הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 550162
הכנסת התשע-עשרה
יוזמים: חברי הכנסת נסים זאב
יעקב מרגי
פ/2338/19
הצעת חוק חינוך לבטיחות והורות, התשע"ד–2014
דברי הסבר
מדינת ישראל חתומה על אמנת האו"ם לזכויות הילד ופיתחה חקיקה ראויה לשם הגנה על זכויות הילד. אמנת האו"ם מבוססת על "הצורך להקדיש לילד תשומת לב מיוחדת" כפי שהובע בהצהרת ג'נבה בדבר זכויות הילד משנת 1924, ובהצהרה בדבר זכויות הילד שאומצה על ידי העצרת הכללית ב-20 בנובמבר 1959, והוכר בהצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם, באמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות (במיוחד בסעיפים 24, 23), באמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, סוציאליות, ותרבותיות (במיוחד בסעיף 10), וכן בחוקי יסוד של סוכנויות מיוחדות וארגונים בינלאומיים העוסקים ברווחת הילד, ובמסמכים הנוגעים בדבר.
אמנת האו"ם מזכירה כי "בשל אי בגרותו הפיזית והנפשית, זקוק הילד לביטחונות והשגחה מיוחדים, לרבות הגנה משפטית נאותה בטרם לידה ולאחריה", כפי שצויין בהצהרה בדבר זכויות הילד, בהזכירה את הוראות ההצהרה בדבר עקרונות חברתיים ומשפטיים בנוגע להגנה על ילדים ורווחתם.
למרות המסגרת החקיקתית של הגנה על זכויות הילד בישראל, על פי ההערכות 1,273,804 ילדים בישראל נפלו קורבן להתעללות, אלימות או הזנחה. כך עולה מחישוב שביצעה המועצה לשלום הילד בעקבות מחקר חדש ומקיף שהתפרסם בשנת 2014 ולפיו כל ילד שני שמשתייך למגזר היהודי ממלכתי ולמגזר הערבי חווה פגיעה. המחקר, שנערך באוניברסיטת חיפה בשיתוף המועצה לשלום הילד, לא כלל את המגזר היהודי הממלכתי-דתי ואת המגזר החרדי.
עוד עלה במחקר כי הפגיעה הנפוצה ביותר היא פגיעה רגשית המוגדרת כהתנהגות אכזרית של הורה, שחוזרת באופן שיטתי ומעוותת את תחושת הזהות וההערכה של הילד. מפגיעה זו סבלו 730,139 ילדים. כמו כן עלה כי 399,212 ילדים סבלו מהזנחה רגשית, 370,322 ילדים סבלו מפגיעות פיזיות ו-225,870 נחשפו לאלימות במשפחה.
כ-344,000 ילדים ובני נוער בסיכון ישיר או משפחתי מוכרים לשירותי הרווחה. מיפוי ילדים ובני נוער בסיכון שנערך במסגרת התכנית הלאומית לילדים ובני נוער בסיכון מצא כי כ-85% מן הילדים שאותרו כילדים ובני נוער בסיכון במסגרת התכנית אותרו על ידי מערכת החינוך. פחות ממחצית מן הילדים בסיכון שאותרו מטופלים על ידי השירותים המופקדים על הטיפול בילדים ובני נוער בסיכון. שיעור הילדים המטופלים עולה עם הגיל – 33% מן הילדים בגיל הרך, 43% מן הילדים בגילאי בית הספר היסודי ו-69% מבני הנוער.
בשבדיה, אשר מעניקה על פי חוק חינוך להורות, אין מונח מקביל ל'הגנת הילד' בשל איחוד השירותים לאוכלוסיות בסיכון ולכלל האוכלוסייה. המושג 'חקירה' זר למערכת, ובמקומו מקובלת הערכת סיכון, שמתבצעת בדיאלוג עם כל בני המשפחה. התוצאה היא בסיס של אמון ורצון טוב ביחס של המשפחות לעובדים הסוציאליים, שמעמדם המקצועי בשבדיה ובשאר ארצות אירופה גבוה יחסית ותדמיתם חיובית (בניגוד למתרחש בארה"ב, בריטניה ואוסטרליה). על פי נתוני יוניס"ף (UNICEF), מבין 25 המדינות העשירות בעולם שבדיה היא המדינה שבה שיעור תמותת ילדים כתוצאה מחבלה הוא הנמוך בעולם. אחריה נמצאות בריטניה, איטליה והולנד. גם התמותה מ"פגיעה במזיד" היא הנמוכה ביותר במדינות אלו, כשהנתונים מארצות הברית הם הגבוהים ביותר.
מומחים להתפתחות הילד ולהגנת הילד (לדוגמה, חוקרים מאוניברסיטת ויסקונסין, ינואר 2008) הגיעו למסקנה שהכלים היעילים למניעת התעללות פיזית ורגשית ולהבטחת הגנה ובטיחות לילד הם באמצעות קורסי הורות וטיפול בילד, המועברים כחלק מתכנית הלימודים של בתי הספר ותכניות העשרה וידע בהורות ופיתוח כישורי הורות.
הצעת חוק זו נועדה לענות על צורך בסיסי זה, על ידי חיוב המדינה לקדם תכנית לימודים בתחום זה, לקיים קורסים לבטיחות ולהורות במסגרת התחנות לבריאות המשפחה (טיפות חלב), וכן להנגיש מידע וקורסים כאמור לציבור, לרבות באמצעות אתרי אינטרנט ממשלתיים וציבוריים, ולהביא לידיעת הציבור את דבר קיומם של מידע וקורסים כאמור. בכך ניתן יהיה להביא לירידה ממשית בתקציבי משרד הרווחה והשירותים החברתיים, משרד הבריאות והמשרד לביטחון הפנים, בטיפול בילדים בסיכון.
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ט"ז באדר ב' התשע"ד – 18.3.14
מטרה 1. מטרתו של חוק זה להבטיח מתן ידע להורים לגבי מחויבויותיהם לטיפול בילד באופן שיאפשר להביא לפיתוח מלא והרמוני של אישיות הילד באמצעות גידולו בסביבה משפחתית תומכת ומוגנת, על בסיס המסורות וערכי התרבות של כל מגזר בהתאם למחויבויות שבאו לידי ביטוי במגילת העצמאות של מדינת ישראל ובאמנת האו"ם לזכויות הילד. מטרתו של חוק זה להבטיח מתן ידע להורים לגבי מחויבויותיהם לטיפול בילד באופן שיאפשר להביא לפיתוח מלא והרמוני של אישיות הילד באמצעות גידולו בסביבה משפחתית תומכת ומוגנת, על בסיס המסורות וערכי התרבות של כל מגזר בהתאם למחויבויות שבאו לידי ביטוי במגילת העצמאות של מדינת ישראל ובאמנת האו"ם לזכויות הילד.
הגדרות 2. בחוק זה – בחוק זה –
"הגנה מפני פגיעה" – הגנה על ילד מפני אלימות גופנית או נפשית, מפני חבלה, פציעה, הזנחה או טיפול רשלני, ומפני ניצול או התעללות פיזיים או רגשיים; "הגנה מפני פגיעה" – הגנה על ילד מפני אלימות גופנית או נפשית, מפני חבלה, פציעה, הזנחה או טיפול רשלני, ומפני ניצול או התעללות פיזיים או רגשיים;
"ילד" – אדם שטרם מלאו לו 18 שנים. "ילד" – אדם שטרם מלאו לו 18 שנים.
חינוך לבטיחות והורות 3. (א) כדי להגן על ילד מפני פגיעה בשעה שהוא נתון בטיפול הוריו, אפוטרופסיו או אדם אחר המופקד על הטיפול בו, תנקוט המדינה באמצעים אלה: (א) כדי להגן על ילד מפני פגיעה בשעה שהוא נתון בטיפול הוריו, אפוטרופסיו או אדם אחר המופקד על הטיפול בו, תנקוט המדינה באמצעים אלה:
(1) תקדם תכנית לימודים לחינוך לבטיחות והורות, לבתי הספר התיכוניים, שמטרתה פיתוח כישורי הורות והנחלת ידע לעניין טיפול בילד והגנה עליו מפני פגיעה;
(2) תקיים בתחנות לבריאות המשפחה (טיפות חלב) קורסי הורות ובטיחות לעניין טיפול בילד והגנה עליו מפני פגיעה ולעניין פיתוח כישורי הורות, המיועדים להורים לפני לידת ילדם ולאחר הלידה;
(3) תנגיש לציבור, לרבות באמצעות אתרי אינטרנט ממשלתיים וציבוריים, מידע לעניין טיפול בילד והגנה מפני פגיעה ולעניין פיתוח כישורי הורות, ובכלל זה קורסים מצולמים בתחומים אלה;
(4) תביא לידיעת הציבור את קיומם של מידע וקורסים כאמור בסעיף קטן זה.
(ב) תכנית הלימודים, הקורסים והמידע יותאמו לצרכים, לתרבות ולמורשת של המגזרים השונים. (ב) תכנית הלימודים, הקורסים והמידע יותאמו לצרכים, לתרבות ולמורשת של המגזרים השונים.
תקציב 4. הממשלה תקבע את התקציב השנתי לביצועו של חוק זה. הממשלה תקבע את התקציב השנתי לביצועו של חוק זה.
ביצוע ותקנות 5. שר הרווחה והשירותים החברתיים ממונה על ביצועו של חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצועו, ואולם – שר הרווחה והשירותים החברתיים ממונה על ביצועו של חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצועו, ואולם –
(1) שר החינוך ממונה על ביצועו של סעיף 3(א)(1) והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו; (1) שר החינוך ממונה על ביצועו של סעיף 3(א)(1) והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו;
(2) שר הבריאות ממונה על ביצועו של סעיף 3(א)(2) והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו. (2) שר הבריאות ממונה על ביצועו של סעיף 3(א)(2) והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו.