הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 548703
הכנסת התשע-עשרה
יוזמים: חברי הכנסת יעקב אשר
יריב לוין
משה גפני
רוברט אילטוב
אורי מקלב
יונתן שטבון
מאיר פרוש
פ/2364/19
הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – קביעת מועדים לדיון ולמתן פסק דין בעתירות לבג"ץ),
התשע"ד–2014
דברי הסבר
כיום מועד מתן פס"ד בעניינים אזרחיים מוסדר בסעיף 190 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984, הקובע "(א) כתום הדיון בכל הליך, או לאחר מכן, בהקדם ככל האפשר לפי הנסיבות, יתן בית המשפט פסק דין או החלטה אחרת, לפי הענין... (ד) בית-המשפט הדן בערכאה ראשונה יתן החלטתו לא יאוחר משלושים ימים לאחר תום הדיון; לא נתן החלטתו במועד האמור, יתן על כך הודעה מנומקת בכתב לנשיא בית המשפט." בעניינים פליליים מועד מתן פס"ד מוסדר בסעיף 181א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982, הקובע כי "בתום בירור האשמה יקבע בית המשפט מועד למתן הכרעת דין; המועד יהיה בתוך 30 ימים מיום שמיעת הסיכומים לענין האשמה או מיום הגשתם; נשיא או סגן נשיא של בית המשפט רשאים להאריך את התקופה מטעמים מיוחדים שיירשמו; על הארכה כאמור ידווח נשיא או סגן נשיא של בית המשפט לנשיא בית המשפט העליון". בעתירות מינהליות שבסמכות בתי המשפט לעניינים מינהליים הנושא מוסדר בסעיף 17, לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א–2000, הקובע כי "בתום הדיון, או סמוך לאחריו, ככל האפשר בנסיבות הענין, ייתן בית המשפט פסק דין בעתירה..". כאשר בעניינים מסוימים, כגון ערעורי בחירות נקבע בחוק מועד ספציפי למתן פס"ד.
הערכאה השיפוטית היחידה אשר יושבת לדין כערכאה ראשונה, שאין לגביה כל הוראה מחייבת הקובעת מועד מקסימאלי למתן פס"ד, הוא בית המשפט העליון, בדונו בעתירות שבסמכות בית המשפט הגבוה לצדק.
בשל העובדה שאין כל הוראה מחייבת בעניין מועדים לקביעת דיון או למתן פס"ד בעתירות לבג"ץ, בשל העובדה ששיקול הדעת הבלעדי לקביעת מועד דיון הוא בידי נשיא בית המשפט העליון (עפ"י סעיף 27(ב) לחוק), והעובדה שלגבי מועד מתן פסק דין בעתירה אין כל הוראה מחייבת, אלא העניין נתון לשיקול דעתם הבלעדי של שופטי ההרכב, נוצר מצב בלתי נסבל שממועד הגשת עתירה ועד למתן פס"ד חולפות לעיתים שנים רבות.
בשנים האחרונות קיימת תופעה לפיה ארגונים שונים (בעיקר במימון גורמים אינטרסנטיים שונים מחו"ל) מגישים עתירות לבג"ץ, ובחלק גדול מהמקרים המטרה העיקרית של העתירה היא תקשורתית גרידא או לנגח, ליצור שנאה ודה לגיטימציה לקבוצות שונות באוכלוסייה. בחלק מהעתירות המטרה היא לשלול את זכויותיהם הבסיסיות ואולי אף את עצם קיומן של אוכלוסיות שונות.
עקב העובדה שחולף זמן רב (לעיתים שנים רבות) ממועד הגשת העתירה ועד למתן פסק דין, נוצר מצב שבו נגרם "עינוי דין" למאות אלפי אנשים וקבוצות אוכלוסייה שלמות, אשר עומדים במובן תקשורתי על "דוכן הנאשמים" וזאת לפרק זמן בלתי מוגבל.
נוסף על כך, בעתירות אלה לעיתים מבקשים העותרים שבית המשפט יוציא צווי ביניים, צווים שלעיתים נותרים במשך זמן רב, עד למועד מתן פסק דין בעתירה.
צווי ביניים "זמניים" אלה גורמים לעיתים לנזק רב למשיבים ולצדדים שלישיים, בעיקר על ידי עצירת תקציבים לגופים שונים, שלעיתים קולם לא נשמע כלל בבית המשפט.
הצעת חוק זו באה לתקן את המצב הקיים כיום, על ידי קביעת זמן מקסימלי עד למועד הדיון בעתירה (שישה חודשים ממועד הגשת העתירה), וכן קביעת זמן מקסימלי למתן פסקי דין בעתירות לבג"ץ (24 חודשים ממועד הגשת העתירה), וזאת כדי למנוע עינוי דין מתמשך ומתמיד מהאוכלוסיות האמורות.
מוצע כי כדי לעקוב אחר יישום הוראות סעיף זה יעביר נשיא בית המשפט העליון, אחת לחצי שנה, דיווח לוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת על ביצוע הוראות החוק.
לאור עקרונות השקיפות וחופש המידע, וכדי להגביר את אמון הציבור במערכת המשפט, מוצע כי הדו"ח יפורסם לעיון הציבור באתר האינטרנט של הרשות השופטת.
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
י"ז באדר ב' התשע"ד – 19.3.14
תיקון סעיף 27 1. בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד–1984, , בסעיף 27, בסופו יבוא:
"(ג) על אף האמור בסעיף קטן (ב), בהליך שעניינו עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, יקבע נשיא בית המשפט העליון מועד לדיון לא יאוחר משישה חודשים מיום הגשת העתירה.
(ד) בהליך שעניינו עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, ייתן בית המשפט פסק דין בתום הדיון, או סמוך לאחריו ככל האפשר בנסיבות העניין, ולא יאוחר מ-24 חודשים ממועד הגשת העתירה.
(ה) בנסיבות מיוחדות, ומטעמים מיוחדים שיירשמו, רשאי נשיא בית המשפט העליון להאריך את המועדים האמורים בסעיפים קטנים (ג) ו-(ד).
(ו) נשיא בית המשפט העליון, ידווח לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, אחת לשישה חודשים, על ביצוע הוראות סעיף זה; הדיווח יפורסם באתר האינטרנט של הרשות השופטת."