חומר רקע

"ו כ סיוון , תשפ"ג 18 ביוני 2023 לכבוד ח"כ שמחה רוטמן יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט ,שלום רב :הנדון עמדת הסניגוריה הציבורית באשר ל הצעות חוק שעניינן החמרת הענישה בעבירת תקיפת עובד ציבור מטפל הסניגוריה הציבורית מבקשת להביע את ה סתייגויותיה העקרוני ות להצעות החוק הפרטיות ול הצעת החוק הממשלתית ,שבנדון המבקשות ל תקן את סעיף382 (א)(ג) לחוק העונשין ולהחמיר .את הענישה בגין תקיפת עובד ציבור מטפל הצעות החוק ממחישות את החשש הכבד עליו התרענו במסמכים קודמים מפני ''מדרון חלקלק בתחום הענישה הפלילית. להערכתנו, 'פריצת הסכר' בתחום זה ת ביא בתורה (ולמעשה היא כבר )החלה להביא להגשת שלל הצעות חוק שטיבן החמרה בענישה במגוון רחב של עבירות פליליות – לרבות תוך קביעת עונשי מיני מום וחובת הטלת מאסר בפועל . ,ככלל מחקרים רבים שנער כו בארץ ובעולם מלמדים כי החמרת ענישה אינה מקדמת את אלמנט ההרתעה או את המאבק בפשיעה , זאת להבדיל מ ו ודאות האכיפה והגדלת סיכויי העבריין להיתפס . השפעתה המוגבלת של החמרת הענישה על אפקט ההרתעה רלוונטית במיוחד להקשר הספציפי שבו עוסק ו ת הצע ו ת החוק , כאשר לא אחת ה רקע לה תנהגות ה אלימה במעשי תקיפה אלו הוא משבר אישי או משפחתי המערב סיטואציות רגשיות מורכבות (כגון כאב, אובדן, תסכול וחשש) , ומתרחש בסביבה בה רמת המתח גבוהה במיוחד אף בשל תנאי המקום המאופיינים לעיתים בצ ,פיפות,רעש ,היעדר פרטיות ועוד . חלף קידום מהלכים להחמרה בענישה,, שהתועלת שלהם מוטלת בספק יש לבחון פתרונות אפשריים בחקיקה הקיימת, כגון: ייעול ,תהליכי דיווח והעלאת מודעות בקרב הצוותים המטפלים מיצוי ה טיפול בתלונות על ידי משטרת ישראל, הגדלת האבטחה במרכזים רפואיים , הפחתת העומס .בבתי החולים, שיפור התנאים הסביבתיים, שכלול המענים המידיים במקום ועוד עמדת הסניגוריה לגבי הצעת חוק העונשין (תיקון– תקיפת עובד ציבור מטפל), התשפ"ג- 2022 הצעת החוק הממשלתית מבקשת להרחיב את הנסיב ה המחמירה הקבועה כיום ב עבירה של תקיפת אנשי צוות"רפואי המוגדרים כ עובד י "חירום (ף סעי 382 )א(ג )לחוק העונשין ,ש בצידה עונש של חמש שנות מאסר:, בשני מובנים 1. הנסיבה המחמירה תחול על תקיפת עובד ציבור שהוא מטפל או ממלא תפקיד בארגון חירום והצלה טרום א שפוז, ולא רק מי שהוגדר כיום כ"עובד חירום" ( ,רופא, סטז'ר, אח מיילד, חובש, מי שממלא תפקיד במד"א א ו אדם אחר הממלא תפקיד בחדר מיון) ; 2. הנסיבה המחמירה תחול במצב בו המטפל מעניק טיפול רפואי לכל אדם, ולא רק במקרים בהם האדם מצוי"בסכנת חיים או סכנה חמורה לשלמות הגוף". יצוין, כי הסניגוריה הציבורית הסתייגה בעבר מהצעת חוק זה ה שהוגש ה כהצעת חוק ממשלתית במושב הקודם של הכנסת, :מהטעמים הבאים א. ההסדר הקיים בחוק כיום , המתבסס על איזון בין הגדרה רחבה "של "עובד חירום לבין הכוונת הנסיבה המחמירה לסיטואציות של סכנת חיים או סכנה חמורה לשלמות הגוף, מהווה לדעתנו את האיזון הנכון והראוי. בצד זאת ממילא בתי המשפט רשאים להתחשב לחומרה בנסיבה של תקיפת איש צוות רפואי מכל סוג שהוא – וכך אכן נעשה בפועל. במובן זה החמרת הענישה בגין עבירת ה תקיפה הינה גם מיותרת , וכלל לא ברור האם קיים צורך ממשי בהצעת החוק. ב. ,בטרם קידום מהלכי החמרה בענישה יש לפעול לקידום סל הפתרונות שהוצעו בעבר בדוחות מקצועיים שעסקו בנושא, שעשויים לתת מענה אפקטיבי יותר לבעיית האלימות כלפי הסגל הרפואי ,(בין היתר, עיצוב הסביבה והפחתת גורמים מצביים כגון, תכנון החלל שילוט ברור, מרחב המתנה מרווח, נוכחות אנשי ביטחון ולחצני מצוקה לצוות; קי ום השתלמויות והעלאת המודעות של אנשי הצוות כיצד להתמודד עם אלימות ואיום ;באלימות, כאמצעי אשר נמצא מסייע להפחתת החרדה של אנשי הצוות והאלימות מדיניות "אפס סובלנות" אשר תתבסס על נהלי דיווח ברורים (כיום מרבית האירועים האלימים כלל אינם מדווחים) ותגובה מהירה אשר ,נועדה להרחיק את התוקף (רובם .))מלווים ובני משפחה של המטופלים ג. אף לגופו של עניין , .ההרחבה המוצעת לנסיבה המחמירה היא ניכרת ובלתי מידתית ,במיוחד יש לציין כי ההתבססות על ההגדרה של "מטפל" לפי חוק זכויות החולה הכוללת מנעד רחב מאד של גורמי טיפול שככלל אינם מהווים חלק מהבעיה עמה מבקשת הצעת החוק להתמודד (כגון מרפא בעיסוק, קלינאי תקשורת, תזונאי ועוד; ולכך מצטרף כל בעל מקצוע שהוכר כמטפל על ידי המנהל הכללי– בהקשר זה לא ידוע לנו באילו גורמים מדובר ). בעייתיות זו מתחדדת גם לנוכח הורדת התיבה הקיימת כיום בחוק של טיפו ל באדם המצוי ב סכנ.ת חיים או בסכנה חמורה לשלמות הגוף מכל הטעמים לעיל, הסניגוריה הציבורית קוראת לוועדה להימנע מקידום הצעת החוק , או לכל הפחות לצמצם את נוסחה. עמדת הסניגוריה לגבי הצעות החוק הפרטיות הצעות החוק הפרטיות שבנדון מבקש ו ת להחמיר באופן ניכר את הענישה הקבועה בצד העבירה של תקיפת מטפל הקשורה למ ילוי חובתו או תפקידו של הנתקף, תוך קביעת עונש מזערי , בין שלושה ( חודשי מאסר לשישה חודשי מאסר אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיו ,חדים שיירשמו להקל בעונש.) להבנתנו, על פי החלטת ועדת שרים לענייני חקיקה, הצעות החוק הפרטיות יוכפפו להצעת החוק הממשלתית הנ"ל. יחד עם זאת, אנו מוצאים לנכון להתייחס בקצרה ובאופן בלתי ממצה .לרכיב ענישת המינימום בהצעות חוק אלו, ככל שחרף האמור יוחלט לדון בכך בוועדה הסתייגויותינו העקרוניו ת מפני קביעת עונשי מינימום ועונשי חובה בספר החוקים הישראלי ידועות ופורטו בהרחבה, אך נבקש לחדד את ההיבטים הבאים ביחס להצע ו ת החוק הנוכחי ו :ת 1. עונשי מינימום – ועל אחת כמה וכמה עונשי חובה של הטלת מאסר בפועל– חותרים תחת עקרון האינדיבידואליות בענישה , ובמידה רבה פוגעים ביכולתו של בית המשפט לעשות צדק ו לנקוט בענישה המתאימה למקרה הספציפי . הקושי בקביעת עונשי מינימום מתעורר בעיקר )(אבל לא רק באותם המקרים בהם מכלול הנסיבות אינו מצדיק שליחתו של אדם לכלא ( בין אם נסיבות ביצוע העבירה אינן מצדיקות זאת מבחינת חומ רתן ואופיין , ובין אם מדובר באדם שזו לו עבירה ראשונה או מי שעבר הליך טיפול ושיקום משמעותי ועונש המאסר עלול לחזור )ולדרדר אותו לאורח חיים עברייני .קביעת עונש מינימום מגביל ה את שיקול הדעת השיפוטי ועלולה להביא לענישה קשה שאינה הולמת את נסיבות המקרה הספציפי . קו שי זה מתחדד ומתעצם כשמדובר בהגבלה משמעותית של שיקול הדעת השיפוטי בענישה, כפי שמוצע לעשות בהצעת החוק הנוכחית. קושי זה מתחדד עוד יותר לאור היקפה הרחב עד- מאד של עבירת התקיפה החובקת בתוכה .גם נגיעות, דחיפות קלות, וכמעט כל פעולה ש"יש בה כדי לגרום לנזק או אי נוחות" לנתקף 2. יש לשער כי הצעת החוק– אם תקודם– תביא למטר של הצעות חוק פרטיות נוספות שיבקשו ,להחמיר באופן דומה בענישה בגין תקיפה של עובדי ציבור אחרים וייתכן שאף של נותני שירו ת נוספים במגזר הפרטי ,החשופים ל טענתם למעשי אלימות תדירים ,(למשל עובדים סוציאליים עורכי דין, מאבטחים', פקידי ביטוח לאומי וכו .) 3. גם בהקשר זה יצוין כי כבר כיום נוהגים בתי המשפט לייחס חומרה לנסיבה של תקיפת איש צוות רפואי , ובמקרים המתאימים אכן מוטלת ענישה.מחמירה ב כבוד רב וב ברכה, עו"ד ישי שרון מנהל מחלקה– חקיקה, תכנון ומדיניות הסניגוריה הציבורית הארצית