הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 488304 הכנסת התשע-עשרה יוזמים: חברי הכנסת מירי רגב דוד אזולאי אברהים צרצור זבולון קלפה פ/1714/19 הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (שחרור מנהלי לאסירים המרצים עונש מאסר לתקופה העולה על ארבע שנים), התשע"ד–2013 דברי הסבר ביום כ"ב באייר התשע"ב (14 במאי 2012) נכנס לתוקפו תיקון מס' 41 לפקודת בתי הסוהר ולפיו יחול השחרור המנהלי על אסירים שפוטים לתקופת מאסר שאינה עולה על ארבע שנים, ואילו על אסירים שתקופת מאסרם עולה על ארבע שנים יחול השחרור המנהלי בכפוף להחלטת ועדת השחרורים לפיה ישוחרר על תנאי מנשיאת יתרת תקופת מאסרו לפי סעיפים 3, 4 או 5 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א–2001. שחרור אסירים כאמור, יחול לתקופות שבין שבועיים לחצי שנה לכל היותר, בהתאמה לתקופות מאסרו של האסיר השפוט ויתרת מאסרו, כקבוע בתוספת הראשונה לפקודת בתי הסוהר. בין שאר הטעמים שעמדו ביסוד תיקון חקיקה זה, עמדה העובדה שמצבת הכלואים בבתי הסוהר גילתה מגמת ירידה. בעקבות תיקון מס' 41 הגיעו אל ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת תלונות רבות של אסירים ובני משפחותיהם, בעיקר בקרב אלה המרצים תקופות מאסר ארוכות, בטענה שנגרם להם עוול כתוצאה מתיקון חקיקה זה. לדבריהם, השחרור המנהלי במתכונתו הקודמת, בו הוא חל על כלל האסירים השפוטים ובמשך שנים ארוכות, יצר אצלם ציפיות שאף הם יזכו לקבל טובת הנאה זו, בייחוד לאחר שהוחזקו במשך שנים בתנאי צפיפות קשה ובלא שיצאו כלל לחופשות. בתוך כך, מצבת הכלואים הפליליים בבתי הסוהר, שינתה מגמה והחלה לבטא סימני עליה, הבאה לידי ביטוי במצוקת מקומות כליאה של עצורים ואסירים פליליים. במצב דהיום, על רקע היעדר תקציבים לבניית מתקני כליאה חדשים או לשיפוץ והרחבת תאים קיימים, מצב הצפיפות במתקני הכליאה של שירות בתי הסוהר הולך ומחריף עד כדי פגיעה בזכויות האדם החוקתיות של האסירים. דוח משרד המשפטים – הסנגוריה הציבורית, בנושא הצפיפות במתקני הכליאה, מיולי 2013 עומד על מצב הצפיפות הקשה ואף ממליץ בין השאר, כי "כל עוד לא ניכרת הפחתה משמעותית ברמת הצפיפות במתקנים, אין מקום להפסיק או לצמצם את השימוש בשחרור המנהלי כמנגנון שיש בכוחו להקל – ולו במעט – על תנאי המחיה הקשים, ובכללם הצפיפות הגבוהה במתקני הכליאה... ראשית, יש להחזיר את הגלגל החקיקתי לאחור ולבטל את סיוג השחרור המנהלי ביחס לאסירים שנשפטו לעונש מאסר של למעלה מ- 4 שנים;.." במציאות זו, בה לא קיים, מחד גיסא, עיגון חקיקתי בהסדרים ראשוניים של שטח מחיה מינימאלי לאסיר ואף אין צפי תקציבי נראה לעין לבניית מתקני כליאה חדשים; ומאידך גיסא, ניטל כלי אפקטיבי ומשמעותי לדילול אוכלוסיית בתי הסוהר, קיים מקום, לכל הפחות, לתקן את תיקון מס' 41 לפקודת בתי הסוהר באופן שיחול רק על אסירים שנכנסו לכלא לאחר כניסתו לתוקף ולא על אסירים שבעת כניסתו לתוקף ריצו כבר את תקופת מאסרם. ביטולו של השחרור המנהלי במתכונת הקודמת, בה הוא חל על כלל האסירים והחרגתו ביחס לאסירים השפוטים מעל לארבע שנים, פגע באינטרס ההסתמכות של אותם האסירים ומן הראוי היה לקבוע לו הוראות מעבר או להחילו רק על אסירים שהחלו לרצות את עונשם מיום פרסום החוק, דהיינו מיום כ"ב באייר התשע"ב (14 במאי 2012). בהתאם לתיקון המוצע, רק אסירים שהם תושבי או אזרחי ישראל שהחלו לרצות את עונשים לפני יום כניסתו לתוקף של תיקון מס' 41 לפקודת בתי הסוהר יוכלו להשתחרר בשחרור מנהלי וזאת בהינתן שעל רקע שחרורם המדיני של אסירים ביטחוניים רבים בין השנים 2010–2013, פחתה באופן משמעותי הצפיפות במתקני הכליאה בהם הם מוחזקים ונכון ליולי 2013 מצבת האסירים הביטחוניים עומדת על 5,122 אסירים. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום י' בחשוון התשע"ד – 14.10.13 תיקון סעיף 68א 1. בפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב–1971, בסעיף 68א, בהגדרה "אסיר", אחרי פסקה (2) יבוא: "(3) אסיר שפוט לתקופת מאסר העולה על ארבע שנים, שהחל לרצות את עונש המאסר לפני יום כ"ב באייר התשע"ב (14 במאי 2012) והוא תושב או אזרח ישראל;".