הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 549442 הכנסת התשע-עשרה יוזמים: חברי הכנסת דב חנין מוחמד ברכה חנא סוייד עפו אגבאריה פ/2292/19 הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – חישוב ניצול ימי חופשה בעת פדיון חופשה), התשע"ד–2014 דברי הסבר חוק חופשה שנתית, התשי"א–1951, קובע כי עובד זכאי לתשלום דמי חופשה בעת היותו עובד ותשלום פדיון חופשה עם סיום יחסי העבודה. עוד קובע החוק כי תקופת ההתיישנות לתביעה על פי החוק היא שלוש שנים. הפסיקה פירשה את תקופת ההתיישנות ככזו הכוללת את שלוש השנים בצירוף השנה החולפת. כך עובד שהועסק 10 שנים ולא יצא לחופשה יהיה זכאי בסוף תקופת העסקתו לפדיון חופשה של 4 שנים בלבד. לאור מחלוקות פרשניות שהתעוררו, מוצע להבהיר את דרך חישוב ימי החופשה והפדיון, כך שניצול של ימי חופשה או פדיונם יהא על חשבון הזכאות של השנים הראשונות לצבירה. דרך פרשנית זו עומדת בקנה אחד עם הוראות בחקיקה אחרת כגון סעיף 50 לחוק החוזים וסעיף 354 לחוק הביטוח הלאומי. כך לדוגמה גישה פרשנית מצמצמת תקבע כי במקרה בו עובד הועסק 10 שנים, 6 שנים לא יצא לחופשה וניצל את חופשתו ב-4 השנים האחרונות לעבודתו לא יהא זכאי כלל לתשלום פדיון חופשה, לעומת חברו שהועסק גם כן 10 שנים, אך ב-4 השנים הראשונות יצא לחופשה ובשש השנים האחרונות לא עשה כן. על אף ששני העובדים ניצלו את חופשתם בארבע השנים מתוך 10 הרי שהגישה המצמצמת תסבור כי העובד הראשון אינו זכאי כלל לפדיון חופשה אלא רק העובד השני. לאור כל זאת, מוצע לקבוע כלל אחיד לחישוב ניצול ימי החופשה ופדיונם שימנע פרשנות שגויה ומצמצמת אשר מגבילה עוד יותר את תקופת ההתיישנות המיוחדת הקבועה בחוק, ואשר עומד בקנה אחד עם חוקים אחרים. הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת התשע-עשרה על ידי חברת הכנסת מיכל בירן וקבוצת חברי הכנסת (פ/1913/19). --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ט"ז באדר ב' התשע"ד – 18.3.14 הוספת סעיף 13א 1. בחוק חופשה שנתית, התשי"א–1951, אחרי סעיף 13 יבוא: בחוק חופשה שנתית, התשי"א–1951, אחרי סעיף 13 יבוא: בחוק חופשה שנתית, התשי"א–1951, אחרי סעיף 13 יבוא: "חישוב ניצול ימי חופשה בעת פדיון חופשה 13א. לצורך חישוב ימי החופשה שטרם ניתנה לעובד בסיום העבודה, לעניין פדיון חופשה, ייזקפו דמי חופשה ששולמו בתקופת ההעסקה, כנגד ימי החופשה המוקדמים ביותר שהגיעו לעובד בתקופת ההעסקה."