לא אנטי-דמוקרטי? קריאות: - - - נסים זאב (ש"ס): אתם יכולים לכפות על אישה מינוי? אני לא מבין את זה. תראי מה הכותרת: "חוק הדיינים, חובת מינוי". היא לא רוצה, למה אתם מחייבים? למה אתם - - קריאה: ואם - - - נסים זאב (ש"ס): - - למה הממשלה מחייבת אותה? היא לא רוצה. שולי, את, זה שאת מסכימה, זו באמת מעלה גדולה. אני אומר לך - - קריאה: - - - נסים זאב (ש"ס): - - אני לא חשבתי שאת תרצי את המינוי הזה. קריאה: - - - זהבה גלאון (מרצ): - - - שאלה: איך זה קשור לגזענות, איך זה קשור - - - נסים זאב (ש"ס): אבל תגידי לי, את, זהבה: מה את מבינה בדיינות? מה את מבינה בבתי-דין? ואני בער ולא אדע – מה את נכנסת לנושאים שאת בכלל לא מבינה בהם? מיכל רוזין (מרצ): אנחנו - - - נסים זאב (ש"ס): את רוצה – המלוך תמלוך עלינו? זהבה גלאון (מרצ): למה אתה – למה אתה אומר את זה? נסים זאב (ש"ס): אני אומר את זה, לא, אני – תראי - - - אריה דרעי (ש"ס): - - - יש לך בעיה של מזונות? ברוך ה' שאת - - - בתי-דין. מאיר פרוש (יהדות התורה): - - - נסים זאב (ש"ס): אני רוצה לומר לך - - - זהבה גלאון (מרצ): אז אני שואלת אותך: אתה מבין בדיינים, איך זה קשור לגזענות? איך זה קשור לנאמנות? עליזה לביא (יש עתיד): ל"חמאס", ל"חמאס". זהבה גלאון (מרצ): איך זה קשור ל"חמאס"? קריאה: נכון. זהבה גלאון (מרצ): איך זה קשור למורים? איך זה קשור? קריאה: השאלה - - - זהבה גלאון (מרצ): מה עשית - - - נסים זאב (ש"ס): זה קשור לממשלה הזאת. סליחה, סניורה, זה קשור לאותה ממשלה. קריאה: - - - קריאה: - - - גברת. הוא אמר לה "גברת". זהבה גלאון (מרצ): אין לי מה להגיד - - - קריאה: יוני, תעשה משהו. זהבה גלאון (מרצ): בכול אשמה הצעת החוק הזאת. נסים זאב (ש"ס): - - - היו"ר יוני שטבון: - - - לא לעורר אותו. שלוש דקות נשארו. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אני בשבוע שעבר, באמת, במחילה מכבודו של שר החינוך, מרוב שהוא צחק אני חשבתי שלקחו פה קנביס. אז שלא יחשדו בי עכשיו. אני אומר לכם, אפשר לבדוק אותי, אני לא לקחתי סמים. היו"ר יוני שטבון: חבר הכנסת זאב, שלוש דקות. לסיים בבקשה. נסים זאב (ש"ס): ולכן, אדוני היושב-ראש, מכיוון שאני הבטחתי לקצר בנאום שלי - - מיכל רוזין (מרצ): ואתה תמיד מקיים הבטחות, אנחנו רואים. קריאה: הערת את אילן גילאון - - - נסים זאב (ש"ס): - - אז לפחות שלוש דקות - - זהבה גלאון (מרצ): הנה, הנה, גילאון - - - נסים זאב (ש"ס): תראי, מה, לא - - - אילן גילאון (מרצ): - - - נסים זאב (ש"ס): - - מותר לי - - - קריאה: חברים שלך לימדו אותנו - - - נסים זאב (ש"ס): אני רוצה לומר לך, אני התגעגעתי אליך, אילן. אני רוצה לומר לך שאני - - אילן גילאון (מרצ): גם אני אליך. נסים זאב (ש"ס): - - אתה מכניס בי עכשיו את האדרנלין לחזור על כל הנאום מחדש. אילן גילאון (מרצ): - - - נסים זאב (ש"ס): אני מקווה שלא פספסת אותי. שמעת אותי שם? אילן גילאון (מרצ): תחזור מההתחלה. נסים זאב (ש"ס): אז אני רגוע עכשיו. טוב, אז לכן, אדוני היושב-ראש - - זהבה גלאון (מרצ): אבל בשביל אילן תתמצת. נסים זאב (ש"ס): - - אני מבקש מהגברת מועלם - - שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): רפאלי. מאיר פרוש (יהדות התורה): רפאלי. קריאה: - - - נסים זאב (ש"ס): - - סליחה, רפאלי. הרבנית רפאלי, עכשיו - - אריה דרעי (ש"ס): מועלם-רפאלי. נסים זאב (ש"ס): - - מועלם-רפאלי - - זהבה גלאון (מרצ): חברת הכנסת מועלם - - - מיכל רוזין (מרצ): חברת הכנסת, לא גברת. נסים זאב (ש"ס): - - תאמיני לי, את תהיי אישה גדולה היום - - קריאה: אם תמשכי את החוק. נסים זאב (ש"ס): - - אם תמשכי את החוק. אריאל אטיאס (ש"ס): בארבע בבוקר. נסים זאב (ש"ס): ותראי מה אישה אחת עוללה לנו הערב הזה. מיכל רוזין (מרצ): זה כוחן של נשים. זה לא - - - היו"ר יוני שטבון: חבר הכנסת זאב. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, זה פשוט לא יאומן, יש לי עוד דקה ו-48 שניות, אני לא אנצל את זה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): מעולה. השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך: - - - בשורה טובה. אריה דרעי (ש"ס): - - - נסים זאב (ש"ס): לא לא לא, מה, הקדיש לוקח יותר זמן, ר' אריה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): - - - תפרוש בשיא. חבר הכנסת, תפרוש בשיא. נסים זאב (ש"ס): לכן אני מבקש ממך, אני פונה אלייך, את אישה יראת שמיים. את היום תהיי נציגה, בעזרת ה', ואני מאחל לך הרבה הצלחה. אני אצביע בחוק נגד, שלא יהיה לך ספק, אבל מחר תהיה, לא עלינו, מישהי אחרת, אני לא רוצה להגיד את שמה פה. מיכל רוזין (מרצ): אל - - - נסים זאב (ש"ס): לא לא לא לא לא לא לא - - קריאה: - - - נסים זאב (ש"ס): - - אני רק הסתכלתי לצד ימין, אבל זה שייך למחנה השמאל. (אחרי כן רב) תור מספר 72 ואני אומר לכם, בסוף אנחנו נקבל תוצאה שלא היינו רוצים אותה. קריאות: - - - לא עלינו - - - נסים זאב (ש"ס): ואני אומר לך, הרצון להוסיף אישה אחת בכל מחיר זה מחיר שאני חושב שאפשר לוותר עליו, לחזור - - - אמנון כהן (ש"ס): - - - נסים זאב (ש"ס): ארבע נשים? אמנון כהן (ש"ס): כן. נסים זאב (ש"ס): לא, אבל תיאורטית אפשר להכניס שבע נשים: שתיים מטעם הממשלה, שתיים מטעם הכנסת, ואני כבר מנית אותן, בתיאוריה, כולל את חנין זועבי, שתהיה מטעם הכנסת. אז תתארו לכם איזו ועדת נשים לבחירת דיינים תהיה לנו. אבוי לנו. אילן גילאון (מרצ): - - - ממשלה כזאת - - - נסים זאב (ש"ס): ולכן, אדוני היושב-ראש - - אילן גילאון (מרצ): שנשים ישבו מאחורה - - - נסים זאב (ש"ס): - - אנא מכם, יש לנו כבוד לאישה, אנחנו מכבדים את האישה, ואתם יכולים ללמוד ממני איך אנחנו מכבדים את הנשים. זהבה גלאון (מרצ): איך? איך? היו"ר יוני שטבון: תודה רבה. נסים זאב (ש"ס): אני דוגמה אישית לכבוד האישה. וזה לא עניין שהוא נגד הנשים. אדרבה, כבודה של האישה לדעת את מקומה, ובמקרה הזה – במקרה הזה מותר לכן לוותר על הזכות הזאת, של החקיקה, שבכוח - - היו"ר יוני שטבון: תודה רבה. נסים זאב (ש"ס): - - אתן רוצות להיות שרות על בתי-הדין. היו"ר יוני שטבון: חבר הכנסת נסים זאב, תודה רבה. יעלה חבר הכנסת האחרון ברשימת המסתייגים, חבר הכנסת אברהם מיכאלי. לאחר חבר הכנסת אברהם מיכאלי יש כמה בקשות דיבור. אני מבקש מהחברים שביקשו את בקשות הדיבור להודיע לי אם הם רוצים לקיים את הדיבור, לעלות. חמש דקות לכל אחת ואחד. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני היושב בראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, דעו לכם, קשה לדבר אחרי חבר הכנסת נסים זאב. כל מה שאתה מתכנן, אתה משנה את התוכניות. היו"ר יוני שטבון: אחרי הסקירה שלו. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני היושב בראש, מכיוון שחברי הרחיבו, אכן, גם בדברי תורה וגם בדברי טעם לגופו של החוק ולגופה של האווירה הכללית, שלצערנו אנחנו, בכנסת, מרגישים, מהצד של כמה מחוקקים שמחפשים, כנראה, איכשהו, להטביע את חותם כבר בתחילת הקדנציה. אני רוצה באמת להתייחס לחברתי חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. תראי, אני לא יכול להעיד על עצמי שאני נמצא פה עשרות שנים, בכנסת, אבל למדתי פה דבר אחד – אני יושב בוועדת החוקה, שאת כרגע יושבת שם יחד אתי, לפחות שתי קדנציות, זאת הקדנציה השלישית, ואני אומר לך: הפילו אותך בפח של אווירה אנטי-בתי-הדין. ואגב, זה לא התחיל היום; האווירה הזאת היא זו שבעצם דחפה אותך, ולא לבד, יושבות שם קבוצות נשים של ארגונים – אני לא רוצה לפגוע בהן, אבל אני אומר לך, האווירה, מאז שאני נמצא בוועדה, כל הזמן נגד בתי-הדין. אני לא שמעתי שמדברים נגד בתי-המשפט, אני לא שמעתי שהם מדברים נגד שופטים, למה חלילה חלילה לא מעיזים לדבר נגד שופטים? למה? ישר שייכים למפלגה שהיא כביכול אנטי-מפלגת שלטון החוק. את היום, כאישה דתית, שמאמינה, אני מאמין, בזה שבתי-הדין צריכים להתנהל על-פי התורה ועל-פי דין תורה, אותן נשים שדוחפות אותך היום בעצם מחזקות אותך בדיוק נגד אווירה שהן משרות כבר בכנסת הזאת. ואגב, זאת אווירת פחד. הם מפחידים פה, חברי הכנסת. הרב אלי בן-דהן, אני לא יודע איפה הוא, ההתקפות האלה לא התחילו מהתקופה של השר מרגי או השר יצחק כהן שהם חזרו חזרה למשרד הדתות. אני גוננתי על הרב אלי בן-דהן כשתקפו אותו ואת בתי-הדין. זה לא נושא חדש שצץ עכשיו בוועדה. אותן התקפות – שאת כרגע היום בעצם משתתפת בזה – הרב אלי בן-דהן גונן על כך שהוא היה בזמנו מנהל בתי-הדין הרבניים, ואנחנו גוננו עליו, כי ראינו פה מגמה ברורה ומפורשת, איך לחבל בבתי-הדין. לא מעזים לתקוף לא את בתי-הדין לקאדים, לא את בתי-הדין קאדים מדהב, ובית-המשפט העליון, חלילה וחלילה, מי יעז היום לשנות סדרי דין בבית-משפט רגיל? למה – כי זה בית-משפט. אני, שבא מהמקצוע, וברוך השם מעל 20 שנה, אני יודע כמה רגיש היום לבוא ולדבר נגד בתי-משפט. אבל בתי-הדין – מותר. מישהו מהחברים פה עשה ביקור לאחרונה באיזה מבנה יושב בית-הדין הרבני הגבוה? הרי זאת בושה למערכת שכך מתייחסים לבית-הדין. אחד מן השניים: או שלא צריך את בתי-הדין, ונסגור אותם לחלוטין, או שלא נהפוך אותם לדרג כזה, שכולם חובטים בו וכולם מנסים כל הזמן לשנות את מה שקורה שם. ולכן, אני, כואב לי שמצד אחד את היום מובילה חוק ש – אמרתי לך גם בוועדה – אני מאמין שאותם רבנים שאת מתייעצת אתם, הם לא מסכימים לחוק הזה. ואני אומר לך את זה כי אני מכיר את אותם רבנים לא פחות ממך. ולכן, המלכודת פה, שהארגונים – או הנשים שדוחפות אותך, אני לא מתפלא על כמה חברות שיושבות - - - שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): חבר הכנסת מיכאלי, אני אישה בת 48, עצמאית. תצאו מהסרט שאתם נמצאים בו, תצאו מהסרט הזה - - אברהם מיכאלי (ש"ס): אוי, שולי, שולי - - - שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): - - את ההחלטות שלי, ברוך השם, אני מקבלת בעצמי. לא ארגוני הנשים - - אברהם מיכאלי (ש"ס): לכן צר לי - - שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): - - ומה שמדהים הוא ששנים ישבו גברים חילונים בוועדה הזאת – זה היה בסדר. אישה דתייה – זה לא. אברהם מיכאלי (ש"ס): קודם כול, לא אמרתי שדתייה לא. כשאנחנו ישבנו בוועדות האלה ישבו שם נשים, ולא התנגדנו לנשים - - - שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): ובזכותכם - - - אברהם מיכאלי (ש"ס): בזכותנו? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): בזכותכם. אברהם מיכאלי (ש"ס): זאת השמצה, ואת יודעת - - שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): - - - אברהם מיכאלי (ש"ס): - - ואת יודעת מצוין שלשכת עורכי-הדין לא נשלטת על-ידי ש"ס, מה לעשות? לשכת עורכי-הדין, בקדנציה האחרונה, בחרו שני גברים, למה? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): למה? אברהם מיכאלי (ש"ס): כי ש"ס יושבים שם? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): הסכם מביש - - - אברהם מיכאלי (ש"ס): זה שטויות - - - שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): - - - מישהו שונא ישראל - - - אברהם מיכאלי (ש"ס): תקשיבי רגע. לכן אני אומר לך שבאתי והצעתי לך - - שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): הצעת לי מה? היו"ר יוני שטבון: חברים, חברים, אנחנו בשעת לילה מאוחרת. להירגע. חבר הכנסת מיכאלי, תמשיך בבקשה. אברהם מיכאלי (ש"ס): לא יכול. היו"ר יוני שטבון: חבר הכנסת פרוש, חברי חברי הכנסת, בואו – השעה מאוחרת – בואו נתקדם. חבר הכנסת פרוש. אברהם מיכאלי (ש"ס): - - לכן, כשהצעתי בוועדה - - היו"ר יוני שטבון: חבר הכנסת פרוש, חבר הכנסת פרוש – פעם שלישית. אברהם מיכאלי (ש"ס): - - לכן, כשהצעתי בוועדה הצעה – הצעה הגונה, כדי שאת לא תיראי שאת נגד בתי-הדין, בואי נחיל את זה גם על בתי-המשפט, נחיל את זה על בתי-הדין לקאדים – אבל אתם לא רציתם, ולמה לא רציתם? זו בדיוק – זו בדיוק ההרגשה והתחושה, שאתם נגד בתי-הדין. ואתם נגד בתי-הדין במכוון; אתם מצטרפים לאותם יפי נפש שתוקפים את בתי-הדין כבר עשרות שנים, ואמרתי לך את זה. בגלל זה בתי-הדין היום נמצאים במצוקה כל כך גדולה, הן לגבי תקנים, הן לגבי מינוי דיינים. את יודעת מצוין שיש שני דיינים היום בבית-הדין הרבני הגדול. ולמה זה קורה? בגלל אותה אווירה אנטי-בתי-הדין ולכן אסור לך לתת יד לאווירה האנטי-בתי-הדין, כי סוף זה יגרום לכך שכולנו ניפגע, ובתי-הדין לא יוכלו לתפקד. לכן, אני חושב שהיום עדיין זה ההזדמנות שלך לקבל חלק מההסתייגויות שהגשנו, כדי שהאווירה הזאת תשתנה. האווירה הזאת, של אנטי-בתי-הדין – לך אסור לתת לזה יד. אם אחרות רוצות לעשות את זה – תבוא עליהן הברכה. אבל את, כמובילה של החוק הזה, אני מבקש שההסתייגויות שלנו, שאנחנו במפורש, אדוני היושב-ראש, אתה כיושב-ראש, אתה בטח לא תקריא את זה, אבל אני רוצה שהחברים ישימו לב: בדף הצהוב הזה יש שלושה נוסחים שביקשנו להכניס, והנוסחים האלה הם נוסחים ברורים משפטית; אנחנו ביקשנו להחיל את אותו כלל על בית-המשפט. בחוק בתי-המשפט ביקשנו, בסעיף 6, להוסיף שם: לפחות אחד מנציגי הממשלה בוועדה, לפחות אחד מנציגי הכנסת בוועדה ולפחות אחד מנציגי לשכת עורכי-הדין, יהיו נשים. מה לא טוב בזה? אבל מה אמרו? נגיש חוק חדש, או הגישו חוק חדש. רבותי, חוק חדש בחיים לא יעבור. יש לכם היום הזדמנות להכניס את זה כהסתייגות, ואז לא צריכים לעבור את כל התלאות של החקיקה. (אחרי כן אש) תור מספר 73 אתם כבר מתחילים להרגיש מה זה התלאות של החקיקה. אותו דבר אמרנו להחיל אצל בתי-הדין הדרוזיים. אבל מה? אני יודע שלא יתעסקו עם בתי-הדין הדרוזיים, כי חלילה לי לפגוע או להתערב למישהו איך לנהוג בבתי-הדין שלהם, אבל בתי-הדין הדרוזיים, שלא תחלמו על זה שהם יכניסו שם נשים בניגוד לדתם ולמצפונם. אבל אתם לא מוכנים להתמודד עם בתי-הדין הדרוזיים, בתי-הדין הרבניים כן מותר לכם. ואותו דבר כתבתי גם לגבי קאדים, אני וחבר הכנסת מקלב שהגשנו את ההסתייגויות האלה התכוונו לכך. לכן, אדוני היושב-ראש, הבקשה שלי כרגע – אני לא רוצה להאריך הרבה, אני יודע שהשעה כבר מאוחרת – אני חושב שההסתייגויות האלה הן הסתייגויות מהותיות, ענייניות, ולא בשביל לעשות פה פיליבסטר, ואני מבקש מהכנסת שההסתייגויות האלה תתקבלנה. תודה. היו"ר יוני שטבון: תודה רבה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי, אחרון הדוברים. אנחנו נעבור לבקשות הדיבור. אברהם מיכאלי (ש"ס): תראה כמה דקות חסכתי. היו"ר יוני שטבון: תודה רבה. אנחנו נעבור לבקשות הדיבור. חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה, חמש דקות, להקפיד על הזמן, ואחריה חבר הכנסת אילן גילאון. זהבה גלאון (מרצ): אני לוקחת את הזמן של כל הסיעה שלי. היו"ר יוני שטבון: את לוקחת את הזמן של חברי הסיעה? זהבה גלאון (מרצ): כן. היו"ר יוני שטבון: זה לא מקובל, אם חברי הכנסת לא ירצו לדבר – יש לך חמש דקות. בבקשה. זהבה גלאון (מרצ): מיכל, אני לא יכולה לקחת את הזמן שלך. חברי חברי הכנסת, בוקר טוב, חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, אני רוצה לברך אותך, ואת חברת הכנסת עליזה לביא, וגם את עצמי אני רוצה לברך, כי גם אני אחת היוזמות. תודה רבה. אני חושבת שזה לכבודה של הכנסת שהיא תאשר היום את חוק הדיינים. מה קפצתם? אריאל אטיאס (ש"ס): מה עם השופטים? זהבה גלאון (מרצ): לאט לאט נגיע גם לשופטים. אריאל אטיאס (ש"ס): - - - זהבה גלאון (מרצ): לאט לאט. יש לנו הצעת חוק, יש גם לעליזה לביא וגם לי הצעת חוק בעניין השופטים. לאט לאט, אל תיבהלו, תהיינה המון נשים בהרבה מאוד מקומות, מיוצגות לא ייצוג סמלי, המון נשים דעתניות, חכמות - - קריאה: - - - זהבה גלאון (מרצ): - - וזה שעשיתם את כל האסטרטגיה שלכם עכשיו, לתקוף את חברת הכנסת מועלם-רפאלי, זה לא יעזור לכם. אף אחד לא שלח אותה, היא אישה חכמה, דעתנית, לבד, שהגיעה להחלטה מושכלת. לא יעזור לכם. תעלו על הבמה, תתבכיינו, תעשו, תגידו, זה לא יעזור. יהיו נשים בוועדה למינוי דיינים - - קריאה: גם אצל הקאדים. זהבה גלאון (מרצ): - - ואולי, רחמנא ליצלן, אולי פעם תהיינה דיינות, וואי, וואי, וואי, אם זה יקרה. אברהם מיכאלי (ש"ס): זאת הכוונה שלה. קריאה: למה לא? למה לא? זהבה גלאון (מרצ): חברי חברי הכנסת – חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת כהן, חבר הכנסת פרוש - - היו"ר יוני שטבון: חברי חברי הכנסת, אנחנו רוצים – חבר הכנסת פרוש, נראה לי שכל מי שרצה להתבטא, התבטא ועשה זאת ב-30 דקות. יש לחברת הכנסת גלאון מעט דקות להתבטא, בבקשה. זהבה גלאון (מרצ): - - חברי חברי הכנסת, בערב הזה נאמרו הרבה דברים, חצי בבדיחותא, חצי ברצינות, השעה עובדת נגדנו, אבל יש כאן אמירה אחת חמורה שנאמרה כאן הערב, שאי-אפשר לעבור עליה לסדר-היום. לצערי, חבר הכנסת אייכלר איננו כאן באולם עכשיו. חצוף, דוחה, דוחה, חצוף, לא ראוי להיות בין חברי הכנסת. היו"ר יוני שטבון: חברת הכנסת גלאון, רק לשקול את המילים בבקשה. זהבה גלאון (מרצ): אני שוקלת את המילים שלי בבירור רב. היו"ר יוני שטבון: אנחנו עדיין בכנסת ישראל. זהבה גלאון (מרצ): ולמי שלא שמע, איך הוא העז לתקוף את השרה לימור לבנת כי היא העזה להספיד – אני מצטטת: "שונא יהודים", את הסופר יורם קניוק שהלך לעולמו. זה מה שעושים בשעה הזאת בכנסת ישראל בדיון על חוק הדיינים? סופר, ענק, איש רוח, שתיאר באומץ את החברה הישראלית כמו שהיא הייתה וכמו שהוא רצה שהיא תהיה. עולה כאן אייכלר ומנצל את הבמה – זילות של הבמה ושל חוק הדיינים. אני מציעה לכם שתתנערו ממנו. זה ממש לא לכבודה של הכנסת. נסים זאב (ש"ס): בשביל זה הוא הלך, הוא לא פה. זהבה גלאון (מרצ): חוק הדיינים יעבור, חבר הכנסת זאב, על אפך, על חמתך. תתרגל. חוק השופטים יעבור, תתרגל. נשים תהיינה בכל מקום. לא בירכתי האוטובוסים - - קריאה: וחוק השופטים - - - זהבה גלאון (מרצ): - - והן תהיינה בכל מקום - - אריה דרעי (ש"ס): - - - משה גפני (יהדות התורה): - - - זהבה גלאון (מרצ): - - והן תהיינה בזכות ולא בחסד, ואתם לא תעשו להן טובה, ותעשו לנו כאן ליל שימורים, ואנחנו נישאר אתכם, ונצחק אתכם, אבל לא תכניעו אותנו. בעניין הזה אנחנו נכניע אתכם. תודה רבה. היו"ר יוני שטבון: תודה רבה לחברת הכנסת גלאון. חבר הכנסת אילן גלאון ויתר על זכות הדיבור, נכון? חבר הכנסת הורוביץ איננו נוכח. חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה מעוניינת. חבר הכנסת עיסאווי פריג' אינו נוכח. חברת הכנסת תמר זנדברג? ויתרה על זכות הדיבור. אנחנו נעבור לשר הדתות, שמעוניין להשיב? אנחנו עוברים להצבעה, חברים. טוב, אנחנו עוברים להצבעה על החוק. כיוון שיש הסתייגויות אנחנו נעבור הסתייגות-הסתייגות, סעיף-סעיף. אריה דרעי (ש"ס): אפשר לעשות הצבעה שמית בבקשה? קריאות: - - - היו"ר יוני שטבון: אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הדיינים (תיקון מס' 26), לקריאה שנייה וקריאה שלישית, הצבעה על סעיף 1 – יש שתי הסתייגויות, של קבוצת יהדות התורה וקבוצת ש"ס. אנחנו נצביע על ההסתייגות הראשונה – בעד, נגד ונמנע. אני עובר להצבעה. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 12 נגד – 33 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת ש"ס לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יוני שטבון: בעד – 12, נגד – 33, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו נעבור עכשיו להסתייגות הבאה, נצביע על ההסתייגות השנייה לסעיף 1 – בעד, נגד או נמנע. בבקשה. הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 12 נגד – 33 נמנעים – אין ההסתייגות השנייה של קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת ש"ס לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יוני שטבון: נגד – 33, בעד – 12, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. מאיר פרוש (יהדות התורה): היושב-ראש, היה צלצול חמש דקות קודם? מיקי לוי (יש עתיד): היה, היה גם היה. היו"ר יוני שטבון: לא בדקתי. הנה, מזכירת הכנסת אמרה שהיה צלצול. אנחנו נמשיך בהסתייגויות. חברים, אנחנו מתקדמים. נצביע על "לחלופין" בסעיף 2 – סליחה, לחלופין לסעיף 1. אני יכול להקריא את זה כדי שתבינו על מה מדובר: "במקום הסיפה החל במילים 'טוענת רבנית' יבוא 'אישה שתיבחר על-ידי שר המשפטים בהסכמת נשיא בית-הדין הרבני הגדול ומנהל בתי-הדין הרבניים'". בעד, נמנע או נגד. בבקשה. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 12 נגד – 32 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת ש"ס לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יוני שטבון: בעד – 12, נגד – 32, אין נמנעים. הסעיף לחלופין לא התקבל. אנחנו נצביע עכשיו על כל סעיף 1 כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על כל סעיף 1, כנוסח הוועדה. בבקשה. הצבעה מס' 27 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 30 נגד – 11 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר יוני שטבון: בעד – 30, נגד – 11, אין נמנעים. סעיף 1 התקבל כנוסח הוועדה. (אחרי כן יק) תור מספר 74 היו"ר יוני שטבון: אנחנו נעבור לסעיף – חברים, אנחנו עוברים להמשך הצבעה על סעיף 2. יש הסתייגות אחת. אנחנו נעבור להצבעה על ההסתייגות לסעיף 2. הצבעה על סעיף 2 – ההסתייגות לסעיף 2. הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 12 נגד – 33 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת ש"ס לסעיף 2 לא נתקבלה. היו"ר יוני שטבון: בעד – 12, נגד – 33, אין נמנעים. ההסתייגות לסעיף 2 לא התקבלה. אנחנו נעבור להצבעה על סעיף 2 כהצעת הוועדה, כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה. הצבעה מס' 29 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 33 נגד – 12 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר יוני שטבון: בעד – 33, נגד – 12, אין נמנעים. סעיף 2 התקבל כנוסח הוועדה. אנחנו ממשיכים בהצבעה. לאחר סעיף 2 יש לנו הסתייגויות – נצביע בעצם על ההסתייגויות לאחר סעיף 2. הסתייגות 4, לאחר סעיף 2. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, ההסתייגות הזאת היא הסתייגות שאם מצביעים בעדה, אותו דבר על בתי-המשפט, הוועדה לבתי-המשפט, שנשים ישבו - - - היו"ר יוני שטבון: אני מוכן אפילו לקרוא את זה לטובת המעוניינים, אבל אין צורך. קריאות: - - - היו"ר יוני שטבון: הסתייגות 4 לאחר סעיף 2, להצבעה. אנחנו מצביעים על ההסתייגות. משה גפני (יהדות התורה): זה החוק לבתי-המשפט, על שילוב נשים. נסים זאב (ש"ס): לא מספיק - - - היו"ר יוני שטבון: בבקשה. הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגות – 15 נגד – 29 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת ש"ס לאחרי סעיף 2 לא נתקבלה. היו"ר יוני שטבון: בעד – 15, נגד – 29, אין נמנעים. הסתייגות 4 לאחר סעיף 2 לא התקבלה. נצביע על ההסתייגות השנייה שלאחר סעיף 2. חברים, אנחנו עוברים להסתייגות השנייה שלאחר סעיף 2. בעד, נמנע או נגד. בבקשה. משה גפני (יהדות התורה): אתם לא בעד נשים, אתם נגד היהדות. מיקי לוי (יש עתיד): חס וחלילה. משה גפני (יהדות התורה): אתם לא בעד נשים. מיקי לוי (יש עתיד): חס וחלילה. משה גפני (יהדות התורה): בהצבעה אחת עכשיו, אתם - - - הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 12 נגד – 33 נמנעים – אין ההסתייגות השנייה של קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת ש"ס לאחר סעיף 2 לא נתקבלה. היו"ר יוני שטבון: בעד – 12, נגד – 33, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו נעבור להסתייגות השלישית שלאחר סעיף 2. בעד, נמנע או נגד. בבקשה. הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות – 12 נגד – 33 נמנעים – אין ההסתייגות השלישית של קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת ש"ס לאחר סעיף 2 לא נתקבלה. היו"ר יוני שטבון: בעד – 12, נגד – 33, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים לסעיף 3, שעליו אין הסתייגויות. בעד, נמנע או נגד, בבקשה, כמובן – כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 33 בעד סעיף 3 – 33 נגד – 12 נמנעים – אין סעיף 3 נתקבל. היו"ר יוני שטבון: בעד – 33, נגד – 12, אין נמנעים. סעיף 3 התקבל כנוסח הוועדה. תמה הקריאה השנייה, אנחנו עוברים לקריאה השלישית. נעבור להצבעה על הצעת החוק בקריאה שלישית. בבקשה. על הצעת החוק, בעד, נגד או נמנע. בבקשה. משה גפני (יהדות התורה): אתם נגד נשים ונגד היהדות. מיקי לוי (יש עתיד): חס וחלילה. משה גפני (יהדות התורה): נגד נשים ונגד היהדות. מיקי לוי (יש עתיד): חס וחלילה. הצבעה מס' 34 בעד החוק – 33 נגד – 12 נמנעים – אין חוק הדיינים (תיקון מס' 26), התשע"ג–2013, נתקבל. היו"ר יוני שטבון: בעד – 33, נגד – 12, אין נמנעים. החוק התקבל. חוק הדיינים (תיקון מס' 26), התשע"ג–2013, התקבל בקריאה שלישית.