קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 13) (שיעור הגירעון בשנות התקציב 2013 ו-2014
וסכום ההוצאה הממשלתית בשנת התקציב 2013), התשע"ג–2013
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/760).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, הנושא הבא שלנו בסדר-היום הוא הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 13) (שיעור הגירעון בשנות התקציב 2013 ו-2014 וסכום ההוצאה הממשלתית בשנת התקציב 2013), התשע"ג–2013, לקריאה ראשונה. יציג את ההצעה סגן שר האוצר מיקי לוי; בבקשה, אדוני. שר האוצר חבר הכנסת יאיר לפיד יציג את הצעת החוק לקריאה ראשונה, בבקשה. לאחר מכן – יש רשימת דוברים. כבוד השר, בבקשה.
שר האוצר יאיר לפיד:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מונחת בפניכם הצעת חוק שמגדירה יעדי גירעון חדשים לשנים 2013–2014 ומגדילה את מגבלת ההוצאה הממשלתית לשנת 2013. בשנת 2012 הסתכם הגירעון התקציבי ב-4.2% מהתמ"ג, שזו דרך מצומצמת, או מצמצמת, לכנות חריגה של 20 מיליארד שקל מתקרת הגירעון הקבועה בחוק לאותה שנה. הפער בין הגירעון המתוכנן לשנת 2012 לבין הגירעון בפועל נבע רובו ככולו מזה שהמשק פשוט לא עמד בתחזית ההכנסות.
הקושי לייצר תחזית עמידה בתקציב דו-שנתי הוא גם מובן, הוא גם אינהרנטי, וזו אחת הסיבות העיקריות לכך שהחלטתי לחזור, מייד בתקציב הבא, לשנת 2015, למתכונת תקציבית חד-שנתית. נוסף על אי-העמידה ביעדי ההכנסות קיבלה על עצמה הממשלה מחויבויות תקציביות רבות, שהצטרפו לגידול הטבעי בתקציב ולתיקוני חקיקה בעלי משמעות תקציבית שהתקבלו פה בכנסת.
כפי שכולכם ודאי יודעים, לוחות הזמנים הפוליטיים הפכו את שנת 2013 לשנה תקציבית כמעט אבודה. מועד הבחירות לכנסת התשע-עשרה, משך הקמת הממשלה ולוחות הזמנים המצומצמים שנקבעו הותירו רק חמישה חודשים בשנת 2013 ליישום התוכנית הכלכלית, שתיושם במלואה בשנת 2014. התוכנית הכלכלית שתונח בשבוע הבא על שולחנה של הכנסת נועדה בראש ובראשונה להוציא את מדינת ישראל מהמשבר העמוק שבו אנחנו נמצאים.
הגירעון המבני העצום שקיים היום במשק, בהיקף של 35 מיליארד שקל, חייב אותנו בריסון תקציבי ובשורה של צעדים קשים, הן במבנה ההכנסות, הן בצד ההוצאה. אני רוצה להדגיש שאם לא היינו עוצרים עכשיו את הסחף, הגירעון היה גדל וגדל וגדל, ומכיוון שהוא מבני היינו עלולים להגיע לקריסה. כדי שלא להשית על הציבור צעדים קשים עוד יותר וכדי להימנע מאי-עמידה במחויבויות המדינה, בחרנו בשנת הכספים 2013 לייצר מה שנקרא "קופסה". כלומר, להגדיל באופן חד-פעמי את סך ההוצאה התקציבית ב-6.5 מיליארד שקלים בשנת 2013 ולייצר התאמות ביעדי הגירעון לשנים 2013–2014
הצעת החוק המונחת בפניכם מבקשת לקבוע, כי נוסף על הגידול המותר בהוצאה על-פי חוק תהיה הממשלה רשאית להגדיל את הוצאותיה באופן חד-פעמי בשנת הכספים 2013 בשיעור נוסף על השיעור הקבוע בחוק, שלא יעלה על 2.2% ביחס לסכום ההוצאה הממשלתית בשנת 2012. בנוסף, מוצע לשנות את מתווה הפחתת הגירעון התקציבי, כך שתקרת הגירעון לשנת 2013 תעמוד על 4.65% במקום 3%, ותקרת הגירעון לשנת הכספים 2014 תעמוד על 3% במקום 2.75%.
אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לשר האוצר חבר הכנסת יאיר לפיד. אם כן, חברי הכנסת, מדובר בקריאה ראשונה, לכן אנחנו עוברים לדיון, יש נרשמים. חבר הכנסת חנא סוייד – בבקשה, אדוני. אחריו – חברי הכנסת דב חנין, מרב מיכאלי, איתן כבל, איציק שמולי וכן הלאה. שלוש דקות לרשות כל דובר, נא להקפיד.
חנא סוייד (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, תקרת גירעון של 4.6% מהתל"ג, או מהתמ"ג, המשמעות שלה היא גירעון של 46 מיליארד שקלים, כי אנחנו מדברים על משק, על תל"ג של כטריליון שקל, ו-4.65% זה בערך 46.5 מיליארד שקלים. זאת אומרת, הגירעון, למרות כל המכות וכל הקיצוצים שאמורים להיות מושתים על הציבור בתקציב החדש, עדיין, למרות הכול, ולמרות ההעלאה של המע"מ, וכפי שאמרתי, כל הקיצוצים, עדיין הגירעון הוא 46.5 מיליארד שקלים. כלומר, הממשלה תוציא 46.5 מיליארד שקלים יותר מההכנסות שהיא תכניס.
זה אומר שיש כאן אבדון כללי, יש כאן חוסר חיזוי, שהיה בעבר, לגבי ההכנסות ממסים, כפי שהסביר כאן השר. ועוד מדברים שהמשק והכלכלה וניהול הכלכלה בישראל היו מן המצוינים והטובים ביותר – בעוד תחזית ההכנסות בתקציב המדינה לשנת 2012 הייתה בטעות של יותר מ-20 מיליארד שקלים. כלומר, לקופת המדינה נכנסו 20 מיליארד שקלים פחות מאשר התחזית. כלומר, אדוני סגן השר, מה שאתם מדברים כאן, מה שאתם מביאים כאן, כל האחוזים האלו, אתה יודע שהם עוברים רטרואקטיבית. אתה באמת יודע ובטוח מה הגודל של התמ"ג לשנה הבאה ואתה באמת יכול לצפות שזה 4.65%? הכול זה שליפות מהמותן.
אני חושב שהניהול של המשק, הניהול של תקציב המדינה בשנה-שנתיים האחרונות היה ממש לא טוב, היה לא מקצועי. מה שאתם מביאים לנו כאן הוא ניסיון, הוא בעצם ניסיון לטפל בבעיות. לכן נשאלת השאלה עוד הפעם עכשיו, ביתר שאת: איפה הולך כל הכסף הזה? מהטריליון שקל האלו, איפה הולכים בערך 46.5 מיליארד שקל שהם בגירעון, ועוד הכספים, 20–30 מיליארד שקל, שאלו המכות שהורדתם על הציבור – אנחנו מדברים על הפרש של 100 מיליארד שקל, שאף אחד לא יודע איפה הם הלכו.
לכן, זאת תוכנית, החוק הזה הוא חוק שהוא בעצם ירייה ללא כיוון בכלל. הוא פשוט מאוד על מנת לסדר מספרים על הנייר. אתם בטוחים שבסוף השנה המספרים האלו והסטטיסטיקות שייעשו יחטיאו את המטרה. לכן אין כל היגיון ואין כל הצדקה. זה בעצם, מה שנקרא, מוצצים מן האצבע מספרים סתם.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת חנא סוייד. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת מרב מיכאלי.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת. sic transit gloria mundi, כך חולפת תהילת עולם. כמה אנחנו שמענו בכנסת על שיפועים ועקרונות ומסגרות גירעון. הנה, מסתבר שהדברים האלה, שתיארו לנו אותם, אדוני היושב-ראש, כי הם נמצאים ממש שם, בארון הקודש, יחד עם הספרים, עטופים בפרוכת, הדברים הקדושים ביותר שבהם אי-אפשר לגעת ואסור לגעת כי אחרת אוי ואבוי, הכלכלה כולה תתפורר. אז הנה, הממשלה מחליטה להגדיל גירעון.
אני, דרך אגב, חושב שזאת החלטה נכונה. אני חושב שזאת החלטה נכונה להגדיל את יעד הגירעון. לא רק בגלל המציאות הקונקרטית של, באמת, הבור התקציבי האדיר שאתם מצאתם. אגב, עובדתית – אנחנו לא מתווכחים על העובדות בכלל. אני אומר, גם ברמת העיקרון, גם תקציב גירעוני הוא תקציב שמדינה יכולה לעשות; היא יכולה לקבל החלטה כזאת בנסיבות מסוימות. יש לזה תועלות, יש לזה מחירים, אבל זה ממש לא כתוב בעשרת הדיברות. לא כתובים בעשרת הדיברות עקרונות של שיפור הגירעון וגם לא של מסגרת גירעון ואלה לא דברים שבקדושה. אז בואו את הדברים האלה קודם כול נזכור גם להבא, כי עוד יבואו ויספרו לנו את הסיפורים האלה על עקרונות קדושים ועל חוכמת כלכלה שכל מיני חכמי נסתר קבעו אותה.
אני אומר את הדברים לא כמישהו שהוא חסיד של גירעון תקציבי. הסכנה הגדולה בגירעון תקציבי זה שכשאתה אחר כך צריך לכסות אותו, אתה מבצע בדיוק את הצעדים שאני מפחד מהם: של הקיצוצים החברתיים, של פגיעה בחלשים, של כל מיני מנגנונים שהולכים על פתרונות קלים ולא על הפתרונות הצודקים והנכונים. אני חושב שנכון לנהל ככל האפשר כלכלה מאוזנת. כלכלה מאוזנת אתה עושה על-ידי זה שאתה משקיע בהוצאות חברתיות. אתה משקיע את כספי המדינה בפיתוח החברה, בפיתוח הכלכלה, בחיזוק החינוך, בחיזוק הרווחה, בהגנת הסביבה. במקביל, אתה מגדיל את ההכנסות.
הממשלה הזאת יצרה את הגירעון קודם כול לא באמצעות אותם צעדים חברתיים שהיא עשתה. היא עשתה את הגירעון קודם כול בהפחתת מסים, בהמשך של אותה מדיניות של הקלות על ההון הגדול וגם על בעלי ההון הבינוני. כל המדיניות של השיפוע היורד של מס החברות, הקטנת הכנסות המדינה ממסים, היא המקור האסטרטגי של הגירעון התקציבי. וכמובן, עמיתי חברי הכנסת, כשמנהלים מדיניות של מלחמה, כשמדי פעם, אחת לכמה שנים, מתנהלת מלחמה – שגם היא, כמו שאמר סגן שר האוצר לגבי תקציב 2013, אבל זה מה שעושים תמיד במצבי מלחמה, מכניסים את תקציב המלחמה לקופסה ואומרים: זה בקופסה, זה לא נחשב.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
משפט אחרון, ידידי.
דב חנין (חד"ש):
בסופו של דבר, הוצאות כאלה גורמות למתכונת הגירעונית שמדינת ישראל נמצאת בה. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה, חבר הכנסת חנין. חברת הכנסת מרב מיכאלי – לא נמצאת. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת איציק שמולי. אדוני, שלוש דקות.
איתן כבל (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אין שרים פה, שמת לב, אז אנחנו נוותר בשעה כזאת. אלא אם כן אתה רוצה להפסיק את הדיון ונחדש אותו בבוקר.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אתה תובע שר?
איתן כבל (העבודה):
עזוב, אני לא תובע שום דבר. אם אנחנו כבר פה, אז כבר נגיד את זה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
מיקי, תפוס מנהיגות, תביא שר.
איתן כבל (העבודה):
אדוני היושב-ראש, יש שרים בפוטנציה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אני אתן לנציג הממשלה להגיע, ואם הוא יגיע אני אחדש לך את הזמן.
איתן כבל (העבודה):
לא משנה, יורשה לי.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כמו שאמר חבר הכנסת דב חנין, עוד טבו נשבר. העניין, כפי שמובא היום על-ידי שר האוצר, או מה שנקרא שלישיית בב"ל – ביבי, בנט, לפיד – השלישייה שכל הזמן תפיסת העולם שלה היא בסך הכול תפיסת עולם, חבר הכנסת חנא סוייד, מאוד – עוברת כחוט השני בין שלושתם.
כמה מילים, חבר הכנסת, יושב-ראש ועדת הכספים לשעבר - -
קריאה:
- - -
איתן כבל (העבודה):
- - כמה מילים נשפכו סביב העניין הזה של תיאורי הזוועה, שאנחנו נדמה ליוון, נדמה לספרד. אוי ואבוי. היו פה ראש הממשלה ושר האוצר. ובקדנציה הקודמת, אני אומר לכם, היה סרט אימים אחד גדול. אז מה קרה, אדוני סגן השר מיקי לוי? מה קרה שבתוך זמן קצר החלטתם שזה בסדר? אני בעד, על-פי תפיסת העולם שלי, עם כל הבעייתיות שהציגו כאן חברי, כי בסוף מישהו צריך גם לשלם את זה, בסוף חוזרים לשלם את זה. מי אמור לשלם את זה? הציבור, בסופו של העניין. זאת לא איזו המצאה שהיא המצאת פלא, בסופו של עניין.
אבל, הנקודה המרכזית שמצאתי לנכון בעניין הזה להעלות, איך דברים משתנים. זה מדהים, אדוני היושב-ראש, אם הייתה יוצאת לך הזכות לשבת כאן ולשמוע את הנאומים חוצבי הלהבות, איך כלכלת ישראל תקרוס, וכל מי שהעז, אדוני סגן שר האוצר, כל מי שהעז לכפור או לומר מילה, מהאופוזיציה כמו מהקואליציה, הוכרז כאויב הכלכלה. הוכרז כאויב הכלכלה. זאת תפיסה שהילכה כאן בעשור האחרון, בוודאי. מאתנו, מפלגת העבודה, ניסו – אני מסיים, אדוני היושב-ראש – ניסו לייצר כל מיני תהליכים אחרים, של קופסאות או פעולות כאלה שהמטרה שלהן היא אחת: גם כשאתה מקצץ ומכה, תן למשק את היכולת להניע את גלגליו, כי זה הדבר היחיד שאולי יחזיר את המשק לידי צמיחה. תודה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה לחבר הכנסת כבל. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אבישי ברוורמן. חבר הכנסת באסל גטאס לאחר מכן. בבקשה, נכבדי, שלוש דקות.
איציק שמולי (העבודה):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני, כבוד סגן השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל, ברשותכם, במה שמספרים לנו בשנתיים וחצי האחרונות, אולי מאז המחאה החברתית, כאילו הייתה פה מנהיגות כלכלית יוצאת מגדר הרגיל; מנהיגות כלכלית שבשעה שכל העולם קורס, כל כלכלות העולם נמצאות במשבר, אנחנו התברכנו במנהיגות כלכלית מצוינת. ניחא, מחירי הדיור עלו ב-75% בחמש שנים; ניחא שהאי-שוויון גדל. לפחות הכלכלה נוהלה בצורה מצוינת. אבל אז קמנו בבוקר, אדוני היושב-ראש, וגילינו שבעצם אותה מנהיגות כבירה ואדירה השאירה אותנו עם גירעון של 42 מיליארד שקל. וזה אחרי כל הסיפורים על יעד הגירעון.
אתם יודעים, אחד הדברים הכי נוקבים שאמרו לנו בזמן המחאה החברתית: ביעד הגירעון אסור לגעת. עכשיו, כדי שאף אחד לא יתבלבל, אני חושב שהיום אנחנו מדברים על המסגרת בדיון הזה, ואני חושב, אדוני סגן השר, שאתם עושים נכון במסגרת. על מע"מ, על עצם הגזירות אנחנו עוד נתווכח. אבל אני לא בעד לנהל מדיניות מופקרת שבה אומרים שהגירעון יכול לטוס לשמים, והעיקר לבזבז את הכסף בלי חשבון. אבל - - -
היו"ר יחיאל חיליק בר:
שנייה, נכבדי. השר לנדאו, אני רק מציין שאנחנו צריכים נציג ממשלה בדיון. אז אם אתה עוזב, תדאג שיחליפו אותך, כי זה לא מכובד, וצריך לכבד את הדיון.
איציק שמולי (העבודה):
אבל אני מבקש - - -
שר התיירות עוזי לנדאו:
- - -
היו"ר יחיאל חיליק בר:
מה?
שר התיירות עוזי לנדאו:
אני עוד כאן. ברגע שאני - - -
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אז בסדר. אוקיי, אוקיי. בבקשה, איציק. סליחה.
איציק שמולי (העבודה):
אבל, אדוני היושב-ראש, אני מבקש גם לציין את העובדה – את הזיגזג הזה, שבמשך שנתיים אומרים לנו שלגעת בגירעון זה בעצם צלם בהיכל, ואחרי כמה חודשים, כשמסתיימת המחאה, ראש הממשלה בכבודו ובעצמו מקפיץ את הגירעון באחד השיעורים הגדולים ביותר שנראו כאן. אז כדי להעמיד את הדברים על דיוקם, אני חושב שצריך למחוק את הדמגוגיה הזאת שמנסים לעשות לנו באופוזיציה, כאילו מפלגות הקואליציה מתנהלות באחריות, מדברות בשם האחריות הלאומית, ואנחנו באופוזיציה כאילו מציעים לצאת לרחוב ולחלק לאנשים כסף חינם. אז לא, אנחנו לא בעד גירעון גבוה, אנחנו בעד הוצאות גבוהות שבצדן יש גם הכנסות גבוהות.
ואני רוצה, אדוני, סגן השר, אולי בפעם השביעית או השמינית, לבקש ממך: אם היה בכם אומץ, בעיקר על רקע הנתונים שפורסמו בשבוע שעבר - - -
היו"ר יחיאל חיליק בר:
- - - משפט סיכום.
איציק שמולי (העבודה):
כן, אבל גנבת לי כמה שניות, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אתה צודק, אני אוסיף לך חצי דקה. צודק.
איציק שמולי (העבודה):
- - - בעיקר על רקע הנתונים שפורסמו בשבוע שעבר, של הביטוח לאומי. ואני טוען שאתם לא בחנתם את התקציב הזה לפי פריזמת האי-שוויון, רק לפי פריזמת כיסוי הגירעון. אם יש בכם אומץ והגינות, בואו נלך יחד – אני קורא לך שוב – קואליציה ואופוזיציה, ונשים גם יעדים חברתיים בחקיקה. אתה רואה, על היעדים הכלכליים אנחנו יכולים להסכים – להתווכח ולהסכים או לא להסכים, ויכול להיות שבסופו של דבר הממשלה הזאת, הממשלה הבאה, לא תעמוד ביעדים הכלכליים. אבל מותר, ואנחנו צריכים, זה החוב המוסרי שלנו לחברה, להעמיד גם יעדים חברתיים, שאפשר גם בהם לא לעמוד, אבל לפחות תהיה התכווננות לסגירת הפערים החברתיים ושיעור העוני, שהולך וגדל במדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה, חבר הכנסת שמולי. אני מבקש מחבר הכנסת באסל גטאס; ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי; ואחריו – חבר הכנסת אראל מרגלית. בבקשה, אדוני, שלוש דקות.
באסל גטאס (בל"ד):
אדוני, כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אי-אפשר שלא להתייחס לדברי סגן השר מיקי לוי בתשובתו הקודמת, כשהוא ציטט את מנכ"ל ה-OECD, ולא אמר מאיפה ציטט אותו. כלומר, זה בשיחה בינו לבין יאיר לפיד, זה עדות שמיעה, זה התפרסם. אבל גם אם מה שהוא אמר וצוטט נכון, מי אמר שאנחל גורייה הוא המילה האחרונה ושר האוצר הישראלי צריך לשמוע בקולו? מה, אנחנו – יש סכנה כמובן, אם יש שר אוצר חדש, שהוא לא מבין גדול בכלכלה, שמהר מאוד מתפתה לעבודת אלים. יש לנו אלים בכלכלה.
אראל מרגלית (העבודה):
אלילים, אלילים.
באסל גטאס (בל"ד):
אלילים – סטנלי פישר, כל מיני כאלה שרק חוזרים ומדקלמים מה שהם אומרים. אנחנו – יעני, שר האוצר מדקלם מה שהם אומרים.
ואני מתפלא ואני לא מאמין ממש שאחד כמו אנחל אומר שמע"מ דיפרנציאלי – הוא נגד מע"מ דיפרנציאלי, כשרוב הארצות או לפחות מחצית הארצות של ה-OECD, וביניהן הארצות המובילות ב-OECD, מיישמות מע"מ דיפרנציאלי.
סגן שר האוצר מיקי לוי:
זה לא נכון - - -
באסל גטאס (בל"ד):
גם אם הוא אומר, לא צריכים לשמוע בקולו. אבל אני לא מאמין שמנכ"ל ארגון כה חשוב, שמחצית מארצותיו – המדינות הכי מתפתחות – מיישמות מע"מ דיפרנציאלי, הוא נגד או שהוא לא מאמין בזה, ואנחנו צריכים לייבא ולאמץ אמירה מהסוג הזה.
לעניין הגירעון, א. אני מברך שיש גישה מציאותית בהגדלת הגירעון ל-4.65%. זה משהו – כלומר, קריאה של המציאות. מה שאני לא מסכים לו, ושוב, זו לא קריאה מציאותית, זה יעד הגירעון של 3% לשנה הבאה. זה לא יהיה. איזה תחזיות בניתם שתצליחו לעמוד ביעד של 3%? זה לא מציאותי, ונחזור לכאן, ובדיעבד נאשר גירעון יותר גדול. זה לא רע לחשוב בגישה של צמצום וגישה של שמרנות פיסקלית, כמובן, כשיש גם כל הגזירות שהולכים להנחית עלינו. אבל אני חושב מציאותית – צריך ללכת על כיוון של 3.5%. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה, חבר הכנסת גטאס. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה.
סגן השר מיקי לוי, אני רק אגיד – לא מתערב בדיון, כמובן, אבל בניגוד להרבה חברי כנסת, חבר הכנסת גטאס הוא כלכלן מומחה, ומבין במה שהוא מדבר. אני - - -
סגן שר האוצר מיקי לוי:
תאמין לי, אני נותן לו את הכבוד המגיע לו, כמו לכל חבר כנסת אחר. לנתון שהוא אמר – הוא לא מדויק.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
בבקשה, אדוני, שלוש דקות.
נחמן שי (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השאלה היא רק אם הנס יימשך. אתם יודעים, אנחנו חיים במדינה של נסים, בהיסטוריה של נסים. פעם היה כד שמן, בהיסטוריה היהודית, הוא הספיק לשבוע, שמונה ימים. חגגנו. אנחנו חוגגים עד היום. אבל כד השמן התקציבי, מה לעשות, לא בנוי כך, ואני חושש מאוד שהנסים לא יתרחשו שוב ושוב. כי מי שבנה את כלכלת ישראל על נסים היה הממשלה היוצאת, שרובה חזר למקומותיו, ושרובם ממשיכים לנהל אותנו, ואני מצטער לומר: באותה מידה של חוסר אחריות, כפי שנעשה עד כה. ככה היא שברה כל פעם את התקרה של הגירעון, עד אשר היא הגיעה לבור עמוק, שחור, שאיש לא יודע איך לצאת ממנו. ועכשיו, על-ידי כך שמנסים למלא את הבור הזה, יוצרים בורות חדשים, כי זה מה שעושים עכשיו. ואי-אפשר לכסות בור אחד באמצעות אחרים. ואם חופרים עוד בור, אז או-טו-טו ניפול כולנו לתוך הבור החדש.
המחשבה שהגירעון התקציבי החריג יימשך בשנים הקרובות מעוררת צמרמורת. היא מעוררת צמרמורת כי היא אומרת שאנשים שיושבים ליד הגה השלטון מנהלים מתוך התעלמות מהכללים הבסיסיים, שאתה לא יכול להוציא יותר ממה שיש לך. כל עקרת-בית וכל בעל וגבר במשפחה, הוא והיא יודעים שהם מוגבלים בהוצאות שלהם ושהתקרה נקבעת על-פי מידת ההכנסה; ואילו הממשלה, היא לא מסתדרת – היא מגדילה. היא אומרת: נוציא קצת יותר. מאיפה תביאו כסף? ניקח מהבנק. אז לפעמים אנחנו יודעים שרקפת יודעת לעזור לטייקונים והיא נותנת להם קצת. עכשיו את זה, תודה לאל – סגרו את הפרצה הזאת, אני מקווה, לפחות. אז הולכים ולוקחים הלוואות ומעמיסים על עתידה של מדינת ישראל חובות גדולים, והחובות האלה, הלוא הם לא יימחקו. מישהו יצטרך לכסות אותם ביום מן הימים. וכאן אני מתכוון חוסר האחריות של הממשלה, שבעצם היא מחייבת את הדורות הבאים, את הילדים שלנו, את הנכדים שלנו. כך זה יתגלגל, כי הרי אי-אפשר יהיה להחזיר את החובות האלה מייד. זה לוקח שנים להחזיר את החובות שלוקחים עכשיו כדי לכסות את ההוצאות הגדולות האלה. לא רוצים אינפלציה – צריך לקחת הלוואות; לוקחים הלוואות – צריך להחזיר.
אין היום הנהגה כלכלית למדינת ישראל. אין היום. יש הנהגה שפועלת בניגוד לאינטרסים המובהקים של המדינה ומפקירה ומפקידה את העתיד שלה לטובת איזשהו עתיד מזויף שבו אנחנו חיים. תודה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה, חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת אראל מרגלית, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון. אחריה – חברת הכנסת תמר זנדברג. בבקשה, אדוני. שלוש דקות.
אראל מרגלית (העבודה):
תודה רבה.
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, חוק הגירעון הוא חוק רע. ב-20 השנה האחרונות 13 פעמים שינו את יעד הגירעון במדינת ישראל. אז בואו נגיד לעצמנו את האמת, שברגע שאנחנו קובעים לעצמנו מטרה ולא עומדים בה, פעם אחרי פעם אחרי פעם, השיטה צריכה להשתנות. אני רוצה לשאול: היה עכשיו בור גדול בתקציב. מתי בפעם האחרונה עשו בדיקה כמה משרדים אנחנו באמת צריכים? מתי בפעם האחרונה עברנו שורה-שורה בתקציב של משרד אחרי משרד? כשעושים גירעון בעצם לוקחים הלוואה לקראת זמן טוב יותר. התקציב הנוכחי נותן לנו תחושה שאנחנו בונים גשר לא אל היבשה אלא שנופל ישר לתוך הים.
ואני אגיד למה. באים ואומרים שאנחנו צריכים לקצץ בקצבאות הילדים. דרך נורמלית להתמודד עם הנושא של קצבאות הילדים הייתה להביא תוכנית רב-שנתית שבעוד כמה שנים אנחנו אומרים לגבי התינוקות שעוד לא נולדו – לא לאלה שכבר נולדו – את המדיניות החדשה שאנחנו רוצים להנחיל. ואז היינו מתכננים את הדברים אחרת.
גם קרן המטבע הבין-לאומית וגם כל גורם כלכלי מוכן לקבל גירעון של הוצאות יותר גדולות מהכנסות, אבל הוא רוצה לראות תוכנית; הוא רוצה לראות תוכנית רב-שנתית של איזון. כדי להגיע לתוכנית של איזון במדינת ישראל אנחנו חייבים להביא תוכנית של צמיחה, ואם אנחנו לא יוצרים מקומות עבודה חדשים, ואם העסקים הקטנים במדינת ישראל חנוקים ולא מסוגלים לקחת הלוואות כדי להתרחב, ולקחת עוד אדם או חצי אדם או אדם וחצי כדי להרחיב את העסק שלהם, ואם הטכנולוגיה הישראלית קיבלה מכה בתוך תכנון התקציב שלה כך שחממות וחברות נסגרות במקום להיפתח ולקום במקומות שונים בארץ, אז אני שואל שאלה פשוטה: מאיפה תבוא הצמיחה במדינת ישראל? ואנחנו חייבים, אנחנו חייבים שיטה אחרת שבה מצד אחד אנחנו מוכנים לתת להוצאת הממשלה קרדיט – בחינוך, בבריאות, ברווחה – אבל מצד שני אנחנו רוצים לראות איך הגירעון משמש להשקעה כדי שנגיע לצמיחה ונחזיר אותה.
התחזיות שהיו והביאו לגירעון הזה – ראינו היום ושמענו מהנגיד שמדינת ישראל הייתה צריכה לצמוח ב-6% כדי לעמוד בתחזיות של הגירעון שהיו להם קודם.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
ומשפט סיכום?
אראל מרגלית (העבודה):
זה לא סביר, זה לא רציני, ואם בסקטור העסקי 13 מתוך 20 פעמים לא היו עומדים בתחזיות, לא של ההכנסות ולא של ההוצאות, היה ברור שצריך להחליף את השיטה. תודה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה לחבר הכנסת מרגלית. חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת תמר זנדברג. חבר הכנסת פריג', אם אתם רוצים שהוא ידבר, תסמנו לו, ואחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין, גם כן מסיעתכם. בבקשה, גברתי. שלוש דקות.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש – תודה, אדוני – חברי חברי הכנסת, למרות כל הקיצוצים שהודיעו עליהם וכל הגזירות, ואני תכף אפרט חלק מהם, כי אחרת זה מין דיון תיאורטי כזה, עדיין הגירעון של 46.5 מיליארד שקלים הוא הרבה יותר, הרבה יותר מההכנסות שייכנסו, והתחזית, אמרו את זה כבר קודם לפני – התחזית של יעד הגירעון לשנה הבאה היא לא סבירה. ולמה זה לא סביר? כי מוצעת לנו כאן על-ידי האוצר תוכנית כלכלית איומה, איומה, שפוגעת במעמד הביניים, שממסה באכזריות את העניים ומרסקת את שארית מדינת הרווחה.
עכשיו, כל הזמן אני שומעת את השר לפיד אומר: אין ברירה, אין ברירה, ועוד הפעם מדקלם את כל מנטרות ההפחדה הקבועות האלה על ספרד ויוון. חברי חברי הכנסת, אדוני סגן שר האוצר, אין לטענות האלה קשר למציאות. המציאות – שאתם בחרתם בצעדים הכי קלים והכי פוגעניים. מה עשיתם? בחרתם להעלות את המע"מ ב-1%, כל מיני צעדים שאפשר להעביר בלי להתעמת עם טייקונים, בלי להתעמת עם מקורבים ובלי להסתבך עם רפורמות אמיתיות. העלאת המע"מ אמרנו – מי משלם את המחיר? אלה שגם ככה קשה להם. העלאת המע"מ תגדיל את האי-שוויון, תוריד משפחות רבות מתחת לקו העוני ותהפוך את החיים של מי שקשה לו לקשים יותר.
כשאני רואה את סדר העדיפויות המעוות, אני מודה שאני לא יכולה שלא להתייחס לזה שמעלים מע"מ ומקצצים ומעבירים 50 מיליון שקלים לאוניברסיטת אריאל, אחרי כל הדיבורים האלה על הצורך לשמור על ריסון תקציבי. צמיחה, דיברו כאן – מנועי צמיחה. על חשבון מה זה בא? על חשבון אותם 50 מיליון שקלים שחסכתם על-חשבון טיפולי שיניים עבור ילדים בני 12–14. זה היה חשוב לקצץ?
אני מודה, חברי חברי הכנסת, שאפשר לתת עוד דוגמאות מדוגמאות רבות על הקיצוצים, שבעיני הם פוגעניים, הם אכזריים. ולכן חבר הכנסת גפני ואני הגשנו תוכנית – אני לא אומר תוכנית אלטרנטיבית, אבל תוכנית שמראה איפה הכסף; תוכנית שמראה איפה הכסף. אנחנו ניסינו להראות איך אפשר להביא 43 מיליארד שקלים דווקא ממקומות שהם לא הכיס של מעמד הביניים והקבוצות המוחלשות, מכל אותם מקומות שהאוצר בחר שלא להתעמת. אני אתן כמה דוגמאות: אם הייתם מתעסקים בתופעת תכנוני המס האגרסיביים, אבל כמו שצריך, אפשר היה להכניס 3 מיליארד שקלים - - -
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נא לסכם. בבקשה.
זהבה גלאון (מרצ):
זו רק דוגמה אחת, אדוני היושב-ראש. עשינו רשימה מלאה: גביית מס על רווחים כלואים, למשל, פטור מהטבות לבעלי הון או צמצום ההטבות, העלאת המס על רווחי הון, מיסוי דירות ריקות, וכו' וכו', אני לא אפרט כאן את כל הרשימה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
ניאלץ להסתפק בדוגמאות האלה.
זהבה גלאון (מרצ):
וחברי חברי הכנסת, כיוון שאני רק נגעתי במקצת הדוגמאות האלה, אני קוראת לכם: יש חלופה, ואל תצביעו על ההצעה שמובאת לכם כאן היום על-ידי האוצר. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה לחברת הכנסת. תמר זנדברג נמצאת? בבקשה. אחריה – חברת הכנסת מיכל רוזין, ואחריה – חבר הכנסת אורי מקלב. בבקשה, שלוש דקות.
תמר זנדברג (מרצ):
תודה. חברות וחברים, אנחנו עומדים להצביע עכשיו על הצעת חוק הגדלת הגירעון, ואנחנו, בתור חברות וחברי כנסת מהאגף הזה, מהאופוזיציה, שידועות וידועים בעמדה כלכלית שמאלנית, הרי הציפייה הייתה, ואולי גם של חלק מהציבור, שאנחנו נתמוך. כי הרי מן המפורסמות שהמחלוקת המרכזית בין ימין לשמאל כלכלי מתחלקת לשניים: השמאל הוא זה שתומך במדיניות כלכלית מרחיבה בתקציב, מרחיבה בגירעון, ותמורת זה – הרחבת השירותים הציבוריים, שצריך לממן אותם מכסף ציבורי, שבין היתר הוא בא לידי ביטוי בהוצאות הממשלה וגם בהגדלת הגירעון; ואילו הימין, התפיסה הכלכלית של הימין, ככה באופן מאוד סטריאוטיפי וכללי, גורסת שצריך לשמור על ריסון, לצמצם כמה שיותר את הגירעון, כמה שיותר את ההוצאה, כדי לשמור כביכול על איתנות כלכלית, והמחיר יהיה צמצום בשירותים ובהוצאה הציבורית על שירותים כאלה ואחרים.
והנה, יש לנו – הממשלה הזאת באמת, אני חייבת להגיד, הממשלה הזאת וקודמתה, ולתפיסתנו, הממשלה הזאת היא ממשיכת המדיניות של קודמתה באופן ישיר. אני מקדימה לסגן השר מיקי לוי, שבוודאי יעלה ויגיד: אנחנו רק שלושה חודשים, ותנו זמן וכו'. אז אני אומרת: זה המשך ישיר של המדיניות הקודמת. הממשלות האלה הצליחו להביא לנס כלכלי הפוך: זה ממש לסבול מכל העולמות – גם להגדיל את הגירעון ולהגיע למשבר, על סף משבר, על סף אסון כלכלי, וגם לצמצם את השירותים. כלומר, לקחת את הרע משתי התפיסות הכלכליות, גם מהשמאל וגם מהימין, במקום לעשות את ההפך.
ועכשיו באה לפתחנו הצעת החוק להגדיל את הגירעון. אז כביכול – ואנחנו, אני חייבת לספר לכם, שבחוגינו ככה הייתה התלבטות, הרי אנחנו כמדיניות תומכים ותומכות בהגדלת הגירעון. אבל, חברות וחברים, ההגדלה הזאת היא לא הגדלה שבאה כמדיניות מרחיבה, כמדינות שאומרת: להגדיל את הגירעון כמקור תקציבי שבא לתת כסף לשירותים החברתיים כמדיניות של קבע. זה טלאי שהוא אד-הוק, שהוא בא כאן כאיזושהי קוניונקטורה מאוד מיידית וספציפית, לפתור בעיה לשנים 2013–2014. הכסף הזה לא ילך לשירותים שאנחנו, אזרחיות ואזרחי ישראל, כל כך זקוקים ונצרכים להם.
לא מדובר כאן בשינוי מדיניות; מדובר כאן בהמשך של אותה מדיניות עם טלאי קטן, חשבונאי, שאין בו אפילו בשורה, לא מבחינת תקציב המדינה ולא מבחינת השירותים הציבוריים שיינתנו - -
היו"ר יחיאל חיליק בר:
משפט סיכום, בבקשה.
תמר זנדברג (מרצ):
- - לאזרחיות ואזרחי ישראל.
ולכן, אנחנו נתנגד להצעה הזאת ונמשיך לתבוע מדיניות כלכלית וחברתית צודקת יותר. תודה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב ויתר. חבר הכנסת ישראל אייכלר - - -
מיכל רוזין (מרצ):
- - -
היו"ר יחיאל חיליק בר:
סליחה?
מיכל רוזין (מרצ):
פסחת עלי.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אה, סליחה. זו לא הדרת נשים מכוונת. חברת כנסת מיכל רוזין. אחריה – חבר כנסת אייכלר. אחריו – חבר כנסת עיסאווי פריג'.
מיכל רוזין (מרצ):
איך אתה דואג לזכויות האופוזיציה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נחתך בהדפסה. רק חצי. בבקשה, שלוש דקות.
מיכל רוזין (מרצ):
בואו נדבר על התקציב. בואו נדבר על המצב הנפלא של המשק. יאללה, בואו נדבר. בואו נדבר על דוח ה-OECD שפורסם על מדינת ישראל והתמונה שמצטיירת. היא רחוקה מאוד ממה שהממשלה מציירת לנו. מדברים שם על העסקה לא תקנית גבוהה מאוד בישראל, שמתרכזת בכמה ענפים: בשמירה, בניקיון, בהוראה, בסיעוד, במגזר הבריאות. בדוח מדברים על הקשר בין זה שישראל מתאפיינת בפערים גדולים מאוד בשכר בין עובדים עניים למקבלי שכר גבוה – זה לא מפתיע אותנו שיש פה ניצול עובדים; אנחנו יודעים את זה.
הדוח גם קובע שאף-על-פי שממשלת ישראל הציבה לעצמה כיעד את עידוד התעסוקה, מושקעים במדינת ישראל רק 0.9% מהתמ"ג בנושא של עידוד תעסוקה, לעומת ממוצע של 1.7% במדינות הארגון. כמו כן, רק אחד מכל 100 עובדים קיבל ייעוץ ייעודי שמתאים לו ושמתאים למשק, ורק שניים מתוך 100 הופנו להכשרה מקצועית. סך ההוצאה על תמיכה בחיפוש פעיל של עבודה בישראל הוא 0.15% מהתמ"ג, כמעט ללא שינוי מאז 2008, לעומת ממוצע של 0.66% במדינות ה-OECD.
כשנכנסה ישראל ל-OECD הממשלה קבעה יעד שלפיו 10% מהמועסקים במגזר הציבורי עד 2012 יהיו ערבים, אך בפועל הנתון היה 7.8% בלבד. וה-OECD מוצא לנכון גם לציין שהחברות הממשלתיות וגופים אחרים במגזר הערבי – ראוי שידווחו על העסקת אזרחים ערבים לוועדה לשוויון הזדמנויות בתעסוקה.
ואם זה לא מספיק, אז האוצר בחוק ההסדרים החליט לצמצם את סבסוד הצהרונים, בניגוד להמלצות ועדת טרכטנברג, שעל יישומן התגאה כה רבות ראש הממשלה שלנו. משמעות הדבר היא לא רק אי-פתיחת צהרונים לכל ילד מגיל שלוש עד תשע, כפי שהובטח, אלא גם ביטול תוכניות שכבר התחילו בפועל. כך, בירושלים תבוטל תוכנית ציל"ה להפעלת צהרונים ברחבי העיר. מדובר על מעל 150 צהרונים במגזר הממלכתי ועוד כ-250 במגזר החרדי – כולם מיועדים לסגירה. במסגרת ביטול התוכנית, 350 סייעות ועובדות מיועדות לפיטורין. אין הבטחה להשבתן לעבודה במסגרת הזאת. ולא רק העובדות שרויות בחוסר ודאות, אלא גם העירייה. אנחנו מדברות פה על עובדות ותיקות, שעובדות כבר 20 ו-30 שנה במערכת, שאולצו בכפייה - -
היו"ר יחיאל חיליק בר:
משפט סיכום, בבקשה.
מיכל רוזין (מרצ):
- - לקבל על עצמן תנאים חדשים במסגרת יישום התוכנית, וכעת מושלכות למצב של חוסר ודאות לגבי המשך העסקתן.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה.
מיכל רוזין (מרצ):
האם מישהו מהממשלה נענה לקריאתן? האם מישהו מהממשלה קרא לעומק את דוח ה-OECD? תודה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה, חברת הכנסת רוזין. חבר הכנסת ישראל אייכלר נמצא? לא. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. שלוש דקות, אדוני.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברים נוכחים, תראה, אני אישית, יש לי בעיה עם החוק הזה. נכון שעל-פי חוק צריך לאשר את הגירעון ואת יעד הגירעון, אבל החוק הזה הוא חוק שלהערכתי צריך להוריד מספר החוקים של המדינה.
בקלילות מוסיפים למע"מ 1% אחרי 1%; המע"מ היה 16%; לפני כחצי שנה – 17% בין יום ולילה, ולפני שבוע נהיה 18%. הוספת ה-1% הזה, המשמעות שלה כל כך מרחיקת לכת, ובאה בקלילות כזאת. זה בעיני עוול אחד גדול.
החוק המוצע כאן, חוק אישור יעד הגירעון, זה צחוק בעיניים. זה צחוק בעיניים. הקלילות להכשיר כל התנהלות לא מקצועית ואינטרסנטית של ממשלות שעברו, ולהכשיר את הכישלון בהתנהלותן בהצעת חוק, שהחברים צריכים ללחוץ על הכפתור "בעד", זה בעיני דבר אומלל, וצריך לחשוב עליו אסטרטגית ולטווח ארוך, כי זה לא יכול להיות הגון וצודק.
אני הייתי מציע לחברים, לפני שהם מגישים הצעה כזאת ליעד גירעון על חשבון הצרכן והאשכולות המסכנים – אני שוב חוזר ואומר: להביא הצעת חוק שתגביל את העומס שאנחנו יכולים להטיל על הצרכן והאיש העני הפשוט, דוגמת הגבלת שיעור המע"מ על מוצרים; להגביל את שיעור המע"מ עד ל-15% – וטוב ששר האוצר שומע – ושכל גירעון שרוצים לכסות אותו – לכסות אותו בדרכים אחרות, כדי שתהיה לו אחריות. בעבר היה ניסיון לכסות את זה על-ידי "מס יסף" – משהו כזה, אם אני זוכר טוב – שנתן את הכיסוי הגירעוני הזה. אנחנו צריכים, חברים, לגלות אחריות ולחשוב פעמיים על חוקים מהסוג הזה, של הגדלת הגירעון בקלילות כזאת, ולהעביר חוק כזה - -
היו"ר יחיאל חיליק בר:
משפט סיכום.
עיסאווי פריג' (מרצ):
- - בלי חשיבה לעומק. תודה.
אני מתנגד לחוק וקורא לחברים לחשוב קדימה. זה חוק שצריך להוריד אותו מספר החוקים.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה, חבר הכנסת פריג'. חבר הכנסת מוזס נמצא? לא. אני מבקש להזמין את יושבת-ראש האופוזיציה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ. בבקשה. אחריה – חבר הכנסת יעקב אשר, ואחריו – חבר הכנסת מרגי. בבקשה, שלוש דקות.
שלי יחימוביץ (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראיתי את גבו של שר האוצר היוצא מהמליאה, וצר לי שהוא יוצא, כי אני רוצה לשתף אותו בכמה נתונים. לפני שנה ביקשתי ממחלקת המחקר המשובחת של הכנסת לבדוק ביסודיות את המדיניות הפיסקלית של מדינת ישראל לעומת זו של מדינות אחרות – ניתוח והשוואה של המדיניות התקציבית של ישראל. הדוח הזה הגיע לידי היום. יש פה 35 עמודים מרתקים ביותר, ואני רוצה לשתף אתכם בקליפת אגוז בכמה נתונים טרי-טרי מהמכבש, אבל מאוד מלמד.
זה שלא חברי הכנסת מפריעים אלא בשוליים – זה כבר מוגזם.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
סליחה, אני מבקש לא להפריע שם. תודה.
שלי יחימוביץ (העבודה):
בשנים הקרובות ההוצאה – שימו לב, יש כאן נתון מעניין – לפי תוכניות הממשלה, צפויה להיות גבוהה מתקרת ההוצאה שהממשלה מתעקשת להציב לעצמה שוב ושוב, בצורה שלא קיימת כמעט בשום מדינה אחרת. אנחנו אחת מארבע מדינות בעולם שיש בה כלל הוצאה כל כך קשיח ומגביל. על-פי הכלל הזה שהממשלה מציבה לעצמה, אנחנו עומדים היום על פער של 13 מיליארד שקלים בין ההוצאה לפי התוכניות לבין כלל ההוצאה, לבין יעד ההוצאה; 13 מיליארד שקלים בשנת 2013, פער של 22 מיליארד שקלים ב-2014, ופער של 27 מיליארד שקלים בשנת 2015.
ואז הפתעה, תדהמה, זעזוע: הגירעון, מאיפה הוא נחת עלינו? כל פעם בתדהמה גמורה. ולמה זה קורה? כי אין שום מדידה שיטתית ושקופה של התחייבויות הממשלה העתידיות. אין כלום. אז בטח שאי-אפשר להשוות משהו לתקרת ההוצאה, כי אנחנו לא יודעים מה יש לנו היום. כלום. אנחנו תועים באפלה. ובכל פעם – תדהמה וזעזוע. ולא, גלגול ההוצאות מ-2013–2014 ל-2015 הוא לא פתרון; הוא לא משנה שום דבר במסלול ההתרסקות הזה. בדיוק כמו שלקצץ עכשיו בתקציב הביטחון, אבל לתת לתקציב הביטחון יותר בעוד שנתיים – ואני אפילו לא נכנסת לגופו של הקיצוץ – זה בוודאי לא הפתרון; זה המשך אותו תוואי הרסני.
עוד נתון שאני רוצה לשתף אתכם בו. תקשיבו: השכר הנמוך של העובדים, מרכיב השכר בתוצר, הביא לפגיעה בהכנסות ממסים בהיקף של 7 מיליארד שקלים. לפי הניתוח של בנק ישראל שמשתמשים בו פה במחלקת המחקר, ההתפתחות הזאת השפיעה על הכנסות המדינה בהיקף מוערך של 7 מיליארד שקלים. ולמה השכר כל הזמן נשחק ונפגע? למה הוא הביא לירידה בהכנסות המדינה? כי את ההון הרבה יותר קשה למסות מאשר את השכר. מיסוי השכר היה גבוה ממיסוי ההון; והשכר הריאלי לא עלה בשנים האחרונות, כי כל פירות הצמיחה התנקזו אל ההון: דיבידנדים עלו, אופציות. במקביל השכר הלך וקטן ומספר עובדי הקבלן גדל. התוצאה הכלכלית בשנתיים של 2011–2012 באותו תקציב דו-שנתי – אובדן הכנסות של 7 מיליארד שקלים בגלל השחיקה בשכר העובדים. שימו לב מה עושים כאן. עכשיו, הקפאה בשכר הריאלי לא משפיעה רק על ההכנסות ממסים – היא משפיעה גם על הצמיחה. כן, הייתה גם צמיחה, אבל כל הפירות של הצמיחה הלכו אל ההון.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נא לסכם.
שלי יחימוביץ (העבודה):
הממשלה לא תעמוד ביעד הגירעון. נקודה. והיא שוב תצטרך, לשיטתה, לעשות אחד מהדברים: או להטיל מסים או לקצץ בתקציב, והיא תעשה את שניהם – אתם יודעים, אותה פוליטיקה ישנה בחדרים חשוכים שבסוף יוצאת ודוחפת לכם את הידיים לכיסים וכן הלאה וכן הלאה, שלל הקלישאות. זה מה שיקרה.
אני רוצה לצטט לסיום את ירום אריאב, שהיה מנכ"ל האוצר. הוא כתב כך לפני כמה ימים: "אי-שם באוגוסט 2014 שר האוצר יאיר לפיד ישפשף את עיניו כלא מאמין. הוא יחזיק בידיו את טיוטת התקציב ל-2015 ולסתו תישמט. שורת הגזירות והקיצוצים שיידרשו תהיה כזאת שלידה גזירות התקציב הראשון שלו ייראו כמשחק ילדים. 'איך הגענו לכך?' הוא ישאל באימה; 'אני הרי הבטחתי לאזרחים שבעוד שנתיים יהיה פה גן-עדן'". אז לא, לא יהיה פה גן-עדן אם תמשיכו במדיניות הפיסקלית השגויה הזאת. אתם צריכים לשנות אותה מן היסוד.
וכן, כן, אני אצביע בעד החוק הזה היום אף שהוא טלאי עלוב, אף שהוא לא קשור לשום תוכנית, והוא בא לסתום חור. והרי אתם מכירים בשגיאה של המדיניות שלכם, ובגלל זה אתם באים אלינו. אתם יודעים שאתם לא עומדים ביעד הגירעון, ואתם באים ומבקשים מאתנו לאשר את הטלאי הזה. אני אצביע בשבילו, גם הצבעתי בעד הכלל הפיסקלי בכנסת הקודמת, אף שאתו לא הסכמתי. כל פעם שתעשו משהו שיש בו טיפת היגיון נגיד: בסדר, תעשו אותו. אבל אתם לא יכולים להמשיך את מסלול ההתרסקות האובדני הזה של הכלכלה הישראלית. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה, חברת הכנסת יחימוביץ. חבר הכנסת יעקב אשר נמצא? איננו; חבר הכנסת יעקב מרגי נמצא? איננו; חבר הכנסת יצחק כהן נמצא? איננו; חבר הכנסת דוד אזולאי נמצא? איננו. חבר הכנסת יצחק וקנין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת אריאל אטיאס. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
יצחק וקנין (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אמרתי בשבוע שעבר שכאשר התחלפה הממשלה של אולמרט עם ממשלת ביבי נתניהו היינו במשבר כלכלי גדול מאוד – לא רק מדינת ישראל. אני חושב שהמשבר הזה הוא משבר שבמיוחד בארצות-הברית היה משבר קשה מאוד. אחרי כן זה עבר לאירופה. המשבר הזה הביא אותנו למצב שבסוף שנת 2008, שנת 2009, המשק הישראלי כמעט לא צמח. בשאר המשקים בעולם, אפילו באירופה, הייתה צמיחה שלילית. ב-2010 המשק הישראלי כבר הראה סימנים של צמיחה, ואז עברו לתקציב הדו-שנתי, מי שזוכר. הגירעון התקציבי שהיה ב-2009 עמד על 5.1, אפילו יותר ממה שאנחנו נאשר היום. זאת אומרת, אם המצב היה הרבה יותר גרוע ועדיין לא הלכנו לאותן גזירות כלכליות שמשיתים על השכבות החלשות ועל שכבות הביניים, זה מראה שהמדיניות של האוצר היא מוטעית.
רבותי, אני לא אומר את זה סתם. אמרתי את זה כמה פעמים: המדיניות של האוצר מוטעית. היום אמרתי יותר מזה אפילו, למי שהיה בוועדת הכלכלה: עד לאיפה הממשלה הזאת לוקחת את השכבות החלשות? לאיזה מקום, רבותי? את הפריפריה – מה שאנחנו נלחמנו פה להעביר את מענקי המקום לזוגות צעירים חסרי דיור, גם בהם פגעתם. אמרתי לנציג האוצר שפשוט נפל לידם שלל, שרים שהגיעו ללא ניסיון – אני אומר את זה באחריות – ללא שום ניסיון, במיוחד פוליטי. כי פקידי האוצר, הם ייקחו אותך לאן שהם רוצים. ורבותי, אני חושב שהם הביאו את שר האוצר לאחד המצבים הקשים ביותר בגזירות דווקא על אותו ציבור, ידידי, סגן שר האוצר, שאתם אמורים לייצג אותו.
ציטטו שם דברים שאמר יאיר לפיד בכנס בחירות, והדברים שנאמרו שם מזעזעים. פשוט לא ייאמן איך הוא שינה את כל מה שהוא אומר. לחריש-קציר הוא אמר: רבותי , זה חרדים. כל מה שנעשה פה נותנים לחרדים. הוא אמר את זה במפורש. אז עכשיו אין חרדים שם. מי שהייתה שם היום לא הייתה אישה חרדית; זוג צעיר – לא חרדים. מה אתם אומרים להם? אין מענק מקום. ולא שנתתם לאנשים איזה פרק זמן להתארגן; הורדתם את הגרזן וזהו, בלי שום מחשבה. ואני שואל אתכם: אתם יודעים מה אנחנו עברנו פה כדי להעביר את החוק הזה? אני פשוט לא תופס איך אפשר לקבל החלטה כזאת בלי לשבת בכובד ראש. הרי מה זה ייתן לאוצר? מה זה ייתן לו? מה זה יחסוך לכם? זה לא יחסוך לכם כסף. בשורה התחתונה זה לא יחסוך לכם כסף. אני אומר לכם את זה באחריות. ההפך הוא הנכון. אתם תגרמו לכך שחלק מהזוגות הצעירים האלה יבטלו את העסקאות שלהם, כי המענק הזה הוא מענק הכרחי. לא סתם אנשים ממרכז הארץ הלכו לחריש-קציר ולדימונה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אדוני, לסיים בבקשה.
יצחק וקנין (ש"ס):
היה ראש עיריית דימונה שהחליף את הנציג שלכם, את שר הרווחה. גם הוא אמר את זה.
אז, רבותי, אני אומר לכם, המהלכים שאתם עושים פוגעים דווקא בשכבות החלשות ובמעמד הביניים. אתם צריכים לעצור את המהלכים שאתם עושים, ולא – רבותי, זה יחזור אליכם כבומרנג. תודה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני. חבר הכנסת נסים זאב. חברת הכנסת שטה, את יכולה לגשת רגע למזכירות? בבקשה, אדוני, שלוש דקות.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, השר שי פירון שאל: מה, אין לכם אישה בבית? לא מחכים לנו? תאמין לנו, מחכים לנו ורוצים אותנו בבית, ויש גם ילדים קטנים, אבל מה לעשות, זה התפקיד שלי פה באופוזיציה – להשמיע את קולי, כי קולך ערב ומראך אולי נווה.
שר החינוך שי פירון:
- - -
נסים זאב (ש"ס):
כן, אני אומר – כל אחד. ואני לא רוצה לדבר עכשיו על התקציב. יש לנו כל כך הרבה דיונים, דיוני התקציב, לאין ערוך. ים שאין לו סוף.
אדוני שר החינוך, אני פונה אליך ולכן אני נמצא פה. קיבלנו את ההודעה, כל אחד בבית-ספרו, על קיצוץ שעות תמריץ ושעות טיפוח. מר יהודה פינסקי שלח כמובן לתלמודי-תורה, ובמקביל נשלחו מכתבים למוכרים שאינם רשמיים. בעצם, יש קיצוץ של 70 מיליון שקלים, והמוסדות מתבקשים לקצץ בשעות, שזה כמעט 25%.
אדוני השר הנכבד, כולנו מכבדים אותך, ואני יודע שזוהי גזירה שנפלה גם עליך, שאתה בעצם נאלץ לקצץ באיזשהו מקום. חייבים לקצץ, מה לעשות? אבל אני רוצה לומר לך, אנחנו את גזירת פרעה לא נוכל לקבל. "תבן אין נִתָּן לעבדך ולבנים אומרים לנו עשו. והנה עבדך מֻכים וחטאת עַמֶך." שיהיה ברור, בתי-ספר מתבקשים לעמוד במבחני המיצ"ב וללמד את כל הלימודים שמשרד החינוך מבקש, ועומדים בדרישות ועומדים ברמה, ואותם מוסדות מממנים 25%, כאשר משרד החינוך מממן 75%, ובתי-הספר משלימים עד 100%, ויש דרישה מאותם מנהלי המוסדות לכתת רגליים כדי להשלים את אותן שעות.
אדוני השר, ידידנו ואהובנו, תגיד לי איך אפשר היום לקבל את הגזירה הנוראה הזאת, לקבל קיצוץ כל כך מסיבי? ואני אומר לך שמנהלי המוסדות לא יודעים איך להתנהג ואיך להתנהל, כי אין הגדרה ברורה בכמה שעות, והמשמעויות. אתן לך דוגמה של בית-ספר שהוא מאוד קרוב אליך - - -
שר החינוך שי פירון:
אני מציע לך להצטרף מחר בבוקר לחינוך הציבורי, ואני נותן לך 100% - - -
היו"ר פנינה תמנו-שטה:
חבר הכנסת זאב, תם הזמן. אם יש לך סיכום, אם יש לך עוד משפט אחד, אבל אני מבקשת לשמור על לוח הזמנים.
קריאות:
- - -
נסים זאב (ש"ס):
אני כבר אסכם, אני כבר אסכם.
שר החינוך שי פירון:
אמרתי לך, אני מתחייב. תצטרף לחינוך הציבורי ואני אדאג לך ל-100% - - -
נסים זאב (ש"ס):
תגיד לי, אתה לא סומך על החינוך שלי? אני שואל אותך, האם החינוך שלנו פסול בעיניך? אנחנו פסולים בעיניכם?
שר החינוך שי פירון:
יש חוק במדינת ישראל.
נסים זאב (ש"ס):
מה זה חוק? החוק הזה קיים 60 שנה. 60 שנה משרד החינוך מממן. אז מה, אנחנו עכשיו מוקצים מחמת מיאוס? מה, אנחנו מצורעים של המדינה הזאת?
היו"ר פנינה תמנו-שטה:
הדברים ברורים, חבר הכנסת נסים זאב.
נסים זאב (ש"ס):
אני רוצה להבין, מה נשתנה הלילה הזה? מה נשתנה הלילה הזה? מה נשתנה – הממשלה הזאת מכל ממשלות שקדמו לה?
שר החינוך שי פירון:
מחר בבוקר תקבל - - -
נסים זאב (ש"ס):
אין מחר בבוקר, יש היום בערב. אתה לא תצא מפה, אדוני, עד שאתה תבטל את הגזירה הזאת.
היו"ר פנינה תמנו-שטה:
חבר הכנסת נסים זאב, תודה רבה לך.
נסים זאב (ש"ס):
לא יכול להיות שתהיה איפה ואיפה במערכות החינוך. תודה.
אני רק התחלתי, יש עוד הרבה מה לדבר בנושא.
היו"ר פנינה תמנו-שטה:
תודה. הבא בדוברים – חבר הכנסת אריאל אטיאס. נמצא? אינו נוכח. אחריו – חבר הכנסת אמנון כהן. מי שלא נמצא, לאחר מכן לא יוכל לעלות לדבר. חבר הכנסת משולם נהרי – אינו נוכח; חבר הכנסת אריה דרעי – גם אינו נוכח. חבל מאוד שאנשים נרשמים ובסוף לא מנצלים את זכותם לדבר. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
עשרות חברי כנסת לא חרדים. חלקם לא - - -
היו"ר פנינה תמנו-שטה:
כפי ששמת לב, עליתי בדיוק לפני שתי דקות לנהל את הישיבה, אז אני חושבת שההערה מתייתרת.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
את ההערה הזאת צריך להשמיע לכולם. משום מה - - -
משה גפני (יהדות התורה):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך אותך. נדמה לי שעוד לא בירכתי אותך בתפקידך כשאת מנהלת את הישיבה כסגן יושב-ראש הכנסת. שיהיה לכם ברכה והצלחה.
היו"ר פנינה תמנו-שטה:
תודה, ואתה תקל עלי אם תעמוד בלוח הזמנים.
משה גפני (יהדות התורה):
אני אשתדל. אצלי זה דבר קצת קשה, אבל אני אשתדל.
היו"ר פנינה תמנו-שטה:
אני בטוחה שתשתדל.
משה גפני (יהדות התורה):
כן. לכן, אני לא אומר את כל מה שרציתי לומר.
הגדלת יעד הגירעון והגדלת תקרת ההוצאות זה פועל יוצא של מדיניות כלכלית מאוד מעוותת. מיותר כבר אם אומר שגם כשאנחנו הגשנו תוכנית כלכלית אלטרנטיבית שבה לא צריך יהיה לפגוע במעמד הביניים ובשכבות החלשות – אני חושב שהציבור כבר יודע ששר האוצר נכשל בתפקידו. הציבור יודע שהממשלה הזאת היא ממשלה שאיננה יודעת לנהל מדיניות כלכלית. הציבור כבר יודע שהממשלה הזאת פוגעת בציבור, במעמד הביניים ובשכבות החלשות ללא צורך. יש פתרונות אחרים.
אני לא על זה אדבר עכשיו. אני ביקשתי רשות דיבור, אדוני היושב-ראש, כדי לנתח את תוצאות הבחירות שהיו כאן היום. תוצאות הבחירות, אם אתם לא שמתם לב, הרי הן כדלקמן: מתוך ארבעת המועמדים לוועדה למינוי דיינים ולוועדה למינוי שופטים, מתוך ארבעת המועמדים, שלושה הם נציגי האופוזיציה ואחת היא נציגת הקואליציה, שזה דבר חדש.
הרבה שנים אני בכנסת. מה שהיה בבחירות, כאשר התנהלו בחירות מהסוג הזה, לקואליציה תמיד היה יתרון בכל מקרה, לא פחות משווה בשווה. בפעם הראשונה אנחנו הכתבנו את הקצב. אנחנו, ביהדות התורה ובדגל התורה, הסרנו את המועמדות של הנציגים שלנו לשתי הוועדות החשובות הללו כדי שהקואליציה תובס וכדי שש"ס תקבל נציג; ש"ס באופוזיציה תקבל נציג גם בוועדה למינוי דיינים וגם בוועדה למינוי שופטים.
אבל אני רוצה לנתח דבר יותר מעניין. הכנסת בחרה את נציגיה. הכנסת הזאת, שדואגת לנשים – כל הזמן יש נשים על סדר-היום, ומי יותר חשוב מאשר - - -
מיכל רוזין (מרצ):
מי שישמע, חבר הכנסת גפני, כל היום נשים - - -
משה גפני (יהדות התורה):
לא, הכנסת דואגת לנשים, כל הזמן מדברים על זה. זה בסדר, אני לא אומר כלום. הנה הגיע שעת מבחן מעשי, לא תיאוריות, והכנסת בחרה תשעה – תשעה? תשעה נציגים לוועדות שיפוטיות. ומה היה יותר פשוט מאשר חמש נשים שתיבחרנה לוועדות האלה וארבעה גברים? נורא פשוט. כנסת שמדברת – הרוב המוחלט פה מדבר על שוויון לנשים, לפחות - - -
נחמן שי (העבודה):
למה זה משמח? למה זה משמח?
משה גפני (יהדות התורה):
ואז באו תוצאות הבחירות של הכנסת הצבועה הזאת, והתוצאות, רבותי, הן כדלקמן: גבירותי ורבותי, מתוך תשעה חברים שנבחרו לוועדות השיפוטיות, שמונה גברים.
נחמן שי (העבודה):
אז מה?
משה גפני (יהדות התורה):
אישה אחת, דתייה, לוועדה למינוי דיינים בלבד.
נחמן שי (העבודה):
אז מה?
משה גפני (יהדות התורה):
כלום, הכול בסדר. רק שידעו. הוועדה למינוי שופטים, שופטים בישראל. כולם נזקקים לבתי-המשפט. הכנסת הזאת, שמטיפה לנו החרדים מוסר, אתם לא שמים נשים? חיכיתי לראות את התוצאות של הוועדה למינוי שופטים. שני חברים, הייתי בטוח ששניהם יהיו נשים - -
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נא לסיים, אדוני.
משה גפני (יהדות התורה):
- - אבל לכל הפחות אחת. שני גברים לוועדה למינוי שופטים. הכנסת הזאת, שמטיפה לנו החרדים מוסר – האחת והיחידה שנבחרה היא כמובן בוועדה למינוי דיינים, כדי שחבר הכנסת שי פירון יהיה מבסוט.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה, אדוני. בבקשה, חבר הכנסת עפר שלח, אחרון הדוברים. חבר הכנסת פרוש, אני מבקש, ברשותך, לתבוע את עלבונה של חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, שהחליפה אותי בדיוק לחמש דקות, כדי שאלך לשירותים.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
מתנצל, מתנצל.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
עפר שלח (יש עתיד):
כנראה בשעה המאוחרת הזאת של הלילה אין קץ לנפלאות שאדם יכול לראות במשכן הכנסת. כך, למשל, אנחנו רואים את ידידי חבר הכנסת משה גפני מדבר בהתלהבות בעד בחירת נשים לוועדה לבחירת דיינים. חבר הכנסת גפני, לבי החילוני זע תזועה גדולה למשמע הדברים. באמת, כנראה שימות המשיח הולכים ומתקרבים. בשלב הבא, חבר הכנסת גפני, אני מניח שנדבר על הרבה הראשית האשכנזית, מן הסתם – במהרה בימינו.
נחמן שי (העבודה):
נחכה לחברת כנסת ביהדות התורה.
עפר שלח (יש עתיד):
באותה נשימה, כמובן, חברי הכנסת של האופוזיציה עולים לפה זה אחר זה ותוקפים את הגדלת יעד הגירעון לשנה הזאת ל-4.65%. אני מניח שמדובר בדבר שמנוגד מהותית למדיניות שלה חברי הכנסת מהאופוזיציה מטיפים. ידוע שהם בעד הקטנת הגירעון וקיצוצים גדולים בהוצאות הממשלה.
אראל מרגלית (העבודה):
- - -
עפר שלח (יש עתיד):
זה לא זה אראל? נראה שלא הבנתי.
אראל מרגלית (העבודה):
זה על האמון, על מה מוציאים ואיך.
עפר שלח (יש עתיד):
החוק שאנחנו מאשרים, חבר הכנסת מרגלית, הוא העלאת יעד הגירעון ל-4.65% השנה ול-3% בשנה הבאה. כמו שאתה יודע היטב, שר האוצר אפילו נאבק על זה מול עוצמתו האימתנית של נגיד בנק ישראל. אבל בסדר, מי שרוצה לתקוף את המדיניות הכלכלית, בכל שעה, בכל זמן – שלום גם לך, שר האוצר.
שר האוצר יאיר לפיד:
שמעתי תוקפים.
עפר שלח (יש עתיד):
חשבתי שנזעקת לאור קריאתו של חבר הכנסת גפני לבחור נשים לוועדה למינוי דיינים ואתה לא רוצה להחמיץ את השעה המופלאה הזאת.
ובכן, אני חושב שיעד הגירעון הזה ששר האוצר מביא היום, שהוא תוצאה של המציאות הכלכלית שהוא והממשלה מצאו בהיכנסם לתפקידם, הוא יעד הגירעון המתחייב. הוא הרי יעד גירעון שבסופו של דבר הוא תוצאתי, הוא גם לא מדיניות. אפילו מי שתומך בהגדלת יעד הגירעון לא יכול, חבר הכנסת לפיד, שר האוצר, לא יכול לתת לך את הקרדיט הזה. זה אפילו לא אתה. סוף-סוף עשית מעשה טוב על-פי האופוזיציה ואתה לא יכול לקחת עליו קרדיט. בשנה הבאה, על-פי המדיניות הכלכלית, יעד הגירעון יהיה 3%. אני מניח שרוב חברי הכנסת יסכימו שזה יעד שמתחייב מהרצון.
אראל מרגלית (העבודה):
אני לא מאמין בגירעון של 3% בשנה הבאה.
עפר שלח (יש עתיד):
רגע, מרגלית, אתה ואני נעמוד כחומה בצורה בוועדת הכספים, נעמוד עליו, אני מבטיח לך.
אראל מרגלית (העבודה):
כדי להאמין צריך להאמין בניהול, ופה איבדנו את האמון.
עפר שלח (יש עתיד):
לא היה לך אמון מלכתחילה, אראל, בחייך. עכשיו איבדת אותו? בשעה הזאת של הלילה?
אראל מרגלית (העבודה):
אמרו לנו 3.5% ואחרי זה אמרו לנו 4.6% ואחרי זה - - -
עפר שלח (יש עתיד):
מכיוון שאני מניח ששום מקרו-כלכלן סביר לא מתווכח על יעדי הגירעון האלה, אני קורא לכנסת בסופו של דבר לאשר את הצעת החוק. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה, חבר הכנסת שלח. אדוני שר האוצר, אדוני שר האוצר, אני מצטער להפריע לך בשיחה עם חברת הכנסת גלאון. האם אתה מעוניין להשיב לדוברים? לא. מוותר על זכותך. תודה רבה.
אני מבקש לעבור להצבעה על הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 13) (שיעור הגירעון בשנות התקציב 2013 ו-2014 וסכום ההוצאה הממשלתית בשנת התקציב 2013), התשע"ג–2013, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? בבקשה.
הצבעה מס' 27
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 42
נגד – 12
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 13) (שיעור הגירעון בשנות התקציב 2013 ו-2014
וסכום ההוצאה הממשלתית בשנת התקציב 2013), התשע"ג–2013, לוועדת הכספים נתקבלה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אם כן, הצעת החוק התקבלה. בעד – 42 קולות, 12 מתנגדים. החוק יעבור לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית.