קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק הלוואות לדיור (תיקון מס' 12), התשע"ג–2013 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/764).] (קריאה ראשונה) היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו עוברים לסעיף השמיני: הצעת חוק הלוואות לדיור (תיקון מס' 12), התשע"ג–2013, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר מיקי לוי. בבקשה, אדוני. סגן שר האוצר מיקי לוי: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, השרים, מתן מענק מיוחד לרוכש דירה או מרחיב דירה קיימת בירושלים נקבע בחוק הלוואות לדיור בשנת 2001, בסכום של עד 90,000 שקלים. גובה המענק הניתן לכל חסר דירה נקבע על 76,800 שקלים בקרקע המדינה ו-57,600 שקלים בקרקעות פרטיות. בשל עלותו התקציבית הכבדה של המענק, כחודש וחצי לאחר כניסתו לתוקף של החוק בשנת 2001 הוא הוקפא מעת לעת לתקופות שונות. ההקפאה האחרונה הסתיימה ב-21 בדצמבר 2012. לאחר מכן לא הוחל ביישומו של הסעיף נוכח סעיף 38 לחוק-יסוד: הכנסת, וזאת עד ליום 5 במאי 2013. סכומי המענקים צמודים למדד, ועומדים היום על כ-96,000 שקלים בקרקע מדינה ו-72,000 שקלים בקרקע פרטית. בירושלים היצע הדירות מוגבל ונתון, עקב סיבות תכנוניות ומדיניות. לאור זאת צפויה ההטבה להוביל לעליית מחירי הדירות בעיר בגובה ההטבה או שיעור משמעותי ממנה. אראל מרגלית (העבודה): זה לא נכון. סגן שר האוצר מיקי לוי: המענק צפוי להתגלגל ברובו, באמצעות מנגנון המחירים, כנראה לקבלנים, ליזמים הפועלים - - - אראל מרגלית (העבודה): זה לא נכון. זה אנשים מעוטי יכולת. זאת שערורייה. סגן שר האוצר מיקי לוי: המשמעות היא שמתן המענק צפוי לגרום לעליית מחירים ולעלייה תקציבית. לפיכך, לא ברור אם לצד עלויות המענק תהיה כל תועלת בצדו. יש לציין כי בדוח בנק ישראל משנת 2002 נבדק מתן המענקים ונמצא כי מענקים מעלים את המחיר בשיעור דומה לגובה המענק. אראל מרגלית (העבודה): מיקי לוי, בקטמון ח', ט', החוק הזה עזר למשפחות אחרי משפחות. תסתכל על השכונה ועל איך שהיא מתעוררת. זה המעט שנותנים, ולקחת את זה זה עוול גדול. סגן שר האוצר מיקי לוי: חבר הכנסת אראל, אני מזמן אותך לעיין בדוח בנק ישראל לשנת 2002. אראל מרגלית (העבודה): אני מזמין אותך לשכונה. סגן שר האוצר מיקי לוי: נבדק מתן המענקים, ונמצא כי מענקים אלו מעלים את המחיר בשיעור דומה לגובה המענק. לאור זאת מוצע כעת לבטל את סעיף 6ג לחוק, הקובע את הזכות למענק כאמור. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, אדוני. אני מבקש את חבר הכנסת באסל גטאס. נמצא? לא נמצא. חבר הכנסת אראל מרגלית, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מאיר פרוש, ואחריו – אורי מקלב. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. אראל מרגלית (העבודה): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, סגן השר מיקי לוי, אני רוצה להגיד לכם איפה החוק הזה בא לידי ביטוי בירושלים בשנים האחרונות, כדי שלא תחשבו שזה על העצים. אני במקרה מכיר חלק גדול מהמשפחות שניצלו את החוק הזה בכמה שכונות; שתיים אני אתן כדוגמה. אחת מהן היא ברזיל–אולסוונגר. אתה מכיר את זה? זו השכונה הזאת עם בית-ספר ארגנטינה, השכונה בקריית-היובל שיש בה העוני אולי הגדול שיש בירושלים. השכונה השנייה זה קטמון ח'-ט', ליד גוננים. בשתי השכונות האלה, במקרה חלק גדול מהתלמידים שעברו את הבגרויות בשנים האחרונות – המשפחות שלהם ניצלו את החוק הזה כדי לקנות את הדירות וכדי להרחיב אותן ב-30 מ"ר. ואם מישהו רוצה לבקר, אם מישהו רוצה לבקר בקטמון ח'-ט', הוא יראה שבארבע השנים האחרונות השכונה הזאת מפסיקה להיראות כשכונת עוני וזוגות צעירים נכנסים. והדרך היחידה של החבר'ה שגרים שם לקנות חלק מהדירות זה על-ידי החוק הזה. אני שואל אתכם: מאיפה אתם לוקחים את העוז לקחת מאנשים שסוף-סוף יש להם עזרה מוחשית, אמיתית, לדירה קטנה, לא דירה גדולה, לעוד 30 מ"ר, לבטל את המענק הזה? החוק הזה חמור כמו העניין של המע"מ; החוק הזה חמור כמו קצבאות ילדים. החוק הזה חמור כי הוא לוקח את היכולת של אנשים שאין להם הרבה בירושלים, בשכונות העוני של ירושלים, שהשאירו אותן עניות, לקבל איזושהי דירה ואיזושהי עזרה. ולכן, אני מבקש מכם לא לחשוב על החוק הזה בתור איזה משהו כללי כזה, אלא משהו מוחשי בשכונות שפוגע באנשים כדי שיהיה להם משהו לילדים שלהם ולעצמם. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, חבר הכנסת מרגלית. חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אורי מקלב; ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר; ואחריו – חבר הכנסת אשר. הרשימה, אגב, סגורה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. מאיר פרוש (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כאחד מאלה שיזמו את הצעת החוק הזה שמבקשים כיום לבטל, אני מבקש להתייחס ולומר כמה משפטים לחברי הכנסת. הדבר הזה קרה בתקופתו של אהוד ברק כראש הממשלה, ודווקא בתקופתו זכינו לאוזן קשבת והכנסת חוקקה את החוק למתן מענקי דיור לרוכשי דירות בירושלים, זכאי משרד השיכון. מה הייתה המטרה של אותו חוק? המטרה של אותו חוק הייתה לחזק את ירושלים ולמנוע את ההגירה השלילית שהיינו עדים לה – ועדיין אנחנו עדים לה, אבל בתקופה ההיא בוודאי היינו עדים להגירה שלילית מול אלה שבאו לגור בירושלים. ואני רוצה לומר לסגן שר האוצר: אני לא זוכר שאי-פעם האוצר הסכים. תמיד תמיד האוצר בא ואומר: המענקים האלה בסופו של דבר הולכים לקבלן ולא לרוכשים. העובדות הן בדיוק הפוכות. תמיד כשרצינו לעודד ביקושים, הדרך לעודד ביקושים הייתה על-ידי מתן מענקים. מאז ומתמיד כך זה היה. מה גם שלא מדובר פה לכל דכפין, מדובר פה לזכאי משרד הבינוי והשיכון. לזכאי משרד הבינוי והשיכון – למה למנוע מהם את ההטבה הזאת אם ירושלים זקוקה לעוד ועוד ושלא תהיה פה הגירה שלילית? אני רוצה לבקש ממך, אדוני סגן שר האוצר, אנא תענה לנו. אנחנו יודעים שבימים אלה הממשלה מבקשת לבטל את המענקים לפריפריה, מכיוון שזה עולה הרבה הרבה כסף לקופת המדינה. מצד שני אתה אומר פה שיש היום מעט מאוד בנייה בירושלים. זאת אומרת, אם כבר מישהו יכול לקבל את המענק, אלו מעטים מאוד בירושלים, כי אין הרבה בנייה פה בירושלים. אבל אם יש כמה אלפים שכן יכולים בסופו של דבר לקבל את המענק הזה, והמענק הזה יעודד אותם לבוא ולגור בירושלים, איך אתה, סגן שר האוצר מיקי לוי, עולה כאן לדוכן ומבקש מחברי הליכוד שימחקו את החוק הזה שמעניק לרוכשים בירושלים מענק של כ-100,000 שקל, שיבטלו אותו? יש גבול עד כמה אתם יכולים לדרוש מהליכוד ולדרוס אותם בדרך כזאת על כל מה שהם אמרו בעבר שהם מאמינים בו. אראל מרגלית (העבודה): אתה צודק. מאיר פרוש (יהדות התורה): תגרום לכך שכל חברי מפלגת העבודה יהיו פה. אולי זה יעזור לנו. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אייכלר, חבר הכנסת אשר וחבר הכנסת מוזס. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. אורי מקלב (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אני מניח שיש איזה שר באולם פה. אברהם מיכאלי (ש"ס): יש שר. אורי מקלב (יהדות התורה): יש שר. העיקר שסגן השר נמצא, זה מה שחשוב. הצעת החוק שהממשלה מביאה, המבקשת לבטל את המענקים בירושלים, היא הוספת חטא על פשע. לא זו בלבד שהממשלה מקפיאה את הבנייה בירושלים וגורמת למחסור בדיור, היא גם גורמת לביטול חוק, מה שלא נעשה במשך עשר שנים של הממשלות לדורותיהן. הממשלה הראשונה שהתלתה את החוק של חבר הכנסת פרוש בדבר הענקת מענקים בירושלים – הייתה ממשלת ברק, לא ממשלה שאחת המטרות שלה זה לבנות בעיר הבירה, בירושלים. ממשלת ימין, ממשלה שמנפנפת כל הזמן שצריך לבנות בירושלים, צריך לחזק את ירושלים, עושה בדיוק את ההפך בירושלים. אם זה נכון לגבי כל מקום שצריך לבנות בו ולתת פתרונות, הרי בירושלים כולם יודעים שההגירה השלילית, כפי שאמר חבר הכנסת פרוש, כל כולה היא הגירה שלילית של זוגות צעירים שהדיור יקר להם. איך אפשר לבוא ולהגיד מילים שאין מאחוריהן שום דבר, שרק הקבלנים ירוויחו? על איזה קבלנים אתם מדברים כשאין בנייה של קבלנים, אין בנייה חדשה? החוק הזה נותן גם בדירות יד שנייה את המענק. איך אפשר לבוא להגיד כאן, נציג רשמי של ממשלת ישראל, סגן שר האוצר: הבעיה היא שהקבלנים יקבלו את הרווח? זה לא היה נכון אז, ב-2008, וקל וחומר זה לא נכון עכשיו, כשאין בנייה, שאנחנו יודעים שהמקסימום שהדירות עלו – שאם מישהו רוצה לקנות דירה, זה רק מפני שאולי יהיה לו יותר זול ב-100,000 שקל. כן, אדוני שר השיכון לשעבר. אריאל אטיאס (ש"ס): יש הקפאת בנייה בירושלים. הממשלה לא בונה בירושלים. יש הקפאת בנייה בהוראת ראש הממשלה. אורי מקלב (יהדות התורה): אני מצטט לכם את מה שמחלקת המחקר של הכנסת כתבה ב-2008, בעקבות הבקשה להתלות את החוק, לא לבטל את החוק; הממשלה הזאת מבקשת לבטל את החוק, לא רק להתלות אותו. כותבים במסמך של מרכז המחקר שלנו, של הכנסת: דחיית הסיוע בדיור בירושלים לפי הצעת החוק הנדונה, ולצדה אי-התערבות ממשלתית מספקת לעידוד הרחבה ניכרת של צד ההיצע, יביאו להמשך ההגירה השלילית מהבירה ולהגדלת שיעור העוני בה. ובפסקה שנייה במסמך הזה של הממ"מ, ב-2008, קל וחומר עכשיו: אפשר לומר שבכל הקשור לחיזוק העיר ירושלים, הצעת החוק מעידה על פער עמוק בין קווי היסוד של הממשלה ובין המדיניות התקציבית בפועל. אומר שביטול – דבר אחד ברור: זה נקרא לחזק את ירושלים? זה נקרא להחליש את ירושלים. היו"ר יחיאל חיליק בר: אדוני, משפט סיכום. אורי מקלב (יהדות התורה): משפט הסיום הוא שלא רק שמקפיאים, אלא שמבטלים את המענק, מה שאף ממשלה לא העזה עד היום. הממשלות למיניהן ביקשו להתלות באופן זמני, לשנה, לשנתיים. באה הממשלה הזאת ומבקשת לבטל את חוק חיזוק ירושלים. בושה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה. חבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת יעקב אשר – לא נמצא; חבר הכנסת מוזס – לא נמצא; חבר הכנסת דוד אזולאי – מוותר. חבר הכנסת יצחק וקנין. בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת זאב, חבר הכנסת אריאל אטיאס וחבר הכנסת אמנון כהן. אם יש מישהו מהדוברים שמבקש לוותר על זכות הדיבור, נא לעדכן את המזכירות. תודה. חבר הכנסת וקנין, שלוש דקות, בבקשה. יצחק וקנין (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני סגן שר האוצר, מי יושב-ראש קבינט הדיור? אראל מרגלית (העבודה): אין. יצחק וקנין (ש"ס): יש, שר האוצר. אראל מרגלית (העבודה): אבל אין קבינט. יצחק וקנין (ש"ס): יש קבינט דיור. אני יכול להגיד לך מי האנשים, אם אתה רוצה, השרים שיושבים בקבינט: שר האוצר, שר הבינוי והשיכון. אראל מרגלית (העבודה): איפה הם? יצחק וקנין (ש"ס): אבל אני שואל, אם זה הקבינט ושר האוצר מבין שיש מצוקה גדולה מאוד בנושא הדיור – זוגות צעירים, רבותי, היום לא יכולים לרכוש דירה. אין מציאות שזוג צעיר יכול לרכוש היום דירה; בתל-אביב – בטוח שלא, בירושלים – שלא נדבר. אז אני שואל: אם אתם מבטלים את המענקים לפריפריה, ועכשיו הבאתם את החוק הזה, אז איך אתם מתכוונים לפתור את הבעיה של הדיור? יש לכם איזה משהו שאתם אולי תביאו מהחלל כדי לפתור את הבעיה? אתם כנראה לא מבינים את גודל הבעיה. רבותי, היום זוג צעיר בעיירה שלומי לא יכול לקנות דירה. ולמה? היום הסברנו שזוג צעיר, כשהוא כשהולך לבנק לקחת הלוואה, אין לו המימון המלא כדי לרכוש דירה. לא אנחנו אומרים את זה. ישב היום בוועדת הכלכלה מנכ"ל התאחדות קבלני – אני לא יודע איך קוראים לזה – בוני ישראל, והוא אמר בצורה מפורשת. רבותי, עשרות זוגות צעירים לא ינצלו את המענק. למה? כי אין להם המימון. ברגע שאתה ביטלת לו את המענק, הקטנת את היכולת שלו להשיג את כל הכסף עבור הדירה. רבותי, גם בנק ישראל עשה פעולות שמגבילות היום את גובה המשכנתה. קח את כל זה – זוג צעיר שפעם רכש דירה במרכז הארץ ב-700,000, 800,000 שקל, הייתה לו אפשרות לארגן את הכסף. היום בשום פנים ואופן הוא לא מסוגל לארגן את זה, כי הדירה שווה מיליון ו-300,000, והוא מקבל משכנתה חצי מיליון עד 600,000 – 50% מערך הדירה. אז, רבותי, אתם ממיטים פה אסון, כי גם שכירות עולה היום לא פחות ממשכנתה – 3,000 שקלים היום, רבותי, 3,500 שקל. והנה, רבותי, מתכון איך אתם מביאים גם את שכבות הביניים למטה למטה. איך אתם תפתרו את הבעיה, רבותי? השר לפיד, שעומד בתוך הקבוצה הזאת שצריכה בעצם לפתור את הבעיות – איך אתם חושבים שאתם תפתרו את הבעיות, רבותי? אין לכם שום פתרון. אין לכם פתרון, רבותי, אלא להביא אותם למטה למטה, עד לשלב, רבותי, שזה יתפרץ, כמו שהיה לפני שלוש שנים. יהיה לנו רוטשילד פעם שנייה. היו"ר יחיאל חיליק בר: אדוני, תודה. אני מבקש מחברי הכנסת, השעה לא מוקדמת, נא לדייק בזמן. אנחנו נהיה עקשנים על זה. חבר הכנסת זאב, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אטיאס; ואחריו – חבר הכנסת אמנון כהן. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אני מקווה שבדיון הבא יהיה חצות, ואני אקרא לפניכם "על נהרות בבל". אז תצטרפו אתי בבקשה, חד וחלק. עליזה לביא (יש עתיד): יש - - - נסים זאב (ש"ס): רק שפתיה נעות וקולה לא יישמע. עליזה לביא (יש עתיד): - - - נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, לא הבנתי. מה הבעיה להדפיס כל שנה נייר? כמה עולה לכם הנייר הזה, תגידו לי? הרי החוק הזה קיים כבר למעלה מעשור, וכל שנה עולים לדוכן ומבקשים דחייה, כי הממשלה לא יכולה לשאת בנטל האיום זה, להשתתף ולתת את המענקים האלה. אז מה אכפת לממשלה הזאת לעשות איזושהי מחווה, לתת איזושהי תחושה, או אפילו אשליה, שהחוק הזה יום אחד יקום לתחייה, תהיה תחיית המתים ויהיה אפשר לממש אותו? הממשלה הזאת כנראה היא חברה קדישא, שכל דבר שאפשר לקבור עוד היום, ביומו תקברנו, ולא לתת שום תקווה. מדוע? הרי ברור לנו שהממשלה לא מתכוונת, לא בעלמא הָדֵין ולא בעלמא דְאָתֵי – לא חשבה ולא חושבת לתת איזשהו מענק, חלילה וחס, ודאי לא בירושלים. אבל תיתנו לפחות את ההרגשה הטובה שיום אחד ממשלת ישראל, יהיה לה פעם כסף. אני רוצה לומר שמשרד השיכון, אדוני היושב-ראש, מאז ומעולם היה מעודד מתן הלוואות ומענקים, כי מבחינת המדינה זה הרבה יותר זול. אני רוצה שתבינו על מה מדובר. בן-אדם שהפך להיות זכאי משרד השיכון, ובסופו של דבר בגלל מצבו הכלכלי הקשה המדינה נאלצת או חייבת לתת לו דירה – פה לא נותנים דירה; נותנים סך הכול מענק של 100,000 או 70,000 או 80,000 שקלים ונפטרים מהמשפחה הזאת. אומרים לו: אדוני, תעשה אתה את המאמץ, אתה תעשה את ההשתדלות. כמה זה עוזר לאותה משפחה? ואני אומר לך, בסופו של דבר, ההשקעה הזו משתלמת כי יעלה למדינת ישראל הרבה פחות להשקיע במשפחות במענקים, הייתי אומר, שלא מגיעים, בין 5%–10% - - היו"ר יחיאל חיליק בר: משפט סיום, אדוני. נסים זאב (ש"ס): - - מאשר להפוך אותם לזכאי משרד השיכון, שבסופו של דבר הממשלה צריכה לתת את כל הדירה על חשבונה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה. אנחנו מחקנו בטעות את חבר הכנסת איציק שמולי, אז אנחנו נאפשר לו עכשיו לדבר. בבקשה, חבר הכנסת שמולי. ואחריו – חבר הכנסת אטיאס. אנחנו מחקנו בטעות גם את חבר הכנסת שי, ואנחנו נחזיר אותו לאחר מכן. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. איציק שמולי (העבודה): אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אומנם הצעת החוק מדברת על בקשה לביטול הלוואות לדיור בירושלים, אך אני, ברשותך, אדוני היושב-ראש, רוצה להרחיב את היריעה ולדבר על כל הארץ, כיוון שהיום בוועדת הכלכלה היה לנו דיון שאפשר לכנות אותו דיון חירום, בדבר ביטול הטבות מענקי מקום בפריפריה. אנחנו מדברים – שנבין על מה אנחנו מדברים – על זוגות צעירים שקונים בפעם הראשונה דירה ביישובים פריפריאליים. 25 יישובים, כמדומני, כאלה, כמו דימונה, נהרייה, מקומות שיש למדינה עניין – צריך להיות למדינה עניין לחזק אותם. והנה באה הממשלה ומחליטה שבאופן מיידי יבוטלו כל הטבות מענקי מקום בפריפריה שהובטחו לזוגות צעירים. יש פה ביקורת משני סוגים. ביקורת מסוג אחד אומרת: אחרי שהממשלה הזו, וגם הממשלה הקודמת, מדברת גבוהה-גבוהה על כך שצריך לקדם את הפריפריה, לתמוך בזוגות הצעירים, היא מקבלת החלטה מהסוג הזה, שאומנם תכסה את יעד הגירעון אבל תקבור תחת אותה החלטה גם את הפריפריה וגם את הזוגות הצעירים. אבל לא פחות חמור, ואני מתנצל שמעל בימת הכנסת אני משתמש בביטוי כזה, יש כאן הולכת שולל של הזוגות הצעירים. שלי יחימוביץ (העבודה): לא נורא. איציק שמולי (העבודה): כי מה באה - - - היו"ר יחיאל חיליק בר: הגזמת, איציק, באמת. איציק שמולי (העבודה): אני הילד - - - היו"ר יחיאל חיליק בר: הגזמת. נסחפת קצת. אריאל אטיאס (ש"ס): - - - איציק שמולי (העבודה): אני אומר לכם, הולכת שולל כזאת לא ראיתי הרבה זמן. כי מה בעצם באה הממשלה ואומרת לאותם הזוגות הצעירים? אנחנו, מטוב לבנו, מוכנים לתת לכם עד 1 ביולי כדי לממש את אותה הטבה. רק שכחה הממשלה להודיע באותה הדלפה בשבוע שעבר לערוץ 2 שאין יכולת לאף אחד במדינת ישראל – אפילו לא לשר השיכון בכבודו ובעצמו – להוציא את אותו היתר בנייה שיקנה להם את אותה הטבה בחודש ימים. אז יש פה שתי בעיות. קודם כול, יש פה קרוב ל-3,000 אנשים שעומדים להיפגע מהגזירה הזאת. מן הראוי לאפשר להם ארכה מינימלית, סבירה – ועדת הכלכלה המליצה על 1 ביולי 2014 – כדי לממש את אותה הטבה. כי צריך לזכור שגם הם לא יכולים להתיר את עצמם מההתחייבויות שלקחו. ולא פחות חשוב, אתם יודעים - - - היו"ר יחיאל חיליק בר: משפט סיכום. איציק שמולי (העבודה): לסיכום, מה לא אמרו לנו ומה לא הבטיחו לנו אחרי המחאה החברתית? ואני אומר לכם, לזוגות הצעירים אפשר לשקר פעם אחת, אפשר לשקר להם פעם שנייה. אבל בסוף יש גבול כמה בדיות וכמה סיפורים הם עוד יוכלו לאכול ולהאמין. בסוף לא יאמינו לכם. וזו המכה הכי גדולה שיכולה להיות, גם לממשלה וגם למי שרוצה לפתור את בעיית הדיור. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, חבר הכנסת שמולי. חבר הכנסת אריאל אטיאס, בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת משולם נהרי; ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי. ינעלו את הדיון חבר הכנסת גפני, ואחרון – חבר הכנסת מיכאלי אברהם. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. אריאל אטיאס (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אדוני סגן שר האוצר, מאז הקמת הממשלה, וגם אחרי הקמת קבינט הדיור בראשות שר האוצר, הדבר המרכזי שהממשלה עושה לשוק הדיור הוא לבטל את כל ההטבות – ולהעמיס עוד עלויות על רוכשי הדירות – שעשתה הממשלה הקודמת. מה שבא לפנינו זה להוסיף חטא על פשע, כי גם מרמים את הציבור – זה המשך הרמאות ממערכת הבחירות – אבל גם בנתונים שנותנים פה, אומרים דברים שהם לא נכונים. הגזירה הראשונה שנחתה על רוכשי הדירות היא מס משפרי הדיור. אני כבר קראתי לזה "מס גזל", כי מדובר באנשים שכבר קנו דירה פעם אחת, שילמו עליה מס רכישה, מסים למדינה. הם מוכרים את הדירה, לא משנה אם הם קונים דירה גדולה יותר או קטנה יותר, הם משלמים עוד מס. 3.5%, בדירה ממוצעת זה שווה בין 40,000 ל-80,000 שקל ליחידה. השבוע עוד חרפה, העלו את המע"מ בעוד 1%. זה שווה עוד לפחות 20,000 שקל לעוד יחידה. בהעברת התקציב בסוף מאי קיבלו החלטה לבטל את מענקי המקום בפריפריה. לאמור, כל זוג צעיר שקונה דירה ראשונה בחייו, דירה חדשה, כדי לעודד הגירה חיובית ב-28 יישובים, מתוכם שמונה יישובים ערביים, יקבל 100,000 מענק וסבסוד פיתוח. במכה אחת הורידו את זה, וזו בשורה לפריפריה. הגיע משרד האוצר – החבר'ה של אגף תקציבים, מוכשרים, מתחבלים, לקחו את שר האוצר, ככה ערבבו אותו, אמרו לו: זה הולך לחרדים, יאללה, בוא נוריד את זה. מה לעשות, היום הגיעו לוועדת הכלכלה רק חילונים. באו לדבר על חריש: אנחנו קנינו דירות בחריש, ואנחנו התחייבנו לקבוצת הרכישה, ואנחנו שילמנו כסף. ואנחנו עכשיו שבויים, כי הורידו לנו את 100,000 השקלים האלו, 60,000 יותר נכון, ואנחנו לא יכולים לצאת כי שילמנו דמי קדימה, ואנחנו לא יכולים להיכנס, כי לקחו לנו 60,000 שקל. רבותי, 60,000 השקלים האלה, זה 50% – כולל ה-40,000 – מההון העצמי של כל זוג צעיר. אומר נציג אגף התקציבים: זה עולה הרבה כסף. אז הנה, אני אגיד לכם את השקר. כל המענק שווה למע"מ של דירה בפריפריה, אחד לאחד. אפילו במקרים מסוימים, כשהדירה היא של ארבעה חדרים, המע"מ עוד מכניס יותר כסף. לפי הנתונים של משרד השיכון יש גידול של 30% בהתחלות הבנייה בפריפריה. ואני אתן לכם עוד נתון: למעלה מ-80% הצלחה במכרזים של המשרד בפריפריה. עכשיו באים לירושלים. לא מספיק בחודש אחד, עוד מכה. בירושלים מדובר בהרחבה של יחידות דיור. ככל שמרחיבים יחידת דיור, במקום שלאנשים לא יהיה איפה לגור והם יעברו מירושלים, ותהיה הגירה שלילית - - היו"ר משה זלמן פייגלין: נא לסיים. אריאל אטיאס (ש"ס): - - אנחנו מקבלים פה עוד מכה. והיום ישב קבינט הדיור, קיבל הרבה החלטות – אפס החלטות על הפריפריה; אפס החלטות על ירושלים. יש שם מיחזור של החלטות על מחנות צה"ל, שיהיו משוחררים – במקרה הטוב – בעוד שבע-שמונה שנים. יש שם מיחזור של החלטות על דירות להשכרה ועל חסמים. בתקופה הזאת, בימינו, רק גזירות. ולכן אנחנו צריכים להתנגד לחוק הזה, לביטול החוק. היו"ר משה זלמן פייגלין: תודה רבה, חבר הכנסת אטיאס. הבא, חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת משה גפני. נחמן שי (העבודה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, איזה עוד קשקושים יכולה הממשלה הזאת להציע? אנחנו הקמנו בכנסת הזאת את השדולה למען ירושלים – אורי מקלב, אראל, צחי, וכמובן מוטי, ורבים אחרים בבית הזה. כי כל אחד פה מבין מהי ירושלים. כל אחד. וכל אחד יודע שחוזקה של העיר הזאת הוא כמו חוזקה של החוליה הכי חלשה בשרשרת. והחוליה הכי חלשה בשרשרת היא אותן שכונות שדיבר עליהן אראל, שירושלמים יודעים איפה הן, וגם אתה, אדוני סגן השר, יודע היטב איפה השכונות החלשות של ירושלים, וגם אתה יודע כמה העיר הזאת חלשה וכמה היא זקוקה לעזרה. אז במקום שהממשלה הזאת, שרוממות ירושלים בגרונה ושממלאת את ראשנו בהצהרות כמה חשוב שבירת ישראל באמת תזכה במקום הראוי לה – ברגע שזה מגיע לענייני היום-יום הקטנים, שצריך לתמוך במי שיש לו מעט או מי שכמעט אין לו, שוכחת. אני באמת חושב שיושבים שם אנשים אטומים. אנחנו כל הזמן מדברים עליהם, אבל אני שואל לפעמים מי הם אלה שלא רואים שום דבר חוץ ממספרים. הם אפילו לא מציצים מחוץ לחלונות הקטנים האלה של משרד האוצר, להציץ החוצה לראות מה עובר בתוך העיר הזאת. והם אומרים: נוריד, זה עלה יותר מדי; או במקרה אחר: לא השתמשו בזה בכלל. אם לא השתמשו – כמו שהזכיר ידידי שמולי, והיום ישבנו עם החברים שעוברים עכשיו לחריש – לא השתמשו בסעיף; אם לא השתמשו, אז למה אתם מורידים את זה? אנחנו, כולנו, מצווים לעזור לירושלים. השמחה הזאת, שאני שומע לפעמים, שיצאו מירושלים, ולפעמים זה חרדים יוצאים, אז זה בכלל טוב שחרדים עוזבים את ירושלים – מה השמחה הזאת? צריכים לעבור לירושלים. הממשלה הזאת צריכה לעודד הגירה לירושלים ולעצור את הנשירה הזאת מירושלים. במקום זה עושים כל מה שיכולים כדי להפריע ולשבש ולעשות את החיים בירושלים קשים. אז מה הפלא שזאת העיר השנייה הענייה במדינת ישראל? בירת ישראל העיר השנייה בעוני, אחרי בני-ברק. זה באמת מאוד מכובד, זה רק משתווה לדירוג של מדינת ישראל ב-OECD. צריך לבטל את ההחלטה הזאת, אדוני סגן השר. ברגע הזה תהיה אתה ירושלמי במשרד הזה, ותגיד להם: עשיתם דבר שטות, תרדו מזה. היו"ר משה זלמן פייגלין: תודה, חבר הכנסת נחמן שי. הבא – יעלה חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אברהם מיכאלי. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הממשלה הקודמת הצליחה בכמה וכמה מטלות כלכליות. כשהממשלה החלה את עבודתה בתחילת הקדנציה הקודמת, העולם היה בטלטלה כלכלית בלתי רגילה. בארצות-הברית נסגרו בנקים, אירופה – חלק מהמדינות שם קרסו, האבטלה ביוון הגיעה לממדים מפלצתיים. המשק במדינת ישראל, לעומת זאת, היה משק יציב, המערכת הפיננסית שגשגה, הבנקים הצליחו, האבטלה ירדה כפי שלא ירדה למעלה מ-30 שנה, דירוג האשראי עלה. היו הרבה מאוד דברים שהממשלה הצליחה בהם; הקואליציה, יותר נכון. יש דבר אחד שהממשלה הקודמת נכשלה בו כישלון טוטלי, זה היה בנושא של הדיור. האוצר עמד על רגליו האחוריות ונלחם בשר אטיאס. לשר אטיאס היו כמה דברים שהוא הצליח בהם. לא נפתרה בעיית הדיור, אבל היו דברים שהוא הצליח בהם: במענקים בפריפריה, בשחרור קרקעות, בדברים שהוא יכול היה לעשות. אבל אני עוד זוכר דיונים בוועדת הכספים, איך היה עימות בין משרד השיכון לבין משרד האוצר, ומשרד האוצר ניצח. אם אנחנו מסתכלים בסך הכול הכללי, אנחנו נכשלנו בנושא של הדיור. והגיע המלאך המושיע. הגיע שר האוצר יאיר לפיד, הבטיח פוליטיקה חדשה והבטיח שהוא הולך לפתור את הבעיות. וודאי שהבעיה הראשונה שניצבת בפני הזוגות הצעירים במדינת ישראל זה הדיור. אני לתומי התפתיתי לחשוב שאולי מבחינה דתית תהיה לנו בעיה, אבל לפחות דירות יהיו לנו. התברר שלא תורה ולא סחורה. מה שקרה זה שהתחלנו לחטוף מכות. אנחנו, אזרחי מדינת ישראל, התחלנו לחטוף מכות שלא היו אפילו בתקופה הקשה הקודמת שלא הצליח בה נושא הדיור. קודם כול, בלי לעשות חשבון, ביטלו את המענקים בערי הפיתוח, בפריפריה. התקשרו אלי אנשים לא דתיים – יש שמות שאתם גם מכירים ואני כמובן לא אומר אותם – התקשרו ואמרו: אצלנו זה פיקוח נפש. השקענו בדמי מקדמה ברכישת דירה, הסתמכנו על מה שהממשלה החליטה בקדנציה הקודמת, והפסדנו. ופתאום הממשלה מחליטה בבת-אחת, בחוסר רגישות, כדרכה של הממשלה הזאת, או כדרכו של משרד האוצר, שהוא עושה היום מה שהוא רוצה ואין פוצה פה ומצפצף. וככה, מכה אחרי מכה אחרי מכה, שום פתרון לנושא של הדיור, הרבה יותר גרוע ממה שהיה קודם. והנה, אנחנו יושבים בוועדת הכספים, ומגיע משרד האוצר - - - היו"ר משה זלמן פייגלין: אני מבקש לסיים. משה גפני (יהדות התורה): כבר, כבר, אני מסיים. - - - מגיע משרד האוצר באיזה הצעת חוק אחרת ומבקש פתאום להכניס ביטול של החוק של חבר הכנסת פרוש, של מה שאנחנו דנים בו עכשיו. ואני עומד משתומם בתוך הוועדה, ואני אומר להם: נושא חדש, מי דיבר על זה בכלל. לאחר דין ודברים משרד האוצר, בכל אופן בממשלה הוא הרגיש שהוא בעל-בית, פקידי האוצר יודעים ששם הם עושים מה שהם רוצים, אין מי שיכול להתמודד אתם, אז הם חשבו שהם יעשו את זה גם בכנסת. פה, פתאום הם נתקלו בבעיה, ולכן הם לא הצליחו. אני זוכר שניגשו החברים מיש עתיד וצעקו עליהם, ובצדק. היו"ר משה זלמן פייגלין: חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת גפני. משה גפני (יהדות התורה): ולכן אני קורא לחברים פה במליאה, בניגוד למה שהאוצר העז לעשות בעבר, להקפיא את החוק הזה, היום אין לו בכלל פחד משום דבר. הוא מבקש מאתנו, לא להקפיא – לבטל, מה שלא היה עד היום. אבל אמר שר האוצר שעוד שנתיים יהיה טוב, עוד שנה יהיה טוב, אז למה לא מקפיאים? למה מבטלים? נסים זאב (ש"ס): אין מגבלה. היו"ר משה זלמן פייגלין: תודה. משה גפני (יהדות התורה): לא יהיה טוב אם אתם תהיו הממשלה, ולא תהיו. היו"ר משה זלמן פייגלין: תודה, חבר הכנסת גפני. אני מבקש מחברי הכנסת שעומדים על מנת לא להירדם, בכל זאת לשבת. שר החינוך שי פירון: אתה משתבח עם השעה. ככל שהשעה מאוחרת יותר, אתה משתבח. היו"ר משה זלמן פייגלין: הדובר הבא – חבר הכנסת אברהם מיכאלי, אחרון הדוברים. ויסכם את הדיון סגן השר לוי. בבקשה, חבר הכנסת מיכאלי. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני היושב בראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני חושב שיש תופעה, שהקואליציה מרגישה קצת שאנחנו בשוונג של עבודה, וזה קצת מלחיץ את האנשים שעברה שעת חצות. נסים זאב (ש"ס): תאמין לי, נהנים מכל רגע. אברהם מיכאלי (ש"ס): נסים זאב מזמין את כולם עד ארבע בבוקר להיות פה, בעזרת השם, ונדון בחוקים, שהם חוקים חשובים, מה לעשות. אם אנחנו רוצים לגמור מהר מהר הצבעות, בסוף מה נענה לאותם אזרחים שהולכים לסבול כנראה מההחלטות האלה. שרת הבריאות יעל גרמן: שתים-עשרה בלילה זה כבר לא - - - אברהם מיכאלי (ש"ס): אצלנו שתים-עשרה זה תחילת היום. אדוני היושב-ראש, מדובר פה אכן במגמה. כנראה הממשלה החדשה, במקום לתקן את מה שהם תקפו-תקפו-תקפו את הממשלה הקודמת, שגם אנחנו ישבנו בה בקואליציה, ואמרו שיעשו יותר טוב, אני רואה שבמקום לעשות יותר טוב עושים יותר גרוע. דיברו פה כבר חברי לפני; מושלם – אף אחד לא, ולא הספקנו לעשות בקואליציה הקודמת את כל מה שתכננו, אבל פה יושב שר השיכון לשעבר, שכל ניסיון שלו לשנות את הגזירות הישנות שהיו – נכון, 10–15 שנה לא שיווקו קרקעות; נכון, 10–15 שנה הקרקעות שהוקפאו בסוף יצרו מצב של גירעון של עשרות-אלפי יחידות דיור. ומה לעשות, אכן, כפי שאמר חבר הכנסת גפני, האוצר מתנגד לכל שחרור של קרקעות, ועשו כל מיני קומבינות, כל מיני תרגילים, ומה ששוחרר גם שם לא נתנו בקלות לבנות. אבל באתם, יש עתיד. יש איזה ציפייה לזוגות צעירים שמה שאנחנו לא הספקנו, מה שאנחנו לא עשינו, מה שהשרים שלנו לא עשו, אתם תעשו. ומה אנחנו רואים פה? במקום לעשות יותר טוב, אתם עושים יותר גרוע. אתם, כשמתחילים לקצץ, קודם כול מקצצים בחוליות החלשות, מקצצים לזוגות הצעירים. חברים, אתם שמים לב, בחוק ההסדרים שאתם מביאים עוד מעט, להעלאת מס רכישה לזוגות שרוצים לשפר או להיטיב את תנאי הדיור שלהם, אפילו לשנות לרעה. אתם הולכים להטיל עליהם מס על כך שהם רוצים להקטין את הדירה שלהם כי אין להם כסף להחזיק אותה. איפה אתם חיים? הציבור שלנו יסבול את כל הגזירות האלה בלי להגיב בסוף? אני לא קורא לאף אחד רק לעמוד ברחובות, אבל לא יכול להיות שאתם מתארים מצב של יש עתיד, ולא רק שאין עתיד – אתם בסוף מביאים גזירות על הציבור שלא רק שהוא יקרוס מהן, אלא אתם בסוף תעמדו במובן הציבורי לדין שלא תוכלו לצאת מזה בצדק. היו"ר משה זלמן פייגלין: תודה, חבר הכנסת מיכאלי. סגן השר לוי מוזמן. סגן שר האוצר מיקי לוי: - - - היו"ר משה זלמן פייגלין: אנחנו נעבור להצבעה. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אני מבקש הודעה לפני כן. מאיר פרוש (יהדות התורה): הבית היהודי התגייס כולו? הבית היהודי התגייס כולו? משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אני מבקש, בשם סיעת ש"ס וסיעת יהדות התורה, לראות בהצבעה על החוק הזה הצבעת אי-אמון בממשלה, ואני מגיש את המועמדות. היו"ר משה זלמן פייגלין: אתה מגיש את זה בכתב? חבר הכנסת גפני, אתה מגיש את זה בכתב? יש לך מועמד? אלעזר שטרן (התנועה): - - - אריאל אטיאס (ש"ס): - - - צריך לבוא עכשיו. משה גפני (יהדות התורה): ראש הממשלה צריך - - - היו"ר משה זלמן פייגלין: הנה, היא ביקשה. היא ביקשה להצביע עכשיו. שר החינוך שי פירון: אנחנו מבקשים הצבעה עכשיו. היו"ר משה זלמן פייגלין: בסדר. שר החינוך שי פירון: בסדר? ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): - - - מאיר פרוש (יהדות התורה): לשבוע הבא. אי-אמון - - - לשבוע הבא. שר החינוך שי פירון: אדוני היושב-ראש, אנחנו מבקשים הצבעה עכשיו. היו"ר משה זלמן פייגלין: אוקיי. חברי חברי הכנסת, מכיוון שזו הצבעת אי-אמון, אנחנו נצביע בהצבעה אחת. הממשלה מבקשת להצביע עכשיו. מי - - - קריאה: - - - שר החינוך שי פירון: לא - - - לבחור בך לראש ממשלה. משה גפני (יהדות התורה): לא, לא - - - סגן שר האוצר מיקי לוי: רק ראש הממשלה יכול - - - שר החינוך שי פירון: אדוני היושב-ראש, רק להצביע. היו"ר משה זלמן פייגלין: כן. מי שמצביע בעד – הוא בעד החוק ונגד האי-אמון, בהצבעה אחת. משה גפני (יהדות התורה): מי קבע שיש אי-אמון? היו"ר משה זלמן פייגלין: אתה ביקשת כרגע. משה גפני (יהדות התורה): אני מבקש אמון. קריאה: ראש הממשלה הסמיך אותם. ראש הממשלה צריך להסמיך אותם. שר החינוך שי פירון: אני השר המייצג את הממשלה. משה גפני (יהדות התורה): לא, ראש הממשלה צריך להסמיך אותו. אני מצטער. או השר המקשר או ראש הממשלה – שיסמיך אותו. מה? אורי מקלב (יהדות התורה): גפני, בוא ונגיש - - - זהבה גלאון (מרצ): הצבעת אמון. קריאה: כל שר יכול. משה גפני (יהדות התורה): לא, לא, לא. קריאה: - - - מאיר פרוש (יהדות התורה): בלי איומים - - - משה גפני (יהדות התורה): מה, אתם? מה? - - - מאיר פרוש (יהדות התורה): הפסקה. תכריזו על הפסקה. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, זה בלתי אפשרי הדבר הזה. זה אי-אמון. אם ראש הממשלה לא הודיע על אמון, עוברים לסעיף הבא. מה יש? ביום שני תהיה הצבעה. עד אז כבר לא יהיה לכם רוב. לא תהיה קואליציה. יצחק הרצוג (העבודה): חברים, זה צריך להיות בשבוע הבא. קריאות: - - - עיסאווי פריג' (מרצ): יש מזל שיש עתיד - - - מאיר פרוש (יהדות התורה): אין, אין. סגן שר האוצר מיקי לוי: שר האוצר פה, מה הסיפור? קריאה: מה זה שר האוצר? ראש ממשלה צריך. סגן שר האוצר מיקי לוי: מה אתה מדבר? הוא השר המקשר. הוא - - - האחרון. הוא נמצא פה. נחמן שי (העבודה): יאללה, תזרימו חברי כנסת. תזרימו, תזרימו. סגן שר האוצר מיקי לוי: בוא ותקרא את התקנון. בוא, גפני. התיאטרון האבסורדי שלך נגמר. משה גפני (יהדות התורה): - - - סגן שר האוצר מיקי לוי: גפני, בוא. אין בעיה. התיאטרון האבסורדי נגמר. בוא, בוא. משה גפני (יהדות התורה): לא. סגן שר האוצר מיקי לוי: אני אעצור אותך. משה גפני (יהדות התורה): רגע. נשמע מה אומר היושב-ראש. היו"ר משה זלמן פייגלין: חברי חברי הכנסת, אני קורא לכם. רבותי, אני מבקש לשבת, להירגע. הכול בסדר. נא לשבת. אני קורא לכם את סעיף 44(ה)(2) בחלק ד' לתקנון: "הצעה להביע אי-אמון בממשלה שהוגשה בסיום הדיון בסעיף העומד על סדר-היום, תובא להצבעה בישיבת הכנסת כאמור בפסקה (1(, ואולם, אם ביקשה זאת הממשלה מייד" – כפי שהיה עכשיו, אני מוסיף – "תתקיים ההצבעה בו ביום, בסיום הדיון באותו סעיף; לעניין סעיף זה תיוצג הממשלה על-ידי אחד מאלה, בסדר הזה: ראש הממשלה, השר שדיבר בשם הממשלה לגבי הסעיף שעל סדר-היום, השר המקשר בין הממשלה לבין הכנסת, שר אחר, ובלבד שהם נוכחים באולם המליאה"; כפי שראינו עכשיו. אני חושב שהסעיף ברור לחלוטין. סגן שר האוצר מיקי לוי: נגמר. היו"ר משה זלמן פייגלין: ובכן, אדוני שר האוצר, האם אתה מבקש הצבעה עכשיו? שר האוצר יאיר לפיד: בהחלט. משה גפני (יהדות התורה): לא - - - זהבה גלאון (מרצ): הצבעת אמון - - - היו"ר משה זלמן פייגלין: אנחנו עוברים להצבעה - - - משה גפני (יהדות התורה): אני מבקש להפוך את זה - - - היו"ר משה זלמן פייגלין: אני חוזר: הצבעה בעד משמעותה בעד החוק ונגד האי-אמון, וכן להפך. יצחק הרצוג (העבודה): אפשר לדעת מי הודיע מטעם הממשלה - - - היו"ר משה זלמן פייגלין: הצבעה. יצחק הרצוג (העבודה): נגד האמון. הצבעה מס' 28 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 נגד – 22 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הלוואות לדיור (תיקון מס' 12), התשע"ג–2013, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר משה זלמן פייגלין: בעד הצביעו 31, נגד – 22. אני קובע שהחוק התקבל והצעת האי-אמון נדחתה. החוק עובר לדיון בוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. אראל מרגלית (העבודה): אבל אתם מתחילים להתנדנד. מאיר פרוש (יהדות התורה): לוועדת החינוך, לוועדת המדע. היו"ר משה זלמן פייגלין: אוקיי. החוק יעבור לוועדת הכנסת. ועדת הכנסת תחליט אם לוועדת המדע או לוועדת הכספים. אראל מרגלית (העבודה): היה מתאים לכם - - -