הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 480799
הכנסת התשע-עשרה
יוזמים: חברי הכנסת אברהם מיכאלי
יעקב מרגי
פ/1801/19
הצעת חוק מעצרים מינהליים וצווי הגבלה (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2013
דברי הסבר
לסעיף 1
חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), התשל"ט–1979, הוא הקובע את הסמכות והפרוצדורה להוצאת צו מעצר מינהלי נגד אדם בתחומי מדינת ישראל או נגד אזרח ישראלי בשטחים. העילה להוצאת הצו מצויה בסעיף 2(א) – "יסוד סביר להניח שטעמי ביטחון המדינה או ביטחון הציבור מחייבים שאדם פלוני יוחזק במעצר".
חוק זה הוא הסמכות היחידה להוצאת צו מעצר מינהלי לגבי אזרחים ישראלים בתחומי ישראל. ניתן להשתמש בחוק כדי להוציא צווים נגד אזרחים ישראלים השוהים בשטחים, ודבר זה אף נעשה. עם זאת, נגד אזרחים ישראלים בשטחים ניתן להשתמש גם בצו המעצרים המנהליים מס' 1226, הנזכר להלן.
בהוצאת צו מעצר מינהלי יש משום פגיעה קשה בזכויות היסוד של אדם וחירותו, ולכן יש להפעיל אמצעי זה רק במקרים קיצוניים שבאמת דורשים זאת.
מוצע כי העילה שבגינה ניתן יהיה להוציא צו מעצר מינהלי בתוך הקו הירוק וכן בשטחי יהודה והשומרון, תצומצם כך שייעצר אדם רק אם הוא "מהווה סכנה חמורה ומיידית לביטחון המדינה או ביטחון הציבור". אדם ייעצר רק במקרים מיוחדים שבאמת דורשים צעד שכזה הפוגע באופן חמור בזכויות אדם. כמו כן מוצע כי הסמכות להוציא צו מעצר מינהלי בשטחי יהודה והשומרון תהיה בידי שר הביטחון בלבד.
בנוסף, מוצע כי צווי מעצר מינהליים יוצאו נגד אזרח או תושב ישראלי מכוח חוק זה בלבד.
לסעיף 2
צו בדבר הוראות ביטחון (יהודה והשומרון) (מס' 378), התש"ל– 1970, הוא דבר החקיקה הצבאית על פיו רשאי המפקד הצבאי, היינו – אלוף הפיקוד, אם מצא כי הדבר הכרחי בגלל טעמי ביטחון החלטיים, להוציא צווי הגבלה או צו פיקוח מיוחד. סמכות המפקד הצבאי אינה ניתנת לאצילה. במסגרת צווים אלו יכול המפקד הצבאי לאסור על אדם להיכנס לשטח מסויים באזור, להורות לו לגור בתחום מסוים, לדווח על תנועותיו וכו'. על הצו ניתן לערער לוועדת ערעורים, אשר יכולה להמליץ בלבד בפני המפקד הצבאי, אך לא לשנות את החלטתו.
לאחרונה אנו עדים לתופעה חמורה בה ניתנים צווי הגבלה רבים בעילות שלא תמיד קיימות, כמו פגיעה במסיק זיתים בזמן שתקופת המסיק כבר הסתיימה מזמן, וכדומה. מלבד זאת צו הגבלה הוא פגיעה קשה בחירותו של אם ויש לצמצמו למקרים חריגים בלבד. אזרחים רבים ובני משפחותיהם סובלים מאוד מהמציאות הנוכחית בה נעשה שימוש רב מדי, ולא רק במקרים חריגים.
בתוך שטחי הקו הירוק, תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, הן המסדירות את סמכות הוצאת צווי הגבלה (הנקראים בתקנות צווי צמצום או צווי השגחת המשטרה) בתחומי הארץ. תקנה 108 קובעת כי לא יינתן צו צמצום או השגחת משטרה אלא אם כן "נחוץ או מועיל ליתן את הצו לשם הבטחת שלומו של הציבור, הגנתה של ישראל, קיומו של הסדר הציבורי או דיכויים של התקוממות, מרד או מהומה". הסמכות להוציא צו היא בידי המפקד הצבאי, היינו – אלוף פקידו העורף, וגם בידי שר הביטחון. במסגרת הצו, יכול אלוף הפיקוד להורות על מקומות מסוימים בהם לא יהיה אדם בתחומי הארץ, מקום בו יהיה חייב לגור, לאסור על חליפת ידיעות עם גורמים מסוימים ועוד. (ראה סעיפים 109 ו – 110). אין ערכאת ערעור על החלטת אלוף הפיקוד או שר הביטחון, אך ניתן כמובן לעתור לבג"ץ.
מוצע כי תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, יהיו דבר החקיקה היחיד לפיו ניתן יהיה להוציא צווי הגבלה נגד אזרחים או תושבים ישראליים, בתחומי הקו הירוק ומחוצה לו.
על פי הצעת החוק יותר השימוש בצווי הגבלה רק במקרים קיצוניים שיש בהם משום סכנה חמורה ומיידית לביטחון המדינה או ביטחון הציבור.
כמו כן מוצע כי הסמכות להוציא צו הגבלה מכוח התקנות תהיה של שר הביטחון, ולא של המפקד הצבאי.
הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חברי הכנסת אורי אריאל ואברהם מיכאלי (פ/2417/17).
הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חבר הכנסת אברהם מיכאלי וקבוצת חברי הכנסת (פ/866/18).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ח' בכסלו התשע"ד – 11.11.13
תיקון חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים) 1. בחוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), התשל"ט–1979 – בחוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), התשל"ט–1979 – בחוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), התשל"ט–1979 – בחוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), התשל"ט–1979 – בחוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), התשל"ט–1979 –
(1) בסעיף 1, האמור בו יסומן "(א)" ואחריו יבוא: (1) בסעיף 1, האמור בו יסומן "(א)" ואחריו יבוא: (1) בסעיף 1, האמור בו יסומן "(א)" ואחריו יבוא: (1) בסעיף 1, האמור בו יסומן "(א)" ואחריו יבוא: (1) בסעיף 1, האמור בו יסומן "(א)" ואחריו יבוא:
"(ב) על אף האמור בכל דין, לא ייעצר אזרח או תושב ישראלי מעצר מינהלי, אלא על פי הוראות חוק זה.". "(ב) על אף האמור בכל דין, לא ייעצר אזרח או תושב ישראלי מעצר מינהלי, אלא על פי הוראות חוק זה.". "(ב) על אף האמור בכל דין, לא ייעצר אזרח או תושב ישראלי מעצר מינהלי, אלא על פי הוראות חוק זה.". "(ב) על אף האמור בכל דין, לא ייעצר אזרח או תושב ישראלי מעצר מינהלי, אלא על פי הוראות חוק זה.".
(2) בסעיף 2 – (2) בסעיף 2 – (2) בסעיף 2 – (2) בסעיף 2 – (2) בסעיף 2 –
(א) בסעיף קטן (א), במקום "שטעמי ביטחון המדינה או ביטחון הציבור מחייבים שאדם פלוני יוחזק במעצר" יבוא "כי אדם מהווה סכנה חמורה ומיידית לביטחון המדינה או ביטחון הציבור; (א) בסעיף קטן (א), במקום "שטעמי ביטחון המדינה או ביטחון הציבור מחייבים שאדם פלוני יוחזק במעצר" יבוא "כי אדם מהווה סכנה חמורה ומיידית לביטחון המדינה או ביטחון הציבור; (א) בסעיף קטן (א), במקום "שטעמי ביטחון המדינה או ביטחון הציבור מחייבים שאדם פלוני יוחזק במעצר" יבוא "כי אדם מהווה סכנה חמורה ומיידית לביטחון המדינה או ביטחון הציבור; (א) בסעיף קטן (א), במקום "שטעמי ביטחון המדינה או ביטחון הציבור מחייבים שאדם פלוני יוחזק במעצר" יבוא "כי אדם מהווה סכנה חמורה ומיידית לביטחון המדינה או ביטחון הציבור;
(ב) בסעיף קטן (ב), במקום "שטעמי ביטחון המדינה או ביטחון הציבור עדיין מחייבים את החזקתו של העציר במעצר" יבוא "שתנאי סעיף קטן (א) עדיין מתקיימים". (ב) בסעיף קטן (ב), במקום "שטעמי ביטחון המדינה או ביטחון הציבור עדיין מחייבים את החזקתו של העציר במעצר" יבוא "שתנאי סעיף קטן (א) עדיין מתקיימים". (ב) בסעיף קטן (ב), במקום "שטעמי ביטחון המדינה או ביטחון הציבור עדיין מחייבים את החזקתו של העציר במעצר" יבוא "שתנאי סעיף קטן (א) עדיין מתקיימים". (ב) בסעיף קטן (ב), במקום "שטעמי ביטחון המדינה או ביטחון הציבור עדיין מחייבים את החזקתו של העציר במעצר" יבוא "שתנאי סעיף קטן (א) עדיין מתקיימים".
תיקון תקנות ההגנה (שעת חירום) 2. בתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 – בתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 – בתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 – בתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 – בתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 –
(1) במקום תקנה 108 יבוא: (1) במקום תקנה 108 יבוא: (1) במקום תקנה 108 יבוא: (1) במקום תקנה 108 יבוא: (1) במקום תקנה 108 יבוא:
"לא יתן שר הביטחון צו לפי החלק הזה בגין כל אדם אלא אם כן הוא סבור כי האדם מהווה סכנה חמורה ומיידית לביטחון המדינה או ביטחון הציבור"; "לא יתן שר הביטחון צו לפי החלק הזה בגין כל אדם אלא אם כן הוא סבור כי האדם מהווה סכנה חמורה ומיידית לביטחון המדינה או ביטחון הציבור"; "לא יתן שר הביטחון צו לפי החלק הזה בגין כל אדם אלא אם כן הוא סבור כי האדם מהווה סכנה חמורה ומיידית לביטחון המדינה או ביטחון הציבור"; "לא יתן שר הביטחון צו לפי החלק הזה בגין כל אדם אלא אם כן הוא סבור כי האדם מהווה סכנה חמורה ומיידית לביטחון המדינה או ביטחון הציבור";
(2) בתקנה 109(1) – (2) בתקנה 109(1) – (2) בתקנה 109(1) – (2) בתקנה 109(1) – (2) בתקנה 109(1) –
(א) במקום "מפקד צבאי" יבוא "שר הביטחון"; (א) במקום "מפקד צבאי" יבוא "שר הביטחון"; (א) במקום "מפקד צבאי" יבוא "שר הביטחון"; (א) במקום "מפקד צבאי" יבוא "שר הביטחון";
(ב) בתקנת משנה (1)(א), במקום "בכל אחד מאותם השטחים בישראל שיינקבו כנ"ל", יבוא "בכל שטח שהוא"; (ב) בתקנת משנה (1)(א), במקום "בכל אחד מאותם השטחים בישראל שיינקבו כנ"ל", יבוא "בכל שטח שהוא"; (ב) בתקנת משנה (1)(א), במקום "בכל אחד מאותם השטחים בישראל שיינקבו כנ"ל", יבוא "בכל שטח שהוא"; (ב) בתקנת משנה (1)(א), במקום "בכל אחד מאותם השטחים בישראל שיינקבו כנ"ל", יבוא "בכל שטח שהוא";
(3) בתקנה 110 – (3) בתקנה 110 – (3) בתקנה 110 – (3) בתקנה 110 – (3) בתקנה 110 –
(א) בתקנת משנה (1), במקום "מפקד צבאי" יבוא "שר הביטחון"; (א) בתקנת משנה (1), במקום "מפקד צבאי" יבוא "שר הביטחון"; (א) בתקנת משנה (1), במקום "מפקד צבאי" יבוא "שר הביטחון"; (א) בתקנת משנה (1), במקום "מפקד צבאי" יבוא "שר הביטחון";
(ב) בתקנת משנה (2) – (ב) בתקנת משנה (2) – (ב) בתקנת משנה (2) – (ב) בתקנת משנה (2) –
(1) במקום "מפקד צבאי" יבוא "שר הביטחון"; (1) במקום "מפקד צבאי" יבוא "שר הביטחון"; (1) במקום "מפקד צבאי" יבוא "שר הביטחון";
(2) בפסקה (א), במקום "בישראל" יבוא "שהוא". (2) בפסקה (א), במקום "בישראל" יבוא "שהוא". (2) בפסקה (א), במקום "בישראל" יבוא "שהוא".
(4) אחרי תקנה 110 יבוא: (4) אחרי תקנה 110 יבוא: (4) אחרי תקנה 110 יבוא: (4) אחרי תקנה 110 יבוא: (4) אחרי תקנה 110 יבוא:
"תחולה על אזרחים ותושבים "תחולה על אזרחים ותושבים 110א. על אף האמור בכל דין, לא יינתן צו צמצום, צו השגחה או צו דומה, בגין אזרח או תושב ישראלי, אלא לפי תקנות אלה."