הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 483385
הכנסת התשע-עשרה
יוזמים: חברי הכנסת יריב לוין
אברהם מיכאלי
פ/1883/19
הצעת חוק שפות רשמיות, התשע"ד–2013
דברי הסבר
מטרתה של הצעת חוק זו לקבוע את השפות הרשמיות של מדינת ישראל, בהן יעשו שימוש מוסדות המדינה ונציגיה, ולקבוע באופן רשמי את מעמדה של השפה העברית כשפה הרשמית הראשית של המדינה.
זכותו של העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי בארץ ישראל, במיוחד לאחר השואה, הוכרה עוד בהצהרת בלפור ובאה לידי ביטוי במגילת העצמאות, בה הודגש: "מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו ישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו..." (ההדגשה לא במקור).
במדינת ישראל חיים כיום כשישה מיליון דוברי עברית, ולצדם בני מיעוטים אשר רובם ככולם דוברים אף הם את השפה העברית. מספרם של דוברי הערבית נאמד בכ-1.4 מיליון. השפה האנגלית משמשת גופים, בהם מוסדות ממלכתיים ומסחריים, לצורך קשרי חוץ ונלמדת כמקצוע חובה במערכת החינוך הממלכתית.
קיימת אי בהירות סביב המדיניות הלשונית של מדינת ישראל בהעדר חוק יחיד ומוגדר בנושא. סעיף מספר 82 בדבר המלך במועצה על ארץ ישראל 1922–1947, שנחקק בימי המנדט הבריטי קבע כי ייעשה שימוש באנגלית, עברית וערבית בפרסומים רשמיים, במשרדי הממשלה ובבתי המשפט. להלכה, זהו עדיין הבסיס החקיקתי לעניין השפות הרשמיות, בלי שנושא בסיס ומהותי זה זכה להסדרה מחייבת ואחידה בחוק.
מפסיקות בתי המשפט עולה כי שתי השפות הרשמיות והעיקריות של מדינת ישראל הן עברית וערבית, אך אינן שוות-מעמד. מרבית עבודת הרשויות נעשית בשפה העברית ויש לה עדיפות על פני הערבית. יחד עם זאת תרגום לערבית מצורף לחלק מההודעות הרשמיות, כמו כן מותר לנאום בערבית בכנסת ומותר לעתור לבתי המשפט ולרשויות אחרות בשפה זו. השפה האנגלית עדיין מוגדרת להלכה כשפה רשמית על פי חקיקה מנדטורית.
לאור המצוין לעיל, ולאור השינויים שחלו בהרכבה הדמוגראפי-לשוני של המדינה, עולה הצורך בביטול החקיקה המנדטורית ובחקיקה מסודרת שמטרתה להגדיר את מעמדן של השפה העברית כשפה רשמית עיקרית ואת השפות ערבית ואנגלית כשפות רשמיות משניות, וזאת תחת חוק יחיד. בכך יושג הסדר ברור ומחייב בתחום זה אשר ינחה את הרשויות השונות בפעולתן, ומעל לכל, יעוגן באופן ברור מעמדה של השפה העברית כשפתה של מדינת ישראל, בהיות נושא זה מרכיב חשוב והכרחי בהתגשמות החזון הציוני.
הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חברת הכנסת לימור לבנת וקבוצת חברי הכנסת (פ/3723/17), ועל שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חבר הכנסת יריב לוין וקבוצת חברי הכנסת (פ/1419/18).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ב בכסלו התשע"ד – 25.11.13
מטרה 1. חוק זה, מטרתו לקבוע את השפות הרשמיות של מדינת ישראל, שבהן יעשו שימוש מוסדות המדינה ונציגיה, והכל כאמור בחוק זה. חוק זה, מטרתו לקבוע את השפות הרשמיות של מדינת ישראל, שבהן יעשו שימוש מוסדות המדינה ונציגיה, והכל כאמור בחוק זה.
הגדרות 2. בחוק זה – בחוק זה –
"דבר המלך במועצה" – דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל, 1922–1947; "דבר המלך במועצה" – דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל, 1922–1947;
"מוסד חינוכי" – גן ילדים, בית ספר יסודי, בית ספר על יסודי ומוסד אקדמי; "מוסד חינוכי" – גן ילדים, בית ספר יסודי, בית ספר על יסודי ומוסד אקדמי;
"מסמך רשמי" – מסמך שהוכן על ידי בעל תפקיד ברשות שלטונית במסגרת מילוי תפקידו, ונושא את חתימתו; "מסמך רשמי" – מסמך שהוכן על ידי בעל תפקיד ברשות שלטונית במסגרת מילוי תפקידו, ונושא את חתימתו;
"רשות שלטונית" – אחד מאלה: "רשות שלטונית" – אחד מאלה:
(1) הממשלה ומשרדי הממשלה, לרבות יחידותיהם ויחידות הסמך שלהם;
(2) לשכת נשיא המדינה;
(3) הכנסת;
(4) מבקר המדינה, למעט לגבי מידע שהגיע אליו לצורך פעולות הביקורת ובירור תלונות הציבור;
(5) בתי משפט, בתי דין, לשכות הוצאה לפועל וגופים אחרים בעלי סמכות שפיטה על פי דין;
(6) רשות מקומית;
(7) תאגיד בשליטת רשות מקומית;
(8) תאגיד שהוקם בחוק;
(9) חברה ממשלתית וחברה בת ממשלתית כהגדרתן בחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה–1975;
(10) גוף אחר, לרבות עמותה, שהמדינה משתתפת בתקצובו בשיעור של חמישים אחוז.
שפות רשמיות 3. (א) השפה העברית היא השפה הרשמית הראשית. (א) השפה העברית היא השפה הרשמית הראשית.
(ב) השפה הערבית והשפה האנגלית הן השפות הרשמיות המשניות. (ב) השפה הערבית והשפה האנגלית הן השפות הרשמיות המשניות.
הוראת השפות הרשמיות 4. שפת ההוראה במוסד חינוכי תהיה השפה העברית, ובגן ילדים או כיתה בבית ספר אשר כל התלמידים הנמנים עמם דוברי שפה אחת שאינה השפה העברית, תהא שפת ההוראה השפה השגורה בפי אותם תלמידים. שפת ההוראה במוסד חינוכי תהיה השפה העברית, ובגן ילדים או כיתה בבית ספר אשר כל התלמידים הנמנים עמם דוברי שפה אחת שאינה השפה העברית, תהא שפת ההוראה השפה השגורה בפי אותם תלמידים.
שימוש בשפה העברית 5. אלו יהיו בשפה העברית: אלו יהיו בשפה העברית:
(1) דבר חקיקה ראשית, חקיקה משנית, פסק דין, חוקי עזר, צווים, הנחיות מנהליות, והחלטות, כללים והחלטות שיפוטיות מטעם רשות שלטונית; (1) דבר חקיקה ראשית, חקיקה משנית, פסק דין, חוקי עזר, צווים, הנחיות מנהליות, והחלטות, כללים והחלטות שיפוטיות מטעם רשות שלטונית;
(2) טקסים ונאומים רשמיים של רשות שלטונית, לרבות נאומים במליאת הכנסת ובוועדותיה; (2) טקסים ונאומים רשמיים של רשות שלטונית, לרבות נאומים במליאת הכנסת ובוועדותיה;
(3) מסמכים רשמיים או הודעות לציבור של רשות שלטונית; (3) מסמכים רשמיים או הודעות לציבור של רשות שלטונית;
(4) ישיבות ודיונים של רשות שלטונית שבהם נערך פרוטוקול; (4) ישיבות ודיונים של רשות שלטונית שבהם נערך פרוטוקול;
(5) שלטים של רשות שלטונית; (5) שלטים של רשות שלטונית;
(6) מתן שירותים על ידי רשות שלטונית. (6) מתן שירותים על ידי רשות שלטונית.
שימוש בשפות הרשמיות המשניות 6. (א) טפסים של רשות שלטונית המיועדים לשימוש הציבור יפורסמו גם בשפות הרשמיות המשניות. (א) טפסים של רשות שלטונית המיועדים לשימוש הציבור יפורסמו גם בשפות הרשמיות המשניות.
(ב) קבע שר הפנים בצו כי למעלה ממחצית תושביה של רשות מקומית דוברים שפה רשמית משנית – (ב) קבע שר הפנים בצו כי למעלה ממחצית תושביה של רשות מקומית דוברים שפה רשמית משנית –
(1) יהיו טקסיה ונאומיה כאמור בסעיף 5(2), מסמכיה הרשמיים והודעותיה לציבור כאמור בסעיף 5(3) ושלטיה כאמור בסעיף 5(5), גם בשפה הרשמית משנית האמורה בצו;
(2) יהיו ישיבותיה ודיוניה כאמור בסעיף 5(4) בשפה הרשמית המשנית הקבועה בצו, ובלבד שהתקבלה החלטה מחייבת לעניין זה על ידי מליאת מועצת הרשות המקומית בהסכמת כל חבריה.
(ג) אב בית דין דתי כמשמעותו בדבר המלך במועצה, ולמעט בית דין רבני כמשמעותו בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1953, רשאי לקבוע שפה רשמית משנית, שבה יפורסמו מסמכיו והודעותיו כאמור בסעיף 5(3), יתקיימו ישיבותיו ודיוניו כאמור בסעיף 5(4) ויפורסמו שלטיו כאמור בסעיף 5(5). (ג) אב בית דין דתי כמשמעותו בדבר המלך במועצה, ולמעט בית דין רבני כמשמעותו בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1953, רשאי לקבוע שפה רשמית משנית, שבה יפורסמו מסמכיו והודעותיו כאמור בסעיף 5(3), יתקיימו ישיבותיו ודיוניו כאמור בסעיף 5(4) ויפורסמו שלטיו כאמור בסעיף 5(5).
שימוש בשפות אחרות 7. (א) על אף האמור בחוק זה, יכול שפרסום או פעולה כאמור בסעיפים 4, 5 ו-6 יהיו בשפה אחרת מזו שנקבעה לפרסום או לפעולה, בהתקיים אחד מאלה: (א) על אף האמור בחוק זה, יכול שפרסום או פעולה כאמור בסעיפים 4, 5 ו-6 יהיו בשפה אחרת מזו שנקבעה לפרסום או לפעולה, בהתקיים אחד מאלה:
(1) הדבר מתחייב מטיב הפרסום או הפעולה;
(2) הדבר נעשה על מנת לאפשר שירות טוב יותר בנסיבות העניין.
(ב) פרסום כאמור בסעיף קטן (א) לא יהיה במקום פרסום בשפה שנקבעה לו, במקרה שבו מדובר בפרסום לפי סעיף 5(1) ו-(3). (ב) פרסום כאמור בסעיף קטן (א) לא יהיה במקום פרסום בשפה שנקבעה לו, במקרה שבו מדובר בפרסום לפי סעיף 5(1) ו-(3).
תרגום בהליך משפטי 8. (א) צד להליך המתנהל בבית משפט או בבית דין, שאינו שולט בשפה שבה מתנהל הדיון בעניינו, זכאי כי יועמד לרשותו מתורגמן שיתרגם את מהלך הדיון לשפתו, ובלבד שהגיש בקשה מתאימה לבית המשפט או לבית הדין לפני העניין, מיד עם זימונו לדיון. (א) צד להליך המתנהל בבית משפט או בבית דין, שאינו שולט בשפה שבה מתנהל הדיון בעניינו, זכאי כי יועמד לרשותו מתורגמן שיתרגם את מהלך הדיון לשפתו, ובלבד שהגיש בקשה מתאימה לבית המשפט או לבית הדין לפני העניין, מיד עם זימונו לדיון.
(ב) צד להליך שאינו דובר את השפה שקבע אב בית הדין רשאי לקבל לבקשתו תרגום לעברית של כל מסמך או טופס הנוגעים לאותו הליך, במועד שיבטיח שלא ייפגעו זכויותיו. (ב) צד להליך שאינו דובר את השפה שקבע אב בית הדין רשאי לקבל לבקשתו תרגום לעברית של כל מסמך או טופס הנוגעים לאותו הליך, במועד שיבטיח שלא ייפגעו זכויותיו.
נוסח מחייב 9. (א) היה למסמך כאמור בסעיפים 5 ו-6 נוסח בעברית ונוסח בשפות אחרות, יהא הנוסח בעברית הנוסח המחייב לעניין תוכן המסמך ופרשנותו, אלא אם כן נקבע במפורש במסמך עצמו כי נוסחו המחייב יהיה בשפה אחרת או שמהות המסמך ונסיבות עריכתו מחייבות לראות את הנוסח בשפה האחרת כנוסח המחייב. (א) היה למסמך כאמור בסעיפים 5 ו-6 נוסח בעברית ונוסח בשפות אחרות, יהא הנוסח בעברית הנוסח המחייב לעניין תוכן המסמך ופרשנותו, אלא אם כן נקבע במפורש במסמך עצמו כי נוסחו המחייב יהיה בשפה אחרת או שמהות המסמך ונסיבות עריכתו מחייבות לראות את הנוסח בשפה האחרת כנוסח המחייב.
(ב) היה למסמך כאמור בסעיפים 5 ו-6 נוסח בשפה רשמית משנית ונוסח בשפה אחרת שאינה עברית, יהא הנוסח בשפה הרשמית המשנית הנוסח המחייב לעניין תוכן המסמך ופרשנותו, ויחולו הוראות סעיף קטן (א), בשינויים המחויבים. (ב) היה למסמך כאמור בסעיפים 5 ו-6 נוסח בשפה רשמית משנית ונוסח בשפה אחרת שאינה עברית, יהא הנוסח בשפה הרשמית המשנית הנוסח המחייב לעניין תוכן המסמך ופרשנותו, ויחולו הוראות סעיף קטן (א), בשינויים המחויבים.
תיקון דבר המלך במועצה על ארץ ישראל 10. בדבר המלך במועצה על ארץ ישראל 1922 – 1947, סעיף 82 – בטל. בדבר המלך במועצה על ארץ ישראל 1922 – 1947, סעיף 82 – בטל.
תחילה 11. תחילתו של חוק זה בתום 30 מיום פרסומו. תחילתו של חוק זה בתום 30 מיום פרסומו.