קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס בעד מענק המשתלם לרופא בשל עבודה בבית-חולים בפריפריה או בשל עבודה במקצועות במצוקה), התשע"ג–2013 [הצעת חוק פ/635/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס בעד מענק המשתלם לרופא בשל עבודה בבית-חולים בפריפריה או בשל עבודה במקצועות במצוקה), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי הכנסת. אדוני יעלה. המשיב הוא סגן שר האוצר, חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה, אדוני. ראיתיו לפני כמה דקות. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, בשנים האחרונות קרו כמה דברים מדאיגים במערכת הרפואה בישראל, בעיקר בפריפריה אבל לא רק. יש מחלקות בבתי-החולים בפריפריה שנסגרו עקב העובדה שרופאים לא באו לשם ונשארו במרכז הארץ. יש מקצועות שמוגדרים כאן בחקיקה מקצועות במצוקה. מקצועות במצוקה – מדובר בין היתר, אדוני היושב-ראש, על רופאים מרדימים, ומי שנזקק להגיע לשירותי בתי-החולים, לצערנו הרב, צריך להגיע למרדים. ויש בעיה במקצוע הזה, כמו גם בפגיות, ובמקצועות במצוקה נוספים שרופאים פשוט עזבו את המקצוע הזה והלכו למקצועות אחרים. זאת ההגדרה של מקצועות במצוקה. חברי סגן שר הבריאות הרב ליצמן הביא להסכם עם הרופאים לפני כשנתיים, או שנה ושמונה חודשים. הוא הביא להסכם עם הרופאים, שהרופאים שיבואו לפריפריה או הרופאים שילכו למקצועות במצוקה, למשל להרדמה, יקבלו מענק. המענק הזה יעודד אותם גם ללכת למקצועות במצוקה וגם ללכת לפריפריה. אנחנו קיימנו כמה דיונים בקדנציה הקודמת בוועדת הכספים, והיו שם גם הרופאים, גם מנהלי בתי-החולים, גם יושב-ראש הר"י, ארגון רופאי ישראל, היה דיון עם סגן שר הבריאות הרב ליצמן, והם דיווחו שהתוכנית הזאת הצליחה מעל ומעבר. זאת אומרת, אין יותר ויכוח עובדתי לגבי הנושא הזה שהתוכנית הצליחה יותר ממה ששיערו. רופאים מרדימים הלכו למקצוע הזה, הלכו לפגיות. באו מנהלי בתי-חולים, סורוקה, "העמק" ובכל המקומות, ואמרו: פתחנו חזרה את המחלקות שסגרנו מפני שלא היו רופאים. הכול בסדר. יש תוכנית מצליחה במדינת ישראל שעניינה חיי אדם, פשוטו כמשמעו. זה נוגע לחיי אדם, כי המחלקות שנסגרו בפריפריה גורמות לכך שלאנשים אין שירות רפואי כשהם נזקקים לו; בוודאי הוא ברמה הרבה יותר נמוכה. והמקצועות שעליהם מדובר ברפואה, אם חס וחלילה אין מענה לחולים שנזקקים לניתוח או דברים מהסוג הזה, המשמעות היא חיי אדם. והכול בסדר. הממשלה עשתה דבר נכון ושר הבריאות הצליח. עד שלפתע התרגזה עליהם רשות המסים ואמרה: יש 300,000 שקל מענק, 50% בערך – קצת פחות, אבל 50% זה המחיר – תחזירו כמס הכנסה. אמרו הרופאים בדיון בוועדת הכספים, ונציגיהם, ומשרד הבריאות וכולם, כל אנשי המקצוע בעניין הזה: אם מחזירים חצי מהמענק, זאת אומרת, שיקרו לרופאים, עשו אתם הסכם, הונו אותם. המדינה באה ואומרת: נכון, 300,000 שקל, 150,000 ניקח חזרה כמס הכנסה. אמרו הרופאים: בסדר, אנחנו – אני שמעתי רופא ואשתו שהלכו ל"סורוקה", אמרו: אנחנו תכננו את החיים שלנו שנקנה דירה שם, נעבור לגור בבאר-שבע. אם זה המצב, אנחנו חוזרים. המדינה אמרה לנו דבר אחד ועושה דבר אחר. זה מה שפעם מישהו אמר "ישראבלוף". אז מה, למה זה אנחנו? אז בסדר, אנחנו נחזור למקום העבודה הקודם שלנו, איפה שהמשפחה שלנו גרה, איפה שהדירה שלנו נמצאת, איפה שהילדים שלנו מתחנכים, ושלום על ישראל. והם הולכים לחזור. ישבנו בלשכתו של סגן שר הבריאות, הרב ליצמן, יחד עם אנשי משרד הבריאות כמובן, אנשי אגף התקציבים, אנשי רשות המסים, נציגי הרופאים, ישבנו ואמרנו: יש כמה אפשרויות לפתור את הבעיה – וכולם גילו נכונות: יש אפשרות להפוך את זה לרווח הון, כי זה מענק, זה הרי לא משכורת. רווח הון מס הכנסה הוא לא 50%, הוא 25%, ואת זה אפשר לספוג. ורשות המסים הייתה צריכה לחזור עם תשובה, וכמובן תשובתם לא הגיעה. בין יתר הדברים הם אמרו לי, מפה לאוזן: אנחנו מסכימים אבל החוק לא מאפשר לנו. למה החוק לא מאפשר לנו אני לא יודע, אני חושב שהפרשנות היא לא נכונה. אבל החוק לא מאפשר לנו, הוא לא מאפשר. אז סיכמנו ככה: מכיוון שאין תשובה ומדובר בחיי אדם – ואגב, דיברתי גם עם שרת הבריאות הנוכחית – יש כמה אפשרויות: האפשרות האחת היא שארגון הרופאים ילך לבג"ץ, ילך לבית-המשפט, אנחנו נגיש הצעת חוק, ובמקביל נעשה שתדלנות מול משרד האוצר להגיע לפתרון, אפילו לפשרה, על מנת שהדבר החשוב הזה לא ייפול. אני הגשתי הצעת חוק יחד עם חברים. הר"י הלכו לבית-המשפט, והשתדלנות מול משרד האוצר הועילה כמו שהועילה השתדלנות שלי על חישוב מס מאוחד, מי שזוכר מה שהיה פה לפני כמעט חודש. פשוט אנשים – רשות אטומה, כאילו לא קיים שום דבר במדינה חוץ מזה, מהחור שבגרוש. מדובר על חיי אדם. ולא מדובר על זה שהולכים להפסיד כסף. פשוט הרופאים לא ייקחו את המענק, יחזרו למרכז הארץ, לא יהיו רופאים מרדימים ולא תהיינה פגיות. יחזרו למרכז הארץ – לא ירוויחו כלום. הרי זאת התוצאה, זה מה שהם אומרים; אומרים בתקשורת, אומרים בישיבות, אומרים במשרד האוצר. יפה. אבל האבסורד היותר גדול שאני רוצה לספר לכם, חברי הכנסת, אדוני סגן שר האוצר: הם הלכו לבית-המשפט והתקיימו כמה דיונים אצל השופטת גרסטל. אומרת להם נשיאת בית-המשפט, נזפה בהם מאוד, היא אומרת: מה זה הדבר הזה? למה אתם לא מגיעים – והיא אמרה: מי אחראי לקבלת ההחלטה? ככה היא אמרה בדיון. אז אמרו: מנהל רשות המסים, הוא האחראי. אז התקשרו אליו מבית-המשפט, ואמרו: אבל הוא בחו"ל. אמרה להם השופטת: לא מעניין אותי, ביום שני ב-07:30 שהוא יתייצב כאן בבית-המשפט. אם לא, אני מוציאה החלטה – יום שני האחרון. ומתחיל הדיון, והוא אומר – לא חשוב, לא הייתי שם אז אני לא רוצה להגיד את הכול. אני רוצה להגיד לכם רק משפט אחד שהוא אמר בסוף, כשהוא ראה שהוא במצוקה, כי השופטת מאוד הייתה נגדם. אז הוא אומר: כבוד השופטת, למה את צריכה להוציא פסק-דין, הרי יש חוק של גפני שעולה השבוע לדיון. אם זה לא היה אצלנו הייתי צוחק. פשוט לא ייאמן: למה את צריכה לתת פסק-דין, הרי יש חוק של גפני שעולה השבוע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הוא שנאמר: הפרדת רשויות. משה גפני (יהדות התורה): יפה. יש לזה פסוקים יותר מעניינים לגבי העשייה הזאת של להגיד פה דבר אחד ולהגיד שם דבר אחר, אבל נניח לעניין הזה. המציאות הזאת, שבה מתנהגים כל כך באטימות על דבר שהוא כל כך בקונסנזוס. אף אחד מאתנו לא חסין, כל אחד מגיע – הוא או קרובו מגיעים לרופא כזה ומגיעים לבית-חולים כזה, ומגיעים למקום שבו באמת אנחנו מופקדים על העניין. עכשיו, לא מבקשים תקציב; לא באים ואומרים: תכניס יד לקופת האוצר ותיתן את הכסף הזה לרופאים. לא אומרים את זה. הייתה החלטה שהוביל הרב ליצמן. דרך אגב, יש לי הערת אגב, היות שאנחנו מדברים. אנחנו, החרדים, המקום היחיד שאנחנו יכולים להיכנס בלי בחינות קבלה ובלי כלום זה הכנסת והממשלה. אז הנה נכנס הרב ליצמן למשרד הבריאות. אם הוא היה הולך לבחינות למקומות אחרים לא היו מקבלים אותו, מפני שהוא חרדי. הוא הגיע למשרד הבריאות בלי ועדות קבלה ושעושים לו "אבו עלי", והוא הצליח יותר מכל שרי הבריאות לדורותיהם, אבל זו סתם הערת אגב. המציאות הזאת היא שההסכם הזה הוא הסכם שמציל את המדינה. אטימות מוחלטת, אדוני סגן שר האוצר. אתם חדשים במשרד, אל תאמינו לכל מה שאומרים לכם. באמת. יש דבר שאתם תצטרכו לעמוד מול האזרחים ולהתבייש. למה? זה לא כסף. ואני מוכן לכל פשרה. אני מוכן שבהמשך נגיד שזה רק רווח הון, וזה יהיה רק 25%. זה רווח שיהיה למדינה מעבר לנושא עצמו. זה רווח מפני שאחרת לא יהיה כסף – הם פשוט לא יהיו שם, כמו שהם לא היו קודם; כמו שנסגרו מחלקות בבתי-החולים בפריפריה; כמו שאין רופאים מרדימים מפני שאנשים לא הולכים למקצוע שהוא מקצוע במצוקה. לא יהיה כסף. מה זאת האטימות הזאת? מה זה? וחוץ מזה, לא יכול להיות דבר כזה שפקיד בכיר אצלכם במשרד הולך לבית-המשפט ואומר: אל תיתני פסק-דין מפני שגפני מביא חוק. אם גפני מביא חוק, תתמכו בזה. תאמינו לי, זה סיפורי עלי בבא. זה פשוט לא ייאמן שככה מתנהלת מדינה בדברים הכי רגישים שאין לגביהם שום מחלוקת. עפו אגבאריה (חד"ש): - - - 12% זה לא מעט. קריאה: אבל עלי בבא לא היה לבד, היו לו 40 שודדים. משה גפני (יהדות התורה): זה דבר שלפי דעתי, הוא יהיה חטא על כולנו. מה הסיבה שלו? אבל ועדת השרים ישבה השבוע ביום ראשון וקיבלה החלטה; מובן שהיא לא נגד החוק, זה ברור. זאת המצאה שפקידי האוצר ממציאים לשר ולסגנו. לא נגד החוק, הם יכולים להיות נגד החוק? הם בעד החוק, אבל שאני אמתין עם החוק 60 יום. עכשיו, אני התלבטתי ביני לבין עצמי – באמת, זה מרגיז, מרגיז מאוד: האם אני מביא את זה להצבעה ונופל מפני שהקואליציה מתגייסת או שאני ממתין? ודיברתי גם עם סגן שר האוצר מיקי לוי וגם עם יושב-ראש הקואליציה, והיה לנו ויכוח לגבי העניין הזה. אני גם דיברתי אתמול עם ד"ר ליאוניד אידלמן ועם הרב ליצמן, שהיה סגן שר הבריאות שהוביל את העניין, כפי שאמרתי. ואני מסכים עם אדוני סגן שר האוצר ואדוני יושב-ראש הקואליציה – אני לא אמתין 60 יום. אני מסכים להמתין 40 יום, ובתוך 40 היום האלה או שאתם מביאים חוק או שאתם מגיעים להסדר – לא חשוב מה, אבל אני אביא את זה להצבעה בעוד 40 יום אם יהיה צורך. אני מעריך שבכל מקרה יהיה צורך, גם לטובתכם. מכיוון שאם לא יהיה חוק, ותגיעו לאיזשהו הסכם פשרה – אני מקווה, אני לא בטוח שתגיעו, אבל אם תגיעו לאיזשהו הסכם פשרה, זה יהיה תקדים על כל המענקים במדינה, ואז הסכם הפשרה הזה יחול על הכול. ואז, אם תבואו לכאן ותגידו "השלכת רוחב" תהיו צודקים, בניגוד לחוק שעובר את כל הקריאות, והמשמעות שלו שזה רק על מה שעליו אנחנו מדברים בחוק ולא על כל דבר אחר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. משה גפני (יהדות התורה): למה, לא דיברתי מעניין? נעשה משאל עם? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: דיברת מעניין וגם קצת ארוך, אבל אפשרתי לך מכיוון שהגעת - - - משה גפני (יהדות התורה): אז אני מסיים. אני הסכמתי, סגן שר האוצר, אדוני יושב-ראש הקואליציה, לדחייה של 40 יום. בעוד 40 יום, אם הבעיה תיפתר אני אברך על כך, ואם הבעיה לא תיפתר, אני מביא את זה להצבעה, וככל הנראה אני גם אקבל את תמיכת הקואליציה. עכשיו הסכמתי לדחייה של 40 יום. תודה רבה. ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): אדוני היושב-ראש, היה נגד בחיל התותחנים שהיה אומר לחיילים שלו בתרגיל אש: יריתם לאט ולעומת זאת לא מדויק. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: זאת לא הייתה כוונה לדבריו של חבר הכנסת גפני. חברי הכנסת, כפי שגם הודיע לנו המציע – תשובה והצבעה במועד אחר. בזה אנחנו מסיימים היום את החקיקה הפרטית.