הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 544172 הכנסת התשע-עשרה יוזמים: חברי הכנסת מרב מיכאלי דוד צור משה מזרחי איתן כבל עמר בר-לב ישראל חסון יריב לוין מאיר שטרית סתיו שפיר אילן גילאון ניצן הורוביץ תמר זנדברג מיכל רוזין משה גפני זבולון קלפה מצטרפת: חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי פ/1990/19 הצעת חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין) (תיקון – הגדלת סכום הפיצוי שאינו תלוי בנזק ושינוי נטל ההוכחה), התשע"ד–2013 דברי הסבר חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או המנהל התקין), התשנ"ז–1997 (להלן – החוק), נחקק במטרה לעודד חשיפת שחיתות בשוק העבודה בכלל, ובמגזר הציבורי בפרט. ואולם, החוק, בנוסחו הנוכחי, איננו מקנה הגנה מספקת לחושפי שחיתות אלה, שכן הוא כולל שני קשיים: מעשי ורעיוני. הקושי המעשי מתקיים בכך שלמרות שלכאורה החוק מאפשר את העברת נטל ההוכחה מן העובד אל המעביד לשם ההוכחה כי פיטוריו או הפגיעה בענייני עבודתו נעשו שלא בשל השחיתות שחשף, הרי שהתנאים לכך הם קשים במיוחד, עד כי למעשה מרוקנים מתוכן את אפשרות העברת נטל הראיה אל המעביד, ובפועל, עובדים חושפי שחיתויות כמעט ואינם מצליחים לעמוד בהם. כך לדוגמה, במחקר שנעשה בשנת 2011 נמצא כי לרוב, עובדים שחשפו שחיתויות במקום עבודתם לא הצליחו להעביר את נטל ההוכחה אל מעבידיהם (מאיר גלבוע, אינה לוי וניר רוזמן "האם השער נפרץ? מאפייני הפסיקה בתביעות הנוגעות להגנה על מתריעים בשער", המכללה האקדמית עמק יזראעל (תשע"א)). הקושי הרעיוני מתקיים כאשר במצב הקיים היום, משעבר נטל ההוכחה אל המעביד, הרי שעל המעביד להוכיח כי פיטר את העובד לא בשל חשיפת השחיתות, אלא בשל כך שהיתה בהתנהגותו או במעשיו של העובד סיבה לפגוע בענייני עבודתו, או לפטרו. ואולם, לשם העברת נטל זה אל המעביד, דורש החוק מהעובד להוכיח את אותם הדברים בדיוק, היינו, כי לא היו בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפגוע בענייני עבודתו. בכך נוצר מצב דברים ההופך את העובד, למעשה, לנתבע, שכן עליו להוכיח כי לא היה פגם בהתנהגותו שלו. נראה כי דרישה זו סותרת את מטרת החוק באופן הבא: בעוד שעליה להוביל להגנה על חשיפת שחיתות, הרי שלא זו בלבד שהיא מציבה תנאים קשים להעברת נטל ההוכחה אל המעביד, אלא שאחד מהם כולל למעשה את הוכחת חפותו של העובד, בעצמו. התיקון המוצע נועד לתת מענה לבעיות אלה, על ידי כך שהוא מקל את התנאים להעברת נטל ההוכחה מן העובד אל המעביד, בקביעתו כי אלה יהיו טכניים בעיקרם. לפי הצעת החוק, כל שיצטרך העובד להוכיח נוסף על כך שהמעביד פגע בענייני עבודתו או פיטר אותו או כי הממונה מטעם המעביד פגע בענייני עבודתו או גרם לפגיעה בענייני עבודתו או לפיטוריו, לפי העניין, הוא כי המעביד היה מודע לכך שהוגשה נגדו או נגד עובד שלו תלונה בגין מעשה שחיתות על ידי העובד מגיש התלונה, או בסיועו, וכן כי הפיטורים או ההתנכלות לאותו עובד נעשו בסמוך להגשתה. יש לציין כי הצעת החוק נשענת על הסדר דומה הקיים בדין האמריקני, במסגרתWhistleblower Protection Act of 1989, הקובע גם הוא כי חל איסור על מעביד לנקוט בפעולות אישיות נגד עובד שחשף שחיתות במקום העבודה. יחד עם זאת, במידה והמעביד נקט בכל זאת בפעולה מסוג זה, מציב החוק מספר תנאים טכניים לשם העברת נטל ההוכחה בעניין זה אל המעביד, ובהם הדרישה להוכחה כי האדם שנגדו התלונן העובד בגין מעורבות במעשי שחיתות, ידע על אותה תלונה, וכן כי הפעולה האישית נגד אותו עובד מתלונן ננקטה בסמוך להגשת התלונה מצדו על מעשה השחיתות. נוסף על כך מוצע להגדיל את הסכום הבסיסי שבית המשפט רשאי לפסוק לטובת נפגע או נפגעת, בהתאם לשיקול דעתו ולנסיבות המקרה, ללא צורך מצד הנפגע בהוכחת הנזק, על מנת להגביר את ההרתעה כלפי מעסיק פוגעני, לסכום של 120,000 שקלים חדשים, כפי שגם נחקק לאחרונה בחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח–1998. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ' בטבת התשע"ד – 23.12.13 תיקון סעיף 3 בחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז–1997 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 3(א)(1), במקום "50,000" יבוא "120,000". תיקון סעיף 3א בסעיף 3א לחוק העיקרי, במקום פסקה (2) יבוא: "(2) כי המעביד, או הממונה מטעם המעביד, ידעו על הגשת התלונה נגד אחד מהם או נגד עובד אחר, מצד העובד מגיש התלונה, או בסיועו; (3) כי התלונה נגד המעביד או נגד עובד אחר של אותו מעביד, הוגשה בסמוך לפגיעה בענייני עבודתו של העובד מגיש התלונה, או לפיטוריו."