חומר רקע
רח' צאלח א-
דין29
.ת.ד49029
ירושלים91490
:* טל073-3925657
:; פקס02-6467587
מדינת ישראל
משרד המשפטים
ה
יחידה למשפט עברי
ירושלים
י"ז בא
ר יי
, תש
פ"ג
8 במ
אי ,
2023
לכבוד
ח"כ שמחה רוטמן, יו"ר ועד
ת ה
חוקה חוק ומשפט
:הנדון
הצעת חוק ההוצאה לפועל(
'תיקון מס72
) (הגנה מפני עיקול של כספי סיוע להורה עצמאי),
התשפ"ב–
2022
,לאור המשפט העברי1
ה
צעת החוק שבנדון המבקשת למנוע עיקול כספי סיוע ,
ככל שתחול על מי שמצוי במצוקה
כלכלית, ולא דווקא על הורה עצמאי2
,
,עולה בקנה אחד עם עקרונות המשפט העברי וזאת משתי
:סיבות
הסיבה הראשונה יסודה
בדיני גביית חוב ,": הכלל במשפט העברי הוא ש"מסדרים לבעל חוב
כלומר בהליכי
הוצאה לפועל, כשבאים לעקל את נכסי החייב כדי לפרוע את חובו לנושיו, חייבים
.)להשאיר בידו צורכי מחיה מינימליים (כגון מזון לשלושים יום, כלי אומנותו, מיטתו וכדומה ככל
שכספי הסיוע נדרשים לצרכים בסיסיים אלה של החייב ,נכון אפוא למנוע את עיקולם .
הסיבה השנייה יסוד ה
בדיני צדקה
: מבחינה מושגית, הכספים שמעביר
ה מה דינה
למעוטי יכולת
ל
סיוע כלכלי
הם כספי צדקה. כלל הוא בדיני צדקה, המקובל על פוסקים רבים, שנושיו של העני
אינם רשאים לעקל ממנו כספי צדקה שקיבל למחייתו, אלא אם כן נותן הצדקה ידע שהוא נותן
את הכסף במטרה לעזור לעני לפ רוע את חובותיו. לפי זה, בנדון דידן, מאחר שכספי הסיוע ניתנים
במפורש לעזרה
כלכלית ולא לפירעון חובות , הרי שאין זכות לנושים לדרוש את עיקול הכספים
.האלה
להלן אפרט את המקורות שמהם עולות מסקנות אל
ו:
1
חוות דעת זו חוזרת, בשינויים המחויבים, על חוות דעת שכתבתי לפני
רבות ב שנים בנושא דומה, ראה "עיקול כספי
"סיוע לשיכון לאור מקורות המשפט העברי ., באתר היחידה למשפט עברי
2
"שהרי "הורה עצמאי מציין מעמד ולא .מצב כלכלי ,אשר על כן אם ההורה העצמאי אינו בגדר "עני" אין הצדקה
לפגוע ב
זכויותיהם של הנושים בו .
רח' צאלח א-
דין29
.ת.ד49029
ירושלים91490
:* טל073-3925657
:; פקס02-6467587
א. דיני גביית חוב
כאמור, המשפט העברי קבע מגבלות על הנושה בדרכי
גביית החוב מן החייב. אף שכל נכסיו של
אדם משועבדים לפ
י רעון חובותיו, הרי בשעת גביית החוב אין מעקלים לו את כל רכושו אלא
משאירים בידו רכוש בכמות מינימלית שתאפשר לו להתקיים ולהתפרנס. על רשויות ההוצאה
לפועל לברור אפוא בין הנכסים הניתנים לעיקול ובין הנכסים שחייב
ים לה
י .שאר בבעלות החייב
" :"פעולת בררה זו נקראת במקורות "סידור
מסדרים
"לבעל חוב3 .
הרמב"ם4
:מתאר כיצד גובים חובו של חייב חסר אמצעים
מסדרין לבעל חוב... כיצד? אומר ללוה הבא כל המטלטין שיש לך ולא תניח אפילו מחט
אחת ונותנין לו מן הכל מזון
שלושים
יום וכסות
שנ
ים עשר
חדש מכסות הראויה לו, ולא
שילבש בגדי משי או מצנפת זהובה אלא מעבירין אותה ממנו ונותנין לו כסות הראויה לו
ל
שנים עשר
חדש, ומטה לישב עליה ומטה ומצע הראויין לו לישן עליהם, ואם היה עני
מטה ומפץ לישן עליו... ונותנין לו סנדליו ותפליו. היה אומן נותנין לו שני כלי אומנות מכל
מין ומין כגון שהיה חרש נותנין לו שני מעצדין ושתי מגרות, היה לו מין אחד מרובה ומן
אחד מועט נותנין לו שנים מן המרובה וכל שיש לו מן המועט, ואין לוקחין לו כלים מדמי
.המרובה
ב. דיני צדקה5
השולחן ערוך6 פוסק: "מי שצריך לבריות ושט אחר פרנסתו [כלומ ר, נודד כדי לקבץ נדבות] ונתנו
,לו צדקה"אין בעלי חובות יכולים להפרע ממה שגבה בצדקה .
הרמ"א (רבי משה איסרליש) מעיר על אתר: "אם לא שכתוב בקבוצו שחייב לאחרים, דאז נתנו לו
אדעתא דהכי שישלם". כלומר, הרמ"א מעיר שההלכה היא כפי שפסק השולחן ערוך, אלא אם כן
כתוב במ
כתבי ההמלצה שבידי העני7
, שהוא זקוק לכספים משום שרובצים עליו חובות, שאז מי
שנתן לו צדקה נתן אותה על דעת כן שהכסף יסיע לו בפרעון חובותיו8.
3
"על מקור הביטוי ועל פרטי דיני "מסדרים לבעל חוב", ראה, אנציקלופדיה תלמודית, כרך ה, ערך "גבית חוב,
'עמ
קו-
.קט
4
.רמב"ם, הלכות מלוה ולוה, פרק א, הלכה ז
5 ב
עניין זה
;ראה עוד: יעקב ישעיה בלויא, צדקה ומשפט, ירושלים תש"ם, פרק ב, סעיף יח
,נפתלי צבי יהודה בר אילן
'נקדש בצדקה (בירורי הלכה בעניני צדקה), רחובות תשנ"א, עמ278-275
.
6
.שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רנג, סעיף יב
7
."מכתב מסוג זה מכונה שטר קיבוץ, היינו מסמך לצורך קיבוץ נדבות, ובקיצור "קיבוץ
8 זאת ועוד, אף אם ירצה או יסכים החייב להעב יר כספים אלה לנושיו יוכלו בני ביתו להתנגד לכך, וכפי שמסוכם יפה
הדבר בספרו של ר' מרדכי יפה (פולין, המאות הט"ז-
,י"ז, תלמיד הרמ"א), בעל "הלבוש", עטרת זהב, הלכות צדקה
סימן רנג, סעיף יב: "מי שצריך לבריות ונתנו לו כתב קיבוץ לשוט אחר פרנסתו ונתנו לו צדקה והביאה ל ביתו, אין בעלי
חובות יכולין ליפרע ממנו מה שגבה בצדקה, שיכול לומר להם לא רחמו עלי בשביל לשלם ממנו נשיי אלא לפרנס בה
.בני בתי
ואפילו אם הוא רוצה ליתן לבעל חוב, אשתו ובניו יכולים לעכב עליו , דאנן סהדי [=אנו עדים לכך, כלומר
ברור הדבר] שלא נתנו לו אלא אדעתא [=על
,דעת] לפרנס בה אשתו ובניו אם לא שהיה כתוב בקיבוצו שחייב לאחרים
."שאז נתנו לו אדעתא דהכי [=על דעת כן] שישלם כמו שהיה כתוב בקיבוצו
רח' צאלח א-
דין29
.ת.ד49029
ירושלים91490
:* טל073-3925657
:; פקס02-6467587
מקורה של הלכה זו בפסק שהשיב ראבי"ה9
(רבי אליעזר בר' יואל הלוי), מגדולי בעלי התוספות
באשכנז (המאות הי"ב-יג), בעניין אדם
שהלך לקבץ נדבות לפרנסתו, ומשחזר ממשאו בקשו נושיו
לעקל את הכספים שאסף. ראבי"ה פסק שהנושים אינם רשאים לטרוף כספים אלו, כשהסתמך על
דברי התוספתא10
" :מעשר עני אין גובין ממנו מלוה וחוב ...". אמנם רבנו שמחה (גם הוא מבעלי
התוספות באשכנז) חלק על פסק זה של ראבי"ה וטע ן שהחייב אינו יכול להפקיע את השעבוד
הרובץ על כל נכסיו, ועליו אפוא מוטל לפרוע חובותיו אף מתוך כספי צדקה שהגיעו לידיו11
. לדעתו
התוספתא קובעת הלכה למי שמפריש מעשר עני, שאינו רשאי להעביר כספי המעשר עני לנושיו של
העני, אבל משהגיע הכסף לידי העני הריהו כשאר נכסיו
.והוא משועבד לפרעון חובותיו
במחלוקת זו ראינו שהשולחן ערוך פסק כשיטת ראבי"ה, וכן פסק גם רבי דוד בן זמרה12
, מגדולי
המשיבים במאה הט"ז13
. הנימוק העיקרי לפסק זה הוא שהכל תלוי בדעת הנותן, ולּו ידע הנותן
,שהכסף יגיע לידי הנושה ולא ישמש לפרנסת בני ביתו של העני לא היה נותן, "דאומדן דעת גדול
"הוא זה, שהרי אין העשיר חייב לפרוע חובותיו של עני14
.
.נראה ששיקול מכריע זה חל גם בנדון דידן
המדינה
מה ש הל
למטרה לעזור למעוטי יכולת. לּו ידע
המשרד הממשלתי שהסיוע הכספי שהוא מספק לזכאים יעוקל לטובת
ה
נושים של
הם , הוא לא
היה מעביר את כספי הסיוע, שכן מגמתו אינה להפחית את חובות החייבים אלא לעזור למעוטי
ה יכולת
בהתנהלותם היומיומית . בכגון זה אין מחלוקת בין הפוסקים וכולי עלמה מסכימים שאין
לעקל את הכספים15
.
9
הדברים מובאים באריכות בספר אור זרוע (לר' יצחק מוינא), הלכות צדקה, אות יא, ומובאים גם כן, בקיצור, בספר
המרדכי, בבא בתרא, סימן
.תצז
10
.תוספתא, פאה ד, טז
11
עם זאת יש לציין, שגם רבנו שמחה מסכים שאם נותן הצדקה התנה בפירוש שאינו נותן את הצדקה אלא על מנת
"שלא יהיה רשות לפלוני", כי אז אין לעקל את הכספים. לביאור שיטתו ראה, שו"ת בשמים ראש, סימן צג. וראה עוד
להלן, ליד ציון הערה16
.
12
.ראה, שו"ת הרדב"ז, חלק ד, סימן קנט
[הרדב"ז אף מוסיף שפעם דן בעניינו של נושה שהיה רגיל לגבות מקופת הצדקה כספים שחייבים לו העניים, ומשנודע
הדבר לרדב"ז הורה לו להחזיר את כל הכספים שגבה. אולם הוא מעיר בעצמו שגם רבנו שמחה סבור שבכגון זה
.]הנושה אינו רשאי לעקל את הכספים, משום שטרם הגיעו לידי החייב
לעומת זאת, ראה, ביאור הגר"א (לגאון מוילנא), יורה דעה, סימן רנג, ס"ק יח, שפסק כשיטת רבנו שמחה וקבע
.שפוסקים רבים דוחים את שיטת ראבי"ה
13
סוגיה דומה לסוגיה שלפנינו עולה במקורות המשפט העברי גם בעניין כספי ההענקה שחייב האדון לתת לעבדו בשעת
" :שחרורו. על כספי הענקה אלו פוסק הרמב"ם, הלכות עבדים, פרק ג, הלכה טו ענק עבד עברי לעצמו ואין בעל חוב
גובה הימנו
". וראה, משנה למלך, שם, הסבור שיסוד דינו של הרמב"ם הוא בדיני צדקה בדומה למה שנקבע בת וספתא
."לעניין "מעשר עני
14
.לשונו של בעל "אור זרוע", שם
15
אפילו רבנו שמחה, ראה לעיל, הערה11
.
רח' צאלח א-
דין29
.ת.ד49029
ירושלים91490
:* טל073-3925657
:; פקס02-6467587
אם הכספים ניתנים במפורש על ידי
ה
משרד ה
ממשלתי
על דעת כן שלא יהיו לנושים זכות בהם, כי
אז אפשר לבסס מסקנה זו גם על דיני מתנה, שכן כך פסק השולחן ערוך16
: "אם נתנו ללוה מתנה
על תנאי שלא תחול עליה שום שעבוד ,, לא חוב ולא כתובה שקדם למתנה, ולא יחול עליו להבא
התנאי קיים, ולא יגבה בעל חוב ממנה."...
אולם, דומה שאין הצדקה להתנות כך ככל שהמקבל
.הוא בעל יכולת שאינו זקוק לעזרה כלכלית
,בכבוד רב
ד"ר
מיכאל ויגודה
ראש
היחידה ל
משפט עברי
16
.שולחן ערוך, חושן משפט, סימן קיא, סעיף ג