הצעת חוק לדיון מוקדם

DOCX 4,321 תווים המסמך המקורי ↗
מספר פנימי: 546552 הכנסת התשע-עשרה יוזמים: חברי הכנסת דוד צור מירי רגב איילת שקד רינה פרנקל אלעזר שטרן משה מזרחי גילה גמליאל פ/2491/19 הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון – המרת עונש מאסר עולם), התשע"ד–2014 דברי הסבר כיום אסיר שנשפט לעונש מאסר עולם, רשאי להגיש בקשה להקלה בעונשו באמצעות המרת עונש מאסר העולם לעונש קצוב, לאחר שחלפו שבע שנים מהיום שבו החל לרצות את עונשו. אסיר עולם הנושא שני מאסרי עולם מצטברים, או יותר, רשאי להגיש את בקשתו לקציבת עונשו לאחר שחלפו חמש עשרה שנים. ועדת השחרורים רשאית להמליץ לנשיא המדינה על שחרורו, ובלבד שהתקופה שתמליץ לקצוב לא תפחת מ-30 שנים. מוצע לקבוע כי אדם שנגזר עליו עונש של מאסר עולם, לא יוכל להגיש בקשה להקלה בעונשו כאמור לפני שחלפה לפחות מחצית מהתקופה המינימאלית לקציבה, דהיינו: האסיר לא יוכל להגיש את הבקשה לפני שחלפו חמש עשרה שנים מהיום שבו החל לרצות את עונשו, ואילו אסיר עולם שהוטל עליו לשאת שני מאסרי עולם מצטברים או יותר, לא יוכל להגיש בקשה לקציבת עונשו בטרם חלפו לפחות עשרים שנים מיום שהחל לרצות את עונשו, והוועדה לא תוכל להמליץ על תקופת קציבה שתפחת מ-40 שנים, שאם לא כן לא יהיה כל הבדל בין אסיר שנשפט למאסר עולם לבין אסיר שבית המשפט סבר, בשקלו את כל השיקולים הרלבנטיים, שהפשע שביצע מצדיק פסיקת שני מאסרי עולם מצטברים ויותר. ככלל – שחרור אסירים שנשפטו למאסר טרם ריצוי העונש המלא שגזר עליהם ביהמ"ש גורם לעיוות בעיקרון הגמול בענישה, לוויתור על ההרתעה האישית והכללית, ויוצר "קרבנות משנית" (Secondary Victimization") ופגיעה נוספת, שלא לצורך, בנפגעי העבירה. יתרה מכך, שחרור אסירים שנשפטו לאחר שביצעו את הפשעים החמורים ביותר ונגזר עליהם עונש מאסר עולם גורם לפגיעה באמון הציבור במערכת המשפט, באכיפת החוק ובהרתעת הרבים, שהרי, משמעות השיטה הנוהגת היא יצירת פער בין הסמליות שבהטלת עונש מאסר עולם על ידי בתי המשפט לבין העונש הלכה למעשה שהינו, ככלל, קצוב. בסופו של דבר, הגורם המחליט על תקופת המאסר שירצה המורשע ברצח אינו בית המשפט כי אם נשיא המדינה, לאחר שקיבל את המלצת ועדת השחרורים המיוחדת. עצם מתן הזכות לאסיר עולם לפנות לוועדה המיוחדת בבקשה להקלה בעונשו לאחר שחלפו שבע שנים בלבד מתחילת ריצוי עונשו, יוצרת יחס בלתי סביר בין חומרת העבירה שביצע, שבגינה גזר עליו בית המשפט את העונש החמור ביותר – מאסר עולם, לבין הזמן שחלף עד שקמה לו זכות שבדין לבקש הקלה בעונשו. כך הדבר, בהתאמה, גם לגבי אסיר שנגזרו עליו שני מאסרי עולם מצטברים או יותר. זאת ועוד, מימוש הזכות לבקשת הקלה בעונשו של אסיר עולם תקופה כה קצרה לאחר שהחל בריצוי עונשו, שמה לאל את כוונת המחוקק להחמיר את הענישה בעבירות מסוימות תוך שימת דגש על שיקולי הגמול וההרתעה, והופכת את החלטת בית המשפט להמלצה תיאורטית בלבד. יתרה מכך, מאחר שהוועדה אינה רשאית להמליץ על קציבה שתפחת מ-30 שנים, הרי שבפנייה לוועדה המיוחדת בבקשה להקלה בעונש בחלוף לפחות מחצית מהתקופה המינימאלית לקציבה, יש הגיון, סבירות ומידתיות רבים יותר. כמו כן ראוי שהחומרה הקיצונית של העבירה, שבית המשפט גזר על הנאשם שביצע אותה שני מאסרי עולם מצטברים, או יותר, תבוא לידי ביטוי גם בעניין הקציבה, והוועדה לא תהיה רשאית להמליץ על תקופה שתפחת מ-40 שנים. יש לציין כי הצוות לבחינת יסודות עבירות ההמתה בראשות פרופ' קרמניצר, הדגיש בדין וחשבון שהוגש לשר המשפטים באוגוסט 2011 (להלן – דוח קרמניצר) כי בחינת ההסדרים הנוגעים לקציבת העונש, הקבועים בחוק שחרור על תנאי ממאסר חורגת מגדר המנדט שניתן לצוות, ולפיכך הצוות לא העמיק בנושא זה די הצורך כדי לגבש עמדה. עם זאת, הצוות מצא לנכון להמליץ לשר המשפטים לבחון אם יש מקום לשנות הסדרים אלה, בין השאר לעניין מיהות הרשות המכריעה – שיפוטית או מינהלית, מייעצת או מכריעה, דרך קבלת ההחלטות פומביות הדיון, זכות טיעון, התקופות שבהן ניתן לקבל החלטה, והתקופות שראוי לקצוב (עמ' 18 לדוח קרמניצר). נוסף על האמור לעיל, יש בתיקון המוצע משום ייעול וחיסכון בזמן מאחר שלפי סעיף 29 (ג) לחוק זכאי אסיר עולם שבקשתו הראשונה לקציבה נדחתה להגיש בקשה חוזרת בתום שנתיים ממועד הדיון, ולמעשה בכל שנתיים – עד שהוועדה תחליט על קציבת עונשו או עד תום מועד הקציבה המינימאלי. העובדה שאסיר יכול, לפי המצב כיום, להגיש את בקשתו הראשונה שנים רבות כל כך לפני מועד הקציבה המינימאלי (למעשה 23 שנים!), מאפשרת לאסיר לחזור ולהטריד את המערכת שוב ושוב, מדי שנתיים, במשך שנים רבות. תיקון המועד הראשון להגשת הבקשה יהווה על כן חיסכון משמעותי בזמן וייעל את הדיון בבקשות לקציבה שמועדן קרוב. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום י"ט באייר התשע"ד – 19.5.14 תיקון סעיף 29 1. בחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א–2001, בסעיף 29 – (1) בסעיף קטן (א), במקום "שבע שנים" יבוא "חמש עשרה שנים"; (2) בסעיף קטן (ב), במקום "חמש עשרה שנים" יבוא "עשרים שנים", ובמקום "לא תפחת מ-30 שנים" יבוא "לא תפחת מ-40 שנים".