הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 488026
הכנסת התשע-עשרה
יוזמים: חברי הכנסת מירי רגב
עמרם מצנע
בועז טופורובסקי
פ/1664/19
הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – חובת עיקור או סירוס של כלבים וחתולים), התשע"ג–2013
דברי הסבר
מטרת הצעת החוק היא לצמצם את מספרם של כלבים וחתולים נטושים, עזובים ומשוטטים, באמצעות עידוד ניתוח עיקור וסירוס.
מדינת ישראל מתמודדת עם תופעה נרחבת של כלבים וחתולים נטושים וחסרי בית. בעלי חיים אלו סובלים סבל רב, ורבבות רבות מהם אף מומתים מדי שנה על ידי הרשויות בישראל. על פי השירותים הווטרינריים בעלי חיים נטושים וחסרי בית מהווים סכנה ממשית להתפרצות מחלת הכלבת, ונשמעות אף טענות על פיהן הם מסכנים חיות בר רבות בישראל. התרבות היתר של כלבים, וכתוצאה מכך הלכידה וההריגה ההמונית שלהם בכלביות עירוניות ברחבי ישראל, נובעת בראש ובראשונה מהחזקת כלבים באופן בלתי אחראי ואי-מניעת התרבותם. המצב דומה גם לגבי חתולים. גם הנטל הכלכלי שמוטל על הציבור ועל הקופה הציבורית מהתרבות בלתי מרוסנת זו הוא אדיר, שכן הרשויות משקיעות כסף ציבורי רב כדי לתפוס בעלי חיים נטושים וחסרי בית, להחזיקם במכלאות, ולעיתים קרובות אף להורגם. כל אלו דורשים משאבים וממון רבים.
קיימת הסכמה גורפת של כל הארגונים המטפלים בבעלי חיים, וכן של השירותים הווטרינריים, כי הדרך ההומאנית ביותר להתמודד עם ריבוי כלבים וחתולים משוטטים היא באמצעות סירוס ועיקור. כל כלבה או חתולה לא מעוקרת שנמסרת מכלביה רשותית, עשויה להמליט מדי שנה 20-10 גורים, אשר באין דורש מוצאים עצמם לעיתים קרובות מושלכים לרחוב או מגיעים לכלביה הרשותית, שם רבים מהם מוצאים את מותם.
לפיכך, התיקון המוצע מציע לחייב למסור כלב או חתול מכלביה רשותית, ממתקן מוגן ומארגון למען בעלי חיים רק לאחר שהוא עוקר או סורס. המצב לפיו המדינה עצמה מעודדת עיקור וסירוס של בעלי חיים נטושים, אולם מן העבר השני מוסרת לאימוץ בעלי חיים לא מעוקרים ומסורסים, הוא, אם כן, מצב שפוגע בבעלי החיים ובמאמצי המדינה עצמה לצמצם את התרבותם ואת המתתם בכלביות העירוניות.
ממחקרים שנערכו על ידי וטרינרים מובילים בארץ ובעולם התברר כי אין מניעה לבצע ניתוח עיקור או סירוס כבר מגיל צעיר מאוד של 8 שבועות – הגיל שבו נגמל בעל החיים מחלב אמו. יחד עם זאת, מכיוון שבישראל לא מקובל עדיין לבצע את הניתוחים בגיל נמוך מ-5-4 חודשים, מוצע לקבוע גיל זה כגיל המינימלי, אך להותיר בידי מנהל השירותים הווטרינריים את האפשרות לשנות גיל זה בצו, אם יתרשם כי עיקור וסירוס בגילאים נמוכים הפכו לפרקטיקה נפוצה ומקובלת בישראל.
עוד מוצע להתיר לרשויות המקומיות לגבות אגרה עבור ביצוע העיקור או הסירוס. כיום, מקובל בארץ ובעולם למסור כלבים וחתולים לאימוץ בתמורה ל"דמי אימוץ". כך פועלים ארגונים רבים שמתמחים במסירת כלבים וחתולים לאימוץ. לדמי האימוץ תפקיד חשוב בתהליך האימוץ: הם מאפשרים לממן את החיסונים שנדרש הכלב או החתול לקבל, את ביצוע ניתוח העיקור או הסירוס, וכן מהווים "דמי רצינות" אשר מגבירים את הוודאות שהמאמץ שקל ברצינות את החלטתו והבין את האחריות המוטלת עליו כאשר הוא החליט לאמץ בעל חיים. הרשויות, בניגוד לארגונים וולונטריים, נדרשות להסמכה בחקיקה על מנת שיוכלו לגבות תשלום עבור ביצוע ניתוח העיקור או הסירוס, ועל כן מוצע במסגרת תיקון זה להתיר לרשויות לגבות אגרה זו. יש לציין כי בכל כלביה עירונית חייבת להיות מרפאה וטרינרית, והרשויות יוכלו לבחור האם הן מבצעות את הניתוחים במרפאה זו או באמצעות מרפאה חיצונית.
לבסוף, התיקון מציע להקצות סכום שנתי בסך מיליון שקלים חדשים ליישום הוראות החוק ביישובי פריפריה, ברשויות מקומיות שהן דלות תקציב יותר ואשר עשויות להתקשות ליישם את הוראות החוק ללא סיוע תקציבי. העלות התקציבית של המצב הקיים בהווה ושל הטיפול בהמוני בעלי החיים הנטושים היא אדירה, והחוק המוצע צפוי לחסוך כספים רבים לקופת המדינה, שהיקפם עולה עשרות מונים על סכום התקציב השנתי שנכלל בהצעת החוק.
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ד באב התשע"ג – 31.7.13
הוספת סעיף 14ב 1. בחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד–1994 (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 14א יבוא: בחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד–1994 (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 14א יבוא: בחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד–1994 (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 14א יבוא: בחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד–1994 (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 14א יבוא: בחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד–1994 (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 14א יבוא: בחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד–1994 (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 14א יבוא:
"חובת עיקור או סירוס של כלבים וחתולים המיועדים לאימוץ "חובת עיקור או סירוס של כלבים וחתולים המיועדים לאימוץ "חובת עיקור או סירוס של כלבים וחתולים המיועדים לאימוץ 14ב. (א) כלב או חתול שאין לו בעלים ואינו מעוקר או מסורס, יימסר לאימוץ מארגון למען בעלי חיים, מתקן מוגן או מאורת רשות (בסעיף זה – מתקן), רק לאחר שיעבור ניתוח עיקור או סירוס על ידי וטרינר מוסמך; לעניין זה, "מאורת הרשות" – כהגדרתה בחוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג–2002. (א) כלב או חתול שאין לו בעלים ואינו מעוקר או מסורס, יימסר לאימוץ מארגון למען בעלי חיים, מתקן מוגן או מאורת רשות (בסעיף זה – מתקן), רק לאחר שיעבור ניתוח עיקור או סירוס על ידי וטרינר מוסמך; לעניין זה, "מאורת הרשות" – כהגדרתה בחוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג–2002.
(ב) ביקש אדם לאמץ ממתקן כלב או חתול שאינו מעוקר או מסורס ואין מניעה אחרת למסירתו לאימוץ של בעל החיים, ידאג האחראי על המתקן לעיקורו או לסירוסו של בעל החיים בתוך 96 שעות, באופן אשר לא ימנע או יעכב מעבר לפרק זמן זה את אימוצו של בעל החיים. (ב) ביקש אדם לאמץ ממתקן כלב או חתול שאינו מעוקר או מסורס ואין מניעה אחרת למסירתו לאימוץ של בעל החיים, ידאג האחראי על המתקן לעיקורו או לסירוסו של בעל החיים בתוך 96 שעות, באופן אשר לא ימנע או יעכב מעבר לפרק זמן זה את אימוצו של בעל החיים.
(ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), רשאי אחראי על מתקן, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, להתיר מסירתו של כלב או חתול שלא עוקר או סורס, ובלבד שהתקיימו בו אחת מהסיבות שלהלן: (ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), רשאי אחראי על מתקן, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, להתיר מסירתו של כלב או חתול שלא עוקר או סורס, ובלבד שהתקיימו בו אחת מהסיבות שלהלן:
(1) עקב מצבו הבריאותי סירוס בעל החיים או עיקורו עלול לסכן את חייו, ובלבד שמי שמקבל את בעל החיים לחזקתו התחייב לעקרו או לסרסו מיד לאחר חלוף המצב הבריאותי שמנע את העיקור או הסירוס;
(2) מדובר בנקבה שמניקה גורים, ובלבד שמי שמקבל אותה לחזקתו התחייב לדאוג לעיקורה לאחר שייגמלו הגורים, וכן לעיקור או סירוס הגורים בהתאם להוראות פסקה (3);
(3) מדובר בבעל חיים שגילו פחות מ-5 חודשים, ובלבד שמי שקיבלו לחזקתו התחייב לדאוג לעיקור או לסירוס של בעל החיים לא יאוחר מהגיעו לגיל 5 חודשים.
(ד) מחזיק בכלב או בחתול שניתן לו היתר לפי סעיף קטן (ג) ינקוט את כל האמצעים הנדרשים באופן סביר למניעת הזדווגותו של בעל החיים. (ד) מחזיק בכלב או בחתול שניתן לו היתר לפי סעיף קטן (ג) ינקוט את כל האמצעים הנדרשים באופן סביר למניעת הזדווגותו של בעל החיים.
(ה) אחראי על מתקן ינהל רישום של בעלי חיים להם ניתן היתר לפי סעיף קטן (ג), לרבות של בעלי חיים שלא עוקרו או סורסו עם חלוף תקופת ההיתר. (ה) אחראי על מתקן ינהל רישום של בעלי חיים להם ניתן היתר לפי סעיף קטן (ג), לרבות של בעלי חיים שלא עוקרו או סורסו עם חלוף תקופת ההיתר.
(ו) השר רשאי להורות בצו על הפחתת הגיל האמור בסעיף קטן (ג)(3), ולהעמידו על גיל צעיר יותר, ובלבד שהתרשם שלא יהיה בביצוע הניתוחים בגיל צעיר יותר משום סיכון ממשי לבעלי החיים. (ו) השר רשאי להורות בצו על הפחתת הגיל האמור בסעיף קטן (ג)(3), ולהעמידו על גיל צעיר יותר, ובלבד שהתרשם שלא יהיה בביצוע הניתוחים בגיל צעיר יותר משום סיכון ממשי לבעלי החיים.
(ז) רשות מקומית רשאית לגבות אגרה מאדם שמאמץ כלב או חתול ממאורת הרשות, עבור העיקור או הסירוס של בעל החיים וכן עבור חיסון משושה שיינתן לכל כלב חסר בעלים עם הגיעו לכלביה העירונית; סכום האגרה לא יעלה על – (ז) רשות מקומית רשאית לגבות אגרה מאדם שמאמץ כלב או חתול ממאורת הרשות, עבור העיקור או הסירוס של בעל החיים וכן עבור חיסון משושה שיינתן לכל כלב חסר בעלים עם הגיעו לכלביה העירונית; סכום האגרה לא יעלה על –
(1) 200 שקלים לחתול זכר;
(2) 250 שקלים לחתולה;
(3) 350 שקלים לכלב זכר;
(4) 400 שקלים לכלבה.
(ח) השר רשאי לעדכן, בצו, את הסכומים הנקובים בסעיף קטן (ז). (ח) השר רשאי לעדכן, בצו, את הסכומים הנקובים בסעיף קטן (ז).
(ט) הופרו הוראת סעיף קטן (א) או (ב) על ידי גוף שהמדינה או רשות מקומית משתתפת בתקציבו, תישלל זכאותו להשתתפות כאמור בשנת הכספים שלאחר שנת הכספים שבה בוצעה ההפרה. (ט) הופרו הוראת סעיף קטן (א) או (ב) על ידי גוף שהמדינה או רשות מקומית משתתפת בתקציבו, תישלל זכאותו להשתתפות כאמור בשנת הכספים שלאחר שנת הכספים שבה בוצעה ההפרה.
(י) תקציב שנתי בסך מיליון שקלים חדשים ליישום הוראות סעיף זה ביישובי פריפריה, ייקבע בתחום פעולה נפרד בסעיף תקציב משרד החקלאות ופיתוח הכפר בחוק התקציב השנתי; בסעיף זה, "תחום פעולה" ו"סעיף תקציב" – כהגדרתם בחוק תקציב שנתי, כמשמעותו בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985. (י) תקציב שנתי בסך מיליון שקלים חדשים ליישום הוראות סעיף זה ביישובי פריפריה, ייקבע בתחום פעולה נפרד בסעיף תקציב משרד החקלאות ופיתוח הכפר בחוק התקציב השנתי; בסעיף זה, "תחום פעולה" ו"סעיף תקציב" – כהגדרתם בחוק תקציב שנתי, כמשמעותו בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985.
(יא) המנהל יקבע הוראות לחלוקת התקציב האמור בסעיף קטן (י), ויפרסמן מדי שנה באתר האינטרנט של השירותים הווטרינריים. (יא) המנהל יקבע הוראות לחלוקת התקציב האמור בסעיף קטן (י), ויפרסמן מדי שנה באתר האינטרנט של השירותים הווטרינריים.
(יב) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהוראות סעיף 11(ג) לחוק להסדרת הפיקוח על כלבים ולתקנות שהותקנו לפיו." (יב) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהוראות סעיף 11(ג) לחוק להסדרת הפיקוח על כלבים ולתקנות שהותקנו לפיו."
תיקון סעיף 17 2. בסעיף 17(ב) לחוק העיקרי, במקום "העובר על הוראות סעיפים 2א, 2ב(א), 3 או 4," יבוא "העובר על הוראות סעיפים 2א, 2ב(א), 3, 4 או 14ב". בסעיף 17(ב) לחוק העיקרי, במקום "העובר על הוראות סעיפים 2א, 2ב(א), 3 או 4," יבוא "העובר על הוראות סעיפים 2א, 2ב(א), 3, 4 או 14ב". בסעיף 17(ב) לחוק העיקרי, במקום "העובר על הוראות סעיפים 2א, 2ב(א), 3 או 4," יבוא "העובר על הוראות סעיפים 2א, 2ב(א), 3, 4 או 14ב". בסעיף 17(ב) לחוק העיקרי, במקום "העובר על הוראות סעיפים 2א, 2ב(א), 3 או 4," יבוא "העובר על הוראות סעיפים 2א, 2ב(א), 3, 4 או 14ב". בסעיף 17(ב) לחוק העיקרי, במקום "העובר על הוראות סעיפים 2א, 2ב(א), 3 או 4," יבוא "העובר על הוראות סעיפים 2א, 2ב(א), 3, 4 או 14ב". בסעיף 17(ב) לחוק העיקרי, במקום "העובר על הוראות סעיפים 2א, 2ב(א), 3 או 4," יבוא "העובר על הוראות סעיפים 2א, 2ב(א), 3, 4 או 14ב".
תחילה 3. תחילתו של חוק זה שנה מיום פרסומו. תחילתו של חוק זה שנה מיום פרסומו. תחילתו של חוק זה שנה מיום פרסומו. תחילתו של חוק זה שנה מיום פרסומו. תחילתו של חוק זה שנה מיום פרסומו. תחילתו של חוק זה שנה מיום פרסומו.