הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 480014 הכנסת התשע-עשרה יוזמים: חברי הכנסת אברהם מיכאלי יעקב מרגי פ/1908/19 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול עסקה בעניין רכישה של יחידות נופש ושינוי תנאי העסקה), התשע"ד–2013 תיקון סעיף 14א 1. בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–19811, בסעיף 14א – (1) בסעיף קטן (א) – (א) בפסקה (1), אחרי "הצרכן" יבוא "שבו כלולים התנאים וההוראות כאמור בסעיף קטן (ב1)"; (ב) אחרי פסקה (2) יבוא: "(3) כל התשלומים שעל הצרכן לשלם לפי החוזה יהיו נקובים בחוזה בשקלים חדשים בלבד."; (2) אחרי סעיף קטן (ב) יבוא: "(ב1) נחתם חוזה בעניין רכישה של יחידת נופש, יחולו הוראות אלה: (1) תנאי העסקה, לרבות התשלומים שעל הצרכן לשלם לפי החוזה, לא ישתנו במהלך תקופת ההתקשרות, אלא אם כן הסכים לכך הצרכן לאחר ההתקשרות; הוראה זו לא תחול על הפחתת התשלומים האמורים; (2) צרכן ששילם את התמורה בהתאם לתנאי העסקה, למעט תשלומים שוטפים, רשאי לבטל את העסקה, ובלבד שמסר לעוסק הודעה בכתב על כך; בסעיף קטן זה, "תשלומים שוטפים" – תשלומים קבועים שעל הצרכן לשלם לפי החוזה בשל שירותים נלווים, לרבות בשל ניהול ותחזוקת יחידת הנופש ואתר יחידות הנופש; (3) נמסרה לעוסק הודעת ביטול בהתאם לפסקה (2), תתבטל העסקה בתום שנה מיום שנמסרה הודעה כאמור; חלפו 30 ימים מיום ביטול העסקה, יעביר הצרכן את יחידת הנופש לרשות העוסק, והעוסק יפסיק את חיוב הצרכן בתשלומים שוטפים; אין בהוראות פסקה זו כדי לחייב את העוסק להשיב לצרכן את התמורה ששילם בעד רכישת יחידת הנופש." דברי הסבר מטרת הצעת החוק למגר את התופעה השכיחה של כבילת צרכנים הרוכשים יחידות נופש בחוזים שאינם מאפשרים להם לבטל את החוזה, ובאופן המאלץ אותם לשלם סכומים הולכים וגדלים בעבור שירותי אחזקה של אותן יחידות נופש בלי שתהיה להם כל שליטה על הוצאות אלה. לפי הערכות, בישראל קיימים כ-100,000 צרכנים שרכשו יחידות נופש. המסחר בענף זה הביא בעשור האחרון להטלת נטל כלכלי כבד על עשרות אלפי צרכנים בישראל שמצאו עצמם מחויבים בתשלומים בסך עשרות אלפי שקלים עבור יחידת נופש שבה הם אינם עושים שימוש מחד גיסא, אך נדרשים, מאידך גיסא, לשלם אלפי שקלים נוספים מדי שנה כדמי אחזקה בעבורה. נתונים שפורסמו בנושא מעלים תמונה קודרת מאוד: למעלה מ-3,000 צרכנים הגישו תלונות בנושא ב-6 השנים האחרונות הנוגעות לבעיות המתעוררות עקב עסקאות לרכישת יחידות נופש כאמור, כאשר קיים גידול מתמיד במספר התלונות. צרכנים שרכשו יחידות נופש (בעסקאות שנחתמות בדרך כלל תחת לחץ שיווקי אינטנסיבי ביותר) מוצאים עצמם מחויבים בתשלום דמי אחזקה בסכום העומד כיום על סך של כ-2,000 שקלים חדשים בשנה, עבור דמי אחזקת יחידת נופש העומדת לרשותם למשך שבוע אחד בלבד במשך שנה. בעניין זה אף נדונות בימים אלה שתי תובענות ייצוגיות. מהתלונות שהעלו צרכנים עולה תמונה קשה של הטעיות סדרתיות ושיטתיות המהוות לכאורה הפרות של , חוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981. נראה שלעיתים מתפתים הצרכנים להיענות להזמנה להשתתף באירוע בו יקבלו פרסים או ישתתפו בהגרלת מוצרים יקרי ערך, ולאחר שמפעילים עליהם לחצים בלתי סבירים המכונים "שיווק אגרסיבי" הם מתפתים לחתום על עסקה לרכישת "מועדון נופש אקסקלוסיבי". בדיעבד מסתבר לאותם אנשים כי הם הוחתמו על עסקה לרכישת יחידת נופש שאינם חפצים בה, במקרה הטוב, ושכרוכה בתשלום דמי אחזקה גבוהים. המציאות מראה כי צרכנים אלה מוצאים עצמם מול שוקת שבורה. מחד גיסא, הם אינם מעוניינים במוצר ואף לא מנצלים אותו, ומאידך גיסא הם אינם יכולים לבטל את החוזה, ונאלצים לשלם מדי שנה סכומים שהולכים וגדלים, בלי שתהיה להם יכולת לשלוט על סכומים אלה. נדמה שלא קיים סוג דומה של הסכם שבו הצרכן כבול לכל חייו בהסכם שבו אין לצרכן אפשרות לצפות כמה יהיה עליו לשלם מחד גיסא, ואין לו אפשרות להשתחרר ממנו מאידך גיסא. במצב דברים זה, לא פלא שקיימים צרכנים רבים שמוכנים למסור את יחידות הנופש שרכשו, ללא תמורה, ובלבד שהמקבל ייקח על עצמו את הוצאות התחזוקה של יחידת הנופש. הניסיון מלמד שגם כאשר בעלי יחידות הנופש מציעים למסור אותן ללא תמורה (יחידות שעבורן שילמו עשרות אלפי שקלים), אין רבים המוכנים לקבל אותן מהם, ובוודאי שלא הגורם ששיווק את יחידת הנופש מלכתחילה. מצב זה גורם גם לניצול מצוקתם של הצרכנים שמעוניינים למכור את היחידה שברשותם. כפי שצוין, אותם צרכנים עומדים בפני שוקת שבורה מאחר שהם אינם מצליחים להיפטר מהיחידה שרכשו, גם לא כאשר הם מציעים אותה בתמורה נמוכה מאד, או אפילו בחינם. על רקע זה צצים גופים כאלה ואחרים שמפתים את הלקוחות בהצעות שעניינן "עזרה" במכירת יחידת הנופש, או "בייעוץ משפטי" לתהליך של תביעת כספי הרוכשים, או אפילו במתן "החזר השקעה" על היחידה שרכשו. במקרים רבים מדובר בעצות אחיתופל שכל עניינן הוא לגזול מהלקוחות כספים נוספים תוך ניצול המצוקה והרצון שלהם להשתחרר מהמחויבויות הכספיות הרובצות עליהם בשל רכישת יחידות הנופש שרכשו, כשבסופו של התהליך הלקוחות נותרים עם יחידת הנופש ועם הוצאות כספיות גדולות עוד יותר. מטרת הצעת החוק להגביל את החופש של משווקי יחידות הנופש בקביעת תניות החוזה לרכישת יחידת הנופש, לרבות הגבלת האפשרות להעלות את תעריפי האחזקה השוטפים. לפי הצעת החוק, משווקי היחידות נדרשים לעדכן את הצרכן מראש בכל התעריפים שיהיה עליו לשלם בזמן שיחזיק ביחידת הנופש. כמו כן, מוצע לאפשר למשווק יחידת הנופש לספק את השירותים הנדונים בעלות נמוכה יותר מזו שעליה התחייב. תיקון זה ימנע מצב שבו לקוחות מתחייבים על תשלום עתידי בלתי ידוע. לבסוף, הצעת החוק קובעת תנאים שבמסגרתם ניתן יהיה לסיים את החוזה שבין המשווק לרוכש היחידה, שכן אין הדעת סובלת מצב בו לקוח יהיה קשור בהסכם לכל חייו בלי שתעמוד לו האפשרות להשתחרר ממנו בתנאים מסוימים. הצעת החוק מציגה איזון סביר בין האינטרסים של הצדדים השונים – משווק יחידת הנופש מחד גיסא, ורוכש יחידת הנופש מאידך גיסא: מחד גיסא, נשמרת זכותו של הרוכש לסיים את ההתקשרות והוא יוכל להשיב את יחידת הנופש למשווק ולהפסיק לשלם את התשלומים השוטפים עבורה, ומאידך גיסא, השבת היחידה תתבצע ללא תמורה, ובכך יקבל לידיו המשווק את היחידה ויוכל לשווקה שוב ולהפיק ממנה רווחים נוספים. הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חבר הכנסת אריה ביבי וקבוצת חברי הכנסת (פ/2313/18). --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"ב בכסלו התשע"ד – 25.11.13